אור ברסלב

האמונה והבטחון מיוחס לרמבן· רבנו משה ב"ר נחמן [הרמב"ן] (מיוחס לו)

פרק ג

פרק ב

כשם שהוא מיוחד בכל אלו כך הוא מיוחד בכל שם ומדה שיש לו כמש"ה שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד והכ' הוא מגיד יחודו בכל המדות בכלל הכל בג' תיבות שהן ה' אלהינו ה' אחד האותיות מים מרוח אש ממים ופנימיות אספקלרי' המאיר' ואספקלרי' שאינה מאירה ארמוז אותה בכלל דברי ואם תחפש בהן היטב תמצאנה ואמרי פנימיו' לפי שמצאתי ב' מקראות כ' א' או' נהורא עמיה שרא וכ' א' אומר ישת חושך סתרו ומשני לא קשי' הא בבתי גואי והא בבתי בראי פי' כי בבתי גואי נהורא והוא האור הנבר' ביום א' עמיה שרא והיא אספקלריא המאירה. ובבתי בראי והוא האור החמישי מה' אורים הכתובים בפ' בראשית חשך סתרו והוא הנקרא אספקלריא שאינה מאירה ופי' מאירה כלומר נותנת אור למסתכל בה. ולכן קרן עור פני משה שנתנבא מתוך אספקלריא המאירה והיא הנקרא' יום שנא' ויקרא אלהים לאור יום. ולכן לא היה מדבר עמו אלא ביום ואספקלרי' שאינ' מאירה נק' לילה ועל כן כתיב במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו.

והכתוב הזה ר"ל שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד הוא מגיד ייחודו ממעלה למטה וממטה למעלה. אם נפרש אותו ממעלה למטה נא' כי השם הא' אינו מדה רק עצם ובמלת אלהינו רמז ב' מדות והשם הב' כמו כן מדה ואם נפרש אותו ממטה למעלה נא' כי השם הא' מדה. וכן אלהינו רמז ב' מדות כמו הפי' הא' אבל לא כאותו הסדר כי זה העולה וזה יורד והשם הב' עצם ונמצא כי בפי' הא' בג' תיבות אלו התחיל למעלה וסיים למטה ולפי' הב' התחיל למטה וסיים למעלה והזכיר ד' עניינים. הבורא ית' וג' מדות שהן חסד ודין ורחמים וכל מדות בכללם. והנני מסדר ב' הסדרים ואתה בחר לך הדרך שתרצה אך יש לך לדעת כי תקנו רז"ל בק"ש בשכמל"ו תקנו לאומרו לפי שאמרו יעקב ותקנו לאומרו בלחש לפי שלא אמרו מרע"ה משלו משל למה"ד לבת מלך שהריחה ציקי קדירה אם תאמר יש לה גנאי אם לא תאמר יש לה צער התחילו עבדיה מביאין לה בחשאי. ודבריהם דברי אלהים חיים ועליהם אמר הכתוב להבין משל ומליצה דברי חכמים וחידותם. והבנת המשל הוא למבין מפני מה המשילו ענין זה לענין זה. והבנת המליצה היא להבין עם מספר ענייני המשל מספר עניני הנמשל ולהעמיד זה כנגד זה וקח בידך זה העיקר וממנו תבין ב' הדרכים אם תשיב אל לבך מה ראה יעקב שאמרו ומה ראה משה שלא אמרו והטעם הוא לפי דעתי שהוצרך יעקב לאומרו לפי שנסתלקה השכינ' ממנו כשרצה לגלות הקץ לבניו נסתלקה השכינה ממנו ואמר ח"ו יש פסול במטתי כאברהם שיצא ממנו ישמעאל וכיצחק שיצא ממנו עשו. פתחו כולם ואמרו שמע ישראל וגו' כשם שאין בלבך אלא א' כך אין בלבנו אלא א' פתח יעקב ואמר בשכמל"ו המשיך ברכ' מלמעל' למטה על הסדר שהזכירו בניו תחלה הוא הסדר שכתבתי למעלה וע"כ שעשה שתשרה עליו שכינה. ע"כ יש לנו לומר שהיה מלמעלה למטה אבל כשבא משה לאמרו לא הוצרך משה לומר בשכמל"ו לפי שכבר היתה שכינה עליו ומפי הגבורה היה כותב אבל היה צריך לרומם ולהעלות בקדש לכך י"ל כי התחיל למטה וסיים למעלה ופי' שמע לב' הדרכים אסיפת הדברים וענינם מלשון וישמע שאול ולא יהיה רחוק בעיניך זה כי קרוב הוא מאד וי"מ מזה שמעה ה' צדק ופי' ישראל דין ושררה כמ"ש כי שרית עם אלהים ועם אנשים ותוכל אם למעלה אם למטה כך פי' בלא ספק.

ובאגדה חיה א' עומדת באמצע ושמה ישראל פי' היכל הקדש מכוון באמצע והדת והאש והימין כמ"ש מימינו אש דת למו והקב"ה על כלם ומושל בכלם. ואנו מייחדים אותו בא' אם התחיל למעלה כבר המשיך וראוי לכלול הכל ולסיים בברכה ואם התחיל מלמטה כיון שמגיע לאחד יורד ברכה ומלכות. ומלת אחד הא' רמז למה שאין המחשבה משגת. החי"ת רמז לחכמה. נמצא הדל"ת ידוע ולכך יש לנו לחטוף באל"ף שלא להאריך בו המחשבה כמ"ש שלמה ברו"הק אל תתחכם יותר וגו' ובלבד שלא יחטוף בחי"ת יש לנו רשות להתבונן בו ולפי שהוא צריך ליחד בדל"ת מאריך בו ומיחדו בשש קצוות ראה עתה מה טוב ומה נעים אחרי כן בשכמל"ו לפי שצריך להשרות עליו והוא מזומן ומעותד לכך כמו שהיה יעקב אבינו בשעה שאמרו.

ענין אחר החי"ת בחכמה עד יסוד והדל"ת הסוף והמשך שוללי. כך שמעתי זה הלשון בשם החסיד רבי יצחק בן הרב הגדול ר' אברהם זצ"ל.

ולא הוצרך לכתוב בתורה פסוק זה ר"ל שמע ישראל וגו' לולי טענת אחר וחבריו האומרים שתי רשויות יש ומקצצים בנטיעה לעשות מן הענף אילן בפני עצמו ומן השורש אילן בפני עצמו והקציצה לפי דעתי בי' דברים כ"א מן הי' בין העשירית לתשיעית ובין התשיעית לשמינית וכן כולם עד א' מאין סוף ועל זה אמר בספר יצירה י' ספירות בלי מהי' ולא ט' י' ולא י"א וכו' והחסיד ר' יצחק פי' י' ולא ט' בענין אחר וכל פירוש שירחיק שאינם אלא ט' או כי הם י"א הוא טוב וכ"ש ח' וו' וה' או פחות או י"ב וי"ג או יותר ואע"פ שהקציצה באחד מי' דברים. דכמקצצין בעדן לעקור ממנו בגן הנטוע כמ"ש ויטע ה' אלהים גן בעדן. אבל ירבעם בן נבט חטא לפי דעתי שקצץ לחמש בן חמש וע"כ נקרא חבירו הגוזל אביו ואמו וגו' וע"כ עשה צורת עגל זהב ואמרז"ל במ' תענית אמר ר' האי דריא דמיא לעגלא וקאי בין לתהומא תתאה פי' מלאך הממונה על הגשמים כך שמו. ולפי דעתי לא עשה עגלים לכונת ענין אלא לצור' המקומות ואלו היה צרי' עוד להניח במק"א הי' עושה ג' או ד' אך הכוונה היתה לכלול ב' הכחות כדי להפסיק כח הימין מן האמצעי כי הכח נמשך אל החומר שהצורה נדבקת בו:

תוכן העניינים

האמונה והבטחון מיוחס לרמבן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה