אור ברסלב
האלף לך שלמה (אולינוב) דרוש והספד על אדוני אבי הגאון המנוח מ' יוסף משה אב"ד ק"ק סאמבור › ירמיהו פרק ט

האלף לך שלמה (אולינוב)· רבי יצחק מאולינוב

דרוש והספד על אדוני אבי הגאון המנוח מ' יוסף משה אב"ד ק"ק סאמבור · ירמיהו פרק ט

דרוש והספד על אדוני אבי הגאון המנוח מ' יוסף משה אב"ד ק"ק סאמבור

כה אמר ה' צבאות התבוננו וקורא למקוננת וכו' עד כי עלה מות בחלוננו ויש לדקדק מה לשון והתבוננו מאי בינה יתירה יש בדבר אף סוטה מרגיש צרות כאלה אשר הי' בחורבן בהמ"ק, גם מאי וקראו למקוננות ואין אנו יודעם מאיזה עיר ומאיזה מקום וקראי למקומות גם למה לי המקונות אחרים בודאי אותן האנשים שהי' בצרות הללו הם בעצמן הרבו לקונן ולבכות כי גדול כים שברם, גם כפל לשון למקוננות ולחכמות גם מאי שמענה נשים וכו' עד ואשה רעותה קינה שלש איני הקוננת הנאמרים כאן למה:

ובמדרש קראו למקוננת משל למלך וכו' עד אמר מעתה אין בי כח לבכות קראו למקוננת מתרץ הדקדוק קראו למקוננת אבל עדיין קשה מם והתבוננת כנ"ל עוד איתא במדרש מפוזרים עיין במדרש והילקוט בירמי' ובמגולת איכה ולקטתי אותן אחת לאחת וזה תוארו. קראו למקוננת זה חורבן בהמ"ק ראשון, ושלחו על החכמות זה חורבן בהמ"ק שני כי קול נהי' נשמע מציון וכי יש עצים ואבנים בוכים אלא ממי שמשרה שכינתו בציון דבר אחר מציון אלו תלמודי חכמים שבציון וכן הוא אומר כי מציון תצא תורה, ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה משה אמר בשנוותן של ישראל ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה בני ישראל ירמי' ראה אותן בפוחזותן אמר ולמדנ"ה בנותיכם נהי עכ"ל המדרשות והדקדוקים מבוארים לכל מבין. וקודם ביאת לתוכן ההספד נקדים גמרא במסכת חגיגה ודמוע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ד'. אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה אחת על חורבן בהמ"ק ראשן ואחת על חורבן בהמ"ק שני ואחת על גלות ישראל שגלו ממקומן. איכא דאמרו אחת על ביטול תורה' והקשו בשלמא למ"ד על גלות ישראל היינו דכתוב כי נשבה עדר ד' אלא למ"ד על ביטול תורה מאי כי נשב' עדר ד' ומשני כיון שגלו ישראל ממקומן אין ביטול גדול תורה מזה:

והקשה בספר פרשת דרכים להו דבסיבת הגלות הם מבטלים מתלמוד תורה מכל מקום אמאי לא קאמר בהדיא על ביטול תורה, ולתרץ זה נקדים גמרא במסכת סנהדרין פרק זה בורר אמר ר' אושיעא מאי דכתוב ואקח לי שני מקלות לא' קראתי נועים אלו תלמודי חכמים שבארץ ישראל שמנעימים זה לזה בהלכה ולא' קראתי חובלים אלו תלמודי חכמים שבחוצה לארץ שחובלין זה לזה בהלכה עיין פרש"י, ושם במחשכים הושיבני כמתי עולם אר"י זה תלמוד בבלי ופרש"י שמתוך שמחבלין זה לזה בהלכה אין השמועה יוצא לאור ואין להם הלכה פסוקה והקשה במהרש"א בחידושי אגדות חדא מה ענין דמיון המקלות לתלמידי חכמים, ועוד אמאי קרי לת"ח שבא"י נועם בלשון יחיד ולת"ח שבחו"ל חובלים בלשון רבים ותירץ המהרש"א בהקדם מאי דאיתא במסכת כתובות פ' המדיר ולציון יאמר איש ואיש יולד בה אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה פרש"י דמיתור דאיש ואיש קא דרוש ע"ש אמר אביי וחד מיניהו מהת"ח שבא"י כתרי מינן אמר רבא וחד מינן מבני בבל כי סליק להתם עדיף כתרי מיניהו דהא ר' ירמי' כי הוי הכא לא ידע מאי דקאמרי רבנן. וכי סליק להתם קרי לן בבלאי טפשאי עכ"ל הגמרא וקשה טובה איך מוכח מזה דחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו דילמא ר"ז כי סליק להתם לא נעשה רק כחד מינייהו שבא"י וחד מינייהו הוא עדיף כתרי מינן ולהכי קרי לן בבלאי טפשאי. לכן פירש המהרש"א דהכי פירושו דאביי דאמר וחד מינייהו כתרי מינן מישך שייכי לעיל אהאי דרשא דדריש ולציון יאמר איש איש א' הנולד בה וכו' ע"ז אמר אביי דמיתירא דאיש ואיש ילפינן דחד מינייהו כתרי מינן, והפ' דאיש אחד שיולד בארץ ישראל יאמר איש ואיש יולד בה דחד מינייהו כתרי מינן ועל זה בא רבא אבתרי' ואסברי' בטעמי' דמלתא לפרש שגודל מעלתם הזה אינו מחמת שהבני א"י מוכנים בטבעם שיש להם שכל חריף וחריפים וברואים בשכלם זה אינו רק זה הגורם הוא קדושת אויר ארץ ישראל וכמאמר חז"ל אוירא דא"י מחכים פירושו מחמת שארץ ישראל מקודשת מכל שאר הארצות כי שם מקום השראת הקדושה וכל ת"ח העוסק בתורה לשמה בקדושה ובטהרה מסייע לו קדושת המקום וגורם שעולה במעלה העליונה בהשגת התורה בלימודו וחד מינייהו נעשה כתרי מינן. וזהו טעמא דמילתא מדוע אתה עושה ככה לעם הזה. דחד מינייהו כתרי מינן כי אוירא דא"י מחכים הוא הגורם כנ"ל. וזהו שאמר רבא דהא ר' ירמי' כי הוי הכא לא הוי ידע מאי דקאמרי רבנן נמצא באותו הפעם בודאי הוי על כל פנים חד מתלמידי חכמים שבבל כתרי דידי' של ר' ירמי' וכי סליק להתם גרם לו קדושת אוירא דארץ ישראל המחכים כנראה בחוש שנתחכם מאוד עד דקרי לן בבלאי טפשאי לו יהא באמת שהגיע למעלה גדולה לתלמודי חכמים שבא"י דחד מינייהו כתרי מינן. ומי הגורם הוא אוירא דא"י המחכים עכ"פ מיני' ילפינן דחד מינן היינו הת"ח שבבל כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו שבא"י כיון דאנן חזינן בחוש דר' ירמי' כי הוי הכא לא היי ידע מאי דקאמרו רבנן נמצא חד מינן בודאי הוי בהאי שעתה עדיף כתרי דידי' של ר"י וכי סליק להתם קרא לן בבלאי טפשאי ונעשה כחד מינייהו שבא"י וזה גרם לי אוירא דא"י כנ"ל. נמצא חד מינן כי סליק להתם גרום לנו אוירא דא"י יותר ויותר שיהי' כתרי מינייהו וזיל בתר טעמא לפי ערך של ר' ירמי' שמתחילה חד מינן הוי עדיף כתרי דידי' של ר' ירמי' והוא לא הגיע דק לפלגות של חד מינן ונעשה כחד מינייהו דהוא כתרי מינן א"כ חד מינן דהוי מתחילה כתרי של ר' ירמי' כי סליק להתם לפי ערך של ר' ירמי' נעשה עדיף כתרי מינייהו ודו"ק. וזה ענין הכתובים כי הכתוב מדמה כמה פעמים הש"י ב"ה לרועה צאן ישראל הנקרא שה פזורה וכמו שהרועה מנהיג הצאן ע"י מקל הנקרא בלשון הגמרא מלמד הבקר או דרבן כך השי"ת מנהיג צאן ישראל ע"י המקלות סם הת"ח המנהיגים ומדריכים בדרך ישרה לעם ישראל ואמר הכתוב לא' קראתי נועם בלשון יחיד כי התלמוד חכם שבארץ ישראל אחד ויחיד יכול להיות מנהוג ומדריך לעם ישראל כמו שני ת"ח המנהגים לעם בחוצה לארץ והמקום שצריכין שני מנהיגים שני ת"ח בחו"ל כנגדן בא"י ת"ח אחד יספוק להיות מנהיג העם. לזה קרא לת"ח שבא"י נועם בלשון יחיד ולתלמודי חכמים בחו"ל חובלים בלשון רבים וק"ל. וזה פירוש בפסוק חבלים נפלי לי בנעימים אף נחלה שפרה עלי, דאמרינן בפרק כהן גדול במסכת סנהדרין ראוי הי' עזרא שתנתן תורה ע"י אלמלא לא קדמו משה נאמר כאן עלה עזרא מבבל ונאמר להלן ומשה עלה אל אלקים. מה מלה האמורה להלן תורה אף כאן תורה וזה פי' הפסוק חבלים נפלי לי וכו' רצה לומר שאל תתמה על החפץ על עזרא וסייעתו שעלו מבבל והם תלמודי חכמים הנקראים מחבלים. ונאמר עליהם במחשכים הושבנו וכו' כנ"ל ואיך אפשר שיעלה למעלה כזה שיהי' ראוי שתנתן תורה ע"י כפי הגז"ש הנ"ל עלה עלה. ע"ז אמר אל תתמה בדבר כזה כי החבלים הם עזרה וסייעתו שעלה מבבל הנקראים מחבלים וחובלים. הם נפלו לי בנעימים היינו שעלו מבבל לא"י וחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו כי אוירא דא"י המחכים הוא הגורם לזה אמר אף נחלה שפרה עלי רצה לומר אף נחלת די שהוא א"י שפרה עלי יותר ויותר מתחילה כי מתחילה הי' רק התלמידי חכמים שבא"י ועתה כשעלה עזרה וסייעתו ונעשה כל חד וחד כתרי מינייהו שבא"י ודו"ק עכ"ל המהרש"א בתוספת ביאור:

ועפי"ז אמרתי לפרש פי' הפסוק במגילת איכה מלכה ושרי' בגוים אין תורה ופרש"י אין מי שמורה הוראה וקשה דילמא כפשוטו אין תורה מחמת שהי' ביטול תורה אך יש לומר דבאמת ביטול תורה לגמרי מעולם לא הי' דאף לאחר החורבן נשתייר החרש והמסגר דלולא זאת לא הי' תקומה לישראל כמבואר במאמר חז"ל אך יאמר אין תורה אין מי שמורה הוראה עפי"מ דאיתא במדרש מלכה ושרי' היינו התלמודי חכמים כדכתוב בי מלכים ימליכו וכו' שהלכו בגולה וכו' עיי"ש. ומאחר שהת"ח שבא"י הלכו בגולה יגלו ממקומן מתחת אוירא דא"י המחכים לפי ערך עלויתם שהי' להם בארץ ישראל שהי' חד מינייהו כתרי מינן ונקראו בלשון נועם ע"ש שמנעומים זה לזה בהלכה. ועתה שגלו ממקומן נפלו עשר מעלות אחרונו' וחזרו ממדריג' נעימים למדריג' חבלי' חובלים כנ"ל ונאמר עליהם במחשכים הושיבנו כנ"ל מחמת שמחבלין זה לזה בהלכה אין להם הלכה פסוקה וזהו אין תורה מי שמורה הוראה וק"ל. ועפי"ז יתפרש דברי הגמרא הנ"ל איכא דאמרו על ביטול תורה ומאי כי נשבה עדר ד' כיון שגלו ישראל ממקומן דיוקא מאוירא דא"י המחכים כנ"ל ומחמת זה נפלו ממדריגה העליונה שלהם דחד מינייהו הוי כתרי מינן. וגם עתה נקרא חובלים כנ"ל ואין להם הלכה פסוקה ואין מי שמורה הוראה הרי מעתה אין לך ביטול תורה גדול כזה. ועפ"י הקדמות הנ"ל נבאר דברי רש"י במסכת מועד קטן כי נח נפשו דר' זירא פתח עלי ההוא ספדנא ארץ שנער פי' רש"י בבלי הרה וילדה ארץ צבי פירש"י ארץ ישראל גדלה שעשועי' של בבל, כי ר' זירא נולד בבבל ועלה לא"י אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתה, ופירש"י אוי נא לה אמרה רקת, יכולה היא לומר כן. ודברי רש"י צריכין ביאור אף שכוונתו כפשוטו משום דקשה לי' למאי נ"מ אמר הספדן דברי רקת מה שאמרה בעצמה לכן פרש"י יכולה היא לומר כן אמנם לפי ענ"ד יש לפרש דברי רש"י באופן אחר דבודאי כך דברי ודרכי הספדנים אף דברי ההספד שכבר שמע לאיש אחד מקונן, הוא חוזר ושנה וכופל להגדיל הצער אך כך יהי' הפירוש דבאמת הספדן שמע לא פעם אחת ולא שתיים זה דרכה תמיד לקונן על ת"ח אוי נא לנו כי אבדנו כלי חמדתינו והספדין לא ניחא בכך כאשר נבאר. אך במיתת ר"ז ניחא לי' אמירת ההספד הנ"ל וזהו אוי נא אמרה רקת כי אבדה וכו' יכולה הוא לומר כן עתה במיתת ר' זירא לבד ולא במקום אחר דהנה האלשיך ושאר מפורשים הקשו דמצינו לחז"ל שאמרו יש לכסף מוצא ויש לזהב מוצא אבל תלמוד חכם שמת אין לו תמורה וחליפין וזהו סותר למ"ש חז"ל במקום אחר וזרח השמש ובא השמש וכו' יום שמת רבי וכו' נולד וכו' ללמדך שאין צדיק נפטר מן העולם עד שנולד אחר באותו יום במקומו א"כ הרי יש לו תיכף ומיד תמורתו ותירץ האלשיך ושאר מפורשים בתירוצים שונים עיי"ש ולפענ"ד במיתת תלמוד חכם כזה כמו ר' זירא בודאי לא קשה מידי ואין צריך לשאר תירוצם כי הלא ר"ז עלה מבבל לא"י. וכבר מבואר לעיל דחד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו. נמצא תלמוד חכם כזה שמת בודאי אין לו תמורה דבודאי אי אפשר שבאותו יום יולד אחר בא"י שיהי' כמו ר' זירא שהרי אפילו היותר צדיק ומובחר שבכל תלמודי חכמים שבא"י אינו דומה לר' זירא דאיהו כתרי מינייהו. וזהו שאמר הספדן דוקא במיתת ר' זירא ארץ שנער וכו' ארץ צבי וכו', אוי נא לה אמרה רקת כפי' רש"י יכולה הוא לומר כן, יכולה הוא עתה דוקא לומר כן במיתת ר' זירא מאחר שבארץ שנער הרה וכו' כלומר מחמת שר"ז הי' דחד מינן דסליק להתם דעדיף כתרי מינייהו כנ"ל ודו"ק:

לא לדרשה קא אתינא אלא להספידא, כמה יש לבכות ולהתאונן ולקונן על צדיק תלמוד חכם כזה אדוני אביי זצ"ל אשר עקר סיכי' ומשכני' לילך בדרך רחוקה לארץ ישראל וכל ימיו של אותו הצדיק הי' בצער ואמר מתי תבא מצוה זו לידי ואקימנה לנשק עפרות ארץ הקדושה לקיים כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. וכן עלתה לו ונתקיים בו ממש מאמר חז"ל חד מינן כי סליק להתם עדיף כתרי מינייהו כאשר כתב באגרתו בעודנו בחיים חיותו איך שהרבה ניסים נעשה לו כאשר הלך ועלה ברגל על הר גבוה סמוך לצפת תוב"ב להשתטח על קבר הצדיק החסיד ר' יהודא בר אלעאי ולא רצה לרכוב על החמור מטעם הכמוס אצלו ומחמת גודל חלשותו לא יכול לילך באמצע ההר ונעשה לו נס ורוח נסע מאת ד' ונשא אותו כעל כנפי נשרים בקלי קלות. ובהיותו משתטח על קבר הצדיק הנ"ל ולמד שם תורה וייחד יחודים הרבה בתפילתו שם והשיג שם ממש בחוש כח רוחני שניתוסף בו. ומחמת גודל שמחה ודביקות רוחא ברוחא זלגו עיניו מעצמן דמעות ממש כמעיין הנובע שלא כדרך הטבע, עד שהגיע להתפשטות הגשמית והפליא לעשות ביחודי תורתו ותפילתו בכוונתיו העצומים בתורה ומצות כזו ודאי קא בכינא וע"ז נאמר אוי נא לה אמרה רקת כי אבדה כלי חמדתם חמדה גנוזה.

ונחזור לדברי הנביא התבוננו וקראו למקוננות וכו' כי קול נהי נשמע מציון וכו' והאלגזי כתב עפי"מ דאמרינן בגמרא אם יש דבר בארץ ישראל מתענין שאר ארצות ק"ו גבורה לוקה שפחה לא כש"כ וזהו פי' הפסוק התבוננו גודל הפרעניות הנעשה בא"י ומעתה וקראו למקוננות בשאר ארצות, וזהו כי קול נהי נשמע מציון ודבר הלמד בק"ו הוא ואם בציון נשמע כזאת גבורה לוקה שפחה לא כש"כ עכ"ל האלגזי ועפ"י דרכינין בענין ההספד יש לפרש עפ"י המדרש הנ"ל מציון אלו ת"ח שבציון וכן הוא אומר כי מציון תצא תורה ר"ל כיון שהקול נהי נשמע מציון מהת"ח שבציון שמתו אשר חד מינייהו כתרי מינן מחמת אוירא דארץ ישראל המחכים כנ"ל והם נקראים בלשון נועם שמנעומים זה לזה בהלכה. ומתוך כך יש להם הלכה פסיקה וזהו כי מציון תצא תורה, ואם גבורה לוקה הם ת"ח שבארץ ישראל. ואם בארזים נפלה שלהבת מה יעשו איזובי קיר הת"ח שבחו"ל הניקראים חובלים שמחבלים זה לזה בהלכה ונאמר עליהם במחשכים הושיבנו כמתי עולם כנ"ל זה תלמוד בבלי. וזהו שאמר התבוננו גבורה לוקה הם הת"ח שבארץ ישראל וקראו למקוננות בשאר ארצות שיעוררו הקונה וההספד הת"ח שבבל אשר בעודם בחיים חיותם כי קול נהי ישמע מציון אלו ת"ח שבציון. נחזור לדברי המדרש הנ"ל קראו למקוננות זה חרבן בהמ"ק ראשון ושלחת אל החכמות זה חרבן בהמ"ק שני כו' ולמדנה בנותיכם נהי משה אמר ולמדה בנ"י וכו' כנ"ל ירמי' אמר ולמדנה בנותיכם נהו כנ"ל משום דקשה לי' להמדרש כמו שהקשה בגמרה כנ"ל שלש דמעות למה, כמו כן קשה שלש קינות הללו למה ואם שני קינות כבר פירוש חרבן בהמ"ק ראשון ושני. אבל שלש קינות למה. מקוננות חכמות ושמענה נשים כו' ולמדנה בנותיכם נהו ואשה רעותה קינה. לזה בא המדרש ותירץ כהיכא דאמרו בגמרא הנ"ל אחת על ביטול תורה כנ"ל באריכות. ולכן המדרש מרמז באצבע לאמור כי היא זה הקונה שלישית על ביטול תורה. כאשר הנביא בעצמו פירש בלשונו. בלשון ולמדנה בנותיכם וכו' שכוונתו בקינה שלישית על ביטול תורה וזהו משה אמר בשלוותן ולמד"ה בני ישראל היינו לימוד התורה כנגדו אמר ירמי' בפחזותן באותו לשון ולמדנ"ה בנותיכם נהו לרמז על ביטול תורה:

בס' זרע בירך שני הביא בשם המדרש וירושלמי כתיב ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם למה אבות העולם תובעים ומחבבים קבורת ארץ ישראל א"ר אלעזר דברים בגו א"ר הינא דברים בגו ופי' המפורשים בירושלמי שאין הכונה בצוות יעקב לבניו מהנגלה בהכתוב אלא דבר נסתר יש בו, מהו דברים בגו כתיב אתהלך לפני ד' בארצות החיים ופי' בס' ז"ב הנ"ל ע"ד מה שאמרו חז"ל ההולך ד' אמות בארץ ישראל מובטח שהוא בן עוה"ב. והמדרש הזה אומר דרשני היכי רמיזא בהאי קרא קבורת א"י ופירוש הפסוק אתהלך וכו' הוא מבואר במדרש שהתפלל דוד המע"ה שנשמתו תזכה להלוך לפני ד' בארצות החיים בעדן העליון ועיין במדרש וזאת הברכה גבי פטירת משה עיי"ש וקבורת הגוף בא"י לית בו רמז רמיזה בהאי קרא דאתהלך וכו' וגם יש לדקדק הלשון דברים בגו שאין הכונה בהנגלה אלא מהנסתר כנ"ל ועדיין לא שמענו הכוונה מהפסוק דאתהלך מהו ונראה לי לפרש ונקדים מה דאיתא במסכת יבמות דף צ"ו וכן הוא בירשלמי מס' שקלים ר' יוחנן איקפד ואמר הדין דבבלאי תרתי עבדי לי חדא וכו' ועוד דלא אמרינן שמעתתא משמי' דר' יוחנן ואמרינן במס' יבמות דף צ"ו הנ"ל ור' יוחנן מ"ט קפיד כי האי דא"ר מ"ד אגורה באהליך עולמים וכי אפשר לדיר שני עולמים בעוה"ז ובעוה"ב אלא התפלל דוד יה"ר שיאמרו דבר הלכה משמי ויהי' שפתותיו דובבות בקבר ופרש"י ותוס' כשנשמתו בישיבה של מענה ושפתותיו דובבות בקבר ונמצא כאלו הוא חי ודר בשני עולמים בשעה אחת, ואמרינן שם בירושלמי מה הנאה יש לו כשסתיתיו דובבות בקבר אר"י כהדין דשתו חמרא עתיקא אע"ג דשתי לי טעמא בפומי' יפי' המפורשים ענין המשל מהשותה יין ישן הנ"ל ואוסיף קצת נופך משלי להסביר מנתא בטעמא מה הי' הקפדות דר' יוחנן הנ"ל דלא אמרינן שמעתא משמי' דהנה מבואר במפורשים דהאדם הצדיק והשלם היא נקרא בחייו הונך שהולך ממדריגה למדריגה בכל יום ויום מוסיף והולך תוספת קדושה ע"י התורה ומצות ומע"ט שעושה ימי חייו אבל לאחר מותו נהרא עומד במדריגה אחת כי היום לעשותם ולא מחר לעשותם רק למחר לקבל שכרם וכמאמר חז"ל במתים חפשי בתורה ומצות קודם שימות כיון שמת נעשה חפשי מן התורה ומן המצות. אבל תלמיד רב שמת ואומרין דבר הלכה משמו הוא נקרא הולך אף ואחר מותו ששפתותיו דובבת בקבר כאולי הוא חי ומדבר דברי התורה הזאת פעם שנית ומוסף והולך תענוג ושכר נפשו בישיבתו העליונה יותר מתחילה וכמו שפי' המפרש של הירושלמי הנ"ל שזהו דמיון והמשל מהשיתה יין ישן אע"ג דשתי לי' וכבר כגיע אליו הנאה עצמיית עדיין נשאר לו טעם משובח בפיו וכן גם לשאר לאותו כחכם שאמרינן שמועה מפיו תענוג גופני כדי שבשיבתי יהי' שפתיתיו דובבות בקבר והוא יושב ומתעדן בתענוג מתמיד בישיבה עליונה. עוד תתענג נפשו יותר מצד הערבות המגיע לו ממה שמטעימין דבריו בעוה"ז שאומרין דבר שמועה משמו לכן איקפד ר' יוחנן דלא אמרו שמעתתא משמי':

עוד נקדים מה דאיתא בספר א"ע על פסיק תורת ד' תמימה משיבת נפש פירוש למה תורת ד' תמימה יותר משאר תורת ודתות הנימוסיות בכמה אופנים שונים ומחד מהם היא התמימות הנפלא שהוא משובח ומחזרת הנפש להגוף לאחר המיתה שכבר עלתה בגבהי מרומים כשאומרין דבר הלכה משמו הנשמה חוזרות לגוף ושפתותיו דובבת בקבר והוא חי ומדבר וזהו פי' הפסיק טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו יתן בעפ"ר פיה"ו ואיתא במדרש כי ישא עול זו עול של תורה. וזהו שאמר טוב לגבר כי ישא עול תורה, ומה הטיבה יתן בעפ"ר פיהו אף שכבר יהי' בעפר הקבר אעפ"כ יתן פיהו לדבר דברי תורה כשפתותיו דובבת בקבר. ולענ"ד אפשר נרמז בזה מה שאחז"ל כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה ולא עוד אלא שכל העולם כדאי היא לו נקרא רי אהוב וכו' מד ומכשרתו להיות צדיק וישר ומרחקתו מן החטא וכו' עיי"ש. והקשה בשל"ה כיון שאמר ולא עוד אלא וכו' וכמעט שכל המעלות המדריגות אשר יוכל הצדיק להשיג הכל נכנס בחשבו א"כ מאי קאמר בתחילה זוכה לדברים הרבה מהו הדברים הרבה ולפי הנ"ל הכי פירושו כשעוסק בתורה לשמה בודאי זוכה להשיג הלכה ברורה וכשאומרין דבר הלכה משמו אז שפתותיו דובבת כנ"ל. וזהו לדברים הרבה כמשמעה שמדבר הדברי תורה שאמר בחייו כבר עוד הוא מדבר והוא בא פעם שני בהחזרת נשמתו להגוף וזהו הפי' אין אומרין בפני המת אל דבריו של מת היינו הדברי תורה שאמר בחייו וגם עתה הוא מדבר דברים אלו בקבר וזהו דבריו כל מה רה שהמת בעצמו הוא מדבר עתה ולית בי' משום לועג לרש ועיי"ש בג"מ:

ועפ"ז נ"ל לפרש הגמרא במס' כתובות אר"א עמי הארצות אינם חיים לימות התחי' לעתיד לבא שנאמר כי טל אורות עליך כל המשתמש באור תורה מחייהו וכל שאין משתמש באור תורה אין אור תורה מחייהו כיון דחזיא לרבי דקא מצטער א"ל מצאתי לכם רפואה מן המקרא שנאמר ואתם הדבקים בד' אלקיכם חיים כלכם היום וכי אפשר לדבק בשכינה אנא כל המהנה לת"ח מנכסיו וכו' כאלו מדבק בשכינה. וכתיב חיים כולכם היום אלמא שעתידין לחיות. וכתב בספר פרשת דרכים וז"ל ואיכא למידק כיון דמעיקרא הוכיח מקרא טל אורות טליך דעמי הארצות אינם חיים היכי קאמר בתר הכי מצאתי להם רפואה דא"כ קשי קראי אהדדי ונראה ליישב עפי"מ שאמרו חז"ל כל המהנה לת"ח מנכסיו זוכה ויישב בישובה של מענה שנא' כי בצל החכמה בצל הכסף ופי' רש"י במחיצת החכם יכנוס בעל כסף שהוא מהנה אותו וטעמא דמילתא שהוא זוכה להכבוד הזה שיושב במחיצה של החכם שהוא מקום איום ונורא עין לא ראתה וכו' היינו משום כיון שהוא מהנה אותו נמצא שבסיבתו עוסק הת"ח בתורה וכיון שהיא הסיבה ללמוד התורה חשוב כאלו הוא גופא צורבא מדרבנן עכ"ל ואיכא למידק טובא על דברי הפרשת דרכים הנ"ל כיון דלשיטתו שקונים הם הת"ח ובעל הכסף והיא יישב ממש עמו אתו במחיצתו שהוא מקום חיים יגידו א"כ אין לבעל החכמה שום יתרון על בעל הכסף ושוים הם במראה ובקומה א"כ קשה הסיפא דקרא בצל החכמה בצל הכסף ויתרון החכמה החי' בטלי' הרי בפירוש שיש לבעל החכמה יתרון וע"כ כסברת הגמרא דעמי הארצות אינם חיים לעתיד. וזהו ויתרון החכמה תחי' בעלי' לימות התחי' אבל לא לבעל הכסף וא"כ הדרא קושיא לדוכתא דקשו קראי אהדדו מן טל אורות מליך כנ"ל. אכן לפי דברינו הנ"ל ניחא הכי פירוש המקרא דבאמת י"ל לימות התחי' עמי הארצות חיים כמו הת"ח וכן שוים הם שיושב עם הת"ח במחיצה אחת כנ"ל אבל יתרון אחד יש להת"ח יותר מבעל הכסף בזה השכר נוסף המגיע להת"ח כשאמרי' דבר הלכה משמו ושפתותיו דובבת בקבר והוא מתעדן תענוג נפשי ושכר רוחני בישיבתו העליונה יותר ויותר מתחילה מצד הערבות המגיע לו כנ"ל בסיבת כח הגופני וטעם המשובח הנשאר בפיו כדמיון היין ישן אע"ג דשתי לי' טעמא בפומא בודאי השכל פשוט מחייב מאן דשתי להאי חמרא היינו הת"ח בעצמו יש לו היתרון שכר נוסף ותענוג כנ"ל ולא כן בעל הכסף וק"ל. וזהו ויתרון החכמה מבעל הכסף היינו תחי' בעלי' של החכמה להיות שפתותיו דובבת בקבר והוא חי ומדבר דברי תורה הנ"ל בעצמו אבל לימות התחי' לעתיד לבוא שוים הם בעל הכסף ובעל החכמה:

ועתה נחזור לפרש דברי המדרש והירושלמי הנ"ל ונקדים עוד הקדמה אחת במס' כתובות ובירושל' מסכת ברכות עילא נחותא הוי פי' הוי נחות מא"י לחו"ל אדמך תמן פי' מת שם בחו"ל שרי בכי פי' התחיל לבכות אמרו לי' מה לך לבכות אנן מפקמינן לך בארונא לא"י אמר להו מה הניין לי אנא אוביד מרגניתא טבא בגו ארעא מסאבא לא דמי פולטהה בחוק אמו לפולטתה בחיק נכרים ופי' המפורשים כיון שחו"ל נקרא ארץ טמאה כדכתיב על ארץ טמאה תמות ושי' מצטער אותו הצדיק שנשמתו תצא בארץ טמאה ודרך הטומאה תצא לארץ הקדושה עכ"ל נמצא בזה בודאי יש ללמוד אם עולא מצטער א"ע על פעם אחת שתצא נשמתו דרך ארץ טומאה ולאחר כן באמת אסקי ארונא להתם ונקבר הגוף בארץ הקדושה ק"ו בן בנו של ק"ו כמה יש להצדיק צער כשיקבר בחו"ל צער כפלי כפלים על הראשונים אנו מצטערים כשנשמתו יוצא בארץ טמאה עוד צער נוסף בכל פעם כשאומרין דבר הלכה משמו ועל ידו זה הנשמה חוזרת לגוף כד"א תורת ד' תמימה משיבת נפש כנ"ל נמצא נשמתו חוזרת ויורדת דרך ארץ טמאה להקבר ולא ניחא להו לצדיקייא בזה הצמר כמו שאמר עולא אבידנא מרגניתא וכו' בגו ארעא מסאבא כנ"ל לא דמי לפולטתו בחוק נכרי' כנ"ל משא"כ מי שנשמתו וגופו בארץ ישראל בשעת מיתה ניצל מכל הצער הגדול הזה. עוד אמרינן במס' כתובות ונתתי צבי בארץ החיים שבארץ ישראל חיים תחילה וקודם להמתים שבחו"ל וכתב המהרש"א בח"א דהענין כי א"י נקרא ארץ החיים כי שם מקום ירידת הנשמות לעולם הזה ועליותם לאחר המיתה ותחילת בריאתם הי' בא"י ששם נברא אדה"ר כי ארץ החיים שלמטה מכוון כנגד ארץ החיים של מעלה ואשר משם הנשמות יורדים לארץ החיים שלמטה ושוב דרך שם חוזרים למעלה במיתתם דרך א"י למקומם ושוב בעת התחי' יורדים למטה בארץ החיים תחילה עכ"ל המהרש"א ועפ"י הקדמת הנ"ל יבואר המדרש הנ"ל למה האבות מחבבים קבורת א"י וכו' והשוב כתיב אתהלך לפני ד' בארצות החיים כוונתי שדקדק הלשון אתהלך וגם כבר התפלל אגורה באהליך וכו' וגם מה זה בארצות החיים לשון רבים לכן בא המדרש לפרש דהכי התפלל דהע"ה אתהלך לפני ד' ר"ל שאזכה להיות במדריגת הולך אף לאחר מיתה וזהו לפני ד' כאשר הקפיד ר' יוחנן ע"ז והיכא תמצא רק באופן כשאמרין דבר שמועה משמו כאשר כבר התפלל דוד בעצמו אגורה באהליך עולמים וכנ"ל שיהי' כאלו דור בשני עולמים בשעה א' שיהי' שפתותיו דובבת בקבר וישיג שכר רוחני ויהי' הונך ממדריגה למדריגה אף לאחר מותו כנ"ל בארכות אכן הי' דוד דואג שיקבר גופו בארץ הקדושה בכדי שלא יהי לו צער כפל בכל פעם בהחזרת נשמתו להגוף בכל פעם שיאמרו דבר הלכה משמו אז נשמתו תהא עולה ויורדות בכל פעם בארצות החיים היינו מארץ חיים שלמעלה לארץ החיים של מטה וכן בעלייתה מארץ החיים שלמטה בארץ החיים של מעלה. ולא תבא נפשו ונשמתו כלל בארץ הטמאה לאפוקי לא כן כשימות בחו"ל ויקבר בחו"ל וזהו שאמר אתהלך לפני ד' ובארצות החיים קא בעינא וזהו שאמר דברים בגו טעם לבתר יש בדבר ודומם בלשונו הצ"ח דברי"ם בגו ששפתותיו דובבות בקבר ודו"ק לכן חל עלינו חובת ביאור נבאר דבר הלכה משמו של הצדיק א"א זצוק"ל, אמרינן בגמרא יום שמת רבי בטלה כהונה וכו':

תוכן העניינים

האלף לך שלמה (אולינוב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה