אור ברסלב

דרכי תשובה - ד· רבי צבי הירש שפירא

סימן צט

סימן צח

סעיף א':

א חתיכת נבילה וכו'. עבאה"ט מ"ש מהט"ז לפי שאינם בני אכילה ועי' בתשו' שבסוף הס' שבילי דוד שכ' לענין הציקארי"ע שנודע שהאומן מערב בה שומן חזיר כדי לפטמו וכתב שם דאף דגוף הציקארי"ע בלא השומן הוא יבש ואין לה טעם מ"מ אין לה דין עפר וקצת ראויה לאכול מקרי ולא מקרי נבילה שאינה ראויה לגר אלא בשאינו ראויה לשום אדם לאכול משא"כ הציקארי"ע אף בלא השומן אוכלין ממנה התינוקות וא"כ נ"נ ובעי ס' כנגד כולו עיי"ש:

ב שנפלה לקדירת היתר. עבאה"ט ועי' בשו"ת בשמים ראש סי' שס"ח מ"ש בענין קולא זו דהעצמות מצטרפין להיתר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק ריש סי' זה שהעלה דבכ"מ אין להקל לצרף העצמות אלא באיסור גוש שנפל לקדירה כיון דבאמת אנו רואין שלא נתערב כל האיסור בתוך הקדירה רק דחז"ל החמירו לשער נגד כולו משום דלא ידעינן כמה פלט ע"כ שפיר מקילין דעכ"פ גם העצמות מצטרפין לבטל הפליטה מהאיסור אבל באיסור לח שנפל לקדירה אין להקל לצרף העצמות בין של איסור ובין של היתר עיי"ש:

ג עצמות האיסור מצטרפין. עבאה"ט ופת"ש מ"ש לענין עצמות הרכין ועי' חוו"ד בחידושים סק"א ובחכמת אדם כלל נ"ב סעי' א' שכתב לדינא כהש"ך דעצמות הרכות של איסור מצטרפין לאיסור עיי"ש ועשפ"ד סק"א שפסק דבנפל עצם רך מנבילה לאינו מינו יש לאסור באין הפ"מ אבל בהפ"מ המקיל לא הפסיד ובנפל למינו המקיל אף בהפסד קצת אין גוערין בו ואפשר לצדד להקל אפי' לצרפו להיתר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובפיה"ק סק"ב מ"ש בזה ופסק דאין לסמוך על המקילין בזה אלא דהעיקר כהש"ך שהם מצטרפים לאיסור ובפרט בראשי הכנפים ושאר עצמות הסחוסים שהם לבנים ונוח ללעסו אף שאנו רואין שאין בהם שום טעם אפ"ה הנה מבואר להדיא בר"ש והרא"ש לאסור עיי"ש:

ד האיסור. עפת"ש מ"ש מתשו' מהר"י הלוי אי גם במליחה אמרינן כן דהעצמות מצטרפין להיתר ועי' בדברנו לעיל סי' ס"ד סק"ו מ"ש שם מהחמודי דניאל סי' ו' ועי' עוד בחמודי דניאל שם אות י"א וביד יהודה לעיל סוף סי' ע"א וכאן בפיה"א סק"ד ובפיה"ק סק"ה ובשו"ת עמודי אש בקונטרס דיני או"ה סי' י"ג אות ט"ז מ"ש בזה ופסקו דלדינא יש להקל דגם במליחה מצטרפין העצמות להיתר לבטל האיסור בשיעור ס' אפי' בשומן [ועי' בדברינו להלן (סק"ח) שהבאתי מהחמודי דניאל והחכמת אדם דכ"ז הוא כל זמן שהעצמות הם בתוך הבשר ויש בהם עוד לחלוחית והם רכים משאר כלי עצם אבל אם הסירו הבשר ונתייבש העצם לא מהני המליחה כלל להעצם וא נו בולע כלל ע"י המליחה כדין כלי עצם ואינו מצטרף] (ועי' מזה עוד בדברינו לעיל סי' ע"א ס"ק כ"ד ובסי' זה להלן וס"ק י"א) ועי' מזה בשו"ת טוטו"ד תניינא סוף סי' ס"ט:

ה מצטרפים עם ההיתר. עפת"ש מ"ש מפרמ"ג בספרו תיבת גומא דאף אבמה"ח שנפל להיתר עצמות שבו מצטרפין להיתר ועי' בשפ"ד לעיל סי' ס"ב סק"ד מ"ש בזה לענין אם נפל אבמה"ח להיתר אם צריך ס' גם נגד העצמות ונוטה שם דא"צ ס' רק נגד הבשר ולא נגד העצמות עיי"ש אכן לא נזכר שם דבר זה דהעצמות מצטרפין גם להיתר וכנראה מזה שלא החליט לדינא דבריו שבס' תיבת גומא שם דאל"כ הו"ל לאשמעינן רבותא טפי שהם מצטרפין גם להיתר ועי' ביד אברהם בגליון כאן שכתב בהחלט לדינא דדוקא בנבילה וכיוצא דאין עצמות שלהם אסיר ואין לוקין עליהם ע"כ מצטרפין להיתר משא"כ אבמה"ח שעצמות שלו מצטרפין לכזית בשר ללקות עליו בודאי שאין עצמית שבו מצטרפין להיתר כיון שהן עצמן איסור עיי"ש ועי' בדלתי תשובה סק"ב:

ו עם ההיתר לבטל. עי' ביד יהודה, בפיה"א לעיל סוף סי' ע"א וכאן סק"ג ובפיה"ק סק"ד שהעלה דכל זה דוקא לגבי ביטול טעם אבל ביבש ביבש אין עצמות האיסור מצטרפין עם ההיתר ואדרבה נראה דגם עצמות ההיתר אין מצטרפין כלל ע"כ אם הי' לפנינו תערובות דשלשה חתיכות א' נבילה וב' כשרות ובחתיכה א' יש הרבה בשר ומיעוט עצמות ובהשנים יש הרבה עצמות ומיעוט בשר ולא ידעינן איזהו האיסור צריך שיהא בהבשר לבד רוב נגד החתיכה שיש בה הרבה בשר דשמא הוא האיסור עיי"ש:

ז ההיתר. עפר"ח סק"ח שהעלה דבע"כ אין העצמית מצטרפין לס' אלא במין במינו ואיכא רובא או במין בשאינו מינו וטעמו קפילא כיון דמה"ת ברובא בטל ושיעור ששים אינו אלא מדרבנן וכן הקילו הם גם לענין זה שהעצמות מצטרפין אבל במין בשאינו מינו וליכא קפילא לטעמי' אפי' עצמות ההיתר אין מצטרפין עיי"ש ועי' בפרי תואר שהעלה דאפי' במין בשאינו מינו ולא טעמו קפילא דהוי דאורייתא אפ"ה מצטרפין העצמות לבטל האיסור ומ"מ לדינא סיים וכל זה הוא אומר להלכה אבל למעשה יש להחמיר במין בשאינו מינו וכו' ומאן דתקיף לבו יורה וידין בכה"ג עיי"ש ועיי' בפלתי סק"א ועי' בהגהות הח"ס ריש סי' זה שהסכים עם הפר"ח וכתב שכן ראוי להורות כהפר"ח עיי"ש:

ח לבטל האיסור. עט"ז שכתב הטעם משום דהאיסור מתפשט גם לתוכן ויש בהם ג"כ לחלוחית ועי' בכנפי יונה ובמ"ז מ"ש בזה ועי' ביד יהודה ריש סימן זה מה שכתב על דברי הפרי מגדים בזה והעלה דבע"כ אמרינן דגם הם בלעו מהאיסור כפי המגיע לחלקם ולא נשאר בשאר ההיתר חלק גדול מהאיסור יותר מבהם וחלק ס' מהאיסור שנבלע בהם נתבטל בתוכם ע"י הלחלוחית שבהם ונעשה היתר ונ"מ דכל שסילק האיסור מהקדירה יכול לקבל התבשיל מהקדירה מעט מעט ולא חיישינן שמה שנבלע חוזר ויוצא עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות י"א שמבואר מדבריו דכ"ז דוקא כל זמן שהעצמות הם בתוך הבשר ויש בהם עוד לחלוחית והם רכים משאר כלי עצם אבל אם הסירו מהם הבשר ונתייבשו דינם כשאר כלי עצם עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל נ"ב סעי' א' דעצמות היבשות יש להם דין כלי עצם וכלי מתכות ועץ עיי"ש ולדברי החמודי דניאל הנ"ל היינו לאחר שהסירן מהבשר ונתייבשו ואין בהם עוד לחלוחית עצמי וכנזכר (וע"ל סק"ד ולהלן ס"ק י"א ולעיל סי' ע' ס"ק כ"ד):

ט אבל המוח שבעצמות האיסור. עי' בחכמת אדם שם דאפי' המוח שבעצמות היבשות נחשבים כדין בשר וצריך ס' כנגדן עיי"ש ועי' בשלחן גבוה סק"ג דאפי' אם העצם סתום מכל צד מפני שהעצה ספוגי ומוציא טעם המוח שבתוכו עיי"ש:

י וגוף הקדירה. עבאה"ט ועי' בפרי תואר סק"א שכ' בסיף דבריו שם וז"ל ולפ"ז קיימנו דברי הפוסקים וקאימנא כוותייהו דכל דבר הצף עליו הרוטב והוא בתוכו לאפוקי קדירה שהרוטב בתוכה וכו' ואפי' חרסי הקדירה אם הי' בתוך הקדירה הכל מצטרף לבטל האיסור וכו' וכל זה להלכה אבל למעשה יש להחמיר וכו' עכ"ל ועי' במ"ז סק"א מ"ש בדין זה וכתב דחרסי קדירה בין חדשים ובין ישנים המונחים בתוך הקדירה לדעת הפרי תואר שכתב הטעם דאין הקדירה מצטרף לההיתר לבטל האיסור הוא משום דהיא מגולה מבחוץ ואין בה רוטב רק מבפנים אין הטעם מחלק בה בשוה ממילא דחרסי האדמה המונחים בתוך הקדירה שהרוטב מסבב אותם מבפנים מבחוץ שפיר מצטרף להיתרא אבל לדעת הסוברים דעיקר הטעם שהעצמות מצטרפין הוא משום שיש בהם לחלוחית ועי"ז מבלבל הטעם בתוכן משא"כ הקדירה ממילא דה"ה דחרסי הקדירה בין חדשים בין ישנים המונחים בתוך הקדירה אין מצטרפין וכן קליפי ביצים המונחים בקדירה אין מצטרפין כיון אין בהם מוהל ולחלוחית ועיי"ש במ"ש בזה באריכות ועי' בחוו"ד בביאורים סוף סק"ב ובחידושים סק"ג שכ' כן בהחלט לדינא דחרסים המונחים בקדירה כיון לית בהו לחלוחית אין מצטרפין לא לאיסור ולא להיתר עיי"ש ועי' ביד והודה יש סי' זה מ"ש בזה ולדינא העלה ג"כ דהעיקר להחמיר שלא לצרף כלל קליפות הביצים או חרסית של כ"ח המונחים בתוך הקדירה ודי להקל לצרף הביצה כמו הוא עם קליפתה עיי"ש ועי' בס' יד אלימלך סי' ט"ו בעובדא שעשו פשטיד"א נקרא קיגע"ל בתוך כלי מיוחדת ותחב הכלי עם הפשטיד"א לתוך קדירה עם וטב בטשאלינ"ט כדרך העולם להכין על שבת והעמידו בתוך התנור ונשפך חלב בתוך התנור לתחת הקדירה של רוטב וברוטב שבקדירה אין ששים נגד חלב רק בצירוף הפשטיד"א עם חרסית הכלי שלה וכתב שם דלפי דעת הפרי תואר דחרסית האדמה שהם בתוך הרוטב מצטרף לבטל פשוט הוא בנ"ד כיון הכלי של הפשטיד"א עומד בתוך הרוטב הרי זה מצטרף לבטל החלב אמנם יש לעיין עוד בעובדא זו כי הלא מן הסתם הכלי של הפשטיד"א הוא גבוה קצת מן הרוטב והלא מבואר במ"ז שם דהטעם שהכלי שבתוך המאכל מצטרף שום שהמים מכסים אותם ונראה מלשונו דדוקא כשהמים מכסין את הכלי אז נצטרף הכלי אבל לא כשהוא מגולה קצת חוץ להמים אמנם באמת לדינא הוא פליאה דלמה יגרע זה מחתיכה שהיא תחובה מקצתה ברוטב והשאר הוא חוץ רוטב וכי נימא דמה שבתוך הרוטב אין מצטרף לששים וכו' אמנם בלא"ה א"א צרף הכלי כי החוו"ד פסק דחרסית הכלי אפי' היא בתוך הרוטב אין מצטרף ע"כ אין להקל עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קכ"ה בעובדא שעשו פשטיד"א משומן שהי' מעורב בו שומן טריפה וכיסו הכלי עם כיסוי כנהוג העמידו הכלי מכוסה כמו שהוא בתוך כלי של בשר עם מים והמים היו צפים ע"פ הכיסוי של הפשטיד"א ודעת השואל דגם הבשר והמים שבקדירה החיצוניות מצטרפים לבטל השומן טריפה של הדייסא והוא ז"ל השיג עליו דכיון דהכלי פסיק אע"פ שהוא כלי חרס אפ"ה אמרינן בי' איסור דבוק דצריך שבהדייסא עצמה יהי' ס' כנגד השומן טריפה ואם לאו צריך שיהי' בהבשר והמים ס' נגד כל הכלי עם הדייסא דחנ"נ וכדין מילוי עוף דסי' ע"ב וסי' ע"ד עיי"ש:

יא) ויש מחמירים. עבאה"ט ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ז ובפיה"ק סק"ט כ' דלכאורה נראה דעצמות שבלעו איסור לא מהני להו הגעלה דדוקא לכלי צם מהני להו הגעלה משום דכבר נתייבש וכלה כל הלחלוחית שבהן ע"כ מהני הו הגעלה לפלוט מה שקבלו טעם מדבר אחר משא"כ בעצמות שיש בהם בלוע ונתערב בהלחלוחית י"ל דלא מהני הגעלה וכמו דקיי"ל בעלמא דלא הני הגעלה לאוכלין אבל לדינא כ' דאין להחמיר כיון דבאמת גם באוכלין: "ל להרבה פוסקים דמהני הגעלה רק דלא קיי"ל כוותייהו מטעמא דאין בטלין איסור לכתחלה וזה לא שייך בעצם דאינו ראוי בעצמו לאכילה לכן יש הקל בעצמות שבלעו איסור דהגם שלא נתייבשו עדיין מלחלוחית שלהם אפ"ה אינם ככלי עצם ומותרין בהגעלה. אך כתב דמ"מ עכ"פ בזה יש להחמיר בהו יותר מבכלי עצם דבכלי עצם שנבלע בו איסור קיי"ל דנפגם לאחר מעל"ע ואינו אסור התבשיל שמבשלין בו לאחר מעל"ע משא"כ בעצם כל זמן שלא נתייבש הבלוע נפגם בו במל"ע. ועיי"ש עוד במה שנסתפק בהא דקיי"ל להלן סי' ל"ה סעי' ז' ברמ"א דהא דאמרינן דאין בליעה יוצא בלא רוטב זה דוקא באוכל כל כלי שבלע איסור אוסר ההיתר שנוגע בו אפי' בלא רוטב אם גם עצם שבלע איסור הדין כן וכתב דכיון דכל הטעם דבאוכל אין הבלוע יוצא לא רוטב הוא משום דיש לו פליטה א"כ גם בעצם קודם שנתייבש יש לומר כן כיון שיש לו לחלוחית הרי יש לו מה לפלוט ובכן אין להחמיר אלא בנוגע באוכל כנ"ל משא"כ בנוגע לכלי ולא מבעיא בנבלע בו בליעה כחוש דבודאי אינו אוסר הכלי אלא אף אם נבלע בו הוא איסור שמן אין להחמיר דאין כח בחם בלא רוטב להפליט ולהבליע בשני דברים יבשים עיי"ש (וע"ל ס"ק ד' וס"ק ח') ולעיל סי' ע' (ס"ק כ"ד): (יב) עצמות האיסור. עי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קנ"ז בעובדא שנתערב רגל מאווז טריפה בין בשלשים רגלים מאווזות כשרות ונתבשלו ורצה השואל להכשיר כיון שיש בהרגל עצמות ונהי שאין מצטרפין להיתר אבל עכ"פ גם לאיסור אין מצטרפין וכיון שיש בהרגל עכ"פ מחצה עצמות א"כ סגי בשלשים והשיב שאין לסמוך שהעצמות הם חלק מחצה מהרגל ולא סגי בל' נגד הרגל כיון שהבשר של הרגל מחזיק יותר הרבה מהעצמות שבו ובפרט שעל האצבעיים שברגל בודאי יש יותר בשר וגם יש בשר רחב בין אצבע לאצבע ויש לשער שהעצמות הם פחות הרבה מהבשר ומעורר ע"ד הלב"ש בחידושי דינים הלכ' אבמה"ח שהאריך בעובדא כזו להצריך ס' נגד הרגל ולא זכר כלל שעצמות האיסור א"צ לבטל עיי"ש:

סעיף ב':

יג אבל אם נתבשלה תחלה. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ז' שכ' דאין חילוק בזה בין נתבשלה לנמלחה דה"ה אם נמלח העצם עם הבשר תחלה הרי זה בלע מן הבשר ונאסר ומצטרף עם האיסור ולא עם ההיתר עיי"ש ועי' ביד אברהם וז"ל כתבו האחרונים דה"ה אם נמלחה הנבילה כבר ע"י המלח בלעו העצמות מהאיסור ולפענ"ד דדוקא בעצמות שיש בהם מוח מבפנים שהם רכים ונבלע בהם מעבר לעבר וכדמוכח להדיא ברשב"א וכו' דמליחת העצם מועיל למוח שבקרבו וכו' אבל בעצמות שאין בהם מוח הרי הם ככלי עצם וכו' וכבר נתבאר בסי' צ"ח סעי' ד' בהגה דכלי אינו נאסר ע"י מליחה רק כדי קליפה ואם נתבשל א"צ לשער רק נגד הקליפה וכו' עכ"ל:

יד עצמות שבה מצטרפים. כתב בפר"ח סק"ד מיהו מסתברא לן דגוף העצמות מצטרפין נמי לבטל האיסור דומיא דכחל דהכחל עצמו מן המנין עיי"ש וכ"כ ביד אברהם וביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"א לדינא עיי"ש אמנם יעוין בכנפי יונה שהביא דברי הפר"ח הנזכר והתפלא עליו דזה לא דמי לכחל שהעצמות האיסור בודאי אינם מן המנין לבטל עיי"ש ועי' במ"ז סוף סק"א שכתב ג"כ דלדידן דקיי"ל חנ"נ בשאר איסורין אין העצמות של איסור מצטרפין אלא לאיסור שהרי בלעו מרוטב וממים וחנ"נ וצריך ס' נגד הכל עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בפשיטות דלדידן דקיי"ל חנ"נ בכל האיסורין צריכין ס' אף נגד העצמות האיסור דהא הרוטב נ"נ ונכנס בהעצמות עיי"ש ועי' במטה יהונתן שבגליון היו"ד ובהגהות הגאון מהר"ש כהן ז"ל ועי' בדלתי תשובה ס"ק ד' מ"ש ע"ד הגאון מהר"ש כהן הנ"ל בזה (וע"ל בס"ק שאח"ז) :

טו לפי שבלעו. עבאה"ט מ"ש מהטור ועי' בפרי תואר סק"ג שכתב דדוקא כשאין ידוע כמה בלעו העצמות מבשר הנבילה אבל אם ידוע שיעור בשר הנבילה כמה הוא א"צ ס' רק כנגד הבשר לחוד עיי"ש וכ"כ בפר"ח עיי"ש אמנם יעוין בחוו"ד בביאורים סק"ג שכתב דאם כי כן נראה דעת הטור מ"מ אין להקל בזה כי הטור לשיטתו בזה דלא ס"ל חנ"נ אבל לדידן דס"ל חנ"נ צריך ס' אף נגד העצם כיון שהעצם נ"נ כשקיבל טעם מהבשר נבילה עיי"ש וכ"כ במ"ז סק"א וביד יהודה שם לדינא דאף שיודעין כמות האיסור שהי' קודם הבישול לא סגי בס' נגד כמות שהי' קודם הבישול לחוד אלא שצריך ס' לבטל כמות האיסור שהיה מתחלה וגם נגד העצמות דאף דגוף העצמות לא נ"נ מ"מ יש להחמיר דאמרינן שיצא הפליטה מהנבילה ונכנס בהעצמות ונכנס בהנבילה מים ושאר דברים במקומו וגם הם נ"נ לכן צריך לבטל הבשר וגם העצמות עיי"ש:

סעיף ג':

טז הבלועה מאיסור. עבאה"ט ועי' בפרי תואר סק"ג שכתב דכ"ז דוקא כשיודעין כמה הוי טעם האיסור שבלעה אבל אם לא ידעינן כמה הי' שיעור האיסור הבלוע בה גם לדעת המחבר אמרינן כילה נבילה הוא ומשערין בכולה אלא דא"צ אלא נ"ט והוא שהוא גופה היתר ולדעת הרמב"ם לא סגי בנ"ט דהיא אינה מצטרפת וצריך ס' דוקא עיי"ש וכ"כ בשפ"ד סק"ה פ"ד משל חתיכה שיש בה עשרה זיתים שבלעה זית א' איסור ונפלה אח"כ לקדירה שיש בה עוד חמשים זיתים ובין הכל יש ס' מהני להמחבר אבל אם חתיכה שגדולה עשרה זיתים נתבשלה עם חתיכה טריפה שיש בה ג"כ עשרה זיתים ואח"כ נפלה זו החתיכה שבלעה מהטריפה לקדירה צריך לשער נגד כולה דלא ידעינן כמה בלעה ורואין כמה בלעה עשרה זיתי איסור וצריך בקדירה חמשים ותשעה פעמים עשרה זיתים והחתיכה שבלעה מצטרפת ג"כ שיהי' בין הכל ס' פעמים עשרה זיתים (היינו לדעת המחבר דבשאר איסורין לא אמרינן חנ"נ) עיי"ש לדרכו:

ומ"ש הבאה"ט ומיהו החתיכה אסורה כתב בשפ"ד שם היינו אפי' טעמי' קפילא ולית בה טעמא אפ"ה נשארת באיסורה דעכ"פ משהו נשאר ואפשר לסחטו אסיר להמחבר עיי"ש:

יז ואין נוהגין כן. ומ"מ יש נ"מ גם לדידן בהיתר כגון בצלים שחתכן בסכין חולבת ובשלם עם בשר דמצטרפין הבצלים עם הבשר לבטל הסכין. שפ"ד שם:

יח קיי"ל בכל איסורים חנ"נ. מיהו גם לדידן בשאר איסורין לא הוי חנ"נ רק מדרבנן ונ"מ לענין נשפך דאם יש ס' עם החתיכה נגד האיסור אפי' באינו מינו וספק אם יש ס' גם נגד החתיכה אזלינן בנשפך לקולא כיון דהוי רק מדרבנן. שפ"ד סק"ד ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק מ') מ"ש בזה:

יט בדלעיל סי' צ"ב. ועי' בבאה"ט שם סק"י שכ' מהש"ך דאפי' באיסור דרבנן הדין כן דאמרינן חנ"נ ועיי"ש בדברינו (ס"ק מ"א):

סעיף ד:

כ ברוטב ובקיפה ובחתיכות. ואין חילוק בין איסור גוש לאיסור לח בכ"מ הכל מצטרף ומ"מ יש חילוק לפעמים בין איסור גוש לאיסור לח דבאיסור גוש יצוייר לפעמים שהרוטב מותר והחתיכות אסורות כגון שיש ס' בין הכל אבל אין בהחתיכות לבדן רוב או חהר"ל ואולי באיסור צלול בכ"מ גם הגוש מצטרף וגם הרוטב מותר אף כשאין בהרוטב לבדו ס'. מ"ז סק"ג: (כא) ומשערין ההיתר והאיסור כמו שבא לפנינו. ע' בשו"ת עמק הלכה (מהה"ג מזיטל) חיו"ד סי' מ"ג עמד על המחקר בבשר עגל שנפל לקדירה של חלב וראינו שבשעה שנפל הי' בו פחות מכזית ואח"כ נתפח ועמד על כזית איך משערין אם כמו שהוא עכשיו אם כמו שהי' בשעה שנפל והביא מדברי הש"ס מנחות דף נ"ד דמשמע דמשערין עכ"פ מדרבנן כמו שהוא עכשיו ועיי"ש במה שפלפול בזה ולדינא העלה שבמין במינו יבש ביבש דסגי ברובא יש להקל אך כיון דבעינן באמת רוב גמור ע"כ בעינן שיהי' רוב גם נגד מה שנתפח אבל שלא במינו שצריך ס' א"צ לשער נגד מה שנתפח וסגי לשער נגד מה שהי' בשעה שנפל עיי"ש ועי' בהגהת יד אברהם שכ' וז"ל נראה דאם האיסור הוא בשר שור זקן שדרך להתמעט ע"י בישול וההיתר הוא בשר עגל הרך שדרכו להתפוח ע"י בישול כדאיתא בעוקצין פרק ב' משנה ח' וכו' אין משערין האיסור כמו שבא לפנינו לפי שבודאי נתמעט מכמות שהי' והטעם נשאר בקדירה וכו' ואם ההיתר הוא ג"כ בשר שור אמרינן שנתמעט לפי חשבון אבל אם האיסור היא בשר עגל אף שיש לתלות שנתפח על ידי בישול אפילו הכי צריך לשער נגדו כמו שהוא עכשיו אך אם נשפך הרוטב ונודע שהי' ששים נגדו כמו שהיה בשעה שנפל אלא שאין ידוע שהיה ששים נגדו לאחר שנתפח אזלינן לקולא שהרי מה שצריך לשער לפי מה שנתפח עכשיו הוא רק. מדרבנן עכ"ד ועי' בס' ערך שי שנשאל ג"כ בענין זה והביא דברי היד אברהם בזה ודחה דבריו דאין להחזיק ריעותא דמצד בשר עגל שדרכו להיות נתפח בבישול אין חשש דמה שנתפח איני גוף הבשר אלא מיא בעלמא וא"כ טרם שנתפח הי' המים בתבשיל ורק החשש הוא מצד בשר שור שהי' מתחלה יותר ונצטמק וגם בזה אין להחמיר דבשר זקנה לפעמים ג"כ מצטמק וחוזר ינתפח כמ"ש בש"ס מנחות דף ל"ד וא"ל הא איכא לברורי שנבשל בשר של שיר וועגל כעין שאירע בתערובות איסור הזה ונראה אם נצטמק בשר השור דז"א כי הוא דבר שא"א להתברר דזמנין דמצטמק יותר וחוזר ונתפח וזמנין שנתפח יותר וחוזר ומצטמק ואין אתנו יודע עד מה וא"א לצמצם הבישול בשום מקום ועוד דבכה"ג בלא"ה א"צ להחזיק ריעותא וא"צ לברר כלל עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"א ובפיה"ק ס"ק י"ג שכ' דאם האיסור דרכו להיות נתמעט אב לא ההיתר אז אם יכולין לומר דהגם שנתמעט מ"מ חזר ונתפח מההיתר אז יש כעת ששים מותר אבל אם אין דרכו להיות נתפח כלל רק להתמעט כגון שום אז צריכין לשער מה שדרכו להיות נימוח בהתבשיל ואם א"א לידע בבירור שום דינו כדין נשפך ובזה יש חלוק בין מינו לאינו מינו עיי"ש וע' בדלתי תשוב ס"ק ז' מ"ש בענין זה: (כב) ההיתר והאיסור כמו שבא לפנינו. עי בשו"ת הרדב"ז חלק א' סי' קנ"ב שנשאל כשבא לפני המורה שאלה בתבשיל שנפל בו איסור ויש בו ס' כדי לבטל את האיסור אם יש לחוש לאסור שמא בשעה שנפל האיסור לא הוי ס' רק אח"כ נתן א' מים לתבשיל שלא בכוונה ועי"ז נתרבה ועמד עד שיש בו ששים ואם יש לסמוך על השואל במ"ש שלא יד ולא ראה מי ששפך מים לתבשיל בינתיים והשיב דאין כאן שום בית מיחוש דל יהא שדבר ספק אם נתנו המים בתבשיל שלא בכוונה אין לאסור ואם יאסר בזה הוי בכלל מאבד ממונם של ישראל אלא היכא שהדבר ידוע שבשעה שנכנס לא היה ס' רק אח"כ נתרבה והי' ששים אז יש לאסור וכשאירע מעשה ליד המורה צריך לחקור אחר זה עד שיתברר איך הי' המעשה עיי"ש והביאו ביד דוד בהגהות הטור אות י"א עיי"ש:

כג כמו שבא לפנינו. היינו באינו יודע שהי' האיסור יותר מההיתר בשעה שנפל אבל אם ידוע שהי' האיסור מרובה מההיתר בשעה שנפל לית דין צריך עיונא דבודאי אסור דאף שהאיסור נצטמק עתה מחמת האור מ"מ הא תחלה נתן טעם ואסור מדאורייתא מ' סק"ד. ועי' בשו"ת פאת נגב חיו"ד סי' י"ב:

כד שבא לפנינו. עי' בס' ברכות מים הספרדי (להרב מו"ה מרדכי יוסף מיוחס ז"ל) חלק או"ח סי' תרע"א שנשאל אם שרתה ברכה במותר השמן של נר חנוכה כמעשה הצרפית והשונמית וכמעשה הנס דחנוכה מי נימא שהמעט שמן של נותר דנר חנוכה בטל ברור ככל איסורים שבתורה או דלמא לא אמרינן דבטל ברוב אלא ברובא דאת מעלמא אבל בנ"ד הואיל ומני' קא רבי ולא אתא רובא ומבטל לאיסורא והכי אסור וכן יש לצייר שאלה לענין איסור דאורייתא בשמן של תרומה דמונח בכדא ושיערו בלוג א' ושרתה בו ברכה ועלה לא' ומאה מהו מי אמרינן דאיסור קא רבי הו"ל כדין שאור של תרומה שהחמיץ העיסה ונתרבה האיסור דאסיר וה"ז דומה לאלו הי' מונח כאן כזית חלב מהותך שנתברך וניתוסף לשיעור ס' דבזה בודאי אמרינן דבאיסורא קאי דהא חלב קמן או דלמא שמן זה דומה לגדולים של תרומה לא הוא האיסור והשאר הוא תוספות היתר ואף את"י להחמיר בזה שזה דומה לחלב ודיינינן ליה כאלו הוא כולו שמן של תרומה כיון שנתרבה הכל משמן של תרומה מה יהיה אם נפל כד א' של תרומה בתו הרבה חולין רק שהי' פחות מעט מק"א ואח"כ שרתה בו ברכה מי אמרינן דהיתרא קא רבי והאיסור כדקאי קאי או דלמא שניהם רבו כא' ואסור וכן יש להסתפק אם צריכין בכה"ג ק"א כלל דהוי מלתא דלא שכיחא וחזר הדין להיתרא דאורייתא דחד בתרי בטל והרי עכ"פ רוב איכא ובטל והאריך בזה והעיר מכמה מקומות ובסוף העלה דאף דמשמע מדברי הזהר דהיכא דשרתה ברכה בדבר א' מיניה קא רבי אמנם מדברי הש"ס משמע מכמה מקומות דהברכה מעלמא אתא ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא וגם יש עוד ספק שמא התערובת השני הוא דנתברך דכדי שיהנה מהברכה עשו באופן שיהי' מותר והו"ל ס"ס המתהפך דגם בדאורייתא שרינן לכ"ע עיי"ש: (כה) לפנינו עבאה"ט ומה שסיים מהט"ז שמשערין באומד יפה עי' בכנפי יונה להלן סי' ק"ו ועי' בדברינו להלן (ס"ק ל"ג) מ"ש בזה:

כו שהי' בהיתר יותר מתחילה כתב הרמב"ם, פרק י"ד מהלכה מאכלות אסורות הלכה ד' כזית חלב או נבילה וכיוצא שהניחו בחמה ונתמעט וחזר והניחו בגשמים ונתפח חייבים עליו עיי"ש ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) לעיל סי' פ"ה סעי' י"ז שכתב וז"ל ונראה לי אע"ג דכזית שנתמעט ע"י צימוק וחזר ונתפח ע"י משקה חייב מ"מ בעינן שלא יהי' בו שום חלל אפי' קטן שבקטנים ובכל שיעור כזית כן הוא אף שכן דרך דבר זה להיות בו ריקות מעט כגון לחם חטה שנתפח להיות בו חללים קטנים וכן כל כיוצא בזה דההתפחה אינו מועיל רק שמפשיט הכיווץ ועושה רפיון בחלקי המאכל אבל אם עושה חללים אינו מועיל וראי' לדבר וכו' הרי להדיא דהרפיון מצטרף אפי' רפיון של ריר שהוא ליחה וכן רכה כספוג שהוא רפה הרבה מצטרף והחלל אינו מצטרף וכו' עכ"ל (ועי' בדברינו לעיל ס"ק כ"א):

כז בבישולו. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל ועפר"ח סק"ז שדעתו דבשעת הדחק יש להקל ונפסוק כדעת המחבר עיי"ש ועי' עוד בדבריו לעיל סי' צ' סק"ו מ"ש בענין זה באריכות וסיים שם וז"ל ולענין דינא איסור שנפל לתוך היתר אלא שלא נודע שיעורו בשעת הנפילה או שנודע שיעורו אלא שלא נודע אם הי' בהיתר ששים כדי לבטלו אסור הכל אף שיש לפנינו ששים בהיתר נגד האיסור המצומק משום דלא ידעינן כמה היה האיסור וכמה נמחה מגופו אם מעט ואם הרבה ולא מיבעיא בחלב (בציר"י) שדרכו להיות נימוח אלא אף בשאר איסורין כגון בשר נבילה ודג טמא וכיוצא אמרינן שהי' גדול ונצטמק הרבה מכמו שהי' ולפיכך אסור אם לא שבאומדנא יש ס' לפי מה שהי' יכול להיות גדול וכן כל כיוצא בזה עכ"ל ועי' בפרי תואר שם סק"ח ובכנפי יונה כאן שהשיגו עליו וכתב שזה דומה לנשפך ובמין במינו יש להקל ולדעת הט"ז אפי' באינו מינו יש להקל עיי"ש (ועי' מזה בדברינו לעיל ס"ק כ"א):

וכתב שם עוד בפר"ח וז"ל ואם בשעה שנפל האיסור הי' נודע שהי' בההיתר ס' כדי לבטלו לא מבעיא אם יש עכשיו ס' בהיתר נגד האיסור מצומק הבא לפנינו דפשיטא דהכל מותר אלא אף כשאין האיסור בעין דליכא למיקם עלה דמלתא מעמידין הדבר על חזקתו ומסתמא אמרינן דכי היכא שנתמעט מן ההיתר כן נתמעט גם מן האיסור לפי חשבון. אבל אם בשעת נפילת האיסור לא היה בההיתר ס' כדי לבטלו אע"פ שנצטמק האיסור ביותר ויש עכשיו ס' בהיתר כדי לבטלו הדבר פשוט שאסור הכל עכ"ל והסכים עמו הפרי תואר שם: ועיי"ש עוד בפר"ח שכתב וז"ל וכן כשהי' ס' בההיתר בשעת נפילת האיסור ואח"כ נצטמק מן ההיתר הרבה יותר לערך מה שנצטמק מן האיסור או שלא נצטמק האיסור באופן שאין בההיתר עכשיו ס' נגד האיסור אזלינן בתר השתא וחזר האיסור לאסור הכל ולית לן למימר שנתמעט האיסור לפי חשבון אלא דלא מצינן לברורי אבל כי חזינן שלא נתמעט לפי חשבון לית לן לאקולי ולמימר שנפחת מן ההיתר דלהחמיר אמרינן הכי ולא להקל והכל אסור ומיהו אף בידעינן דבשעת נפילת האיסור הי' ס' בהיתר נגדו או איסורא איתא בעינא לא סמכינן אחזקה ולומר שנתמעט לפי חשבון וכו' ואי ליכא השתא ששים לא מבעיא שנאסר כל זה שבתוך הקדירה אלא אף הקדירה עצמה נאסרת וכו' עכ"ל ועי' בכנפי יונה כאן שהשיג על הפר"ח וכ' דגם בזה הי' נראה להקל במין במינו לכ"ע, ואפי' במין בשאינו מינו יש להקל וכו' וסיים וז"ל ומפני שהדבר נסתפק בין הפוסקים הראשונים ז"ל נ"ל להחמיר וכו' ומיהו באיסור לח בלח פשיטא כיון שנודע שהי' בתחלה ס' בהיתר שרי אע"פ שנתמעט אח"כ דאמרינן כערך שנתמעט מן ההיתר ה"נ נתמעט מן האיסור ואפי' במין בשאינו מינו יש להקל וכו' אלא בדבר שאינו ידוע אם נחסר מאחר שנפל האיסור קשה הדבר לשער מאומד בזמן הזה וכו' ויש להקל בשעת הדחק עכ"ל ועי' בפרי תואר סק"ד מ"ש בדין זה וכתב דהיכא דחזינן שנתמעט ההיתר יש להקל עכ"פ לשער בבלועה שבלעה הקדירה מן ההיתר ויצטרף עם המאכל הנשאר לבטל האיסור ואף שכתב המהרש"ל דהאידנא אין אנו בקיאין לשער בבליעה שבלעה הקדירה היינו שאם ירצה לשער כשיעור מצומצם בזה שפיר כנים דברי המהרש"ל אבל אם משערין בשיעור מרווח כגון אם משערין שבלעה הקדירה עשרה זיתים משערין בד' או ה' כפי ראות עיני הדיין בזה גם המהרש"ל מודה דיש לסמוך גם בזמן הזה וכתב וזה לשונו וכגון דא צריך לאודיעו דכשמשערין בבלוע צריך לדקדק שלא לשער אלא במה שבלוע באותו חלק שכנגד הרוטב אבל בחלק שאין בתוכו רוטב הגם שהיה בתוכו רוטב בתחלה בשנפל האיסור ולאחר מכאן כשנתמעט הרוטב ונתרוקן חלק מהקדירה אין לשער במה שהוא בלע באותו חלק וכתב שם דכל זה בסתם אבל היכא שהי' ההיתר רך ביותר והאיסור קשה דאז קרוב הוא שההיתר יהי' כלה ואבד יותר מן האיסור בזה אין לשער אלא כמה שיש לפנינו ההיתר והאיסור וכו'. וכל זה כשידענו האיסור כמה הי' וכנזכר אכן אם לא ידענו האיסור כמה הי' אין לצרף הבלוע אפי' במין במינו כי כשם שבלע מההיתר בלע מהאיסור ואם יש ס' כנגדו בהמצוי מותר כי אמדינן לפי ערך הנבלע והנאבד וכשם שעתה יש ששים כן גם בשעה שנפלה הי' ס' בהיתר זולת היכא דהי' האיסור רך או דבר שהוא ניתך בנקל כגון שומן נבילה ונתערבה בקדירה שהדבר ידוע כי לא הספיקה הקדירה לבלוע קצת ממנה עד שיצא מגוף האיסור לתוך התבשיל עשרה חלקים לשיעור שבלעה הקדירה בזה כל שלא ידענו שיעור האיסור בשעת נפילה אסור אע"פ שיש לפנינו שיעור ששים בהיתר המצוי כעת לפנינו ועיי"ש עוד כמה חילוקי דינים בזה באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ג שכתב דלדינא העיקר כדעת הט"ז והש"ך שפסקו כהמהרש"ל ואפי' בהפ"מ אין להקל רק משערין תמיד כמו שהוא לפנינו עיי"ש ועשפ"ד סק"ו שהראה מקום לדברי הפר"ח הנזכר וכתב ע"ז ומיהו בראינו האיסור וההיתר ובמקום הפסד יראה לצדד וכו' עכ"ל אכן במ"ז סק"ו כתב בהחלט דלעת הצורך יש להקל גם לדידן לשער במין במינו במה שבלעה הקדירה באומד יפה ועיי"ש לעיל סק"ד מ"ש עוד מענין זה ותמצית דבריו לדינא הוא דאם ראינו מתחלה קודם הבישול שהי' ההיתר יותר ואח"כ נצטמק והאיסור לא נצטמק ובאומד יפה כמה שבלעה הקדירה יש ס' גם עתה לאחר הצימוק אזי באינו מינו יש להחמיר אף בהפ"מ וצורך שבת ושלא בהפ"מ יש להחמיר בזה גם במינו. אך בהפ"מ וצורך גדול יראה לכאורה להקל במין במינו באופן הנ"ל לשער באומד יפה כמה שבלעה הקדירה ולא מה שכלה האש היכא דידוע שהי' ס' בההיתר נגד האיסור כנ"ל אבל לדינא סיים בצ"ע אם יש להקל אפי' בכה"ג עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות כ"ו ובהלכ' תערובות הב' אות ל' בעובדא שנמצא מעט שומן חי בתבשיל של חלב וניכר שבודאי הי' יותר אלא שנימוח בתוך התבשיל דדרך שומן חי כשנתבשל נחסר הרבה ועכשיו יש ספק שמא מתחלה לא הי' ששים והשומן שנימוח נשאר בתוך התבשיל ולא שייך כאן לומר אטו דאיסורא נצטמק דהיתרא לא נצטמק דהשומן נשאר בעין בקדירה ולא שייך כאן לומר דלא מחזקינן איסורא לומר שהי' איסור יותר דהא כאן בודאי הי' איסיר יותר ולכאורה נראה דיש תקנה שיניח התבשיל להצטנן וליקח מלמעלה השומן ואז יוכל לשער אם יש בו ששים וכו' אמנם באמת לדינא קשה לסמוך על זה דאפי' יהי' ששים לאחר שנלקט השומן מן התבשיל צונן צ"ע אם יש להקל דיש לחוש שמא הי' עוד שומן יותר ונתערב בתבשיל דאינו מוכרח שיקרוש כל השומן ויצוף למעלה וסיים בצ"ע עיי"ש:

כח וה"מ במין בשאינו מינו. עבאה"ט מ"ש בשם המהרש"ל דאפי' אם ראינו בשעה שנפל האיסור וראינו שלא נתמעט כשיעור א' עם ההיתר אפ"ה אין לשער במה שבלעה הקדירה ועבמ"ז שם שכתב דהא ודאי דאם הי' מתחלה ההיתר מרובה וסילקו להאיסור אח"כ קודם שנצטמק ההיתר או שהאיסור לח דבהא בודאי יש להתיר אף באינו מינו עיי"ש:

כט במין בשאינו מיגו עט"ז סק"ה ועי' מ"ז דר"ל דאפי' באינו מינו ולא ראינו בעת שנפל האיסור וההיתר ועכשיו יש ס' דלא מיבעיא בשניהם אוכלין דבודאי מותר דלמה נחזיק ריעותא אלא אמרינן דמתחלה ג"כ כך הי' אלא אפי' הי' ההיתר עצמות דאין מצטמקין והאיסור הי' בשר שדרכו להצטמק אפילו הכי בלא ראינו האיסור בשעה שנפל מ"מ כל שעכשיו יש ס' לדברי הש"ע יש להתיר ולא אמרינן דמסתמא נצטמק הבשר ומתחלה לא הי' ס' דלא מחזקינן ריעותא בענין זה אפי' באינו מינו עיי"ש:

ל אבל. עי' בפת"ש לעיל סי' פ"ז ס"ק ט"ו (ובדברינו שם ס"ק צ"ט) בדין עצם שנמצא בתבשיל של חלב ובעת שבא לפנינו עכשיו הוא ריקן בלא מוח אם יש לחוש שמא כשנפל לקדירה הי' בו מוח ונמס ועי' בשו"ת בית שלמה חלק ב' מיו"ד סי' רכ"ג בעובדא כזו שבשלו בקדירה א' קרעפלי"ך מקמח שיפון ממולאים בגבינה ובקדירה השניה בשלו קרעפלי"ך מקמח חטים ממולאים בבשר ואח"כ נמצא בהקדירה חולבת בין הקרעפלי"ך של חלב קרעפי"ל א' ריק והי' בה רושם מהבשר שהי' בה ונראה שנמס ונפל הבשר ממנו ואינו יודע באיזה קדירה נפל ויש ס' בהתבשיל של חלב נגד הקרעפי"ל כמו שהוא עכשיו אכן אם נחשוב שהי' מלא בשר כשנפל לכאן ונפל הבשר לקדירה של חלב אין ששים נגד הכל ועיי"ש במה שמצדד בזה ובסוף דבריו סיים להחמיר דאין לגבב קולות כולי האי להתיר דבר שיש בו חשש דאורייתא עיי"ש:

לא מין במינו. עמ"ז סק"ד דזה פשוט הוא דכל זה בנודע כמות האיסור וההיתר בשעה שנפל אבל בלא נודע כמות האיסור וההיתר בשעה שנפל פשוט הוא דאזלינן בתר השתא דאם עכשיו האיסור יותר אף שמתחלה לא נודע ויש ספק שמא הי' מתחלה ההיתר יותר אפ"ה בודאי אף במינו אין להקל דאוקמינן אחזקה דהשתא ואסור ואם רואין עכשיו שההיתר הוא יותר רק שלא נודע אם גם מתחלה הי' יותר אף באינו מינו לא מחזקינן איסורא ואמרינן דגם מתחלה הי' ההיתר יותר עיי"ש ופשוט הוא דכל זה בשני מינים שוים שאין דרכו של א' להצטמק או להתפיח יותר מחבירו אבל בהי' מין א' דרכו להצטמק או להתפיח יותר מחבירו נשתנה דינו וכמש"ל (ס"ק כ"א וס"ק כ"ו):

לב במה שבלעה הקדירה. כתב במ"ז סק"ו הא דמצטרפין במינו מה שבלעה הקדירה באומד יפה היינו ר"ל נגד התבשיל אבל מה שנצטמק אין הריקן מצטרף ונ"מ גם לדידן דקיי"ל להקל לעת הצורך (ע"ל ס"ק כ"ז) ופשוט הוא עכ"ד:

לג באומד יפה. עיין פרמ"ג או"ח בהנהגת הנשאל באו"ה סדר ג' אות כ' דגם באיסור דרבנן משערין באומד יפה והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ח (ס"ק י"ח). ועי' בס' כנפי יונה להלן סי' ק"ו בענין שיעור ששים שמשערין בתערובות איסור ואנו סומכין על אומד הדעת של המורה בענין השיעור אע"ג דבכ"מ קיי"ל דאין לסמוך על אומדן דעת בלי בירור גמור דהוא משום דמסתמא דרך המורה להחמיר באימוד מתוך שירא לצמצם שלא יבא להכשיל את הבעה"ב באכילת איסור ע"כ הוא משער בדרך מרווח באופן דהוי בירור גמור שאין שום טעם איסיר. וכתב שם הטעם דלא חיישינן להפסיד ממונם של ישראל ואין מצמצמים דהוא משום דכיון דכ"ע יודעים בכך שכן דרך כל המורים בישראל הוי כאלו ידוע שמחלו הבעלים על זה וכאלו נתקבלו להורות אדעתא דהכי עיי"ש ועי' בס' דרכי היראה חלק ב' סוף פרק ל"ו דעמד ג"כ בזה והביא דברי הרב כנפי יונה הנזכר והוסיף טעם לזה משום שכל מורה נעשה בעלים של החפץ והוא שלו ע"כ הרשות בידו להחמיר בזה גם לאחרים עיי"ש:

לד אבל מה שכלה ואבד וכו'. היינו בידוע שעכשיו ליכא ס' נגד האיסור אבל אם א"א לידע כעת כגון שנימוח האיסור אבל זאת ידעינן בודאי דבשעה שנפל הי' ס' כגון שראו שהי' האיסור כזית וההיתר ס' זיתים רק שעכשיו אין מוצאין בהקדירה כשיעור ס"א זיתים מותר שת פירולין דמסתמא כלה משניהם יחד. יד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ד וע' בפרי תואר סק"ד ובכנפי יונה (ועי' בדברינו לעיל ס"ק כ"ז):

סעיף ה:

לה אין מבטלין איסור לכתחלה. עבאה"ט ופת"ש מ"ש מהש"ך אי הוי דאורייתא וגם מ"ש בפת"ש מהנו"ב ועי' בקרית ספר (להמבי"ט) פרק ט"ו מהלכות מאכלות אסורות שכתב דאפשר שהוי דאורייתא עיי"ש ועי' בס' תמים דעים (להראב"ד) סי' רל"ט ועפר"ח סק"ח שהביא סייעתא לדעת התוס' דלא הוי רק מדרבנן עיי"ש אך בספרו מים חיים על האו"ח בליקוטים ליו"ד שבסוף הספר חזר בו והעלה דהוי דאורייתא עיי"ש ועי' בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת ה"א סי' י"א שכתב שהמעיין בפר"ח להלן סי' קכ"ב סק"ג (בד"ה גם) יראה שלא הי' דעתו בסי' צ"ט להכריח ע"פ ראייתו דהוי רק מדרבנן ולדחות סברת הראב"ד שכתב כל דבריו שם רק בדרך פלפול עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ח שהעלה בראיות דהוי מה"ת עיי"ש וכ"כ בתשובה מהרלב"ח סי' פ"ח ובמשל"מ פרק ז' מהלכות מעילה הלכה ו' ובשער המלך פרין ט"ו מהלכ' מאכלות אסורות הלכה כ"ה ועי' בזה בס' בעי ח"ו בהשמטות שבסוף הס' השייכים ליו"ד סי' צ"ד ובשו"ת קול אלי' חלק א' חיו"ד סי' ט"ז ובשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קי"ז באמצע התשו' ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ז ובשפ"ד סק"ז ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' נ"ה ובשו"ת אמר שמואל חיו"ד סי' א' באמצע התשובה ובישועות יעקב סק"ג ובערך השלחן אות ד' ובדברי יוסף סי' תרפ"ט ובס' פי שנים בחידושי הטור חלק או"ח דף ל"ח ובס' פרי הארץ חלק ב' סי' י"ג ובס' אדמת קודש חלק א' ביו"ד סי' ד' דף כ"ג ריש ע"ג ובס' מזמור לדוד (דהרב מהרד"פ ז"ל) ובשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ר"ה ובשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ס"ב ובכנפי יונה מ"ש בזה באריכות:

ועיין בס' יד דוד הספרדי בהגהות הטור אית כ' שהביא מהמשל"מ בפרשת דרכים דאפי' להמ"ד דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי דאורייתא פשיטא דלא הוי אלא איסורא בעלמא ואפי' לאו ליכא עיי"ש ועי' בפרי תואר שם שהעלה דהוי הלמ"מ עיי"ש ועי' בס' שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת האלף סוף סי' ז' מה שהביא מחכם אחד במה שכתב על דבר הפרי תואר בזה: ומ"ש הפת"ש מהנו"ב דדוקא לבטל הטעם של איסור הוא מדרבנן אבל לבטל יבש ביבש לכ"ע הוא מדאורייתא עי' בשו"ת חתם סופר חאו"ח סי' כ"ט ובחלק יו"ד סי' שי"ט ובחלק חו"מ סי' כ"ב (בד"ה בהני סלקינהו) שכתב ג"כ כדברים האלה וכסברת הנו"ב הנזכר ועי' בשו"ת כתב סיפר חלק או"ח סי' קי"ג ובסי' פ' מ"ש בדברי הנו"ב והח"ס בזה ועיי"ש עוד בחיו"ד בסי' ס' מ"ש עוד בזה וכתב דלפ"ז בביטול איסור במזיד וכ"ש אם ביטל איסור יבש ביבש ומת בודאי קנסינן בנו אחריו עיי"ש ועי' מזה בדלתי תשובה ס"ק י"ד אמנם בעיקר הדין עי' עוד בס' חתם סופר על מס' חולין דף צ"ח (בד"ה לא למעוטי) שהוסיף עוד לכתוב בזה לדעת התוס' וסייעתם דס"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק מדרבנן זה דוקא בלח בלח ובביטול בס' אבל ביבש ביבש שהאיסור נשאר בפ"ע והפוגע בו אוכל האיסור להדיא אלא שנעשה היתר ע"י שנתבטל ברוב מחמת התערובות זה אסור מה"ת עיי"ש וע' בס' גזע ישי הספרדי מערכת האלף סי' קל"ה מ"ש בזה והביא דברי הנו"ב הנזכר והוכיח מדברי הרשב"א והרא"ה דלהמ"ד דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי רק מדרבנן הוא גם ביבש ביבש דמן התורה מותר לערב לכתחלה חתיכת נבילה בב' חתיכות כשרה ואין בזה רק איסור דרבנן עיי"ש באורך וע' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' פ"ד אות ג' שהביא דברי הח"ס הנ"ל והתפלא עליו והשיב על כל דבריו והעלה ג"כ שאין לחלק בזה בין לח בלח ליבש ביבש ולהמ"ד דהוי רק מדרבנן אפי' ביבש ביבש הדין כן עיי"ש וע' מזה בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הא' סי' ח' שהביא דבריהם והביא כן עוד מכמה מחברים דלא ס"ל לחלק בין יבש ביבש ובין לח בלח עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב דבין להמ"ד דהוי דאורייתא ובין להמ"ד דהוי דרבנן אין חילוק בין יבש ביבש ובין לח בלח עיי"ש:

ועיין עוד בשו"ת רמ"ץ שם סי' מ"א אות ח' שכ' דבכ"מ לא אמרו הרשב"א והראב"ד דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי מן התורה אלא דוקא במין במינו כיון דאין טעם האיסור כלה ונשרף דהא שוין בטעמא אבל במין בשאינו מינו שהששים טעמים של היתר מהפכין טעם האיסור לטעם של היתר ע"י התנגדות הטעמים ונהפך טעם האיסור לטעם היתר והוי כאלו כלה טעם האיסור לגמרי מותר מן התורה ואין אסור אלא מדרבנן עיי"ש ועי' בס' שדי חמד שם סי' ה' (אות ק' סל"ד) שהביא דברי הרמ"ץ הנזכר וסיים שדעת ערך השלחן לא נראה כן עיי"ש ועי' מזה בשו"ת עמודי אש סי' י"ג אות ג' ובס' כלילת המנורה מערכת האלף אות ז' ואות י"ג (בד"ה ובת"ה) ובשדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת האלף אות ט' באריכות:

ועיין בס' המקנה על קדושין (דף ל"ט ע"ד) שכתב דאפי' להמ"ד דסובר דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק מדרבנן היינו אם הוא בענין שאחר שבטלו לא יכיר המבטל עצמו את האיסור אבל אם המבטל יכול להכיר את האיסור פשיטא דאסור מן התורה לגרום איסור לחבירו שאינו מכיר כיון שהוא מכירו הוא עובר על לפני עור לא תתן מכשול עיי"ש לדרכו: ועיין בס' שערי שמחה שער ב' סי' ט' שמצדד דאפי' לשיטת הראב"ד דס"ל דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מה"ת י"ל דבבשר בחלב גם הוא מודה דאין איסור מן התורה דדוקא בשאר איסורין כיון שהוא איסור מן התורה וגם אח"כ לא יהי' מותר רק מטעם ביטול אמרינן דאסור לבטל משא"כ בב"ח דכל א' היא היתר בפ"ע והתורה לא אסרה אלא דרך בישול וכיון דליכא טעם האיסור הוי כמאן דליתא לאיסורא כלל עיי"ש באריכות:

וכתב הר"ן בע"ז פרק אין מעמידין דאפי' למ"ד דמדאורייתא אין מבטלין ה"מ כי מתכוין לבטל האיסור כדי להנות ממנו אבל אם אינו מתכוין לבטל האיסור כי הא דגיעולי כלי נכרים דאין כוונתו אלא להכשיר הכלי מותר מה"ת עיי"ש וכיוצא בזה כתב בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"ב בשם הרשב"א במשה"ב דאף למ"ד אין מבטלין איסור לכתחלה הוא מדאורייתא מ"מ בבלועה שבקדירה לכ"ע לא הוי רק מדרבנן כיון דאין מתכוין לבטל הבלועה רק לבשל בהקדירה עיי"ש ועי' בס' מלא הרועים אות ב' ערך ביטול איסור אות ג' שכתב שכן הסכים הפלתי עיי"ש ועי' בערך השלחן אות ד' מה שהאריך בדברי הרשב"א בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש ועי' בשפ"ד שם מ"ש בזה ומה שיש נ"מ אי הוי דאורייתא או דרבנן וסיים וז"ל ואולי נ"מ לחשוד לאיסור דרבנן אינו חשוד לאיסור תורה. עכ"ל ועי' בחידושי הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל שכ' שיש נ"מ לענין אם ביטל בשוגג דלהראב"ד קנסינן שוגג אטו מזיד ואינו מותר אא"כ כבר נתבטל ברוב עיי"ש ועי' בדבר נו להלן (ס"ק ל"ו) מ"ש מהשפ"ד ושאר אחרונים לענין אם עבר ובישל במזיד היתר בקדירת איסור ועי' בס' גזע ישי מערכת אות א' סי' קל"ז שהאריך בדברי הר"ן הנ"ל ועמד על המחקר בסברת הר"ן אם דוקא כדומיא דגעולי מדין דמעשיו מוכיחים על כוונתו דלא חפץ באיסורא שהרי אדרבה הוא מטריח להגעיל את הכלי כדי שיפלוט האיסור הנבלע בו ולהכי אף כי ממילא הוא מבטל האיסור הבלוע בו לל"ב אבל היכא דאין מעשיו מוכיחין דלא ניחא לי' באיסורא אף שאין כוונתו לבטל האיסור אלא עיקר כוונתו לתקן המאכל אפ"ה אסור כיון דאין מעשיו מוכיחין על כוונתו דלא חפץ באיסורא לא אזלינן בתר מחשבתו אלא בתר מעשיו שהוא מבטל איסור לכתחלה ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה דאם כי מדברי הר"ן נראה להחמיר מ"מ דעת הריב"ש נראה דכל שאינו מתכוין לבטל האיסור אע"פ שאין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שרי וכן נראה דעת הרמ"א להקל עיי"ש:

ועיין בס' ערך השלחן אות ז' שהביא מהרדב"ז דאפי' להמ"ד דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא מה"ת זה דוקא כשמערב היתר באיסור אבל איסור שכבר נתערב ומוסיף עליו כדי לבטלו לכ"ע אינו אלא מדרבנן עיי"ש וכ"כ בס' כסף נבחר על סוגיות כלל י"ב אות ו' ובס' מזמור לדוד (למהרד"ף ז"ל) דף ע"ג וע"ד עיי"ש ועבשפ"ד סק"ז ועי' בס' גזע ישי מערכת האלף סי' קל"ו שהביא דברי הרב מהרד"ף בעל מזמור לדוד הנ"ל ודחה דבריו והוכיח מכמה פוסקים דגם להוסיף עד ס' לאיסור שכבר נתערב הוי מדאורייתא עיי"ש ועי' בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת ה"א סי' י"ט שהביא ג"כ מהס' נהר שלום וס' כוכבי דשביט דמוכח מדברי הראב"ד דגם בכה"ג הוי מה"ת עיי"ש ועי' בס' יד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב ובפיה"ק סק"ט שכתב דאם מכוין עצמו לבטל כדי להנות מן האיסור אף אם נתערב האיסור בהיתר מעצמו ואין בהיתר שיעור כדי לבטלו אם מוסיף עליו בכוונה כדי לבטלו ולהנות מן האיסור יש לחוש לאיסור דאורייתא בביטולו אבל אם אין כוונתו להנות מן האיסור אין בו רק איסור דרבנן ואין חילוק בזה בין יבש ביבש או לח בלח עיי"ש ועי' בס' ארעא דרבנן מערכת ה"א סי' ט"ז ובעפרא דארעא שם:

ועיין בהתשו' שבסוף הס' אבני מלואים סי' י"ח שכתב מהפרשת דרכים שעמד על המחקר בחולה שצריך לאכול דבר איסור אם נכון יותר לבטלו בהיתר וכי תימא שהמבטל עובר באיסור דמבטל איסור לכתחלה דלא מיבעיא למ"ד דמבטל איסור לכתחלה הוא דרבנן אלא אפי' למ"ד דהוי דאורייתא פשיטא דאינו אלא איסורא בעלמא ואפי' לאו ליכא וא"כ מוטב שנעבור איסור זה דאין מבטלין איסור לכתחלה ממה שיעבור החולה איסור חמור שהרי אם שוחטין לכתחלה בשבת כדי שלא יאכל נבילה וכו' וכתב ולפענ"ד נראה דבאיסור דרבנן פשיטא דאע"ג דאין בו צורך לחולה מוטב שנעבור איסור דרבנן ולא יעביר החולה איסור תורה דבכה"ג אמרינן לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ע"כ למ"ד דאין מבטלין איסור לכתחלה מדאורייתא בודאי אין אומרים לאדם חטא לבעל איסור לכתחלה כדי שיזכה חבירך כיון שאין בתערובות הזה צורך אכילה לחולה אלא שלא יעבור איסור חמור ואין אנו מצוים לעבור בשבילו וכו' עיי"ש ועי' בס' וידבר משה סוף פ' בהר שהביאו ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה:

ועיין עוד בשו"ת שבסוף הס' אבני מילואים שם שכתב דאפי' להמ"ד דס"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה היא רק מדרבנן היינו דוקא בשאר איסורים אבל בתרומה שאסור לאבדה דהתורה אמרה את משמרת תרומותי ואם מערבה ברוב חולין הוא מוציאה לחולין והוי כמאבדה לכ"ע אסור מה"ת עיי"ש אכן המגיה שם של אבני מילואים פקפק בדבר זה ולא נהירין לי דבריו בזה עיי"ש וכן ראיתי בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ב' סי' קע"ד שכתב בפשיטות להיפך דאפי' להמ"ד דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא דאורייתא זה דוקא בשאר איסורין שהוא איסור בעצם כגון נבילה משא"כ תרומה שהוא עשאו תרומה ויכול לשאול עליו א"כ גם הביטול לא גרע מנשאל עליו ועכ"פ לא מקרי איסור בעצם ועיי"ש עוד בסי' קע"ו מזה איברא כי בשו"ת כתב סיפר חיו"ד סי' ס' ובחלק או"ח סי' פ' הביא דברי האבני המילואים כהווייתן וכנראה שהסכים עמו בפשיטות דתרומה חמור משאר איסורין לענין זה ולכ"ע בתרומה הוי דאורייתא עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש סי' י"ח אות א' שהשיג ע"ד האבני מילואים הנזכר וכתב דבפר"ח מבואר שלא כדבריו ועיי"ש עוד בהשמטות שבסוף הס' מ"ש בזה מהס' בכורי יוסף ועי' בס' כלילת המנורה מערכת האלף אות ז' מ"ש מזה ועי' בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת ה"א סי' ו' מ"ש בזה וכתב דמדברי הפר"ח והמשל"מ והח"צ ושאלית יעב"ץ משמע דלא ס"ל לתלק בין תרומה לשאר איסורים ועיי"ש עוד בחלק פאת השדה חלק הכללים מערכת האלף סי' ו' מ"ש עוד מזה באריכות: ועיין בשפ"ד ס"ק י"א (בד"ה תשובה) שכ' משמעות כל הפוסקים דבדין זה דאין מבטלין איסור לכתחלה אין חילוק בין איסורי אכילה לאיסורי הנאה עיי"ש והבאתי דבריו להלן (ס"ק מ"ט) ועי' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' מ"ב שעמד על המחקר בזה אם יש לומר דאפי' להמ"ד דס"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק מדרבנן מ"מ בדבר האסור בהנאה גם הוא מודה דהוי מדאורייתא איסור לבטל לכתחלה דהא נהנה ממנו ע"י ביטולו ואוכל האיסור עצמו ע"י תערובות שעשה או דלמא דדוקא היכא שנהנה מן האיסור בפ"ע הוא דאסור אבל בנהנה ממנו ע"י תערובות באופן שאינו מרגיש טעם האיסור כלל אף דסוף כל סוף הוא אכלו מ"מ עכ"פ הוא מיחשב כמו שלא כדרך הנאתן ואף דלפעמים אדם מבשל כמה חתיכות מ"מ לערב במתכוין באופן שלא יהי' נרגש הטעם מחתיכה זו זה מיחשב שלא כדרך הנאתן ואין בזה איסור רק מדרבנן ועיי"ש במה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ח ועי' בס' מקור מים חיים בחידושים לסי' זה ובישועות יעקב באו"ח סי' תרע"ז סק"א שכתב בפשיטות כן לדינא דכל זה הוא רק באיסורי אכילה אבל באיסורי הנאה אף להמ"ד דה"ל בעלמא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק מדרבנן מ"מ באיסורי הנאה גם הם מודים דאסור מן התורה דהא במה שמבטלו הוא נהנה במה שמרבה ומגדיל מידתו שיהי' יכול לאכול הכל עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב ובפיה"ק סק"ט לדינא דבאיסורי הנאה כל שעושה לאיזה צורך הנאה בודאי איסור מדאורייתא עיי"ש ועי' מזה בדלתי תשובה ס"ק י' וי"א י"ב באורך:

לו מבטלין. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט מהט"ז דאם אין כוונתו רק לדבר אזר וכו' מיתר וציין למש"ל סי' קנ"ז (סק"ד) דהיינו היכא דלא אפשר בלא"ה אבל היכא דאפשר בענין אחר מקרי מבטל איסור לכתחלה ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ס"ג אות ו' שכתב עפ"ד הט"ז הנזכר דלהכי לא נמצא בהפוסקים דמי שיש לו בשר שלא נמלח ואין לו מלח למלחו והוא צריך כעת לבשר מבושל או שאי אפשר לצלותו שיש תקנה שיבשלו במים שיש בו ס' נגד הבשר על מנת שישפוך המים דלכאורה אין בזה משום מבטל איסור לכתחלה כיון שאין מתכוין לבטל הדם רק לבשל הבשר והדם ממילא נתבטל דהוא פשוט כיון שיש אפשרות להוציא הדם ע"י מליחה או צלייה בזה לא מהני מה שאין כוונתו לבטל הדם וכמ"ש הט"ז עיי"ש:

ובענין עיקר החילוק שכתבו בזה אם מהני במה שאינו מתכוין לבטל האיסור רק לדבר אחר עפר"ח לעיל סי' ס"ד ס"ק כ"ו במה שהביא מהריב"ש דנראה ג"כ פשיטא לי' כן דמהני מה שאין כוונתו לבטל האיסור וע' מזה בכנפי יונה כחן ובכנה"ג בהגהות הטור אות י"ד ועי' בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' כ"ו ובתניינא חיו"ד סי' כ"ו (בד"ה ומעתה) שכתב דלא מהני בזה במה שאינו מתכוין לבטל אלא אם כבר נתערב שלא לאסרו בדיעבד אבל להתירו לערב לכתחלה ולסמוך על זה במה שאין כוונתו לבטל האיסור אסור עיי"ש אמנם בשו"ת מהרי"ט צהלין סי' פ"א מבואר דגם לכתחלה שרינן לערב איסור בהיתר אם אין כוונתו לבטל האיסור עיי"ש ועי' ביד אפרים בסוף הלכ' תערובות ובשער המלך פרק ס"ו מהלכ' מאכלות אסורות הלכה כ"ה ובמחצית השקל או"ח סי' תנ"ג סק"ח ובשו"ת זקיני פני יהושע חנק ב' ביו"ד סי' כ"א ובס' שבילי דוד בסוף הס' (אתר ההשמטות) ובהשו"ת בדבר הציקארי"ע שם (בד"ה וגם) ובתשו' מבמה"ח שם ועי' בשו"ת הגרעק"א קמא סי' ע"ז שכ' דלא שרינן לבטל איסור מטעם זה דאין כוונתו לבטל האיסור אלא לדבר אחר אלא בכגון האי דדבש שנפלו בו נמלים דשרי לחממו להתיכו כיון דמנכרי מלתא טפי שההיתוך הוא להפריד הדבש מהנמלים ולהשליך את האיסור אלא דממילא נפלט הטעם בזה שפיר אמרינן כיון דאין כוונתו לבטל האיסור דהא הוא מראה בהיפך שמפריד האיסור ומשליכו אבל בטחינה שאדרבה ע"י מעשיו נתערב האיסור יותר עם ההיתר בזה יש לומר דמקרי קצת כוונתו לבטל עיי"ש ובזה יתכן ממילא מה שמתמה הגאון ביד יהודה שם בהא שלא נזכר ההיתר לבשל בשר שלא נמלח במים שיש ס' כנגד הבשר כנ"ל דלפי דברי הגרעק"א הנ"ל לא קשה מעיקרא מידי כיון שע"י הבישול לא ניכר מחשבתו שרוצה להפריד האיסור לא מהני במה שאין מתכוין במחשבתו לבטל אמנם הנה מדברי כל האחרונים שהבאתי לעיל משמע דלא ס"ל לחלק בכך ועי' בשדי חמד שם סוף סי' ד' שהביא ג"כ דברי הגרעק"א הנזכר ועי' עוד בדבריו מזה בחלק פאת השדה בכללים מערכת האלף סי' ע"ט באריכות מזה וסיים בצ"ע ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' מ"ב ומ"ג מ"ש בזה באריכות ועי' בס' גזע ישי מערכת אות א' סי' קל"ח מה שהאריך בענין זה הביא דברי הנו"ב הנזכר ודברי החולקים עליו ומפלפל בדבריהם ולדינא העלה דהעיקר לדינא דכל מה שהקילו הפוסקים באין מתכוין לבטל האיסור כדי להנות ממנו דשרי לא הקילו לערב לכתחלה אפי' בדבר שאין כוונתו לבטל רק אם כבר נתערב אלא שעדיין לא נתבטל והוא עושה איזה דבר ועי"ז נתבטל בזה אזלינן בתר הכוונה שאם הכוונה לדבר אחר שרי כמו בחיטין שיש בהם חטין מבוקעין שמותר לטחון לעשות קמח וממילא יתבטלו אבל בודאי אסור לערב חיטין מבוקעין בידים אף שעתיד לטוחנן אח"כ וכן כל כיוצא בזה עיי"ש באריכות:

ומ"ש הבא"ט ופת"ש דוקא אם אי אפשר באופן אחר והפת"ש כ' מהפרמ"ג דאף אם אפשר רק שהיא טירחא נמי שרי ומ"ש הבאה"ט מהט"ז להלן סי' קל"ז סק"ד דהיכא דאפשר להפריד האיסור אפי' אם אין כוונתו לבטל אסור עיי"ש עי' ובכנה"ג בהגהות הטור אות יו"ד שהביא דברי הט"ז הנזכר ועי' במ"ז סק"ז שהגביל בזה היכא מקרי אפשר בענין אחר הוא היכא שמפסיד מן ההיתר עי"ז כגון ברגלי הדבורים דלעיל סי' פ"ד שא"א לברר הרגלי דבורים אם לא שיפסיד גם מהדבש להכי שרי לחממו גם לכתחלה אבל היכא שאפשר בלא הפסד להפרידו מההיתר אע"פ שצריך טירחא מקרי אפשר בענין אחר ואסור עיי"ש ועי' בס' כסף נבחר כלל י"ב אות ח' שהביא דברי הט"ז הנזכר וכתב דמדברי הב"ח והש"ך נראה דפליגו ע"ז וס"ל דאפי' אם אפשר בלא"ה מותר כל שאין כוונתו לבטל עיי"ש ועי' בערך השלחן או"ת סי' תס"ז אות י"ג ובשו"ת אהל יוסף חיו"ד סי' י"ז ובשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ב' סי' ס"ד ובתליתאי חלק ג' סוף קס"ו וע' בשו"ת רמ"ץ חלק או"ח סי' ל"ה אות ג' ובשו"ת שם אריה חלק או"ח סי' יו"ד (דף י"ג ע"ד) שכתבו דלא אמר הט"ז אלא היכא דאפשר לעשות בנקל באופן היתר לגמרי אבל היכא דאיכא טירחא גדולה כמו לברר חטין מותר גם לכתחלה לערב ואין בו משום מבטל איסור לכתחלה וכ' שכן כ' בשו"ת ברית אברהם חאו"ח סי' ל"ד עיי"ש באריכות וכ"כ בשו"ת בית שלמה חלק או"ח סי' פ"ח ופ"ט ועי' בשו"ת תפארת אדם הספרדי חלק או"ח סי' י"ד ובשו"ת יד יוסף סי' כ"ה: ועיין עוד בשו"ת רמ"ץ שם סי' ל"ו אות ג' שעמד בזה דאיך שרינן לבטל איסור לכתחלה אם אין כוונתו לבטלו הא כיון דבע"כ גם בלא כוונתו יתבטל האיסור הא הוי פסיק רישא ובפס"ר קיי"ל דאסור גם בלא מתכוין ותירץ כיון דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק מדרבנן ובדרבנן קיי"ל דשרי כשאינו מתכוין גם בפס"ר אבל למ"ד דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי דאורייתא באמת לא מהני מה שאין כוונתו לבטל האיסור עיי"ש אמנם הנה בבית מאיר עמד ג"כ בזה וסיים מדברי הריב"ש המובא בפר"ח לעיל סוף סי' ס"ד מוכח דגם אם אין מבטלין איסור לכתחלה הוי דאורייתא שרי אם אין כוונתו לבטלו עיי"ש ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' ס"ח שעמד ג"כ בסברה זו ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בס' שדי חמד שם סי' ד' שהביא דברי האחרונים הנ"ל וכ' דגם מדברי הב"ח משמע כדברי הבית מאיר להקל בזה אפי' להמ"ד דס"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה הוי דאורייתא עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת דברי מלכיאל שם סי' מ"ג אית ל"ד שכ' לענין אם מותר לכתחלה לנער קדירה של בשר בכף של חלב ויש בקדירה ס' נגד הכף דלכאורה אפשר להתיר דהא אינו מתכוין לבטל רק לנער הקדירה אבל זה אינו דאף שאינו מתכוין הא הוי פסיק רישא דניחא ליה דהא אם לא יפליט הכף החלב לתוך הקדירה ולא יתבטל בס' א"כ כשיבלע הבשר בכן בשעה שמנער הקדירה יתבשל החלב שבלוע בכף ביחד עם הבשר הבלוע בכף והו"ל מבשל בב"ח ממש וע"כ צ"ל שתיכף פולט הכף לתוך הקדירה ומתבטל בס' וכעין שכ' המרדכי דהבלוע שבקדירה מקושר עם המאכל שבקדירה וא"כ הרי ניחא ליה שיפליט הכף את החלב כדי שיתבטל ולא יעבור על איסור בישול בב"ח ועיי"ש במה שמצדד עוד בענין זה:

לז איסור. עש"ך לעיל סי' פ"ד סק"מ ולהלן סי' קי"ד ס"ק כ"א וסי' קט"ו ס"ק כ"ח שכ' דאין מבטלין איסור לכתחלה אמרו רק באיסור ודאי אבל לא בספק והיכא שיש ספק אם יש כאן איסור כלל שרי לבטלו אף לכתחלה וכ"כ בכנה"ג בהגהות הטור אות ט"ז ובשלחן גבוה ס"ק י"ג מחודש ח' לדינא וע' בשו"ת אמר שמואל חיו"ד סי' א' (דף טו"ב ע"ב בד"ה והנה) שכתב בפשיטות דגם ספק איסור דאורייתא מותר לבטל לכתחלה והביא מדברי כנה"ג הנזכר עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד סק"ז שהביא דברי הכנה"ג הנזכר וכתב אל תטעה לומר דגם בספק איסור תורה אמרו דשרי לבטל לכתחלה דזה אינו שלא אמרו כן רק בספק איסור דרבנן עיי"ש ועי' בחוו"ד לעיל סי' צ"ב בביאורים סק"ו שכ' לחלק בזה בין אם נקרא על הדבר שם איסור או לא דבלא נקרא עדיין על הדבר שם איסור שרי לבטל לכתחלה אבל אם כבר נקרא על הדבר שם איסור אע"פ שהוא באמת רק ספק איסור אסור לבטל לכתחלה עיי"ש משמע מדבריו דבלא נקרא על הדבר שם איסור עדיין אע"פ שהוא ספק איסור דאורייתא שרי לבטל לכתחלה כאשר יראה המעיין שם ועי' במחזיק ברכה לעיל סי' פ"ד אות ח' ובס' טהרת המים בחלק שיורי טהרה מערכת הא' אות נ' מ"ש בדברי הכנה"ג הנזכר ועי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' פ"ה בספק איסור שנתערב בין היתר הרבה אף שהוא מהדברים שאינם בטלים אפ"ה יש תקנה להשליך א' מהם למים והשאר מותר ואף דאינו מותר רק בנפלה מעצמה לים ולא בהפילה משום דהטעם דאסור בהפילה במזיד הוא משום דהוי מבטל איסור לכתחלה ובספק איסור מותר לבטל אף לכתחלה לכן שרי גם בהפילה במזיד עיי"ש ועי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סוף סי' ס"ב שהסכים גם כן לדעת השואל שדבר שהוא רק ספק איסור מותר לבטל לכתחלה עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קי"ז באמצע התשו' שהשיג על הח"ס בזה ודחה ראייתו דדוקא בדבר שהוא רק חשש בעלמא הוא דשרי לבטל לכתחלה אבל ספק איסור מעליא בודאי דאסור לבטלו לכתחלה אפי' לדעת הפוסקים דס"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה אינו רק מדרבנן ועיי"ש בהגה מבנו של המחבר ועי' מזה בשו"ת אוהל יוסף חיו"ד סי' י"ז וי"ח ובקהלת יעקב מערכת המ' אות ט"ז איברא כי בפרי תואר סק"ה כ' דאף דמה"ת אסור לבטל איסור לכתחלה מ"מ בספק איסור שרי ואפי' רבנן לא גזרו עיי"ש ועי' מזה בערך השלחן אות ו' ולהלן סי' קי"ד אות י"א ובשדי חמד שם סי' ה' ובחלק פאת השדה בכללים מערכת האלף סי' פ' באריכות:

לח איסור. עי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ס"ג אות י"א וכאן ס"ק י"ד ובפיה"ק ס"ק ט"ז דה"ה בדבר שאסור משום סכנה והוא דבר שאם נתבטל אין סכנה ג"כ אסור לבטלו עיי"ש ועי' מזה בדברינו להלן סי' קט"ז (ס"ק כ'):

לט איסור. עי' בשו"ת עדות ביעקב בהליקוטים שבסוף הס' סי' קי"א שמתמה אהא דאמרינן במשנה ג' פרק ז' דמקואות הי' בה מ' סאה ממלא בכתף ונותן לתוכה עד שיחזרו מראיהן למראה מים דמ"ש זה משאר איסורין דעלמא דקיי"ל דאין מבטלין איסור לכתחלה ותירץ דשאני בשאר איסורין שהרי אם נפל לרוב או לס' באמת בכל מקום הוא לעולם קאי ועומד שם ואפי' בתר הביטול וההיתר הוא רק משום שבטל ברוב או בס' הלכך אמרינן דוקא אם נפל מעצמו לרוב או לששים הוא דמהני אבל אסור להפילו להתיר או להרבות עליו היתר בידים דאין מבטלין איסור לכתחלה משא"כ במקוה שנשתנה מראיתה שאין הפסול שבמים שנשתנו מראיתן בכלל פסול בגופו אלא משום שנשתנה מראיהו ע"כ אם ממלא בכתף עד שיחזרו המים למראיתן כבראשונה שפיר יכול אף לכתחלה ליתן לתוכו מים הרבה כ"כ עד שיחזרו מראיהן למראה מים ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה דהא אין כאן ביטול איסור כלל עיי"ש אבל לפמש"ל (ס"ק מ"ב) מהב"ח בלא"ה לא קשה מידי כיון דלא שייך הא דאין מבטלין איסור לכתחלה רק במידי דאכילה והנאה ומקוה אינה בכלל אכילה והנאת הגוף ע"כ לא שייך הא דאין מבטלין איסור לכתחלה וה"פ (מ) לכתחלה. עפת"ש מ"ש מהנו"ב ע"ד הקרו"ק שהוא שלפוחית של דג טמא שנותנין ביין לצחצחו ועי' מזה בדעת קדושים הנדפס בסוף חלק א' מיו"ד (דפוס לבוב) סי' ס"ו סק"ב ועי' בשו"ת שערי דעה חלק ב' סוף סי' רל"ו מ"ש בדבר היי"ש שנתנו בהליעמבי"ק בשר נבילה כדי לצחצחו (שיהיה גו"ט דיסטיליהר"ט) וכתב דאין לזוז מפסק הנו"ב הנזכר דבדיעבד אם יש ששים כשר אף לקנות לכתחלה יי"ש כזה ואף לדעת הרדב"ז בתשו' דס"ל דהקנייה הוי כלכתחלה ועי' בדברינו להלן סי' ק"ח ס"ק כ') מ"מ בזה כיון דגם בישראל גופא העושה זאת אין מכוין לבטל האיסור אין לחוש כ"כ עיי"ש ועי' בש"ע התניא סי' תמ"ב בקו"א סק"ג ובערך השלחן שם סי' תמ"ז אות ז' ובבית מאיר או"ח סי' תמ"ז סעיף ד' (בד"ה ומה שהמג"א) ובמנח"י כלל ס' סק"א וביד דוד לעיל סי' ס"ד בהגהות ב"י אות י"ח ובשו"ת רמ"ץ חיו"ד סוף סי' ל"א ובשדי חמד שם אות ד' בד"ה ודע ועי' בדברינו להלן (ס"ק ס"ז) ובסי' צ"ז (ס"ק א'):

מא לכתחלה. עי' להלן סי' קכ"ב סוף סעיף ה' שכתב המחבר בלשונו שאין מבטלין איסור לכתחלה אפי' איסור מועט ואפי' איסור הבלוע עכ"ל ועי' במקור חיים סי' תמ"ז שכתב אגב אורחיה בפשיטות דאפילו איסור הנבלע רק במשהו אסור לבטלו לכתחלה עיי"ש ועי' בהגהות יד שאול כאן שהביא דברי המקור חיים הנ"ל והתפלא עליו כי מתשו' הרשב"א חלק א' סי' רכ"ב מבואר שזה תלוי אי הא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא דאורייתא או מדרבנן דלמ"ד דהוא רק מדרבנן מותר לבטל איסור הבלוע במשהו עיי"ש ותמהני במה שהוא מתמה על המקור חיים בזה ולא זכר במתכה"ס שכן הוא מבואר בש"ע כנזכר ועשפ"ד להלן סוף סי' זה שכ' להדיא דאף איסור מועט ונטל"פ אין לבטל לכתחלה עיי"ש ועי' בהגהות חכמת שלמה ז"ל בענין זה וסיים בצע"ק עיי"ש :

מב לכתחלה. עי' בב"ח או"ח סי' תק"ז סעיף ה' שכ' וז"ל ודע דממ"ש הרשב"ם בהגהות להרי"ף ומביאו המרדכי יראה דדוקא במידי דאכילה אין מבטלין כגון תרומה שנפלה לפחות ממאה שעל דבר זה נשנה אין מבטלין איסור לכתחלה וכן איסור שנפל לקדירה בפחות מששים אין מום פין עליו וכן בעצים. דאיסור אסור להוסיף ולבטל מפני שהגוף נהנה מחימום דהוי כמו אוכל נפש אם לא מטעם דמקלי קלי אבל בסכך פסול דסוכה מבטלין לכתחלה ברוב סכך של היתר וכו' עכ"ל והביאו בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ג ועי' בס' שדי חמד בחלק הכללים מערכת ה"א סי' ו' מ"ש בדברי הב"ח בזה וכתב דמשמע מדבריו דלאו דוקא בדבר מצוה אמרינן כן משום דמצות לאו להנות ניתנו ועי' בדברינו להלן ס"ק נ"ב) אלא גם לצורך חול כגון במסכך בקיץ בעצים האסורים עם עצי היתר דיכול לבטלם ולישב תחתם דאף שנהנה מן הכל מ"מ כיון שאינו הנאת הגוף ממש יכול לבטלם ולהנות מהם הנאת הצל ועיי"ש במ"ש בזה והביא מדברי האחרונים בזה עיי"ש באריכות ועי' מזה עוד בדבריו בחלק פאת השדה בכללים מערכת האלף אות י"ב ועי' בדברינו לעיל (ס"ק מ'):

מג ואפי' נפל לתוך היתר. עשפ"ד ס"ק י"א שכ' דלאו דוקא לענין איסור אכילה אמרינן אין מבטלין אלא גם לענין צורך הדלקת נר חנוכה ומבואר מדבריו שאסור לבטל לכתחלה אף לענין איסור בישול בב"ח עיי"ש ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' מ"א שהשואל הביא מדברי המרדכי דהיכא דלא שייך אכילה והנאה רק איסור בישול בב"ח לבד מותר לבטל לכתחלה והשיב שאין לסמוך על זה להקל דמפשטות כל הפוסקים מבואר דלא ס"ל לחלק בזה ולא הביא כלל בש"ע ובמפרשים דעה זו עיי"ש באריכות:

מד נפל לתוך היתר. עי' בשו"ת גברי סי' ח' שעמד על המחקר בדין המבואר בסוף סי' צ"ח דכ"ט זיתים שנפל בהם כזית חלב והקדירה הב' הי' שלשים זיתי היתר ונפל בהם כזית דם ונתערבו בשוגג דמותר משום דאיסורין מבטלין זא"ז ויש לעיין דלפי המבואר שם לעיל בהגה סעי' ד' דחלב שנפל לתבשיל ונתבטל טעמו צריך ליתן שם מים צוננים להקיפו ולהציף למעלה א"כ יש לעיין בדין זה דהא אם יתן מים להציף החלב ולהסירו נמצא שיחסור מהשיעור לבטל את הדם ואי שיתן כ"כ מים כשיעור החלב שהסיר ויכניס זה תחת זה יש לעיין באם יכול להקפיא החלב ע"י חצי שיעור של החלב לבטל למשל כשהחלב הוא כזית ויכול להקפות בחצי זית מים קרים נמצא שאם ישפוך לשם מים כשיעור זית שלם כשיעור החלב כדי לבטל את הדם נמצא הוא מבטל איסור לכתחלה דהא החלב יוכל להקפות בחצי זית מים או דלמא כיון דבאמת האיסור כבר מבוטל ועומד אך שמוסיף ושופך מים כדי לתקנו ביותר יבא קלקול ומסתבר דבזה לא הוי מבטל איסור לכתחילה וכתב דרשאי לבטל בה מים כשיעור החלב קודם שיטיל החלב דאז הוי היתר גמור דעדיין יש ס' גם בלא המים ואח"כ ממילא דלאחר שיצטנן יכול ליקח החלב מאחר שיש באמת ס' דהא גמר המעשה שעושה שהמים יצטרפו לבטל אינו עושה בידים רק שנוטל החלב לאחר שהקפיא וזה רשאי שאינו לוקחו כדי שיבנו הדם רק כדי להסיר האיסור עיי"ש:

מח לתוך היתר. עי' בתשו' הרשב"א חלק א' סי' תצ"ה שכ' שאין אומרים אין מבטלין איסור לכתחלה אלא כשמבטל את האיסור ואכלו אבל לסחוט את האיסור ולהוציאו מתוך ההיתר אין זה בכלל מבטל איסור לכתחלה אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו את האיסור עיי"ש והביאו בכנה"ג בהגהות הטור אות י"א והביא כן גם מהר"ן ושלטי הגבורים והסמ"ג עיי"ש ועי' בשו"ת זקיני פני יהושע חלק ב' סי' כ"א שהביא דעת הרא"ה החולק עליו וס"ל דגם זה הוא בכלל מבטל איסור ומה"ט פסק בפירות שמתהוה בהם המילבי"ן באופן שכבר נקרא שם איסור עליהם ואפשר להסירן ע"י רחיצה אסיר להסירן משום דהעיקר כדעת הרא"ה דגם להסיר האיסור הוא בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה עיי"ש באריכות אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א לעיל סי' ס"ט ס"ק ס"ג אות ו' שהרבה להשיב ע"ד והעלה דהעיקר כדעת הרשב"א דבאינו עושה מעשה ביטול בעצמו רק שמסיר ממנו האיסור לא מיבעיא אם יכול להסיר האיסור מכל וכל פשוט וברור הוא דמותר אלא אף אם אינו יכול להסירו כל האיסור ויהא נשאר מקצת ויתבטל ממילא לל"ב וכדקיי"ל באו"ח סי' תנ"ג גבי דגן שצמח שמותר להסיר עד שיהי' ס' ולטחנו כיון שאינו טוחן כדי לבטלו עיי"ש באריכות:

מו היתר עי' בכנה"ג בהגהות הפור אות י"ד שכתב דהא דאין מבטלן איסור לכתחלה הוא רק כשכבר נאסר אבל היתר בהיתר כגון לערב חלב במים ולאכלו אח"כ עם בשר מותר ולא הוי בכלל מבטל איסור לכתחלה עיי"ש וכ"כ בבל"י סק"ט לדינא עיי"ש ועי' בפני יהושע בחידושיו לפסחים דף ל' ע"א שכתב ג"כ דהא דאין מבטלין איסור לכתחלה הוא רק כשאיסורא בלע אבל היכא דהיתרא בלע כגון חמץ לפני פסח מותר לבטל לכתחלה עי"ש ועי' בס' ראש יוסף חולין דף צ"ז ע"א שהביאו והשיג עליו דא"כ יהא מותר לבשל בשר בקדירה שבישל בה כזית חלב (בקמ"ץ) לאחר מעל"ע באופן שיהי' ס' שיהי' תרתי לטיבותא נטל"פ ומשהו ולא שמענו מעולם מי שיאמר כן עיי"ש איברא כי בט"ז או"ח סי' תרכ"ו סק"ב גבי הא שצריך להשפיל הענפים של אילן ויערבם עם הסכך וכו' והקשו הא אין מבטלין איסור לכתחלה ותירץ הב"ח בשם המרדכי והאגודה דקודם יו"ט שאין האיסור עדיין לתקן שרי וכתב הט"ז מזה למדנו בתערובות חמץ קודם הפסח בלח בלח ואין שם ס' שיכול להרבות ולבטלו אפי' לכתחלה כיון שהוא קידם האיסור עיי"ש וכ"כ שם לעיל סי' תמ"ז סק"ה דאם נתערב חמץ לח בלח בפחות מס' קודם הפסח דיכול להרבות עליו קודם הפסח עד שיהא ס' ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה עיי"ש ועי' בפרמ"ג במ"ז שם שכתב דדוקא בדיעבד שנתערב הוא דשרי להוסיף כדי להתיר התערובות אבל לערב בידים לכתחלה אסור אפי' בזמן ההיתר עיי"ש ועי' בשו"ת הגרעק"א ז"ל קמא סי' ל"ח ובכתבים סי' ר"ז שהוכיח כן גם מדברי הש"ך בסי' זה ס"ק כ"ב שכתב מהת"ח דאפי' לכתחלה מותר ליתן המים לבשר כיון דכבר נתבטל החלב בס' ומשמע דלכתחלה אסור לערב החלב במים לבטל כדי ליתנו לתוך בשר עיי"ש (ועי' בט"ז באו"ח שם סי' תמ"ב סק"א) וכ"כ בשו"ת מהרי"ט חיו"ד סי' י"ח דכשנתערב היתר בהיתר מותר להוסיף ואין זה בכלל אין מבטלין איסור לכתחלה ומבואר שם דדוקא להוסיף אבל ליתן לכתחלה אסור עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ס"ג אות י"א ואות י"ג ובס' שדי חמד חלק הכללים מערכת האלף אות א' ובחלק פאת השדה שם אות י"ג מ"ש בענין זה באריכות ועי' בשו"ת צמח צדק סי' פ' ובמנח"י כלל ס' סק"א ובחק יעקב שם סעיף קטן ל"ד (ועי' פת"ש לעיל ריש סי' צ"ז ובדברינו שם סעיף קטן ב'):

ועיין בשו"ת מהר"מ יפה סי' צ"ח באמצע התשו' שנסתפק להסוברים דבעודו היתר יכולין לבטל לכתחלה כיון דעכשיו אין תועלת בהביטול מה הדין אם רשאי לבטל לכתחלה איסור באיסור דהא גם במבטל איסור באיסור אין תועלת כעת כיון דסוף כל סוף גם עכשיו אסור או דלמא דכל איסור אסור לבטל גם אם אין עכשיו תועלת בהביטול רק אם עכשיו היתר היא אז אמרינן שיכול לעשות בו לכתחלה כל מה שירצה ומבטלו ואח"כ ממילא כשיגיע זמן האיסור יהי' בטל ועיי"ש במ"ש בזה וכ' אבל העיקר נראה דבכה"ג אסור לבטל עיי"ש באריכות:

איברא כי המ"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה כתב דחטי חמץ שנתערבו ברוב חטי מצה קודם פסח אסור להוסיף עליהם עד ס' כדי לבטלם לאכלם בפסח דהוי כמבטל איסור במזיד עיי"ש וכ"כ הפר"ח באו"ח שם סי' תנ"ג ועיי"ש בדבריו עוד בסי' תמ"ז סעי' ד' (בד"ה ומ"ש צוקע"ר) ועי' בצל"ח בחידושיו לביצה דף י' ע"ב ובדגול מרבבה באו"ח סי' תמ"ז שם שכתב דלא דמי חמץ לשאר איסורין דמותר לערב קודם זמן איסורן אבל חמץ אסור אפי' קודם פסח דחמץ גם קודם פסח שמו עליו עיי"ש ומבואר מדבריו דהיכא דנקרא עליו שם האיסור אפי' לא חל עליו האיסור עדיין אסור לבטלו לכתחלה ועי' בשו"ת הגרעק"א מהד"ק סי' ל"ח שנשאל בשומן אווזא שנשתהה ג' ימים בלא מליחה דקיי"ל דאסור בבישול והתקנה דצלי אי אפשר כיון דנימוח וכלה באש אם יש היתר לערב השומן בשומן אחר שנמלח כדינו כיון דעכשיו עדיין היתר הוא דהא דם אברים כל זמן שלא פירש היתר הוא וא"כ יש לומר דאין זה בכלל מבטל איסור לכתחלה וכתב ששמע היתר זה מדודו שאמר שכן הורה א' מהגדולים למעשה והוא ז"ל השיב לאסור דגם עתה חל על השומן הזה איסור הדם שבו דאסור לאכול הדם שבו כשיהי' פרוש וכיון שעושה מעשה כדי לאכול הדם פרוש הזה ע"י ביטול מקרי מבטל איסור לכתחלה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד וט"ו ובפיה"ק ס"ק י"ח מ"ש בענין זה וכ' דאם נפל חלב (בקמ"ץ) למים בפחות מס' והיא הוסיף עליו כדי ליתנו לבשר הו"ל עכ"פ מדרבנן בכלל מבטל איסור לכתחלה אבל אם לא הוסיף עליו אדעתא דהכי לל"ב עיי"ש ועי' בשו"ת נודע ביהודה תניינא חיו"ד סי' נ"ו שנשאל בעושי פערסק"י וריזאל"י וכדומה ונותן לתוכו בשר נבילה או שלא נמלח ובאותו פעם ליכא ס' בשעת רתיחה רק אח"כ מוסיפין עליו יי"ש ופעולת הבשר הוא לעבורי קטרא ולהפיק חריפות היי"ש והשיב דישראל אסור לכתחלה לעשות כזאת על ידי בשר נבילה או שלא נמלח ואף שאומרים שאין כוונתם לבטל האיסור מכל מקום לכתחלה לערב בידים אסור ולכן צריך הישראל למלוח הבשר תחלה ולהדיחו ואז אף אם אין ס' בתחלתו שרי אך יזהר שיהי' ס' עם מה שמוסיף אח"כ דאף דאין דרך לשתות יי"ש עם חלב מ"מ דרך לשרות מעשה אופה מחמאה וחלב ומ"מ כיון שעתה יש ס' שרי אף שלא היה ס' בתחלה דהיתר בהיתר לא נ"נ גם מבטל איסור לכתחלה ליכא כיון שאין דעתו לשרות בו מאכלי חלב כלל ויי"ש של עכו"ם אם ידוע שיש בו ס' לבסוף עכ"פ שרי דהוי דיעבד ואם אין ס' אם רוב או מחצה מערבין אסור היי"ש שם במקומות שרגילין בהם אבל אם הרוב אין מערבין אז אסור לקנות מהם בבתיהם דהוי קבוע אבל מה שחנוני קונה מהם ומוליכין למכור במקומות קבועות מותר מטעם כל דפריש מרובא פריש עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף ס"ק י"ג ובפיה"ק ס"ק י"ז:

ועיין בישועות יעקב להלן סוף סי' ק"ה מ"ש בדבר שנתוודע שהצוקע"ר שנעשה בהפראנאר"י בעת הרתיחה מערבין בתוך הצוקע"ר דם הרבה והשיב כיון שאין הדם רק ללבן הצוקער ולהצלילו אין בזה שום בית מיחוש ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה דלעולם לא בא כדי שיתן טעם רק כדי ללבן הצוקע"ר ובפרט כפי מה שהעידו אי אפשר שיבא בשום אופן לידי נתינת טעם וסיים שם דבמה שנתהוה כעת בצוקע"ר ריפאנאר"י שבכל פעם בעת הרתיחה כשעולה הרתיחה ועומד להתקלקל הוא נותן לתוך היורה בשר נבילה ובשר חזיר זה הדבר צריך חקירה אם אפשר לבא לידי נתינת טעם כי טעם בשר ליכא בהצוקע"ר ולדעתי גם זה א"א בשום פעם לבא לידי נתינת טעם וצריך להתבונן על ענין פעולתו עכ"ד:

מז שאין בו שיעור לבטלו. עי' בשו"ת חכם צבי סי' ק"א שכ' באמצע התשו' אגב אורחי' דשרי לבטל טעם איסור ע"י דבר הפוגם ואין זה מקרי מבטל איסור כי אין ספק דמדאורייתא שרי לפגמו שהרי אינו נהנה לא מטעמיה ולא מכמותו עיי"ש אמנם בנו הגאון בתשובת שאילת יעב"ץ חלק א' סי' קכ"ו פסק שאם רוצה לעשות איסור משובח פגום כדי שיוכל לערבו בהיתר הרי זה בכלל מבטל איסור לכתחלה ואסור עיי"ש ועי' ביד אפרים שהתפלא עליו איך כתב כן מאחר שכבר הורה זקן אביו הגאון ז"ל להיפך וגם השיג על גוף סברתו של היעב"ץ וכתב וזה לשונו ואמנם גוף הדין שכתב שזה בכלל לאין מבטלין צ"ע לענ"ד דאפילו להראב"ד ודעימיה דאין מבטלין הוא דאורייתא וכו' נראה דהיינו דוקא לענין ביטול שטעם האיסור בעצמותו הוא עדיין בשבחו ולא פקע האיסור ממנו אלא שאכלו על ידי תערובות אין טעמו נרגש להאוכל ובזה אמרינן דלכתחלה אסור מה שאין כן כשעושהו פגום שפקע איסוריה מיניה בעצמותו וכשבא לתוך התערובות כבר טעמו פגום הוא מותר ולא שייך בזה אין מבטלין איסור מה שגורם להאיסור עצמו להיתר וכן נראה מהפוסקים עכ"ל ותמהני שלא הביא דברי הכנה"ג בהגהות הטור אות י"ז שכתב כן להדיא דפשוט הוא דמותר אף לכתחלה להפסיד גופה של נבילה עד שתהא פגומה ואח"כ תהיה מותרת לו עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס או"ה סי' י"ג שהביא מדברי הרא"ה בבדק הבית שמבואר להדיא בדבריו דאין זה בכלל מבטל איסור לכתחלה עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' מ"ה ובס' מגדים חדשים אות ג' ובס' שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת האלף אות י"א באריכות (ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ח ס"ק קצ"ה):

מח אין מוסיפין עליו. עי' בס' תוספות ירושלים שכ' דמלשון זה משמע לכאורה דלא הוי איסור רק להוסיף עוד היתר עד שיהיה בצירוף כל התערובות כדי לבטלו כגון שנפל לתוך שלשים אין להוסיף עוד שלשים אבל להוסיף עוד כנגד כל האיסור ולבטלו מחדש אין איסור אמנם מדברי הש"ס בבלי וירושלמי מבואר דאין להוסיף אפי' בכה"ג עיי"ש:

מט מוסיפין. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ז שכתב בלשונו דלא אמרינן אין מבטלין איסור לכתחלה אלא במידי דבר אכילה עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק י"א (בד"ה תשובה) שכ' דזה ודאי דלאו דוקא באיסורי אכילה הדין כן דה"ה באיסורי הנאה כגון שנפל חלב בחלב דאסור בהנאה אסור להוסיף חלב כדי להתירו בהנאה עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ל"ה) מ"ש בזה באורך:

נ עליו. עי' בשו"ת ש אל ומשיב קמא חלק א' סי' ע"ז באחד שכתב שטר מכירת חמץ כדין רק ששכח פרט א' ממיני החמץ שיש לו מלכתבו בהשטר מכירה ונודע לו לאחר הפסח וכתב דשרי לערבו אף לכתחלה ולבטלו דלא אמרו אין מבטלין איסור לכתחלה אלא באיסורין שאין להם תקנה זולת הביטול אבל באיסור שמלבד הביטול יש לו תקנה באופן אחר והבעלים חזרו על התקנה ההוא וסברו שתקנו אותו כדין ושוב נודע שלא תקנו כדין בזה לא אמרו אין מבטלין איסור לכתחלה ועיי"ש בסי' פ"ד וסי' צ"ה שנמשך אחר סברה זו וכיוצא בזה כתב ג"כ בסי' רי"ד שם ובמהד"ת חלק ב' סי' ע"ז ובתליתאי חלק א' סי' ס"ג עיי"ש ועי' בשו"ת מנחת משה בהלכות פסח סי' כ"ח שהביא דברי השו"מ בזה וכתב שדבריו תמוהין דמה בכך שהיה יכול לעשות מקודם בהיתר הא סוף כל סוף יש על החמץ איסור דרבנן מחמת חמץ שעבר עליו הפסח ושוב אין לו אופן לעשות בהיתר רק ע"י שיבטלנו ואיך יכול לבטל לכתחלה איסור חמץ שעבר עליו הפסח שאסור עכ"פ מדרבנן עיי"ש ועי' בס' שדי חמד שם סי' שכ"ב שהביא מדברי השו"מ וגם דברי המנחת משה בזה והמליץ בעד הגאון השו"מ דבכה"ג לא אסרו חז"ל לבטל איסור לכתחלה כיון שאין מקום לחוש שא"כ יבטלו כל האיסורים וכו' עיי"ש: (נא) היתר. עי' בתוס' יו"ט פרק ד' דתרומות משנה ט' שכתב דכל מה שאמרו דאסור לבטל איסור לכתחלה היינו להרבות בהיתר כדי לבטל האיסור אבל אם אינו מרבה עליו רק משנה האיסור מכמות שהיה שפיר דמי עיי"ש וכ"כ בכנה"ג בהגהות הטור אות ט"ז לדינא עיי"ש אמנם יעוין במ"ז סק"ח שהתפלא ע"ד בזה דהא קיי"ל בנפלו ונתפצעו דבמזיד אסור אף שאינו מוסיף עיי"ש וכ"כ בפר"ח סק"י דפשוט הוא דלאו דוקא כשהוסיף עליו כדי לבטלו דה"ה בדבר שלא בטל מחמת חשיבתו כגון בריה או חהר"ל ג"כ הדין כן שאסור לפצעו ולרסקו כדי שיתבטל חשיבתו ויתבטל ואם עבר ופצעו או רסקו הדין כן דבמזיד אסיר ובשוגג מותר עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ו ועי' במנח"י כלל מ"ו סק"ט מ"ש בדין דשרץ שרוף מותר לאכלו משום דעפרא בעלמא הוא הנזכר בש"ע לעיל סוף סי' פ"ד דהיינו כשכבר שרוף אבל לשרוף לכתחלה לעשותו עפרא אסור דאין מבטלין איסור לכתחלה עיי"ש והביאו במ"ז לעיל סוף סי' פ"ד שם עיי"ש ועי' בשמ"ח סי' ל"ט סעיף א' ותב"ש סק"ב דאם האבוד הריאה כדי לאכול בלי בדיקה דין הבשר כדין מבטל איסור במזיד דאסיר למבטל עצמו עיי"ש ובשפ"ד שם סק"ו ועי' בס' דברי יוסף סי' תרצ"א אות ד' מ"ש בענין זה באריכות ועי' בשו"ת יד יוסף סי' קכ"ד שכתב ג"כ להחמיר בזה לדינא שאין לסמוך על התוי"ט המקיל בזה עיי"ש והנה בס' תפארת ישראל על המשניות תרומות שם ובהגהות הפרמ"ג להגאון מהרש"ק שם הביאו ראיה לדברי התוס' יו"ט להקל אמנם יעוין בס' שדי חמד שם סי' קנ"ד מה שמתמה על דבריהם בזה עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק מ"ז) ובסי' פ"ד (ס"ק מ"ה) וס"ק קס"ג מ"ש עוד מזה:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה