דרכי תשובה - ד· רבי צבי הירש שפירא
סימן קח
סעיף א:
א עם בשר נבילה. עשפ"ד ס"ק כ"ב שכתב דלענין ריח בתנור אין חילוק בין דבר איסור שהוא אסיר בהנאה או מות בהנאה עיי"ש:
ב בשר נבילה. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות שהביא מהאו"ה דכ"ז דוקא באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן לכ"ע א לכתחלה שרי דבדרבנן לא גזרו עיי"ש והביאו במ"ז סק"א והתפלא עליו מכמה דוכתא דמבואר דגם באיסור דרבנן אמרו דריחא מלתא ע"כ כ' דאם צלו בשר עוף עם פשטיד"א של חלב בתנור צר וסתום או דבר חריף או חלה בזמה"ז שאינו חק מדרבנן עם דבר שמן צ"ע ועיי"ש עוד שכתב שיש לחלק דבתנור סתום לגמרי לענין דיעבד אין לחלק בין דאורייתא לדרבנן אבל בתנור פתוח לענין לכתחלה לכאורה יש לחלק בין דאורייתא לדרבנן אכן מסתימת הרמ"א דלא מחלק בכך משמע דגם לענין לכתחלה בפתוח אין חילוק עיי"ש ועי' בבית איר: (ג) בתנור א'. עבאה"ט מ"ש שהט"ז והש"ך השיגו על הת"ח וכתבו הם כחושים אפי' לכתחלה ברי ועכו"פ שכ' דמ"מ לדינא יש להחמיר תחלה עיי"ש ועי' בבית מאיר מ"ש בזה ועשפ"ד סק"א שמצדד ג"כ לדחות דברי הש"ך בזה וכ' דבדבר ששייך בו שמנונית כיון דא"א בקיאין אף בשניהם כתושים אסור לכתחלה אם לא בפת הואיל ולא שייך בו ענין שמנונית עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק סק"א ובקיצור דינים שבסוף הסי' אות א' שהעלה להחמיר לכתחלה לצלות איסור עם היתר או בשר עם חלב או פת עם אחד מהם בתנור א' אפי' בשניהם כחושים גמורים כמו פת ותנור גדול ופתוח לגמרי עיי"ש:
ד ה"ז מותר. עבאה"ט מ"ש משים דריחא לאו מלתא בדיעבד וע"ל סי' צ"ז סעי' א' בהגה ובש"ך שם דזה דוקא במקום שאין בו רק משום ריחא לבד אבל אם יש חשש שמא זב מזה לזה אסיר אפי' בדיעבד וכתב שם בש"ך דאם אפו פת עם פשטיד"א אף שלא ראינו שזב מן הפשטיד"א על הפת ממש רק שראינו שזב חיישינן שזב על הפת עיי"ש ומה"ט כתב בשפ"ד סק"א דהיכא שיש חשש שיעלה רתיחות בכ"מ אסור ולכן אסור להטמין בשבת קדירה של חלב אצל קדירה של בשר אפי' שניהם מכוסים ותנור גדול דחיישינן שמא יעלה רתיחות ויזוב לחוץ וכתב דכ"ז בתבשיל בשר עם רוטב וכיוצא דשייך בו חשש זה אבל בקדירה בשר בלא רוטב דאין לחוש שיזוב שרי אף לכתתילה ועיי"ש עוד בשפ"ד ס"ק י"ח (דין ח') שכ' דאם יש לחוש שיזוב מבשר לחלב אפי' בתנור גדול ופתוח לגמרי אסור וכן אם יש לחוש לחילוף או לנצוצות אסיר לכתחלה אבל בדיעבד מיתר עיי"ש:
ה ואם התנור גדול. עי' בשו"ת הרדב"ז חלק ג' ס' תתקס"ב (ובדפוס ישו סי' תקכ"ד) ומבואר מדבריו דאם התנור מלא איסור אז לא מהני מה שהוא גדול ומחזיק י"ב עשרונים ואסור לאפות בו היתר עיי"ש ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ג' סי' נ"ז שהביאו ועיי"ש במ"ש בביאור דבריו בזה כי הרדב"ז לא ביאר שם כמה שיעור מלא לענין זה ולפמ"ש הפר"ח והפרמ"ג לעיל סי' צ"ז דתנור גדול היינו התנור מחזיק י"ב עשרונים א"כ י"ל כיון שאויר התנור גדול מתפשט הריח באויר ואין חשש בשביל הריח אפי' אם קרקע התנור מלא בפת של איסור אמנם לפ"ד היד אלי' שהביאו הפרמ"ג שם שמשערין הי"ב עשרונים בחלל התנור א"כ אם קרקע התנור מלא איסור נראה שיש לאסור אבל באמת מסתימת הפוסקים נראה שאין חילוק ואין שום איסור בתנור גדול אפי' אה הוא מלא בקרקעיתו בפת איסור והטעם נראה דכל שהתנור פתות וגדול ונכנס לתנור בכל עת אויר חדש מבחוץ והריח יוצא לחוץ אין חילוק בין הפת איסור רב או מעט ואף שהפת איסור או צלי ממלא כל התנור אין חשש כי בעת שמתחמם התנור הוא מוציא האויר שבתוכו והאויר החדש נכנס עיי"ש:
ו שמחזיק י"ב עשרונים. עפת"ש ועי' בספר בית האוצר שעמד על החשבון בזה והעלה דשיעור י"ב עשרונים הוא ל"ו קוואר"ט שהוא ת"ק ביצים וי"ט וחומש ביצה דכל עשרון הוא שיעור חלה שהוא ג' קוואר"ט דהיינו מ"ג ביצים וחומש ביצה עיי"ש (ועי' בדברינו בסי' צ"ז שם ס"ק נ"ט) (ז) ופיו פתוח. עבאה"ט ומ"ש מהש"ך דדוקא פתיח ממש בעינן עי' בפר"ח סק"ד שחולק ע"ז ופסק דאף שפתוח רק במקום שהעשן יוצא סגי עיי"ש והסכים עמו בכו"פ עיי"ש ועי' במנח"י כלל ל"ה ובאורח מישור סק"ב מ"ש בזה ועי' מ"ז ס"ק ב' ושפ"ד ס"ק ג' מ"ש ע"ד בזה ולדינא עי' בדברינו להלן (ס"ק י"ז:) (ח) ובלבד שלא יגעו זה בזה. עכו"פ סק"ז שכ' דאם נוגעים זה בזה לא סגי לאסור כדי נטילה כדין איסור חם רק אסור כולו משום ריחא מלתא עיי"ש ועשפ"ד ס"ק י"ג מ"ש בזה והביא מדברי המנח"י כלל ל"ט ס"ק י"ב שפסק דסגי בכדי נטילה וסיים כן להלכה דסגי בכדי נטילה בכחוש ובשמן כבר נתבאר דינו לעיל סי' ק"ה עיי"ש:
ט מכוסה בקערה או בבצק. עש"ך סק"י ועי' בדברינו להלן (ס"ק ל"ט): (י) וכיוצא בו. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ל"ו שכתב דפשוט הוא דאם הי' הבשר בתוך קדירה והי' הרבה רוטב והבשר לא הי' נראה חוץ לרוטב שהרוטב הי' מכסה את הבשר לא מהני דלא גרע ממ"ש הד"מ מהאו"ה דאם משח את הכיסוי של בצק בשומן או לשו את הבצק של הכיסוי בשומן לא מהני וה"נ הרי הרוטב נעשה שמן וכן משמע מסתימת כל הפוסקים שלא התנו דוקא כשהבשר הוא חוץ לרוטב עיי"ש:
יא וה"ה לבשר עם חלב. עבאה"ט ועשפ"ד סק"ד שכתב דר"ל דלא תימא דחילוק יש בין אפוי ובין בישול דרק באפוי דינא הכי דאינו מותר בתנור קטן רק בפתוח ממש אבל בבישול קדירה של בשר עם קדירה של חלב דהקדירה מפסיק הוא מותר אפי' לכתחלה בתנור קטן אפי' כשהוא פתוח קצת רק במקום שהעשן וצא ולזה קמ"ל דגם באפיי' בלי הפסק קדירה דינא הרי עיי"ש: (יב) ונוהגין להחמיר לכתחלה. היינו בשניהם מגולים אבל אם א' מכוסה היטב אפי' בתנור קטן וסתום מכל צד שם לכתחלה. מ"ז סק"ב ושפ"ד ס"ק י"ח (דין א') וכ' שם עוד בשפ"ד דכל זה הוא בדברים ששייך בהם שמנונית אבל בב' דברים כחושים ממש היינו פת וכיוצא (דבלא"ה א"א בקיאים) אפי' שניהם מגולים ותנור קטן שרי לכתחלה. מיהו בזה המחמיר תע"ב עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בקיצור דינים אות א':
יג להחמיר לכתחלה. עי' בשו"ת הרמ"ז סי' ס"ג מ"ש בזה:
יד אפי' בתנור גדול. ר"ל אם אינו פתוח לגמרי רק במקום שהעשן יוצא. שפ"ד סק"ג:
טו אפי' בתנור קטן. עבאה"ט מ"ש מהט"ז אפי' סתום היינו שלא נסתם לגמרי דבנסתם לגמרי הא כתב הרמ"א לקמן שלא להתיר אפי' בתנור גדול כ"א בהפ"מ דוקא. מ"ז סק"ג ושפ"ד שם. וכל זה לענין דיעבד אבל לכתחלה אסור בתנור קטן אפי' אם פתוח ממש. שפ"ד סק"ג (דין ב'):
טז ואם אפה פת עם בשר וכו'. היינו משום דגם בפת עם בשר בעינן פתוח ממש. עשפ"ד סק"ה. ועי' בחמודי דניאל הלכות בשר בחלב אות ל"ו שכתב דאם בישלו קדירה של בשר בתנור א' עם פת וסתמו התנור לערך ה' שעות אסור לאכול הפת עם חלב דמה שתנור גדול לא מהני בזה כיון שהוא סתום ומ"מ אין לאסור הפת לגמרי וכו'. ומ"ש המנח"י להחמיר בכה"ג מחשש שמא הרתיחה הקדירה וזב מהרוטב על הפת בתנור סתום אין לחוש לדבריו כיון שאין דרך שירתיח ויצא חוץ לקדירה כיון שהוא חם מכל הצדדים וחמין הטמונים לשבת יוכיחו דאם הי' מרתיח ויוצא לחוץ לא הי' נשאר לעולם מהמאכלים כלים ואפי' אם הוא רק ספק אם הרתיח וזב תחת הפת יש להקל בספק זה דהוי רק איסור דרבנן גזירה שמא יבא לאכלו עם חלב וספיקו לקולא ועוד דלו יהיבנא דזב הרי מ"מ לא נגע אלא בככרות העומדות אצל הקדירה וכו' ואם אינו יודע איזה ככר הי' אצל הקדירה וכו' חד בתרי בטל וכו' וסיים דמ"מ אם ידוע שהקדירה היתה עומדת אצל הככרות בענין שיזוב תחת הככרות יש להחמיר למכור הככרות הללו הסמוכים לקדירה לעכו"ם. אבל לאסור שאר הככרות לגמרי משום ריחא בודאי אין להחמיר כמ"ש המ"א סי' תמ"ז סק"ד דדוקא בטשאלינ"ט הטמונים שיש להם ריח חזק אמרינן ריחא מלתא ועוד דבודאי יש בכל הככרות ס' כנגד הבשר שבקדירה עיי"ש:
יז אסור לאכלו עם חלב. עבאה"ט ומ"ש אפי' תנור גדול ופיו פתוח למעלה ר"ל שהוא פתוח רק למעלה במקום שהעשן יוצא אבל אינו פתוח לגמרי דבתנור גדול ופיו פתוח לגמרי גם הרמ"א מודה דמותר אף לכתחלה. שפ"ד סק"ג. ועי' עוד בדבריו בס"ק י"ח (בחידושי דינים דין א') שכ' דאף בתנור גדול ופתוח לגמרי שרי לכתחלה ומ"ע המחמיר תע"ב עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט ובפיה"ק ס"ק י"א ובקיצורי דינים שבסוף סי' זה אות ג' מ"ש בזה וסיים דבכל מקום אין להקל אלא אם אין הפת נוגע להבשר או להאיסור עיי"ש וה"פ:
יח אם יש לו פת אחר. עבמנח"י כלל ל"ה סק"ב שכ' הטעם שהחמירו בפת אפי' תנור גדול אם יש לו פת אחר יותר ממה שהחמירו בדברים שנתבשלו בקדירה של עכו"ם שקונין מן העכו"ם דסמכינן אהיתרא דסתם כלים של עכו"ם אינם ב"י והוי נטל"פ והרי זה אין לך טעם קלוש יותר מזה דהוא בע"כ משום דבפת החמירו טפי כיון דעל הלחם יחי' האדם יש לעשות הרחקה טפי משא"כ בשאר דברים עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' אות כ"ג שכתב דלפי דברי המנח"י אם נצלה איזה דבר עם הצלי אצל נכרי מותר לקנותו לכתחלה אם אין בו משים בישולי עכו"ם אבל לדינא הביא מדברי המ"ז סק"ד דאסיר לקנות דבר שנצלה בתנור של נכרי עם דבר איסור משום דאינה חששא דריחא מלתא עיי"ש (יעי' בדברינו להלן ס"ק כ"א): (יט) אפה פת עם איסור. עי' בשו"ת ויאמר יצחק חלק א' ביו"ד סי' נ' שכ' שם לרב א' שאסר בעירו לקנות הפת שאופין העכו"ם בתנורים שלהם מפני שהעכו"ם אופין שם בתנור ההוא בשר נבילה במחבת שלהם וכתב שלא יפה עשה שגזר לגזירה על הציבור בדבר שאין יכולין לעמוד בה כי באמת מדינא אין חשש ואף אם נדבק בתנור בא זה מקום שמנונית הנה לא נאסר רק פת שנאפה במקום ההוא ואם אינו מכירו חד בתרי בטל וכן הוא המנהג להקל בזה בכל ערי המערב וכן בערי גיבאלטא"ר וסאגנ"ה הן עוד היום שאופין בתנורי עכו"ם כל הבעלי בתים והי' ידוע ומפורסם שהעכו"ם אופין בודאי בתנורים ההם בשר נבילה בכל יום ויום ומעולם לא נשמע פוצה פה ומצפצף עיי"ש באורך אמנם יעוין בשו"ת ויען אברהם חיו"ד סי' ה' שהביאו והשיג עליו דאיך מלאו לבו להורות היתר בדבר כזה דלזאת יקרא בדיעבד אחר שהוא דבר תמידי והעלה בכמה ראיות שאין להקל בזה ואין ליתן בתנור של עכו"ם שום תבשיל חל ישראל וכן אין לקנות פת שנאפה בתנור של עכו"ם דרצפת האבנים של התנור בודאי מלוכלכים מהגבינה והשומן והבשר של עכו"ם וכן הוא המנהג בק"ק אזמיר דלא מכשרי תנור של עכו"ם אלא עד שישלחו הב"ד של העיר ת"ח א' ושליח ב"ד עמו שיודעים בטוב להסיקו מכל צדדיו היטב ואז מתירין להתנור לקנות פת שנאפה בו עיי"ש באריכות: (כ) אסור לקנות. עבאה"ט מ"ש דהמנהג לקנות מן העכו"ם דבר שאסור לכתחלה ומותר בדיעבד ועי' בת"ח כלל ל"ה דין א' ועי' בש"ך לעיל סי' ס' סק"ה שכ' מהת"ח דלכתחלה אסיר לקנות בהמה מן העכו"ם שינקה חלב טמאה עיי"ש ומשמע דהקניי' הוי לכתחלה ועי' בשו"ת הרשב"ש סי' תק"ס שכ' דאם העכו"ם מוסיפים בשביל ישראל שקונים מהם הו"ל כאומר בשל לי עיי"ש ומבואר מדבריו דדוקא כשהעכו"ם עושים בשביל ישראל אבל אם עושה העכו"ם מדעתי' דנפשי' מותר לישראל לקנות דהקניי' לא חשיב לכתחלה וכ"כ בשו"ת מהר"ם מלובלין סי' ק"ד דאין איסור בהקניי' לכתחלה וכתב דלא מיבעיא אם הישראל לא הי' בשעת העשיי' דמותר לישראל לקנות אח"כ ממנו אלא אפי' אם הי' הישראל אצל העכו"ם בשעת העשיי' מותר לקנות ממנו כיון שלא צוהו הישראל עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת הרדב"ז חלק ג' סי' תתקע"ח (ובדפוס ישן סי' תקמ"ז) שכ' שם ולענין אם מותר לקנות מן העכו"ם דבר שנתבטל בששים הדבר ידוע הוא שהוא אסור דהא בשעה שלקחו מן העכו"ם הוי כאלו מבטלו לכתחלה וכו' דלא הותרו בדיעבד אלא מפני הפסד ממונו אבל לקנותו מן העכו"ם לכתחלה הוא ואסור עיי"ש והיינו כדברי הרמ"א כאן ודלא כמ"ש בת"ח שם. איברא כי להלן סי' קכ"ב העי' ו' מבואר להדיא ברמ"א דהקניי' מעכו"ם חשיב דיעבד עיי"ש ועי' במנח"י כלל נ"ה סק"ב שהביא מכמה מקומות דמבואר דהקניי' חשוב דיעבד וכל דבר דשרי דיעבד מותר לקנות מהעכו"ם וכ' שהוא צ"ע עיי"ש ועבשפ"ד סק"ו שכ' דמדברי הרמ"א להלן סו' קכ"ב משמע דאפי' יש לו בריוח מותר לקנות מעכו"ם דבכל גווני חשיב הקניי' דיעבד עיי"ש אכן במ"ז שם סק"ג כ'. דמסי' קכ"ב שם אין ראי' די"ל דשם מיירי דאין ממי לקנות עיי"ש וע' ביד אברהם לעיל סי' צ"ט שהביא מהס' יד המלך שהתפלא ג"כ על הרדב"ז בזה מכמה מקומות ואעפ"כ לא מלאו לבו לחלוק עליו למעשה וסיים בצ"ע וכתב דמכל המקומות שהקשו על הרדב"ז אין להקשות עליו כי גם הרדב"ז לא החמיר דחשוב הקניי' לכתחלה רק גבי ביטול איסור לבד משא"כ בכל המקומות שהביאו להשיג עליו דשם לא מיירי דמבטל איסור גם הרדב"ז מודה דשרי לקנות מעכו"ם עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ בשפ"ד לעיל סי' נ"ז ס"ק כ"ח ובסי' ק"ג סוף ס"ק י"ד בשם המהר"ם מלובלין בתשו' סוף סי' ק"ד בישראל ששכר הגבינות והחמאה משר א' ויש אצל השר שם צאן א' טריפה שגם החלב ממנה הוא אסור אך יש שם בהדיר הרבה פרות וצאן באופן שהחלב של הטריפה בטל בששים דמותר לקנות החלב אף לכתחלה כיון וביד העכו"ם מבוטל הוא עיי"ש ועי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' פ"ב בעובדא דספק דרוסות וכ' שיש עצה למוכרם לעכו"ם ויחזיר הישראל ויקנה החלב מן העכו"ם הקונה והביא מדברי המהר"ם מלובלין הנ"ל שלאחר שכבר נתבטל ביד העכו"ם מותר לקנותו אף לכתחלה עיי"ש וכ"כ בשו"ת שם ארי' חלק או"ת סי' ת' עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק או"ח סי' צ"ז שכ' וז"ל דכל הנעשה ביד עכו"ם דיעבד הוא וכו' ואף שהישראל עומד בשעת עשיית הצוקע"ר לשמור שיהי' נעשה בהכשר למכרו לישראל כיון שאכתי הוא של עכו"ם לא שייך בזה אין מבטלין איסור לכתחלה וכמ"ש המהרמ"ל סוף סי' ק"ד עכ"ל ועי' בשו"ת כתב סופר חאו"ח ריש סי' פ"ז ובשו"ת תורת חסד (מהגאון מלובלין ז"ל) חאו"ח סי' כ"ה ועי' בשו"ת מים רבים חיו"ד סי' ט"ז שהביא כן מתשו' חומת ישרים סי' ל' דהקניי' מהנכרי חשיב דיעבד ולא מקרי לכתחלה אלא כשאומרים לעכו"ם לבטל עיי"ש ועי' בשו"ת בית יהודה (להמהר"י עייאש) במנהגי ק"ק ארגיל דף קט"ו שכתב בפשיטות דמה שקונה מהעכו"ם חשוב לכתחלה ואסור עיי"ש אמנם יעוין בערך השלחן להלן סי' קט"ו אות ז' שהביאו והשיג עליו עיי"ש ועי' בדבריו מזה עוד כאן אות ה' ועיי"ש עוד לעיל סי' צ"ט אות ח' מ"ש בדברי הרדב"ז ומהר"ם מלובלין הנ"ל והביא כמה ראיות לדברי המהר"מ מלובלין הנ"ל ודלא כהרדב"ז שהחמיר בזה וכתב שם שמצא ברדב"ז עצמו בתשובה אחרת בחלק ב' סי' תק"פ שמסכים להקל דהקניי' חשיב דיעבד וכ' שם דאף שבתשו' הב"ח סי' קכ"ג נראה דס"ל דהקניי' חשוב לכתחלה אין הלכה כן אך אם נעשה בשביל ישראל אפי' לא צוהו אסור ודלא כמהר"ם מלובלין בזה וכמ"ש בתשו' הרשב"ש (בן התשב"ץ ז"ל) סי' תק"ס דאם הנכרים מוסיפין בשביל ישראל אסיר לקנות מהם עיי"ש ועי' בשו"ת רמ"ץ חאו"ח סי' כ"ה שכ' וז"ל ואף דזוז"ג אסור לכתחלה מ"מ דבר הנעשה ביד עכו"ם וא"א למצוא אחר הוי כדיעבד עיי"ש ועי' בדלתי תשובה לעיל סי' נ' סק"ג באמצע הס"ק ובסי' צ"ט ס"ק כ"ז מ"ש בענין זה ועי' בס' אמרי בינה אות י"ד מה שהאריך בענין זה ומ"ש בזה לדינא וע' בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הא' סי' ש"מ באריכות מענין זה אי הקנייה מן העכו"ם חשוב לכתחלה ועיי"ש במ"ש לחלק בזה בין עכו"ם דעלמא לחנוני שאומנתו בכך ועיי"ש עוד בחלק פאת השדה בכללים מערכת האלף אות יו"ד:
כא לקנות איתו פת. עבאה"ט ור"ל דבפת הוא דבעינן דוקא אם אין לו פת אחר משום דיש בזה עכ"פ חשש דריחא מלתא וכאמור משא"כ באותן דברים שהביא הט"ז שמבשלין בכליהם כיון שאין בהם שום חשש לא משום בישולי עכו"ם ולא משום הכלים שלהם דהוי נטל"פ אפי' יש לו בריוח מותר לקנות מהם. מ"ז סק"ד (ועי' בדברינו לעיל ס"ק י"ח):
כב אם אין לו פת אחר. ר"ל והוא גברא דלא יכול לאכול פת לבדו בלא חמאה או חלב או שיש לו דבר מאכל בחלב שא"א לאכלו בלא פת ואם לא יאכל הפת יפסיד מאכל החלב. כרתי סק"ו:
כג מותר בשניהם היינו אפי' בב"ח. ור"ל דגם באפה פת עם בשר מותר לאכלו בחלב ואע"פ שהוא דבר שיל"מ אפ"ה מותר ועי' בביאור הגר"א סק"ט מ"ש בזה וכתב שדברי הרמ"א צ"ע בזה דכיון דאפשר לאכלו בלא חלב הרי הו"ל לכתחלה עיי"ש ועי' בפר"ח סק"ו ובבל"י סק"ו שכ' באמת לדינא כן שאסור לאכול אותו הפת בחלב דהוי כלכתחלה עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ב שהביא דבריהם וסיים דמ"מ הסומך על הרמ"א בזה לא הפסיד עיי"ש:
כד דזה מקרי לענין זה דיעבד. עי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' אות כ"ג שכ' שיש לעיין באם קנה פת שנאפה עם הצלי מן העכו"ם מפני שלא הי' לו פת אחר אם מותר לאכול אותו פת עם חלב מי נימא דדוקא איסור טריפות הותר לו מפני שלא הי' פת אחר אבל חשש איסור בשר בחלב למה נתיר לו כיון דאפשר לו לאכלו בלא חלב או נימא כיון דהתירו לו פת זה בע"כ לומר דאמרינן ריחא לאו מלתא ממילא דמותר לאכלו עם חלב דאם נימא דאסור לאכלו עם חלב הוי כתרתי דסתרי אהדדי והוי מלתא דרבנן כחוכא וטלולא או שי"ל כיון שאין האיסור רק משום חומרא בעלמא לא שייך לומר דסתרי אהדדי כיון דלא התירו אלא מפני הדחק ולאכלו עם חלב ליכא דחק אמנם מדברי הרמ"א משמע דאם אין לו פת אחר התירו לו גם פת זה לקנות אפי' לאכלו בחלב דזה דוחק הוא לומר שהותר לו רק לאכול פת חריבה. וכ' שהוא צ"ע עיי"ש:
כה אי למעלה במקום שהעשן יוצא. וכתב בשפ"ד סק"ז וז"ל ויראה דאם סתום בדף ופתוח קצת דינו כמו במקום שהעשן יוצא דדוקא פתוח ממש הוי ככירה עכ"ל:
כו ובמקום הפסד. היינו הפסד, מרובה. ש"ך ושפ"ד סק"ח. ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"א:
כז אפילו סתום לגמרי. ר"ל ואפי' בתנור קטן. אבל באין הפ"מ יש להחמיר בסתום לגמרי אפי' בתנור גדול. שפ"ד סק"ז וס"ק י"ח דין ב': (כח) ואם האיסור דבר חריף. עי' מנח"י כלל ל"ה סק"ח שהוכיח מלשון הת"ח דדוקא בנצלו הוא דאוסר בדבר חריף אבל בנתבשלו אף בדבר חריף אין ריחו איסר עיי"ש והביאו במ"ז סק"ח אך הביא דעת הבל"י שהחמיר בזה בס"ק י"ז בעובדא שהטמינו לצורך שבת בצלים עם חומץ ותנור גדול ואסר אף בהפ"מ וכבוד שבת דהוי חריף וכ' ע"ז הפרמ"ג דלפי המנח"י הנ"ל אין הדבר פשוט לאסור דהא לא הי' צלי רק בישול דאף צלי קדר חשוב כבישול לענין זה כיון דהקדירה מפסקת אמנם לדינא אינו מחליט להקל להדיא רק בצירוף סניפים עיי"ש (ועי' בדברינו בס"ק שאח"ז):
כט האיסור דבר חריף. עמ"ז שם שכתב דפשוט הוא דאף אם האיסור או ההיתר הוא דבר חריף אם יש שם מים רוב לא הוי חריף ועיי"ש ובשפ"ד סק"ט דבצלים שנתבשלו במים תיכף בתחלת הבישול נתבטל מיד הטריפות עיי"ש והנה לא נתבאר בדבריו אם גם בזה בעינן רוב מים אמנם כפי הנראה דאפי' במעט מים נתבטל מהם החריפות בבישול ועיי"ש עוד במ"ז דכ"ז בנתבשלו הבצלים במים אבל בנתבשלו בחומץ דכולו חריף איכא לעיונא עיי"ש ועי' בפת"ש לעיל סי' צ"ו סק"ד ובדברינו שם (ס"ק מ"ו): (ל) דבר חריף. כ' בשפ"ד סק"א ויראה שדבר חריף אפי' שניהם כחושים אוסר דיעבד עכ"ל ועי' בדבריו להלן ס"ק י"ח (דין ג') שכ' דאפי' שניהם כחושים ותנור גדול ופתוח לגמרי אסור אפי' בהפ"מ אף כ' דמ"מ אם לא היה ההיתר חריף רק האיסור (ומ"ש שם בלשונו איסור חריף וכו' ומיהו בהיתר חריף הוא טעות ספר וצריך להיות להיפך היתר חריף ומיהו באיסור חריף. משמרת שלום) כיון דבלא"ה צידד המנח"י להקל (עי' בדברינו להלן ס"ק ל"ב) אולי יש להקל בזה בהפ"מ והניח בצ"ע עיי"ש:
לא חריף. עבאה"ט מ"ש מהאו"ה שהביא הש"ך דכשנעשה לריח אפי' בתנור גדול ופיו פתוח אסור אפי' בדיעבד ועפר"ח סק"ח ובמנח"י שם סק"ט שהשיגו על זה ובפר"ת כתב שהאו"ה הפריז על המדה בזה והביאו כמה ראיות דלרבא דקיי"ל כוותיה אפי' בדבר שנעשה לריח כגון כמון מותר בדיעבד אפי' בתנור קטן ופיו סתום עיי"ש והביאו המ"ז שם בקצרה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב מ"ש בזה:
לב וכ"ש אם ההיתר דבר חריף. פי' כי אם ההיתר דבר חריף גרע טפי מאלו הי' האיסור חריף דאם ההיתר אינו חריף אינו שואב אצלו הריח כלל דהוי כמו צוננת וחביות פתוחה. מנח"י שם:
לג דבר חריף. עשפ"ד סקי"ח (דין ג') שכתב שיש לעיין אם גוף האיסור אינו חריף רק שנתבשל בדבר חריף ע"ד משל בשר נבילה עם חומץ חזק מהו וכו' וסיים דמ"מ נראה לאסור עיי"ש:
לד חריף. עכו"פ שעמד על המחקר אי ריחא מלתא הוא מדאורייתא או דרבנן עיי"ש ועי' שפ"ד ס"ק י"ג שכ' דנראה דבדבר חריף וכדומה הוי ריחא מלתא מדאורייתא עיי"ש ועי' בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) שהשיג על הפרמ"ג בזה והעלה דבע"כ א"א לחלק בין ד"ח לאינו חריף ואם אמרינן דריחא לאו מלתא הוא אפי' בד"ח הוא כן עיי"ש ועי' בהגהות יד שאול שכ' דכ"ז בשאר איסורים אבל בבב"ח דלא אסור רק דוקא דרך בישול בודאי דאינו אלא מדרבנן דבודאי לא עדיף מצלי וגרע מיני' עיי"ש אבל לדינא צ"ע לפענ"ד דהנה חוץ ממש"ל סי' פ"ז (ס"ק י"ג) מכמה גדולי המחברים דהעיקר לדינא דצלי אסור מה"ת גם בב"ח אמנם הנה לו יהי' שאינו רק כמו כבוש הלא כבר כתב הפרמ"ג במ"ז לעיל הי' ק"ה סק"ב דאע"ג דכבוש הוא רק מדרבנן ובבב"ח מותר בהנאה מ"מ אם הי' חתיכה כבושה מעל"ע בחלב ובשלה אח"כ נאסרה מה"ת ע"י הבישול גם בהנאה משום דגם מה"ת אמרינן שבלעה החתיכה מן החלב ע"י הכבישה עיי"ש וכיוצא בזה כתב גם לעיל סי' פ"ז סק"א דקדירה שהי' בה חלב מעל"ע ובישלו בה בשר אח"כ אסור בהנאה כיון דפלטה החלב לתוך הבשר אח"כ ע"י הבישול עיי"ש והבאתי דבריו לעיל (סי' צ"א) וא"כ ה"נ בנ"ד כיון ששניהם עומדים ומתבשלים בתנור ואם הולך הריח מזו לזו ונבלע מזו לזו ע"י הריח הרי נתבשל הבלוע מא' בתוך הב' ונאסר ע"י בישול מה"ת:
לה ואפי' בדיעבד אסור. עבאה"ט סק"ח מ"ש מהש"ך דאפי' בתנורים גדולים ופיו פתוח בצדו אמרינן ריחא מלתא הוא ועמ"ז סק"ח שכתב דמשמע מדברי הש"ך דכל זה דוקא אם אין התנור פתות לגמרי רק בצדו קצת או במקום שהעשן יוצא אבל בפתוח לגמרי מותר בתנור גדול אף בדבר חריף אך כתב דמסתימת לשון הרמ"א משמע דאפי' בפתוח לגמרי דהוי ככירה אפילו הכא אסור וסיים דמ"מ בכירה ממש בודאי אין להחמיר עיי"ש:
אמנם בעיקר הדין עפר"ח סק"ט שכתב דלא מיבעי בתנור גדול ופיו פתות שיש להתיר אפי' בדבר חריף כדעת המהרש"ל והב"ח אלא אפי' בתנור קטן ופיו סתום ג"כ יש להתיר דמה בכך שהוא חריף סוף כל סוף כיון דליכא טעמא אלא ריחא וריחא לאו מלתא הוא וסיים דאף בשמן וחריף יש להתיר עיי"ש וכן הסכים עמו בכו"פ להקל בדיעבד עיי"ש עי' במנח"י שם סק"ט שהביא ג"כ ראיות דריחא לאו מלתא היא אפי' בדבר חריף ומ"מ אינו מחליט לדינא והניח בצ"ע עיי"ש אכן בספרו חק יעקב על הלכ' פסח סי' תמ"ז סק"י הכריע דאם ההיתר דבר חריף אסור אבל אם האיסור הוא ד"ח אין לאסור עיי"ש ועי' במקור חיים על הל' פסח שם בחידושים סק"ו שכ' ג"כ בפשיטות דכשאיסור ד"ח ולא ההיתר אין לאסור עיי"ש אכן בחוו"ד בחידושים סק"ח ובקיצורי דינים אות ד' סתם לאסור בכ"מ עיי"ש ועי' במ"ז סק"ו שכ' בפשיטות דתנור גדול ופתוח ויש בתנור היתר חריף והיתר שאינו חריף דלגבי ההיתר שאינו חריף אמרינן ריחא לאו מלתא היא וכ"כ בשפ"ד ס"ק י"ג עיי"ש ועי' עוד בדבריו במ"ז סק"ה מ"ש בזה והכריע דאם הי' ההיתר חריף אין להקל כלל אכן אם הי' האיסור חריף יש מקום עיון אם יש להקל בהפ"מ וצורך גדול עכ"פ די"ל דהמצדד להקל בכה"ג אין גוערין בו ומ"מ גם זה צ"ע אך כתב דכ"ז בנצלו שניהם האיסור וההיתר בתנור בלא קדירה המפסיק בין א' לחבירו אבל אם הי' האיסור דבר חריף בקדירה יש לצדד להקל בהפ"מ אבל אם הי' ההיתר דבר חריף גם בקדירה אין לצדד להקל אלא אם לא הי' שם בתנור רק לערך שעה א' או ב' אבל בהטמין לצורך שבת שהתנור סתום כל הלילה אין להקל גם בקדירה עיי"ש: (לו) אסור. עי' בדברי שאול ויוסף דעת שנשאל אי בריחא שייך חנ"נ ופ' דמדברי הט"ז משמע דאמרינן בריח חנ"נ ואדרבא בריתא שייך יותר חנ"נ דהרי באמת חנ"נ בשאר איסורין אינו אלא מדרבנן משום דאין הנאסר יכול לאסור במקום שהאיסור עצמו אינו יכול לילך לשם והרי בריח אמרינן שאסור אף כשאין הנאסר יכול לילך לשם עיי"ש ועי' בשו"ת יד יוסף סי' ע"ז בעובדא בשבת כשפתחו התנור להוציא הטשאלינ"ט נמצא בקדירה שהי' עם ביצים ביצה אחת שהי' בה טפת דם בחלמון והקדירות והביצים לא הי' מכוסים וכ' דאפי' הי' דבר חריף בההיתר יש להתיר הטשאלינ"ט כיון שהי' הקדירות שהי' טמונים בתנור בכולן ששים נגד הביצה האסורה שפיר מהני וא"ל דכל הביצים נ"נ כיון דהביצים הי' בקדירה אחת ונאסרו וא"כ הא נעשו כולם נבילה דז"א חדא די"ל דבריחא לא שייך דין חנ"נ כיון דהרבה פוסקים מקילין בריחא וא"כ אין שאר הביצים יכולין לאסור הטשאלינ"ט מחמת ריחא יעוד דגם בנמצא הק"ד על החלמון לא הוי רק ספק איסור והיכא שיש עוד ספק לא אמרינן בשאר איסורין חנ"נ ועוד שאף הביצה הוא כחוש אינו יכול לאסור שאר הקדירות וא"ל דהיתר מפטם לאיסור דז"א דהא בבליעה לא אמרינן דמפטם כמ"ש בפוסקים וא"כ א"צ ס' רק נגד הביצה האסורה ושוב אמרינן כל מה שהי' טמון בהתנור מצטרף ע"כ הורה להתיר הטשאלינ"ט עיי"ש:
לז מכוסה אפי' בבצק. עבפר"ח סק"ט שכ' מהב"ח בשם האו"ה דאפי' שניהם מכוסים בבצק אם משח הכיסוי בשומן או שלשו העיסה עם שומן דינו כמגולה עכ"ד וכ"כ בכו"פ בשם האחרונים עיין שם ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ג מ"ש ע"ד בזה וכתב דהמעיין בהאו"ה יראה שלא כתב זה רק אם משח הכיסוי בבצק של הפשטיד"א בשומן אווזא או הפלאדי"ן בחמאה כמו שרגילין לעשות או אם לש הכיסוי ברוטב או בחלב דזה לא מקרי מכוסה כיון שהשומן מגולה הוא אבל אם לא הי' השומן של העיסה מגולה שפיר מהני הכיסוי דלא נמצא באו"ה כלל שהשומן שבתוך העיסה מגרע כח הכיסוי אלא דר"ל דכיון דמעצמם משוחים בבשר או בחלב א"כ מה לי במה שהבשר או החלב שבפנים מכוסה הא בעצמם הם מגולים והשומן או החמאה שבו הוא בעין אבל לא נראה מלמעלה בעין על העיסה שיש חלב או שומן שפיר מהני העיסה שמכסה בקדירה דהא סוף כל סוף אין כאן חריפות עוד ליתן ריח או לשאוב לכן אף שהאיסור דבר חריף מ"מ אינו מגיע הריח להיתר שבפנים וכן אף בהיתר דבר חריף והאיסור מכוסה בבצק המשוח בשומן של היתר אינו מושך הדבר חריף מהאיסור כיון שהוא מכוסה עכ"ד ועיי"ש בקיצור דינים שבסוף הסי' אות ד':
לח אפי' בבצק בעלמא מותר. עי' בהגהות חכמת שלמה שמתמה למה מהני מה שמכוסה בבצק הרי עכ"פ הבצק בולע הריח והוא נותן טעם להשני כיון דנוגע בו וכתב דאפשר דמיירי דאינו נוגע באוכל וכו' וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בערוגות הבושם אות ג' שעמד ג"כ ע"ז ותירץ בדרך אפשר דבדבר שנאסר מכח ריחא אף בדבר חריף לא אמרי' חנ"נ שיהא יכול לאסור עוד בטעמו כיון דלא נבלע בו בלוע ממש רק ריחא ועיי"ש במ"ש עוד בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש אבל לפמש"ל (ס"ק ל"ו) מהדברי שאול ויוסף דעת דבריח בודאי אמרינן חנ"נ ליכא לתרוצא כלל ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שהקשה ג"כ דאם האיסור חריף וההיתר מכוסה בבצק הא הבנק עצמו הוי מגולה ונאסר מחמת הריח וממילא אם יש תבשיל באותה קדירת היתר כיון דהבצק בלוע מריח איסור יאסר התבשיל ע"י רוטב שמוציא הבלע מהבצק והניח בתימא עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א סק"א שעמד בזה והעלה בכמה ראיות דבע"כ אף בד"ח לא אמרינן ריחא מלתא רק באיסור עצמו אבל באיסור בלוע אף בד"ח לאו מלתא הוא ע"כ בנ"ד אף שנאסר הבצק מ"מ אין ריחו יכול לאסור התבשיל כיון שהבצק איני איסור מחמת עצמו ואין הריח מאיסור עצמו עיי"ש:
לט מותר. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמ"מ לכתחלה טוב להחמיר ועשפ"ד סק"א שכתב דזה הוא רק בכיסוי בצק אבל בכיסוי גמור אף לכתחלה שרי וגם בכיסוי בצק דוקא בד"ח יש להחמיר אבל בלא"ה גם בכיסוי בצק שרי לכתחלה עיי"ש וכ"כ בחידושי הגרעק"א ז"ל אמנם ביד יהודה בקיצורי דינים שבסוף הסי' אות ב' העלה כיון דבאו"ה אוסר לכתחלה הכיסוי נכון להחמיר כותי' לכתחלה כיון דדרך הבצק להתבקע ע"י האור אך בשניהם כחושים אין להחמיר כלל אפי' לכתחלה עיי"ש:
וכתב שם עוד בשפ"ד דבכ"מ אין להקל אף כשהוא מכוסה אלא אם הוא באופן שאין לחוש שמעלה רתיחות אבל להטמין בשבת קדירה חלב אצל קדירה בשר אפי' שניהם מכוסים ותנור גדול אסור לכתחלה שמא יזוב לחוץ אבל אם הוא באופן שאין לחוש לזה כגון קדירה בשר בלא רוטב (עם קדירה תבשיל של גבינה) אם הוא מכוסה שרי אף לכתחלה עיי"ש:
מ אסור אפי' בדיעבד וה"ה וכו'. עפר"ח ס"ק י"ג שכתב וז"ל ולשיטת האמיתית כל מין ריחא אפי' חריף ושמן תחת מחבת וכיוצא בכל גוונא ריחא לאו מלתא הוא בדיעבד עכ"ל ועי' במ"ז סק"ו שהביאו במוסגר וכתב דחלילה להקל כדעת הפר"ח בזה כי אנו אין לנו אלא דברי הרב עכ"ד ועי' מזה בדברינו לעיל (ס"ק ל"ה):
מא אסור לאכלו בחלב. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבפת מרובה ואין היכר אסור לאכלו אפי' לבדו וכו' ועי' בפר"ח סק"י שהשיג על הש"ך והעלה דאין לאסור לאכלו לבדו דאפי' למ"ד ריחא מלתא לא גזרו בדבר שנאסר מחמת ריח בשר אלא שלא לאכלו בחלב אבל לאכלו לבדו מיתר עיי"ש וכ"כ במנח"י שם סק"כ דהיכא דליכא חשש נגיעה רק משום ריחא לא גזרו חז"ל ומותר לאכלו לבדו עיי"ש אמנם בשפ"ד ס"ק י"א השיב על כל דברי המנח"י והפר"ח ונותן פנים מסבירות לדעת הש"ך להחמיר עיי"ש וכ"כ בבנ"י סוף סק"ט ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג שכתב דהעיקר לדינא להקל כדעת המנח"י עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים אות ב' מה שהתפלא על דברי הגאון מהרש"ק בזה עיי"ש ועי' בחיו"ד בחידושים סק"ו ובחכמת אדם כלל ס"ב סעי' ו' שכ' ג"כ לדינא להחמיר כהש"ך עיי"ש ועי' ביד יהודה בקיצור דינים שבסוף הסי' אות ה' מ"ש בזה:
מב אבל בזה אחר זה אין לחוש. עבאה"ט ס"ק י"א ועשפ"ד ס"ק י"ב שכ' דמשמע דאף דבר חריף שרי בזה אח"ז וסיים בצ"ע עיי"ש:
מג בזה אח"ז אין לחוש. עפת"ש מ"ש מהחב"י דאם בפעם שני הוא ע"י נגיעה אסור ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רנ"ט שנשאל בעובדא שפתחו בש"ק בבוקר התנור והעמידו לתוכו קדירה עם מעט חלב וחזרו וסתמו עם הדף על התנור ואחר ערך חצי שעה הוציא משם הקדירה עם חלב והטשאלינ"ט טא"פ עם בשר הי' פתוח ובשעת הוצאות הקדירה עם החלב היתה עדיין קרה והתיר המורה הכל עפ"ד המ"א באו"ח סי' תס"ז שהטמנה לשעה ולשתים אין אוסר בו ריח וקם עליו מערער א' דעכ"פ לא הוי לו להתיר רק החלב כיון שהיתה צוננת שהקדירה של חלב הפסוק בינתיים והפסק הקדירה מועיל לגבי החלב שלא יאסר בריח ההטמנה לשעה אבל עכ"פ הו"ל לאסור הקדירה של חלב כיון שלא הי' לה הפסק והטשאלינ"ט הי' לו ריח חזק שהי' טמון מאתמול והשיב שגם הוא מורה להתיר הקדירה וכן מורים כל יודעי דת ודין דהא בכלי לא שייך ריח כמ"ש הרמ"א והש"ך ס"ק י"ב דלא שייך ריח בכלי שיחזור ויפליט לאוכל ומבואר מדבריו דכלי לא נאסר מחמת ריח עיי"ש באריכות אמנם לפי דברי החב"י הנך רואה שאין הדבר פשוט כ"כ להיתר דדוקא אם גם בפעם הב' לא הי' ע"י נגיעה אין הריח אוסר אבל אם בפעם הב' הוא ע"י נגיעה אוסר א"כ הרי אם יבשל אח"כ בהכלי חלב כ' ובלע הטעם שבלע ע"י הריח וצ"ע. וכן יש לעיין להיפך אם נבלע בהכלי תחלה חלב ע"י נגיעה בחם ואח"כ עמדו בריח של בשר מה דינו ועש"ך שהעתיק תשו' מיימוני ובלבד שלא יגע ומבואר דאם נגע בפעם ראשונה תו אסור לאפות פעם שני' אף בלי נגיעה ועי' במנחת פתים מה שכתב בזה לכאן ולכאן וכתב דמדברי הרמ"א משמע דלא אסור אא"כ נגע בשניהם אבל אם נגע בפעם ראשון ולא בשני' שרי ועיי"ש במ"ש בזה (ועי' מזה עוד בדברינו להלן ס"ק מ"ח):
מד אחר זה. עש"ך ס"ק י"ב מ"ש כי לא נמצא ריח לכלי שיחזור ויפליט לאוכל ועי' בהגהות הח"ס מהד"ב שכתב דמ"מ בריח יין שרף שבכלי צ"ע להתיר עכ"ד:
מה זה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי', בדבר שנעשה לריחא אין לחוש ועש"ך שכ' דאפי' עדיין הריח בתנור אין לחוש בזה אחר זה ועי' במנח"י כלל ל"ה ס"ק כ"ו שהביא מדברי התוס' דמשמע מדבריהם דבדבר שנעשה לריח ומפטם אפשר דאפי' בזה אחר זה יש לחוש וסיים בצ"ע עיי"ש:
מו אין לחוש. עפת"ש מ"ש מתשו' חב"י ועיי"ש בתשו' חב"י שכתב מה"ט דאם הי' בהכלי מאכל שנאסר מריח גם הכלי אסור ואם בישלו אח"כ מאכל אחר באותו כלי נאסר המאכל הב' שנתבשל בו עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ו ובקיצורי דינים שבסוף הס' אות ו' שהשיג ע"ד החב"י בזה והעלה דלא נאסר הכלי מריח ואף אם בשלו בכלי דבר הנאסר מריח יש להתיר הכלי וכן אם נגע דבר מאכל שנאסר מריח במאכל אחר אינו אוסר כלל מחמת הנגיעה דאין אומרים בדבר שנאסר מריח חנ"נ דאין כח בהריח לאסור רק אותו המאכל עצמו אבל נא לאסור עוד דבר אחר עיי"ש ולפמש"ל (ס"ק ל"ו) מהס' דברי שאול ויוסף דעת דפשיטא לי' דגם בריח אמרינן חנ"נ פשיטא דגם אם נגע דבר מאכל שנאסר מריח במאכל אחר איסר (וע"ל ס"ק נ"א):
מז לחוש. עשפ"ד ס"ק י"ב שכתב דמ"מ לכתחלה אסור לאפות או לבשל תחת טריפ"ד (היינו מחבת) אף בזה אח"ז דלא שרי אלא בדיעבד עיי"ש ועי' ביד אברהם שכ' דנראה דאם כבר אפו פת עם בשר בזה אח"ז אף לכתחלה מותר לאכלו בחלב אף דהוי דבר שיש לו מתירין עיי"ש:
מח אלא אם כן הזיע המחבת משניהם. עי' בחידושי הגרעק"א שכתב דמהלשון שכ' הש"ך מתשו' מיימוני דהטעם דבזה אחר זה שרי משום דלא נמצא ריח ופיטום לכלי שיחזור ויפליט לאוכל משמע דיש ריח ופיטום לכלי רק דאין כח הריח והפיטום חזק כ"כ לחזור ולהפליט לאוכל א"כ קשה על מ"ש הרמ"א אא"כ הזיע המחבת משניהם דלמ"ל שיזיע משניהם דוקא הלא אף אם לא הזיע משניהם כגון שאפו תחלה האיסור תחת המחבת ולא הזיע המחבת ממנו מ"מ אם אח"כ אפו ההיתר תחת המחבת והזיע המחבת ג"כ ליתסר כיון דמתחלה נכנס הריח להמחבת כשאפה אח"כ ההיתר תחתי' ומדע הרי הזיעה מוציא הבלע איסור שבמחבת והניח בצ"ע עיי"ש:
מט הזיע המחבת. היינו שראינו שהזיע אז אסור אבל מסתמא אין חוששין לזיע בדבר יבש. יד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז ובפיה"ק ס"ק כ"א עיי"ש: (נ) דהוי ככיסוי של קדרה. עמנח"י שם ס"ק כ"א שהקשה דאם הוא ככיסוי קדירה מדוע לא יאסר אף אם לא ראינו שהזיע כמ"ש באו"ח סי' תנ"א גבי כיסוי חררה דצריך ליבון אף אם לא ראינו שהזיע וכתב שם כמה תירוצים עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שכ' דהחילוק בזה הוא פשוט דהכיסוי של חררה הוי הכיסוי על הכלי עצמה שהחררה נאפת בו והוא סמוך להחררה ע"כ גם מעט זיע מגיע להכיסוי משא"כ מחבת שאופין תחתיו שהוא גבוה מהפשטיד"א דהמעט זיע שיוצא מהפשטיד"א אינו מגיע להמחבת עצמו ע"כ אינו נאסר עד שראינו שהזיע היינו שהי' הרבה זיע עד שעלה למעלה עד המחבת והתחילה להזיע עיי"ש ולפ"ז פשוט הוא דאם הי' סמוך ממש להמחבת ולא הי' מרווח בינו ובין המחבת גם מסתמא חיישינן שהזיע יאסור אפי' בזה אחר זה ופשוט:
נא דכל מקום דאמרינן ריחא מילתא. עי' בהגהות חכמת שלמה שנשאל אם שייך באיסור הבלוע דין ריחא מלתא ועיי"ש במה שמצדד בזה ולבסוף הביא ראי' דבאיסור בלוע לא שייך ריח עיי"ש ותמהני שלא הביא דברי המ"ז ריש סי' זה שכ' כן להדיא דאיסור בלוע אינו יוצא בריחא עכ"ל ועי' בס' יד אלימלך סי' כ"ט באמצע הדיבור מ"ש בזה וכתב דהפרמ"ג שכתב דלא אמרינן ריחא מלתא באיסור בלוע בע"כ מיירי באיסור כחוש אבל בלוע שמן גם הוא מודה דבודאי יוצא בריחא עיי"ש לדרכו ועי' בעצי לבונה שנסתפק בזה היכא דהבלוע הוא שמן אי אמרינן ריחא מלתא עיי"ש אמנם יעוין בס' ערוגות הבושם שכ' בפשיטות דבלוע שמן אוסר בריתא עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים אות א' מ"ש בזה וכ' דמסתבר להקל אפי' בבלוע שמן כיון דבלא"ה יש מקילין בריתא וסיים בצ"ע עיי"ש:
גב ואוסר בדיעבד וכו'. עשפ"ד ס"ק י"ג שכתב דמ"ש הרמ"א דבאין הפ"מ אוסר דיעבד ובהפ"מ מצטרף הכל ע"כ בדבר חריף מיירי או באפו וצלו שניהם תחת המחבת ושניהם מגולים דאל"ה אף שאין ס' ותנור קטן. וסתום לגמרי שרי בהפ"מ עיי"ש ובמ"ז סק"ו:
נג היינו דוקא דליכא ס'. ולכ"ע דוקא ששים בעינן אבל לא מהני מה שיריח לראות אם יש לו ריח של איסור כי גם במין בשאינו מינו א"א להכיר ע"י ריח. יד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ב ועיי"ש בפיה"א ס"ק י"ז שהניח בצ"ע בזה עיי"ש:
נד דוקא דליכא ס'. עי' בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ל"ג שעמד על המחקר בריחא דבטל בששים היכא דהוי ספק אם הי' כאן ששים באיסור דאורייתא באינו מינו אם אוסרין מספק ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה דלכ"ע יש להתיר בזה דמוקמינן על חזקת היתר עיי"ש:
נה בכל מה שבתנור. עשפ"ד שם שכ' דאף דלהלן סי' קי"א מבואר בדין דשתי קדירות דבאינו מינו דאורייתא אין מצטרפין הקדירות לבטל מ"מ כאן בריחא יש לצדד גם באינו מינו בהפ"מ לצרף הכל עיי"ש ועי' בשו"ת כח שור סי' ג' באמצע התשו' מ"ש בזה לחלק בין הך להא דלהלן סי' קי"א עיי"ש:
נו מה שבתנור. עמ"ז סק"ו שנסתפק בתנור גדול ופתוח ויש שם בתנור היתר חריף והיתר שאינו חריף אי ההיתר שאינו חריף מצטרף בהפ"מ לששים וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם בשפ"ד ס"ק י"ג כ' בפשיטות דאף בתנור קטן אמרינן דההיתר שאינו חריף אינו מצטרף לששים עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בחידושים סק"ח ועי' בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) מ"ש ע"ד בזה ונותן פנים מסבירות די"ל דההיתר שאינו חריף שפיר מצטרף וסיים בצ"ע עיי"ש:
נז שבתנור. עי' בחכמת אדם כלל ס"ב סעי' ה' שכ' דנ"ל דדוקא הקדירות שהם מגולין הם מסייעים לבטל אבל המכוסים אינם נכנסים כלל בגדר הספק ואינם מצטרפים לבטל עיי"ש ובמשמרת שלום בשפ"ד ס"ק י"ג (בא"ד א') (נח) ולצורך הפסד יש לנהוג כן. עי' בביאור הגר"א ס"ק י"ט שכתב הטעם דבאין הפ"מ אין הכל מצטרף וצריך בכל חתיכה ששים משים דלא ידעינן לאיזה צד הלך הריח עיין שם ולכאורה לפי זה אפילו יש בחתיכה א' ששים כנגד האיסור באין הפ"מ לא מהני וצריך דוקא בכל החתיכה וחתיכה בפ"ע ס' אבל בלא"ה חיישינן שמא הלך הריח לאותו צד שיש שם החתיכה שאין ס' אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ט ובפיה"ק ס"ק כ"ג שעמד על המחקר בזה וכתב דלכאורה לפמ"ש להלן סי' קי"א דבמה שיש בהתיכה א' ס' לבטל לא מהני להתיר עי"ז שאר החתיכות שאין בהם ששים אכן לדינא כתב דאין לבקש חומרות בזה דכל שיש עכ"פ בחתיכה א' ששים כל שאר חתיכות הקטנים מותרין עיי"ש והיינו אפי' שלא בהפ"מ (ע"ל ס"ק ס"א):
נט הפסד. עבאה"ט ועש"ך ס"ק י"ג דאפי' בנוגעין זה בזה אין מצטרפין שלא בהפ"מ ועמ"ז שם דבאיסור שמן וכל חתיכות היתר נוגעין זב"ז אפשר דגם באין הפ"מ מצטרפין עיי"ש:
ס יש לנהוג כן. עבאה"ט דהפ"מ בעינן ועמ"ז שם שכ' דמשמע דאפי' במין במינו דמה"ת בטל ברוב אפ"ה בעינן דוקא הפ"מ עיי"ש:
סא לנהוג כן. היינו נצרף כל מה שבתנור לששים לזה בעינן מקום הפ"מ אבל לגבי שיעור ס' דהייני אם יש בחתיכה א' ס' נגד האיסור לזה א"צ הפסד מרובה יד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ד (ע"ל ס"ק נ"ח):
סב כגון חמץ בפסח. עי' ביד יהודה שם בס"ק. שאח"ז שכ' דדוקא נקיט הרמ"א חמץ בפסח משא"כ דשיל"מ אע"ג דג"כ אוסר במשהו מ"מ לגבי ריחא לא מחמרינן עיי"ש ועי' פרמ"ג בשער התערובות חלק ב' פרק ג' מ"ש בדבר השאלה בביצה שנולדה ביו"ט ואפו לחם ומשחו הלחם בביצה זו והי' עוד לחם בתנור שנגע בזו הלחם מה הדין וכו' וגם אם יש לחלק בין תנור גדול לתנור קטן וכ' דשאר הלחם שנגעו בזה אינו נאסר כיון דלא הוי אלא בלוע וקיי"ל דבלוע אינו יוצא בלא רוטב ואע"ג דקיי"ל ריחא מלתא באיסור האוסר במשהו וא"כ ה"נ בדשיל"מ יש לאסור מ"מ הנה הרמ"א כתב לעיל סי' ק"ב להתיר טעמא בדבר שיש לו מתירין ואף שהט"ז והש"ך חולקין עליו ואוסרין אפי' בהפ"מ מ"מ בנ"ד דאיכא תרתי למעליותא יש להתיר שאר הלחם משום שמחת יו"ט עיי"ש ועי' מזה דברינו לעיל סי' ס"ו (ס"ק מ"ו) שהבאתי עוד מדבריו מ"ש לענין איתו הלחם גופא ועיי"ש במ"ש שם לדינא: (סג) חמץ בפסח. ר"ל חמץ עם מצה ודוקא בפסח עצמו דהוא במשהו. יד יהודה שם:
סד אם התנור קטן. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דלדידן דקיי"ל ריחא לאו מלתא הוא נראה דבתנורים גדולים אין לאסור כלל ועי' מזה במ"א או"ח סי' תמ"ז סק"ד דמשמע דעתו להתיר בתנורים גדולים אפי' סתום לגמרי גם בחמץ בפסח בהפ"מ ובתנור קטן וסתום אסור אפי' בהפ"מ אך בסוף סיים דגם בתנור גבוה בעינן נקב פתות במקום גבוה עיי"ש וכתב בפרמ"ג בא"א שם דנראה כוונתו דלדינא יש להחמיר אף בתנור גדול אם הוא סתום מכל צד ולאסור אפי' בהפ"מ ועיי"ש במחה"ש ובשפ"ד כאן ס"ק י"ד מ"ש בזה ועי' בשפ"ד להלן ס"ק י"ח (דין ו') שכתב דמ"מ גם בחמץ בתנור קטן ופתוח קצת יש להקל בהפ"מ וכן בתנור גדול וסתום לגמרי יש להקל בהפ"מ בין בחמץ ובין בשאר איסורין ואם התנור פתוח קצת יש להקל בתנור גדול גם בלא בהפ"מ בין בחמץ ובין בשאר איסורין דכיון די"א דבשאר איסורין שרי בזה אף לכתחלה יש להקל בזה בחמץ עכ"פ בדיעבד ועיי"ש שכ' שכל זה בשניהם מגולים עיי"ש ומבואר מדבריו דאם הי' א' מכוסה אין להחמיר גם בחמץ אפי' בתנור קטן וסתום:
סה שאין לחלק. עבאה"ט מ"ש דלמ"ד ריחא לאו מלתא אין חילוק בין איסור האוסר במשהו לשאר איסורים ועי' במ"א ובא"א שם ובשפ"ד: (סו) ובמקום הפסד. היינו הפסד קצת. הגהות תוספות שבת מדברי המ"א בסי' תמ"ז שם (וע"ל בס"ק שאח"ז מ"ש בזה מהמחה"ש) :
סז יש לסמוך אדברי המקילין. עי' מ"א שם שכתב דבע"כ ר"ל בפתוח קצת במקום שהעשן יוצא דבסתום לגמרי הרי כבר כתב הרמ"א דאף בשאר איסורין אין להקל כ"א במקום הפסד ולכן בחמץ גם במקום הפסד אסור ובע"כ אין להתיר בחמץ אפי' במקום הפסד אלא בפחות עכ"פ במקום שהעשן יוצא עיי"ש והביאו הדגול מרבבה כאן עיי"ש ועי' במחה"ש שם בסוף דברי המ"א שם שהביא בשם העולם דהא דבעינן הפ"מ דוקא באינו פתוח רק במקום שהעשן יוצא שהוא מן הצד אבל אם הוא פתוח קצת במקום גובה התנור אפי' ליכא רק הפסד מועט יש להתיר עיי"ש וכל זה הוא בתנור קטן אבל בתנור גדול עי' בדברינו לעיל (ס"ק ס"ד):
סח לצלות איסור אצל היתר. כתב בפר"ח ס"ק י"ד וז"ל דע שבאלכסנדריא של מצרים יש מיני תנורים קטנים שצורת התנור כך. ארכו אמה ורחבו כחצי זרת ופי התנור למעלה ומשלשין את השפודין מלמעלה למטה ומביא הישראל השפוד שלו ומשלשו בתנור בידו כדי שלא יהי' בו בישול עכו"ם ונזהר שלא יגע השפוד שלו בשאר השפודין ויש לעיין אי מחינין בידיהו או לא. תשובה הדבר פשוט שיש לבטל המנהג דלכתחלה מיהא אסור משום ריחא כיון שהתנור קטן ותו איכא נמי חשש משום תערובות שפודין כדלקמן סי' קי"ח וכו' אלא שראיתי להרדב"ז בתשובה כת"י שהחמיר אפי' בדיעבד וכו' ותו כיון דאיכא כמה שפודין של נבילה וא' של היתר ודאי ריחא בכי האי מלתא הוא וכו' ואני איני מסכים עמו לפי שאיני רואה בכל זה טעם לאסור בדיעבד לפי שאין חילוק בין ריח מועט לריח מרובה וסוף סוף ריחא הוי וריחא לאו מלתא הוא וכו' ולפיכך נ"ל ברור להתירו בדיעבד עכ"ל: סעיף ב:
סט זה לעצמו וזה לעצמו. והנה אם א' הוא צלי והב' הוא מבושל לא נזכר בש"ע ועי' בכנפי יונה מ"ש בזה וכתב דאם ההיתר הוא צלי והאיסור מבושל פשיטא דאין להחמיר דאין ריח המתבשלים אוסר אבל אם האיסור צלי וההיתר מבושל יש לאסור לכאורה דזה דומה לצלי עם פת אמנם לדינא גם בזה יש להתיר משום הפסק הקדירה עיי"ש:
ע מגולה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך משום דאין ריח המתבשלים אוסר ומאחר שהקדירה מפסקת ועי' בש"ך שהוא ב' טעמים דהטור בשם הרשב"א כתב הטעם משום שאין ריח המתבשלים אוסר והב"י כ' הטעם משום דהקדירה מפסקת ועי' בפרי תואר שם מ"ש בזה מבואר מדבריו דיש נ"מ בין הטעמים היכא דהי' הקדירות מלאות עד פיהם דלא שייך הטעם דהקדירה מפסקת ושייך הטעם דאין ריח המתבשלים אוסר וכן להיפך היכא דהוי צלי קדר והי' כולו בתוך הקדירה ואינו יוצא סמוך לפי הקדירה דאז לא שייך הטעם דריח המתבשלים רק הטעם דהקדירה מפסקת ולדינא כתב להקל בטעמי דתרווייהו דאם הי' תבשיל שרי בכל גווני אפי' אם הקדירות מלאות עד פיהם ואם הי' צלי קדר והי' נתון בתוך הקדירה ואינו יוצא סמוך לקדירה ג"כ שרי כיון שכל א' הוא בקדירה בפ"ע והקדירה מפסקת וה"ה אפי' יש בקדירה א' צלי והיא מלאה על כל גדותי' אם עכ"פ הקדירה הב' שיש בה תבשיל אינה מלאה וגוף הקדירה הב' מפסיק שרי אא"כ הי' צלי קדר בשני הקדירות והי' שניהם מלאים באופן שאין שום א' מהקדירות מפסיקין בין הצלי אסור משום ריח וסיים שם דכל זה דוקא בצלי קדר וכאמור דהוי כעין צלי אש ממש וכדרך שצולין בשר בקדירה לפעמים שמניחין הבשר בכלי העומד על האש ומרבין האש תחתיו ונצלה הבשר בזה אמרינן דהיכא דשניהם מלאים יש להחמיר אבל בצלי קדר שיש רוטב אפי' בכה"ג אין להחמיר דהרי זה דומה לתבשיל דקיי"ל בכ"מ דאין ריח המתבשלים אוסר עיי"ש ועי' בכנפי יונה שכתב עוד נ"מ בין הטעמים לענין התנורים שלנו שהם סתומים מלמעלה ופתוחים רק מן הצד דלטעם דהקדירה מפסקת י"ל דלא שייך רק בתנורים שלהם שהי' פתוחים מלמעלה דאז אמרינן כיון שאין הקיטור חוזר לירד ודרך צדדיו מפסיק הקדירה משא"כ בתנורים שלנו דבלא"ה יורד הקיטור למטה כיון שאין לו מעבר לעלות ביושר וכיון שנוטל דרכו לירד למטה יש לחוש שיתפשט הריח גם לתוך הקדירה אבל לטעם הב' שאין ריח להמתבשלים גם בתנורים שלנו אין סברה להחמיר עיי"ש:
עא ודוקא. עש"ך מ"ש ואז אפי' לכתחלה מותר ועי' בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) שכתב ודע דכל זה הוא בגווני שאין חשש שקדירה א' העלה רתיחות אבל אם הי' ב' קדירות מכוסים באופן שיש לחוש שיעלה רתיחות ויזוב על התנור יש לאסור אפי' בתנור גדול ופתוח ואפי' אם הוא באופן שאין לחוש שיזוב מא' תחת השני אלא שיזוב מכל או"א תחתיו אפ"ה אסור וכמ"ש הש"ך לעיל סי' צ"ז סק"ב דאם זב על התנור בולע כל התנור וה"נ הרי כשיזוב החלב נבלע בכל התנור מהחלב דע"י אש אמרינן חם מקצתו חם כולו ושוב כשיזוב מהקדירה של בשר גם אם לא יתפשט להלן עד תחת הקדירה של חלב נאסר התנור כיון שנבלע בו בב"ח וממילא כשזב מהקדירה הב' (ונעשה לחות תחתיו) הרי בולע הקדירה (ע"י הלחלוחית) מהבלוע שבתוך התנור וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם לפמש"ל סי' צ"ב (ס"ק קכ"ב) משו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ב דבלוע שנבלע בתוך קרקעית התנור הוי נטל"פ ע"י הטיט שנותן בו טעם לפגם עיי"ש אין להחמיר אמנם הנה הבאתי שם דברי החולקים עליו בזה ועי' בדברינו לעיל בסי' הנ"ל (ס"ק ק"נ) שכ' כיוצא בזה עוד מדבריו ז"ל בענין שתי קדירות העומדות על הכירה וזב משניהם אף שאין הזחילה הולכת מקדירה א' לב' ג"כ יש להחמיר ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה וצ"ע:
עב שהתנור פתוח קצת. עבאה"ט ס"ק ט"ו מ"ש מהש"ך דכשהתנור פתוח קצת אפי' לכתחלה מותר וזה הוא החילוק שבין בישול לצלי ר"ל דבצלי בתנור גדול ופתוח קצת או קטן ופתוח לגמרי לכתחלה אסיר ואלו בישול אף תנור קטן ופתוח קצת שרי לכתחלה. שפ"ד ס"ק י"ז:
עג אבל אם הוא סתום מכל הצדדים. ר"ל גם במקום שהעשן יוצא. שפ"ד שם:
עד שמטמינים החמין לצורך שבת. עמ"ז סק"ה שכתב דמשמע מדעת הרמ"א דהטמנה לשבת שהיא סתום בתנור כל הלילה חמור יותר מצלייה שהוא רק לפי שעה עיי"ש:
עח ובמקום הפסד מרובה יש להקל. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהב"ח פסק כהרב ועשפ"ד שם ובס"ק שאח"ז שכתב שכן הלכה דאפי' סתום לגמרי שרי בהפ"מ ואין חילוק בזה בין תנור גדול או קטן בכ"מ דיעבד שרי בהפ"מ ושלא בהפ"מ אסור אך זה דוקא בהטמנת שבת הוא דצריכין הפ"מ אבל אם הטמינו רק לפי שעה דעת המ"א דשרי בדיעבד אפי' שלא בהפ"מ ואפי' בתנור קטן וסתום לגמרי כל שהיא בבישול ועיי"ש עוד שכ' דכל זה בדבר ששייך בו שמנונית אבל בשניהם כחושים (ר"ל כחושים לגמרי) אף בתנור קטן וסתום לגמרי יש להקל בדיעבד אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש וכ"כ בחוו"ד עכו"ם בקיצור דינים אות ז':
סעיף ג:
עו שמנונית של איסור וכו'. עט"ז בשם האו"ה באופה שאופה בתנורו פת עם פשטיד"א של איסור דאין חשש על המרדה שמוציא העכו"ם הפת באותה המרדה שמוציא הפשטיד"א של איסור ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ד ובפיה"ק ס"ק ל"ג שכ' בביאור דין זה דלכאורה קשה דמה מהני הא דלא חיישינן להמרדה הא אכתי יש לחוש להתנור עצמו שנבלע בו מהפשטיד"א של איסור וכתב דבע"כ מיירי שהפשטיד"א היתה במחבת או שהי' שם בתנור שאר דבר המפסיק בין הפשטיד"א ובין התנור באופן שאין חשש מחמת התנור רק מחמת המרדה שהוציא הפשטיד"א בלא דבר המפסיק ובלא המחבת ואח"כ הוציא עמה רפת אבל בלא"ה הא יש חשש מחמת התנור עצמו דנבלע בה האיסור של הפשטיד"א ושוב מתפשט האיסור בכל התנור וגם מיירי בע"כ שהי' התנור גדול ופתוח באופן שאין חשש מחמת ריחא וגם כל זה הוא באין חשש שזב מהשמנונית של הפשטיד"א תחת הפת אבל ביש חשש שזב בודאי אסור עיי"ש (וע"ל ס"ק ע"א):
עז אסור ליתן עליה היתר כל היום. עבאה"ט מ"ש דאם נתן עלי' היתר כשהוא ב"י אסור אפי' דיעבד וכו' ומ"ש דהמהרש"ל דס"ל דצריך ס' בהיתר נגד האיסור אזיל לטעמי' וכו' ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י לעיל סי' צ"ב אות פ"ט שכתב וז"ל מצאתי בליקוטים אם ראינו שנפל מרוטב של איסור על הרחת אסור להוציא לחם באותו רחת ואת שהוציאו כמדומה שיהא דינו כגדי כחוש שאם נצלה בחלבו קולף ואוכל ואינו אוסר רק כדי קליפה מן הלחם והכל לפי ראות עינינו אם כחוש אם שמן ואם נתערב הלחם ההוא ברוב הכל מותר אפי' אם לא נקלף וכו' ע"כ מפסקי הר"ר יוסף והנה מ"ש ואינו אוסר רק כ"ק הלחם נראה בעיני דאסור כולו אם אין ס' בפת נגד האיסור שברחת וכו' ומ"מ אין לומר שמשערין נגד כל הרחת ולומר שנעשית הרחת נבילה כמש"ל דבכלי וכו' לא אמרינן שנעשית נבילה וכו' וצ"ל דמ"ש דאם אין ס' בפת נגד האיסור אסיר כולו (דמשמע דאם יש ס' מותר) זה קאי אדיעבד היכא שכבר הוציא הלחם דלהוציא לכתחלה על סמך שיש ששים בפת נגד האיסור א"י לסמוך דאין. מבטלין איסור לכתחלה עכ"ד ועיי"ש עוד שהביא מהדמש"א שיש להסתפק במ"ש דאם אין ששים בפת נגד האיסור נאסר כולו אם נאמר דרק הפת הראשון שהוציא ברחת זו נאסר כולו אבל אחרים אפי' קליפה לא בעי א"נ דגם האחרים נאסרו כולם וכ' שדבר זה תלוי בדין כף שתחבו ב"פ בקדירה אי צריך ב' פעמים ס' או א"צ וסיים וז"ל וזה לפי סברתו שאוסר כל הפת אבל טפי נראה דעת הליקוטים דאינו אוסר אלא כ"ק ולא דמי לאפוי' בגוף האור וגוף האיסור משא"כ הפת דאינו אלא בלוע של רחת הנכנס ללחם עכ"ל ועי' במ"ז סק"ז שכתב דבשמן בודאי אוסר עד ס' ובאין הפ"מ יש להחמיר גם בכחוש לדידן דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ד ובפיה"ק ס"ק ל"ד דכל זה כשלא הי' המרדה מקונח אבל אם הי' המרדה מקונח מהשמנונית קודם שהוציאו בה הפת אף שהי' הפשטיד"א שמן אינו נאסר אלא כדי קליפה עיי"ש:
עח ליתן עליה היתר. עבאה"ט מ"ש דאם הוציאו העכו"ם הפת עם הפשטיד"א של איסור על רדה א' לא אסור אלא הפת הראשון ועי' ביד יהודה שם שכתב דלדינא קשה לסמוך על זה דפעם ראשון נתקנח המרדה מכל השמנונית בעין שעלי' זולת אם הוציא כ"כ הרבה עד אשר יש אומדן דעת מצד הסברה שכבר נתקנח השמנונית שעלי' עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט דאם אינו מכירו חד בתרי בטל עי' במ"ז שם שהביא מהמ"א דעכ"פ כולן נאסרים כ"ק דהא קיי"ל דבלוע יוצא מכלי בלא רוטב ואוסר כל הפת כדי קליפה עיי"ש:
עט דאי אפשר בענין אחר. עבאה"ט מ"ש פי' שהעכו"ם לא ישמע לו לעשות מרדה חדשה וכ' בפר"ח ס"ק ט"ז ולפ"ז במרדה של ישראל אפי' שאינה ב"י אסורה עיי"ש וכ"כ בכו"פ ובמ"ז סק"ח ושפ"ד ס"ק י"ט לדינא עיי"ש: (פ) כל זמן שהיא ב"י. נקיט ב"י משום דקאי על המחבר דדוקא כשהוא ב"י אוסר בשל עכו"ם אבל במרדה של ישראל פשיט הוא דגם כשאינה ב"י לא מהני הגעלה. יד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ז (וע"ל בס"ק שלפ"ז):
פא לא מהני בה הגעלה. ואף מבשר לחלב לא מהני הגעלה. שפ"ד סק"כ: (פב) הגעלה. וגם אם יחממנו בתנור עד שיהא היס"ב לא מהני ולא אמרינן כבכ"פ. שפ"ד שם:
פג ולא קליפה. עבאה"ט מ"ש דמרדה הוי ככלי שתשמישו ע"י אור ועי' מ"א או"ח סי' תנ"א ס"ק ל"ז בפרמ"ג בא"א שם:
סעיף ד:
פד יין נסך. עבאה"ט ועי' בפר"ח ס"ק י"ח שהשיג על המחבר והעלה להתיר גם ביי"נ אף בחבית פתוחה ופת חמה עיי"ש וע' במנח"י כלל ל"ה ס"ק ל"ו שהתפלא ג"כ ע"ד המחבר בזה והניחו בצ"ע ועיי"ש בסלת למנחה שם שהביא לדברי הפר"ח הנ"ל וכתב דמ"מ לדינא אין לסמוך להקל נגד המחבר כ"א בהפ"מ עיי"ש ועי' בכו"פ מ"ש עוד בזה והכריע דביין נסך ממש דאוסר במשהו יש להחמיר כהמחבר אבל בסתם יינם כיון דנהגו להתיר בששים ע"כ במקום הפ"מ יש לסמוך על הפר"ח להקל עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ו ובפיה"ק ס"ק ל"ז לדינא עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד ס"ק כ"א שהביא ג"כ דברי הפר"ח הנ"ל וסיים וז"ל ואנו אין לנו אלא דברי המחבר והרב עכ"ל משמע דעתו דאפי' בהפ"מ אין להקל כלל:
פה מונחת נגד המגופה. כאין מקום לריח היין לצאת אלא נגד הפת דאז הוא דומה לתנור סתום מכל צד. ביאור הגר"א סק"ל:
פו אבל אם הפת צוננת. עי' בס' תוספות ירושלים שהביא מדברי הירושלמי פרק י' דתרומות דדוקא בפת שלם אבל בפרוסה אפי' בצונן אסיר עיי"ש:
פז ואם היה פת שעורים וכו'. עי' בתוספות ירושלים שהביא מדברי הירושלמי פרק י' דתרומות חיטין מלמטה ושעורים מלמעלה כשם שאין החיטין שואבות כך אין השעורים שואבות שעורים מלמטן וחיטין מלמעלה כשם שהשעורים שואבות כך החיטין שואבות עכ"ד אמנם יעוין במראה הפנים בירושלמי שם (בד"ה שעורים) שכתב דמדברי הרמב"ם שלא הזכיר זה נראה דס"ל דהוי איבעיא דלא אפשיטא ולדינא אמרינן דכמו בחיטין מלמטה ושעורין מלמעלה מותר שכשם שאין החיטין שואבות כך אין השעורים שואבות דהא חיטין מפסקי להו ה"נ אם הי' השעורים מלמטן והחיטין מלמעלה כשם שאין החיטין שואבות כך אין השעורים שואבות משום דבלא"ה לא הוי אלא חומרא דרבנן בעלמא אזלינן בכ"מ לקולא ולא אסור אלא אם הי' שעורים בין מלמעלה ובין מלמטה עיי"ש:
פח הפת חמה. עבאה"ט מ"ש דה"ה בחבית פתוחה ופת צוננת ועי' בפר"ח סק"ב מ"ש בזה והעלה דלדידן דקיי"ל ריחא לאו מלתא אפי' בפת שעורים אין לאסור אלא בפת חמה אבל צוננת אפי' בחבית פתוחה אינו יכול לשאוב הלחלוחית וממשות היין ומותר עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ז ובפיה"ק ס"ק ל"ח לדינא עיי"ש אמנם יעוין בפרי תואר סק"ג שהשיב על כל דברי הפר"ח בזה ופסק דהעיקר לדינא כהש"ך להחמיר בשעורים גם בפת צוננת וחבית פתוחה עיי"ש:
סעיף ה:
פט מותר לשאוף. עפת"ש מ"ש לענין אם מותר לשאוף הטאבי"ק הנקח מעכו"ם שמזלפין עליו יי"נ ועי' בפר"ח ס"ק כ"ג שכתב וז"ל יש להזהיר לאלו השותים הטיטו"ן דהיינו פיפ"י של טאבאק"י שלא יבערוהו מנר של חלב לפי ששואב הלחלוחית של חלב שע"פ הנר ומסתברא דהיינו דוקא כשמקרב הדואיי"ה דהיינו הפיפ"ה אצל הפתילה הדולקת ומבעירה משם אבל להבעיר מראש השלהבת שהיא רחוקה מהפתילה דהתם מקלי קלי איסורא וליכא ממשא שפיר דמי. ובעל נפש יחוש גם לזה עכ"ל וע' בקונטרס דעת קדושים (שנדפס בסוף חלק א' מיו"ד דפוס לבוב) סי' ס"ד סעי' א' שמלמד זכות על השואפין טיטו"ן לעשן מנר חלב אך כתב דמ"מ מצד מידת חסידות יש למנוע עיי"ש באריכות קצת ועי' מזה בשו"ת קול אלי' חלק א' חיו"ד סי' כ"ג: (צ) לשאוף בפיו. עפר"ח ס"ק כ"א ובכרתי סק"כ שכתבו דמ"ש המחבר לשאוף בפיו לרבותא נקטיה דאפי' בפיו מותר אע"פ שנראה כטועם בפיו את האיסור וכ"ש להריח באפו ודרך נחיריו דמותר עיי"ש ובשפ"ד ס"ק כ"ד:
צא דרך נקב שבחבית. הוא הנקרא בת תיהא משמע דוקא בת תיהא הוא דמותר אבל לא בענין אחר. שפ"ד שם:
צב לידע אם הוא. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ח ובפיה"ק ס"ק ל"ט דבע"כ לא שרי לשאוף הריח בין דרך פיו ובין באפו דרך נחיריו רק בשאין כוונתו להנות מהריח רק לידע עי"ז אם הוא טוב או לאו אבל אם כוונתו להנות מהריח בכ"מ אסור עיי"ש:
צג אם הוא טוב. עי' בהגהות צבי לצדיק שהקשה דאיך יש מציאות לדין זה להתיר לשאוף יי"נ לידע אם הוא טוב הא אסור לעשות בו סחורה לקנות ולמכור ואין לומר שעושה בשביל עכו"ם הא גם בעושה בשביל עכו"ם אסור ליקח שכר או טובת הנאה ולא מצא מענה עיי"ש ולפענ"ד שפיר משכחת לה בנזדמנו לו כגון שנתנסך יינו וכיוצא דמבואר להלן סי' קכ"ג סעי' א' דמותר למכרו לעכו"ם וא"כ צריך לידע אם הוא טוב וכמה הוא שוה וה"פ: (צד) אכל אסור לטועמו. עי' בשו"ת שבסוף הס' שם משמעון (מהגאון מדאמבראווא ז"ל) סי' א' שנשאל על מה שנתפשט המנהג בסוחרי יין לטעום סתם יינם אם הוא טוב והלא מדברי הרמ"א שכתב אבל אסור לטעום משמע דגם סתם יינם אסור לטעום והביא מדברי הצ"צ שמתיר לטעום הבורית משום דהוי נטל"פ ואינו אלא מדרבנן וה"נ האי סתם יינם דג"כ אינו אלא מדרבנן מותר לטעום והרבה להשיב ע"ד (ע"ל ס"ק צ"ו) והעלה דאפי' באיסור דרבנן אסור לטעום אך בנ"ד יש ללמוד זכות על הנוהגין להקל אף דבשאר איסורי דרבנן אסור טעימה מ"מ בסתם יינם כיון דלגבי כמה דברים חזינן שלא החמירו הפוסקים כ"כ כמו בשאר איסורי דרבנן וכמו דחזינן להרמ"א שמתיר בתשו' סי' ק"כ גם לחולה שאין בו סכנה סתם יינם אף דשאר איסורי דרבנן אסורים לחולה שאב"ס אבל בסתם יינם כיון דעכו"ם בזמה"ז לא עובדי ע"ז הם והוי כתינוק דאינו עושה יי"נ וכדרב א"כ לענין טעימה כיון דמחייתם הוא בכך לידע אם הוא טוב סמכו ג"כ אדרב דעכ"פ טעימה שריא דבזה לא גזרו רבנן עיי"ש:
צה אסור לטועמו. היינו אע"פ שאינו בלעו. ובין לחיכה בלשון ובין טועם ופולט בכ"מ אסור. שפ"ד שם ועיי"ש ולעיל סי' צ"ח במ"ז סק"א דכל טעימה בין לחיכה בלשון ובין טועם ופולט לא הוי רק איסור דרבנן ולא איסור תורה עיי"ש:
צו לטועמו. עבאה"ט מ"ש דבכל איסורי אכילה אסור לטעום ועי' בטוש"ע או"ח סי' תקס"ז ובסי' ר"י במ"א סק"ו ובפרמ"ג בא"א שם ובמחצית השקל שם ובט"ז לעיל ריש סי' צ"ח ובמ"ז שם ובדברינו לעיל סי' מ"ב (ס"ק נ"ז) ועי' בתשו' צמח צדק סי' מ"ו דמשמע דעתו דבאיסור דרבנן מותר לטעום ולפלוט עיי"ש אמנם יעוין במ"ז סק"ט ולעיל סי' צ"ו בשפ"ד סק"י שהשיג עליו עיי"ש והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ח (סק"ו) ועיי"ש במ"ש עוד בזה לדינא (יעי' בדברינו לעיל סי' צ"ו סק"י וסי' צ"ז ס"ק י"ג): (צז) דמותר בהנאה. עבאה"ט ועי' בפר"ח ס"ק כ"ג שכ' דאע"ג דשם בסי' קכ"ג סיים הרמ"א שטוב להחמיר מ"מ הכא כיון דלא הוי הנאה ממש לגמרי ע"כ סתם ולא כתב שטוב להחמיר עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק כ"ח שהביאו וכתב שהוא דוחק עיי"ש:
צח מותר להריח בהם. עט"ז וש"ך מ"ש שהמריח אינו מכוין לריח היין אלא לריח התבלין ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ל ובפיה"ק ס"ק מ"ג דפשוט הוא דאם באמת כוונתו לריח היין לכ"ע אסור עיי"ש:
צט לבשמים דהבדלה. עבאה"ט ועי' בנקה"כ מ"ש ע"ד הט"ז ועי' בט"ז או"ח סי' רצ"ז סק"ה ובמ"א שם בריש הסי' מ"ש על דבריהם בזה (ק) אסור. עי' ט"ז באו"ח שם ובפרמ"ג במ"ז שם סק"ו ובא"א שם סק"א:
סעיף ז:
קא בשמים של ע"ז וכה"כ וערלה. עפר"ח ס"ק כ"ח וס"ק כ"ה שכתב שיש חילוק בין של ע"ז ושל ערלה וכה"כ דבשמים של ע"ז אפי' אינו עומד להריח רק עיקרן לאכילה אסור להריח בהן אבל של שאר איסורי הנאה כגון ערלה וכה"כ בעינן דוקא שיהא עיקרן להריח דאם עיקרן להריח אסור אבל אם עיקרן לאכילה מותר להריח בהן עיי"ש אמנם בפרי היאר סק"ד וסק"ו השיג עליו וכ' דאין חילוק בין של ע"ז לשל ערלה וכה"כ דגם בשל ערלה וכה"כ לא בעינן שיהא עיקרן להריח אלא גם אם עיקרן לאכילה כל שיש לו ריח מקרי בשמים ואסיר עיי"ש (ועי' מזה בס"ק שאח"ז):
קב אסור להריח. עפת"ש מ"ש בשם תשו' אמונת שמואל ועי' בפר"ח ס"ק כ"א מ"ש ע"ד האמונת שמואל בזה ועי' בשפ"ד ס"ק כ"ז מ"ש בזה ועי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' ר"צ מ"ש בדברי תשו' אמונת שמואל והפר"ח בזה ולענין עיקר הדין עי' במנח"י כלל ל"ה ס"ק ל"ת שהביא סעד לדברי הש"ג מתשו' מהר"מ מרוטנבורג דגם במידי דמותר בהנאה אם עומד לריחא אם הוא דבר שאסור באכילה אסור להריח בו ושכן כתב הרוקח ועיי"ש במ"ש ע"ד האמונת שמואל בזה ומ"ש הפת"ש בשם האמונת שמואל שהשיג על הש"ך בכוונת המרדכי עי' במנח"י שה בס"ק שאח"ז מ"ש ע"ד האמונת שמואל בזה ועי' בפר"ח שם ובס"ק כ"ה מ"ש בזה ולדינא פסק דדברים המותרין בהנאה ואסורין באכילה אף שעיקרן לריח מותר להריח בהן ולברך עליהם עיי"ש וכ"כ בבל"י סוף ס"ק כ"ב ובלחה"פ ס"ק כ"ג וחכמת אדם כלל ס"ב סעי' ו' לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק פ"ט ובפיה"ק ס"ק מ"ב שהעלה שכן עיקר דינא להקל עיי"ש:
קג להריח בהם. עבאה"ט מ"ש דוקא ביין מותר משים דחוזק היין נכנס בחוטמו עפר"ח שם מ"ש ע"ד הש"ך בזה ועי' בפרי תואר סק"ד שמדחה דברי הפר"ח בזה וכתב דהעיקר כהש"ך עיי"ש:
קד בהם. עי' בשו"ת זרע יעקב סי' ז' שנשאל במי שאוסר על עצמו פירות בקונם אם מותר להנות מריחם והעיר מכמה מקומות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס דיני או"ה סי' י"ג אות י"ב שהביאו ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש באריכות: