דרכי תשובה - ד· רבי צבי הירש שפירא
סימן קז
סעיף א:
א המבשל ביצים. עט"ז סק"א שהביא מהת"ח שהוכיח מלשון המחבר דדוקא לכתחלה מזהיר אבל בדיעבד מותר גם להמחבר וכדעת היש מתירין שזכר הרמ"א ועי' במ"ז סק"א שכ' דלאו דוקא ביצים דכ"ש דגים קטנים שדרך לבשל הרבה ביחד ונמצא ביניהם לפעמים דג טמא והמחבר נקיט ביצים לרבותא דאע"פ שאין דרך לבשל ביצים כ"כ הרבה ביחד כמו דגים אפ"ה רק לכתחלה הוא דאסור אבל בדיעבד שרי עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"א: (ב) עד שיצטננו. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ח' שכתב מהאו"ה דהא דמועיל צינון דוקא כשמבשלים ס"ב ביצים או אפי' רק מ' ביצים או ל' והשאר הוא מים שיהי' ס"ה ס"ב ביצים בכל מה שבקדירה אבל בפחות מס"ב ביצים לא מהני שיניחו עד שיצטנן או לשפוך עליהם מים צוננין דהא נעשו כולם נבילה בשעת הבישול וה"פ עכ"ד ועי' בשלחן גבוה סק"ב שהביאו וכת דלהכי נקיט ס"ב ביצים משום דבביצים לא סגי בס' היתר וצריך ס"א ביצים של היתר דוקא ועם הביצה האיסור הרי יש כאן ס"ב עכ"ד וגם זה פשוט: (ג) או יתן עליהם מים צוננים. עי' בס' קהל יהודה הספרדי ריש סי' זה שכתב שמעתי שנוהגין ליתן בהם אפר ואז פליטת ביצה האסורה הוי פגומה עכ"ד אבל לפמש"ל סי' צ"ה (ס"ק פ"ג) דהעיקר לדינא דהיכא דיש ממשו של איסור לא אמרינן דהאפר פוגם ממילא דה"ה הכא לא מהני ובע"כ אין עצה רק לצננם וכמ"ש המחבר:
ד יתן עליהם כים צוננים. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ז' שכ' שצריך לשפוך המים צוננים עליהם קודם שעירה הרותחין מעליהם דאל"כ יש לחוש שאסרה הביצה האסורה מיד כל הביצים שסביבותי' דעד הנה שהי' המים מוליכות הטעם לכל הביצים הי' כולן מסייעות לבטל וכו' עיי"ש: (ה) באחת מהן אפרוח. פשוט הוא דמשורת הדין לאו דוקא אפרוח דה"ה אם נמצא בה דם והי' במקום האוסרו חשוב כיש בו אפרוח. אך לדידן אין חמור כ"כ בביצה שנמצא בה קורט דם כיון דלא ידעינן אם הוא במקום האסור כמבואר לעיל סי' ס"ו. יד יהודה בפיה"ק סק"ג (ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ו ס"ק נ"ד):
ו שיש בה אפרוח. כל האיסור בנמצא באחת מהן אפרוח הוא רק כשאינה סרוחה אבל אם הוא סרוחה אינה אוסרת פליטה כלל ככל דבר שטעמו פגום וכמ"ש בשיורי ברכה סי' ק' אות ג' בשם הרב מהר"ש עמאד ז"ל ועי' בשו"ת עדות ביהוסף (להרב מהר"י סאמין ז"ל) סי' מ"ג שכתב לחלק בזה דבהחלת הריקום כאשר התחיל האפרוח להתרקם ולא נגמרה עדיין ברייתו אז הוא סרוחה ונטל"פ אבל אם רואין שהאפרוח כבר נגמרה ברייתו והוא שלם אז אסורה כשאר נבילה דאין שם סרחון עיי"ש והביאו הרב ויאמר יצחק בתשו' חלק א' בלקוטי דינים ליו"ד הלכות או"ה סי' ל' עיי"ש:
ז ששים לבטלה. לאו דוקא נקיט דהא ס"א בעינן כמש"ל סי' פ"ו וסי' צ"ח סעי' ז'. יד אברהם:
ח ואם לא עשה כן. עפת"ש מ"ש דציר דגים טמאים ע"י בישול הוי דאורייתא ועי' מנח"י כלל כ' סק"ד מה שהשיג על הש"ך בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"א ועי' מזה בדברינו לעיל סי' פ"ג (ס"ק מ"ה):
ט אלא עירה אותן לקערה. היינו ששפך הביצים עם הרוטב מעט לקערה שלא בפעם א'. מ"ז ס"ק ב' ויד יהודה בפיה"ק סק"ה:
י עירה אותן לקערה. עבאה"ט מ"ש מהאו"ה שהביא הט"ז ועי' בט"ז מה שהשיג ע"ד האו"ה ועי' בנקה"כ שהשיב ע"ד הט"ז ומצדיק דברי האו"ה עיי"ש אמנם יעוין בתורת השלמים על דיני ס"ס במחודשים אות י"ז ובביאורו שם ס"ק י"ט שכ' דהעיקר כהט"ז בזה עיי"ש ועי' בחגורת שמואל סק"א ובמ"ז שם ממ"ש בביאור דברי האו"ה בזה וכתב דכ"ש אם סינן קצת מים ואח"כ העמיד הקדירה על השולים דממ"נ אסור דאם הי' הטמא סמוך לאוגנו אוסר שם עד ס' ואח"כ הולכים המים אל השולים ויאסר שם עד ס' ואם הי' מונח בשולים נאסר אח"כ כשהעמיד הקדירה על השולים עיי"ש. ומה שכ' הבאה"ט לעיין בש"ך עי' במנח"י כלל נ"א סק"ב וסק"ו מ"ש ע"ד הש"ך בזה ועשפ"ד סק"א ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ו (ס"ק ל"ז וס"ק מ'): (יא) לקערה. וה"ה אם נשארו כל הביצים בקדירה ועירה הרותחין מהן דשמא היה הביצה האסורה בשולי הקדירה ונאסרו הביצים שאצלה דהביצים שחוץ לרוטב אין מצטרפין חגורת שמואל סק"א ומשבצות זהב סימן ק"ד וחוו"ד בחידושים סק"א:
יב שמא הטרפה נשאר לבסוף. פשוט הוא דכל זה הוא בסתמא אבל אם יכולין להכיר שלא נשארה בסוף בודאי אין לחוש כי לפעמים יכולין להכיר אם הוציאה בתחלה או בסוף אם נמצא הביצה האסורה בשולי הקערה או למעלה וכמ"ש ביד יהודה בפיה"א סוף ס"ק י"א:
יג הטרפה נשאר לבסוף. עי' בביאור הגר"א סק"ב שכתב דהרמ"א לשיטתו בזה דס"ל לעיל סי' ק"ה סעי' ג' דבדבר גוש ג"כ הוי כלי שני ע"כ כתב דחיישינן שמא נשאר בקדירה דאם סי' בקערה לא הי' אוסר כיון שהוא כלי שני עיי"ש (ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ג) וממילא דלפי דעת החולקים דס"ל דבדבר גוש לא שייך כלי שני (ועי' בדברינו שם ס"ק פ"ו) פשוט הוא דגם אם ידוע שלא נשאר הטריפה לבסוף שנתנוהו תחלה להקערה ג"כ נאסרו שאר הביצים שבקערה שנגעו בביצה זו בתוך הקערה (וע"ל בס"ק שאח"ז) (יד) וחוזר ואוסר כל מה שבקערה. עי' מנח"י כלל נ' שכתב בביאור דברי הרמ"א בזה דהא דקיי"ל דעירוי אינו אוסר רק כ"ק היינו דוקא בעירוי לתוך דבר צונן דתתאה גבר אבל היכא דעדיין חם בחום כלי שני אז ע"י עירוי אוסר כולו עיי"ש וע' בערך השלחן אות א' מה שהשיב ע"ד המנח"י בזה ועי' במ"ז סק"ב שעמד ג"כ בזה מדוע אוסר לגמרי הא להרמ"א דס"ל דגם בגוש שייך דין כ"ש א"כ איך יכול לאסור שאר הביצים שבקערה דהו"ל חום כלי שני ואף שיש חשש במה שמערה מעט מים מהקדירה עמהם הלא עירוי אינו אוסר רק כ"ק והא מיירי בביצים בקליפתן ומקלפן ודיו עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ג ובפיה"ק סק"ז מ"ש בזה וכתב דבע"כ דלדעת הרמ"א דס"ל דגם בגוש יש לו דין כ"ש הא דאוסר מה שבקערה הוא מחמת שנתערבו בהם האוסורים ואין בהם רוב לבטל אמנם להסוברים דבדבר גוש לא שייך כלי שני ולעולם הוא כלי ראשון לא צריכין לזה דנאסרו ג"כ בנגיעתן בהביצים שנאסרו ואע"פ שאין שם רוטב להפליט ולהבליע מ"מ יש איסור ע"י מה שמערה עליהם מעט מים האסורים מן הקדירה דעי"ז הו"ל כדין חם לתוך חם ונאסרו כולם אף אם יש רוב בהקערה נגד הביצים האסורים. וכל זה אם אין שם הרבה מים בהקערה אבל אם הי' הרבה מים עד שהמים שבקערה מכסה כל הביצים אז אין נאסרין דכיון שהמיעוט מים שמערה מהקדירה מתערב עם רוב מים שבקערה אין זה עירוי עיי"ש ועי' בשו"ת בית יהודה (להרב מהר"י עייא"ש ז"ל) חלק ב' סי' ק"ה שנשאל בביצים שהניחו בקערה בלי שום רוטב ושמו הקערה על פי הקדירה הטמונה בתנור בשבת ונמצא בביצה א' אפרוח אם נאסר התבשיל שבקדירה אם אין שם ששים וכתב דפשוט הוא דכיון דליכא שם רוטב במקום הביצים אין שם מה שמוליך ומבלבל הטעם בכל הקדירה דזה עדיף מחתיכה שמקצתה חוץ לרוטב דבעינן ניעור וכיסה והכא ליכא לא ניעור ולא כיסה ע"כ אין להחמיר כלל עכ"ד:
טו שבקערה. כתב בכנה"ג לעיל סי' פ"ד בהגהות ב"י אות כ"ח וז"ל מהר"י סג"ל הנהיג בביתו לשפוך מן הקדירה כל הלפתן בבת אחת לתוך התמחוי ולחלק אח"כ לקערות קטנית דאם ימצא שום איסור זבוב או תולע יש להתיר התמחוי דכלי שני הוא ואם יחלק מהקדירה גופה הוי כלי א' ונקל לאסור וכו' עכ"ל:
סז ולא עירה כולם בפעם א'. אבל אם עירה כולן בפעם א' אע"פ שאין בהם ב' פעמים ששים אין לחוש שמא הי' הביצה האסורה באמצע וכו' דכל שיש עכ"פ פעם א' ששים מהני אם מערה כולן בפעם א'. יד יהודה בפיה"א סק"ח ובפיה"ק סק"ט עיי"ש:
יז בפעם א'. עט"ז שכתב דאם יש ספק בדבר אם עירה בפעם א' יש להחמיר וכ' במ"ז סק"ג דהיינו לדעת י"א אלו אבל לדברי הרמ"א הרי מותר אפי' אם בודאי עירה בב' פעמים עיי"ש:
יח דלא מחזקינן איסור עבאה"ט ומ"ש דהא דאמרינן דלא מחזקינן איסורא הוא משום דאמרינן איסורא ברובא איתא עי' בביאור הגר"א סק"ד מ"ש בזה וסיים וז"ל ומ"מ בעיקר דינא צ"ע דהא קיי"ל דלא אמרינן איסורא ברובא איתא כמש"ל סי' קי"א ס"ז וכו' וצ"ע עכ"ל ועמ"ז סק"ד ושפ"ד סק"א (בד"ה והמנח"י):
יט וכן עיקר. עבאה"ט ומ"ש שיש לחוש שמא הוציא האסורה בראשונה ונאסר הכף וכו' עכו"פ סק"א שהעלה דאף אם לקח בכף הביצים והדגים מן האילפס ונתנם בקערה מ"מ אם יש עכ"פ קי"ט דגים או ביצים אז אין לחוש לזה וכולם כשרים עיי"ש:
כ דמעמידין הכלי על חזקתו. עבאה"ט ועפת"ש להלן סי' ק"י בדיני ס"ס אות י"ט ובדברינו שם (ס"ק שי"א):
סעיף ב:
כא זבוב. עבאה"ט מ"ש מהא דלעיל סי' פ"ד בתולעים שבפרי וע' בדברינו שם (ס"ק קכ"ו) מ"ש בזה וע' בשו"ת מהרי"א ענזיל סי' צ"ו באמצע התשו' שכ' בדבר התולעים מיטיליצי"ס הנמצאים בכבד ובריאה שרצה השואל להקל כיון דהני תולעים טעמם פגום ואין אוסרין בנ"ט וכתב דאין בדבריו ממש דמה שכ' הפוסקים דתולעים פגומים הם היינו אותן תולעים הנמצאים באשפתות ובנבילות הנוצרים מעיפוש אבל הנוצרים מן האוכלין אינן פגומים דהלא הרבה בני אדם אוכלין התולעים שבגבינה וכו' עיי"ש: (כב) שנפשו של אדם קצה בהם. עי' בשו"ת פרי תבואה סי' כ"ה בעובדא שנפל אדם לבאר מים ונכבש שם מעל"ע ובישלו באותן מים ויש שאלה על הכלים וכ' שם סמוך לסוף התשו' דלכאורה נראה דאין פליטתו אוסר כלל כיון שהוא פגום בעיניה וכשאר דברים המאוסים שנזכר בסי' ק"ד וק"ז כמו שכ' חכמי הפילוסופים והטבעים דאדם כיון שהוא יותר דק בטבעו לכן נבלתו מאוסה יותר ומוסרחת וכמו שעינינו רואות ומ"מ לדינא כ' שהוא ירא להתיר בסברה לבד מאחר שלא נזכרה בפוסקים עיי"ש:
כג שנמצא בתבשיל. עי' בעצי לבונה סוף סי' זה שכ' דאפשר דוקא כשנמצא בתבשיל אינו אוסר אבל כשנמצא זבוב ביי"ש ושהה כדי שירתיח ה"ז אוסר עד ששים אף שהסירו הזבוב משום דיי"ש הוי כמו חלא ושיכרא דלעיל סי' ק"ד דקיי"ל שהוא משביח דבר הפגום עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל נ"ד דין י"ד שכתב ג"כ הכי וז"ל ולכן זבובים וכיוצא בהם שנפלו ליין שרף או לחמץ אם שהו כדי ליתנם על האור וירתיח אסור אם לא שיש במשקה ששים נגד האיסור וכו' עכ"ל ולפ"ז יש לעורר דלפעמים עומד מעט חומץ או יי"ש בקערה ונופל שם הרבה זבובים ושהו איזה שעות ולפעמים גם מעל"ע ומעולם לא שמענו לאסור הכלים משום זה אמנם יעוין במנח"י כלל כ"ב ס"ק ב"ה שכתב מהאגודה דאע"ג דקיי"ל דעכברא בחלא ושיכרא אשבוחי משבח אבל זבוב לא משבח ואינו נותן טעם גם בחלא ושיכרא עיי"ש ועי' במ"ז לעיל סי' צ"ו ס"ק י"ג (בד"ה ודע) ועי' בס' גילוי דעת בסוף הספר (לאחר לוח התיקון) מ"ש בזה והביא ממה שמצא בדמש"א פרק א"ט סי' נ"ח שהעיד שהמנהג להקל בזה עי"ש (ועי' בדברינו בס"ק שאח"ז):
כד זורקן. עי' בשו"ת הרדב"ז החדשות סי' מ"ז שכתב ראיתי בני אדם טועים בשעה שיפול זבוב בתוך הקדירה מכניסין את הכף ומוציאין אותו ואינו ראוי לעשות כן שהרי כיון שהזבוב והכף בתוך כלי ראשון ובא להוציאה נאסר הכף שהרי אין ס' במעט התבשיל שבכף נגד הזבוב ואם חוזר להכניס הכף לתוך הקדירה צריך ס' בקדירה כנגד כל הכף שהכף נ"נ ואפי' אם ידוע שיש בתבשיל ס' כנגד כל הכף אין ראוי לסמוך על זה דאין מבטלין איסור לכתחלה אלא ידקדק להוציא הזבוב ע"י קיסם או ידקדק להוציא עם הזבוב שיעור מן המרק עד שיהי' בו ס' לבטל את הזבוב עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ בכנה"ג בהגהות הטור אות ט"ו וז"ל נקיי הדעת מסירין הזבוב בקיסם או בתבן ואח"כ משליכין הקיסם באש כדי שלא יבא לידי תקלה הגהות ש"ד ואו"ה כלל כ"ז אות א' והיינו דוקא מהקדירה שהוא כלי ראשון אבל זבוב שבקערה שהיא כלי שני נהגו החסידים ואנשי מעשה להסירו מן הקערה עם הכף ואין נוטלין ממנו מן המרק ורוטב והטעם כתב בש"ד עצמו שכל זמן שהזבוב בקדירה בטל בס' ובנופל על הקערה הרי הוא ככלי שני וכו' עכ"ל ועי' בשלחן גבוה לעיל סוף סי' ק"ד שהאריך בדברי הגש"ד שהביא הכנה"ג והביא בשמו כמה חילוקי דינים בדין זבוב שנפל לתבשיל והוציא בכף דההגש"ד לשיטתו בזה דסובר דזבוב אוסר פליטתו עד ס' כשאר איסורין אבל לדידן דקיי"ל דזבוב דינו כשאר דברים המאוסים דאינשי בדילי מיני' מחמת מאוסן שאין אוסרין פליטתן אין נ"מ בכל דברי ההגש"ד בזה דלדידן בכל מקום שהוציא הזבוב מן הקדירה מותר הכף והתבשיל שבכף ג"כ מותר שאין פליטת הזבוב אוסר אפי' אין ששים בתבשיל כנגדה עיי"ש באריכות ועי' בס' כסא אלי' חלק א' ביו"ד סי' כ"ב שהביא דברי הרדב"ז הנזכר וכתב דלדינא אין לנו לחוש לדבריו כלל כי אנו אין לנו אלא דברי הטוהמ"ח דזבוב הוא נטל"פ ואין פליטתו אוסר כלל רק דלכתחלה נכון להוציאו עם רוטב הרבה בכף עד שיהי' בתבשיל שבכף ס' כנגדו כנ"ל אבל בדיעבד אף כשאין שם ס' כנגדו מותר הכל עיי"ש (ועי' בדברינו בס"ק שלפ"ז):
כה שאין פליטת וכו'. עי' בס' זכור לאברהם (להרב מהר"א אלקלעי ז"ל) בחלק ב' אות ד' ערך דברים המאוסים שכתב דאף שכ' הכנה"ג להלכה להצריך ס' כנגד פליטת בע"ח המאוסים ושכן עשה מעשה וכן פסק הרב חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' פ"ו מ"מ ביורה שמרתיחין בתוכה בגדים לכביסה חלוק ומכנסים אף שיש בהם כינים אין היורה נאסרת שהרי יש ששים כנגד הכינים ומה שהעולם נהגו לאסור בה איסור אולי הוא מחמת מיאוס ולא מן הדין עיי"ש ועי' מזה בס' שדי חמד חלק אסיפות דינים מערכת הד' סי' יו"ד: (כו) פליטת דברים אלו הפגומים אוסרת. ר"ל אפי' אין רוב היתר נגד כל גוף האיסור ואפי' אם לא זרק גוף האיסור מותר התבשיל. מנחת כהן חלק א' מספר התערובות פרק ט' (בד"ה ונ"ל):
כז וכן המנהג פשוט. עש"ך סק"ז שהחמיר שלא בהפ"מ ועי' בדבריו לעיל סי' ק"ד סק"ט אמנם בט"ז שם סק"ו הסכים להקל וכ"כ הפר"ח ועי' בשלחן גבוה לעיל סוף סי' ק"ד שעמד על דברי הרמ"א כאן במ"ש ואין לשנות המנהג הלא רשאי אדם בעצמו להחמיר על נפשו וכתב דהוא משום דכבר נתפשט המנהג להקל כמ"ד דלא בעינן ס' א"כ המחמיר בזה אינו אלא מן המתמיהין ויש בדבר משום לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות עיי"ש לדרכו אמנם יעוין בשפ"ד סק"ז שכ' דאם שכן נוהגין העולם להקל ומ"מ המחמיר תע"ב עיי"ש:
כח ואם לקח עם הכף. עבכנה"ג לעיל סי' פ"ד בהגהות ב"י אות ע"ט שכ' מהמרדכי שאם הוציא בכף פירות מן המים רותחין והי' הפרי שהוציא תחלה אסור מחמת תולע ואח"כ הוציא שאר הפירות כל א' לבדו אזי נאסרו כל הפירות דהכף נאסר מחמת הפרי האסור שהוציאה לחוץ למים ואח"כ כשהוציא באותו כף שאר הפירות נאסרים עכ"ד:
כט אסור להחזיר הכף. עי' בתשו' קול אלי' ביו"ד סי' כ"ב מ"ש לענין זבוב שנפל לתבשיל דמותר להוציא הזבוב ע"י כך אך יזהר לכתחלה שיוצא רוטב הרבה עמו באופן שיהי' בהרוטב עכ"פ רוב כנגד הזבוב אמנם בדיעבד אף אם לא הוציא רוב ביחד עם הזבוב מותר לחזור ולתחוב הכף בקדירה ולא מקרי בזה מבטל איסור לכתחלה עיי"ש והביאו בשיורי ברכה אות ב' לדינא עיי"ש וע"ל ס"ק כ"ד:
ל להחזיר. עבאה"ט ועי' בכנה"ג שם באות שאח"ז שכ' וז"ל מעשה בא לפני רש"י שהי' מגיסין בכף קדירה של בשר והעלו בתוך הכף תולע גדול והתיר כל מה שבקדירה בס' ועל הכף נסתפק אי אמרינן כל זמן שהי' בקדירה מתפשט טעם התולע בס' וכשנסתלק מן הקדירה ונפסק ממנה הי' כלי שני ולא בלע או דלמא כיון שתחב הכף בקדירה והעלתה בכף הנ"ל אותו מרק ואותו תולע כאלו נתבשלו בתוך הכף על האש מידי דהוי אאלפס וקדירה שהעבירו מרותחין. הגהות ש"ד ובאו"ה כלל כ"א כתב דהכף אסור עיי"ש עכ"ל הכנה"ג ובגוף היתר שנסתפק האו"ה אם יש להכף דין כ"ר או כ"ש ע' בט"ז לעיל סוף סי' צ"ב ובדברינו שם (ס"ק קצ"ט) מ"ש בזה ומ"ש הבאה"ט דאין משערין בכלים עי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ר פ"ט) וסי' צ"ט (ס"ק ק"ו):
לא גבי בלי. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דוקא כלי חדש אבל ישן נ"נ ועי' בשפ"ד סק"ה וחוו"ד בחידושים ס"ק ו' דבע"כ לא משכחת לה שהכף הוא חדש אלא אם גם עכשיו לא תחב הכף לתבשיל ליקרא האיסור רק שהאיסור מונח למעלה ולקח האיסור בכף מלמעלה ולא נגע ברוטב אבל אם תחבו לתבשיל הרי בפעם הזה נעשה ישן עיי"ש ועי' בשפ"ד שם שציין ע"ז לדברי המנח"י כלל נ"א ס"ק כ"א ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ח מ"ש בזה לדינא:
לב נעשית נבילה. עבאה"ט מ"ש דהכף הוא ככ"ר כיון שהוציאו עתה מהקדירה רותח ועשפ"ד סק"ז שהביא מדברי הט"ז לעיל סי צ"ב סק"ל דספוקי מספקי להו אי דינו ככ"ר או ככלי שני ועי' בביאור הגר"א סק"ח דלחומרא אמרינן דהוי ככלי ראשון ועי' בדברינו שם (ס"ק קצ"ט). ומ"ז הבאה"ט במוסגר להקשות על הש"ך עי' בהגהות צבי לצדיק מה שתירץ בזה : (לג) צריך ס'. עי' בב"י דכל זה בקדירה שהוא כלי ראשון אבל אם נמצא בתמחא שהוא כלי שני וחלקו ממנו בשאר קערות בכף הכל מותר עיי"ש ועיין בס' קהל יהודה הספרדי שהביאו וכתב דכל זה מיירי בנמצא הזבוב על פני התבשיל מלמעלה אבל אם נמצא בתוך התבשיל שיש רגלים לדבר שנפל לתוך האלפס בכ"ר אף אם עירו אותו לתוך התמחא והיא השתמש בהכף בתוך התמחא אין להקל דדבר גוש דינו ככלי ראשון כל זמן שהיס"ב עכ"ד ועי' בשו"ת ויאמר יצחק חלק א' חיו"ד סוף סי' נ"א וסי' צ"ה בעובדא שעירו תבשיל של ירק לקערה ומצאו בקערה תולעת גדול שידוע שזה התולעת אינו מן הירק שבקדירה וכתב דאם אין בתבשיל שבקערה ס' כנגד התולעת אסור דאמרינן שהי' התולע בקערה בשעה שעירו התבשיל וקיי"ל דעירוי הוי ככלי ראשון ואוסר עד ששים אבל התבשיל שנשאר בקדירה מותר בכל גווני דאמרינן שהתולע כאן נמצא כאן הי' ומעולם לא הי' התולע בקדירה כיון שאין דרך תולע זה להיות בירק עיי"ש ובעיקר הדין שכתב שנאסר ע"י עירוי עד ס' עי' בדברינו לעיל סי' ק"ה (ס"ק ס"ד) דאנן לא קיי"ל כן עיי"ש באריכות: