האוצר מספורי צדיקים· רבי אברהם יצחק אנזל סובלמן
סיפורי צדיקים
א) חתנא דבי נשיאה הרה"ק ה"ר יחיאל מיכל זצ"ל חתן הרב הק' הבעל שם טוב זצוקללה"ה היו העולם קורין אותו דאס דייטשיל, מפני שהיה מארץ אשכנז (ובא למדינה זו ולקחו הבעש"ט זצ"ל לחתן, אבי האחים הקדושים המפורסמים בינינו, הלא המה, הרה"ק מסדילקוב זצוקללה"ה בעל המחבר ספר הק' דגל מחנה אפרים ואחיו הרה"ק הרבי ר' ברוך זצוקללה"ה ממעזיבוז] . המעשה הנוראה זו זה תוארה אביו של הדייטשל הנ"ל היה איש נכבד ירא שמים ותלמיד חכם גדול ובעל מעשים טובים ועשיר היה לו שמנה עשר בנים כולם היו מושלמים במעלות ולומדים מופלגים וכו' התיישב אביהם בדעתו ואמר לבניו בניי אני נותן לכם רשות שכל כל אחד ואחד מכם יסע לו מאתי למקום שלבו חפץ, ואם יזדמן לכם איזה שידוך הגון במקום שתבואו שמה אשה הגונה במשפחה ובמעשים תוכלו לישא אותה כרצונכם רק בכלות ד' או ה' שנים תתאספו ותביאו כולכם לביתי פה ואראה מה שקיבל כל אחד ואחד מכם בשם. ויהי' זה לי לקורת רוח כן היה, נתן לכל אחד ואחד מבניו סך מסוים על הוצא ת הדרך ינסעו כולם או רובם מבית אביהם הנ"ל כל או"א למחוז חפצי וזה הדייטשל הרי"מ הנ"ל שהיה אחד מהם בא לארץ פולין הנ"ל ונשא את הרבנית הצדיקה כו' מרת אדל בתו של הבעש"ט הק' זצ"ל לאשה. ובהגיע זמן המוגבל שהגביל להם אבי האחים הנ"ל לההאסף ולבוא לביתו. כנזכר לעיל נכנס הדייטשל לחותנו הבעש"ט הק' זצ"ל לקבל ממנו ברכת פרידת שלום וסיפר לו שמחייב לקיים גזירה ופקודה יבין כנזכר. הבעש"ט זצ"ל הסכים לו על הנסיעה בירכו שיסע לשלום ושיחזור לביתו לפה בחיים ושלום כו' הדייטשל ביקש מחותנו הבעש"ט הק' שיברכהו שיבוא בחזרה לפה על ראש השנה כי דבר זה היה בחדשי הקיץ. הבעש"ט הק' לא ענהו ע"ז. כן היה ג' פעמים, שהדייטשל ביקש מחותנו הבעש"ט הק' שיברכהו שיחזור לפה על ראש השנה. והבעש"ט הק' לא ענהו ע"ז. מזה הבין הדייטשל היטב שלא יהיה על ראש השנה בכאן בבית חותנו הבעש"ט הק'. הוא נסע לבית אביו. וכן שאר האחים כל או"א מביתו. נתקבצו ובאו כולם לבית אביהם הנ"ל. כפקודתו עליהם כנז"ל. אביהם עשה סעודה גדולה והזמין כל לומדי העיר לבוא על הסעודה ואחר אכילתם. כיבד אביהם את גדול האחים להגיד לפני המסובין הלומדים איזה דרוש וחידוש בפלפולא דאורייתא בחריפות ובקיאות כפי שכלו. וכשסיים הוא כיבד את בנו השני שידרוש גם הוא. וכן את השלישי ואת הרביעי. והמסובין כולם הטו אונם לשמוע דרשת הדורש מובן הדבר שאביהם התענג מאוד מדרשות בניו המופלגים בתורה. כל או"א לפי שכלו.
הדיטשל שהיה השמיני או התשיעי מהאחים לא הטה אזנו לדרשות אחיו ובהמשך הזמן שנתעכב הגדת האחים עד אליו הוא עסק באכילה היינו שכל השיריים שעל השולחן מהלחם והמאכלים שניתותר מאכילת כל המסובין הקרובים אליו ואכל כל השיריים. וכל המשך זמן הדרשות הם עסקו בשלהם. בד"ת על השלחן. והוא עסק בשלו. באכילה ושתיה. וכשהגיעו אליו. וביקשו אביו שגם הוא יגיד לפניהם איזו ד"ת לפי מה שקיבל. השיב לאביו שאינו יכול לומר כלום. הניח אותו והלך לבניו הצעירים ממנו. והגידו כולם כל או"א בפי שיד שכלם מגעת. כן נתעכב זמן הגדת הדרשות עד לפנות ערב. הכלל. כל המשך זמן הגדת הדרשות. הם עסקו בשלהם. והוא עסק בשלו. כנז"ל, כל המסובין המכובדים הביטו עליו בעינא פקיחא מה שהוא עושה. המה ראו כן תמהו מגודל הפלא. שאיש א' יאכל הרבה כ"כ כמו עשרה בני אדם ויותר. אמנם הם לא ידעו כלום מדרך הבעש"ט הק' זצ"ל שיש דרך לעבדות ה' באכילה ושתיה ולייחד בזה יחודים נוראים ונפלאים כו' כו'. אבי האחים הנ"ל ראה היטב מעשה בנו הדייטשל ומאוד הרע ד"ז בעיניו, שלא די לו שלא יכול ללמוד כלל. והוא עם הארץ. עוד לו. שהוא אוכל הרבה והוא רעבתן גדול. בפני המסובין לא אמר לו שום דיבור. שלא לביישו ברבים. ואחר שהמסובין הלכו לביתם קרא אבי האחים את הדייטשל לחדר מיוחד. והתחיל האב לבכות לפניו. ואמר לו בני בני עשית לי בושה גדולה בפני כל המסובין הנכבדים. כי לא די לך שאינך יכול ללמוד כשאר אחיך. עוד זה שנעשית רעבתן גדול. הזה היה תוחלתי ותקותי לראות ממך מעלה כזו. ובכה בדאבון נפש והוכיחו. הדייטשל ניחם את אביו לאמר. אבי אבי לא תצטער עוד ממני. אני קבלתי שלימיות יותר מכל אחיי. עשה סעודה עוד ביום מחר כמו היום ותזמין את המכובדים אל השלחן ואז אראה לכם מה שקבלתי. ותתענג מאוד ממני יותר מכל בניך המופלגים בתורה ובפלפול ובקיאות, כן עשה אביו והזמין את לומדי העיר על הסעודה השניה כמקודם. בגמר הסעודה כיבד האב את גדול האחים לומר לפני הלומדים איזה דרוש וחידוש. הוא התחיל להגיד. יצא הדייטשל ממקום מושבו ובא אל אחיו הדורש והושיט את ידו והעבירה על פני אחיו הדורש. תיכף נעשה כמבולבל ופסק מאמר ענין הדרוש והפלפול שהתחיל לומר והתחיל להתוודות ולספר עניני עבירות שעשה מנערותו עד עכשיו. ואחר רגעים אחדים הוחזר לשכלו ופסק לגמרי והושתק, הדייטשל חזר לו לישב על מקומו. כיבד האב את בנו השני לדרוש לפניהם, הוא התחיל לדרוש והדייטשל עשה לו ג"כ כמו לאחיו הראשין. קינח את פניו בידו גם הוא נעשה כמבולבל והתחיל להתוודות עבירות של עצמו שעשה עד עכשיו. והוחזר לשכלו ופסק לגמרי, וכן לאחיו השלישי שכבדו אביו שידרוש. עשה הדייטשל שיצא ממקום מושבו וקינח את פני אחיו הדורש. ג"כ נתבלבל והפסיק הדרוש והתחיל להתוודות כו'. והושתק. מובן שזה היה לפלא בעיני כל המסובין ושאלוהו מה זה, הוא סיפר להם שיש בעש"ט בעולם. קדוש ונורא. צדיק יסוד העולם. והוא חתנו. והציע לפניהם מגודל קדושתו ועבודתו לה' ית"ש והרחיב הדיבור לפניהם כו'. וכולם שמעו חדשות מה שלא שמעו מעולם ולא ידעו עד עכשיו. כן מובן הדבר שאבי האחים התענג מזה עד למדי. הוא התעכב עוד בבית אביו ימים אחדים עם האחים. האחים כולם נסעו כל או"א לביתו. גם הוא הדייטשל נסע מאביו לביתו לכאן לארץ פולין. בדעתו היה לבוא ולהגיע לבית חותנו הבעש"ט הק' זצ"ל על ראש השנה. אז היו ימי חודש אלול. דרכו היה ליסע על איזה ימי ימים אחדים. הזמין לו שופר עמדו. כי לבו היה נוקף לחשוש אולי לא יוכל להגיע על ר"ה להיות בקרב ישראל. כנז"ל שהבין כן מחותנו. לכן הכין לו שופר אולי יצטרך לו וכן היה באמת. נכנס להספינה לנסוע על הים ולבוא לכאן. נעשה רוח סערה על הים הרוח הוליך את הספינה למרחוק. ונשתהה כמה ימים בהספינה. עד שיום ערב ר"ה הושתק הים מזעפו, והספינה הגיעה לנמל א' מאיי הים ועמדה שם. כל האנשים שבספינה יצאו מהספינה אל מקום ההוא לנוח ולהנפש מזעפת הים. גם הוא הדייטשל יצא מהספינה אל המקום ההוא. והיה מקום הזה מקים ישוב בני אדם. כרך גדול מאיזה אומה מאומות העולם. הדייטשל הבין היטב אשר בעבורו היה כל זה ורצון השי"ת שיהי' בכאן ביו"ט דר"ה ושכן הבין מחותנו הבעש"ט הק' כנז"ל. ע"כ קיבל עליו היסורים באהבה. ושכר לו חדר א' בבית הסמוך להים בכדי שיוכל לטבול שם בזמן שירצה. בהגיע זמן מנחה בער"ה הלך וטבל בים והתחיל לה להתפלל תפלת מנחה של ער"ה. ואח"כ תפלת ערבית של ר"ה בבכיות וקולות וצעקות כדרך הבעש"ט ותלמידיו הקדושים זי"ע. כל האנשים שהלכו קרוב לביתו עמדו בחוץ לשמוע קול צעקתו ובכייתו שהיה להם ד"ז לפלא. שלא שמעו מעולם כזה שבן אדם יבכה ויצעק בינו לבין עצמו. גם הביטו בהחלונות לאותו החדר וראו שאיש אחד עומד שם וצועק ובוכה ומדבר עם עצמו. לא ידעו ולא הבינו מהות הענין. המה שפטוהו למשוגע ח"ו. אך לא היו שם הרבה אנשים. כי היה לילה. ויהי בבוקר. הלך הדייטשל אל הים ויטבול בו כמה טבילות וע"ה ובא לחדרו והתחיל להתפלל ת' שחרית דר"ה בבכיות וצעקות וקולות נוראים. ואח"כ לקח השופר ותקע השלשים קולות ואח"ז התפלל תפלת מוסף דר"ה בקולות נוראים. גם עכשיו נתקבצו ובאו הרבה אנשים יותר משל אמש ועמדו סביב החדר לשמוע החידוש. גם המלך של המקום הזה נסע מהיכלו היכל המלך לטייל קצת. ובראותו שסמוך לשפת הים עומדים כמה אנשים המון רב. גם הוא קרב ובא לשם ושאל אותם סיבת עמידתם. השיבו לו שאיש א' בא מהים ומתאכסן כאן. ואמש בלילה צעק ובכה וכן היום רחץ בבוקר בהים וצועק ובוכה ותקע על קרן א'. המלך ג"כ עמד שם סמוך לחדרו מבחוץ לשמוע. המלך אינו גם השכל כי הוא איש חו"נ ומלומד במדעים ובלשונות כידוע הבין במבונתו שהאיש הזה אינו משוגע כמו ששפט הו המון העם גסי השכל. ע"כ פקד על כל האנשים העומדים שם סביבות חדרו שלא יעשו לו מאומה שום דבר רע כי לפי מבינתו אינו משוגע ח"ו רק היא מאמין באיזה אמונה וזה הוא עבודתו ושלח לקרותי לבוא לפניו. הדייטשל יצא ובא ועמד לפני המלך ההוא. המלך שאל אותו מה הוא ומהיכן בא לכאן. המלך הבין את לשונו והשיב לו שהוא יהודי מארץ פולניא ועמד עליו רוח סערה בים וסער עליהם עד שבא לכאן. אני רוצה שתבוא לביתי לדבר עמך ומתי תוכל לבוא אלי. כן הגיד המלך. השיב לו הדייטשל מחר בערב אקיים פקודתך לבוא לפני המלך. המלך נסע לדרכו ופקד עוד הפעם שלא לעשות לזה האיש שום דבר רע ומחר לעת ערב יביאוהו אל המלך. כן הוה. מחר בערב. מוצאי ר"ה בא לפני המלך ההוא המלך קיבלו בסבר פנים יפות ושאלו אם אפשר הדבר להביא לו למדינתו כאן ג' מאות אנשים יהודים כמוהו שיתיישבו בכאן ויתן לו בעד כל איש ואיש שלש מאות אדומים. כי מאוד הוטב בעיניו דבריו ותפלתו ששמע ודימה שכמוהו הם כל היהודים. הדייטשל השיבו בחכמה לאמר. אדוני המלך מחמת ב' טעמים לא אוכל עשות כן. א' שאין אני שר ומושל עליהם שאוכל לפקוד עליהם שיעקרו מקומם לבוא להתיישב בכאן הב'. אלו היה רצון ה' שידורו יהודים במדינתך כאן היו הולכים לפה בכבלי ברזל בעל כרחם. ומאחר שאין במדינתך פה שום יהודי. הרי שאין רצון ה' שידורו יהודים בכאן לכן אי אפשר שימולא רצונך בזה. הוטב התשובה בעיני המלך ופטרו לשלום. הדייטשל נסע לו משם ובקרב בא לכאן לביתו ונכנס לקבל שלום מחותנו הבעש"ט הק' זצ"ל. הבעש"ט נתן לו שלום בגודל חביבות ואמר לו היטבת במה שהשבת למלך ההוא. ידוע תדעו שבמקום ההוא היו שם ניצוצות הק' הרבה מאוד. ואלו לא היית שם היו מוכרחים עם בני ישראל לילך להמקום ההוא בע"כ בכבלי ברזל. אכן ע"י שהיית שם בר"ה במקום ההוא ובכח תפלתך שם בכוונה גדילה וכו' העלית משם כל הניצוצים הק' ההם אשר בשם וא"צ עוד שיהיו שם בני ישראל להעלות הנו"ק. כי כבר נתעלו כולם על ידך ועד ביאת הגואל לא ידורו יהודים שם כי אין צורך להם עוד בשם ע"כ המעשה הנוראה ושמעתיה מאיש אמונים ה"ר ישראל נכד הרה"ק ה"ר רפאל זצ"ל מבערשיט יצ"ו. [אמר המאסף. הנה מצאתי בספר מדרש תלפיות ענף גלות (דף קפט ב) כתוב לאמר שאחד מהיהודים בבואו למקום הגלות הו"ל כאלו כל ישראל הם שם בגלות ויוכל ללקט משם כל האורות ניצוצות הק' כאלו כל ישראל כו'. הרי ממש מכיון כמ"ש ה"ק הבעש"ט זצ"ל הנזכר]:
ב. מעשה נוראה שאירע בק"ק לעמבריג שסיפר לי הנכבד ה"ר ישראל הנ"ל והורשמה מעשה זו בהפינקס כנהוג בשנים קדם שכל דבר נפלא הרשם בפינקס לזכרון עולם. חייט א' בלעמבריג שלא היה בעל מלאכה טוב. ולא הספיק לו מלאכתו לפרנסתו נתפתה ביצרו לקרב א"ע לאיזה חצר מהאדונים. שרי פולין. והוא היה יכול לומר ווערטליך ובא לחצר א' בכפר הסמוך ללממבריג והגיד להם להאדון ולבני ביתו ווערטליך (דברי שחוק והיתול) והאדון וב"ב נהנו מזה ושחקו מאד ובעבור זה נתנו לו לאכל ולשתות עמהם. מאכלות אסורות וכו' רח"ל. ועבירה גוררות עבירה. עד שעבר על כל העבירות שבתורה רח"ל ונתפקר ממש. וכמה ימים ושבועות שלא בא לביתו ללון. ולפרקים כאשר בא לביתו. ואשתו הכשירה הוכיחה אותו. היה מכה אותה ומקללה, וממש נעשה מומר לכל התורה רח"ל. פ"א עמד בחצר של האדון ביום עש"ק בצהרים. והקרעטשמא שכפר הלז עמדה למטה מכאן נגד החצר ראה החייט שבא אל הקרעטשמא עגלה אחת ביידיל. עם. ג' אנשים, וראה שנכנסו כולם אל הקרייטשמא, והכניסו החפצים מהעגלה הביתה, הבין החייט שבא לשבות כאן איזה גוטר יוד עם משמשיו, נכנס הוא אל האדון והאדונית ואמר להם שיתנו לו קויטל אל הרינדאר שיקבלהו לביתו שיאכל שם סעודות השבת, כי ידע שבלא קויטל מהאדון לא יקבלנו הרינדאר, כי מחמת רוע מעשיו. היה נבזה בעיני כל, האדון שאל אותו למה אתה רוצה לילך להיהודי על שבת וכי אין לך מה לאכול עמנו פה, השיב הוא לו הנה ראיתי שבא איזה גוטר יוד להרינדאר לשבות אצלו עם גבאים ומשמשים, ע"כ אני רוצה לילך ג"כ לשם להיות עמהם בשבת זה ואני אביא לכם כמה מיני שחוק והיתול במה שאראה שם ואספר לכם, לההנות אתכם, ד"ז הוטב בעיני האדון והאדונית, נתנו לו קויטל אל הרינדאר שיקבלהו אצלו על שבת זה, החייט הביא הקויטל אל הרינדאר וקיבלו על שבת ואף שלא היה לרצונו, כך הוה שבא לשם איזה גוטר יוד עם משמשיו לשבות פה, התפללו במנין תפלת ערבית של שבת כראוי וישבו לאכול סעודת ליל שבת. אחר הקידוש כנהוג.
הבע"ב הרינדאר הושיב את המסובין בשלחנו כפי מבינתו. מקום החייט היה למטה בסוף השלחן. מכוון נגד הרב הנ"ל שישב נגדו בראש השלחן. הרב הזה היה מזכי הראות. וראה על החייט שהוא בעל עבירות למאוד. והתחיל הרב לומר ד"ת על השלחן. ולא אמר מענין הסדרה שבשבוע זו רק התחיל לדבר מעניני עבירות וגינה למאוד את העוברי עבירות והרחיב דיבורים בזה. לכל המסובין היה זה לפלא קצת מדברי הרב שאינו מדבר מענין הפרשה של השבוע רק מעניני עבירות וכן בבוקר בסעודת שחרית של שבת ג"כ ישבו על השלחן כמו אמש בלילה. הרב הסתכל היטב על החייט שישב בשיפולי השולחן מכוון נגדו. וג"כ כל הסעודה דיבר הרב רק מעבירות ומעונשי עבירות קלים וחמורים והרחיב הדיבור בזה. וכן בסעודה שלישית ג"כ האריך לדבר בענינים אלו מגנות העבירות ומעונשי העבירות. וגמרו הסעודה ובירכו ברכת המזון והתפללו מעריב ועשה הבדלה כנהוג בישראל. הרב נכנס לחדרו שיחדו לו שם. וכולם הלכו להם. החייט לא הלך משם אל חצר האדון לספר להם איזה שחוק והיתול כמו שהבטיחם. כי דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב. שהתחיל להתנוצץ בו רוח טהרה ותשובה וחרטה על כל עוונותיו ונכנס לחדר הרב ובכה ונאנח ואמר להרב. רבי יודע אני היטב שכל מה שדברתם בכל הסעודות לא דברתם אלא בגיני אני אני עבירתי על כל העבירות שחשבתם לא פעם א' וכו' אלא הרבה פעמים וכו' והתוורה מעומקא דלבא. ואני רוצה שתרניני תשובה אמיתית ואני מוכן לקיים כל מיני סיגופים שונים שתגזרו עלי. הרב. בשמעו שהוא בעל עבירות החמורים כמו שהודה על עצמו. לא נתן אומן בלבו שיעשה תשובה באמת מאחר בהוא משוקע כל כך בטומאה רח"ל. רק להשיבו ריקם ולדחות אי אפשר ונתן לו תשובה קלה להתענות איזו ימים וכו'. החייט בשמעו זאת התחיל לבכות לפני הרב לאמר. אני מבין היטב אשר תשובתכם אלו אינו באמת רק למען לדחות אותי בקש, כי לפי דעתי שעברתי על עבירות החמורים כמה וכמה פעמים. אין תשובתכם תשובה אמיתית לכפרה על כל פשעיי ובאמת אני מגיד לכם שחפץ אני לקיים תשובה היותר חמורה שיהיה תיקן על כל שעויתי כו' ובכה במר נפש מעומק הלב. עד שהרב ראה והבין שרוצה ומקבל עליו לעשות תשובה באמת. אז השיב לו הרב. הנה כעת אגיד לך האמת. מתחלה לא האמנתי שאתה חפץ לשוב באמת. וכעת אני רואה שאתה רוצה לשוב אל ה' ית"ש באמת. זו היא תשובתך. שתקבל עליך להתענות משבת לשבת רצופים כל ימות השבוע. ולא תפסוק מלהתענות עד שיודיעו לך מן השמים שתפסוק ולא תתענה עוד, וכל זמן שלא יגידו וך מן השמים לפסיק מתענית. לא תפסוק. ותתענה משבת לשבת. אם תקיים כ"ז. אז וסר עונך וחטאתך תכופר. כן הוה. החייט הזה קיבל עליו הדבר הזה באמת, בכל לב לקיים. ותיכף יום א' בבקר לא הלך אל המבצר לספר להם דברי היתול ושחוק כמו שהבטיחם. כי נהפך לאיש אחר.
וקיבל על עצמו התענית משבת לשבת כתשובת הרב כנז"ל, ובאשר שאין לו מקום מיוחד לזה להתבודד שם כל ימות השבוע עד השבת שלא יבלבלו אותי. התישב בדעתי לילך להעיר לעמבריג ונכנס אל הבית הכנסת להתפלל שם ת' שחרית. ונתעכב שם יותר הרבה מכל המתפללים שם. כי לא היה בדעתו לילך לביתו. בא אליו השמש מביהכ"נ ואמר לו שיגמור תפלתו וליצא משם כי צריך לסגור את הביהכ"נ כהרגילו תמיד, אמר הוא להשמש באשר שקבלתי על עצמי להתענות כל השביע עד השבת.
ולא אלך לביתי. ורצוני לישב כאן בביהכ"נ כל ימות השבוע עד השבת. כי אין לי מקום מנוחה בשום מקום רק בכאן. לכן אבקש מאת כבודו להניחני לישב פה בביהכ"נ כל ימי השבוע. וכן תתנהגו עמדי. שבכל יום ויום משבוע זו. להסגירני פה בחדר הזה שתחת בנין הבילעמיר בכדי שלא יוודע לאיש ממני:
ואחר תפלות ערבית כשיצאו כל המתפללים איש איש לביתו, תוציאני מחדרי זה אל תוך הביהכ"נ, שאוכל לצאת לצורכי ולישן קצת עד שיאיר היום. ותיכף כשיאיר היום כשתבואו לפתות את הבית הכנסת אכנוס אל תוך בנין החדר שתחת הבילעמיר ואשב שם כל היום. כן יתנהג הדבר עד עש"ק. ובהגיע יום ו' עש"ק לשילכו להם כל האנשים המתפללים כאן כל א' לביתו אחר ת' ערבית של ש"ק תפתחו לי ג"כ דלת החדר ואלך לי לביתי, כי אני ג"כ מתושבי העיר הזאת. כן הוה. השמש נהג עמדו בן כבקשתו הלזו. הנה בכל יום ויום מהשבוע היה מסוכן ממש למות מחמת רעבון. כי לא ניסה באלה. ובפרט מהיפויך להיפוך כמובן. אעפ"כ התחזק א"ע בכל יום ויום מהשבוע וקיבל על עצמו מס"נ ממש. שאם ימות תהיה מיתתו כפרה על כל עוונותיו ובכה והתחרט מאוד על כל מעשיו הרעים. וגמר בכל יום כל התהלים בבכי ואנחה. ועזר לו השי"ת עד שהגיע לימים הקרובים לשבת. היה לו חיות מזה שבקרוב יהיה יום השבת וילך לביתו לאכול ולשתות כרצונו, ובחיות זה סבל יסורי התענית, ובהגיע יום הששי עש"ק. פשיטא שהיה לו חיות מזה אשר כמעט לא הרגיש צער כלל מהתענית כי היה לו חיות מזה שהיום בערב יהיה שבת וילך לביתו כו', אחר תפלת מעריב של שבת הלכו להם כל העם לביתם. השמש סגר את דלתות הבהכ"נ והלך ג"כ לביתו כי שכח לגמרי לפתות ולהוציא את האיש הזה המסוגר בבנין שתחת בנין הבילעמר האיש הזה שהיה מצפה ומייחל שהשמש יפתח לו שיצא וילך לביתו החל עד בוש ואין פותח לו. וגם הרגיש שנשקט הרעש שבביהכ"נ מהאנשי' והלכו להם כ"א לביתו ונכבו כל הנרות שבביהכ"נ והשמש ג"כ הלך לו לביתו הבין מזה שהשמש שכת לפתוח לו, התחיל לבכות מאוד מאוד כמעט עד כלית נפשו, וטען בינו לבין עצמו ואמר. רבש"ע אני רואה שלא נתקבלה תשובתי לפניך. והראיה שהשמש שכח לפתוח לי, ואלו היתה תשובתי מקובלת ומרוצה לא היה שוכח אותי, ואם כן הלא טוב מותי מחיי אחר שלא נתקבלה תשובתי לפניך. מסתמא לא עשיתי תשובה שלימה לפי ערך עוונותי גדול עוני מנשוא, קח נא את נפשי כו' כו' כן צעק וטען מעומקא דלבא לפני השי"ת ונרדם בשינה מגודל צערו, תיכף בא אליו בחלום, אליהו הנביא ז"ל, ואמר לו, שלחוני מן השמים לבשרך כי תשובתך נתקבלה לפני הקב"ה ולא תתענה יותר, והשמש יבוא תיכף ויפתח לך ותלך לביתך, ואחר השבת תמכור את ביתך ותקנה לך בית אצל המרחץ ואני אבוא ואלמוד עמך בכל לילה ולילה, האיש הזה הקיץ משנתו וזכר את כל החלום, וחשב בלבו, בזאת אדע כי חלום צודק הוא, אם השמש יבוא תיכף לכאן לפתות לי, כן הוה, השמש בא תיכף ופתח את הביהכ"נ ופתח לו החדר זה שהיה זה נחבא בו, וביקש ממנו שימחול לו, כי שוגג הוא בזה. ולא במזיד לא פתח, כי שכח ממנו לגמרי, וסיפר לו השמש דבר פלא, אני שכבתי ואישנה, פתאום נדמה לי בשינתי שאיש א' בא אלי והקיץ אותי ואמר לי, מהר לכה לביהכ"נ ופתח החדר להאיש הנחבא בשם שיצא וילך לו לביתו כי מסוכן הוא אם לא תוציאנו מהרה, הקיצותי ונזכרתי מכם לכן הלכתי מהר לפתוח לכם, האיש הזה הבין שחלמו אמת וצדק, מובן הדבר היטב שחלום זה היה לו לנחת רוח מכמה אנפי, א'. שראה את אליהו הנביא ז"ל בחלום. וגם שנתבשר שנתקבלה תשובתו לפני השי"ת וגם שאמרו לו מן השמים שלא יתענה עוד. וגם שילמוד עמו אליהו הנביא והלך לביתו בשמחה עצומה. כשבא לביתו. ואשתו כבר היתה ישינה כי נתעכב הרבה. שהיה לערך חצות לילה דפק בחלון ביתו וקרא לאשתו שתפתח לו הדלת לכנוס לביתו. אשתו הקיצה משנתה ושמעה שבעלה החייט דופק בהחלון לפתוח לו. ובאשר שהיא לא ידעה כלל ממה שעבר עליו שבוע זו. והיתה סבורה שבעלה החייט עומד עדיין במצבו הראשון כמקודם. לרוע. התחילה לקלל אותו. לאמר. הכי אין לך מה לאכול בבית האדון שלך. כל מיני מאכלות אסורות וכו'. ואתה באת אלי באישון לילה להקיצני ולצערני. שאפתח לך. לך לך למקומך. כו'. הוא. אחר שועדנו שנהפך לאיש אחר. בעל תשובה גמור וצדיק גמור. לא חרה אפו עליה ועל חרופין וגידופין שחירפה וגידפה אותו. אדרבא חשב בדעתו שהיא תצדק בדבריה כי אינה יודעת רק ממעשיו הרעים הקודמים. התחיל לבקשה בתחנונים ובדברי ריצוי מבחוץ בעמדו אצל החלון. ואמר לה. הלא שבת הוא כעת. אבקשך שתעשה זאת לכבוד שבת ופתח לי הדלת ואכנוס לביתי. לעשות קידוש כדת ולאכול לכבוד שבת. היא. ששמע' במטתה שמזכיר שם השבת כמה פעמים. ומדבר בנחת וקול דממה. לא כמו שהורגלה עמו מקודם. נפל ספק בלבה. אולי זה אינו בעלה ורק הקול נדמה לה שהוא בעלה והיתה יראה לפתוח לו. הוא עומד בחוץ. ודופק בחלון בדברי נחת. לפתוח לו הדלת התיישבה בדעתה כן. מוכרחני לפתוח לו. רק כשירצה מה לאכול לא תביא אליו בעצמה את הלחם והתבשיל. רק להגיד לו שיקח לו בעצמו את הלחם והתבשילין מהמקומות שהגיד לו שמונחים שם.
והיה אם יקח בעצמו את הכל הרי מוכח שאינו איש זר רק בעלה הוא זה כשידע לחפש בחושך וליקח לו כן הוה. פתחה לו. הוא נכנס לביתו. ואמר לה. גוט שבת כנהוג מנהג יהודים. והתחיל לומר שלום עליכם וגו'. מה שזה כבר שלא שמעה ממנו דיבורים כאלו. ולקח לו היין שהגידה לו היכן הוא עומד. וקידש על היין. וכן לקח לו את הלחם ושאר מיני מאכל שהגידה לו ממטתה היכן הם מונחים ואכל ובירך ביהמ"ז כד"ת והלך לישן על הארץ בביתו כדרך בעל תשובה. היא. נדדה שנתה ממנה שקיותה שיאיר היום לראותו. האיר היום והוא ישן על הארץ. אשתו ראתה כי זה הוא בעלה. הוא הקיץ משנתו. והלך לטבול לכבוד שבת ובא לביתו ולקח הטלית והלך לביהכ"נ להתפלל. אחר התפלה בא לביתו. ואמר לה גוט שבת ואכל סעודת שבת כראוי לו. היא שאלה אותו על החדשות שרואה בו. השיב לה שאחר השבת יספר לה הכל ועתה אין הזמן לדבר הרבה באינו נחוץ לצורך השבת. כל זה היה לפלא גדול בעיניה. במוצ"ש סיפר לה קצת מה שעבר עליו בשבוע זו ושרצונו למכור את ביתו הלז ולקנות להם בית קטן אחד אצל המרחץ. מבלי הגיד לה טעם הדבר ותוכן הענין, אבל היא לא רצתה להסכים לו בזה. אכן מחמת גודל הפצרה שהפציר בה ע"ז ואולי היה מגלה לה מקצת במקצת ממה שעבר עליו לכן הסכימה ג"כ על זה למכור ביתם ולקנות או לשכור להם בית אצל המרחץ. כמו שנפקד ע"ז מאליהו הנביא ז"ל. שום בן אדם זולתם לא ידעו מכל הנ"ל. הרב האב"ד מלעמבריג דרכו היה לקום חצי לילה כמנהג בשנות קדם. פ"א בקומו בחצות לילה. הקיץ את השמש שלו משנתו שילך עמו למקווה בצוותא וילכו שניהם יחדיו. בהגיעם סמוך להמרחץ ראה הרב שאור הנר מאיר בבית א' סמוך להמרחץ. שלח הרב את השמש לראות מה עושים שם בבית הזה אחר חצי לילה. כי חשש אולי עושים שם איזה עבירה ח"ו השמש דפק בדלת לפתוח לו. ופתחו לו וראה שחייט א' יושב ותופר ומתקן איזה מלבוש. השמש יצא והגיד להרב שחייט א' יושב שם ומתקן איזה מלבוש. הרב הלך לו להמרחץ וטבל וחזר לביתו. אחר איזו ימים הלך הרב עוד הפעם למקווה אחרי חצי לילה. עם שמש שלו. כן הוה כמקודם כשהגיעו סמוך לבית זה וראו שנר מאיר בתוך הבית הזה. שלח עוד הרב את השמש לראות כו' וכן ראה עוד הפעם שחייט א' יושב ותופר ומתקן איזה מלבוש, השמש. יצא אל הרב והגיד לו ג"כ כנז"ל, וכן הוה אחר איזה ימים גם פעם השלישי כו'. להרב הזה היה תמוה בזה בלבו. שאין זה דבר פשוט. לכן נכנס הוא בעצמו אל הבית. בבואו להבית היה חושך בבית והיה זה לפלא בעיניו. כי מתחלה קודם שנתקרב אל הבית ראה שהיה מאיר בתוך הבית כמו אור נר. ועתה בבואו הביתה איני רואה כלום רק חושך בהבית. הלא דבר הוא, כאשר הדליקו נר בהבית, אמר הרב אל החייט הבעה"ב, אמור לי האמת, מה זה, הנה ב' ג' פעמים הלכתי דרך כאן וראיתי שמאיר בתוך הבית זה, ושלחתי השמש שלי לראות ובא והגיד לי שראה אותך יושב ותופר איזה מלבוש, ועכשיו להשמש נדמה שאתה יושב ותופר, ולי בעצמי לא נראה כן רק הבית חשוך, ומתחלה ראינו אור מאיר בהבית, ע"כ אני גוזר עליך בגזרת הרב, שתגיד לי האמת, החייט הוכרח לגלות הדבר מפני שגזר עליו בכח התורה, וגילה לו שאליהו ז"ל לומד עמו בכל לילה לכן לאיש פשוט כמו השמש נדמה לו הדבר דמיון כוזב, אך להרב שיש לו כח התורה לא נדמו לו בדמיון כוזב לשחוק בו, רק הבית חשוך ואין רואה כלום. הרב נבהל מאוד מזה, וגם ממה שאין לו זכיה זו והחייט איש פשוט ישיג השגה גדולה כזו, ביקש הרב את החייט שיבקש את רבו אליהו ז"ל שילמוד עמו ג"כ כי ידע בנפשו שהוא צדיק גמור ועובד ה' ית"ש ולמה לא יזכה הוא לזה, החייט הבטיחו ע"ז שיבקש מאליהו ז"ל עבור הרב, הרב הלך בלילה השניה ג"כ לבית החייט וג"כ הי' עכשיו בלילה זו כמו ליל הקודמת, שמרחוק ראו שנר מאיר בתוך הבית, ומקרוב לא ראה שום אור בבית. הרב נכנס אל הבית החייט השיב לו ששאל את אליהו ז"ל עבור הרב והמליץ עבורו. והיתה תשובת אליהו, שללמוד עמו הוא בעצמו זה דבר שא"א כי אין לו זכיה עדיין ע"ז, רק מרשהו בזה שילמוד החייט עם הרב מה שלומד הוא מאליהו ז"ל, גם זה הוטב בעיני הרב, והיה הרב הולך בחצות לילה אל החייט והחייט למד עם הרב לימודו שלמד מפי אליהו ז"ל, והיה לו להרב נח"ר גדול מזה וחביב לו, כן התנהג הדבר זמן מה, פ"א אמר הרב להחייט הנה אני מקבל תענוג גדול מלימודי זה, אכן בכדי שלא יהיה לבי נוקף עלי לחשוש אולי לימוד זה הוא מסט"א ח"ו, אעפ"י שאני יודע ומבין היטב שזה הוא מסיטרא דקדושה אך בכדי שלא יהיה אי שום חשש בזה אני רוצה איזה אות ומופת שזה הוא מהקדושה. לכן תשאל מאליהו ז"ל את מבוקשי הלזה. אמר לו החייט היטבתם לשאול, אני אשאל את אליהו ז"ל מזה, בבוא הרב אל החייט, אמר לו החייט, שאליהו ז"ל אמר לו, שזה הוא המופת שהלמוד זה הוא מהקדושה, כי כל זמן שהחייט יחיה בזה העולם, לא יעדר שום בן אדם בעיר זו לעמבריג, הרב שמר את הדבר בלבו, ובכל עת ששמע הרב בביתו שמכריזין בשוק שילכו ללוות את המת, כנהוג בישראל, שלח הרב לחקור מי הוא שמת, והשיב לו השליח שהגידו לו שהביאו מאיזה כפר הסמוך לפה איזה נפטר להקבר פה, כן התנהג זמן רב, עד שמת החייט הזה זצ"ל והכריזו בהרחוב שילכו ללות, ושלח הרב לחקור והגידו לו שחייט א' איש פשוט מת כעת ב"מ ודירתו היא סמוך למרחץ דפה, בשמוע הרב ד"ז יצא לחוץ ללוותו ומסתמא הספידו כראוי לו וסיפר ופירסם ברבים מי הוא החייט הזה, שכל בני העיר לא ידעו ממנו מאומה, והורשם המעשה הנוראה זו בפינקס הישן של העיר לעמבריג, לזכרון עולם, לידע כח התשובה שזכה בה בזמן קצר בעשותו תשובה שלימה לפני השי"ת במס"נ זי"ע וע"כ ישראל, אמן:
המשך ע"פ לוח המפתחות,
בחוברות הבאים:
מעשיות מצדיקים המפורסמים אלה:
א. מהבעל שם טוב הקדוש זצ"ל:
ב) מתלמידו הצדיק מפולנאה זצ"ל:
ג) הר' וואלף קוציס זצ"ל:
ג) אנשי סטאנוב באו בבקשה לכ"ק הבעש"ט הק' זצללה"ה, להתפלל עליהם שיסיר ה' מהם את הדבר שהיה בעירם רח"ל, ראו הם שרצון הבעש"ט לבוא בעצמו לעירם כן עשו חזרו המשולחים אלו לעירם ושלחו מכתב בקשה מכל בני העיר להבעש"ט הק' שיטריח לבוא לעירם, נעתר להם הרה"ק ובא לעירם. שלח הבעש"ט לחפש בכל בתי העיר ולחקור אולי ימצאו איזה חטא באיזה בית, לתקן החטא ועי"ז יעצר הדבר, חפשו ולא מצאו שום חטא גדול שיוכלו לתלות הדבר עי"ז. בראות הבעש"ט שלא מצאו בהעיר במה לתלות הדבר. שלח אל בית הקברות לחפש ולעיין על הקברים ועל המצבות אולי ימצאו שם איזה שינוי, הלכו וחפשו ומצאו א זה קבר ישן נושן, קצת שינוי שם, שהמצבה הישנה שלא יכלו לקרותה מחמת רוב יושנה, הזדעזעה ממקומה קצת ונשברה, באו והגידו זה להבעש"ט ז"ל, הלך הבעש"ט בעצמו לבית הקברות עם איזו אנשים למקום קבר הזה, והביט שם הרבה, פקד הבעש"ט לפתוח את הקבר הזה, כן עשו ופתחו את הקבר הזה, ומצאו שהאיש הקבור שם הוא שלם בגופו ובמלבושיו כאלו נקבר עכשיו, הבעש"ט הביט אל הקבר רגעים או מינוטין אחדים פתאום קם האיש הקבור מלוא קומתו בקברו, ואמר להבעש"ט שלום עליך רבי ומורי, העומדים המה ראו כן תמהו כמובן, אמר לו הבעש"ט להמת, איני יודע אם אני' רבך ומורך. אולי אתה רבי ומורי שלי, השיב לו המת, לא אתה הוא רבי ומורי שלי כי אתה בעל מדריגה גבוה יותר ממני, השיב לו הבעש"ט, אם כן הוא אני מבקשך להמליץ טוב לפני ב"ד של מעלה על העיר הלזו שיפסק הדבר, השיב המת הקבור, אך אוכל להמ יץ טיב על אנשי העיר ואני קצת ברוגז עליהם שאלו הבעש"ט למה, השיבו המת אני ברוגז על הקברנים דפה שאינם מתנהגים כשורה, ובשעה שמקברים איזה מת שותים משקה ומשתכרים, ואין נוהגין כשורה, זה לא כבר קברו איזה מת סמוך לקברי ולא חשו עלי הקבור בסמוך, וחפרו ונגעו בהמרה אל עצמותי ושברו לי שן א' משיני וקלקלו את הקבר שלי, לכן אני בכעס עליהם, השיבו הבעש"ט בבקשה ממך הראיני את השן שלך ואני מבטיחך להחזירו לך, המת נתן לו את השן, השיבו הבעש"ט השן שלך אני אחזירהו לך בעולם האמת ולא עכשיו, וכעת אני מבקשך וגזרני עליך שתמליץ טוב לפני השי"ת שיופסק הדבר מהעיר, שלא יהיו שני מתים ביום א' ושלא יהיו שני חולים ביחד, וביקש הבעש"ט מהמת שישכוב א"ע בתוך הקבר כמקודם, המת לא סרב נגדו והשכיב א"ע בקברו כמקודם וכיסו את הקבר ותיקנו המצבה שלו כראוי, ונפסק הדבר מהעיר והבעש"ט קיים הבטחתו שבעת הסתלקותו צוה ופקד להניח השן הזה עמו בקברו. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל. אמן: ד) הרב הקדוש הגאון הגדול הר' יעקב יוסף זצ"ל מפולנאה בעל המחבר ספר הק' תולדות יעקב יוסף, תחלת בואו אל הבעש"ט לא האמין בו עדיין כ"כ כידוע. פעם א' ישב בהקלויז של הבעש"ט ולמד באיזה מסכת בעומק העיון. פתאום בא אליו איש אחד. שאל האיש להרב. הגידו לי מאין אתם. השיב לו מפולנאה. שאל האיש עוד מה פרנסתכם. הרב השיבו אני רב בפולנאה. שאלו עוד איך הוא המעמד אם בהרחבה קצת או בקימוץ. הרב ז"ל לא היה נייח לו להפסיק מלמודו ולדבר עם האיש הזה שיחה בעלמא. השיב לו הרב בקפדנות קצת. הנה אתם מבלבלים אותי ומפסיקים אתי מלימודי. הניחו לי אמר לו האיש בזה הלשן, או איר וענט אזא מקפיד. זעכט איר דאך מבטל גאטס פרנסה. הרב ז"ל בשמעו דיבורים אלו נתפעל מהם ואמר להאיש להבינו כוונתו בזה. אמר לו האיש איטיחר מענש האט פרנסה מאיזה מקום שנגזר לו מהשי"ת. וואם איז גאטס פרנסה ואתה קדוש יושב. אתה קדוש על איזה פרנסה אתה יושב. תהלות ישראל. דיין פרנסה א"ז פון תהלות ישראל או ישראל לויבן דיך. נמצא אז ישראל קומין זיח צי נויף און פרי גן זה לזה. פרנסך ממה. פרנסתך ממה. ואומרים זה לזה. גינייבט איז השי"ת פרנסתי הוא ממקום זה. וזה אמר גילויבט איז השי"ת פרנסתי הוא ממקום זה. נמצא שזה פרנסת השי"ת ממה שמשבחין אותו. אבל אתם שאין רצנכם לדבר כלל עם שום בן אדם. רק ללמוד. אתם מבטלים פרנסת השי"ת. הרב כשמעו זאת מאוד נתפעל מזה ורצה לכנוס בדיבורים עם אותו האיש. כי הוטב דבריו בעיניו. אכן האיש נעלם מעיניו ולא ראה עוד את האיש והביט לכל הרוחות ולא ראהו התחיל הרב ללמוד את לימודו ומגודל התפעלות שנתפעל. לא היה יכול ללמוד. וסגר את הספר ונכנס לחדר הבעש"ט. ומיד כשנכנס אמר לו הבעש"ט בדרך צחות ובדיחותא. פילנאהר רב אביר אליהו האט אייך מנצח גיזוטהן. הבין הרב שהבעש"ט שלח לו את אליהו ז"ל. ויודע הכל ברוה"ק. ועי"ז נתקרב הרב ז"ל אל הבעש"ט והיה לו תלמיד מובהק. וכמפורסם בספרי הרב הקדושים. זי"ע וטכ"י:
ה) הר' משה אהרן נ"י מפארליק סיפר לי ששמע ד"ז מפ"ק אדמו"ר שליט"א תפ"י מטשארטקוב ביום אחרון ש"פ תרס"ד. הרה"ק הר' וואלף קוציס זצ"ל רצה לנסוע לאה"ק נכנס אל רבו הבעש"ט הק' זצ"ל לקבל מאתו ברכת פרידת שלום. הבעש"ט הק' בירכו שיסע לשלום כו'. עוד אמר לו הבעש"ט בזה הלשון. ר' וואלף הזהרו בדבריכם איר זאלט וויסין וואס צי ענטפירן, ולא יותר הרה"ק הר' וואלף נסע לדרכו, ונכנס לתוך הספינה. הגיעה הספינה אל אי אחד מאיי הים עמדה הספינה שם זמן מועט. כנהוג, שארי האנשים שהיו שם בהספינה יצאו אל האי לקנות להם מאכל ומשתה וחזרו תיכף להספינה. הרב הר' וואלף יצא אל האי להתבודד שם. ומחמת גודל הדביקות והתבודדות נשתהה שם זמן ארוך ושכח לכנוס להספינה, הספינה הלכה לה משם לדרכה. והרב הר' וואלף נשאר ע"פ השדה, כשהפסיק הר' וואלף מדביקותו ראה א"ע בצרה. שנשאר ע"פ השדה. כי ספינה שלו הלכה לה.
התחיל הר' וואלף לילך משם, וראה מסילה אחת. הלך בה וראה בית א' עומד מרחוק. הלך לשם ונכנס להבית. ראה שישב שם זקן אחד יהודי הזקן נתן לו שלום. ואמר לו. בזה"ל הר' וואלף וואס זענט איר אזוי פאר זארגט. השיב לו הר' וואלף למה לא אדאג. הלא אנכי כאן בצרה. הספינה שלי הלכה לה ואני נשארתי בדד, השיב לו הזקן. ר' וואלף לא תדאגו מזה. מסתמא וועט איר דא שבת האלטין. און נאח שבת וועלין אן קומין די שיפין וועט איר פארין מיט זיי א מנין און א מקווה וועט איר דאה האבין כרצונכם. כן הוה.
הר' וואלף שבת שם ואחר השבת באו הספינות.
למקום ההוא. והזקן הלך עם הר' וואלף ללוותו אל הספינה. והר' וואלף היה טרוד מאוד כמובן. שאל הזקן את הר' וואלף בזה הלשוין, ר' וואלף איך האב פאר געסון אייך צי פרייגין. וואס פיהין די יודין אין אייער לאנד ווי גייט דאם זיי. ענהו ר' וואלף בהיותו טרוד מאוד בזה"ל דער איבירשטר פאר לאזט זיי כ"ט ונכנם אל הספינה ונסגרה הספינה והתחילה ללכת לדרכה. נתיישב הר' וואלף בדעתו. מה עניתי להזקן. כי נזכר על דיבורי רבו הבעש"ט הנז"ל. ונתחרט בלבו מאוד. למה לא הצעתי בפני הזקן גודל דוחקים וצערם של היהודים אשר במדינתי, אך מה שעבר אין. הכלל הרב הר' וואלף התיישב בדעתו שלא לנסוע לארץ הקדושה רק לחזור לרבו הבעש"ט הק'. כן היה הר' וואלף חזר ובא אל רבו הבעש"ט. בבואו לפניו נתן הבעש"ט הק' שלום, ואמר לו. זה הזקן הוא אברהם אבינו, בכל יום עומד אברהם אבינו לפני השי"ת ושואל אותו. רבש"ע "ווי זענין מייני קינד". הקב"ה משיב לו איך פאר לאז זיי ניט. והא ראיה. הר' וואלף פארט קיין ארץ ישראל ער איז א גאנך ערליחר יוד פרעג אים.
ווען דו זאנסט גייועהן אים דער ציילין גודל היסורים והנער של ישראל בגלותם וואלנו גיוועהן גיקימין דער גואל צדק. נאר דו האסט ניט ג"היט מייני דיבורים. וע"י זה חזר הגלות לאיתנו. בעוה"ר, השי"ת ירחם עלינו בקרב אמן:
ו) שמעתי מהישיש הנכבד החסיד הר' מרדכי מבאלטא, מהרה"ק ה"ר נחום הר"נ זצ"ל משטיפינעשט, וכן אמר, אומרים בשם הבעש"ט הק' זצ"ל. כלכל חיים בחסד, חיים היינו צדיקים שבמיתתם קרויים חיים. בחסד, פי' חרפה שהם בבזיון וחרפה בעולם הזה. מחיה מתים ברחמים רבים. מתים היינו רשעים שבחייהם קרויים מתים, ואותם מחיה ה' ברחמים רבים. שיש להם בעוה"ז כל טיב, ע"כ בשם הבעש"ט זצ"ל. וכבוד אבי מורי הרה"ק זצ"ל אמר שמצא רמז לזה בתורה קדושה, השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת. חטאת מלשון חסרון כמ"ש אני ובני שלמה חטאים. היינו מי שעומדים לה' הם חסרים מטוב עוה"ז, והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל, פי' רשעים. יעמד חי. פי' שיש להם כל טוב. לפני ה', היינו שהם אומרים שהם לפני ה'. שיש להם הנאמנות. מיין עהרון ווארט הוא אמת ולא ישנה בשום אופן, והחסיד הוא מאשעניק וכו':
ז) ד"ז סיפר הרה"צ וכו' ה"ר ישראל נ"י ממעזיבוז. ששמע זה מדודו הרה"ק צי"ע אדמו"ר זצ"ל מטשארטקוב. וזה תוארה. הרב הגאון הק' מפולנאה בעהמ"ח ספר הק' תולדות י"י תחלה לא האמין כלל בהבעש"ט הק' זצ"ל. אדרבא היה מתנגד גדול. וגם בבוא הבעש"ט הק' לעירו של הרב הנ"ל לא הלך הרב ז"ל אפילו לקבל שלום מהבעש"ט הק'. פ"א אירע שנגיד א' נכבד משם עשה נשואין לבתו והיה מקורב אל הבעש"ט הק' ביקש את רבו הבעש"ט הק' לטרוח ולבוא על חתונת בתו, הבעש"ט הק' נעתר לו ובא לביתו על החתונה הנגיד הזה אהב גם את הרב מפולנאה. הלך להרב והפציר בו שעכ"פ ילך פ"א לביתו לקבל שלום מרבו הבעש"ט הק' שיהי' לו זה לכבוד. הרב מילא בקשתו והלך לבית הנגיד לקבל שלים מהבעש"ט הק'. ובעת קבלת שלום הסב הרב את פניו שלא להסתכל הרבה בצורת הבעש"ט הק'. הבעש"ט סיפר להרב מעשה בזה הלשון. פולנאהר רב הערט מית אויס איך בין אמאל גיפארין אין ווייג. מיט ג' סוסים. א היה גנאדיא א' היה קארא, א' היה קאשטין, האבין זיי ניט גיקענט מאהיטין איז מיר אקעגין גיקימין א' גוי אין האט מיר גיזאגט א רפואה, האב איך גיטוהין די רפואה, האבין ייי אנגיהויבין צי מאהיטין, ותיכף אח"כ סיפר הבעש"ט הק' עוד הפעם מעשה זו להרב, בהרמה קול יותר מבראשונה, אח"כ תיכף הרים הבעש"ט הק' קולו יותר וסיפר לו מעשה זו פעם שלישית ואחר שסיים אמר לו בזה"ל, פולנאהר רב הערט איר, השיב לו הרב, יאה רבי איך הער, מובן מזה שהרגיש הרב את פנימיות של מעשה זו והסוד הגנוז במעשה הלזו ובזה התחיל לקרותו רבי ואז באתה לפני הבעש"ט הק' אשה אחת ובכתה לפניו מאוד, איך שהיא עגונה זה ערך עשרים שנים שבעלה נעלם מאתה ואינה יודעת היכן הוא ואם הוא חי או מת הבעש"ט לא השיב לה עדיין כלום, רק הלך לבית הכסא ושהה שם מינוטין אחדים וחזר להבית ואמר להאשה אל תבכי, בעלך הוא במקום פלוני, ער האט זיך כופר ויו עהין, ער איז א קאטשיר אצל האדון פלוני, פאהר אהין וועט ער דיך גטין ואח"כ נטול את ידיו הבעש"ט, הרב מפולנאה ראה כ"ז ותמה ע"ז מאוד. תרי תמיהי, א'. שהלך לבית הכסא ובא והגיד לה, למה לא הגיד לה בהיותו בביתו, ב' שלא נטל את ידיו והגיד לה קודם נט"י, שאל הרב את הבעש"ט לתרץ לו ב' תמיהות אלו, השיב לו הבעש"ט הק' הנה חפשתי את בעלה בסיטרא דקדושה ולא מצאתיו, הבנתי שהוא בסיטרא דטומאה, לכן הלכתי לבית הכסא וחפשתי אותו בסט"א ומצאתי אותו שם שכפר א"ע וכו' ולא רציתי לדבר ממנו אחר נט"י, ע"כ המעשה הנפלאה הזו:
ח) שמעתי מהנכבד המופל' ה"ר אייזיקל נ"י מט טוייעוו, בעיר טויעיו היה נכבד א' שמו ה"ר שבתי והיה חשוך מבנים, והיה מקורב אל הבעש"ט הק' זצ"ל. מובן הדבר שבכל עת בואו לרבו הק' הפציר בו לברכו שיפקד להוליד בנים, הבעש"ט דחהו בכל פעם ואמר לו שא"צ להפצירו ע"ז. אלו הייתי יודע שאתה ראוי לכך הייתי מברכך בזה, אעפ"כ הפציר ברבו מאוד עד שריחם עליו רבו הק' והבטיחו אשתו. נתעברה ותלד בת אחת יפת תואר מאד מאוד, מובן שה"ר שבתי שמח בזה מאוד, הנערה זו פ"א נחלשה מאוד עד קרוב למיתה, ה"ר שבתי הנ"ל שלח להבעש"ט וביקשו שיטריח לבוא לביתו, הבעש"ט בא לביתו, נתן לו הר"ש חדר מיוחד בביתו להבעש"ט כראוי לו, בבוא הבעש"ט לביתו מתה הנערה החולנית והשכיבוה על הקרקע, גודל היללה שהיה בבית ה"ר שבתי מובן הבעש"ט נכנס לחדר המת עם א' ממקורביו ועמד שם רגעים אחדים נשען על מקלו, עד שראו השתנות בפני המת עד שהקיצה, וחזר לה רוח החיים ותחי, כולם ראו הנס תחיית המתים ממש, המה ראו כן תמהו, נכנסו איזו אנשים אל הבעש"ט נכבדי העיר ושאלוהו למה עשה זה לשדד המערכה נגד רצון ה' באין הכרח גדול, הבעש"ט השיבם מי שיזכה לחיות עוד איזו שנים יראה שעשיתי ד"ז לרצון ה' לקידוש שמו ית'. הנערה הזאת נישאת לאיש בשנת תק"ד שנת הלקח ארון האלקים. שאז נסתלק הבעש"ט הק' זצ"ל כידוע, ובכל שנה ושנה ילדה בן א' עד שבשנת תקכ"ח היו לה שבעה בנים, ובשנת תקכ"ח שהרוצח הגדול גאנטא ימ"ש שפך דם נפשות הרבה מישראל לאלפים בעוה"ר כנודע. בא לעיר טוטויעוו ג"כ והרג תחלה כל גדולי העיר ושלל את שללם, ואח"כ את השאר, וה"ר שבתי הנ"ל נהרג אז ג"כ. הוא ואשתו וחתנו בעל האשה הנז"ל. והאשה הנ"ל בת ה"ר שבתי שהיתה יפ"ת למאוד כנז"ל, נכנס יפיה בלב הרוצח הגדול גאנטא ימ"ש, ואמר לה. הלא אתה רואה שאני מלך. אם תעשה רצוני להמיר דתך אשא אותך לאשה ותהיה מלכה. השיבה לו האשה (ולבה בל עמה) אני מרוצה למאוד לדבר זה. רק מה אעשה לשבעה בנים שלי. הרוג תחלה כל השבעה בנים שלי ואז אשאר לבדי ואמלא רצונך בכל אשר תחפץ. הוטבו דבריה בעיני הרוצח וצוה להרוג כל השבעה בנים שלה. האשה אם הבנים ראתה כל זה. ואח"כ כשנהרגו כל ז' בניה, פיה פתחה בחכמה ואמרה להרוצח. מה אתה מדמה שאמיר אמונתי אמונת אלקי עולם ב"ה ואנשא לך, לא. לא בשום אופן בעולם לא אמיר את אמונתי אמונת אלקים אמת ית"ש כו' כו' ואני מוכן ומזומן למסור את גופי ונפשי על קידוש ה' ית"ש. ומה שצויתי להרוג את בניי כי יראתי שלא תכריח אותם להמיר אמונתם ח"ו, אבל עכשיו שנהרגו כולם על קידוש ה' ית"ש ואני נשארתי לבדי. עשה עמי כרצונך ובשום אופן לא אמיר אמונתי אמונת ה' ית"ש ח"ו, הרוצח הרג אותה ג"כ ובזה קידשה את ה' ית' קידוש גדול כמובן, אז הבינו כולם למפרע שע"ז הביט הבעש"ט הק' ברוח קדשו, לכן פעל אז תחה"מ ממש בכדי שיתקדש שם שמים ברבים, זכותו יגן עלינו ועכ"י אמן, וה"ר שבתי הנ"ל ואשתו. וחתנו ובתו הנז"נ ושבעה בניה נקברו ביחד בבית ה"ר שבתי הנ"ל, תננב"ה:
ט) הרה"ק ה"ר נחום בעריש זצ"ל חתן אדמו"ר מס"ג זצ"ל סיפר המעשה הנוראה הלזו, וזו תוארה. פעם א' אמר הבעש"ט הק' זצ"ל להחבריא קדישא שלו. ניסע למקום פלוני לנחם אבל. שהוא ממזר ותלמיד חכם, והמעשה כן הוא איש א' עשיר נעדר ב"מ והשאיר אחריו בן א' ובת א'. ושניהם היו פנוים, עדיין בלא איש ואשה. וכל העזבון מאביהם נשאר לשניהם לבד. היצר הסית את הבחור הזה לזנות עם אחותו ולישא אותה לו לאשה בכדי שכל העשרות מאביהם ישמר לו ולזו' היא אחותו. להם לבד. כי אם תנשא לאיש זר ילך חצי העשרות לאיש זר, הוא נתפתה מיצרו הרע בזה ואחותו גם היא נתפתה לו. בטענה זו. ונשים דעתן קלות כמאמר חז"ל (שבת לג) ודר עם אחותו ונתעברה עברה ממנו. כשהוכר עוברה התחילו אנשי העיר לרנן עליהם כו'. והיו בושים מאוד. ונתחרטו מאוד כו' אך שזה מעוות לא יוכל לתקן, שת עלה בנפשו הבחור הנגיד הזה ואמר לאחותו. הנה נסכלנו במה שעשינו ד"ז, ועצתי כן הוא, אני אתן לך מירושת אבינו סך. כך וכך, באופן שאחר לידתך תלך מפה ותקבע דירתך בעיר אחרת רחוקה מפה, באין מכירין אותך, ואם לא תהיה פה עמדי יחד, ישתכח הדבר בהמשך זמן, וכל משך זמן העיבור תשב עמדי פה ותיקן תיבה אחת להולד אשר תלד אשר תיכף אחר הלידה יניח הילד בתוך הארגז. עם סך ארבעה אלפים רו"כ. גם מכתב א' וזה נוסח המכתב, בהארגז פה מונח ילד א' יהודי, נולד היום פלוני. והסך מעות ד' אלפים רו"כ המונחים פה הם על אופן זה, שמי מהיהודים שימצא התינוק הזה יקחנו לביתו ולמולו כדת ביום השמיני ללידתו ולשכור לו מינקת עד הגמלו ואח"כ יחזיקנו בביתו כבן ממש במאכל ובמשתה וכסות, ולשכור לו מלמד עד שיגדל הילד ויהיה לאיש. ובעבור עול טיפול הילד והוצאות של הילד יקח לו המוצא התינוק הזה סך מחצה מעות מהנמצא בהארגז פה, ומחצה הב' שייך להילד זה. ואם ירצה להיות בבית המוצאו הרי טוב. ואם ירצה הילד לילך לו הרשות בידו ויקח לו הילד מחצה ממעות שלו וילך לו, ע"כ המכתב, ותיכף כשנולד להאחות הילד הזה, והיה בן זכר, הניחו הילד לתוך הארגז עם הסך מעות הרשום בהמכתב ואת המכתב, הניחו הכל לתוך הארגז ושלחו את הארגז עם כל הנ"ל ביד איש עתי, ופקדו עליו ליסע תיכף הלילה זו להעיר הסמוכה להם ולהניח הארגז אצל פתח ביהמ"ד דשם בחוץ, ומי מבני העיר שיקדים לבוא להביהמ"ד באשמורת הבוקר ימצא הארגז הזה, ומסתמא יתנהג עם הילד הזה ככתוב בהמכתב, כן הוה השליח הוליך את הארגז עם הילד ועם כל הנ"ל ובא באישון לילה אל העיר הסמוכה והניח הארגז אצל פתח ביהמ"ד והלך לו משם על אכסניא ללון שם, ויהי באשמורת הבוקר הלך מלמד אחד אל הביהמ"ד, ומצא הארגז הנ"ל עם כל הנ"ל, והקול נשמע בהעיר זו בבוקר מהפלא הזה, השליח במכוון עיכב א"ע באכסניא שם בכדי שיתוודע לו מזה, וכן הוה ששמע מה שמספרים בכל העיר הפלא הזה שמלמד פלוני מצא ארגז א' ובתוכו מונח תינוק א' עם סך מעות, השליח עשה אא"ע כמחריש, ונסע לביתו לעירו והגיד למשלחו, (אבי הילד הזה) שקיים הכל כנז"ל, והמוצא התינוק הוא מלמד ואיש אמונה, מובן שהיה לו תשובה זו לנח"ר, המלמד המוצא קיים ככל הכתוב בהמכתב, שכר לו מינקת, ומל התינוק בזמנו כדת, הילד נתגדל בביתו כאחד מבניו, והולד לא ידע מאומה מכ"ז, והיה סבור שהוא בן המלמד, אחר ג' שנים ללידתו שכר לו מלמד תינוקות ואח"כ מלמד אחר הגדול יותר וכו', הילד הזה היה בעל מוח גדול וחריף עצום עד שבהמשך זמן מועט נתעלה על כל ילדי בני העיר בלימוד בחריפות עצום, וכולם היו נגדו כאין, מובן שהיה קנאה גדולה לכל ילדי בני העיר נגד הנער הזה, ואירע שהיה לנער הזה מריבה עם נער אחר מבני העיר, עי"ז גילה לו הנער ההוא לנער זה את הכל ואמר לו. אל תדמה בנפשך שאתה הוא בן המלמד פלוני, לא. לא. אתה ממזר ואסופי מן השוק והמלמד מצא אותך מונח בארגז אצל ביהמ"ד, שכן שמעתי מאבי ועוד משאר אנשים מפה, שכן הוא האמת, הנער הזה בשמעו דברי הנער האחר עבורו נכנסו הדיבורים לחדרי בטנו ליתן אומן לד"ז, כי דבר פלא כזו אי אפשר לבדות מהלב, הלך לבית אביו, ובכה לפניו, מה זה שהנער פלוני ביזה אותו בבזיון גדול כזה, שאני ממזר, ואני אסופי מן השוק ולא בנך אני, אין זה דבר ריק, הגד לי האמת ולא תכחד ממני מאומה, המלמד מתחלה כיחש לו ואמר לו שהוא בנו באמת והנער הזה הוציא שם רע, אכן הנער הוה הבין בחכמתו שיש דברים בגו והפציר בהמלמד הזה מאוד שיגיד לו האמת, המלמד הודה לו את הכל והראה להנער זה את המכתב הזה שהיה גנוז אצלו שהיה מונח בתוך הארגז הנמצא כנז"ל, הילד הזה נבהל ונרעש מאוד מזה בהיודע לו שהוא אסופי מן השוק, וממזר הוא, התיישב הנער בדעתו, ואמר להמלמד הנה רצוני לילך לי מביתך, וקח לך מחצה מעות מהסך שהיה מונח בארגז ככתוב בהמכתב, ומחצה הב' אקח עמדי ואלך לי, המלמד לא סרב בזה ולא עיכב בידו ולקח לו הנער את חצי המעות והלך לו, ובא לישיבה גדולה ולמד שם. לא גילה לשום בן אדם מי הוא, ובמשך זמן מועט נתעלה על כל תלמידי הישיבה בחריפות ובקיאות משם הלך לו לישיבה היותר גדולה, וישב שם ג"כ איזה זמן ולמד שם לימודים גדולים ונעשה חריף גדול ועילוי וברי בש"ס ופוסקים בנגלה ובנסתר:
עתה נתחיל לדבר מהאשה הנ"ל אם האברך הנ"ל כנזכר לעיל, הנה האשה זו עקרה דירתה מעיר אחיה הנ"ל כמ"ש לעיל שכן היתה עצתו. ונתיישבה בעיר אחרת רחוקה מעיר מולדתה. שלא יכירו אותה שם בת מי היא וכל המאורע. ואמרה שהיא אלמנה ורוצה להנשא לההגון לה לפי כבודה ולפי כבוד עשרה שהתנהגה שם בעשירות. שדכנים הציעו לפניה כמה שידוכים הגונים. נגידים ומופלגי תורה. ומיוחסים, קצת מהם לא הוטבו בעיניה. קצת מהם שהוטבו לפניה עכ"ז לא בא לגמר להשתדך ולהנשא. ביני וביני נתארך הזמן כמה שנים שלא נישאת למי. התיישבה בדעתה לנסוע לאיזו ישיבה גדולה ושם מסתמא תמצא איזה בחור א' הגון. מופלג גדול בתורה ושיהיה ג"כ חו"נ במילי דעלמא כרצונה ותינשא לו. ואף שיהיה עני כי יש לה עשרות גדול וא"צ לממון כלו, כן הוה, נסעה ובאה לישיבה הגדולה שבנה הנזכר למד שם. הלכה לראש הישיבה וביקשה איתו. באשר שהיא אלמנה ועשירה ומיוחסת. בת פלוני. מער פלונית (אשר בדאה מלבה) ורוצת להנשא לאיש ההגון לה שיהיה מושלם בכל המעלות כו' לכן מבקשת מאתו לבחור עבורה איזה בחור מופלג ומושלם וכו' ועבור זה תתן לו סך מסויים כך וכך הראש ישיבה נתרצה למבוקשה ומכל תלמידי הישיבה שלו הוטב בעיניו הבחור הזה שתינשא לו. שהיא הוא היותר חריף מכל תלמידי הישיבה וגם הוא חו"נ כרצונה. וכן הגיד לה חוות דעתו נתרצתה האשה לדבריו והבחור גם הוא נתרצה לעצת רבו, התקשרו בשידוכין ונתנה לו סך מסויים שילביש א"ע שיהיה לפי כבודה. ובזמן קצר עשו שם הנשואין כדת מו"י [ואף שידע בנפשי' שהוא אסופי מהשוק ולא ידע בן מי הוא. אכן לא ידע מזה אם הוא ממזר גמור. ומסתמא חקר בדעתו עפ"י ד"ת שהוא מותר לישא בת ישראל] ונסע הבעל עמה לעירה הדרה שם. ובכל עת שהגיע ליל טבילתה בבואה לביתה מהטבילה הקרה לה ה' מקרה לא טהור. פעם מצאה כתם גדול. פעם מצאה דם הרבה, פעם איזה מיחוש וכאב שלא יכלה להזדקק לבעלה כדרך כל הארצ. ולא נזדוגו יחד בשום פעם. בעלה התפלא הרבה מזה שיש לה מקרים משונים שלא כדרך העולם הלא דבר הוא. והתחיל לחקור ממנה את עיר מולדתה ואת בית אביה ומשפחתה. הכלל נשים דעתן קלות כו' ולא יכלה לכחד ממנו שום דבר. ומגודל אהבה שהיה ביניהם גילתה לו את כל המאורע שלה.
שנתעברה בזנות מאחיה זה רבות בשנים, והילד שנולד לה מאחיה נתנוהו בארגז ושלחוהו לאיזה עיר כו' כו'. הבעל הנ"ל שמע כל סיפורה ונודע לו בבירור שהיא אמו, כי המכתב שבתוך הארגז היה גנוז אצלו כנז"ל, ונתן שבח והודאה להשי"ת על מה שהתחסד עמו חסד גדול שלא להכשל שלא לבא על אמו, ועשה עצמו כמחריש ולא גילה לאשתו מכל זה, מה הוא לה, והתיישב בדעתו לברוח ממנה ולקח עמדו איזה סך מעות וברח משם ועקבותיו לא נודעו, ונשארה עגונה גלמודה מבעלה, ומובן שהיתה בוכה ומיללה. על בעל נעוריה שנסע ממנה והיא עגונה לעולם, האברך הזה התיישב בדעתו לילך בגולה ולהיות נע ונד ומטולטל ממקום למקום שיתכפר בזה במקצת כי קצה בחייו כן עשה והלך ממקום למקום ולא פירסם א"ע ללמדן רק לעני סתם, עד שבא לכפר א' ונתאכסן שם בהקרעטשמא דשם אצל היהודי המוכס דשם וישב שם ערך שני שבועות ופרע היטב בעד אכסניא ובעד אכילה כדרך הסוחרים, הבעה"ב התפלא עליו בלבו כי ראה שאין לו שום מסחר שיצטרך להתעכב בביתו פה, ועל דבר א' התפלא מאוד שראה שבכל יום ויום הולך מביתו החוצה ומתעכב שם ערך שני שעות וחוזר אח"כ לביתו, כן התנהג בכל יום, הבעה"ב התיישב בדעתו להביט אחריו בסתר לאן הוא הולך, ומה עושה שם. הבעה"ב הלך אחריו בסתר שלא ירגיש האברך שהולך אחריו וראה הבעה"ב שהאברך ביציאתו מהבית נכנס אל היער הסמוך להבית, הבעה"ב הלך אחריו בחשאי להביט מה יעשה בשם, ראה הבעה"ב שהאברך עומד אצל אילן אחד בתוך היער ומכה את ראשו בהאילן ובוכה ומיילל וכמעט שיצא מהדעת ומכה את ראשו אל האילן. הבעה"ב כראותו ד"ז שהאברך מסכן את נפשו. רץ ובא אל מקום האברך ואחזו בידו ואמר לו למה תעשו כן לסכן את נפשכם בחנם על לא דבר היתכן לעשות כן בתורה הק' כתוב ושמרתם לנפשותיכם לפי דעתי מעולם לא עברתם עבירה גדולה כזו שיהי' מותר להרוג א"ע ולהיות בכלל מאבד עצמו לדעת ח"ו, האברך בא לישוב דעת ולא ענהו ע"ז כלום וחזרו שניהם להבית, ויותר לא נהג א"ע כן ושהה בביתו עוד איזה ימים, אח"כ קרא האברך את הבעה"ב ואמר לו, הנה יש לי עמדי מעות סך מסויים. אני נותן לכם המעות במתנה על אופן זה, הנה המרתף שלכם שאצל הבית, יהיה שלי לחלוטין היינו שאכנוס אל המרתף עם טלית ותפילין ועם ככר לחם אחת וכלי עם מים, ולא יותר כלום, את המרתף תסגירו מבחוץ היטב, ואת המפתח תשליכו אל מקום האשפה המונח כאן אחורי הבית גל של אשפה, באופן שלא ימצאהו שום אדם, לא תהרהרו אחרי אם אני חי או לא, לא תפתחו כלל את המרתף, כן יהיה סגור. אם תבטיחו לי שתעשו כן ותתנו לי תקיעות כף ע"ז שלא תשנו מדבריי אלה, על תנאי זה אני נותן לכם כל המעות שלי במתנה, הבעה"ב נתרצה לזה והבטיח לו כן ונתן לו ת"כ והוא נתן לו כל מעותיו, ונכנס אל תוך המרתף ולקח עמדו טלית ותפילין, וככר לחם א' וכלי עם מים ולא יותר, הבעל הבית סגר את המרתף מבחוץ והשליך המפתח לתוך גל האשפה, וכן היה זמן רב, הבעה"ב לא הרהר על האברך עוד, כאלו לא היה הדבר כלל, כמו שנפקד ע"ז:
בימים ההם נעדר ב"מ רב א' גדול בתורה ובמדעים שונים ובמע"ט באיזה עיר גדולה, ולא השאיר אחריו בנים הראוים למלא מקומו, נתייעצו אנשי עיר הלזו לשלוח ב' משולחים מופלגי תורה ומביני מדע לנסוע על המדינה לדרוש ולחקור אולי יזדמן להם איזה רב גדול שיהיה ראוי להיות רב בעירם, ונתנו להם סך מסויים על הוצאות הדרך, המשולחים אלו נסעו מעיר לעיר ומכפר לככר לדרוש ולחקור ע"ז, ובכל מקום בואם התעכבו בשם ב' ג' ימים שיחקרו שם במתון ולא מהרו לנסוע תיכף להלן, הכלל באו לאותה קרעטשמא שבכפר הנ"ל אשר האברך שם בהמרתף כנז"ל. המשולחים לנו שם בהקרעטשמא, ובוקר אמרו להבעה"ב שיפקוד לבשל עבורם גם סעודת צהרים. ונכנסו עמו בדברים לדרוש ולחקור גם אצלו כמו שעשו כן בכל מקום בואם לדרוש ולחקור אם יודע מאיזה רב גדול, שירצה להיות רב בעירם כי הם צריכים כעת לדבר זה, ויתנו לו בעירם שכר קצוב בריוח ובכבוד. ובלבד שיהיה ראוי והגון לזה, הבעה"ב נזכר מאותו אברך, והוסכם בדעתו ושכלו שהוא ראוי לכך. אבל להם לא גילה, והיה מגמגם בלישנא, והוכר מתוך דברותיו שיודע ומרגיש מאיזה רב גדול, המשולחים שהיו חכמים ונבונים הכירו בו שהוא יודע התחילו לבקשו על זה שיגלה ויספר להם, ואין לו הפסד בזה, וגם שהרבו בהוצאה עד עכשיו סך רב לכן יחוס נא עליהם, והפצירו בו, ולא רצה לגלות, אחד מהמשולחים הלך החוצה למקום גל האשפה אחורי הקרעטשמא לפנות ולהכין עצמו, ראה שמונח שם במקום ההוא מפתח אחד. הוא המפתח של המרתף שהטמינו הבעה"ב מכבר כנז"ל. לקחו בידו והכניסו להבית ומסרו ליד הבעה"ב ואמר לו ד"ז הוא לי לפלא אשר מפתח מהבית הנחוץ להבית יהי' מונח ומושלך באשפה במקום הפקר ומקום מאוס כזה. הבעה"ב לקח המפתח והכירו שהוא מהמרתף נבהל מזה ונתפעל עד מאוד. כי היה יודע שהטמינו היטב שלא יתגלה הרי רואין בחוש שעפ"י השגחה משמים הוא שיתגלה הענין. ונשתנו פניו. הם המשולחים ראו ההשתנות בפניו מענין מציאת המפתח. התחילו לבקשו ולהפציר בו שיגלה להם כל תוכן הענין. הבעה"ב הודה להם וסיפר להם כל הענין של האברך הנ"ל שהאברך הוא איש פלא איש אלהים נכנס לתוך המרתף שלי הלזה זה כמה חדשים ולא לקח עמדו כלום רק טלית ותפילין וככר לחם א'. אשר לפי טבע אנושי א"א שיחיה עד עכשיו, ואם הוא חי עדיין. ודאי איש אלהים הוא, הם המשולחים עם הבעה"ב שלשתן הלכו ופתחו הדלת של המרתף והתחילו לירד חול המרתף במדריגות שהיו שם. ובעוד שירדו הם בא האברך הנ"ל נגדם מתוך המרתף מלובש בטלית ותפלין,, ונתן להם שלום. או הם נתנו לו שלום, והתחילו לקרותו, רבי, והציעו מבוקשם ממנו שרוצים שיסע עמהם לעירם להיות להם לרב ואב"ד. והם יתנו לי בכל שבוע שכר קצוב בריוח ובכבוד. כמה שירצה. האברך השיב להם. הנה מרוצה אני להיות אצליכם לרב ומורה. אך ליסע תיכף עמכם זה בלתי אפשר מטעם הכמוס עמדי רק על יום פלוני בחודש פלוני אני מבטיחכם לבוא לעירכם, ונפרד מהם ונכנס למקומו אל תוך המרתף וצוה לבעה"ב לסגור והדלת מבחוץ. כמקודם. המשולחים חזרו להבית ונסעו לעירם בשמחה רבה. מזה שהקרה ה' לפניהם רב גדול וקדיש עליון ואיש אלהים, יותר ויותר ממה שדימו להיות, בהגיע יום המוגבל שהגביל להם הרב הנ"ל לבוא, כל גדולי העיר נסעו ויצאו לקראתו לקבל אותו לעירם בכבוד כאשר יאות לכבודו כן הוה הרב הנ"ל בא ביום ההוא אל עירם. כל בני העיר הכניסוהו לעירם בכבוד גדול אל בית המכובד שהכינו עבורו. ובפרט ששמעו מהמשולחים גודל הנוראות עבורו בענין ישיבתו וטמינתו במרתף שנראה גודל קדרושתו ושהוא איש אלהים כו' כו' לכן נהגו בו כבוד ומרא והוא היה להם לרב ואב"ד והן במילי דשמיא והן במילי דעלמא צייתו לו ולא מרו את דברו כי ראו שכל מה שגוזר ואומר כן יקום הן לטוב הן למוטב כו'. וגם התחילו לנסוע ולבוא אליו ממק"א לקבל ברכותיו כי נתפרסם שמעו הטוב למרחוק כו' כו':
נחזור לענין ראשון, האשה הנ"ל אמו של הרב ישבה עגונה וגלמודה זמן רב. ולא היה יכול שום רב גאון להתירה מכבלי עיגונה. והיתה בוכה ומייללת על וימי נעוריה וכל העשרות שהיה לה לא היה נייח לה. ממש חייה אינם חיים. וכששמעה שנתקבל לעיר פלונית רב א' גדול ומהולל מפורסם לאיש מופת כו' עלה על דעתה לנסוע אליו ולהציע מבוקשה לפניו אולי תתעזר על ידו, ויברך אותה שיבוא בעלה אליה בקרב, או יודיע לה היכן מקום בעלה כו', כן עשתה ונסעה לעיר פלונית ונתאכסנה שם באיזה אכסניא גדולה לפי ערכה. שם חקרה ודרשה מהבעה"ב ומאנשי ביתו על מהות הרב שלהם. מה הוא. אם אמת השמיעה ששמעה מספרים עליו נפלאות. הבעה"ב סיפר איזו ענינים נפלאים אשר ראו עיניו. מהרב שלהם, וזה לא כבר שנתקבל לעירם לרב ואב"ד והוא קדוש עליון. ושכל הבאים אליו הצריכים ישועה. נושעים הם בברכותיו ע"כ יעץ אותה ג"כ שתלך אליו וליתן להגבאים שלו סך הגון, שיניחו אותה לכנוס להרב כו'. הנה הרב, ראה ברוה"ק שאמו באתה לכאן ורוצה לכנוס אליו, קרא להגבאים שלו ופקד עליהם באזהרה גדולה, אשר אם תבוא אליהם אשה אחת נגידה וסימניה כך וכך ותרצה לכנוס בתוך הבאים. אל חדר הרב. לא יניחו אותה לכנוס לפניו. בשום אופן בעולם. ואפילו אם תבכה ותפציר בהם, ואפילו אם תרבה להם מוהר ומתן סך רב. בשום אופן בעולם לא יניחו אותה לכנוס לפניו. מטעם הכמוס אשר לו בזה. והזהיר אותם על זה מאוד מאוד, כן הוה, האשה הלבשה א"ע בגדים חשובים כערכה בעשרות והלכה לבית הרב, וביקשה מהגבאים שיכניסו אותה לפני הרב ותתן להם מתן הגון, הם הרחיקו אותה ולא הניחו אותה לכנוס. היא ראתה שכל האנשים ונשים נכנסים באין מונע, והיא לא, מובן שזה היה לה לדאבון נפשה ובכתה לפניהם, למה אהיה גרוע מכל בני ישראל ובנות ישראל כי'. הגבאים הוכרחו לגלות לה. שכן פקד עליהם הרב הק' בתוקף אזהרה. ומצדינו אין מניעה, אדרבא היו מניחים אותה לכנס קודם כל הבאים אך מה יעשו כי יראים אנו לעבור על פקודת הרב. ואין בידינו להושיעכם. האשה הזו במר נפשה חזרה לאכסניא שלה וסיפרה שם גודל צערה בזה ומחמת גודל הרחמנות יעץ אותה הבעה"ב שלה להפשיט מעליה בגדיה החשובים ותלבש בגדי עניים כל:
שהגבאים לא יכירוה. ותכנוס לחדר הרב בתוך כל הבאים. כן עשתה. לבשה בגדי עניים ובאתה לבית הרב. הגבאים לא הכירוה. ונכנסה לחדר הרב בתוך הבאים הרב הק' בהרגישו אשר אמו נכנסה אליו, עמד מלוא קומתו ונבהל ונרעש והתחיל לבכות ולצעוק בזה"ל. רשב"ע וואס ווילסטו האבין פון מיר, כל העומדים לפניו לא הבינו מה זה צועק הרב ומה בוכה. ולמה בוכה, כן צעק ובכה לפני השי"ת, תיכף נתעלפה האשה זו ונפלה לארץ ומתה, כל האנשים בשם נבהלו מאוד ולקחו האשה הזאת לחדר אחר ועשו פעולות שונות ורפואות, כדי להשיב חיותה, ולא הועיל כלום ומתה, הרב צוה לקבור אותה כדת, והתחיל לנהוג שבעת ימי אבילות כדת. וזה שצפה הבעש"ט הק' ברוח קדשו ונסע עם הח"ק שלו אל הרב הזה לנחמו, לנחם אבל ממזר ות"ת כנז"ל זי"ע ועל כ"י אמן. אתה קורא נעים. בקראך המעשה הנפלאה הזו יומתקו לחיכך מה שאמרו חכמינו ז"ל בסוף מס' הוריות, ממזר ת"ח קודם לכהן גדול עם הארץ שנאמר יקרה היא מפנינים, יקרה היא מכה"ג שנכנס לפני ולפנים כו' ע"ש והבן:
כאן נמצא ספורים נפלאים אלה:
א) מופת מבהיל מהבעש"ט הק' אשר סיפר הצדיק ר"ש נחום דוב ז"ל חתן הקדוש אדמו"ר מסאדיגורע זי"ע 2) איך נתקרב הק' מפולאנאה אל הבעש"ט ז"ל. 3) מלידת הרה"ק ר' מענדעלע וויטעפסקער ז"ל 4) מהרב הק' מסדילקוב נכד הבעש"ט הק' ז"ל. ועוד מעשיות נפלאים ונעימים. י) מעשה הנוראה הלזו שאציע לפניך קורא נעים סיפרה הרה"ק ר"ש נחום דוב זצ"ל חתן אדמו"ר הה"ק מס"ג זצ"ל זי"ע והיא אנשי עיר קטנה כמדומה ממדינת ליטא. באו אל הבעש"ט הק' זצ"ל לבקשו שיתן להם לעירם את אחד מתלמידיו הק' שיהיה להם רב ומו"ץ בעירם, והם יקצבו לו פרנסתו כראוי לו וינהגו בו כבוד לציית אותו בכל מילי, הבעש"ט הק' נעתר להם ובחר את א' מתלמידיו ושלח אותו לעירם לרב ומורה הרב זה בא לשם ונתיישב בעירם ונהגו בו כבוד ומורא כדבעי. הרב זה התחיל להשגיח במילי דמתא ועל עניני צדקות של העיר. ראה שרוב אנשי העיר הם עניים וא"א להעמיס עליהם עול שיוסיפו ליתן על איזה צדקה שרצה הוא. נתן דעתו לחפש איזה מבוא על הצדקה שרצה שיתנהג בהעיר. בעיר הלזו דר שם איש א' בן טובים ובר אוריין לא היה לו שום מסחר להתפרנס מזה רק מה שקיבצו עבורו מאנשי העיר בכל שבוע סך הגון, מזה התפרנס, והיה מתעסק בזה איש א' מיוחד. שבכל שבוע ושבוע היה הולך לקבץ מכל בני העיר סך קצוב מכל או"א והיה מביא את המקבץ להאיש הזה. מזה התפרנס האיש הזה עם ב"ב. בהתודע להרב ד"ז, לא הוטב בעיניו הדבר הזה, כי כשאמר לאנשי העיר להוסיף ולחזק דבר פלוני. השיבו לו שאין ביכולתם ליתן יותר ודי להם בזה שנותנים והבן טובים חק קצוב בכל שבוע. ויותר אין בכחם ליתן. הקפיד הרב ע"ז ואמר להם שחוות דעתו שיותר טוב לגרע מאומה מהבן טובים. כי יחיד הוא ולהוסיף על ענין צדקה דרבים, דיבורי הרב אלו גרמו להקר את אנשי העיר בנתינה זו להבן טובים. והתחילו לפחות לו מעט מעט בכל שבוע, אותו השליח שהלך לקבץ עבור הבן טובים הנ"ל ראה שבכל שבוע פוחת והולך הקיבוץ. ולא יועילו דיבוריו. לכן פסק מלילך לגמרי, פ"א יום ה' באתה אשת הבן טובים הנ"ל אליו להביהמ"ד שישב שם. ותבעה אותו שיתן לה על צורכי שבת כנהוג. ולא היה לו שום מעות ליתן לה. ומגודל דאבון לבו ע"ז, התחיל לבכות במר לב, הדמעות שלו בקעו רקיעים ועלו למרום ונעשה קטרוג גדול על הרב הזה כי הוא הגורם בהפסק נתינת אנשי העיר. כנז"ל. ועוד היה קטרוג על הרב הזה עוד מקודם. כי מקודם איזו ימים באו לדין לפני הרב, ב' אנשים, בקובלנא על שא' מהם השיג גבול חבירו בחזקת רחיים או אורענדא שהחזיק מכבר וזה שכר את העסק מהאדון באיזה הוספה. וקיפח פרנסת חבירו. והרב היקל מעט בזה ולא צעק בקולי קולות ע"ז להוכיחו ולמחות בידו שלא יעשה זה, ואלו היה מוחה בידו בכל כחו היה ציית לו, אלו שני קטרוגין היו על הרב הזה לפני הב"ד של מעלה, מענין השגת גבול שלא מיתה כראוי, ועל הפסק פרנסת הבן טובים שנפסק בגרמתו, ונתחזק הקטרוג על הרב הנ"ל, ע"כ קראו הב"ד של מעלה את הס"מ, ושאלוהו, האם אתה מתיירא מהבעש"ט, השיב להם אני מתירא ממנו, אמרו לו הב"ד של מעלה, הנה תלמידו שהוא הרב בעיר פלונית הוא מסור בידך לעשות בו כרצונך ולא תירא מהבעש"ט אף שהוא תלמידו, ויוצא הוא מרשותו רשות רבו הבעש"ט ומסור לידך לעשות בו כרצונך, הס"מ נתמלא שמחה ע"ז, והתיישב בדעתו, הנה להמית את הרב זה אין זה דבר נפלא אעשה לו דבר היותר גרוע ומר ממוות, והיא לפתות אותו שימיר דת רח"ל, דרך הרב הזה היה להתפלל תפילת שחרית של שבת בביתו הסמוך לביהמ"ד שבעיר זו, ולעת הקריאה בס"ת היו מודיעים להרב, והיה הולך להביהמ"ד לשמוע קריאה בס"ת בצבור וגם מוסף התפ"ל עם הצבור ולאחר התפלה היו נכנסין כל הצבור לבית הרב עם הרב לומר לו, גוט שבת, כנהוג ועושין שם קדוש בביתו על היי"ש שהם הכינו מקודם ולאכול לעקח או פת כיסנין אחר שמוכן לפניהם, כן התנהגו בכל שבת ושבת לעשת כן, הרב בעצמו לא היה שותה יי"ש משקה המשכר, רק עשה קידוש על יין ושתה מעט, ואכל מעט, כהרגל תלמידי הבעש"ט הקדושים, להיות נזהר בכל עניני גשמיות להסתפק במעט וכמ"ש בספרי מוסר הק', וכמש"נ בכל דרכיך דעהו כו' כו'. ואז בשבת הזה שהבן טובים בכה קידש השבת על הפסק מחיתו, ונפסק עליו הדין בב"ד של מענה למסרו ליד הס"מ כנז"ל, אז באותו השבת בבקר התחיל להיות בוער בלבו הבערת אש, להמיר דת רח"ל, ומחמת גודל היקוד ותבערת אש שבלבו הסיר מעליו הטלית שהיו לובש. ושתה כוס גדול יי"ש שעמד לפניו על השלחן מוכן עבור הצבור. ולא פשט מעליו את הבגדי שבת, וכן רץ מביתו כמשתגע אל בית הכומר שישב מחוץ לעיר ובא לבית הכומר, הכומר בראותו את הרב מהעיר בא לביתו. והוא היה מכירו שהוא הוא הרב מהעיר. והולך מלובש בבגדי שבת, מסתמא קיבלו בכבוד. ושאל אותו מה עושה אצלו השיבו הרב שרוצה להמיר דתו תיכף הכומר השיב לו טוב הדבר, אך כעת איני מופנה לעסוק עמך בענין זה. כי צריכים לבוא אלי אדוינים גדולים חשובים ומכובדים. ע"כ לך אל חדר אחר של ביתי חדר הקטן שלי ושב שם זמן מועט, עד שהאדונים יסעו מביתי לדרכם, ואח"כ אקרא אותך לביתי לדבר עמך ולמלא רצונך. הכומר קרא אח משרתו ואמר לו לך נחה את האיש הזה שהוא הרב מהעיר הלזו. אל הבית קטן שלי שישב שם, ולא תמנע ממנו מאכל ומשקה כאשר יחפוץ. עד שאהיה מופנה ואז אקרא אותי לביתי לדבר עמו, כן הוה העכו"ם משרת הכומר הוליכו להחדר הזה והציג לפניו יי"ש הרבה ומאכלות אסורות לאכול ולשתות כרצונו. הרב הזה שתה שם עוד יי"ש הרבה בכיס גדול ואפשר אכל ג"כ כו'. עד שנשתכר והתחיל להקיא הרבה. כי לא הורגל בזה וטיכף את המלבושים שלו ונפל על הארץ ונרדם בשינה, הצבור נכנסו לבית הרב אחר התפלה. כהרגלם, הרב איננו התחילו לשאול ולחקור אנה הלך, נתוודע להם הדבר שהרב שלהם הלך לבית הכומר ורוצה ח"ו להשתמד. כולם צעקו מרה. והיה יללה בעיר כמובן: הרב זה ישן ע"ג קרקע ב' ג' שעות והקץ משנתו, הכומר לא היה מופנה עדיין, אש ההמרה בער בקרבו, וישתה עד יי"ש הרבה שעמד לפניו על השלחן, ונשתכר עוד הפעם. והקיא עוד הפעם, כי לא היה רגיל לשתות יי"ש הרבה ושכב עוד ע"ג קרקע בשם. הכלל היום פנה ושקעה החמה:
דרך הבעש"ט הק' היה בכל סעודה שלישית של שבת קודש להביט על כל תלמידיו בכל מקומות מושבותיהם איך הוא מדרגתם בקדושה ולהעלותם כו' ואז בסעודה ג' של שבת הזה, בהביטו על כל תלמידיו ובהגיע עין קודשו על אותו תלמיד שלו. הוא הרב הנזכר ראה חשכות גדול שהוא משוקע בעומק הקליפה רח"ל. לכן הסיב ופנה דעת קדשו מהביט על תלמידים אחרים רק להביט עליו לבד, להוציאו מעומק מרדת שחת. והיה תמוה לו מאין בא לו פתאום השברון הזה, ובהגיעו לדיבורים אלו "לבטלא כל קליפן" בזמר בני היכלא ועמד שם ולא אמר להלן והתחיל לשוטט ברעיונותיו הקדושים ועלה לעולמות העליונים להיכלות הקדושים לשאול ולחקור למה מגיע לתלמידו הרב הנ"ל עונש גדול וחמור כזה מה פשעו ומה חטאתו שמסרוהו לידי הסט"א רח"ל. ורצה להתווכח עם הס"מ ולהוציאו מרשותו, אכן הס"מ שחק בו, בזה הבין הבעש"ט הק' שהב"ד של מעלה נתנו לו, רשות להס"מ על הדבר הזה, לכן הלך להיכלות העליונים לטעון עבור תלמידו הרב הנ"ל ולהמליץ עבורו. בכמה היכלות הקדושים לא ענוהו ע"ז כלום ולא יכלו להושיע לו. עלה הבעש"ט הק' להיכל גדול ונורא וטען שם והמליץ עבור הרב הנ"ל, שם גילו להבעש"ט טעם הדבר לענשו, עבור שני עבירות שעבר הרב כנז"ל, לכן עכבוהו להרב ומסרוהו לרשות הס"מ, וכו' כנז"ל, התחיל הבעש"ט להמליץ על תלמידו הרב הנ"ל, למה לא יגינו עליו המעשים טובים, שהיו, והתחיל לפורטם, הלא הוא נזהר בזה, ועוד, ועוד. הנה כמה מעש"ט שחשב הבעש"ט על תלמדו הרב הנ"ל, לא החשיבו הב"ד של מעלה שיהי' זה למגן ותריס להנצל עי"ז מהעונש עבור שני הדברים שפגם בהם, כנז"ל, ענין הפסק מחיית הבן טובים, ומה שלא מיחה על הסגת גבול, וכל מי שיש בידו למחות ואינו מוחה נענש הוא ע"ז כידוע מאמר חז"ל (שבת נ"ד ע"ב), עוד חשב הבעש"ט הק' שהגן עליו זה שנזהר לאכול סעודת מלוה מלכה ובכל מוצאי שבת קודש. ע"ז ענוהו הב"ד של מעלה, הנה זהירות במצוה זו היא כדאי ראויה להגן עליו להנצל מכל צרה, אך באופן אם יקיים גם עכשיו לאכול סעודת מלוה מלכה. עי"ז ינצל תלמידך מצרה זו ואם לאו לאו:
הנה אחר פס"ד כזה של הב"ד של מעלה על הרב הנ"ל, לקח הבעש"ט משולחנו הקדוש, חתיכה אחת מהתחלה שבצע ובירך ברכת המוציא עליה, ועוד חלה א' שלימה מהי"ב חלות שלו, ומסרם לאחד מתלמידיו הגדולים, החלה השלמה והחתיכה, ואמר לו, בזה הלשון, נעם דאם אין גיי, אין השי"ת זאל הענפין. ולא אמר לו עוד שום דיבור אחר, הרב השליח הק' הנ"ל, לא שאל את רבו הבעש"ט הק' אנה ילך, כי הבין בדעת קדשו שלו עצמו יבין וסמך על ההשגחה ועל גודל קדושת רבו הבעש"ט הק' שילך ויגיע למחוז חפצו לדבר השליחות הזה הנעלם מאתו מה זה, ולקח מיד רבו החלה השלימה והחצי חלה והחביאם תחת לבושו ויצא מבית הבעש"ט, והלך בהעיר מעזיבוז, ויצא אל מחוץ לעיר והלך להלן חוצה ע"פ דרך השדה, וכן הלך בבגדי שבת שלו. רק השטריימל לקחו מראשו ונשאו בידו, הלילה פרשה כנפיה ע"פ תבל וימש חושך. השליח הק' הזה הלך באישון לילה ע"פ השדה. הבעש"ט עדיין יושב בשלחנו הק' עם המסובין ח"ק שלו. ועומד בדיבורים אלו, לבטלא כל קליפין. כן כפל דיבורים האלו כמה וכמה פעמים, בקולי קולות, המסובין לא ידעי ולא הבינו מהות הענין, רק האמינו שמה שעושה רבם הק', כן נכון לעשות, הס"מ לא היה נייח לו הליכת המשולח הזה כמובן, השליח הלך לדרכו ליט נייע, פתאום התחיל לילך ע"ג חול וצרורות אבנים קטנים שהיה מפוזר על הדרך, וידוע שלהליך ע"ג חול וצרורית הוא קשה מאוד, השליח הבין היטב והרגיש שזה הוא מעשה שטן בכדי שימנע עי"ז ולא ילך, וכמו בעקידה שהלכו אברהם א' ויצחק א' והשטן עשה לפניהם נהר גדול כי' כדאיתא במדרש, כן הכא נמי השטן רוצה למנעו לכן לאומתי התחזק א"ע השליח הק' הזה והלך ע"ג החול בכל אמצות כח פיזור החול וצרורות היה ערך ב' מילין, ואח"ז היה דרך יבש וטוב לפניו, הוא הלך להלן, ועוד פעם ב' אירע לו כן שמפוזר חול הרבה על הדרך ועכ"ז לא פסק השליח מדרכו, והלך לאט לאט בכל התאמצות כח וריחמו עליו משמים ונפסק החיל מן בדרך. והדרך יבש וטוב, כן פעם ג' בהילוכו בא למקום פיזור חול וצרורות ע"ג הדרך השליח חיזק א"ע והלך לאט על ידיו ורגליו ובכה ונאנח והתפלל לשי"ת שיעזרהו לילך בשליחת מצוה זו כפקודת רבו הבעש"ט הק' ולגמור המצוה הנעלמת ממנו כראוי, הכלל אחר שלשה פעמים פיזור חול וצרורות על הדרך, לא היה לו עוד שום עיכוב ומניעה, והדרך היה יבש וטוב כראוי והך עוד מעט עד שראה מרחוק בית א' ונר מאיר בו הוא הוא הבית שהכומר דר שם והרב הנ"ל היה שם שותה שיכור. [כי מתחלה ניסהו הס"מ ורצה למנעו מההילוך זה שהיה נגד רצונו. ופיזר לפניו על גבי הדרך, הרבה חול וצרורות, כדי שיקשה לו להלוך ולא ילך, אמנם אחר שהשליח הלך במסירת נפש ממש, גערו בו בהשטן משמים ממעל, והיה לו להשליח קפיצת הדרך וברגעים ומינוטין אחדים הגיע לתחום העיר ההיא שבמדינת ליטא אף שהיא רחוקה מרחק רב מטעזובוז. ופגע תיכף בבית הכומר העומד מחוץ לעיר הנז', הרב השליח נכנס להבית הלז לנוח ולהנפש קצת מיגיעת הדרך, בכניסתו להבית ראה, שיהודי א' המלובש בקפאטא משי של שבת, שוכב וישן שם על הארץ, ומטונף מאוד מרוב ההקאות שהקיא כל היום כנז"ל, והביט בו, ואפשר הכירו גם כן שהוא היא מתלמידי רבו הבעש"ט הק', ומסתמא שאל הרב השליח את הגוי השומר דשם, על היהודי הזה השוכב שם וישן, מי הוא, ומה עושה כאן. ומסתמא השיב לו וסיפר לו שזה היא הרב דעיר הלזו ובא להכומר שרוצה להמיר דתו כו' כו', הרב השליח הבין היטב מה שלחו רבו הק' לכאן, ונתיישב לו היטב על המניעות שאירע לו, שהוא מעשה שטן למנעו כי ובזה נתן בלבו שבח והודיה לשמו ית' על שנתן התחזקות בלבו שלא לשמוע אל השטן בזה, וישב שם ערך שעה א' וינפש מגודל עייפות ויגיעת דרכו, השיכור הקיץ משנתו, ורצה תיכף למזוג לו עוד כוס גדול עם יי"ש ולשתות, הרב השליח אחזו בידו, ואמר לו, אחי ידידי מה שיהיה יהיה, אכן לעת עתה רחוץ ידיך מקודם ואח"כ תשתה יי"ש כרצונך השיכור לא סירב בזה ורחץ ידיו במים שהרב השליח הושיט לו, ורצה לשתות, אמר לו הרב השליח, ידידי, מה שיהיה יהיה, אכן אכול תחלה מעט לחם כי שתיה בלא אכילה לא טוב הוא, גם בזה לא סירב השיכור, ונטל ידיו במים שהרב השליח הושיט לו וביקשו ליטול ידיו להלחם, וגם בירך ברכת המוציא כבקשת הרב השליח והתחיל לאכול והיי"ש עמד מזוג בהכוס, ואכל מחצי החלה וגם מהשלימה שמסר לו הבעש"ט הק' להרב השליח כנז"ל ומיד בהתחילו לאכול נהפך הרב הנ"ל לאיש אחר, כי הסט"א בעל כרחה נפרדה ממנו והלכה לה וגברה בו כח סיטרא דקדושה, ע"י קדושת רבו הבעש"ט הק' שהתאמץ בעדו להוציאו מטיט היון מבאר שחת, וע"י קדושת השיריים של רבו הבעש"ט הק' התחיל לבעור בו גודל הקדושה, וצעק והתחרט לאמר מה עשיתי. מה רציתי להמיר דת אלהינו ית"ש בדת אה"ע, אוי לי אוי לי והתחיל לבכות מאוד ולמרוט שערות ראשו, כו' כו' אין לי תקנה רק לבוא תיכף אל רבינו הבעש"ט הק', הוא יכול לעשות לי טובה וליתן לי תיקון בזה אכן רב הדרך בינינו, מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה לבוא לפני רבינו הק', כו', הרב השליח נחם אותו אחר שראה שהוא בוכה במר לב ומתחרט באמת, אמר לו, הנה ידידי אתן לך עצה טובה ובלבד שתשמע ותציית לדבריי אלה, נלך מכאן החוצה ונלך תיכף למעזיבוז עירו של רבינו הק', ואני אקוה להשי"ת שיושיענו ויגיעיו לשם בלילה זו להיות אצל רבינו הבעש"ט הק', כי הרב השליח הבין שבוודאי יהיה להם קפיצת הדרך בכח רבם הבעש"ט זצ"ל, מאתר שהרגיש וראה שהסט"א נפרדה והלכה לה בכח גודל קדושת רבי הבעש"ט הק' זצ"ל ובפרט שראה גודל היגיעות והמניעות שהיה לו על הדרך והשי"ת עזר לו להתעצם נגד הסט"א להגיע לכאן במס"נ גדול, לכן אמר לו הרב השליח אני אתן לך עצה טובה מאחר שרואה אני שאתה מתחרט בחרטה גמורה על העבר, אחוז היטב בחגורה שלי ונלך מכאן למעזיבוז תיכף ומובטת אני בחסדי ה' בכח עוצם קדושת רבינו הבעש"ט הק' שנגיע ונבוא תיכף בעוד מינוטין אחדים לבית רבינו הבעש"ט הק' ע"י קפיצת הדרך נגיע למחוז חפצינו בעזה"י לבית רבינו הבעש"ט הק' כי הרב השליח הבין שבודאי יהיה להם קפיצת הדרך, כן הוה יצאו מבית מכומר והתחילו לילך לדרכם למעזיבוז באישון לילה ואפילה, ואחר איזו מינוטין אחדים הגיעו ובאו לעיר מעזיבוז שהיתה העיר ניכרת להם ותיכף הלכו לבית רבם ונכנסו ובאו לפני רבם הבעש"ט הק', הבעש"ט הק' עדיין היה יושב על שולחנו הק' עם המסובין שלפניו בבואם הביתה, נפל הרב השליח שם ארצה ונתעלף מחמת גודל עייפות וטורח ויגיעה מהדרך הזה, הבעש"ט צוה להקיצו ולהשכיבו על המטה לנוח שם, הרב המוסת התחיל לבכות ולקונן לפני רבו הבעש"ט הק' על מה שעבר עליו במה שרצה להמיר דת יהודים כו' כו', מובן שנתן לו רבו הבעש"ט הק' תיקון כראוי, ונעשה צדיק גמור ובע"ת גמור. זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן:
וסיים בזה הרה"ק ה"ר נחום דוב וז"ל חתן אדמו"ר מס"ג זצ"ל. בלשון קדשו. הנה מהמעשה הנוראה הלזו יש לנו מסר השכל ללמוד מזה ג' דברים לידע ולהזהר בהם. א'. שלא להקל ח"ו נגד משיגי גבול. בענין חזקה. רק לצעוק ולמחות בזה בכל האפשרי. ב. שלא ליגע ח"ו בבן טובים לקפח ולגרע חיותו אפילו במקצת ח"ו. ג'. להזהר בסעודת מלוה מלכה. כי בכאן הכריעה מצוה זו סעודת מלוה מלכה על כל המעשים טובים של הרב הנ"ל. ועל ידה ניצל הרב הזה מרדת שחת בעזרה"י: