דרכי תשובה - ד· רבי צבי הירש שפירא
סימן צד
סעיף א:
א בקדירה של בשר רחוצה יפה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דסתם קדירה כשנתבשל בה מחזקינן לרחיצה דמסתמא לא הי' שומן דבוק בה קודם הבישול החדש ועי' במנח"י כלל נ"ז ס"ק י"ז וכלל ס"א ס"ק י"ג ושפ"ד סק"א מ"ש בזה ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הנכפל אות א' שכתב דמ"ש הש"ך כאן דכשנתבשל בה מסתמא מחזקינן לה לנקי לאו דוקא נתבשל דה"ה אפי' כל תשמישין שנשתמש בכלי אמרינן דמסתמא הי' נקי ועוד נראה דאפי' נשתמש בכלי דבר שאין להקפיד כלל אם הוא נקי אפ"ה אמרינן מסתמא הי' נקי וכגון הא דסעי' ב' במבשל ביצים בקדירה חולבות וכו' אע"ג דאין דרך כלל להקפיד לבשל ביצים בקדירה נקיה אפ"ה אמרינן דמסתמא הי' נקי עיי"ש ועי' בס' ובא הלוי בחידושיו ליו"ד בסי' זה שנשאל בחביות של נחושת שפיה צר שהי' בה שומן אווז מעל"ע והוריקוהו השומן מתוכו וייחדו אותה לשום בתוכה שמן זית אם מותר השמן לאכלו עם גבינה וכתב דכיון שידוע שהודיחוהו י"ל לכאורה דמסתמא הדיחוהו יפה מ"מ לדינא יש להחמיר דדוקא בכלים שפיהם רחב שהיד שולטת בהן הוא דאמרינן דמסתמא הדיחו יפה ואין לאסור משום חשש איסור בעין המודבק בקדירה משא"כ בנ"ד שפי הקדירה צר ואין היד שולטת יפה בשעת הדחה יש לאסור בסתמא משום חשש איסור שומן בעין שנדבק בקדירה כמ"ש הט"ז סק"ז בתנור שטחו משום שא"א לשלוט בו הידים כ"כ עיי"ש באריכות:
ועיין במנח"י ושפ"ד שם שכ' דכל זה בשאר כלים אבל בסכין אמרינן דמסתמא לא הי' מקונח יפה כיון שדבוק בו הלכלוך טפי ע"י דוחקא ותשמישו תדיר וכמ"ש הש"ך להלן סי' צ"ו סק"ג עיי"ש ועי' בס' מנחת כהן בריש פרק א' מספר התערובות שכתב דאם חתך רותח בסכין של בשר אסור לאכלו בחלב אם אין שם ס' כנגד מקום הסכין ואפי' אם הי' מקונח נמי דינא הכי משום דלעולם נשאר מעט שומן טוח על פניו ואינו ניכר והוי טעם הראשון הבא מן הממש אבל בסכין של איסור או סכין של חלב שחתך בה בשר אין אנו צריכין לזה הטעם דאפי' אם לא הי' שם שום שומן נשאר דבוק על הסכין הכל אסור אם הוא ב"י כיון שאין שם נ"ט בר נ"ט וז"פ עכ"ל ועי' בס' דברי יוסף סי' תרל"ה (הנכפל) מ"ש בדברי המנח"י בזה והעלה דבחתך דבר רותח בסכין של בשר אם הסכין הוא צונן מותר לכתחלה לאכלו בחלב אם קולף אותו הדבר דגם אם אינו מקונח יפה אינו אוסר יותר מכדי קליפה דיותר מכרי קליפה הוי נ"ט בר נ"ט ואם בשלו בלא קליפה צריך ס' כנגד כל מקום שהסכין חתך ואם אינו יודע מקום שהסכין חתך צריך ס' כנגד כל הסכין עיי"ש באריכות':
ועיי"ש עוד במנחת כהן חלק א' סוף פרק י"ב שכתב דבמדוכה אמרינן דמסתמא אינה נקיה כיון שאין מדקדקין לקנח המדוכה יפה, כ"כ והעמיס זה בלשון הרשב"א עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק א' שהביאו ומדחה ראייתו והעלה לדינא דגם במדוכה אמרינן דסתמה נקיה היתה ואדרבה המדוכה דרך יותר להחזיק אותה נקי כיון שאין משתמשין בה רק לפעמים וכדי שלא יפגמו בה התבלין עיי"ש לדרכו:
ב רחוצה יפה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך לאפוקי כשידוע בבירור שלא היתה רחיצה יפה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ג' שכתב דכיון דקיי"ל בכ"מ שנזכר בש"ע ובפוסקים רחוצה יפה היינו ע"י שפשוף היטב יותר מהרגיל לרחוץ בכל עת ע"כ אף שדעת הש"ך דמסתמא מחזקינן לרחיצה יפה מ"מ כיון שאנו רואין כעת דאין דעת הנשים שוין בזה דיש נשים שמבשלין לפעמים בלא רחיצה יפה כ"כ ע"כ יש לשאול על זה עיי"ש ופשוט הוא דאם האשה אמרה שדרכה תמיד לרחוץ יפה שאינה זוכרות כעת בפרטות על קדירה זו אם הודחה יפה היטב כ"כ מ"מ סמכינן ארגילות שלה וכמ"ש הש"ך וע"ל סי' נ"ה (ס"ק קל"ה):
ג שאין שום שומן דבוק בה. לכאורה לשון זה כפול כיון שכתב בראשונה רחוצה יפה למ"ל לכפול שאין שום שומן דבוק בה דכל שהוא רחוצה יפה בודאי שאין שום שומן דבוק בה ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' ז' שעמד בזה וכ' די"ל דהמחבר קמ"ל בזה דהקפידה הוא רק על דבוקת השומן ובשר ממש אבל אם בשלו בה תבשיל של בשר כגון גראפי"ן או תפוחי אדמה וכיוצא ונתנו בה בשר או שומן כדרך שמבשלין אצלינו דהבשר והשומן הוא מיעוט והתבשיל הוא הרבה אז אפי' הקדירה אינה רחוצה יפה לית לן בה דמה שנשאר דבוק סביבות הקדירה בפנים מהתבשיל של בשר אע"פ שיש בו טעם בשר מ"מ כיון שאינו בשר או שומן ממש דנין בו דין נ"ט בר נ"ט עיי"ש:
ד בכותח. שיש בה נסיובא דחלבא. רש"י:
ה משום דהוי נ"ט בר נ"ט. עפר"ח סק"ג שהוכיח דנ"ט בר נ"ט שרי אפי' היכא שנרגש טעם הבשר דאי ליכא טעמא פשיטא דשרי אלא אפי' איכא טעמא אפ"ה אמרינן כיון דהוי ב' טעמים של היתר הוקלש הטעם ואין בו כדאי לאסור כשנתערב עם חלב עיי"ש ועי' בכנפי יונה ריש סי' זה שהביאו והשיג עליו ופסק דלא שרינן נ"ט בר נ"ט אלא בסתמא אם לא ידעינן שיש בו טעם או לאו אז אמרינן דנ"ט בר נ"ט אין צריך לטעום ע"י קפילא ואפי' בעצמו א"צ להשגיח דהדבר מוחזק דכל נ"ט בר נ"ט אין טעמו מורגש אבל אם מרגישין הטעם פשיטא דאסור עיי"ש וכ"כ בס' ערך השלחן הספרדי אות ג' מהמהרש"ל דאם טעם הבשר נרגש אע"פ שהוא נ"ט בר נ"ט אסור עיי"ש ועי' בראש יוסף חולין דף קי"א ע"ב שהאריך בדברי הפר"ח בזה והביא ג"כ מדברי המהרש"ל הנזכר וכ' דמדברי הר"ן משמע כדעת הפר"ח וגם על דברי המהרש"ל מתמה בהרבה דברים וסיים דלדינא אינו מכריע עיי"ש:
ו דהוי נ"ט בר נ"ט. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש מתשו' פני ארי' לענין נ"ט בר נ"ט באוכלין עי' בקונט' נועם מגדים על הפרמ"ג (מהגאון מלבוב ז"ל) במ"ז סק"א שהביא דברי הפני ארי' הנזכר והביא מדברי המהרש"ל והכו"פ שיש חילוק בין אוכל לכלי ולפ"ז א"צ לשבש בדברי השערי דורא עיי"ש ועי' בחוות דת בחידושים ריש סק"ב ועיין בספר זר זהב על איסור והיתר הארוך כלל ל"ט סק"א שהתפלא על הגאון בעל פני ארי' הנ"ל ועל הרב השואל שם שנעלם מהם דמבואר להדיא באו"ה שם דין ו' דמאוכל לאוכל לא חשיב נ"ט בר נ"ט ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועמ"ז או"ח סי' תנ"ב סק"א ועי' ביד יהודה לעיל סי' צ"ד בפיה"א ס"ק י"ט (בד"ה הפ"מ ובד"ה ומיהו) ובסי' זה בפיה"ק סק"ב מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא כהפרמ"ג ודלא כתשו' פני ארי' דכל זמן שלא בא הבלוע בכלי אפי' באה בכמה אוכלין אין למחשב נ"ט בר נ"ט עיי"ש:
אך מ"ש הפרמ"ג שם עוד דבעינן דוקא טעם ראשון בכלי והב' לאוכל אבל להיפך לא עי' בחוו"ד בביאורים סק"ד שנראה דעתו דלא ס"ל כהפרמ"ג בזה דלא בעינן דוקא תחילה לכלי כאשר יראה המעיין שם ועי' בס' פרי החג שער התערובות כלל מ"א אות ג' ובס' שבילי דוד אות א' מ"ש בענין זה ועי' ביד יהודה שם ובס' זכרון אברהם (מהגאון ר' אבלי הכהן ז"ל) שהשיגו ג"כ על הפרמ"ג בזה והביאו ראי' מהרמב"ן ומפירש"י דמשמע להדיא דגם להיפך כשהי' הטעם הא' לאוכל והב' לכלי נחשב נ"ט בר נ"ט עיי"ש אמנם יעוין במשמרת שלום במ"ז סק"א (בא"ד א') שהביא דברי היד יהודה בזה והביא מדברי הפרמ"ג בספרו גינת וורדים כלל ס"ז שהעיר בעצמו מדברי הרמב"ן ומפרש"י הנזכר ודחה זה וסיים שם לכן אני אומר שאין להקל כ"א בטעם א' לכלי והב' לאוכל אבל לא מאוכל לאוכל ואח"כ לכלי עיי"ש:
וכתב שם עוד ביד יהודה דכל זה הוא אם לא הי' בעין ממש רק טעם ובלוע אבל אם הי' בשר או חלב בעין כגון שנתבשלו הדגים בחלב ממש אין נחשב זה לבלוע כיון דגוף החלב נכנס בהדגים וכן רוטב של בשר לא נחשב לטעם רק לבעין וממש של בשר ולא יצוייר נ"ט בר נ"ט באוכל בכה"ג רק בב' מאכלים גושים יבש ביבש שבלעו זה מזה חם בתם אז אף שנגעו זה בזה בעינא לא נחשב לבעין רק לטעם ואם נבלע ממנו שוב לכלי אז הוי נ"ט בר נ"ט עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תרל"ט אות ה' מ"ש בזה באריכות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' מזה בדברינו להלן (ס"ק ט'):
ז נ"ט בר נ"ט עפת"ש מ"ש מהחוו"ד דאם נפל חלב על הקדירה מבחוץ בשעת בישול לא אמרינן דהוי נ"ט בר נ"ט דבשעת בישול לא שייך כלל דין נ"ט בר נ"ט וכתב שבתשו' בית אפרים השיג עליו ועי' בס' לקוטי צבי (מהרב מהרצ"ה מבראד ז"ל) סי' כ"ז שהביא ראי' לדברי זקינו הבית אפרים הנזכר ועיי"ש עוד בסוף סי' כ"ט מה שהתפלא בזה על החוו"ד וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' במ"ז סק"ב במ"ש לפרש כוונת דברי הרשב"א בענין אם נתבשלה ביצה בקדירה של בשר וכו' וכ' שם דלכך כתב הרשב"א דמנוקבת הוא דאל"כ הוי נ"ט בר נ"ט וכו' עיי"ש הרי דסובר הפרמ"ג דגם בשעת בישול שייך נ"ט בר נ"ט ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג ריש סי' זה ובספרו טוטו"ד תליתאה סי' קס"ט ובס' דברי יוסף סי' תרל"ח ובשו"ת שם ארי' חו"מ בהוספות סי' י' שהשיגו ג"כ על החוו"ד בזה והעלו דגם בשעת בישול שייך דין נ"ט בר נ"ט עיי"ש ועי' בהגהות אמרי ברוך על החוו"ד שהעיר ג"כ מדברי הר"ן פרק כ"ה דלא משמע כדעת החוו"ד אמנם יעוין בסוף ס' דרוש וחידוש מהגאון רעק"א ז"ל בתשו' דפירות יבשים שנתייבש בתנור שמבואר שם מדבריו באמצע התשו' שגם הוא ז"ל הסכים לסברה זו דבשעת בישול לא שייך נ"ט בר נ"ט עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ז ועיי"ש שהשיג ע"ד הבית אפרים וכ' דעכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ויש לחוש להחמיר מספיקא לדעת החוו"ד דאולי לא נחשב לנ"ט בר נ"ט כשהוא בשעת בישול וסיים דכל זה בבישול אבל בצלי דהיינו אם צלה שום דבר בכלי כדרך צלי קדר ונפל על הכלי מבחוץ בודאי הוי נ"ט בר נ"ט ועיי"ש בפיה"ק סק"י ועי' בשו"ת באר יצחק (מהגאון מקאוונא ז"ל) חיו"ד סי' ט' מ"ש בזה ועי' בס' דלתי תשובה סק"א שהעתיק שם תשו' רב גדול א' מ"ש ע"ד הבאר יצחק בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בדברי שאול ויוסף דעת בעובדא שהגיסו בשר ורוטב חם בקערה והניחו הקערה ע"פ קדירה חולבות אינה ב"י והי' בה מים חמים והשואל רצה לאסור אפי' הי' הבשר והרוטב שבקערה קר עפ"ד החוו"ד הנזכר דבשעת בישול לא שייך נ"ט בר נ"ט דהקדירה הוא חלק מהמאכל וה"ה כאן הקדירה החמה מחמם להקערה והרוטב ונאסר והוא ז"ל השיב דלא מיבעיא אם הקערה עם הבשר ורוטב הי' קר דודאי מותר ואף שעלה הזיעה מהקדירה החמה אל הטעלע"ר הנה לא עדיף מעירוי שאין בכחו להפליט ולהבליע אלא אפי' הי' הקערה עם הבשר ורוטב חם אין להחמיר כיון דהי' הקערה כלי שני ואינו אוסר רק כ"ק רק דבבשר שהוא גוש אוסר בכולו וכיון שהבשר לא יוכל להפליט רק באמצעות הרוטב פשיטא דאין כח בהקדירה לחמם הקערה עם התבשיל שבתוכה עד שתפליט הרוטב דחום כלי שני אינו אוסר ורק ע"י הקדירה והוא צריך לעשות הפליטה והבלועה וזה אי אפשר עכ"ד:
ח בר נ"ט דהיתרא. עבאה"ט מ"ש דבאיסורא אפי' כמה נ"ט אסור ועשפ"ד לעיל סי' צ"ד ס"ק כ"ב שעמד על המחקר בהא דקיי"ל דבאיסורא גם נ"ט בר נ"ט אסור אם הוא מן התורה או רק מדרבנן ונ"מ לענין ספיקא והביא מדברי הסמ"ק והאו"ה שכ' להדיא דהוא רק מדרבנן ובדעת הר"ן יש להסתפק אי ס"ל דהוי מדאורייתא או מדרבנן ומ"מ לדינא כתב דאין להורות להקל בספיקו עיי"ש ועמ"ז ריש סי' זה שכתב דמשמע קצת דעת הרשב"א דהוי מדאורייתא עיי"ש ועי' בס' מקור מים חיים שהביא ראי' דנ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מדאורייתא עיי"ש ועי' בשו"ת אבני קודש סי' ב' מ"ש בענין זה ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ה ובפיה"ק סק"ו מ"ש בזה ולדינא כ' דהעיקר תלוי אם מרגישין הטעם או לאו דכל זמן שהטעם נרגש הוי מה"ת אבל כשאין מרגישין הטעם לא הוי רק מדרבנן עיי"ש ועי' בס' ראש יוסף חולין דף י' שהאריך הפרמ"ג בעצמו עוד בענין זה והתפלא דמה חילוק יש בין נ"ט בר נ"ט דהתירא או דאיסורא ואם נ"ט בר נ"ט דהיתרא שרינן משום דקלוש טעמא ואין בו כדי לאסור ה"ה נמי דאיסורא וכי היתרא נביא הוא עיי"ש ועי' בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) מה שהאריך בדברי הפרמ"ג והראש יוסף הנזכר ודחה דבריו כי מדברי הסמ"ק והאו"ה אין ראי' דס"ל דהוי דרבנן והביא מדברי הרשב"א המובא בפר"ח להלן סי' קכ"ב דמדאורייתא חילוק יש בין היתירא לאיסורא בענין זה דבהיתר כיון שנעשה נ"ט בר נ"ט וקלש הטעם שוב לא חשוב טעם שיחול עליו שום איסור משא"כ באיסורא לא פקע מיני' שם איסור אפי' כשהוא טעם קלוש וכ' שדבר ברור הוא דנ"ט בר נ"ט דאיסורא מדאורייתא אסור עיי"ש ומבואר מדבריו שם דאפי' לא נרגש הטעם אסור מה"ת עיי"ש ועי' בס' גן נעול כפתור א' פרח י"א אות ב' מה שהאריך בענין זה והעלה לחלק בין בב"ח לשאר איסורים דבבב"ח הוי נ"ט בר נ"ט דאיסורא אסור מה"ת אבל בשאר איסורים אינו אסור כ"א מדרבנן עיי"ש באריכות לדרכו. ומ"ש הבאה"ט לענין סכנה הואיל ואין שם בעין אלא טעם דפליטת כלים עיי' בדברינו להלן סי' קי"ו ושם יבואר כי שם מקומו:
ט נ"ט. עמ"ז סוף סק"א שכתב בפשיטות דגם חלב צלול בעין שנבלע בקדירה ומשם לדגים הוי ג"כ נ"ט בר נ"ט ועי' בשו"ת מנחת משה חיו"ד מסי' ט"ו עד סי' כ' שנתווכך שם עם הגאונים בעל שו"ת שם ארי' ושו"ת צלותא דאברהם והעיר מכמה מקומות דמשמע דכשנבלע בקדירה ממשות החלב לא שייך בזה נ"ט בר נ"ט דממש אינו נקלש אמנם לדינא כ' כולם שדינו של הפרמ"ג אמת דגם דבר צלול שנבלע בדופני הכלי נקלש כמו טעם עיי"ש באריכות ועי' מזה בדברינו לעיל (סוף ס"ק ו):
י אם יש בממש וכו'. עי' בפרי תואר סק"ג שכתב דכשאין ידוע כמה הי' הלכלוך יש לדון בי' כדין נשפך וא"י אם הי' ס' האמור להלן סי' צ"ח עיי"ש אמנם יעוין במנח"י כלל נ"ז ס"ק י"א וס"ק י"ח שכתב מהאו"ה דמסתמא יש בתבשיל שבתוכה ס' נגד השומן הדבוק בו זולת במי הדחה כיון שאין הדרך שיהי' מי הדחה מרובין כ"כ בענין שידע בודאי שהי' ס' עיי"ש והביאו בחידושי הגרעק"א לדינא עיי"ש ועשפ"ד סק"א מ"ש בדברי האו"ה והפר"ת והמנח"י בזה ולדינא סיים דמ"מ נכון שצריך לשאול אם יש ס' דבקערה אפשר לפעמים שאין ס' עד הטיח שעליו עיי"ש ועי' ביד יהודה בפה"א סק"ג ובפיה"ק סק"ז שהעלה דבע"כ מ"ש האו"ה דסתם כלי יש בה ס' נגד הלכלוך שעליו היינו כשהיתה רחיצה רק שלא היתה רחיצה יפה בשפשוף היטב כדין הדחה ורחיצה הנזכר בש"ע ובפוסקים בכ"מ דצריך שפשוף היטב יותר מכפי הרגיל בזה כ' דכל שהי' עכ"פ סתם רחוצה נגד המעט לכלוך שנשאר אמרינן שיש ס' בסתמא אבל אם לא היתה רחוצה כלל בזה לא אמרינן דמסתמא יש ס' והכל לפי הענין ואם אין יכולין לשער דינו כדין נשפך עיי"ש :
יא מאחד בששים בדגים. כ' בשפ"ד סק"א ודע שמ"ש המחבר ס' בדגים קאי אנצלו אבל בנתבשלו א"צ שיהיה ס' דוקא בהדגים ובצירוף המים לס' סגי עכ"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ו ובפיה"ק סק"ח שכ' דבנצלו לא מהני ס' אא"כ יש ס' בהכדי נטילה עצמה נגד הטוח אבל בלא"ה אף שיש ס' צריך גם נטילה עיי"ש:
סעיף ב:
יב ביצה שנתבשלה. להמחבר דין זה אין צורך כלל כיון דהמים עצמן מותרין בבשר מכ"ש הביצה שנתבשל בו אך משום סיפא נקיט לה במ"ש אם נתבשלה וכו' דסד"א שתהי' הקליפה נידונית בפ"ע והו"ל כנ"ט בר נ"ט הבשר בקליפה והקליפה בביצה עצמה קמ"ל. פרי תואר סק"ד:
יג ואפי' בקליפה. עבאה"ט מ"ש מהרשב"א דקליפת הביצה מנוקבת וכו' ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ו בפיה"א סוף סק"ט שכ' דדוקא לענין גוף הביצה שתהא בולעת ופולטת דרך הקליפה אמרינן שהוא בבירור מנוקבת דהיינו שיש בה נקבים יותר משאר כלי ע"כ היא בולעת ופולטת דרך קליפתה יותר משאר כלי אבל אם לקח הקליפה מהביצה והניח בתוכה חלב או איסור והניחה אצל כלי שיש בה בשר בזה לא אמרינן שיאסר הכלי מחמת בליעת איסור שבתוך הקליפה דלענין זה י"ל דהוי כשני כלים שנגעו זה בזה דאינו אוסר עיי"ש ועמ"ז סק"ב וחוו"ד בחידושים סק"ב:
יד ויש מחמירין בצלייה ובישול. ואין חילוק בין אם בישל וצלה אותה בקדירה שמקבל טעם בשר ע"י בישול בין אם צלה ובישלה אותה בקערה שלא קבלה מתחלה טעם אלא ע"י עירוי שהי' הקערה צונן בשעה שעירו עליו רוטב רותח ובלעה רק מכח דין דתתאה גבר אפ"ה דעת היש מחמירים לאסור. יד יהודה בפיה"א סק"ח ובפיה"ק סקי"ב עיי"ש:
טו בצליי' עפת"ש מ"ש מהחוו"ד הא דנצלו אסור דוקא שצלו הדגים בשפוד או בכלי שצלו בו בשר אבל אם צלו דגים בכלי שבשלו בה בשר מותר ועי' בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ל"א שהרבה להשיב ע"ד החוו"ד בזה והביא גם מדברי הפרמ"ג בריש סי' זה דמשמע מדבריו דלא ס"ל לחלק בכך עיי"ש אמנם יעוין בס' יד אלימלך סי' כ"ב שהביא לדברי הרב הנפש חי' בזה ומתרץ דברי החוו"ד באופן שלא יקשה עליו קושייתו ומבאר שגם דברי הפרמ"ג אינם סותרים לדברי החוו"ד בזה עיי"ש איברא כי בהגהות אמרי ברוך על החוו"ד העיר מדברי הפרמ"ג הנ"ל במ"ז ריש סי' זה דמשמע דלא ס"ל כהחוו"ד בזה עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאה סי' ק"ע שהשיג על החוו"ד הנ"ל והביא ג"כ מדברי הפרמ"ג וגם דחה הראי' שהביא החוו"ד מהתוס' והעלה דהעיקר לדינא כמשמעות הפרמ"ג דאפי' הי' ע"י בישול מן הבשר למים ומן המים לקדירה לא מיחשב רק חד נ"ט ומן הקדירה לדגים הוי טעם שני ולא הוי ג' נ"ט ואסור להמהרש"ל דאוסר בנצלו וע"כ כתב שם בעובדא שבשלו בקדירה של בשר ב"י נקיה תבשיל הנקרא גרי"ץ והיה צלול ואח"כ שמוהו בקערה של חלב ב"י ונתנו בו חמאה דאסורין הגרי"ץ אפי' בדיעבד עיי"ש ועי' בשו"ת שם ארי' בהשמטות סי' י' שהשיג ג"כ על החוו"ד בזה ודחה ראיותיו עיי"ש ועי' בס' פרי החג חלק א' שער התערובות סוף כלל מ"ג מ"ש בזה ועי' בשו"ת חסד לאברהם תניינא חיו"ד סי' כ"ו בעובדא שבישלו בשר בקדירה ואחר שעה בישלו בה ירקות ואח"כ בתוך מעל"ע בישלו בה גרויפי"ן עד שנצטמקו ואח"כ נתנו לתוך הגרופי"ן חלב וחמאה והאריך בדברי זקינו החוו"ד והרבה ג"כ להשיב ע"ד אמנם בעובדא זו כתב כיון שיש עוד צד קולא שבישלו ירקות בקדירה בינתיים שדעת הרשב"א בסי' צ"ג דאם בישלו ירקות בקדירה של בשר מותר לבשל בה חלב לפי שכבר נקלש טעם הבשר ע"כ אף דאין בידינו להקל בחד מהני מילי ומחמרינן לאסור נ"ט בר נ"ט וכן אנו אוסרין לבשל חלב בקדירה של בשר אף שבישלו ירקות בינתיים מ"מ בזה דאיכא לפנינו הני תרתי קולא בהדי הדדי דהוא נ"ט בר נ"ט וגם בישלו ירקות בנתיים יש להקל מטעם ס"ס עיי"ש באריכות:
טז והמנהג לאסור. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאסור לבשלם לכתחלה בקדירה של בשר ע"ד לאכלם בכותח ועי' במנחת כהן בחלק א' מספר התערובות פרק י"ב שכתב דאם עבר ובישל או צלה ע"ד לאכלן בכותח אסור לאכלן בכותח עיי"ש ועפר"ח סק"א שהביאו והשיג עליו דכיון דלא הוי אלא הרחקה מדרבנן בעלמא שלא לגרום לכתחילה נ"ט בר נ"ט אם כבר עבר ובישל לא קנסינן לי' שלא לאכלן בכותח עיי"ש והביאו בכו"פ לדינא עיי"ש ועי' במ"ז סק"ד שהביא דבריהם בזה והחמיר לדינא בזה וכתב דאם עשה כן לכתחלה ע"ד כן הו"ל כמבטל איסור לכתחלה וא"כ אפי' אם כבר נתנו בכותח יש לאסור עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט ובפיה"ק ס"ק י"ג מ"ש בזה והעלה להקל דאפי' עשה כן במזיד כנ"ל אין דינו כמבטל איסור ומותר גם לדידי' עיי"ש וכ"כ בדברי יוסף סי' תר"מ עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ב מ"ש בענין זה וכ' דדוקא בדגים כיון שעל הרוב הי' דרכם שלא לאכול הדגים כ"א בכותח ולזה כאשר כבר עלו בקערה של בשר הוי כהפסד אם נאסר לו שלא לאכלו בכותח והוי כדיעבד ושרינן לי' אבל מאכל אחריתא אף שכבר עלו אסור לאכלו בחלב לכתחלה עיי"ש ומדבריו משמע דאף שעלו בשוגג ושלא במתכוין ע"ד לאכלן בחלב אסור בשאר דברים אמנם יעוין במ"ז שם שהביאו וכ' דמדברי הרמ"א מבואר שלא כדעת הפר"ת אלא דאין חילוק בזה בין דגים בכותח ובין שאר דברים ובכ"מ שרי כנ"ל עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ט מ"ש בזה ומצדד דבג' נ"ט ע"י ב' כלים מותר אף לכתחלה עיי"ש ועי' בס' זכרון אברהם (מהגאון מו"ה אבלי הכהן ז"ל) מ"ש ע"ד הפרמ'"ג בזה:
יז לאסור לכתחלה. עי' בפלתי סק"ב שנסתפק אם גם בבשר עוף יש להחמיר בזה לכתחלה כיון דלא הוי רק מדרבנן וכתב דמדברי התוס' משמע דאין לחלק בזה בין דאורייתא לדרבנן דאף בדרבנן צריך להחמיר לכתחלה בזה עיי"ש איברא כי בגוף הראיה שהביא הכו"פ מהתוס' הנה בס' שערי דעה סק"ב השיב ע"ד הכו"פ ודחה ראייתו דמדברי התוס' אין שום ראי' והעלה דהעיקר לדינא דבבשר עוף דרבנן אין להחמיר בזה עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שנסתפק אם יש להחמיר בזה בכבוש דהיינו שתיכף כאשר פינו ממנו הבשר נתנו בתוכו המים והי' כבוש מעל"ע וכ' שהוא צ"ע לדינא עיי"ש:
יח ובדיעבד מותר בכל ענין. עפת"ש מ"ש מהש"ך דדוקא נתבשלו אבל בנצלו אסור ועי' בכנפי יונה מ"ש בזה וכ' בספ"ד סק"ד וז"ל ודע דמיני הריפות שקורין גרויפי"ן וטאטערק"י ואורז ודוחן שמבשלין עם מים ואח"כ מצטמק ועומד לעורך רבע שעה בלי מים כלל הוי כנצלו דמה בכך שהי' בתחלה מים ואסור אף בדיעבד להמהרש"ל עיי"ש:
ומ"ש הפת"ש דלפ"ז גם בנתבשלו אף דהדגים מותרין מ"מ הרוטב אסור עי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ג שכ' דאף דנכונים דברי הפרמ"ג והחוו"ד דהרוטב אסור מ"מ א"צ להדיח הדגים מן הרוטב עיי"ש:
יט מותר בכל ענין. עפת"ש ועי' בשפ"ד ס"ק י"ד שכ' דפשוט הוא דהמים גופא הוי כמו נצלו ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ט"ז מ"ש בזה והעלה דאם בישלו מים בקדירה חולבות ואח"כ לקחו המים מן הקדירה ובישלו באותן מים ירקות בקדירה אחרת חולבות שאינה ב"י מותר לאכול הירקות עם בשר דהא איכא ג' נ"ט וכו' וכ"ש אם לא בישלו הירקות בהן אלא עירו המים על הירקות דמותר דהא ע"י עירוי לא קיבל טעם רק בלועה מועטת וכו' וכן אם נבלע בשר בקדירה כדי קליפה כגון שעירו לתוכו רותח ואח"כ בישלו בו ירקות אע"פ שלא הי' בו ששים נגד קליפת הקדירה אפ"ה מותר לאכול עם חלב דבלועה מועטת הוא עיין שם:
ועיין בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג בשפ"ד שם שכ' דאף שכ' הפרמ"ג דפשוט הוא דהמים גופא הוי כמו נצלו מ"מ אם בישלו מים בכלי דהי' חלב מעורב עם מאכל דהיינו שהי' בכלי מתחלה שני שליש מאכל ושליש חלב ואח"כ בתוך מעל"ע בישלו בה מים ואח'"כ לקחו המים הללו ובישלו בה בשר יש להתיר גם המים כיון דאנן משערין רק לפי המדומע א"כ גם הקדירה לא בלעה רק שליש חלב ושני שלישי מאכל אם כן יש לומר דאיכא ששים בכל המים נגד החלב שבקדירה כיון דקיי"ל בכ"מ שיש ששים בכלי נגד קליפת הכלי והרי הכלי בודאי דקה והקליפה הוא כעין ערך שליש מעובי' ובע"כ שיש ס' בתוך הכלי נגד שליש הכלי בעבי' אם כן ממילא בנ"ד כיון שא"צ לשער רק נגד שליש חלב שנבלע בדופני קדירה ההוא הו"ל כמו דא"צ ששים רק נגד שליש הקדירה ונגד שליש יש ששים בתוכה ואף אם יש לומר דהוי רק ספק אם יש בתוך הכלי ששים נגד שליש מדופני הכלי מ"מ בנ"ד שיש עוד ספק כיון שהרמ"א וכמה פוסקים מתירין עכ"פ בדיעבד הו"ל כעין ס"ס לכן יש להתיר גם הרוטב עכ"ד (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ג ס"ק י"א): ומ"ש הפת"ש מהחוו"ד דוקא כשצלו הדגים בשפוד או בכלי שצלו בו בשר אבל אם צלו דגים בקדירה שבישל בה בשר גם להמהרש"ל מותר עיי"ש בחוו"ד בביאורים סק"ד הטעם משום דמעיקרא קבלה הקדירה טעם על ידי הרוטב א"כ הרי יש מעיקרא ג' נ"ט דהיינו מן הבשר למים ומן המים לקדירה ומן הקדירה לדגים עיי"ש ועי' בשו"ת השיב משה סי' ל"ה שנראה דעתו ג"כ כדעת החוו"ד עיי' שם אמנם יעוין בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ל"א שכתב דאין דברי החוו"ד מוכרחין בזה שיש לחלק דדוקא המים שמבשלין עתה חשוב טעם בפ"ע וחשוב כג' נ"ט אבל לא המים שמבשלין בתחלה וכמ"ש הפרמ"ג דטעם א' לאוכל ואח"כ בכלי ומשם לבשר או לחלב אסור דכל שהי' בתחלה באוכל חשוב כממש עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סוף סי' ק"ע ובשו"ת שם ארי' חלק חו"מ בהוספות סי' י' וביד יהודה לעיל סי' צ"ד בפיה"א סוף דיני נ"ט בר נ"ט ובסי' זה בפיה"ק שם שהשיגו ג"כ על החוו"ד בזה והעלו לדינא דאין חילוק בין אם צלה אותו בשפוד שקיבל טעם בשר עצמו או בקדירה שקיבל הטעם ע"י המים עיי"ש אמנם בשו"ת בית שלמה ח"א מיו"ד סי' קס"ז הסכים לדעת החוו"ד ועיי"ש בהגהות בהמ"ח שכ' דסברת החוו"ד מבואר להדיא בתשו הרדב"ז חלק חמישי סי' ב' אלפים קנ"ח עיי"ש אמנם בעיקר הדין אף כי היד יהודה העלה בפיה"א סק"י דאין לחוש להחמיר כהמהרש"ל ואין לזוז מדברי הרמ"א ושאר גדולי המחברים שמתירין אף בנצלו ואמת הדבר שכן כתב בפר"ח סק"ה שדברי המהרש"ל שאוסר אף בדיעבד בנצלו אינו עיקר עיי"ש אולם יעוין בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"א שהעלה דהעיקר לדינא כהמהרש"ל שהביאו הש"ך להחמיר בנצלו עיי"ש וכ"כ בבית לחם יהודה סק"ד אך כ' דבנצלו במחבת של בשר מיובש בלא רוטב ושומן כלל נראה דעכ"פ אינו אוסר רק כ"ק ואם נצלו הדגים עם הקשקשים אין להחמיר כלל דהסרת הקשקשים הוא הקליפה ומותר עיי"ש והביאו בשפ"ד שם וכתב שהדין דין אמת עיי"ש:
כ בכל ענין. עפמ"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הנכפל אות כ"ה שכתב דאם לקחו בכף של בשר ב"י דבר גוש שנתבשל בקדירה של בשר ב"י והניחו הכף עם המאכל לתוך חלב צונן יש להתיר לכאורה דהא משום המאכל אין אסיר דנ"ט בר נ"ט מותר בדיעבד אמנם י"ל דבזה יש להחמיר דכאן גרע טפי מנ"ט בר נ"ט דעלמא שאין שני הטעמים באים כאחד שכבר קיבלו הדגים טעם מן הקערה ואח"כ באים לכותח משא"כ בנ"ד פגעו בתוך המאכל ב' הטעמים ביחד שמקבל המאכל טעם מהחלב כדי קליפה כדין חם לתוך צונן וגם נותן בה אז גם הכף טעם דהא הכף כשהוציאו מכלי ראשון עם המאכל יש לו דין כ"ר לחומרא כמ"ש הט"ז סוף סי' צ"ב וא"כ הרי יש פליטת בשר וגם חלב בתוך קליפת המאכל וכשנתמחה כדי קליפה ההוא אל תוך החלב אוסר אותו עד ס' כנגדו וכו' ובסוף מסיים שצריכין לעיין עוד בעובדא כזו דאם הי' רק מעט חלב ודבר גוש דקיי"ל דהוי לעולם ככ"ר כמ"ש הש"ך סי' ק"ה סק"ה א"כ מחמם המאכל את מעט החלב והוי עכ"פ ככלי שני ואנן אסרינן שלא בהפ"מ אפי' בכלי שני עד ששים כנגד כולו אם לא בהפ"מ או לכבוד שבת עיי"ש:
כא ענין. עי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ב שכ' דאם בישלו בשר עוף בכלי שבלוע בו בשר בהמה אמרי' דטעם בשר בהמה הנבלע בהבשר עוף הוי נ"ט בר נ"ט ואין לו רק דין בב"ח דרבנן ונ"מ לענין בישול והנאה ולענין ספיקא ועיי"ש עוד מ"ש לענין אם נתחב כף חלב ב"י לקדירה שמבשלין בה בשר עוף והוא ב"י מבושל מבשר בהמה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קפ"א שנשאל בדין כזה אם בישלו בשר עוף בקדירה של חלב ב"י ואח"כ נתנו בשר עוף זה בתוך קדירה עם בשר בהמה ואין בהצטרפותם יחד ס' נגד ערך החלב שנבלע בהעוף אם מותר הבשר בהמה בהנאה משום שטעם החלב הנבלע בבשר הבהמה הוא נ"ט בר נ"ט דהיתרא מן התורה והוא ז"ל השיב להחמיר דבכה"ג לא מהני נ"ט בר נ"ט כיון דעכ"פ מדרבנן לא הוי נ"ט להתירא ואנן בעינן שיהי' נ"ט בר נ"ט להתירא גם מדרבנן וסיים לכך נראה דהבשר בהמה אסור בהנאה וגם הבשר עוף אסיר בהנאה עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת בית שלמה חלק או"ח סי' נ"ה אות ז' שהסכים להשואל דהבשר בהמה מותר בהנאה מטעם דלענין איסורא דאורייתא הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום לעיל סי' פ"ז במ"ז סק"ב שהביא דבריהם והעלה שכן עיקר לדינא להקל בזה והעתיק שם תשו' הגאון מבערזאן נ"י שכתב לו ג"כ שיש להקל בזה דגם בכה"ג הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ הגאון רעק"א ז"ל דאם בישלו חלב שחוטה בקדירה חולבת ב"י ועירבו אותה אח"כ עם בשר דהוי רק בב"ח דרבנן לכל דבריו ולא נידון כדין בב"ח דאורייתא מחמת הבלוע ב"י שבקדירה דהבלוע שבקדירה שנפלט הוי נ"ט בר נ"ט ולא אמרינן דדוקא היכא דנבלע באינו מינו מזה נקלש טעמו אבל בכה"ג דהפליטה נתערב בחלב שחוטה דהוי מינו נתחזק הטעם ולא נקלש דז"א דאין לחלק בכך דבכל ענין הוי נ"ט בר נ"ט עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ג' סי' קל"א בעובדא שאירע לפני המו"ץ שלו שבישלו בשר עוף בקדירה שהי' ספק ב"י מתשמיש חלב רותח ואח"כ לקחו אותו בשר עוף ובשלו ביחד עם בשר בהמה והורה המו"ץ להתיר מטעם דכשבישלו בה מתחלה בשר עוף לא נאסר משום דהוי ספק דרבנן דבשר עוף בחלב הוי רק מדרבנן ובספק בלוע ב"י באיסור דרבנן הוי ספיקא דרבנן ולקולא וממילא כשבישלו בקדירה עם בשר בהמה אף שנתעורר ספק תורה לגבי בשר בהמה הרי אז הוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא והשיב שהוא טעות דאם נחזיקנו בנ"ט בר נ"ט והיינו שהיא ב"י דהא לגבי בשר בהמה הוי ספק תורה וצריכין לומר לחומרא שהי' ב"י ממילא דשוב אין כאן נ"ט בר נ"ט דהא אם הי' ב"י נאסר גם בעוף דכיון דלגבי בשר בהמה מחזיקינן לחומרא שהי' ב"י צריכין ממילא להחמיר ולומר כן גם לגבי עוף כדי שלא יהא זלזול לגבי דרבנן וכמ"ש המ"א באו"ח סי' קפ"ד לענין ברכה ד' דבהמ"ז עיי"ש ועי' בשו"ת אלף המגן בסוף הס' שהביאו ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:
כב אבל ליתנן בכלי שלהם. עבאה"ט ופת"ש ועשפ"ד סק"ה דמבואר מדבריו דבאין הפ"מ יש לאסור גם המאכל אם נתנוהו בעירוי שלא נפסק הקילוח אבל בהפ"מ שרי עיי"ש ועי' מזה עוד בדברינו להלן (ס"ק ס"ג):
כג מותר לכתחלה. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ' (בד"ה אמנם) שהתפלא על הרמ"א בדין זה כי בהאו"ה מבואר דגם ליתנן בכלי שלהם אסור לכתחלה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"א ובפיה"ק ס"ק י"ד מ"ש בזה והעלה שכן עיקר לדינא להחמיר לכתחלה שלא ליתן גם בכלי שלהם עיי"ש ולמעשה נלפענ"ד כיון שכתב הרמ"א וכן נהגו אין לנו אחר הכרעתו כלל ובפרט כיון שגם הט"ז והש"ך סק"ה הכי ס"ל וגם הכנה"ג בעצמו כ' דבהגהות או"ה איתא כן בהדיא וגם בדברי האו"ה בעצמו יש לצדד שלא יהי' לניגוד לדברי הרמ"א כאשר יראה המעיין שם ע"כ אין להחמיר:
כד לכתחלה כ' בפר"ח סק"ז מסתברא שאף לכתחלה מותר לבשלם בקדירה של בשר ע"ד ליתנם בכלי של חלב וכו' עכ"ל ועי' בב"ח שכ' כן דדוקא כדי לאכול עם החלב עצמה הוא דאסור לכתחלה אבל כדי לערותן לכלי חלב שרי אף לכתחלה עיי"ש אמנם יעוין במ"ז סק"ד שהביא דברי הב"ח בזה והניח בצ"ע כי מדברי הרמ"א משמע דאף לערותן לכלי חלב אסור לכתחלה לגרום נ"ט בר נ"ט עיי"ש ובס"ק ה' כתב ואפשר דלכבוד שבת וכדומה המקיל לבשל לכתחלה במחבת של בשר ב"י ע"ד לערות בכלי חולב או להיפך אין גוערין בו עכ"ל וע' בשפ"ד סק"ג שכתב להקל אף לבשלו לכתחלה בכלי חולבות ע"ד ליתן לכלי של בשר או להיפך אך כתב דבט"ז כ' שיש לעיין בזה עיי"ש: (כה) רק עלו. עש"ך סק"ו שכ' דמיירי דרק א' מהם הכלי או הדגים חמים אז מותר אבל אם שניהם חמים אסור דהו"ל כנצלו ועשפ"ד דר"ל דכל שלא הי' רק א' חם אפי' הי' התחתון חם מותר וכתב שם עוד דראוי לידע דמ"ש הש"ך דבשניהם חמים הו"ל כנצלו היינו בלא רוטב אבל עם רוטב הו"ל כנתבשלו ונ"מ לדינו של המהרש"ל דאוסר בנצלו לאכול בכותח ובנתבשלו מותר (ע"ל ס"ק י"ט) עיי"ש ועי' בהגהות הפרמ"ג מהגאון מהרש"ק ז"ל שכ' דנראה דמ"ש הש"ך דבשניהם חמין הוי כנצלו היינו אם שהו כשיעור בישול שהוא כמאכל בן דרוסאי או כשיעור צלויי' דהיינו כחצי צלייתו אבל אם לא נשתהה כלל רק שסלקוהו תיכף אין דינו כנצלו אף כששניהם חמים ומותר בדיעבד לאכלו עם חלב עיי"ש:
כו שלא הי' בן יומו. עי' בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה מקאסיב נ"י) חיו"ד סי' מ"ה בעובדא שבשלו ע"ש ירקות לצורך שבת לאכול עם רוטב של בשר וטעו ובשלו בכלי של חלב שאינו ב"י וכ' שם דפשוט הוא דמותר לאכול הירקות עם רוטב עיי"ש באורך קצת. ועי' מענין זה לעיל סי' צ"ד סעי' ה' בהג"ה במ"ש ונוהגין להחמיר לאכול המאכל כמין הכלי שהוא ב"י ובבאה"ט שם ס"ק י"ד ובדברינו שם (ס"ק ס"ט וע'):
כז נוהגין היתר. ובכה"ג אף בשל איסור מותר. ביאור הגר"א סק"י: (כח) אבל אם הי' דבר חריף. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש לענין אם יש ג' נ"ט עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד ובפיה"ק ס"ק י"ז שהעלה שיש להחמיר בדבר חריף גם בטעם שלישי אך כ' דמ"מ אין להחמיר בזה אלא אם מבשל נמי בדבר חריף כגון חומץ אבל אם מבשלם במים יש להקל דחוץ מה שהמים מסתמא מבטל מהם החריפות הנה אף אם מהם עצמן לא נתבטל החריפות ע"י המים מ"מ כיון שאין בולעין זולת באמצעות המים והמים אינם חריף שפיר הו"ל נ"ט בר נ"ט ועיי"ש עוד בפיה"א סוף ס"ק י"ז ובפיה"ק ס"ק י"א דמ"מ אף דמחמרינן אף בג' נ"ט בדבר חריף זה דוקא אם הקדירה ב"י אבל אם הקדירה אינה ב"י הסומך להתיר בטעם ג' לא הפסיד עיי"ש (וע"ל סי' צ"ו ס"ק ג'):
כט אם הי' דבר חריף. עפת"ש מ"ש מתשו' שיבת ציון דהא דחורפי' מחליא לשבח הוי דאורייתא ועי' מזה בישועות יעקב סק"א ולהלן סי' קכ"ב סק"ב ועי' בס' באר יעקב שהביא שם רב א' דברי הפנים מאירות שהביא הפת"ש ודחה ראייתו וכ' שאין ראייתו מוכרחת והוא ז"ל בדף נ"ח ע"ב כתב לו שיפה השיג על הפנים מאירות בזה עיי"ש איברא כי במ"ז להלן ריש סי' שאח"ז מביא מתשו' הרשב"א שכתב להדיא דהוי מה"ת עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן להלן סי' ק"ב אות ט' שהביא בשם הפלתי שכ' דהוי רק מדרבנן והשיג עליו מדברי הרשב"א הנזכר ועי' מזה בס' יד יהודה (להרב מראדיחוב) על פסחים דף מ"ד ע"ב ובס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הח' כלל צ"ט (ל) הי' דבר חריף. עי' בט"ז או"ת סי' תמ"ב סק"ד שכתב דהא דקיי"ל דכשהכלי אינו ב"י הוא נטל"פ דוקא כשבישלו בה שאר תבשילין שאינו ד"ח אבל אם בישלו בה דבר חריף אז הוא נ"ט לשבח גם להתבשיל שמבשלין בה לאחר מעל"ע אע"פ שהתבשיל הב' אינו דבר חריף עיי"ש ועי' במ"א שם להלן סי' תמ"ז ס"ק כ"ה שחלק עליו דהא מבואר להלן סי' קכ"ב סעי' ג' דגם בבליעת דבר חריף אם עבר עליו מעל"ע נפגם עיי"ש וע' בשו"ת שבות יעקב חלק א' חאו"ח סי' כ"א:
לא דבר חריף. עבאה"ט מ"ש דחורפי' מחליא לשבח ועי' ביד יהודה שם בסוף הס"ק שכתב דמשמע דעת הפרמ"ג דאף אם הבלוע בקדירה אינו דבר חריף וגם הוא מבליע אח"כ בדבר שאינו חריף מ"מ כל שהדבר שבולע מהקדירה הוא דבר חריף לא הוי נ"ט בר נ"ט אבל לדינא העלה להקל דאף אם מה שבולע מהקדירה הוא דבר חריף מ"מ כל שהוא מבליע אח"כ בדבר שאינו חריף שפיר הו"ל נ"ט בר נ"ט עיי"ש (וע"ל סי' צ"ו ס"ק ג'):
לב כגון שבשלו וכו'. עבאה"ט מ"ש אבל לא משוי הקדירה לשבח ועי' בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' תפ"ד שהביא מדברי הש"ך להלן סי' קכ"ב שמבואר אם בישל דבר חריף בקדירה שאינה ב"י מאיסור לא נעשה הקדירה ב"י ואם בישל בה אח"כ היתר בקדירה זו אין התבשיל נאסר עיי"ש וכ"כ בשו"ת גור ארי' יהודה חיו"ד סי' מ"ב עיי"ש ועי' מזה בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קע"ט ועי' ביד יהודה שם בס"ק שאח"ז שכ' דאפי' אם בישלו בקדירה זו דבר חריף תוך מעל"ע אינו נעשה ב"י מחמת זה לחשוב המעל"ע מעת בישל הדבר חריף כמו בכל קדירה של היתר שבישל בה מים תוך מעל"ע דמה שחוזר ונבלע מהדבר חריף להכלי נמי הוי נ"ט בר נ"ט עיי"ש (וע"ל סי' צ"ו ס"ק הנ"ל):
לג שבשלו דברים חריפים. עט"ז להלן סי' צ"ו סק"ג דלאו דוקא בבישלו ד"ח לא שייך נ"ט בר נ"ט אלא גם בדוחקא דסכינא עם דבר חריף לא אמרינן נ"ט בר נ"ט ועיי"ש במ"ז מ"ש בזה ועי' ביד יהודה שם בפה"א סק"ג: ועיין בתשו' קנאת סופרים בהשמטות לנדרי זרוזין סוף סי' א' שכתב דגם בכבוש בציר שייך נ"ט בר נ"ט וע"כ כתב בנידון הדגים שנמלחו בכלי בשר אם מותר לבשלן בחלב והשיב שהוא מורה תמיד דמה שבתוך הציר אסור לבשל בחלב אכן מה שחוץ לציר מותרין לבשל בחלב ע"י הדחה קודם עיי"ש: ועיי"ש עוד במ"ז שהביא מהכנה"ג בהגהות ב"י אות ה' דה"ה רותחין עם דוחקא דסכינא הוי כמו חריפות עם דוחקא דסכינא ולכן אם דגים רותחין בסכין של בשר אסור לאוכלן בכותח עיי"ש והבאתי דבריו להלן סי' צ"ו (סוף ס"ק ט"ו):
לד דברים חריפים. לאו דוקא דה"ה אם בישלו דבר שאינו חריף ואח"כ בתערובות נתנו הרבה תבלין עד שנעשה חריף ג"כ דינא הכי דגם כשהכלי אינו ב"י דינו כאלו הוא ב"י. ס' תוספות ירושלים:
לה בכלי של בשר אפי' אינו ב"י. עי' בתשו' הרב מראחיב שנדפס בס' ישועות חיים סוף סי' שנסתפק איך הדין באם בישל דבר חריף בכלי שאינו ב"י לערך חצי כלי אם נאמר שמחליא לשבח לכל מה שבלוע בכלי אפי' מה שלמעלה מהדבר חריף או נאמר שאין מחליא רק נגד הדבר חריף ונ"מ באם שפך רוטב לתוך הדבר חריף עד למעלה ומתבטל עי"ז החריפות של הד"ח דבאם נאמר שהדבר חריף הי' מחליא לי' עד למעלה ומשוה אותו כב"י א"כ הרי נבלע הבלוע חלב שהי' בכלי לתוך הרוטב א"כ צריכים ששים נגד כל הרוטב דהא לא ידעינן כמה חלב נבלע בתוך הרוטב דהא אפי' אם לא נאמר חנ"נ אפ"ה צריכין ס' נגד כל הרוטב מחמת בליעת החלב שבקדירה שנבלע לתוך הרוטב אבל אם נאמר שלא הי' מחליא לשבח רק הבלוע שהי' בקדירה נגד הדבר חריף ולא למעלה ממנו א"כ א"צ ס' רק נגד חלק מהקדירה שהי' נגד הדבר חריף ואין חשש רק אם נימא חנ"נ והביא מדברי הש"ך להלן סי' קכ"ב סק"ב דמשמע דמה שהוא בלוע בקדירה למעלה מכנגד הדבר, חריף לא מחליא לי' לעשות אותו ב"י ועיי"ש עוד בתשו' שאח"ז מ"ש בזה: (לו) שדכו תבלין במדוך של בשר. עי' בלב"ש בחידושי דינים סעי' ל"ח שכ' נראה דמיירי דוקא שטעם התבלין נרגש הרבה בחלב עד שכל החלב הוי דבר חריף וכמ"ש הט"ז להלן סי' ק"ג סק"ט דאל"כ הו"ל כהאי דלהלן סי' קל"ד בבשמים הבלועים מיי"נ ועש"ך סי' קכ"ב סק"ב וצוה לעיין בתשו' גבעת שאול סי' י"ט ובתשו' כנסת יחזקאל סוף סי' כ"ד וסיים דמ"מ למעשה צ"ע בזה עיי"ש אמנם יעויין ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ו שהביאו והשיג עליו והעלה דאע"פ שהחלב אים נעשה חריף מחמת התבלין אלו מ"מ כיון שכבר נעשה הבלוע לשבח בהתבלין ונחשב טעם הראשון אף אם נתבטל אח"כ החריפות מהם אסור עיי"ש:
לז אם אכלו בחלב. עי' בס' מאורי אור בחלק קן טהור בחידושיו ליו"ד כאן (בדף ק"מ ע"ב מהס') שכתב שתיבת אכלו הוא ט"ס וצ"ל שמוהו בחלב וכמ"ש בד"מ עיי"ש ועי' בהגהות יד אברהם שכתב דלאו דוקא אם עירבו בחלב ממש בבישל אוסר אלא אף אם נתנו בכלי של חלב אוסר אפי' בדיעבד עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה שם שהעלה דהרמ"א מיירי דוקא בבישלו ממש בחלב אבל אם לא בישלו בחלב ממש רק שנתנו בכלי של חלב נשתנה דינו דאם הוא דבר גוש נאסר רק כדי קליפה אבל אינו אוסר הכלי כלל זולת אם נבלע בו שומן אבל אם עירו דבר לח דלא שייך בי' קליפה המאכל מותר אע"פ שהוא דבר חריף אבל הכלי אסורה אם הוא ב"י כיון שמקבל הטעם הראשון שבהדבר חריף ונתערב בה הפליטות אבל אם אינו ב"י גם הכלי מותר שמה שמתערב בהמאכל לא איכפת לן כיון שהמאכל עצמו מותר ומה יאסור הכלי ומה שבא להכלי תו הוי נ"ט בר נ"ט וכן אם בשלו דברים חריפים כנ"ל בכלי חלב אם הכלי ב"י נאסר הכל דאע"ג שהמים מבטלין החריפות אפ"ה יש להחמיר אבל אם הכלי אינו ב"י מותר הכלי עיי"ש:
לח אוסר אפי' בדיעבר. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ז' שהעלה דבע"כ כל מ"ש כאן להחמיר בדבר חריף גם באינו ב"י דע"י החריפות הוי נ"ט לשבח הוא רק בגווני דצנון שחחכו בסכין של בשר משום דהסכין מפליט עיקר טעם הראשון בצנון וכיוצא אבל אם בישלו תבשיל שאינו חריף בקדירה של בשר ואח"כ שמו התבשיל לדבר חריף של חלב מותר כיון דכבר איקלש הטעם של בשר בהתבשיל אינו ראוי לחוש וליתן לו שם חדש ואע"פ שהדבר חריף מפליט עיקר הטעם מהתבשיל לא מהני כיון דבתבשיל גופי' ליכא אלא מעט טעם עיי"ש:
לט מאכל דבר חריף. כתב בס' תוספות ירושלים ואם הוא כולו (או רובו) דבר חריף ונתנו אח"כ בתבשיל אף דהדבר חריף נתבטל שם ברוב לא מהני כדלקמן סי' צ"ו דבעינן ס' נגד כל הצנון ואפשר דטעמא דהוי כמשביח ולבסוף פוגם דאסור לקמן סי' ק"ג עכ"ל:
מ משום מעט תבלין. עמנח"י כלל ס"א ס"ק ל"ט וחו"ד שכ' דאם אין שם רק מעט תבלין א"צ להסיר התבלין מהמאכל משום דכיון דרובו לאו דבר חריף הוא בטל חרפייהו אף מהמעט תבלין שבתוכו עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ח ובפיה"ק ס"ק כ"א שהביא מהרשב"א דלאו דוקא בבישול הדין כן דגם אם כתש במכתשת ביחד מעט תבלין או שאר דבר חריף מעט עם שאר דברים נתבטל מהם החריפות וכ' שם דלגבי מה שדרך לדוך בצלים עם ביצים דהיינו שמערבין מעט בצלים ברוב ביצים וכותשן אותם ביחד בסכין גדול יש לעיין מה יהי' אם כתשן בסכין של חלב או של איסור דבזה י"ל דע"י תערובות הביצים אין כח בחריפתן לבלוע מהסכין או שי"ל דבזה בא יותר החתך לפעמים להבצלים עצמן בלא תערובות ביצים וסיים בצ"ע עיי"ש: (מא) ורובו ככולו. עי' בס' בית האוצר שכ' דלפי מה דקיי"ל בכ"מ דא"א לצמצם א"כ אפשר דגם במחצה על מחצה הוי כרוב וטכ"ע דאורייתא א"כ הו"ל ספיקא דאורייתא ואסור ועכ"פ מדרבנן לכ"ע אסור עי"ש:
איברא כי בהגהות אמרי ברוך התפלא על גוף דברי הרמ"א בזה כי ממוצא הדין שהביא בד"מ מהרשב"א לא משמע דבעינן שיהי' מהדבר חריף רוב בהתבשיל ובפרט היכא שהדבר חריף הוא משקה דבודאי אין סברה דלצטרך רוב דכל שהחומץ בעצמו פוגע בו הו"ל ככולו ובסוף הביא מדברי הט"ז להלן סי' ק"ג סק"ט שכ' דבעינן עכ"פ בתבלין חלק גדול שהוא נרגש הרבה בקדירה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ט ובפיה"ק ס"ק כ"ב שהעלה דאין ליתן כלל בזה דהכל לפי הענין לפי גודל חריפות התבלין ומתיקות הדבר שנתערב בו ובדרך משל כי בדבש גם בפחות נתבטל החריפות אף שהדבר הוא הרבה ע"כ הכל לפי הענין עיי"ש ועי' מזה בדברינו להלן סימן ק"ג (ס"ק פ"ב):
סעיף ג':
מב שיאמר ברי לי. אע"ג דסתם כלים מודחים יפה כמש"ל סי' צ"ד שאני הכא שעדיין לא הודחו דהא השתא מדיחן. פר"ח ס"ק י"ב. ועי' שפ"ד ס"ק י"א מ"ש בזה ועי' בדברינו לעיל (ס"ק א'):
מג ברי לי. עי' ט"ז ומ"ז סק"א ועי' בשו"ת חוט השני סי' נ"ה ובמנח"י כלל ס"א סק"ז וס"ק י"ד מ"ש לענין כל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש אם מהני אם אומר ברי לי ועי' בדברינו לעיל סי' ו' (ס"ק ה') ובסי' זה לעיל (סוף סק"ב) במקומות שציינתי שם ובפת"ש לעיל ריש סי' צ"ד ובדברינו שם (ס"ק י"ב) ועי' ביד יהודה כאן בפיה"ק ס"ק כ"ד שכ' דכאן לא שייך כלל לומר דהוי מלתא דלא רמיא עלי' ולאו אדעתי' דהא יכול לידע שהדיחו יפה מבשר ובישל בו תבשיל אחר ומזה התבשיל מדיחו כעת או שמדיחו כעת מאבק וכיוצא עיי"ש:
מד ואם היה שומן דבוק וכו'.
כתב בפר"ח ס"ק י"ג פי' אם הי' שניהם ב"י אפי' אין שומן רק בא' מהן הכל אסור לפי שהמים מקבלים טעם הראשון הבא מן הממש וכו' ועוד שהשומן נוגע בכלי האחד ונאסר הכל ואם הי' שומן בשניהם אסורים אפי' אינם ב"י ואם הי' שומו בא' מהם ושניהם אינם ב"י הכלי שיש בו שומן מותר והכלי הב' אסור לפי ששומן שבכלי הא' אוסרו וכו' ואם הי' הכלים א' ב"י והאחר אינו ב"י ויש שומן בא' מהם אם השומן הוא באותו שאינן ב"י הכל אסור לפי שהשומן אוסר הכלי שהוא ב"י והמים נאסרים מפליטת הכלי האסור וכו' וחוזרים המים ואוסרים הכלי שאינו ב"י אבל אם השומן דבוק בכלי שהוא ב"י הוא מותר לפי שפליטת הכלי האחר הוא פגום ואינו אוסר והכלי האחר שאינו ב"י אסור לפי שהשומן אוסרו וכו' עכ"ל וכ"כ בכרתי סק"ח ועשפ"ד סק"ח שציין לדברי הפר"ח הנזכר וכתב דיש בזה נ"מ גם לדידן (דקי"ל כהרמ"א דאף אם אין שומן דבוק עלי' אסור) דאם הכלי שהוא ב"י הוא מלוכלוך בשומן או לא נאסר מדינא הכלי שאינו ב"י אלא לבשר או לחלב אבל לשאר דברים אינו אסור רק ממנהגא אבל אם האינו ב"י הוא מלוכלך בשומן שניהם אסורים אף לשאר דברים מדינא דהמים נ"נ ואוסרים הכל ואם שניהם אינם ב"י המלוכלך מותר והנקי אסור מדינא רק לבשר או לחלב אבל לשאר דברים אסור רק ממנהגא ואם הדיחו ג' כלים וב' הם ב"י וא' אינו ב"י אף אם שלשתן נקיים לדידן אסור הכל עכ"ד ועי' בס' דברי יוסף סי' תרמ"ג שמפקפק על גוף דברי הפרמ"ג במה דפשיטא לי' דלדידן גם אם השומן דבוק באותו שהוא ב"י האינו ב"י אסור ממנהגא גם לשאר דברים כי מדברי הרמ"א מוכרח דבזה לא שייך מנהגא ומותר להשתמש בכה"ג בהאינו ב"י לשאר דברים ואפי' אם היורה עומד אצל האש ליכא לאסור ממנהגא להשתמש הקדירה שאינה ב"י לשאר דברים עיי"ש באריכות: (מה) הי' שומן דבוק. וה"ה להיפך אם הי' הקדירה ב"י מבשר אע"פ שעכשיו אין בה בשר ונשפך חלב על הקדירה מבחוץ אסור הכל לכ"ע גם להמחבר. חמודי דניאל הל' בב"ח אות ב'. [וה"פ ונ"מ למקומות הספרדים דגרירי בתר הוראות המחבר]:
מו שומן. כתב בש"ע הרב גור ארי' הלוי סוף סק"ז בשם הבדק הבית דוקא שומן דבוק אבל אם הם מלוכלכים במרק בלבד אין להקפיד עיי"ש אמנם לדינא עי' ביד יהודה שם בס"ק שאח"ז שפסק דה"ה מרק דינו בזה כמו שומן ממש עיי"ש ועי' בשו"ת חכם צבי סי' פ' באמצע התשובה שהוכיח דכל דבר בעין הדבוק על פני הקדירה אינו נפגם אחר מעל"ע עיי"ש באריכות: (מז) צריך שיהא במים ס'. היינו שידע בבירור שיש במים ס' נגד הממשות שומן שע"פ הקערה אבל בסתמא אסור ואע"ג דקיי"ל דמסתמא יש בתבשיל ס' נגד הליכלוך שומן שדבוק בקדירה מ"מ בזה אמרינן דאין בסתם מי הדחה ס' נגד השומן הדבוק. מנח"י כלל נ"ז ס"ק י"ח (ועי' מזה בדברינו להלן סי' ק"ג ס"ק ע"ט):
מח ויש אוסרים. עבאה"ט ומ"ש דמאן לימא שלא יתערבו פליטת הבשר ופליטת החלב יחד וכו' עי' בשו"ת באר יצחק (מהגאון מקאוונא ז"ל) חיו"ד סי' ח' מ"ש בזה באריכות:
מט אסורים. עבאה"ט מ"ש דאם נתבשלו מים בקדירה חולבות ב"י ותחב כף וכו' ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ו ובפיה"א ס"ק כ"ד שהעלה דאף אם נתבשל בקדירה דבר גוש כגון גרויפי"ן ותחב בה כף ממין אחר אף שיש לומר דבזה לא אמרינן דטעם הב' הוי מיד לאסור מ"מ לדינא אין לסמוך ע"ז ואין להקל אכן כשתחב הכף בכדי נטילה סמוך לקדירה צ"ע אם יש להחמיר עיי"ש ועי' בשו"ת מגדל השן סי' מ"ו בעובדא שחתכו בכף בשר של מתכות פרי הנקרא באלב"י מבושלת על טעלע"ר של חלב ושניהם הי' ב"י והבאלב"י הי' רותח ומפלפל שם אם יש לדמות זה לדין קערות של בשר שהודחו ביורה חולבות דהחשש הא' משום דהטעמים פוגמים שייך גם בזה בדבר גוש כיון שהבאלב"י בולע מן הטעלע"ר ומן הכף שחתך בה דהא מכלי יוצא בלוע גם בלא רוטב ונאסרה הבאלב"י וממילא שחוזר הבאלב"י ואוסרת הטעלע"ר וגם הכף משא"כ החשש הב' דהכלים בולעים זה מזה שלא באמצעות המים זה לא שייך כאן דדוקא כשיש מים בכלי יכולה הכלי הא' להפליט והכלי הב' לבלוע משא"כ בדבר גוש שאין שם רוטב אין הכלים מבליעים זה מזה כמו שני קדירות הנוגעים זה בזה וגם לטעם הראשון נראה שאין לאסור שהרי אין הבלוע יוצא מן הבאלב"י בלא רוטב שהרי אין איסור יוצא מחתיכה בלא רוטב ואף שהי' הכף ב"י משומן א"כ י"ל דין פיטום מ"מ י"ל דנהי שהבלוע השמנה של שומן יוצאה מן הבאלב"י בלא רוטב מ"מ טעם החלב של הקערה אינה נגרר עמה וכיון שאין החלב יוצא ממילא אין איסור וכו' וגם יש לצרף כיון דדבר גוש שהוא נחשב לכלי ראשון אין הכל מסכימים ולכן אין להחמיר ויש להתיר הכף וגם הטעלע"ר עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ד (ס"ק צ"ז) מ"ש עוד מזה (ג) אא"כ א' מן הכלים אינן ב"י והיינו כשאין שומן דבוק בהכלי שאינו ב"י אבל אם היה שומן דבוק בהאינו ב"י נאסרו שניהם אם אין ששים ואם היה שומן דבוק בכלי ב"י אז הכלי שאינו ב"י אסור והב"י מותר וכמש"ל (ס"ק מ"ד) מהפר"ח:
נא מבליעת כ"ר. עבאה"ט מ"ש. מהש"ך דמן הסתם חיישינן שמא השתמש בכף או בטעלע"ר בכ"ר וכו' ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ז שכ' דדוקא כשידוע שנשתמש בו באותו מעל"ע רק שאינו יודע אם בכ"ר או בכ"ש חיישינן למה שדרך להשתמש בו וחיישינן לכ"ר אבל כשאינו ידוע אם נשתמש בו כלל באותו מעל"ע אמרינן דמסתמא אינו ב"י כשאר סתם כלים דקיי"ל דסתם כלים אינם ב"י עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ בחידושי הגרעק"א ז"ל עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהפר"ח דביס"ב יש להחמיר גם כשנשתמש בכלי שני תוך מעל"ע עי' בדברינו להלן (ס"ק ס"א) מ"ש מהמ"ז והחוו"ד ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק ס"ב) ולעיל סי' צ"ד (ס"ק מ"ו) ועיי"ש עוד להלן (ס"ק צ"ז וצ"ח):
נב ואז כל הכלים מותרים. עבאה"ט ע"ש מהט"ז הטעם דאותו שהוא ב"י מותר דהא פגם הוא מקבל ועמ"ז סק"ט שכ' דנראה דאף דכלי מתכות יש לו תקנה בהגעלה וסתם יורה כלי מתכות הוא מ"מ לא החמירו לכתחלה להגעילו אף דנטל"פ אסור לכתחלה אפ"ה להצריך הגעלה לא הוי כלכתחלה עיי"ש ובשפ"ד ס"ק י"ב:
נג והמים נוהגין בהן איסור לכתחלה. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש מהמנח"י דמיירי בלא הוחמו לשתי' עמ"ז סק"י שכ' ממשמעות האו"ה והט"ז דאפי' הוחמו לשתיה אסור עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ד (ס"ק ע"ד): (נד) נוהגין בהם איסור לכתחלה. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח סוף אות כ"ה שכ' דה"ה אם שניהם אינם ב"י יש לאסור המים לכתחלה דהא מ"מ יש בהם פגם בב"ח עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ד ס"ק ס"ט):
נה והדיח אותן ביחד. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' הדיח כלי בשר עם כלי חלב ביחד בכלי א' הכל אסור ר"ל אף הכלי שהדיחן בה ביחד. שפ"ד ס"ק ט"ו:
נו בכלי ראשון. היינו שהיד סולדות בהן. ת"ח כלל נ"ט דין י"ב. ועי' במנח"י שם סק"ב ולעיל כלל כ"ג סק"ד:
נז אבל אם הודחו זה אחר זה. כתב בחוו"ד בביאורים סק"ח נראה דלדעת המחבר והרב בסי' צ"ד סעי' ה' לא שרי כאן רק הכלים שהודחו אבל אותו הכלי שהודחו בתוכו הכלים אסור לבשר ולחלב דהא אפי' בקדירה חדשה אסור שם רק דלדעת הש"ך שם מותר עכ"ל ונראה דאף לפמ"ש שם (ס"ק ס"ב) דהרבה אחרונים הרבו להשיב ע"ד הש"ך שם ופסקו כהמחבר והרמ"א להחמיר מ"מ בנ"ד מודים להקל דגם שם לא כתבו רק לתרץ דעת המחבר והרמ"א כאשר יראה המעיין שם וכיון שהרמ"א פסק כאן בעצמו דאם הודחו בזה אחר זה הכל שרי משמע דעתו דכאן גם הוא מודה דגם הכלי שהודחו בה שרי. כן נ"ל: (נח) הודחו זה אחר זה. עבמ"ז ס"ק י"א שכ' דר"ל דבהודחו זה אחר זה אף המים שרי והיינו להשתמש כך אבל עם בשר ממש או עם חלב ממש אסור המים לדידן עיי"ש:
נט זה אחר זה. היינו דוקא כשהם נקיים אבל אם הכלי שהודח בראשונה הוא מלוכלך אע"פ שהודחו בזה אחר זה נאסר הב'. ואם הכלי הב' הוא מלוכלך אינו מזיק כלום לב' לדידן דנצלו שרי, שפ"ד ריש ס"ק י"ח: (ס) או בבלי שני. עבאה"ט מ"ש דבכלי שני אינו אוסר אפי' היס"ב ועי' במנח"י כלל נ"ז ס"ק כ"א שכ' דאף שכ' דכל כלי שיש לה תקנה בהגעלה אף שלא נשתמש בו איסור רק ע"י כלי שני יש להגעילה לכתחלה עכ"פ בכלי שני כפי תשמישן ולא שרי בלא הגעלה רק בדיעבד (והובא בדברינו לעיל סי' צ"ד ס"ק נ"ט ולהלן סי' ק"ה ס"ק ס') מ"מ בזה א"צ להחמיר להגעיל כלל דלענין להבליע מכלי לכלי אפי' לכתחלה אינו אוסר עיי"ש:
סא בבלי שני. עמ"ז ס"ק י"ב וחוו"ד שכ' דאפי' לפמ"ש הט"ז להלן סי' ק"ה סק"ד לאסור בכ"ש שהיס"ב באין הפ"מ מ"מ כאן שרי אף באין הפ"מ וסיים במ"ז שם דכ"ז בהודחו במים כיון שצריך להפליט ולהבליע וכאמור אבל בחלב צלול אסור גם כאן באין הפ"מ עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות כ"א שכ' דאם נתנו שומן בכלי שני שהי' בה מים שהיס"ב כיון שהשומן נתמחה בתוך המים הוי כרוטב של בשר ויש להחמיר דהמים נחשבים האלו הם גופם רוטב של בשר ונבלע אף בכ"ש להמהרש"ל עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק ס"ד) מ"ש בזה לדינא וע"ל סי' צ"ד (ס"ק י"א) מ"ש עוד מזה:
סב הכל שרי. עט"ז ס"ק י"ב שכ' מהאו"ה דע"י עיריות הרבה בלע בכולו ועי' במ"ז ובחוו"ד שם שהניחו דין זה בצ"ע דכיון דעירוי אינו יכול להרתיח יותר מכדי קליפה א"כ איך אפשר להעירוי הב' והג' להבליע יותר מכ"ק בהצונן כיון דלהלן מהכ"ק צונן הוא ומה לי שהוא עירוי א' או הרבה עיריות וסיימו דמ"מ זה ברור הוא אף לפי דינו של האו"ה נראה דבעינן שיהא בתוך המעל"ע עיריות הרבה דהבלוע שנבלע מהעירוי דקודם מעל"ע נטל"פ הוא עיי"ש ובשפ"ד לעיל סי' ס"ח ס"ק נ"ה (והבאתי דבריו שם ס"ק נ"ה) ובהנהגות הנשאל באו"ה מהפרמ"ג סדר ב' אות ע' ועי' בס' דברי יוסף סי' תרמ"ד מ"ש בזה באריכות ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קפ"ז שמתמה ג"כ על דברי האו"ה בזה והניחו בצ"ע אמנם לעיל שם סי' קמ"ו כ' דלדעתו הפי' בדברי האו"ה הוא דלא כמ"ש הפרמ"ג דאוסר אם נשתמש בו הרבה עיריות תוך מעל"ע דבזה באמת מותר רק דהאו"ה מיירי שעירוי עליו פעם הב' בעוד שהי' חם מעירוי הא' דאז בולע בכולו כיון שעדיין דפנותי' חמין וא"כ אפי' בפעם א' אם נזחל עלי' הרבה חמין בענין שיש לעשות מהמים הרבה קילוחים בולע בכולו עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' כ"ר אות ד' שכ' דבע"כ מיירי שהי' העיריות תכופות זה אחר זה דבא עירוי השני' בעוד הקערה חמה מעירוי הראשון אבל אם נצטננה מעירוי הראשון אין שום טעם וסברה לאסור ועיי"ש עוד שכ' דיהי' איך שיהי' דמ"מ אין להחמיר אלא בהי' עיראות הרבה וכאמור אבל במה שמערים עד שנעשה הקערה מלאה (אף שנשתהה בה החמין) לא אמרינן דזה גופה הוי כמו עיראות הרבה דזה אינו ולכ"ע אין להחמיר בזה עיי"ש באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ה ובפיה"ק ס"ק כ"ח מ"ש בזה והעלה דכיון שחזינן שהרמ"א השמיט דברי האו"ה הנזכר וכ' דוקא כשהי' ב"י מבליעת כ"ר ונראה שבכיון השמיטו וס"ל דדוקא כשהוא ב"י מבליעת כ"ר אבל ע"י עירוי אפי' הי' הרבה עיריות ביום א' א"צ ס' אלא כנגד קליפת הכלי ע"כ אין לחוש לזה כלל עיי"ש וצ"ע (ועי' בדברינו לעיל סי' ע"א ס"ק י"ז וסי' צ"ד ס"ק י"ח):
סג ואם עירה מכלי ראשון. עמ"ז ס"ק י"ג שכ' דהיינו בעירוי שלא נפסק הקילוח אבל אם נפסק הקילוח דלא הוי ניצוק פשיטא שאין מקום לחומרא זו אפי' הוא כלי הראוי להגעיל א"צ להגעילה עכ"ד וכ"כ בגליון מהרש"א דבניתז עלי' כיון דנפסק הקילוח בודאי יש להקל דבזה י"ל דגם הרמ"א מודה דמ"ש להחמיר בעירוי מכ"ר וכו' סתם עירוי הוא בלא נפסק הקילוח עכ"ד ועי' בס' עצי לבונה שכ' דאם עירו מים מכלי של בשר בעירוי שלא נפסק הקילוח על כלי אחד ומשם ניתז טיפות על כלי ב' של חלב קרה וכתב דהכלי הב' שרי ולא נאסר רק אותה הכלי שבא הקילוח עלי' ממש וכו' ואף שהפרמ"ג פסק לעיל סי' צ"ב דבכלי ראשון אף שהוסר מהאש כל זמן שלא נפסק הקילוח וגם נח על גבי כלי אחר ומשם ניתז נצוצות על כלי אחר וכו' אבל אם לא נפסק העמוד אע"פ שנח אסור מ"מ בזה יש להקל כיון דבאמת הוא נ"ט בר נ"ט ומה שאנו מחמירים בזה הוא רק חומרא בעלמא וכמ"ש הש"ך סק"ה ואינו אסור אלא דמטעם ניצוק אמרינן דהפליטות מתערבים וזה לא שייך בהכלי הב' שלא בא עלי' הקילוח להדיא רק שנתזו טיפות עלי' עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב ס"ק ק"מ) ועי' בס' יד אלימלך סי' כ' דכל זה בהי' בהקדירה (שבא עליו הקילוח) רק מים רק שהי' ב"י מחלב וכאמור אבל בהי' בה כעת חלב ממש זה חמור טפי ויש להחמיר אפי' בעירוי שנפסק הקילוח וכמ"ש הפרמ"ג וכ' שם בעובדא שבישלו מים בקדירה של חלב ונשפכו שלא כדרך עירוי על קדירה שמבשלים בתוכה בשר והביא מתשו' השיב משה סי' ל"ה שמבואר מדבריו להדיא דכיון שהי' בהקדירה כעת בשר יש להחמיר ואפי' בנפסק הקילוח אסור הקדירה והבשר אמנם לדינא כ' שיש לפקפק על פסק זה והביא שה מכמה מקומות שמבואר שאין לאסור אפי' הי' בשר או חלב ממש בקדירה וסיים וז"ל אך מחמת שיצא מפיו הקדוש לאסור מצוה לשמוע דברי החכמים אך כל זה היא בבשר בהמה אבל אם שנתבשל בשר עוף בהקדירה אז אפי' בכלי חרס יש לצדד להקל אך בכלי מתכות אולי יש לצדד להקל אפי' בבשר בהמה ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז שכ' עוד לחלק בדין זה דמ"מ אין להחמיר בזה אלא אם נתבשל המים בקדירה פעם ראשון לאחר שעירוי מתוכה החלב אבל אם כבר בישלו ירקות או מים בינתיים בקדירה זו לאחר שעירו החלב מתוכה וגם בפעם הראשון שבישלו בינתיים המאכל של ירקות או המים שהיתה מלאה וגם העלה רתיחה והקדירה הי' של מתכות אפשר יש להקל בזה אפי' בהי' בהקדירה בשר בהמה (ועי' בדברינו בס"ק שאח"ז מ"ש עוד משמו ע"פ סברא זו) וסיים בכל זה בצ"ע עיי"ש. איברא כי בס' תשובה מאהבה חלק ג' בגליון הש"ע בש"ך ס"ק י"ח כתב דאף שהש"ך מחמיר להלן סי' ק"ה סק"ד לאסור אפי' בעירוי שנפסק הקילוח כדי קליפה זה דוקא כשבא העירוי על המאכל אבל כשבא העירוי על הכלים הקשים גם הש"ך מודה שיש להקל בנפסק הקילוח וכמ"ש הש"ך כאן סק"כ עיי"ש ולפ"ז אין להחמיר בדין זה אפי' בהי' בשר בהמה בהקדירה וצ"ע:
סד עירה מכלי ראשון של בשר. עי' בס' יד אלימלך סי' כ"א שכ' ע"ד הרמ"א וז"ל הנה לולא דמסתפינא נראה לי לומר בכאן חילוק חדש דהיינו דוקא במאכל או במים שנתבשל פעם ראשון אחר הבשר או החלב אז אוסר הכלי התחתון אבל אם בישל פעם שנית מאכל או מים אחר הבשר או החלב והקדירה שעירו ממנה היא של מתכות וגם פעם הראשון שבישל המים אחר הבשר היתה מלאה וגם העלה רתיחה נראה לי דאפשר להתיר באם בישל אחר זה פעם שנית מים או ירקות ועירו אחר כך לכלי אז אפשר לומר דאין אוסר הכלי וכו' עד כאן לשונו (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ג ס"ק י"ט):
סה מכלי ראשון. עבאה"ט מ"ש מהט"ז ועי' בש"ך לעיל סק"ה (והביאו הבאה"ט שם סק"ו) שהשיג על גוף הדין של הרמ"א ופסק דאם עירו מכלי ראשון של בשר על כלי של חלב שרי דהוי דיעבד עיי"ש (ועי' מזה עוד בש"ך לעיל סי' צ"ד סק"ח) ועי' בשו"ת זקיני פני יהושע חלק ב' סי' כ"ד מה שהאריך ג"כ להשיג ע"ד הרמ"א בזה עיי"ש ועי' בחידושי הלכות שבסוף הס' עבודת ישראל (מהגאה"ק המגיד מקאזניץ זלה"ה) בסוגיא דנ"ט בר נ"ט אות ז' ח' ט' מ"ש בדברי הרמ"א בזה וסיים לכן נ"ל דהמקיל לא הפסיד עכ"ל ועי' בשפ"ד לעיל סק"ה שם שכ' ג"כ דבהפ"מ ולעת הצורך אין להחמיר עיי"ש ועי' בדבריו באו"ח בהנהגות הנשאל סדר ב' אות ל' ועי' בס' מנחת שי שם ובגנזי יוסף שם סק"ד מ"ש בזה אכן במ"ז ס"ק י"ג העתיק דברי המ"ב שהביא הש"ך להתיר לגמרי עיי"ש אמנם בחוו"ד בביאורים סק"י נותן פנים מסבירות לדעת הרמ"א לאסור בכ"מ בזה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ח ובפיה"ק ס"ק ל"ח ועי' ביד אפרים מ"ש בזה והכריע דבכלי שאפשר להגעלה יגעילו אך בכ"ח חשוב כגון פארציליין דא"א להגעילה יש להתיר לאחר שהיי' מעל"ע אבל בסתם כ"ח יש לאסור עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ב' שכתב דהיכא שיש סניף בלא"ה יש להתיר בזה לגמרי ולכן אין לאסור אלא במקלח להדיא מכלי של בשר על כלי של חלב אבל אם שניהם שפותים על הכירה ונשפך מא' על הכירה והלך הקילוח תחת השני אע"פ שהכירה חמה אפ"ה אין להחמיר דהא מ"מ עכ"פ לא שייך הטעם של הט"ז דחושבין לקילוח העירוי כאלו הוא בקערה שמערה ממנו כיון דלא מקלח להדיא מן הקערה על הכלי והכירה מפסיק ביניהם וכתב ששמע דה"ה אם עבר לילה אחת דסומכין בזה על המ"ד דס"ל דלינת לילה פוגמת וכ"ש אם יש ספק בענין זה דאזלינן בכל ספק לקולא כיון דהוא רק חומרא בעלמא עיי"ש :
סו דינו ככלי ראשון ואוסר. כל זמן שלא נפסק הקילוח אף שאינו על האש ונח. על כלי שני אפ"ה חשיב כעירוי וכו'. שפ"ד ס"ק י"ח. ועיי"ש מ"ש עוד מענין זה והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ב (ס"ק ק"מ) ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:
סז ככלי ראשון ואוסר. ומ"מ לא נאסר רק הכלי שנפל קילוח העירוי עליו אבל לא הכלי שנזחל ממנה על הכלי האחרת ואפי' במערה מכלי על כלי אין לאסור רק הכלי שבא הקילוח עליו. ש"ך ושפ"ד ס"ק י"ת ומ"ז ס"ק י"ג עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב (ס"ק קכ"ז) מ"ש בזה עוד ועי' בחמודי דניאל שם אות ג' מ"ש בביאור דין זה:
סח ואוסר. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ד' שכתב דמדברי הש"ך סק"ה משמע דפשיטא לי' דאפי' לפי מה שהחמיר הרמ"א בעירוי מכלי ראשון של בשר על כלי חלב בשניהם ב"י מ"מ לא החמיר לאסור רק הכלי התחתונה שעירו עליה אבל המאכל שעירו מותר אכן לפי דעת הט"ז ס"ק י"ג נראה לכאורה דגם המאכל שעירו אסור אמנם כיון שגם הרמ"א שהחמיר לאסור הכלי התחתונה הוא רק משום חומרא בעלמא ע"כ י"ל דעכ"פ לענין המאכל גופא שעירו יש לסמוך על הש"ך להתיר עיי"ש ועי' בשו"ת זקיני פני יהושע חלק ב' סי' כ"ד שנשאל בעובדא שעירו מים רותחין מכלי חולבות ב"י על בשר רותח וכ' דאע"ג דקיי"ל עירוי אינו אוסר יותר מכ"ק מ"מ בנידון זה יש לאסור כל הבשר כיון שהבשר רותח א"כ תתאה גבר ונאסרו המים וחוזרים ונבלעים בבשר אלא שיש להקשות מאן לימא לן שהכלי שמערין ממנה נ"ט בשעת העירוי למים הנשפכין חוץ לכלי באופן דשייך בהו הטעם שכ' הפוסקים בכלים של בשר שהודחו ביורה חולבות וכו' שיוצאין ב' טעמים בפעם א' למים וכו' ואם באנו לאסור בעירוי צ"ל שהכלי נ"ט במים הנשפכים בשעת העירוי ואז יוצא הטעם מן הבשר ג"כ והטעמים מתערבים ונאסרו המים וזה מנין לנו וכו' ולדינא העלה דבעירה על בשר רותח דתתאה גבר י"ל דנותן טעם בכולה ואסור עד דאיכא ס' נגד המים שנשפכו על הבשר דבכולה משערין דלא ידעינן כמה בלע עיי"ש ועי' ביד אפרים שהביאו ועיי"ש מה שפלפל בדבריו ובסוף סיים ודאתן לענין דינא נראה לפענ"ד בהך דינא שעירוי מכלי חולבות ב"י נקי על בשר רותח המקיל במקום הפ"מ לא הפסיד אבל שלא בהפ"מ אין להקל כיון דאפי' בעירה על כל בשר ב"י יש מחמירים וכו' עכ"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ח ובפיה"ק ס"ק ל"ג מ"ש בענין זה ומ"ש בדברי זקיני פני יהושע בזה ולדינא העלה להקל לגמרי וה"ה אם עירה מים שאינם של בשר ולא של חלב על בשר המונח בקערה חולבות ב"י ג"כ הכל שרי הבשר והקערה לפי מה דקיי"ל דאין דבר לח נאסר ע"י עירוי כלל כיון דלא שייך ביה קליפה א"כ לא נאסר המים כלל א"כ אין ממה לאסור הבשר והקערה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"א ס"ק ל"ז) אבל לפי דברי החוו"ד בביאורים סק"י שכתב הטעם של הרמ"א כאן דאוסר הכלי חלב שעירו עליו מכלי בשר אע"ג דאין כח במים לאסור הכלי כיון דלא נאסרו רק כדי קליפה וא"א לקלפם כנ"ל דהוא עפמש"ל סי' צ"ד סעי' ה' דהמנהג לאסור הכלי שאינה ב"י אף דלא שייך שום טעם מהטעמים של האוסרין דהכא משום שכן הוא המנהג לאסור הכלי ואע"ג דבמאכל מתירין כשקיבל נ"ט בר נ"ט בבישול אבל בקדירה אפי' חדשה המנהג לאסור גם כשקיבל נ"ט בר נ"ט בבישול עיי"ש ממילא דבנידון של היד יהודה הנ"ל שעירו מים על כלי חלב ב"י ועל בשר יש. להתיר הבשר אבל לענין הכלי יש להחמיר מטעם מנהג וכן נראה דעת הלב"ש בחידושי דינים סעי' ל"ט שכ' דאם נשפך מים רותחין מכלי חולבות ב"י מקונח על הכירה שיש עליו אפר והגיע הקילוח תחת הקדירה של בשר יש להתיר הקדירה של בשר משום דטעם החלב נעשה פגום ע"י האפר עיי"ש ומבואר מדבריו דרק חמת ההיתר של האפר הוא שמקיל אבל בלא ההיתר של האפר גם הוא לא נחית להקל בזה. שוב ראיתי בשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"ה שנשאל בענין זה אם נשפך מכלי של חלב ב"י על כלי עם בשר על הכירה כשעומדת אצל אש ולא הי' ששים בקדירה של בשר נגד כל השפיכה מה דינו של הקדירה והבשר. והשיב דאם הי' הכלי חולבות מחלב ממש ודאי אסורה הקדירה והבשר מן הדין דבישול חלב הוי כנצלו וכמ"ש השפ"ד דכל שלא קיבל הכלי הטעם ע"י מים רק מהחלב עצמו בלי מים הוי רק ב' נ"ט ומנהגינו שלא להתיר רק בג' נ"ט וא"כ בנ"ד שהי' הקדירה ב"י מחלב ממש דהוי כנצלו ודאי אסורה הקדירה והבשר מן הדין אך אם לא הי' ב"י מחלב ממש רק מאיזה מאכל של חלב שנתבשל עם מים אז אם לא נפסק הקילוח בהעירוי של השפיכה מן הקדירה של חלב על הקדירה עם הבשר אז אם אין שם רק הפסד קטן ג"כ יש לאסור ולחוש דניצוק הוי חיבור (עט"ז ס"ק י"ג ובמ"ז שם ובש"ד סק"ה) והוי כאלו הי' בקדירה החולבות ולא הוי נ"ט בר נ"ט. אמנם לעני בדבר חשוב יש להתיר גם בכה"ג אכן אם נפסק הקילוח קודם שבא על הקדירה של בשר יש להתיר בכל ענין אבל אם הקדירה ב"י מחלב ממש אסור כנ"ל אפי' בנפסק הקילוח עיי"ש ועי' מזה בס' ישועות חיים בהתשו' שבסוף סי' צ"ה ועי' בס' יד אלימלך סי' כ' מ"ש בזה והבאתי דבריו לעיל (ס"ק ס"ג) ועי' בס' בית יהודה (להה"ג מהר"י לאנדא ז"ל) בחידושיו ליו"ד ריש סי' צ"ו בעובדא שבישלו דגים במחבת של בשר והי' בתוכה בצלים שחתכן בסכין של בשר אינו ב"י ונשפך מהמים שבמחבת לאחר שהרתיחו על קדירה של חלב ולא הי' ששים בהחלב שבהקדירה נגד המים שנשפך מהמחבת על הקדירה ובהדגים עם המים שבמחבת לא הי' ס' לא נגד הבצלים שנחתכו דק דק ולא כנגד הסכין כי הי' סכין גדול והשיב דהחלב בודאי מותר דאף שאין בהחלב ס' כנגד המים מ"מ בודאי לכל הפחות הבצלים הם חלק מעשרים מהדגים עם המים שבמחבת א"כ אין בהמים שנשפך טעם בשר כי אם חלק עשרים ונגד זה יש ס' בהחלב ע"כ החלב בודאי מותרת רק הקדירה לכאורה הי' נראה לאסור דהא בדבר חריף לא שייך נ"ט בר נ"ט וגם לא שייך נטל"פ וכיון שאין ששים בדגים ובמים כנגד הבצלים נמצא שיש בהמים טעם בשר והוי כמו טפת חלב שנפלה על הקדירה דהקדירה אסורה אף שיש ס' במה שבקדירה כנגד הטפה אבל לאחר העיון זה ליתא דאין לאסור הקדירה כלל דהא אין במים שבמחבת ממשו של בשר כי אם טעמו ואף שהוא ע"י הבצלים שהם דבר חריף אפ"ה הוי נ"ט בר נ"ט דהטעם שיוצא מהבצלים למים הוי נ"ט א' ואח"כ להכלי הוי טעם שני ובפרט דגם בטפת חלב שנפלה על הקדירה של בשר כנגד הרוטב דקיי"ל דמה שאוסרין הקדירה הוא רק חומרא בעלמא דמצד הדין הקדירה מותרת רק מחומרא בעלמא אסיר לכתחלה להשתמש בה ע"כ בנ"ד שיש ב' נ"ט אין להחמיר ואין לאסור הקדירה אפי' לכתחלה עיי"ש:
סם אם הי' ב"י. עחוו"ד שסיים דהואיל שכל עיקר הדין שכ' הרמ"א להחמיר בזה בעירוי מכלי ראשון של בשר ב"י על כלי חלב ב"י אינו אלא מטעם מנהג אבל משורש הדין אין לו יסוד (עי' בדברינו לעיל ס"ק ס"ז) ע"כ אין להחמיר רק לאסור הכלי שאסור לבשל בה לכתחלה אבל ודאי בדיעבד אם כבר בשלו בה המאכל מותר דהמנהג אינו אלא לאסור הכלי לכתחלה עיי"ש:
ע הי' ב"י. עבאה"ט סוף ס"ק ט"ו מ"ש מהט"ז דאם זה הכלי שמערה עליו אינו ב"י לא נאסר וכו' ועשפ"ד ס"ק י"ט דאף המים מותרין בזה עיי"ש ועי' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל שם דהיינו אפי' בעירוי שלא נפסק הקילוח עיי"ש וה"פ:
עא בן יומו עבאה"ט סוף ס"ק ט"ו מ"ש מהט"ז דאם זה הכלי שמערה עליו אינו ב"י לא נאסר דלא גרע מהאי שכ' בסמוך דהכלים מותרין אם א' אינו ב"י ועי' בחמודי דניאל חלב תערובות הנכפל אות ח' שכ' דלפ"ז נראה דאם יש ששים נגד הכלי שמערה עליו ג"כ מותר דלא גרע מתוחבו לתוכו דקיי"ל להכשיר לעיל סי' צ"ד בקדירה שבישלו בה ירקות או מים וכו' אמנם לדינא צ"ע דא"כ למה אסור בעירוי הא עירוי אינו מבליע אלא כ"ק וא"כ הרי הו"ל השאר ככלי אחר כיון שלא נבלע בו כלל ונגד כדי קליפה הא יש ששים וכ' דאפשר ס"ל להפוסקים בזה דאפי' לא נבלע רק כ"ק מ"מ חשבינן כאלו נתחב כל הכלי וסיים וז"ל ומ"מ נראה דאם לא עירו אלא על מקצת הכלי ויש ששים נגד כל המקצת שעירו שם כשר ולא חשבינן כמו נתחב כל הכלי עכ"ל:
עב שאינן של בשר ולא של חלב. כגון מקדירה חדשה או שלא נשתמש בה רק ירקות וכיוצא בהן או שאינה ב"י. ש"ך ס"ק י"ט. וכתב בשפ"ד דמ"מ חילוק יש בין כלי חדשה לכלי שאינה ב"י לענין המים דבמערה מקדירה חדשה או ירקות כנ"ל המים מותרין אבל במערה מקדירה של בשר או של חלב שאינו ב"י אפשר שהמים אסורים לשיטת הרב עיי"ש:
עג ואפי' שומן דבוק בהם הכל שרי. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם שניהם אינם נקיים ושומן דבוק אסור דעירוי מבליע בהכלי ועי' במנח"י כלל נ"ז ס"ק כ"ב וכ"ג שכ' דבהפ"מ יש להקל ולסמוך על הרמ"א להתיר בזה עיין שם ועי' בדברי יוסף סימן תרמ"ה מה שכתב בביאור דברי הרמ"א בזה והעלה דבכלים דאפשר בהגעלה יש להחמיר כהש"ך אבל בכלים שא"א בהגעלה יש להתירן ע"י שהיי' מעל"ע ומ"מ בדיעבד אם בישלו בכלים אלו גם בתוך מעל"ע הסומך על הרמ"א להתיר התבשיל לא הפסיד עיי"ש באריכות ועי' בכנפי יונה מ"ש בענין זה וסיים דהרוצה לסמוך על הרמ"א ולהקל בזה במקום הפ"מ לא הפסיד עיי"ש ועי' בחוו"ד בביאורים ס"ק י"א וחידושים ס"ק י"ט שהכריע דאין לאסור אף כשהם אינם נקיים אלא דוקא בנוגעים זה בזה אבל אותן כלים שלא נגעו באיסור בודאי מותרין ע"כ אם הודח כלי של חלב בין כלים של בשר ע"י עירוי אין אסור רק הכלי הנוגע בכלי של חלב ואם אינו יודע איזה נגע הכל שרי עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ו' שכ' דאם הי' כלי של בשר מלוכלך בחלב ועירה עליה מים רותחין אסור הכלי לכ"ע דלא שייך בזה טעם של האו"ה שכ' דמיד שנחו המים על הכלי הוי כלי שני ושוב אינו מבליע בכלי אחר דהא הכא החלב דבוק באותו כלי של בשר שבא עלי' הקוליח וא"צ להבליע בכלי אחר עיי"ש אמנם להלן בהלכ' תערובות הנכפל אות ל"ה כ' בפשיטות דהרמ"א כאן מיירי אפי' הי' לכלוך שומן בא' מן הכפות ועירה מים רותתין לתוכו לא נאסרו הכפות זה מזה ואע"פ שהכפות נוגעים זה בזה והרי הכף של חלב נוגע בשומן שהי' טוח בהכף של בשר אפ"ה מותר ומוכח כן מדברי הרמ"א דאי אפשר לומר דלא שרי אא"כ ידוע לו שבודאי לא נגע הכף של חלב בשומן דהא א"א לידע זה כיון דמיירי דשלא במתכוין נעשה הדבר כדרך סתם הדחה וגם אין הכלי התחתון שמדיחין בה הכפות נאסרה מה"ט אע"פ שהוא בודאי של בשר או של חלב ובהכפות הי' דבוק טוח מהפיכו ונגע בהכלי עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ל ובפיה"ק ס"ק ל"ה מ"ש בענין זה והעלה לדינא דאף אם נגעו הכלים של בשר ושל חלב זה בזה מ"מ אם אין העירוי עצמו נוגע להכלים רק שהקילוח נופל על המחבת וממנו בא הרותחין אל הכלים יש להתיר במקום הפ"מ דלאחר שבאו הרותחין להכלים נעשו המים כ"ש עיי"ש:
ועיין בס' יד יוסף על בבא מציעא דף מ' ע"ב (בד"ה א"נ) שכ' וז"ל והנה בא לפני דינו של הרמ"א הנ"ל שהי' שיורי המאכל דבוקים בכלים רק שהי' כלי חרס ישנים ששבעו מלבלוע ואמרתי כיון שגם הש"ך מודה דאין כת בעירוי להפליט מן הכלי ולהבליע להכלי לכן בנ"ד שהכ"ח שבעו מלבלוע ואינו יכול לבא לידי בלוע אם לא ע"י שיפליט מן הכלי מה שבלע מכבר ואח"ז יבליע לכלי הפלוטה דהשתא וכל כך אין כח בעירוי להפליט מן הכלי ולהבליע להכלי עכ"ל וע' בפת"ש לעיל סי' ס"ט ס"ק ל"ח שהביא כעין סברה זו מהפרמ"ג שכתב בשם ח"א ודחה זה ע"פ דברי החו"י סי' ק"א דמה דאמרינן דכ"ח ישנים כבר שבע מלבלוע היינו שאינו בולע גוף הדבר אבל הטעם מהדבר שבתוכו בולע עיי"ש וכ"כ בכו"פ ובחוו"ד לעיל סי' צ"ג עיי"ש וממילא ליתא לדברי היד יוסף הנזכר ואין לסמוך בזה להקל בכ"ח ישנים יותר מבחדשים. שוב ראיתי בשו"ת יד יוסף סי' ס"ז שנשאל בענין זה והביא ג"כ דברי היד יוסף על ב"מ הנ"ל וסיים שהוא נוהג להחמיר בזה עפ"ד החו"י והכו"פ והחוו"ד הנזכר עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סימן ס"ט ס"ק שי"ט ולהלן סימן ק"ה ס"ק רי"ב) מ"ש עוד מזה:
ועיין עוד בחמודי דניאל הלכ' בב"ח סוף אות כ"א שכתב דאע"פ שהאחרונים חלקו על הרמ"א ודעתם להחמיר בזה מ"מ אם הי' ספק אם הי' רותחין או לאו מותר דהוי כעין ס"ס שמא לא הי' רותחין ושמא קיי"ל כהרמ"א עיי"ש (עד) שרי. עי' בחמודי דניאל הלכ' כלי ראשון סוף אות ח' שכ' דאם בשלו ירקות בקדירה של בשר שאינה ב"י ונזחל על הכירה עד שבא הקילוח לקדירה חדשה אפי' נשפך להדיא על הקדירה מותר לקבוע הקדירה לבשל בה חלב כיון דהוי ג' נ"ט ואם נשפך מקדירה של בשר ב"י ונזחל על כירה צוננת לקדירה חדשה אפשר שיש להקל ולהתיר לקבוע הקדירה בשל חלב עיי"ש אמנם לפמ"ש הש"ך לעיל סי' צ"ד ס"ק ט"ו דבקדירה חדשה אפי' בג' נ"ט אין להקל לקבוע תשמיש לקדירה זו להיפך דכיון דצריך לקבוע תשמיש א' לקדירה זו יש לקבוע לה תשמיש הראשון אפי' שהי' של ג' נ"ט ה"נ פשוט לפענ"ד דגם בנ"ד יש להחמיר שלא לקבוע תשמיש לקדירה זו להיפך מהבלוע שנבלע בה ע"י הזחילה וה"פ:
עה דאין עירוי בכלי ראשון. עי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הנכפל אות ל"ה שעמד על המחקר באם הי' עומד קדירה צוננת על השלחן ותחתי' הי' חלב (בציר"י) מנוטף צונן על השלחן ועירו תבשיל רותח לקדירה וניתך כל החלב שתחת הקדירה אם נאסר הקדירה וגם אם נאסר גם התבשיל שבתוך הקדירה אם אין בו ס' נגד החלב והביא ראיות דאין כח בעירוי שמערה לתוך הקדירה בפנים להבליע החלב שמבחוץ כיון שאינו בתוך הכ"ק מן העירוי דאע"פ שאנו רואין שהחלב שתחת הקדירה נמס אין ראי' ששלט כח החמימות כ"כ גם מבחוץ כיון דבמעט חמימות הוא ניתוך כמש"ל סי' צ"ב מהתה"ד גבי טפה מנר של חלב דברתיחה מועטת החלב נמחה עיי"ש: (עו) יבלעו זה מזה עבאה"ט מ"ש שהש"ך חולק ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות י"ד שכתב דאפי' לדעת הט"ז והש"ך שחולקים על הרמ"א ואוסרים בזה מ"מ אם יש במים שמערה עליהם ששים נגד הטוח שדבוק בא' או בשניהם מותר וכ' דאע"פ שבתחלת העירוי ליכא ששים ולכאורה איכא למימר שמבליע תיכף מזה לזה לא אמרינן הכי אלא כיון שמערה בלי הפסק הוי כאלו מערה כל המים בבת אחת עיי"ש:
עז זה מזה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם שניהם נקיים יש להתיר ועי' במנח"י כלל נ"ט אות כ"ב ופר"ח ס"ק י"ז שהשיג על הש"ך וכתב להחמיר גם כששניהם נקיים ע"ש ועשפ"ד שם שכתב דבהפ"מ יש להקל ואם הוא כלי שאפשר בהגעלה יגעילנה עיי"ש וע' בחכמת אדם כלל מ"ח סעי' י"ב שכ' דלעולם יש להורות בזה שימתין מלהשתמש בכלים אלו עד לאחר מעל"ע כדי שלא יהי' בזה חשש איסור דאורייתא עיי"ש:
ועיין עוד בשפ"ד שם שכתב דכל זה הוא אם אין במי הדחה ס' נגד קליפת כלי אחד אבל אם יש במי הדחה ס' נגד קליפת כלי א' מהני וא"צ ס' נגד קליפת שניהם ומסתמא אמרינן דיש במי הדחה ס' נגד קליפת הא' אבל נגד כל הכלי א"צ שיהי' ס' דהא עירוי אינו אוסר יותר מכ"ק עיי"ש ועי' בס' ישועות חיים ס"ק י"א שכתב דפשוט הוא דהפרמ"ג כתב זאת רק בנקיים אבל באינם נקיים בודאי צריך שיהי' במי ההדח' ס' נגד הליכלוך של ב' הכלים עיי"ש וה"פ:
ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דאם א' נקי והב' אינו נקי דיש לאסור האינו נקי שלא בהפ"מ עי' בחידושי הגרעק"א ז"ל מ"ש בזה וכתב שיש לעיין אם יש להתיר האינו נקי (היינו אפי' בהפ"מ) דאף דעירוי אינו מבשל להפליט ולהבליע מכלי לכלי מ"מ הא מתחלת העירוי נאסר הלכלוך שבכלי חלב כדי קליפה יען בלע מהכלי נקי דעירו מפליט לאוכל ואח"כ כשמערה עוד מבליע הלכלוך נבילה לכלי ואסרה עי"ש:
עח ואם נמצא קערה חולבת וכו' עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ט"ו שכתב דאם נתערבה קדירה של בשר בתוך כלי חלב (נראה דר"ל כפות וקערות) וידוע שבישלו בהקדירה חלב (והשתמשו בהכלים של חלב בתוך הקדירה) אך אין יודעין אם היתה הקדירה ב"י מבשר כשבשלו בה חלב אזי הקדירה אסורה אבל כל הכלי חלב מותרין ואפי' התבשיל של חלב שבישלו בקדירה זו מותרת משום דמן הסתם תלינן שבודאי הי' הקדירה אינה ב"י כמש"ל סי' קכ"ב סעי' ז' דסתם כלים אפי' של ישראל אינם ב"י וכ' שם דאפי' ידוע שבישלו מתחלה בקדירה זו דבר חריף של חלב מותר כיון דאיכא ספק דלמא הי' התבשיל הראשון לפגם בהבלוע שבקדירה דהא אפי' בתבשיל חריף איכא כמה דברים שהם לפגם בכלי זו ורק באינו ב"י אמרינן דלא הוי לפגם בדבר חריף משא"כ בשאר דברים שהם פוגמים בטבעם זה בזה פשוט הוא דשייך גם בדבר חריף. וכתב שם עוד דאם נתערבה קדירה של בשר בתוך כלים של חלב ואינו ידוע אם נשתמשו בו שום דבר מחלב י"ל דגם הקדירה הזאת מותרת לאחר מעל"ע כמו בהניח כלים ביד עכו"ם דלקמן סי' קכ"ב משום דאמרינן העמיד הכלי על חזקתו דאינו ב"י ושמא לא השתמשו בו ואת"ל נשתמשו הו"ל פגומה עיי"ש וכדברים אלו כתב גם עוד להלן בהלכ' תערובות הא' אות ז' ועיי"ש עוד בהלכ' בב"ח אות ל"ד: