האמונה והבטחון מיוחס לרמבן· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן] (מיוחס לו)
פרק כב
שלש מצות אלו שנקרא כל א' וא' אות אעפ"י שהאות מלשון ונתתם לי אות אמת יש ב' מהם שנוכל לפרשו מלשון אות ממש ר"ל מלשון אותיות הכתובות בספר והן תפילין ומילה שנא' בהן והיה לאות על ידכה ר"ל תעשה אות א' על יד שמאלך והוא קשר העשוי כמין י'. וכן י"ל שיש במילה אות ממש וז"ש במדרש שה"ש השבעתי אתכם במה השביען ר' יהודה ברבי סימון אומר השביען במילה. בצבאות צבא שיש לי בה אות. או באילות השדה ששופכין דמם כדם הצבי וכדם האיל לא אמרו שהיא לי אות אלא שיש לי בה אות. ופירושו עמוק מאד זהו וצאצאיו חתם באות ברית קודש ונכתב ידכה מלא ופי' בו החכם ר' עזרא ז"ל כי היא הספירה הה' ויפה פי' לפי חשבונה שלה' וכן לפי מה שפי' בד' פרשיות של תפלין. ויש לפרש כי היא רמז לה' שניה של שם בן ד'. ופי' של פסוק כאלו אמר והיה ה' לאות על ידך ויהיה ידך נכתב בלא ה' וזה שארז"ל אמרה כ"י לפני הקב"ה רבש"ע שימני כחותם על לבך כחותם וגו'. ותפלה של יד היא כנגד הלב היא צורת י' והיא רמז לה' נמצאו י' ה' מיוחדת א' בראשו של שם וא' בסופו ועל ב' ההי"ן של שם מי כמכה באלם ה' מי כמכה נאדר וגו' הראשון רמז לה"א שנייה של שם שהיא מדת הדין לכך נכתבו מי כמכה באלם חסרים הואו של מי כמכה והיוד של באלם מלשון הבאה בחזקים ואלמים. מי כמכה השנייה נאמר על הה"א הראשונה של השם המתעטפת בחכמה ואמר נאדר כלומר מעוטר ומלובש בקדש מלשון אדרת. וכבר כתבתי כי קדש היא החכמה שהיא מקור הברכה וכה"א שאו ידיכם קדש וברכו את ה' ויתכן לומר שכל אחת ואחת משתי ההי"ן אלו של כמכה הראשונה והשני רומזת וכוללת עמה ה' ספירות התחתונות והב' כוללת עמה חמש ספירות העליונות כמו שיש להבין ממה שאמר נאדרי בכח. והחכם ר' עזרא כתב בהפך ואם הלכה נקבל ואם לדין יש תשובה ונשיב עליו מנאדר בקדש נורא תהלות שאין ספק מיעוט תהלות ב' והם שנא' עליהם ואתה קדוש יושב תהלות ישראל שפירושם סבה. ואמת כי יש פנים בתורה ואלו ואלו דברי אלהים חיים ואולי יקשה לך מפני מה אין מניחין תפילין בלילה ויעלה על דעתך לומר כי יותר היה ראוי להניחם בלילה ולא ביום שמניחים אותם ביום ולא בלילה לפי מה שכתבתי כי התפלין כנגד ה"א שנייה של שם וכתבתי כי הלילה כנגד מדת הדין וא"כ היתה ראויה מצות תפילין בלילה ולא ביום טעם הדבר מפורש בדברי רבותינו ע"ה גזירה שמא יפיח בהם ויישן בהם ולפי דבריהם אנו אומרים כי התפילין זכרון ליציאת מצרים כמו שכתבתי והאות היו"ד לאות על ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו ה' ממצרים ויש בהן זכרון כשאין מניחין אותן בלילה למה שכתב ועבר ה' לנגף את מצרים וראה וגו' ועל שתי המזוזת וגו' ולא יתן המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף. שאין ספק כי המשחית הוא מדת הדין כדכתיב וה' הכה כל בכור בארץ מצרים ובפי' אמרו כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו וכשאין מניחין אותם בלילה יש בהן זכרון הענין הזה וכשמניחין אותם ביום זכרון יציאת מצרים שיצאו בבקר ואעפ"י שהיא כנגד מדת הרחמים שאין נמנעים ביום מן המצות שהם כנגד מדת רחמים. אבל כשהכתו' קובע זמן עשיית מצוה אין ספק כי יש לאותה מצוה ענין הראוי לאותו זמן הראוי לאותה סבה לקיים בה העולם.
ונשוב לדרכנו ונ' כי תפלה של יד היא כנגד אות ה"א ב' של שם ומ"ש ולטוטפת בין עיניך כי הראייה מכח הה"א והשמיעה מכח הוא"ו ובספר יצירה י"ב פשוטות ה' ו' ז' ח' וכו'. יסודן ראי' שמיעה וכו' בכאן רמז תשעה אספקלריאות. כיצד ה' ה' טטפת כמ"ש טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים הרי ט' כנגד ט' אספקלריאות שמתוכם נתנבאו הנביאים חוץ ממרע"ה. ידכה רמז אל ה"א שניה של שם. וכבר כתבתי כי ה"א נקראת לב והיא חכמה שנתנה לשלמה וכנגד הה"א הזאת השנייה הם תפלה של יד ותפלה של ראש ה' בתים א' של יד וד' של ראש כמנין ה' וכשהוא מניח תפילין מניח של יד תחלה ואח"כ של ראש. וכשהוא חולץ חולץ של ראש ואח"כ של יד כמו שארז"ל והיו לטוטפת בין עיניך וכו' יהיו שנים ועוד יש לנו לתת טעם אחר שכן כתיב וקשרתם לאות על ידך תחלה ואח"כ והיו לטוטפת בין עיניך. וטעם הדבר מפני שתפלה של יד היא כנגד האות עצמה ותפלה של ראש הוא הזכרון הנמצא מכח האות והיה לאות על ידך ולזכרון בין עיניך והאות גורמת לזכרון ואין הזכרון גורם לאות וע"כ ראוי להיות האות קודמת ומתאחרת בשעה שחולצן שאם אין אות במה יהיה זכרון וראויות היו להיות זו את זו אלא שיש טעם בדבר. והטעם הזה תלוי במ"ש הקב"ה מניח תפילין. ופי' המאמר הזה מפורש במשל בס' הבהיר למלך שהיה לו כסא ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר פיר לפעמים לוקח בזרועו ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי. בזרועו יקבץ טלאים פעמים על ראשו ראשו כתם פז. אמרו למה שהוא נאה והם לישב עליו ואנה שמו בראשו אמר להם במ"ם פתוחה שנאמר אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף. ומ"ש במ"ם פתוחה בראשו פירושו לפי שהיא פתוחה באמצע אותיות ומפני שסמך לו מ"ם סתומה שהיא מרובעת יתכן לומר שלכך אמר תפילין מרובעות הלכה למשה מסיני ועוד מצאתי מפורש משל למה הדבר דומ' למלך שהיה לו כלי א' נאה ומבושם ואוהבו מאוד. לפעמים שמו בראשו והיינו תפילין שבראש לפעמים נטלו בזרועו בקשר של תפילין של זרוע. לפעמים משאילו לבנו לשבת עמו. לפעמים נקרא כתם כי בזרוע נושאו בקמיע כעין כתם. ודומה לזה במ"ש בשיר השירי' בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו א"ר יוחנן שאל ר' שמעון את ר' אליעזר בר' יוסי אפשר ששמעת מאביך מהו בעטרה שעטרה א"ל הן א"ל היאך א"ל למלך שהיתה לו בת יחידה והוא מחבבה יותר מדאי והיה קורא אותה בתי לא זז מחבבה עד שקראה אמי הה"ד הקשיבו אלי עמי ולאמי ולאמי כתי' עמד ר' שמעון בן יוחאי נשקו על ראשו א"ל אלו לא באתי אלא לשמוע דבר זה מפיך דיי המאמר הזה והמשלים ענין א' הם ולפי שעיקר גופו של אדם הוא לבו לכך הוקבע האות להיות כנגד הלב והזכרון בין העינים הוא כשאדם רואה אות שנעשה על אודות דבר אז הוא זוכר, הדבר ההוא וראיה לדבר ההוא שכן אמרו שאין מצות תפילין נוהגת בלילה אלא ביום ר"ל בשעה שיכול לראותם. וכן יתכן לומר שהתפלה של ראש הוא כנגד מש"ה אשת חיל עטרת בעלה וגו'. וכתיב ורחוק מפנינים מכרה רמז בכאן התעלות המדה למעלה למעלה בחדרי חדרים וע"כ ארז"ל תפלה של ראש אין עושין אותה של יד ומה שתלו הטעם לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה הוא נאמר על תפילין שכבר לבשם אבל חדשים שעדיין לא לבשם אדם עושה אותה של יד. וכל זה נכון מה שכתבתי לפי שכבר נתקדשו כשהניחם בראשו אבל אין הענין מפני עצמה ר"ל דוגמתה וכתיב יקרה היא מפנינים ואמרו מכהן שמשמש לפני ולפנים עד שהיא נקראת ידכה כמו הראש כי כ' כמו התחלה ונקראת חכמה כמו מקור שמשם השקאת כל הדברים וכה"א החכמה תחיה בעליה ואין לפרש בעליה מלשון בעליו אמו שאין לחכמה אדון אלא הקב"ה אבל היא בעלת אדם ומלמדת אותו ומייסרתו כענין שנאמר אף לילות יסרוני כליותי אך יש לפרש בעליה מלשון עלילות והבי"ת משמשת כמו בעלותיה ובסבותיה. או יתכן לפרש בעליה מלשון בעל האשה כענין שנ' אשת חיל מי ימצא. ואומר בטח בה לב בעלה ואומר ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה. ונקראת שם כמו שנאמר ותעש לך שם כהיום הזה (לך) כמו ויעש וכה"א או הנסה אלהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי. ומפני שתפלה של יד ושל ראש הם מענין אחד אע"פ שהם שתי מצות לכך ארז"ל שח בין תפלה לתפלה עבירה היא בידו וחוזרין עליה מעורכי המלחמה וע"ד פשט יתכן לומר כי הוא בעבור שהא' אות והב' נקרא זכרון ואין לשוח בינתיים. וז"ש הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. ותניא ר אליעזר אומר אלו תפילין שבראש. הבנתי מתוך דברי ר' אליעזר הרב מגרמיזא כי הוא נ' על שי"ן של תפילין שהיא רמוזה בפסוק זה בראשי תיבות שם "יי' "נקרא עליך זהו כדעת אונקלוס. ובספר הבהיר אלף ראש יו"ד שני לו שי"ן כולל כל העולם. לדעת הרב צריכין אנו לפרש זה המאמר בענין שהוא פנימי יותר מן התפילין כמו שמורה עליו ה"א יו"ד וטעם הנחתם בשמאל לפי שכח תפלה של יד מצד שמאל ויהיה [זה הטעם שהאתרוג בשמאל ואיננו נכון לפי דעתי. וטעם להניח תפלה של ראש במקום המוח ששם כח הנשמה. והראוי לומר כי טעם הנחת תפלה של יד בזרוע שמאל לפי שהוא כנגד ימינו של הקב"ה ואין לומר כן באתרוג לפי שהם באים לרצות על המים וזהו ודאי קבלת כח ועל כן נוטל לכל א' וא' ביד הראויה לו ועוד אם נאמר לפי שהשמאל כנגד הימין ג"כ יהיה הימין כנגד השמאל ונמצא הכל לפי הפך ענינו וג' מינים משמאילים וא' מימין ואינו נכון. ואומר נצבה שגל לימינך בכתם אופיר. ותפלה של של ראש נאמר שהיא שקרא הכתוב כתם אופיר או שהיא כנגדה. ודומה לענין זה י"ל שמניח תפלה בשמאל לפי שהיא כנגד ימינו של הקב"ה הוא ענין ג' פסיעות שאחר תפלה שנותן שלום לשמאלו לפי שהיא ימינו של הקב"ה ואח"כ לימינו שהוא כנגד שמאלו. ואין בזה טעם אתרוג בשמאל ולולב בימין וראיה גדולה לכל מה שכתבתי בענין התפלה הדל"ת והשי"ן שבתפלה של ראש ורצועה קטנה. ד"א קשר כמין יו"ד בתפלה של יד והשם הזה משמעותו דין. נמצא כל מה שכתבתי בענין תפילין נכון מצד השם הזה ובשם זה ניתנה המילה לאברהם ולמה שניתנה בשם זה לכך היא דוחה את השבת ואעפ"י שארז"ל ביום ולא בלילה אפילו בשבת הדרש דברי אלהים חיים והפשט דברי מפרש יגדיל ויאדיר. וראיה לזה הטעם שהוא נכון שאומר בתפלת יוצר של שבת וגם במנוחתו לא ישכנו וכתיב אשר פריו יתן בעתו ואמרו רז"ל זה המשמש מטתו מע"ש לע"ש ותפלה של יד בית א' כנגד כנסת ישראל שאמר אחת היא יונתי תמתי. ושל ראש ד' בתים כנגד ד' ראשי נהרות שנאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ומשם יפרד וגו' ומלת שם הוא שם למדתו של הקב"ה וזהו שכתוב וירד ה' בענן ויתיצב עמו שם: