אור ברסלב

דרכי תשובה - ד· רבי צבי הירש שפירא

סימן קו

סימן קה

סעיף א:

א חתיכה שבלעה איסור. עפר"ח סק"א שכתב דה"ה חתיכה שצריכה קליפה או נטילת מקום שנפלה לקדירה שמלבד שצריך ששים נגד הקליפה שנאסרה צריך ג"כ ליטול ממנה כ"ק או נטילה לפי שאין איסור הבלוע נפלט ממנה לגמרי עכ"ד ועי' בהג"ה לעיל סי' צ"א סעי' ד' ובש"ך סק"ח ובהגהות יד אברהם כאן:

ב אלא לפי חשבון. עי' בקונטרס ועד חכמים ש"א סי' ו' אות ב' שעמד שם חכם א' על המחקר בעובדא שנתבשל חתיכת לחם או שנפל ברביעית חלב רותח ולא נחסר מהחלב כ"א ערך כף ואח"כ נפל הלחם לתבשיל של בשר אם צריך לשער רק נגד החלב שנחסר או נימא שקיבל הלחם טעם מן החלב בכולו וצריך לשער נגד כל החתיכת לחם ועיי"ש להלן בסי' קמ"ג שכ' שם המו"ל דפשוט הוא ואין כאן ספק כלל דלו יהא החתיכת לחם חתיכת איסור ולא נחסר כלום ממנו הכי איננו אוסר בכולו אף שרואין שלא נכנס כל החתיכה לתוך התבשיל ולקחו אותה שלא מהני ובע"כ דאמרינן דנכנס טעם וממשות מהחתיכה להתבשיל כן אמרינן גם בחתיכת הלחם הנכנס טעם וממשות של הלחם אל התבשיל ואף שנראה ג"כ שלא נחסר כלום מהלחם וכן לא נחסר כלל מהתבשיל אמרינן דמזה נכנס לזה ומזה לזה וכו' ע"כ פשוט דצריך ס' נגד כל חתיכת הלחם עיי"ש וה"פ:

ג אבל החתיכה עצמה אסירה. עפת"ש מ"ש מהנו"ב דבבלע החתיכה איסור ע"י מליחה י"ל דאפשר לסוחטו מותר ואף אותה חתיכה מותרת ועי' במ"ז סק"ב שכ' דאף אם בלעה החתיכה האיסור ע"י כבוש או ע"י מליחה ואח"כ ניתוסף עוד חתיכות עד שיש ס' כנגד כל החתיכה אפ"ה אותה חתיכה אסורה אף בהפ"מ עיי"ש ועי' עוד בדבריו לעיל סי' ק"ה בשפ"ד ס"ק ל"ח (בדין הא') שכ' לחלק בזה דדוקא בנמלחה החתיכה עם החלב הדבוק בה תחלה אבל אם נמלחו כולם ביחד או החלב באחרונה ודאי דבהפ"מ יש להתיר גם אותה חתיכה עיי"ש (והבאתי דבריו לעיל סי' ק"ה ס"ק קצ"ז):

ד החתיכה עצמה אסורה. עי' בפרי תואר סק"א ובישועות יעקב סק"א שכ' לחלק בדין זה בין איסור תורה לדרבנן דבאיסור דרבנן או בשיעור דרבנן כגון מין במינו ויש רוב בחתיכה עצמה כנגד האיסור ואח"כ נתוסף עד ששים אף החתיכה עצמה חוזרת להתירה (היכא דלא אמרינן חנ"נ) אבל באיסור תורה ושיעור של תורה כגון מין בשאינו מינו אף שנתוסף עד ס' מ"מ החתיכה עצמה נשארה באיסורה עיי"ש:

ה עצמה. עבאה"ט לעיל סי' צ"ד ס"ק י"ז מה שהביא מתשו' מהר"מ מלובלין דבחתכו הבצלים בסכין של בשר ויש ס' נגד הבשר הבלוע בבצל אף הבצל מותר דאפל"ס דהתירא מותר ועי' בדברינו שם (ס"ק פ') מ"ש מהפלתי ושאר אחרונים החולקים על המהר"מ מלובלין דגם בהתירא אמרינן אפל"ס אסור ועי' במ"א ובפרמ"ג בא"א סי' תמ"ז ס"ק ל"ח ועי' בסדרי טהרה סוף סי' קפ"ח סוף סק"ד שכ' דבע"כ הטעם דאמרינן אפל"ס אסור הוא משום דנשאר עדיין כ"ש וכיון שהי' עליה שם איסור שוב לא פקע איסורו א"כ ממילא דבאפל"ס דהתירא דלא שייך זה פשוט הוא דמותר עיי"ש ועי' במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות ב':

ו וכן עיקר. עשפ"ד סק"ב שהתפלא דלמאי נ"מ כתב הרמ"א זה כאן הלא ממילא קיי"ל חנ"נ ובלח בלח דלא נ"נ גם אפשר לסוחטו מותר וכתב שיש נ"מ בזה דהיכא דנאסרה משום חנ"נ אינו אלא מדרבנן אבל אם אמרינן היא אסורה משום אפשר לסחטה הוי איסור תורה ויש נ"מ לענין ספק דמטעם חנ"נ היינו מתירין דהו"ל ספיקא דרבנן אבל מטעם א"א לסוחטו אין להתירה וכן יש נ"מ לענין חתיכה הבלוע ממלח של איסור בעצמו דאוסר עד אלף דלא שייך בי' חנ"נ הואיל והוא למעלה מס' ואם נפלה אח"כ החתיכה ליורה גדולה דאלו לטעם חנ"נ אין לאסור החתיכה דודאי אינו נרגש תו בהחתיכה טעם המלח ואפ"ה אסורה משום דאפשר לסוחטו אסור עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תשנ"ג מ"ש בדברי השפ"ד בזה במ"ש דאי משום אפשר לסחטה אסורה החתיכה מדאורייתא דהא גם משום אפשר לסחטה לא הוי איסור תורה דכיון דליכא נתינת טעם לא הוי רק איסור דרבנן עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב שכתב שיש נ"מ בפשיטות דלפעמים סומכים בשאר איסורים להקל דלא נ"נ ולזה כתב הרמ"א דעכ"פ אותה החתיכה אין לסמוך להתיר משום דאפשר לסוחטו אסיר עיי"ש ועי' במשמרת שלום בשפ"ד שם (בא"ד ב') שכ' שיש עוד נפקא מיניה בנתוסף קודם שנודע התערובות שמבואר ברמ"א לעיל סי' צ"ב סעי' ה' ובש"ך שם ס"ק ט"ו דלא אמרינן חנ"נ דמ"מ אותה החתיכה אסור מטעם דאפשר לסוחטו עיי"ש ועי' בשו"ת שארית הפליטה הנספח לתשו' מעט מים סי' כ"ג (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב ס"ק מ'):

ז משא"כ בדבר הנבלל ונימוח. עכו"פ שכ' לחלק כדעת הרשב"א בין נבלע בלח ע"י בישול ובין נבלע לח בלח בצונן עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שכתב שדבריו נסתרים מדברי הרשב"א בעצמו בתוהבה"א דמשמע להדיא דס"ל דאין חילוק בזה בין צונן לבישול עיי"ש וכ"כ בשפ"ד סק"א דלהמחבר גם בנאסר לח בלח ע"י בישול אם יש אח"כ ס' הכל שרי וכן לדידן בהפ"מ עכ"פ עיי"ש:

ח בין דבר לח. פי' דגם בנתערב איסור לח בהיתר לח אמרינן חנ"נ בשאר איסורין במקום שאין הפסד גדול כמ"ש בהגה לעיל סי' צ"ב סעי' ד'. ש"ך סק"ג:

ט אלא לענין זה וכו'. ר"ל דלהמחבר יש חילוק גדול בענין ההוספה דביבש הגם דלגבי שאר הקדירה די אם נוסף קצת שיהי' ס' עם החתיכה נגד האיסור מ"מ להתיר נמי גוף החתיכה צריכין שיוסף כדי ביטול החתיכה כמו שאר חתיכת איסור כיון דמ"מ אסור הוא ואינו מותר אלא ברוב נגדה משא"כ בלח כל שנוסיף משהו שיהא ס' נגד האיסור הגם שאין שם אפי' רוב נגד הנאסר תחלה מותר. אבל לדידן דאמרינן בכ"מ חנ"נ א"כ גם בלח צריכין שיהי' ס' נגד כל מה שנאסר ואז מותר הכל. אך החילוק הוא בזה דביבש משכחת לפעמים דהחתיכה אסורה גם אם נוסף הרבה כגון אם מכירה וכן לפעמים אף אם אינו מכירה בבב"ח והוא חהר"ל דאז כל החתיכות אסורות זולת באינו מכירה ואינו חהר"ל אז מותר ביש רוב אבל בלח בלח לא משכחת זה רק בכ"מ כל שנוסיף כדי ביטול הכל היינו ס' נגד מה שנאסר תחלה בכ"מ הכל מותר אף אם ניכר מה שנאסר תחלה עדיין במראה אפ"ה הכל מותר כמש"ל סי' ק"ב. יד יהודה בפיה"א סק"ג:

י החתיכה הנאסרת תחלה נשארת באיסורה. עי' בב"י שכ' בשם תשו' הרמב"ן דגם טעימת קפילא לא מהני לחתיכה זו כיון דמ"מ נשאר מעט בתוכה אף שאינו נ"ט מ"מ כיון דכבר נאסרה החתיכה אינו ניתר עד שנפלט ממנה האיסור לגמרי מכל וכל עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א שהעלה דמ"מ אם בשלו אותה חתיכה שטעם קפילא ואמר דליכא בו טעמא עם אחרות אף דליכא ס' נגד הבלוע מותר ואף לדידן דקיי"ל חנ"נ אפשר להתיר בזה בהפ"מ ולסמוך על דברי הט"ז דמשהו אינו מתפשט מהחתיכה וכו' וכתב דאף דאנן לא סמכינן אקפילא עכו"ם כלל מ"מ יש נ"מ לענין נדרים וכיוצא בו דיכול ישראל למטעמיה אם נאסר החתיכה שלא הי' בו ס' ואח"כ בישלו עם אחרות והישראל טעם אותה חתיכה ואמר שאין בה טעם אם בישלה אח"כ עם אחרות מותרים בהפ"מ דאין משהו מתפשט לחוץ עיי"ש:

יא וצריך להסירה משם. עפר"ח סק"ז ומ"ז סק"ב דיש קצת איסור להמתין עד שיצטנן כיון שהוא פולט והוי כמבטל איסור אלא יסירנה בעודה רותח כדי שלא יפלוט יותר עיי"ש (וע"ל ס"ק כ"ה):

יב ואם אינו מכירה בטילה. כתב בחידושי הגרעק"א ונראה דבטל ברוב דלא שייך שמא יבשל ויתן טעם דהא טעם החתיכה עצמה שנאסר הוי עם החתיכות האחרות מין במינו וליכא טעם ואי דדלמא ליכא ס' נגד הטעם איסור שנבלע בהיתר הלא החשש הוא רק שנשאר דבר מועט וזה אינו יכול ליתן טעם בחתיכות אחרות עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד לעיל סי' צ"ט ס"ק י"ג (בד"ה נסתפקתי) שעמד על המחקר בזה ומצדד ג"כ כמ"ש הגרעק"א שם ובסוף דבריו העלה לדינא דבעינן ס' נגד חתיכה זו ולא סגי ברוב וסיים וכן נראה להלכה ודאי עיי"ש וכה ראיתי לחכם א' שכתב שאין דברי הפרמ"ג והגרע"א הנ"ל מתנגדים זה לזה דהשפ"ד מסופק שם אם אין החתיכה ניכרת ויש רוב בחתיכות היתר נגדה ובצירוף הרוטב יש ס' נגד האיסור הנבלע בזה כ' די"ל הואיל ואין החתיכה ניכרת ולא שייך בה אפל"ס לא אמרינן ג"כ חנ"נ לדעת הרשב"א ונגד האיסור יש ס' וע"ז מסיק שפיר דחיישינן לדעת המרדכי דהואיל שהחתיכה ניכר ומובדל נעשית נבילה וצריך ס' נגד כל החתיכה כמו שאר איסור אף מין במינו שנתבשל דצריך ס' מדרבנן עכ"פ אבל הגרעק"א מיירי שנתערב שלא ע"י בישול דאפי' אם נימא חנ"נ מ"מ מדאורייתא בטלה ברוב וליכא רק חששא דלמא יבשלם ע"ז שפיר קאמר כיון דכל עיקר טעם הוא שאם יבשלם יתן טעם והכא בודאי לא יתן טעם דטעם החתיכה בעצמה הוא מין במינו וטעם הנבלע בה כבר נסחט וליכא חשש שיבא לידי נתינה טעם ובזה גם השפ"ד מודה עכ"ד ודבריו נכונים:

יג חהר"ל. עבאה"ט מ"ש מיהו הא דבעינן ס' נגד כל מה שנאסר בתחלה בדבר לח וכו' ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק ס"ח):

יד ואם הוא דבר לח. ואם בשעת שנבלע האיסור בחתיכת היתר הי' דבר גוש ואח"כ נימוחה החתיכה ונעשה הכל לח ודבר נשפך עשפ"ד לעיל סי' צ"ט ס"ק י"ג (בד"ה אי לאו) מ"ש בזה והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ב (ס"ק ס"א) ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

טו מאחר דאיכא ס'. כ' בישועות יעקב סק"ב נראה לפענ"ד ביאור הדבר דבאמת לא גרע לח בלח מן יבש ביבש שאינו ניכר האיסור דבטל חד בתרי במינו ובשאינו מינו בששים כשאינו ניכר האיסור ה"ה בלח בלח דבעצמה חוזרת להיות מותר והא דקיי"ל אפשר לסוחטו אסור היינו בחתיכה הניכרת דהחתיכה עצמה לא נתבטלה רק הבלוע שבתוכה נתבטלה ואמרינן דמ"מ החתיכה עצמה אסורה אבל בלח דמה שנאסר נתבטל ואינו ניכר לא שייך בזה אפשר לסחטו דהרי אינו עומד לעצמו ונתערב וכו' זהו תוכן טעם הדבר ולא הייתי צריך לכתבו אלא שגדול בדורו בספרו טעה בזה הצרכתי לכתבו ודו"ק עכ"ל:

סעיף ב:

טז חתיכה שיש בה חלב. לאו דוקא שיש בה חלב בעין דה"ה חתיכה שבלעה איסור ונפלה לקדירה שיש ס' נגד הכל לדידן צריך לזהר שלא יוציא שום דבר היתר מהקדירה וכו' שמא עכשיו תפליט. מ"ז סק"א מהבה"ג. ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ה):

יז שנתבשלה בקדירה וכו'. פשוט דכל זה הוא בדבר גוש אבל איסור לח שנפל לס' מותר להסיר אח"כ מהקדירה דכבר נתבטל כמש"ל סי' צ"ח מ"ז שם: (יח) לבטל החלב. עבאה"ט מ"ש ה"ה הכא וכו' והרמ"א שלא הגיה זאת משום שסמך אמ"ש בהרבה מקומות דבאיסור דבוק צריך ס' נגד הכל. שפ"ד סק"ה: (יט) שלא יסיר שום דבר וכו'. ואפי' לערות כולה בקערה אסור דשמא לא יערה כולה בפעם א' כמש"ל סי' צ"ב ואפי' בדיעבד אם כבר עירה ואינו יודע אם עירה בפעם א' או לאו אסור כדמשמע בטוש"ע להלן ריש סי' שאח"ז. יד אברהם:

כ דחיישינן שמא תשאר באחרונה. והיינו אפי' יש שם בהקדירה יותר מששים דחיישינן שמא תשאר בשעה שאין בקדירה ס' ולאו אדעתיה. פרי תואר סק"ב:

כא שהחלב שבה יאסור אותה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמיירי בחלב דרבנן או בחלב של בהמה כחושה ועי' בשפ"ד סק"ו דבע"כ ר"ל חלב דרבנן וגם הוא כחוש ואל תטעה לומר דר"ל חלב דרבנן אפי' שמן אין אוסר יותר מכ"ק דזה אינו דודאי אוסר עד ס' כמש"ל סי' ק"ה סעי' ט' אלא דבע"כ הכא נמי קאמר חלב דרבנן כחוש כגון שומן הגיד וקרומים עיי"ש ועיי"ש עוד שכתב עוד תירוץ מהכו"פ דמיירי בריש מעיא באמתא עם החלב דמשום מליחה לא נאסרה דאין מחזיקין דם בב"מ עיי"ש:

כב יניחנה עד שתצטנן. עפר"ח סק"ו שכ' דלכתחילה ראוי להמתין עד שיצטנן לגמרי דחיישינן לסברת האומרים דחום כל דהו אף שאין היס"ב אוסר עכ"פ כ"ק. אמנם אחר שנצטנן והוציא האיסור לחוץ יכול לחזור ולחמם התבשיל ואין בכך כלום עיי"ש:

כג מסיר החתיכה האסורה. עפר"ח שפי' שהוא דרך צווי שצריך למהר להסיר החתיכה כדי שלא תפליט יותר עיי"ש (והבאתי דבריו לעיל ס"ק י"א) והביאו במ"ז ס"ק ב' ושפ"ד סק"ז והביא דברי הלבוש שכשמוציא החתיכה יזהר שלא יוציאנה בכף שיאסר הכף כ"א בעץ וקיסם וכיוצא וגם יזהר שבשעת ההוצאה לא יגע החתיכה בהקדירה שאז יאסר הקדירה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק סוף סי' זה דגם אם הניחה עד שתצטנן לגמרי אסור להוציאה לכתחלה בכף אם אפשר בקיסם דהא אסור להניח איסור בכלי של היתר על סמך שידיחנה עיי"ש:

כד והשאר מותר. ביש ס' נגד החתיכה. ביאור הגר"א סק"י וה"פ: (כה) מותר. עי' ביד אברהם שהתפלא מדוע לא הזכיר כאן הרמ"א משל סי' צ"ח דאם נפל חלב לתוך תבשיל אף אם יש ס' צריך ליתן לשם מים צוננים וטבע החלב להקפיא ולהציף למעלה על המים ויסירנו משם מאחר דאפשר להסירו הוי כאלו מכירו וצריך להסירו משם א"כ גם כאן הרי צריך להמתין עד שיצטנן או יתן למים צוננים כדי להקפיא להחלב שנמס בהקדירה ויוכל להסירו והניח בצריך עיון עיי"ש:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה