האמונה והבטחון מיוחס לרמבן· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן] (מיוחס לו)
פרק כג
אחר שהשלמתי לכתוב מ"ש בענין תפילין ונתגלגל הדבר לדבר בפסו' וירד ה' בענן שהוא נאמר על י"ג מדות של הקב"ה הידועות בתורה הנני מפרש כל אותה פ' ואני מתחיל מראה אתה אומר אלי. ודע פסוק ראה אתה אומר אלי יש בו ג' פעמים אתה והיה די בפעם א' שיאמר כן ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה ולא הודעתני את אשר תשלח עמי ואמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני ובזה יספיק ולא היל"ל שלשה פעמים אתה על כן אמרתי כי אתה הראשון נאמר על הנסתר והמורה על הנסתר להגיד לנו מי הוא מה שתראה בפסוק של מעלה ממנו מי אשר חטא לי אמחנו מספרי וסמיך ליה ועתה לך נחה את העם וגו' כי לא אעלה בקרבך כי עם קשה עורף אתה פן אכלך בדרך. וכתיב אתם עם קשה ערף רגע אחד אעלה בקרבך וכליתיך ע"כ אמר אתה נורא אתה ומי יעמוד לפניך מאז אפך. אך חכמי הקבלה מפרשים אתה נורא אתה בענין אחר.
ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי והלא כבר אמ' לו הנה מלאכי ילך לפניך וכתיב ושלחתי מלאך לפניך וגו' ואיך אמר לו משה ואתה לא הודעתני את אשר תשלח עמי אלא בקש מלפניו שתלך שכינה ביניהם. לפי שלא פי' שם המלאך לכך אמר לא הודעתני כלו' אחר שעדיין לא פרשת שם המלאך שאמרת שתשלח עמי עדיין אין דבר זה מסור בידו ויש לי עדיין רשות לבקש מי שהוא גדול ממנו ואתה יכול לעשות לפי שעדין לא מסרת השליחות בידו שאין השליחות מסורה ביד השליח עד שעת מעשה שמצוה אותו ואו' לו עשה כך וכך כמ"ש בפרק י"ט וכל זמן שלא נקבע השליח יכול אני לבטל המאמר ההוא וכאלו לא נגזר הוא דומה וז"ש במסכת ברכות שלשה דברים בקש מלפני הקב"ה ביקש שתשרה שכינה בישראל שנ' הלא בלכתך עמנו. בקש שלא תשרה שכינה על עכומ"ז וניתן לו שנ' ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמ' ביקש להודיעו דרכיו של הקב"ה וניתן לו שנ' הודיעני נא א"ד. אמר לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק ורע לו צדיק וטוב לו רשע ורע לו רשע וטוב לו א"ל משה צדיק וכו'.
ואתה אמרת ידעתיך בשם. כבר כתבתי מהו לשון ידיעה בשם בשמו של הקב"ה כלומר נתתי לו כח ובשמי שתהיה מקובל על ידו ובלשון גמרא בש"ם בגימטריא שם שלש מאות וארבעי' כנגד שם בן ד' אותיות שהוא עולה כ"ו ושדי שלשה מאו' הרי ש"ם. ומצאנו חן בב' לשונות בל' מציאה וימצא יוסף חן בעיני אדוניו וישרת אותו. וכתיב ונח מצא חן בעיני ה'. ובחן נתברכו השבטים שנאמר הילדים אשר חנן אלהים את עבדך ואומר אלהים יחנך בני והוא בא מכח הידיעה וכן תמצא בסדר ו' כפולות הששית חן ומ"ש שלמה לא ליודעים חן ראיה הוא לזה אלא שפי' בו לא לקלים המרוץ ולא לחכמים לחם ולא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן כלומר אל יבטח הקל ברגליו כי ינצל במרוצתו מן הרע שגזרו עליו מן השמים על חטאתו ועל זדונו כי לא ינצל ואם יזדמן לו שינצל מן רעה אשר היתה בעיר והוא נס מהרה אל אחת הערים וחי אל יחשוב בלבו כי בקלות רגליו נוצל כי לא כן הדבר אבל מן השמים גזרו עליו ולא נוצל אלא בחמלת ה' עליו וזהו לא לקלים המרוץ כלומר אינה גזרה חתוכה להמלט הקל ברגליו לא כן הדבר אלא גזירה היה סבה לקלות כדי שימלט וכן החכם אשר מינה ה' מאכלו אל יחשוב בלבו בי בחכמתו הוא מתפרנס או יתפרנ' מחכמתו ולא ירא שנת בצורת לעולם אפי' חטא וסרח שאין הדבר כן אך בשעה שגזר עליו השם להתפרנס בחכמתו היה צריך וראוי לאותו דבר ר"ל החכמה שהוא מתפרנס בה וכן הנבון אשר קנה עושר לא יקנהו כשיגזור עליו הבורא עוני אבל על כל פנים צריך למעשים טובים קודם שיגזרו עליו ממון בתבונתו וכפי תוקף מעשיו ורובם הוא רב עושר ואורך זמנו וגם לא ליודעים חן גדולה מזו אני אומר כי אפילו בעלי הדיעה היודעים לא ימצאו חן בשביל ידיעתם כי החן כבר נגזר עליהם קוד' שהגיעו למעלת דיעה זה הכלל כי שלמה ע"ה כיון לומר שני דברים שמנהגו של עולם הוא שיהיה לקלים המרוץ ולחכמים לחם ולנבונים עושר וליודעים חן ואעפ"כ אין להם לחשוב כי יועיל להם זאת ולא יהו צריכים למעשה הטוב או כי הוא זה שהוא הועיל להם כי לא ה רק מתת אלהים וכבר זכו לכך וברוך היודע במה זכו וקלות הרגלים והחכמה תבונה והדעת סבות הם והסבה פועלת ברצון המסבב הנה נראה מדברי שע"ה החן לבעלי דיעה ועל כן סמך מרע"ה החן אצל הידיעה. ועתה הודיעני נא את דרכך. ודרכיו של הקב"ה לא נודע מהותם אלא למשה ואליהו ואלישע בלבד כמו שכתבתי והם נכללים במשפט כי כל דרכיו משפט. משפט הוא המייחד המחבר את כל כש"נ במקום אחר כי המשפט לאלהים הוא. ואומר ושפטו את העם משפט צדק נמצא המשפט למעלה לאלהים ולמטה לצדק הוא יסוד עולם הנקרא צדיק שנא' צדיק יסוד עולם ואומר צדיק ה' בכל דרכיו ונק' ישראל גוי של צדיק שנא' ויבא גוי צדיק שומר אמונים כלומר גוי שלהקב"ה ועכ"א משה והם תכו לרגלך. וכבר כתבתי כן יש משפט למעלה ממשפט ואדעך. כלומר אחר שתמסור לי מפתח דרכך וא ידיעת מהותם אני אדעך ר"ל אמשיך כל דבר כפי מה שאצטרך אליו ואל תעכב מדת הדין ע"י ועכ"א למען אמצא חן בעיניך בעת שאמשיך רצונך. ע"א למען מצא חן כלו' דבר זה יש לך לעשות לי למען כי אני אמצא חן בעיניך. ולא נצטרך לומר החן בא בשביל הידיעה.
ויאמר פני ילכו לא פירש ע"י מי השיבו פני ילכו והניחותי בתמיה והוא מלשון כעס כמו אכפרה פניו כלומר דבר זה אתה שואל ממני שאעזוב עסי וחמתי ואתרצה לך דבר גדול הוא להתרצות בעת הכעס ועל כן השיבו אם אין ניך הולכים אל תעלנו מזה אם כל כך קשה לפניך להתרצות להם עתה אל תעלנו זה סבור הייתי כשאמרת אלי העל את העם הזה שכבר נתרצי' להם ועכשיו אחר לא נתרצית להם למה תעלינו מזה למה צורך לנו הלתת אותנו ביד אויבנו.
ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן בעיניך אני ועמך הלא בלכתך עמנו הפסוק הזה לפי מה פירשתי שאין זה מקומו והיה ראוי שיכתב קודם הודיעני נא ויהיה הסדר כך ואתה הודעתני את אשר תשלח עמי. ויכול אני לבקש מי שהוא למעלה מאותו מלאך כמו כתבתי למעלה. ואח"כ א"ל שילך שכינתו עמהם וז"ש הלא בלכתך עמנו ואח"כ אמר הודיעני נא על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון לפי מה שאמר ראה אתה או' אלי על את העם הזה ואתה לא הודעתני וגו' חזר ואמר ובמה יודע איפוא כי מצאתי חן ו' ולפי שאמר ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני אמר הודיעני נא וגו' למען אמצא חן בעיניך והשיב פני ילכו חזר ואמר אם אין פניך הולכים. עד שנתרצה והשיבו גם את הדבר הזה אשר דברת אעשה גם רז"ל דמלת את לרבות וגם הוא ג"כ לרבות והדבר הזה אחד. הרי כאן ג' דברי' ובקש משה מלפני הקב"ה ואלו הן שילך הקב"ה בישראל וז"ש הלא בלכתך עמנו שלא תשרה שכינה בעכומ"ז ז"ש ונפלינו אני ועמך ושיודיענו דרכיו ז"ש הודיעני נא את דרכך. וכשראה משה שהיתה עת רצון בקש עוד דבר גדול ואמר הראיני נא את כבודך. ומה שהיתה התשובה נלמוד מה היתה השאלה שאמר לא תוכל לראות את פני למדנו שראיית הפנים בקש ממנו משה וקרא אותו כבודך ולמדנו שהפנים נק' כבוד.
אני אעביר כל טובי על פניך לשון אצילות כלו' האצילות המתאצל מאתי עד המעלה הי'. ע"א כל שהוא טובי וקראתי בשם ה' לפניך יש לתמוה בכאן מב' מלות נאמרות בענין באומרו על פניך שפשטן כמו לפניך וכן ותעבור המנחה על פניו וכן אשר על פני בעל צפון ואמנם יש בו אריכות לשון והיה יכול לומר אעביר כל טובי לפניך. ומ"ש ביעקב על פניו ולא אמר לפניו ללמדנו שהיה מצטער לפי שהוצרך לכך. אבל בכאן מפני מה האריך ולא אמר לפניך וי"ל שרמז לו רמז ממה שהיה עתיד לומר לפניו בשומעו מדת ארך אפים שא"ל הקב"ה אף לרשעים אמר לפניו משה לצדיקים ולא לרשעים ר"ל שהיה קשה למשה שיאריך אפו לרשעים.
וקראתי בשם ה' לפניך זהו הודעת דרכיו כמו שפיר' ואמר וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם יש לתמוה ממ"ש וקראתי בשם ה' זהו הודעת דרכיו היל"ל באזניך ואין זה דומה לו ויקרא לפניו ככה יעשה לפי שהיתה שם תנועה לשניהם הגיד הכתוב כי המן הולך לפניו וקורא. וכן ויקראו לפניו אברך והדומה לאלו כולם נאמרים על הקבל' הקורא אבל בכאן לא היתה תנועה למשה ואיך יתכן לומר וקראתי בשם ויש מקומות שאין שם הליכה כגון ויקרא שפן את הדברים וגו' וכיוצא בזה לפי שהיתה קריאה בספר נופל בו לשון פנים כלומר לפניו היה קורא בספר והוא רואה כשמעיין בספר וקורא בו אבל במקום שלא היתה תנועה לשומע ולא ספר לקורא איך יתכן בו לשון פנים על כן אני אומר שאינו קריאה ממש ויהיה פי' ענינו כפי' וכל העם רואים את הקולות. וחנותי את אשר אחון במדת הדין. ורחמתי את אשר ארחם במדת רחמים. כלומר מי שראוי ליטול בדין ובמדת הרחמים ועל מה ששאל לראות כבודו שהוא פניו השיבו לא תוכל לראות את פני.
והיה בעבור כבודי בכאן קרא הטוב הנזכר למעלה כבודי. עד עברי. לא אמר עד עברו מכאן למדנו שהוא וטובו שהוא וכבודו א'. והבן בד' ענינים אלו הנאמרים בפ' תחלה אמר אני אעביר כל טובי על פניך ואח"כ אמ' והיה בעבור כבודי ואח"כ עד עברי ולבסוף אמר ויעבר ה'. נמצאו ארבעתם רמז לשכינה כמו שתרגם אונקלוס וראית את אחורי אינו לשון אחור אלא לשון חור מלשון החורים והסגנים שהוא לשון חיור וכן שלשה סלי חורי והא"לף בו כאל"ף אפניו וכמו אל"ף של אזרוע ואחותי וכן אל"ף של אחורי וכאלו אומר לו את חורי פי' אספקלריא המאירה. ומשז"ל שראה קשר של תפלין תן דעתך להבין בשבע ותמצא מפורש מה שכתבתי שכבר ידעת כי קשר של תפלין הוא עשוי כמין ד' והיא הג' מן השבע כפולות ויסודה חכמה ומכאן יש לקרוא הד' תורה שבכתב ותורה שבכתב חכמה וסימן זה יהא מסור בידך. ראשך עליך ככרמל למעלה ממנו ודלת ראשך כארגמן. אומר אני כי משמע אומרו דלת ודלת למעלה ממנו מלך אסור ברהטים מלשון תרגום ורהט והחיות רצוא ושוב ועכ"א שראה קשר של תפלין ועוד אמר שראה אפי' כמו שאני עתיד לכתוב והכל א' ופני ממש לא יראו והוא השער הפנימי שבנ' שערי בינה שכולן נתנו למשה חוץ מא' וקבלתי כי ן' שערי בינה כנגד ה' חומשי תורה י' פנים לכל א' וא' נמצאו ן' ומה שכנגד הפנים הנ' לא השיגו משה וי"ל כי על כי היו פנים בתורה שלא נכתבו אלא על ידי ומעשה כגון פסח שני ופ' נחלות וכיוצא בהן ועכ"א נתנו למשה חוץ מא' ר"ל שלא השיג הענין אלא כשאר כל ישראל ועל כן הוצרך לידי מעשה ואלו השיגו לא היה צריך למעשה אבל לא השיגו אלא מתוך אספקלריא א' הנקראת אספקלריא המאירה שלא השיגה כל נביא וחוזה זולתי מרע"ה.
והיה נכון לבקר לקבל כמו בקר תשמע קולי בקר אערוך לך ועלית בבקר בג' מקומות נצטוה משה לעלות תחלה כתוב ואל משה אמר עלה אל ה' וגו' וכתיב עלה עלי ההרה פי' מקום המעמיד מה שלא עשה תחלה ובכאן כתיב ועלית בבקר וגו' ולא פ' אלא ונצבת לי שם על ראש ההר והוא דבר הלמד מענינו שאמר הודיעני נא וגו' ועל מה שלמעלה מן הדרכים אמר לא תוכל לראות את פני.
וירד ה' בענן לשון ירידה ממש כענין השג' דבר כמו ירד בעמקה של הלכה וכן ירד לסוף דעתו וכן יורדים במרכבה. בענן ה' שמות יש לו לענן. ענן עב אד חזיז נשיא ענן שנעשים בני אדם ענוים אלו לאלו וכו' כמו שהוא בב"ר. נמצאת אומר מלת ענן גזור מענין ענוה ואמרו ענוה גדולה מכולם והיא ראש ליראה והיראה עקבה שנא' עקב ענוה יראת ה' מכאן למדנו שהאותיות נקראות חכמה במקצת מקומות ויתיצב עמו שם ואח"כ נסת' בשם מוכרת ותראה כי הוא נפסק בטעם טרח"א ולשון קריאה משמש ב' או ג' ענינים ואתה בחר לך הטוב וקח ענין א' לזה ולאשר שלמעלה שנאמר וקראתי בשם ה' לפניך שהוא הודעת דרכיו והיחוד השלם והגדול הזה עד אי"ן סוף ונמשך מאי"ן סוף אל הלוחות הוא הברית אשר עם י"ג מדות שלא יחזרו ריקם הוא היה ידיעת דרכיו וז"ש נתעטף הקב"ה כש"צ והראה לו מסיני וכו' י"ג מדות הללו י' כנגד מעשה מושכלים ו' נפשות ע"א הנפש הם ג' כחות זה למעלה מזה והחומר ההיולי וט' גלגלים הרי י"ג וכנגדן י"ג מדות. ע"א ט' גלגלים וד' יסודות הם י"ג ויעבר ה' על פניו תרגם אונקלוס ואעבר ה' שכינתיה על אפיה. ויקרא כלומ' שכינה קראה וי"ג מדות אלו ו' ראשונות מדות רחמים שש אחרונות מדת הדין לכך אמר ורב חסד זהו לפי פשט המנהג שאנו מתחילין למנותן מהשם הראשון אך יש מקומות שאין מונין אותו וכן ג"כ דעת רבינו משה כי ורב חסד הוא מדה ששית כמו שנראה מהעתקת ספר המורה וכן דעת הגאון כמו שכתב הרב הגדול ר' יצחק ז"ל בר"ה פ"ק כתב הרב ר' עזרא צריך אתה לדעת כי כל י"ג מדות הם רוחניות כמו שתמצא באלה ש"ר שכתבי התם ואע"פ כן כולם מן התשובה כמו שיש בסודם דברים רוחניים וגופנים. והשם הא' התשובה. והב' מדת רחמים וא"כ רחמניות ע"כ ולא הבנתי דעתו במדת רב חסד אם קורא אות' ששית או שביעית שאע"פ שנוט' לשונו להיות כך היה לו לפרש עוד ביאור כן ולא פירש מתי ארך אפים שאמר בענין וימהר משה וגו'. מה ראה רבי חנינא בן גמליאל אמר ארך אפים ראה. רבנין אמרו אמת ראה. תניא כמאן דאמר ארך אפים וכו' ועוד אמרו לאיזה מהן השתחוה רבה אמר על החסד שנא' וימהר משה וא"ו. ר' אלעזר אומר על ארך אפים ורבנין אמר על מדת רחמים. והנני מפרש לפי דעתי כי מ"ש מה ראה אין ספק כי הוא כאלו אמרו מהו וראית את אחורי ור' חנניא אמר ארך אפים ראה ורבנין אמרי אמת ראה ותניא כמ"ד ארך אפים. ופי' ארך המשכת הגבורה לתורה כדכתיב שכל אדם האריך אפו אף זה הוא הגבורה איזהו גבור הכובש את יצרו ותפארתו עבור על פשע שהוא פנימי יותר מארך אפים ורבנין אמרי אמת ראה. והמחלוקת ביניהם אם המדות נזכר מלמעלה למטה או מלמטה למעלה האומר ארך אפים ראה מתחיל מלמטה מן היסוד ואין לו בהן אלא הראשונות ועליה נקרא ה' צדיק והולך ועולה נמצא בששית מגיע לאספקלריא המאירה. והאומר אמת ראה מתחיל מן החכמה נמצא הח' אספקלריא מאירה וכשאנו קוראים אותם מדות לא קראנו אותם כלים או מקבלים. ועתה תן לבך להבין ההפרש שיש בי"ג מדות אם נאמר כי ורב חסד הוא שביעי יהיו מדות להמשכות הנמשכות ממה שאין המחשבה משגת ושם ראשון מדה אחת וכן השני והשאר שתים לכל א' וא' זולתי היסוד שאין לו בהן אלא א'. ואם נאמר כי היא מדה ששית יהו מדות של חכמה והשם הראשון מכאן ואילך שתים לכל א' נמצא ורב חסד מטה כלפי חסד ר"ל אמצעי בין שהוא מדה ששית בין שהוא מדה שביעית לפי דברי האומר אמת ראה רצה לומר שמסדר המדות מלמעלה למטה. אבל לדברי האומר ארך אפים ראה ר"ל שמסדר ממטה למעלה ואם נאמר כי ורב חסד היא מדה שביעית הראשון מ והוא היסוד ואם נאמר שהיא ששית הראשון שם שנאמר עליו ה' עוז לעמו יתן הב' מדה והוא היסוד נמצא ורב חסד אמצעי לדברי הכל בין מלמעלה למטה ממטה למעלה בין שיהיה ורב חסד מדה ז' או ו'. ולא פירשתי כל זה אלא כדי ש ורב חסד מטה כלפי חסד על הנכון כענין אחד לכולם. ענין אחר האומר ארך אפים ראה והאומר אמת ראה הכל מודים כי אספקלרי' ראה אבל זה קראה ארך אפים כלומר הכח הנמשך מן עבודה הוא אספקלריא המאירה וזה קראה אמת כלומר א המדה עצמה היא אספקלריא המאירה. ע"א לדברי האומר ארך אפים יהיה פיו המשכה נמשכת מן העבודה הי' והמחלוקת בין ארך אפים ראה ובין אמת ראה כלו אם המדות בכתב או על פה כי האומר ארך אפים ר"ל שהם קבלת הי' ואל יהי ר בעיניך. וכל זה שכתבתי הנראה לי שמקובל בידי הה"א הראשון עצם והשאר הש מז' כפולות. אך יש הפרש א' ידוע לכל כי פוקד עון אבות אינו מן המנין לד האומר כי ורב חסד הוא מדה שביעית והוא מדה י"ג לדברי הרב בעל המור' וד גאון שכתב הרב אלפסי ז"ל.
והחכם ר' יוסף קמחי פי' ענין פרשה זאת על הפשט שיש בו קירוב אל האמת במקצת דבריו. פני ילכו. המלאך הנכבד שיש אשר אתה מבקש. אם אין פניך הולכים כאשר אני מבקש שילך עמנו וזהו ובמה י איפה כי מצאתי חן גו' הלא בלכתך עמנו ולא לפנינו נראה מדבריו אלו כי התר היתה שילך המלאך ההוא ביניהם כי אינו מבקש לפניהם הראני נא את כב בקש שיראה לו המלאך המעולה שברא שהוא כבודו הנקרא מלאך הכבוד ענהו אעביר כל טובי על פניך. כל טובי הגדול שיש לי המלאך המכובד שבשמים וקרי הוא יקרא בשמי במקצת דבריו אלה קרוב מעט אל האמת: