האוצר מספורי צדיקים· רבי אברהם יצחק אנזל סובלמן
אמרות טהורות
מהרב הצדיק הק' מו"ה יהודה צבי זצ"ל אב"ד דק"ק ראזדיל חתנא דבי נשיאה הרב הק' מו"ה צבי הירש זצ"ל מזדיטשוב:
פעם אחת בעת שנתן לו חסיד אחד קוויטיל עם פ"נ כנהוג אמר לו הרה"צ מראזדיל ז"ל בזה"ל אתה נותן לי כעת קוויטיל עם פ"נ בחשבך שאני גיטער יוד מה אעשה בעלמא דאתי:
כאשר יתוודע לך שאין אני גיטער יוד ותתבע ממני בחזרה הפ"כ מאין אקח שם להחזור לך בשגם אם אני יודע האמת שאינני גיטער יוד איך אני לוקח ממך אבל הענין הוא כך כי ירמיה הנביא קילל אנשי ענתות הכשילם בבני אדם שאינם מהוגנים שכאשר יתנו צדקה יזדמן לפניהם אורחים שאינם הגונים והוא פלא איך הי' ירמיה שונא ישראל כל כך. אבל הענין הוא כך כי ירמיה ראה כי האנשי ענתות לא היו ראוים באין אופן להוושע עפ"י משפט התורה לפי שורת הדין רק לפנים משוה"ד ממדה של וחנותי את אשר אחון אעפ"י שאינו הגון ששם רצון הפשוט להיטיב בלי שום טעם וזכות בחי' עתיק לא בסבא טעמא כידוע והנה באתערותא דלתתא אתער עובדא דלעילא וצריך האדם לעשות למטה איזה עובדא שבזה יעורר בחי' עתיק וכו' והוא כאשר אדם משפיע ונותן צדקה למטה אף לשאינו הגון אז מרחמים עליו מן השמים מדה כ"מ אף שאינו הגון וזאת התפלל ירמיה על אנשי ענתות שיזדמן להם אנשים שאינם הגונים ועי"ז יוושעו גם המה מהיכל וחנותי כו' אעפ"י שאינם הגונים וסיים הרה"ק ז"ל בזה"ל וכהיום שאתה נותן לי פ"נ שאני באמת איני הגון הנה מהראוי שתוושע מהיכל וחנותי את אשר אחון אעפ"י וכו' ודפח"ח:
הרב הגאון מו"ה ענזיל ז"ל מסטריא שאל את הה"ק מראזדיל ואמר לו כמדומה אני אשר הנהגות רעבישקייט להיות גיטער יוד הוא ג"כ תאווה ככל התאוות והשיב לו הה"ק ז"ל בחכמתו אמת הדבר אבל לזאת התאווה אין יכולין להגיע עד שמשברין מקודם כל התאוות:
בימי חורפו עת הסתופף בצל הקודש רבו המובהק וחותנו הה"ק מוהרצ"ה ז"ל מזדיטשוב הי' שוקד מאד בנגלות תוה"ק וארבע ש"ע ואז הסתופף ג"כ הרב וכו' שהתחיל בנערותו לדפוק על הדרך להיות רבי וגיטער יוד פ"א אמר לו החכם הרה"ק מראזלא ז"ל בדרך צחות ביני ובינך יש חמשה חלוקים א' שאני רשאי לגלות כוונתי ואתה אינך רשאי שכשאני שוקד על דלתי הש"ס ופוסקים רשאי אני לגלות שאין לי פרנסה ואחשוב להיות מורה הוראה ואתה בעמדך בחצות ליל ותלך למקוה ותאמר החצות והזוהר וכו' להיות:
רבי אין נאה לגלות ולומר חפץ אני להיות רבי ב' אני יכול לידע מתי נשלמה פעולתי ואומנתי כשאני בקי בכל הד' ש"ע ואתה אינך יודע מתי הושלמה כוונתך כי אין שיעור לדבר אם מאה מקוואות או ה' מאות הג' עלי באפשר להמצא מבין שמנסין אותי אם אני בקי ושגור על פי הש"ע ועל ענינך אין בנמצא מבין כי רעבישקייט הוא ענין פנימי הד' אני צריך עיר אחת ואתה צריך עולם עיר אחת אפשר שתמצא משוגעים שיקחו אותו לרב ומו"צ אבל עולם שיהיו משוגעים לקחת אותך לרבי וגיטער יוד היא סברא רחוקה החמישית שאני אהי' גם רבי ואתה לא ודפח"ח:
פ"א הוכיחה אותו זוגתו הרבנית הצדיקת מ' שרה ע"ה בת הה"ק מוהרצ"ה ז"ל מזדיטשוב אודות אשר פזר נתן לשונאיו כי הי' דרכו בקודש להעניק לאנשי ריבו מטובו והוכיחה אותו באמרה אליו הלא ידעתיך לאיש מופת וקדוש ה' מדוע לא תעניש הרשעים הללו והשיב לה בחכמתו. הנה בנוהג שבעולם אשר כמה מאות ואלפים נפשות מישראל נוסעים לצדיק אחד ונותנין לו מעות ומהו הענין בזה למה יתנו מרבית אנשים כ"כ לאיש אחד אמנם הענין שכל בנין צריך יסוד מקודם ואם אין יסוד חזק נופל הבנין ואין שוה כלל והנה כל העולם בכללו נקרא בנין אחד והצדיק הוא היסוד מהבנין כמש"כ וצדיק יסוד עולם נמצא שהצדיק הוא המעמיד העולם ממילא ראוי שכל העולם יתנו לו מעות להחזיקו מכספם וזהבם כי הוא המעמידם ומקיימם אולם קשה לי למה העולם נוסעים גם אלי ונותנים לי מעות הלא אנכי היודע שאין אני בגדר וצדיק יסוד. ונתיישבתי שיש עוד דבר אחד הוצרך לבנין העולם עפמש"כ במס' חולין תולה ארץ על בלימה אין העולם מתקיים אלא על מי שבולם א"ע בשעת מריבה נמצא שמי ששותק לשונאיו ואינו פותח פיו לדבר נגדם הנה הוא מקיים עולם ומלואה ושוב מגיע לו מהעולם מעות מהדין ע"כ אתה הרבנית שמע לקולי יותר טוב לשתוק ולסבול לשונאינו ויריבנו ונשאר בפרנסתינו עכד"ק:
בעת שהרה"ק הנ"ל חלה חולי האחרון צוה קודם פטירתו להגיש לידו הכתבים שלו (המה ס' עמוד התורה ודעת קדושים:
אשר כתבה בכל יום מעוטף ומוכתר בטלית ותפילין סגור ומסוגר והסתכל בהם והתחיל להתנצל כי אינו הניח בן זכר ואמר אבל תמכתי יתידותי בספר החכמה ואמר אז על כתביו איך זאל נישט קענין דעם מחבר וואלט איך גיזאגט אז אמלאך אלקים האט עס גישריבען גלייבטץ אונז מיר מוזען זיך אצונד אסאך מיטשען מיר זאלין פאר שטיין וויא אזוי מיר האבין דעמילט גימיינט ווען מיר האבין דאס געשריבען. שמעתי מאיש מהימן כי בעת אשר בתו הצדיקת מרת הינדא ע"ה שכבה על ערש דוי קודם פטירתה שאל כמעט בכל רגע על מעמדה ומצבה כי מאד היתה חשובה בעיניו ובשבת האחרון ממחלתה הלך לבקרה אחר תפלת מוסף וצוה לכל העומדים שמה לצאת וסגר א"ע עמה ביחוד ואח"כ יצא ולא אמר אגיטען שבת כנהוג ולא שאל עלי' כל אותו השבת והיא אסתלקת באותו השבת ונפטרה והי' זה בשבת שלפני הסליחות ולא נודע מה הי' הענין הזה מה שסגר א"ע ביחוד עמה עד ליל א' דסוכות בבואו בשמחה לתוך הסוכה כמנהגו הקדוש לנשק כל הדפנות וכל מקום מהסוכה בליל ראשון בבואו אל הסוכה בריקודים ושיר ושבח ותיכף אחר בציעת הפת אמר בזה"ל לאזין מיר דער ציילין אביסיל פון אונזער טאכטער הינדא ע"ה ווען מיר זענין שבת פריא אריין גיקומען האבין מיר שוין גיזעהן וויא אזוי דיא זאך באשטייט אסימן מיר האבין שוין גאנץ שבת נישט גיפרעגט אויף איהר האבין מיר זיך בארעכינט אונזר צער וועלין מיר שוין מקבל באהבה זיין נאר וואס ועלין מיר טוהן מיט דעם צער פון דעם שוועהר דער רבי אז ער וועט אויף יענעם עולם גיוואר ווערין היינו דעם התקשרות מיט נכד הרבי ר' משה ליב מסאסוב (כי נכדו הוא ההה"צ מו"ה יעקב ז"ל מזאבלאטשאב הי' אז חתן הרב מראזדיל) האבין מיר זיך מיישב גיוועזין מיר קענין דען נישט דאם וואס אלישע הנביא האט גיקענט ויסגור הדלת וישם פיו על פיו כו' וע"כ סגרנו הדלת והי' ברצונינו לעשות כמו אלישע ובא אלינו חתני ורבי ואמר לנו כלך מזה כי הוא ענין מסוכן ואח"כ תיכף פתח הרב מראזדיל לומר תורה ע"פ ואורח צדיקים כאור נוגה וכו' ע"כ זכותו יגן עלינו אמן:
מעשה נוראה מנסתר אחד:
בכפר אחד לא רחוק מעיר האמבארג הי' דר רינדאר אחד ושמו הי' רפאל ואשתו שמה ציריל ופרנסה שלהם הי' מהרינדא שהי' להם באותו כפר זה כמה שנים והרפאל הנ"ל לא הי' נודע בפני כל מהנהגתו ולא בא בשום פעם להבה"כ להתפלל רק תמיד הי' יושב מתבודד בהיער הסמוך לכפר עם בן יחידו ובערב הוא בא לביתו והביא עמו לפעמים חבילת עצים למכור וזאת הי' לפלא בעיני כל בני עירו מאין יש לו לשלם הראטעס להאדון עבור הראנדע הלא מעולם לא ראו לבוא לביתו שום איש ליקח ממנו איזה דבר וגם לא הי' בה מה למכור וכאשר שאלו אשתו ע"ז השיבם אף לה לא נודע רק כאשר יגיע הזמן פרעון נתן לה בעלה כתב מהאדון ששילם הראטע ובכן נשאר אצל כל מכירו הרפאל הנ"ל לאיש פלא אבל זאת לא עלה כלל על רעיון שום איש לחקור על מהותו ולכן נקרא בפי כל בשם התם. פ"א נסע גביר גדול אחד מילידי האמבארג לעירו ודרכו הי' ע"י אותו הכפר והגשם הי' יורד בעת הזאת וצוה למשרתו לעמוד בהקרעטשמע מהכפר עד שיפסוק הגשם וכשבאו להבית לא מצאו רק האשה ציריל ושאלו על בעלה ואמרה להם שבעלה הוא בהיער ונתישב הגביר בדעתו לראות מה הוא עושה שם וצוה למשרתו לילך עמו להיער וכשהלכו כך שמעו קול לימוד מרחוק והלכו כך אחר הקול עד שהגיעו להמקום אשר רפאל עם בנו לומדים שמה בדבקות ובחשקות גדול והי' זה לו לפלא כי הי' מכירו מקודם לאיש ע"ה אשר אינו יודע אף להתפלל והמתין כך עד בוש ובתוך כך ראה הרפאל הנ"ל איך שהגביר עומד אצלו אז נתן לו שלום וכן בנו ולא דיבר עמו כלל וחזר ללימודי והגביר נשאר עומד כמתפלא כי לא הבין אם ראה זאת בהקיץ או בחלום וכשראה שלא דיבר עמו עוד הלך חזרה להקרעטשמע וחישב בדעתו שילן שם בלילה וכאשר הר' רפאל יבוא לביתו ידבר עמו כאשר עם לבבו וכן הי' בערב כאשר בא הר' רפאל עם בנו לביתם עם חבילת עצים על שכמו ושכם בנו כדרכו ושינה את טעמו וכשרצינו לילך לישן ע"ע אז הלך אצלו הגביר ואמר לו אדוני שמעני:
קשה אחת אני שואל ממעלתו ורק שלא ירע בעיניו עלי וזאת היא יש לי בת יחידה לכן בדעתי להתחתן עמו וכבודו ירבה עלי מוהר ומתן ואני אתן לו ונתרצה לו הר' רפאל אף בלי מעות אך באופן שבל יוודע ממה שראה לשום איש והגביר הבטיחו לזה ותיכף שלח משרתו לעיר להביא מאכלים כידו הרחבה ובאותו לילה נעשה תנאים למזל והגבילו זמן החתונה על ב' חדשים ולמחרת היום נסע הגביר לביתו שמח וטוב לב וכשבא לביתו סיפר לאשתו ובתו איך שהשי"ת הזמין לבתו יחידתו שידוך הגון וכבר נעשה תנאים למזל אך כשאמר להם עם מי אז געו כולם בבכי ואשתו התחילה לצעוק עליו מדוע עשה כזאת ליתן בתו יחידתו לאיש מסכן כזה אך מה הועיל צעקתה הלא כבר נעשה ואין להשיב והגביר מחמת הבטחתו לא הי' יכול לספר לה מזה כלל והכלה מרוב צערה נפלה למשכב וכן עבר הב' חדשים ובתוך הזמן הכין הגביר מלבושי פאר עבור החתן והכלה כנהוג וכשהגיע יום המוגבל נסעו הגביר עם זוגתו והכלה להכפר אשר דר בו החתן וכשהגיעו לשם כראות הכלה החתן שלה נתנה קולה בבכיה ומרוב צערה נתעלפה עד שלא יכלו להקיצה והר' רפאל והחתן נעלמו מעיני כל וכשראה זאת הגביר רץ תיכף להיער ונפל לפני רגליו של ר' רפאל לעזור להכלה אשר הגיעה עד שער המות אז נתן לו עשב להניח על פיה ויקיצה ובאופן שתפייס להחתן וכך הוי וכשראתה הכלה כזאת הבינה שהמחותן והחתן שלה אינם אנשים פשוטים רק צדיקים נסתרים והוא זיווג הגון ופייסה להחתן ונעשה החתונה ברוב פאר כנהוג והר' רפאל הי' מסדר קדושין וכשהגיעו למחרת צוה הגביר למשרתו לחבוש כל החפצים וליסע לביתם חזרה וכאשר לקח הבן ברכת פרידה מאביו לקח ממנו תקיעת כף שבל יעסוק בשום דבר רק לישב על תורה ועבודה ואף הגביר המחותן הבטיחו שישים עין עליו ע"ז ואח"ז נסעו לביתם שמחים וטוב לב וכן הי' האברך הי' יושב תמיד על תורה ועבודה ולחותנו הי' תענוג מזה אין לשער. ויהי כי ארכו הימים והר' רפאל הנ"ל שבק לן עלמא אז סיפר הגביר לכל בני עירו מגדולתו וכל בני עיר האמבארג נסעו להכפר לקברו בכבוד גדול כיאות לו וכן עבר ימים רבים ומעט מעט נשכח אף:
מבנו הבטחתי ות"כ לאביו והתחיל להתערב עצמו בהעסקים של חותנו עד שכמעט נשכח ממנו לגמרי מהת"כ וברוב הימים נעשה סוחר גדול ויהי היום נסע ליריד אחד עם משרתו והרוויח שם ממון הרבה ומתוך כך השיג מכתב מחמיו שיסע ללפציג לקנות שם סחורה ונסע כך עם עגלון שלו ופתאום התקדרו שמים בעבים והגשם הי' יורד וסוחף והסוסים התנהגו בכבדות והיו נוסעים כך בכבדות עד חשכות הלילה ומרוב צער מזה נתנמנם הוא והבעה"ג והסוס הולך ותועה מדרך הישר וכשהקיץ ראה איך שעומדים ביער גדול ונתיב הדרך לא נודע להם ונתישב הבעה"ב וצוה להעגלון לרכוב על סוסו אולי ישיג איזה דרך והוא יחכה עליו וכן הי' ומרוב פחד מחיתו יער עלה על אילן גדול וחכה שם עד שיחזור הבעה"ג ופתאום קול הגיע לאזניו וראה איך שג' אנשים נוהגים את הבעה"ג שלו עד שהגיעו להעגלה ונוטלין משם התיבה אשר מונח בו כל המעות ולהעגלון הרגו והלכו לדרכם מובן מעצמו מה גודל הי' פחדו מזה ומרוב פחדו נפל מלא קומתו ארצה ונשבר לו ידו וצעק מרוב צערו ומתוך כך נסעו לפניו עגלה רתומה לסוסים אבירים עם סוחרים וכששמעו קול בכיתו נטלוהו על עגלה שלהם ונסעו עמו עד העיר הקרובה ונתנו לו להבית ביקור חולים אבל מחלתו גברה עליו עד מאד וכל הרופאים אומרים נואש פ"א בעת שישן בא אליו אביו ז"ל בחלום וכשראה אותו התחיל לבכות לפניו על שברו הגדול אז אמר לו אביו תדע בני שכל זה בא לך מחמת שעברת על התקיעת כף שנתת לי שבל תתערב בעסקים רק להגות תמיד בלימודך ובאם שתבטיח לי שתקיים הת"כ תשוב לבריאתך כמקדם והבן השביע לו לקיים הבטחתו בכל תוקף ועוז אז נתן לו עשב שיריח בו ויתרפא תיכף ונעלם ממנו ואח"ז הקיץ וראה העשב המונח אצלו והריח בו ותיכף שב לאיתנו הראשון ומיד רץ להבהמ"ד דשם והתחיל ללמוד ברוב שקידה והבני העיר כשראו אותו יושב ולומד תמיד נתנו לו די סיפוקו. פ"א הי' בעיר הזאת יריד גדול והתיישב בדעתו לילך להשוק אולי יזדמן לפניו איזה איש ממכיריו אשר יוכל לבוא עמו לביתו אל חמיו ואשתו והלך כך ביום א' ולא ראה שום איש מכיריו וכך בשאר הימים וכשהגיע יום האחרון מהיריד בבוקר השכים הלך במר:
נפשו לבקש אולי ימצא עוד איזה איש ממכיריו ובתוך זה ראה והכיר איך שנוסעים כמה סוחרים ובתוכם הי' ג"כ חמיו וכשראו זא"ז נפלו על פניהם איש אל אחיו ונעשה ביניהם שמחה גדולה ותיכף הלבישו בגדים חדשים כיאות לו ונסעו לביתם וסיפר לחמיו איך שזה הפעם שנית נתן לאביו הבטחתו ללמוד תמיד וקיימה כל ימיו ונעשה צדיק גמור. מזו המעשה נוכל ללמוד מוסר השכל מה יוכל להגיע לזה שעובר בתקיעת כפו חלילה ומה יוכל לבוא מזה:
מעשה נורא בעיר דמשק מהרב הצ' החסיד ר' משה גלאנטי ז"ל:
הרב הנ"ל הי' איש צדיק חסיד בתכלית והיה חכם בכל שבע חכמות אשר לא הי' כמוהו זולת נכרי א' ישמעאל היה חכם בכל ז' חכמות שלם בכל וזאת היתה יתירה להנכרי מן החכם הרב האיש משה ז"ל שכל מי שהי' לו חולה הי' הולך אל השיך הנזכר והי' מתחנן לו שיתפלל על החולה והי' מתפלל השיך בהתבודדות והי' אומר זה חי וזה מת במ' להבדיל כר"ת ב"ד וכשהגיעו הדברים לאזני הרב ז"ל תמה מאד על זה וכה אמר אל לבו הנכרי הישמעאלי זה יותר קדוש וטהור ממני שמתגלים אליו ספרי מתים והלא עובד את ה' אני ועוסק בתורת ה' ובמצותיו כל היום ומדוע לא אהיה כמו הישמעאלי השיך הזה וגדל צערו של הרב מאד ויבקש אופן ללכת אל בית השיך הנזכר ולהיות מצוי אצלו וע"י גלגול דברים אפשר יגלה לו השיך באיזה סיבה זכה לכל הכבוד הזה ויקרא הרב לפרנס העיר ויצו עליו לאמור לך אל השיך הנזכר וכה תאמר אליו רבן של ישראל שמע את שמעך הטוב ויש את רצונו לבא אצלך ולהקביל פניך אם תתן לו רשות כי הי' האיש ההוא גדול מעל כל השרים וכל השרים הגדולים היו מרבים מתנות כדי לזכות לקבל פניו ובאים ומשתחוים אליו כדי לקבל ברכתו והוא לא הי' יוצא מפלטין שלו החונה ולא הי' מתראה להמון העם כלל וילך פרנס העיר אצל השיך וידבר אליו את כל דברי הרב אשר דבר ויאמר אליו השיך גם אני שמעתי את שמע הרב שלכם כי הוא:
איש חכם וחפצי לראותו וא"כ לך אמור לו בא יבא לא יאוחר וישב הפרנס אצל הרב ויספר לו כל דברי השיך ויקם הרב ז"ל וילך שם ויהי כראות השיך פני הרב נשא חן בעיניו ויקבלהו בכבוד ובסבר פנים יפות ויושיבו לפניו ושאל בשלומו ובתוך דבריהם שאל השיך אל הרב ז"ל ויאמר אני שמעתי עליך כי איש חכם אתה היש לך ידיעה בחכמה פלונית ויאמר אליו אדוני חנני אלהים מעט בחכמה זאת והתחיל השיך לנסות להרב ויפתח הרב את פיו בחכמה וירא השיך כי הוא מלא וגדוש בזאת החכמה והוא הי' חושב בדעתו כי אין כמוהו וכאשר ראה חכמת הרב קשר עמו אהבה רבה וכה אמר אליו אחי ידידי דע לך כי שמחתני היום בחכמתך כי ע"כ הנני מחלה פניך שאל נא תמנע מהלוך אלי לפחות פ"א בשבוע כדי להשתעשע עמך בחכמתך וישלחהו בכבוד גדול וכאשר עברו ב' ימים לא הי' יכול לעמוד השיך מרוב תשוקה וישלח אל הרב ב' אנשים עבדים וסוס לרכוב עליו למען יבא אליו בכבוד גדול ויקם הרב וילך אל השיך ויקבלהו בכבוד גדול ויחבק לו וינשק לו ויאמר אליו דע לך ידידי כי משעת פרידתך ממנו נפשי עם נפשך נקשרה ולא יכולתי עוד להמתין ולהתאפק עד ששלחתי אחריך למען תבוא אלי ובתוך הדברים שאל לו השיך היש לך ידיעה בהחכמה פלונית ויען הרב ויאמר חנני אלהים ליתן לי גם את זה והתחילו לישא וליתן באותה חכמה וראה השיך שגם בזה הוא מלא וגדוש וישמח שמחה גדולה ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך תבוא אלי בכל ב' ימים וכן עשה הרב כי חפץ הוא בתכלית המבוקש והי' בא אצלו ב' פעמים בשבוע עד שראה השיך שהרב הי' בקי בתכלית בכל הז' חכמות והשיך הי' חסר ממנו בקיאות בחכמה הזאת כי בלעדה לא יוכל להיות שלם בחכמה הזאת וע"ז שאל השיך להרב היש לך ידיעה בחכמה פ' ויאמר לו שלי"ת שאני שלם בחכמה הזאת אז נפל השיך לרגלי הרב ויאמר אליו אם נא מצאתי חן בעיניך למדני נא את החכמה הזאת כי היא נעלמה ממנו אז אמר לו הרב אדוני אני כשלמדתי כל אלו החכמות ביוקר עמדו לי ולא למדתי אותם בחנם גם אני לא אלמד אותך בחנם אמר השיך להרב נקבה עלי ואתן ככל אשר תשית עלי מאחר שאני שלם בכל החכמות ואם אני:
נותן כסף וזהב לרוב כדי להשיג זאת החכמה ולא יחסר ממני דבר הלא מצער הוא אז אמר לו הרב חלילה לי אם אמכור החכמה זאת במחיר כסף או זהב כי אם בחכמה אחרת שתלמדני אמר לו השיך וכי נעלם דבר ממך הרי כל מה שאני יודע אתה בקי יותר ממני ומה החכמה אשר אני יודע ולא אתה אמר לו הרב יש בך חכמה נפלאה והיא רחוקה ממני אמר לו מה היא החכמה הזאת אמר לו מה שאתה מתפלל על החולים וספרי חיים כו' לפניך הם גלוים זאת החכמה היא נעלמה ממני אם אתה תודיעני סוד החכמה הזאת גם אני אודיעך החכמה אשר ממך נסתרה אז אמר לו השיך הקשית לשאול ולא יתכן שאגלה הדבר זה לשום נברא שבעולם א"ל הרב וגם אני אי אפשר שאגלה החכמה זאת אשר ממך נעלמה אם לא ע"י חליפין חכמה תחת חכמה א"ל השיך דע ידידי שאני מושבע מאבותי שלא אגלה דבר זה לשום אדם א"ל הרב וגם אני מושבע שלא ללמד חכמה זאת לשום נברא אבל אני אומר כיון שהוא לטובתי כדי ללמוד חכמה אחרת מה שאין בי בודאי מותר לי ואין כאן שבועה א"כ גם אתה מותר לך מאחר שאין אתה מוכר החכמה בדמים כי אם בחכמה אחרת אשר אתה צריך לה ובה תהיה מושלם בכל חכמה אז אמר לו השיך הן לו יהי כדברך אבל קשה ממך הדבר ולא תוכל עשוהו אז אמר לו הרב הרי אני מוכן לקבל עלי כל דבר הקשה וכל אשר תאמר אלי אעשה אז אמר לו השיך א"כ שמע בקולי לאשר אני מצוה אותך עתה קום ולך לביתך והכן עצמך ביום הזה לעת ערב לקבל תענית ב' ימים רצופים והזהר בסעודה שלא תאכל בשר ולא תשתה יין ואחר הסעודה התקן עצמך לבית הטבילה והלבש מחלצות ובב' ימים אלו שאתה מתענה צריך שתטבול בקר וערב ותפשפש במעשיך כי אדם אין צדיק בארץ כו':
ויהי כאשר שמע הרב דברי השיך נתלהב לבו ויאמר לו כן אעשה כאשר דברת ויאמר לו לך לשלום וביום הג' תבוא אלי ואודיעך סוד הדבר הגדול הזה ויקם הרב וילך אל ביתו בלב נשבר ונדכה ויעש ככל אשר צוה עליו וירד וטבל ולבש בגדי לבן וכן עשה בשני ימים כאשר צוה והוא הוסיף שלא פסק תעניתו בליל הג':
ויהי בבוקר אחר גמר תפלתו הלך אצל השיך וישא השיך את עיניו וירא והנה הרב בא בלאי כח ויחרד לקראתו ויאמר בא ברוך ה' שמצורת פניך ניכר שעשית ככל אשר צויתיך:
א"ל הרב ועדיין אני בתענית א"ל השיך יפה עשית ויישר כחך מעתה בא עמי ואראה אותך הסוד הזה וילך אחריו אל חדר אחד שמפתח החדר הזה לא היה נמסר לשום נברא כי אם בידו דוקא ויפתח השיך את הפתח ויכנסו שניהם יחדו ואת הדלת סגרו לבלתי יקרב איש זר אליהם ויצאו מן החדר אל פרדס אחד נחמד למראה ובאמצע הגן בריכה מלאה מים חיים נמשכת ממימי אמנה ופרפר ובצד הבריכה ספסל א' ובו מוכנים ב' חליפות שמלות לבנות אחד להרב ואחד לעצמו ויאמר לו השיך הבה נרדה ונעשה טבילה טרם בואנו אל מקום המקודש וירדו שניהם אל תוך הבריכה ויעשו טבילה ויחליפו שמלותיהם וילכו שניהם יחדיו אל ירכתי הפרדס והרב ז"ל משתאה ומחריש לדעת מה יהי' אחרית דבר וישא עיניו וירא בית אחד בנוי בתכלית היופי ודלתותיו כסף מזוקק ומצוייר בכל מיני ציורים נאים אשר אין כמוהו בהיכלי מלך וכאשר קרב השיך לפתוח דלת הבית אמר להרב הזהר להכנס בבית זה במורא וברעדה וממני תראה וכן תעשה ויפתח הדלת וירא והנה בנין מפואר לאין תכלית ונגד פתח הבית היכל בתכלית היופי ועל גבו פרוכת מרוקם באבנים טובות ומרגליות עד להפליא ויכנס השיך אל הבית בחרדה גדולה וישתחו ארצה ז' פעמים נגד ההיכל ויחרד הרב חרדה גדולה עד מאד וחשב ברעה שמא ח"ו יש איזה דבר בתוך ההיכל ואיך אעשה כי השיך הזהירו שישתחוה וע"כ טמטם את עיניו הרב ואמר שויתי ה' לנגדי וישתחו לאפיו ארצה כאשר עשה השיך ואימה גדולה נפלה עליו ויאמר לו השיך קרב אל ההיכל הזה ופתח אותו ושם תמצא מבוקשך וזה אמר לו בקול נמוך ולב נשבר מיד קרב הרב ופתח דלתי ההיכל והמה היו זהב מזוקק ואבנים טובות עליו וירא בתוך ההיכל לוח אחד בתכלית היופי וכתוב בו צורות המנורה בציור נאה עד אין תכלית וכתוב למעלה שויתי ה' לנגדי תמיד ואותיות של שם הויה גדולות מאד והרב בראותו זה שמח שמחה גדולה בלבו שלא השתחוה לבטלה ופסע לאחוריו והשתחוה ויצא ויצאו שניהם יחדו:
ויאמר לו הרב אתה אמרת לי שם אמצא מבוקשי והנה לא נתגלה לי דבר זולת אשר ראיתי א"ל השיך תדע אחי שאלו האותיות הגדולות אשר ראית זה שמו של מי שאמר והיה העולם הוא הבורא הוא היוצר והיה חושב בדעתו השיך שאין דבר זה נגלה לשום בריה ועוד אמר לו תדע אחי כי בבוא אדם לחלות פני שאתפלל על חולה שיש לו אני יורד וטובל ונכנס אל הבית זה אשר ראית באימה ויראה ואני מתפלל שם לפני ההיכל ואחר גמר התפילה אני פותח שער ההיכל ואם אני רואה שאותיות השם הקדוש מאירים ומזהירים זר"ח רב אני יודע שהוא חי ואם אני רואה ענן וערפל סביביו אני יודע שהוא מת וראה חבתך אחי שגליתי לך מה שלא גליתי לשום בריה וחזר הרב לביתו והוריד כנחל דמעה וכה אמר אוי לנו מיום הדין ומה הישמעאל הזה ע"י שידע שזה שמו של הקב"ה כמה כבוד גדול עשה לו וכמה מורא ופחד עולה על ראשו בשעה שנכנס לשם ועי"ז זכה לכל הכבוד הזה ואנן מה נענה מה נאמר שיותר מזה הי' ראוי לנו לעשות ובפרט בהיותינו מזכירים שם ה' ללבוש חרדה עכ"מ:
ומעתה עין רואה ואוזן שומעת, תוקף המעשה הנורא הזה ישכיל ויבין עד כמה צריך להזהר בזכרינו שם ה' להיות ביראה ופחד ומכ"ש חלילה להזכיר שם שמים לבטלה השם ישמרינו ויעזרינו לעבדו באמת באהבה ובלב שלם אמן: מעשה מהרה"צ הקדוש המפורסם מוה"ר מאיר יחיאל זצ"ל ממאגלניצע: פ"א הי' אתרוגים ביוקר גדול מאד ולהרב הצדיק הנ"ל לא הי' באפשרי להשיג שום אתרוג לברך עליו והי' בצער גדול עבור זה וכשבא קרוב לחג נתוודע להחסידים שלו שבפרייסין יש לגביר אחד אתרוג בתכלית ההידור מאד ונסעו החסידים שלו אליו וביקשו למכור להם האתרוג אך העשיר הזה מיאן בזה ולא חפץ ליתן בעד כל הון ואך מרוב הפצרותם בו יאות להם בזה התנאי שהרה"צ יבטיח לו בבן של קיימא יתן לו במתנה והחסידים הבטיחו: נאמנה שבודאי יספרו זאת להרב. אך התנה עמהם בתנאי כפול שבאם לא יקוים הבטחתו בזאת השנה לא יצא בו למפרע וכשבאו להרב עם האתרוג הי' ערב החג וכשראה הרב האתרוג נתמלא שמחה והרחבת הדעת מאד עד שכל הלילה לא הי' ישן רק עומד ומצפה לאור הבוקר שיוכל לקיים המצוה לברך בו ובפרט באתרוג מהודר כזה בימים האלה אשר הוא יקר המציאות וכשהגיע לאור היום כשהכין א"ע לברך בו בדבקות גדול כדרכו אז סיפרו לו החסידים מכל הנעשה ומהתנאי באיזה אופן שנתרצה הגביר ליתן לו אז נהפך שמחתו לתוגה והניח האתרוג מידו באין אומר ודברים והלך בבית אנה ואנה ולא ידע לשים עצות בנפשו כן עבר כמעט כל היום אך כשהגיע לעת ערב וראה כי פנה היום ואין לו במה לקיים המצוה רבה הזאת אשר עומד ומצפה עליה בכליון עינים אז אמר יהי' מה מההכרח אני אבטיח לו וברך בהאתרוג וכן הי' בזו השנה נולד להגביר ב"ו ע"כ שמעתי מפי איש נאמן: מעשה מהרה"צ הקדוש המגיד מקאזניץ זצ"ל זי"ע:
להרב המגיד ז"ל הי' לו בן יחיד הרב ר' משה ז"ל בעה"מ ספר באר משה וחתנו הי' אב"ד בגרעניץ ז"ל וכשנלקח ארון האלקים הרב המגיד זצ"ל לא ידעו העולם שלו למי ליסע כי בנו הר' משה ז"ל הי' הצנע לכת מאד עד שהי' בפני כל כעם הארץ גמור והרב דגרעניץ אף שהי' למדן גדול אבל לא הי' עוד ראוי להשתמש בכתר הזאת ונשאר ביניהם שהרב דגרעניץ יסע עמהם להרב הצדיק המפורסם ללובלין לשאול את פיו הקדוש וכאשר יגזור אומר כן יקום ושכרו עגלות עבורם ועבור הרב הנ"ל ומהר' משה הנ"ל שכחו לגמרי ממנו וכשהלכו ליסע בא הר"מ לגיסו הר בבקשתו שיקח אותו ג"כ להצדיק מלובלין אך הרב דחה אותו מאחר שבעיניו נדמה הר"מ לבור גמור אך מרוב הפצרותו נתרצה לו והושיבו בהעגלה יחד עם הבעה"ג וכשבאו לשם אל הקודש פנימה הלך בראשונה הרב הנ"ל עם העולם שלו והר"מ ז"ל הי' עוד בחוץ כי הוא הי' האחרון ביניהם ותיכף כאשר פתחו הדלת של:
הרה"צ מלובלין זי"ע שאל להם איה הרב ר"מ כי הוא ראוי להיות גיטער יוד והביטו כ"א איש בפני רעהו כי לא הבינו כלל מה זה אז גילה להם הרב מלובלין כל דבר וקיבלו עליהם ליסע אליו כמו לאביו:
וכעין זה שמעתי מרש"י הקדוש ז"ל אשר הלך בגולה כמה שנים והי' בהצנע לכת מאד והי' נדמה בפני כל פע"ה והלך כך מעיר לעיר בין שאר העניים פ"א כשהלך מעיר אחת נתוודע להם ע"פ איזה סיבה שזה העני הי' רש"י ז"ל ונשאר ביניהם להתחקות על דרכו אבל בין כך וב"כ הלך משם לעיר אחרת הקרובה לשם ישלחו אחד להעיר הקרובה להודיע שם מביאתו כדי לעבדו כיאות לו ובכן נשאר ביניהם לעשות סעודה עבור עניים ובטח יבוא אף הוא בתוך הבאים ואז יביטו היטב על התנהגותו לראות אם נכון הדבר ועשו סעודה עבורו והושיבוהו בראש כולם אך הוא עומד כמתפלא ושאל להם מדוע יתכבדו אותי כ"כ מי אני ומה אני עד שאף להם נשאר הדבר עוד בספק ונתיישבו בדעתם לכבדו בבהמ"ז ויראו התנהגותו בדבר מצוה וכששפכו הכוס לפניו אמר להם שלא ישפכו מלא ושאלו לו ע"ז מדוע ודעתם הי' שבזה בודאי יתרץ להם תשובה נכונה ע"פ הדין והשיבם מחמת שהולך בבגד מעט חדש לכן ירא שלא ישפוך על בגדיו ונשאר כך בספק אצלם ע"כ וכשסיפרו זאת לפני הרה"צ הקדוש מקאצק זי"ע אמר שזה הי' באמת רש"י ז"ל וכיון בזה לדרך האמת וד"ל:
פ"א בא להרב הצדיק הקדוש מוהרי"מ מגור זי"ע איש חיל אחד אשר הי' עובד בעבודת הצבא ונתמרמר לפניו איך שלא יוכל להתנהג א"ע בדת היהדות כראוי והרהצה"ק התנחם אותו באמרו הלא אבותינו נשתעבדו במצרים יותר ממך ואעפ"כ זכרו בהבוב"ה והשיבו אבל החילוק הוא שהם במצרים לא היו ידעו קץ השיעבוד וכל בטחונם הי' רק על הבוב"ה ועבור זה התפללו בלב שלם אבל אנחנו מאחר שידוע לפנינו קץ השיעבוד לא נוכל כ"כ להתחזק בהבטחון ע"כ וזה התירוץ ישר בעיני הרהצה"ק מאד והוא בעצמו מתפאר ואת בפני כל איך ששמע אמת כזה מפי איש פשוט ע"כ:
שמעתי והשי"ת יעזרינו לעבדו בלבב שלם בזכות כל הצדיקים הקדושים האלה זצלה"ה ונזכה לגאולה שלימה במהרה אמן:
מעשה מהרב הגאון מווילנא זצ"ל:
הרב הגאון מווילנא נזדמן פ"א דרכו בעיר בערלין ושם הי' בעיר הנ"ל הפרנס איש יקר רוח המפורסם בצדקתו לבעל מכניס אורח גדול אין לשער ושמו הי' מו"ה ר' יעקב צבי ז"ל וכששמע מביאתו הרי"צ הנ"ל רץ תיכף אצל הרב הגאון וביקש ממנו שיתאכסן אצלו והגאון נענע לו בראשו והבטיחו על זה והגביר רץ תיכף בשמחה לביתו וכללו בהדר תפארת להיות מלון להצדיק הגאון הנ"ל ובית וועד לחכמים אשר בבערלין אשר יבואו אליו לשמוע חכמת תורתו ובבית הקרוב להגביר הנ"ל הי' דר אחד מראש החכמי האקאדמיע אשר בבערלין וכראותו את ההכנות דרבה אשר יכון הגביר ושאלוהו מה היום מיומים ויספר לו את כל כי הגאון הנ"ל אשר יסור לביתו הוא מלא גם בכל החכמות מלבד עוצם גדלו עד אין קץ בתורה ובחסידות בנגלה ובנסתר עד להפליא מאד הוא גם חכם נפלא בכל המדעים ויהי כאשר בא הגאון לבית הגביר וכל חכמי ישראל לומדי תורה נאספו ובאו לשמוע חכמת תורתו ולחדות בשמחה את פניו וכראות הראש הנ"ל את קול המולה גדולה אשר ע"י האורח הבא בצל קורת שכנו ואת כבוד גדלו בא אל הגביר הנ"ל ויאמר לו מאד אני משתוקק לדבר עם הרב בענין אחד אשר עמלים אנחנו בזה זה כמה שנים ולא נוכל לבוא אל תכונתו ויען לו הגביר אתאמץ לדבר עמו מזה ובטח ימלא משאלותך ויהי טרם נסיעת הגאון מבערלין התאמץ הגביר וידבר בפני הגאון את אשר ביקש ממנו הפראפסער וירשהו הגאון וישלח אחר הראש הנ"ל וכאשר הציע השאלה אשר לו לקח הגאון גליון ורשם עליו ציונים הנוגעים אל השאלה ובזה השיבו על שאלתו וכשראה הראש כזאת נתמלא שמחה ויפן אל הגביר ויאמר לו אל תדמו בנפשכם כי זה הוא כשאר אנשים כ"א מלאך ה' וכי בדברים מועטים האיר עיני לפתור: לי הפליאה הגדולה אשר אמרנו אין פותר אותה וכשהלך הראש משם תיכף בישר זאת בבית האקדמיע ונועדו יחדיו ויאמרו אשר למחר יתאספו כל התלמידים דשם לבוא אליו ולהשיב לו תודה על זה אך עד כה וכה הגאון חמק עבר מן העיר וראה מזה עוצם גדולתו אף בשאר חכמות ומדעים זכותו יגן עלינו:
מעשה מהרה"צ ר"י מרוזין זצ"ל:
פ"א בא הרה"צ הנ"ל לעיר אחת אשר הי' שם הבעש"ט זצ"ל ושאל לבני העיר אם יש בהם מי שהי' מכיר את הבעש"ט והשיבו שהם לא היו מכירין אותו רק בעיר זו יש נכרי אחד אשר הי' דיבר עם הבעש"ט וביקש שילכו עמו אל הנכרי הנ"ל וכשבא לשם ביקש ממנו שיספר לו מה שדיבר עמו וסיפר לו כזה אשר אני הייתי רועה צאן אצל שר העיר פ"א בא זאב אחד וחטף מעדרי צאן אחד וכששמע השר שלי זאת רגז עלי מאד וענש אותי לשלמו עבורו כפלים מה שלא נזהרתי בהם אבל ביום הב' אירע לי עוד הפעם אסון נורא כזה וכשראיתי זאת חיל ורעדה אחזני עד שהתחלתי לבכות מאד במר נפשי כי לא ידעתי אנא אני בא להשר כי בטח יענוש אותי עד מאד ובתוך זה ראיתי בא אלי הבעש"ט זצ"ל וכשראיתי אותו התנפלתי לפניו מלא קומתי ארצה ובכיתי לפניו בדמעות שליש שירחם עלי ויוציאני מצרה זו כי אני הייתי מכירו לאיש מופת מה שגזר אומר והוא יקום כפי ששמעתי משכני היהודים ע"כ לא הי' לי עצה אחרת רק לנפול לפניו ולבקשו שיעזור לי והוא נעתר לבקשתי וצוה לי שכאשר יבא עוד הפעם הזאב לעדרי תקרא אותי בשמי ישראל ולא יגע בך לרעה וכן הי' שמעת הזאת כשאמרתי שמו תיכף הלך לו ולא נגע בי לרעה וגם ברך אותי באריכות ימים ואמר לי שתאריך ימיך כל כך עד שיבוא אצלך יהודי אחד אשר שמו כשמי ותספר לו המעשה זאת וסיפרו שתיכף כשהלך הר"י מאליו מיד נפל הנכרי מת והענין מזה לא נודע עוד לנו עד כה כי בטח יש בזה דברים נשגבים מאתנו ע"כ:
מעשה מהרב הגאון קדמון הר' יחיאל ז"ל אביו של הרא"ש ז"ל אשר נמצא במגילת סדרים:
אשר בהיותו הר' יחיאל זצ"ל בן ט"ז שנה הי' לו חבר נאמן בישיבה ושמו הר' שלמה הכהן ז"ל וכרתו ברית יחד שכל אחד מהם יהי' לו חלק עם חבירו בכל מצותיהם ומעשיהם ויהי בליל יום הכפורים כבתה נר של שעוה של הר' יחיאל אשר שם בבית הכנסת כי מנהג של האשכנזים להוליך נר שעוה שתדליק כל הלילה וכל היום וכיון שראה שכבה נרו נתירא מאד ובחול המועד נפטר.
והיה מנהג של אשכנז שהיו מניחין ארון של מת על אבן גדולה הסמוך לבית הקברות ופותחין הארון לראות אם מחמת טלטול נתעקם המת תוך הארון או אם הוא ישר וקרב הר' שלמה הכהן זצ"ל אצל ד' אמותיו ובכה בקול רם ואמר בפני כל הקהלות אני מזכיר לר' יחיאל גבירי וחבירי לפניכם שיזכור מהברית שכרת עמדי ויהי היום אחרי מותו ימים רבים והר' שלמה יושב ולומד בבית המדרש ביום וירא את ר' יחיאל בחלום יושב אצלו וקורא עמו בהלכה ושאל לו מענינו ואמר לו כי הוא בגן עדן בטוב מאד ושהי' לו כסא מוכן לעצמו בין כל חסידי הדור וא"ל הר' שלמה אנא אדוני ובעל בריתי תמה אני אם יש לך רשות להתראות לבני אדם ויען לי ויאמר דע לך כי יש לי רשות לילך לביתי כבתחילה אלא שאין אני רוצה שמא יאמרו כמה מתגאה עצמו צדיק זה יותר מכל הצדיקים שבג"ע ויהי בששה חדשים אחר זה בליל שבת בחצי הלילה נראה לאשתו בחלום ואמר לה מה אתה עושה הנה מהרי וקומי וקחי בניך ובנותיך והוציאם מהרה מהמקום הזה כי מחר יהרגו כל היהודים שבמקום הזה וכן נגזר על כל הסביבות והתפללנו עליהם ונתקבלה תפלתינו חוץ מעל המקום הזה ותקם ותעש כן וחזרה להציל את אשר לה אחר אשר הוציאה משם לבניה וכולם יצאו בליל שבת עכ"מ וזכות כל הצדיקים יעמוד לנו ולזרענו עד עולם אמן:
תם: