דרכי תשובה - ד· רבי צבי הירש שפירא
סימן קה
סעיף א:
א איסור שנשרה עם היתר. עט"ז לעיל סוף סי' צ' שהעלה דבשר שנכבש בחלב שחוטה מותר ומבואר מדבריו דפשיטא לי' דבאיסור בב"ח דרבנן לא אמרינן כבוש עיי"ש ועי' בדגול מרבבה שהתפלא על הט"ז בזה עיי"ש אכן בחידושי הגרעק"א ז"ל וביד אברהם בסי' צ' שם תירצו תמיהת הדג"מ עיי"ש ועי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סוף סי' ע"ג וסי' פ"ו שמתרץ ג"כ דברי הט"ז בזה עיי"ש ועבמ"ז ריש סי' פ"ז מ"ש בזה ועי' בהגהות אמרי ברוך על הדגמ"ר שם איברא כי בפר"ח שם סק"ב חלק ג"כ על הט"ז כתב שדבריו לא נהירין אלא דהעיקר לדינא כדעת האו"ה שם דגם בנכבש בחלב שחוטה אסור עיי"ש וכ"כ בכרתי שם סק"ט לדינא ועי' במ"ז שם ס"ק י"ב שכ' שכן הלכה ואף בשר עוף בחלב שחוטה אסיר ע"י כבישה עיי"ש מבואר מדבריהם דגם באיסור בב"ח דרבנן אמרינן כבוש:
ב שנשרה עם היתר. הוא לרבותא דלא מיבעיא היתר יבש שנשרה באיסור לח או איסור יבש בהיתר לח דנאסר ההיתר אלא גם איסור והיתר יבשים ששרו מעל"ע בצונן לח נאסרו דהשרייה מפליט מן האיסור ומבליע בהיתר. יד יהודה בפיה"ק ריש סי' זה וה"פ:
ועיין במנח"י כלל כ' ריש ס"ק י"ג שכ' דלאו דוקא בנכבשו האיסור וההיתר זה עם זה יחד אלא גם היכא שנכבשו זה אחר זה כגון שנכבש דג טמא במים מעל"ע ואח"כ נכבש באותן מים דג טהור נאסר עיי"ש ועי' במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות ל' שכתב דלפי מה דקיי"ל לעיל סי' צ"ד סעי' ד' בהגה דבשאר איסורין בלח בלח לא אמרינן חנ"נ בהפ"מ א"כ בנ"ד אפי' לא נכבשו שניהם יחד רק בזה אחר זה ביש הפ"מ משערין לפי ערך המדומע ע"ד משל כשהדג טמא הוא לערך זית א' והמים הם כשיעור מ' זיתים והדג טהור יש בו כשיעור כ' זיתים יש להתיר הדג טהור כיון שבצירוף המים והדג טהור יש ס' נגד הדג טמא הנפלט למים ע"י הכבישה עיי"ש:
ג עם היתר. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ט' שכ' מהאו"ה דדוקא בדבר לח שייך כבוש אבל ביבש אין דין כבוש כלל ואם הניח ב' דברים יבשים זא"ז אפי' זמן מרובה סגי בהדחה עיי"ש ועי' בסלת למנחה כלל כ"ב דין י"א אות כ"ו לענין כביש בדבש שכ' דלא הוי כבוש רק בדבר לח ומהותך אבל בלא"ה לא הוי כבוש וכ' שכן משמע באו"ה של מהרש"ל עיי"ש ועי' בס' שורש מיעקב הראשון סי' ק"ד אות א' מ"ש בזה והביא מדברי הט"ז באו"ח סוף סי' תרמ"ח ס"ק י"ז שהשיג על הב"ח שמכשיר אתרוג הכביש בדבש ודעת הט"ז לאסור משום כבוש וכ' דבע"כ א"א לתת כלל לזה דבכל דבש לא הוי כבוש אלא דחילוק יש דבודאי יש דבש שהוא קשה ואינו מתנענע בזה לא הוי כבוש אבל אם אינו קשה ומתנענע הוי כבוש עיי"ש וע' במ"ז ריש סי' זה שכתב וז"ל כבישה לא שייך רק דבר גוש בדבר צלול דאז מפליט ומבליע מזה לזה אבל לא בשניהם לחים שבזה מיד כשנתערבו נאסרו וכן לא בשניהם גושים אף שהם לחים קצת אפי' יעמדו ימים רבים כן וכו' ואפי' בשומן כל שהוא קשה לא הוי כבוש אא"כ הוא רך כדאיתא בסי' ק"ד וכו' ושם מבואר דאם הוא רך שהאיסור המונח בתוכו מתנענע ממקום למקום מקרי כבוש עכ"ד וכ' שם עוד דיבש ביבש המונחים מעל"ע ביחד כל שאינו לח ממש ומתנענע אפי' הם לחים קצת אינו אוסר ואפי' נטילה א"צ בדיעבד וכו' ומ"מ לכתחלה יטול כעובי אצבע ועיי"ש עוד במ"ז לעיל סי' ק"ד סק"ג וכ' שם וחמאה שהוא קשה ואין מתנענע לא הוי כבישה ובשו"ת חוט השני סי' ס"ג יראה דחמאה הוי כבישה והמנח"י כלל כ"ב אות י"ט הביאו ואולי ברך ולא בקשה וכו' והכל לפי הזמן והמקום דודאי שומן של בשר בהמה ובזמן הקור אינו רך כל מעל"ע עכ"ל ועי' עוד בפרמ"ג או"ח סי' תמ"ז בא"א סוף ס"ק כ"ג שכ' שם ג"כ לענין שומן אווז ששהה איזה זמן בכלי חמץ דבשומן קרוש לא שייך כבוש עיי"ש ועי' מזה במנח"י שם ס"ק י"ח שכתב דאולי משום דדרך שומן אווז שלא להיות קשה עיי"ש ועי' בשו"ת קנאת סופרים בהשמטות לטוטו"ד סוף סי' י"ב שנשאל ע"ד החמאה העומדת בכלי חרס של בשר בימי הקיץ או בחורף בבית אי הוי כבוש וכ' שם הנה בזה אני מסכים עם הפרמ"ג דבקרח לא הוי כבוש אבל חמאה שעומדת בקדירה של בשר בימי הקיץ או בחורף בבית שידוע שנמס החמאה מחמת החום כ"כ עד שנעשה טופח ע"מ להטפיח דהוי כבוש עיי"ש אמנם לפמש"ל מהפרמ"ג דבעינן שיהי' החמאה מתנענע הנה זה לא שכיח גם בימי הקיץ וגם במדינות החמים שמצוי לפעמים שהחום בימי הקיץ מתגבר עד שנתרכך החמאה קצת מחמת החום מ"מ הלא אין החום שולט כ"כ עד שיהא נמס החמאה רק ביום אבל בלילה נתקרר האויר ואינו שולט כ"כ שיהא נמס החמאה וא"כ לא הוי כבוש מעל"ע כיון שהלילה מפסיק בינתיים שאז אינה לח כ"כ שיהי' טופח ע"מ להטפיח ועי' בפרמ"ג או"ח סוף סי' תמ"ז (בד"ה ודע עוד) שהביא מתשו' בית יעקב סי' צ"ט שכ' דכשיש טופח ע"מ להטפיח הוי כבוש וכ' שדבריו צ"ע עיי"ש וע' בס' דברי הוראה פרק מ"ד ובדלתי תשובה סק"א מ"ש בזה:
ועיין בשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' כ' שנשאל בכלים שהעכו"ם מקבצין בהם דם בבית המטבחיים לאכלם והביא דברי הפרמ"ג הנ"ל דכבוש לא שייך אלא בנשרה תוך דבר צלול ע"כ בנ"ד כיון שטבע הדם להתקרש בעמדו בכלי איזה שעות ואין בו עוד צלילות דם אלא שנשאר מים צלולים שמתמצים מן הדם ע"כ אם שפכו אותן המים צלולים קודם שעמדו מעל"ע בהכלי בתוך הדם לא הוי כבוש כיון שלא נכבש הדם מעל"ע בהכלי בצלילות אכן אם עמדו המים צלולים עם הדם מעל"ע בהכלי נאסר הכלי דהרי נשרה הדם הקרוש מעל"ע בהכלי תוך המים צלולים והו"ל איסור שנכבש במים מעל"ע תוך כלי דאסור עיי"ש באריכות:
ולענין איסור או היתר הנכבש בחורף במים קרושים וכדומה עפרמ"ג לעיל סי' ס"ט בשפ"ד סק"ס ובסי' זה במ"ז שם שהביא מהמנח"י בתשו' סי' י"ד להתיר בזה משום דבקרח לא שייך כבוש ושכן מסתבר דאין מתנענע וכ"ש כשנקרש כ"כ עד שנעשה כאבן היבש דלא מפליט אלא שהבל"י הביא בשם הא"ז דהוי כבוש אמנם לדינא מדחה הפרמ"ג דברי הבל"י מהא"ז הנ"ל וכ' דלדינא כל שאינו צלול לא הוי כבוש אך בשפ"ד לעיל סי' ס"ט שם הוא חושש למעשה להחמיר ולחוש לדעת הא"ז שהביא הבל"י אמנם במ"ז כאן כתב בהחלט להלכה להקל בזה בהפ"מ עכ"פ ולא כתב דלמעשה יש להחמיר עיי"ש ועי' בס' דרכי הוראה שם שהביא מתוספתא ערוכה שמבואר כדברי המנח"י דבקרח לא שייך כבוש עיי"ש ועי' בחוו"ד שם ובתשו' קנאת סופרים בהשמטות לטוטו"ד סוף סי' י"ב וביד יהודה שם שכ' כן בהחלט לדינא דאין להחמיר בזה כלל עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ב בשאלה הג' שעמד בחורף בזמן הקור בחצר חבית שמחזקת שלשים הין והיה בה מים רק לערך שליש דהיינו עשר הין ונקרש ונגלד ונעשה כל המים קרח מראשו עד שולי החביות עד שלא הי' אפשר לשבור הקרח כלל ולקח את החבית לבית וצוה לשפוך מים על הקרח תמיד ובכן שפכו עליו מים עד שני שבועות ואחר שני שבועות נמלך הבעה"ב להשליך את הקרח חוצה ואחר ששאבו כל המים מן החביות חצבו את הקרח בקרדום לחתיכות להשליך את הקרח חוצה וכאשר שברו את הקרח חוצה נמצא שונרא מתה בתוכה והיתה ג"כ קרושה שהקרח היה מקמץ את הנבילה שהיתה מונחת באמצע הקרח ונשאל על כל הכלים של הבעה"ב שהשתמשו במשך הימים במים שבחבית וכ' שם ג"כ דמחמת שהי' נכבש בתוך הגלד אין חשש דלא שייך דין כבוש רק בדבר לח ולא כשנקרש ונגלד ואין חשש בזה רק שמא הי' השונרא מתה קודם שנגלד ונשתמשו בהמים גם משום זה אין לאסור דהוי ספק כבוש וכיון שלא נודע רק לאחר מעל"ע שנשתמשו בהכלים הרי לא נודע הספק רק לאחר שנעשה מדרבנן וכו' וגם יש לצרף לזה עוד הספק הב' שם מתחלה כשנפלה החתול בכל זמן שהיא מונחת טרם שנקרשה הי' הרבה מים בחביות עד שהי' ס' כנגדה תמיד לכן כל הכלים מותרין בפשיטות עיי"ש. ועיי"ש עוד ביד יהודה שכ' דמ"מ כל זה הוא רק בהיה המים קרושים ועומדים כל המעל"ע בשלימות מחמת הקור והקרח אבל אם נפשר בתוך המעל"ע שפיר מצטרף גם הזמן שהי' בתוך הקרח והכפור למעל"ע ואמרינן שהוא מפליט ומבליע ואוסר עיי"ש:
ד היתר. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ל"ה בעובדא שהעמידו קדירה מלאה שומן בקערה ושפכו מעט חלב תחת הקערה עד שנשרה שולי הקערה ומעט דפנות בחלב ונשרה בו מעל"ע ואסר השומן שהוא נגד החלב עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק ריש סי' זה שהשיג עליו והעלה דבע"כ לא הוי כבוש אא"כ אותו דבר שנכבש הוא מסובב מהמשקה שהמשקה מסבב החתיכה ואין הפסק ביניהם אבל אם יתן כלי מלא חלב בתוך בשר או שומן קרוש וישהה בו מעל"ע לא יעלה על דעת שום אדם לאסור וכן אם ישרה כלי עם שומן קרוש מעל"ע בתוך חלב ברור הוא דרק הכלי נאסר מהחלב אבל השומן שבו שרי כיון דהוא לא שרה בתוך החלב כלל דהכלי מפסיק בינו ובין החלב אכן אם הי' בהקדירה שומן צלול פשוט הוא דצריך שיהי' בהשומן ס' כנגד מקום הכלי שנאסר מהחלב עיי"ש ועי' בפרמ"ג או"ח סי' תמ"ז בא"א סק"ל שכ' דאם נדבק חמץ על נסר של חביות מבחוץ אסור מה שבתוך החביות דכבוש מפליט מכל דופן החביות וגם מהבצק הדבוק עליו ועיי"ש מזה עוד בא"א לעיל סק"ט הרי לפנינו שמדברי הפרמ"ג מבואר דלא כהיד יהודה רק כהחמודי דניאל דגם אם במקום החמץ שמבחוץ אין שם שום לחלוחית שהרי הנסר מפסיק בין החמץ ובין המשקה שבתוך החבית אפ"ה אוסר בכבוש מעל"ע וע' בהגהות חכמת שלמה דיש סי' זה שנסתפק בחבית של חרס או של עץ דק שנשרה בתוך בור של יי"נ או מים אסורים או של חמץ ונשארה החבית שם מעל"ע ובתוך החבית הי' פירות ומיני מאכל וכדומה או להיפך שעמד חבית של יי"נ בתוך קופה של פירות מעל"ע אם נאסרו הפירות או לאו אם נימא כיון דהחבית עצמו בלע מן המשקה האיסור אז גם הפירות נאסרו שבלעו דרך דופני החביות או לאו גם יש להסתפק אם יש חילוק בזה בין משקה למשקה ובין חבית לחבית יעיי"ש במה שמצדד בכל זה אמנם לפמש"ל הנך רואה שכבר החליטו הפרמ"ג והחמודי דניאל דגם בכה"ג הוי כבוש. שוב ראיתי במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה שהביא מחכם א' שהביא ראי' ממתני' דמכשירין דכבוש מעל"ע מבליע גם דרך דופני הכלי מעבר לעבר בין מחוץ לפנים לתוך הכלי ובין מפנים לחוץ וכ' דלפ"ז יש לעיין לענין בשר המונח בכלי והכלי עמדה מעל"ע בתוך חלב אם מהני להבליע החלב בהבשר שבפנים או אולי אין להחמיר רק בחמץ וכיוצא בו דהוי איסור משהו משא"כ בשאר איסורין דלא הוי איסור משהו אין להחמיר בזה דאין לו כח להבליע בכדי נתינת טעם והעתיק שם תשו' הגאון מבערזאן נ"י שהביא מכמה דוכתא דבשאר איסורין אין להחמיר כלל לחוש שיפליט דרך דופני הכלי לתוך האוכל שבפנים ואין חשש לבשר שבתוכו כלל ובע"כ דמה שהחמיר הפרמ"ג בזה הוא משום חומר דאיסור חמץ שהוא במשהו ולא זולת עיי"ש:
ה מעל"ע בצונן. עבאה"ט ופת"ש סק"א שהראה מקום לתשו' מקום שמואל ולשערי תשובה בא"ח סי' תמ"ז ור"ל כי בתשו' מקום שמואל שם כתב דהיכא דהיתרא בלע לא אמרינן כבוש כמבושל אכן בשע"ת שם הביאו והשיג עליו וכתב דאין לסמוך על המקום שמואל בזה דאין לחלק בהא מלתא דכבוש כמבושל בין בליעת איסור לבליעת היתר עיי"ש איברא כי במ"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז ובסי' תנ"א סק"מ כתב כן בשם המרדכי והד"מ דלא אמרינן כבוש היכא דהיתרא בלח עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ב שהביאו ופסק כן בהחלט לדינא דאם עמד בכלי חלב מעל"ע ואח"כ בישלו בה בשר דיש להקל דהיכא דהיתרא בלע לא אמרינן כבוש כמבושל ועיי"ש עוד בדבריו לעיל סי' צ"ג בחידושים ס"ק ז ובביאורים ס"ק ג' והנה בס' מקור מים חיים השיג ע"ד החוו"ד במה שהסכים לדינא עם המ"א בזה והביא כמה ראיות להחמיר עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת בכורי שלמה חיו"ד סי' י"ג שהרבה להשיב ע"ד הגאון מקור מים חיים בז והעלה דהעיקר כמ"ש החוו"ד להקל בזה כדעת המ"א עיי"ש באריכות ועיין בהגהות הגאון ר' ברוך פרענקיל ז"ל על הנו"ב תניינא חיו"ד סי' ס"ז שצידד ג"כ להקל בזה עיי"ש ועי' בס' אמרי בינה (מהגאון מהר"ם איירבאך ז"ל בדיני בב"ח ותערובות סי' י"א שהתפלא עליו דבזה גם להט"ז אסור דכי שנכבש בהכלי חלב בעין והרי בדבר בעין לכ"ע לא שייך נטל"פ והניחו בצ"ע עיי"ש אמנם הנה בפרמ"ג או"ח סוף סי' תמ"ז במ"ז ס"ק י"ט (בד"ה מ' הט"ז) ובא"א שם ס"ק ט"ז ובהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אית ד' כתוב בפשיטות לדינא דגם בכבוש היתר בכלי כגון חלב שכבש מעל"ע בקדירה של מתכות ועירו ממנו החלב ובישלו בקדירה זו בשר אסור הבשר באכילה ובהנאה עיי"ש לדרכו ועי' בדבריו עוד לעיל סי' פ"ז במ"ז סק"א בשאלה דשלש קדירות שכ' דקדירה שהי' כבוש בתוכה חלב מעל"ע ובישלו בה אח"כ בשר בהמה אסור בהנאה ואם בישלו בה בשר עוף ג"כ חלילה להקל דהא אף באיסור דרבנן כבו אוסר בכל הכלי וא"כ אסור באכילה עיי"ש ועי' בשו"ת אבני קודש סי' מ"ש בדברי הפרמ"ג בזה וכתב דבבישל בה בשר עוף אין טעם לאסור וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש:
אמנם הנה בגוף ראית החוו"ד שהביא דהיכא דהיתרא בלע לא אמרינן כבוש כמבושל עי' בשו"ת טוטו"ד קמא סוף סי' ק"ז ובתליתאים סי' רכ"ה וביד יהודה בפיה"א שם ובפיה"ק סק"ד ובס' משמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות כ' ובס' שערי שמחה שער ב' סי' י"ב שהרבו להשיב ע"ד החוו"ד בזה והעלו דהעיקר לדינא שאין לחלק בדין כבוש בין היתרא בלח או איסורא בלע ואם שהה חלב בקדירה מעל"ע ואח"כ בישלו בה בשר נאסר הבשר והקדירה עיי"ש באריכות ובטוטו"ד שם סיים דהמורה להקל בזה הוא טועה בדבר משנה עיי"ש:
ו לעת. עי' בס' באר יעקב לעיל סי' ע"ג שהביא מהצמח צדק סי' קכ"א והמנח"י כלל כ"ד סק"ב ושכן דעת הרב באר עשק דכבוש כמבושל הוא רק במעל"ע אבל אם נכבש יותר ממעל"ע הוי כשלוק שהוא יותר ממבושל והוא ז"ל חולק עליהם דלעולם דינו רק כמבושל עיי"ש באורך:
ז בצונן. ואפי' אין שניהם צוננין רק שהתחתון צונן והעליון חם באופן דאמרינן תתאה גבר ואוסר כ"ק ג"כ אין אוסר בכבוש בכלו אלא במעל"ע ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות א' וה"פ:
ח מקרי כבוש. ולענין אי בעינן שיהי' כבוש מעל"ע רצופין בתוך המים וכן לענין אם נחלפו המים בתוך מעל"ע עי' בפת"ש לעיל סי' ס"ט ס"ק ל"ג ועי' בפרמ"ג בשעה"ת חלק ב' ריש פרק ג' שכ' וז"ל וכבוש מקרי ששהה דבר גוש בדבר צלול כ"ד שעות רצופין הא הפסיק בינתיים אף שע"י צירוף יהי' יותר מכ"ד שעות אפ"ה לא מקרי כבוש עכ"ל וכ"כ בפרמ"ג או"ח סי' תע"ג בא"א ס"ק י"ד עיי"ש ודבר זה מבואר בש"ך בנקה"כ להלן סי' קל"ה ס"ק ט"ז עיי"ש אמנם במ"ז ריש סי' זה הביא מדברי המנח"י כלל כ"ד אות ב' שכ' בשם ח"ז מהרא"ש ז"ל דאם תוך מעל"ע שפכו המים ונתנו מים אחרים אף שהי' בצירוף מעל"ע שלם יש להקל וכ' דבמקום הפ"מ יש לסמוך ע"ז להקל דבעינן מעל"ע רצופין עיי"ש יותר מזה כתב בתשו' מעיל צדקה סי' ל"ה וכמדומה שנוהגין להתיר אם נלקח החתיכה תוך מעל"ע זמן מיעוט אפי' אם החזיר לאותן המים עצמן כל שלא נשרו מעל"ע בפעם א' בלי הפסק עיי"ש והביאו בחידושי הגרעק"א לדינא ומבואר מדבריהם דר"ל אפי' שלא בהפ"מ וכ"כ בחוו"ד בחידושים סק"ב בפשיטות לדינא דדוקא מעל"ע בלא הפסק בעינן אבל ע"י צירוף לא הוי כבוש עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ע"ט מה שהאריך בזה והעלה דחשיב כבוש דלא בעינן דוקא שיהי' מעל"ע בלא הפסק כל שעכ"פ בצירוף הי' מעל"ע אסור עיי"ש וכ"כ בשו"ת שמן רוקח מהדורא תליתאי חיו"ד סי' י"ד עיי"ש אמנם בש"ע התניא באו"ח סי' תע"ג סעי' כ"ט פסק דלא הוי כביש כמבושל רק כששהה מעל"ע רצופין אבל לסירוגין לא מהני עיי"ש, וכ"כ בשו"ת חתם סופר חיו"ד סוף סי' פ"א בפשיטות עיי"ש ועי' ביד דוד בהגהות ב"י אות ה' ובשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' פ' ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' קכ"ב (בד"ה ובגוף הדין) מ"ש לענין כבושה בסירוגין ועי' בעקרי הד"ט חיו"ד סי' ד' אות י"ט מ"ש בזה והביא דברי הרב חקרי לב הנ"ל וכ' דחומרא יתירה הוא ואין להחמיר כלל עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א לעיל סי' ס"ט ס"ק ס"ד וכאן ריש סי' זה מ"ש בזה והעלה דאם שהה בינתיים בין מים למים והי' בהפסק בלא מים כ"כ כזמן שהי' שרה במים מתחלה אז אין לחוש כלל דאז נתבטל כל הפעולה שעשה בו המים ברכיכו וחזר ונתייבש וצריך להתחיל מחדש לרככו משא"כ אם לא שהה כ"כ אז יש להחמיר שלא במקום הפ"מ וכל זה הוא אם שהה עכ"פ כרגע בין מים למים אז יש מקום להקל בהפ"מ וכאמור אבל אם לא שהה כלל בין מים למים דינו ככבוש לכל דבריו וגם כתב דלא בעינן דוקא שישהה באותן המים עצמן דגם במימות מחולפין הו"ל כבוש עיי"ש באריכות אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רי"ד שנשאל במעיין שנפל לתוכו נבילה וכמה בני אדם שאבו מן המים הללו ובישלו ואפו ממנו ואח"כ נודע שהי' כבוש שם בהבאר כל משך זמן ויש שאלה על כל הכלים ששמשו בהמים מן המעיין הזה בכל משך הזמן ההוא והשיב להתיר דכיון שניתוסף בהבאר בכל פעם מים חדשים אין לו דין כבוש כלל ועיי"ש עוד להלן בסימן רכ"ו שכתב ג"כ להקל בכעין זה עיי"ש ועי' בס' דלתי תשובה לעיל סי' ס"ט ס"ק פ"ג שהביאו ונותן פנים מסבירות לדבריו להקל בזה ושכן הוא דעת השב יעקב והמנח"י והפרמ"ג וכ"כ בתשובת ח"ס חיו"ד סי' פ"א עיי"ש אמנם עיין בס' מגדים חדשים כאן אות ד' שהביא דברי הטוטו"ד הנזכר ומפקפק בדבריו ומצדד להחמיר בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ט (ס"ק רנ"ד) וסי' ע"ג (ס"ק ל"ג):
עיין בשו"ת זכרון צבי מנחם סי' י"ד שכ' שם רב א' דע"כ לא כתבו האחרונים דבסירוגין לא חשוב כבוש אלא כשהי' ס"ה בין כל הכבושות רק מעל"ע אבל כשהי' ס"ה הכבושה כמה מעל"ע אז אף דלא הי' בכל הכבושין מעל"ע א' רצופין רק שהי' כמה מעל"ע בסירוגין כ"ע מודים דדינו ככבוש גמור דהא חוש הראות מעיד על זה עיי"ש ועי' בשדי חמד בחלק הכללים מערכת הב' סוף כלל מ"ד שהביאו וסיים דמדברי החתם סופר חיו"ד סי' פ"א מתבאר דגם בכה"ג לא חשוב כבוש והניח בצ"ע לדינא עיי"ש:
ט מקרי כבוש. עי' בעקרי הד"ט חלק או"ח סי' י"ח אות כ' שכתב וז"ל עוד חידש לנו הרב יכין ובועז חלק א' סי' קמ"ב דין מחודש בזה וכו' דלא אמרינן כבוש כמבושל רק בדברים חיים שנכבשו או אפי' בדברים מבושלים שנכבשו במשקים אחרים שלא נתבשלו בהם אמנם דבר מבושל שנכבשה בצונן במשקין עצמן שנתבשל עמה לא אמרינן כבוש כמבושל והביא ראי' על זה עכ"ל, והנה חפשתי בשו"ת יכין ובועז במקום שציין שם הרב עקרי הד"ט ועוד בכמה מקומות ולא מצאתי, שום דיביר מזה כלל ועי' בשו"ת תפארת צבי חאו"ח סי' כ"ד שכתב שם אגב אורחי' וז"ל והרי הדין זה שייך נמי בשאר איסורין דמשערין בס' אם נצטנן התבשיל ונתמעט ההיתר שעכשיו אין ס' ודאי יאסר מחדש אם נכבש שיעור כבישה ולא שמענו לחלק עבור שכבר נתבשל עם איסורו שלא יבלע עכשיו בכבישה עכ"ל הנך רואה דפשיטא לי' להגאון תפארת צבי הנזכר להיפך מדברי העקרי הד"ט בשם היכון ובועז שוב ראיתי בשו"ת יד יוסף סי' ס"ז שנשאל בעובדא שנפל חלב (ר"ל בציר"י) לתבשיל של בשר והי' בהתבשיל ס' כנגד החלב שנפל ונצטנן התבשיל ונשפך מתוכו קצת רוטב באופן ששוב לא הי' ששים כנגד החלב שנפל לתוכו ועמד כך מעל"ע והמורה התיר התבשיל ועמדו עליו עוררים והוא הביא דברי הרב תפארת צבי הנ"ל ודברי העקרי הד"ט הנ"ל וכתב שיש מקום לדברי המורה שיפה הורה להתיר עפ"ד העיקרי הד"ט הנ"ל דבכה"ג לא שייך כבישה כיון שכבר נתבשל הבשר בהרוטב ההוא מכבר אמנם בן המחבר כתב שם בדברי הפרמ"ג באו"ח סי' תמ"ז במ"ז ס"ק י"ח ומדברי הבאה"ט באו"ח שם ס"ק ל"ג דמבואר מדבריהם דגם כשכבר נתבשלה בהרוטב ההוא אם חזר ונשתהה באותו הרוטב מעל"ע שייך בו דין כבוש כמבושל עיי"ש ועי' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה בסיף הס' שכ' שבא לפניו עובדא שבישלו דגים קטנים הרבה בכלי אחד בע"ש והוריקו מהם מעט לצורך ליל שבת ובמוצאי שבת לקחו את השאר לאכול ומצאו דג טמא קטן ונשאל על הדגים ועל הכלים הביא מדברי העקרי הד"ט הנזכר והביא על זה מתשו' תפארת צבי הנ"ל דלא שמענו לחלק שלא יבלע ע"י כבישה אחר שנתבשל עם האיסור וגם דברי הרב יד יוסף בתשו' שם והוא כ' דאם כי אין להעמיד יסוד ע"ד התפארת צבי כי לא שמענו אינו ראי' וגם כי כבר מקובל בידינו שלא שבקינן ודאי של פוסק אחד בשביל ספיקו של פוסק אחר על כל זה כיון שמדברי הפרמ"ג נראה שהחמיר בזה וכמ"ש בן המחבר יד יוסף שם ע"כ עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אך בנ"ד שהי' עוד ספק שמא לא נכבש מעל"ע התיר מטעם ס"ס שמא הלכה כהיכין ובועז ושמא לא נכבש מעל"ע עיי"ש אמנם לאחר החיפוש בספרים ראיתי שכבר עמדו על מבוכה זו גדולי המחברים דהנה בשו"ת פרי צדיק ולהרב מהרי"ש צרור ז"ל) סי' י"ט כתב לדינא דלא אמרינן כבוש בדבר מבושל וכמו דלא אמרינן אין צלי אחר בישול ולא בישול אחר בישול ולא בישול אחר צלי ה"נ אין כבוש אחר ביכול עיי"ש באריכות ומבואר מדבריו דלאו דוקא אם נכבש אח"כ בהרוטב שלו שכבר נתבשל בו אלא גם אם נכבש במים שלא נתבשל מעולם לא שייך בו דין כבוש כל שהבשר כבר נתבשל אמנם בס' ערך השלחן הספרדי בסי' זה אות ב' הביאו והשיג עליו והעלה דדוקא לענין שבת שייך דבר זה דאין בישול אחר בישול או אתר צלי עי' בדברינו לעיל סי' פ"ז (ס"ק ד') משא"כ באיסור התלוי בנתינת טעם פשיטא דאפי' לאחר הבישול חוזר ליתן טעם ע"י בישול אחר וממילא דבודאי גם כבוש שייך בבישול עיי"ש בדבריו הנאמרים בטוב טעם וגם בלא"ה כבר כתבתי לעיל כי לא מצאתי ביכין ובועז במקום הזה שום דבר מזה כלל לכן חלילה לסמוך על דברי הרב עקרי הד"ט והרב פרי צדיק הנ"ל להקל בזה כלל כיון שמסתבר יותר דברי המחמירים וכיון דקיי"ל דכבוש הוא מדאורייתא (כמש"ל ס"ק י"ג) ע"כ בודאי אין לסמוך להקל בכבוש על דבר שאין לו מקור בש"ס ופוסקים הראשונים:
י מקרי כבוש עי' בשו"ת יד יוסף שם מ"ש באיסור שנכבש בהיתר והי' ששים ואח"כ נתמעט ועי' בשו"ת חסד לאברהם תניינא חיו"ד סי' ל"א שנשאל בענין זה באיסור שנכבש בהיתר מעל"ע והי' ששים בהיתר נגד האיסור ואח"כ נתמעט מההיתר עד שאין ששים אי חוזר ואוסר ההיתר אף שלא שהה אח"כ שיעור כבישה כי כבר נתעורר הטעם במעל"ע הראשון שנכבש לצאת ולהבליע בהיתר בלי עכוב או דבעינן שיעור כבישה שנית אחרי שנתמעט ההיתר והעלה דלכל השיטות לאחר שכבר שהה מעל"ע אינו בולע שנית עד שישהה מחדש מעל"ע דבכבוש מעל"ע רצוף ממשיך הטעם מהאיסור ובכלות המעל"ע כלתה המשכת הטעם והוא יוצא ממנו וכיון שכלה יציאת הטעם ונתבטל כששוהה אח"כ צריך עוד מעל"ע לפליטה ולבלוע חדשה ועיי"ש עוד שכתב שיש לחקור בענין זה באיסור שנכבש בכלי יותר ממעל"ע ונטלו אח"כ האיסור מתוכה ואחר זמן בישלו בה היתר אי חשבינן מעל"ע משעה שנטלו האיסור מתוכה וכל שלא שהה מעל"ע מנטילת האיסור חשוב בן יומו או דלמא דכיון דקודם שנטלו האיסור ממנה כמה שעות כלה מעל"ע שנכבש האיסור בהכלי ואותה הבליעה שבלעה הכלי בכלות המעל"ע כבר נפגמה ע"י שהיית מעל"ע ואף ששהה האיסור בתוכה איזה שעות אח"כ כיון שלא שהה מעל"ע מחדש אין כאן פליטה מחדש וא"כ ההיתר שבישל בתוכה אח"כ מותר שהרי הו"ל אינו ב"י מזמן הבליעה ועיי"ש במ"ש בזה וכתב דלשיטת הרא"ם שהפליטה והבליעה באים כאחד בסיף מעל"ע פשיטא דחשבינן מעל"ע משעה שכלה המעל"ע מהכיבוש וכששהה אח"כ צריך מעל"ע מחדש לבליעה חדשה אכן לשיטת החו"י והפלתי שהפליטה הוא מעט מעט בהמשך הכ"ד שעות וכו' שפיר י"ל כשהוציא האיסור מהכלי ע"ד משל בשעה עשירית אז יש בו בליעה חדשה שאינה פגומה מה שבלע בהמשך כ"ד שעות טרם שנלקח האיסור מהכלי אף שנבלע האיסור בהכלי קודם שעה עשירית מעל"ע מ"מ אינו נח מלבלוע מעט מעט בכל רגע ובהמשך הכ"ד שעות נבלע כדי נתינת טעם וכיון שלא שהה אחר שעה עשירית מעל"ע הוי הכלי בן יומא ואוסרת ההיתר שנתבשל בתוכה וסיים דלהלכה נראה להחמיר כשיטת החו"י כי דבריו מסתברין שהבליעה באה מעט מעט וחשבינן מעל"ע משעה שהוציא האיסור מתוכה עכ"ל ועי' בשו"ת מהרי"א הלוי חלק א' סי' י"ג שנשאל בענין זה כשנתמעט ההיתר לאחר מעל"ע ונשאר האיסור בפחות מששים ושהה כך זמן מועט אם יש לחוש דלאחר שנתמעט ההיתר בלע מהאיסור אף בזמן מועט ועיי"ש במה שמצדד בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש באריכות ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הנכפל אות ל"ו שכתב וז"ל איסור שנשרה בהיתר מעל"ע והי' ששים בהיתר נגד האיסור ואחר מעל"ע לקחו מן ההיתר עד שלא היה ששים נראה דנאסר תיכף אע"פ שלא שהה מעל"ע אחר שלקחו דהא הבליעה הוא אחר מעל"ע ובלאחר מעל"ע תמיד וכו' וה"ה יין נסך אם נכבש יין כשר בכלי כשר או עם דבר כשר ואחר מעל"ע נגע בו נכרי נאסר הכלי או ההיתר תיכף וה"ה לענין חמץ בפסח אם נכבש קודם פסת והגיע פסח אע"פ שלא שהה וכבוש בפסח נאסר תיכף עכ"ל: ועיין עוד בחמודי דניאל שם אות כ"א שעמד על המחקר אם שרו בשר במים מעל"ע ואח"כ נתנו חלב לתוך המים אם נאסר הבשר תיכף כיון שלא נשרה בחלב מעל"ע ומצדד להחמיר וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שהביאו והעלה לדינא בפשיטות דאם שהה מים בכלי מעל"ע ואח"כ נפל בו איסור לח מיד נבלע האיסור בהכלי כאלו היה האיסור בהכלי מעל"ע וה"ה בשר ששרה מעל"ע במים ואח"כ נפל בו חלב נמי נאסר מיד עיי"ש אמנם יעוין בס' ערוגות הבושם לעיל סי' ס"ט ובשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רכ"ו שדעתם להתיר בזה דאינו נאסר אא"כ חזר ושהה מעל"ע מעת שנפל האיסור עיי"ש באריכות ועי' בדלתי תשובה לעיל סי' ס"ט ס"ק פ"ג שנותן פנים מסבירות לדינא כדעת המקילין בזה ודלא כהיד יהודה עיי"ש וצ"ע:
יא כבוש. עבאה"ט מ"ש מהאו"ה דכלי נאסר ע"י כבישה ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ז (ס"ק י"ב) ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ע"ז וע"ת שהאריך בזה בכמה דפין ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' מזה בס' בית יהודה (להמהר"י עייא"ש ז"ל) דף קט"ו ע"א ובס' ערך השלחן באו"ח סי' תמ"ז אות י"ט ובס' שרי חמד חלק הכללים מערכת הב' כלל מ"ה. איברא כי במ"ז ריש סי' זה הביא בשם האורח מישור שמצא כתב מהט"ז דאם נכבש איסור בכלי של היתר אינו אוסר רק כדי קליפה דאין כבוש מבליע בכלי יותר מכ"ק לכן אם בישלו בה אח"כ תבשיל שרי דיש בתבשיל ס' נגד הקליפה אבל לדינא כ' הפרמ"ג שם שאין לסמוך על זה כי הט"ז בעצמו כ' לעיל סו' צ"ג סק"ב להחמיר וכן הלכה דבכולה משערין דכבוש מפליט ומבליע בכלי בכולו ואוסר עיי"ש וכ"כ בבינת אדם שער או"ה סי' ע"ז לדינא דאיסור שנכבש בכלי היתר מעל"ע ודאי נאסר הכלי כולו אך כ' דבע"כ ר"ל רק במקום שהציר נוגע אבל למעלה ממנו בודאי לא נאסר דלא חמיר כלי מאוכל שאינו נאסר אלא מה שבתוך הציר ולא למעלה ממנו אלא דכוונתו דאוסר כילו ר"ל מעבר לעבר לאפוקי דלא נימא דאינו אוסר אלא כ"ק עיי"ש ועי' במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות כ' בעובדא שלקחו קדירה של חלב ועמדו בה חלב מעל"ע ואח"כ עירו ממנה החלב וטעו וחממו בה גריווי"ן של שומן עיף ועירבו בכף בשר ואח"כ לקחו הגריווי"ן ונתנם לקדירה של בשר עם דוחן ולא הי' ס' נגד הגריווי"ן ואח"כ עירו ממנה התבשיל דוחן וחזרו ובישלו בה בשר תוך מעל"ע וגם בהבשר לא הי' ס' נגד הגריווי"ן והאריך בזה והעלה דכיון דקיי"ל דכבוש בכלי אוסר כל הכלי א"כ בנ"ד שהחמו הגרייוי"ן אצל האש תיכף אחר שהוריקו החלב פשיטא דנאסרו וכשנתנו אותם אח"כ לקדירת בשר עם דוחן ולא הי' ס' נגדם נאסרה הקדירה עם הדוחן וגם הבשר שבישלו בה אח"כ תוך מעל"ע נאסר מהקדירה כיון דלא הי' בו ס' אפי' נגד הגריווי"ן שנבלע בקדירה ואח"כ העתיק שם תשו' הגאון מבערזאן נ"י שצידד להקל ולהתיר הבשר שנתבשל בו אח"כ יען הי' הגריווי"ן של שומן עוף והי' טגון וגיבב שם כמה צדדי היתר וסיים אבל הדוחן והקדירה אין להתיר עיי"ש באריכות ועי' בס' שערי שמחה שער ב' סי' י"ג וי"ד בעובדא שבישלו בקדירה גדולה בשר ולאחר שהוריקו הבשר והרוטב מהקדירה טעו ושכחו ושמו בתוכה חלב והיה נכבש בתוך הכלי של בשר מעל"ע ונמכר החלב להרבה אנשים והם בישלו את החלב ויש שאלה על כל הכלים של הקונים ויש הפ"מ ודעת השואל להקל כיון דבלא"ה הט"ז והש"ך מקילין דלא שייך כבוש בכלי ואף שהאחרונים חולקים על זה מ"מ עכ"פ יש לצרף דבריהם לדעת האחרונים שצידדו לומר באיסור דרבנן שנבלע בכלי יש להתיר לאחר ששהה הכלי מעל"ע דלא שייך לגזור בזה אינו ב"י אטו ב"י דהוי גזירה לגזירה אך השואל דחה היתר זה דכיון שבישלו החלב אח"כ ממילא נאסרה החלב לאחר הבישול מן התירה כמ"ש החוו"ד סק"ה דספק כבוש אף דמותר בבב"ח כיון שהוא מדרבנן מ"מ אסור לבשלו אח"כ וכו' והוא ז"ל האריך טובא והעלה להתיר הכלים דבאמת בנ"ד גם להחולקים על הט"ז והש"ך ואוסרים כביש בכלי זה רק בשאר איסורים אבל בב"ח לכ"ע מותר כבוש בכלי אפי' מדרבנן ובלא"ה נראה דהעיקר לדינא כהט"ז והש"ך והמ"א כמ"ש החוו"ד עיי"ש באריכות:
ולענין אם יש חילוק בין כלי לכלי בזה שכ' הבאה"ט מהאו"ה דדוקא כלי עץ וחרס נאסר ע"י כבוש עי' בשו"ת חוט השני סי' ס"ז שכתב. בפשיטות לדינא דדוקא כלי עץ וחרס בולעים בכבוש מעל"ע אבל כלי אבנים אינם בולעים ע"י כבוש כ"א ע"י רתיחת האור עיי"ש אמנם יעוין במנח"י כלל ג' סק"ה מ"ש בזה והעלה דלדינא אין לחלק בין כלי עץ וחרס ובין כלי ואבנים בכ"מ נאסר ע"י כבוש עיי"ש ודע שיש חילוק בין כלי חרס חדש לכלי חרס ישן דכל מ"ש כאן דבכלי חרס צריך מעל"ע הוא רק בכ"ח ישן אבל בכלי חרס חדש קיי"ל לעיל סי' צ"ג שהוא בולע גם בפחות ממעל"ע. ופרטי דין כלי חרס חדש או ישן וגם איזה נקרא כלי חרס חדש ואיזה נקרא כ"ח ישן נתבאר לעיל בסוף סי' צ"ג בבאה"ט ופת"ש (ובדברינו שם) וגם נתבאר שם שיש חילוק בין כ"ח פשוט ובין כלי חרס גלייזיר"ט עיי"ש ועי' בדברי יוסף סי' תרכ"ו וסי' תשל"ג:
ולענין כלי זכוכית עי' במ"ז שם שכ' דהמקיל בהפ"מ בכלי זכוכית שלא מהני בי' כבוש אפי' בשהה מעל"ע לא הפסיד עיי"ש ועי' ביד יהודה ריש סי' זה מ"ש בזה והעלה בהחלט לדינא דבכלי זכוכית אין שייך כבוש כלל אפילו בדברים חריפים הרבה עיין שם וכן נוהגין כל בעלי הוראה להקל להדיא בזה:
ולענין כלי מתכות עי' בשו"ת חוט השני שם שכ' דכלי מתכות לא דמי לכלי עץ וחרס דכלי מתכות אינם בולעים ע"י כבוש כ"א ע"י רתיכות האור עיי"ש וכ"כ בשו"ת מקום שמואל סי' ל"ז (הנכפל) דכלי מתכות אינו בולע בכבוש וכ' שכן הי' עובדא לפניו ביורה של נחושת שעמד בה איסור לח צונן מעל"ע ואחר שהוריקו האיסור מהיורה בישלו בה תבשיל ונשאל במעמד כל לומדי העיר והורה להתיר התבשיל ומברר טעמו ונמוקו והעלה בראיות דכלי מתכות אינו בולע בכבוש אליבא דכ"ע עיי"ש אמנם יעוין במ"ז ריש סי' זה שכתב שזה תלוי במחלוקת הפוסקים עיי"ש ובמ"ז לעיל סי' צ"ג סק"ב (בד"ה הט"ז) כ' להלכה דכבוש מעל"ע אוסר גם כלי מתכות עיי"ש אכן במ"ז לעיל סוף סי' ס"ח (בד"ה ואכתי) כתב דמ"מ אם עמד איסור לח ביורה נחושת מעל"ע ואח"כ בישלו בה יש לצדד להתיר התבשיל כיון דבלא"ה יש דעות דכבוש בכלי אינו אוסר כ"א כדי קליפה ואף דלא קיי"ל כן מ"מ בכה"ג יש לצרף לסניף עיי"ש אולם בחוו"ד בחידושים סק"ג כ' בהחלט דכלי מתכות אינו נאסר ע"י כבוש עיי"ש ועי' ביד יהודה ריש סי' זה מ"ש בזה והעלה לדינא דבכלי מתכות אין לאסור כבישה זולת בדבר שיש לו חריפות קצת כגון יין וחומץ וכדומה אבל לא במים וחלב ושמן וכיוצא ואם הוא מצופה בפנים היטב שקורין גלייזיר"ט יש להתיר אפי' בכבוש בדברים חריפים הרבה עיי"ש:
יב כבוש. עי' בשו"ת הרי בשמים תניינא סי' רי"ב שהוכיח דכל דבר שהוא סגור מכל צד ואינו מגולה לאויר לא שייך בו דין כבוש והביא ראי' מדברי הש"ך לעיל סי' צ"ט סק"א שכתב מהאו"ה וש"פ דקליפות ביצים של איסור מצטרף עם ההיתר לבטל פנימיות הביצה של איסור ומדוע לא נימא דכששהתה הביצה בקליפתה מעל"ע לאחר שנולדה נאסרה גם הקליפה מלחלוחית הביצה מכח כבוש ובע"כ דכיון שהוא מכוסה מכל צד ואינו מגולה לאויר לא שייך בו דין כבוש ומה"ט כ' בדבר שנשאל על אודות הקליפה הנקרא מושע"ל שגדל בתוכה שרץ המים הנקרא אויסטע"ר בל"א שמבשלין אותה עד שנעשה לטיט ומתקנין בטיט הזה כלים שבורים שמתחברים השברים ע"י הטיט הזה דכיון שנכבש השרץ בתוך הקליפה בעודו במים הרי בלעה הקליפה מהשרץ ע"י כבוש כמו כלי שנכבש מעל"ע באיסור ויאסר הטיט אח"כ את הכלים שמבשלין בהם ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה להתיר מכמה טעמים וא' מהטעמים הוא כיון שהשרץ סגור בתוך קליפתו אע"פ שמתמצה הלחלוחית מגופו של שרץ אין הקליפה בולע ממנו מכח כבוש כיון שאינו מגולה לאויר עיי"ש ודבריו תמוהין לפענ"ד דפשיטא לי' דכשהוא מסוגר ואינו מגולה לאויר לא אמרינן בי' כבוש כמבושל דמה יענה להא דלעיל סי' פ"ז סעי' ו' דחלב הקיבה שנשאר בהקיבה מעל"ע לאחר שחיטה חשוב כבוש והרי שם החלב שבקיבה סגור בהקיבה ואינו מגולה לאויר וכן בהא דכחל בסי' צ' שכתב הרמ"א בסוף סעי' ג' דאם הניחו כך שלם עם החלב מעל"ע לא הוי כבוש וכ' הט"ז ס"ק י"ב שם בשם האו"ה משום דחלב שחוטה מדרבנן ומשמע דאם הי' מדאורייתא היה אסור משום כבוש והרי שם החלב סגור וסתום בתוך הכחל ולא נראה לחוץ ואם רוצין להוציא החלב צריך לקרוע הכחל ולטוח בכותל עד שיפליט ובע"כ דלא קיי"ל לחלק בכך שוב ראיתי בשו"ת רב טובך חלק א' סי' מ"ט שהעתיק תשו' הגאון מהרש"ק ז"ל במה דשכיח שהנשים משהים. האווזות מעל"ע לאחר שחיטה ואינם חוששין לאסור הלב משום שנכבש בדם הכנוס בתוכו וכמו בחלב הקיבה ובכחל הנ"ל וכתב לחלק דבע"כ לא שייך כבוש רק אם נשרה היתר באיסור או איסור בהיתר שלא נולדו שניהם ביחד בטבעם משא"כ בדם הלב כיון שמעצמו בטבעו הוא ביחד עם הלב לא שייך כבוש ולא דמי לחלב שבתוך הכחל שבא מדם שבאברים ונעשה חלב ובא לכחל אבל דם הלב שהוא נולד ונעשה כלב עצמו וכל מה דהוי ממנו בעצמו לא שייך כבוש עיי"ש ולפ"ז ממילא מובן הא דקליפת ביצת טריפה אע"פ ששהתה מעל"ע לאחר שנולדה לא נאסר מטעם כבוש משום לחלוחית הביצה שבתוכה משום דנולדה עמו והוא עמו תמיד בטבעו וממילא פתרון גם להשאלה בדבר הטיט שמתקנין בו הכלים הנ"ל דלא נאסר הקליפה מהשרץ כיון שנולד עמו וכאמור ועי' מזה בדברינו לעיל סי' מ"ח (ס"ק י"ב) ובסי' ס"ט (ס"ק רל"ג וס"ק רנ"ב):
יג והרי הוא כמבושל ולענין אי כבוש הוי דאורייתא עפרמ"ג בשער התערובות חלק ב' ריש פרק ג' ובמ"ז ריש סי' זה שכ' דכבישה מעל"ע בצונן האוסרת הוא מה"ת חוץ מבב"ח עיי"ש וכ"כ בש"ך לעיל סי' פ"ג ס"ק י"ד להדיא עיי"ש ועי' בפלתי סק"ז ובכרתי סק"ב ובחכמת אדם כלל נ"ח סעי' א' ובגינת וורדים חיו"ד כלל ו' סי' כ"ב ובשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' צ"ג (בד"ה והנה בצל"ח) והנה בשו"ת ברך משה הספרדי סי' ל' גבי כבישת דגים טהורים עם טמאים כ' דכבוש כמבושל הוא רק מדרבנן עיי"ש והביאו ביד דוד לעיל סי' פ"ז בהגהות ב"י אות כ"ו עיי"ש אמנם יעוין בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת כ' כלל מ"ג שהתפלא עליו שהוא נגד דעת כל הפוסקים דס"ל בפשיטות דהוי דאורייתא בשאר איסורים עיי"ש ועי' בט"ז סי' פ"ג סק"ו ובש"ך שם ס"ק ט"ו ובסי' ק"ז סוף סק"א גבי דגים טמאים שכ' דאע"ג דצירן הוא מדרבנן מ"מ טעמן היוצא ע"י כבישה הוי דאורייתא עיי"ש ועפת"ש סי' פ"ג שם סק"ה ובס' ק"ז שם סק"א מ"ש בזה מהמנח"י והנו"ב שהשיגו על הש"ך ועי' בחוו"ד כאן בביאורים סק"ב ועי' במקור חיים סי' תמ"ז בחידושים ס"ק ט"ז שכ' דהעיקר לדינא להחמיר דטעם היוצא ע"י כבוש הוי דאורייתא עיי"ש וכ"כ בגנזי יוסף על הפתיחה הכוללת חלק ג' אות י"ח ס"ק פ"ב לדינא עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ג ס"ק מ"ו):
יד הוא כמבושל. עבאה"ט מ"ש לענין אם נכבש היתר בכלי איסור שהט"ז מתיר כיון שבשעה שנעשה כבוש הוי נטל"פ ועי' בפר"ח סק"א שמתמה על הט"ז שסותר א"ע למ"ש לעיל סי' ס"ט ס"ק מ"א ולדינא כ' להחמיר בזה כיון שהכבישה נעשה בסיף המעל"ע ונטל"פ לא נעשה רק לאחר מעל"ע עיי"ש ועי' באורח מישור לעיל סי' ס"ט סק"א מ"ש לתרץ דברי הט"ז באופן שאין דבריו סותרין זא"ז עיי"ש ועי' בערך השלחן באו"ח סי' תמ"ז אות י"ט ובשפ"ד לעיל סק"י מ"ש בזה ועי' בספר עולת שבת באו"ח סי' תמ"ז סעי' ח' מ"ש בזה ודעתו להחמיר וכתב ג"כ במ"ש הפר"ח דבסוף מעל"ע נעשה כמבושל ואז הוא עדיין נ"ט לשבח דנטל"פ לא הוי רק לאחר מעל"ע ולאפוקי מדעת הש"ך שהבין דנעשה נטל"פ וכבוש ביחד עיי"ש ועי' במנח"י סוף כלל ג' שהביאו וכ' דהעיקר לדינא כדעת הש"ך והט"ז כאן להקל בזה עיי"ש ועי' במ"א או"ח סי' תמ"ז ס"ק ט"ז מ"ש בזה ולדינא כתב דכשנכבש היתר בכלי איסור מעל"ע מותר דבשעה שנעשה כבוש הוי נטל"פ אם לא בדבר חריף או שנתן ההיתר בתוך הכלי תיכף כשהורק האיסור דאז הפגימה והבליעה באים כאחד אסור עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בחידושים סק"ג לדינא עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ו' מ"ש בזה ודעתו ג"כ להקל כדעת הט"ז והש"ך בזה עיי"ש ובחק יעקב סי' תמ"ז ס"ק י"ט וע' במטה יהונתן בגליון לעיל סי' ע"ט סעי' א' מ"ש בדברי המ"א בזה וכתב דלשיטת המ"א בע"כ לומר דכבוש נעשה כמבושל באותו רגע שבסוף המעל"ע וזה אינו אלא דבשעה חדא או שתים קודם המעל"ע מתחיל הבלוע ואינה נגמרת אלא בסוף כ"ד שעות עיי"ש ועי' בשו"ת חוות יאיר סי' ק"א (דף ק' פ"א) שכתב ג"כ דאין סברה לומר דבכ"ג שעות וג' רבע שעה לא בלע כלל וברביעית שעה אחרונה בלע אלא שבהמשך הזמן בולע אחת לאחת עד שיבלע הרבה הראוי לאסור עיי"ש ועי' השו"ת כתר כהונה סי' ל"ו מ"ש בזה והתפלא ע"ד החו"י הנזכר וכתב וז"ל הגע עצמך אם הי' נוטל הבשר מהמים קודם כ"ד שעות מעט ליכא מאן דאסר דכך שיערו חכמים דוקא בכ"ד שעות בולע ובחסר מעט לא וכמו אם חסר קורטב וכו' עכ"ד ועי' בסידור מגדל עוז (מהגאון יעב"ץ ז"ל) בדיני בב"ח אות ט"ז ובשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' מ"ד ועי' בס' דברי יוסף סי' תשל"ג מ"ש ע"ד האמרי אש בזה באריכות ועי' בכנפי יונה מ"ש בזה ומה שהתפלא ע"ד הבה"י בזה וע' בס' שערי דעה סק"ב מ"ש לבאר דברי הבה"י הנזכר והביא דברי החו"י והכתר כהונה הנ"ל במקום הפ"מ המקיל וסומך עצמו על הט"ז והש"ך וכנה"ג שחולקים על האו"ה לא הפסיד אמנם שלא בהפ"מ קשה להקל בדבר שהחמיר האו"ה וכמה אחרונים חזקו את דבריו עיי"ש באריכות ועי' מזה בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הכ' כלל מ"ב באריכות (ועי' מזה לעיל סי' ס"ט ס"ק מ"ה):
ומ"ש הבאה"ט במוסגר בשם המ"א ששמע מהגאון מו"ה יעקב מלובלין דדוקא אם הכלי עומד ריקן נפגם הטעם אבל אם אינו ריקן לא נפגם הטעם הנה במ"א בסי' תמ"ז שם מבואר שהוא בעצמו לא ס"ל כן שהרי כתב דהבלוע והפגימה באים כאחד ולא כתב דלא הוי פגום כיון שלא הי' ריקן ועי' בדברי שאול ויוסף דעת ריש סי' זה מ"ש בזה ועי' בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' קכ"ד בעובדא שחלבו פרה אחת ויצא החלב מעורב בדם ושהו אותה החלב בכלי מעל"ע ושוב הוריקו והדיחו הכלי ונתנו בהקדירה זו חלב לבנה וכשרה ושוב שהה בכלי זו מעל"ע ונסתפק השואל דנהי דהכלי ששהה בה החלב האדומה אסורה מ"מ על החלב הלבנה ששהה אח"כ בכלי זו י"ל דכיון שלא נתנו תיכף ומיד החלב בתוכה לאחר שהוריקו ממנה החלב האדומה א"כ י"ל כיון דבשעה שנכבש החלב השני כבר עבר מעל"ע מכבישת החלב האדומה בראשונה א"כ יש להתיר לפי דברי המ"א דפגימה ובליעה באים כאחד ושרי ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא החליט כן וסיים להתיר כיון דבשעה שנעשה הב' כבוש כבר נפגם הראשון וכמ"ש הש"ך סק"ב עיי"ש. באריכות:
ועיין בבינת אדם שער או"ה סי' נ"ט אות ע"ז שכ' דכל מ"ש דלא שייך דין כבוש בכלים משום נטל"פ כ"ז הוא בכבוש מעל"ע במים או בשאר דבר שאינו חריף אבל בדבר מליח שפיר אפי' לאחר מעל"ע לא הוי נטל"פ וכתב שדברי הש"ך בסי' ס"ט ס"ק ס"ח שכ' דאף אחר מעל"ע מותר דהוי נטל"פ וצ"ע דהרי בדבר חריף לא אמרינן נטל"פ עיי"ש איברא כי בחוו"ד בסי' ס"ט שם בביאורים ס"ק כ"ד הביא בשם המנח"י דהש"ך מיירי במליחה מועטת דאז לא חשיב הציר דבר חריף עיי"ש ועי' בהגהות אמרי ברוך על הש"ך שם ס"ק ס"ח ועי' עוד בבינת אדם שער או"ה סי' ע"ח בעובדא שמלחו בשר בכלי עץ ועמד בו ימים הרבה ואח"ז לאחר שפינו הבשר כבשו בתוכו לפתן (שקורין בורקע"ס) ולאחר שנתחמץ לקחו הרוטב (שקורין ראסי"ל) ובישלו אותו בקדירה חולבת וכתב דיש לאסור בזה אפי' אם עמדה הקדירה קודם איזה ימים בלא בשר כלל דמ"מ נעשה הראסי"ל הזה כולו בלוע מבשר שהרי כלי זו בלעה ע"י כבישה ציר של בשר וכיון שהראסי"ל הוא חמוץ כחומץ בודאי מוציא מן הכלי ע"י כבוש ובזה לא שייך מ"ש הט"ז והש"ך דכיון דלא נעשה כבוש רק לאחר מעל"ע נעשה נטל"פ דבדבר חריף לא שייך נטל"פ דאגב חורפי' משוי' לשבח כמש"ל סי' צ"ו ע"כ אפי' אם הי' הקדירה החולבת אינה ב"י אסיר וכ"ז דוקא אם בישלו הראסי"ל כמו שהוא חריף וכאמור אבל אם קודם שבישלו אותו בקדירה החולבת נתנו בו מים להחליש כחו כדי שיהא ראוי לאכילה אז אם הי' הקדירה החולבת אינה ב"י יש להתיר הראסי"ל בהפ"מ אבל הקדירה אסירה עיי"ש והנה בסוף דבריו שם העתיק דברי החק יעקב בה"פ סי' תמ"ז ס"ק מ"ג שכ' לענין זיתים שכבשו במים דכיון דבשעת כבישתן נותנין בהם מים ונתבטל החריפות א"כ מה שמקבל הטעם מהכלי הוי לפגם אע"ג דלבסוף אחר שנתחמצו נעשה דבר חריף לא אמרינן תו דחורפי' מחליא לשבח כיון שבשעת עיקר קבלת טעמו לא הי' דבר חריף וא"כ ה"נ כיון שקודם שנתחמצו הבורקע"ס לא הי' חריף לא אמרינן מחליא לשבח וא"כ לא נבלע בהם בשר כלל עכ"ל. והנה לפי דבריו האחרונים בזה ממילא אפי' נתבשלו אח"כ בקדירה ב"י וגם הי' הראסי"ל חריף טובא לא נאסר לא הראסי"ל ולא הקדירה רק שצריך לאכול הראסי"ל בכלי חולבת וכדין שכתב הרמ"א לעיל סי' צ"ד סעי' ה' שצריך לאכול התבשיל במין הכלי שהוא ב"י אמנם לדינא נלפענ"ד שדבריו הראשונים עיקר ואין ללמוד מדברי החק יעקב לנ"ד כי בפרמ"ג או"ח שם בא"א ס"ק ל"ט הביא ג"כ לדברי החק יעקב בזה וכתב דלדינא אין להקל אלא כשסילקו הזיתים מהקדירה קודם שנשתהו ונעשו חריפים עיי"ש וממילא דבנ"ד שהי' הבורקי"ס בהקדירה עד שנעשו חריפים הדרינן לקמייתא דהחריפות מחליא לשבח ובלעו הציר של בשר וכמ"ש לעיל ואין להקל אא"כ נתן בתוכו מים קודם שבישלו וכאמור:
טו כמבושל. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רי"ד שנשאל במעיין שנפל לתוכו בע"ח ונטבע שם בהמעיין ונשתהה שם יותר ממעל"ע ולא הי' ששים בהמים של המעיין נגד הנבילה והי' שאלה על כמה כלים של כמה בעלי בתים שהשתמשו מהמים שבבאר ההיא ודעת השואל להקל כיון שיש דעות המתירין לטבול במעיין מכח דארעא חלחולי מחלחל וא"כ אם מועיל הצירוף לטבול בו אדם מכ"ש דמהני לצרף לבטל בששים ואפי' להמחמירים שם היינו רק לטבול דבעינן שיהיה ארבעים סאה ביחד אבל לענין לבטל בששים לא בעינן שיהי' ביחד דוקא והוא ז"ל מדחה דבריו דודאי המים שבתוך הארץ אינו מצטרף דכיון שהדבר תלוי בביטול הטעם ובזה בעינן שיתפשט הטעם בכל המים שנכבש בהם הנבילה ויבלעו הטעם ויתחלק בשוה וזה אי אפשר אא"כ נכבש בתוכו הנבילה ונתחמם ע"י כח הכבישה ואז הטעם מתפשט ונתבטל משא"כ בזה דהמים שבתוך הארץ לא נכבש בתוכן הנבילה ולא נתחממו כלל מכח הכבישה ואף דיש להם חיבור מ"מ כיון דהארץ מפסיק ואיכא דפנות המקררות וגם הולך דרך הקרקע בודאי לא שלטה בהם כח הכבישה ע"כ גם להמתירין לטבול במעיין מ"מ לענין כבוש גם הם מודים דאין מצטרפין המים שבתוך הארץ לקבל טעם הנכבש בתוך המעיין עיי"ש באריכות אמנם יעוין בדברי שאול ויוסף דעת שנשאל ג"כ מהשואל הזה שאלי זו והסכים לדעת השואל להקל בזה והוסיף עוד סניף כיון שהמעיין הוא נובע תמיד ונתוסף מים מחדש ועכ"פ רוב מים נחלפו בתוך המעל"ע לא חשיב כבוש מעל"ע ועיי"ש מ"ש עוד סניף לזה:
טו כמבושל. עי' בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ג' סי' ס' שכתב דמה שאמרו כבוש כמבושל ר"ל כבישול דכלי של דמבליע אבל אינו כבישול דכלי ראשון עיי"ש ובשו"ת פרי צדיק סי' י"ט ובס' שדי חמד בחלק אסיפות דינים מערכת חמץ ומצה סי' ג' אות ז' אמנם יעוין במ"ז שם שכתב דמ"ש שהוא כמבושל אינו מענין בישול כלל אלא דר"ל שהוי מפליט ומבליע כמו בישול עיי"ש ועי' בביאור ענין זה ביד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק סק"ג ומזה יש תשובה לפענ"ד למ"ש הח"ס חיו"ד סי' פ"ו שיש לנהוג בלולב ומיניו בשבת שבתוך החג להסירו מן המים ע"י עכו"ם בסוף היום כדי שלא יהי' כבושים מעל"ע ויפסלו עיי"ש ועי' בפת"ש לעיל סי' פ' ס"ק י"ט במוסגר מה שהתפלא על זה ועי' בשו"ת כתב סופר חלק או"ח סי קכ"ב מ"ש לחזק מנהג זה ומתרץ תמיהת הפת"ש עיי"ש באריכות (ועי' מזה בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' רל"ב) אמנם במדינותינו לא ראיתי נוהגין בחומרא זו ומעולם לא שמעתי מהמדקדקין במצות שיזהרו בזה ולפי דברי המ' והיד יהודה הנזכר שפיר יתכן מנהגם של ישראל תורה היא כיון דענין כבו אינו באמת ענין א' עם בישול כלל רק שעושה פעולה לענין להפליט ולהבליע כמו בבישול א"כ ממילא מובן דדוקא באתרוג ומצה ומרור אמרו חז"ל דכשנכבש אינו ראוי עוד למצותו יען כי הוא דבר שיש בו טעם וע"י הכבישה כי שנפלט ממנו הטעם ונשתנה הדבר מקדמותו בזה שפיר אמרו חז"ל דאינו רא שוב למצותו משא"כ בלולב והדס וערבה שהוא עץ בעלמא ואין בו טעם ל שייך בו ענין כבישה כלל וכי מה יעשה ומה יפעל בהם הכבישה להכניס או להוציא איזה טעם שישתנה מקדמותו ואכ"מ להאריך ועי' בדברינו לעיל סי' פ' (ס"ק ד'):
יז ונאסר כולו. כ' בשפ"ד סק"ג וראוי שתדע דכבוש מעל"ע בצונן בטל בס' וכשיש ס' שוב א"צ עוד קליפה אפי' במקום שנגע עכ"ד עיין בכרתי לעיל סימן צ"ב ס"ק י"ח שמשוה דין כבישה למליחה דבאין הפסד גדול אמרינן בי' חנ"נ עיי"ש ועי' בישועות יעקב לעיל סי' ס"י ס"ק י"ד שהביא פלוגתת הפוסקים אי אמרינן בכבוש חנ"נ וכתב דהוא הכריע בתשובה דאין לדמות כבוש למליחה דכבוש בשאר איסורין דומה למבושל ממש ואמרינן בכבוש חנ"נ כמו במבושל ועיי"ש עוד בסי' ע"ג סק"א שכתב ג"כ דבכבוש לכ"ע אמרינן חנ"נ עיי"ש וכ"כ בס' עין המים הספרדי בחידושיו ליו' סי' ק"א דכיון דלא הוי דרך בישול לא אמרינן חנ"נ ועי' בפרמ"ג או"ח ס' תמ"ז בא"א ס"ק ל"ח שצירף שם לסניף דבהפ"מ לא אמרינן בכבוש חנ"נ עיין איברא כי במ"ז להלן סוף סי' ק"ו כתב בהחלט דבכבוש ודאי נ"נ אף בהפ"מ עיי"ש ועי' בשו"ת יהודה יעלה (למהר"י קובי ז"ל) חיו"ד סי' ד' מ"ש בזה באריכות ולענין אם אמרינן בכבוש מעל"ע בצונן איסור דבוק עי' במנח"י כלל ג' סק"ג ושפ"ד לעיל סי' ס"ט סק"ס (בד"ה ודע דמכאן) דמבואר מדבריהם דגם בכבוש מעל"ע אמרינן איסור דבוק [ועיי"ש במ"ז ס"ק י"ג במ"ש מ"מ כיון דנכבש וכו' ועיי"ש עוד בסי' צ"ג במ"ז סוף ס"ק ט"ו במ"ש משא"כ או נכבש אח"כ וכו' עיי"ש] ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סוף סי' קט"ז שכתב דה נראה לו דבכבוש לא שייך איסור דבוק אך מה כחו לחלוק על משמעות הפוסק דמשמע מדבריהם דגם בכבוש שייך דין דאיסור דבוק עיי"ש אמנם בשו"ת טורי האבן סי' ל"ד בתחלת התשו' כ' בפשיטות דבכבוש לא שייך איסור דבוק דהוי בכבוש לא שייך הטעם דשמא הי' פעם א' חוץ לרוטב ונ"נ דבכבוש אם היתה החתיכה חוץ לכבישה אינו בולעת כלל עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל סי' ע בפיה"א ס"ק י"א שנסתפק בזה ולדינא העלה ג"כ דאין להחמיר דבכבוש לא שייך הטעם דשמא הי' פעם א' חוץ למים וגם הטעם דממהר לבלוע ג"כ אין שייך לחוש בכבוש דזה לא שייך רק במליחה וצלי ובישול וכו' עיי"ש ועי' בדלתי תשובה לעיל סוף סי' ע"ב שהביאו ונותן פנים מסבירות לדברי היד יהודה לדינא עיי"ש אמנם במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות י"ג העלה דהעיקר כדעת המנח"י והפרמ"ג להחמיר דבע"כ גם בכבוש שייך החשש דממהר לבלוע כמו בבישול וצליי' ודלא כהיד יהודה עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו לעיל סי' ע"ב ס"ק ל"ב ובסי' צ"ב ס"ק נ' ובסי' זה להלן ס"ק כ"ז) ועי' במ"ז סק"י שכ' מהאו"ה כלל ל' דין ד' דאם נכבש מקצת החתיכה בחלב מעל"ע ואח כ בישלו החתיכה צריך שיהי' בהחתיכה עצמה ס' כנגד זה המקצת ואם לאו נעשה כל החתיכה נבילה מדרבנן וצריך בקדירה ס' כעד כל החתיכה אבל בהנאת מותרת אף שאין בקדירה ס' כנגד כל החתיכה וכ' במ"ז ע"ז דהאו"ה שכ' דמותר בהנאה אף שלא הי' ס' כנגד כל החתיכה מיירי כשידעינן כמה חלב נבלע במקצת זה החתיכה ע"י כבישה ונגד זה החלב הבלוע יש בכל החתיכה ס' ע"כ מותר בהנאה דאז לא שייך לומר איסור דבוק דהא לא שייך לומר דממהר לבלוע דבשעת כבוש לא נ"נ ועתה בשעת בישול הגה ע"י הבישול החלב מפעפע בכל החתיכה וכל דרך הילוכו אף בבב"ח לא נ"נ אמנם אם אין ס' בהחתיכה נגד החלב אזי עכ"פ אותה חתיכה אסורה בהנאה אבל שאר הקדירה מותר בהנאה עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (להה"ג מהר"י לאנדא ז"ל) שהביאו ועיי"ש במ"ש בענין זה והעלה דאף אם אין ידוע כמה חלב בלעה מקצת החתיכה ע"י הכבוש ואין ס' בהחתיכה נגד זה המקצת שנבלע בה החלב אעפ"כ אף אותה חתיכה מותרת בהנאה וכל הקדירה מצטרף לבטל החלב כיון דמן התורה לא נאסרה מקודם ע"י כבישה רק עתה בשעת בישול והרי עתה בשעת הבישול מתפשט הטעם בכל הקדירה וכל הקדירה מצטרף לבטל החלב עיי"ש באריכות קצת:
יח אבל פחות מכאן. עי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קכ"ט ועי' בס' ערוגות הבושם לעיל סי' ק"ג אות ט' שיצא לדין בדרך חדש ומעורר דלפי האמור בש"ס פסחים דף י"ב דלר"י אדם טועה ג' שעות ולר"מ ב' שעות ה"נ הו"ל להחמיר בכבוש גם בפחות ממעל"ע בב' או בג' שעות והביא מדברי הפת"ש לעיל סי' ס"ט סק"ל מ"ש בשם הס' לוית חן שהעיר כן לענין בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה וכ' דזה לא דמי להא דפסחים דבבשר ששהה ג"י אין להוסיף עליו שים חומרא כיון שבגוף האיסור לא נזכר בגמרא והוא רק חומרות הגאונים משא"כ בכבוש שיש בזה נ"מ לענין איסור מדינא דגמרא קשה מדוע משערין במעל"ע מצומצם והאריך בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים אות ה' שהביאו ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בס' דרכי הוראה חלק ב' פרק מ"ט שהביא דברי הרב ערוגות הבושם הנ"ל וכתב דאין מקים לפקפק בזה שלא שייך אדם טועה שתי שעות רק ביום א' כשיעור מהלך החמה אבל לשער שהיום כלה באותו זמן שאתמול התחיל זה יכול בודאי כל אדם לשער ואף כשנשאל לו על השעה הי' טועה גם תמול גם היום ועיי"ש עוד בפרק ל"ח (ועי' בדברינו לעיל סי' ק"ג ס"ק צ"ג):
יט פחות מכאן בהדחה סגי. עי' במנח"י כלל כ"ב שכתב מהאו"ה דחתיכת בשר ששהה במקצתה בתוך חלב ולא נשתהה כשיעור כבישה שדינה שצריך להדיח אותו המקצת אם לא הדיחה ובישלה כך צריך שיהא בכל מה שבקדירה ס' נגד אותה המקצת לפי שא"א לעמוד על השיעור כמה בלע וכ' המנח"י ע"ז שהדברים נכונים וברורים דאף דקיי"ל דבשר שנפל לתוך חלב צונן סגי בהדחה מ"מ כל היכא דלא הדיח בעינן לבטל כל הבליעה ואף דקיי"ל בעלמא דכל מידי דבעי הדחה אם שכח מלהדיח מותר בדיעבד היינו דוקא יבש ביבש דא"צ רק הדחה בעלמא מחשש נגיעה וטיחה שעל גביו משא"כ בנפל לדבר לח וצלול שאם רואין שבליעתו מרובה אך ע"י הדחה היטב חוזר ויוצא ממנו לכן היכא דלא הדיח צריכין ס' לבטל החלב כיון שהדבר נראה לעין שיש הרבה חלב תוך הבשר עכ"ד אמנם יעוין במ"ז סק"ב שהשיג עליו דכיון דקיי"ל דבצונן אינו בולע א"כ בדיעבד א"צ ס' כלל עיי"ש ועי' בבית מאיר לעיל סי' צ"ד סעי' ד' שהביא ג"כ דברי המנח"י בזה וכ' דאם יש ס' נגד הקליפה עכ"פ סגי בדיעבד כשלא הדיחה עיי"ש ועי' בחידושי הגאון רעק"א ז"ל בסי' צ"א שם שהביא דברי המנח"י בזה וציין לדברי המ"ז כאן הנזכר ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' פ' מ"ש בדברי המנח"י בזה והעלה דבודאי לא יכנס מהחלב לפנים לתוך הבשר כלל בצוק וסגי שיהא ס' נגד מה שמשער שהי' חלב בעין על הבשר עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל סי' צ"א בפיהיא ס"ק פ"ו ובפיה"ק ס"ק י"ח וכאן ביה"ק סק"ה שפסק ג"כ לדינא דאם בישלו בלא הדחה אסור אף בדיעבד אא"כ יש ס' בהתבשיל עכ"פ נגד מה שאומדין באומד יפה שיש מהחלב או מהאיסור בעין על החתיכה עיי"ש: (כ) פחות מבאן בהדחה מני. עי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ס"ד וכאן בפיה"ק סוף ס"ק ס"ב שהעלה דבדברים הרכים כגון פת וכיוצא שאנו רואין דהמים ממחום אותם ומתערב ממנו בתוך המים נאסר גם קודם מעל"ע עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ק"ד (ס"ק ה') ועי' ברמ"א לעיל סי' צ"א סעי' ז' די"א אפי' בצוננים ובש"ך שם ס"ק כ"ה ובדברינו להלן בסי' זה (ס"ק רז):
כא מכאן. עי' ביד יהודה שם שכתב דכל זה הוא כשנשרה היתר באיסור צלול או בשר בחלב שהוא דבר צלול אבל אם נשרה איסור יבש והיתר יבש בתוך מים אז יש חילוק דאם נגעו אהדדי בתוך המים צריכין הדחה אבל אם לא מעו זה בזה בתוך המים א"צ הדחה כלל דהגם שהמים נוגע לשניהם מ"מ הא המים בעצמם מותרין דאין שייך בו הדחה ומסחמא יש ס' עד מה שדבוק עליו מן האיסור ומה צורך להדיח ההיתר ואיסור נלול ששרה בכלי היתר צריך להרא הכלי ואם השתמשו בו בלא הדחה צריך ס' בהתבשיל מד מה שמשערין בפה שדבוק על הכלי מהאיסור ועיי"ש עוד כמה דינים:
כב בהרחה סגי. עפת"ש מ"ש מתשו' שבות יעקב לענין שנק זית ועחח"ד בביאורים סוף סק"א ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"א (סוף דה עיין בט"ז) מ"ש ע"ד השבו"י והחוו"ד בזה ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ו (ס"ק ס"ה): (ב)(מני. עש"ך לעיל סי' צ"א סק"י שכתב בשם האו"ה דדוקא בבשר בחלב פני בהדחה אבל היתר גוש שנשרה באיסור צלול אפי' בפחות ממעל"ע צריך קליפה והש"ך כתב שדבריו צ"ע שהוא גד משמעות הפוסקים עיי"ש (והביאו הבאה"ט שם סק"ח) ועי' במנח"י כלל כ"ב סק"א שהסרים להש"ך בזה עיי"ש ועשפ"ו שה שכ' שכן משמע דפת הרב שם בסימנים דאפי' בשאר איסורים סני בהדחה בפחות ממעל"ע עיי"ש ועי' בפרי תואר שם סק"ז שהביא דברי האו"ה ץ הנזכר והביא שגם כנה"ג הסכים להש"ך להקל ומ"מ לדינא סיים ח"ל ולי ראה דהגם דמס" משמע דבשניהם צונן לא בעי אלא הדחה עכ"ז לענין איסור דאורייתא ואנן חזיק דנשאר האיסור לח הגם שמדיחין ההיתר עדיין נשאר קצת טעם כעיקר דאורייתא לכן נ"ל דבעי גרירה וזהו דעת האו"ה שם דבעי קליפה קצת פי' גרירה אבל בב"ח להיותו דרבס יש להקל בכל גווני וכו' עכ"ל:
וכד) וכל מקום דאמרין כבוש כמבושל. סיט בין כבושה מעל"ע בשק ובין כבוש בציר כשיעור שיתן על האור וירתית. יד יהודה בפנה"ק סק"ו: (כר) אפי' מר שתרץ לבבישה אסור, עשפ"ד סיף סק"א שכתב דלדעה ז יש צד קילא לענין אם נבלע איסור בחלק של חוץ לכבישה מצשרף מה שבתוך הכבישה לס' משא"כ לדעת האמירין מה שחוץ לכבישה יש חומרא שאין מצסרף לס' פה שבתוך הכבישה עיי"ש ועי' במ"ז סק"ב שכתב ח"ל ודע דאם יש ס' בכל התחרכה מד האיסור אז מה שחוץ לכבישה ממ"נ מותר ובתוך הכבישה אסור דאין מה שבחוץ לכבישה מצטרף וה"ה להיפך אם איסור נכבש בהיתר אם יש ס' בהיתר עד האיסור שבתוך הכבישה שרי להיש מקילין וכו' טכ"ל. ובו) וי"י סקילין. עבאה"ס מ"ש מהש"ך שן עיקר באיסור כחוש ועי' בשו"ת ויאמר יצחק חלק א' חיו"ד סי' נ' בתרנגולת מתה שנמצאת בחבית של לימינ"ס כבושים שכתב דאם לא היתה התרנגולת כולה בתוך הציר אלא שלשה למעלה ע"פ החבית והציר לא צפה עליה מלמעלה מן הלימיני"ס אף שאין ס' נגד גוף התרנגולת רק נגד החלק מן התרנגולת שהי' בתוך הציר סגי אלא שהלימיני"ס העליונים שהתרנגולת היתה מונחת עליהם הי' צריכין קליפה מדינא וכיון דא"א לקלפם אסירים עיי"ש:
ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דבדבר שמן יש להחמיר עי' בפר"ח סק"ב ובכרתי סק"ב שכ' כן לדינא דאם חתיכת האיסור שמן אף מה שחוץ לציר אסור לכ"ע לפי שהשומן מפעפע עיי"ש אמנם במנח"י כלל כ"ב ס"ק ט"ז השיג על הש"ך בזה והעלה דבכביש גם דבר שמן אינו מפעפע למעלה מן הכבישה עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שמתמה ג"כ על הש"ך בזה דלענין כבישה מה שלמעלה מן המים מה בכך שהוא שמן עיי"ש וכ"כ החוו"ד בחידושים סק"ד ובביאורים סק"ג בפשיטות לדינא דמה שלמעלה מן המים דין חתיכה שלא נכבשה יש לו ואין החלק הכבוש בתוך המים יכול להבליע בתוכו עיי"ש ועי' בבית מאיר שמביא ג"כ לדברי המנח"י הנ"ל שיש חילוק בזה בין כבוש בציר לכבוש מעל"ע בצונן דבכבוש בצונן אפי' בשמן אינו מפעפע למעלה עיי"ש אכן בבינת אדם שער או"ה סי' ס"א (אות קטן ע"ט) השיג על המנח"י והעלה דהעיקר כהש"ך להחמיר בשמן עיי"ש ועש"ד סק"א מ"ש בזה ולדינא סיים דבהפ"מ יש לצדד להקל אכן שלא בהפ"מ יש לחוש לדעת הש"ך. אמנם מחתיכה לחתיכה שעליה שמונח על גבה יראה שגם הש"ך מודה דגם בשמן מי שחוץ לכבישה אינו מפליט מזה לזה וסיים בצ"ע בכ"ז עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ל"ה ובס' דברי יוסף סי' תשל"ד:
כז מקילין. עמנח"י כלל כ"ב ס"ק ט"ו שכתב מהאו"ה דאם נכבש חתיכה מקצתה מעל"ע ונתבשלה כך ולא חתכו מקודם מקצת חתיכה הנכבש ואין באותה חלק החתיכה שהי' חוץ להכבישה ששים נגד המקצת שנכבש צריך ס' בקדירה נגד כל החתיכה משום דהוי איסור דבוק ועיי"ש עוד בכלל ג' סק"ב ועי' במ"ז סק"ב שהביאו וכתב שהדין דין אמת ויציב והרמ"א השמיט זה לרוב פשיטותו ואפי' יש ששים בחלק שחוץ לכבישה אפ"ה המקצת שהי' בתוך הכבישה נשאר באיסורו דאפשר לסחטו אסור עיי"ש וכל זה בנתבשל אח"כ אבל אם לא שנתבשל אח"כ רק שנכבש כך אם אמרינן בכביש איסור דבוק עי' בדברינו לעיל (ס"ק י"ז) מ"ש בזה באריכות:
כח וספק כבוש. עבאה"ט ופת"ש ועי' מ"א סי' תס"ז ס"ק י"ט שכתב ג"כ דהעיקר לדינא כדעת הרמ"א דספק כבוש אסור עיי"ש אמנם בבינת אדם שער או"ה אית ד' החזיק דברי הכו"פ דלא שייך להחמיר בספק כבוש אלא כשיש כאן ב' חתיכות וכו' וכתב שכן הוא דעת רוב הפוסקים עיי"ש וכ"כ שם בבינת אדם שער רוב וחזקה סי' ל"ד ובחכמת אדם כלל נ"ח סעי' ד' לדינא כהכו"פ להקל עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת גבעת שאול סי' פ"ג שהעלה דהעיקר כדעת הסוברים דספק כבוש אסיר מדינא עיי"ש וכ"כ במ"ז לעיל סי' ס"ד סק"א כתב שם דמעשים בכל יום דאוסרין לספק כבוש עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ד ובסי' ק"ד ס"ק ג' ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ג' ובפיה"ק סק"ח שפסק כן להלכה דהעיקר כדעת המחמירים לאסור בכ"מ ספק כבוש עיין שם:
ועיי"ש עוד בתשו' גבעת שאול וביד אברהם בגליון היו"ד כאן שכ' דכל זה הוא כשאנו רואין שנכבש רק שאין אנו יודעין אם נכבש כשיעור כבישה בספק כזה הוא שמחמירים אבל בספק אם נכבש כלל שרי דהוי ס"ס שמא לא נכבש כלל ואת"ל שנכבש שמא לא נכבש כשיעור עיי"ש ומבואר מדבריהם דאם אין שם רק ספק א' אם נכבש כגון א' מב' חתיכות נכבשו ואינו יודע אם זו או אחרת באופן שאם זו נכבשה הי' ודאי מעל"ע אסור ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות י"ח בעובדא שנתנו בשר מלוח בכלי והי' שם בהכלי מעט ציר ומים למטה ונכבש שם כמה ימים וכשנטלו הבשר מהכלי נמצא חלב (בציר"י) בין חתיכות הבשר ולא נודע אם הי' החלב למטה במים ובציר וגם הי' ספק אם יש בבשר שבתוך הציר ששים נגד החלב וכתב שם דבאמת דעת הש"ך דבשמן מפעפע גם לחוץ לציר ומצטרף הכל לששים ועוד דהוי ספק כבוש ואף להמחמירים בספק כבוש היינו בספק נכבש מעל"ע משא"כ בנ"ד דהוי ספק אם נכבש כלל לכ"ע מותר ואף שעכ"פ כדי קליפה יש לאסור הבשר במקום שנגע להחלב מ"מ בנ"ד כיון שאינו ידוע באיזה מקום נגע הבשר בהחלב בטל ברוב עיי"ש ומשמע שדעתו דבספק אם נכבש כלל אפי' אם אין שם עוד שום ספק יש להקל ועי' בשו"ת אוריין תליתאי סי' קכ"ה ובשדי חמד חנק הכללים מערכת הב' כלל מ"ג:
כט כבוש. עפת"ש ועי' בשו"ת עמודי אור סי' נ"ד בעובדא שבא לפניו בכלי מלא כרוב שנמצא תרנגול מת ולא נודע אימת נפל שם והספק הוא אם כבר עבר מעל"ע ועיי"ש במה שמצדד דבכה"ג יש להקל דנוקמי' להתרנגול בחזקת חי עד עתה ומוקמינן לי' אחזקת חיים כל מה דאפשר ועיי"ש במ"ש בזה וסיים ועדיין לא מצאתי גילוי לדין זה וכו' עיי"ש:
ל אסור. עבאה"ט ופת"ש ועמ"ז סק"ג מ"ש בענין זה ומצדד לומר דאף דלמחמירים כדעת הרמ"א לאסור בספק כבוש מ"מ זה דוקא כשעמד כל הזמן בכלי א' אבל בהורק מכלי אל כלי וכן גם כשעמד בכלי א' רק שטלטלו הכלי באמצע הזמן ממקום למקום י"ל דלא מחזקינן ריעותא והאריך בזה והיוצא מדבריו לדינא דאם טלטלו הכלי ממקום למקום ומעת שהעמיד הכלי כאן אין עדייין מע"ל ונמצא בו איסור אם א"א לומר עתה ממש נפל כגון שיש הוכחה שנשתהה האיסור שם זמן מה בזה ודאי מחזקינן ריעותא גם למקום אחר וחיישינן שמא קודם מעל"ע נפלה למקום הראשון ואסור אף ביש מקום לתלות שעתה ממש ברגע זו נפלה ויש חזקה מבוררת לההיתר כגון שבדקו אותו כשהי' במקום הראשון ולא ראו בו האיסור רק שיש מעל"ע מזמן שבדקו ויש ספק אם תיכף לאחר הבדיקה נפלה למקום הא' או אח"כ וכשהוא במקום הב' ידוע של שהה מעל"ע שם בהכבישה בכה"ג לא מחזקינן ריעותא למקום אחר ושרי דתלינן דבמקום הב' נפל ועי' בס' משמרת שלום) ואם אין חזקה מבוררת כגון שלא בדקו המקום הראשון מעולם אז גם ממקום למקום מחזקינן ריעותא ואסור וסיים שיש לעיין עוד בכל זה ולמעשה כל זה צ"ע עיי"ש ועי' עוד בדבריו באו"ח סי' תס"ז בא"א ס"ק י"ח וס"ק כ"א וס"ק כ"ה מ"ש בענין זה ועי' מזה בחיי אדם בהלכות פסח כלל כ"א סעי' ט' ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ג' ובפיה"ק סק"ח שהעלה דכיון דהעיקר כדעת המחמירים בספק כבוש ע"כ יש להחמיר בכ"מ בזה ולהחזיק איסור ממקום למקום או מרשות לרשות זולת היכא שיש לתלות סיבת הנפילה בתוך מעל"ע אז בודאי יש להקל כמו בכל ספק שיש במה לתלות דקיי"ל דאם יש במה לתלות דתולין עיי"ש (ועי' מזה בדברינו לעיל סי' פ"א ס"ק נ"ח):
ועיין בשו"ת שאילת שלום קמא סי' צ"ב שמבואר דעתו דלאו דוקא בספק שאירע בכבוש הדין כן אלא דגם אם אירע ספק בבישול בכה"ג או בחום דכלי ראשון שנמצא לפנינו איסור בכלי א' ויש ספק אולי כבר הי' בתערובות בכלי אחרת לא מחזקינן איסור ממקום למקום ואמרינן כאן נמצא וכאן היה ועיי"ש במה שנשאל בקדירה חולבת שנתבשל בה גראפי"ן עם חלב ואח"כ לקחה האשה ועירה ממנה התבשיל לקערה חולבת ונמצא אח"כ חתיכת בשר בהקערה ולא הי' ס' בהתבשיל שבקדירה נגד הבשר והורה מורה א' להתיר את התבשיל שנשאר בהקדירה וחילו מתשו' מהר"ם מלובלין שהביא המ"א סי' תס"ז לענין כרוב דאמרינן כאן נמצא כאן הי' והתעוררו על המורה משום דדוקא באיסור משהו דרבנן כתב המהר"ם מלובלין כל זה אבל לא באיסור דאורייתא וכמ"ש הפרמ"ג ועיי"ש במ"ש בזה והביא ראי' דגם באיסור דאוריי' יש לסמוך בכה"ג להקל אך בכל מקום בזה ובכיוצא בזה יש לתלות הכל במצוי ויש לדון לפי הענין דאם הוא דבר הנראה לעינים אשר קשה הדבר שהאשה לא תראהו בשעת עירוי שהוא מונח בקערה וגם לא עמדה הקערה במקום שנוכל לתלות שנפלה החתיכה לתוכה אח"כ א"כ יותר יש לתלות שהי' בקדירה בודאי יש להחמיר אבל כל שאפשר לתלות שהי' מתחלה בהקערה או שנפל אח"כ לתוכה אין להחמיר עיי"ש:
והנה בס' מקור חיים על ה"פ סי' תס"ז בביאורים ס"ק י"א ובחידושים סק"כ השיג על גוף הדין של המ"א שם והעלה דמחזקינן איסור גם ממקום למקום דגם בטלטל קדירה רותחת לאחר שנצטננה למקום אחר ונמצא שם חטה אסור דחיישינן שמא היתה החטה בתוכה עוד במקום הראשון כשהיתה רותחת עיי"ש אמנם כאן בחוו"ד כ' בפשיטות דלא מחזקינן ממקום למקום ודוקא כשעמדה הקדירה במקום א' כל הזמן ההוא היא דחיישינן בספק כבוש אבל אם טלטלוהו להקדירה בתוך זה הזמן למקום אחר לא מחזקינן ריעותא אך כ' דזה דוקא בנפל מעצמו אבל ע"י אדם מחזקינן גם ממקום למקום וגם כ' דאם נבדק המאכל באותו מקום קודם מעל"ע ואח"כ נמצא האיסור באותו מקום וקודם שנמצא האיסור נטלו ממנו מקצת אותו המקצת שניטל משם מותר ושאר המאכל שנמצא שם באותו המקום אסור עיי"ש ועי' בבינת אדם בשער רוב וחזקה מסי' כ"ז עד סוף סי' מ"ב מה שהאריך בפלפול בדינים אלו אם יש להחזיק איסור ממקום למקום או מזמן לזמן ועמד על המחקר בזה אם נמצא איסור בקדירה שהיא צוננת עכשיו וחיישינן שמא נפל לתוכה כשהיתה רותחת וכתב שם דזה פשוט דקדירה שסילקה מהכירה והניחה במקום אחר ומצא בה איסור עכשיו כשהוא צונן דלא מחזקינן איסור לחוש שהי' בה האיסור במקום הראשון כשהיתה רותחת אלא אמרינן כאן נמצא כאן היתה ואין מחזקינן איסור ממקום למקום ועיי"ש בסיף סי' כ"ט שכ' דכל מ"ש להקל בנטל הקדירה מהכירה והעמידה במקום אחר דאין מחזיקינן איסור ממקום למקום כאמור לאו דוקא אם העמידה במקום אחר ממש אלא אפי' אם היא עומדת עדיין על הכירה רק שזזה ממקום זה למקום אחר אפי' היא עומדת עדיין באותה כירה אפ"ה נקרא מקום אחר לענין זה ואין מחזיקינן איסור במקום הזה עיי"ש:
ועיין בשו"ת טטו"ד תליתאי סי' קצ"ח שנשאל אם מותר לקנות אוגרקי"ס חמוצים שהעכו"ם מביאין בחביות אם אין מצוי לקנות אצל ישראל וכתב שיפה הורה המורה להתיר כי כן הוא מורה תמיד להתיר ואין לחוש שמא הי' האוגירקי"ס תחלה בקדירות של עכו"ם כיון שעכשיו לפנינו אנו רואים שהם בחביות אמרינן כאן נמצא כחן הי' כי בלא"ה אין חשש בזה כ"כ כיון דאפי' הי' כבושין תחלה בקדירה הנה תחלה לא הי' חריפים רק אח"כ נעשו חמוצים ובזה אם בדבר חריף אסור אפי' באינו ב"י אין הדין ברור ויש בזה פלוגתת הפוסקים עכ"פ בכה"ג שלא ראינו שהי' בהקדירה של עכו"ם אין להחזיק ריעותא מותר לקנותן משופרי שופרי עכ"ד:
ולענין אם יש להחזיק ריעותא בספק כבוש מזמן לזמן עי' בבינת אדם שם להלן מסי' ל' עד סי' ל"ח שהאריך בענין זה אם מחזקינן מזמן לזמן כגון אם נמצא איסור בקדירה שעכשיו היא צוננת והוא עדיין באותו מקום שהי' עומדת כשהיתה רותחת וכתב שדעת כמה פוסקים דמחזיקינן מזמן לזמן אפי' במקום דאיכא למימר השתא הוא דאיתרע אפ"ה חיישינן לאסור למפרע אך כ"ז הוא במקום דליכא חזקה ברורה למפרע אבל במקום דאיכא חזקה ברורה למפרע לכ"ע לא חיישינן למפרע כלל ובמקום דליכא חזקה כלל לכ"ע מחזקינן למפרע אמנם במקום דאיכא חזקה למפרע רק שאינה חזקה מבוררת הוא פלוגתת הפוסקים ודעת הרשב"א והרמב"ם דלא מחזקינן כלל מזמן לזמן אפי' במקום דליכא חזקה ברורה ומה שהביא המ"א שם בשם הב"ח בהחלט דכיון דמחזקינן איסור מזמן לזמן והוא כודאי הוא צ"ע כי הוא נגד דעת הפוסקים הנ"ל ועיי"ש עוד בסי' מ' דכ"ז כשאין הוכחה שלא הי' בו האיסור מתחלה וכן להיפך אבל אם יש הוכחה שלא הי' בו מתחלה בכ"מ אין מחזקינן וכן להיפך אם יש הוכחה שהי' בו מתחלה מחזקינן בכ"מ בין ממקום למקום ובין מזמן לזמן עיי"ש באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"א שם שפסק לדינא שיש להחמיר בכ"מ בספק כבוש ולהחזיק איסור מזמן לזמן זולת אם יש מקום לתלות סיבת הנפילה תוך מעל"ע אז בודאי יש התיר כמו בכל ספק שיש במה לתלות שנעשה אח"כ מחמת איזה סיבה עיי"ש:
וכתב בפרי תואר סק"ג וז"ל ונראה דאם יש לתלות דהוי תוך מעל"ע כגון שידענו שא' מבני הבית הניחו חלב בכלי א' בתוך מעל"ע וליתא קמן דנשאליה באיזה כלי הניח ומצאנו חלב בכלי בשר יש לתלות שאותו חלב הוא שהניח אותו האדם ההוא ואם הוא תוך מעל"ע שרי ולא נאמר דלמא איש אחר הוא זה שהניח החלב הזה מקודם לכן וכבר עבר מעל"ע וכמ"ש מרן בענין נקיבת הדקין אם יש במה לתלות תולין ושרי עכ"ד ועי' בשו"ת דברי מנחם סי' פ"ח בעובדא ששלחו ממקום רחוק ע"י הפאסט מאשה אל אחותה אווזא אחת סגורה בתיבה וכשהובאה האווז להאשה אשר נשתלחה לה ראתה כי האווז מלאה דם ושאלה את פי העגלון של הפאס"ט וואגא"ן מה זה מכת הדם ואמר באשר שהי' על העגלה חי' אחת מחית היער אשר דמה מטפטף והיתה מונחת על התיבה אשר האווז בתוכה ובאשר שהי' בהתיבה נקבים כי נשברה התיבה בדרך ע"כ הי' הדם מטפטף על האווז והוא הפ"מ כי הי' האווז שמנה וטובה אשר לא נמצא כהנה בכל המדינה ונשאל אם יש לחוש לכבוש דאולי נכבשה בדם הטריפה בזה מעל"ע והשיב כיון שאין זה ברור דנכבשה מעל"ע דהא י"ל דעתה מקרוב הונח עליה הטריפה ומטפטף עליה עכ"פ מידי ספק לא נפקא וגם נודע שמדרך הפאס"ט וואגא"ן להיות פורק וטוען בכל שטאציא"ן ובפרט מהגמוניא להגמוניא ע"כ גם אם הי' החי' מונחת על התיבה מעל"ע מ"מ אולי עתה מקרוב נשברה התיבה דאוקמינן התיבה אחזקה דעתה נשברה ועד עתה היתה שלימה ואף שנשברה לפנינו ואין אנו יודעין אימת נשברה והוי כמזמן לזמן דמחזקינן ריעותא מ"מ מאן אמר דהחי' היתה מונח עליה כל זמן שבירתה וא"כ הו"ל ס"ס שמא עתה הניח החיה הטריפה עליה ואת"ל שכבר היה מונח מעל"ע ספק שמא בתחלת מעל"ע עדיין לא הי' התיבה נשברה רק עתה מקרוב מכח הפריקה והטעינה בכל עת וסיים הנה כתבתי כל הצדדים אשר נראה בעיני להקל בזה אבל באשר שיש כאן ב' חששים לאיסור משום בשר שנתעלם מן העין ומשום ספק כבוש לא מלאני לבי להקל וכו' עכ"ל [ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ג') שכ' מתשו' הרד"ם דבדם לא שייך כבוש כיון שנקרש בתוך המעל"ע א"כ הו"ל להקל בזה בלא"ה מטעם ספק כבוש] (ועי' בדברינו להלן סי' קי"ח מ"ש משמו עוד בענין שאלה זו לענין בשר שנתעלם מן העין):
לא מלבד בבשר עם חלב. עפת"ש מ"ש לענין אם מותר לבשלו אח"כ ועי' מזה בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות י"ז ובסי' תס"ז בא"א ס"ק ל"ג (בד"ה מ"ש המ"א) ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רמ"ז אות ה' שכתב דמ"מ המורה להקל בזה אין מזחיחין אותו עיי"ש וכ"כ בשו"ת מנחת עני חיו"ד סי' ל"ה ובשו"ת שאילת שלום קמא סי' נ"ה עיי"ש באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ד ובפיה"ק סק"ט מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא דאסיר לבשלו אחר כך דהא חזר לספק דאורייתא עיי"ש וכ"כ בלב"ש בחידושי דינים סעי' נ"ג לדינא וכ' שם דגם בבשר עוף הדין כן דאע"ג דאח"כ הוא ג"כ מדרבנן מ"מ עתה היה רק חד מדרבנן ולמה נוסיף עליו איסור מה שלא הי' מתחלה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב ס"ק ע"ו):
וכתב עוד ביד יהודה שם דגם הקדירה שנכבש בה בב"ח מעל"ע יש לאסור לבשל בה חלב תוך מעל"ע ואף לאחר מעל"ע צ"ע כיון דכבר נאסרה תוך מעל"ע עיי"ש ועי' בס' חמודי דניאל הלכות תערובות הב' אות ט"ז שכתב וז"ל ונראה דאם ספק אם נכבש חלב בקדירה של בשר אסור לבשל בו בשר דכשיבשל בו יהי' דאורייתא ומ"מ נראה דמותר להשהות הקדירה שלא יהי' ב"י ואח"כ מותר לבשל בה בשר דהא כשאינו ב"י אינו אלא ספיקא דרבנן ואע"ג דכתב הפר"ח בכללי דיני ס"ס דאם בישלו ספק טריפה בקדירה לא מהני להשהות הקדירה מעל"ע כיון דמצד איסור עצמו הוא ספק דאורייתא ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן אבל כאן דמתחלה גמי לא הוי אלא מדרבנן מותר להשהותה מעל"ע ולבשל בה בשר דלעולם לא הוי כאן איסור דאורייתא וכו' עכ"ל ועי' בס' מגדים חדשים אות ח' שהביא דברי החמודי דניאל בזה וסיים בצ"ע אם יש להתיר לבשל לכתחלה בשר לאחר מעל"ע בקדירה זו דאף דהוי רק ספיקא דרבנן מ"מ אין לעשות ספק דרבנן לכתחלה וכמו שהוא פשוט הדין לענין אם מותר לבשל בשר חי' ועוף בקדירה שיש ספק שמא בישלו בה חלב דאסור משום דאסור לעשות בידים ספק דרבנן לכתחלה עיי"ש: ועיי"ש בחידושי הגרעק"א ז"ל שכתב שיש לעיין בספק כבוש בב"ח אם מותר להוסיף עד ס' ולבשלו כיון דעתה הוא היתר עדיין ומותר לאכלו י"ל דלא הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה וגם כיון דהוי רק ספק איסור עיי"ש ועי' מזה בתשובותיו במהד"ק סי' ל"ח שמבואר מדבריו דזה דוקא בבשר בחלב כיון שבאמת עדיין היתר הוא אבל בשאר איסורין יש להחמיר בכה"ג שכתב שם לענין שומן ששהה ג' ימים בלא מליחה שרצה השואל להתירו ע"י ביטול לערב השומן הזה בשומן אחר שנמלח כדינו ולא הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה כיון שמערבו קודם בישול ועדיין היתר הוא דלא אסיר אלא כשפירש דהא דם אברים שלא פירש שרי ואינו פורש אלא אח"כ בבישול ואז כבר נתבטל והוא ז"ל השיב להחמיר שגם אם מערבו קודם הבישול הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה כיון שגם עתה חל איסור דם על חתיכה שאסור לאכול דם שבחתיכה זו כשהוא פרוש עיי"ש ועי' בשדי חמד בחלק הכללים מערכת הא' סי' א' דף ג' ע"ג. ועי' ביד יהודה שם שכתב דאם לא נכבש רק חתיכת בשר קטנה באופן שאף שאין כעת בהחלב ס' כנגדו מ"מ עכ"פ כנגד מה שנבלע מהבשר זה בהקדירה יש בהחלב ל' כנגד הבשר שנכבש בה א"כ לא נבלע בהקדירה רק חלק חמישית מזה הבשר וא"כ ממילא יהי' ס' בהחלב שיבשל בה עכשיו אז מותר לבשל בה ואין זה בכלל מבטל איסור לכתחלה כיון שיש ספק אם יש כאן איסור כלל וכן אין לחוש שהבלוע שבכלי נעשית כעת נבילה ע"י הבישול כיון דבלא"ה הרבה פוסקים ס"ל דאין בלוע בכלי נעשה נבילה כלל אף בבשר בחלב וכאן שיש עוד הרבה צדדים להקל כיון שיש הרבה פוסקים דס"ל דאין כבישה בצונן כלל רק בחומץ וציר ע"כ יש להתיר וכן אם עבד ובישל בשר זה שנכבש בחלב ויש ס' בהקדירה עם התבשיל נגד החתיכה מותר עיי"ש :
לב בבשר עם חלב. עי' במשמרת שלום בחידושי דינים סוף סי' זה אות ל"ב שכ' דאם נמצא בחלב שכבוש בה חתיכה בשר ואינו יודע אם שרה כך מעל"ע או לאו וגם מינו יודע אם הבשר טריפה הוא או בשר כשר ואין בהחלב ס' נגד הבשר מ"מ מותר החלב דנגד הדאורייתא יש ס"ס שמא לא נשרה מעל"ע ואת"ל דנכבש מעל"ע שמא הוא בשר כשר ומותר החלב מה"ת ואע"ג דמדרבנן אסור בבב"ח גם ע"י כבישה מ"מ עכ"פ הדר הו"ל ספיקא דרבנן שמא לא נשרה מעל"ע וכו' עיי"ש:
לג דאזלינן לקולא. עי' בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ג' סי' ס"א שכתב דהא דקיי"ל דספק כבוש בב"ח הוא לקולא לאו דוקא בספק אם נכבש או לאו דה"ה אפי' ודאי נכבש ויש ספק אם יש ששים דאזלינן לקולא עיי"ש והביאו בשדי חמד בחלק הכללים מערכת הב' כלל מ"ג:
לד לקולא. עפת"ש ועי' במנח"י כלל כ' ס"ק י"ד שכתב דבאיסור דרבנן לכ"ע יש להקל בספק כבוש עיי"ש ועי' בשערי תשובה באו"ח סי' תס"ז ס"ק ל"ד שהביא כן גם מתשו' בית יעקב עיי"ש אך מ"ש שם בשערי תשובה בשם תשו' גבעת שאול סי' פ"ג ממ"ש שם באיסור משהו דחמץ דיש להחמיר בספק כבוש דמשמע מדבריו דס"ל דגם באיסור דרבנן יש להחמיר בספק כבוש עי' במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות ט"ז שמדחה דבריו דאין מדברי הגבעת שאול ראיה די"ל דדוקא משום חומרא דחמץ הוא שהחמיר הגבעת שאול אע"ג דלא הוי רק מדרבנן משא"כ בשאר איסורין י"ל דגם הוא מודה דיש להקל בספיקו עיי"ש:
ועיין בחוו"ד בחידושים ס"ק ה' שכתב דבדם ג"כ ספק כבוש מותר דלאחר שנכבש לא הוי רק מדרבנן עיי"ש אמנם הפרמ"ג במ"ז סק"א ובשפ"ד סק"ב כתב דדם היוצא ע"י כבישה הוי דאורייתא ע"כ אין להקל בספיקו רק בכבד כיון דמבואר בש"ע דכבד אוסרת ואינה נאסרת ע"כ יש להקל בכבד בספק כבוש בהפ"מ היכא דנתערב בתבשיל ועיי"ש עוד לעיל בפתיחה להלכות מליחה ובשעה"ת חלק ב' פרק ג' ובשפ"ד לעיל סי' ע' ס"ק כ"ט ובסי' ע"ג ס"ק י"ד ועי' בס' משמרת שלום על הפרמ"ג בשפ"ד כאן ובסי' ע"ג בשפ"ד שם ולעיל סי' ק"ד בשפ"ד סק"ב (ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ט ס"ק רס"א): ועיין בס' שיח יצחק (מהגאון בעל תשו' בנין עולם ז"ל) בשער הספיקות סי' ע"ב שעמד על המחקר אם הי' בשר ספק כבוש בחלב והבשר לא נמלח עדיין ונכבש בחלב ספק מעל"ע דמטעה בב"ח הוי ספקא דרבנן ולקולא אבל מטעם בשר שנכבש בלא מליחה הוי ספק דאורייתא דקיי"ל דם שנכבש אסור מה"ת וא"כ י"ל דכיון דמחמת דם אנו אוסרין אותו מטעם ספק דאורייתא וא"כ הרי אנו מחזיקין אותו לנכבש והאיך נתיר מצד בשר בחלב שהוא ספק דרבנן ונאמר שלא שהה בכבישתו מעל"ע והוי תרתי דסתרי אהדדי ואף דבלא"ה אסירה החתיכה מ"מ יש נ"מ אם נתערבה אותה חתיכה בחתיכות אחרות והיתה חהר"ל דמשום בב"ח מקרי איסור מגופו ולא בטל ומשום בשר שנכבש דאינו אלא מטעם דם שבו דלא הוי איסור מחמת עצמו לא הוי חהר"ל ועיי"ש במה שפלפל בזה ובמ"ש בזה לדינא אמנם יעוין בדברינו להלן סי' ק"י בדיני ס"ס (ס"ק שי"ג) שדבר זה נפתח בגדולים אם יש בדבר א' ספקא דאורייתא וספקא דרבנן ביחד אם יכולין להקל לגבי דרבנן ולהחמיר לגבי דאורייתא משום דהוי זלזול לגבי דרבנן ומשם תלמדנו: