האמונה והבטחון מיוחס לרמבן· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן] (מיוחס לו)
פרק ו
קודם מעמד הר סיני היו כל המראות מתעוררו' מעצמן מלמעל' לפי שלא היה כח לאותן הדורות לעלות אלא שהם מוכני' לקבל כח השכינה לפי שלא נצטוו בני נח אלא על ז' מצות עד שבא אברהם ונצטוה על המילה, ואע"פ שקיים א"א כל התורה שנאמר וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורותי מ"מ גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה. ואל תחשוב כי מעלתו של א"א היתה גדולה כ"כ לפני המקו' מצד שקיי' כל התורה שאם בשביל כך היתה נמצאת אומר גדול מי שאינו מצווה ועושה ממי שמצווה ועושה שהרי אי אפשר שלא היה בישראל מי שקיים כל התורה בא' מכל הדורות שכבר היו בהן שמתו בעטיו של נחש אבל חיבתו היתה לפני המקום לפי שעמד בעשר נסיונות. וכן אמרו בפי' בי' נסיונות נתנסה א"א ועמד בכולם להודיע כמה חיבתו של אברהם וכו'. ולפי שלא ניתנה להם התורה לא היה בהם כח לעלות ודומה לענין זה שנאמר בנח את האלהים התהלך נח כלו' בעזר עליוני. ואברהם שלא היה צריך עזר כתוב התהלך לפני וכן זה משנתנה התורה היה כח לנביאים לעלות. אבל קודם לכן לא היה בהם זה הכח וזה שכתוב באברה' ויעל מעליו אלהים. ומה שכתוב ואברהם עודנו עומד לפני ה' שיש להבין ממנו כי התעוררות המראה היתה מלמטה תיקון סופרים הוא ודרך כבוד למעלה. אבל היה לו לומר עודנו עומד לפני אברהם או על אברהם ובמשה כתיב ומשה עלה אל האלהים ולא פי' לאיזה מקום עלה אם להר אם למקום אחר ונאמר ויקרא אליו ה' מן ההר לאמר נכון לפרש בו כי מלת ההר ממש כמשמעות הפשט וכן האמת לפי הנראה כי עדיין היה אצל הר סיני. כמו שנאמר ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני אל תאמר שלא היה החדוש וההפרש בין הירידות ר"ל ירידה שלפני יום ג' וירידה שביום ג' אלא שביום ג' ירד ה' לעיני העם. אבל קודם לכן לא היה נראה אלא למשה וזה איננו נכון שהרי לא כתב ירידה עד יום הג' וראה מ"ש במסכת סוכה ר' יוסי אומר מעולם לא ירדה שכינה למטה ולא עלה משה למרום ואליהו למעלה שנאמר השמים שמים לה' ולא ירדה שכינה למטה והכתיב וירד ה' על הר סיני למעלה מי' ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים למעלה מי' ולא עלו משה ואליהו למרום והכתיב ומשה עלה אל האלהים למטה מי' ויעל אליהו בסערה השמים למטה מי'. מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ואמר ר' תנחום מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו מאחז פני כסא כתיב אלמ' נקט בי' אישתרבובי אישתרבב ליה כס' עד י' ונקט ביה נמצא שלא היה משה בהר וכל זה ראיה כי אין ההר ממש כמשמעו ויש לפר' בו המכוון כנגד ההר מי' ולמעלה עד מי' ולמטה וכתיב ואל משה אמר עלה אל ה' ואמרו זה מטטרו"ן ששמו כשם רבו ולא הוצרכה עליה זו אלא בשביל אהרן נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל שכבר נראה למשה בסנה ובשתי עליות שעלה עוד משה לא היה עמו אלא אהרן ולא איש אחר כמו שנראה ממה שאמר הכתוב ויקם שמה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר האלהים וסמיך ליה ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה. ומפני שאמר שבו לנו שמשמעו שגם יהושע עלה עמו לפיכך חזר ואמר ויעל משה אל ההר ללמד על כולם שלא עלו מן השמימה למעלה חוץ ממרע"ה שכ' ביה ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה מדרגה למעלה ממדרגה כלומר משליח לשכינה וג' עליות אלו השניות בפרשת ואל משה אמר עלה אלי ההרה הן ג' עליו' שבפרשת בחדש השלישי לך רד ועלית אתה ואהרן עמך. עלה אלי ההרה והיה שם הוא מה שנאמר ויקרא אלהים אל משה אל ראש ההר ומה שכתוב ויעל משה ויהושע משרתו ויעל משה אל הר האלהים הוא מ"ש ומשה עלה אל האלהים ואע"פ שאין סדר המקראות דומה זה לזה אין מוקדם ומאוחר בתורה וענין כל שר כמו ענין שומר וכ"ש זה ששמו מוכיח עליו וכן פירשו המפ' לשון שמירה אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו אם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר. ובברכה כתיב ופניתי אליכם. ובתוכחות כתיב והסתרתי פני ופני האמת נקראו צדק'. בי נשבעתי יצא מפי צדקה. סמוך צדקה דברו לא ישוב וע"כ אה"כ לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים ותמיה אני על המפ' אותו מלשון שמירה אע"פ שכן הוא באמת איך שכחו שאלה מטרונא אחת וכו' וכפל הטי"ת אע"פ שהוא סוד גדול מובן הוא במה שדרשו בפסוק ויבן ומפי' אות טי"ת וכתיב חכמת בנתה ביתה.
ונחזור לענייננו וז"ש עלה אלי ההרה הוא עלה מדרגה למעלה ממדרגה זהו אם אמר עלה נסתר וכן נראה מענין הפ' וישלח את נערי בני ישראל ואע"פ שהוא נא' על הבכורות לא היה לו להכתב נערים אלא למבינים למה היתה עבודה זו וכשנבארו הבכורות למדנו מפני מה לקו המצריים בבכורות כל זה ראיה לדברינו כי אמר עלה נסתר הוא ואני הוא שב אל המלאך שאמרו ותאמר כי עלה אל ה' ועלה אלי ההרה כי איננו אלא מדרגה אחת יהיה תימה שיכפיל העלייה ב' פעמי' אם לא לתוספות מדרגות ובאמ' יהיה הוא או אחר יש תוספות מעלות והעלייה הידוע שהוא קבלת רשות ליכנס לפנים ממה שהיה אבל כשנראה לו בסנה נאמר וירא מלאך ה' אליו ולא כתב ויעל משה. והחכם ר' עזרא ז"ל כתב אמר מדת רחמים ואינו נכון שיאמר העליון עלה אל התחתון אך הנכון שיאמר התחתון עלה אל העליון וע"כ אני אומר כי הנסתר למטה והנזכר למעלה. מכל זה למדנו כי במעמד הר סיני נתן כח רשות לנביאים לעלות איש כפי יכלתו, ויש סמך עוד לדברי ממש"ה וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי כלו' נר' הייתי להם במראה הכבוד המעותד לדבר אל הנביאים ולא הייתי נודע להם בהשגת עצם והכסא שהוא כמו הגוף לנשמה זהו ושמי ה' לא נודעתי להם ודומה לזה שאמר באגדה ומלאך שמו גוף וכו'.
ודע כי המראה הוא כמו שמראה עצמו בא' מן המראות שאין להם השגת העצם כמו מראות הדמיונות המצטיירות בלב מתוך דבר ידיעה עם השגת עצם ומהותו שלא מתוך דבר אחר ועכ"א וארא כלו' הבינו אותי מתוך כך וכך כי המשכתי להם הכנה. אבל עצם הש"י לא נודעתי להם כלומר לא ידעו שיש כח בב"ו לדעת אותו והוא לא נודעתי ולא אמר הודעתי ויתכן לומר שכונת הכתוב לפתוח לו פתח למשה לבקש ההשגה הזאת כמו שעשה ודומה לענין זה ועתה הניחה לי ר"ל שהכוונה היתה לפתוח לו פתח למשה להתפלל על ישראל אבל האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו דברי משה הם. ולא תמצא לדברי בעלי רוח הקודש או הנביאים (אלא) כגון הנביאים ושאר בעלי רה"ק שהיו קודם מעמד הר סיני שיאמר ראיתי את השם וירא פלו' את ה' כלו' שיהיה רומז כי התעוררות המראה היה ממנו כמ"ש קצת הנביאים ממשה ואילך וגם בבכורו' כתיב ויראו את אלהי ישראל ויתר מ"ש משה ועתה אעלה אל ה' וכן עמדו ואשמעה. ובפי' אמר יעקב אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי אלא זהו פי' יש במקום הזה עיקר וענין להעיר הכבוד הנראה לנביאים עד שישרה על האדם ואנכי לא ידעתי כלומר לא הייתי יודע להעיר אותו ומ"ש ביעקב בענין בשכמ"ל אין ללמוד ממנו שכך היה עושה כל שעה שרוצה שתשרה בו שכינה לפי שבאותה שעה חולה היה. וכבר אמרו שהשכינה למעלה מראשותיו של חולה. שנ' ה' ישמרנו על ערש דוי ואין ללמוד משעה שהיה ראוי לכך אלא שנסתלקה ממנו כדי להודיעו שאין לגלות את הקץ. ואחר שיבין שעל כן נסתלקה ממנו תחזור ותשרה עליו והוא חשב שנסתלקה ממנו בשביל פסול בניו שהיה במטתו עד שאמרו שמע ישראל והבין כי מפני שרצה לגלות הקץ נסתר ואחר שהבין שרתה עליו כי הי' בו כח להמשיך ולפי שהבין כי מפני גילוי הסו' היה התחיל ואמר ראובן בכורי וכו':