האמונה והבטחון מיוחס לרמבן· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן] (מיוחס לו)
פרק ה
בכאן תבין מה שנמצא בדברי רז"ל אמר רב חסדא לעולם יכנס אדם שיעור ב' פתחים ואח"כ יתפלל שני פתחים ס"ד אלא אימא שיעור ב' פתחים ולשון יכנס נהגו בו לאומרו בענין החכמה כמ"ש ד' נכנסו לפרדס ומה שאומר יכנס אם הוא הכנסה ממש מה יעשה מי שהוא בדרך שאין לו מקו' שיכנס שם וא"ת שכוונתו היתה לו' יכנ' אדם תוך ד"א מרא דשמעת' איך לא פי' כמה שיעור ב' פתחים אם עובי לכותל או חוץ לכותל כמלוא הכותל או אם נלך אחר המנהג ר"ל מקום שנהגו לבנות גויל היה שיעור ב' פתחים י"ב טפחים שהרי אמרו זה נותן ג"ט וזה נותן ג' טפחים ומקום שנהגו לבנות גזית יהי' שיעור ב' פתחים י' טפחים שהרי אמרו זה נותן טפחים ומחצה כו' כל זה היה לו לבאר אלא וודאי אחר שלא פי' הענינים הצריכי' לשיעור ב' פתחים יש לנו לומר שהיה דעתו של רב חסדא להודיע ברמז זה ענין התפלה ואיך התפלה נמשכת ואומרו לעולם יכנס אדם להמשיך ולהאציל הברכה והרצון בדבר הנמשך והנאצל והמתפשט ממעין למעין וכנר הדולק מנר. כך יכנס אדם לפנים מב' פתחים הנז' בפ' שלמעלה מזה ואחר כך יתפלל במחשבה ואצילות מן היו"ד הרומזת מדת ענוה כמו שנראה מצורתה שהיא קטנה וכפופה להורו' מוצאה כמו בבי"ת בעוקצה ר"ל בכפיפתה מורה דבר שהכל כפופין לו ועל יו"ד וי"ו נק' הקב"ה מרום וקדוש אשכון וגו' כלו' המשיך כח הירא' אל החכמה הנרמזת באמרו את ה' אלהיך תירא כי היראה קודמת לחכמה שנאמר ראשית חכמה יראת ה' מרום דין וקדוש רחמים ואת משך דכא ושפל רוח מלשון ואתא מרבבות קודש כלו' בכל אני נמצא ואח"כ אמר ואותו תעבוד ואחר שהזכיר היראה והעבודה אמר ובו תדבק ואח"כ אמר ובשמו תשבע נמצאו כולם עשרה וסמיך לי' הוא תהלתך והוא אלהיך וזה ענין עמוק ונעלם לדעת מפני מה נסמכו אבל למדנו שהתחיל ביראה ורמז אל החכמה כמ"ש את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ואח"כ ואותו תעבוד ובירושלמי אותו ואת תורתו פי' רמז לתורה שנבראת אלפים שנה קודם שנברא העולם על הדעת שאני עתיד לכתוב באשר אחר כך אמר ובו תדבק אבל עד כאן א"א להדבק בו ואח"כ אמר תשבע לשון שבועה היא היו"ד הכפופה ובה נרמז הענוה והקדושה.
ועל התעלות הבורא יתברך במדה הזאת אמר שהקב"ה מתפלל דא"ר יוחנן מנין שהקב"ה מתפלל שנא' ושמחתים בבית תפלתי תפלתם לא נאמר אלא תפלתי והפסוק הזה נאמר על בני נכר הנלוים אל ה' כמו שאומר פ' שלמעלה ממנו ובני הנכר הנלוים ובאומרו אל הר קדשי זהו הנק' כ"י ואחר כך ושמחתים בבית תפלתי. ואומר אני כי מלת בית רומז היא לאות ב' ואינו לשון בית כמות שהיא נק' וממנה אנו מבינים מ"ש בב"ר האל"ף אומר לה לבי"ת מי בראך ומראה להם בעוקצה זה שלמעלה זהו שלמעלה בראני ומה שמו והיא מראה להם בעוקצו שלאחרי' כלפי אל"ף אחד שמו על כן ראוי לו שהבית רמז להמחשב' הנרמזת באות יו"ד ואל יקשה לך מה שתמצא בספר הבהיר למה בי"ת סתומ' מכל צד ופתוחה מלפניה ללמדך שהיא בית לעולם והיינו דהקב"ה מקומו של עולם ואין עולם מקומו ואל תקרי בי"ת אלא בית הה"ד בחכמה יבנה בית ע"כ ודע שזהו מש"כ בענין א' ראיה לדבר מה שכתב שם ישב ר' אמורא ודרש למה א' בראש שהיא היתה קודם לכל ואפילו לתורה ולמה בי"ת קרובה לה שהיא היתה קודם תחלה. ולמה יש לה זנב להראות מאיזה מקום היתה. וי"א שמשם מתקיים העולם ע"כ ואחר שהזכירה אמר עולותיכם וזבחיכם לרצון על מזבחי. ומה טעם להיות כל זה כי ביתי הנז' הוא בית תפלה יקרא לכל העמים לשון הזמנה ושפכתי את רוחי על כל בשר ואומר כי אז אהפוך אל העמים שפה אחת ברורה לקרוא כולם בשם ה' ולעבדו שכם אחת.
ענין אחר הר קדשי זו כ"י כמו שכתבתי בבית תפלתי פנימית הקו האמצעי שבה המכוון כנגד בה"מ, ופי' והביאותים כמו והכנסתים כי אצק מים מן הימין על הצמא שהם הנשמות שנא' בהן צמאה נפשי לאלהים לאל חי וגו' ונוזלים מן השמאל על יבשה ויקבל כל אחד וא' מכחו והבן מי הוא הנקרא צמא ומי היא הנק' יבשה. ואחר שתבין זה תבין למה תקנו לומר בתחלת י"ח ה' שפתי תוי"ת. ושפתי לפי דעתי לשון גבול כמו שפת הנהר והם הנקראים אשישות של סמכוני באשישות שהוא לפי דעתי יסודו' ר"ל הכחות העליונים שכנגדם היסודות וקרוב לזה מ"ש במדרש שה"ש סמכוני באשישות בשני אשות באש של מעלה ובאש של מטה ד"א סמכוני באשישות בב' אשות תורה שבכתב ותורה שבע"פ ד"א סמכוני באשישות באשים הרבה באשם של אברהם יצחק ויעקב ושל משה ושל חנה ושל אליהו ושל חנניה מישאל ועזריה ותן דעתך להבין כי לא היה בכל אלו המאמרות מי שהוציא אשישות ממשמע אש. ועתה הבן פירושם אש של מעלה ושל מטה שניהם דין גמור תושב"כ ותורה שבע"פ אחת שהכל כלולות זו בזה ואין לתמוה מן תורה בכתב ותורה בע"פ ענינה ידוע וכוונת זה המאמר כמו כן לב' אשים. ותפס דרך הסדר שהוא מסודר מחתן לכלה ומכלה לחתן באשים הרבה כוללים כל הג' הנזכר בב' המאמרים ואוסיף עוד ד' שהן אליהו וחנני' מישאל ועזריה נמצאו ז' אשים. ולשון יגיד כלו' ימשך כמו נהר דינור נגיד ונפק מן קדמוהי ואומר שאו ידיכם קודש וברכו את ה'. וצריך לסמוך גאולה לתפלה לא מפני שהגאולה מקבלת מן התפלה שהתפלה באין סוף והגאולה סוף כל הדברים כמו שאני עתיד לכתוב אלא על נעוץ סופן בתחלתן ותקנו לומר אחר תפלה יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי והלמ"ד משמשת לענינים רבים ואתה בחר לך הטוב. וטעם הדבר לפי דעתי מה שתיקנו יהיו לרצון כדי לייחד הכל באין סוף ולהמשיך דרך יציאה כדי שלא יהא דומה לקציצה בנטיעה ודע כי הרצון סבת כל דבר והוא נסתר ונעלם מובן מתוך דבר אחר ומתפשטת ממנו הויה שיש לה השגה והיא החכמה המבררת והמצרפת הרצון ומתוכה הוא ניכר לא מצד עצמו ואחר שאמר לרצון אמר לפניך. וכל דבר ודבר נקרא פנים ופעמים נאמר על הכוונה ופעמים נאמר על הדבר שהוא הכוונה וע"כ נאמר נקרא פנים שהם פונים לאחרי' ואחרים פונים להם וז"ש הפנים לפנים. ואח"כ אמר ה' צורי וגואלי תדע כי תכלית כל הדברים היא הגאולה. ואף יעקב כשבירך את אפרים ואת מנשה סיים בגאולה שנאמר המלאך הגואל אותי מאחר שסיים תפילתו והשלים. (ומ"ש ופי יגיד תהלתך). מפסיע ג' פסיעות לאחריו לפי שנכנס שיעור שני פתחים יוצא מהם בשתי פסיעות ונמצא בפסיעה הג' חוזר למקומו. ואע"פ שהפסיע ג' פסיעות לאחריו לעולם שכינה למעלה מראשו שנאמר מלא הארץ כבודו ואח"כ נותן שלום כתלמיד הנפטר מרבו ונותן תחלה שלום לשמאל שהוא ימינו של הקב"ה ואח"כ לימין שהוא שמאלו.
ויש לי ב' דיעות והנני כותב שתיהן אך תחלה אומר לך ב' דברים הא' שהכתוב קורא דרום ימין וצפון שמאל כמו שכתוב אם השמאל ואימינה ומתרגמינן אם את לצפונא אנא לדרותא. והשני משז"ל הרוצה להחכים ידרים ולהעשיר יצפין ישי' שלחן בצפון ומנורה בדרום ואומר אני כי ב' דרכים אלה שהם ידרים ויצפין כתיב נצבה שגל לימינך בכתם אופיר וכתיב שמאלו תחת לראשי וגו' ואם הוא מדרים נותן לשמאלו שלום ואח"כ לימינו כמו שהם אש ומים. סמך לזה המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו ואמר המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל וידענו כי מיכאל מימין וגבריאל משמאל א' של מים וא' של אש והקב"ה עושה שלום ביניה'. והנה הוא מצפון נותן שלום לשמאלו ואח"כ לימינו כי התורה ימינו של הקב"ה ותפילין מן השמאל ודרך ארץ להקדים בשלום אלו שני הדעות שיש לי בזה ר"ל לתת שלום לשמאלו תחלה.
ענין אחר ידרים, יתכוון למדת הימין לבקש משם ממ"ה, וכן יצפין שמאל לבקש אותו משם ע"א, ידרים הכסא למדת החסד כענין שנא' והוכן בחסד כסא. יצפין כמו כן פירוש יצפין הכסא כענין כי מצפון זהב יאתה, והמדרים והמצפין כונתו אינה משנה סדרו משמאלו תחת לראשי אבל המדרים והמצפין אפשר שישנה סדרו ואפשר שלא ישנה סדרו והנכון לומר שהוא משנה.
והחכם רבי עזרא ז"ל כתב לא אמר יתפלל בדרום אלא ידרים כלומר יכוון לבו למדת הדרום לאור הבהיר ועל זה היו שלמים ונדרים ותודה נשחטים בדרום והרוצה שיתעשר יצפין למדת הצפון אשר משם העושר,. ומפני זה אמר מפני מה ישראל אינם נענים לפי שאינם יודעים להתפלל בשם כלו' הראוי לאותו ענין ושל אותה המחשבה וזה מיחוד הכל עכ"ל ולא נ"ל פירושו כלל כי מ"ש לפי שאינם יודעים להתפלל בשם לא אמרוהו אלא לפי שישראל בגלות ושכינה עמהם ואינם יודעים לעורר האהבה כי נסתמו מישראל המעיינות העוררות בהשביעם שלא יעוררו את הקץ כמ"ש השבעתי אתכם בנות ירושלים אבל בשאר ענינים אין ספק כי הם נענים והתפלה היא שעמדה לאבותי' ולנו מיום גלות ירושלי' וברית כרותה לי"ג מדות שלא יחזרו ריקם וכפי רב המעשה הטוב תועיל התפלה בכל ענין וענין כפי הראוי לגלות ומעשה דרבי חייא ובניו דב"מ אינו סותר את דברינו כי יתכן לפרש שאותה שעה בלבד היה להם אותו הכח כמ"ש אין לך אדם שאין לו שעה והראיה לזה בכל יום ויום ר' חייא ובניו היו מתפללים י"ח אע"פ שלא היו יורדים לפני התיבה ובכללם להביא את משיחנו ועוד איך יתכן לומר שלא היה מחורבן הבית עד דורו של ר"ח ובניו או בדורות שלאחריהן מי שהיה גדול בחכמ' ובמעשים כמו ר' חייא ובניו ולא נענש אליהו לפי דעתי אלא מפני שגלה השעה. והמקובל בידינו ברחמים ובתחנונים שאני עתיד לכתוב בחבור כטיפה מן הים הוא כנגד החכמה ועכ"ז ידענו באמת כי יש כח בתפלה ומקרא מלא הוא אשגבהו כי ידע שמי לא אמר שמותי אלא שמי וסמיך יקראני ואענהו. ואם הלכה היא נקבל ואם לדין יש לנו תשובה והנכון מה שכתבתי ענין אחר לפי שאין יודעים להתפלל דבר ידוע הוא כי כל תיבה ותיבה של של תורה תשתנה כפי השתנות נקודה אע"פ שלא ישתנו אותיו' גם יש תיבות הרבה שאם תנקוד אותם בניקוד א' יהיו כל אותיות שורש בה ואם תנקוד אותם בנקוד אחר ישתנה ענינה ותשתנה בה אות א' משורש לשמוש כגון ברך אם תנקוד הבי"ת בקמ"ץ והרי"ש בצר"י יהיה ענינה ברכה וכל אותיותיה שורש בה, ואם תנקוד אות הבי"ת בשו"א והרי"ש בפתח תהיה ענינה רך כמו רך וטוב והבי"ת משמש בה. והנה נשתנה משמעות התיבה ונשתנית הבי"ת משורש לשמוש והמלה לא תשתנה סדרה וכן י"ל כי השם בן ד' אותיות לפי נקודו שיכוין אותו מי שידע לבנות בנינו אם יכוין על בנין שהניקוד ההוא יורה עליו תקובל תפלתו ויענוהו מן השמים ואל יהיה זה רחוק בעיניך כי אלולי שאני חדשתיו מלבי הייתי אומר שהוא הלכה למשה מסיני ואפשר שכך היתה דעת החכם ר' עזרא ז"ל. בספר הבהיר מהו חלם א"ל נשמה אם אשמע לה תחליש גופך לעתיד לבוא ואם תחמוד בה תשי' חלאים בראשה וחלייה בראשה ועוד שכל חלום הוא בחלום וכל מרולי' היא לבנה דכתיב ואחלמה א"ל עולו שמעו דקדוקי נקודי דאורייתא דמשה חרק את הרשעים ומייסרם ולצדו הקנאה והשנאה והתחרות וחרק עליו שיניו אל תקרי חרק אלא רחק אלו המדות הרעות. א"ת חרק אלא קרח בכל מקום שידבק בך חרק נשאר קרח שנא' ונק' ומאי משמע חרק לשון שורף משום דההיא אש שורפת בכל האשות. נ"ל מזה הענין הקרח הנורא: