האוצר מספורי צדיקים· רבי אברהם יצחק אנזל סובלמן
מעשיות ונפלאות
צדיקים - מעשיות ונפלאות:
מעשיות פלאיות א. מלידת המגיד הגדול ממעזריטש. ב. מהרה"ק ר' אלימלך וחרה"ק רי"י מלובלין. ג. אהרן קארלינער הגדול. ד. ר' יעקב שמשון משפוטיווקע:
ועוד כמה מעשיות פליאות מהרבה צדיקי עולם זי"ע. יז) סיפר לי הנכבד וו"ה ה"ר משה אהרן מפערליק ששמע ד"ז מפ"ק הה"ק משטיפינעשט זצ"ל מלידת הה"ק המגיד הגדול ממעזריטש זצ"ל, אביו של המגיד הגדול ר' אברהם שמו, היה מלמד בכפר א' סמוך להעיר שדר שם עם ב"ב פ"א אירע שהיה ל"ט לאשת ה"ר אברהם הנ"ל אמו של הה"מ הגדול, שלחה אשתו של ה"ר אברהם הנ"ל לבעלה אל הכפר שיבוא ללון בביתו, ואז היה ימי חורף. קרירה גדולה ושלג גדול, לפנות ערב שעדיין לא בא לביתו דימתה אשתו שבודאי לא יבוא בעלה לביתו לכן לא הלכה לטבילה הוא הר"א הנ"ל הלך מהכפר לביתו במסירות נפש ונשתהה ובא לביתו ערך חצי לילה, בבואו דפק על חלון ביתו לפתוח לו, אשתו פתחה לו והיא הלכה תיכף להמרחץ והקיצה את הבלן בעל המרחץ לפתוח לה את המרחץ ולהכין לה מים חמין כדין הבלן כעס עליה וקילל אותה בקללות נמרצות ובגנות מאד, ולא רצה לפתוח לה בשום אופן, האשה בראותה שאינו רוצה לפתוח לה, הלכה תיכף באישון לילה להרב דעירה והקיצה אותו וביקשה אותו לרחם עליה ולילך עמה אל בעל המרחץ ויפקוד עליו שיפתח לה המרחץ, דער רב איז גיוועהין א ערליכר רב. והלך לבעל המרחץ וביקש אותו שיפתח לה ולהחם לה חמין כראוי וכנהוג, אכן בעל המרחץ לא רצה לציית גם אל הרב ולא רצה לפתוח המרחץ, היא לא נחה ולא שקטה, והלכה תיכף אל הפרנס מהעיר והקיצה אותו וביקשה מאתו ג"כ כנ"ל שילך עמה אל בעל המרחץ לפקוד עליו שיפתח לה כו', הפרנס לא סירב, והלך עם האשה ופקד וגזר על הבלן שיפתח המרחץ לאשה זו וכו', מחמת הכרח פתח לה הבלן את המרחץ והחם לה חמין כו' ומלילה זו נולד הרב הקדוש המגיד הגדול זצוקללה"ה, פעם א' עשה המגיד ז"ל יחוד גדול ונורא אשר מששת ימי בראשית עד עכשיו לא נעשה יחוד כזה, והיה מזה נח"ר גדול למעלה, שאלו אותו מן השמים, מה השכר שרוצה בעד זה. הוא השיב שלא עשה על מנת לקבל פרס, אמרו לו ממעל, אעפ"כ הגידה מה השכר שאתה רוצה, השיב המגיד ז"ל, הוא רוצה שלשלת הזהב. היינו זרעו וזרע זרעו שיהיו כולם צדיקים עד ביאת הגואל צדק, כן ניתן לו זה מן השמים, והבעש"ט הק' זצ"ל פעם א' עשה ג"כ יחוד גדול ונורא אשר מששת ימי בראשית עד עכשיו לא נעשה יחוד כזה, אמרו לו ג"כ מן השמים, מה שכר אתה רוצה בעד זה, אמר הוא שרוצה שלשלת הזהב לזרעו וזרע זרעו כו' כנז"ל, השיבו לו מן השמים כבר קדמך, עכ"ל הק' והטהור. זי"ע ועכ"י אמן:
יח) החסיד ה"ר אברהם מטאלנא סיפר זה להחסיד ה"ר מרדכי מבאלטא ור"מ הנ"ל סיפר לי. ה"ר אברהם הנ"ל היה בר"ח אייר אצל כ"ק אדמו"ר הזקן מרוזין זצ"ל ועשה שם סעודת ר"ח וסיפר הרה"ק אז שהיה קפידא אצל המגיד הגדול מעזריטש זלה"ה שגדולי התלמידים שלו כולם יתראו לפניו בימי הספירה דוקא, מפסח עד חג השבועות. לא בשבת א' דוקא רק בהמשך ימי הספירה אלו יתראו כולם לפניו. גם אמר אז הרה"ק שהמגיד הגדול היה מלמד טוב בימי נעוריו כשהיה מלמד תינוקת וכשלמד עם תלמידיו הראה להם מעמד הר סיני והתחיל הרב לומר תורה על ענין הספירה. ואח"כ אמר מי שאין ביכלתו כן נאר אז דער איבערשטר העלפט אים אז ער האט די זכיה צי קומען צי דעם צדיק וואס ער איז גינימין גיוותרין פון דעם ארט וואס דער פגם פין חטא אדה"ר האט אהין ניט גיגרייחט. איז ער בכח ער זאל אים ארויס ציהין פין אלי שלטרץ ע"כ דברי קדשו:
יט) הרה"ק רבינו ר' אלימלך זצללה"ה. פעם א' בנסעו להמגיד הגדול ממעזריטש זלה"ה ביקש אותו תלמידו הרה"ק הר"י מלובלין זצ"ל שיקח איתו ג"כ להמגיד. ולקחו. ובשב"ק ביושבם בשלחנו אירע שהרב הר"י מלובלין ישב למטה רחוק מהמגיד, כי היה אז עדיין רך בשנים. המגיד ז"ל דיבר אז מאגדה זו של ר' אליעזר בן דורדיא (ע"ז די"ז) שאמר שמים וארץ בקשו עלי רחמים כו'. הרים וגבעות בקשו עלי רחמים כו' עד שאמר אין הדבר תלוי אנא בי געה בבכיה ויצאה נשמתו יצא בת קול ואמר ר' אלעזר ב"ד מזומן לחיי עוה"ב. בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה א'. ע"כ. שאל המגיד ז"ל ואמר לכאורה יש להפליא על בכיית רבי למה בכה. אדרבא הו"ל לשמוח ע"ז שזכה להתקבל לפני השי"ת וקנה חיי עוה"ב בשעה א'. ותירץ המגיד שיש לומר שבכיית רבי היה במה שמת תיכף כי אלו היה חי עוד היה קונה עוה"ב ביתר שאת ממה שקנה בשעה א' האברך הר"י מלובלין בשמעו תירוץ המגיד אמר לחבירו שישב אצלו. אלו היה לי רשות מהרב הייתי אומר תי' אחר על בכיית רבי. החבר זה ששמע דברי האברך הנ"ל הגיד זה לחבירו שישב למעלה ממנו. וחבירו לחבירו עד שהגיעו דברים אלו אל המגיד. אמר המגיד ז"ל שנותן רשות להאברך הנ"ל להגיד תירוץ שלו אמר הר"י מלובלין. לדעתי י"ל הטעם שבכה רבי עפ"י מ"ש בש"ס (נדרים ד"נ ע"ב) שאם רבי היה שמח לפעמים היה בא פרעניות לעולם ע"ש מענין בר קפרא. לכן אף בכאן הו"ל לרבי לשמוח ע"ז שזכה ר"א ב"ד לקנת עולמו בשעה א'. רק שרבי היה מתירא לשמוח שלא להביא פורעניות לעולם ע"כ בכה רבי. המגיד כשמעו דברים אלו הוטבו בעיניו ואמר בזה הלשון דער יונגר מאן זאגט בעסיר פין מיר ע"כ. [א"ה מ"כ בחידושי אגדות מהרש"א ז"ל במס' ע"ז דף יו"ד. וז"ל קונה עולמו כו' אבל בכה רבי אההיא דלא קנה עולמו רק בשעה א' שנהרג ויצא מן העולם ולא זכה למדריגה היותר גדולה לקנות עולמו בכמה שנים. עכ"ל. הרי שהמגיד ז"ל ברוח קדשו כיוון למ"ש רבינו. מהרש"א ז"ל.] ובגודל עניוות שלו אמר שהאברך מגיד טוב יותר ממנו. ומענין לענין באותו ענין: ב)הרה"ק ה"ר אהרן קארלינר הגדול זצוקללה"ה. פעם א' למד באיזה מסכת ובאיזה סוגיא בשם נתקשה מאוד בהבנת הענין, ונצטער מאוד ועגמה נפשו לבוא אל עומק הבנת הענין, והתפלל במחשבתו להשי"ת שיאיר עיניו בהבנת הענין והסתכל הרבה בסוגיא זו.פתאום נכנס לחדרו בעל עגלה א' שמת כבר איזה זמן והרב ר"א היה מכירו היטב והושיט לו:
הבע"ג מכתב א'. פתח הרב הר"א את המכתב ראה שכתוב שם הבנת הפשט של סוגיא זו שנתקשה בה הרב. ומבואר שם הבנת הענין בהשכל בטוב טעם ודעת. מובן שהוטב זה בעיני הרב למאוד. מתרי טעמי. א' שנתיישב לו הלימוד שלו שנתקשה בו. הב' ע"ז ששלחו לו מן השמים תירוץ נכון. שאל הרב הר"א את הבע"ג איך הוא בשם בעולם העליון. השיב לו הבע"ג כי טוב לו שם מאוד. שיחדו לו שם חדר א' גדול ומהודר ביופי והוא לבדו יושב שם. ואם צריכין לשלוח איזה שליחות לעוה"ז עולם השפל. הולך הוא בשליחות זה. רק בדבר זה לא טוב לו שיושב לבדו בהחדר ואין אחר עמו. שאל אותו הרב במה זכית לזה. הלא אני מכירך לאיש פשוט מאוד. השיב לו הבע"ג האמת הוא כן כאשר הרב אומר רק בשביל דבר א' זכיתי לזה. פעם א' נסעתי עם עגלה שלי דרך יער א'. ראיתי שיהודי א' היה תלוי באילן א' ועוד נשמתו בקרבו שלא נחנק עדיין והיה צועק שיצילוהו. אני כראותי זה נכמרו רחמי עליו ודלגתי מהעגלה שלי אליו ובסכיני חתכתי החבל שהיה תלוי היהודי בצווארו והצלתיו מהמות וחיה. ועי"ז זכיתי בעולם העליון שלא לדן אותי בדיני גיהנם והכניסו אותי בחדר זה שאשב שם לבדי. אמר הרב שבזו המעשה נתיישב לו המימרא שבגמרא. יש קונה עולמו בשעה אחת. היה קשה לי דקדוק הלשון. עולמו. הוה לי' למימר, יש קונה עולם הבא, כמורגל לשון זה בכל הש"ס, מאי היא לשון עולמו, עכשיו נתיישב לי דקדוק לשון זה, שהבע"ג היה איש פשוט מאוד ואין מגיע לו עוה"ב, כי לא היה לו מעשים טובים, רק דבר א' טוב מצאו בו שהציל נפש א' מישראל, ונתנו לו שם עולמו חלק א' מועט, וזהו עולמו שהיה מגיע לו, שקנה זה בשעה אחת, והבן, ודברי פי חכם חן, זי"ע ועכ"י:
כא) ד"ז שמעתי מכבוד א"א מו"ר הרב זלה"ה. הרב הק' ה"ר יודהלי מגרידינג זצ"ל בתה אליו אשה אחת בבכיה ובקשה איך שבעלה חולה ומסוכן ונוטה למות ומבקש מכבוד הרב שילך אליו כי יש לו דברים נחוצים לדבר עמו ובעבור שהוא אינו יכול לילך אל הרב לכן מבקש מהרב לטרוח ולבוא אליו, הרב ר' יודהלי נעתר למבוקשו והלך אל החולה והלכו עמו איזו אנשים, האשה קדמה והלכה לפניהם להראותם את ביתה. בבואם אל בית החולה פתח הרב את הדלת לכנוס ותיכף נבהל ונרתע לאחוריו וסגר הדלת ועמד כך אחורי הדלת רגעים אחדים ואח"כ פתח הדלת ונכנס וישב לפני החולה. החולה בכה לפני הרב בעבר שמרגיש בנפשו שימות וילך בדרך כל הארץ והוא הדיוט ואין בו מעשים טובים ששגינו עליו כו'. הרב שאל אותו אם זוכר הוא מאיזה מע"ט שעשה בימי חייו שיספר לו החולה השיב לו שאין לו שום מע"ט כי הוא הדיוט גמור כמעט לא יכול להתפלל אף בפשוט, ופרנסתו הוא שנדר. היינו מפשיט עורות מבהמות הנשחטים בהברנא. הרב שאל אותו עוד הפעם לשום על לבו ולהזכיר א"ע ולספר לו איזה מע"ט שעשה בימי חייו כן שאל אותו פעמיים ושלש. החולה שתק ונזכר וסיפר להרב בזה הלשון. הנה נזכרתי מאיזה דבר טוב דבר קטן שעשיתי. פעם א' הלכתי בהשכמה אל הברנא למלאכתי. ראיתי שעגלה אחת יורדת מההר ומלאה אנשים ונשים וטף מחתונה א' מהעיר. והבעל עגלה היה שיכור ולא אחז הסוסים בישוב דעת שיסעו וילכו בדרך הישר לרדת מההר. ונטו הסוסים מדרך הישר לילך לצדדי הדרך ובזה היו מסכנים כל היושבים על העגלה ליפול ולהתרסק ח"ו כי משני צידי הדרך היה ההר כרות בעומק ולא בשיפוע באלכסון. ומחמת משא הגדולה של העגלה ושל האנשים היושבים בה לא יכלו הסוסים לעכב מרוצת העגלה לעומק. ואני הלכתי אל ההר נגד העגלה. כראותי שכל האנשים הם מסוכנים ליפול ולהתרסק לאברים ח"ו והיה צעקה גדולה בין האנשים שעל העגלה רצתי מהר אל העגלה ובכל כחי אחזתי הסוסים והעגלה עכבתי על כתפי ונתעכבה:
העגלה קצת עד שקפצו כל האנשים מתוכה ואח"ז תיכף עזבתי העגלה עם הסוסים מעלי. הסוסים רצו מההר והעגלה עם כל המשא שבתוכה על גבי הסוסים בדרך עקלתון. הסוסים נהרגו והעגלה נשברה לגזרים וניצולו כל האנשים על ידי, זה הדבר הקטן אני זוכר שעשיתי, יותר מזה אין לי שום מע"ט שיהיו לי למליץ בעולם האמת כו'. הרב פקד על החולה וכן הבטיח לו שאחר מותו יבוא אליו להודיע לו מה שנעשה עמדו שם, ובחזרתו הרב ה"ר יודהלי ז"ל לביתו שאלוהו האנשים שהלכו עמו, מה זה שבפתחי הדלת לכנוס נבהל ונרתע לאחוריו וסגר הדלת ועמד שם זמן מה ואח"כ פתח ונכנס, אמר להם הרב הייתי סבור שאני הולך לבקר חולה איש פשוט, וכאשר פתחתי הדלת ראיתי ע"ג ראש החולה תלוי מנורה של אש וז' נרות של אש דולקים וזה שייך רק לצדיק גדול, מזה נבהלתי ונרתעתי לאחורי וסגרתי הדלת להתיישב קצת ואח"ז נכנסתי, ע"כ שאלתי אותו כמה פעמים לספר לי מעשים טובים שלו, אולי הוא נסתר, עד שנזכר וסיפר מה שהציל את כל האנשים שבעגלה, ובאמת עשה זאת במסירת נפש גדול, כי היה בנקל שגם הוא יהרג עמהם במה שרץ ועיכב על כתפו המשא הגדולה הלזו בשיפוע ההר, וה' עזרו שניצל הוא והציל את כל האנשים ומחמת עשיה זו שעשה האיש הפשוט הזה במסי"נ גדול ע"כ זכה זו המראה הנפלאה, אחר מותו בא המת אל הרב ר' יידהלי ז"ל בחלום הלילה ואמר לו, הנה מנעוני מלכנוס לגן עדן עד שאקיים מה שהבטחתי להרב ר' יודהלי להודיעו וכן היה, אחר מותי שקלו בכף מאזנים הזכיות והחובות שלי, הזכות היו מעט מזעיר החובות הרבים הכריעו הכף מאזנים, ואז בעסקם בד"ז באה עגלה א' מלאה אנשים ונשים וטף ועוד כמה משאות אשר בה ונתנו העגלה עם כל הנ"ל על כף הזכויות ומחמת כובד המשא של העגלה עם כל אשר בה ועם הבלאטא שעל הגלגלים. שהניח הכל על כף הזכיות, הכריע הרבה כף זו מהזכיות את כף החובות, עי"ז נפסק הדין בב"ד של מעלה להוליכני לג"ע, ובהגיעי לפתחו של ג"ע לא הניחוני לכנוס עד שאקיים את הבטחתי שהבטחתי לכם, יותר מזה אין לי רשות לגלות מאותו עולם ואבקש מכבוד תו"ה למחול לי כי אין לי רשות לגלות יותר. ע"כ: כב) המורם מכל הנז"ל ללמד לנו מוסר השכל מעשה אלקינו ית"ש לעד ולנצח נצחים, מראש צורים אראנו, בנות לוט שכיוונו לשם שמים לחיות זרע מאביהן ולא לחיבת משגל, וכמו שהעידה עליהן התוה"ק בהעתק דברותיהן כמו שנאמר בפ' וירא אבינו זקן ואיש אין בארץ כו' ונחיה מאבינו זרע, שהיו סבורות שהעולם כולו חרב ונחרב כמו במי המבול. לכן רצו להקים זרע ע"פ תבל ולא כיונו בזה להנאה גשמיות. לכך בשכר זאת הקים השי"ת מהם שלשלת הקדושה והיחוס והכבוד. מלכות בית דוד ונביאים וקדושים וכו' ומלך המשיח שיתגלה בב"א. עיין מ"ש בזה ר"מ אלשיך שם ובס' באר מים חיים ע"ש. מזה נראה בעליל כל מעשה אלקינו ית"ש כי נורא הוא. שאם אדם פשוט אדם הדיוט עושה דבר טוב למען שמו ית'. זה הוא חשוב ומעולה ומקובל לנח"ר בעיניו ית"ש ושכרו גדול מאוד ונפלא ויכול להשיג עבור זה מעלה גדולה ונפלאה. בעןה"ז ובעוה"ב. מה שצדיק גמור לא יוכל להשיג זה בנקל. וכמאמר חז"ל במקום שבעלי תשובה עומדין אין צ"ג יכולין לעמוד (מס' ברכות דל"ד ע"ב) והיא הנותנת מאחר שהיה זה בשפל המדרגה הדיוט ובעל עבירה רח"ל ועושה תשובה למען שמו ית' בזה נתעלה סיטרא דקדושה וסטרא אחרא נכנעת. ע"כ מגיע לו שכר גדול בעד עשיית הנח"ר לה' ית"ש. וכמ"ש לעיל במעשה דהחייט שנתעורר לעשות תשובה שלימה וזכה למדריגת גילוי אליהו ז"ל כו' ע"ש וכמו כן בנידון זה שאם אדם הדיוט איש פשוט לא חכם ולא ת"ח כשעושה דבר טוב למען שמו ית'. זה הוא חשוב ומעולה וחביב ואהוב לפני מלכנו אלקינו ית"ש. וקונה:
עולמו בשעה אתת כו'. כמעשה דידן שזו המצוה שעשה בימי חייו. אחת הוא. רק שעשה בתום ויושר לב במסי"נ למען שמו ית'. זה הכריע על כל חובותיו שעשה. שכולם לשוגג נחשבו וכמו שאמרו חז"ל.
ב"מ דנ"ג ע"ב) עמי הארץ זדונות שלהם הוי כשגגות ות"ח שגגות שלהם הם כזדונות ע"ש. וכאשר אעתיק עוד אי"ה מעשיות כזו שאדם הדיוט הפועל דבר טוב, עי"ז זוכה למעלה גדולה ונפלאה ישתבח שמו של אבינו מלכנו הבורא ב"ה לעד ולנצח אמן. וכן מספרים העולם שאביו של הרה"צ הק' ה"ר חיים זצוקללה"ה מטשערנוויץ שזכה להוליד בן קדוש כזה עבור דבר טוב שעשה העמד בנסיון. שהיה לו אח עשיר במרחק ונעדר בלא בנים רח"ל יבמתו הודיעה לו לאחי בעלה שיבוא ויתן לה חליצה ותתן לו סך רב מעזבון בעלה אחיו של זה, הוא שכר לו עגלה ונסע לשם וטרח הרבה והוציא הוצאה גדולה על נסיעה זו. ובא וחלץ ליבמתו כדת ולא רצה לקבל שום ממון בעד החליצה ועשה המצוה לא לתקות קבלת ופרס רק לקיום מצות ה' ונסע לביתו. עי"ז זכה להוליד בן קדוש וצדיק וגאון כמוהו וכן אמו של הרה"צ הק' ר' אורי' מסטרעליסק זכתה לבן קדוש כמוהו עבור נסיון שעמדה בנסיון כאשר יובא פה עובדא זו. ועוד רבות כאלה. ישתבח שמך לעד מלכנו. אמן ואמן: כג) ה"ר ישראל שו"ב מבאלטא סיפר לה"ר מרדכי מבאלטא. והר"מ והנ"ל סיפר לי והר"י שו"ב הנ"ל שמע זה מהרהצה"ק ה"ר שמואל אבא זצ"ל מסלאויטא שסיפר מכ"ק רבינו ר' אלימלך זצוקללה"ה והוא. פעם אחד היה רבינו ר' אלימלך זצ"ל חולה מאוד ושכב בהינער פלעט (היינו מין התעלפות) וכשהבריא סיפר זה. שבא אליו הרה"ק בעל המחבר "חסד לאברהם" ואמר לו בזה הלשון. אני חברתי עשרה ספרים והם חשובים בעולם העליון. ולומדים בהם בגן עדן. ואחיכם הקדוש ה"ר זוסיא כשחוזר ומכין א"ע לתפלה רועדים מפניו עולמות העליונים. וכל שכן בתפלה עצמה. הגידו לי הדרך החדש שעשיתם. והנשמות הבאים מעולם השפל לכאן פוקדים עליהם שילכו לשיבת הה"ק ר' שמעלקא זצ"ל. השיב לו רבינו ר' אלימלך מה שהשיב. וכששמע ר' ר"א מישיבת הרב ר' שמעלקא הלך הוא ג"כ לשם. בבואו שמה ראה איש א' שעמד בחץ אצל פתח הישיבה והרב היה מכירו שהיה מליזענסק. והיה איש פשוט. שמו מרדכי והיה כורך ספרים (איינבינדר) וזה לא כבר שנפטר מהעולם הזה. שאלו הרב. מרדכי איינבינדר מה אתה עושה בכאן. ובמה זכית לזה. השיבו ר' מרדכי הנ"ל, רבי אלו היו שומעים בעולם עליון שאתם קורין אותי מרדכי ולא ר' מרדכי היו מענישים אתכם. כי יצא הכרוז בשמים שלא יקראוני מרדכי רק ר' מרדכי. התחיל לקרותו ר' מרדכי מה אתה עושה כאן הלא אני מכירך לאיש פשוט. השיב לו כן הוא האמת ואספר לכם הענין. אחר פטירתי באו ושקלו מעשיי והכריע כף החובות ושלחו אותי לגיהנם. ותיכף שלחו והחזירו אותי לב"ד של מעלה כי דרכי היה מעודי שכל הגליונות שקצצתי מהם מהספרים הקדושים לא השלכתי אותם לחוץ רק צברתי אותם בשקים וגגזתי אותם על עליה שלי ובבואי בחזרה לפני ב"ד ש"מ הכרתי השקים שלי. והניחו השקים שלי עם הגליונות שבתוכם על כף הזכיות והכריע כף הזכיות ופטרוני מדין גיהנם ויצא פסק הדין לילך לג"ע. ותיכף הוכרז בשמים לקרוא אותי ר' מרדכי לא מרדכי. רק לגן עדן דארף מען קענין לערנין. ולמדו עמי נגלה, נגלה קען איך שוין. והיום אתחיל ללמוד נסתר, פקדו עלי לילך לישיבת הה"ק ר' שמעלקא ללמוד נסתר. ע"כ באתי לכאן:
כד) החסיד הישיש הנכבד ה"ר דובער ב"ר ליפא ז"ל מעירי פה הנקרא ר' בערל ליפליס, סיפר לי שפעם א' שבת אצל הרהצה"ק ה"ר ישראל אברהם זצ"ל מטשירנאסטרהא. בנו של רבינו ר' זוסיא זצוקללה"ה. ואז היה שם איש נכבד א' מאה"ק וסיפר לפני הה"ק הרי"א הנ"ל עובדא זו שמפורסם שם באה"ק שהיה בימי:
האריז"ל מעשה זו. בעיר אחת מארץ המערב דשם היה שם איש פשוט והדיוט. היה נושא משא (טריגיר בשוק.) ובא להרב דעיר הנ"ל ושאל אותו איך יתנהג מנהג ישראל כשר. שהיה לבו הומה להתנהג כישראל כשר רק שלא ידע איך. כי היה הדיוט מאוד ע"כ בא לשאול את הרב להורות לו הדרך הישר איך להתנהג בפרנסתו זו כישראל כשר. הרב שאלו אם הוא יודע ספר. השיבו שאינו יודע כלל. רק לומר תיבות התפלה לבד בגמגום ובדוחק. הרב הזהירו להיות סר מרע בראשון. היינו שלא לגנוב ולא לגזול ח"ו וכו' ויתפלל בכל יום וקצת תהלים. זה שמר מאוד פקודת הרב לכל אשר ציווהו. בזמן מועט הצליחו הקב"ה. לכן עזב פרנסה זו וקנה לו סוס אחד ונעשה מוביל מים. כשנשתנה פרנסתו הלך אל הרב שלו להורות לו איך שיתנהג כישראל כשר במצב פרנסה זו. הזהירו הרב גם בזה לפי מבינתו. וזה שמר מאוד פקודת הרב בכל מה שציווהו הצליחו הקב"ה עוד. ועזב גם פרנסה זו ונעשה חנווני הלך ג"כ אל הרב ללמדו מנהגי ישראל בעת מצב פרנסה זו. הכלל כן הוה שבכל פעם שנשתנה פרנסתו הלך להרב לשאול איך להתנהג עכשיו, והרב לימדו לפי ערך של פרנסה זו. שלא להונות לשום אדם, ושיתן משקל טוב ויכריע היטב וכו'. הכלל האיש הזה נעשה חנווני גדול ועושר גדול, ושמר מאוד פקודת הרב בכל מה שציווהו, פ"א היה שם עצירת גשמים, גזר הרב תענית בעיר הלזו, כדינא, ושלח הרב אחר חצי היום שליח לבקר בכל בתי העיר ולראות אם מקיימים ומתענים, השליח בא אל בית העשיר הנ"ל ראה שאוכל סעודת הצהרים עם בני ביתו, השליח בא והגיד להרב שהעשיר הלזה אינו מקיים גזירתו להתענות, שלח הרב אחר העשיר לקרותו אליו, הלך אל הרב. הרב שאלו מדוע אינו מקיים גזירתו הגזר להתענות, התנצל א"ע לפני הרב שלא ידע כלל מזו הגזירה ואלו היה נודע לו ודאי היה מקיים, העשיר שאל את הרב למה גזר תענית. הרב סיפר לו שכן הוא הנהוג בישראל שבזמן עצירת גשמים ח"ו צריכין להתענות ולבקש רחמים. מבעל הרחמים. שירחם על עמו בית ישראל כו' כו'. העשיר שמע מהרב כל מה שדיבר אליו והרחיב דיבורו בזה. מובן שנכמרו רחמיו על ישראל והלך להחלון שבבית הרב ונשא עיניו לשמים ואמר בלשון בקשה ותחנונים בזה הלשון כלפי השי"ת. רבש"ע אזוי ווי איך פאלג דיך. בייט איך דיך פאלג מיך אייך. סי זאל געהין רענין. תיכף כתומו לדבר התקדרו השמים בעבים והתחילו הגשמים לירד כראוי. הרב וכל האנשים שבביתו המה ראו כן תמהו בראותם שדבריו עשו פרי ונשמע קולו במרומ ונתקיים בי כמש"נ עוד הם מדברים ואני אשמע התחילו לחקור אחר העשיר הזה אולי הוא מצדיקים הנסתרים כו' עד שאלוהו בעצמו. והודה להם. שאמת הוא שהוא הדיוט גמור. רק מה שלימדו הרב לשמור ולעשות שומר מאוד לקיים בתמימות ויושר לבו. ובכל פעם ששוקל איזה דבר למכור הוא רואה על הלשון של הכף מאזנים שלו. את שם הוי"ה ברוך הוא. ע"כ סיפר האיש מאה"ק את המעשה זו לפני הרה"ק הר' ישראל אברהם זצוקללה"ה. והוא הר' בערל ליפליס שמע ג"כ אז את הסיפור הזה הנורא מפי האיש הנ"ל:
כה) עוד סיפר לי החסיד הישיש הר' בערל הנ"ל שאז שמע מפי הרב הק' הרי"א הנ"ל שהיה מתאנח על קיצורו בעבודת השי"ת. והיה קובל על עצמו. שמקצר בעבודתו ית' ולמה לא אהיה דומה לדודי הרב הקדוש ה"ר אלימלך זצ"ל אחי אבי זצ"ל. כי דודי הקדוש הר"א. כך היה מנהגו בקודש. בהגיע חודש אלול, מתחלת אלול עד אחר יום הקדוש היה מתבודד בחדרו. והיה מקפיד גדול שלא להטרידו בבקשות שאינם נחוצים כ"ש לשעה, זולת לאיזה דבר נחוץ מאוד או בשביל פיקוח נפשות ח"ו אז יקבל קויטל שיתנו לו וגם זה בתכלית הקיצור שלא לדבר עמו הרבה בזה שלא להפסיקו מעבודת השי"ת. כל האנשים שהיו נוסעים אליו היו יודעים:
מזה וקיימו מסתמא את רצונו בזה. פעם א' אירע שבעיר אחת רחוקה הרבה מליזענסק עירו של הרה"ק הנ"ל. היה שם איש עשיר א' יקר ונכבד כו' היה לו בן אחד מושלם בכל המעלות. יצא מדעתו רח"ל. וכל הרפואות שעשה אביו עבור בנו הנ"ל. שדרש ברופאים ורפואות שונות ובמלחשים לא הועילו לו כלום. והוכרח אביו לשכור שומר לבנו הנ"ל לישב עמו תמיד ולשמרו כי היה מדבר דברי שגעון והיה עושה מעשים מכוערים רח"ל להכות ולשבר וכו' ומובן גודל הצער והיסורים שהיה לו לאביו ולכל ב"ב מזה. ונודע לו מגודל חקירתו שרבינו הק' ר"א זצ"ל הוא בעל מופת גדול ופועל ישועות וכל הבאים לפניו במבוקשים שונים נעזרים אצלו בעזרה"י לכן הוסכם בדעתו לנסוע אל הרהצה"ק עם בנו החולה הנ"ל. ושכר לו עגלה ביחוד ולקח עמו בנו הנ"ל עם השומר שאצלו ועשה הוצ' הרבה ע"ז. עד שהגיע קרוב לליזענסק. ויהי בנסעם. בא כנגדם איש א'. [הוא היה אליהו הנביא ז"ל.] כראות האברך החולה את האיש הלזה שהלך לקראתם. אמר לאביו בזה"ל. אבי תן נדבה הגונה לזה האיש. [שהיה הולך בדמות עני], אביו העשיר ששמע מבנו החולה החביב לו דיבורים טובים והגונים. שזה כביר שלא שמע מבנו רק דברי תהפוכות. מאוד היו חביב לו דברי בנו ומגודל השמחה שהיה לו מדיבורים אלו נטל מכיסו א' טאהליר [מטבע כסף שעלה ח' זהו' אז] וקרא אליו את העני הזה אשר הלך לקראתם ונתן לו מטבע זו לנדבה. העני לקח המטבע. ושאל העני את העשיר זה הגידו לי להיכן אתם נוסעים. העשיר השיב לו. אני נוסע אל הרה"צ הר"א נ"י מליזענסק עם בני זה החולה שיישב עמי בהעגלה פה. אולי אתעזר על ידי הרה"צ שיתרפא בני העני אמר לו. הנה בנכם הוא בריא וב"ה שנעזר ונתרפא. ע"כ לדעתי שאינכם צריכין עוד ליסע להרה"צ. וחזרו לכם לעירכם. הלא אתם רואים שבכנם נ"י הוא בדעתו כראוי ונתרפא כהוגן. העשיר השיבו. הנה יכול להיות שהאמת אתכם שכן בני נ"י נתרפא כראוי אכן היתכן אחר כל הטורח הרב והוצאה רבה שהיה לי בזה וכעת שאני קרוב לעיר ליזענסק היתכן שלא אראה פני הקדוש אחר כל הטורח הרב שטרחתי בשבילו. השיב לו העני הנה כנים הם דבריכם אבל אני מזהירכם שלא להטריד אותו צדיק הרבה בדבריכם כי המבוקש שלכם כבר נתמלא. העני הזה נעלם מעיניהם. העשיר. ראה האמת שכן היא שבנו נתרפא ואינו מדבר עוד שום דברי שגעון כאשר עד עכשיו ויושב בהעגלה שקט ושאנן ככל האנשים הבריאים. מובן שהיה לו נחת רוח גדול מזה. ובא לעיר ליזענסק אל אכסניא. והכין לו קויטל עם י"ב אדומים ובא אל הרה"ק הר"א. והגידו לו את התגהגות הרה"צ שמהתחלת אלול עד אחר יו"כ אינו מקבל הרב קויטלך רק לצורך גדול. ואז היה ימי אלול. התחיל לבקש את הגבאי של הרב. שילך לקבל רשות מהרה"ל להכניסו וליתן לו קויטל ולדבר עמו בקצרה אחר כל הטורח הרב שהטריח ממרחק לבוא לכאן ומסתמא נתן ש"ט להגבאי. הגבאי נכנס להרב והציע מבוקש אותו האיש. הרב הרשהו שיבוא לפניו עם קויטל. כן היה. האיש הזה עם בנו נכנס להרב ונתן לו שלום. הניח לפניו קויטל שלו עם י"ב אדומים זהב. הרה"ק אמר לעצמו בדרך צער ויגון. האיי. האיי, לאליהו ז"ל נותנים א' טאהליר. ולאלימלך נותנים אדומים זהב. ובירכו ופטרו לשלום. האיש הזה נבהל מאוד והבין שהעני הזה שפגעו בו הוא היה אליהו ז"ל. ונסע לשלום ומבוקשו נתמלא כו' וסיים הרה"ק הר' ישראל אברהם זצקללה"ה. הנה דודי הרה"ק הר' אלימלך זצ"ל בכדי שלא להטרידו ולהפסיקו מעבודת הבורא ב"ה שלחו מן השמים והטריחו את אליהו הנביא ז"ל להזהיר את האיש הזה שלא יטריד את הרב הרבה. ואיך לא אבוש ולא אכלם מזה ומתי יגיעו מעשיי למעשה דודי הרה"ק ולמעשה אבותי וכו' וכו' והיה מצטער ונאנח ע"ז. למה הוא אינו במדריגה זו:
כמה גדלה מדריגת דודו הרב הקדוש ז"ל עד שהטריחו את אליהו הנביא ז"ל להזהיר לזה האיש שלא יפסיק אותו מעבודת ה' ית"ש והוא אינו כן, [וכמו שמצינו בה"ס מס' חולין דף ה' א' אנא כחלא בר חמרא לגבי אבא כו' כו'. שהיה מתלונן ונאנח ע"ז שאינו במדריגת אביו וכו',] זי"ע ועכ"י. [ועיין ס' ערבי נחל ר"פ עקב מ"ש ע"ז הגמ' אנא כחלא כו' ע"ש]: כו) שמעתי מכבוד אאמו"ר הרב זללה"ה כ"פ שסיפר לו כבוד אחיו הרב היקר המופ' כו' ה"ר ליביש אלל"ה אב"ד ד"ק אושיצא. והוא. דודי הרב הר"ל הנ"ל היה רגיל לנסוע להרה"ק הרי"א ז"ל מטשירנאסטראה והיה חשוב וספין בעיניו עד למאוד. ובכל שנה היה נוסע אליו קודם הפסח והיה מאוכלי שלחנו כל ימות הפסח. ועל אחרים היה הרה"ק מקפיד מאוד ולא רצה שיבואו אליו על יו"ט ש"פ רק דודי הר"ל הנ"ל ואולי עוד איזו יחידי סגולה שבאו אליו על חג הפסח. ועדיין היה מגורת דודי הרב הר"ל בעיר קיטייראהד. בימי נעוריו קודם שנתקבל לרב ומו"ץ. בבואו קוה"פ להרה"ק סיפר לו עג"נ שלו איך שהשאיר אשתו בביתו וקצת חולה וכו'. הרב הק' בבואו עיו"ט מהמקוה. ישב על כסאו בחדרו. פניו בוער כלפיד אש. מחמת גודל הדביקות ולבש זשופיצא חדשה של משי כן בכל שנה לבש בכל ע"פ זשופיצא חדשה.] דודי הר"ל עמד לפני הרה"ק בחדרו. אמר לו הרב. ליבוש, הייתי עכשיו בעירך קיטייראהד. אשתך היא בשלימות הבריא' ב"ה. לסימן שהולכת במלבוש צבוע כך וכך. אצל הבית המדרש בשם דר שם אברך אחד הוא נוטר ברית וחידוש הוא. רק אריכות ימים איני רואה עליו. דודי הרב הר"ל בשמעו דיבורים אלו. נתפלא מאוד. והיו לו לנח"ר בשמעו פ"ש מאשתו שהיא בריאה. ובפרט שהגיד לו סימן טוב שראה אותה מלובשה בלבוש צבוע כן וכן שהיה ניכר לו המלבוש היטב. ובלא"ה היה מאמינו ג"כ. הרה"ק ראה את דודי והבן שהיה מתפלא מדבריו אלו אמר לו הרה"ק מה אתה מתפלא ע"ז שהגדתי לך שהייתי עכשיו בעירך כו' הנה ידוע שהילד בעודו בבטן אמו הוא צופה ומביט מסוף עולם ע"ס (כמ"ש במסכת נדה דף למד) רק בהוולדו בא מלאך וסטרו ע"פ. עד שיגדל ויתאמץ בעבודת ה' ית"ש וברוב התעצמיתו בעבודת ה' ישיג מדריגה זו להיות צופה ומביט מסוף עולם ע"ס. ואני כעת ב"ה אוכל להביט חמשה עשר פרסאות סביבת נושינא"ס. לכן אל תתמה ע"ז שהגדתי לך שהייתי בקיטייראהד. מובן שהיה כ"ז לגודל נח"ר לדודי הרב ר"ל ז"ל. ודודי היה מבקש כמה פעמים את רבו הנ"ל שיבוא גם לעירו הנ"ל והיה מפציר בו כמה פעמים עד שהבטיח הרה"ק להיות בעירו הנ"ל. בבואו לקיטייראהד היה אכסניא שלו בבית דודי הרב ר"ל. כל אנשי העיר באו לקבל שלום מכבוד הרב הק. ובתוכם בא ג"כ האברך הנ"ל שאמר הרב עליו שהוא נוטר ברית מאוד וחידוש הוא, ותיכף בעת שנתן האברך הנ"ל שלום להרב. והיה מלמד. ולא היה מצויין כ"כ בהעיר לבעל מדריגה זו. רק לסתם איש ישר. הרב התחיל לקרוא בקול. ליבוש ליבוש ודודי הר' ליבוש היה טרוד מאוד בביתו להכין להרב כל צורכו לפי כבודו. רצו המשמשים לקרות את ר' ליבוש. והגידו לו הנה הרב הק' קורא אתכם. לכו אליו. תיכף הלך אל הרב, אמר לו הרב בלחש הנה זה הוא האברך שהגדתי לך בביתי עליו שהוא נוטר ברית והוא חידוש. והכפיל עוד הפעם ואמר. רק אריכות ימים איני רואה עליו. כן הוה שנסתלק בעוה"ר בקוצר ימים ושנים. עוד זאת סיפר לי מר אבי הרב זצלה"ה אשר בבוא הרה"צ הק' הרי"א הנ"ל לאיזה עיר. היה רעש גדול בין הקטנים ילדי ישראל דרדקי דבי רב להיותם בודקים הציצית שלהם אם כשרים הם כדינא בשמנה חוטין כו'. כי הקטנים שגם כן היו רצים מבית רבן לקבל שלום מהרב הק' אלו שהלכו בארבע כנפות בציצית פסולים. היה גוער בו ואומר לו הרה"ק. למה אתה הולך בציצית פסולים. מובן שהקטן נתבייש מאוד לפני רבים. לכן היה ד"ז:
לחוק אשר בבוא הרה"ק לאיזה עיר היה רעש וחרדה בין הבנים לבדוק הציצית שלהם ולתקנם בכל הצורך. שלא להתבייש כו':
עוד זאת מפי אבי מורי הרב זללה"ה. אשר הרה"ק הנ"ל היה מתאנח ומצטער ע"ז וכה אמר. הנה בנערותי היה דרכי לגלות לכל אדם הבא לפני, כל מה שחטא ופשע נגד ה' ית"ש מיום היותו עד היום הזה. ועי"ז היה אותו האיש מתחרט והיה שב בתשובה שלימה לפני השי"ת. אבל עכשיו שאני מטופל ונצרך להעולם אני מוכרח לשתוק. ולא לגלות. אעפ"י שאני רואה את הכל, כי באם שאגלה להאנשים מומים לא יבואו אלי. ושאני נצרך לכן מוכרחני לשתוק. אכן אין כן האמת. כי שורת הדין הוא לגלות וכו'. רק ההכרח לא יגונה אבל איז דען דער אמח אזוי. ע"ז היה מצטער ונאנח. זי"ע ועכ"י: כז) מעשה מהרב הג' הגדול הק' מרן יעקב שמשון זצ"ל הרב מושיפוטיווקי, הרב הגאון הגדול הק' הר' יעקב שמשון זצ"ל הרב משיפוטיווקע לעת זקנותו נסע לאה"ק כידוע ליודעים והיה נוסע אל ערי המערב עבור נדבות וצדקות על עניי אה"ק [שחכמי א"י נתנו עיניהם עליו שהוא יסע לקבץ כי מחמת עוצם גאונו בתורה יכבדוהו בכל מקום בואו ליתן נדבות הגונות מחמת כבוד תורתו]. פעם א' בא לעיר אחת גדולה. בבואו.
כל רבני העיר וגדולי העיר שמחו לקראתו. כי היה להם שאלת עגונה אחת ולא היה בידם להתירה מכבלי עיגונה. ותוכן העובדא היא כן. שני יהודים נסעו למרחקים עבור איזה מסחר בארצות המערב מקום הערביים, ובאו למקום א' שלא דר שם שום יהודי רק ערביים. ונשבו אלי ב' האנשים לשני ערביים בכפר א'. א' היה דר בהכפר בקצה א' וא' בקצה השני. השבויים האלו היו בבית שוביהם. לאחד עשאו בעה"ב שלו לרועה צאן וא' נעשה רועה עגלים וסוסים בכל יום שהוליכו הרועים את בהמתם לרעות היו פוגעים זה בזה על המרעה והיו בוכים שניהם. מה יהיה בסופם. כל או"א השאירו אשה ובנים בביתם ואין לאל ידם לחזור לביתם. פ"א בא הרועה העגלים להתראות עם חבירו הרועה צאן. בהגיעו לגבול מרעה שלו מצא את חבירו ששכב על הארץ וידיו ורגליו אסורים. נתבהל מאוד ושאל מה זה. האסיר סיפר לו. שבוע שעברה בא זאב א' וטרף צאן א' מהעדר. לערב כשהביא את הצאן לבית בעליו ראה אדונו שנחסר צאן אחד מצאנו. הכה אותו מאוד והתרה בו שבאם שיחסר עוד איזה צאן אזי יהרגנו ולא יועיל לו שום טענה. למחרתו באו שני זאבים להעדר ולא היה יכול להציל הצאן מהם, וטרפו שני כבשים מהעדר או יותר, עד שנתרגז האדון שלו עליו על טריפת צאנו על ידי פשיעת הרועה ולא קיבל שום התנצלות ואסרו בעבותים ורצה להרגו ולא היה חרבו עמדו. הניחו כך אסור והלך לביתו ליקח כלי זיינו ויבוא לכאן להורגו, כל זה סיפר לו האסור, חבירו רצה להתירו ממאסרו ושיברחו שניהם. האסור עיכב בידו שלא טובה עצתו זו. כי בזה נהיה שנינו בסכנה ויהרגו אותנו. מוטב לך לך למקומך ותנצל אתה, ואני כאשר אבדתי אבדתי וביקש ממנו האסור שיביא בלילה לפה למקום ההריגה ויקברנו כד"ת, כן הבטיחו ע"ז ונפרד ממנו בבכיה גדולה, כמובן, זה קיים הבטחתו והלך בלילה למקום ההריגה וחפר בור בשם וקברו שם כד"ת, הקובר שם נפשו בכפו ולקח סוס א' מסוסי אדונו וברח משם ונמלט, ובא לעיר א' מאחב"י עד שבא לביתו. וסיפר המאורע בעירו, לאשת חבירו, הגדולים שבעיר לא יכלו להתיר לאשת הנהרג להנשא לאחר, כי שאלוהו אם ראית פרצוף פנים של חבירך בעת שקברת אותו לידע בבירור אם זה הוא חברך, הוא השיב, באישון לילה ואפילה לא ראיתי תואר פניו, רק מצאתיו במקומו כאתמול, מסתמא היא חבירי כמו שם שסיפר לי שכן יעשה לו, הגדולים שאלו להרה"ג משפטווקע ז"ל אם יכולת להתיר העגונה זו ע"י עדות חבירו זה, הרה"ג השיבם שאי אפשר עפ"י דינא להתיר אותה עי"ז שיכול להיות שחבירו נמלט משם והאסור הוא בעטליר אחר במקומו. כן הוה במשך איזו חדשים בא הנהרג לביתו. וסיפר. כאשר נפדר חבירו ממנו והלך לו למקומו. ואני הייתי אסור ומונח שם. עבר שם לפני ערבי א' (בעטליר) שאלני למה אתה מונח כאן אסיר. הזמין לי ה' דיבורים לספר לו. היינו. אני יהודי שבוי בבית ערבי א' עשיר. בתו של הערבי בקשה אותי למלאות תאוותה ורצונה כו' כי אני יפה תואר כאשר אתה רואה. ושאקחנה לאשה. אני לא חפצתי לקחתה באשר שאני יהודי ועפ"י דיננו אסורה לי. ונחלית בתו של הערבי עי"ז עבור קצף עלי האדון שלי ואסרני בעבותיםוהלך לביתו להביא חרבו להרגני ושאל אותי הבעלטיר אם יש לי איזה מעות עמדי הגדתי לו מאיזו זהו' שיש לי, הבעטליר אמר לי תן לי מעותיך ואצילך מהמות. היינו אני אתיר את מאסרך ואני אלבוש מלבושים שלך ואתה לבוש המלבושים שלי ותאסרני במקומך. כאשר יבוא הערבי לכאן אגיד לו שאני מרוצה לקחתה לאשה כי גם אני יפה תואר. ואתה לך לך לדרכך. כן עשיתי. נתתי לו כל המעות שבידי ולבשתי מלבושים שלו. והוא. הבעטליר לבש הלבשה שלי ואני אסרתי אותו במקומי והלכתי לדרכי. הערבי הרג אותו וחבירי קבר אותו. אז ותהום כל העיר כי ראו שדברי הגאון משפטיווקע נאמרו ברוה"ק ונתפרסם שמו הטוב בכל המדינה:
אח"כ בבוא הגאון הרי"ש ז"ל לסטאמביל ונתאכסן בית הרב דשם. סיפר לו הרב דשם היות שהפרנס מעיר הלזו הוא קרוב למלכות יוצא ובא לבית המלכות והוא מסור ואיש בליעל יש לו איזה דין ודברים עם איש א' מפה על סך רב. שלח המלך אלי לזכותו בדין בלי תירוץ, והתייעץ הרב זה עם הגאון הרי"ש ז"ל מה לעשות בזה. הגאון ז"ל ענהו. עשה עצמך כחולה מוטל על המטה. ושב אותי במקומך לפסוק הדין. ואני אדע מה לעשות. כן הוה. הרב שלח להמלך באשר שהוא חולה ואינו יכול לתוך הדין בזה. וחכם א' מחכמי פולין בא לכאן. אותו חכם שהשיב על ענין העגונה הנז"ל. שהיה מפורסם במדינה. והוא יפסוק הדין בזה. הבעלי דינים נתרצו לזה שהוא יפסוק הדין ביניהם. וגם אליו שלח המלך שיזכהו בדינו. השלישו סך מסוים לקיום הפסק כנהוג. הגאון הרי"ש ז"ל שמע הטענות משני בע"ד. וזיכה את הבע"ד שכנגדו והאשים את המסור הנ"ל והשליש קיים הפס"ד למסור ההשלשה מצד העובר לצד המקיים. הבע"ד שנתחייב הלשין את הרב הפוסק להמלך. המלך שלח אחריו. הגאון לא נתפחד מזה והלך אל המלכות בלי מגור. ולקח עמדו חומש א'. בבואו לפני המלך. המלך שפך חמתו עליו מדוע לא קיים גזירתו לזכות את זה. הגאון ז"ל אמר דיבורים מתוך החומש היינו פסוקים השייכים לזה הענין לא תגורו מפני איש. וכדומה בכלותו לדבר ולהשיב הוטבו דבריו בעיני המלך והשרים. ונתפלאו כולם על לשונו הצח. זה אומר דבר פלא שחכם מפולין יוכל לדבר היטב בלשון ישמעאל. זה אומר דבר פלא שחכם מפולין יוכל לדבר היטב בלשון לטיין. זה אומר דבר פלא שחכם מפולין יוכל לדבר היטב בלשון צרפת וכו' וכו'. הכלל. הדבר הזה היה לפלא גדול שלכל א' ואחד נדמה לו כאלו מדבר כלשון עמו, וכאשר פטרוהו לשלום דברו ביניהם שרי המלוכה מפלא הזה וקראוהו בחזרה לבית המלכות לשאול אותו באיזה לשון דיבר, הגאון השיב להם בחכמה, הלא התורה הקדושה ניתנה בשבעים לשון ואני דברתי מתוך הספר בלשון הקודש כאשר ראיתם, רק מאחר שהתורה ניתנה בשבעים לשון ע"כ כל אחד מכם שמע את לשונו על ידי זה נעשה חשוב ויקר בעיני המלך והשרים, ויאמר לו המלך שאל מה אתן לך, השיב הגאון ז"ל איני חפץ שים מתנה מהמלך רק ליתן לי רשות לכנוס לבית עקד הספרים של המלכות לעיין באיזה ספר שארצה, ניתן לו רשיון זה לכנוס להביבליאה טיקא, הרב הגאון ז"ל נכנס מצא שם ספר א' גדול כתיבת יד ומכונה בשם הוויות דאביי:
ורבא לקח הספר הזה ועיין בו מתחלתו עד סופו, ויצא, ורצה ליתן לדפוס הספר הזה שהוציא בזכרונו הנפלא, [זכרונו הק' היה פלא והפלא יחיד בדור, ובפעם אחד שלמד איזה ספר היה יכול לאומרו בע"פ, והעולם מספרים שכאשר בא הגאון ז"ל מאה"ק לחוץ לארץ ונסע לעיר מעזיבוז להתראות עם הרה"ק רבי ר' ברוך ז"ל כידוע אמר הגאון ז"ל אל הה"ק ר"ב שהים קילקל לו חצי מוחו, כי בתחלה כשהיה מעיין בשום ספר פעם אחד היה בקי בו בעל פה, ועכשיו מחמת גלי הם וזעפו, מוכרח הוא ללמוד שני פעמים שיוכל לאמר בע"פ כל דברי הספר.] והתחיל לכתוב ספר הגדול הנורא הזה, הוויות דאביי ורבא, לסדרו לדפוס, באמצע נסתפק בזכרונו הק' מימרא אחת בשם מי כתב שם בהספר, משם אביי או רבא. או אמורא אחר, גוף המאמר היה זוכר היטב, רק שנשכח ממה שם בעל המימרא מנו, לכן אמר הגאון ז"ל מאחר ששכחתי שם בעל המימרא זו, מסתמא לא ניחא לי' להשי"ת להוציא ספר היקר הזה לדפוס לאור העולם, ונתבטל הענין, זי"ע ועכ"י אמן:
תם חלק ראשון והמשך יבוא בחלק הבא:
ב"ה עש"ק בו"ב כ"ג אייר תרס"ט לפ"ק, זינקאוויץ הס' לקאמניץ, שפעת ברכה ושלום. מאת אדון העולם. לכבוד ידי"נ הנגיד המופל' חי"ג וו"ח יקר ערך כו' ש"ת מוה' בנימין ליבעסקינד מדפיס וסו"ס בק' פיעטרקאיו: מכתבו הגלוי הגיעני ע"נ תמול בלילה, ותש"ח לכבודו נ"י על טורחו בזה. והנה מה שדרש כבוד יקרתו שאקח הסכמות על הקונט' ספורי צדיקים וגם על ח"ב שאשלח לו אי"ה בל"נ דיבורי צדיקים. וזה יהי' לטובה בהמכירה. הנה אמת שכן הוא כמובן לכל. אמנם זה הוא דבר שא"א. כי לא השארתי לי בביתי (העתקה) מהמעשיות האלו ששלחתים לב"ה. מחמת טורח הכתיבה עלי כעת בימי זקנתי. גם על עניני מעשיות לא שייך ליקח הסכמות, וזו היא העצה לטובת המכר. לפאר ולרומם על פתח השער את כבודי (אף שאיני אמת), ואת כבוד אבי הרב זללה"ה שהיה ספון וחשוב אצל כב"ק אדמו"ד מרוזין זצוקללה"ה. ובעת שהיה הרה"ק מרוזין פה פילווריק דקאמנייץ ערך שנה תמימה כמבואר בפנים היה אבי מורי הרב ז"ר מפה מורה כל הוראות להיכל קדשו בידוע בעירנו פה, כי אבי הרב ז"ל היה רב ומו"ץ גם לפילווריק הנ"ל, וכל מה שסיפר לי כבוד אבי ז"ל הם אמתיים גם מה ששמעתי מאנשים נאמנים הכל כמו שביארתי היטב אצל כל מעשה ממי שמעתיה ורובן בכולם הם אמת ויציב. וז"ז אין דק חיים ושלום והצלחה וכ"ט כחפץ לבבו הטוב ובחפצ ידידו ד"ש מברכו בכה"ט סלה ומבקשו למהר ההדפסה בכל היכולת אפשרי:
הק' אברהם יצחק סויבלמאן הרב ומו"ץ דק' הנ"ל:
והנה לדמיוני שיתקבלו הדברים מאוד וכל הקוראם יתענגו בהם. וכן אקוה לד' ית"ש שיצמיחו הדברים האלו רוח אמונה בצדוקי ה' ית"ש כמצווה עלינו, וכמ"ש הרה"ק הג' מב"ד הובא דדקהילתנו הק' בפתיחה שלי יע"ש, דבריו כי נעמו, וגם לי יהיה זה קצת לזכות באשר קותה נפשי בזה. אם כ"ה רוצה דוקא בהסכמות יודיעני בקרב במ"ג ואולי אוכל לטכס עצה בזה:
איסור השגת גבול ידוע ומרבותא דארעא כעין מלכותא דרקיע בין במסכונתא זבין שלא במסכונתא, בין בזו המדינה ובין בחו"ל. המחבר והמו"ל: מעשה מהרב הקדוש הצדיק מוה"ר שמעלקא זצ"ל מניקלשפארג:
בעיר מאהלוב במדינת רוסיא היתה דרה האשה צדיקת המפורסמת מרת מרים ז"ל אחות הני תרי צנתרי ד דהבא האחים הקדושים הרב ר' שמעלקא מנ"ש והרב ר' פנחס ז"ל בעל ההפלאה פעם אחת הי' הרב הצדיק ר' יהושוע העשיל מאפטא בדרך והי' סמוך לעיר מאהלוב ומסתמא הי' הדרך מלא אנשים ונשים וטף ואמר לאנשיו נסע לעיר מאהלוב להקביל פני הצדיקת מרת מרים וכאשר שמעו העולם שהצדיק נוסע לעיר להקביל פני הצדיקת הנ"ל אזי רצו כולם מקודם לעיר אל בית הצדיקת הנ"ל וכאשר באו שמה הי' רעש גדול בבית ושאלה מה הרעש הזה ואמרו הצדיק מאפטא יבא לכאן וכאשר בא הצדיק לביתה כיבדו אותו והושיבוהו על הכסא כנהוג ואח"כ ביקש ממנה הצדיק שתספר איזה דבר יקר מאחי' הקדושים וסיפרה לו מעשה נורא והתחלת המעשה הוא כך זאת ידוע לכל שאחי ר"ר שמעלקא לא ישן כלל רק הי' עוסק יומם ולילה על תורה ועבודה אך אם הלכו כמה וכמה שבועות שלא, ישן וחטפה לו השינה והי' ירא לשכב על המטה כדי שלא יתנמנם הרבה אזי הי' לו על השלחן צנצנת מים לנקיות ושכב את מצחו הקדוש על הצנצנת כדי שלא יוכל לישן הרבה פעם אחת בק"ק ניקלשפארג הי' יושב על התורה ועבודה בלילה ונפלה עליו תרדימה גדולה עד מאד ולא הי' לו שום כח ללמוד יותר ושכב מצחו הקדוש על הצנצנת לישן כנהוג ובתוך כך כבה נרו ונתעורר תיכף מהשינה וראה שכבה נרו והי' לו צער גדול מזה ובאותו בית שלמד שם הי' שטאק גדול וגג היינו גאניג ומחמת הע"נ שלו שהי' לו בעת ביטול תורה לא הי' יודע מה לעשות ולקח הנר ורץ על הגאניג לילך משם לחוצה על הארץ להדליק הנר וכאשר בא לגאניג הושיט איש אחד מן הארץ לגאניג נר דולק ואמר לרבינו שידליק נרו וכן הי' שהדליק נרו וישב על השלחן ללמוד כמקדם ואח"כ כשהי' בישוב הדעת נזכר ואמר הוא הגאניג הוא גבוה כמה וכמה קומות איש האיך הי' לאיש הזה יד ארוך להושיט לו ידו על גאניג והי':
לרבינו תמיה גדולה ע"ז ובודאי לא הי' זה איש פשוט ע"כ עשה רבינו יחוד שיודיעו לו מי הוא והודיעו לו מן השמים שהי' בשמים רעש גדול שחסר בעת הזאת שכבה נרו תורת אמת ועיגום נפש של רבינו אז שלחו תיכף את אליהו להדליק נרו וכאשר שמע אחי הקדוש זאת התחיל לבכות והי' לו כמה חדשים סיגופים ע"ז שהטריחו את אליהו בשבילו כך סיפרה הצדיקת הנ"ל להצדיק מאפטא זצ"ל ובעת הזאת הי' הבית מלאה אנשים ונשים וטף וכאשר גמרה המעשה עמד הצדיק על רגליו בקול צעקה ובבכי' גדולה מאד ואמר השמעתם את גודל החטא של רבינו רר"ש שבודאי הטריחו את אליהו בשביל תורת אמת ע"ז העון הי' לרבינו סיגופים האיך אנו עושים תשובה עד שכל האנשים שהיו שם התחילו ג"כ לבכות עמו כמעט מי שהי' לו לב בשר נקרע לי"ב גזרים ומי שהי' לו לב אבן נמוח ואח"ז נסע לדרכו. מזה המעשה יוכל כל אדם לדעת ולהתבונן עד היכן כח התשובה השי"ת יזכינו לשוב לפניו בלב שלם אמן:
עוד מהרב הנ"ל זי"ע:
הרב הקדוש רר"ש ואחיו הרב הקדוש ר"ר פנחס זצ"ל נתבקשו ביחד על כסא הרבנות בק"ק פפד"מ ובק"ק ניקלשפורג ובהיות שק"ק פפד"מ היא קהילה גדולה ונכבדת מק"ק נ"ש הכריעו אנשי הקהילות ביניהם מי ישב על כסא הרבנות בפפד"מ ומי יהי' בנ"ש ואמרו שהם בעצמם יכריעו ביניהם והגם שהרב ר"ש ז"ל הי' זקן מאחיו עכ"ז מרוב ענותנותו אמר כי אחיו הרב ר"פ הגון יותר לרבנות דפפד"מ ואחיו תלה הגדולה באחיו הגדול ממנו והסכימו שניהם ליסע להרב הצדיק המגיד הגדול דמעזריטש וכאשר יפטרו ממנו ישאלו את פיו הקדוש וכאשר יגזור אומר כן יעשו ועוד ישאלו ממנו מאמר אחד מהזוהר אשר לא יכלו לעמוד על הבנתו וכשבאו לבית הרב הקדוש התחילו האחים מדיינים זה עם זה מי ילך לפנים בראש כי כל אחד אמר לאחיו שהוא גדול ממנו ומיד אמר הרב המגיד בזה"ל הרב דק"ק נ"ש ילך בראש כי הוא גדול האחים וכשנכנסו לפנים סיפר להם הרב מעשה משר אחד ממנהגו עם עבדיו והיכליו וכשסיים הסיפור צוה להם שילכו לשלום ולא שאלו ממנו מאמר הזוהר וכשבאו על אכסניא שלהם נתיישבו בדבר כי בודאי לא סיפר לבטלה וראו בעינא פקיחא שהיא משל ומליצה ומתוכו הבינו מאמר הזוהר על בוריו וקיבלו כ"א הכסא הרבנות כמו שהכריע רבם זצ"ל זי"ע:
עוד מהרב הנ"ל זכותו י"ע:
פעם אחת כאשר בא הרב הצדיק הנ"ל לניקלשפורג נקרא לבוא לגביר אחד חסיד על קאפע וכיבדו אותו בכלים מכלים שונים בכלי אחת הקאפע ובכלי אחת החלב כנהוג ושאל להגביר איה החלב והראה לו הגביר באצבעו על השלחן ששם הוא החלב ויעברו כמה רגעים אחדים ושאל אותו עוד הפעם איה החלב והי' זאת לפלא בעיני הגביר והבין שלא בחנם שאל רבינו כן וירץ חיש מהר לחקור ולדרוש אצל ב"ב מהות החלב ונודע לו שהחלב נחלב ע"י עכו"ם משרתת בלי השגחה בשגיאה ויבא הגביר הביתה ואמר לרבינו כן הוא דברי אדמו"ר נכונים שהחלב אסור אבל מדוע לא אמרתם בפשוט שהחלב טריפה ומה זה ששאל כבוד אדמו"ר איה החלב והשיב לו רבינו הלא כך מבואר בש"ע יו"ד סי' קט"ו חלב שחלבו עכומ"ז ואין ישראל רואהו אסור והפירוש הוא לפי שנחלבה ע"י עכומ"ז לכן אין ישראל רואהו יען כי אסור היא וישראל הוא בבחינת גדו"ל שאי אפשר להסתכל ולראות דבר שהיא אסור ע"כ שאלתי איה החלב כי לא ראיתי החלב כלל. מזו המעשה נוכל להתבונן וכן שמעתי ג"כ בשם צדיק אחד פירוש על הפסוק וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט את בנו אשר הוא כעין שפת יתר אך הכוונה בזה שאאע"ה היו אבריו כל כך מזוקק ומטוהר עד שלא הי' ביכולתם לעשות שום דבר רק מה שהוא רצון השי"ת ובאמת לא הי' רצון השי"ת שישחוט את בנו רק שיעלהו ורק אאע"ה שרצה ליקח המאכלת כדי לשחטו וזה הוא נגד רצון השי"ת א"כ האבריו לא היו מניחים אותו לעשות ולזה הי' צריך ליקח המאכלת בכח גדול ולזה כתיב וישלח אברהם את ידו ויקח היינו בכח. בא וראה מזה גדולת מעשיהם עד שבכל תנועה קלה שלהם יש בו דבר שבקדושה וכן סיפרו מהרב הקדוש מו"ה ר' וישא זצ"ל אשר אחד ממקורביו שאל ממנו ללמדו איך לעבוד ד' ביראה והוריד הרב בידו ונפל אותו האיש על פניו ארצה ולא יכול לקום על עמדו מגודל היראה עד שהניף הרב ידו אז קם על עמדו זכות כל הצדיקים יגן עלינו ועכ"י אמן:
מעשה נורא מהרה"צ הק' איש אלקים מוה"ר מנחם מענדיל זצ"ל מווארקע זי"ע:
שמעתי מאיש מהימן איך שפעם אחת הי' נצרך לחסיד אחד מהעיר וארשא מאנשי שלומו לישא את בתו אשר הגיעה מכבר לפרקים והי' צריך לזה שני מאות רו"כ ולהאיש הזה הי' לו קרוב אחד בהעיר הנ"ל עשיר גדול והי' לבוש דייטש ושם החסידים לא נודע לו פ"א בעת שהי' הרה"ק בווארשא התיישב החסיד הנ"ל מרוב דוחקו לחלות את פני רבו שילך להעשיר הגביר הנ"ל לבקש עבורו שיעזור לו בהסך הזה כדי שיוכל להכניס את בתו לחופה ומאשר שהי' מקורב גדול אצלו נתרצה תיכף והבטיחו לזה וכן הי' עוד באותו יום הלך הרה"צ עם משמשו להגביר הנ"ל וכשהגיע לפתחו בחדר לפנים מחדר הפנימיות ועוד לא ראה הבעה"ב העשיר דשם רק בתו היתה בעת הזאת בחדר הזה ושאלה אותם מה מבוקשם אך הם לא השיבו דבר רק רצו להלך הלאה לחדר השני אשר שם הי' יושב הבעה"ב ועסק במסחרו אך הבת הנ"ל כשראתה שהלכו כך בלי להשיבה דבר חרה אפה ובלי טענה נתנה להרה"צ הכהה גדולה על לחיו הקדושה והתחילה לקללם עד שמוכרחים היו לשוב חזרה. ולעת ערב בא החסיד הנ"ל אליו לשמוע מענה מפיו והשיבו אשר כבר התחיל בזה וכבר פעל מחצה ולמחרת היום ילך שנית וכעת בודאי יתן לו כפי רצונו והמשמשו הי' כמחריש אך כשהלך החסיד לביתו שמח וטוב לב:
שאל את רבו על דבר זה ולא הי' משיבו רק אמר לו למחר יהי' האות הזה והי' למחרת היום צוה להמשמשו שילך עמו פ"ש להגביר הנ"ל ליקח ממנו המעות והמשמש עומד כמשתומם וכמבהיל אך לא הי' מסרב מלילך עמו וכשהגיעו באמצע הדרך נסע ג"כ בזה הדרך איש עשיר אחד לבוש דייטש והעשיר הנ"ל הי' מכיר בטוב לההר"צ לאיש אלקים וכשראה להרב ז"ל צוה לרכבו לעמוד ושאל להרב איך מטרת בואו כעת והשיבו להגביר הנ"ל והעשיר הנ"ל הי' נוסע ג"כ בעת הזאת לרגל מסחרו להגביר הנ"ל וכששמע מענה כזאת ביקש והפציר מאד מהרב לישב עמו בהמרכבה מאחר שאף הוא נוסע לשם ולמה לו לכתת לילך ברגליו אך הרב ז"ל מיאן בזה ולא הי' רוצה באין אופן לישב עמו והעשיר נסע לדרכו והרב הלך מעט מעט עד שבא לשם והבעה"ב הי' יושב בעת הזאת בחדרו עם הנגיד הב' ודיברו מעסקיהם וכאשר דרך רגל הרב על מפתן הבית וכשראה אותו הנגיד האורח תיכף קם ממושבו וקיבלו בספ"י כיאות ואף להבעה"ב הודיע עוד קודם בואו מהות האיש הדגול מרבבה הבא בצל קורתו לכן אף הוא קיבלו בכבוד גדול ובתוך כך נעשה רעש גדול בחדר השני אשר בת הגביר נתעלפה פתאום ולא יכלו להקיצה וכמה רופאים אומרים נואש והבעה"ב רץ הנה והנה כמשתגע ממראה עיניו אך הגביר האורח והבעה"ב כשראו כ"ז התחילו לדבר עם הרב ז"ל ולבקשו שיעזור לה ויגזור אומר ויקום אז השיב הרב שזאת בא לה מחמת שזילזלה בכבוד התורה וסיפר להם מהנעשה ביום האתמול והפצירו ופייסו להרב ז"ל לבקש עבורה אז אמר לו מטרת ביאתו לכאן והגביר נתן לו תיכף המעות אז הלך הרב אל בתו וצותה לעמוד וכן הי' תיכף שבה לבריאתה כמקדם אז ראו את כבוד גדלו ותיכף כולם פייסו להרב ושלחו אותו משם בכבוד גדול ונעשו ממקורביו ועשו צדקות גדולות. מזה המעשה יוכל הקורא להתבונן איך להשמר ולהזהר בכבוד תלמידי חכמים כמאמרם ז"ל הוי זהיר בגחלתן כו' זכותו יעמוד לנו ע"ע:
מעשה נוראה מהה"צ הק' ר' ישראל זצ"ל מגיד מישרים
דק"ק רוואצק זי"ע הנקרא ר' ישראלצי גיטער יוד:
השר מהעיר פלוני אשר הי' לו העיר מאחוזתו הי' מיצר להיהודים עד מאד והי' מנהגו שבכל יומי גינוסם הי' הולך לטייל בשפת הנהר שמחוץ לעיר ושם הי' עומד הכן מרכבתו הרתומה לסוסים אבירים אשר נסע בהמרכבה חזרה לביתו ונזדמן פעם אחת כאשר הלך וחלף אצל הנהר נתאוה לו לשוט מעט בהנהר ומיד צוה לרכבו להוריד התיבת דוגה אשר הי' מוכן ליה והשר עשה דרכו וכאשר בא הרחק כמו באמצע הנהר פתאום התקדרו השמים בעבים והרוח הלוך וגדול עד שהאניה חשבה להתהפך מרוב גלי הים לולא שהי' אומן גדול בזה כי עתה כבר הי' מאכל לשיני הדגים שבמים אך מגודל אומנתו בזה התאמץ בכל כחו והולך האניה בחפזה עד שבא אל שפת הנהר השנית מנגד הרחק מאד אך כאשר הציג רגלו על הארץ ומביט סביביו ראה שהוא ביער גדול ולא ניכר לו כלל שזה יהי' מהסבובים שלו ומיד בא אליו איש זקן אחד לבוש ספאדיק וזקנו יורד על פי מדותיו וישאל לו בלשון פולני מאיזה מקום הוא ומה מעשיו והוא מרוב פחדו לא הי' יכול תיכף לענותו אך כששב רוחו אליו השיב לו שר אני בעיר רוואצק וסיפר לו כל דבר ואח"ז ביקש מהזקן לאמור לו באיזה מקום הוא עכשיו אז השיב לו הזקן תדע נאמנה שאתה מזרע היהודים הנך ובעת שנולדת מת אביך ואמך לכן אם תבטיח לי שתעשה ותשמור מוצא שפתי אזי אטיב עמך ואראה לך מבוא הדרך הנכון והשר מההכרח נתרצה לכל זה והזקן הגיש לו גליון וחתם ידו עליו אז אמר לו הזקן לך אתי ואביאך אל מקומך רק הזהר שבל תשכח מה שדברתי עמך וילך עמו עד שבאים למסילה והזקן הזהיר לו שנית שבל ישכח מה שדיבר עמו ויקיים כת"י וצוה לו כאשר תבוא לשער העיר תיכף תלך בראשונה להרב דשם והוא יורה לך הדרך אשר תלך בו ונעלם ממנו וכאשר בא השר לשער העיר וכשראו אותו בני עירו שמחו לקראתו ושלחו תיכף מבשר שבל יחפשו אותו עוד (כי כשראה הרכב לאדוניו בסכנה תיכף רץ להעיר ויבואו משרתיו לחפשו ולא מצאו) ואז רצו לקראתו כל בני עירו ועשו לו כבוד גדול עד שהביאו אותו להיכלו ומרוב שמחתו עם בני עירו שכח לגמרי מהעבר עליו וחזר להתנהג כבראשונה. פ"א נתקוטט א"י אחד עם הרבנות דשם אשת הרה"צ הנ"ל זי"ע ומרוב שנאתו עשה דבר מבהיל כי לקח בלילה מבה"ק שלהם תינוק שמת מקרוב ונתנו תחת החצר הרב ובבוקר הלך הא"י הנ"ל לזעוק חמס להשופטים ע"ז ותיכף לקחו להרב וכל בני ביתו ושמו אותם בבור עד יום המשפט והי' כאשר בא יום המוגבל של המשפט הרב בלילה שלקודם חלם להשר איך שהזקן שראה ביער עומד אצלו והזהירו עוד הפעם כמקדם וגם אמר לו שלמחר ילך בעצמו אל בית המשפט כי בנפשו הוא ויהי בבוקר הלך השר הנ"ל לבית המשפט וכאשר הובא הרב אל מקום הנ"ל וכשראה השר פניו מיד הכירו שזה הוא הזקן אשר נתראה אליו בהיער ובחלום ושנתן לו הכ"י ויבן השר שהוא איש אלהים אז תיכף צוה להשופט שיניח הרב ממוסריו ותחתיו יקח הא"י ולענות אותו עד שיודה וכן עשו והא"י הי' מודה וסיפר בפני כל איך שעשה זאת רק משנאתו הרבנות וכל היהודים והשר קיים כל הבטחתו ונעשה בעל תשובה גמור כפי שהורה לו הרה"צ זי"ע ועשה טובות גדולות לכל ישראל עד יום מותו והמעשה הזאת נכתב בהפונקס הקהל להיות למזכרת עת שהי' ימים טובים לישראל כן השי"ת יזכינו לשוב לפניו בלב שלם אמן:
מעשה מהרב הצדיק הקדוש כמוה"ר מאיר מפרימישלאן זצ"ל:
הנה בעת זקנותו איזה שנים קודם פטירתו הי' הרב הנ"ל משתוקק מאד לבוא בקישור עם הרב הגאון המובהק מוה"ר שלמה קלוגער מק"ק בראד זצ"ל והי' משתדל להראות עמו פנים אל פנים והי' לו בזה ענין גדול ועמוק מאד וכן הי' כי שניהם נסעו זה לקראת זה עד כי נפגשו יחדיו ושם המתיקו סוד יחדיו ולא נוד הדבר רק זאת אמר ה"ק מהר"מ ז"ל אל הרב הגאון מהרש"ק ז"ל כתיב בתורה ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם וין והוא כהן אל: לאל עליון כי הנה באמת מלכי צדק הוא שם בן נח שהי' עוסק בתורה בבית מדרשו והתורה הקדושה היתה מדתו עד שמצינו כי יעקב אע"ה שהוא מדת התורה הי' יושב באוהל של שם ללמוד תורה אמנם אאע"ה נשגב במדת החסד שהי' מכניס אורח גדול והי' עוסק בגמ"ח שבגופו ושבממונו והנה כאשר נפגשו ב' הצדיקים האלה מלכי צדק שר התורה וא"א שר של גמ"ח הוציאו כל אחד ואחד קדושה מקדושת חבירו למען תתייחד ותכלול הקדושה והי' המשכן אחד לזה כתיב ומלכי צדק שהי' שר התורה הוציא מאברהם ענין אחד ממדת החסדים שהוא הלחם ויין להאכיל ולהשקות ולהיטיב לכל אדם. והוא אברהם אבינו הוציא ממלכי צדק מדתו שהי' כהן לאל עליון עומד ומשמש השם ב"ה וב"ש. ואומרים רבים ושלימים כי זה עצמה המעשה שהי' משתוקק להתראות עם הגאון המובהק מהרש"ק ז"ל כדי להתייחד ולכלול מדתו שהי' בעל גמ"ח עם הגאון שר התורה כנ"ל ומיום זה והלאה הי' ביניהם האהבה גדולה וחזקה מאד בין שני השרים האלה ובמות הרב ה"ק מוה"ר מאיר ז"ל הספידו הרב הגאון מהרש"ק ז"ל מספד גדול ומר והדפיס ההספד והוא ספר שלם בפ"ע נקרא מאיר עיני המחכים לסליחתו ומנוחתו כבוד בעיר פרימישלאן זי"ע: עוד מהרב הקדוש הנ"ל:
סיפר איש מגיד אמת פלא גדול שהי' מיסב על השלחן בסעודה אחת למדן אחד מופלג ומתנגד על חסידים והי' מתחקה על שורש הרה"ק ז"ל על כל התנהגותיו וסדר עבודתו ולא הי' נראה לו שום דבר מכל אשר עשה עד כי נפל במחשבתו מאמר הכתוב מה שנאמר כי בשגעון ינהג וגו' כי הי' זר בעיניו עניניו והתנהגותיו והרגיש הרב הקדוש ז"ל בדבר זה ואמר שם לכל היושבים אצלו בסעודה ההיא הגידו נא התרגום של הפסוק במלאכים כי בשגעון ינהג גו' כיצד מתרגם שם התרגום ולא ענו כולם דבר אז אמר אני אומר לכם מה מתרגם בזה התרגום ארי בחוכמתא כי הי' נראה לעיני העומדים שמה כי הוא מתנהג בשגעון אבל באמת היו הדברים בחכמה גדולה ונפלאה אבל חלילה לא הי' מנהג בשגעון אזי הבין האיש הזה כי הרב הקדוש הוא אשר רוח אלקים בו:
מעשה פליאה מהרה"צ מוה"ר יונתן זצ"ל אייבשיטץ:
להרב הגאון הנ"ל הי' שלשה בנים הבכור הי' שמו ר' מרדכי והב' ר' נתן והג' הי' נקרא יוסף והב' בנים הראשונים כבר נתכהנו בכתר הרבנות והבן הג' הי' אז כבן י"ג שנים והקשיב למודו והדרכתו מאביו מידי יום ביומו פ"א יעץ לו כליותיו באשר ששמע שיש בעיר בערלין ישיבה גדולה ומשם תצא תורה לכן מאד נכסף לבו ליסע שמה כדי לשקוד שמה בדרכי תורה ועבודה כי בטח יקנה בנפשו שלימות הגמור ובכן אין לו דרך אחר רק אם יהי' בצוותא חדא עם כל הלומדים דשם והציע הדבר לפני כבוד אביו הגאון זצ"ל ואף אביו הסכים לזה והי' במוסכם שליום מחר יסע לבערלין וכשהגיע למחרת היום בבוקר כאשר הלך הבן ליקח ברכת הפרידה מאביו אז אמר לו אביו תדע בני שמאד עגמה נפשי שתשאר אצלי כי מה לך לילך בדרך רחוק כזה הלא תוכל ללמוד אף אצלי כב' אחיך הגדולים אכן הבן הנ"ל לא האזין לדבריו היקרים וביקש ומתחנן לו שלא ישנה הבטחתו כי מה לו לדאוג ע"ז הלא אף בערלין עיר ואם בישראל ובטח שמה יקנה שלימות הגמור בכל דבר וכשראה אביו כן אז נתן לו מכתב תעודה להרבנים דשמה שישגיחו עליו שלא יטה ח"ו מדרך הישר מאשר שהוא עוד במבחר עלומיו ויוכל בקל לנטות ח"ו וחתמו בח"י ואח"ז נתן לו קמיעה כתוב על חתיכת קלף קטן והי' כתוב בו בזה הלשון "חיי בדרכי הישר ותהי' ישראל גמור" וצוה לו לתלותו בצווארו וגם שישביע לו שיקיים מה שכתוב בו ואחר כל זה הניח ידו על ראשו וברכו ברכת הפרידה ובאותו יום עשה דרכו לבערלין. אך עברו ימים וגם שנים ובין כך. וב"כ מת אביו הגאון זצ"ל אבל מעט מעט נשכח ממנו שבועתו ואף בהקמיעה אשר הוא בעצמו מכבר הי' מסירה ומונח כעת בארגז שלחנו אבל לא בזכרונו וכן התחיל לילך בשרירות לבו עד שנשכח ממנו לגמרי מהעבר עליו ומאיזה עם הוא וההצלחה אף היא עמדה לו שם עד שהרכיש הון רב וקנה לו נחלת שדה וכרם ושמו הולך וגדול בן השרים והעמים עד שכמה שרים הי' רצונם להתחתן בו ואף הוא חשקה נפשו בבת שר אחד וכבר הי' המדובר בהסכם ביניהם שליום הג' ישא אותה ויכנס בכנף דתה ויהי בלילה ההיא ויחלום לו חלום ונדמה לו איך שעומד בבית תפילתם והכהן על ימינו ומזה עליו ומתוך זה בא אביו הזקן אליו ותבניתו כבהקיץ ולבוש בתכריכין לבנים ופניו דומה כמלאך אלקים והוכיחו על פניו מדוע שכח השבועה שנשבע לו שילך בדרכי אבותיו ויחזיק בדת הישראלית וכעת רוצה להחליף העולם עומד בעולם עובר ובאם שלא תשמע לי אז מרה תהי' אחריתך ונעלם ממנו ואח"ז נדמה לו איך שכבר מת ועבר מהעולם וניתן בתוך הקבר ובאים אליו כמה מלאכי חבלה ושואלין אותו מה שמו אבל הוא אינו יודע מה להשיבם והם זורקין אותו לחוץ, וחובטין לו בהשבט שבידיהם והוא מתחנן וצועק מגודל הכאב ובא אליו אביו עוד הפעם והוא בקשו להצילו מידיהם אבל אביו אינו רוצה להאזין בקול תחינתו והוכיחו שנית על פניו ואמר לו שבאם יבטיח, לו לשוב מדרכו הרעה אז יצוה להרפות ממנו וישבע לו שנית שכעת בודאי יקיים דבריו ולא ישנה ומתוך זה הקיץ והנה חלום וקם מהמטה וראה איך שבשרו רטוב מדם לזה מעט מעט שב אליו זכרונו איך שבילדותו הי' אצל אביו והי' שמו יוסף ואיך שלמד אצלו והושכם בדעתו לשוב מדרכו הרעה אבל תיכף כאשר נזכר מבת השר חזר להיות כבראשונה וצחק מפחד החלום ואמר חלומות שוא ידברו והתנהג, בדרך הראשון אבל אף בלילה שניה הי' כליל הראשונה ואף לזה צחק בלבו והלך לטייל מעט לשאוף רוח צח כדי להדחות הרעיונים והפחדים כי כשנזכר שליום מחר ישא בת השר הנ"ל אשר כבר חשקה נפשו בה ונפשו קשורה בנפשה שחק ורגז על החלומות האלה ואף בלילה הג' הי' כב' לילות הראשונות אבל כאן הזהיר והתרה בו יותר מבראשונה עד שלאור הבוקר כשהקיץ משנתו ירצה לקום מהמטה אבל אבריו כבדים עליו ולא יכול קום ובשרו נעשה חדודים חדודים והבין שבנפשו הוא:
אז מתיישב בדעתו ונזכר לגמרי מילדותו ואף מהקמיעה שנתן לו אביו אז תיכף קם מהמטה והלך על ידיו ורגליו להארגז השלחן ולקח משם החתיכת קלף יקרא הכתוב בו ונזכר אותה מעשה איך קודם נסיעתו מאביו נשבע לו שיקיים מהכתוב בו ואיך רוצה כעת לעשות דבר זה לישא בת אל נכר ולהחליף אמונתו ונתמרמר בבכיה והרהר בתשובה גדולה ואז כתב מכתב להבת השר שלא יוכל לקיים הבטחתו ועוד באותו יום נסע לעיר אחרת ונעשה בע"ת גמור ובנה שמה בהמ"ד רחב ידים ובית וועד לעניים ונשא אשה מיוחסת כיאות לו ועשה צדקות גדולות והוא בעצמו כתב המעשה זאת לדורות הבאים כדי להזהר זכותו יעמוד לנו ע"ע אמן. מזו המעשה יוכל הקורא היקר להבין מה עמקו מאמר חז"ל אל תאמין בעצמך כו':
מעשה נוראה ונפלאה ממרן מאלהי הריב"ש זצ"ל:
בשבת קודש בין כסא לעשור שנת תקי"ז אחר סעודת שחרית הלך הריב"ש לישן שינת ש"ק כדרכו ומחברתו הטהורה מרת חנה גם היא הלכה לישכב על מטתה וכמו שעה ומחצה נתעוררה ז' הצנועה מחמת ששמעה קול גדול מבעלה משנתו וקמה והלכה בזריזות גדול למשכב בעלה וקראה בקול גדול ישראל ישראל וננער משנתו ויאמר הנני ותאמר אליו למה צעקת בקול גדול בשינה מה שלא שמעתי ממך מעולם ומה לך היום כי נזעקת הלא שבת היום והשיב לה יפה עשית שנערת אותי משינתי כי לולי זאת הייתי נשארתי מת על מטתי ולקח הריב"ש מים לרחוץ ידיו ופניו ואמר לקרא לאנשי בריתו ואספר להם מה שראיתי בעולמות העליונים כמו בהקיץ מיד באו כולם כאחד אנשי השם גדולים ומפורסמים ואמר להם בזה הלשון ידעתי שבכל שבת ושבת בתפלת הלחש בהעלות נשמות ביחודים מראים לי עולמות עליונים ונשמות קדושות בישיבה של מעלה שעוסקים בפנימיות התורה וסודות העליונים ונותנים לי רשות לשמוע ללמוד וללמד בעוה"ז לבני גילי וקצת שאני מגלה בסעודה שלישית אמנם כמה שנים הי' לי געגועים לראות את ידידי בחיר ה' החסיד ר' נחמן קאסיווער מה הוא בעולם העליון בקשתי:
ולא מצאתי את שאהבה נפשי ושאלתי עם יחודים להעלות נשמתי למקום מנוחתו של החסיד הנ"ל ולא הגעתי כי לא ניתן לי רשות ואתחנן לה' בעת ההיא לאמור אתה החלות להראות את עבדך את גדלך ואת ידך החזקה ושמות הקדושים למה לא אזכה לראות בעולם העליון מנוחת הצדיק הנ"ל ועשיתי שו"ת בשמות הידועים לי והי' לי תשובה אם כה תעשה היחודים האלה אשר אתה מראה אז תוכל לראותו וזה עשיתי היום ואראה כמו מראה נוראה ובאתי למקום חדש בעולמות עליונים ומימי לא ראיתי כאותן בנינים מפוארים מזהב ומפז ומאבנים טובות ויקרות נופך ספיר ויהלום והמה נכונים לכמה מאות בתי מדרשים גדולים מאד במדה באורך ורוחב וגובה ובכל בהמ"ד מלאים ת"ח וכל אחד ואחד מראהו כמלאך אלהים והם לומדים בתורה כ"א לפי ענינו מקרא משנה גמרא ואגדה ומהם לומדים מופלגים לומדים סודות התורה ומהם אומרים תהילים ושירות ותשבחות המה לאלפים וריבי רבבות בכל בהמ"ד ונבהלתי מקול הקוראים כי קולם הולך למרחוק ושאלתי למי החמודות האלה והשיבו כי הוא להחסיד הר' נחמן קאסיווער ושאלתי איה מקום מנוחתו של החסיד הנ"ל ויקם זקן אחד נשוא פנים ואמר לי אחוז בידי ונלך לבהמ"ד ששם יושב רבינו הקדוש ר"נ קאסיווער ויהי כי באתי למחיצתו והנה כל הבית אש נוגה סביב צח ומצוחצח כמעט שכהתה עיני מראות עד שראיתיו פנים אל פנים ומראהו כמלאך אלהים נורא מאד לבוש לבנים מזהיר כזוהר הרקיע וטלית על ראשו מבהיק ומאיר מסוף העולם עד סופו ואמרתי אליו למי כל החמודות האלה הנשמות שבכל החדרים ואמר לי אחי חביבי אלו הם הנשמות שתקנתי בחיים נשמות שהיו צדיקים גמורים אך לא ידעו ה' לאמיתו והוריתי להם הדרך הטוב והישר יש מהם שהיו לומדים מופלגים וכפרו בתורת ה' והחזרתים למוטב ויש מהם שהיו רשעים גמורים בעלי עבירה ובעלי תענוגים ובתוכחתי בדברים הטובים שאמרתי להם דרך כבוד בלא בזיון החזרתים למוטב והם שאומרים תהילים ומשבחים למלך אל חי ואמר לי עוד אם תרצה להיות עמי בעולם הנצחי בעולם העליון הזה מסור נשמתך למלאך הידוע לך וישאר הגוף מת בעולם השפל ואולי יתגלגל זכות על:
ידי שיתגלה רצון עליון להושיע נדחים כי עד מתי קץ הפלאות ועוד תרוויח בזה שלא תראה מלאך המות וטעם מיתה לא תרגיש רק תשאר עמי ושאר נשמות צדיקים ונולך אותך למקום המוכן לך ונהי' חבירים בעולם הנצחי אמרתי לו מה אעשה ונפשי חשקה להיות נקבר בארץ ישראל כי שם יש להנשמה עליה גדולה כידוע ואמר לי דע שתמות בחו"ל כי כך שמעתי כמה פעמים בישיבה של מעלה והטעם אין לי רשות לגלות מאחר שנשמתך קשורה בגופך כי גם עלי נגזר מטעם הכמוס למות בחו"ל ואם תמסור נשמתך כנ"ל אזי אודיע לך כל הנ"ל כששמעתי הדברים היוצאים מפיו הקדוש נפשי חשקה מאד למסור נשמתי למלאך הידוע אך הי' לי געגועים על בני יחידי ובתי יחידתי למות בלי צוואה והנהגה להגיד להם מה שיקרה באחרית הימים ומלחמה גדולה במחשבתי איך לעשות אם לעשות כנ"ל או פקודת כל אדם יפקד אלי שלא אמות פתאום כאחד הריקים ומה מאד הי' לי געגועים על בני גילי לפרוש מהם בלי סדר והנהגה חזי מה עמא דבר וכאשר שמע החסיד מענה פי והפציר בי מאד וצעקתי בקול מר ובבכיה גדולה על פטירתי מאשתי ובני ובתי ונכדי ובפרט מאנשי גילי אמנם עדיין הי' נשמתי קשורה בגופי ואם לא שזוגתי העירה אותי משינתי כבר הי' בדעתי לעצת הצדיק הנ"ל ולפעול כנ"ל אך מגודל צעקתה חזרה נשמתי לגופי ע"כ: