אור ברסלב
האוצר מספורי צדיקים מעשיית ושיחות הקדושים

האוצר מספורי צדיקים· רבי אברהם יצחק אנזל סובלמן

מעשיית ושיחות הקדושים

אמרות טהורות

מעשה נוראה ונפלאה אשר הי' במדינת ספרד:

במדינה הזאת יש עיר הנקראת סרגוזא והמנהג של היהודים דשם שהי' עושים תמיד בחודש אדר חג הנקרא פורים סרגוזא על שם הנס שהי' להם. הנה העיר הנ"ל גדולה היא מאד ודרו שם הרבה יהודים והי' בה י"ב מחלקות. ולכל מחלקה הי' להם בהכ"נ ורב מיוחד.

והי' מנהג של המלך ספרד ליסע בכל שנה לעיר הזאת ובבואו הי' עושים לו היהודים כבוד ויקר גדול וכל רב מהמחלקה שלו הלך לקבל פני המלך עם ארון הקודש וס"ת בתוכו לכבוד המלך. ויהי' לימים נתייעצו היהודים הלא המלך לא יפתח את הארונות לראות אם יש שם ס"ת ולזאת למה צריך לנו לטלטל הס"ת ג"כ והוסכם ביניהם לילך לקבל פני המלך רק עם הארונות לבד בלא הס"ת. וכן הנהיגו איזה שנים שעשו ארונות יפים רק לקבל בהם פני המלך:

והנה לימים הי' מומר אחד אשר גידלו המלך ונעשה אצלו שר גדול מרואי פני המלך פעם אחד כשבא המלך מנסיעתו מעיר הזאת התפאר לפני שריו ועבדיו איך שהיהודים מהעיר הזאת עושים לו כבוד גדול כזאת שאף סיפרי תורתם אשר יקר בעיניהם מכל מחמדי כסף וזהב ג"כ לוקחים אתם בעת שיצאו לקבל פני אז אמר השר המומר הנ"ל לפני המלך תדע כי התל יהתלו בך היהודים כי אינם הולכים נגדך רק עם ארונות ריקם. אז אמר המלך בחרי אף וחמתו בערה בו. אם אמת הדבר הזה אני אדע מה לעשות להם ויאמר השר להמלך איעצך שתבא פתאום אל העיר וכאשר יביאו לקבל פנים עם הארונות חצוה לפתוח לך ותראה כי האמת כדברי. והמלך הסכים לעצתו והנה בלילה שקודם ביאת המלך חלם לכל רב מהי"ב מחלקות שיראה תיכף בלילה להניח ס"ת בתוך הארון הריקה וכן עשו כולם עפ"י החלום ולא ידעו זה מזה כלום. ויהי הבוקר אור בא המלך פתאום להעיר והלכו כל רב מהמחלקה שלו תיכף עם הארון הקודש לקבל פני המלך כדרכם תמיד וכשבאו כולם אמר המלך להם תשואות חן לכם היהודים על גודל הכבוד שאתם עושים לי ואני אתפאר מאד בתורתכם הקדושה ע"כ אני רוצה לראות אותם. ותיכף פתחו הארונות והראו לו התורה הקדושה וכראות המלך זאת נתמלא חמה וקצף על המומר המסור ואמר אליו הנה אתה רצית להשמיד את היהודים שומרי מצות המלך לכן גמולך ישיב בראשך ותיכף צוה המלך לתלות את המסור ועשו בחוץ עץ ותלו אותו כן יאבדו. ע"כ עשו הקהילה הזאת יום הזה יו"ט יום שאירע בו המעשה זאת ונקרא חג הזה פורים סרגוזא לזכר הנס שנעשה בו וכן יעשה לנו השי"ת תמיד נסים ונפלאות אכי"ר:

מעשה נורא מהרה"צ הקדוש מבא קדישא מוה"ר ישראל מ"מ דק"ק קאזניץ זצוק"ל זי"ע מ"ס בש"ס בארת מים מהרב הקדוש ר' צבי הכהן זצ"ל מרימאנאוו וז"ל שמעתי מהרב החסיד ש"ב מו"ה ר' הערשילי איטשעם זצ"ל ששמע מפי המגיד הקדוש בעצמו שאמר לפני התיבה בשנה האחרונה לימי שני חייו כאשר הי' מתפלל כל נדרי לפני העמוד, אז קודם ויאמר ה' סלחתי כדבריך עמד המגיד הקדוש ואמר רבש"ע גודל גבורתך מי יוכל לספר ולמלל כי לא ידע איש גבורתך זולתך [כמאמר הח' לו ידעתיו הייתיו] וגודל חולשת גופי לא ידע ג"כ שום אדם זולתך והראיה כי מנהגי בכל שנה ושנה להתפלל מדי יום ויום לפני התיבה ובשנה זו לא עמדתי לפני התיבה בכל יום כמנהגי. הלא ידוע לך רבון כל העולמים כי סיבתה היא מחמת חולשת גופי ואשר בכל חודש אלול דהאי שתא עמדתי לפני התיבה בכל יום בתפלה ובתחנונים. הנה רבון עלמין הלא ידוע לך ג"כ כי לא עשיתי זאת למעני רק למען עמך בית ישראל והנה א"כ היא. אחת שאלתי מאתך ה' יתעלה מה זאת כי עלי נקל הדבר לקחת עול בניך בנ"י עם חולשת גופי לייגע א"ע בעבודה ותפלה על עמך בנ"י. ולך ה' הגדולה והגבורה קשה עליך לומר הב' תיבות סלחתי כדבריך והוסיף עוד ואמר רבון כ"ע אולי תאמר כי מסיבת חסרון הצדיקים בעולם תמנע לומר סלחתי כדברך. הלא יש לך ברימאנאוו הרב ר' מענדילי מפריסטוג אשר יעמוד כנגד כל צדיקי הדור. ואפשר מפאת חסרון האורים ותומים תמנע באמירת הג' תיבות ס"כ הלא בלובלין יש לך החוזה ר' איציקיל המאיר כאורים ותומים אשר הי' נקבע על לבו של אהרן כ"ג. ואפשר תאמר כי יחסר לך בעלי תשובה הנה אנכי עם חולשת גופי מוכן לעשות תשובה בעד כל ישראל. ונא ובקשה ממך אמור סלחתי. והי' מכפיל דבריו ג"פ ואח"כ צוה להנועמי זמירות לשיר בקול נעים ופתח את פיו הק' וקרא בקול גדול ויאמר ה' סלחתי כדבריך ע"כ:

והרב החסיד הנ"ל הי' בסאדיגערע אצל הרב הק' מוה"ר ישראל זצ"ל מרוזין וסיפר לו המעשה הנ"ל וכשסיים לספר אמר:

הרב הק' מרוזין אני מאמין באמונה שלימה שהרב המגיד שמע מפיו של הקב"ה סלחתי כמו משרע"ה ולולא זאת לא הי' מתפלל תפילת ערבית ומהפלא כי הרה"ק מוה"ר יעקב יצחק זצ"ל מלובלין הרגיש הדבר כי אז בליל יו"כ אמר אחר תפלת ערבית מי יתן כי יפנה היום ונתבשר בשורות טובות מקאזניץ כי החולה השוכב על מטתו הרעיש כל העולמות עכ"מ:

מעשה נוראה מהרב הקדוש יסוד עולם גאון הגאונים רבינו חיים בן עטר זצ"ל בעהמ"ח ספר אור החיים על תורה:

ועוד זאת נודע ושמעה אזנינו מתרומת נפלאותיו שהפליא בארץ מגורתו בעיר סאלי יע"א כי תהלוכות האיש זה המורם בעם הי' תמיד למופת לבני דורו ויתנו כולם עדיהם עליו כי קדוש הוא לאלקיו כי ממש תמיד לא מש האהלהו מכותלי בית המדרש והוגה בתורת ה' יומם ולילה ולא פסיק פומי' מגירס'. פעם אחת נתהוה הדבר אשר המלך בארצו הי' רצונו לידע אם נמצא מאנשי מדינתו איש אשר נולד עמו ביום אחד ולידע ולהכיר מהות האיש הזה ותיכף צוה להסעקרוטאר שלו שיחפש בהמענטערקיס של כל אנשי מדינתו וביקשו ולא מצאו רק אחד מזרע היהודים בשם חיים בן עטר הדר בעיר קטנה ושמה סאלי והמלך כששמע זאת לא סיפר לשום איש מה רצונו לעשות ונתחפש א"ע בבגדים פשוטים ונסע להעיר הנ"ל וכשבא לשם שאל לבית הר' חיים הנ"ל והראו לו מגורו וכשנכנס לשם לא הי' אז הצדיק בביתו רק זוגתו ואמרה לו שבעלה יושב בבהמ"ד ותיכף כשנכנס להבהמ"ד וכשראה הצדיק את פני המלך אף שהי' לובש בבגדים פשוטים אשר לא הי' באפשרי להכירו ובפרט מי שעוד לא ראה אותו כלל אעפ"כ תיכף קם ממושבו ובירך עליו ברכתו, ברוך שחלק מכבודו לבשר ודם כדין בש"ע וכששמע המלך זאת הבין תיכף שהוא אינו איש פשוט מאחר שרוח אלקים בו כי מאין ידע לו פתאום שהוא המלך בעצמו לזאת אמר אליו המלך בקשתי ממך מאד שתתרצה לכנוס עמי לביתך ושם אדבר עמך ותיכף נתרצה לו הלכו לביתו וכשבאו אמר אליו המל' תדע ידידי שבקשתי בכל המענטערקי' מי שנולד עמי ביום אחד ולא מצאתי רק אותך לבד לכן באתי אליך כדי שאכיר אותך ועתה שראיתי שאיש אלהים אתה אשאול ממך:

שני שאלות ראשית איך היית מכיר אותי שאני המלך ושנית אם אתה נולדת עמי ביום אחד א"כ המזל של שנינו אחד הוא ומדוע אני מולך בכיפה ויש לי הרבה כסף וזהב ואבנים טובות ואוצרות גדולות ולך אין כל והשיב לו הקדוש תדע ידידי על ששאלת איך אני מכירך שאתה המלך אשיב לך הלא אני מכיר אותך עוד מהעת שבראנו שנינו כי אף אמי הרתה עמי בלילה אחד עם אמך וראיתי אז אף הצלם מאביך שהובא למעלה ומאז אני מכירך ומה ששאלת מדוע אין לי כל גם זאת תדע שאני עשיר גדול עם תורה והרבה חכמות אשר זאת שוה לי הרבה יותר מכל מחמדי כסף וזהב של אוצרותך אח"כ אמר אליו האו"ח רצוני מאד לכבדך עם איזה דבר שהוא לכבודך מאחר שבאת בצל קורתי הדל אבל אני עני ואין לי במה לכבדך לזאת מראה לך דבר חידוש גדול ויהי' זאת טוב לך יותר מהרבה כיבודים ויהי' נצמח עוד מזה טובה גדולה לבני עמי. ולקח האוחה"ק מראות הצובאות קטן ונתן ליד המלך וצוה לו שיסתכל בו ושאל לו מה ראית בו והשיבו שראה בו ארבעה פינות העולם ואמר לו האוחה"ק תחלק בדעתך הד' פינות האלה ותחשוב בדעתך שרצונך לראות החלק מעיר מלכותך ועשה כן עד שראה פלטרין שלו ואח"ז אמר לו תחלק שוב בדעתך הפלטרין על ד' חלקים ועשה כן עד שראה החדר הפנימי אשר ישן בו המלך ושאל אותו שוב מה ראית כעת והשיבו שראה החדר הפנימי אך הדלת סגר ואין ביכולתי לראות מה שבתוכו וצוה לו האוהח"ק שיפשיט את ידו להמסגרת ויפתח הדלת ועשה כן המלך ופשט ידו להדלת אשר ראה בתוך המראות הצובאות והרגיש ממש איך שפתח הדלת ושוב אמר לו האוחה"ק כעת תטה אזנך ועיניך היטב לראות ולשמוע מה מדברים כעת בביתך ועשה כן והמלך אשר ראה ושמע איך שהמניסטער האטיטאנט שלו עומד אצל מטת זוגתו המלכה ופיתה אותה בהרבה מיני פתוים שתעשה מבוקשו והמלכה השיבה לו איך אני יכול לעשות עבירה כזו ולהתעמר בבעלי אבל השר הוא באחד ופיתה אותה בכמה דברים טובים. ולהמלך חרה לו הדבר זה עד מאד ושאל להאוה"ח בבהלה בנפש מרה מה שיעשה כעת עם השר זה והשיבו אשר שכעת יקח החרב שלו החגור תחת יריכו וידקור להשר ישר אל לבו ויעש כן המלך וכל זה הי' נעשה ממש כמו שאם הי' שם בחדר פנים אל פנים. אח"ז אמר להמלך שעוד לא יספר מזה לשום איש רק שישוב לביתו ויעשה סעודה לשריו רואי פניו ויחכה עם המסובי' עד:

שאבוא אל הסעודה ושם נדבר עוד מזה. והמלך הבטיח לו על כל זה וילך וישב לביתו סר וזעף:

עתה נספר מה שהי' שם בהחדר המלך עם שר הנ"ל:

השר נפל פתאום מת מתבוסס בדמו בחדר המלך לעיני המלכה וזאת נוכל לתאר מה גודל הי' החרדה בעיני המלכה כי לא ידעה כלל מאיזה סיבה נפל חלל לפני רגליה כי לא ראתה כלל מי הכהו ותתחלחל המלכה מאד אבל הנעשה אין להשיב והתחילה לחשוב עצות מה לעשות כעת כי ראתה פן יתוודע זאת בין השרים ויתעללו ויחשבו שהמלכה הרגו לכן קראה אחד לסריסי המלך מרואי פניה ותצוהו ליקח השר ההרוג ולגנזו במרתף הגדול של היין בין החביות וצותהו שלא יגלה זאת לשום איש והעבד עשה כמו שצותה לו המלכה. ויהי' ליום המחרת הי' כנסיה בין השרים אודת איזה תיקון המדינה וכשראו שהשר הגדול הזה לא הי' בתוך הבאים התחילו לשאול ולדרוש איה הוא כי הוא הי' תמיד היושב ראש ביניהם ונודע להם שהשר הזה אבד עוד מיום האתמול ולא נודע עקבותיו ושלחו שטאפעטען בכל פינות והגבולין של העיר אבל כולם חזרו לעומת שבאו והלכו והמתינו עוד איזה ימים אבל אין קול ואין עונה והתחילו המניסטורים לטכס עצה איך שיודע איה מקומו של השר ובתוך האסיפה הי' שר אחד שהי' שונא ישראל ביותר ועתה כשראה הצר הזה שיש פתחון פה להרע להיהודים פתח השר הזה את פיו ואמר אין זה כי אם היהודים המיתוהו לצורך חגם ודיבר כל כך עד שנכנס דבריו באזני כל המיניסטורים והטו אוזן קשבת לדבריו. בקיצור הצורר הזה עשה תחבולות כאלה עד שהשיג אף עדות שאמרו שראו בעיניהם איך כמה יהודים הרגו להשר הנ"ל הנאבד. וכששמעו השרים האלה זאת חרה אפם עד מאד ותיכף כתבו פראטיקאל עם גזירה קשה מאד על כל היהודים וחתמו כולם ע"ז וגם העדות והמתינו לעשות דין בהיהודים עד שיבוא המלך ויחתום גם ח"י על הכתב כמנהג:

ויהי כשבא המלך לביתו וכשהציעו השרים לפניו הפרוטיקאל עם הכתב השיב להם המלך אשר בעוד איזה ימים יעשה סעודה גדולה ויבוא גם אחד אוהביו חכם אחד גדול מאד וידבר עמו מזה העסק ואז יחתום על הכתב. והמלך צוה להכין הסעודה וצוה שגם כל השרים ואף העדים יהי' בין הקרואים ויהי' כשבא יום המוגבל:

והסעודה התחילה צוה המלך לכל שריו שיחכו עד שיבוא גם החכם והמתינו כולם ובתוך כך ראו איך שבא פתאום להבית איש יהודי אחד לבוש קרעים טלאי ע"ג טלאי והמלך כשראה אותו תיכף קם ממושבו וקיבלו בספ"י ובשמחה גדולה והשיבו לימינו והשרים כשראו זאת כן תמהו כי לא הבינו כלל מה היא השמחה גדולה כ"כ מהמלך עם היהודי הנבזה וחדל אישים הזה אשר צוה לחכות עליו ולעשות לו כבוד ויקר כזה אבל לא העיזו לשאול המלך ע"ז. והיהודי האוהח"ק לא הביט כלל בפני השרים רק ישב א"ע בראש הקרואים אצל המלך וצוה להביא לפניו מים לרחוץ ידיו ואכל לחם ובצלים ולהמלך צוה לאכול סעודתו עם שריו ולא דיבר עם שום איש רק המלך דיבר עמו באהבה רבה וכל השרים הי' נבוכים וכשגמרו לאכול צוה המלך להגיש לפניו הפרוטיקאל לחתום עליו והראה גם להאוהח"ק הכתב וכשהסתכל בו שאל להשרים אם אמת הדבר הזה והשיבו כולם פה אחד שברור היא כשמש והראו לו גם העדים שהי' בתוך הבאים אז אמר האוהח"ק אם אמת היא הדבר אזי בודאי כל היהודים אינם שוים להניחם אך אמר להמלך שימתין עם חתימתו עד שיגמור הסעודה כולו כדי שלא לערב השמחה. ובתוך כך צוה המלך להביא יין מהמרתף וביקש מהאוה"ח שישתה עמו כוס יין והשיבו אשר יין זה לא אשתה אך אחר גמר הסעודה אלך עמך ועם עוד איזה אנשים להמרתף ואני בעצמי אבור לי יין טוב לשתיה וייטב הדבר בעיני המלך וכשגמרו הסעודה הלכו המלך ומקצת השרים הגדולם עם האו"ח להמרתף וצוה האוה"ח שגם העדים ילכו עמו להמרתף ויהי כשבאו לתוכו הריחו כולם ריח רע מאד וצוה האו"ח שיבקשו בכל המרתף ובכל פינה וכן עשו עד שמצאו השר ההרוג מוטל בין החביות ויהי כשראו העדים והשר הצורר והשאר שרים דבר זה ויחרדו ויצאו לבם מאד כי הבינו גודל הפסק שיעשה כעת המלך עליהם כי בטח ישוב להם המלך גמולם בראשם אז סיפר להם המלך כל המעשה אשר ראה בעצמו אצל איש היהודי הזה כל הנעשה בפלטרין שלו ואמר להאו"ח אשר כעת יעשה הוא הפסק מה לעשות עם העדים והשרים אשר ביקשו לשלוח יד בכל היהודים והשיב האוהחה"ק אשר דין זה כתוב ומפורש בתורתינו הקדושה אם יעידו עדים באיש שהרג הנפש אזי יד העדים תהי' בו בראשונה להמיתו ואם ימצאו ששקר העידו אזי יעשו להם את זמם לעשות ועכשיו שהעדים העידו שקר וכן השרים קיבלו העדים בלי חו"ד לכן הפסק מהכתב:

שעשו הם בעצמם על היהודים יהי' נעשה להם וכן נתקיים להם הכל כמו שאמר האוה"ח הקדוש ואח"ז הלך לדרכו והמלך השיב להם גמולם בראשם ועשה בהם שפטים כאשר זממו לעשות בהיהודים ושקטה הארץ וגם המלך עשה טובות רבות ליהודים בני מדינתו והשי"ת ישלח לנו במהרה ג"צ אמן:

מעשה נוראה מהרב הרמב"ן זצ"ל:

הרב הרמב"ן ז"ל הלך פ"א ביומא דפגרא עם תלמידיו אל חוף הים בעיר ברצלונה וראו איך שהאומנים הי' גומרים ספינה גדולה וחדשה ונתאספו שמה הרבה אומנים לגלול הספינה להים ולא הי' יכולין לגררה מרוב גדלה ונתאספו שם הרבה אנשים ואף המלך הי' שם ויהי' כראות הרמב"ן רוב העבודה והעצות שבקשו האנשים ועוד אינו יכולין להסיע ממקומה אמר לתלמידיו בלחש ראו איך הרבה אנשים ביקשו עצות להביאה להים אם הי' ברצוני הייתי מביאה תיכף לים בנקל בלי שום טרחה אך באמרי פי לבד. וסובב הדבר שהגיעו הדברים האלה לאזני המלך ויהי כשמוע המלך דברים האלה צוה להביא לפניו הרמב"ן ז"ל וביקש ממנו וצוה לו שתיכף יעשה לעיניו ולעיני כל הנאספים שמה כמו שהתפאר לפני תלמידיו ואם לא דמו בראשו. וכראות הרמב"ן שאין לו מקום לברוח וירא מאד שאם יגיד להמלך פן ירצה ממנו ללמדו אופן ההשבעה או שיעליל עליו המלך שהוא מכשף לכן צוה שיכין לו ספינה קטנה בים עם מלח אחד כדי שתיכף אחר שיבוא הספינה לים יוכל לברוח מפני המלך וכן הי' המלך צוה תיכף להכין לו ספינה קטנה בים עם מלח להנהיג הספינה והוא נכנס בה ואח"ז השביע הספינה הגדולה ותבוא אליו תיכף מעצמה בהים והי' לפלא בעיני כל הרואים ואח"ז תיכף כתב פסקא בשם קפיצת הדרך וישימה בקצה ספינתו הקטנה וירדם המלח ותלך הספינה מעצמה בשעה קטנה למרחוק מאד מהעיר ברצלונה. ויהי' כשהגיע הרמב"ן למחוז חפצו הקיץ המלח והכיר שהם כעת במדינה אחרת הרחק מאד מעיר מגורו ויחרד המלח מאד ושאל להרמב"ן עצה איך לשוב למקומו בים גדול ובמרחק רב כזה עם ספינתו הקטנה אז השיבו הרמב"ן והבטיחו שבל יירא כלל ונתן לו פסקא קטנה ויצווהו להניחו בקצה ספינתו ואז תלך הספינה מעצמה למקום מגורו אך שצוה לו אשר תיכף כאשר:

תגיע ספינתו בשפת הים יטיל הפסקא לים ואז יוכל לילך לבטח לעירו וכך הוי המלח תיכף כשהניח הפסקא בקצה הספינה הלכה בשעה קלה מרחק רב מאד ובין כך וב"כ נרדם המלח והספינה עשתה דרכה בים עד שהגיעה לחוף הים ומחמת שהמלח הי' ישן לא זרק הפסקא לים והלכה כך הספינה במהירות גדולה עד שבאתה לשער העיר ואנשי העיר כראותם אשר ספינה קטנה עם איש אחד בתוכה הלך בעיר במהירות כך על היבשה ותהום כל העיר אחריה ומרוב צעקתה הקיץ הספן ולקח תיכף הפסקא וקרעהו ואז תנח הספינה בחצי העיר ושם עשו בני העיר מגדול לזכרון עד היום הזה זי"ע:

מעשה מהרה"צ הקדוש אדמו"ר מקאצק זי"ע:

בעת שהי' ההתנגדות גדול על החסידים שהי' נוסעים להרב הצדיק הנ"ל זי"ע באותו עת הי' בעיר אחת קטנה אברך אחד שהי' משתוקק מאד לנסוע לקאצק ויהי' כשנתוודע זאת לבני עירו שהי' כולם מתנגדים תיכף רדפו אותו בהרבה רדיפת ובזיונות גדולות אבל האברך לא הבט כלל בכל זה ונסע להצדיק הנ"ל וכשבא אל הקודש פנימה התנצל לפניו גודל הרדיפות שיש לו בעירו והרב הצדיק לא השיב לו על כל זה מאומה רק צוה לו שילמוד את עצמו בטוב להיות מוהל ופטר אותו בברכת פרידה והאברך נסע לביתו ולא הבין כלל דיבורו בקדשו ומה יהי' נצמח מזה אבל בטחונו הי' חזקה שבודאי יש בזה איזה כוונה. ובעת ההוא הי' מוטל על הקהל מחוקי המלכות לברור מהיהודים אנשים לעבודת הצבא והבני העיר הזאת מרוב התנגדותם ושנאתם עליו כתבו אף אותו בהכתב לעבוד בצבא ועבד בין אנשי החיל איזה חדשים מרחק רב מעירו ונשא חן מאד בעיני השר החיל שלו ונתן לו זמן ג' ירחים לנסוע לביתו ויהי באמצע הדרך בא לכפר אחד אשר כולם א"י רק כפרי אחד יהודי המחזיק הראנדע והלך לביתו להנפש מעט ובתוך כך שמע איך שסיפר הראנדאר לחבירו מסל"ת אשר ג' נערים שלו עוד לא נימולים והאברך כששמע זאת נבהל ונשתומם מאד והתחיל להציע לפני הרינדאר שיתרצה שהוא ימולם כי הוא מוהל טוב וכך הוי האברך מל ג' נערים שלו ונסע משם בשמחה גדולה כי קיים ג' נפשות בישראל ויהי כשבא לביתו בא אצלו מכתב מהשר החיל שלו שנעשה חפשי לגמרי ונתמלא שמחה והודה להשי"ת ואז הבין היטב הדיבורים:

של הצדיק אשר צוהו להיות מוהל כי כל הסיבובים הי' צריך להיות כדי שיקיים המצות מילה אצל הרינראר הנ"ל וזכות הצדיקים יגן עלינו ועכ"י אמן:

מעשה מהרב הגאון המפורסם מו"ה עקיבא איגר ז"ל אב"ד דפוזנא: פ"א הי' ברצון הרה"ג הנ"ל לנסוע אל אדמו"ר הרה"צ רמ"מ מקאצק ז"ל להתראה עמו פא"פ ומסתמא הי' בזה איזה ענין עמוק מאד ובאמצע הדרך נתאכסן בכפר אחד אצל הרינדאר וביקש ממנו שיתן לו איזה ספר והשיבו בלשון כפרית, רבי לי אינו נחוץ שום ספר רק ראה רבי זה הספר נמצא בביתי ובדברו הושיט לידו הספר הקדוש אור המאיר מהרה"צ הגדול מו"ה ר' "זאב וואלף" ז"ל מק"ק זיטאמער והגאון רע"א נטל הספר מידו והסתכל בו והפך העלים אחת הנה ואחת הנה ואח"ז נשקו כמה וכמה פעמים מרוב חביבתו והרינדאר ראה כל אלה וצחק בקרבו ולעג לו כי לא הבין עבור מה נשק הספר ומה היא חביבתו כ"כ ספר הזה. והג' נתחזה בעיניו כמתעתע לפי שכלו הגסה וכשרצה הג' לנסוע משום ביקש מהרינדאר שימכור לו הספר ולא רצה באין אופן והג' הבטיחו לתת לו כמה שירצה אבל הוא באחד ומי ישיבנו כי לא ימכור לו בעד כל הון אך ורק באופן אם יבטיחו בבן קיימא והג' מרוב חביבתו להספר הזה הבטיח לו בב"ק ונתן לו הספר במתנה: ויהי כנסוע הג' משם באמצע הדרך פגע בבנו הג' ר' שלמה איגר ז"ל וכששמע מאביו תוכן נסיעתו היא לקאצק לאדמו"ר דשם. התנגד לו והפציר בו הרבה מאד עד שהג' הרע"א נתפתה לדברי בנו ונסע עמו חזרה לביתו ולא ראו זא"ז ועל זה הי' אומרים העולם שבאם הני תרי עמודי עולם הי' ראו זא"ז פא"פ הי' נצמח הרבה חדשות בעולם אך הדור לא זכו לכך והשי"ת ישלח לנו גו"צ במב"י אמן:

עוד מהגאון הנ"ל מה ששמעתי מאיש מהימן:

פעם אחת באה לנסוע אצלו בתו על החג ולאחר יו"ט כשרצתה לנסוע חזרה לביתה הלכה לחדרו ליקח ממנו ברכת פרידה מאביה הג' ז"ל אך אביה הג' דחה אותה על יום אחר ויהי בשהגיע יום השני הלכה פ"ש אצלו ושוב דחה אותה פעם שנית על יום המחרת וכן עבר ימים הרבה והוא דחה אותה בכל פעם. על יום המאוחר והי' זאת לפלא בעיניה מאד אך לא העיזה לשאלו על זה ובין כך וב"כ עבר זמן רב ופחדה מאד עבור זה כי הבינה אשר לא דבר פשוט הא ולא לחנם עכב אותה הג' מלנסוע. והתישבה בדעתה יהי' מה אשאל את פיו ואשמע מדוע עיכב אותי זה זמן רב ויהי ליום המחרת הלכה לחדרו עוד הפעם ליקח ממנו ב"פ כדרכה וכששמעה אשר שוב דחה אותה אז התחילה לבכות לפניו במר נפשה והפצירה בו מאד שיאמר לה מהות הדבר העיכוב עד כה כי מאד דאגה נפשה על בעלה ובניה אם לא אירע להם איזה נזק ח"ו וכשראה הג' רוב בכייתה הלך החוצה והסתכל לשמים ותיכף שב לחדרו ואמר לה שכעת בא הזמן שתוכל לשוב לביתה ובירכה ברכת פרידה והבטיחה שתשיב לביתה בשלום אל בעלה ובניה וצוותה שאל תדאג על ההפסד שהי' לך בביתך כי אני מבטיחך שהשי"ת ימלא חסרונך ויתן לך הצלחה בכל אשר תפנה. ובעת ההיא הי' הריבליציע הגדולה בעיר ווארשא מקום אשר דרה האשה הנ"ל בת הג' ז"ל וכשבאתה לביתה ראתה שהבית שלהם נשרף לגמרי ולא ניכר מקומו כלל וכל רכושם נשרף אך כל בני ביתה נשארו בשלום בלי פגע ומאז הבינה שמה שעיכבה אביה הי' לטובתה שאם היתה בביתה בעת ההיא מסתמא הי איזה נזק וכן נתקיים אח"ז ברכת אביה כי התחילה לעסוק במסחר י"ש מתוך דחק גדול והצלחה האירה פניה אליהם וגדלו והצליחו בזמן קצר כמו שהבטיח לה אביה הג' ז"ל זי"ע:

תוכן העניינים

האוצר מספורי צדיקים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה