אור ברסלב

האלף לך שלמה (אולינוב)· רבי יצחק מאולינוב

פתיחה

ביאור נחמד ביומא דף ס"ו אשר נמצא בכ"י הגה"ק המחבר ז"ל שאלו את ר' אליעזר חלה מה שירכיבם על כתיפו אמר להם יכול הוא להרכיב אני ואתם פי' רש"י ז"ל בריא וחזק הי השעיר להרכיב אותו ואתכם עליו כו' וכל המאמר הזה הוא תמוה כאשר יראה כל רואה וכמו שהעיר מהרש"א ז"ל דאם לא רצה לומר דבר שלא שמע מרבו בפשיטות הי' לו לומר שלא שמע מרבו וכתב המהרש"א ז"ל דבאמת השיב להם תשובה דרמ"ז אך לא השיב מפורש מפני שלא שמע מרבו. וע"פ הנחה זו נראה לפענ"ד ג"כ לומר שהשיב להם ברמז ובאופן אחר הנינו שהוא השיב להם שמזה שהשעיר הי' בריא ויכולין לירכוב עליו, א"כ מוכח מזה דאפילו חלה השעיר מרכובו על כתיפיו והוא עפי"מ דאיתא שם בברייתא עתו ואפי' בשבת ופריך הגמ' למאי הלכתא פירש"י דאי משום תחומין הא דרבנן הוא דגזרו וקרא למאי איצטריך לזה אמר רב ששת לומר שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו ורפרם דייק מהכא דאין עירוב והוצאה ליו"כ וכתבו התוס' דבכריתות דחו דברי רפרם דשאני יו"כ דהכשרו בכך ועיין במג"א בסי' רמ"ו דכתב לפרש דברי הירושלמי דאמר שאין רוכבין ע"ג בהמה משום שביתת בהמתו דהטעם דאע"ג דחי נושא את עצמו מ"מ חיישינן שמא יצא חוץ לתחום והירושלמי סובר תחומין דאורייתא והאדם בעצמו אינו עושה איסור כיון שיושב על הבהמה עיי"ש במג"א וע"פ הקדמה הנ"ל י"ל הפירוש דהם שאלו לו חלה השעיר מה הי' כוונתם דהם מסופקים בדרוש דעתי דמרבה אפי' בשבת אם הוא לרבות דאפי' חלה מרכובו על כתיפו אי דילמא דלתחומים אתי וכשיטת הירושלמי דתחומין דאורייתא והוא השיב להם ברמז במה שאמר יכול הוא להרכיב אני ואתם היינו דמדהי' השעיר בריא עד אשר יכולין לירכוב עליו א"כ ש"מ מזה רע"כ האי אתי לרבות דאם חלה השעיר מרכיבו על כתיפו דאין לומר דלתחומין קאתי וכשיטת הירושלמי הנ"ל דא"כ הא מיו"כ לחוד שמעינן זאת ואין לומר דשאני יו"כ דהכשירן בכך דז"א דמאי הכשירן הוא זה דהא יכול לרכוב עליו בלא שום איסור כדברי המ"א בשם הרא"ש הנ"ל וע"כ דאתי לרבות שאם חלה השמיר מרכיבו על כתיפו דזה ליכא למשמע מיו"כ דיש לומר דשאני יוהכ"פ דהכשירו בכך וא"כ פשט להם שפיר שאלתם ע"י רמז:

עוד שאלו אותו חלה המשלח מה שישלחנו ביד אחר דסברו דאפשר דהאי עתי דדרשינן שיהא מזומן הוא להורות דאם חלה המשלח דאין משלחו ביד אחר וע"ז השיב להם ברמז אהא בשלום אנו ואתם היינו דלפי דבריכם דאם חלה אינו משלחו ביד אחר אהא בשלום כי' בודאי לא אירע כזאת שיחלה המשלח דלא אמרה תורה שלח לתקלה דאם יחלה המשלח יהא בטל דין שעיר המשתלח וא"כ לפ"ז לא יחלה משלחו לעולם וע"כ דהאי עתי לאו להכי אתי ובאמת אם חלה יכולין לשלוח ע"י אחר:

עוד שאלו אותו דחפו ולא מת מה שירד אחריו וימותנו דס"ל דארץ גזירה משמע שיהא מתגזר לחתיכות חתיכות דוקא וא"כ י"ל דהאי עתי דדרשינן אפי' בשבת אתי להורות שמותר לירד אחריו ולהמותנו וזה לא הוי ידעינן מיו"כ לחודא די"ל שאני יו"כ דהכשירו בכך וא"כ שיב ליכא למשמע דאם חלה השעיר מרכוביו על כתיפו וע"ז השיב להם כן יאבדו כי' היינו דזה פירוש דקרא דארך גזירה דלא הי' מגיע לחצי ההר עד שנעשה אברים אברים אבל חיובא ליכא שיראה שיהא מתגזר לחתיכות חתיכות דוקא וא"כ שיב ליכא למימר דהאי עתי לזה אתי וע"כ דאתי להורות דגם חלה השעיר מרכיבו על כתיפו ואע"ג דממילא מתגזר לאיברים א"כ חילל שבת וא"כ שיב י"ל לכאורה דעתי לזה אתי אבל באמת ז"א דהא קיי"ל כריש דדבר שאין מתכוין מותר ואפי' בפסוק רישא היכא דלא ניחא לי' אפי' אם לא אכפת לי' כמבואר בתוס' שבת דף ע"ה ע"א והכא נמי כיון דלא צריך לזה שירד אחריו ויעותנו אע"ג דלא אכפת לו מ"מ לא שייך קרא לזה וע"כ דהאי עתו דרשינן אפי' בשבת לענין אם חלה השעיר דמרכיבין על כתיפו הוא דאתי וא"ש:

שוב אחר זה שאלו את ר' אליעזר פלוני מה לעוה"ב פירוש רש"י על שלמה שאלוהו והשיב להם לא שאלתינו כי אם על אבשלום, והוא תמוה ונראה לפרש בסגנון הנ"ל דרמז בדבריו ממה שהשיב לא שאלתנו כי אם על פלוני היינו משום דעל אבשלום לא שאלתני משום דפשיטא לכם א"כ גם על שלמה אין שאלה כמו שנבאר דבאמת גם על אבשלום יש שאלה כמ"ש התוס' אי פלגשיה בלא קידושין כו' וע"כ דלפי סברתיכם דבאבשלום ליכא ספק היינו דס"ל דפלגשים בלא קידושין אם אכתי יש ספק לר"י דאמר דאנוסת אביו ומופתת אביו אסור אלא דלא ס"ל כר"י מטעם שנבאר א"כ ממילא נפשוט השאלה גם בשלמה והוא עפי"מ דאיתא ביבמות דף ד' דר' יודא דריש מלא יגלה כנף אביו דמיותר הוא לאנוסת אביו והקשו בתוס' דהא מיבעיא לי לשומרת יבם של אביו כדאמרינן לקמן ותירצו בשם ריב"ן דלא ניחא לי' לר"י לאוקמי בלאוו יתירא דכל היכא דאיכא למדריש דרשינן ולא מוקמינן בלאוו יתירא וצריך ביאור לפי"ז טעם החכמים והנראה לומר דלהכי לא אוקמי רבנן להאי ולא יגלה כנף אביו מאנוסת אביו דא"כ יהי' הילד בחייבו לאווין ג"כ ממזר כדאיתא להדיא לר"י בסנהדרין דף נ"ג וביבמות דף מ"ט דסמך לי' להאי לא יגלה כנף אביו לא יבא ממזר וא"כ אי נימא דהאי לאנוסת אביו הוא דאתי א"כ ע"כ יש ממזר מחייבו לאוין והנה ברמב"ם בפ' ט"ו מהלכות א"ב כתב דחייבי לאוין דכתיב לא יבוא בקהל ליכא מלקות רק בדרך קידושין ועיי"ש בכ"מ דס"ל ביאה בקהל היינו קידושין אבל ביאה בלא קידושין אינו אלא זנות וליכא בי' אלא לאו דלא תהי' קדישה וכמו שכתב הרמב"ם בריש הלכות אישית וא"כ באם נימא יש ממזר מחייבי לאוין בודא אין קידושין תופסין בחייבי לאוין כמבואר בסנהדרין דף ו' אליבא דר"י וא"כ לא משכחת לאו דלא יבא בקהל דאתי ע"כ למלקות דאי לאיסורא הא בלא"ה איכא לאו דלא תהו' קדישה וא"כ ע"כ אתי למלקות ולא משכחת מלקות מאחר דכתוב לא יבא ממזר בקהל דמשמע דוקא דרך קידושין דאין קידושין תופסים בחייבי לאוין ולא משכחת לאו דלא יבא בקהל אלא ע"כ דלשומרת יבם דאביו קאתי דיש איסור כרת אבל בחייבי לאוין 'קידושין תופסין ומשכחת שפיר לאו דלא יבא בקהל לענין מלקות ועפי"ז י"ל דכיון במה שהשיב להם כיון דעל אבשלום לא שאלתם ע"כ דס"ל דפלגשים בלא קידושין וגם כרבנן דר"י דאנוסת אביו מותר ולא יבא בקהל דוקא לקידושין אתי א"כ נפשוט גם על שלמה דלא חטא די"ל כמו שאמר ר' פפא ביבמות דף ע"ו דמאי דכתוב ויתחתן שלמה את בת פרעה לאו דנשאה אלא מתוך אהבה הותירה כו' וממילא ליכא איסורא דלא יבא בקהל, ומשם יש ג"כ סעד לדברי הרמב"ם דס"ל כל מקום שנאמר לא יבא בקהל היינו דרך קידושין דאל"כ לא משני רב פפא מידי דאפי' דרך זנות אסורה מוצרת וע"כ כדברי הרמב"ם הנ"ל ואתי שפיר ודו"ק. ואין להקשות דהא אכתי איכא לאו דלא תהי' קדישה דעיין במשנה למלך בהלכות אישות ממה שמפלפל בזה ועל פי דבריו יתיישב שפיר אחר כתבי זה ראיתי כי יש להסביר הענין יותר היינו דר"י ורבנן פליגי בפליגתא דאביי ורבא בתמורה כדמסיק שם הגמרא בתמורה דפלוגתא דאביי ורבא הוא פלוגתא דתנאי והרמב"ם פסק כאביי וא"כ י"ל דר"י פסק כרבא דאעל"מ ע"כ יוכל לתרץ לקרא דלא יבא דאתי לומר דהקידושין לא תופסין ורבנן סברו כאביי וכפסק הלכה כמו שפסק הרמב"ם וע"כ לדידהו לא בא הקרא דלא יבוא לענין הקידושין דלא תופסין דלרבנן באמת תופסין הקידושין וע"כ לענין מלקות ודו"ק בזה:

תוכן העניינים

האלף לך שלמה (אולינוב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה