האמונה והבטחון מיוחס לרמבן· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן] (מיוחס לו)
פרק י
בכאן אכתוב פי' המאמר הנמצא בדרז"ל א"ל ר"נ לר"ח מ"ד בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר אמר הקב"ה לא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה ופי' הפ' נראה כאלו הקב"ה עם מדת קדושה שלו מדבר אומר לא אעשה חרון אפי בירושלים לפי שלא אשוב לשחת אפרים ומל' בשובה ונחת וכן אם תשוב ישראל נאם ה' וכן ואתה באלהיך תשוב וכן תורת ה' תמימ' משיבת נפש כל אלו ל' מנוחה ויישוב הדעת הם. כי אל אנכי ולא איש כלומר בעל הרחמים וראוי לי לרחם עליהם וזהו שכתוב למעל' ממנו יחד נכמרו נחומי וידענו כי המדה הזאת היא מדת רחמים וכה"א אלי אלי למה עזבתני כך פירשוהו רז"ל נמצא שהוא מדת רחמים. ובאמרו ולא איש למדנו כי במקום הזה מדת הדין הוא איש. ואולי ברוב המקומות כמו כן והטעם כי כוונת מלת איש ואשה לשון אש הוא. אלא שהטיל הקב"ה שתי אותיות משמו ביניה' יו"ד באיש וה"א באשה כדי לשום שלום ביניהם בקרבך קדוש ולא אבוא בעיר כלומר אתעלה ואתנשא במדת קדושתי בזמן הגלות ולא אבוא בירושלים של מעלה עד שאבוא בירושלים של מטה לקיים מ"ש בכל צרתם לו צר והענין ההוא שקראו רז"ל ברכה ותפלה ברכה שמצינו א"ר ישמעאל פ"א נכנסתי לפני ה' להקטיר קטורת וראיתי י"ה אכתריאל ה' צבאות א"ל ישמעאל בני ברכני אמרתי לו יהי רצון מלפניך וכו'. ובאמת יש תימה בזה כי לא הזכיר לשון ברכה אך נלמוד שא"א לבקשה שתעשה עד שתהא ממנה ברכה למעלה ועל כן הזכיר בלשון ברכה תפלה ואמר שהקב"ה מתפלל בכל יום מאי מצלי יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי מן ומלאו את הארץ וכבשוה וכבשה כתיב ויותר נוכל לומר כי הוא לשון מניעה וכסוי כמו ישוב ירחמנו יכבוש עונותינו כלומר יהי כח למדת רחמים למנוע מדת גבורתי ופחדי להתפשט וליגע בהם ויגולו רחמי על מדותי נהוג זה הלשון על הרחמים מתורגם ארי אתגוללו רחמוהי וקנה לב חכם להבין מהו על מדותי ואתנהג על בני ואו' כי ה' דבר טוב על ישראל ואל יקשה עליך עד שאבוא כי איננו לשון המקרא אלא לשון החכם המפרש והוא שתשרה שכינה בישראל וידוע הוא ששלוחו של אדם כמותו ותן דעתך להבין למה קראה עיר ואין עיר אלא קטנה וכן הוא או' בב"ר בענין וישובו העירה ולכך אמרתי שהוא מל' בגזרת עירין פתגמא וארו עיר וקדיש מן שמיא נחית ולא יתכן לומר כי בקרבך קדוש נאמר על פנימיות אספקלריא המאירה אא"כ שזה הנביא הוא מתנבא על גלות בבל אבל אם על הגלות הזה היה מתנבא לא יתכן לומר כן משום שנאמר ויתן לשבי עזו ותפארתו ביד צר וזהו סלוק רוח הקודש וזהו שתקנו בתפלה מפני היד שנשתלחה בבית מקדשך. ואומר המכעיסים אותי על פני ופי' פני עצמי כמו ופניך הולכים בקרב ודומה לזה משז"ל כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם ועוד אמר בג' מקומות פי' הכ' שישועתן של ישראל הוא ישועתו של מקום וכו'. וכשנשתלחה היד במקדש ננעלו כל השערים ושערי דמעה לא ננעלו לפי שהדמעה באה מכח המים שנבראו מן המוח ונקראו מים טהורים כדכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וכן נקראים מים חיים שנאמר יצאו מים חיים מירושלים חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים האחרון וגו' וזהו פירוש הפ' יצאו מימי חסד מן החכמה חצים אל הים הקדמוני וחצים אל הים המערבי בקיץ בימות הדין. ובחורף בימות הרחמים. חום נברא מאש וקור נברא ממים יהיה זה שלא יפסיק עוד כל ימי הארץ וזהו יהללו שמו במחול וכא"א אז תשמח בתולה במחול במחול בגי' יד חסד ותבין ותרא מה טוב ונעים לומר אחר מקרא זה ר"ל יצאו מים חיים המקרא שאחריו והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא מתעלה מתרומם באין סוף. ונאמר יצאו מים חיים מירושלים קרא הזמנ' חקק באותיות החקוקות ברוח בינה אל החסד ירושלים זה הציבן כמו חומה כפשט הכתוב שאמר בפירוש הן על כפים חקתיך. וזה שפרש"י על כפים על השמים צורת אדם שיש בכסא וכן נשא לבבנו אל כפים במסכת תעניות בפ"ק. וכה"א לרוקע הארץ על המים וז"ש ידיו גלילי זהב זו ירושלים שעתיד' להבנות בז' מיני זהב ממלאים בתרשיש י"ב מיני אבנים טובים פי' תרשיש תרי שש. כלומר ב' פעמים ששה הם י"ב גבולי אלכסונים ומכאן נלמוד ענין י"ב אבנים שבאפוד שהיו שש שש על שמות י"ב שבטים ונקראו בכאן כולם תרשיש והוא העשירית שבהם והמים הם הנקראים מים העליוני'. והם התלוים במאמר ובזמן הגלות נקראים שערי דמעה משום שהשיב אחור יד ימינו מפני האויב. ובאגדה כשראה את ישראל ידיהם כפופים לאחוריהם אף הוא השיב אחור ימינו אבל בימי הגאולה נקרא מים טהורים בשוב כל הדברים למקומן והם מתעלים מלמעלה ותחזור שכינה לבית קדש קדשים ומלכות בית דוד למקומה וראויים הם המים החיים ליקרא מים טהורים כי הם במעלה הז' ואין טומאה נוגעת בה אלא כנגד שש מעלות ושש מעלות הטומאה כך הם. אבי אבות והוא המת שני לו אב הטומאה. שלישי לו ראשון רביעי לו שני בחולין. חמישי לו שלישי בתרומה ששי לו רביעי בקדשים וכחו של מלאך ידוע הוא. ולפי דעתי הוא נחש עלי צור ולכך עשה משה נחש הנחושת להחיות נשוכי הנחשים השרפים ואל יבהילוך רעיוניך בדברים אלו לומר טמא בעזרה מנין. ודע כי התורה נדרשת במ"ט פנים טהור והם ז' שביעיות ולא שהטומאה עולה אלא שהתורה נדרשת. ואמר ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן להם מתנות שמסר להם שם טומאה. ומה נחמד לפי זה הענין לטהר טמא מת במי נדה שהם מעפר שרפת הפרה א אדומה וטעם מפני שחטאו ישראל בעגל וזה שהביא רש"י ז"ל בפר' פרה אדומה משלו לבן שפחה שטינף פלטרין של מלך אמרו תבא האם ותקנח צואת הבן כך תבא פרה ותכפר על מעשה העגל ע"כ, ומה נמרץ הכתו' שאומר כל דבר אשר יבא באש תעבירו באש וטהר תלה הדבר הנטה' ע"י האש בעבור בואו באש. ועכ"ז אך בימי נדה יתחטא ואשר לא יבא באש תעבירו במים לא תלה טעמו בבואו במים אלא שאין טומאתו ע"י האש וע"כ החרב הוא כחלל והוא חלול כי משם כחו. ולפי שהמים הטהורים למעלה מן הטומאות לכך אמר הכתוב מכל טומאותיכם ומכל גילוליכם אטהר אתכם וזה יהיה כשתחזור השכינה לבית קודש הקדשים ומלכות בית דוד למקומו: