דרכי תשובה - ד· רבי צבי הירש שפירא
סימן קיא
סעיף א:
א שתי קרירות וכו'. עבאה"ט של מהרי"ט שהביא מהבה"י דה"ה אם היה ב' קדירות אחת של היתר ואחת של אישור ולפניהם ב' כפות א' של איסור ב"י וא' של היתר ג"כ דינא הכי דבלוע ב"י הוא כמו גוף האיסור לכל דינו בזה עכ"ד ולפמש"ל (סק"ד) מהכנה"ג דה"ה בשיעורא דרבנן אמרינן שאני אומר צריך המורה לידע דאם נבלע בא' מהכפות חצי שיעור מאיסור דאורייתא והוא ב"י אם אמרינן שאני אומר יש לעיין דלפמ"ש בשפ"ד לעיל סי' צ"ח ס"ק כ"ג דגם טעם הבא מחצי שיעור הוי כבא משיעור שלם והוי דאורייתא ממילא דגם בזה אף שבלע הכף רק חצי שיעור חלב לא אמרינן שאני אומר אמנם לדברי הכנפ"י והחוו"ד שהבאתי שם (ס"ק ל"ב) דס"ל דטעם הבא מחצי שיעור לא הוי טעכ"ע מה"ת ממילא דגם בזה אין להחמיר ועי' במקומות שציינתי שם ומשם תדרשנו אמנם הנה בטעם הנבלע בכף בלא"ה י"ל דלא הוי רק מדרבנן דנ"ט בר נ"ט דאיסורא כ' בפרמ"ג בפתיחה להלכ' בב"ח (בד"ה טעם כעיקר) דאפשר דלא הוי רק מדרבנן אמנם בשפ"ד לעיל סי' צ"ד ס"ק כ"ב כ' דלמעשה יש להחמיר גם בזה ועי' בדבריו במ"ז בסי' צ"ה סק"א שכ' דמתשו' הרשב"א סי' תק"א משמע קצת דהוי ד"ת עיי"ש ועי' בדבריו עוד בגוו"ר כלל ס"ה ובפרמ"ג או"ח סי' תנ"ב בא"א סוף ס"ק י"א וצ"ע: (ב) אחת של היתר ואחת של איסור. הג' דינים אלו שכתב המחבר בסעי' זה הוא ע"ד זו ואצ"ל זו שדין הא' בב' חתיכות וב' קדירות הוא חמור מכולן שהרי בודאי נפל איסור אלא שאינו יודע להיכן נפל ועוד שבהיתר בודאי נפל חתיכה אחת אלא שאינו יודע איזה הוא ודין הב' בקדירה א' וב' חתיכות הוא קיל ממנו בחד דרגא דאע"ג דאיכא ודאי נפילה מ"מ ליכא בודאי נפילת איסור ודין הג' בחתיכה א' וב' קדירות הוא קיל מכולן דלא איתרע חזקת היתר כלל דליכא ודאי דנפל איזה דבר לקדירה של היתר. מ"ז סק"א לדעת הט"ז אבל דעת הש"ך סק"ו היא שדין האמצעי קיל מדין הג' וכן הוא דעת הפר"ח סק"ד עיי"ש:
ג ואחת של איסור. עי' בס' בית יצחק (מהגאון בעל השו' ב"ע ז"ל) בשער הקבוע סי' ז' (בד"ה אך) שעמד על המחקר באם הי' ט' חתיכות איסור דרבנן במקום א' וחתיכה א' של היתר באופן שהעשרה חתיכות הי' קבועים במקומם ונפלה א' מהחתיכות לקדירה של היתר דלכאורה כיון דקיי"ל דקביע כמחצה על מחצה דמי א"כ הוי דמי כאלו הי' החתיכות מחצה על מחצה דקיי"ל דבאיסור דרבנן אמרינן שאני אומר וכו' או דלמא כיון דדין קבוע חידוש הוא לא הקילו בו חכמים כ"כ לומר שאני אומר גם אם באמת האיסור הוא יותר מן ההיתר ולהתיר מטעם ספיקא דרבנן ועיי"ש במ"ש בזה לדינא: (ד) אם החתיכה היא מאיסור דרבנן. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ד' דה"ה באיסור דאורייתא ושיעורא דרבנן ג"כ אמרינן שאני אומר ועיי"ש עוד באות ז' ובע"כ דר"ל בנתערב בלח בלח באופן דהוי חצי שיעור בתערובות אבל אם נתערבה חתיכה בעינה בין שאר חתיכות אע"פ שאין רק חצי שיעור גם להרמב"ם הוי איסור תורה וכמ"ש במנחת כהן חלק א' פרק ד' אמנם לדינא הדבר צריך תלמוד כי בפרמ"ג בשער התערובות פרק ב' (בד"ה אמנם) פסק לדינא דאפי' ע"י תערובות אסור חצי שיעור מה"ת ואפי' במין במינו עיי"ש וצ"ע:
ה החתיכה היא מאיסור דרבנן. ומשמע דכל שהאיסור הוא מדרבנן תולין להקל בין במינו ובין באינו מינו בין בלח ובין ביבש. תפארת למשה בסעי' שאח"ז (וע"ל סק"י):
ו היא מאיסור דרבנן. כתב בשפ"ד סוף סק"ג ודע דאם הי' ב' קדירות מלאות חלב א' היתר וא' איסור ונפל בשר צונן לקדירה א' ושהה מעל"ע וסלקוהו ואינו יודע באיזה הי' אם בחלב של היתר או של איסור מותר החלב דכבוש מדרבנן ותולין דבחלב של איסור הי' ומ"מ אסיר להרתיח החלב אח"כ ורק לאכול החלב צונן הוא דמשתרי דאם ירתיחנה נעשה איסור תורה ובאיסור תורה לא אמרינן שאני אומר דמה בכך שהי' מתחלה דרבנן עכ"ד: (ז) מאיסור דרבנן. עבאה"ט ופת"ש מ"ש מהש"ך דהיכא דאתחזק איסורא אסור ומ"ש הפת"ש מהשער המלך ועי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' צ"א בעובדא שלקחה אשה בשר שחוטה ומלתה כדינא וחתיכה א' לא מלחה אלא מעט ולא שהה שיעור מליחה שהיתה צריכה לשפחתה ובהיסח הדעת נתנה הבשר שסברה שנמלח כדינא לקדירה כשרה והאידך לקדירה טריפה ולאחר שהשפחה אכלה הבשר מהקדירה טריפה שלה הובא הקדירה עם הבשר שבישלו לצורך הבעה"ב על השלחן וכאשר ראתה הבעלת הבית הבשר נפל ספק אצלה וכנראה בעיניה שטעתה והחליפה בהבשר של השפחה הנ"ל ושפחתה העכו"ם אמרה שיש לה טב"ע שזה הוא הבשר שנמלח כהוגן ועיי"ש במה שהאריך בזה ומצדד לכל צד ולדינא העלה דכאן לכ"ע מקרי אתחזק איסורא דהרי גם הבשר שנמלח מ"מ קודם מליחה דעט דאתחזק בי' דם ועכשיו איקבע חד דלא נמלח א"כ על כל חתיכה שאנו מסופקים אם נמלח אוקי אחזקתו והוי אתחזק איסורא וממילא דלפי הסכמת האחרונים השעה"מ והחוו"ד דספיקא דרבנן באתחזק איסורא להחמיר גם כאן הוא אסיר וכו' וא"כ לא מהני מה שנאכל א' דמ"מ הוי ספיקא דרבנן דאתחזק איסורא וכו' ועוד דאפי' נימא ספיקא דרבנן להקל אפי' באתחזק איסורא היינו אם אין כאן תרתי דסתרי אבל אם יש כאן תרתי דסתרי וצריכין אנו לדין על השני כבר כתב השעה"מ והחוו"ד דאסיר א"כ גם בנ"ד נהי דהכא עדיף דנאכל א' קודם שנודע הספק מ"מ הא יש לנו לדון על הכלים ואע"ג דהכלי הי' טריפה מ"מ הא סתם כלי אינו ב"י ועכשיו נעשית ב"י והחוו"ד כתב דאפי' אם מאיסור דרבנן ונעשה דאורייתא מקרי דבר שצריכין לדון עליו וא"כ ה"נ באינו ב"י לבן יומו איכא למימר דמקרי דבר שצריכין לדון עלי' ועל אמירת השפחה שיש לה טב"ע אין לסמוך כלל דאפי' בע"ה חששו חז"ל שלא לסמוך על טב"ע דאומר בדדמי וכו' עיי"ש באריכות:
ח כגון. עבאה"ט מ"ש וה"ה גבינה של עכו"ם ועי' מזה להלן סי' קט"ו סעי' ב' ובדברינו שם אי"ה:
ט שומנו של גיד. עי' בס' עין המים ולהרב מו"ה רפאל יעקב מנשה ז"ל) בחידושיו לסי' זה אות ב' שכתב דבע"כ ר"ל דהב' חתיכות הי' של שומן א' היתר וא' איסור ונפל שומנו של גיד לקדירה א' ע"כ שפיר תולין כיון דאי אפשר להתברר ע"י טעימה דשומן הגיד ושומן היתר שתיהן שוות בטעמן אבל אם הי' בהב' קדירות בשר בא' בשר כשר ובהב' בשר טריפה ונפל שומן של גיד בא' מהקדירות אין תולין להקל כלל דהא אפשר להתברר ע"י טעימה ואין זה ספק כלל לתלות ולהקל אף בדרבנן עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ח ס"ק י"ז):
י ונפלו אלו לתוך אלו. ר"ל אפי' הי' החתיכות יבשים והתבשיל שבקדירות לחות וניכרים החתיכות בתוך הקדירות רק שא"א להכיר כעת איזה הוא של איסור ואיזה הוא של היתר אפ"ה הקדירה עם החתיכה מותרין. יד יהודה בפיה"א סק"ד ובפיה"ק סק"א עיי"ש (וע"ל ס"ק ה'):
יא מותרים. עש"ך ס"ק י"ט ופר"ח ס"ק י"ח דבזה אין חילוק בין אם שני הקדירות הם של אדם א' או של שני בני אדם וכן בשני בני אדם אין חילוק בזה בין אם באו בבא"א לשאול או בזה אתר זה עיי"ש (וע"ל ס"ק נ"ד): (יב) אינה רבה. עבאה"ט מ"ש מהנמ"י דבאיסורי משהו לא אמרינן שאני אומר ושהפר"ח חולק ועי' בפרי תואר סק"א שהשיב ע"ד הפר"ח ומדחה ראיותיו והעלה דהעיקר כדברי הנ"י דבאיסור משהו אין אומרים שאני אומר וכו' עיי"ש ועי' בכו"פ סק"א מ"ש בזה וכתב דאם באנו לדייק מה איסורי משהו יש באיסורי דרבנן כמעט לא תמצא רק בחמץ נוקשה שהוא מדרבנן ומ"מ יש הרבה פוסקים דס"ל דאסור במשהו וכן בטבל דרבנן בעיסה שלא ניטלה ממנה חלתה בזמה"ז ובאלו בלא"ה יש להחמיר דטבל וחמץ הו"ל דשיל"מ ובדשיל"מ אפשר דלא אמרינן תולין והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ג מ"ש ע"ד הכו"פ בזה עיי"ש ועי' בהנהגות הנשאל באו"ה (להפרמ"ג) סדר א' אות י"ב ועיי"ש עוד בשפ"ד בסק"א שהוכיח ג"כ דבדשיל"מ לא אמרינן תולין כיון דלא אמרינן בדשיל"מ ספיקא דרבנן לקולא עיי"ש אמנם בסק"ב הניח זה בצ"ע עיי"ש ועי' בס' תוספות ירושלים שהביא מדברי התוספתא פרק ו' דתרומות שמבואר כן דבדשיל"מ לא אמרינן תולין עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ב לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת דברי יעקב סי' ס"ז מה שפלפל בענין זה והביא מכמה מקומות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בס' דרכי הוראה חלק ב' פרק כ"ט מ"ש בזה ועיי"ש בסוף הפרק שנסתפק אם הי' איסור משהו ונטל"פ יחד אי אמרינן בי' שאני אומר שהרי המ"א כתב בסי' תמ"ז דריחא ונטל"פ ומשהו מקילין ובע"כ דלא מחמרינן רק תרי חומרות ולא תלתא ואפשר דגם בזה שייך לומר סברה זו דשלא לומר שאני אומר בדשיל"מ הוי חומרא שלישית והדעת מכרעת שלא להחמיר יותר מדאי עיי"ש: (יג) על שלפניה. עבאה"ט של מהרי"ט שכ' מהבה"י שתיבת שלפני"ה הוא ט"ס וצ"ל על האיסור שנפל ור"ל ההיתר שבקדירה אינה רבה על האיסור שנפל לתוך הקדירה עכ"ד:
יד שתי החתיכות. עבאה"ט ופת"ש לענין אם נתערבו החתיכות ועי' פרי תואר סק"ב שהסכים להפר"ת להשיג על הש"ך דאפי' אם נתערבו החתיכות אמרינן תולין עיי"ש ועי' בכו"פ שהביא ג"כ ראי' לדעת הפר"ת בזה עיי"ש ועשפ"ד סק"ד מ"ש בזה ועי' בשו"ת הולדות יצחק סי' כ' מה שהאריך בדברי הש"ך והכו"פ בזה ומתרץ דברי הש"ך על נכון עיי"ש ועי' בס' יד יוסף הלכ' פסח ברביד הזהב סי' תל"ז סק"ד מ"ש ליישב דברי ש"ך בזה ומתרץ קושיות הפר"ח והכו"פ עיי"ש ועי' מזה בספרו דברי יוסף סוף סי' תשס"ט באריכות ועי' בס' תפארת למשה שכ' ג"כ להשיג ע"ד הש"ך בזה עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (להרב מהר"י לאנדא ז"ל) מה שהשיב ע"ד התפארת למשה ומתרץ דברי הש"ך בזה ומ"ש הפת"ש שהשער המלך חולק על הש"ך עי' בס' דברי חיים (מהגאון מהר"י אויערבאך ז"ל) חיו"ד סי' י"ט שהשיב על כל דברי השער המלך הנזכר והעלה דהעיקר כדברי הש"ך בזה עיי"ש באריכות ולענין דינא עי' בחוו"ד בביאורים סק"א מה שהרבה ג"כ להשיב ע"ד הפר"ח והכו"פ בזה והעלה דהעיקר כהש"ך דבע"כ מיירי שלא נתערבו החתיכות והיו ניכרים כל א' בפ"ע אבל אם נתערבו מקודם חד בחד לא אמרינן תולין אך כתב דמ"מ נראה דאם נתערבו הב' חתיכות ונפל א' מהב' חתיכות ונתערב בחתיכה אחרת וחתיכה אחת נשארת במקומה דאותה חתיכה הנשארת אסורה והשנים שנתערבו כשרים והטעם לזה דהחתיכה שנתערבה בחתיכה אחרת יש לספק בכל אחת שמא היא הכשירה מהתערובות הראשון ושמא היא הכשירה מהתערובות השני והוי ממש כאלו נתערב תחלה חד בחד ואח"כ ניתוסף עוד חתיכה אחת דמותר כל התערובות דהא ביבש ביבש לא אמרינן חנ"נ וכו' אבל החתיכה הנשארת אין עליה הספק שמא היא השלישית הכשירה ואין עלי' רק הספק הראשון דחד בחד מש"ה אסורה עכ"ד ועי' בדבריו עוד לעיל סי' ק"י בביאורים ס"ק ד' ועי' בחידושי הגרעק"א לעיל סי' צ"ב בש"ך ס"ק ט"ז שהביאו והסכים עמו עיי"ש ועי' בס' מקור מים חיים מ"ש בזה ועי' בשפ"ד לעיל בסי' הקודם בדיני ס"ס אות כ"ד ועיי"ש עוד בשפ"ד לעיל סי' פ"ו סק"י (בד"ה ודע) ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף סק"ג שכתב שדברי הפרמ"ג מסתברים יותר לדינא כיון דסוף כל סוף הספק השתא בין שלשתן שלא ידענו מי האיסור מא' מג' חתיכות אלו ובע"כ ב' מהם מותרין ורק א' אסור ממילא שייך לומר אחרי רבים להטות דלדברי החוו"ד ראוי להיות גם הב' אסורים דהא אין כאן רוב היתר להתבטל בו עיי"ש ועי' מזה בס' משמרת שלום בחידושי דינים לעיל סוף סי' צ"ב אות ג':
ומ"ש הפת"ש מהשער המלך שחולק על הש"ך בדין נפל א' מהם לתוך קדירה של היתר כיון דאיכא חזקת היתר כנגדה דהעמד קדירה בחזקת היתר תלינן לקולא עי' בשו"ת מלבושי יו"ט חלק ב' בדיני חזקות סי' ה' מה שהרבה להשיב ע"ד השעה"מ בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:
טו ואין ידוע איזו היא עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמיירי שהשני חתיכות היו ניכרות בפ"ע קודם נפילתן וכו' ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ד שכתב דלפמ"ש הש"ך דמיירי כשהחתיכות נוכרים צריכין להבין מ"ש כאן ואין ידוע וכו' הא אפשר לידע מי הנופלת וכתב דצ"ל דמיירי שנאבדה השני' וע"כ א"א תו לידע או י"ל דמיירי דמתחלה היו ניכרים ע"י מקום הנחתן כגון שידע שהאיסור מונח לימין או לשמאל ועכשיו אינו יודע מאיזה צד נפל ועיי"ש במ"ש בזה באורך ולדעתי י"ל בפשיטות עוד דמיירי שהסי' הי' שהכשרה הוא עב מעט או ארוך מעט מהטריפות או להיפך והיכא דנפל א' ונתבשל א"א תו להעריך א' כנגד הב' וא"א תו להכיר וה"פ:
טז אנו תולין. עפר"ח סוף סק"ד שכתב דבדין זה דקדירה א' וב' חתיכות דתלינן להקל דשל היתר נפלה יש להקל גם אם החתיכה הנשארת נפלה ג"כ למקום אחר של היתר ותלינן בתרווייהו לקולא ומיהו מסתברא דמ"מ אין להקל בזה אלא דוקא שכשנפלה לקדירה הב' כבר נאכל הראשונה א"נ בשני בני אדם ובזה אחר זה אבל אי אתנייהו להתערובות בעינא והם של אדם א' א"נ בב' בני אדם ובאין כאחת לשאול שתיהן אסורות עיי"ש והביאו בשפ"ד סק"ה ועי' בחוו"ד בביאורים ס"ק ג' שהביא ג"כ דברי הפר"ח בזה והוכיח מדברי הרמב"ם דבעינן דוקא שכבר נאכל הראשונה קודם שנולד הספק בשתיהן אבל אם קודם שנאכל הראשונה נולד הספק בשתיהן אף שעדין לא שאל ובשעת שאלה כבר נאכל הראשונה מ"מ כיון שנולד ספק על שניהם קודם האכילה ואילו הי' שואל באותו פעם היינו איסרין שניהם אף עכשיו אסור עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק סק"ד מ"ש ע"ד הפר"ח בזה ולדינא העלה דהחתיכה השני' אוסרת הקדירה שנפלה אח"כ אפי' אם כבר נאכלה הראשונה אפי' בב' בני אדם עיי"ש ועי' בס' אמרי בינה (מהגאון מו"ה מאיר אויערבאך ז"ל) בדיני בב"ח ותערובות סי' כ"ו מ"ש בדברי הפר"ח בזה ומה שפלפל בזה ומצדד ג"כ להחמיר וכ' דמ"מ אם נשאל על הקדירה הראשונה טרם שנפלה כחתיכה השני' י"ל דבכה"ג לא אסרינן בשני בני אדם אח"כ כשנפלה השניה לקדירה ב' כיון שכבר יצא בהיתר והחזקנו הקדירה הראשונה בחזקת היתר הוי שוב כחוכא לחזור ולהורות אח"כ לאסור ולבטל ההוראה הראשונה דהא כל הטעם בשני שבילין כשבאו לשאול בב"א דאסרינן לתרווייהו הוא משום דהוי כחוכא וכו' וזה דוקא כשלא שאל מקודם על הראשונה אבל אם שאל מקודם על א' ויצאה בהיתר אדרבה הוי כחוכא להוציאה מהיתר הראשון ולאסור שתיהן וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' מזה עוד בדברינו להלן (ס"ק מ"ג):
יז תולין דשל היתר נפלה. עי' חוו"ד בביאורים סק"ג שנסתפק אם הוא אפי' כשהחתיכה עדיין ניכרת או דלמא דאינו מותר רק כשאינו ניכר דאז מותר כל התערובות אבל כשהחתיכה ניכרת ועומדת באיסורה איך שייך לומר דהחתיכה תהי' אסורה ופליטתה וטעמה מותרת והוא תרתי דסתרי וכו' עכ"ל ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ג ובפיה"ק ס"ק י"ד שהביאו וכתב שאינו יודע מקום הספק בזה דלא מיבעיא אם השני' נאבדה דאז אע"פ שהיא ניכרת גם החתיכה מותרת דהא תלינן שהוא ההיתר אלא אפי' אם השני' קיימת ואינה ניכרת כעת אם היא האסורה או ההיתרא אפ"ה כל שהראשונה שנפלה לקדירה ג"כ אינה ניכרת אם היא האסורה או דהיתרא אע"פ שהיא ניכרת בין שאר החתיכות שבקדירה שהיא החתיכה שנפלה מ"מ כיון שלא ידעינן מה הוא מותרת גם החתיכה מטעם ספיקא דרבנן לקולא אך כתב דכל זה באיסור דרבנן וכאמור אבל באיסור דאורייתא רק שהשיעור הוא דרבנן אז אע"פ שנאבדה השניה אפ"ה יש להחמיר בזה דהו"ל ספיקא דאורייתא עיי"ש:
יח דשל היתר נפלה. כתב בפר"ח סק"ה וז"ל מסתברא לי שה"ה אם יש לפנינו שתי חתיכות אחת של היתר ואחת של איסור והי' כאן קדירה אחת של איסור ונפלה א' משתי חתיכות לתוכה ואין ידוע איזה הוא דתלינן לקולא שחתיכת האיסור נפלה לתוכה והחתיכה הנשארת מותרת באכילה וכו' עכ"ל ועי' בפרי תואר סק"ג ובישועות יעקב סק"א וחוו"ד בביאורים סוף סק"א שהביאו וכ' שאין לסמוך ע"ד להקל בזה שדבריו תמוהין דבחד בחד אפי' נפל א' לים לא תלינן לומר שהאיסור נפל ועיי"ש ועשפ"ד סק"ז מ"ש בזה וכ' דבנתערבו החתיכות מקודם בזה שפיר צדקו דברי הפרי תואר במה שהשיג על הפר"ח אבל בלא נתערבו החתיכות כגון שהי' ניכרים קודם רק עכשיו א"א להבחין הנשארה בזה צ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף סק"ג מ"ש בזה והעלה דאם קודם הנפילה הי' החתיכות ניכרין כל א' בפ"ע אך השתא אחר שנפלה אחת לאיסור שוב א"א לידע מי הוא בזה שפיר יתכן דברי הפר"ח דתולין דהאיסור נפל והשניה מותרת מטעם ספיקא דרבנן ובע"כ שכן היתה כוונת הפר"ח עיי"ש ועי' בהתשובה שבסוף הס' משנת דר' עקיבא בחידושיו לסי' זה שהביא פלוגתת הפר"ח והפרי תואר בזה וסיים שדברי הפרי תואר נכונים ואין להקל בזה אך בהא נראה לי דינו אמת בג' חתיכות וא' מהם של איסור ולא נודע איזהו דמדאורייתא בטל ברוב רק דמדרבנן לא נתבטל מטעם חשיבותם או מחמת דבר אחר ונפל א' מהם לתוך קדירה של איסור בהא אמרינן שהאיסור הלך לו דכיון שנפל לקדירה של איסור א"כ א"צ לדון עליו אלא על השאר והוי כנפל לים דלעיל סי' ק"י וכו' רק דמטעם זה אינו מותר רק לאכול שנים כמש"ל סי' ק"י עכ"ל:
יט אלא חתיכה אחת. וה"ה אם רק קדירה א' של היתר ולפניה איסור ואינו יודע אם נפל לתוכה או לאו דמותר מטעם ספיקא דרבנן לקולא. מ"ז סק"א (כ) חתיכה אחת. עבאה"ט סק"ג מ"ש אפי' אם החתיכה ר"ל ועי' בש"ך סק"ה ובפר"ח סק"ה שכן הוא הדין בכל הג' בבית אפי' כשהחתיכות הן חהר"ל מותר ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ו דה"ה באיסור דאורייתא ויש רוב דאמרינן תולין אפי' בחהר"ל כיון דגם זה בטל מן התורה. (ומ"ש הש"ך בלשונו אפי' אין חד בחד עבשפ"ד מה שנדחק בפירושו ועי' בהגהות צבי לצדיק שהביא מש"ך דפוס ישן שתיבת אין חד בחד הוא ט"ס וצ"ל אפי' הוא חתיכה הר"ל וכ"כ ביד יהודה בפיה"ק שם וכ' שכן הוא העיקר כי פירושו של הפרמ"ג קשה להעמיס בלשון הש"ך עיי"ש):
כא מאיסור דרבנן. עפר"ח סק"ד שכתב דה"ה אם הי' ב' חתיכות אסורות מדרבנן ונפלה א' מהחתיכות לקדירה של היתר ואינו יודע אם הגדולה נפלה או הקטנה א"צ לשער אלא כנגד הקטנה שבשניהם עיי"ש:
כב תולין להקל. עפת"ש מ"ש מתשו' שמן רקח באם הי' א' מהקדירות ספק טריפה ועי' בספרו שערי דעה בסיף סי' זה שהביא דבריו מספרו שמן רקח שם לדינא אמנם הנה הגאון מו"ה אליעזר הכהן ז"ל מוויידיסלוב התווכח עם הגאון בעל שמן רקח שם ודעתו דאין תולין בספק איסור ועי' בשו"ת אבני קודש סי' ו' מה שהאריך בענין הויכוח הזה שבין השמן הרקח ובין הגאון מהר"א הכהן הנ"ל והביא כמה ראיות לדעת הגאון מהר"א הכהן ז"ל להחמיר בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' מזה ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ג ועי' בשו"ת טיטו"ד תליתאי סי' רמ"ח שנשאל בעובדא ששחטו ד' בהמות ונמצאו ב' כשירות וב' טריפות וחתכו הכליות מכל הד' בהמות ועירבו אותם יחד ולאחר זמן חתכו כוליא א' לשנים ומצאו בה מים עכורים והגיע עד חריץ הלובן ולא עד הלובן ודעת השואל להקל דתולין הקלקלה במקולקל כיון שהי' רק ספק טריפה כי יש מקילין אם לא שלט בלובן עצמו לספק טריפה שנתערב חד בחד כתב הש"ך דהוי רק איסור דרבנן א"כ אמרינן שאני אימר והוא ז"ל כ' כיון דגם הב' בהמות שנטרפו בודאי לא הי' רק ספק טריפה דודאי טריפה לא שכיח כלל בזמננו וע"פ הרוב הוא רק חומרא או ספק א"כ שוב לא שייך לומר שאני אומר ומי לנו קל מכתמים דמפורש בש"ס דאין תולין כתם בכתם כמבואר בש"ע סי' ק"ץ סעי' מ"ג ומפרש שם הטעם משום דהכתם גופא לא ידענו אם הוי מגיפה או לא וה"נ אע"פ שטריפות זו של הכליות הוא רק ספק טריפה ומדרבנן אפ"ה אין תולין בהבהמות שנטרפו בספק טריפה עיי"ש:
ומ"ש הפת"ש דאם לא נודע הספק מא' מהקדירות עד שנודע השני עי' בדברינו להלן (ס"ק ס"ו) ועי' עוד בדברינו להלן (ס"ק מ"ט) מ"ש לענין אם יש ספק בקדיר' א' אם יש בה כדי לבטל האיסור שבה:
כג להקל. עי' בשו"ת חסד לאברהם תניינא חיו"ד סוף סי' כ"ח שהעלה דכמו דקיי"ל דתולין הקלקלה במקולקל משום שזה שמקולקל כבר לא יתקלקל עוד כן תלינן בדבר היתר שלא יתקלקל עי"ז וכדאמרינן בש"ס נדה דף נ"ט ושוין שתולין ביושבת על דם טוהר ובבתולה שדמי' טהורין ומה"ט כתב דאם נתערב בכור בעל מום בין שני בהמות שנשחטו ונמצאו שנים טריפות וא' כשרה אף אם הוי הבהמות דבר שבמנין כגון במקום שמוכרין שם הבהמות שלימים וכן לשיטת התוס' דגם בחהר"ל לעכו"ם הוי חהר"ל מ"מ בזה הטריפות מותרות בהנאה כיון דמה"ת ברובא בטל ואין כאן רק איסור דרבנן ע"כ שפיר אמרינן שאני אומר שהכשירה הוא הבכור ומותר בהנאה ובאכילה כדין בכור בעל מום שהוא כשר עיי"ש באריכות:
סעיף ב:
כד שאין האיסור ג"כ רבה על ההיתר. עי' מ"ז סק"ב ומבואר מדבריו דאם הי' הספק בב' חתיכות בעינן שיהא החתיכה השניה בהקדירה של היתר גדולה כזו התתיכה שנפל לתוכה ואם נפל יותר מחתיכה א' צריך שיהי' מתחלה בהקדירה כ"כ תתיכות כמספר החתיכות שנפלו והרוטב אין מצטרף להחתיכות ובע"כ בעינן שיהי' החתיכות של היתר שוה כמו החתיכות של איסור עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ק"ט (ס"ק י"ד) :
כה אבל אם האיסור רבה.
עבאה"ט ועי' בפר"ח סק"ה שהעלה דהעיקר לדינא כדעת הרא"ה דגם בב' קדירות תלינן לקולא אפי' אם האיסור רבה על ההיתר עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ג מ"ש ע"ד הפר"ח בזה והעלה דהעיקר לדינא דבב' קדירות אין להקל בזה עיי"ש ועי' בפלתי סק"ג ובכרתי סק"ו וז' מ"ש בזה לדינא. (כו) אם האיסור דבה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבב' חתיכות וקדירה א' אפי' החתיכה של איסור רבה על הקדירה מותר ועי' בס' תפארת, למשה שכתב דכל מ"ש הש"ך להקל בב' חתיכות וקדירה אחת הוא רק היכא שגם החתיכה הב' נפלה לאיזה מקום ונאבדה ואינה לפנינו עוד וע"כ מתירין משום שהרי האיסור בודאי אינו לפנינו רק שאינו יודע אם נפל לקדירה או לעלמא אבל אם החתיכה הב' נשאר כאן ורק שהוא ספק אם ההיתר נפל לקדירה או האיסור אין להקל דהא בנתערבו החתיכות תחלה חד בחד הוי כל אחד כגופו של איסור. א"נ י"ל דמיירי שקודם הנפילה הי' ניכרים החתיכות כל א' לעצמו כשהי' שניהם לפנינו רק עכשיו שאחת אינה לפנינו א"א להכיר בזה יש להקל דכשאני אומר היתר נפל אנו אוסרים חתיכה זו עכשיו ואפשר דקודם הנפילה היתה מותרת כי הי' מכירה והוא ההיתר והאיסור נפל וכו' ולא הי' קודם הנפילה תערובות חד בחד כלל עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ו ובפיה"ק סק"ח מ"ש בזה והעלה דבשני חתיכות וקדירה אחת או בחתיכה אחת של איסור ושתי קדירות יש להקל אפי' שלא בהפ"מ אבל בשני חתיכות ושני קדירות יש להחמיר שלא בהפ"מ עכ"פ אבל בהפ"מ יש להקל גם בזה עיי"ש :
כז האיסור רבה על ההיתר. עבאה"ט מ"ש היאך משכחת לה שיהא האיסור מרובה וכו' ועט"ז סק"ב שכתב די"ל דמיירי שזה יודע בבירור שהי' באיסור יותר כגון ששמע מאחר דבר זה אבל הוא אינו יודע כמה הוא שיעור ההיתר בעצמו אם הי' כ"כ הרבה כמו שיעור ההיתר עכשיו או אם הוא פחות מזה עד שעם האיסור שנפל שם נעשה כ"כ הרבה ובדרישה מפרש לה על ב' חתיכות ביבש דהיינו שיודע שיעור האיסור ולא שיעור ההיתר ועכשיו מצא ב' חתיכות אחת גדולה ואחת קטנה וידוע לו שעכ"פ אין הקטנה של איסור ואין ידוע אם הגדולה היא של איסור ממילא יש בה רוב על היתר או גם הגדולה היא של היתר והאיסור נפל לקדירת איסור עכ"ל ועי' בחידושי הרז"ה (מהגאון מו"ה זאב אלעסקיר ז"ל) שכתב ע"ד הט"ז דאין מוכרח לומר דמיירי דוקא ששמע מאחר דמשכחת לה גם כשראה וידע האיסור שהי' מעט יותר מחצי מדה וההיתר לא ראה ולא ידע וכשנפל לאחת מהקדירות אח"כ מדד ההיתר שבקדירה והי' מדה שלימה ואינו יודע אם מתחלה הי' שם מדה שלימה היתר והאיסור נפל לקדירת איסור או אם הי' שם פחות מחצי מדה היתר ונפל שם האיסור להשלים למדה שלימה בזה אסור כיון שהאיסור רבה על ההיתר אבל אם ידע שהאיסור הי' מחצה מדה מכוונת וכשמדד אח"כ ההיתר שבקדירה ונמצא מדה שלימה מכוונת כשירה כיון שבודאי לא הי' האיסור רבה על ההיתר עכ"ל ועפר"ח סק"ו שכתב די"ל ג"כ כגון שנצטמק הקדירה הרבה ואינו יודע אם נצטמק האיסור או שמה שנצטמק הי' מן ההיתר עכ"ד ועי' בפלתי סק"ח שכ' די"ל ג"כ דמיירי דנשפך מקדירה אחת ואינו יודע מאיזה נשפך עכ"ד ועי' בתפארת למשה שכתב דמשכחת לה כשראינו שהי' כאן ב' חתיכות שוות של איסור כל אחת מלא אגרוף וראינו שנפלו שתיהן למקום א' אלא דלא ידעינן לאיזה קדירה נפלו ועכשיו אנו רואין בקדירת היתר ג' חתיכות שוות כמלא אגרוף ולא ידענו אם כולן היתר והי' מתחלה בתוך הקדירה והב' חתיכות איסור נפלו לקדירת איסור או שב' מאלו החתיכות הוא איסור שנפלו וא' הוא היתר ועכ"פ לא ידעינן איזה הי' כבר ואיזה נפל עכשיו וכן בהיתר רבה על האיסור מיירי ג"כ בכה"ג שנפל חתיכה א' ונמצא בקדירת היתר ג' חתיכות שוות וכן בב' חתיכות וכו' צ"ל שהי' ב' חתיכות של איסור וב' של היתר שיות וראינו שנפלו ב' של איסור במקום א' וב' של היתר במקום א' כנ"ל. ואף שכתבו הפוסקים בלשונם חתיכה א' של איסור וא' של היתר הוא שגרותא דלישנא כי כל האיסור נקרא בשם חתיכה א' וכן ההיתר כיון שידענו שנפל למקום א' עכ"ד:
כח אין תולין להקל. עי' בשו"ת בית ישראל סי' ל"א (בהיתר הג') בעובדא ששחטו ד' בהמות ונמצא ב' טריפות בבדיקת הריאה וב' כשרות ואח"כ מצאו שוב ספק טריפות בכוליא א' ולא ידעו מאיזה בהמה היא וכתב דאפי' הי' רק א' טריפה וג' כשרות אמרינן ג"כ תולין שהוא מהטריפות ולא מהכשירות כיון שיש להכשירה חזקת כשרות אמרינן שהכוליא הטריפה הוא מהבהמות הטריפות ועיי"ש בסוף סי' שאח"ז שהתווכח בזה עם הגאון מהרש"ק ז"ל והוסיף עוד תבלין לזה דהיכא שיש לו חזקת היתר אפי' בכה"ג אמרינן תולין עיי"ש באריכות:
סעיף ג:
כט היה האיסור של תורה. עשפ"ד ס"ק י"א שנסתפק בב' קדירות של היתר ונפל איסור דרבנן לאחד מהם ובאחד מהקדירות אם אתה אומר שנפל האיסור בתוכה והי' איסור תורה מהו. דרך משל שבא' מהקדירות הי' בשר בהמה ובהשני' הי' בשר עוף ונפל חלב לא' מהם מהו מי אמרינן דדוקא ב' קדירות של היתר ונפל איסור דרבנן לאחד מהם הוא דלא אמרינן שאני אומר וכו' משום דאמרינן מה חזית דאסרת להא וכו' משא"כ אם בא' יהי' איסור תורה א"כ אותה קדירה בהכרח יהי' אסור מספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה כדעת הרשב"א (עי' בדברינו לעיל סי' ק"י ס"ק ר"ה) א"כ פו תולין להתיר הקדירה השני' בדרבנן או דלמא כל שאתה מוציא אחד מהחזקה אין תולין וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' בית יצחק (מהגאון בעל תשו' ב"ע ז"ל) בשער הקבוע סי' מ' שכתב דלפי דברי הפרמ"ג בזה יש לחקור עוד מה הדין בתערובות חנויות באופן כזה שהי' כאן ב' חנויות בא' לא הי' בשר כלל ובא' הי' בשר כשר הרבה ונפל חתיכה א' מתערובות ג' חתיכות שהי' קבוע בתוכם חתיכה א' של איסור ונפרש קודם שנודע התערובות באופן דמדאורייתא לא אמרינן כל דפריש מרובא פריש (כמש"ל סי' ק"י סעי' ה') ולקחו בשר מחנות א' ואינו יודע מאיזה מהן אם מהחנות שלא הי' שם בשר מתחלה רק שנפל שם מהתערובות הנ"ל או שלא נפל כלל להחנות הזה שום חתיכה ונפל להחנות שיש שם הרבה בשר ומשם לקח וכתב דלפי דברי הפרמ"ג יש להסתפק בזה כיון שאם נתלה שנפל החתיכה להתנות שלא הי' בשר כלל הוי איסורא מספיקא דאורייתא א"כ יותר יש לתלות שנפלה להחנות שיש בה הרבה חתיכות ששם יהי' רק איסור דרבנן דבטלו ברובא ואפי' נפלו כל הג' חתיכות ג"כ מותר מדאורייתא דבטלו ברובא וכו' ועיי"ש במ"ש בזה באורך ויצא לחלק בזה בכמה גווני בין אם החתיכות הם ראויות להתכבד או שאינם חהר"ל וכתב שם כמה חלוקי דינים בזה באריכות ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז שעמד על המחקר אם הי' כאן ששה חנויות שנים מהם מוחזקות בכשרות ודאי שאין בהם תערובות איסור כלל וד' חנויות מהם הם בספק כגון ששחטו ד' בהמות ונמצא מהם ב' טריפות ובכל חנות יש בהמה א' ואינו יודע איזה מהם הם הטריפות באופן שכל הד' חנויות הם מספק טריפה ואח"כ נפרש חתיכה א' של איסור שהוא חהר"ל והי' במקום א' עם רוב חתיכות כשרות ואינה אסורה אלא מדרבנן כגון שנפרש לפנינו וכדומה אם תולין לומר שנפלה לתוך א' מהד' חנויות האסורות מספק כיון שיש לנו עתה ספק להיכא נפלה על כל הששה החנויות וכיון שהד' חנויות אסורות מספק מכבר אפשר לומר דתולין דלתוך איסור נפלה או אפשר כיון באין איסורא אלא מספק אין תולין וכו' ועיי"ש במה שמצדד בזה ובמ"ש עוד דין חדש בענין זה עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קפ"ב שנשאל בשתי קדירות שפותות על הכירה בא' הי' תבשיל עם בשר עוף ובהב' הי' בה ירקות והי' ספק אם בשלו בה בשר בהמה תוך מעל"ע דהיינו שזה ודאי שבישלו בה בשר בהמה מקודם אך הספק הוא אם עבר מעל"ע מעת הבישול או לא ותחבו לאחת מהם כף של חלב ב"י ואינו יודע לאיזה מהם ולא הי' בהם כדי לבטל והשואל כתב אף דלכאורה יש לאסור שניהם דבכה"ג אמרינן מה חזית אמנם לדינא יש להתיר הקדירה שעם ירקות מטעם שאם נאמר שתחב לתוכה הכף היתה אסורה בהנאה לזאת תלינן שתחב לתוך הקדירה שעם בשר עוף והוא ז"ל השיב דזה ליתא דכיון דעכ"פ שניהם הי' של היתר מתחלה ואנו צריכין לאסור עכ"פ א' מהם אף דאם יהי' מקום חומרא באם נאמר שנתחב לתוך זה יותר מזה לא מהני מידי להתיר משום זה אמנם בלא"ה אין ממש בדבר השואל הלא גם אם הי' בודאי נתחב הכף בהתבשיל של ירקות שבלועים מבשר בהמה מותרין בהנאה דהא אין בהם רק בלועה מבב"ח וכו' ועיי"ש במה שמצדד עוד בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש באריכות: (ל) האיסור של תודה עשפ"ד לעיל סי' ט"ו סק"א שמבואר מדבריו דהא דבדאורייתא, לא אמרינן שאני אומר דוקא בודאי איסור תורה אבל בספק איסור תורה אמרינן שאני אומר דהוי כעין ס"ס עיי"ש והביאו הגאון מהרש"ק ז"ל כאן בהגהותיו סק"ו עיי"ש ועי' במ"ז כאן סק"א שכתב דאם הי' ב' קדירות א' של איסור וא' של היתר וב' חתיכות א' של איסור וא' של היתר ונפלה א' מן החתיכות לקדירה א' ואינו יודע לאיזה קדירה וגם איזה חתיכה בזה י"ל דאמרינן תולין גם אם החתיכה של איסור הוא אסור מן התורה מטעם ס"ס שמא לאיסור נפלה ואת"ל להיתר נפלה שמא החתיכה שנפלה היתה של היתר וסיים בצ"ע עיי"ש :
לא של תורה. עי' בשו"ת יד יוסף סי' ס"ד שהביא מדברי הט"ז לעיל סי' ק"ז שכתב בשם הגש"ד להקשות במין בשאינו מינו ונשפך אמאי אסור נוקמיה הקדירה אחזקתה ותירץ דזה הוי רגל"ד וכתב דמזה מוכח דהיכא דהוי הספק שקול לגמרי וליכא רגלים לדבר להחמיר שפיר גם בדאורייתא תולין להקל משום דמוקמינן הקדירה אחזקתה ועיי"ש במה שפלפל בדברי ההגש"ד בזה ועיי"ש בסוף התשו' שלא רצה להעמיד יסוד על זה להקל בזה אמנם בתשו' שאח"ז העמיד יסוד ע"ד הגש"ד הנ"ל להקל בספק השקול לגמרי היכא שיש חזקה להתיר וכתב הן אמת שדעת הפר"ח בסי' כ"ט דמדרבנן מיהו אסור גם בספק השקול לגמרי ויש לו חזקת היתר אולם כבר השיגו עליו התב"ש והפרמ"ג בנוו"ר כלל ס"ב דהיכא דלא איתרע החזקה כלל אזלינן בתרה להקל ואף מדרבנן לא חיישינן להחמיר עיי"ש אמנם דע דלאו כללא לסמוך בכ"מ על דברי הגש"ד הנזכר לומר תולין בדאורייתא היכא דיש לו חזקת היתר דהא באמת נודע קושיות הר"ש בפרק ד' דתרומות והתוס' ביבמות דף פ"ב דאמאי לא אמרינן בדין דשתי קדירות שאני אומר איסור לתוך איסור נפל גם באיסור דאורייתא כיון דהוא ספק אם נפל לתוך האיסור או לאו ניקום הקדירה הכשירה אחזקתה ונימא דבודאי לתוך איסור נפל כיון שיש להקדירה הכשירה חזקת היתר וחזקה הוא מדאורייתא ותירצו כיון שאנו מסופקין על האיסור שמא נפל לתוך ההיתר וכשיאכל ההיתר יאכל גם האיסור והאיסור אין לו חזקת היתר עיי"ש ולפ"ז ממילא צריך המורה לידע דכל שיש חשש שנפל איסור ונתערב בהיתר לא מהני חזקת ההיתר לומר תולין בדאורייתא אבל היכא דאין חשש תערובות איסור לתוך ההיתר וההיתר עומד בפ"ע והאיסור בפ"ע בודאי גם מדאורייתא אמרינן תולין וכן ראיתי בשו"ת בית ישראל סי' ל"א בעובדא ששחטו ד' בהמות ונמצא שנים כשרים בבדיקת הריאה וב' מהם טריפה וחתכו מכל הד' בהמות הכליות ועירבו אותם ביחד ולאחר זמן חתכו במקרה כוליא אחת ומצאו בה מים עכורים והגיע עד החריץ ולא על הלובן באופן דהוי ספק טריפה דאורייתא וכתב שם (בהיתר הב') דבכה"ג שפיר אמרינן תולין גם אם הי' הכוליא טריפה בודאי טריפות דאורייתא כיון דכל בהמה ובהמה עומדת בפ"ע בלתי האיסור מעורב בו שפיר מוקמינן הכשרות בחזקת היתר וגם באיסור דאורייתא תולין הקלקלה במקולקל ואמרינן שהכוליא הטריפה הוא מהבהמות הטריפות ועיי"ש (בהיתר הא') שכתב דבזה בלא"ה אמרינן תולין כיון דהוי רק ספק טריפה א"כ הו"ל ס"ס ספק א' בגוף והב' בתערובות והיכא שיש לו חזקת היתר מהני ס"ס גם אם ספק א' בגוף והב' בתערובות ע"כ שפיר אמרינן דתולין ועיי"ש בסי' שאח"ז במה שהתווכח בזה עם הגאון מהרש"ק ז"ל באית ז' ח' ט' באריכות ועי' מענין זה בבינת אדם שער הקבוע סי' י"ז שכתב דאם קצב א' שחט בהמות רבות ונמצא מים בראש אחת מהם ושוב נתערבו המעיים כולם ונמצא נקב במעי אחת מהן דתולין הטריפות שהוא מאותה הבהמה הטריפה שנמצא שם מים בראש ולא מאחרות אך זה דוקא אם נמצא הטריפות תחלה ואח"כ נולד הספק הזה אבל אם תחלה נמצא הנקב במעיים ונתערבו ואח"כ נמצא באחת מהבהמות מים בראש אין תולין עיי"ש ועי' בס' בית יצחק (להגאון מהרי"א ז"ל בעל תשו' ב"ע) שער הקבוע סי' נ"ו שהביאו והשיג עליו דאין ראי' מהא דסי' זה דתולין שנפל למקום שנפל הראשון כיון דהוי ספק השקול שיש כאן ב' קדירות וא' של איסור והב' של הותר והספק אם האיסור דרבנן נפל למקום שנפל האיסור הראשון או שנפל לקדירה הב' וכיון דהוי ספק שפיר יש להתיר באיסור דרבנן משא"כ בנמצא נקב במעי של א' מהבהמות שרוב בהמות הם כשרות ואם נמצא מעי א' שיש בה נקב ודאי די"ל דהוא מן הרוב אחרות שלא נמצא בהם מים בראש והיאך נתלה שהוא מן המיעוט דלא שכיח שיהא נמצא נקב במעי אותו שנמצא בו מים בראש דוקא ולהתיר האחרות במלתא דלא שכיחא ודין זה דומה להא דקיי"ל בסי' ק"י סעי' ז' בדין חהר"ל שנתערב ברוב ונפל א' מהם לים דאמרינן שהאיסור נפל לים ולא אמרינן כל דפריש מרובא פריש וכו' ומ"מ נ"ל דגם לזה לא דמי דלא גרע מספק איסור בתערובות דקיי"ל דאסור ולמה לא אמרינן דשמא אינו אסור אע"כ כיון דאין ב' הספיקות מענין א' לא מהני כמ"ש הפוסקים ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה דגוף הבהמות יש להתיר אפי' נמצא הספק בהבני מעיים קודם שנמצא מים בראש ולא דמי לדין דשתי קדירות וחתיכה של איסור דאין תולין בקדירה קודם שנפל בה האיסור אף שאח"כ נפל שם דשאני התם דבעת שנפל האיסור הראשון ונולד בו ספק הי' שניהם מותרין בודאי ושייך שפיר לומר מה חזית דאין להתיר ספיקא דרבנן כ"א כשהי' ספק אבל לא כשתבא להתיר עי"ז ודאי איסור דרבנן וכיון שבע"כ צריך אתה להתיר שניהם אם תתיר ודאי איסור דרבנן וכו' משא"כ בנ"ד אף דנמצא המים בראש אחר שנולד הספק הב' מ"מ הא המים בראש הי' בו תחלה ואין זה אלא גילוי מלתא בעלמא שהי' בו האיסור בתחלה וא"כ דמיא ממש לנפל איסור בקדירה בתחלה ואח"כ נולד הספק בחתיכה אחרת להיכן נפלה ובתחלה לא ידעתי להיכן נפל החתיכה הראשונה ואח"כ נודע לנו על החתיכה להיכן נפלה דבודאי תולין החתיכה השני' באותה קדירה דבזה לא שייך לומר מה חזית כיון דבאמת בעת נפילת האיסור היתה אחת אסורה ודאי אין אנו מתירין שניהם ולפ"ז אפי' הי' רק ד' בהמות ובאחת נמצא מים בראש ואח"כ נתערבו הבני מעיים כיון שעכ"פ הבהמה הראשונה ניכרת במקומה א"כ אפי' אם נאמר דא' מהג' הבהמות הנשארים הוא טריפה מ"מ יש כאן ביטול ברוב ושפיר י"ל שאני אימר וכו' כיון שי"ל שאין כאן איסור כלל אכן הבני מעיים כולן אסורים ואין לומר דהיאך יהי' חצי' אסורה וחצי' מותרת וכו' ודלא כמ"ש הט"ז עכ"ד (ועי' בדברינו לעיל סי' ק"י ס"ק ק'):
לב אין תולין להקל. עי' בשו"ת תולדות יצחק (הנספח להספר עולת יצחק) סי' י"ז מ"ש בביאור ענין זה לחלק בין דין זה לדלעיל סי' צ"ו סעי' א' גבי ספק אם חתך צנון בסכין של איסור דמעמידין הצנון אחזקתו וכמו שהאריך בזה הכו"פ דלפ"ז גם בב' קדירות אפי' באיסור תורה נמי נימא ספיקא להקל כי יש להעמיד הקדירה של בשר שחיטה בחזקת היתר שלא נפל בה האיסור רק ההיתר וכתב שם דבע"כ דאי אפשר לומר בכל דבר ספק של תורה להעמיד הדבר על חזקתו אלא היכא דאתיילד ריעותא דספק איסור אח"כ מצד עצמו של אותו דבר שהי' בו חזקת היתר כגון ספק באונס ספק ברצין דהעמיד האשה בחזקת היתר לבעלה שהי' לה חזקה דכשרות וכן לענין דם נדה דאמרינן דיו שעתה דהעמיד האשה בחזקתה או לענין היכא דאתיילד ריעותא ספק איסור בבהמה לאחר שחיטה דאמרינן כיון שנשחטה הותרה ובחזקת היתר עומדת אבל היכא דאתיילד ריעותא דספק איסור באותו דבר שהי' בו חזקת היתר מחמת דבר אחר של ספק תערובות איסור שנתערב בו אז לא אמרינן בי' בספק איסור של תורה להעמיד אותו דבר בחזקתי עיי"ש באריכות לדרכו: (לג) עד שיהא ההיתר רבה על האיסור. עכו"פ שהתפלא דמה מהני מה שההיתר הוא רוב הא כזית בכא"פ דאורייתא והניח בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט:
לד ההיתר רבה על האיסור, עי' בחידושי הרז"ה (מהגאון מו"ה וואלף אלעסקר ז"ל) שהעלה דאפי' רק רוב מצומצם מהני בזה דגם באיסור דאורייתא מהני רוב מצומצם עיי"ש ועי' בפרמ"ג בשעה"ת חלק א' פרק א' (בד"ה והנה):
לה שיתבטל בתוכו מדברי תורה. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ג ובפיה"ק סק"ט דפשוט הוא דכאן מיירי בע"כ כשאינו מכיר החתיכה שנפלה אבל אם מכיר החתיכה שנפלה רק שאינו יודע מה הוא אין להקל כיון שזה החתיכה אסורה מספיקא דאורייתא תו גם התבשיל אסור דהוי ספיקא דרבנן ע"י גלגול עיי"ש:
לו כדברי תורה. עי' בחידושי הרז"ה (מהגאון מו"ה זאב אלעסקיר ז"ל) שהתפלא על גוף דין זה דהא לפ"ז אין חלוק בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן אלא משהו דהא ברוב איסור אפי' בדרבנן אסור וברוב היתר אפי' בדאורייתא שרי נמצא דאין חילוק בין דאורייתא לדרבנן אלא במחצה על מחצה דבדאורייתא אסור ובדרבנן שרי והרי קיי"ל בכ"מ דאי אפשר לצמצם שהי' המחצה מכוון אפי' בידי אדם א"כ בע"כ צריך שיהי' ההיתר יותר קצת אפי' בדרבנן והרי ברוב היתר אפי' בדאורייתא בטל ואין נ"מ ביניהם כלל וסיים בצ"ע גדול עיי"ש וראיתי לחכם א' שכ' לתרץ קושייתו דבאיסור דרבנן סגי בזה במחצה על מחצה מצומצם וגם בזה אמרינן שאני אומר כיון דלשיטת הרא"ה באמת אפי' ברוב איסור תולין ולמה לא נימא דעכ"פ גם לשיטת הרשב"א סגי במחצה על מחצה מצומצם אף דבעלמא קיי"ל דא"א לצמצם כיון דבכל איסור תורה דבעינן רוב דוקא וכעין מש"ל (ס"ק נ') מהיד יהודה דבספק יש להקל וכו' עכת"ד:
סעיף ד:
לז ונפלה חתיכת נבילה. עבכנה"ג בהגהות הטור אות י' שכתב דאפי' הי' החתיכה ראוי' להתכבד מותר דמן. התורה גם חהר"ל בטלה אולם שחז"ל אמרו דחהר"ל לא בטל ובספק כזה לא גזרו עיי"ש ועש"ך סק"ה:
לח מין במינו. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דה"ה מינו ושאינו מינו דאמרינן סלק וכו' ועמ"ז סק"ד שציין על זה לדברי הש"ך לעיל סי' צ"ח שחילק על דין זה דסלק ועי' בדברינו שם (ס"ק מ') ועי' בשו"ת בית ישראל סי' מ"ח דשתי קדירות אחת של איסור ואחת של היתר והקדירה של היתר הי' עם רוטב ונפל חתיכה של איסור לא' מהקדירות ואינו יודע לאיזה נפל רק שהאיסור הי' עם חתיכת ההיתר שבקדירה מין במינו והי' רוב עד האיסור אך עם הרוטב הוי האיסור מין בשאינו מינו אם יש להתיר הקדירה של היתר ולתלות דהאיסור לתוך איסור נפל וכתב דלכאורה הדבר תלוי בפלוגתת הט"ז והש"ך בסי' צ"ח בדין מינו ואינו מינו דאמרינן סלק דלדעת הש"ך דס"ל שם דהאינו מינו אסור משום דהוי ספק תורה ממילא בנ"ד אף שהבשר שבקדירה מותר דהוי מין במינו ואיכא רוב וליכא איסור מן התורה רק מדרבנן והוי ספק דרבנן ותולין לומר שבאיסור נפל אבל לענין הרוטב דהוי ספק דאורייתא ודאי לא אמרינן דתולין והוי הרוטב אסיר אבל לדעת הט"ז בכה"ג גם הרוטב אינו אסיר רק מדרבנן שוב אמרינן תולין שבאיסור נפל והכל שרי הבשר והרוטב דהוי ספק דרבנן לקולא אמנם לדעת הפרמ"ג בשפ"ד סק"ט דגם להש"ך דאוסר את שאינו מינו היא רק מדרבנן והטעם דאסור הוא מפני דהאינו מינו הוי ספק דאורייתא ומצד גלגול נעשה דרבנן מש"ה לא אמרינן לענין אינו מינו ספק דרבנן לקולא לפ"ז בנ"ד בנפל איסור דלא שייך לאסור מטעם ספק דאורייתא ומצד גלגול נעשה דרבנן מאחר דאיכא ספק אם יש כאן איסור כלל וכו' וגם בלא"ה רוב הפוסקים האחרונים מסכימים לדעת הט"ז גם בנשפך להקל ולהתיר אף שאינו מיני א"כ בנ"ד יש להקל במקום הפ"מ וסיים בצ"ע עיי"ש באריכות:
לט שתי הקדירות. עש"ך סק"י שכתב דה"ה בקדירה א' וב' חתיכות וחתיכת האיסור הוא אינו מינו של הקדירה דאין תולין להקל משום דהוי ספיקא דאורייתא ולחומרא עיי"ש ועשפ"ד ויד יהודה דה"ה בבבא הא' בב' קדירות וב' חתיכות דכל שקדירות ההיתר הוא אינו מינו של האיסור אין תולין עיי"ש וה"פ:
מ שירבה ההיתר ששים. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דמיירי בחהר"ל ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"א שמתמה ע"ד הט"ז בזה וכתב די"ל דמיירי באיסור שאוסר יותר מס' כגון תבלין או חמץ בפסח עיי"ש ועי' בכו"פ שכתב שיש עוד נ"מ בהי' כאן קדירה של היתר שכבר נפל בה איסור והי' ששים ועתה נפל בה שנית חתיכה א' מב' חתיכות ואינו יודע אם של היתר או של איסור ואם של איסור הוא אף שיש בקדירה ששים לא מהני כיון שאח"כ נפל עוד איסור חוזר וניעור ושוב אין כאן ששים ולולא שאנו אומרים תולין היינו אוסרין הקדירה אבל מחמת שאומרים תולין אנו מקילין דאין כאן חשש איסור דאורייתא דהא איכא ששים ואי משום דחוזר וניעור זה ג"כ רק חומרא דרבנן עיי"ש:
סעיף ה:
מא היה כאן שתי קדרות של היתר. עש"ך ס"ק י"ט ופר"ח ס"ק י"ח מ"ש בזה:
מב שתי קדרות של היתר. עפר"ח סק"ד דמבואר מדבריו דאף שנפלו הב' חתיכות בזה אחר זה וכשנפלה החתיכה הראשונה הותרה הקדירה הראשונה דתולין דההיתר נפל אפ"ה אם חזר ונפלה החתיכה הב' לקדירה הב' אוסר אח"כ גם הקדירה הראשונה אם לא. שכבר נאכל הראשונה כשנפל החתיכה הב' דאז מתירין גם הקדירה הב' עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ג שהביאו והביא מדברי הרמב"ם דמבואר מדבריו דבע"כ בעינן דוקא שכבר נאכל הראשונה קודם שנולד הספק בשתיהן אבל אם קודם שנאכל הראשונה נולד הספק בשתיהן אף שעדיין לא שאל ובשעת שאלה כבר נאכל אחת מ"מ כיון שנולד ספק על שניהם קודם האכילה ואלו הי' שואל באותו פעם היינו אוסרין שניהם סוף סוף עכשיו אסיר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ג ובפיה"ק ס"ק י"ד שכתב דבכ"מ אין להקל כשכבר נאכל הראשונה כנזכר אלא אם גם הקדירה הראשונה אינה קיימת עוד וא"צ לדון עלי' אבל אם עדיין הקדירה קיימת ועדיין צריכין לדון עלי' הוי כלא נאכל א"כ תו שייך מה חזית ואסורים שניהם. אך כתב דכל זה הוא רק באם הי' אפשר להכיר החתיכה השני' מה הוא רק שלא השגיח עלי' להבחין מה הוא עד שנפלה לקדירה הב' וכאמור אבל אם לא הי' אפשר להכיר החתיכה השני' מה הוא שהשגיח בה ולא הכירה עד שנפלה לקדירה שני' אז אין הקדירה שני' מוכחת על הראשונה דכיון שהשגיח עלי' ולא הכירה לא שייך מה חזית דהרי עכשיו לפנינו הוא בחזקת איסור ואם נפלה לקדירה הב' שפיר אוסרת הקדירה וממילא הראשונה בהיתרא קאי דבכה"ג אין הקדירה השני' מוכחת על הראשונה דזה לא דמי לשני שבילין עיי"ש:
מג שתי חתיכות. וה"ה אם לא הי' לפניהם רק חתיכה של איסור וב' קדירות ולא ידעינן לאיזה קדירה נפלה יד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ג: (מד) אחת של היתר ואחת של איסור. היינו אע"פ שהי' ניכרים איזה הוא של איסור. יד יהודה שם:
מה אסורות שתיהן. עש"ך ס"ק י"א דלא אמרינן שאני אומר אלא אם אין אוסרין את האיסור יותר ממה שהי' כבר ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ה שנסתפק באם תחב כף חמץ בפסח לקדירה והי' קדירה א' של היתר וא' של איסור דאם נתלה באיסור הר אתה אוסר הכף אם תולין. וכ' דלכאורה נראה כיון שיש להכף תקנה בהגעלה תולין גם בכה"ג אבל לדינא גם זה אינו כי מדברי הש"ע ממה שמטמאין את האדם ואת הטהרות משמע דאף שיש להאדם תקנה בטבילה לא מהני עיי"ש ועי' במ"ז סוף סק"ז שנסתפק כעין זה בב' קדירות א' בלוע מאיסור וא' היתר בתוך פסח ותחב כף חמץ ויש ס' או שהכף אינו ב"י והקדירות הם של מתכות מהו. וכתב דלדעת הנ"י שהביא הש"ך סק"ג דבאיסור משהו לא אמרינן שאני אומר לא מיבעיא לן דבודאי גם כאן אין תולין אלא כי קא מיבעי לן אליבי' דמ"ד דגם באיסור משהו אמרינן שאני אומר אם תולין בזה שתחב להקדירה של איסור כיון שמקלקל הקדירה יותר דקודם לזה הי' די בהגעלה וכשאתה אומר שתחב בה כף חמץ לא מהני לה הגעלה תוך הפסח וכתב שזה דמי להא דלקמן סי' ק"ץ סעיף מ"ב דתולין בסופרת ז' אפי' בערב ז' דכל זמן שלא טבלה מקולקלת היא וה"נ תולין שתחב לקדירה של איסור כיון שהיא מקולקלת עיי"ש ועי' עוד בדבריו בשפ"ד ס"ק י"א שנסתפק בב' קדירות א' של היתר וא' של איסור ונפל איסור לאחד מהם ואם אתה תולה שנפל לקדירות איסור אתה אוסרו בהנאה ע"ד משל שהי' ב' קדירות א' עם בשר נבילה וא' עם בשר עוף ונפל חלב לא' מהם ואם אתה תולה שנפל לקדירה של בשר נבילה אתה אוסרו בהנאה אם גם בכה"ג תולין ואוסרין אותה בהנאה והביא מהרשב"א שכתב בלשונו כל שאתה תולה באיסור אין אתה אוסרו יותר ממה שהי' כבר ומשמע מדבריו דאם אתה אוסרו יותר בהנאה אין אומרים שאני אומר והניח בצ"ע ועיי"ש בסוף סק"כ מ"ש עוד מזה ועי' בישועות יעקב סק"ה שעמד ג"כ בזה והעלה דגם בכה"ג תולין להקל כיון דבלא"ה קיי"ל בכ"מ דספיקא דרבנן לקולא ובכל ספק ראוי להקל רק דאמרינן מה חזית א"כ בנ"ד כיון שיש בזה עכ"פ צד לתלות הקלקלה במקולקל תולין עיי"ש ועי' בס' אמרי בינה בדיני בב"ח ותערובות סי' כ"ו מ"ש בענין זה ועי' בשו"ת נחלת אבות (מהגאון בעל שער המשפט ז"ל) סי' ז' בעובדא שהיו שתי קדירות א' של היתר גמור וא' של איסור שינ"מ כגון ביצה שנולדה ביו"ט וכיוצא ונפל איסור דרבנן לא' מהם וא"י לאיזה מהן נפל אי אמרינן בכה"ג שאני אומר דאיסור לתוך איסור נפל כיון שאם אתה אומר כן אתה אוסר אותה קדירה לגמרי ושוב שייך לומר מה חדת ועיי"ש במ"ש בזה באריכות ועי' בשו"ת תפארת יוסף היו"ד סי' י"ב שעמד ג"כ על המחקר בזה והביא דברי הנחלת אבות הנזכר והאריך בזה ובסוף דבריו סיים דמ"מ עכ"פ כיון דבשעת נפילה הי' איסור תולין בה ואין משגיחין על מה שנעשה היתר לאחר הנפילה כ"ז נלפענ"ד להלכה ולא למעשה עכ"ל אמנם בן הגאון המחבר שם בהגהות כליל תפארת מפקפק בדברי אביו ז"ל בזה ומצדד לאסור שני הקדירות דבכה"ג לא אמרינן שאני אומר ואין תולין שנפל האיסור לדשיל"מ עיי"ש וע' בס' מנחת שי על קיצור כלל הוראה מהפרמ"ג באו"ה סדר א' ס"ק י"ב שהשיג ג"כ ע"ד התשו' תפארת יוסף הנ"ל והעלה בראיות דכיון דאנו אוסרין אותה הקדירה עי"ז יותר ממה שהיתה אסורה עתה לא אמרינן שאני אומר ואין תולין שנפל האיסור לתוך קדירה זו עיי"ש ועי' בס' בית יצחק (מהגאון בעל תשו' ב"ע ז"ל) בשער הקבוע סי' מ' שכתב ג"כ כעין זה במה שנסתפק דאם הי' ג' חתיכות של איסור חהר"ל ולפניהם ג' חניות בחנות א' הי' חתיכה א' של איסור וב' חתיכות של היתר כולן ראויות להתכבד ובב' חנויות האחרים הי' הכל היתר ונפלו הג' חתיכות לא' מהג' חנויות וא"י להיכן נפלו וכתב דלפי דברי הפרמ"ג לכאורה ג"כ א"א לתלות שנפלו להחנות שנתערב שם חתיכה א' של איסור בין ב' של היתר אע"פ שאסורות כל הג' מ"מ כיון דהאיסור שלהם אינו אלא מדרבנן ועכ"פ אם יתפרש מהם חתיכה א' שלא בפנינו יהי' מותר דנאמר כל דפריש מרובא פריש (כמש"ל סי' ק"י סעי' ה') אבל עכשיו אם נתלה שהג' חתיכות איסור נפלו לשם א"כ האיסור הוא מרובה מההיתר ואם נתפרש חתיכה א' שלא בפנינו תהי' אסורה א"כ אתה מקלקל יותר א"כ צריכין לומר דאין תולין אבל לדינא מצדד להקל כיון דעכ"פ עכשיו החנות א' האסורה הוא באיסור ואין אתה מוסיף בה איסור חדש גם כשתאמר שנפל בה האיסור ואף שאתה מקלקל אותה לענין אם נתפרש חתיכה א' אח"כ אין בכך כלום כיון דאין זה דבר ברור שיתפרש שם חתיכה שלא בפנינו והביא ראי' לדבריו עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת שערי דעה חלק ב' סי' ק"ד שנשאל דלפי דברי האחרונים דגם במוסיף איסור אמרינן תולין מה יהי' בשתי קדירות של שני בני אדם א' של היתר וא' של איסור אכילה ולפניהם שני חתיכות א' של היתר וא' של איסור הנאה ונפנו להקדירות אם אומרים בזה איסור לתוך איסור נפל דתולין הקלקלה במקולקל או כיון שניתוסף עי"ז איסור הנאה יכול בעל קדירת האיסור לומר לאו כל כמינך לאסור שלי בהנאה וכתב דלכאורה הי' נראה לו דאף שכ' האחרונים דגם במוסיף איסור אמרינן דתולין הקלקלה במקולקל מ"מ באיסור הנאה כיון דאיסור הנאה אין לו בעלים א"כ הו"ל כמפקיע מרשותו הו"ל כעין דררא דממונא ובכה"ג לא אשכחן לומר שאני אומר אך באמת זה אינו שהרי אין כאן נ"מ לענין ממון כלל שהרי גם אם יתלו בו האיסור לא יאסר בהנאה רק מספיקא ומספיקא בודאי לא נפיק מרשותי' ולפ"ז ממילא מסולק סברת השואל הנ"ל שהרי גם אם לא יתלו בו הי' אסור בהנאה מספק הרי אין בזה שום חידוש דבר כלל עיי"ש:
אמנם בעיקר הדין היכא שמקלקל יותר אם אמרינן שאני אומר הנה כבר הבאתי דברי החוו"ד בזה ועיי"ש עוד בדבריו בביאורים סק"ג שכתב וז"ל עוד יש לברר באם קדירה אחת אסירה ואם התלה בה תאסור אותה יותר מאיסור הקדום כגון שאין אסורה רק באכילה מדרבנן ואם תתלה האיסור בה תאסרנה בהנאה וכו' ג"כ אין תולין וכו' ואין ראי' מהא דנדה דתולין בסופרת ז' שלא טבלה אף שאתה מקלקלה יותר אפ"ה תולין דשאני התם דשם עיקר הטעם משום דמעיינה פתוח אבל בלא טעם זה אפי' באיסור גמור אינה תולה וכו' ואין לדמות שום דבר לשם רק העיקר דכל שהקדירה האחרת בלא"ה אסור וכו' תולין האיסור בה ומתירין האחרת וצ"ע עכ"ל ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז מ"ש בדברי החוו"ד בזה וכתב דהעיקר לדינא כמ"ש הפרמ"ג דכל שע"י שתולין בה האיסור מוסיפין עלי' איזה איסור כגון איסור הנאה פשוט הוא דלא אמרינן שאני אומר דאמרינן מה חזית ועיי"ש בריש הס"ק שנסתפק אם להאיסור הראשין יש תקנה כגון באיסור שאין לו עיקר בדאורייתא אשר לכמה פוסקים מותר להוסיף עלי' ולאיסור זה שנפל שוב אין תקנה עוד וכתב דפשוט דגם בכה"ג אין תולין עיי"ש:
מו שתיהן. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' א' גדולה וא' קטנה לא אמרינן דלהקטנה נפל ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד ובפיה"ק ס"ק ט"ו דאפי' יש צירוף עוד ספק בזה כגון שנפל חלב על א' מב' חתיכות בשר רותחות אחת גדולה ואחת קטנה שהיו מונחים זה אצל זה ונוגעין זה בזה ואין בכל א' ששים נגד החלב ובצירוף שניהם יש ששים לא אמרינן דעל הקטנה נפל להתיר הגדולה מטעם ס"ס שמא לא על זה נפל ושמא החלב מפעפע מחתיכה לחתיכה ותצטרפת הקטנה להגדולה לבטל החלב אלא דשניהם אסורין מטעם מה חזית עיי"ש:
מז אפילו. עי' בחוו"ד בביאורים ס"ק ג' שכתב דאם חזר ונפלה אח"כ מאחד מהב' קדירות לקדירה שלישית אסורה אף הקדירה הג' דכיון דכבר נאסרו שניהם דמי לנתערבו קודם הנפילה דלא אמרינן שאני אומר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד שכתב דמ"מ א"צ ס' בקדירה הג' נגד כל התבשיל שבקדירה וסגי בס' נגד הא סור גרידה וכמ"ש הש"ך לעיל סי' צ"ב סק"מ דכל דלא הוברר האיסור לא אמרינן חנ"נ אכן אם יש ספק אם נפל חלב לא' משתי קדירות של בשר אף בבשר עוף דרבנן דקיי"ל דאמרינן חנ"נ גם מספק צריך ס' נגד כל התבשיל שנפל לקדירה הג' עיי"ש:
מח באיסור דרבנן. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ג שכתב דאם נפלה קודם חתיכה א' מהב' חתיכות לקדירה א' ואח"כ שוב אינו מכיר התתיכה הנשארת מה הוא יש להתיר הקדירה הראשונה אפי' הי' א' מהחתיכות איסור דאורייתא אם הי' עכ"פ רוב בהקדירה נגדה דכיון דאינו מכיר התתיכה הנשארת עכשיו מה הוא ממילא אסורה מכח ספיקא דאורייתא ולא מטעם מה חזית א"כ ממילא דהקדירה הראשונה מותרת מטעם ספיקא דרבנן שמא ההיתר נפל וכתב דזה דוקא באינו מכיר החתיכה שנפלה ונתבטלה אבל אם מכירה אע"פ שאינו יודע מה הוא אסורה הקדירה דכיון דהחתיכה אסורה מטעם ספיקא דאורייתא תו הוי התבשיל אסור דהוי ספיקא דרבנן ע"י גלגול עיי"ש:
מט אם אין בשום אחת כדי לבטל האיסור. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ו ועי' בדברינו להלן (ס"ק נ"ג):
נ אבל אם יש באחת מהן לבטל. עי' בספר תוספות ירושלים שהביא מדברי הירושלמי פרק ד' דתרומות דדוקא כשבשעת נפילה הי' בה כדי לבטל אבל אם אחר הנפילה ריבה על אחת מהם בשוגג וביטלה היא מותרת והשני' נשארה באיסורה עכ"ד:
נא אם יש באחת מהן לבטל האיסור. עבאה"ט מ"ש בקושית הב"ח דאמאי לא אמרינן דהב' קדירות מצטרפין לבטל וכו' ועי' בפלתי שכתב די"ל ג"כ דמיירי בב' קדירות א' של בשר וא' של חלב והאיסור הוא מין ג' כגון תפוחי ערלה וכיוצא בי וא"כ לא ולכך צריך שייך שהב' קדירות יצטרפו דהא לא יתערבו דזה בשר וזה חלב בכל א' ס' נגד התפוח ופשוט עכ"ל: (נב) יש באחת מהן לבטל האיסור. ואם לא נפלה אלא חתיכה אחת ולא ידעינן לאיזה קדירה ויש בקדירה אחת לבטל האיסור וחתיכה השני' הוא לפנינו ואין מכירין מה הוא יש להתיר הכל בין הב' הקדירות ובין החתיכה השני' שנשארה וכל זה כשהי' ניכרים החתיכות קודם שנפל א' מהם לקדירה וכאמור אבל אם קידם הנפילה לא הי' ניכרין אז הקדירות מותרות דתלינן דלקדירה שיש בה ס' נפלה אבל החתיכה הב' שנשארה אסורה. יד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ח:
נג לבטל האיסור. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ו ובפיה"ק ס"ק י"ט שכתב דנראה דגם ביש ספק אם יש בה כדי לבטל נמי שניהם מותרין דהא קדירה זו מותרת אף אם נפל בודאי מטעם ספיקא דרבנן שוב תלינן בהשני' דלקדירה זו נפל. וכ"ז באיסור דרבנן אבל אם הוא איסור דאורייתא ובקדירה אחת יש ספק אם יש ס' אזי קדירה זו מותרת והשני' אסורה מספיקא דאורייתא ואם גם בקדירה אחרת יש ספק אם יש ששים והיא מדאורייתא שניהם אסורים כיון דע"כ לא' מהם נפל א"א להתיר שניהם דאמרינן מה חזית ע"כ שניהם אסורים עיי"ש:
נד שתיהן מותרות. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דלא מיירי הכא מדין צירוף ועי' בתפארת למשה שכתב די"ל נ"מ לענין אם נתוסף אח"כ האיסור בקדירה א' בענין שאין בהם לבטל אף ע"י צירוף דאי משום צירוף הי' שני הקדירות אסורות אף אותו שלא נתוסף איסור בו וכו' אבל אם הי' בא' לבטל דמותר מכח שאני אומר וכו' אף שניתוסף עליו איסור אח"כ השני נשאר בהתירו גם נ"מ דא"צ להשליך א' אף להיש מחמירים דלעיל סי' ק"ט סעי' א' בהג"ה כיון שאמרינן שאני אומר וכו' צריך להשליך מאותו שיש בו כדי לבטל ולא מהאחר כי א"צ לערב ב' הקדירות קודם האכילה משום שאני אומר וכו' משא"כ אם משים צירוף צריך לערבם וכו' וגם י"ל דמיירי שהאיסור שנפל הוא אינו מינו של הב' הקדירות דבכה"ג פסק הש"ך לעיל סי' צ"ב סק"ח וסי' ק"ה ס"ק כ"ט דאין מצטרפין לבטל עיי"ש:
ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דאין חילוק אם הב' קדירות הם של אדם אחד או של שני בני אדם עי' בט"ז סק"ו שהקשה דמ"ש משני שבילין א' טמא וא' טהור והלכו שניהם א' בזה וא' בזה דקיי"ל דאם באו לשאול בזה אחר זה שניהם טהורים ותלינן כל א' שבטהור הלך וא"כ ה"נ בנ"ד בב' קדירות של היתר של שני בני אדם אם באו לשאול בזה אחר זה נתיר שניהם ולומר לכל או"א דבשלך של היתר נפל ועי' בפלתי סק"ח שהביא קושיא זו בשם האחרונים ותירץ דזה לא דמי לשני שבילין דהתם בא כל א' לשאול לחכם הלכתי בדרך א' ולא ידעתי באיזה ואין מהצורך להזכיר בשאלתו שגם חברו הלך בא' משתי דרכים אלו וע"כ שפיר יתכן כיון ששואל רק עליו החכם מתיר לו וכן לשני אבל הכא הנה ממ"נ אם בא לשאול לחכם חתיכה של איסור נפלה לקדירה שלו ודאי דהחכם אוסר קדירתו ואם מזכיר גם של חבירו דהיינו שאומר שנפל האיסור לתוך א', מב' קדירות או לתוך קדירה שלו או לשל חבירו ואינו יודע לאיזה כיון שהוא מזכיר גם שחבירו הוי כנשאל עליו ועל חבירו ושניהם אסורים עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ד מ"ש בזה וכתב דכ"ז כשנפלו ב' חתיכות א' של היתר וא' של, איסור לב' קדירות של היתר וכאמור אבל אם נפלה חתיכה א' של איסור לא' מב' קדירות של היתר אזי בב' בני אדם שבאו בזה אחר זה לא שייך תירוץ זה דכל א' א"צ להזכיר חבירו בשאלתו דכל א' יאמר שיש ספק אם נפלה חתיכת איסור לקדירה שלו ובאמת מדעת הטור נראה דרק בב' חתיכות א' של היתר וא' של איסור הוא דאין חילוק בין אדם אחד לשני בני אדם אבל בחתיכה א' של איסור יש להקל בב' בני אדם שבאו לשאול בזה אחר זה וכאמור מיהו מדברי הרשב"א בתוה"ב הארוך מבואר דאף בחתיכה א' של איסור אסור גם בב' בני אדם שבאו בזא"ז עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ט שהעלה דהעיקר כהרשב"א בזה דבכ"מ הוי כבאו שניהם לשאול בב"א כיון שהספק נולד מבין שניהם דאי לא הי' השני לא הי' הספק עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז וס"ק כ"א מ"ש בדבריהם בזה ומ"מ לדינא פסק בפיה"ק סק"ל להחמיר כדעת הרשב"א עיי"ש:
אמנם דע דכל זה באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן עש"ך ושפ"ד להלן ס"ק י"ט דהעיקר להלכה להקל בב' בני אדם שבאו בזה אחר זה עיי"ש: ועיין עוד בשפ"ד בסוף סי' זה שהביא מדברי המל"מ דהיכא דבאו בזה אחר זה בעינן דוקא שא' לא יזכיר את חבירו בשאלתו אבל אם אחד בא לשאול עליו ועל חבירו אף ששאל על חבירו שלא בידיעת חבירו נקרא באו בבת אחת וכן צריכין שלא יעמדו שניהם לפני המורה בשעה שכל א' שואל על עצמו אבל אם שניהם עומדים לפני המורה אפי' שהה הב' בשאלתו יותר מכדי דיבור אפ"ה הוי כמו באו בבת אחת עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קע"ח שנשאל במחל חלב רותח מכלי ראשון מן הכירה על כלים של בשר שעומדים תחת הכירה והבעה"ב בדקה תיכף הב' טעלער"ס שעומדים שם וראתה על טעלע"ר א' טפה של חלב וכעת נתערבו וא"י על איזה הי' ודעת השואל הוא דאם הב' טעלער"ס הם של ב' בני אדם דינו כמו ב' שבילין דבבא לשאול עליה לבדו מטהרין וה"נ אם שואל כל א' על טעלע"ר שלו מתירין והוא ז"ל השיב דזה לא דמי לב' שבילין דהתם בספק טומאה ברה"ר קיי"ל דטהור אפי' היכא דאתחזק איסורא ואין חשש רק משום דסתרו אהדדי מש"ה כשבאו לשאול בזה אחר זה כל א' בפ"ע מטהרין לי' אבל היכא שיש א' טריפה בודאי ואתחזק איסורא בודאי אף בבא לשאול רק עליו לבד אסור לו להכחיש העובדא לפני המורה וצריך להגיד שהשאלה הוא גם על הטעלע"ר הב' ואף שלא ישאל עליו מ"מ טריפה כיון דאתחזק איסורא ונודע דעת הש"ך דגם בספק דרבנן היכא דאתחזק איסורא אסור ואפי' להחולקים על הש"ך בהא בעיקרו מדאורייתא כ"ע מודים דהוי לחומרא עיי"ש:
ועיין בס' מגדים חדשים אות ד' שנסתפק באם הי' שני קדירות א' של ישראל וא' של עכו"ם וקדירה של עכו"ם ידוע בבירור דהיתר גמור הוא שלא נשתמש בה שום איסור ונפל איסור דרבנן לתוך אחת מהן וא"י לאיזה מהן איך הדין אם יש לתלות דנפל האיסור לקדירה של עכו"ם ולא שייך בזה לומר מה חזית בודאי תולין הקלקלה במקולקל דהיינו בעכו"ם או אפשר כיון דגם הקדירה של עכו"ם היתר הוא שייך בזה לומר ג"כ מה חזית דמה בכך שבטלי' עכו"ם והביא מדברי הגאון מהרש"ק ז"ל בתשו' טוטו"ד תניינא סי' ר"ל דלא אזלינן בשתי קדירות בתר בטלים ואף אם הקדירה א' היא של עכו"ם לא תלינן בתר הבעלים וסיים בצ"ע עיי"ש איברא כי בתשו' טוטו"ד תליתאי סי' רל"ה מבואר דפשיטא לי' בדין דב' קדירות דאם שניהם הם של ב' בני אדם אפי' שניהם ישראל יכול כל א' לומר דבשלך הי' האיסור אם הוא איסור דרבנן ועיי"ש שנשאל בעובדא שעמדו על הכירה ד' קדירות של בשר והקדירות היו של ב' בני אדם ועל הכירה הי' מונחים ה' כיסוים וכיסה הד' קדירות בד' כיסוים מהה' והחמישי נשאר על הכירה שלא השתמשו בו ואח"כ לקח בע"ב א' הב' קדירות שלו לביתו ואכל התבשיל מקדירה א' והב' נשארה ואח"כ נודע שא' מהה' כיסוים הוא של חלב ב"י ויש ספק שמא הכיסוי של חלב הוא אחד מהד' כיסוים שכיסה בהם הד' קדירות ומצדד להתיר כיון שהם של ב' ב' בני אדם ולא באו לשאול בב"א אמנם בעובדא זו כתב דבלא"ה לא צריכין לבא להיתר זה דבלא"ה שרי כיון דקיי"ל לעיל סי' ק"ב דכלי של איסור בטל ברוב כלים של היתר ובכן בנ"ד כיון שלא ניכר איזה הכיסוי של חלב בטלה ברוב עיין שם:
ועיין בשו"ת המלוקטים שבסוף הס' תפארת שלמה עה"ת בתשו' מזקינו הגאון מוואדיסלאיו ז"ל אשר כתב להגאון בעל שערי דעה ז"ל שנשאל בעובדא שהי' עומדים ב' קדירות של היתר וא' של איסור דרבנן ונפלו הב' חתיכות לב' קדירות ולא נודע להיכן נפל האיסור ובקדירה השלישית עדיין לא הי' שום ספק ואחר זה נפל איסור דרבנן לאחד מן הקדירות ונולד ספק על הקדירה השלישית ועל א' מהב' קדירות הראשונות ואין בהקדירות כדי לבטל האיסור וכתב דלכאורה כיון שעל הב' קדירות הראשונות אין כאן שום ספק דודאי אסורים ממילא דהקדירה הג' מותרת בפשיטות דתולין הקלקלה במקולקל וכתב הגאון בעל שערי דעה דלאחר העיון נראה לאסור גם הקדירה הג' כיון דקיי"ל דהיכא דמקלקל המאכל יותר לא אמרינן שאני אומר ה"נ כיון דמתחלה לא הי' הקלקול בכל א' מהב' קדירות רק מספק לא אמרינן בי' שאני אומר ואין תולין הקלקול במקולקל מספק עכת"ד הגאון בעל שערי דעה ז"ל והגאון מהר"א ז"ל מוואדיסלאב ז"ל השיב על כל דבריו והוכיח דגם בספק איסור תולין ג"כ וסיים וז"ל ובר מן דין יש עוד צד להתיר בנ"ד באופן אחר את הקדירה השלישית שלא נכנס בספק בין שתי הקדירות הראשונות בנפילה הראשונה ע"פ מה דמסיק הש"ך והפר"ח להלכה וכן מטין דברי הט"ז כוותי' בב' קדירות של היתר ולפניהם ב' חתיכות א' של איסור וא' של היתר שנפלו לב' קדירות הנ"ל דמותרין בשני בני אדם שבאו לשאול בזה אחר זה מהא דשני שבילין והמעיין שם בש"ס בסוגיא הנ"ל מבואר דאף באדם א' השואל עליו ולא על חבירו דמותר דדוקא בשני בני אדם השואלין כאחד או אף באדם אחד השואל עליו ועל חבירו כאחד הוא דמטמאין שניהם והטעם מבואר ברש"י שם משום דבע"כ צריך אתה להורות הוראה לשניהם או טמאים אתם או טהורין אתם והרי אין יכול לומר טהורים אתם משא"כ בנשאל על אחד מהם דמותר ולפ"ז בנ"ד כשבא לשאול על נפילה שני' ע"כ אין שאלתו כ"א על הקדירה שלישית שלא נכנס בספק הראשון דאלו על הקדירה השני' מהב' קדירות הראשונים ליתא בשאלה אם היא מותרת דכבר נאסרה מנפילה הראשונה והלכך כיון דאין שאלתו כ"א על הקדירה השלישית יש להתירו כדין נשאל רק על עצמו ולא על חבירו עכ"ד אמנם הנה הגאון בעל שערי דעה בעצמו בספרו כאן ס"ק ג' העתיק תשובתו שבשו"ת שמן רוקח חלק א' סי' ל"ז שכ' להתיר הקדירה השלישית ואם נודע הספק הראשון קודם שנולד הספק השני היא מותרת בלי פקפוק אכן אם לא נודע הספק עד שנולד גם הספק השני אין להקל אלא בהפ"מ וכה"ג עכ"ד וצ"ע:
נה מותרות עבאה"ט מ"ש מהש"ך דכל זה באיסור דרבנן וכתב ביד יהודה דפשוט הוא דה"ה באיסור דאורייתא ושיעורא דרבנן כיון שיש שני רוב ועיי"ש בדבריו בפיה"א ס"ק י"ג שכתב דכל מ"ש להקל בב' קדירות וב' חתיכות ביש ביטול דאורייתא הוא כשאינו מכיר החתיכה אבל אם הוא מכירה אף שאינו יודע מה הוא אסור כיון דהתתיכה אסור מטעם ספיקא דאורייתא תו הוי התבשיל ספיקא דרבנן ע"י גלגול דאסור עיי"ש:
סעיף ו:
נו שתי קדירות של היתר ונפל איסור. עחיו"ד בביאורים סוף סק"ג שכתב דאפי' לא נאסרה הקדירה רק מחומרא בעלמא תולין האיסור בה ומתירין האחרות עיי"ש וכ"כ במ"ז סק"ז דאם הי' כאן ב' קדירות של חלב אחד בן יומו ואחד אינו ב"י ותחב כף של בשר עוף ב"י לתוך קדירות אב"י ונאסר ממנהגא ואח"כ תחב לא' מהב' קדירות ואינו יודע לאיזה תחב תלינן באינו ב"י אף שלא נאסרה אלא ממנהגא אך כתב דיש להסתפק בזה מה יהי' אם תחב תחלה הכף לקדירה א' מהב' קדירות הנ"ל ואינו יודע לאיזה תחב דלכאורה נראה דהכף שרי דתולין דבאינו ב"י תחב והקדירה ב"י נמי שרי דתולין באינו ב"י כיון דמדינא אינו ב"י שרי אלא מחמת חומרא בעלמא א"כ לגבי הקדירה הב"י מוקמינן הקדירה שאינה ב"י אדינא ותולין באינו ב"י משום דהאינו ב"י מקולקלת מחמת מנהגא דלכאורה יש לדמות זה להא דלקמן סי' ק"צ סעי' מ"ב ביושבת על דם טוהר תולין בה אף דאסור לדידן ממנהגא אבל לדינא סיים בצ"ע כי יש לומר דלא דמי להדדי ועיי"ש בעצי לבונה וביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז וע' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רמ"ח מה שהאריך בענין זה והביא דברי החוו"ד הנזכר וכתב דגם החוו"ד לא החמיר בנאסר רק מחמת חומרא רק היכא דהחומרא הוא מכח ודאי דאז הוי בכלל ודאי איסור דרבנן אז אמרינן תולין אבל אם נאסר רק מחמת ספק וחשש לא אמרינן תולין עיי"ש באריכות ועי' בקונטרס תורה מציון ש"ו ח"א סי' ה' אות ח' שהוכיח דגם אם קדירה אסורה משום סכנה אמרינן שאני אומר עיי"ש:
נז ונפל איסור וכו'. פי' לא מיבעיא אם לאחר שנפל האיסור הראשון שיערנו הקדירה וראינו שאין בה כדי לבטל דהשני' מותרת אלא אפי' אם אנו דנין על ב' הנפילות כאחת וכגון שראינו שנפל איסור הראשון לקדירה זו וקודם ששיערנו אותה לדעת אם יש בה כשיעור לבטל האיסור נפל האיסור הב' לא' מהב' קדרות ולא נודע לאיזה נפל ושיערנו הקדירה שנפל בה האיסור בראשונה ומצאנו שאין בה כשיעור לבטל האיסור הראשון דהקדירה שני' מותרת פרי תואר סק"ה:
נח וידוע לאיזו נפל. עי' בס' מקור מים חיים שכתב דבדיוק כתב המחבר וידוע לאיזה נפל והיינו כי פשוט הוא דבהך דינא דרישא הוא דוקא אם נודע נפילת האיסור טרם נפילת השני ור"ל דמתחלה נפל האיסור לקדירה ונודע שיש איסור בקדירה ואח"כ נפל איסור לא' מב' הקדירות תלינן דלמקום שנפל איסור הראשון נפל גם השני אבל אם בעת נפילת השני עדיין לא נודע הנפילה הראשונה כגון שהי' לפנינו ב' קדירות ונפל איסור לתוך א' מהם ולא נודע עדיין ואח"כ נפל איסור לתוך א' מהב' קדירות ואינו יודע באיזה נפל ואח"כ נודע לנו דאיסור הראשון נפל לא' מהקדירות רק על איסור השני הדבר בספק לאיזה נפל בזה לא תלינן דלמקום שנפל האיסור הראשון נפל השני כיון דבעת נפילת השני עדיין לא נודע לנו אם הקדירה היתה אסורה מכבר עכ"ל:
נט אני אוסר וכו'. ואע"פ דקיי"ל דאם אנו אומרים שאני אומר אנו אוסרים את הקדירה הראשונה שנפל בה האיסור בראשונה יותר ממה שהי' עד עתה אין תולין כמ"ש הש"ך ס"ק י"א וא"כ לכאורה גם כאן אי אפשר לומר שאני אומר דהא גם כאן יש על הקדירה זו חומר במה שאנו אומרים תולין שאם יפול בקדירה זו עוד היתר ויתרבה אח"כ לא מהני מה שיש ששים נגד האיסור הראשון וצריך ששים גם נגד השני דז"א דכיון דעכ"פ הוא מקולקל כעת והשתא היא אסירה ומה שניתוסף עוד האיסור מחמת שאנו אומרים תולין לא נאסרה יותר ממה שהי' עד עתה תולין בו. יד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז ובפיה"ק ס"ק כ"א עיי"ש (ועי' מזה בדברינו לעיל ס"ק) והנה נשאלתי בבעל אכסניא א' המבשל כשרות לישראל וטריפות לא"י ולקח בשר כשר חציו הודח ונמלח כדינו וחציו לא נמלח ואח"כ צוה להמשרתת להוסיף בשר כשר הנמלח על הקדירה הכשרה והבשר שלא נמלח לקדירה האסורה והמשרתת עשתה מצותו רק שאח"כ אמרה מיד שאינה יודעת באיזה קדירה נתנה הבשר כשר ובאיזה קדירה נתנה הבשר שלא נמלח והקדירות הי' שניהם שוים במדתם ודעת השואל לומר תולין שהבשר שלא נמלח נתנה לקדירה הטריפה כיון דדם שבשלו הוא מדרבנן ואמרתי שאם הי' בכל א' מהקדירות בצירוף הרוטב והחתיכות ס' כנגד החתיכה שניתוסף כעת רק שאין בכל קדירה רוב מהחתיכות כנגדה באופן שהחתיכה נשארה באיסורה כדקיי"ל לעיל סי' ק"ט בזה בודאי לא אמרינן שאני אומר שהחתיכה שלא נמלחה נתנה לתוך הקדירה הטריפה דכיון דקיי"ל דלא תלינן דאיסור לתוך איסור נפל אלא היכא שאין אוסרין את האיסור יותר ממה שהי' כבר כנ"ל והרי קיי"ל דאפי' לדידן דס"ל דחנ"נ בשאר איסורים מ"מ בבשר שנתבשל בלא מליחה במקום הפ"מ אם יש ס' בקדירה נגד החתיכה סומכין על המקילין דלא אמרינן חנ"נ כמ"ש הרמ"א לעיל סי' ס"ט סעי' י"א ועיי"ש בחוו"ד בביאורים ס"ק ט"ז וחידושים ס"ק מ"א והרי הכא אם אמרת תולין שהבשר שלא נמלח נתן בקדירת איסור אתה אומר שנעשית נבילה אמנם לפי דברי היד יהודה הנ"ל לכאורה גם בזה שייך לומר שאני אומר דהא סוף כל סוף לפנינו החתיכה היא אסורה שפיר תולין הקלקלה במקולקל ואף שיש נ"מ לענין תערובות דאם אנו אומרים שאני אומר אנו מחמירים עלי' שנ"נ אין מונעים עי"ז מלומר תולין אמנם לאחר העיון קצת נראה שאין להקל בזה לא דמי להא דסעי' זה דהכא הנה כל זמן שלא הוסיף עלי' עוד היתר הקדירה היא באיסורה כמו שהיתה בתחלה רק שיש נ"מ לענין אם ירצה לבטל אח"כ האיסור אבל בנ"ד הנה ניתוסף חומרא לגוף האיסור שאם נימא שנתן הבשר שלא נמלח לתוך הקדירה של בשר טריפה הנה נעשה החתיכה גוף איסור לדידן דקיי"ל חנ"נ בשאר איסורין משא"כ אם נימא שנתנה לקדירה של בשר כשר שלא נעשה גוף הבשר נבילה רק שנאסרה מחמת שהדם נבלע בתוכה בכה"ג אמרינן מה חזית ולא אמרינן תולין כן נלפענ"ד:
ס למקום איסור הראשון. וא"ת ובלאו הכי תיפוק לי' דאותה שלא נפל בה איסור בודאי לישתרי ע"י צירוף וי"ל דלא שייך הכא צירוף שהרי אינן עתידות להתערב כיון שאחת היא של איסור פר"ח ס"ק י"ג:
סא נפל גם השני. עי' בהגהות מראה כהן שכ' דכאן צ"ל ההג"ה ודוקא שאין ס' וכו' הוי כאלו לא נפל שם איסור כלל (ר"ל ומש"ה לא אמרינן בכה"ג תולין שלמקום הראשון נפל וכו' ולהכי שתיהן אסורות) ואח"ז צ"ל דברי המחבר אבל אם נפל איסור וכו' עכ"ל אבל לפי דברי הפר"ח ס"ק י"ד א"צ להגיה כלל ודברי הרמ"א על מקומו יבוא בשלום עיי"ש ודו"ק: (סב) גם השני. עי' בס' ערך שי מ"ש בענין זה וסיים ויצא לנו מזה אם נפל איסור לקדירה ואין בה שיעור לבטל ואח"כ נפל עוד איסור אחר וא"י אם לזאת הקדירה או לאחרת דבאיסור דרבנן או שיעור דרבנן תולין הקלקלה במקולקל ואח"כ ריבה בשוגג על הקדירה הראשונה עד שיעור לבטל איסור הראשון מותר לכתחלה להרבות עוד עד שיעור שיתבטל גם איסור השני א. להפיל אחד לים ואז יהי' מותרין השתי קדירות אף דגם ע"י צירוף לא יהי' בתחלה לבטל שתיהן או שהם של שני בני אדם ובאו לשאול בבת אחת עכ"ל:
סג השני. עבאה"ט ועבשפ"ד ס"ק י"ד ומ"ז סק"ז:
סד אבל וכו' שתיהן אסורות. דין זה מיתוקם בכל גווני ור"ל לא מיבעיא כשאין בשתי הקדירות לבטל האיסור הבלתי ידוע שכבר נאסרו בודאי פשיטא ששתיהן אסורות אלא אף שיש בין שני הקדירות ע"י צירוף לבטל האיסור והותרו שתיהן כבר אעפ"כ כשנפל איסור פעם שנית וידוע לאיזה קדירה נפל הרי שתיהן אסורות האחת בשביל האיסור הידוע והאחרת ג"כ אסורה לפי שהקדירה האסורה תו לא מצטרפת עם האחרת לבטל האיסור שהרי אינן עתידות להתערב בכה"ג לכ"ע אמרינן חוזר וניעור. פר"ח שם (בד"ה ומ"מ):
סה נפל איסור לתוך אחת מהן. עשפ"ד ס"ק ט"ו שכתב שיש לעיין בב' קדירות בע"פ קודם זמן איסורו ונפל חמץ נוקשה לאחת מהן ואינו יודע לאיזה (למ"ד נוקשה דרבנן) ואח"כ נפל חמץ גמור וכדומה וידוע להיכן נפל אם י"ל דלאחר זמן איסורו תולין דלא שייך לומר הכא מה חזית אמנם הנה גם הוחזק לא שייך דקודם זמנו עדיין כולו היתר וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף ס"ק י"ז ובפיה"ק ס"ק פ"ב שכ' דלדינא פשוט הוא דכיון דכבר נאסרו שניהם על פסח קודם שנפל הב' אינו חוזר להיתר במה שנאסרה אח"כ עיי"ש:
סו ואין ידוע. עשפ"ד שם שנסתפק בלא נודע הנפילה הראשונה עד לאחר נפילה שני' והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בס' אמרי בינה בדיני בב"ח ותערובות סי' כ"ז שהביאו והביא מדברי הרשב"א בתוה"ב דמשמע מדבריו דגם בנודע הנפילה הראשונה אח"כ אין תולין הקלקלה במקולקל עיי"ש ועי' ביד יהודה שם מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה והעלה ג"כ דאין חילוק בין נודע בינתיים או לאו דחלות האיסור אינו תלוי בידוע כלל ואף שלא נודע עד שנפלה האחרת תולין עיי"ש:
סז שתיהן אסורות. עי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' סוף אות ו' שכתב שהוא צ"ע מה הדין בזה אם נאבדה קדירה אחת אם אמרינן שהאסורה נאבדה וכתב דמדברי הב"י משמע לכאורה דלא מהני מה שנאבדה קדירה א' עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה שם שכ' בהחלט לדינא דאפי' אם נאבדה קדירה אחת או נאכל לא מהני דמ"מ השני' אסורה עיי"ש:
סח ודוקא שאין ס'. עי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ג שעמד על המחקר דאם נפל תחלה איסור לקדירה א' ויש ספק אם יש ס' ואח"כ נפל איסור לא' מב' קדירות ולא ידעינן למי נפל אם נימא דאף שכתב לעיל סוף סעי' ה' דאם נפל איסור לא' מב' קדירות של היתר ויש ספק בקדירה א' אולי יש בה ס' כנגד האיסור דשניהם מותרות (כמש"ל ס"ק מ"ט) מ"מ בנ"ד יש לאסור אותה קדירה כיון שניתוסף עוד ספק שמא נפל גם איסור הב' לתוכה והו"ל ס"ס לאיסורא שמא לא הי' מתחלה ס' ואת"ל הי' ס' שמא גם האיסור זה נפל לשם אבל הקדירה השני' מותרת דאין עלי' רק ספק א' דרבנן או אם נימא דגם הקדירה הא' מותרת דלא אמרינן ס"ס להחמיר בדרבנן אלא אם נולדו הב' ספיקות ביחד משא"כ כאן שכבר הותרה הקדירה הראשונה מחמת הספק הא' שוב אינו נאסר מחמת הספק השני שנולד אח"כ וא"כ עדיין שייך מה חזית וסיים בצ"ע עיי"ש:
סט שאין ס' לבטל. זה קאי גם ארישא בדין הראשון דאם האיסור הראשון הי' ס' כנגדו ונגד האיסור השני לא הי' ס' שניהם אסורים וכ"ש בדין הב' אם האיסור הב' הי' ס' כנגדו ונגד האיסור הראשון לא הי' ס' דשניהם אסורים. חידושי רז"ה (מהגאון מו"ה וואלף אלעסקיר ז"ל) אבל לפי דברי הפר"ח ס"ק י"ד א"צ לכל דבריו של הרז"ה בזה עיי"ש ודו"ק: (ע) ששים לבטל האיסור. עי' ביד יהודה בפיה"ק שם שכתב דזה פשוט הוא שאם לא הי' ס' נגד האיסור הראשון דתולין בהשני אף אם נתרבה אח"כ נגד האיסור הראשון מ"מ אינו מעורר הקדירה שני' לאסרה אלא היא אסורה והשני' מותרת עיי"ש:
עא לבטל האיסור שנפל. עי' בחידושי רז"ה שם שכתב בזה וז"ל אמנם אם ב' האיסורים יש ס' נגד כל א' אבל נגד שניהם אין ס' וב' האסורים הם ממין א' דאלו ב' מינים קיי"ל שכל א' מבטל חבירו וכו' אבל כשהם ממין א' קיי"ל דחוזר וניעור וכו' נראה דבזה תלינן ג"כ להקל ואמרינן דב' האיסורים נפלו לב' הקדירות ונתבטלו בס' ולא אמרינן בזה במקום שנפל הא' נפל הב' ולא במקום שנפל הב' נפל הראשון עכ"ל ועי' בפרמ"ג בפתיחה להלכות טריפות (בד"ה יראה) שעמד על המחקר באם הי' ב' קדירות א' של איסור וא' של היתר ונפל כזית איסור דרבנן לתוך א' מהם ואינו יוד לאיזה נפל (כנ"ל סעי' א') ואח"כ נפל עוד כזית איסור דרבנן שאינו ממין הראשון לתוך הקדירה של היתר ומתחלה הי' בקדירה של היתר נ"ט זיתים וא"כ כשנפל האיסור הב' לתוך ההיתר אין בו ששים אמנם אם נאמר דאיסור הא' ג"כ נפל לתוך היתר תו יש כאן ס"א זיתים נ"ט של היתר וב' של איסור וכיון שהוא מין באינו מינו א' מבטל חבירו ולא הספיק לבדוק הקדירה אם יש בה הסך ס"א זיתים כנזכר עד שנשפך וכתב דזה לא דמי לדין (דסעי' זה) דנפל איסור לב' קדירות היתר וא"י וכו' ואח"כ נפל איסור לא' מהם דאין אומרים למפרע שהאיסור לכאן נפל הכא הטעם משום שאנו מחזקינן שניהן לאיסור משא"כ בזה עיי"ש אמנם כאן בשפ"ד ס"ק י"ח חזר בו וכתב להחמיר דב' קולות לא מקילינן וכיון שמתחלה אתה דן דבקדירה של איסור נפל שוב אי אתה רשאי לתלות שבהיתר נפל וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בהגהות מהרש"ק על הפרמ"ג בפתיחה להלכות טריפות שם ובתשו' טוטו"ד תניינא סי' א' שהעלה ג"כ לאסור בזה הקדירה עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ח ובפיה"ק ס"ק כ"ג וכתב אך מה שיש להסתפק בזה הוא אם יש שני קדירות היתר ונפל זית איסור לאחד מהם בידוע ואסרנו אותה יען שאין בהקדירה רק נ"ט זיתים נגדו ואח"כ חזר ונפל כזית איסור אחר שאינו מיט של האיסור הראשון ולא ידעינן להיכן נפל ואם נימא שאני אומר שנפל לקדירה זו שאסרנו אותה תו יהא ס' מחמת דאיסורין מבטלין זה את זה אם נימא כן כמו באם יש בא' כדי לבטל או דלמא כיון שכבר אתחזק קדירה זו באיסור לא תלינן שוב שנפל בה האיסור הב' כדי להתירה כיון דאם נתלה שלזה נפל אנו מוציאין אותה מחזקתה והו"ל ספיקא דרבנן נגד חזקת איסור עיי"ש: