אור ברסלב

האמונה והבטחון מיוחס לרמבן· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן] (מיוחס לו)

פרק כד

פרק כג

לפי מה שכתבתי כי הראיה מכח הה"א והשמיעה מכח הוא"ו לפרש סדר תולדות השבטים ולומר מפני שהיו האמהות חכו וצופות ברוח הקודש קראו שמות בניהן על פי הראוי. והתחילה לאה וקראה הראשון ראובן ואמרה כי ראה ה' בעניי כי עתה יאהבני אישי ומקרא מלא שמדמה האהבה לגחלי אש רשפיה רשפי אש שלהבת יה ואין לך בעולם רשפי קשים ממדת הדין. ואחר שקראה שם הראשון על שם הראיה קראה השני על השמיעה כדי לרמוז שמו של הקב"ה ה' ו' שמו של הקב"ה הוא ה' חמשה חומשי תורה ו' ששה סדרי משנה אין ספק כי הם שמו של הקב"ה ויש לומר בזה כי כוונתם באמ ה' ו' שמו של הקב"ה על ה"א שניה והוא"ו מלפניה אלא שהזכירו האותיות בסדר ש באלף בי"ת מה מתוק מדבש המאמר הזה אם תפרש כי הי"וד והה"א הנשארי' מד' רמז לאמתתו או ביאור אמתתו אז תבין ענין ה' א' ושמו א' שידעת שיש א' ש ראש הדברים והתחלת' ויש א' שהוא דבוק זה בזה ויש א' שהוא כוללם וכבר כתבתי דעת אונקלו' בתרגו' שכן שמו שם ואמר' ותפתח ותראהו את הילד ותרא מב"ל שרא עמו שכינה. כל זה הוא ראיה באומרם ה"ו שמו של הקב"ה על ה"א שנייה אמרו ויתכן לומר כי הוא"ו הם שש קצות עליונים א' מהם מערב שהרי הם שש מתוך ולא יתכן לומר שש קצוות שפלים לפי שאינם שמו אלא חתומים בשמו.

וכשקראה אותו שמעון אמרה מפני מה קראה אותו שמעון על כי שמע ה' כי שנואה אנכי וד ברור כי כח השמיעה דין ומפני מה סותר מכח הראייה שהקול נשמע ואינו נר ואינו נתפש והוא מתפשט ברוח כמו שכתבתי.

שם הג' נקרא לוי ע"ש ותאמר ע הפעם ילוה אישי אלי מענין כתר מלשון כי לוית חן הם לראשך. ולפי שהם שנים ני שבט לוי לב' משפחו' משפחת לוי' וכהונה וכבר ידעת ענין הכתוב שנ' ובאת אל הכהני' הלוים למטה מן הכהנים השופט למטה מן הלוים אשר יהיה בימים ההם אין לך אלא שופט שיהיה בימיך. כלומר אל תחשוב בקוראי אותו שופט שיהיה מבית הדין שאיננו אלא שיהיה בימיך. אבל עכשיו כאשר הנשמות לא שלטה בה עין הרע באמרה כי ילדתי לו ג' בנים.

וקראה שם הרביעי יהודה שהודה ולא בוש וגם גרם לראובן שיודה וזהו ענין תשובה ולפי שגרם לראובן שיודה זכה שיצא ממנו דוד שהרשיע את עצמו והצדיק את ישראל שנאמר ויאמר דוד בראותו המלאך המכה בעם ויאמר אנכי חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו ה' אלהי תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה. ולא כשאול שאמר אשר חמל העם על מיטב הצאן והבקר וגו'. והקים עולה של תשובה דאמר ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הוקם על שהקים עולה של תשובה. ואמרו גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר שובה ישראל עד ה' אלהיך. והפסוק הזה עכ"פ יש בו אחד מב' ענינים או עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל נמצא שכוונו לומר כי כסא הכבוד נק' ה'. או נאמר שכונתם היתה בעד כסא הכבוד לו' על מדת הבורא ית' ונמצא עד של פסוק זה ועל המאמר הזה שניהם ענין א' להם ר"ל עד ועד בכלל ואם נאמר עד ה' אלהיך ולא עד בכלל אבל עד כסא הכבוד עד ועד בכלל. יש הפרש בין עד ה' אלהיך ובין עד כסא הכבוד וא"א לומר עד כסא הכבוד עד ולא עד בכלל אא"כ נאמר כי כונתם לומר שהכסא נקרא ה'. וכבר כתבתי לך שערים ופתחים לכל מקום שתמצא שם ה' יתירה. ומ"ש הכתוב שובנו אלהי ישענו ידוע הוא כמו השיבנו וכן בשוב ה' שבות עמו כמו בהשיב. וכן שובה ה' רבבות אלפי ישראל כמו השיבה ולפי שזכה יהודה לכל זה הטיל הקב"ה ד' אותיות של שמו הגדול בשמו של יהודה וכשנולד יהודה עמדה מלדת לפי שבאה עד התחלת התפשטיות כל הנבראים ולפי פשט ההמון בנוהג העולם לפי ששלטה בה עין הרע באמרה הפעם אודה את ה' כלומר אחר דעתה שנטלה יותר מחלקה ועמדה מלדת עד שחשבה בלבה שכבר פסקה ולא ילדה עד שסייעוה מן השמים כמ"ש בענין וישכב עמה בליל' הוא שהקב"ה סייע באותו מעשה. הנפש עשאה הקב"ה בפירוד וחלקה לשני חלקים ושם החלק הא' בגוף זה והחלק הב' שם בגוף אחר ובהתחבר זע"ז תתעורר האהבה הקדמונית.

ואחר שעמדה מלדת ראתה רחל שלא ילדה ליעקב ותתן לו את בלהה שפחתה לאשה ומי הביאני לומר שאחר שעמדה לאה מלדת היה לפי שמצא כי סדר הכתוב כן ועוד שאם לא אפרש מה שהיה ותקנא רחל כי לא קנאה בה עד שילדה יהודה שהיה בן רביעי והוא יותר על חלקה כי לא יתכן לומר שקנאה בה בג' בנים הראשונים שהיו ראויים להיות בחלקה מחשבון שנים עשר בנים לארבע נשים ולפי זה הדרך אנו צריכים לומר כי ראובן שמעון לוי ויהודה נולדו בד' שנים שנה לכל א' וא' דן גד ויששכר נולדו בשנה אחרת שהיא שנה ה' נפתלי אשר וזבולון נולדו בשנה ששית ויוסף נולד בשנה הז' זהו פשט לפי סדר הכתובים עם סדר המעש' ר"ל הקדמת הריון לאה על כולן והקדמת עמדה מלד' להכנסת זלפה ליעקב ולפקידת רחל ושנתעברה לאה מדינה קודם שנתעברה רחל מיוסף אבל יתכן לומר לפי שאמרה לאה תחלה כי עתה יאהבני אישי ואח"כ אומר כי שנואה אנכי כי השנאה ההיא נאמרת על רחל כי חושק היה יעקב את אשתו אלא רחל אחותה היתה שונאה ומתקנאה בה והשנאה מחמת הקנאה באותה שעה הכניסה רחל את בלהה שפחתה ליעקב ונולד ראובן בשנה א' שמעון ודן בשנייה. ולוי ונפתלי בג' ויהודה בד' וכשראתה לאה שלא ילדה בלהה והיא ילדה אמרה באמת יש עלי להודות לה' בפעם הזאת וכשעמדה מלדת הכניסה זלפה שפחתה ליעקב ונולדו גד ויששכר בשנה חמישית אשר וזבולון בששית ודינה ויוסף בשביעית ואין מוקדם ומאוחר בתורה.

ונחזור לענייננו ונאמר כי אחר שעמדה מלדת הכניסה רחל את בלהה שפחתה ליעקב כמי שאמר הנה אמתי בלהה בא אליה ותלד על ברכי וגו' ולא היה צריך לומר ותלד על ברכי שהיה צריך לומר בא אליה ואבנה גם אנכי ממנה אבל למה סמכוהו על ותלד על ברכי והאמת כי פשטו ידוע מתרגו' כי כן מצינו גם בני מכיר בן מנשה יולדו על ברכי יוסף אף יש לומר לפי פשט הדבר במה שאמרה ותלד על ברכי כי הוא ממש ומטעם עולם חסד יבנה ואבנה גם אנכי ממנה דוגמת המשכה ואצילו' כח כענין מה שנאמר למשה קח את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו וכתי' ונתת מהודך עליו ר"ל כי בסומכו את ידיו עליו היה מתאבל רוח הקדש עליו. וכן עשה יעקב אבינו לאפרים ומנשה כשבירכם שנא' וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים ואת שמאלו על ראש מנשה ולפי שהיה יוסף יודע כונת אביו בסומכו ידיו על ראשיהם והיה רע בעיניו כי ישית אביו יד ימינו על ראש הצעיר וזה כלל גדול לסמיכה לטוב או למוטב או לבעלי קרבן להאציל על הדבר שסומכין עליו הכח הראוי לענין זה ובכלל זה ענין נשיאות כפים לפי שלא היה יכול לסמוך ידיו על כל א' ואחד מישראל וכשהיה רוצה לקבל כח מלמעלה היה פורש כפיו כמו שמפורש בהרבה מקומות של תורה ועתה הבן כי ראוי הוא להיות זרועותיו כפולות וכפיו פרושות והראש באמצע זה קבלתי. וכן תבין מה שכתב רבי אברהם בן עזרא ז"ל בסליחה של יום הכפורים ראש בין שנים מתנשא ולפי שרצתה רחל למשוך כח הלידה לכך אמרה ותלד על ברכי ואבנה גם אנכי ממנה כשתלד על ברכי אמשוך ממנה כח ההריון כאלו לא היתה יכולה לקבל אלא ממנה שלא מן הכל אדם זוכה לקבל ובפי' אמרו שלא מן הכל אדם זוכה ללמוד ואם בדברי תורה. כך על אחת כמה וכמה בעניינים אחרים שאין אדם זוכה לקבל מן הכל ובז' שנים נולדו כולם שכן כתיב ויעבוד עמו עוד ז שנים ואז נולדו וקנאה רחל באחותה הכניסה בלהה ליעקב ותלד בן וקראה רחל שמו דן או בלהה קראתו על שם שאמרה רחל דנני אלהים וגם שמע בקולי הרי כאן שתי ענינים כנגד ראיה שמיעה ואין ספק כי דנני משמעותו דין וגם שמע בקולי ברחמים מורה עליו מה שאמרה וגם שהוא נאמר על הרחמי' שהוא לשון גמילות חסדים וגו' לא התחילה באף לפי שהוא מורה על הדין וגם מורה על הרחמי' זהו דנני אלהים וגם שמע בקולי ואח"כ ילדה את נפתלי על שם נפתולי אלהים נפתלתי פי' בו רש"י כי הוא לשון חבור וזה מתוק מדבש. ופי' הפסוק כך הוא חבור אלהים נתחברתי עם אחותי ויהיה פי' עם במקום כמו וכן דעת המתרגם שתרגם עם אחותי כאחותי ר"ל כמו אחותי כמו אמור לחכמה אחותי את ואומר נפחלי אילה שלוחה כתבתי רמז כי האילה היא לצדיק. וכשראתה לאה שעמדה מלדת הכניסה שפחתה לאישה ותלד בן ותקרא את שמו אשר מלשון יישר כחך כלומר יתחזק מזלי ויוסיף כח ויכנס לשאוב מפני יות המקור ואוסיף עוד ללדת וכן היה שילדה בן ותקרא את שמו יששכר שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל וזהו נתן בסתר אלהים שכרי כמו בשכרי ואח"כ ילדה בן ששי ותקרא את שמו זבולון על שם יזבלני אישי ומזבולון היו סופרים שנאמ' ומזבולון מושכים בשבט סופר כלו' המשכת הקו האמצעי הנקרא שבט שנאמר שבטך ומשענתך ז"ש במדרש שיר השירים שבטך אלו היסורין ומשענתך זו התורה וסופר הוא הסבה הראשונה של אותיות הרשומות בחכמה שא"א לכתוב הסופר עד שתראה האות רשומה בלבו בלבו. הרשום ההוא נפרש בינה שהבינה נאצלת מן החכמה וכן כל כח מן הדומה והבינה נחקקו האותיות תחלה אחר שנרשמו בחכמ' סופר על שם ספר וספר וספור והוא הזמנת הרצון לספר ומלת בשבט עומדת בפני עצמה ואינה סמוכה אל סופר כאלו אמר מושכים ספר בשבט וההמשכה הזאת היא בנין בית המקדש של מעלה המכוון כנגד בית המקדש של מטה וע"כ היה קרוי זבול כמו שנאמר בנה בניתי בית זבול לך לא אמר בניתי בית לך אלא בית זבול כלומר ביתו של זבול ר"ל המעותד והמזומן לזבול. ואמרה כי ילדתי לו ששה בנים כלומר רוב והענין העליון. ואחר שנולד זבולון נולדה דינה. ואמרו רז"ל כי לאה נתפלה וחזרה נקבה ודבריהם דברי אלהי' חיים וע' פנים לתורה וי"ל לפי דבריה' שבקשו לתת לה את יוסף או בנימין שהרי אמרו יודעי' היו שי"ב שבטי' עתידין לצאת מיעקב וא"כ א"א לגרוע מהם כשם שאין להוסיף עליהם על כן אמרה רחל יוסף ה' לי בן אחר לא אמרה בנים אחרים ולפי מה שכתבתי י"ל שלא נשאר לה עוד כח לקבל משם שכבר קבלה כל כחה משלם במה שהיתה יכולה ולא רצתה לרדת ולקבל מן הכחות הנשארים לפי שמעלין בקדש ולא מורידין ועל זה הדרך הלכה רחל תחלה יוסף ואח"כ בנימין ולא יקשה לך דן ונפתלי שפיר' בו גם שמע בקולי במדת רחמי' כי על המפורש סמכה שהוא דין ואולי לא היה אלא כנגד מה שמשכו מבלהה וזלפה ואפשר לו' כי תשלום קבלתה היתה סבה לתפלתה שתלד בת והיתה מן הג' הנשארים וע"כ כתיב ותצא דינה וגו' וכל הענין אעפ"י שאפרש אותה בענין אחר כי ע' פנים לתורה וטוב להגדיל ולהאדיר. ואין בין ב' הפי' הפרש מכל צד ויש בהן דמיון במקצ' ועל דרך הפשט נאמ' כי ב' פעמים נתפללה א' כשנולד גד ואחת כשנולד אשר שלכך קראה אותם כן ושני בנים נתנו לה במה שנתפללה כשנולד גד נתנו לה יששכר ובמה שנתפללה כשנולד אשר נתנו לה זבולן ואח"כ דינה שנאמר ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה ומהו ואחר ר"ל אחר שילדה ו' בנים כנגד ו' קצוות ילדה נקבה א' ולא יותר והדבר ידוע כי נקבה אחת בכלל הנשים כזכר אחד או יותר הרבה ואפילו אלפים בכלל הזכרים ותקרא את שמה דינה שם נגזר מן הענין לפרש הכח ההוא ועוד י"ל על דרך פשט כי מרוב שהיתה שמחה ומתפארת ואומרת ילדתי לאישי ששה בנים שלטה בה עין רע כמה ששלטה בה שאמרה הפעם אודה את ה' שלא פירשה כמה בנים ובאומרה כי ילדתי לו ששה בנים אחר שלא נטלה עדיין יופיה מן הראוי לה כל כך אין כח לעין הרע שתשלוט בה שאין אדם גורם לעצמו כל כך כמו לאחר ואחר שנולדה דינה ילדה רחל את יוסף ותקרא את שמו יוסף מל' תוספת שנאמר יוסף ה' לי בן אחר ומכאן יש ללמוד שהיתה רחל יודעת שלא יהיו אלא י"ב שבטים וע"כ לא אמרה בנים אחרים ואע"פ שהוא ל' תוספת י"ל שהוא לשון אסיפה כמ"ש אסף אלהים את חרפתי וכן בענין זה נפרש אותו מלשון אסיפה ר"ל ענין התפשטות הקו האמצעי לכאן ולכאן ולכלול לראשי עם להיות שליט עליהם ויוסף הוא השליט על הארץ ואומר צדיק מושל יראת ה' ונתנו לו ב' מדות הוד והדר הוד נרמז בשור כמו שקבלנו שהוא שלו ואומר בכור שורו הדר לו לכך יצאו ממנו ב' שבטים הא' שבט אפרים הנקרא על שם פריה ורביה כמ"ש כי הפרני אלהים וגו' והב' שבט מנשה שמלא מקומו של לוי באחוזת הארץ ולכך נחלק שבט מנשה לב' נחלות כנגד ב' עמודי שמים. חצי שבט מנשה נטלו נחלתם בארץ סיחון ועוג וחציו נטלו נחלתם בארץ ישראל כמו שנחלק שבט לוי לב' משפחות ונק' מנשה על שם השכחה שנאמר כי נשני אלהים וגו'.

אחר שנולד יוסף נולד בנימין וקראה אותו בן אוני כלומר בן כחי כמו ולאין אונים עצמה ירבה. ינתן לי כחי שהוא מדת הדין ר"ל תורה שבעל פה ואביו קרא לו בנימין כלומר בן ימין ר"ל ינתן לי מדת ימין ר"ל שבכתב זה שמאל של זה וזה ימין של זה ודע שמדת הדין לאם ומדת הרחמים לאב ועכ"א דוד כרחם אב על בנים רחם וגו' וכשבא הכתוב לייחס מדת הרחמים לאמות קורא אותן נשים סתם ולא אמות כדכתיב ידי נשים רחמניות וכשבא לייחס להם מדת הדין הוא קורא אותם אם כדכתיב אשר וסרתו אמו והפך הדבר לזכר כשבא לייחס אליו מדת רחמי' קורא אותו אב כש"נ כאשר ייסר איש את בנו ומה שאמר שלמה שמע בני מוסר אביך וכן מוסר אב. לפי שלא יתכן לומר בלשון איש שמע בני מוסר איש שמשמעו איש זר שאינו אביו אבל ייסר איש מורה עליו שהוא אביו אינו סותר דברינו שכבר ידענו שנדבר על הדין בהרבה מקומות נמצא בנימין שלם מכלם כמפורש ואם כן דן שלא נתפרש בו כל כך מדת רחמים כמו שנתפרשה בבנימין ולכך הוליד י' בנים כנגד י' מאמרות שבהן נברא העולם. ונקרא ידיד ה' שנאמר ולבנימין אמר ידיד ה' ולזה הפי' באומר ישכון רמז אל ה' ופי' כי באו' ישכון ה' חוזר אל ידיד.

ענין אחר ראובן יורה עליו פחז כמים שמעון ולוי יורה עליהם כלי חמס ארור אפם כי עז יהודה יורה עליו ידך בעורף אויביך זו הקשת כמ"ש ללמד את בני יהודה קשת הנה כתובה על ספר הישר זבולן מורה עליו לחוף ימים ישכון וכתיב ולמקוה המים קרא ימים יששכר יורה עליו רבץ בין המשפתים כלומר בין ב' תחומין וסמיך ליה וירא מנוחה כי טוב דן מורה עליו נחש עלי דרך ואומר ודרך נחש עלי צור גד מורה עליו והוא יגוד עקב אשר יורה עליו מאשר שמנה לחמו וכן מורה עליו והוא יתן מעדני מלך. נפתלי מורה עליו אילה שלוחה וכן הנותן אמרי שפר שהוא רמז לברכה כדעת התרגום שאמר יהון מודן ומברכן עליהון וז"ש מלאך הממונה על התפלה ממתין עד שיתפלל כנסיה אחרונה שבישראל ונוטל כל התפלות ועושה אותן עטרה להקב"ה. יוסף מורה עליו בנות צעדה עלי שור בנימין מורה עליו ולערב יחלק שלל וכה"א כל אלה שבטי ישראל י"ב. וזאת אשר דבר להם וגו' ברכם מז' מעיינות וכל מה שכתבתי בענין השבטים אין כונתי אלא על הענינים הכוללים בכח של יעקב ואע"פ שיש הפרש בין הפירושים אין לדחות אותם שמא הא' מהם נבחר לשמים ולא נדע איזה יכשר הזה או זה אם שניהם כא' טובים וע' פנים לתורה ובפירוש אמרו שמא יאמר אדם מאחר שהללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין הללו מטמאין והללו מטהרין האיך אני לומד תורה מעתה כלם נתנו מרועה א' אלו ואלו דברי אלהים חיים וכולן אב אחד אמרן:

תוכן העניינים

האמונה והבטחון מיוחס לרמבן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה