האמונה והבטחון מיוחס לרמבן· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן] (מיוחס לו)
פרק יז
כבר נתבאר לנו שהחכמה שנתנה לשלמה היא מדת הדין והיא לב שומע שבקש ממנו כדכתיב וה' נתן חכמה לשלמה כאשר דבר לו והיא אות ה"א שבה נברא העולם ולפי שנברא בה' רמזו במתן תורה ולמה כן לפי שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית שיחזירם לתהו ובהו ובשעה שקבלו ישראל את התורה רמז בנתינתה בריאת העולם כלומר נתקיים הענין והתנאי ולא הה"א בלבד רמז אלא ו' ימי בראשית וי' מאמרות ול"ב פעמי' שהזכיר שם של אלהים במעשה בראשית כולם נרמזו במתן תורה. כיצד בה' נברא העולם בה' קולות נתנה התורה ולדברי האומר ז' ולדברי האומר י' נאמר כי ה' חומשי תורה היו כנגד הה' וה' קולות הללו ראו אותן ישראל שנאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים. ובספר הבהיר אמר מאי דכתיב וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים וכי נראין קולות אלא וכל העם רואים את הקולות אותן שאמר דוד קול ה' על המים קול ה' בכח ואומר בכח ידי עשיתיו ואומר אף ידי יסדה ארץ. קול ה' בהדר ואו' הוד והדר פעלו וצדקתו עומדת לעד קול ה' שובר ארזים זו קשת שמשברת עצי ארזים ועצי ברושים. קול ה' חוצב להבות אש זה שעשה שלום בין האש ובין המים שחוצב כח האש ומונע אותה מללחוך המים גם מונע להבתו. קול ה' יחיל מדבר שנאמר ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם יותר מן המדבר. קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות ובהיכלו כלו או' כבוד וכתיב השבעתי אתכם בנות ירושלי' בצבאות או באילות השדה. הא למדת בה' קולות נתנה התורה ובכולם נגלה אדון עולם עליהם וראום והיינו דכתיב וכל העם רואים את הקולו'. וכל זה נבין אותו כמשמעו קול ה' בכח שהביא עליו ראיה אף ידי יסדה ארץ אותו פי' אף ה' וימיני מוכיח עליו קול ה' בהדר אחר שהביא עליו הוד והדר פעלו אין אנו צריכים לפ' אותו כי הוא מפורש מאד קול ה' שובר ארזים פירשו אותו זו קשת ופי' ונראתה הקשת אשר יהיה בענן קול ה' חוצב להבות אש זה שעושה שלום בין האש והמים מפורש הוא כי שלום שמו של הקב"ה ואע"פ שיש לפרש בענין אחר אין בזה המקום דרך לנטות ימין ושמאל קול ה' יחיל מדבר הביא עליו לדוד ולזרעו עד עולם ופי' אור זרוע לצדיק. ויהיה השביעי ידוע או ירצו לו' כי ועוש' חסד למשיחו לדוד הוא פי' יחיל מדבר וג"כ לא היו צריכין לפרש השביעי וזה יותר נכון.
ואע"פ שראו מן הקולות מה שראו או' אני שלא שמעו מהן אלא אחד שנאמר קול דברים אתם שומעים ואומר אחת דבר אלהים שתים זו שמענו וכן מצינו בפי' בהעתקת המורה. ודע כי האדם מדבר בעשר ענינים שהם מפורשי' במקרא ואלו הן שתי עינים שנ' קורץ בעיניו. בתוארו שנאמר הכרת פניהם ענתה בם וחטאתם כסדום הגידו לא כחדו. ואו' מדוע פניכם רעי' ובמראהו שנאמר איש אלהים בא אלי ומהיכן ידעה שהוא איש אלהים אלא במראהו. הרי ד' ודבור הפה הרי ה' שתי ידים דכתיב מורה באצבעותיו הרי ז'. ושתי רגלים דכתיב מולל ברגליו הרי ט'. ובהליכתו דכתי' גם בדרך כשהסכל הולך לבו חסר ואמר לכל סכל הוא וכמו כן יאמר חלי הוא הרי עשרה ענינים שבהם יודע ויגיד האדם איזה דבר שיהיה וכן יבין מהם מה שראוי להבין מהם. ועכ"פ כי אדם למעלה על כן אמרו כי רואים היו אותם בשכינה ולא שומעים זולתי קול אחד ששמעו וראו כמו שמתוך תנועת השפתי הדבו' אע"פ שלא נשמ' נמצא דיבו' הפה נראה ונשמע והאחרים נראים ואינם נשמעים זהו לפי הפשט או נוכל לומר שלא היה אפילו אחד מהם נשמע. ומה שאה"כ השמע עם קול אלהים כאשר שמעת אתה ויחי ואומר וקול דברים אתם שומעים. נוכל לפרש אותם לשון הבנה כמו לא תשמע לשונו ונראה כי בשתי דעות אלו נחלקו רז"ל אם נראו ונשמעו כולם או לא נשמע מהם אפילו א' כמו שנמצא במדרש שה"ש ישקני מנשיקות פיהו אמר ר' יוסי מלאך היה מוציא הדיבור מפי הקב"ה על כל דבור ומחזירו על כל אחד מישראל ואומר לו מקבל אתה עליך הדבר הזה כך וכך דינים יש בו כך וכך עונשים יש בו כך וכך גזרות יש בו. כך וכך מצות יש בו קלין וחמורין יש בו והיה ישראל אומר לו הן וחוזר ואומר לו מקבל אתה עליך אלהותו של הקב"ה והוא אומר לו הן מיד היה נושק אותו על פיו הה"ד אתה הראת לדעת ע"י שליח. ורבנין אמרין הדבור עצמו היה מחזיר על כל אחד ואחד מישראל ואומר לו אתה מקבלני עליך כך וכך דינין יש בי בי וכך וכך עונשין יש בי כך וכך גזרות יש בי כך וכך מצות יש בי קלים וחמורים יש בי והיה ישראל אומר לו הן וחוזר ואומר מקבל אתה עליך אלהותו של מקום והוא אומר הן היה הדבור נושקו על פיו נמצא לדברי ר' יוסי לא שמעו מהם אפילו דבור אחד אלא מפי המלאך שמעו וע"י המלאך ראו מה שראו. ולדברי רבנן הדברות עצמן דברו להם וראו אותן ואם לא ייטב בעיניך זה שפירשתי בי' קולות כי עכ"פ היו נשמעים כלם. עשרה קולות יש בברואים והם נשמעים ותוכל לומר כי הם כנגדם י' קולות של מתן תורה וע' פנים לתורה.
ונחזור לענייננו ונאמר כי חמשה חומשי תורה היו כנגד ה' של בריאת העולם ועוד דבר אחר שהזכיר שמו בה' דברות הראשונו' בלבד ולא בשאר הדברות ובי' מאמרות נברא העולם וכנגדם עשרה קולות במתן תורה ולדברי האומר ז' ולדברי האומר ה' היו י' הדברות כנגד י' מאמרות. בששה ימים נברא העולם בששי בסיון נתנה התורה ל"ב פעמים הזכיר שם האל"ף למ"ד במ"ב ח' פעמים הזכיר שם של ד' אותיות בי' הראשונות ח' פעמים שהם ל"ב אותיות ורמוזים בב' אותיות א' בראש התורה בי"ת של בראשית ואחת בסוף התורה למ"ד לעיני כל ישראל לפי שנכללה כל התורה. ואמר ומשפטים ב"ל ידעום פי' תחלה אומר מגיד דבריו ליעקב לא עשה כן לכל גוי דבריו וחוקיו ומשפטיו כנגד תורה נביאים וכתובים אבל הודיעם לישראל ועוד הודיעם משפטים ב"ל כלומר ל"ב מדות שהתורה נדרשת בהן ואלו הן ל"ב נתיבות התורה והם הנקראים תורה שבעל פה וחכמה שיש להבין באו' בל ידעום ולא אמר לא ידעום ועל ל"ב נתיבות אלו רמז הכתוב מלא אותם חכמת לב. וזהו ענין קונה לב וחסר לב שאין משמעותו לב ממש כי מי שאין לו לב לא יקנה מאחר גם לא יחיה מי שהוא חסר לב וכנגד ח' אזכרות שיש בי' הדברות יש בתורה טמא וטהור אסור ומותר חייב ופטור פסול וכשר וכנגד ח' פנים אלו נאמר בתורה כי יפלא ממך דבר וגו' דברי ריבות הרי ח' ועל ידם הזהיר הכתוב וקמת ועלית וכנגדם אמר דוד אלפ"א בית"א בח' פנים והבטיח' התורה שלא ישבתו ח' דברי' ואלו הן זרע וקציר וקור וחום וקיץ וחורף ויום ולילה לא ישבתו. ואם תרצה לומר כי לא ישבתו נאמר על יום ולילה גם הוא טוב ויהיה פשט הכתוב עוד כל ימי הארץ זרע וקציר וגו' אלו ששה כנגד ששה סדרי משנה ויום ולילה לא ישבתו כי בהתמדת היום והליל' הבריות מתקיימות. וה' דברות האחרונות אע"פ שלא הזכיר שמו בהן שהוא עולה בגי' כ"ו יש בהן כ"ו תיבות מלא תרצח עד אשר לרעך ולפי שהוצרך להזכיר שמו ח' פעמים בי' הדברות מתברך הבוטח בו בח' ברכות כמו שנאמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' שניה והיה ה' מבטחו כלומר לא יבוש מן הבטחון ואין כפל לשון כי אין בכל התורה כפל ללא צורך ק"ו מלשון קצרה שהרבה מקומות יש בתורה שמוציא דבר מגונה מפיו כדי לתפוש דרך קצרה זולתי מקומות מעטים שמאריך בלשונו תיבה או שתים או יותר כדי שלא יוציא דבר מגונה מפיו ולמדנו מזה שני דברים האחד שלא יוציא אדם דבר מגונה מפיו כל היכא דכי הדדי נינהו והב' שאם יצטרך להוסיף בדברו יותר מט' אותיות אין לו לחוש הרי הוא מוציא דבר מגונה מפיו ביותר אינו צריך להוסיף יותר מח' אותיות אבל אם רצה להחמיר עד תבא עליו ברכה ואם בלבך רמז לי"ו בתורה לתפוש דרך קצרה איך יתכן להיות בה דבר ולשון ללא צורך ובאמת צריכין אנו לומר כי יש בתורה עכ"פ כפל לשון ללא צורך שאם לא כן לא היה נמצא הכפל בדבור בני אדם הממהרים לדבר עד שכופלים דברים פעמים ושלש. וכי לזה הענין אם יהיה הכפל במקום אחד ללא צורך בשאר המקומות יהיה כפל לצורך ענין. וגם המקום ההוא הא' אין ראוי לומר עליו שהוא ללא צורך לפי הטעם שכתבתי בו הוא בעבור שימצא הכפל בלשון בני אדם נמצא כולם לצורך. על כן אמרתי כי יהיה ה' מבטחו ברכה שניה היא. ג' והיה כעץ שתול על פלגי מים. ד' ועל יובל ישלח שרשיו. ה' ולא יירא כי יבוא חום. ו' והיה עליהו רענן. ז' ובשנת בצורת לא ידאג. ח' ולא ימיש מעשות פרי. ומי שבטתונו על ב"ו נתקלל בח' ארור הגבר אשר בטח באדם ב' ושם בשר זרועו כלו' יצטרך לבריות ולמתנת ב"ו וצופה לטובה המגעת אליו מאתם וע"כ ישים בשר זרועו. ג' ומן ה' יסיר לבו כלומר ולא תהיה תפלתו נשמעת והוא צועק ואינו נענה ומתיאש מן הרחמים ד' והיה כערער בערבה. ה' ולא יראה כי יבא טוב ו' ושכן חררים במדבר ז' ארץ מלחה. ח' לא תשב. ח' ברכות וח' קללות כנגד ח' פעמים שהזכיר שמו בי' הדברות שנא' במקו' אחר מלא כל הארץ כבודו ונאמר חסד ה' מלאה הארץ לומר כי החסד נקרא כבוד ושמעתי מי שהיה קורא אותו כבוד ראשון וקורא הגבורה כבוד שני והרבה דברים נקראו כבוד נסתר והנעלם מן ההשגה ושאין בלבו לחקור אותו נקרא כבוד שנאמר כבוד אלהים הסתר דבר. והחכמה נקרא כבוד שנאמר כבוד חכמים ינחלו. כענין הכתוב בספר הבהיר מאי ניהו מלא כל הארץ כבודו אלא כל אותה שנבראת ביום שהיא למעלה כנגד ישראל מלאה ומאי ניהו חכמה דכתיב כבוד חכמים ינחלו ע"כ וכתיב ומארצו יצאו ומאורייתא נפקו שנא' ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. והנשמה נק' כבוד שנאמר למען יזמרך כבוד ואומר עורה כבודי והגוף נקרא כבוד שנאמר וכבודי לעפר ישכן סלה וי"מ כי הוא נאמר על הנפש ואינו נכון שכבר הזכיר ואמר ירדוף אויב נפשי ואין צורך לכפול והפנים לבדם נקרא כבוד שכן מצינו שאמר משה הראיני נא את כבודך והשיבו לא תוכל לראות פני מתוך התשובה למדנו עיקר הבקשה באומרו הראיני נא את כבודך. וכסאו של הקב"ה נקרא כבוד שנא' אל תנאץ למען שמך אל תנבל כסא כבודך ואומר כסא כבוד מרום מראשון וגו' אם נפרש אותו כסא שהוא כבוד וסוף דבר כל דבר שהוא למטה מדבר אחר נקרא כבוד לאותו דבר שלמעלה ממנו: