האלף לך שלמה (אולינוב)· רבי יצחק מאולינוב
זאת אשר כתב לי ש"ב רה"ג החריף ובקי מו"ה דוד צבי טעבל זעהמאן ראבד"ק דוקלא בעהמ"ס ספר קב זהב חתן נכד בעהמ"ח ז"ל.
כבוד יד"נ ש"ב הרב המופלג בתורה ויראה נצר מגדולי היחוס והמעלה כ"ש מ' בן ציון שטימלער נ"י מכתבו אשר ביקש ממני שאראה לברר את ספר האלה לך שלמה ממרן כ"ק ח"ז הגאון האדיר רשכבה"ג מהרי"ף חרף זצללה"ה ולתקנו עד מקום שידי יד כהם מגעת הנני לתשובתו כי מאוד קשה לי לברר היטב כל הספר כי עתותי אינו בידי כי נתונים נתינים המה לקודש ולחול בעי"ה ומה גם הנני רואה כי אם ארצה נברר הכל ירבה התקונים יותר מגוף הספר ואין בדין כמ"ש חז"ל שלא יהי' טפל חמור מן העיקר כי ברוב מקומות צריכן ביאור רב להבין כוונתו הקדושה וכפי הנראה הטעם כ' מוח"ז הגאון כתב הדברים אלה בקיצור נמרץ ובהרבה מקומות הניח על עתות הפנאי' לבררם היטב כמו שסיים בהרבה מקומות וצריך ליבן. ומה גם מכח רוב חריפות שכלו הבהיר ובקיאתו הנפלא כתיב רק כמציץ מבין החרכים וראשי פרקים וסמך עצמו על המבין וכן מכח רוב הניסחות שיש בזה אשר הרבה המה מטעם שכ"ק מרן הגאון כתב רשימות ר"פ ואח"כ שלטו בהם ידי זרים יעו"ז יש הרבה טעותים בהלשון אשר המה קשה הבנה מאוד ואם נרצה לבאר תרבה הביאור על הספר ואינו בדין וכנ"ל ע"כ הנני מניח הדברים כמו שהן והנני סומך כי אם ירצה מי לירד לסוף דעתו הקדושה יעיין במתינות ובעיון ואז יפתחו לו שערי התבונה וימצא פרחים נהדרים למראה ויוכל לבנות ולסתור בהם בכמה מקומת בש"ס כמו שראיתי בהרבה מקומות שהי' אצל' קשים להבין ואח"כ שהבנתי כוונתו הקדושה נפתח לפני אשיות הפלפול ורבו למעלה ראש ועל כל קוץ וקוץ תלי תלים ואציין לפני כמ"ה איזו הערות קטנות אשר הערתי בדברי הקדושים כדי להבין מכאן על כל הספר הקדוש הזה במה עמקו מחשבותיו, ואתחי:
ממסכת ברכות ב' ע"ב בתוס' ד"ה דלמא ביאת אור מ"ש בישוב כל קשיותם ודבריו כי בהשקפה ראשונה אינם מובנים היטב ע"כ אבארם כי הוא מפרש דבמערבא הי' פשוט להו כי תרומה מותר בהערב שמש רק עיקר ספק שלהם הי' אי ילפינן זה מקרא ובא השמש וטהר דקאי על תרומה ובא השמש ביאת שמש או דילמא קרא זה קאי על קדשים והפירוש ביאת אורו וטהר גברא בקרבנותיו והא דתרומה מותר בהע"ש ילפינן מקרא דכתיב ביולדת עד מלאת ימי טהרה ונהי דאין נפ"מ לדינא בזה הספק מ"מ נפ"מ למיסבר קראי כדאמרינן ביומא ה' ע"ב כה"ג לכן לא מצו לפשוט משום מקום דבר זה, אמנם מברייתא דתני בה מאימתי קורין שמע בערבית משעה שהכהנים זכאין לאכול בתרומתן סימן לדבר לה"כ ואע"פ שאין ראי' לדבר זכר וכו' ע"ש והנה בברייתא זו מוכח דבתרומה ידעינן בפשטיות בלאו האי ראי' מקרא דנחמי' דבצה"כ מותר לאכול תרומה רק על ק"ש הוכיח מכאן דאין לומר דהאי ואע"פ שאין ראי' לדבר קאי על תרומה דז"א דעל תרומה הוי ראי' ברורה כמ"ש התוס' וע"כ קאי רק על ק"ש ומכל מקום מוכח דבתרומה ידעינן דשימורו בצה"כ בלאו ההוכחה מקרא זה דאל"כ הי' צריך לומר בתרומה הראי' מכאן ואח"כ יאמר דבק"ש הוי עכ"פ זכר מכאן וש"מ דבתרומה ל"צ כלל מכאן וע"כ מטעם דילפינן מובא השמש וטהר דקאי על תרומה ומפרשינן וטהר יומא דהוא צה"כ וש"מ דזה קאי על תרומה זה תוכן כוונתו הקדושה ובאמת הוה תירץ נכון מאוד ורק מכח שבפשטא דש"ס משמע שנפ"מ באיבעא שלהם לדינא ע"כ הוספתי שי"ל שנפ"מ לדינם ג"כ דעיין בראש יוסף שם במשנה שרוצה לחדש דטמא בתרומה בה"ש הוי איסור וודאי מכח דכתיב וטהר מפרשינן מהר יומא שוב אסור בה"ש דכל שאין צה"כ עדיין ניצוצי אור החמה יש ופירש בזה לשון המשנה דתולה קיש בתרומה מכח שבק"ש ג"כ ל"ה בה"ש ספק דלא תליא בלילה רק בזמן שכיבה וסובר התנא דבה"ש לאו הילוך זמן שכיבה ע"ש היטב ומעתה שוב נפ"מ באיבעי זו לענין תרומה אי הוי בה"ש ספק אי וודאי איסור ובזה מתורץ יותר מה דלא פשטו ממתניתין די"ל דאזיל כאן הסוגיא דתרומה בזמן הזה דרבנן לכן פשט מברייתא דאי הוי רק מספק הוי מותר בתרומה בזה"ז לאכול בה"ש דספיקא דרבנן לקולא אבל ממשנתינו לא מוכח די"ל דכאן באמת בבה"ש וסובר דאז הוי זמן שכיבה ומותר לקרות ק"ש אבל בברייתא שמבואר בפירוש סימן לדבר צה"כ שפיר פשיט דל"ה ספק ומה גם י"ל דאע"פ אה נפרש המשנה דכוון בצה"כ מ"מ י"ל דהמשנה מיירי בזמן הבית דאז הוי דאיר אבל דברייתא ל"ש לומר דמיירי בזמן הבית כמ"ש במהדורא בתרא לשבת כ ע"ב בתוד"ה אנן שיירא וכו' ע"ש יותר י"ל דבני מערבא דהוא א"י מסתמא סוברי כשיטת הירושלמי בשביעית פ"ו ה"א דאהי' בזמן בית הי' תרומה דרבנן לכן פשטו שפיר מברייתא דאי הי' מדרבנן הוי מותר בבה"ש משא"כ ממשנתינו י"ל באמת שכוון בה"ש וכנ"ל ובזה נכון מה דהרמב"ם פ"א מה' תרומות הכ"ו פסק כירושלמי לנגד ש"ס דידן דלפ"ז ניחא כיון דגם בש"ס דידן כאן מובא בני מערבא כאן דסובר כן לכן שפיר פסק כן ויש עוד להאריך אמנם אכ"ס וגם זה כתבתי רק להראות כי אם דבריו הקדושים נפתח פתח רחב ידים לסלסל ולפלפל בתו"הק. ואציין ע"ד הערה שם לדף ה' ע"ב מ"ש בישוב קושית התוס' שם הא ראינו כמה צדיקים של"ה בנים וכו' ואינו מובן כלל דבריו הקדושים כי לא נמצא כלל בכולם תרוץ ע"ז כמו שיראה המעיין ואולי כוונתו דבאמת רשב"י יליף שם דע"י מיתת בנים ל"ע מוחלין כל עוונותיו ובכ"ז סובר בב"ב קט"ז דמי שאין מניח הבן הקב"ה מלא עליו עברה מכח דיליף שם מקרא דוהעברתם וע"כ מוכרח לחלק בין נשאר לו בן אחד או בת וע"ז אמר הש"ס דאס"ד שגם ר' יוחנן סובר כן א"כ הא אמר דין גרמא וכו' ומסתמא בצדיק כזה ל"ה יסורים כחלה דתאמר דהקב"ה מלא עליו עברה דנהי דמצינו לצדיקים יסורים שאין להם בנים דאינם יסורים של אהבה מ"מ יסורים דקאמר דמלא עליו עברה בוודאי לא נוכל לומר על צדיקים ונהי דר' יוחנן לא אמר כאן רק דאינם יסורים של אהבה מ"מ אם כוון למיתת בנים ל"ע ע"כ טעמו שסובר כרשב"י בב"ב דמלא עליו עברה וזה בוודאי לא יארע בצדיק כר' יוחנן דאי ל"ס כרשב"י בזה איך יוכל לומר דל"ה יסורים של אהבה כיון דילפינן מקרא שמכפר עין וכתוב סתמא משמע אפי' כולם וע"כ מטעם שסובר כרשב"י דיש הוכחה מקרא לחילוק זה מוהמברתם לכן פריך שפיר והבן היטב:
עוד שם י"א ע"א מ"ש ועוד ס"ל כלל"י ז"ל וכו' איני מובן כלל דבריו בוודאי ט"ס יש בהם ועיקור כוונתו דבא עוד הפעם לתרץ למה רש"י פירש אחת ארוכה כירושלמי או כפירוש התוס' כיון דע"כ לר"ח בר רב הפירוש כן ומקודם כתב דהמקשן הי' סובר כן ואח"כ כתב דרב ע"כ סובר כן כיון דסבר לא יתחיל וא"כ למה תני מזכירין ולא זוכרין וע"כ מסיק שם שסובר שבאמת ואמונה אסור לקצר לכן תני מזכירין דבאמת ואמונה מזכירין ג"כ יצי"מ לכן פירש"י כן כיון דע"כ לרב הכוונה כן והבן שם כ' ע"ב בד"ה בתפילה מ"ש באמצע דז"א דא"כ איך מתישב הא דקטן מברך לאביו וכו' עיין במלחמת די לרמב"ן כאן דכתב דלא גרסינן כן בגמ"ר דבן היינו גדול ועיין בראב"ד בהשגות ברי"ף שם היטב:
בעירובין י"ז ע"ב לפמ"ש בפירוש הסוגיא שם במה שפריך דהוי לאו שניתן לאזהרת מב"ד מתורץ קושית המעין החכמה במצוה ל"ב בדפוס הספר די"ז ע"א על הגמ' פ"ב מ"ה שבת ה"ב ע"ש ותבין והנה לפי מה שחידש מרן שם דבהוצאה יש חיוב מכות יותר מבשאר מלאכות כיון דיש בי קרא דאל יצא מיתרץ קי' התוס' בריש שבת למה תנן הוצאה ברישא ולפ"ז ניחא דבזה חמור מכולה אמנם יל"ע משבת קכ"ח ע"ב דפרך ת"ל משום סחיטה ע"ש ברש"י והול"ל דהוצאה חמור דיש בה ג"כ חיוב מכות ויל"ע בזה:
עוד שם צ"ו ע"א דהקשה מה פריך הש"ס למ"ל האזרח הא י"ל דאשמעינן דנשים אסורין לישב בסוכה וסיים ויש לישב ע"ש ונראה כוונתו כיון דדרשינן תשבו כעין תדורו מה דורם איש ואשתו וכ"ו ש"מ דאשה מותרת לישב בסוכה עכ"פ ונהי דלענין חיובא ל"ה ידעינן זה לס"ד מ"מ עכ"פ לרשות הוי נדע והבן:
בפסחים ט"ו בתוד"ה חבית עיין במהרי"ט אלגזי לבכורות פ"ה אות מ"ב אריכות בענין זה ומ"ש מרן דר"מ ור"י חולקין אי באינן ב"ח לכאורה דבריו תמוהין מכריתות י"ח ע"א דמבואר דר"מ סובר שסגי בחתיכה אחת אמנם עיין במהרש"א גיטין ע"ד שכתב להיפוך וכבר פלפל בדורש לציון דרוש ד' בישוב דבריו ע"כ דברי מרן ג"כ נתונים:
שם מ"ז ע"ב בתודה כתישה כתב דהא דעשה דוחה ב' לאוין ילפינן מכלאים בציצית ע"כ ועיין בתוס' יבמות ג' ע"ב ד"ה ל"ת שיב"כ וכ"ו היטב:
עוד שם בתודה שהולא הבכור מ"ש מרן דבמילואים ישתרי הכל עיין במנחות מ"ה פ"א היטב ועיין בע"ז כ"ד ע"ב היטב:
שם בדנ"ח ע"ב כתב שם דברים אשר קשה להולמן ובריר שיש ט"ס שמה וכן צ"ל דר"י קאי אר"ע ור"ע אמר בדבריו כשני בשבת של ע"פ והוא מוכרח לומר כן כסברת האית דמפרשי דיום א' לא משכחת לה ע"ז אמר לו ר"י דאינו כן רק כשני בשבת דעלמא ואע"ג דהוא לא הוי צריך לומר בשני בשבת מ"מ נקיט כן מכח דר"ע נקיט כן נקיט גם הוא כן וז"פ ומ"ש עוד מרן על קושיא ה"ב עיין בחידושי הש"ס מהגרי"ס ז"ל שפלפל בזה שמה:
הנה הצגתי איזו הערות אשר עלו בדעתי במעט עיון כפי מיסת הפנאי ואקוה כי בכל הדברים יוכל כ"א למצא דברים נפלאים ויקרים אחר העיין והבחינה הדק היטב ואל יאמר אדם מה לי לייגע את עצמו בספר מחכמי דורינו ומדור שיהי' לפנינו הלא טובה צפרנן של ראשונים וכו' ויש לי די והותר לויגע א"ע בדבריהם הקדושים כי הנני מן המודיעים ולפנים כי ספר הקדוש הזה נתקבל בפמל"א של מעלה כמבואר בהקדמה כמו ששמעתי ממר חותני הגאון זצלל"ה ידיע לכל כי מרן סי' בעל רוה"ק כמו שסיפר הרב הגאון הצדיק הר' יוסף אשר אבד"ק סרעמיסלא זצלל"ה למר חותני ע"ה בזה הלשון תדע כי אצל זקנך מהר"י חריף ראיתי רוה"ק כי איזו פעם נסע דרך פרעמיסלא לאיזו ד"ת ובאותו הפעם הי' אצלו ילדה מונחת על ערש דויו והי' מסכנת מאוד וקרובה למיתה יותר מן החיים ל"ע ובא הוא לביתי לעת ערב ואני עמדתי בוכה מאוד ע"ז ושאיל אותי מה לכם הרב מפרמישלא כי תעמד כן והשבתי לו מכח בתי הילדה אשר היא חולנית כ"כ והשיב לו אל תדאגו כלל כי בעת שאסע בחזרה לביתי תישב הילדה אצל השולחן ותאכל סעודת הערב ונסע תיכף ואחר משך שבוע חזר לביתו ונסע ג"כ דרך פה ובא לביתי וישבה אז בתו הילדה ואכלה סעודת הערב ואמר לי תלי"ת שכן הוא כאשר אמרתי ושאלתי אותו מנא ידע מר והשיב לי ברוה"ק ובקשתי ממנו שילמוד גם עמי רוה"ק וישב כל הלילה ולמד עמי רוה"ק ואני לא ידעתי תיבה אחת מה שאומר (בוודאי מכח ענותו אמר כן) ידיע לכל בני משפחתנו כי מרן הי' בילדתו אצל כ"ק מרן הצדיק א"א בעל נועם אלימלך מלזענסק זצלל"ה וישב אצל השלחן הטהור ואז אמר מרן בעל נועם אלימלך תורה על דברי חז"ל כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו וגו' למה נקיט השונה ולא נקיט הלומד ותירץ כי כוונתו חז"ל כל מי ששונה הלכות שלו בפמליא של מעלה לאיש כזה מובטח לו ואח"כ שגמר התורה אמר למרן אברך תדע כי כוונתי לך כי הלכות שלך שונין בפמליא של מעלה ועתה שוב בוודאי כדאי לייגע א"ע בדברי תורתו הקדושה ואם אחר היגיעה יהי' סתומים הדברים יתלה בחסרון דעתו ואני מקבל עלי כי מי שיכתב לי וישאלני איזו דבר בספר הזה הנני מוכן אי"ה בל"נ להשיב מה שאוכל ולברר דעתו הקדושה בעז"ה והנני ידידו העומד על המצפה ומצפה לראות הסה"ק הזה מגמר כולו ולברך עליו ברכת הנהנין ומברכו שזכות יגן עלינו ועל ז"א עד עולם שנוכל להגהות בתוה"ק לשמה מתוך חיי' נחת דקדושה אמן.
הצעיר דוד צבי יכונה טעבל זעהמאן נ"י ראבד"ק דוקלא יצ"ו בעהמח"ס קב זהב.