דרכי תשובה - ד· רבי צבי הירש שפירא
סימן צג
סעיף א:
א קדירה שבשל בה בשר לא יבשל בה חלב. ע' בערך השלחן סי' צ"א אות ג' שכתב מהאו"ה דמ"ש שבשלו בה קאי דוקא אשאר כלים אבל כלי חרס או כלי נתר אפי' לא נשתמש בה בשר אלא בצונן אסור להשתמש בה חלב ברותח עיי"ש ועי' בדברינו להלן (ס"ק ל"ז) ולעיל סי' ס"ט (ס"ק ל"ו) ולהלן סי' ק"ה (ס"ק י"א):
ב שבשל בה בשר. עי' בהנהגות הנשאל באו"ה (מהפרמ"ג) סדר ב' אות ג' שכתב שצריך המורה לחקור בכה"ג במה ששמשו בה בשר אם הי' ע"י בישול אבל אם הי' רק ע"י עירוי לבד כשר בדיעבד דהא בודאי יש בתבשיל ששים נגד קליפת הכלי עיי"ש ועי' בס' מנחת שי על הנהג' הנשאל שם שכתב ע"ז דע דזה דוקא אם היתה מלאה עכשיו בשעת בישול החלב אבל בלא"ה אסורה החלב דהבליעה מתפשטת למטה ושוב ליכא במקצת שבישל ס' נגד קליפת הכלי וכן אפי' היתה מלאה צריך לזהר בנ"ד אם רוצה לערות ממנה החלב שיערה בפעם א' הכל אי להניחה עד שתצטנן דאל"כ נאסר מה שנשאר בה לאחר עירוי קצת עיי"ש:
ועיי"ש עוד במנחת שי שכ' דאם יש איך השתמשו תחלה באותו כלי בשר אם ע"י עירוי או בישול ואח"כ בישלו בה חלב בתוך מעל"ע אין לומר סתם כלים אינם ב"י וכו' דהא הטעם דאמרינן סתם כלים אינם ב"י היא מטעם ס"ס שמא לא השתמשו בו וכו' ובנ"ד כיון דבודאי השתמשו שוב ליכא ס"ס ואין לצרף כאן הספק דלינת לילה פוגם דהרבה פוסקים ס"ל דאין לצרף ספק זה לס"ס עיי"ש:
ג בה. עי' בהגהות יד שאול להלן סי' צ"ח שכתב דאם בשלו בקדירה חדשה מים או תבשיל אחר ונתנו בתוכה שומן אף שהי' ששים בהמים או בהתבשיל נגד השומן מ"מ נעשה הקדירה של בשר וכן להיפך אם נתנו לתוכה חמאה אף שיש ששים נעשה הקדירה חולבות וכתב שכן נוהגין בעלי הוראה עיי"ש ועי' בספרו שואל ומשיב קמא חלק ג' סי' ע"ט שנשאל ע"ז וכתב לחזק דבריו כנ"ל וסיים שם ג"כ שכן נוהגין כל בעלי הוראה עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים להלן סי' צ"ח אית ו' שהביאו והתפלא עליו כי הוא חומרא חדשה שלא נמצא בשום מקים ולא שמענו זאת ואדרבא נמצא פירכא לזה מכמה מקומות ומ"ש שכן נוהגין כל בעלי הוראות כמדומה שנוהגין בעלי היראה להיפך וסיים בצ"ע עיי"ש:
ד בשר. עי' בשו"ת בית יהודה (להמהר"י עייאש ז"ל) חלק ב' סי' פ' שנשאל במכתשת של עכו"ם שכתשו בה חטים שהרתיחו אותה על האש ביורה שבישלו בה בשר אם היא אינה ב"י מיתר לכתוש בה תבואה דאע"ג דנטל"פ אסור לכתחלה אפ"ה מותר דאין דוחקא דמדוכה מפליט בצונן אלא ד"ח עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן להלן סי' ק"ג אות י"ב שהביאו והתפלא עליו דלמה לי לטעם דאין דוחקא מפליט בצונן דא היורה אינה ב"י בלא"ה מותר לכתוש באותה מכתשת לכתחלה דהוי נ"ט בר נ"ט היורה בחטים והחטים במכתשת ועוד דדוקא כלי שקבלה טעם משובח אסור להשתמש בו אחר שנפגם שמא ישתמש בו בעודו משובח אבל הכא במכתשת שבתחלת בליעתה בלעה טעם פגום מותר להשתמש בה אף לכתחלה עיי"ש:
ה לא יבשל בה חלב. לעולם אפי' לאחר מעל"ע. פרישה:
ו ואם בישל בה. עי' בדברינו לעיל (ס"ק ב') מ"ש מהפרמ"ג דדוקא בבישל בה אבל אם לא נשתמש בה רק ע"י עירוי א"צ לשער רק נגד קליפת הכלי ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' מ"ג שכתב בדגים שבשלו בחלב ביורה ועירו כך רותח לקערה של בשר ב"י דלכאורה לפמ"ש הש"ך לעיל סי' ס"ט דמסתמא ליכא בקדירה ששים נגד קליפת הכלי כל התבשיל אסור אמנם הנה בשלטי הגבורים מבואר שיש ששים בתבשיל נגד קליפת הקערה ובאמת שגם החוש מעיד ע"ז שכך הוא אלא שהדבר פשוט דמ"ש הפוסקים דאין ששים במה שבתוך הקערה נגד קליפת הקערה היינו בקערות שהי' בימיהם ועדיין נראה בגליל פוזנא מן הקערות הישנות של בדיל שכמעט אין להם תוך אלא דבו מיעוט ועל כלים כאלו כתב דמסתמא אין ששים אבל בקערות שלנו אין ספק דמסתמא יש ששים נגד הקליפה עיי"ש ועי' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ג' שכ' דאם כי פשיט הוא דבכה"ג החלב מותרת כיון דלא בלעה רק כ"ק ויש ששים במה שבתוך הכלי נגד קליפת הכלי מ"מ הנה זה דוקא אם עירו לתוכה החלב בקילוח גדול בפעם א' ובשפיכה גדולה אבל אם עירו לתוכה רק בקילוח קטן אז נאסר כל החלב דהא כל טפה וטפה בפ"ע נ"נ כשנגעה בהכלי וכמ"ש להלן סי' ק"ד בעכבר שנמצא בשולי הקדירה שנאסר כל השומן ע"י עירוי וכתב דאפי' לא בלעה הקדירה מתחלה בשר רק ע"י עירוי ג"כ דיני הכי דאם לא שפכו החלב בשפיכה גדולה ובפעם א' רק בקילוח קטן נאסר החלב דהא בטפה אחת אין ששים נגד קליפת אותו מקום מהכלי שנגעה שם עיי"ש:
ועיין שם בפרמ"ג בהנהגות הנשאל סדר ב' אות ה' שכתב שהי' עובדא לפניו שהביאו לעכו"ם בבית ישראל מאכל עם רוטב חם בקדירה ואכל ואח"כ לקחו הקדירה והדיחו וחממו מים ונתנו מהמים לכמה קדירות של רוטב עם בשר ואח"כ בשלו בקדירה ההיא לאקשי"ן והיה עש"ק והפ"מ והתיר הקדרות של בשר ורוטב אבל הלאקשין לא רצה להתיר וכ' הטעם שהתיר הקדירות של בשר ורוטב כי לאחר שחקר נודע לו שהקדירה שהביאו לעכו"ם המאכל הנ"ל לא בישלו בה המאכל הזה רק שבישלו בכלי אחרת ואח"כ עירו מכלי ראשון המאכל לקדירה זו והרי ע"י עירוי לא נבלע בה רק כ"ק ויש במים ס' נגד הקליפה ואף את"ל שאין ס' במים נגד הקליפה מ"מ בהפ"מ יש לסמוך על מש"ל סי' צ"ב דבלח בלח בשאר איסורין בהפ"מ אמרינן דלא נ"נ וכאן הפליטה מקדירה למים לח בלח הוא וכו' וכשנתערב ברוטב בודאי יש ששים כנגד הבלוע דכיון דלא נ"נ אמרינן דאינו מדמע אלא לפי חשבון וכי תימא ניחוש שמא שמשו בקדירה זו מחלב תוך מעל"ע ובבב"ח גם בלח בלח אמרינן חנ"נ זה אינו חדא דסתם כלי של עכו"ם אינו ב"י ועוד בשר טריפה עם חלב י"א דלא נ"נ מה"ת וכו' ועכ"פ בהפ"מ יש להתיר משא"כ הלאקשי"ן שבישלו בקדירה זו לא רצה להתיר דיש כאן קצת ס"ס לחומרא שמא שמשו היום בקדירה זו בכלי ראשון ושמא עירוי מבליע בכולו וכיון דהלאקשי"ן לא הי' הפ"מ כ"כ לכן אסיר הלאקשי"ץ והתיר הקדירות של בשר ורוטב כיון שהי' של כמה ב"ב והפ"מ ולצורך שבת עיי"ש ועי' במנחת שי שם מ"ש בביאור דברי הפרמ"ג בזה ועי' בס' גמי יוסף על הנהגות הנשאל שם סק"ג מ"ש בביאור דברי הפרמ"ג ובגוף הפסק שהחמיר לגבי הלאקשי"ן מתמה עליו דאין טעם לאסור ובפרט כיון שבין הכל יש הפסד מרובה אין לחלק הלאקשי"ן מהרוטב וסיים בצ"ע עיי"ש:
ז אסור בנותן טעם. ואם איסור זה הוא מדאורייתא או רק מדרבנן הנה בכרתי ופליתי סי' צ"ח סעיף קטן ב' מסתפק דאפי' להרמב"ם וסייעתו דס"ל טכ"ע דאורייתא והוא משום דילפינן לה מגיעולי נכרים מ"מ י"ל דדוקא בליעת איסור בכלי של נכרי אסור מה"ת וזהו חידושה דגעולי מדין אבל בליעת איסור בכלי ישראל י"ל דאינו אסור מה"ת עיי"ש ועי' בפרמ"ג בשער התערובות חלק ג' פרק ג' (בד"ה והנה בסוף הדיבור שם) שכתב דלמ"ד דס"ל בעלמא בשארי איסורין לא הוי טכ"ע מה"ת אף דבב"ח לכ"ע הוי דאורייתא מ"מ בטעם היוצא מכלי אפשר דלא הוי רק מדרבנן אף בבב"ח דלא דמי לטעם היוצא מאוכל ממש עיי"ש אכן בפתיחה לבב"ח (בד"ה טעם כעיקר) נסתפק בזה ולא החליט לדינא עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' ק"א שכתב דאפי' לדעת האומרים דטעם כעיקר לאו דאורייתא מודה דפליטת כלים הוי דאורייתא עיי"ש ועי' מזה בשו"ת יד יוסף סי' ס"א בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות י"ז מ"ש בענין זה:
ח וצריך לשער. עפת"ש מה שציין לדברי המרכבת המשנה בביאור חשבון זה ע"פ המופת ועי' בס' שורש מיעקב הראשון בסי' זה שהאריך ג"כ בחשבון זה ומצייר ענין החשבון הזה במדה ארוכה עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן הקטן ריש סי' זה מ"ש בזה ועיי"ש עוד לעיל סי' ס"ט סעי' ט"ז ע"ד הש"ך ס"ק מ"ה שמבאר החשבון הזה בדרך מרווח יותר וכתב שם כי חכמי החשבון יעידו כי בכלים המרובעים ומעוקבים אשר ישווה בהם הרוחב והגובה לא יהי' בהם ששים נגד הקליפה אם לא יהי' בהם שלש מאות עובי הקליפה ברוחב חללם אבל לא כן בכלים הגבוהים למעלה אשר יש שיהי' בהם ששים גם בהיות רוחב חללם רק מאתים וחמשים עובי הקליפה בערך וכו' ולא כן בכלים הנמוכים כי כל אשר תקצר קומתם מהראוי שיתרבה רוחב חללם לעומתו למען יהי' בהם ששים נגד קליפתה וכו' ועיי"ש במה שמבאר סדר החשבון בזה באריכות: (ט) לשער. עבאה"ג ועי' פרי תואר סק"א שהניח להמחבר בצ"ע בזה ועשפ"ד סק"א שמתמה על תמיהתו של הפרי תואר ועיי"ש במ"ש על דבריו בזה: (י) נגד כל הקדירה. עבאה"ט מ"ש דאין חילוק בזה בין קדירה של מתכות או של חרס ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ח (ס"ק ס"ח) ועי' בש"ך מ"ש א"נ משכחת לה לפעמים וכו' ועי' בהגהות לבושי שרד שכ' די"ל עוד נ"מ לדינא לענין שתי קדירות שבסוף סי' קי"א דהיכא דשניהם בספק מצטרפין א"כ אם בישלו בקדירה זו ועוד בקדירה חולבות ולא נודע איזהו מצטרפין שניהם לבטל קדירה זו עיי"ש:
ומ"ש הבאה"ט שאם בישלו בשר תוך מעל"ע של בישול בשר א' אפ"ה א"צ לשער רק נגד הבשר הב' עשש"ד סוף סק"א שכתב דאם הי' בחלב דברים חריפים והרבה פלפלין וכדומה משערין גם נגד הבשר הראשון עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק ע"ד ובסי' זה בפיה"ק סק"ג שפסק דגם אם בישל בה בתוך מעל"ט דבר חריף לא נעשה ב"י וא"צ לשער רק נגד הבשר הב' עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' צ"ד (ס"ק פ"ג ופ"ד):
יא כל הקדירה. עי' בפרמ"ג או"ח בהנהגת הנשאל באו"ה סדר ב' אות ה' שכתב בפשיטות דעכ"פ יש בתוך מה שבקדירה שלשים כנגד הקדירה עיי"ש וכ"כ במחצית השקל באו"ח ה"פ סי' תנ"א סק"מ עיי"ש ועי' בנשמת ארם הלכות פסח סי' כ"ב שכתב ודל ואע"ג דאין כלי שיש במה שבתוכה ששים מ"מ איכא בודאי שלשים ויותר עכ"ל וע' בשו"ת חתם סופר חלק או"ח סי' ק"כ שמצדד ג"כ לומר כן דנגד חצי הקדירה יש במה שבתוכה ששים עיי"ש אמנם יעוין בס' דרכי היראה חלק ב' פרק י"ט ובגנזי יוסף על הנהגות הנשאל שם סק"ג שהתפלאו על דברי הפרמ"ג הנ"ל דמנ"ל הא דלא נמצא כן בשום פוסק דיש בתבשיל שלשים נגד הקדירה ועיי"ש בגנזי יוסף שכתב די"ל דאין כוונת הפרמ"ג דיש מה שבתוכו ל' נגד כל גוף הכלי אלא דר"ל מד קליפת הכלי עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ג' סי' כ"ט מ"ש בזה וע' בדרכי היראה שם שסיים דמ"מ לעת הצורך יש לצרף דעת הפרמ"ג הנזכר כגון באינו ב"י וכיוצא עיי"ש באריכות ועי' ביד יהודה הלכ' מליחה בפיה"א סי' ס"ט ס"ק ס"ד (דף ס"ט ע"ב) שכ' ע"ד ששמע אומרים דסתם כלי הוא חלק ל' מד מה שבתוכו וסמכו עצמם על הפרמ"ג בהנהגות או"ה דז"א דהוא רק חלק ששית וכן שערתי לעצמי דפעמים הוא יותר עיי"ש ועי' בספר מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה שם מ"ש בזה ולבסוף כ' ג"כ דבע"כ כוונת הפרמ"ג שם הוא שיש שלשים רק גד קליפת הכלי כי באמת אין ליתן כלל לזה כי הכל תלוי בגודל הכלי ולפי עובי הדפנות וכתב שהוא מדד יראה שבכלי קטנה אין בתוכה אפי' ששה פעמים נגד הדופן וביירות גדולות שנחשתן דק אז איכא שלשים עיי"ש ועי' בס' גילוי דעת בסוף הספר (לאחר לוח התיקון) מ"ש בענין זה וכתב ג"כ שאין ליתן כלל על זה שהיא מדד וראה שהכל הוא לפי גודל וקוטן ועובי הכלי ומ"מ כמעט תמיד יש ערך ד' פעמים ויותר ולפ"ז כתב שאפשר לשער במה שהיא שכיח שנופל קילוח של חלב על קדירה של בשר וכדומה דאם המקום שנתלחלח אינו רק חלק ט"ו מכל הקדירה תמיד יש ששים ובכלי גדול יש להקל יותר עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ט ס"ק רע"ו ולהלן סי' צ"ה ס"ק י"ט וסי' צ"ח ס"ק נ"ה):
יב הקדירה. עבאה"ט מ"ש דאם ידעינן כמה בלע א"צ לשער אלא כנגד הבלוע בו ועי' חוו"ד בחידושים סק"א דר"ל דאם נשתמש בה בכזית בשר עם מים א"צ לשער נגד כל הכזית רק לפי שיעור המדומע במים עיי"ש (ועי' בחכמת אדם כלל מ"ד סעי' ט' וכלל מ"ו סעי' ז' מ"ש בזר) ועי' במ"ז לעיל סי' צ"ב ס"ק כ"ד ובשפ"ד בסי' שאח"ז ס"ק כ"ב שכ' כן לדינא דקדירה חדשה או שאינה ב"י שנתבשלה בה כזית בשר או יותר ברוטב ובתוך מעל"ע בישלו בה חלב א"צ ששים נגד כל הבשר אלא לפי חשבון עיי"ש ועי' בלב"ש בחידושי דינים ס"ק ק"מ שכתב דר"ל דיש לשער שכשם. שנבלע בקדירה כך נבלע במים ובאופן זה ישער לפי חשבון עכ"ד וכ"כ בחמודי דניאל הלכ' תערובות הנכפל אית כ' ועי' בס' משמרת שלום במ"ז לעיל סי' צ"ה ס"ק כ"ד שהביא בזה מהחוו"ד להלן סי' ק"ג סק"ו ושו"ת בית שלמה חלק או"ח חלק ב' סי' פ"ז בהגה (והבאתי דבריהם להלן סי' ק"ג ס"ק מ"ג) דהא דאמרינן דא"צ לשער רק כפי ערך המדומע כנזכר הוא דוקא אם יש בהיתר לחוד עכ"פ כפי ערך חרסית הקדירה אבל היכא דהתבשיל הוא פחות מערך חרסית הקדירה ויש בו חלק איסור לעולם משערין נגד כל האיסור דמי גרע אם הי' האיסור לבד בהכלי דמשערין בכל האיסור כיון דלא ידעינן כמה בלע א"כ מה מועיל שיש עוד יתר רק היכא דידעינן דאין כח בהכלי לבלוע הכל אז אמרינן לשער בהכלי לפי ערך הבלועה משניהם עיי"ש ועי' בס' ישועית חיים בהתשו' שבסוף סי' זה אות ח' שכתב בביאור ענין זה דמשערין כפי המדומע בדרך משל אם חלל הקדירה מחזיק עשר פעמים כנגד דופן הקדירה א"צ לשער רק נגד חלק עשירית מהכזית דהא כיון דהמים הי' מחזיקין עשר פעמים כנגד דופן הקדירה לא בלעה מהבשר ג"כ רק חלק עשירית ומה"ט כתב שה בעובדא שבשלו מאכל שקורין גרי"ץ בקדירה של חלב שאינה ב"י ונתנו לתוכה חמאה כנהוג ולאחר שעירו הגרי"ץ מתוכה בישלי בקדירה זו בשר בתוך המעל"ע דלפי האמור מותר הבשר והרוטב כיון שיש עכ"פ ששים בהבשר ובהרוטב נגד החמאה לפי חשבון אבל הקדירה אסורה כדין מבשל בקדירה שאינה ב"י. אך שצריך לזהר שלא לערות הבשר והרוטב מן הקדירה לכלים של בשר בעוד שהקדירה רותח אם לא כשהוא לצורך אז מותר לערות גם כשהיא רותח אך אם לא הי' ששים בהגרי"ד נגד החמאה רק ההיתר היא מטעם שעכשיו יש ס' לפי חשבון כנ"ל צריך לזהר שלא לערות מעט מעט כשהוא רותח רק יערה כל הקדירה בשפיכה אחת עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' צ"ב ס"ק קי"א וקי"ב):
ועיי"ש עוד במ"ז לעיל סי' צ"ב שם שכתב דכל זה הוא רק בבשר בחלב משא"כ בשל איסור נ"נ וצריך ס' נגד כל הקדירה מיהו אין התבשיל הב' אסיר מה"ת כשיש ס' לפי ערך כיון דחנ"נ מדרבנן הוא ויש להקל בספיקו עי"ש וכ"כ בלב"ש שם סעי' מ"ז וביאורו שם ס"ק קמ"ג וקמ"ד לדינא דאם בישלו בקדירה תבשיל ונפל בו איסור באופן שנאסר התבשיל ואח"כ בתוך מעל"ע בישלו בקדירה זו תבשיל היתר צריך ס' בתבשיל הב' נגד כל הקדירה משום דכל מאכל הראשון נ"נ ונאסרה כל הקדירה אכן אם יש איזה ספק כגון שנפך ולא ידעינן אם הי' ס' נגד הקדירה וידוע עכ"פ שהי' בתבשיל הב' ס' נגד האיסור אפי' לא נמדד כולו אלא לפי חשבון שרי וכתב שם עוד ובביאורו ס"ק קמ"ה וקמ"ו דיש עוד צד קילא גם בלא נשפך כגון שהאיסור הי' ספק איסור ולא נודע עד אחר שנפל לתבשיל הראשון ואחר כך בתבשיל השני יש ששים נגד האיסור לפי חשבון שרי דכיון דלא נודע הספק קודם שנתערב בתבשיל הראשון דאז התבשיל נ"נ רק מדרבנן ממילא דלאחר שנודע הספק הוי ספיקא דרבנן ולא נ"נ אבל אם נודע קודם שנתערב בתבשיל הראשון דאז הוי ספיקא דאורייתא שע"י גלגול נעשה דרבנן שאין הולכין בו להקל. וכתב עוד דאפשר י"ל דבעינן שלא נדע עד שנתבשל בה תבשיל השני דוקא די"ל דכיון דבתבשיל הראשין אין נ"מ אם נ"נ או לאו א"כ אין הידיעה פועלת אז כלום ולא הוי אז כלל ספק איסור אלא נעשה מיד ודאי איסור ושוב של תבשיל הב' הוי ספיקא דרבנן ע"י גלגול דלא מהני משא"כ בעת הכני דאז נעשה דרבנן ואם לא נודע הספק עד אז שפיר נחשב ספיקא דרבנן וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' ק"ג (ס"ק פ"ז): (יג) אכל אם כהה מעל"ע. עבאה"ט סוף סק"א מ"ש מהש"ך שא"צ לשער רק נגד בשר השני ועי' בדברי שאול ויוסף דעת לעיל סי' צ"ב סעי' ה' שהביא במה שנתווכתו ב' רבנים הגדולים מהבד"צ רבא מלבוב שדיין אחד אמר במה שאירע כמה פעמים ששמשו בכף חלב ואח"כ שמשו בתוך מעל"ע חלב עם מים ואח"כ לאחר מעל"ע משימוש הראשון שמשו בו בשר דמהראוי שלא להצריך ס' רק נגד מה שבלע בפעם שני חלב עם מים דנגד החלב הראשון א"צ לשער דהוי אינו ב"י וכיון שהי' בפעם הב' החלב מעורב במים א"צ לשער רק לפי המדומע והדיין הב' אמר שיש לשער נגד כל הכף דכיון ששמשו בו בתוך מעל"ע של הבישול הראשון נעשה הבלוע דקודם מעל"ע לשבת וצריך לשער עד מה ששימש בכף בפעם הראשונה והדיין המקיל הביא ראי' לדבריו מדברי הש"ך סק"א הנזכר וכתב שיפה כיון הדיין המקיל שא"צ לשער רק עד החלב השני שבלע וכפי המדומע וכנזכר עיי"ש:
יד אם שהה מעל"ע. ופשוט הוא דכל זה הוא אם הי' הכלי נקי שכבר הדיחו אותה מהתבשיל שבשלו אתמול אבל אם לא הדיחו אותה עוד בודאי צריך שיהי' בהתבשיל ס' עכ"פ נגד הבעין שהי' דבוק בהכלי ועי' במנח"י כלל נ"ז ס"ק י"א וס"ק י"ח דמסתמא אמרינן שיש בהתבשיל ששים נגד השומן הדבוק בהקדירה. עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות כ"ד שכ' דמ"מ צריך לשאול אם הי' הקדירה מלא דאם לא הי' מלא אין ששים ואע"ג דאין התבשיל נוגע בהבעין שלמעלה אפ"ה צריך ס' כנגדו דע"י נענוע הכלי נוגע המאכל בכל הדפנות ועיי"ש בעובדא שטיגנו קרעפלי"ך עם מעט חמאה במחבת של בשר שאינה ב"י רק שלא היתה נקי' שהיתה מלוכלכת בשומן שטיגנה בה לפני איזה ימים וכ' שם דאם הי' המחבת מלאה והי' חמאה כ"כ שנחשוב לבישול מותר הכל דודאי יש ששים בכל הקרעפלי"ך נגד השומן הדבוק אבל אם לא הי' רק מעט שומן באופן שא"א לחשבו לבישול רק כאפי' או צליי' צ"ע אם סגי בששים דלפי דעת הש"ע להלן סי' ק"ה סעי' ה' לא סגי בששים לבד וצריכין עוד נטילה ולהדעות המובא' בש"ך שם ס"ק ט"ו גם בזה סגי בששים וא"צ נטילה אמנם אפי' לדעת הש"ע שם אף שכ' הט"ז סי' צ"ד ס"ק י"ג דכנגד השמנונית הדבוק בהסכין יש ששים בכדי קליפה מ"מ הכא אפשר דבהמחבת דבוק שמנונית יותר מעל הסכין דבסכין אינו נדבק שמנונית אלא דרך חתיכה אבל בכלי זו הי' שומן בתוכה ונרתח בו ונדבק בו יותר אמנם בלא"ה יש לעיין אם מצטרפין כל הקרעפלי"ך (אף אותן שלא נגעו בהשומן הדבוק) לבטל ואפשר יש לומר שצריכין שיהי' בכל קרעפי"ל ששים נגד השומן הדבוק בהכלי אמנם לזה י"ל דלו יהיבנא שאותן שהיו סמוך להכלי ונגעו בה נאסרו מ"מ בודאי דאותן אמצעים שלא נגעו בהכלי הם יותר מאותן שנגעו וא"כ ממילא אמרינן דאותן שנאסרו בטלים חד בתרי בהאמצעים כדין יבש ביבש דבטל חד בתרי אלא דלפ"ז צריך לזהר לאכלם כדין חד בתרי דלהלן סי' ק"ט אם לא כשיוכל לשער כמה הי' דבוק שומן בהמחבת וגודל הקרעפלי"ך שי' בכל קרעפי"ל הנוגעת בהמחבת ששים בה לבדה אז יש להתיר בכל גוונא עכ"ד:
טו הו"ל נטל"פ ומותר התבשיל. ואם בישל בשר בקדירה חולבות שאינה ב"י ובעוד התבשיל על האש נזכר שהקדירה הוא של חלב אסור לגמור הבישול בקדירה זו וצריך לסלק תיכף הקדירה מעל האש דהשתא הוי ודאי לכתחלה ונטל"פ אסור לכתחלה והתבשיל יגמור בשולו בקדירה של בשר תשו' קול אלי' חיו"ד סי' י' וערך השלחן אות ז':
טז ומותר התבשיל. עי' בשו"ת הרדב"ז חלק ג' סי' אלף מ"ג (ובדפוס ישן ס' תרי"ז) דכל זה הוא אם בישל בשוגג אבל אם בישל במזיד קנסינן לי' ואסרינן לי' התבשיל עיי"ש:
יז אבל הקדירה אסור לבשל בה. עי' בתשו' הרדב"ז שם שכ' דאף דאיסור זה אינו אלא מדרבנן מ"מ עכ"פ הוא בכלל איסור דרבנן דאית לי' עיקר מן התורה עיי"ש והנ"מ ידועה:
יח אבל שאר דברים מותר. עבאה"ט מ"ש דכאן סתם הרמ"א הדברים לענין דינא ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' אות כ' שכ' דמ"מ גם מצד הדין אסור לבשל בה דבר חריף דהא עכשיו יהי' טעם הבשר וטעם החלב לשבח ונעשה עכשיו נבילה ואם אירע שבשלו בה דבר חריף אסור שוב לבשל באותו קדירה אפי' שאר דברים לעולם אפי' לאחר מעל"ע דהא הי' בה פעם א' איסור לשבח עכ"ד:
יט שאר דברים. עט"ז סק"ב שכ' בשם הרשב"א דאם בשלו בשר בכלי מתכות ואח"כ בשלו בו מים והי' ס' במים נגד הבשר שבישלו בה קודם ואח"כ בישלו בה חלב דמותר דנקלש בלע הבשר מכח בישול המים שהי' בהן ס' והביא ע"ז בשם המהרש"ל דלדינא לא קיי"ל כוותי' ועי' בנקה"כ שהש"ך הסכים להרשב"א ודלא כהמהרש"ל עיי"ש ועי' בחוו"ד שכתב דהעיקר לדינא כהרשב"א והש"ך בנקה"כ להקל בזה וכתב דלאו דוקא כשבישלו בה מים הדין כן אלא אף אם בישלו בה חלב והי' ס' בהחלב נגד הבשר שבישלו בה קודם נקלש טעם הבשר ומותר לבשל בה אח"כ חלב עיי"ש ותמהני שלא הביא דברי הפר"ח שהעלה דהעיקר כדעת המהרש"ל שדחה דעת הרשב"א מהלכה בזה עיי"ש ועי' בפרי היאר סק"ב מ"ש בזה וסיים ולענין הלכה הגם כי דברי הרשב"א נכונים ונכוחים מ"מ כיין דכמה רבוותא פליגו עלי' אין לסמוך להתיר זולת היכא שהבליע פגים עד"מ קדירה של מתכות בלוע מבשר ושהתה מעל"ע שבליעת הבשר שבה פגום הוא ובישל בה אח"כ ירקות אי מים יכול לבשל בה חלב בלי שום תיקון להיותה פגים ועיין לקמן סי' קכ"ב עכ"ל ועי' בס' שערי דעה (מהגאון בעל שמן רקח) סק"ב מ"ש בדברי הנקה"כ והפרי תואר בזה ובסוף סיים להקל כדעת הנקה"כ שדבריו נכונים וברורים ואף בתוך מעל"ע מיתר לבשל לכתחלה ומיהו דוקא כשבישלו ירקות בכל הקדירה במילואה וגם שהעלה רתיחה עכ"ל אמנם יעוין במ"ז סק"ב במוסגר שכתב בהחלט דקיי"ל דלא כהרשב"א עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"א שהעלה ג"כ להחמיר בזה עיי"ש באריכות ועי' בס' יד אלימלך סי' כ"א באמצע הדיבור שהעלה דעכ"פ לסניף יש לצרף דעת הנקה"כ הנ"ל שפיסק כהרשב"א עיי"ש לדרכו:
ב ויש מחמירים בכיסוי. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך משום שבנקב הכיסוי יש שם בעין דבוק מחמת הזיעה שעולה תמיד למעלה ונדבק שם וכו' אמנם יעוין בדברי זקיני הלבוש שמבואר מדבריו דאפי' אם הכיסוי נקוב למעלה שההבל יוצא אפ"ה אסור דהטעם שבכיסוי נכנס להתבשיל ומבואר מדבריו דאפי' אם אין שם בעין בראש הכיסוי במקום הנקב אפ"ה חששו היש מחמירים אלי שע"י ההבל שעולה נבלע שם ביותר ויוצא הטעם מהכיסוי ונכנס להתבשיל וצ"ע:
כא מחמירים בכיסוי. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך ועי' בחכמת אדם כלל מ"ו סעי' ג' שפסק כהש"ך אמנם בגוף דברי הש"ך ע' בחידושי הגרעק"א שהתפלא דלו יהי' שיש שם מאכל בעין במקום הקצר דכיון דהזיעה עולה למעלה מ"מ עכ"פ לא גרע מדין נפלה טפה נגד הרוטב דקיי"ל דסגי בס' נגד הטפה ולא נעשה הבלוע שבקדירה נבילה וכמש"ל סי' צ"ב סעי' ז' ברמ"א וסיים שדברי הש"ך צע"ג עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ד שפסק דבאין הפסד יש להורות כהש"ך עיי"ש אמנם בחיו"ד בחידושים סק"ד פסק דכיון דהוא רק מנהג יש להקל בזה כהט"ז עיי"ש ועי' בס' תוספת ירושלים ובס' מנחת יצחק (להרב מו"ה יצחק מו"ץ מבראד ז"ל) בחידושים ליו"ד דף ט"ז ע"ב שכתבו להכריע בזה לדינא דבנתן הכיסוי עד שלא התחיל הקדירה להרתיח דאז בכל עת שעלתה הזיעה נעשה הזיעה גופה נבילה עם הקצת בעין שבמקום הקצר ולא ידעינן כמה זיעה בלע הכיסוי ע"כ שפיר יש להורות כהש"ך להחמיר אבל אם נתן הכיסוי על הקדירה בשעה שהרתיחה דאז דינה כנפל הממשית כנגד הרוטב דא"צ ס' רק כנגד הבעין אז יש להורות כהט"ז עיי"ש: ועיין בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג ובהגהות חכמת שלמה שכתב דאם כיסה הקדירה בכיסוי כזו והיתה מהופכת שהנקב הי' לצד חוץ תלוי בפלוגתת הרמ"א והט"ז לעיל סי' צ"ב שם ס"ק כ"ח דלדעת הרמ"א שם דס"ל דטפה שנפלה על הכיסוי דינה כדין טפה שנפל על הקדירה כנגד הרוטב וכן היא דעת הש"ך לעיל סי' ס"ו ס"ק י"ג ה"נ סגי בס' בקדירה נגד מקום הקצר לבד אכן לדעת הט"ז שחולק שם על הרמ"א וס"ל דדינו כדין שלא כנגד הרוטב ה"נ צריך ס' פעמים ס"א ועיי"ש במ"ש עוד מזה וסיים בצ"ע: (כב) מחמירים בכיסוי. עבאה"ט ועיין בס' עיון יעקב (מהגאון בעל שבו"י) על העין יעקב בפסחים דף צ"ג (בד"ה נמצא שכל העולם ככיסוי קדירה לגיהנם) שכתב דלכאורה יש קצת ראי' מדברי הגמ' שם דאם הקדירה מלא יש בה ס' נגד הכיסוי אם הוא מכוון עליו אך לדינא ליכא למילף מהא מידי דאין למידין הלכה מדברי אגדה ויש לשער הכל ע"פ אימוד בכל מה דאפשר עיי"ש:
כג בכיסוי. עבאה"ט מ"ש הטעם משום שהזיעה של הרתיחה עולה למעלה ועי' בדברי זקיני הלבוש שכ' דאפי' אם הכיסוי הוא נקוב למעלה שההבל יוצא אפילו הכי אסור עיין שם (והוא מדברי הד"מ והבית יוסף לעיל סי' צ"ב) ועי' בכנה"ג לעיל סי' צ"ב בהגהות ב"י אות ע"ט מ"ש בזה ועי' בס' מאורי אור חלק קן טהור בחידושיו ליו"ד (דף ק"ו ע"א מהס') שכ' כן לדינא וכ' דמה"ט יש להחמיר גם בכף מנוקב ששואב הזוהמא המונח על פי הקדירה כמו בכיסוי שע"פ הקדירה עיי"ש אמנם יעוין בס' חמודי דניאל הלכ' בב"ח אות מ' דדוקא בכיסוי הוא שאמרו להחמיר כיון שהוא סתום מכל צד ועי"ז נתלחלח הרבה מחמת הזיעה ע"כ יש לחוש להזיעה וכאמור משא"כ אם אינו סתום מכל צד אין להחמיר ע"כ כתב בעובדא דידי' שהניחו כף של בשר על קדירה של חלב רותחת או איפכא ולא נגע הכף בהתבשיל כלל רק שנתלחלח קצת מחמת הזיעה שאין לאסור רק הכף אבל הקדירה אין לאסור שאין כח בהכף לאסור הקדירה דלא דמי לכיסוי דכיון שהוא פתוח אין שם זיעה כ"כ שיהא נבלע מהכף אל הקדירה כיון שהזיעה יוצא דרך שני הצדדים הפתוחים מכאן ומכאן עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק ח' ובפיה"ק ס"ק ט' ובס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' סוף אות י"ג עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק ל"ב):
כד יש להתיר אם אין הכיסוי ב"י. עב"ח שכתב דכל זה בכיסוי שהיא כלי אבל בכיסוי שעושין מבצק אסיר מדינא אף כשאינו ב"י דבאוכל אין הבלוע נפגם גם לאחר מעל"ע עיי"ש והביאו בשפ"ד שם ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ו שהביאו וסיים דנראה דאף לאחר כמה חדשים אסור בזה דאע"ג שנתייבש טובא מ"מ כיון דעדיין יכול להתפרך לא נחשב ככלי לפגום הבלוע שבתוכו במעל"ע עיי"ש:
כה אם אין הכיסוי בן יומו. עי' בחידושי הגאון יעב"ץ ז"ל שכתב דבכיסוי יש להחמיר עד שנדע בודאי שהוא אינו ב"י אבל בסתמא לא אמרינן דסתם כיסוי אינו ב"י (כדקיי"ל בשאר כלים להלן סי' קכ"ב דסתמן אינם ב"י) משום דדרכו להשתמש בכיסוי תדיר מקדירה לקדירה וכל זמן דלא ידעינן בכיסוי שאינו ב"י אמרינן דמסתמא הוא ב"י ובעי ס' נגד כל הכיסוי עכ"ד:
כו בן יומו. עי' בשו"ת משאת בנימין סי' י"ח שכ' דלא בעינן שיהי' בהקדירה בשר או חלב ממש דה"ה אם הי' שאר דברים בקדירה כל שהי' הקדירה והכיסוי ב"י אסור אכן אם הי' הכיסוי אינו ב"י אף דנוהגין להחמיר דנחשב כב"י מ"מ לענין זה אין להחמיר ואין לאסור כשהי' הכיסוי אינו ב"י אלא אם כיסו בה בשר או חלב ממש אבל כשלא הי' בקדירה בשר או חלב ממש רק שאר דברים דהוי נ"ט בר נ"ט אין להחמיר עיי"ש והביאו בבל"י סק"ח ושפ"ד ס"ק י"ח ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות כ"ח שהביאו וכ' דמ"מ אפי' בכה"ג הכיסוי עכ"פ אסור דהא המנהג לאסור אותו שאינו ב"י כמ"ש הרמ"א להלן סי' צ"ד סעי' ה' אכן אם גם הקדירה אינה ב"י אע"ג דנוהגין לאסור הכלי שאינה ב"י לא חיישינן בכה"ג דלא חשבינן לענין זה הכיסוי לב"י לאסור הקדירה וכן אם הי' הקדירה לא של בשר ולא של חלב וכיסוהו בכיסוי שאינה ב"י של בשר מותר לאכול המאכל בחלב וכו' דלגבי נ"ט בר נ"ט לא חשבינן הכיסוי לבן יומו עכ"ד: (כז) אם שניהם חמים. פי' שהיס"ב. פר"ח. ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ו ובפיה"ק סק"ז שהוכיח מלשון הרמ"א וש"פ דכל ששניהם חמין שהיס"ב א"צ לדקדק אם הזיעה עולה משום דמסתמא כשהוא מכוסה עולה ההבל של הרותחין שבקדירה למעלה וכיון שהכיסוי הוא ג"כ חם הוי כרוטב ומפליט מהכיסוי ומבליע בהמאכל עיי"ש וכל זה בסתמא אבל אם בדק וראה שלא הזיע עי' בל"י סק"י שכ' דאם זכר והסירה מיד קודם שהתחיל להזיע והיא עדיין יבשה מבפנים הכל מותר אפי' אם הסיר הכיסוי מקדירה רותחת מ"מ כל שבדק וראה שהיתה יבשה ונקיי' שרי עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' כלי ראשון אות ד' שהשיג על הבל"י דפשיטא לי' להקל אם הסיר תיכף הכיסוי קודם שהתחיל להזיע כנזכר כי מדברי הרמ"א משמע דאפי' לא שהה כלל ולא התחיל עדיין להזיע כלל והוא יבש לגמרי אפ"ה בשניהם חמין אסיר ועיי"ש במ"ש בזה ומ"מ בסוף דבריו סיים בצ"ע בדין זה עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל סי' צ"ב בפיה"א ס"ק נ"ה ובסי' זה סק"ו ובפיה"ק סק"ז מ"ש בביאור דין זה באורך:
כח שניהם אסורים. עי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' אות י"ד שכ' לבאר ענין זה דלמה אוסר הכיסוי להקדירה עד ס' כנגד כל הכיסוי דמ"ש מדין כף דלקמן סי' צ"ד דאין צריך ס' רק נגד מה שנתחב תוך הרוטב ואפי' אם נתחב גוף הכיסוי בתוך המאכל שבקדירה לא יצטרך ששים רק כנגד מה שנתחב מן הכיסוי בתבשיל ולא כנגד כל הכיסוי דמ"ש כיסוי מכף ועיי"ש במ"ש בזה וסיים בצ"ע אמנם יעוין בחוו"ד לעיל סי' צ"ב סוף ס"ק כ"ה שעמד ג"כ בזה ומבאר הענין דכיסוי שאני כיון שמכוסה והרוטב מגיע יעד לכיסוי הוי הכיסוי כחלק מן הקדירה ממש וכדופן הקדירה שהוא נגד הרוטב ממש עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ז ובפיה"ק סק"ח שהביאו וכתב דעדיין הדבר תימה דלמה יגרע מהקדירה עצמה דקיי"ל דאין הרוטב מתפשט למעלה למקום שהוא צונן וה"נ בנ"ד כיון דהכיסוי הוא צונן הא לא בלע מלמעלה וכתב דבע"כ לומר דכיסוי שאני משום דדרך הכיסוי להיות עגול והזיעה בא לשם ע"כ הוי כמו נגד הרוטב דלצדדים שפיר מתפשט גם בצונן אבל אם מכסה בדבר שהוא שוה מלמעלה ואינו עגול כלל יש להקל ולומר דאין הכיסוי נאסר רק כדי קליפה וא"צ בקדירה ס' נגד כולה רק נגד קליפה התחתונה עיי"ש אכן בהשמטות שבסוף הס' הוא חוזר מדבריו והעלה דאף אם הכיסוי הוא שוה מלמעלה ואינו עגול אין להקל יען טבע ההבל לעלות מעצמו ולילך למעלה ומפליט מכל הכיסוי ע"כ צריך ס' בקדירה כנגד כל הכיסוי עיי"ש:
כט אם התחיל להזיע עבה"ט מ"ש דצריך שתהא היס"ב בזיעה ועי' בשו"ת משאת בנימין סי' י"ט שכ' דבהי' שניהם חמים הקדירה והכיסוי לא בעינן שיהי' היס"ב בהזיע ואף שאין היס"ב בהזיע למעלה שניהם אסורים וכ' דכל זה בהי' הכיסוי ב"י אבל באינו ב"י אף ששניהם רותחין אין לאסור אא"כ הי' היס"ב בהזיעה אבל אם אין היס"ב בהזיעה יש להתיר הקדירה והתבשיל שבתוכה ולא אסור רק הכיסוי עיי"ש והביאו בכנה"ג לעיל סי' צ"ב בהגהות ב"י אות פ"ד ושפ"ד סק"ד ועיי"ש עוד בשפ"ד בס"ק שאח"ז ועי' מזה ביך יהודה בפיה"א לעיל סי' צ"ב ס"ק נ"ה ובסי' זה סק"ו ובפיה"ק סק"ז: (ל) התחיל להזיע. אבל כשהסירו מיד שניהם מותרין אף שהכיסוי מסתמא הי' מלוכלך ויש חשש שנפל מהמאכל שהי' דבוק בו לתוך התבשיל שבקדירה אפ"ה אין לאסור דלא מחזקינן איסור לומר דנפל ועוד דגם אם נפל בודאי דבר מיעוט הוא ובודאי יש ס' בתבשיל כנגדו. בית מאיר:
לא להזיע. עפר"ח סק"ז שכתב דאפי' אם הי' בהכיסוי לחלוחית מ"מ אם הכיסוי צונן אין הכיסוי אסור אא"כ התחיל להזיע עיי"ש ונראה מדבריו דדוקא הכיסוי אינו נאסר בלא התחיל להזיע אבל הקדירה נאסרה ע"י לחלוחית הכיסוי שנגע בה אף בלא התחיל להזיע. אבל מדברי הבית מאיר שהבאתי (בס"ק הקודם) מבואר דלענין הקדירה אין להחמיר וצ"ע: (לב) תחת הכיסוי. עי' ביד יהודה בפה"א סק"ח ובפיה"ק סק"ט שכ' דמ"מ אין להחמיר בזה אלא אם הנקב שבכיסוי הוא צר וגם הכיסוי מונח ממש על הקדירה לכך אסיר משום דא"א שלא יחזור ממנו להתבשיל ג"כ אבל אם אין הכיסוי מונח כ"כ ממש על הקדירה ואין הנקב צר שיש מקום הרבה לההבל להתפשט אין חוששין שיחזור נמי למטה עיי"ש ועי' מזה בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות מ' והלכ' כלי ראשון אות ד' ועי' בדברינו לעיל (ס"ק כ"ג) מ"ש עוד מזה:
לג הכל שרי. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דביש לחלוחית בכיסוי יש לאסור הקדירה ועי' במנח"י כלל נ"ו ס"ק ט"ו מ"ש בדברי הש"ך בזה ונראה דעתו לחלק בזה בין כ"ח לכלי מתנות וסיים בצ"ע עיי"ש אבל דעת הש"ך כאן נראה דאף בכלי מתכות אוסר דכל שהכיסוי עצמו חם נוגע עם הטפה לא נחשב לעירוי שנפסק הקילוח עיי"ש וע' ביד יהודה בפיה"א סק"ט שהעלה שכן עיקר להחמיר בזה להצריך הגעלה גם בכלי מתכות עיי"ש:
ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דמן הסתם אמרינן שיש לחלוחית בהכיסוי עי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"א שכ' דזה דוקא בסתם כיסוי שלקחו עתה מקדירה של בשר בזה שפיר אמרינן דמסתמא יש לחלוחית עליה מהבל הקדירה אבל אם לוקח סתם כיסוי של בשר ומכסה קדירה של חלב אין להחמיר בסתמא דאין סברה לומר דבסתמא יש עלי' לחלוחית ובודאי דינו כשאר כלי עיי"ש: (לד) ואם לאו הכל שרי. עי' בהגהות יד אברהם שכתב דזה ודאי דעכ"פ ס' נגד הלחלוחית שנפל מן הכיסוי לקדירה מיהו בעי וזה שלא כתב הרמ"א זאת משום דמסתמא איכא ס' עיי"ש:
לה ואם לא הי' מאכל בקדירה הכל שרי. עי' חוו"ד בחידושים סק"ז שכ' דזה קאי אדלעיל בשניהם המין דאסורין דוקא ביש מאכל אבל כשאין מאכל שניהם מותרין עיי"ש אמנם יעוין בחידושי הגרעק"א דלא נהירא לי' כן ומתמה ע"ד הרמ"א הנזכר אהיכא קאי ומה חידש בזה דאי קאי אמאי דסליק בכיסוי הם והקדירה צוננת קשה הא אף אם יש מאכל בקדירה הקדירה מותרת ואין לומר דקאי ארישא בשניהם חמים דלא אסור אלא אם יש מאכל בקדירה אבל אם ליכא מאכל אף ששניהם חמים הכל שרי דז"א דהא ודאי דאם שניהם חמים נאסר הקדירה מחמת לחלוחית שבכיסוי אף אם אין מאכל בקדירה דלא שייך לומר דהוי עירוי שנפסק הקילוח דכיון דהקדירה חם במה יפסיק חמימותה וסיים בצ"ע עיי"ש. ועי' במ"ז לעיל סוף סי' צ"ב שכתב מהנקה"כ לחלק בכלי ריקן אם יש לו דן כלי ראשון בין עומד על האש ובין הוסר מהאש דבעומד על האש בודאי דין כ"ר יש לו אך בהוכר מן האש אם הכלי ריקן אין לו דין כלי ראשון עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן אות י"ב מ"ש בביאור דין זה וע' בדברינו לעיל סיף סי' צ"ב (פ"ק ר"א) מ"ש בזה לדינא:
לו מאכל בקרירה. עבאה"ט ופת"ש מ"ש מהט"ז באם עמד חלב צונן מעל"ע בקדירה וכו' דאסור מכח כבוש אפי' בקדירה ישנה וכו' ועט"ז שכתב הטעם משום דמפליט וחוזר ובולע ועחוו"ד בביאורים סוף סי' כש זה שכ'. דלרווחא דמלתא כ' הט"ז כן דבודאי אף במקום שאינו מפליט כגון ע"י מליחה שאינו מפליט או ע"י עירוי שאינו מפליט ומבליע כאחד אפ"ה אסור עיי"ש ועמ"ז סוף סי' זה שכתב בשם חכם א' שדעתו להיפך דאם מלח בשר בכלי ישנה חולבות דהקדירה שרי משום דטבע לבלוע ואין מבליע אא"כ מפליט שלו וכיון שאין מליחה לכלים להפליט א"א לבלוע והפרמ"ג מדחה דבריו והעלה שיש להחמיר ואין למצוא שום קולא בזה עיי"ש ועי' בעצי לבונה וביד יהודה סוף סי' זה מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה:
ומ"ש הבאה"ט דמ"ש הט"ז דאם נתן דבר היתר בכלי אסור מעל"ע בצונן אסור אינו נ"ל דהא אחר מעל"ע נטל"פ ע' בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק י"ד) מ"ש בזה לדינא:
לז בקדירה. עבאה"ט ופת"ש מ"ש לענין קדירה חדשה שהנקה"כ חולק על הט"ז ועי' בכנפי יונה שהשיב ע"ד הנקה"כ והעלה דהעיקר כהט"ז להחמיר דהא קיי"ל בכל דבר ספוגי שהוא בולע אפי' בצונן גם בפחות מעל"ע וה"נ בכלי חרס דומה לשאר דבר ספוגי דבולע דחזינן דמדייתי וכמו שאנו רואין בכל קדירות של חרס שלנו דכשנתמלאו בצונן ועומדים שעה מועטת הוא מזיע מבחוץ עיי"ש ועי' בחוו"ד בחידושים סק"ז שפסק כן לדינא כהט"ז דכלי חרס חדש בולע בצונן אפי' לא נשתהה בתוכו מעל"ע אבל אם כבר עמד בתוכו משקה ג' ימים שהוא כבר שבע מלבלוע שוב אינו בולע בצונן בלא נשתהה בתוכו שיעור כבישה וכו' עכ"ל ועי' במ"ז סק"ב שדעתו דבהפ"מ יש לסמוך על הנקה"כ ורק באין הפ"מ יש להחמיר כהט"ז דכלי חרס חדש אפי' בחצי מעל"ע אוסר עיי"ש אמנם להלן ריש סי' ק"ה כתב דאף בהפ"מ אין לסמוך על הנקה"כ בזה ואין להורות היתר בזה וכלי חרס חדש בולע מיד ואוסר אף בצונן וא"צ מעל"ע עיי"ש וכ"כ בלב"ש בחידושי דינים סעי' נ"א לדינא עיי"ש והנה ראיתי בס' דלתי תשובה ס"ק ט"ז שכתב שבספרו באר יעקב העצה לחלק בזה דדוקא מים ויין בולע כ"ח חדש מיד משא"כ שאר משקין אפי' כ"ח אינו בולע מיד וצריך מעל"ע. עיי"ש וספרו הנ"ל אינו תח"י ולא ידעתי טעם לחלק בזה בין מים ויין לשאר משקין ולא ראיתי בשום פוסק חילוק בזה וכן כל האחרונים נקטו לדינא להחמיר בכל המשקין וגם בנתן חלב בכ"ח חדש קיי"ל להחמיר וכמבואר בכל האחרונים ואין לסמוך ע"ז להקל כלל ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג ובהגהות חכמת שלמה שכתב וז"ל ונראה דאף להסוברים דכלי חרס חדש בולע מיד מ"מ אינו בולע רק כדי קליפה כמו עירוי כיון שאינו כבוש ממש לכן אם הי' חלב בקדירה ואח"כ בשלו בו בשר התבשיל מותר והקדירה אסורה וכן פסקתי הלכה למעשה עכ"ל ועי' בס' ישועות חיים סוף סי' זה שהביאו וסיים דאף דמדברי הט"ז כאן לא נראה כן מ"מ אפשר שיש לסמוך עליו בצירוף דעת הפוסקים דאינו בולע כלל בפחות ממעל"ע עיי"ש ועי' בשו"ת מנחת עני חיו"ד סי' ל"ד מ"ש בענין זה איברא כי מדברי הכנפי יונה הנ"ל שהביא ראי' דחזינן להו דמדייתי ונראה הבלוע מצד חוץ נראה שיש להחמיר ולחוש לדעת הפוסקים שהוא בולע בכל הקדירה וצ"ע ועי' ביד יהודה בפיה"ק סוף סי' זה שפסק בזה לדינא כך דקדירה חדשה שנתן בה חלב צונן אף אם לא שהה בה החלב כלל אין להשתמש בה בבשר עור ויש ליחדה לחלב אבל בדיעבד אם בישל בה בשר אף בתוך מעל"ע של נתינת החלב יש להתיר התבשיל והקדירה יש לאסור עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סק"א ובסי' ס"ט ס"ק ל"ו ולהלן סי' ק"ה ס"ק י"א):
וכל זה הוא בסתם כלי חרס אבל בכלי חרס גלייזיר"ט עבמ"ז בריש סי' ק"ה שם שכ' דאם הי' הכ"ח גלייזיר"ט יש להקל אף בהפסד קצת דגם כשהוא חדש אינו בולע מיד דאף שהגלייזיר"ט שלנו אינו דומה למצופה באבר מ"מ יש להקל כנ"ל עיי"ש ועי' ביד יהודה להלן ריש סי' ק"ה שכתב לדינא דאם הכ"ח הוא מצופה יפה ואין בהם בקעים כלל יש להתיר בדעבד עיי"ש ומבואר מדבריו דר"ל אפי' בלא הפסד קצת (ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה שם): ולענין השיעור עד כמה הוא נקרא כלי חרס חדש או ישן עי' בלב"ש שם שפסק לדינא בהחלט דכל שבישלו בה מקודם ב' פעמים אז נקרא כ"ח ישן ואינו בולע בפחות ממעל"ע כמו שאר כלים ועיי"ש בביאורו ס"ק קמ"ז שהערה מקור דין זה מהמ"ז ריש סי' זה עיי"ש אמנם יעוין בס' בגד ללבוש בחידושיו לסי' זה שהתפלא על הלב"ש בזה כי המ"ז אלי לקוחים מדברי המחבר להלן סי' קל"ה סעי' ד' ושם מיירי בנתן מים צוננים בזה הוי פלוגתא אי בעינן ב"פ או ג' פעמים אבל בבישול לכ"ע סגי בפעם א' ועיי"ש בעובדא הבא לפניו בכלי חרס שבשלו בה בשר פעם אחת ועירו אח"כ לתוכה חלב צונן לערך שעה ואח"כ בישלו בה בשר שנית והתיר בפשיטות הבשר דבישל בה עכשיו דכיון שכבר בישלו בה פעם אחת דינו כישן וצריך מעל"ע דוקא וכתב שכן הסכים עמו הגאון מהרש"ק ז"ל עיי"ש ועי' בשו"ת הרי בשמים מה"ת סי' קמ"ד מ"ש בזה והעלה ג"כ דבבישל כל שנתבשל בה אפי' רק פעם א' מחשש ישן דע"י בישול אפי' בפעם א' מלבלוע אכן אם נשתמש בה רק בצונן בעינן ב' או ג' פעמים לפי שבתחלתי הוא רכיך ובלע וכל מה שמשתמשין בו יותר נבלע יותר ומתקשה טפי אך אם עמד בה רביע היום אפי' רק פעם א' הוי שבע מלבלוע עיי"ש וכ"כ ביד יהודה שם דה"ה אם הי' המים צוננים בהקדירה רק פעם א' רק ששהה בה שש שעות יש לה דין ישן ואם לא שהה החלב שם אח"כ מעל"ע אין לה דין כלי חלב ויכול ליחדה עוד לבשר דאין בולעת עוד בצונן בפחות ממעל"ע עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קל"ד מ"ש להשיג ע"ד הפרמ"ג והלב"ש הנזכר והעלה לדינא דכל שעמד בקדירה אפי' רק פעם א' חלב או מים בצונן שעה אחת דינו כשבע מלבלוע ומכ"ש בבישל אפי' בישלו בה רק פעם א' ואפי' לא הי' בישול ממש רק שהי' מחמימות כלי ראשון באופן שאם הי' איסור היה נאסר הכלי בשביל זה אז בודאי דנעשה שבע מלבלוע ודינו ככלי ישן לכל דבריו עיי"ש:
לח כשתי קרירות שנגעו זו בזו. עי' ברמ"א לעיל סי' צ"ב סעי' ח' ובדברינו שם (ס"ק ק"פ):
סעיף א:
התוחב כף. עבאה"ט ופת"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"א מ"ש לענין אם יש ספק אם תחב כלל הכף של חלב כגון שהי' ב' כפות א' של בשר וא' של חלב ותחב כף לקדירה של בשר ואינו יודע איזה כף אזי אם תחבו לקדירה של בשר בהמה יש להחמיר מספיקא להצריך ששים נגד הכף אבל אם הקדירה הוא מבשר עוף יש להקל בספיקו דהוי ספיקא דרבנן ולקולא אכן אם הי' הקדירה ב"י עדיין מבשר בהמה שבישלו מקודם ועתה מבשלין בה עוף אע"פ דמה שנבלע כעת בהבשר עוף הוי נ"ט בר נ"ט אפ"ה יש להחמיר לדידן דאמרינן דנתערבו הפליטות בלי אמצעות המים כמש"ל סי' צ"ה עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קע"ה שנשאל בעובדא שהי' מונחים במקום א' הרבה כפות של בשר וכולם אינם ב"י רק כף א' הי' ב"י מבשר ולקחה כף א' מהם והגיסה בה קדירה של, חלב ולא הי' ס' בחלב נגד הכף וכתב דכיון שהרוב כפות הי' אינם ב"י אמרינן דמרובא פריש ולקחה מהרוב שאינם ב"י ואין לאסור עיי"ש וע' בשו"ת יד מאיר סי' ט"ו וע' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב ני') חלק ב' מיורה דעה בקונטרס אחרון סי' כ"ח בעובדא שהי' מונחים ב' כפית של חלב א' ב"י ואחד אינו ב"י ונערה אשה בכף א' קדירה של בשר ואינה יודעת אם נערה בכף ב"י ולאחר שנערה שפכה מים לקדירה ויש עתה ששים בקדירה נגד הכף רק שיש ספק אם גם בעת שנערה הקדירה ה' ג"כ ששים או לא והסכים לדעת השואל להתיר מטעם ס"ס ספק אם תחב הב"י או האינו ב"י וספק אם הי' ששים אכן אם הי' ג' כפות שנים ב"י וא' אינו ב"י ויש ספק אם יש ששים בזה אין להקל די"ל כל דפריש מרובא פריש ולא הוי ס"ס ואסיר ועיי"ש במ"ש לענין אם הי' ג' כפות א' הוא ב"י ושנים אינם ב"י ולקח כף א' ותחב בקדירה דלכאורה יש להתיר אפי' לא הי' בקדירה ששים נגד הכף דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ואף שי"ל דלא שייך לומר דהכלי ב"י בטל ברוב כיון דאין נ"מ אז בין הכפות דלא עדיף מלא נודע התערובות דלא שייך ביטול וכמ"ש הש"ך בסי' ק"ט דאף דהיתר בהיתר בטל היינו היכא שיש נ"מ בהביטול עון חלב שנפל למים דיש נ"מ אם מותר לבשלו עם בשר ומקרי נודע התערובות משא"כ בכפות דלכתחילה אסור לתחוב אף אינו ב"י אין נ"מ והוי כלא נודע התערובות אפ"ה יש להקל דהא גם בלא נודע אמרינן כל דפריש מרובא פריש אמנם לדינא צ"ע אם זאת מקרי פירש מה שתחוב לקדירה ועוד כיון שחזר והניח הכף במקומו הראשון אולי חזר הקביעות במקומו אך גם לזה יש לומר כיון שהספק הוא על שעה שפירש לא איכפת לן במה שחזר למקומו וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדלתי תשובה ס"ק י"ג שכתב שנשאל בענין כזה שהי' מונחים בתיבה על מקום א' כפות של בשר ובמקום השני הי' מונחים כפות של חלב ולקחה האשה כף א' ונערה בה קדירה של בשר ואינה יודעת מאיזה כפות לקחה אם משל חלב אי משל בשר וגם הי' ספק אם הי' ששים בקדירה נגד הכף וכ' שיש להקל מטעם ס"ס והראה מקום לדברי הפרי תואר סי' צ"ט ס"ק י"ב ובשו"ת מרן דברי חיים חלק א' ביו"ד סי' כ"א וכתב דכל זה הוא אם הי' מספר הכפות של חלב ושל בשר שוה דאז הוי ספק השקול אכן אם הי' מספר הכפות של חלב יותר מבשל בשר צ"ע אם נחשב זה לספק השקול אמנם כתב די"ל דגם בכה"ג הוי ספק השקול משום שהי' כל א' מונח במקום א' הו"ל קבוע וכמחצה על מחצה דמי והניח בצ"ע ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' קפ"ט שנשאל בעובדא שלקחו כף של עץ חולבית ושפתו בו כמה קדירות של בשר במקצת מהקדירות הי' ששים נגד הכף ובמקצת לא הי' ששים והי' ספק אם הכף הי' ב"י שלא נודע אם שמשו תמול בכף זה בשעה הלז או שעה קודם וכתב שיש להתיר כל הקדירות דהא באמת הביא בב"י וט"ז קושיית הגהת ש"ד בהא דקיי"ל דגם אם יש ששים בתבשיל נגד הכף מ"מ הכף אסור דאמאי לא יהי' התחיבה זו הגעלה וכתב שהוא גזירה דגזרינן דלמא אתי להקל גם אם לא תחבו כל כף בכלי רק מקצתו דאז לא הוי הגעלה לפ"ז יש לומר דבנ"ד אין להחמיר דהוי ס"ס מה"ת וספק א' הוא מדרבנן דמה"ת יש ס"ס שמא אינו ב"י ואז הכל מותר ואת"ל שהי' ב"י שמא נתחב קודם להקדירה שהי' ששים ואז נעשה הגעלה ואף דמדרבנן אסור מטעם גזירה דלמא אתי למטעי הא קיי"ל דבדרבנן סמכינן על ספק א' שמא אינו ב"י עיי"ש ועי' מזה בקונט' תורה מציון ש"א ח"ג סי' כ"ג וע' בשו"ת יד יוסף סי' ס"ד בעובדא שתחבו כף חולבות בקדירה של בשר ולא הי' ששים נגד הכף אמנם הוא ספק אם הי' הכף ב"י כי הי' הרבה כפות חולבות בבית ונשתמשו בא' מהם ולא נודע באיזהו מהן השתמשו בתוך מעל"ע וכתב להתיר כיון דיש להקדירה חזקת היתר תלינן להקל דמסתמא לקח כף שאינו ב"י ואף דבדאורייתא לא תלינן להקל כמש"ל סי' קי"א מ"מ בכה"ג כיון דבאמת אין מרגישין בהמאכל שיש טעם חלב והאיסור רק משום שאין סומכין אטעימת קפילא והוי רק מדרבנן שפיר אמרינן תולין ועוד כיון דגופא דעובדא הי' שלא לקח בר דעת את הכף רק תינוק לקח כף א' מהכפית של חלב ותחבו לקדירה של בשר שלא בידיעה א"כ י"ל דבזה אמרינן כל דפריש ורובא פריש והרי נודע דעת הפרמ"ג בשפ"ד סי' ק"י ס"ק ע"ט דכל דפריש מרובא פריש נחשב כודאי ולא ספק ע"כ אין להחמיר עיי"ש:
ב כף חולבת עבכנה"ג בהגב"י אות כ"א דאין חילוק בזה איזה כף הוא אם של מתכות או של עצם דגם בתוחב כף של עצם דינא הכי דמשערין רק כנגד מה שנתחב ממנו בקדירה עיי"ש:
ג חולבת. ע"י בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רמ"ז בשאלה הא' בעובדא שעמדה מחבת רותחת עם בשר צלי קדר על האש ועמד בשוה בצד קדירה של חלב רותחת וסיבב א' את יד המחבת שהיתה היס"ב והניח מקצתה על הקדירה של חלב והרתיח החלב על קצה היד וכתב שם דאם לא הי' ששים בבשר שבמחבת נגד המעט חלב שעל היד וכן בקדירה של חלב לא הי' בה ששים נגד החלב שהי' על היד בודאי דגם הבשר והחלב נאסרו שניהם וכן אפי' אם הי' בהם ששים נגד החלב רק שלא הי' המאכל של בשר שבמחבת מלא כנגד היד וכן החלב שבקדירה לא הי' מלא נגד מעט החלב שעל היד נמי אסור שניהם כדין טפה שנפלה כנגד הריקן שלא כנגד הרוטב דלא מהני ששים וצריכין ס' פעמים ס"א דוקא אכן אם הי' תבשיל בהכלים נגד החלב שעל היד והי' בהם ששים אז הכל מותר רק המחבת צריך הגעלה ואף שעלה הרתיחה של החלב עד היד עד שנעשה כל החלב מחובר אל היד אפ"ה סגי בששים בחלב כנגד מעט היד שהי' על הקדירה כדין אם הי' נתחב מקצת היד בתוך הקדירה דצריך ששים כנגדו עכ"ד:
ד בקדירה של בשר עי' בשער המלך פרק ז' מהלכ' חובל ומזיק הלכה ג' באשה ששאלה משכנתה קדירת בשר לבשל בה ובעודה מבשלת שכחה ותחבה כף חולבות ולא הי' ששים ונאסרה הקדירה והתבשילים דאינה חייבת לשלם לה בעד הקדירה כיון דהוי היזק שאינו ניכר ויכולה לומר הרי שלך לפניך ואף אם נימא דאיבעיא לה למידק אי הכף של בשר או חלב והוי כפושע ומזיד מ"מ מפטרי נפשה מלשלם וכו' דכיון דכל מה שאמרו דבמזיד חייב הוא משום שלא יהי' כל א' הולך ומטמא טהרותיו של חבירו וכו' ובנ"ד כיון דנזוקה גם בעצמה שנאסר הכף והבשר שלה כל כי האי לא שייך למגזר דכיון דמטו לה היזק בודאי לא עביד ועוד כיון דעוסקת במלאכתה מלאכת הבישול הוי כמו מתה מחמת מלאכה דפטור עיי"ש באריכות ועי' בזה בהנהגת הנשאל (להפרמ"ג) סוף סדר ב' שעמד ג"כ בזה וכ' דבאינו מינו י"ל כיון דהטעם נרגש הוי היזק ניכר וסיים בצ"ע עיי"ש והביאו הפת"ש בחו"מ סי' שפ"ה:
ה של בשר. עי' בשיורי ברכה אות א' שכ' דבע"כ ר"ל שמבשלין בה בשר עכשיו. וכן להיפך בתחב כף של בשר בקדירה חולבות ר"ל בקדירה שמבשלין בה חלב עכשיו אבל בתחב כף של בשר בקדירה שאין בה עכשיו חלב אף שהוא ב"י מחלב והכף הוא ב"י מבשר שרי מטעם נ"ט בר נ"ט ואפי' יש מעט חלב בהקדירה רק שיש בהתבשיל ששים כנגדו מותר כיון דהחלב נתבטל והוי כמו שאינו לכן צריך המורה ליזהר שכשבא שאלה כזו לפניו שתחבו כף של בשר ב"י לקדירה חולבות שיחקור אם יש חלב בקדירה זו וגם כשיש חלב כמה חלב יש דלפעמים נותנין רק מעט וכו' ועיי"ש והוא לשיטתו שהי' מבני הספרדים דגרור תמיד בתר הוראת המחבר אבל לדידן דקיי"ל להלן סי' צ"ה סעי' ג' דהטעמים מתערבים גם אם השתמשו בכף זה בקדירה של מים אם הי' הקדירה ב"י מבשר ותחבו אח"כ לחלב ג"כ אסור אם אין ס' עד הכף וכמ"ש הש"ך כאן סק"ח ועיי"ש בשפ"ד באורך:
ו או. עב"י בכתב מהסמ"ק דהיינו בקדירה רותחת אלא שא"צ שיהי' רותחין שמעלה רתיחות רק כל שהיס"ב דינא הכי וכתב שם דאף בספק אם הי' התבשיל רותח צריך ס' נגד הכף עיי"ש ועי' במ"ז סק"א שכתב דר"ל דלא מיבעיא אם התבשיל עכשיו חם שהיס"ב דבודאי אסור דאוקמינן אחזקה דהשתא ואע"ג דמעיקרא הי' צונן אפ"ה מוקמינן לה אחזקה דהשתא משום דהוי חזקה העשוי להשתנות בכל רגע שעומד אצל האש ואמרינן דבשעה שתחב הכף הי' רותח אלא אפי' הקדירה הוא צונן עכשיו אפ"ה יש לחוש שמא בשעה שתחב הכף הי' רותח ויש להחמיר להצריך ס' נגד הכף אך כתב דמ"מ אין להחמיר כשהוא עכשיו צונן רק במין באינו מינו דהוי מה"ת וספיקא דאורייתא לחומרא אבל במין במינו ויש רוב אין להחמיר עיי"ש ועי' בדלתי תשובה ריש סי' זה שהביא קושיות האחרונים שהתפלאו בזה אמאי אסיר בספק אם הי' היס"ב שאפי' במין באינו מינו אמאי לא נוקי הקדירה והמאכל בחזקת היתר כמ"ש הט"ז בסי' ק"ה והש"ך בסי' ק"ז והניחו בצ"ע עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות י"ז שכתב דאם תחב כף וכו' ולא הי' ס' רק שיש ספק אם הקדירה היתה רותחת בשעה שתחב יש להקל דהוי ס"ס שמא הי' צונן ואת"ל רותח שמא לא נתנה טעם דאינו מוכח שיתן טעם אף בפחות מס' ועיי"ש עוד באות כ"ד בעובדא שתחבו כף בקדירה שהי' ספק אם הי' רותח שהיס"ב והי' ידוע שהשתמשו בכף זה בתוך מעל"ע רק שהי' ספק אם בכלי ראשון או בכלי שני וכ' דבזה י"ל לכאורה דהוי ס"ס לאוסרה שמא הי' ב"י מכ"ר ואת"ל מכ"ש שמא קיי"ל כהפוסקים דכלי שני נמי מפליט ומבליע אמנם לדינא כ' דגם בזה יש להקל כיון שיש בלא"ה ספק אם הי' הקדירה רותח שהיס"ב א"כ יש כמה ספיקות שמא לא הי' רותח שהיס"ב וגם ספק שמא הוא אינו ב"י מכלי ראשון ואת"ל מכלי ראשון שמא לא פלט הכף כ"כ עד שיתן טעם בהקדירה רק טעם קלוש והספק שמא בשהוא ב"י מכלי שני נמי אוסר לא הוי ספק כיון שהרמ"א הכריע דבהשתמשו בכלי שני לא נחשב ב"י אין לחוש להחמיר בזה כלל עיי"ש:
והנה כל הראשונים והאחרונים שמדברים בסעי' זה מיירי רק בתחב כף לקדירה רותח מחום כלי ראשון אבל בהי' היס"ב מחום כלי שני לא נזכר כאן וראיתי בדגול מרבבה תניינא סוף סי' ק"ה בט"ז סק"ד שכתב וז"ל עי' ברש"ל פרק כל הבשר סי' ס"ד והעולה מזה שכלי שני עושה רק פעולה אחת או להפליט אי להבליע אבל לא שנים יחד שיבליע הפליטה וא"כ אם נותן כף חולבות ב"י לקערה עם בשר ורוטב הכף אסור וגם הרוטב והקערה והבשר מותרין עיי"ש עכ"ל והנה המהרש"ל לשיטתו דס"ל בעלמא דכ"ש מפליט או מבליע כמ"ש בט"ז להלן סי' ק"ה ס"ק ד' אבל לדידן דקיי"ל כמ"ש הט"ז דבדיעבד אמרינן דאינו מפליט ולא מבליע כלל אפי' היס"ב אין נ"מ בזה וכה ראיתי בס' דלתי תשובה ס"ק ט"ו שהביא ממה שכתב אליו רב גדול א' וז"ל ראוי לפרסם ברבים בדבר המצוי בכל יום שתחבו כף של בשר ב"י בתוך קערה (שהוא כ"ש) שיש בה תבשיל חלב רותח דלדעתי ברור דהתבשיל נאסר לדידן דכלי שני מבליע אבל הקערה לא נאסר משום דאין כלי שני מפליט ומבליע כאחד מהכף לקערה וכו' וא"כ פשוט לדעתי דהקערה מותרת ורק המאכל אסור משום דהוי צלול וכו' עכ"ד ופשוט הוא שכל דבריו הוא רק באין הפ"מ אבל בהפ"מ הא כ' הט"ז שם דבהפ"מ אפי' אם היס"ב אין כ"ש אוסר כלל ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה שם (ס"ק ס"ב):
ועיין בתשו' מהר"ש דוראן ז"ל שנדפס בתשו' התשב"ץ בס' חוט המשולש טור הא' סי' מ"ד בקדירה של בשר שהעבירו אותה מעל האש ושהתה על הארץ כמו שעה ואח"כ תחבו בה כף של חלב והי' ספק אם הי' היס"ב בהקדירה של בשר בשעה שתחבו בה הכף ואשה אחת אמרה שלא הי' היס"ב תבשיל באותה שעה נאמנת דאע"ג דבעלמא אינה נאמנת מ"מ הכא נאמנת דבודאי איסור נאמנת והכא הוי ודאי איסור עיי"ש והביאו בערך השלחן אות ג' עיי"ש (וע' בדברינו להלן סוף ס"ק י"ב מ"ש עוד מענין נאמנות אשה בענין תחיבת כף) (ז) משערים בכל מה שנתחב. דע כי פשוט המנהג בכמה מקומות במה שהוא שכיח כמה פעמים שתוחבין כף שאינו נקי ממאכל שהשתמשו בו מקודם דצריכין לשער גם נגד המאכל שהי' על הכף ואף שלא הי' המאכל של חלב ממש רק ירקות מבושל עם חלב אפ"ה צריכין לשער נגד כל הלכלוך דהא לא ידעינן כמה חלב הי' בלוע בהירקות וה"פ. וע' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות י"ז שעמד על המחקר באם בישלו ירקות או קטניות עם בשר בקדירה ותחבו לתוכה כף של בשר ואח"כ תחבו הכף לחלב ויש ששים נגד הכף אמנם הנה בלי ספק שהי' הכף מלוכלך בפרורי מאכל מתחיבה הראשונה ועתה נשארו הפרורין בהחלב אם צריך להסירן כיון שלא היו הפרורין מבשר רק ממאכל הבלוע מבשר וכתב דלדברי הט"ז להלן סי' צ"ו סק"ה שכתב בבצלים שנחתכו בסכין של בשר ונתנן בחלב דא"צ להסירן ה"נ א"צ להסירן אמנם כיון שיש דעות אחרונים שחולקים על הט"ז שם וס"ל דגם שם צריך להסירן ובפרט באלו הירקות שבלעו בודאי הרבה מגוף הבשר בודאי צריך להסירן כיון דאנן קיי"ל אפשר לסחטו אסור א"כ חיישינן שמא נשאר בהפרורין כדי נתינת טעם וכל זה בחלב וכיוצא דאפשר להסירן אבל אם תחב הכף למאכל עב שאי אפשר להסיר מותר עיי"ש והיינו בהי' בהתבשיל ס' גם נגד הפרורין כמש"ל וע' בשו"ת תפארת אדם חיו"ד סי' ט"ו בכף חולבות שאינה ב"י אבל היתה בלתי נקיה מחמת שטרפו בה ביצים עם גבינה ושכחו וניערו בה קדירה של גריסין עם בשר רותחין וכתב דאף אם בודאי יש ששים בקדירה נגד כל הלכלוך לכאורה יש לאסור דשמא בזאת הכף דהיינו בין הכף הרחב להבית יד נשאר מעט ממשות הגבינה ונשאר בעין בתוך הגריסין ושמא נפגע בממשו של איסור אינו מינו ואין לו ביטול כיון שהאיסור ניכר ובעין וכו' ומ"מ לדינא כתב שיש להתיר בזה מטעם ס"ס ספק שמא לא הי' שם ממשות גבינה כלל ואת"ל שהי' שמא נימוח בתבשיל ונתבטל ועיי"ש עוד בעובדא שבא לידו שאכלו לביבות עם גבינה גרידה במורג חרוץ בכף א' ואחר יום א' ניערו בכף זה קדירה של בשר מכלי ראשון לתוך קערה ותיכף הרגישו ובדקוהו והי' נקיה וקודם שניער בה המנער העביר אצבעותיו עלי' לקנחה משום נקיות וכתב דלכאורה דבזה יש לאסור דהא לא שייך הכא האי ס"ס דלעיל דבשלמא כשינער בקדירה בכלי ראשון והמאכל נשאר שם בהקדירה כ"ר אפשר להיות שנימוח הגבינה ע"י הרתיחה משא"כ בזה שניער הבשר והרוטב לתוך קערה שאין שם עוד רתיחה רחוק הוא לומר שנימוח מאליו ואין ספק ומ"מ לדינא שגם בזה אין להחמיר כיון שיש ידים מוכיחות שלא הי' כאן שום דבר דבוק כיון דנחית המנער למשמש בה באצבעותיו משום נקיותא מסתמא ראה והביט בה ואם הי' שום דבר דבוק בזויותיו הי' מעבירו אך מהיות טוב יבדקו הבשר כל חתיכה בפ"ע כל האפשר ויסננו הרוטב והיכא דלא אפשר בתקנה זו כגון שיש עם הבשר גריסין נימוחים או שאר דברים והרוטב הוא עב וא"א לסננו אזי נכון שיניחנו ע"ג האור להרתיח איזה שעות באופן שאם יהי' איזה דבר יהי' נימוח עיי"ש באריכות:
ח בכל מה שנתחב. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל דאם אינו ברור לו עד כמה תחוב משערין עד ראש הכף ועי' בב"י שכתב מהסמ"ק בספק אם תחב כולו או מקצתו יש להחמיר מספיקא להצריך ס' נגד כל הכף עיי"ש והביאו במ"ז סק"א ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ד' שכ' דמ"ש הב"י מהסמ"ק דמשערין בכולו ר"ל דמשערין בכולו חוץ מהבית יד שלו עיי"ש ועי' בשלחן גבוה סק"ד מחודש א' שהביאו וכתב וז"ל דחוץ מבית יד שלו דקאמר אינו ר"ל כל הבית יד של הכף שאי אפשר לידע אם לא תחב גם מן הבית יד של הכף תוך הקדירה אלא דר"ל חוץ ממה שתופס בידו שזה בודאי אין ספק שלא תחב תוך הקדירה כיון שהוא תופסה בידה וא"כ חוץ מהבית יד שלו דקאמר מדויקת הוא וקאי על התופס הכף בידו עכ"ל אולם יעוין במנח"י כלל פ"ה סק"א מ"ש בענין זה וסיים מהמהרש"ל דבספק יש לשער בסתם תוחב כף דהיינו ראש הכף והוא העגול ולא הבית יד של הכף עיי"ש וכ"כ בשפ"ד סק"א ובחוו"ד ריש סי' זה לדינא דמ"ש עד ראש הכף בדוקא קאמר ור"ל כל מה שהוא עגול ועיי"ש בשפ"ד שכ' דמ"מ צריך לשער נגד כל העגול של הכף ולא סגי לשער במקצתו ואין לחלק בזה בין מין במינו ובין מין בשאינו מינו לעולם צריכין לשער כן כיון שהוא שכיח יותר שיתחוב כל העגול שבכף עיי"ש וכ"כ בחידושי הגרעק"א ריש סו' זה עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' כלי ראשון אות ה' ומבואר מדבריו דכל זה בתחב הכף ליקח מאכל או לנער הקדירה וכיוצא אז צריכין להחמיר לשער בכל הכף וכאמור אבל בלקחו עם הכף רק את הזוהמא מעל הקדירה א"צ לשער נגד כל הכף וסגי לשער במה שדרך לתחוב כשלוקחין הזוהמא כיון שיש בזה עוד סניף שכשלוקחין הזוהמא לוקחין במהירות ולא הי' פנאי לפלוט לתוך הקדירה ואף שע"ז לבד אין לסמוך דהא קיי"ל שהוא מפליט הבלוע מתוכו מיד מ"מ עכ"פ לסניף יש לצרף זה להקל בספיקו עיי"ש באורך:
ט מה שנתחב ממנו. עמ"ז סק"ב שכתב דלא דמי לחתיכה דמשערין בכל החתיכה דהחתיכה כולו רותח משא"כ כף שהוא קר ע"כ אין צריך לשער אלא כנגד מה שנתחב עיי"ש ומבואר מדבריו דאם הי' הכף חם צריך לשער בכולו וכ"כ בחוו"ד בביאורים סק"א דאם הכף תם אפי' לא נתחב רק מקצתו צריך לשער כנגד כולו כמו בחתיכה עיי"ש אמנם יעוין בבינת אדם סי' מ"ד שכ' מהאו"ה דלא דמי לחתיכה שנפל מקצתה לקדירה דצריך ס' כנגד כולה דכף של מתכות שאני דא"צ לבטל כילו ולא דמי לדין דחתיכה דיש חילוק בין דבר מאכל לכלי עיי"ש ומבואר מדבריו דאפי' הי' כל הכף חם א"צ לשער רק כנגד מה שתחב בקדירה ועי' בס' דברי יוסף סי' תרכ"ז מ"ש בזה וכתב דהעיקר כמשמעות האו"ה דאפי' אם הכף חם א"צ לשער רק כנגד מה שתחב בקדירה דכלי אין טבעו להפליט מכולו כמו דבר מאכל עיי"ש ועי' בדברינו להלן (ס"ק כ"ב כ"ג וכ"ד) מ"ש עוד מזה לענין אי אמרינן חם מקצתו חם כולו וע' בס' קהל יהודה (להרב מהר"י אשכנזי ז"ל מאיזמיר) שכתב ודע דאף אם נשתהה הכף בתוך הקדירה ואיכא למיחוש דלמא בלע ופלט וחזר ובלע ופלט מרוטב שבקדירה אפ"ה אין צריך לשער רק כנגד מה שתחב עיי"ש וכ"כ בשפ"ד סק"ד עיי"ש:
י שנתחב. עחיו"ד שם שכ' דמשערין דבשני קוואר"ט יש ס' נגד מקום העגול שבכף עיי"ש ועשפ"ד שם בסוף הס"ק שכ' וז"ל ומה שנוהגין העולם לשער בחצי טא"פ י"א ב' קוואר"ט וי"א קוואר"ט וחצי וטוב לשער באימוד יפה ע"י מדידה שימלא כלי מלא מים ואח"כ יתחוב הכף לתוכן והמים היוצאין הם שיעור הכף עכ"ל ובס"ק ז' כתב מהאו"ה וז"ל שיעור לשער נגד הכף ממלאין כלי מלא מים ותוחבין ס' פעמים הכף ובכל פעם ממלאין הכלי כבראשונה והמים היוצאין הם שיעור ס' והעולם נהגו לשער בג' קוואר"ט והכל לפי ראות עיני המורה עכ"ל אמנם בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות י"ג כתב דלעת הצורך יש להקל דבקוואר"ט וחצי יש ס' ואין חילוק בזה בין כף עץ או מתכות או חרס עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שכ' דהעולם נהגו לשער בא' וחצי קוואר"ט פולי"ש מיהו הכל לפי גודלו ועוביו של הכף וכף של מתכות הוא דק הרבה מכף של עץ ודי בפחות עכ"ד וע' בס' משמרת שלום בשפ"ד סק"ז שכ' ששמע מרבנים שיש מקילין לשער בכף של מתכות בקוואר"ט ורביעית ויש מקילין בקוואר"ט וכל א' לפי ראות עיניו ומקומו אבל בכף של עץ הכל מודים דבעינן ב' קוואר"ט ובהפ"מ קוואר"ט וחצי אמנם כל זה הוא בסתם כף אכן בכף הפרור של עץ שמשתמשים בו על הכירה בעת הבישול שהוא גדול הרבה מסתם כף מזה לא דברו המחברים ובזה צריכין לשער באימוד יפה ע"י מדידה לפי גודל הכף ועובי' עיי"ש ועי' בס' גנזי יוסף על הנהגות הנשאל שם סק"ט מ"ש בזה וראיתי ביו"ד של הגאון המנוח מו"ה חיים צבי מאנהיימיר ז"ל אבד"ק אונגוואר שכתב על הגליון בכת"י שהוא דקדק ושיער דכף של בדיל בינינו מזמה"ז הוא חלק א' משמונים להאלב"ע שלנו אבל כף של כסף ושל באקפע"ן שדרכם להיות עבים יותר קצת הם א' מששים מהאלב"ע שלנו ועפ"ז יכול המורה לשער בכל מה שבא לפניו עכ"ד וע' בס' מים רבים על היו"ד בכללים באו"ה שבריש הס' אות י' שכתב שהוא מדד ובחן ב' פעמים בהכפות שאוכלין בהם גם כעת גם בהגדול מהכפות שבערך ב' רביעיות לוג וחצי יש ששים ע"כ על שיעור קוואר"ט א' יוכל כל אדם לסמוך כי בזמן הפרמ"ג הי' הכפות יותר גדולים משלנו עיי"ש שוב ראיתי בס' גילוי דעת בסוף הס' (אחר לוח התיקון) ובס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה שם שכ' שניהם שמדדו בזה ומצאו כדי מדתם דכפות שלנו שהם דקים וקטנים ממה שהי' בימים הקדמונים שהכפות שבזמה"ז נראה להדיא שבשיעור ליטע"ר א' יש ששים נגד כף של עץ בינינו שבגלילותינו וכנגד כף של בלע"ך דק סגי ברבע ליטע"ר וחצי וכנגד כף של באקפין סגי בחצי ליטע"ר והיינו מקום העגול ששואבין בו לבד אבל נגד כל הכף צריך יותר עיי"ש:
יא ממנו. עבאה"ט מ"ש מהכנה"ג מהרדב"ז דהא דמשערין בכל הכף דוקא בודאי איסור אבל בספק יש להקל דא"צ ס' רק נגד הפליטה ועי' במ"ז סק"א ובערך השלחן הספרדי להלן סי' צ"ח אות כ"א (בד"ה וראיתי) שהשיגו על הרדב"ז והכנה"ג בזה והעלו לדינא דאף בכף שבלע ספק איסור משערין בכולו עיי"ש ועי' ביד יהודה בהשמטות שבסוף הלכ' תערובות סי' צ"ח סעי' ד' מ"ש ג"כ להשיג ע"ד הבאה"ט מהכהנ"ג בזה וסיים דאפי' יש עוד ספק אין לסמוך ע"ד הכנה"ג בזה דאין לצרף סברה זו לשום ספק עיי"ש: ומ"ש הבאה"ט לענין אם ידעינן כמה בלע וכו' עי' בספר שערי שמחה שער ב' סי' ט"ז מה שהאריך בדין זה והוכיח מדברי הפוסקים דבכ"מ לא אמרינן אין המדומע וכו' רק דאמרינן כמו דבולע מהאיסור כמו כן בולע מההיתר וכשפולט אח"כ פולט גם מההיתר ומסייע ההיתר הנפלט לבטל אבל זה לא אמרינן דאם תחב כף במאכל של חלב והי' בו ב' חלקים מים וחלק א' חלב ותחבו אח"כ לתוך מאכל של בשר דא"צ ס' רק עד שליש מהכף דנימא דהגם דבכל הכף נבלע מהתבשיל הראשון מ"מ נבלע רק שליש מהחלב ושני חלקים הי' מים דז"א דאע"פ דלא נבלע בהכף ממשות החלב רק שליש הכף מ"מ יוכל להיות דלאחר שהי' הכף שבע מלבלוע בלע רק טעם החלב גרידא ולא ממשו וטעם החלב בלא ממשו יכול לבלוע תמיד גם כשהוא שבע מלבלוע ויכול להיות שנכנס הטעם של החלב מכל החלב שהי' בתבשיל ודי לן אם אין משערין רק נגד הכף ורק כיון שהי' ב' חלקים מים וחלק א' חלב אמרינן דכמו שבלע חלב בלע ג"כ מים וכשנפלטים המים מצטרפים לבטל וא"צ רק נ"ח זיתים לבטל הכף אבל לומר כ"כ אין המדומע וכו' שא"צ לשער רק נגד שליש הכף זה לא אמרינן וסיים בצ"ע גדול עיי"ש איברא כי הגאון המחבר שם בעצמו סיים דלפ"ד הט"ז לעיל סי' צ"ב ס"ק כ"ד ובמ"ז שם מבואר דמשערין רק כפי חשבון החלב וא"צ לשער רק נגד שליש הכף עיי"ש וכ"כ הפרמ"ג באו"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ב' בפשיטות לדינא שצריך המורה לחקור בבא לפניו עובדא כזו כמה הי' חלב בתבשיל ע"ד משל קדירה חולבות של ירקות ומעט חמאה בתוכה ותחבו כף לשם ומשם לבשר א"צ לשער כ"א לפי חשבון ערך המדומע מהחמאה שבתוך התבשיל וכמ"ש הט"ז בסי' צ"ב ס"ק כ"ד עיי"ש וכ"כ בשיורי ברכה אות א' ובערך השלחן הספרדי אות ב' וביד יהודה בפיה"ק סק"ג ובגליון מהרש"א ובחכמת אדם כלל מ"ו סעי' ז' לדינא עיי"ש:
ועיי"ש עוד בחכמת אדם שכ' דכל זה בתבשיל של חלב או בתבשיל שנתנו בתוכו שומן לפטמו כנהוג אבל בתחב כף לקדירה של בשר ורוטב ואח"כ לחלב צריך לשער כנגד כל הכף דהרוטב נחשב הכל כמו בשר עצמו דהוי שם בשר על כל המים שברוטב כמ"ש המרדכי עיי"ש ועי' מזה בשו"ת שואל ומשיב רביעאה חלק ב' סי' קמ"ה ועי' בשו"ת הואיל משה (מהגאון בעל תשו' דבר משה ז"ל) סי' י"ז שהביא ג"כ מנהג המורים דברוטב אין משערין לפי המדומע וחושבין שגם המים הוא בשר ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בתשו' הרב מו"ה יהודה ליבש ז"ל מפאלטשען סי' י"ד שהרחיב הדיבור בזה והביא בשם הגאון מהרש"ק מבראד לחלק בין אם הרוטב עב בין אם הוא צלול דאם הרוטב הוא עב דינו כבשר וכמ"ש בט"ז לעיל סי' פ"ט בשם הגה"מ דמרק של בשר דינו כבשר ממש ועיי"ש במ"ש בזה באורך:
ועיין בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה שם סק"ב שכתב דלפמ"ש בתשו' פני ארי' סי' מ"ח מבואר דבתחב כף לתבשיל שיש בו שומן דיינינן כאלו תחב לשומן ממש כיון שהשומן צף למעלה על התבשיל הרי נגע הכף בגוף השומן שלמעלה על התבשיל אבל לדעת הפרמ"ג נראה שאין לחוש לזה אלא דגם בהי' השומן צף על הרוטב מלמעלה א"צ לשער רק כפי ערך המדומע עיי"ש ועי' בהגהות חכמת שלמה ריש סי' זה שעמד בזה וכתב וז"ל נשאלתי למה המנהג לשער בכף בשר בכלי חולבות בשני קוואר"ט וחצי וכמ"ש הפרמ"ג והרי בהקדירה יש שם בשר ורוטב וכיון שאין בהקדירה שתחבו בו הכף מתחלה בשר לבד רק בצירוף מים וא"כ נשער רק בשיעור המדומע הנה כבר עלה ברעיוני זה זמן זמנים טובא אך אעפ"כ אני מחמיר בזה מתרי טעמים חדא דאפשר שהכף נוגע בהבשר עצמו ונבלע ממנו בכולו ועוד לפעמים כשהקדירה נח מהרתיחה עומד השומן למעלה על הרוטב כפי אשר יעיד החוש ואז כשתוחב בו הכף בולע מכולו שומן דהמים נשאר למטה והשומן לבדו צף למעלה כדרך השומן מיהו הכל לפי הענין אם הקדירה חולבות אינו ב"י דאז הוי דרך חומרא לאכול המאכל במין הכלי שהוא ב"י בזה אני מקיל בכף לשער כפי ערך המדומע כיון דבלא"ה הוי רק חומרא בעלמא כן אני נוהג להלכה ולמעשה ודו"ק עכ"ל וכדברים אלו כתב ג"כ בספרו טוטו"ד תליתאי סי' קפ"ג ובסוף דבריו סיים דבהי' הרוטב של בשר עוף ואח"כ נתחב לחלב כיון דהוי ספיקא דרבנן יש לסמוך על זה לשער לפי ערך המדומע אבל בבשר בהמה כיון דהוי ספיקא דאורייתא צריך לשער נגד כל הכף אכן גם בבשר בהמה אם יש עוד איזה ספק יש להקל לשער רק כפי ערך המדומע עיי"ש והנה מדבריו נראה דלא החמיר רק בכף של בשר כיון ששייך הב' טעמים הנ"ל שהכף נוגע בהבשר עצמו וגם השומן צף למעלה אבל בכף של חלב שנתחב לקדירה של בשר גם הוא מודה דא"צ לשער רק כנגד המדומע לפי ערך אמנם היודע ובקי יבין דלאו דוקא בכף של בשר שייך חשש זה דגם בכף של חלב ששמשו בו בתבשיל של חלב אף שלא שייך הטעם הא' אבל הטעם הב' בודאי שייך בו כי יש לחוש לפעמים שהקום והשמנונית של החלב הוא צף ועומד למעלה על התבשיל וכן אם התבשיל עם גבינה שייך גם הטעם הא' שהכף נגע בגבינה עצמה והכל לפי ראות עיני המורה ועי' בשו"ת בית יצחק ומהגאון מלבוב ני') חלק א' מיו"ד סי' קכ"א והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ב (ס"ק ס"ד וס"ק קי"ט):
ועיין עוד בחכמת אדם שם שכתב דלאו דוקא בכף של בשר לחלב או להיפך שצריך לשער כפי המדומע אלא דגם בכף שתחבו לקדירה שמבשלין בשר נבילה ותחבו אח"כ לקדירה של בשר כשר יש להקל בהפ"מ דלא נעשה כל הבלוע שבכף נבילה וא"צ לשער רק לפי ערך המדוע משיעור בשר נבילה שנבלע בהכף עיי"ש אמנם יעוין במ"ז לעיל סי' צ"ב ס"ק כ"ד ובחוו"ד בסי' צ"ב שם שכתב דבשאר איסורין אין להקל כלל לשער כפי ערך המדומע כיון דקיי"ל בשאר איסורין חנ"נ עיי"ש וכ"כ בלב"ש בחידושי דינים סעי' י"ז ובביאורו שם ס"ק קמ"ג וקמ"ד לדינא אך כתב שם ובביאורו ס"ק קמ"ה וקמ"ו דמ"מ אם יש עוד איזה צד קולא בלא"ה לצרף לסניף כגון שנשפך וכיוצא יש לצרף דעה זו דגם בשאר איסורין לא נעשה כל הבלוע נבילה וא"צ לשער רק לפי ערך המדומע עיי"ש והבאתי דבריו לעיל סי' צ"ג (ס"ק י"ב):
ועיי"ש עוד בס' מנחת שי שכתב עוד שאלה בענין זה שעמדו על הכירה שתי קדירות עם בשר ורוטב א' גדולה בת קיואר"ט ומחצה (היינו עפ"ד הפרמ"ג דבהוואר"ט ומחצה יש ששים נגד הכף) וא' בת שלש רביעית קווארט ולקחה האשה כף שעירבה בו תחלה תבשיל של מים וחלב ותחבה אותו לתוך הב' קדירות של בשר ורוטב הנ"ל וכתב דאם תחבה תחלה לקדירה הקטנה של ג' רביעית ואח"כ להגדולה מותרין שניהם כיון דאין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ואותו הכף לא בלע אלא מחצה חלב א"כ הרי יש ששים אף בהקדירה הקטנה נגד בלוע של חלב שבו דהא א"צ לשער רק כנגד חצי כף והקדירה הגדולה פשיטא דמותרת דהא יש בה ששים אף נגד כל הכף אבל אם תחב הכף תחלה לקדירה הגדולה ואח"כ לקטנה אסורה הקטנה דהא הכף נ"נ כולה בתחיבה הראשונה וליכא ששים בהקטנה נגדו ואם ספק לאיזה מהם תחבה תחלה לא מיבעיא אם אחת מהם הי' של בשר עוף בודאי מותרין שניהם דספיקא דרבנן לקולא אלא אפי' אם הי' שניהם של בשר בהמה ג"כ יש להתיר ב' הקדירות דגם בכה"ג הוי ספיקא דרבנן ולקולא דהא אין כאן גוף הבשר רק שהבלוע של בשר נכנס בתוך הבלוע ונ"נ והבלוע הוא מין במינו עם הקדירה הב' ובמין במינו הוי מה"ת ברובא וכמ"ש במ"ז לעיל סי' צ"ב סק"א ובסי'. זה סק"ג עיי"ש:
יב ממנו בקדירה. עפת"ש מ"ש מהנו"ב דלא אמרינן מלתא דלא רמיא וכו' ומ"ש הפת"ש הנה בש"ך אין זכרון מזה כלל וכ' דאפשר דנפל ט"ס בנו"ב וצ"ל סוף סי' ל"ד עי' בס' מגדים חדשים אות ב' שהתפלא עליו דהא הנו"ב כתב להדיא ששואלין עד היכן תחב הכף ולא אמרינן שבשעה שנתחב לא ידע שזה בשר וזה חלב וע"ז הביא ראיה מדברי הש"ך הרי בהדיא דקאי על דברי הש"ך דמיירי מתחיבת כף שנזכר בתחלת הסי' אבל האמת שהפת"ש שגג והנו"ב דבריו ברור מללו שיש ראיה מדברי הש"ך ריש סי' זה שכ' בשם המהרש"ל דאם אין ברור לו עד כמה תחב וכו' ומבואר מדבריו דאם אמר ברור לי עד כמה תחב מהני ולא אמרינן מלתא דלא רמיא וכו' ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' מזה בהגהות יד אברהם ועי' בדעת קדושים סי' נ"ח סק"ה שכ' בפשיטות דחוששין בתחיבת הכף משום מלתא דלא רמיא וכו' עיי"ש ועי' בהגהות חשק שלמה על הש"ס (דפוס ווילנא) בריש מס' חולין ובנימוקי הגרי"ב שם ועי' בס' דלתי חשובה סק"ב מ"ש ע"ד בזה ומ"ש הפת"ש מהפרמ"ג בהנהגות הנשאל דאם לא ניכר עד היכן תחוב יש לפקפק אם מהני אמירת ברור לי עי' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל שם מ"ש בזה ועי' בשו"ת בית ישראל סי' מ"ג מ"ש בדברי הפרמ"ג בזה וכתב דלפמ"ש הפרמ"ג בעצמו להלן סי' צ"ו במ"ז סק"ה בשם מהרש"ל מבואר מדבריו דיש חילוק בין סכין לכף שבסכין דרכו לחתוך ולהוליך ולהביא כמה פעמים ע"כ לא מהני ברי לי עד כמה חתך משא"כ בכף שתחב רק פעם א' בקדירה במקרה אם אומר שברור לו עד כמה תחב מהני גם אם לא ניכר על הכף עד כמה תחב עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת עמודי אש בקונט' דיני או"ה סי' י"ג אות י"ט מ"ש בזה באריכות ועי' בשו"ת חסד לאברהם קמא חיו"ד סי' ל"ז שנשאל באשה שנערה קדירה של חלב בכף של בשר ואמרה שבבוקר שאבה הזוהמא מקדירה של בשר בכף זה ולא תחבה רק מקצתו בקדירה באופן שיש ס' בקדירה של חלב נגד זה המקצת הכף ודעת השואל לאסור עפ"ד הפרמ"ג בהנהגות הנשאל שם דזה הוי מלתא דלא רמיא עלי' דאינש ולא מהני אמירתה רק כשניכר ויש רושם עד היכן נתתב וזה לא שייך בנ"ד כיון דבשעה שתחבה לקדירה של חלב לא ידעה שהכף הוא של בשר לראות אם יש רושם ניכר ושוב אינה נאמנת לומר שלא תחבה רק במקצתו ובעינן ששים כנגד כולו ועיי"ש במה שהאריך לחלק בענין מלתא דלא רמיא וכו' והעלה דאין להחמיר בענין זה כי מבואר מדברי היש"ש דבתחיבת כף לא חשיב טרדא כלל ומהימן לומר שיודע עד כמה תחב ומה גם בנ"ד שלא היה זמן רחוק מן תחיבה הראשונה לשני' שבבוקר שאבה הזוהמא בהכף מקדירה של בשר ובחצות היום תחבתהו בקדירה של חלב ובזמן קצר כתב הט"ז סי' ק"צ דשפיר רמי אנפשי' ומדכיר ומה גם שדרך לשאוב הזוהמא רק בחצי כף ע"כ אין להחמיר עיי"ש באריכות (ומה שהתפלא שם על הפרמ"ג שנעלם ממנו דברי היש"ש בזה המה עליו אאמו"ר הגאה"ק זצלל"ה בגליון החסד לאברהם שלו בכתי"ק שלא זכר במח"כ דברי המ"ז סי' צ"ו סק"ד שהביא דברי היש"ש בזה והבין בו פירוש אחר) ועיין בשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ג' סי' קל"א שנשאל ג"כ בעובדא כזו שתחבו כף של בשר אינו ב"י ברוטב אבל לא תחבו רק מקצתו ואח"כ ניערו בו מאכל עם חלב רותח ולא הי' בו רק א' קוואר"ט ואנן נוהגין לשער ב' קוואר"ט או לכה"פ א' קוואר"ט וחצי והכשיר המורה המאכל מטעם דכיון דלא ניערו מתחלה הרוטב רק במקצת הכף א"כ לא הי' ב"י רק מקצת הכף ונגד המקצת מן הכף שהוא ב"י בודאי יש גם בקוואר"ט א' ששים וחכם א' עירער עליו מטעם שכ' הפרמ"ג בהנהגות או"ה דיש לחוש שמא תחב כל הכף ומלתא דלא רמיא הוא דהא כאן אי אפשר לסמוך על הרושם שנשאר בכף מתחיבה הראשונה דכיון שתחבו אח"כ לקדירה של חלב שוב אינו ניכר הרוטב והאריך בזה וסיים בסיף דמ"מ אין לערער על המורה דמסתבר דבריו ושפיר הורה דבודאי הי' ששים בהתבשיל של חלב נגד מה שהיה ב"י מהכף מהתחיבה בהרוטב עיי"ש ועי' בס' דלתי תשובה סק"ט שהביאו וסיים דהמעיין בשו"מ בתשו' ההוא יראה שכל דבריו הוא רק משום שרצה להפוך בזכותו של הרב השואל להצילו מהעוררין עליו בזה אבל באמת לדינא צע"ג בהוראה זו עיי"ש:
ועיין ביד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק סק"א ובפיה"ק סק"ד שכתב דכל זה הוא בסתמא שלא אמר אמתלא מדוע הוא יכול לעמוד על עצמו לאמור שלא תחב יותר משום שלא הי' צריך לתחוב רק מעט לשאוב הזוהמא או לתחוב איזה דבר לתוך הקדירה שלא הי' צריך להשתמש בכל הכף אלא במקצתו למעלה ואין הדרך כלל לתחוב יותר שפיר מהני אם אמר ברי לי עד כמה תחוב עיי"ש ועי' בשו"ת אורי וישעי מהד"ק סי' כ"ז וכ"ח ובשו"ת דברי נחמי' סי' י"א ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק א' ביו"ד סי' י"ג מה שהאריך בזה והעלה ג"כ דהכל תלוי לפי הענין וראות עיני הדיין אם נותן אל לבו לכוון עיי"ש:
ועיין ברא"פ סי' ל"ו סוף ס"ק רכ"ז ומבואר מדבריו דכל זה בלא הי' שם רק אחד אבל אם שנים אומרים עד כמה תחב לא אמרינן מלתא דלא רמיא וכו' דבשנים אפי' טרידו בעבודתם מהימנים כשאומרים ברי עיי"ש ועיין בשו"ת חסד לאברהם שם שהביאו והתפלא על דבריו והביא ראי' דגם בב' שייך מלתא דלא רמיא וכו' עיי"ש אמנם יעוין בס' דעת תורה סי' י"ת ס"ק ט"ו מ"ש לדחות דברי החסד לאברהם ומחזיק בדברי הרא"פ להקל בזה ועיי"ש עוד בסי' נ"ח סוף סק"כ מזה:
ועיין בשו"ת שאילת שלים קמא סי' ס"ט באמצע התשו' שכ' בדבר שאנו סומכין על הנשים בתחיבת כף חלב דבשר או זיבת חלב תחת קדירה של בשר ולהיפך וכדומה ולא מצרכינן לה להביא עדים על הנדתה וסמכינן על דברי' ולא חיישינן שתסמוך להקל בספיקא כמו דקיי"ל בכ"מ דאין אשה נאמנת בספק איסור אלא דבע"כ הוא משים דכיון דלא אתחזק איסורא ואדרבה הקדירה היא בחזקת היתר ואף שאירע בה ריעותא כעת סמכינן על החזקה ולא חיישינן למידי עיי"ש ועי' מזה בשו"ת בית יהודה (להמהר"י עייאש ז"ל) חיו"ד סי' מ"א שנשאל בכף חולבות ב"י שניערו בה קדירה של בשר ולפי מה שהאשה הבעה"ב הראתה עד איזה מקום מהקדירה הי' התבשיל שיערו שהי' ס' והשיב דלפמ"ש הרמ"א להלן סי' קכ"ז דבספק איסור שיש בו צדדים להקל אין אשה נאמנת לפי שדעתה קלה גם כאן אין להאמין להאשה ואף דאיכא אומדנא דמוכח שהיה הרבה תבשיל בהקדיר' עד שהי' ס' נגד הכף כמו שהגידה האשה מ"מ כיון שהוא חשש איסור אין לסמוך על זה ואין להקל עיי"ש ועי' ביד אפרים (בסעי' שאח"ז) שהביאו וכתב דנראה דכל מה שהחמיר הבית יהודה בזה הוא רק משום דמיירי שנודע הדבר מתחיבת הכף ההוא שלא מפי' של האשה בעה"ב הנ"ל דאל"כ פשיטא דנאמנת משום דאם היה ברצונה להקל שלא כדת היתה מעלמת הענין לגמרי אך כ' דנראה דאפי' אם הי' אחרים רואין כשאירע הספק ההוא תמיה לומר שלא להאמין להאשה כי מעשים בכל יום שהאשה הבעה"ב או המשרתת באה להמורה לשאול וסומכין על אמירתה אם אומרת שהי' בענין שהוא מותר ואין מדקדקין כלל אם הוא בענין שיש צדדים להקל או ספק איסור דאורייתא או דרבנן והעלה שכן הלכה וכן מורין בכ"מ דכל שאלה שבא לפנינו בעניני איסור והיתר שסומכין בפשיטות על האשה שאומרת שכך הי' הענין באופן שהוא מותר ואין לחוש כלל לומר שמא כחשה לפנינו מלהגיד האמת ואף היכא שנודע דאתיילד ריעותא ע"י אחר כגון בעובדא זו שאחד אומר שנתחב כף סומכין על דברי האשה שאומרת אח"כ שיודעת שהי' הקדירה מלאה בענין שיש ס' נגד הכף ונאמנת ומתירין על פי' עכת"ד (ועי' בדברינו לעיל סוף סק"ו): (יג) בקדירה. עפת"ש מ"ש מהכו"פ והחוו"ד שצריך לשער גם נגד מה שהוא למעלה מן התבשיל כל שהוא נגד הקדירה דחם מחמת ההבל ועי' בחוו"ד לעיל סי' צ"ב בביאורים סוף ס"ק כ"ו שכ' וז"ל ונראה דה"ה בכף שתחב לתבשיל אף דחם מקצתו חם כולו מ"מ הכף נאסר עד מקים שמגיע הזיעה והיס"ב רק שאינו מפליט ע"י הזיעה לכן א"צ ס' רק נגד מקום שנתחב אבל בלוע שפיר בלע ע"י הזיעה ונאסר עכ"ל אמנם בריש סי' זה בביאורים סק"א וחידושים סק"ב כתב דאף שאין דברי הכו"פ מוכרחים מ"מ לדינא יש להחמיר כדבריו להצריך ששים כנגד כל מה שתחב מהכף בתוך הבל הקדירה אפי' מה שהוא למעלה מן התבשיל עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תרכ"ב מ"ש ע"ד החוו"ד בזה עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהר"ר שלמה כהן ני' מווילנא הנדפס בתוך דברי המטה יונתן שבגליון היו"ד כאן שכ' דגם הכו"פ לא החמיר בזה רק בכף של מתכת אבל בכף של עץ בודאי לא דמי לחתיכה דמחלוקת רש"י ור"י לעיל סי' צ"ב עיי"ש ועי' במ"ז סק"א שקדמו בסברה זו עיי"ש והנה לכאורה הי' נראה להכריע לפמ"ש החוו"ד דמתוך מחלוקת רש"י ור"י מבואר שאין להחמיר רק בהי' בהקדירה דבר לח אכן אם הי' מאכל יבש אין להחמיר וכמ"ש בס' יד אלימלך סי' י"ח בהתשו' מהג' מו"ה ארי' ני' אבד"ק אזרוב דהבל הקדירה לא שייך רק בהי' בהקדירה תבשיל לח ורוטב משא"כ בתבשיל יבש י"ל דלא מקרי הבל עיי"ש לדרכו וכן לענינינו י"ל דגם אם נחמיר כדעת הכו"פ מ"מ עכ"פ די לן אם נחמיר בתבשיל לח שיש הבל משא"כ בתבשיל יבש אמנם הנה בגוף הדין של הכו"פ יעוין בבינת אדם שאר או"ה סי' ס"א שכתב ג"כ כמ"ש הפת"ש מהח"ס דאין לחוש כלל להחמיר בזה והוכיח כן מלשון האו"ה שאינו מפליט מכלי רק מה שבתוך הרוטב אבל ע"י הבל הקדירה אינו מפליט מכלי ועיי"ש בחכמת אדם כלל מ"ו סעי' ו' שכ' כן לדינא דמה שלא תחב בתבשיל גופי' אפי' מה שהוא בתוך חלל הקדירה א"צ לשער נגדו אפי' בכלי מתכות עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב שהעלה שכן עיקר לדינא דאין לחוש כלל לדברי הכו"פ כי ע"י הזיעה אינו מפליט כלל עיי"ש לכן פשוט הוא דאפי' בתבשיל לח אין להחמיר והנה ראיתי בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה סדר שני סוף אות י"ג שכ' דנראה מצד הסברה להכריע דאם לא נשתהה שם הכף בתוך הקדירה ותיכף כשנתחב לתוך הקדירה לקחוהו ממנה יש לסמוך על המקילין אכן אם נשתהה הכף בתוף הקדירה יש לחוש לדעת הכו"פ עיי"ש אולם לפ"ד החכמת אדם והיד יהודה הנ"ל גם על זה אין להשגיח כיון שאין מקום לחומרת הכו"פ כלל וכן נוהגין העולם להקל ואין משערין רק במה שתחב לתוך התבשיל אפי' בתבשיל לח ואפי' בנשתהה הכף בתוך הקדירה: