אור ברסלב

האמונה והבטחון מיוחס לרמבן· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן] (מיוחס לו)

פרק יח

פרק יז

ומשה הי' רועה את צאן יתרו חותנו וגו' לפי המקובל בידינו מענינו של מרע"ה ראוי לנו לומר כי משה היה מוכן מו' ימי בראשית להרוג את המצרי ולהיות רועה צאן וע"כ כתיב היה רועה ולא אמר ויהי רועה או וירעה משה גדול כח הצאן שמעשירות את בעליהן ר"ל בצמר בחלב ובולדות ולפי' היה חביב הצאן לאבותינו ומקדימין אותו בכל מקום לשאר בע"ח באברהם כתיב ולאברם הטיב בעבורה ויהי לו צאן. וביצחק כתיב ויהי לו מקנה צאן וביעקב כתיב ויהי לו צאן רבות. אך מה שאמר יעקב למלאכים ששלח לעשו ויהי לי שור וחמור ואח"כ הזכיר הצאן עשה כן בכונה לב' ענינים הא' לרמוז לו רמז שכבר נולד לו יוסף שהוא שטנו של עשו דכתי' ובית יוסף להבה לפי שיוסף נק' שור דכתי' בכור שורו הדר לו לפיכך פתח בשור זהו ענין א' והענין הב' לפי שלא רצה לפתוח לו בצאן לפי שע"י הצאן זכה לברכות שנאמר לך נא אל הצאן וגו' לפיכך לא רצה לפתוח לו בצאן וכשחזרו המלאכים כתיב ויחץ את העם אשר אתו ואת הצאן וגו' וכן אחר שנתרצה אליו וקבל מנחתו כתיב אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן וגו' בב' מקומות אלו הקדים הצאן לשאר המקנה ואין קפידא בדבר בב' מקומות אלו הא' שלא היה בפני עשו, והב' לפי שכבר נתרצה לו ומה שהקדים במנחה הצאן כדכתיב עזים מאתים וגו' והכל נק' צאן כדכתיב בפסוק מן הכבשים ומן העזים תקחו וכתיב משכו וקחו לכם צאן וכתיב ואם מן הצאן קרבנו מן הכבשים וגו' עשה כך כדי להפחידו לומר אתה בא להלחם בי ולא תוכל שכבר ברכני אבי שהבאתי לו מטעמי גדיי עזים ואמר לי הוי גביר לאחיך ולך אמר את אחיך תעבוד אבל תחלה כששלח המלאכים לא רצה לפתוח בצאן שלא יהא כמקניטו והזכיר במנחה אתונות עשרים באחרונה לומר עתיד אתה ליפול בידי בימי משיחנו שנא' בו גילי מאד ציון הריעי בת ירושלים הנה מלכך יבא לך צדיק ונושע וגו' ואם אתה סבור להלחם בי לבד הרי לך רמז בעונה זכרים הראוים כנגד נקבות לומר עדיין יש לי להוליד שבט שעדיין לא נולד בנימין בשביל זה פתח בעזים ותישים וסיים באתונות ועיירים. ע"א פתח בעזים ואח"כ רחלים שהיו זכרים שלה' מרובים משל אחרים והקדים כמנהגן כי בכל עדר קודמים עזים ותישים זש"ה והיו כעתודים לפני צאן ואח"כ גמלים שהיו זכרים כמ"ש גמלים מניקות ובניהם שלשים כלומר בין כולם שלשים נשארו פרות ואתונות שהן זכרים שלהן י' כמ"ש פרות ארבעים ופרים עשרה אתונות עשרים ועירים עשרה הקדים הטהור ואח"כ הטמא ובכולן הקדים הנקבות לזכרים שהיו מרובות וי"מ לפי זמן עבוריהן הקדימן כל שחדשיו מועטין הקדים אותו חדשי עבוריה של עזים ורחלי' ה' חדשים ושל גמלים ושל אתונות י"ב חדשים.

ונשוב לדברינו ונאמר לפי שיש טוב והנאה גדולה מגעת מהן לבעליהן לכך היו אבותינו אנשי מקנה ויש לומר כי מאשר ידעו אבותינו שעתידין ישראל להיות משועבדי' למצריי' לרעות צאן כדי להיות רחוק בעיניהן עבודת צורת צאן כמו שהמצריים עובדים צאן שנאמר כי תועבת מצרים כל רועה צאן או שיתנו להם מקום מיוחד כמ"ש ואמרתם אנשי מקנה היו וגו' מפני הענינים האלה היה מרע"ה רועה צאן יתרו וינהג הצאן אחר המדבר. לשון אחר אינו נופל אלא א' מג' ענינים ההולך אחר חברו כמו וירדוף אחריו וילך מנוח אחרי אשתו וילכו אחריו זקני ישראל וההולך אחר רצון חבירו כמו ויקם וילך אחריה דאלישע שהוא אחר דבריה ועצתה כך אמרו רז"ל בפרק הרואה כמו אחרי ה' אלהיכם תלכו והמאחר בזמן כמו ואחר יצא אחיו אחר הדברים האלה. ואני אבוא אחריך. כלומר אחר שתלכי את לפי פשט המקרא אין אחר המדבר מא' מג' פנים אלו ודרשוהו מל' ההולך אחרי חבירו ואמר שהיה הולך אחר המדבר כלומר המדבר בורח ונעשה יישוב עד שבא אל הר האלהים חורבה ואומר אני כי מלת המדבר אינו מדבר ממש אלא מלשון ידבר עמים תחתינו שהוא לשון הנהגה כלומר מתוך המרעה נתן לבו בענין הפרנסה להבין מהיכן הכל מתפרנס ומי המתפרנסי' אם הנפש או הגוף ונכנס מענין לענין עד שהגיע להר האלהים חורבה וכמו כן אמרו אין הרים אלא אבות שנאמר שמעו הרים את ריב ה' והוא מלשון הורים לכך יש לנו לומר שגם זה רמז לאבות שהוא שני לחסד שנאמר נותן לחם לכל בשר וגו' ואמרו לא הר חורב שמו אלא הר סיני שמו ולמה נק' שמו חורב שמשם יצא חורבה לעובדי כוכבים והוא לפי דעתי ואשר חרב גאותך כלומר ישורון החרב שאמר הוא גאותך. ר"ל מדת הדין של החרב גאות' על ישראל חלילה אלא בשעה שישראל צדיקים שמאל נעשה ימין וכנגד ההר הזה היא הנפש והיא האוכלת ואומר צדיק אוכל לשובע נפשו. וכבר כתב מזה החכם ר' עזרא כפי הצורך באר היטב ומכאן היה המקדש ראוי שם כדי להשלימו בכל הענינים הדומים לקרבנות והוא היה בצפון.

וירא מלאך ה' אליו מתוך הסנה כיון שנתעסק משה בחכמה הזאת יום אחר יום שנה אחר שנה משנכנס לבית יתרו עד אותו יום שא"א להיות פחות משני שנים שהרי נולדו גרשון ואליעזר ובכל שעה שהיה משה מגיע לגבול אחד מגבולות החכמה היה המדבר בורא ונעשה יישוב כלומר היה הקב"ה פותח לו שערי חכמה ורואה שעדיין לא הגיע למה שהיה דורש עד שהגיע אל ההר הזה מיד נראה לו מלאך ה' בלבת אש בענין הראוי למדת הדין וע"כ נהפך המטה לנחש וידו מצורעת ועוד אמר לו והיה לדם ביבשת. וז"ש בסוף הענין ויחר אף ה' במשה וגו' ונראה אליו מתוך הסנה אם נפרש אותו מענין שמו נאמר כי רמז לו רמז לתורה שנתנה מהר סיני כלומר סנה וסיני ענין א' הם ואם נפרש אותו על פי עניינו שהוא מין ממיני הקוצים כבר ידעת מה טיבם ומה ענינם והיכן שורשם. ואם נכניס אותו בגי' יהיה ק"כ רמז לשנותיו של משה שנא' ומשה בן ק"כ ורז"ל אמרו שנרא' לו מתוך הסנה על שם שנ' עמו אנכי בצרה ויהי' המאמר הזה שמור בידך ויועיל לך במה שאני עתיד לכתוב.

וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל כל השגה שאדם משיג בין בעין בין בלב תחלת' ב' ענינים ר"ל איזה מהם שישיג תחלה והם האחד להשיג ולהזכיר הדמיון שיש בין המושג הזה ובין מיני הנמצאים האחרים והשני להזכיר ההפרש שיש בינו ובין שאר מיני הנמצאים. ושני הענינים האלה היו בכאן כשראה הסנה בוער באש הכור שהוא אש שהרי נדמה אליו בענין ההבער לאש של מטה שהרי היה ההפרש ביניהם בענין האכילה הראויה לאש ע"כ אמר והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל ולפי שנדמה אליו אש ולא היה אוכל לפיכך קם לסור ולראות מדוע לא יבער הסנה באש ואלו היה ההבער נאמר על האש היה אומר מדוע לא תבער האש אע"פ שמצאנו אש בלשון זכר אחרי רבים להטות ועוד שהיל"ל בסנה כי בכל מקום שההבער מיוחס אל האש המלה המורה על הפעול בא באות בי"ת ותבער אש בעדתם ותבער בם כי בערה בם וכן רבים וע"כ תרגם אונקלוס לא מתוקד אסנא והנה הסנה בוער באש לשון הדלקה הוא כמו לא תבערו אש וגו' ובער עליה הכהן ואינו לשון כלייה והשחתה אבל לא יבער הסנה הוא לשון כלייה והשחתה כמו כאשר יבער הגלל עד תומו ובערת הרע מקרבך וכשראה משה כי יבער הסנה ואיננו אוכל הכיר שיש הפרש בין האש ההוא ובין האש שלנו ולא היה יודע שהיא של מעלה שאלולי היה יודע לא היה סר לראות כמו שנאמר ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה לפי שנתלה האש בעצם חשב כי אש הוא וכשראה כי לא יבער הסנה היה בעיניו משתנה משאר האש וע"כ קם לסור ולראות מדוע לא יבער הסנה אם נשתנה הסנה משאר העצים או האש משאר האשים.

וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו וגו'. בכאן נקרא המלאך אלהים. ויאמר משה משה וגו' כל דבור ודבור שיוצא מפיו של הקב"ה מתחלק לע' פנים שהם מדת הדין ומדת הרחמים בשנים וע"כ המלאך קורא לנביא פעמים ויאמר אל תקרב הלום וגו' כשבקש משה לסור ולראות מדוע לא יבער הסנה קראו המלאך וצוהו שלא יקרב אל המקום ההוא כמו שנא' אל תקרב הלום. ולזה המתין לדבר עמו עד שבא לראו' לא תכף שנרא' לו וכן כדי להקדימו בלא תעשה ואחר כך בעשה. אנכי' אלהי אביך וגו' אל תקרב הלום לא תעשה כלומר אל תתחכם יותר כדי להשיג מדוע לא יבער הסנה כי לא תשיגנו שאין הדבר תלוי בסנה אלא באש משא"כ אש של מטה שכל מה שלא יבער אינו מצד האש אלא מצד הדבר. של נעליך מעל רגליך עשה רמז לכ"י שנא' מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב שלא יקל ראש כנגד שכינה כמו שאמר לישראל השמר מפניו ושמע בקולו וגו' כי המקום אשר אתה עומד עליו וגו' פתח לו פתח להתבונן בקדש הסמוך לו כמו שנא' וישלח מלאך ויוציאנו ומלאך פניו הושיעם. נמצא שעדיין לא השיג אספקלריא המאירה וראיה לדבר זה מ"ש בענין כי ירא מהביט אל האלהים כמו שאני כותב במקומו. ועוד ראיה אחרת שגם ליהושע שנראה אליו שר צבא ה' וצוה אותו של נעלך מעל רגלך וגו' ואין ספק כי לא היה בנביאים מי שיתנבא באספקלרי' המאירה זולתי מרע"ה ויסתר משה פניו זכה לקלסתר פנים כי קרן עור פניו בזכות כי ירא זכה לויוראו מגשת אליו בזכות כי ירא מהביט זכה לתמונת ה' יביט זו היא אספקלרי' המאירה כמו שכתבתי.

ראה ראיתי את עני עמי וגו' יש בפסוק זה ג' ענינים שהם זה למעלה מזה הראשונה ראייה. למעלה ממנה שמיעה ר"ל כי כח השמיעה זך ודק יותר מכח הראייה למעלה משתיהן ידיעה שאין השלמת הראייה או השמיעה אלא בידיע' לפי שאם יראה אדם דבר או ישמע קול ולא ידע מהו כאלו לא ראה ולא שמע אותו הקול וע"כ יבואו שני ענינים אלה בתורה במקום הבנה כמו אשר לא תשמע לשונו וכן ולבי ראה וגו' והיודע דבר א' אע"פ שלא ראה אותו ולא שמע אותו לעולם הרי הוא כאלו או ראה או שמע והבן הענין הזה ואל תשכח אותו ודע שלא תקרא ידיע' עד שתהא צורת הדבר הידוע חקוקה בתוך לב היודע הפרש שיש בינו ובין זולתו לכלל מן הכללים ולפרט מן הפרטים או שתהיה עם הידיעה אמונה וכל אמונה ידיעה מדרך ראיות מכריחות להאמין שהוא כך והמקובל מפה אל פה נקרא אמונה וכל אמונה ידיעה צריכה ר"ל שיאמין מה שיודע. והנה פי' בזה הפסוק לומר איך ראיתי ואיך שמעתי כי ידעתי את מכאוביו. ובזה תעמוד על כוונת איוב באומרו העיני בשר לך וגו' לא אמר העינים לך ואם תראה אתה אך אמר העיני בשר לך כלו' העינים שלך בשר הם ויהיה משמעותו בשר ממש או י"ל בעיני בשר ויהיה משמעותו איש כמו ובשר כי יהי' בעורו ואונקלוס תרגם ארי גלי קדמי כיביהון. וזה דומה לפי' היה מביט בתורה ראיה הויות בעצמו שהיו הויות ומן החכמה מתוך הויות ההם מכיר שהיו הויות החכמה שאין עתידין להגלות כך שמעתי זה הל' בשם החסיד ר' יצתק בן הרב ר' אברהם ז"ל וכן היתה דעת הרב בעל מדע באמרו מתוך שהוא יודע בעצמו יודע כל הנמצאים אעפ"כ תמה הרב בחלק השני מהעתקת ספר המורה בפ' ששי במשז"ל אין הקב"ה עושה כלום עד שמסתכל בפמליא שלו והביא שם מאמר אפלטון כי האל ית' מסתכל בעולם השפל ויאציל ממנו שפע המציאות והביא מה שאמר במקומות אחרות עד שנמלך בפמליא שלו לפיכך אין לתמוה לא ממסתכל ולא מנמלך. אעפ"י שכתב אפלטון מה שכתב כי אין דעתו המסתכל ונמלך. ומסתכל ונמלך אינם דומין זה לזה כי יש הפרש גדול בין שניה' בין מסתכל בין נמלך כי מסתכל נאמר על החכמה ונמלך על המדות. אבל לדעת הרב אין הפרש ביניהם ואמרו ששה דברים קדמו לבריאתו של עולם ויש מהם שעלו במחשבה להבראות התורה וכסא הכבוד נבראו התורה דכתיב ה' קנני ראשית דרכו. כסא הכבוד דכתיב נכון כסאך מאז. האבות עלו במחשבה להבראות שנאמר זכור עדתך קנית קדם. בית המקדש דכתיב מרום מראשון מקום מקדשנו. ושמו של משיח דכתיב יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. ר' חייא בר זעירא אמר אף התשובה שנאמר בטרם הרים יולדו וגו' תשב אנוש עד דכא. ראה אלה הראיות שהביאו לעלו במחשבה. הא' ראשי' והב' קנית ג' מרום ד' לפני שמש. ה' בטרם. ופי' עלו במחשבה כלו' נתפשטו ונתמששו עד שהיה כח במחשבה להשיגם. כאלו אמר נתעלו הושג עילויים. וכן עלה אלהים בתרועה כלומר נתעלה. כתב החכם ר' עזרא בענין המאמר הזה מכאן נלמוד כי מביט בתורה שאמר היא תורה שבעל פה ועכ"פ המעשה יוצא כפי ציור המחשבה ולכך הזהירו לקדש אדם עצמו במחשבתו לכל מעש' זה מבואר וכה"א אז ראה ויספרה ובמדרש תנחומא בזכות מה ברא הקב"ה את עולמו בזכות ישראל שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתה. אמר ר' אבא בר כהנא תבואתה כתיב ישראל עלו במחשבה כו' עד מקום מקדשינו פנימיות עכ"ל החסיד. ונראה מתוך דבריו כי סברתו בבונה את העולם מן אלה תולדות השמים והארץ ואילך הוא כתב לפני מזה עכ"פ קודם שיעשה הנגר הכלי הוא מצוייר בשכלו וזהו מביט בתורה וזהו אני חכמה שכנתי ערמה ואומר לי עצה ותושיה וגו' וזהו הבסוד אלוה תשמע וגו' וזה מי תכן את רוח ה' מזה נראה כי בונה את העולם מויאמר אלהים יהי אור עד אלה תולדות ודעתי מויאמר אלהים ואילך מביט בתורה כלומר מסתכל בחכמה והוא ידע את מקומה במדת הדין ונמצא ל' החסיד אמר על נכון ודעתי כי יש בפירוש מביט מה שיקשה לך והשב אל לבך כי נתעטף בשלמה וברא הכלי. וראיה גדולה יש לי מזה שאמר התורה קדמה לכסא הכבוד על דרך מה שיש לפרש בכסא הכבוד שהוא התורה וממה שאמר מחשבתן של ישראל קדמה לכל והקדמת התורה לכסא לפי פירושינו שלא נקרא כסא הכבוד עד שנבראו המדות שהן כסאו שנ' השמים כסאי וכבר קדמה התורה להקראות תורה שכבר קדמו האותיות החקוקות רוח מרוח כמו שכתב בספר יצירה שתים רוח מרוח חקק וחצב כ"ב אותיות. ואל יקשה לך באמרי כי הקדמת קריאת שם התורה תורה הוא בעבור שכבר קדמו האותיות החקוקות ברוח מרוח ודע כי משכילי רבני צרפת קוראי' לרוח מרוח התורה שבכתב לתורה שבע"פ כך שמעתי בשם החכם ר' יצחק הצרפתי ויש עוד אצלי שני פירושים לכסא הכבוד האחד עיקר הפשט הנעלם מן ההמון והפילוסופים נסכמים באותו הפשט והב' הוא אמצעיות התורה שבעל פה כי כל דבר נסמך ונעזר מפנימיותו וחיצונו נק' כבוד אין א' מב' פירושים אלו סותר דברינו ובמקום אחר אמרו שבעה דברי' נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה וג"ע וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח בין כולם ט' דברים ואומר אני כי הם קדמו להיות הח' בחכמה שהם עמה ט' אך החכם ר' עזרא ז"ל כתב בזה המאמר היא החכמה הנמשכת מלמעלה למטה בבנין והיא היתה בכלל הכל. ותשובה הוא הרוח הנטע הקו האמצעי נראה שיש בין פירושי לפירושו כהפרש שיש בין מטה למעלה. ראיתי לפרש בזה הפסוק קדש ישראל לה' ראשית תבואתה שנכתב בה"א וקרי בוי"ו יש אם למקרא ופי' ישראל של מעלה ישראל סבא של דין ושררה רמז לאצילות. ויש אם למסורת לישראל של מטה וזה בני בכורי ישראל פטר כל רחם בבני ישראל.

ונחזור לעניננו ונא' כי מה שכתבה התורה ידעתי את מכאוביו הוא על עיקר פירוש ידיעה המובן מן הפשט על פי דרך לשון ידיעה הנהוג ברוב המקרא ויש לנו פנים אחרים בלשון ידיעה ב' וג'. ואחד מהם הוא הנכון לפי דעתי וחפש אחריו כי תמצאנו בראש וזהו שאמר וידע אלהים. אחר שראה אותם בצער המשיך בהם כח וברכה והשקה אותם כדי שיפרו וירבו לפי שפירשו מנשותיהם כשגזר עליהם פרעה כל הבן הילוד וגו' וז"ש בהגדה וירא את עניינו זו פרישות דרך ארץ כמ"ש וירא אלהים את בני ישראל וגו' ואל תתמה מזה שהרי נאמר בכתוב ולא תצא אלהים בצבאותינו.

ואמר אעלה אתכם מעני מצרים וגו' תמה גדול הוא איך האריך הכתוב כל כך לשבח עצים ואבנים וטרח לכפול ארץ העמים, ועוד מי שהוא בשעבוד גדול תחת יד צריו הלא די לו שיבשרו אותו בגאולה ואפי' על מנת לצאת במדבר לא מקום זרע ותאנה וגפן אלא פרנסתו בלבד ולמה טרח הכתוב והרבה שבח העצים ואבנים. לכך אני אומר כי אין פירוש הפסוק הזה כמשמעות הפשט ומלת ארץ סמוכה היא ארץ של טובה ושל רחבה ושל זבת חלב ודבש ויהיו שמות נאמרים על התורה טובה על שם שנא' כי לקח טוב נתתי לכם רחבה על שם שנא' לכל תכלה ראיתי קץ רחבה וגו' ארץ שנאמר ארוכה מארץ מדה וגו' זבת חלב ודבש על שם שנאמר דבש וחלב תחת לשונך ופי' ואמר אל ארץ הכנעני כלומר ארץ אין האומות ההם ראויים לשבת במקום ממשלת תורה שהיא א"י וז"ש אין תורה כתורת א"י ואין חכמה כחכמת א"י. ע"א אל מקום הכנעני רמז שהבטיח לאברהם שנאמר והכנעני אז בארץ ובאותו זמן א"ל לזרעך אתן את הארץ הזאת.

ועתה לכה ואשלחך אל פרעה וגו' וזהו שא"ל וזה לך האות כי אנכי שלחתיך כלומר האות הנוספת במלת לכה והיה יכול לומר לך הוספתי אות ה' בעבור כי אנכי שלחתיך ומ"ש בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את וגו' כלומר ועוד הוספתי אות זה להודיעך דבר אח' וזהו בהוציאך וגו' כמספר האות הזה על ההר הזה שהוא סיני וכן הוא כי בר"ח סיון באו מדבר סיני וחנו שם ה' ימים ובששי קבלו התורה ועל אותן ה' ימים אמר בהוציאך את העם ממצרי' תעבדון ואל יהי דבר זה רחוק בעיניך לפרש אותו מלשון אותיות שהרי כך פירשו וישם ה' לקין אות חקק לו אות משמו על מצחו.

ואמרו לי' מה' שמו' מה' וגו' רמז בכאן שם ד' אותיות בסוף תיבות י"ל ששאל משה פירוש השם ומהותו וב"פ נרמז בענין מ"ש רמזו בכאן בסוף תיבו' ואולי זה רמז למה שהשיג בכאן והכ' רמזו בסוף הענין בר"ת ידעתי כי דבר "ידבר "הוא וגם הנה כנגד מעלין בקדש ולא מורידין או לרמוז שכמו ששכינה למעלה כך שכינה למטה.

ויאמר אלהים אל משה אהיה אשר אהיה. דע כי בתורה ג' מעלות זו למעלה מזו תורה שבעל פה המאושרת והמקבלת כח מתורה שבכתב ותורה שבכתב מן האותיות שאי אפשר שתכתב בלי אותיות. וע"ז הדרך תמצא מפורש משז"ל אני אהיה עמכם בצרה זו כמו שנר' אליו מתוך הסנה ואומר אשר פדית לך ממצרים גוי ואלהיו ואני אהיה עמהם בצרה אחרת זו אמת שנאמר ותשלך אמת ארצה רמז לצורתו של יעקב החקוק בכסא הכבוד הרי היא מקלקל' לאפיהון הה"ד השליך משמים ארץ תפארת ישראל. כמ"ש כלום הם מכעיסים אלא בשביל איקונין של יעקב שהיא חקוקה בכסא הכבוד הרי היא מקלקל' לאפיהון הה"ד השליך משמים ארץ תפארת ישראל. ומפני זה אח"כ ויתן לשבי עוזו וגו' וזה המכעיסים אותי. וכבר ביארתי הכתוב הזה בפרק באר היטיב. אמר לפניו רבש"ע דיה לצרה בשעתה א"ל כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם לא הזכיר בכאן שעבוד לא של מצרים ולא של שאר גליות ויאמר עוד אלהים אל משה אחרי שהודיעו כל זה חזר ופירש כה תאמר לבני ישראל חכמה ובינה הגדולה והגבורה והת"ת. זה שמי לעלם נאה הוא שמי להיות לעולם וזה זכרי שמו כן לדור דור. דרך הכתוב לשבח התורה כלומר נאה השם לזכר ונאה הזכר לשם ר"ל נאה תורה שבכתב לתורה שבעל פה ונאה תורה שבע"פ לתורה שבכתב ונכתב לעלם חסר ללמדנו שנעלם ממנו מה ששאל באמרו מה שמו שלא השיג אמיתת אספקלריא המאירה עד עלה אלי ההרה ואע"פ שנכתב (להרתם) חסר יש אם למקרא והוא מה שפירשנו בו. ובמלת להרתם כמו כן שנכתב חסר שאעפ"י שיבא הדבור לנביא ע"י אחד מן השלוחים מ"מ מלמעלה היה יוצא ועכ"א אשר כתבתי וכאשר תבין דברי אלה ותדע מש"ה גם את זה לעומת זה עשה האלהים ואמרו כל מה שברא למעלה ברא למטה אז תעמוד על עיקר הדברים:

תוכן העניינים

האמונה והבטחון מיוחס לרמבן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה