האלף לך שלמה (אולינוב)· רבי יצחק מאולינוב
דרוש והספד על אדוני אבי הגאון המנוח מ' יוסף משה אב"ד ק"ק סאמבור · ירמיהו פרק י
אוי לי על שברי נחלה מכתי ואומר אך חגי הוא ואשאנו. ואמרתי פי' והפסוק על דרך קינה ומספד על תלמיד חכם שמת ה"ה הרבני המופלג החריף מו"ה מנחם מענדיל מק"ק סאמבור שנפטר פה ביומי דניסן העבר ומתוך כך לא נספד כראוי לגברא רבא דכוותי' שהיו תלמוד חכם מופלג וחריף והי' צדיק גדול כמעט זה כמה שנים לא שח שיחה בטילה וכל ימיו לא פסק פומא מגורסי' ולומד מתוך יסורין שכל ימיו הי' חולה מסוכן ר"ל. ואמרתי אפשר שזה פי' הגמרא כל שלא נספד כהלכה סימן יפה הוא לו, רצה לומר כך כל שלא נספד ולמה לא נספד לזה אמר כהלכה כדין, בדין היו שלא להספידו משום שהי' באותן הימים שאוסרין בהספד כמו יומי ניסן כנ"ל וכדומה לו לכן אמר בודאי סימן יפה הוא לו כי ימים הללו שאוסרין בהספד המה יחי רצון ומי שמת באותן ימים סימן יפה הוא לו כדאיתא בספרים אך בודאי מן הראוי הי' אעפ"כ להספיד תלמוד חכם כזה אחר שעברו ימי ניסן ולא נעשה כן. ובספר דמעות שלוש כתב זה לשונו דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרוג כל מחמדי עין ואיתא במדרש כאויב ולא אויב ממש כצר יצא צר ממש. והקשה הנא שפי' לסיפא דקרא ויהרוג כל מחמדי עין וכו' עיי"ש והלא אין אויב וצר גדול מזה ואמאי אמר כאויב ותירץ דהנה יש שני מינו צדיקים א' צדיקים מפורסמים אשר נודע בשער בת רבים כמו א"א ז"ל אשר שמעו הטוב הולך למרחוקים ונתפרסם ע"י חבוריו שחיבר בילדותו ובזקנותו, ויש מיני צדיקים וטובים אך אינם מפורסמים כמו ר' מענדל הנ"ל שהי' מלמד להועיל לתלמודיו והי' נחשב בעיני המון למלמד בעלמא וההפריש בין מיתת שני מיני הצדיקים הללו הוא כך מיתת הצדיק המפורסם המיתה שלו עושה חיות לכל העולם באשר שמספידין אותו בהספד וקינה רבה בכל קהלה וקהלה והמון העם באים לשמוע ושומעין קול נהי ויגלה על אותו הצדיק והחי יתן אל לבו בתשובה ויתאונן אדם חי גבר על חטאו יבכה ויתודה כי ראה ויבין אם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קור אכן מיתת הצדיק שאינו מפורסם כ"כ המיתה שלו אינו עושה כלל והחיים אינם יודעים מהותו ואיכותו של זה האיש מה הי' לו לזה אמר דרך קשתו כאויב ונא אויב ממש ובמה יודע איפה כי כן הוא לזה אמר ויהרוג כל מחמדי עין, אין הפירוש שהרג כל הצדיקים שהרי מפורש בגמרא שנשתייר הרבה צדיקי' כמו החרש והמסגר שלומדין תורה ברבים לולא זאת ח"ו לא היתה תקומה לישראל, אלא הכי פירושו ויהרוג כל, לשון כונה כל מה שהרג הי' מחמדי עין צדיקים מפורסמים וזאת ההריגה והמיתה גרם חיות בעולם כנ"ל משא"כ אם הי' הורג הצדיקים שאינם מפורסמים לא הי לנו שום תועלת מהמיתה שלי ואם אויב הי' לנו ח"י אדרבה הי' הירג הצדיקים שאינם מפורסמים עכ"ל בתוספת ביאור קצת נופך משני. היוצא לנו מזה צדיק שאינו מפורסם לא נודע מי הכהו וכחולה בעלמא שמת דמי בעיני המון אכן כשבר גדול על שבר קטן יחדיו יודבקו כשמת צדיק מפורסם ומספידין אותו. אז אם הספדן הוא ביידעו ומכירו של הצדיק שאינו מפורסם שמת אבל יעורר בשעת קינה והספד על השבר הגדול כי גדול כים על הצדיק מפורסם שמת ואנינות יגרר גרידא בתר גרירא על הצדיק שאינו מפורסם שמת אשר הי' בדמיון מכה בעלמא נגד השבר הגדול הצדיק מפורסם שמת, ועתה מתוך התעוררת ההספד נחלה. מכתו כפירש"י לשון חולה וחולשה יתעורר כאב וחולשה מחכה הנ"ל. וזהו שאמר אוי לי על שברי הגדול נחלה מכתי' ואומר אך חלי הוא ואשאנו ר"נ עד עתה אמרתי שזה כחולה בעלמא שמת ואין נו צער גדול כל כך ואשאנו ואוכל לסבול הצער אבל עתה האבל של השבר הגדול יעורר ויגרור אנינות של המכה הנ"ל והוא יכאיב כאב גדול וחולשה מהמכה הנ"ל:
במדרש מכה אשר לא כתיבה בספר התורה הזאת זו מיתת צדיקים והוא תמוה. ונקדים דאיתא במסכת שבת פרק תולין אמר רב עתידה תורה שתשתכח מישראל שנאמר והפלא ד' את מכותך הפלאה זו אינו יודע מהו כשהוא אומר לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו הוי אומר הפלאה זו תורה והקשה המפורשים זה סותר למה דאיתא במדרש קשה סלוקן של צדיקים יותר מחורבן בסמ"ק דאולי התם כתיב ותרד פלאים ב' פליאות ואולי הכא כתיב להפלא הפלא ופלא שלש פליאות וכ"כ למה ואבדה חכמת חכמיו הרי מבואר דזה הפסוק ואבדה חכמת חכמיו קאי על מיתת צדיקים ותירצו המפורשים שגם כוונה הגמ' עתידה תורה שתשתכחה היא מיתת צדיקים דהיינו בהעדר הצדיקים והת"ח ממילא תשתכח התורה וזהו כוונת המדרש הנ"ל מכה אשר לא כתובה בספר תורה הזה, דהיינו שאינה כתובה ומפורש המכה מה הוא רק מכה והפלא ד' את מכותך והפלאה זו אינו יודע מה הוא הפלאה של המכה. רק אנן ילפינן מדברי הנביאים שזהו מיתת צדיקים מדכתיב לכן הננו יוסיף וכו' עד ואבדה חכמת חכמיו אבל בספר התורה זה אינו מפורש וזהו שאמר המדרש מכה אשר לא כתיבה זו מיתת צדיקים וק"ל
אמר הנביא מדוע הכתנו ואין לנו מרפא קיה לשלום ואין טוב לעת מרפא והנה בעינה, והדקדוקים רבו ויותר יש נדקדק מאי ואין לנו מרפה חיבת לנו הוא מייתר ונראה לפרש עפ"י מה שפירש הזוהר הנ"ל מע"ל דענין מיתת הצדיקים הוא כדמיון הקזת הדם שמכין ביד אף שאינו שים כאב וחולשה להיד אעפ"כ מכין אותו והיא אסיותא לכל שייפא דגופא (ורמז לדבר ידו בתר גופא גרור) וטעם הדבר כי כל ישראל נחשבין כגוף אחד כשהם באגודה אחת ושלום ביניהם כמ"ש כל הנ"פש הבאה לבית יעקב וזהו דברו הנביא כשואל ומשיב מדוע הכתנו ואין לנו מרפא ר"ל שאין המכה הזאת לנו רפואה אשר מהראוי הי' שהמכה בעצמה תהי' רפואה כמו מכת הקזת דם ביד והוא מותיב ומפרק הגורם לזה הוא ההעדר השלום שביניהם שלכן אינם נחשבין כגוף אחד והוא כדמיון שאיש א' חולה ומכין הקזת דם ליד איש אחר שהיא בריא וזהו שאמר קוה לשלום ואין טוב ר"ל מחמת שאני מקוה שיהי' שלום בישראל ואינו כן לכן לעת מרפא דהיינו בעת מיתת הצדיק שמכפר על הדור, והנה בעתה ונהפוך הוא שמפני הרעה נאסף הצדיק כפי' השני שלא יראה ברעה ח"ו וק"ל:
אמר הנביא צדיק אבד מן הארץ ואין איש שם על לב וכו' על מי תתענגו ע"מ תרחיבו פה תאריכי פירש"י ע"מ תתענגו על מי יש לכם לבטוח ולהתענג ע"מ תרחיבי פה הלשין שהיו מבזים תלמודי חכמי' כדכתי' וילעיבו במלאכי אלקים, ונראה לפרש חיבור והמשך הפסוקים ומתחילה לפרש הפסוקים בתהלים וזה תוארו ישוחו בי יושבי שער ונגינות שותי שכר, ואני תפלתי לך ד' וכו' אל תבלענו מצילה ואף תאטור עלי באר פי פרש"י שלא ישלוט בי הגיהנם ומדת הדין הקשה. קרבה אל נפשי גאלה למען אויבי פדני ויש לדקדק טובא מאי זה ואני תפלתי וכו' בלא החבור כאלו משך שייכו להדדי מאחר שישיחו בי יושבי שער וכו' לכן ואני תפלתי וכו' דוקא באותו פעם ממש גם מאי למען אויבי פדני מן אויבי הוי לי למימר ונקדים מ"ש חז"ל כל המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו ופי' המפרשים שזה קאי על המכה הגדולה זו מיתת צדיקים שבאמת מיתת צדיקים מכפר על עון הדור אכן מי שמבזה התלמוד חכם. במה יכופר עונו. מידה כנגד מידה שהוא מבזה לת"ח ואינו נחשב אצלו לכלום, ואוסיף קצת נופך להסביר מלתא בטעמא לשון הגמ' אין לו רפואה למכתו ע"ד מה שכתב השל"ה על הגמרא רב סעורם אתחזי לר"ח בחלמא שאל לי מיתתו האיך הוי פרש"י אם במיתה שלו הי' בקלות והשיב לו כרבדא דכוסילתא פרש"י כמו הקזת הדם שמנין ביד שהוא מכה קלה מאוד, והשל"ה פירש באופן זה דהשאלה הי' מיתתו האיך הוי א"ד מה שהקשה בס' הזוהר מאי טעמא בכל שעתא דאתניא חייביא בעלמא מתפסין צדיקייא בגין חובייא דרשיעיא ותירץ הזוהר דהוא כדמינן הקזת הדם שמכיון ביד האדם החולי והוא אסוותא לכל שייפא דגופא וכו' עיי"ש באריכות כי קצרתי וזהו ששאל לו מיתתו האיך הוי ר"ל מאחר שאני יודע שאתה צדיק גמור ואין לו משפט מות ואם משום עון הדור קשה יתפסון רשיעיא בחובייא ותירץ לו כריבדא דכוסילתא כדפינן הקזת הדם הי' המיתה שלי כתי' הזוהר הנ"ל וזהו הפירוש הגמרא הנ"ל המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו היינו המכה שלו שמכין אותו בהיד שלו שהוא הצדיק הנקרא יד נפש כל חי ועיין בס' שמי' מה שכתיב על פסוק ומיד נפש כל חי אדרשנו ע"ד הנ"ל, עוד נקדים הקדמה מעולה מן ספר של"ה וזהו תורף דבריו צדיק נתפס בעון הדור יש שני פירושים א' בשביל הדור ר"ל שילמוד הדור ק"ו בעצמם אם בארזים נפלה שלהבת וכו' וכמ"ש רש"י על פ' ונקדש בכבודי כשהקב"ה עושה דין ביריאיו נתקדש שמו הגדול וכו' פי' השני נתפס בעון הדור עפ"י מה שפי' מורי זלל"ה מה שאמרו חז"ל על שמואל הקטן שראוי שתשרה עליו שכינה אלא שאין הדור ראוי לכך. וקשה אם הם אינם ראוין למה לא תשרה על מי שראוי אלא הענין שהדור גרמו לו איזה מגונה שהי' מסך ומבדיל שלא שרתה עליו השכינה כי בודאי מי שהוא בדור של חוטאים ומעורב ביניהם אף שהוא צדיק גמור מ"מ לפעמים לומד מהם איזה מידות מגונות ע"י התחברות עמהם בהבלי עולם לדבר עמהם דברים בטלים ולפעמים משתתף עמהם בסעודות מריעות וכדומה וזה ענין את אלוקים התהלך נח במקום שאין אנשים מצוים אלא הש"י לבדו דהיינו שהי' תמיד בהתבודדת וכנ"ל ע"כ אין חידוש אף מי שמצד עצמו הי' ראוי שתשרה עליו השכינה אין הדור ראוי לכך, כלומר הם הם אינם מהוגנים ועי"ז גורמים לו ג"כ מסך המבדיל כנ"ל וזהו צדיק נתפס בעון הדור הי' אמת שמת בחטאיו ועונו אך זה העון הוא עון הדור ר"ל עון הבא לו מחמת הדור ואולי הי' בדור אחר לא הי' חוטא כלל וזהו התפלל משה רבינו ע"ה הרגני נא הרוג ואל אראה ברעתי, ובגמרא ברעתם הוי לי' למימר אלא שכינה הכתוב הענין הוא שמשה רע"ה ידע ונתבונן שצדיק כמותו הוא נתפס בעון הדור והי' מבקש מהש"י הרגני נא הרוג ויהי' נתפס בעין הדור כפי' הראשון שמיתתו יעשה חיות בעולם באופן שמיתתו מכפרת על הדור אבל ואל אראה בראתי ר"ל שלא יהא נתפס בעון הדור באיזה עון הבא לו מהדור וזה ואל אראה ברעתי עכ"ל השל"ה ועתה נוכל לפרש הפסוקים הנ"ל ולדרוש כמין חומר ישיתו בי יושבי שער ונגינות שכר כמ"ש חז"ל שאמרו דוד הבא על א"א מיתתו במה והי' מבזים אותו ואומרים שאין לו חלק לעוה"ב וא"כ מיתתו לא תהי' להם לכפרה שבודאי לא יתעוררו בתשובה לומר אם בארזים וכו' מאחר שהם מחזיקים אותו לרשע והם בדין המבזה ת"ח אין לו רפואה למכתו לכן אמר ואני תפלתי בויו החיבור כי מושך שייכו לדעיל מאחר שישיחו בי יושבי שער ומבזים אותי לכן ואני תפלת"י אל תאטור אלי באר פיה רק סיים ימיתו בעונם כקי' הזוהר הנ"ל ותירוצו לא שייך הכא מאחר שהם מבזים אותו כנ"ל אך אעפ"כ הי' דוד דואג וירא אולי יתפס בעון הדור לכן ע"ז התפלל דהע"ה קרבה אל נפשי גאולה ע"ד האלשיך עיי"ש התקרב אלי לעזרינו וליתן אל נפשי גאולה הנפש להנצל מן החטא עי"ד שהתפלל משה רבינו ע"ה ואל אראה ברעת למ"ען אויבי פדני ר"ל למען כפרת הדור לכפר עונות שלהם פדינו יקח אותם תמורתי כקי' הזוהר מאחר שענין מיתתי אין מכפרת עליהם כלל:
ועתה נחזור לדברי הנביא שהתחלנו בו צדיק אבד מן הארץ ואין איש שם על לב וכו' על מי תתענגו על מי תרחיבו פה תעריכן לשון ר"ל על מי יש לכם לבטוח ולהתענג ואם בזה תתענגו לאמור שיויתת הצדיקים מכפר עליכם, זה אינו על מי תרחיבו פה וכו' על אותן הצדיקים שאתם מבזים אותם כפרש"י כנ"ל הלא בודאי המבזה ת"ח אין רפואה למכתו, וזה על מי תתענגו על מי תרחיבו פה אם על אותן תתענגו על אותם שאתם תרחיבים פה עליהם לבזות אותם:
(ויה"ר שנושע במהרה בביאת גו"ל ובתה"מ הצדיקים והקדושים, ונשיש במקום שהיינו מתאבלים עליהם אמן כיה"ר)
ואפריון נמטיי לש"ב הב' המופלג כמר יצחק זאב יחי' בן הרב הגאון שמואל פיהרער נ"י אב"ד דק"ק קראס נכד בעהמ"ח אשר עזר לי בהעתקת הכתבים יגדל בתורה, ובמעש"ט וזכות אבותי' יסעי'.