פתח דבר
יש חתנים רבים שמתארים את חיי הנשואין כאושר מתוק מתוך פנוק ועדון על ידי בת זוגתו, ושבמעט כסף קונה שפחה לשמשו. אמנם, אחר הנשואין הוא רואה שזה אינו כן כל חלומותיו נמוגו, אדרבה, יש עליו טענות על אשר אינו מכבד את אשתו ואינו אוהבה, והיא אינה רוצה להכין לו ולפנקו כאשר חשב, ואז יש מריבות ויאוש ומשבר. וזאת משום שסובר שאין צריך להשקיע בנשואין אלא רק לקבל ולא ליתן.
ולפי האמור בהקדמה לעיל אינו יודע מה הן נשואין, אדרבה, מטרת הנשואין להפך להדמות לעליון ולהעניק ליתן לאשה ככל היותר מתוך ותור ואהבה, בין בשבחים ובין בתשומת לב, בין בדבורים ומתנות וטיולים וכדומה, כמו שיבאר להלן, שמטרתן להעניק לאשה חום ולהכריז לה שהוא אוהבה כגופו, ורק אז היא מוכנה בלב וברצון גמור להעניק לו כפלים ולפנקו.
היו חתנים שחשבו, אני לא צריך להדרכה זו יש לי מדות טובות ואני לומד מוסר ואצליח בנשואין, או כיון שאני מצליח מחברי, ודאי שאצליח גם עם אשתי, אמנם אחר הנשואין נכשלו ונפלו לבירא עמיקתא עם מריבות ועגמת נפש עד גרושין ר''ל. וזאת כיון שאין להם נסיון ואינם יודעים מה היא מטרת הנשואין, ואיך אפשר להצליח בהן. ואין החברות והקשר עם אשתו דומים לקשר עם חברים, שזה מהלך ומערכה שונים לגמרי, ובלי ללמד זאת הוא יכשל. והגם שיש דברים שבמשך השנים לומדים מן הנסיון, אחר שנכשל בהן, שהרי אין חכם כבעל הנסיון, ואין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם (גיטין מג.)
אמנם כיון שיש לנו תורה וחכמיה שכבר יודעים מה היא הדרך שצריך לילך בה בחיי הנשואין, הם יכולים ליעץ לנו מתחלה איך נלך, כדי שלא נכשל, ואם נשמע להם נגיע לתכלית הנשואין במהרה, וללא טעיות, מריבות ועגמת נפש.
וכמו שכתב הרמח''ל במסלת ישרים פרק ג', שיצר הרע מטעה את האדם עד שרואה הרע כאלו הוא ממש טוב, והטוב כאלו הוא רע, ומתוך כך מתחזקים ומחזיקים במעשיהם הרעים, וכל זה מפני היותם תחת החשך וכבושים המה תחת ממשלת יצרם. אך אותם שכבר יצאו מן המאסר הזה הם רואים האמת לאמתו ויכולים לייעץ שאר בני אדם עליו. הא למה זה דומה, לגן המבוכה, הוא הגן הנטוע לצחוק הידוע אצל השרים, שהנטיעות עשויות כתלים כתלים וביניהם שבילים רבים נבוכים ומערבים כלם דומים זה לזה, והתכלית בם הוא להגיע אל אכסדרה אחת שבאמצעם, ואמנם השבילים האלה מהם ישרים ומגיעים באמת אל האכסדרה, ומהם משגים את האדם ומרחיקים אותו ממנה. ואמנם ההולך בין השבילים הוא לא יוכל לראות ולדעת כלל אם הוא בשביל האמתי או בכוזב, כי כלם שוים ואין הפרש ביניהם לעין הרואה אותם, אם לא שידע הדרך בבקיאות וטביעות עין שכבר נכנס בם והגיע אל התכלית שהוא האכסדרה. והנה העומד כבר על האכסדרה הוא רואה כל הדרכים לפניו ומבחין בין האמתיים והכוזבים, והוא יכול להזהיר את ההולכים בם לומר זו הדרך לכו בו. והנה מי שירצה להאמין לו יגיע למקום המיעד, ומי שלא ירצה להאמין וירצה ללכת אחר עיניו, ודאי שישאר אובד ולא יגיע אליו.
כן הדבר הזה מי שעדין לא משל ביצרו ואין לו נסיון וידע מה הן חיי נשואין, הוא בתוך השבילים ולא יוכל להבתין ביניהם. אך המושלים ביצרם שכבר הגיעו אל האכסדרה וכבר יצאו מן השבילים וראו כל הדרכים לעיניהם בברור, הם יכולים ליעץ למי שירצה לשמע, ואליהם צריכים אנו להאמין מה היא הדרך ומה הן התנאים כדי להגיע לשלום בבית, ולהגיע לתכלית הנשואין אדמה לעליון.
ולכן צריך החתן להכין לו הדרך הנכונה בה ילך בטח, להשרות שכינה בביתו, בית שתשרה בו גילה, רנה, דיצה וחדוה, אהבה, אחוה, שלום וריעות. וצריך ללמד היטב את תפקידו בבנין הבית, להכיר את טבעה של האשה, ומה הן צפיותיה, ולדעת מה הן חובותיו כלפי אשתו. וכן צריך לידע את הקשיים העלולים להתעורר, כדי ל''סור מרע'' שלא יתעוררו קשיים, ואם התעוררו ''ועשה טוב'' לסלק אותם מיד בדרך נכונה:
בדורנו זה אנו רואים קשיים גדולים יותר בשלום בית, מריבות וגרושין רבים ר''ל, שלא היו כן בדורות עברו. וזאת מכמה סבות:
א. אין מספיק הדרכה בנושא זה לחתן וכלה לפני נשואיהן, מה שאין כן בדורות עברו שקבלו הדרכה זאת מן ההורים והמלמדים.
ב. בזמן הזה מתרגלים נערים ונערות לפנוקים ואנכיות, כיון שיש כל טוב וחיים קלים, ולכן קשה לותר בנשואין לבן הזוג או לבת הזוג, וכשיש קשיים של פרנסה או מריבה או הרגשת קפוח מהצד השני אינו יכול לסבל ולותר על כבודו. וכן יש קצר רוח ואין סבלנות להמתין ולהתיעץ ולשאל ולהשתפר, ומגיעים למסקנות במהירות. ולכן בדורינו זה צריך להרבות בהדרכה, גם לפני הנשואין לחתנים וכלות, וגם לנשואים כבר איך להתמודד ולהצליח בנשואין. ולכן קונטרס זה מתאים גם לפני הנשואין וגם לאחר הנשואין אף לנשואים שנים רבות, וכמו שיבאר בהמשך.
אמנם התועלת מקונטרס זה אינה באה על ידי קריאה בו פעם אחת, אלא על ידי שנון כמה פעמים. ועוד על ידי עבודה עצמית להתבונן מה זה נוגע לי, היכן צריך שפור, שנוי מדות ותכונות על ידי מוסר יום יומי, והתיעצות עם חכמים איך להתנהג בכל שלב ושלב בחיי הנשואין.
השתדלתי לקצר בקונטרס זה ולהתיחס להנהגה למעשה כלפי אשתו (גם כשהיא נדה), שאין תכלית חבור זה פלפול ודרשות, אלא הנהגה למעשה.
קונטרס זה הוא תמצית מהשיחות שמסרתי בעזרת השם יתברך לפני חתנים ואברכים, וכן נעזרתי בקונטרס ''וידעת כי שלום אהלך'', של הרב רבי חיים פרידלנדר זצ''ל. וזכיתי לדלות מעט מתורתו שלמדתי ממנו.
תודתי נתונה לרה''ג רבי שמחה כהן שליט''א והרה''ג נחום דיאמנט שליט''א שעברו על קונטרס זה, והוסיפו את דבריהם הנפלאים. ועודדו אותי להדפיס ולהפיצו, כדי לזכות בו את הרבים.
ובסיום אשא תפלה לחונן לאדם דעת: יהי רצון שיהא קונטרס זה לתועלת ולזכות הרבים, שיהא שלום בביתנו ותשרה שכינה בינינו, ונמצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. המחבר: