האמונה והבטחון מיוחס לרמבן· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן] (מיוחס לו)
פרק ד
על דרך היחוד אמר הכתוב כי ביה ה' צור עולמים כמו שפרשתי ועל הרכיבה בערבות כתי' סולו לרוכב בערבות ביה שמו ובהגדה אין הקב"ה רוכב בערבות לא בקדוש שמו ולא בברוך שמו ולא בה' צבאות שמו אלא בב' אותיות הללו מפני שבב' אותיות הללו ברא הקב"ה את עולמו וכו' וב' אותיות הללו שהם ב' של ביה ה' צור עולמים וב' של ביה שמו אין שמושה של זה כשמושה של זה כי אות בי"ת פעמים תורה על עצם הדבר הנרמז והמכוון בתיבה שהיא נאה לשמשה כגון אשר בחרת באברם ופעמים תורה של דבר שהוא תוך הדבר המכוון בתיבה כגון ויוסף היה במצרים ופעם מורה על אות וסימן בהיותו בין שני עניינים כגון ביד חזקה ובזרוע נטויה ובאותות ובמופתים. ופעם תורה על חבור ב' דברים במקום עם כמו הרק אך במשה דבר ה'. ופעם במקום בעבור כמו באהבתו ובחמלתו. וזאת של ביה שמו לפי מ"ש בהגדה משמשת כבי"ת של רוכב שמים בעזרך שלא כדרך הפשט שאני עתיד לכתוב בו ר"ל בפ' של רוכב שמים. אך מה שיש לפ' סולו לרוכב בערבות הוא שנאמר ע"ד פשט סולו ביה שמו לרוכב בערבות ועלזו לפניו והושם ביה שמו ועלזו לפניו כדי לשמש לשניהם כלומר סולו אליו ביה שמו ועלזו לפניו כמו כן ביה שמו. וזאת של ביה ה' צור עולמים משמשת על ב' עולמות העוה"ז והע"הב. העה"ז נברא בה"א והעה"ב נברא ביו"ד נמצאו ב' ביתין אלו משמשות בענין א' וכאמרם שבב' אלו ברא ב' עולמים אין אנו יודעים איזה מהן קודם אבל שאנו רואים היו"ד משמשת קודמת לה"א בשמו הגדול וה' אחרונה בסוף השם אנו יודעים שהעה"ב נברא תחלה ואח"כ נברא העו"הז. ובספר הבהיר ישב ר' ברכיה ודרש האי מאן דקאמרי כולי יומא עה"ב ולא ידעינן מאי קאמרינן עה"ב ומתרגמי' עלמא דאתי ומאי עלמא דאתי מלמד שקודם שנברא העולם עלה במחשבה לברוא אור להאיר ונברא אור שאין כל בריה יכולה לשלוט בו עינא ראה הקב"ה שאין יכולין לסובלו לקח שביעית ושם להם במקומו והשאר גנזו לע"ל אמר אם יזכו בזה השביעית וישמרוהו יזכו שאתן להם זה עולם האחרון היינו העה"ב שכבר בא מקודם ו' ימי בראשית הה"ד מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וכשאמר העה"ב נברא ביו"ד ר"ל יו"ד וה"א. וכשאמר העה"ז נברא בה"א ר"ל בה"א ויו"ד נמצא שם שלם בב' עולמות ויהיה רמז למדת רחמים ששתפה הקב"ה עם מה"ד לבריאת העולם שנ' ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ולא הזכיר בכל ששת ימי בראשית אלא מה"ד בלבד. ולא יבין טעם הדבר ר"ל מפני מה לא נזכרה מדת רחמים במעשי בראשית מאחר ששתפה במה"ד אלא היודע עיקר שמיטין ויובלות ומצאתי רמז לזה וסמך בפסוק ישמחו השמים ותגל הארץ. שיש בהם שם בן ד' אותיות בר"ת ויחס י"ה לשמים וו"ה לארץ. והם כנגד ב' עולמות. אח"כ מצאתי אמר ראב"ע בסליחות יום הכפורים עולם עליון בי"ה עולם תחתון בו"ה.
ואע"פ שכתבתי כל זה לא תדחק לומר כי הכוונה היתה על היו"ד ועל ה"א לבדה שהיא הסמוכה ליו"ד בשמו יתברך כי ב' הדעות עיקר ולא יבין הצד השוה שביניהם ההפרש לבדה שיש ביניהם אלא היודע סוד העיבור על עיקרו וא"ת למה הקדים אות ה"א לאות יו"ד באותיות, אבג"ד היה לו להקדים יו"ד ואח"כ ה"א. כי בהצטייר האות נמצאו כל פעולותיו עומדות בטח. וא"כ העה"ז קודם אומר אני כי התחילה בה"א כשנמשכו האותיות נמשכו בתחלת הגשת הווייתן. וכשנחקקו על הסדר שהן מסודרות בידינו אבג"ד. ובספר יצירה שתים רוח מרוח חקק וחצב בה כ"ב אותיות יסוד ג' אמות וז' כפולות וי"ב פשוטות ורוח אחת מהן ופי' החסיד ר' יצחק בר' אברהם זצק"ל תחלת ההוויות א' אבל קודם המשך האותיות יו"ד קודמת לה"א קדמה בשמו הגדול וקדם העה"ב להבראות מעה"ז כמו שכתבתי ודומה לענין הזה שמעתי בענין מש"ה ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל ואז"ל שהוא נאמר על מ"ש הראובני השמעוני וכן כולם לשם שחתם הב"ה שמו להעיד עליהם וכן היה לו לדוד להקדים ה"א ליו"ד אלא טעם הדבר שאם תחוק ב' אותיות מפותחות בחותם אחד ותחתום בהם בדבר אחד הראשונה תקרא אחרונה והאחרונה תקרא ראשונה ועל כן הקדים דוד היו"ד לה"א כך שמעתי מפי החכם ר' יוסף בר שמואל ז"ל ופי' כמו שתרצה על החתום או על החותם. וכן בראן כשהיו האותיות עומדות ברוח הקודש היו מסודרות על סדר תשר"ק. וכשנחקקו ברוח נחקקו בסדר אבג"ד. ודומה לענין זה מ"ש בב"ר בענין שמים וארץ לבריאה שמים קדמו לשכלול הארץ קדמה וכן ענין הולד כשהוא במעי אמו ראשו למעלה ורגליו למטה ובשעת לידה מתהפך ראשו למטה ורגליו למעלה. וע"כ הוא מוציא ראשו תחלה. וידעתי כי אחר זה יקשה לך למה שונה הסדר והקדים ה"א לוי"ו באותיות שמו ית' ונאמר לך מאחר שהו"ו ממוצעת בב' ההי"ן נמצאת הראשונה על סדר אבג"ד והשנייה על סדר תשר"ק נמצאו ב' הסדרים רמוזים.
ולפי הענין הזה נוכל לומר על דרך פשט שלכך נק' שמו של הקב"ה שלום שהשלים ב' הסדרים אך עד"ה נ"ל שנק' שלום על שם שעושה שלום בין מה"ד למדת רחמים שאינם האש והמים ולא ב' המלאכים שעליהם אמר הכתוב המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו ואז"ל המשל זה מיכאל ופחד זה גבריאל שהא' מים והא' אש והקב"ה עושה שלום במרומיו מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה משום חלישות דעתה של לבנה ודע כי דברי רז"ל דברי אלהים חיים ואין לסתור אותו אבל מצוה על כל חכם לחדש בתורה כפי יכלתו ועד"ה מן הנ"ל כי הם כוונו לרמוז אל המעיינות המתפשטות והנמשכות אל כתבי המדות המובנות מן הרמז אשר רמזתי וקראו אותם בשם המלאכים הדומים להם. ור' יוחנן כיון אל המתפשטים הגופים ותלה בחלישות דעתה של לבנה ובמחשבת עובדי החמה ואני כוונתי אל התחבר המדות והתיחדם שהוא יחיד העולם והמשכיל יבין את כולם שהם יוצאים לענין א'. והקשה להבין את דברי ר' יוחנן אך הם מתבארים מתוך מ"ש באו ב' ואמרו ראינוהו בזמנו ובלילי עיבורו לא נראה וקבלו ר"ג. א"ר דוסא בן הורכנוס עדי שקר הם האיך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שניה א"ל ר' יהושע אני רואה את דבריו וזה כח שלום בית שנא' וידעת כי שלום אהלך וגו' ואומר השם גבולך שלום ומלת גבולך אומר אני כי הוא מל' מגבל ומלשון גבל לתורי. וכוונת משמעות הפ' המשיכות ואצילות מתאצל מן השלום על הצדק וסמוך לו שנא' צדק ושלום נשקו כמשמע פשט מלת גבולך. וכל שלמה האמור בשה"ש קדש חוץ מא' כלו' מלך שהשלום שלו זהו השם גבולך שלום ואח"כ חלב חטים ישביעך שפעת מים אדומים ולבנים וקליפות חטה וחלב שלה ובכלל שלום בית שלום בין אדם לחבירו כי הוא כולל את הכל וע"כ אין לתמוה אם היה השם ית' נמחה אל המים כדי לשום שלום בין איש לאשתו וידעתי שאם תבין זה תבין מה טעם נתן השלום לפנחס שנא' הנני נותן לו את בריתי שלום ודע מ"ש פנחס זה אליהו ואליהו בגי' נ"ב כמנין שם בן ד' ב' פעמים ואם תבקש היטב באותו פ' שטים מן וירא פינחס עד סוף הסדר תדע מה פירשו רז"ל ותמצא כי מדה כנגד מדה נתנו לו ברית שלום ואת"ל שהחיים בכלל שלום לכן תמצא בריתי היתה אתו החיים והשלום גם זה נכון וענין א' הוא ואומר קולי שמעה כחסדך ה' כמשפטיך חייני. ומלת קולי ידועה ומשפטיך יסוד עולם הרי בארתי לך הכל עד שלא נשאר בו שום ספק.
ונחזור לענין שהיינו בו. ונכפלו הה"א בשמו הגדול רמז להם מן הכ' שאומר אשרי איש שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזת פתחי וראה והבן בצורת הה"א כי היא סתומה מכל צד ופתוחה מלמטה רמז שכל המתים ירדו לשאול ועוקצו זה מלמעלה רמז שהם עתידים לעלות. והחלון הזה שמן הצד רמז לבעלי תשובה כך פירשו רז"ל באגדה. ואמר עוד בב"ר כל תיבה שצריכה למ"ד בתחילתה הטיל לה ה"א בסופה אתיבון ישובו רשעים לשאולה התם לדיוטי התחתונה שבשאול. זה דעת רז"ל בענין צורת הה"א מבואר ומפורש כי ה"א צורת פתח שכל צורת פתח קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן זו היא צורת פתח והחלון הזה וי"ו שמן הצד רמז למזוזה וע"כ אמר הכ' לשמור מזוזת פתחי כלו' ב' פתחים. ואני אומר הנה זה עומד אחר כתלנו משגיח מן וגו' זה הוי"ו שביניהם שהוא עומד אחר כותליו של ה"א שנייה ודע כי אין בעולם נמצא מוגבל לבעל תכלית ושיעור שלא יהיו שש קצוות שהם מעלה ומטה מזרח מערב צפון ודרום. והם כנגד וי"ו שהוא שש במספר ואחד בצורה וכנגדה שש קצוות שיש באדם שהוא עולם קטן. ר"ל ששה ענפים שהם הראש וב' הידים וב' הרגלים ואבר המילה הנמשך מן המוח דרך חוט השדרה. ואל יקשה בעיניך מה שאמרתי כי חלון הזה שיש בה"א רמז הוא למזוזה והוא שמאל הקורא ומזוזה ראויה להיות מימין כי אין בזה קושיא עלינו שתבין מה שכתבתי בענין שבטי יה: