דרכי תשובה - ד· רבי צבי הירש שפירא
סימן צב
סעיף א:
א כזית. לאו דוקא דה"ה פחות מכזית דהא חצי שיעור אסור מה"ת ורק לענין מלקות יש חילוק. ט"ז סק"א וכנה"ג בהגהות הטור ריש סי' זה. ואפשר יש לומר דנקיט כזית להודיעך דאפי' יהי' כזית דחייב עלי' מדאורייתא אליבי' דכ"ע אפ"ה סמכינן מדינא אטעימת עכו"ם פרי תואר סק"א. ועי' בס' בגדי שש הספרדי אות א' מ"ש בזה:
ועפרמ"ג בפתיחה (בד"ה אמנם) שהביא מהסלת למנחה שכ' לדעת הרמב"ם וסיעתו דבשר שקבלה טעם מחלב או חלב מבשר אף שקבלה טעם ע"י בישול מ"מ אין איסור מה"ת אא"כ יש בהתערובות כזית בכדי אכילת פרס דהיינו חלק ששית מפרס ופחות מזה אין איסור מה"ת וממילא שהוא מותר בהנאה והתפלא עליו בזה דאף דהרמב"ם ס"ל בעלמא כן דטעם כעיקר דרבנן עד שיהי' כזית בכא"פ זה דוקא בשאר איסורין אבל בבב"ח כ"ע מודים דטכ"ע מה"ת אפי' בפחות מכשיעור וטפת חלב שנפלה לחתיכה שבקדירה אם בחתיכ' ס' לוקה על כל כזית מבשר אף שלא הי' אלא מעט חלב עיי"ש ובמ"ז ריש סי' זה: (ב) בשר. עי' בערך לחם (למהריק"ש) שכ' דמלשון הפוסקים דנקטו בשר סתם מוכח דאין חילוק בזה בין בשר בהמה לחי' ועוף דגם בטפת חלב שנפל על בשר, עוף אוסר עד ס' ודלא כהג"א וכ"כ בפר"ח ס"ק י"א ועי' בשיורי ברכה אות א':
ג של חלב רותח. פי' שהחלב מעלה רתיחות שפ"ד סק"ב. וזה דוקא אם בעת נפילה הי' מעלה רתיחה אבל אם נתניהו בעת שלא הי' מעלה רתיחה אף אם אח"כ התחיל להעלות רתיחה צריך ס' מדינא דבע"כ בעינן שלא יהי' הבשר בקדירה שום זמן בלא רתיחה לא בתחלה ולא בסוף דאז מהני מדינא קפילא. פרי תואר סק"ב ועי' ביד יהודה ריש סי' זה (ד) טועם העכו"ם. עי' בערוגות הבושם ריש סי' זה שהקשה דאיך מותר ליתן לעכו"ם לטעום הא בב"ח אסור בהנאה ואסור ליתנו לעכו"ם דהא יש לחוש דלמא יש כאן טעם בב"ח וקא עביד איסורא במה שנותן לטעום ובפרט לפמ"ש הפרמ"ג להלן ריש סי' צ"ח דבטעימה בעינן אכילה ממש כדי להבחין הטעם דחיך אוכל יטעם ותירץ עפ"ד הנו"ב קמא חיו"ד סי' נ' ותשו' ברית אברהם חיו"ד סי' ל"ב דבאמת קשה אהא דצריך כלל טעימת קפילא ולא מוקמינין התבשיל בחזקת היתר לומר שאין בו טעם משום דאיכא לברורי ע"י קפילא א"כ ממילא א"ש דהא באמת מדינא מותר בלא טעימה משום שי"ל חזקת היתר ורק משום דאיכא לברורי נותנין לקפילא ממילא אין שום איסור בהטעימה דאדרבה אם תאמר דאסור ליתנו לקפילא לטעום הו"ל א"א לברור ובלא"ה מותר משום חזקת היתר ובע"כ הא דנותנין לקפילא לטעום היא רק לחומרא וסומכין על החזקה לגבי איסור הנאה דטעימה משום דא"א בלא"ה ולפ"ז העלה דהיכא דליכא להקדירה חזקת היתר אסור ליתן לקפילא עכו"ם לטעום עיי"ש באריכות ועי' בדברינו להלן סי' צ"ח (סק"ד):
ה העכו"ם. עבעה"ט ומ"ש דבעינן קפילא או מסלפ"ת לדידן אין נ"מ בזה כלל. שפ"ד סק"א. (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ח ס"ק ט' וס"ק ט"ו): (ו) שתפלוט חלב שבלעה. עי' ביד יהודה ריש סי' זה שהעלה דדוקא מה שבלע מהרתיחה אינו חוזר ופולטו קודם שתנוח מהרתיחה אבל מה שבלע מבחוץ שפיר פולט גם בעת שמעלה רתיחה ועיי"ש הנ"מ שיש בזה לדינא: (ז) אע"פ שטעמו וכו'. עבאה"ט מ"ש הטעם דחיישינן שהחלב עצמו שנבלע בבשר וכו' יצא ונתערב בחלב וכו' ועי' בפלתי סק"א שהקשה כיון דקדם וסילקו ואי אפשר להפליט יהי' מותר אפי' החתיכה אם יטעום הקפילא ויאמר שאין בו טעם חלב דהא ליכא למימר דבלעה ופלטה ונעשה החתיכה נבילה ואין העכו"ם מרגיש עתה טעם החלב דהא קדם וסלקו דליכא חשש פליטה עיי"ש ועי' במ"ז סק"א מ"ש לתרץ קושית הפלתי בזה ועי' בס' שערי תורה חלק ג' כלל כ' פרט ו' אות כ"ב וכ"ג וכ"ד שהאריך בפלפול בענין זה ועיי"ש במ"ש לתרץ קושית הכו"פ בזה:
ח אא"כ יש בו ס'. ע' בכנה"ג בהגהות הטור אות ב' שכתב דמ"מ סגי בפעם א' ס' וא"צ ב' פעמים ששים עיי"ש ועפר"ח סק"ב שהקשה לפי דברי הש"ך דאיך מקילין דסגי בפעם א' ששים דאכתי ניחוש דלמא בלע ופלט כמה פעמים ובכל פעם נעשה החלב נבילה ולצטרך כמה פעמים ס' ועוד דעכ"פ לצטרך ס"א דלא הוי לך לשעורי אלא החלב המותר והרי מעורב בתוך החלב גם הכזית חלב שנעשה נבילה ועיי"ש מ"ש לתרץ בזה ועי' בכו"פ ובמ"ז סק"א ובחוו"ד מ"ש בישוב קושיא זו ועי' בפרי תואר סק"ד שכ' דאם חזרו והרתיחו הקדירה אחר שנצטנן בעוד הכזית בשר בתוכה ונחה הקדירה פעם ב' מהרתיחה אפי' במין במינו בעינן ב' פעמים ס' כנגד הכזית הא' אם לא נודע בינתיים עיי"ש ועי' בשפ"ד להלן סי' צ"ד סק"ד שכ' דכ"ז לדעת המחבר אבל לדעת הרמ"א להלן סי' צ"ח אף בנפל הבשר ב' פעמים א"צ רק פעם א' ס' עיי"ש ועי' ביד יהודה כאן בפיה"א סק"ב ובפיה"ק סק"ה שהאריך בענין זה והעלה שכן עיקר לדינא דאף אם לקח הבשר מהחלב וחזר ונפל אף שלא נודע בינתיים סגי בפעם א' ס' לדידן אך כ' דכ"ז הוא בבשר שנפל ב"פ וכאמור אבל אם נפל חלב לבשר ונתבטל רק שהחלב נ"נ וחזר אותה החלב שנ"נ ונפל שנית לבשר ההוא ולא נודע בינתיים צריך ב' פעמים ס' כנגד אותה החלב ע"ש. ומ"ש הבאה"ט דצריך שיהי' בהחלב ס' כנגד כל החתיכה דלא ידעינן כמה נפיק מינה עי' בכנה"ג שם אות ג' שכ' דאף אם נפל הבשר להחלב כשהי' החלב רותח דהוי כחליטה אפ"ה צריך ס' כנגד כל הבשר ולא סגי לשער נגד טעם הבשר עיי"ש:
ט ובעינן ס' ר"ל נגד כל החתיכה והיינו אף שלא נפלה כל החתיכה לתוך החלב שלא נכנס בחלב ובקדירה רק חלק קטן מהחתיכה דאם נשער רק מה שנכנס ממנה בחלב יהי' בהחלב ס' נגדו לא מהני ולעולם בעינן ס' נגד כל החתיכה ואפי' במה שהוא חוץ לקדירה דע"י הרוטב הוא פולט מכל החתיכה אפי' ממה שהוא חוץ לקדירה. בינת אדם שער או"ה סי' ס"א מהאו"ה: סעיף ב:
י נפל חלב. עבאה"ט ופת"ש ועי' במנחת כהן חלק ב' מס' התערובות סוף פרק ה' שכתב וז"ל והנה צ"ע אם נפל טפת שומן של איסור או חלב וכיוצא ע"ג חתיכה שבקדירה שהוא חוץ לרוטב ויש בה ס' נגד האיסור אם צריכה אותה חתיכה נטילת מקום כל שלא ניער ולא כיסה הקדירה וכו' ונ"ל שצריך ג"כ ליטול כדי נטילת מקום מן החתיכה שנפל האיסור עלי' וכו' ולכן צריך ששים ונטילת מקום וכו' עכ"ל ועי' בחיו"ד בדינים היוצאים אות ב' ואות ד' וה' ואות ט' שכתב כמה חלוקי דינים בעלין זה היכא דאיסור גוש נפל על חתיכה שכולה חוץ לרוטב בין בבב"ח ובין בשאר איסורין בעינן ס' בכל הקדירה נגד האיסור והחתיכה שנפל עלי' האיסור א"צ רק כדי נטילה ואם ניער בסוף אז יש חילוק בין בב"ח לשאר איסורין דבבב"ח בעינן ששים נגד כל החתיכה ואותה החתיכה כולה אסירה דהנטילה הוי כאיסור דבק ובשאר איסורין לא בעינן ס' רק כנגד הכדי נטילה ואותה החתיכה ג"כ אינו אסור רק כדי נטילה. וכ"ז הוא בנפל על חתיכה שכולה חוץ לרוטב וכאמור. אבל אם נפל גבינה שהוא דבר גוש על חתיכה שמקצתה ברוטב בעינן ס' בכל הקדירה נגד הגבינה ואותה החתיכה אין אסור רק כדי נטילה ואי ליכא ס' בכל הקדירה נגד הגבינה הכל אסור דאנן אין בקיאין בין כחוש לשמן. ואם ניער הקדירה אח"כ בעינן בקדירה ס' נגד החתיכה ואותה החתיכה אסורה דהנטילה הוי איסור דבוק בבב"ח. אך כל זה דוקא אם יש שיעור כדי נטילה בהחלק שחוץ לרוטב. אבל אם הרוטב נוגע בתוך הכדי נטילה של החתיכה אף שלא ניער הקדירה כלל בעינן ס' בקדירה נגד כל החתיכה דהרוטב מוליך הטעם מהכדי נטילה לחלק התחתון ונאסר וחוזר ואוסר השאר ואותה חתיכה אסורה דבב"ח הוי איסור דבוק. ואם נגעו חתיכות אחרות חוץ לרוטב בהחתיכה שנפל עלי' האיסור אם נגעו בהכדי נטילה הסמוך לנפילת האיסור נאסרים גם הם בכ"נ וצריכין ליטול מכל חתיכה כדי נטילה ואם נגעו למטה מהכדי נטילה של אותה חתיכה אם אותה החתיכה הוא בשר כחוש אין נאסרין כלל ויש לסמוך אבקיאותינו שאינו שמן דבבלוע בקיאין אנו בין כחוש לשמן ולענין לאסור אחרות אוקמי' אדינא וחשבינן החלב לכחוש ואמרינן דלא נתפשט החלב כלל רק עד כ"נ. אך כל זה כשהבשר כחוש וכאמור. אבל אם הבשר הוא שמן יש להחמיר בכ"ז דאז נעשה הכ"נ מהבשר גוף האיסור וטעם בשר של הכ"נ אוסר אף בלא החלב ע"כ בעינן ס' בכל הקדירה אף נגד כל החתיכה כיון דהנטילה הוי איסור דבוק בבב"ח כנ"ל ואף שיש, ס' כנזכר צריך ליטול גם כ"נ מהחתיכות שנגעו חוץ להרוטב בהכ"נ כמו בכל צלי דבעינן ס' בכל החתיכות בצירוף נגד האיסור וגם נט לה ואי ליכא ס' בין הכל נגד החתיכה אזי נאסרו כולם ג"כ מטעם הנ"ל דכיון דכ"נ נ"נ אזי הוי איסור דבוק וטעם של הבשר אוסר אף בלא החלב אכן בהפ"מ יש להקל דהכ"נ לא הוי איסור מחמת עצמו כיון דהוא בישול בלא רוטב ולא הוי דרך בישול עיי"ש ועי' בס' ישועות חיים סק"ד שכ' דאף שדעת רוב הפוסקים דצלי הוי בכלל בישול (ע' בדברינו לעיל סי' פ"ז ס"ק י"ג) מ"מ יש לסמוך ע"ד החוו"ד בזה ולהקל במקום הפ"מ במקצתה תוך הרוטב שלא לאסור שאר הקדירה אם יש בה ס' נגד החלב ולא ניער אח"כ דבהפ"מ יש לסמוך ע"ד הש"ך שכ' דהעיקר לדינא כהר"י דאם נפל חלב על חתיכה שמקצתה ברוטב כל הקדירה מצטרף לבטל החלב ואף אותה חתיכה מותרת לדעתו א"כ די לפנינו אם נחמיר לאסור אותה חתיכה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט ובפיה"ק ס"ק י"ג מה שהרבה להשיב ע"ד החוו"ד הנזכר במה שהחליט דגם בב"ח הוי איסור מחמת עצמו לצאת בלא רוטב וכן במ"ש דהנטילה שנ"נ הוי איסור דבוק בב"ח וכן במ"ש דאם נפל גבינה על חתיכה שמקצתה ברוטב אי ליכא ס' בקדירה נגד הגבינה הכל אסור דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן כנ"ל דהעיקר הוא כהסכמת גדולי קדמונינו ז"ל וגדולי האחרונים אשר כל בית ישראל נשען עליהם דגם בב"ח לא הוי איסור מחמת עצמו לענין לצאת בלא רוטב וכן יש להקל דבבלוע בקיאין אנו בין כחוש לשמן אף אם האיסור עצמו נוגע לחתיכה הראשונה עכ"פ בצלי וכן אין אומרים בנטילה חנ"נ דהוי איסור דבוק אף בב"ח וכתב עוד דלהלן סי' ק"ה יתבאר דבצלי אף באיסור שמן אין מצטרפין שאר החתיכות שאינן נוגעין להאיסור לבטל האיסור אלא אף אם יש ס' בכל החתיכות נגד האיסור עכ"פ חתיכה זו הנוגעת באיסור אסורה רק דבאיסור שמן יש חומרא דאם אין ס' אף בצירוף כל החתיכות גם שאר החתיכות נאסרו ובאיסור כחוש שאר החתיכות מותרות וסיים שכל זה עיקר להלכה עיי"ש ולדבריו ממילא נשתנו הדינים במש"ל מהחוו"ד בדין א' ובדין ב' דבניער בסוף בעינן בבב"ח ששים נגד כל החתיכה ואותה החתיכה כולה אסורה וכן במ"ש בסוף דין ג' דאותה החתיכה כולה אסורה לפי דעת היד יהודה יש להקל בכ"ז דגם בבב"ח לא בעינן ס' כנגד הכ"נ ואותה החתיכה ג"כ אין אסור רק כ"נ כמו בשאר איסורין כיון דגם בבב"ח לא אמרינן דהכ"נ הוי איסור דבוק וכן במ"ש החוו"ד בדין ב' דאי ליכא ס' בכל הקדירה נגד הגבינה הכל אסור אף בכחוש לפ"ד היד יהודה גם בזה יש להקל דבכה"ג גם אנו בקיאין בין כחוש לשמן, וכן במ"ש החוו"ד באות ד' דהכ"נ מהבשר נעשה גוף האיסור וטעם הבשר דכ"נ אוסר אף בלא החלב וכו' גם בזה יש להקל לפ"ד היד יהודה דגם בב"ח לא הוי איסור מחמת עצמו לצאת בלא רוטב כנ"ל ממיל' דה"ה גם בזה אין להחמי' וכאמור (וע"ל ס"ק מ"ד ולהלן סי' ק"ה ס"ק קכ"ז): (יא) טועמין החתיכה. עבאה"ט מ"ש לענין חלב אי מקרי איסור שמן ועי' בחוו"ד בביאורים סק"ה שכתב דהוי ספיקא דדינא וע"כ כ' בדינים היוצאים אות ח' דאם נפל חלב לתוך הרוטב מצטרפין אף אותן חתיכות שמקצתן חוץ לרוטב לס' ואותן שכולן חוץ לרוטב אין מצטרפין לס' ואי ליכא ס' בין הכל אף הן נאסרין מטעם דשמא הוא שמן ואם כשנצרף אותן יהי' ס' ובלא צירופן אין ס' אז העליונות שחוץ לרוטב מותרין ממ"נ דאפי' בשמן מצטרפין כל החתיכות בצלי ואותן שבתוך הרוטב אסורין משום ספק כחוש דאז אין העליונות מצטרפות ואם ניער אח"כ כולן נאסרות עכ"ל אמנם לפמש"ל מהיד יהודה דבצלי אף באיסור שמן אין מצטרפין שאר החתיכות שאינן נוגעין להאיסור לבטל האיסור כנ"ל ממילא דאם בלא צירוף החתיכות שחוץ לקדירה אין ס' אין להתיר דהא אין כאן ממ"נ ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק ק"ג) מ"ש בדין זה אי חלב הוי איסור שמן ולענין נסיובא דחלבא אם דינו כחלב ממש לענין זה:
יב החתיכה. עבאה"ט מ"ש דלר"י אם מקצתה ברוטב הוי ככולו תוך הרוטב ועי' בס' מנחת פתים שכ' דלדעת החוו"ד לעיל סי' צ"א סק"ה מיירו דוקא באם החתיכה חמה אבל אם החתיכה שלמעלה מהרוטב היא צונן אין מקום כלל לאסור אפי' החתיכה דאע"ג דמה שהוא למטה בתוך הרוטב הוא חם ותתאה גבר מ"מ כל שלא נעשה החלק שלמעלה חם אין חלק התחתון שבתוך הרוטב בולע מהטפת חלב שנפל על חלק העליון עיי"ש דרכי:
יג בעינן ששים. עי' בשו"ת חינוך ב"י סי' ל"ז שנשאל בסכין חולבית ב"י שנתחב לחתיכת בשר רותח שבקדירה והעלה החתיכה מן הקדירה ונתנו בקדירה אחרת ונגד חתיכת הסכין שנתחב הי' ס' בקדירה הראשונה אבל כנגד כל החתיכה שנתחבה על הסכין לא הי' בקדירה הראשונה ששים ולא בשני ששים והעלה להתיר הקדירה הראשונה אע"פ דלכאורה תלוי בפלוגתת רש"י ור"י דלרש"י לפמ"ש הט"ז שחלק התחתון נאסר ואוסר וכאן בשעת ההוצאה הוי הסכין כטפה שנפלה על החתיכה שמקצתה ברוטב שיאסר השאר שבקדירה אבל מ"מ יש להתיר דהסכין לא הוי איסור המפעפע ואינו אוסר אלא עד כדי נטילה וכ"ש שלא יאסר השאר. ולענין הקדירה השני' אם היתה חמה או אם אחר נתינת הבשר חזר ונתנוה אצל האש אם הי' בה ס' נגד הכדי נטילה במקום תחיבת הסכין מותרת ואם לאו אסורה והסכין פשיטא שאסור עכ"ד ועי' ביד אפרים להלן סעי' ז' שהביאו ומתמה עציו במה שהתיר הקדירה הראשונה מטעם דהסכין לא הוי איסור המפעפע דהא להלן סי' צ"ד מבואר להיפך וסיים דמ"מ נראה דאם לא בלע הסכין ב"י דבר המפעפע יש להקל אבל אם הוא ב"י ממה שבלע דבר המפעפע אין להקל כ"א במקום הפסד עיי"ש: (יד) ששים. עבאה"ט מ"ש בפלוגתת הט"ז והש"ך אי קיי"ל לדינא כרש"י או כר"י ועי' במ"ז סק"ב שכתב בשם רב א' וז"ל ולדידן אין נ"מ בין מחלוקת רש"י ור"י במקצתה חוץ לרוטב דביורה רותחת מבלע בלע מפלט לא פלט ונ"נ ואח"כ כשנח מרתיחתו אוסר השאר ואין אנו בקיאין בין יורה רותחת או לאו עכ"ל ועי' בספר יד אלימלך סי' י' מ"ש. בזה:
ומ"ש הבאה"ט מהט"ז דאף לרש"י אם מקצתה ברוטב אוסרת זו החתיכה השאר דנאסר חלק התחתון מחלק העליון וכו' אף שיש ס' נגד מקצת החתיכה שחוץ לרוטב עי' בנקה"כ מ"ש ע"ד הט"ז בזה וע' במ"ז סק"ב שכ' דמ"מ כשכל החתיכה הוא תוך הרוטב רק שפני' מגולים ונפל הטפה על פני' גם הט"ז מודה דאין להחמיר אמנם בעיקר דינו של הט"ז עי' בשפ"ד סק"ד וס"ק י"ג וביד יהודה בפיה"א סק"ה ועי' בחוו"ד בדינים היוצאים אות ג' שכ' שיש לחוש להחמיר לדעת הט"ז בזה דבנפל חלב שהוא דבר צלול על החתיכה שמקצתה ברוטב יש להצריך ס' בקדירה נגד כל החתיכה ולאסור אותה חתיכה אף בדאיכא ששים עיי"ש ועי' בחידושי דינים שבסוף הס' אהל יעקב על הש"ס (למהר"י כהנא ז"ל) שכ' ונראה לי דחם יש ספק על חתיכה כזה שהיא מקצתה ברוטב ואין בה ס' שהיא אסורה אם נפלה אח"כ לקדירה של היתר יש לצדד להקל כיון שהוא רק ספק איסור דרבנן עיי"ש:
טו ומשערין בכולה. עי' בס' מנחת פתים שיצא ליזון בדבר חדש דאם יש עצם בהחתיכה שמקצתה ברוטב ומקצת העצם הוא בתוך הקדירה ומקצת העצם הוא חוץ לרוטב ונפל איסור לתוך הרוטב דלכ"ע אין עצם שלמעלה מצטרף דעצם דינו ככלי אמנם אח"כ מפקפק בזה עיי"ש:
טז בד"א וכו'. כלומר בד"א שנאסרה אותה חתיכה שנפלה עלי' טפת חלב כשלא ניעור הקדירה ולא נתערבה אותה טפה בכל הקדירה אלא באותה חתיכה בלבד וכיון שאין באותה חתיכה ס' לבטל אותה טפה נעשית תתיכת נבילה וכו' שלחן גבוה סק"ז:
יז בתחלה וכו' לבסוף וכו'. ע' בט"ז סק"ו מ"ש בביאור הדברים במ"ש ניעור מתחלה ועד סוף או ניעור מתחלה או לבסוף ועי' בדברי הרב מהריק"ש ז"ל בס' ערך לחם דפי' תחלה היינו תחלת זמן נפילת הטפה. וסוף היינו לאחר שכבר נפלה הטפה. ומתחלה ועד סוף ר"ל שניער פעם א' בין תיכף בתחלת זמן נפילת הטפה או אח"כ לאחר שכבר נפלה עיי"ש וע' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' י' מ"ש בביאור ענין זה דהלשון אינו מובן לכאורה מהו עד סוף דקאמר דאיזה סוף יש בזה וכתב דבע"כ ברירא דהא מלתא כך הוא דכל זמן שלא עברה הטפת חלב על כל החתיכה מהני ניעור ורק כשעברה הבליעה בכל החתיכה לא מהני ניעור אך במה יודע אם כבר עברה או לאו פשוט הוא להכיר אם עדיין ניכר החלב למעלה על החתיכה הוא סי' שלא עברה בליעת החלב בכל החתיכה אבל כשנבלע בכל החתיכה שוב אינו ניכר מלמעלה וכמובן דמעט מעט נחסר החלב מלמעלה עד שנחסר כולו וזהו שאומר מתחלה ועד סוף כלומר שהניעור מהני מתחלת הבליעה של החתיכה (כשהחלב עדיין ניכר כולה על החתיכה) עד סוף הבליעה של החתיכה (והיינו שאין החלב ניכר כלל) אבל לגמרי לבסוף (דהיינו כשאין החלב ניכר כלל) אז לא מהני ניעור וכתב דמ"מ יש להתיישב איך להורות בזה למעשה וצ"ע לדינא עיי"ש:
יח או שכיסה. והיינו כי ע"י הכיסוי מרתיח הקדירה היטב ועי"ז עולה רתיחה והבל ומתוך שאין מקום לההבל לעלות שהכיסוי מעכבו הוא יורד למטה וחוזר ועולה ע"כ מבלבל הטעם בכולן. יד יהודה. וע"ל סעי' ז' בהגה:
יט אם לא ניער בלל. וכש"כ כשלקח מיד והוציאו מן הקדירה דאין שאר הקדירה נאסרה כלל יד יהודה בפיה"ק סק"ט:
כ אם יש ס' בקדירה וכו'. עי' חוו"ד בביאורים סק"ד שכתב דהרמ"א מיירי אפי' כולו חוץ לרוטב אעפ"כ הוצרך להיות ששים בקדירה נגד הטפה משום דקיי"ל דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן וגם יש עוד ריעותא שהוא צלול ויש הבל ע"כ צריך ששים בקדירה וגם אותה החתיכה אסור עיי"ש וכן פסק שם בחידושים ובדינים היוצאים עיי"ש וכ"כ בחידושי הגרעק"א ז"ל לדינא עיי"ש אמנם במ"ז סק"ה כתב וז"ל והיינו ע"כ במקצת' תוך הרוטב דאי כולה חוץ לרוטב אין צריך נגד הטפה אלא במקצתה תוך הרוטב עכ"ל ועי' בס' יד אלימלך סי' י"ב מ"ש בזה והביא ראיות שדברי הפרמ"ג עיקר לדינא ודברי החוו"ד צ"ע וקשים מאוד לתרצם עיין שם :
כא ושאר הקדירה מותר. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמ"מ שאר החתיכות שנגעו בזו החתיכה צריכים נטילה ועשפ"ד סק"ו וז' שכתב דכל זה הוא היכא דהחתיכה אינה שמינה אבל אם היא שמינה אוסרת אחרים אף בלא רוטב ואנו בקיאים בזה אם הוא שמן או לאו עיי"ש וע' בחוו"ד בביאורים סק"ה מ"ש בדברי הש"ך בזה וע' ביד יהודה בפיה"ק סק"ח שכ' דאין להחמיר בזה להצריך נטילה אלא בכולו חוץ לרוטב אבל במקצתה תוך. הרוטב אין להחמיר להצריך נטילה ביש ס' אף באיסור כחוש עיי"ש:
כב לתוך המרק. עב"י שמתמה דאם נפל לתוך המרק מה צריך לנער עיי"ש ועי' בהגהות דרישה שמתרץ דשם מרק אינו ר"ל הרוטב לבד אלא כולל כל מיני לפתן ושאר דברים שמתבשלים עם הבשר אבל בנפל לרוטב גרידא באמת א"צ לנער כלל ועיי"ש בפרישה שכתב דבשם מרק נכלל גם בצלים ועשבים שנותנין בקדירה לבשם המאכל עיי"ש וע' בהגהות יד אברהם :
כג נוער את הקדירה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך לתרץ דאיך מותר לנער הא מבטל איסור לכתחלה ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שהקשה דאכתי איך שרי לנער דהא אם לא ינער ישאר הטפה באותה חתיכה וע"י ניעור מעייל הטפה בחתיכות אחרות והוי מבשל בב"ח ומדוע לא נימא דיטעום קפילא דלמא ימצא שיש בחתיכה א' טעם בכולה ועבר על בישול בב"ח וסיים בצ"ע עיי"ש:
כד שישוב ויתערב הכל. עי' בשו"ת חוות יאיר ס' ק"ז שנשאל בתערובות לח בלח דקיי"ל דבטל בששים אמאי לא חיישינן שמא לא נתערב יפה ונשאר עדיין האיסור עומד באותו צד שנפל וכו' וכ' דבנתערב דרך נפילה שנפלו בשפיכה ודאי נתערב יפה וכן אם מערים אותו מכלי אל כלי עיי"ש ועי' בערך השלחן להלן סי' צ"ח אות א' שהביאו והביא מדברי הט"ז באו"ח סי' תס"ז ס"ק י"ח שכ' לענין מים של הגעלה שירדו לבור דאם לא עירב ולא שאבו מן הבאר כמה פעמים חיישינן שנשאר במקום א' וציין לדברי החק יעקב שם ס"ק מ"ד שמבואר מדבריו דאפי' נפלו דרך נפילה אפשר שנשארו למעלה ולא נתערב עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש בקונט' דיני או"ה סי' י"ג אות ד' מ"ש בזה והביא מדברי הראב"ן סי' כ"ח שמבואר מדבריו לחלק דאם לא שהה חיישינן באמת שמא לא נתערב וצריך לערב בידו דוקא אכן כששהה מעט א"צ לנער בידו עיי"ש ועי' בס' שערי תורה חלק ג' כלל כ' פרט ה' אות ט"ז י"ז וי"ח מה שהאריך בזה וכ' דלכאורה נראה לחלק דדוקא בדבר לח קר הוא דחיישינן שמא לא נתערב יפה ועומד בפ"ע במקום א' אבל היכא שנתערב לח בלח ברותח נראה מסברה דע"י רתיחה ודרך בישול נתערב הטעם בכולו ואינו עומד במקום א' אבל מדברי הרמב"ם וטור בסוגיא דטפת חלב משמע דאפי' בלח בלח רותח יש לחוש שמא לא נתערב יפה אמנם מדברי הב"י משמע דבאמת מדינא לא חיישינן ברותח ומ"ש נוער את הקדירה לאו לעכובא קאמר כיון דהוא חשש רחוק רק דלכתחלה נכון לעשות כן עצהיו"ט כדי שלא יהי' שום חשש ופקפוק עיי"ש ועי' בחיי אדם הלכ' פסח כלל קס"ב סעי' י"ט שכ' וז"ל ונ"ל מדברי הט"ז שאם נשבר כד של חלב לתוך הבור ובשלו בו בשר קודם ששאבו (ור"ל שבודאי הי' בהבאר ס' נגר החלב רק מחמת שלא שאבו עדיין מן הבאר לא נתערבה החלב בתוך המים ועמדה החלב במקום א' בתוך המים) והי' הרוטב מלבין מן החלב אסור ודמות ראי' לזה עירה דם הפר לדם השעיר וכו' כדי שיתערבו יפה וכן נראה לעינים וכו' עכ"ל ומבואר מדבריו דה"ה בנפל מעט חלב לקדירה של בשר עם רוטב וכיוצא אע"פ שבודאי יש ששים בהקדירה נגד החלב אפ"ה אם לא הרתיחה הקדירה אח"כ אסור לאכול מן התבשיל עד שיערב יפה מקודם כל התבשיל שבקדירה עד שנודע בבירור שלא עמדה החלב במקום א' אבל בלא"ה חיישינן שיקח בכף במקום הזה שיש יותר חלב ויהא באותו המעט תבשיל טעם חלב וכדעת השואל של החוות יאיר והערך השלחן הנ"ל:
כה דאינו מועיל מה שנוער הקדירה. עבאה"ט מ"ש הטעם דל נכנס הכל בספק ועשפ"ד סק"ח שכ' דגם המחבר דס"ל להקל משום דנכנס הכל בגדר הספק לא התיר אלא ביש רוב חתיכות של היתר כיון דלא הוי רק מדרבנן ע"כ דמי לדלקמן סי' קי"א דהכל מצטרף לבטל אבל אם לא הי' רוב רק חד בחד דהוי מה"ת גם המחבר מודה שיש להחמיר דבדאורייתא לא סמכינן על זה להקל וממילא דלדידן אף שהי' רוב חתיכות של היתר אסור עיי"ש:
כו אם לא שניער מיד. עי' בחגורת שמואל סק"ט שכ' דדוקא במין בשאינו מינו הוא דלא מהני אם ניער אח"כ דאף שאין אנו נוהגין לסמוך אטעימת עכו"ם מ"מ כיון דאפשר למיקם עלה דמלתא אלא דאנו מחמירים עלינו ע"כ לא שייך לומר שנכנס הכל בספק ע"כ אינו מועיל מה שניער אח"כ אבל במין במינו מותר לנער גם אח"כ דהכל נכנס בספק דומיא דשתי קדירות דלהלן סי' קי"א עיי"ש והיינו אם יש עכ"פ רוב וכמש"ל (בס"ק הקודם): (כז) והכי נהוג. כ' בפר"ח ס"ק ט' ולפיכך אין להתיר אא"כ איכא ס' נגד הטפה בכל חתיכה וחתיכה ואי איכא חתיכה דלית בה ששים נגד הטפה והוא חוץ לרוטב היא אסורה והשאר הכל מותר עכ"ד ועי' בדברינו לעיל (ס"ק כ"א) שכ' מהשפ"ד דכ"ז אם החתיכה אינה שמינה אבל אם היא שמינה אוסרת אחרים אף בלא רוטב [והנה אף דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ולכאורה גם בכחוש יש לנו לאסור האחרים גם בלא רוטב אבל הלא כבר כתב בשפ"ד בס"ק ו' וז' עפ"ד הש"ך סי' ק"ה ס"ק י"ז דלענין בליעה לאסור גם אנו בקיאין ואינו אוסר בכחוש):
סעיף ג:
כח נעשית כל החתיכה איסור. עחוו"ד לעיל סי' פ"ז בביאורים סק"ב שכ' דלא אמרינן באיסור הנאה חנ"נ שיהא גוף החתיכה אסור בהנאה כיון שהוא רק מדרבנן עיי"ש ועי' בהגהות הגרעק"א על החוו"ד שם שהביא מדברי האו"ה דאף בדאורייתא כן הוא דלא אמרינן חנ"נ לענין איסור הנאה עיי"ש ועי' בהגהות יד שאול להלן סי' קל"ד סעי' ד' מ"ש בזה מהרז"ה ומ"ש ע"ד בזה (ועי' בדברינו להלן ריש סי' ק"י ס"ק ז'):
כט ואם בשלה עם אחרות וכו'. דוקא בישלה אבל בלא בישול אינה אוסרת אחרות בנגיעתן אפי' בשניהם חמין וכו'. ט"ז סק"ז. אבל בשמן גם בלא בישול אוסרת בשניהם חמין וע' בפרי תואר ס"ק ח' שכ' דכל זה דוקא כשנאסרה החתיכה מחמת חלב שאינו מפעפע בטבעה אבל כשנאסרה החתיכה מחמת חמאה אוסרת בחם בחם שהאיסור מפעפע ויוצא גם בלא רוטב עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ במ"ז ס"ק ז' דכ"ז מיירי שהחתיכה שנאסרה היא כחושה אבל בשמן גם בלא בישול אוסרת כששניהם חמין וכתב דמ"מ אין להחמיר בזה אף בכחוש משום חשש דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן דלענין בלוע אנן בקיאין כמבואר בש"ך להלן סי' ק"ה ס"ק י"ז עיי"ש:
ל צריך ששים לבטל כולה מן התורה. ש"ך ס"ק י"ב. ועי' בדברי יוסף סי' תר"ה מ"ש בדברי הש"ך בזה באריכות:
לא והאחרות מותרות. כשיש ששים נגד החתיכה ש"ך סק"ט:
לב הרוטב מותר. כשיש ס' בחתיכות וברוטב. ש"ך שם. (ור"ל דלא תימא דבעינן דוקא שברוטב עצמה יהי' ס'. שפ"ד) ובזה בודאי אין ליקח שום דבר מהקדירה קודם שתצטנן שמא נשאר האיסור בלא ס' וחוזר אוסר ואף בדיעבד אם לקח נראה דאסור כמו שאר חתיכות איסור שנתערב בחהר"ל ונפל א' מהם לקדירה. יד יהודה בפיה"ק ס"ק י"א:
לג אם חתיכת האיסור ראויה להתכבד. עבאה"ט מ"ש דאם אינה ראוי' להתכבד בטלה ברוב ור"ל דרוב עכ"פ בעינן. הגהות יד אברהם. וכתב ביד יהודה שם ס"ק י"ט דפשוט הוא דבאינה ראוי' להתכבד תו מותר ליקח מהקדירה כיון שכבר נתבטלה החתיכה וניתרה ואף לדעת המחבר להלן סי' ק"ט דאין לבשלם כא' מ"מ כיון שלוקח א' תו אין מתבשלין יחד עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ג שכ' דדוקא בעינן שאותה שנאסרה מבב"ח אינה ר"ל ולא מהני מה שאין אחרות ראוין להתכבד דכל שאותה חתיכה ראוי' להתכבד כולן אסורות עיי"ש ועמ"ז סק"ח ושפ"ד שם שמתמה עליו דהא קיי"ל דחתיכ' א' משאר החתיכו' שאינה ראוי' להתכבד מותרת ממ"נ עיי"ש:
סעיף ד:
לד אלא בבב"ח. עבאה"ט מ"ם מהט"ז והש"ך דהטעם דמחלקינן בין בב"ח לשאר איסורין לענין חנ"נ הוא משום דבב"ח אין כל א' איסור בפ"ע רק לאחר התערובות ועש"ך להלן סי' צ"ד סק"ד שכתב דאפי' בבב"ח גופא אם נאסר הבשר פעם א' מחמת חלב תו הוה כשאר איסרין ואף אם נפל אח"כ שנית לחלב הוי כשאר איסורין לענין חנ"נ עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ז מ"ש מהב"ח בזה עיי"ש אמנה בפר"ח שם סק"ד השיג על הש"ך שם וכ' דאף כשנאסר מקודם משום בב"ח אם נפל שנית לחלב נ"נ מה"ת עיי"ש ועפרמ"ג בפתיחה לבב"ח (בד"ה טעם כעיקר) שכתב לדינא כהפר"ח להחמיר עיי"ש ועי' בדבריו כאן בשפ"ד סק"י מ"ש עוד מזה ועי' בחוו"ד להלן סי' צ"ד בביאורים סק"ד שכתב ג"כ ע"ד הש"ך בזה שדבריו תמוהין וצריך בר נגר דיפרקיני' עיי"ש ועי' בשו"ת אבני קודם סי' א' מ"ש בדברי הש"ך והחוו"ד בזה והביא ראיות לדברי הש"ך בזה עיי"ש ותמהני שלא הביא מדברי הפר"ח והפרמ"ג הנ"ל שכתבו לדינא להחמיר בזה וכנזכר ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל לעיל סי' צ' בט"ז סק"ד מ"ש בענין זה ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קפ"ג (בד"ה ובדין) ובשו"ת מהר"י הכהן תניינא חיו"ד סי' כ' באריכות :
לה בבשר בחלב. עשפ"ד לעיל סי' פ"ז סק"ג דגם בבשר חי' ועוף בחלב אמרינן חנ"נ ואף בלח בלח כגון ציר בשר עוף שנתבשל עם עם חלב ונתערב אח"כ עם שאר תבשיל צריך ס' נגד הכל אף בהפ"מ עיי"ש וכ"כ הפרמ"ג באו"ח בהנהגת הנשאל באו"ה סדר ב' אות ל"ג כיון דבב"ח הוי חנ"נ מדאורייתא ע"כ יש להחמיר גם בבב"ח דרבנן כגון כביש ובשר עוף בחלב ומליחה וכיוצא לענין חנ"נ יותר מבשאר איסורין עיי"ש:
לו אבל לא בשאר איסורין. עי' בערוגות הבושם אות ז' שכ' דאפי' לדעת הר"א דס"ל דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין בשום גווני מ"מ אם האיסור הוא רוב נגד ההיתר גם הוא מודה דאמרינן חנ"נ דנהפך ההיתר לאיסור והוי הוא כאלו הוא כולו איסור עיי"ש (וע"ל ס"ק נ"ט ולהלן סי' ק"ט ס"ק א'):
לז כזית חלב שנבלע בחתיכה. פי' לא מיבעיא אם נבלע רק טעמא אלא אפי' בבליעת גוף האיסור לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין. פרי תואר סק"ט:
לח אלא ששים כרי כזית חלב. היינו בצירוף החתיכה כדלקמן סי' ק"ו יד יהודה. והיינו לדעת המחבר אבל לדידן אין גוף החתיכה מצטרף וצריך ששים כנגד כל החתיכה וכמ"ש בבאה"ט להלן סי' צ"ט ס"ק ה' ועיי"ש בדברינו (ס"ק ט"ז):
לט חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת. עבאה"ט ועי' בדבריו לעיל סי' פ"ז סק"ג מ"ש מהט"ז דהיכא דהבשר או החלב הוא אסור בפ"ע לא שייך חנ"נ ועי' בדברינו שם (ס"ק ל"ב) מ"ש מהנקה"כ ועי' במ"ז לעיל סי' פ"ז סק"ב שכתב מהרמב"ם פ"ט מהלכ' מאכלות אסורות דגם בבשר נבילה וטריפה בחלב אמרינן חנ"נ עיי"ש ועי' בחוו"ד להלן סי' צ"ד בביאורים סק"ד שכ' ג"כ דפשוט הוא דחצי זית בשר טריפה בחלב נאסר מן התורה משום בב"ח ואמרינן בי' חנ"נ ומה"ט כתב דפשוט הוא דאם בישל בב"ח ונוסף עלי' אח"כ עוד בשר בבישול אמרינן גם בבשר הנוסף חנ"נ אע"פ שהחלב כבר נאסר ונ"נ מבישול הבשר מתחלה אפ"ה כל שנשאר עוד חלק גדול מהחלב שיכול להטעים הבשר הנוסף ויהי' לו טעם בב"ח אמרינן בי' חנ"נ עיי"ש ועבשפ"ד סק"י שנסתפק בחתיכה שנאסרה מחמת שבלעה כזית חלב (בציר"י) או דם ואח"כ נבלע בה חלב (בקמ"ץ) ונפלה אח"כ לקדירה אחרת אינה מינה אי נ"נ מה"ת ונ"מ גם לדידן היכא דנפלה לקדירה אחרת ונשפך והי' ס' נגד הזית חלב (בציר"י) וגם נגד הזית חלב (בקמ"ץ) רק שאינו יודע אם הי' ס' נגד כל החתיכה מי אמרינן כיון שבשעה שבלעה חלב (בקמ"ץ) כבר נאסרה מחמת החלב (בציר"י) ובשאר איסורין לא נ"נ מה"ת וכתב דלענין הלכה אין מקום להקל דטעם כעיקר בשאר איסורין לא דבר ברור הוא דהוי מה"ת אלא מחמת ספיקא אסיר וא"כ ממילא דנאסר אח"כ מה"ת מחמת החלב (בקמ"ץ) וכ' דכל זה בנאסרה מקודם בחלב (בציר"י) וכאמור אבל בנאסרה מקודם מדם ודאי דאם בלעה אח"כ חלב (בקמ"ץ) נעשה נבילה מן התורה דהא מחמת הדם לא נאסרה מן התורה כלל דדם שבשלו הוא רק מדרבנן עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (להה"ג מהר"י לאנדא ז"ל) בחידושיו ליו"ד להלן סי' צ"ד שעי' כ' שהביא דברי החיו"ד והפרמ"ג הנזכר ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה לדינא החלוק בין אם נאסרה מתחלה מחמת איסור אחר בין אם נאסרה משום בב"ח דאם הוא אסור מתחלה מחמת איסור אחר כגון בשר טריפה או כשבלע תחלה חלב (בציר"י) שפיר שייך בי' עוד איסור בשר בחלב כשמבשלין אותו בחלב ואמרינן בי' חנ"נ אבל בנאסר הבשר או החלב כבר מחמת איסור בב"ח ואח"כ נתוסף עליו בשר או חלב לא אמרינן בי' חנ"נ ע"כ אם בישל בב"ח ואח"כ נתוסף עוד בשר יש לומר דאינו לוקה אם אכל חצי זית מבשר הנוסף עם חצי זית חלב דכיון שכבר נאסר משום בב"ח שוב לא חל עליו שנית איסור בב"ח מה"ת ואף את"ל כמ"ש הפרמ"ג באכל חצי זית מבשר הנוסף וחצי זית חלב לוקה משים בב"ח כיון שקבלו טעם זה מזה וטעם כעיקר דאורייתא מ"מ הא ודאי דהבשר הנוסף לא נעשה נבילה ואם נפל בשר זה לקדירה של בשר א"צ ס' רק כנגד החלב הבלוע בו ולא נגד הבשר. אך אם נאסר הבשר תחלה מחמת איסור אחר ואח"כ נפלה לחלב שפיר אמרי' בי' חנ"נ עיי"ש באריכות. ומה שסיים הבאה"ט מהט"ז ממילא אין לך אלא ספק איסור וכו' עי' בחוו"ד בביאורים סק"ז שכתב שט"ס יש בט"ז וצ"ל אלא תערובות איסור עכ"ל ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קל"א מ"ש בענין זה באריכות: (מ) דאמרינן בכל האסורי' חנ"נ. עבאה"ט מ"ש דלכ"ע אינו אלא מדרבנן ועי' בחידושי הגרעק"א מ"ש בזה ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ח ובפלתי סק"ט ובשפ"ד להלן סי' צ"ה ס"ק כ"א שכ' מתשו' מהרי"ק להחמיר דגם בשאר איסורין הוי חנ"נ מה"ת אלא דאין לוקין עליו עיי"ש אמנם במ"ז כאן ס"ק י"א ובשפ"ד ס"ק י"ב ובאו"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ל"ג כתב דהעיקר כמ"ש הט"ז והש"ך דבשאר איסורין לא הוי חנ"נ אלא מדרבנן ונ"מ להקל בספיקן כגון אם נפלה לאינה מינה ונשפך ולא ידעינן אם הי' ששים נגד כל החתיכה דהוי ספיקא דרבנן עיי"ש וכיוצא בזה כ' עוד להלן ס"ק כ"ד דאם בישלו מים בקדירה חדשה ויש בה זית איסור ואח"כ בישלו בקדירה זו היתר אף דבשאר איסורין קיי"ל ג"כ דנ"נ מ"מ אין התבשיל הב' אסיר מה"ת ביש ס' לפי ערך כיון דחנ"נ מדרבנן הוא ויש להקל בספיקן עיי"ש ועי' בהגהות יד אברהם שהעלה דהיכא דנבלע כזית איסור בחתיכה ויש בה כזית בכדי אכילת פרס בזה גם לדידן בשאר איסורין הוי חנ"נ מדאורייתא ולא סגי בס' נגד הכזית איסור וצריך ס' נגד כל התערובות עיי"ש ועי' פרמ"ג או"ח בפתיחה הכוללת בההקדמה להלכ' פסח חלק ב' פרק א' אות א' ואות ט' י' וי"א ואות ט"ו ובפנים בס' תנ"ב בא"א ס"ק י"א (בד"ה עיין) ועי' בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הח' כלל מ"ט מ"ש בזה וסיים שצריכין להתיישב בזה:
ועיין במ"ז ס"ק י"ב ובחוו"ד בביאורים סק"ט ובסי' צ"ח בביאורים סק"ד שכ' דאף דקיי"ל דבשאר איסורין חנ"נ רק מדרבנן מ"מ אפשר לסוחטו דאורייתא הוא גם בשאר איסורין עיי"ש ועי' בישועות יעקב בפיה"ק סק"ו אך בפלתי להלן סי' קי"א סק"ז כתב דאפשר לסוחטו בשאר איסורין הוי רק מדרבנן עיי"ש וע' מזה עוד בשפ"ד סי' ק"ו סק"ב ובסי' צ"ט סק"ד וע' במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות י"ח (וע' בדברינו להלן סי' ק"ו סק"ו):
מא בכל האיסורים. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאפי' באיסור דרבנן אמרינן חנ"נ ועפר"ח ס"ק ט"ו שהוכיח דבאיסור דרבנן לא אמרינן חנ"נ עיי"ש ועי' בס' שלחנו של אברהם הספרדי אות ב' שהביא כמה ראיות לדעת הפר"ח בזה עיי"ש ועי' בתורת יקותיאל סק"ד ובכנפי יונה שהשיגו על הפר"ח והעלו דהעיקר לדינא כהט"ז דאפי' באיסור דרבנן אמרינן חנ"נ עיי"ש וכ"כ במ"ז ס"ק י"א ולעיל סי' נ' סק"ד וכתב דחלילה לסמוך על הפר"ח בזה ואפי' בהפ"מ אין לצדד להקל בזה אלא דהכי הלכתא דאפי' באיסור דרבנן אמרינן חנ"נ עיי"ש וכן העלה בס' בית יהודה (מהה"ג מהר"י לאנדא ז"ל) ובחידושי הגאון מהרא"ל צינץ ז"ל להלכ' בשר בחלב סוף סי' זה לדינא עיי"ש ועי' בערך השלחן הספרדי אות ו' ובס' קהל יהודה בחידושיו לסי' זה מ"ש בזה והנה בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' נ"ב כתב דהמקיל בשאר איסורין באיסור דרבנן לא הפסיד עיי"ש אמנם יעוין בס' דברי יוסף סי' תקפ"ח שהביאו ומדחה דבריו והעלה שהעיקר כדעת המחמירים ואין מקום להקל בענין זה באיסור דרבנן יותר מאיסור דאורייתא עיי"ש:
מב האיסורים. עי' בטור שכ' דדוקא בדבר שנאסר בנ"ט שלא הי' בהיתר ששים לבטל האיסור שנבלע בו אמרינן חנ"נ אבל דבר שנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ עיי"ש ועי' בט"ז (שהביאו הבאה"ט ס"ק י"ד) ועמ"ז להלן סי' ק' סק"א (בד"ה ודע) שעמד על המחקר בדבר האוסר למעלה מס' כגון מחמץ ומתבל וחזותא ומלתא דעבידא לטעמא אי אמרינן בי' חנ"נ וסיים שיש לצדד להקל מאחר דחנ"נ בשאר איסורין לא הוי אלא מדרבנן עיי"ש ועי' בדבריו כאן במ"ז סק"א שנסתפק בדבר שיש לו מתירין ובנדרים אי אמרינן חנ"נ ועיי"ש בדבריו בס"ק ט"ז שכ' מהנקה"כ דאמרינן בדבר שיש לו מתירין חנ"נ עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א להלן סי' צ"ח בש"ך סק"ה מ"ש בענין זה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ח ובפיה"ק ס"ק כ"ד שהעלה לדינא דאף בדברים שאסורין למעלה מששים כגון תרומה וכיוצא וכן דבר שיש לו מתירין אמרינן בי' חנ"נ חוץ מטבל שנתערב כיון שיש לו תקנה להפריש עדיין חלה לא נ"נ עיי"ש. ועי' עוד בפרמ"ג או"ח סי' תס"ז במ"ז סוף ס"ק י"ז שמעורר לענין דבר המעמיד אי אמרינן חנ"נ וכ' בפשיטות דאף דמעמיד הוי כבעין מ"מ לא אמרינן חנ"נ ואין מחשבין אלא לפי החשבון עיי"ש אנן יעוין שם לעיל סי' תמ"ב בא"א סק"ט לענין גבינה שהעמיד אותה בערב פסח בחלא שכ' מתחלה דא"צ ס' רק נגד החלא דבמשהו לא אמרינן חנ"נ אך סיים שם די"ל דמעמיד הוא כולו חמץ וכו' ובהפ"מ צ"ע עיי"ש ועי' במשמרת שלום בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות י"ד וט"ו מ"ש בזה:
מג חתיכה נ"נ. וכל זה הוא היכא שהאיסור עצמו יוצא כגון שנפלה החתיכה לקדירה עם רוטב שהטפה יוצאת ע"י הרוטב אז אמרינן דאף שאין להטפה כח לאסור הקדירה דיש ס' נגדה אפ"ה רואין כאלו כל החתיכה הוא דם או שאר איסור שבלעה ובעינן בקדירה ס' כנגד כל החתיכה אבל היכא שאין הטפה יוצאת כגון כתוש בלא רוטב אע"פ שהחתיכה נותנת טעם באחרות אפ"ה מותר דבשאר איסורין לכ"ע לא גזרו כולי האי כמבואר להלן סי' ק"ה ובדוכתא טובא דאיסור הבליע ובכתיב דאינו יוצא בלא רוטב דבשאר איסורין אפשר לסחטו מותר דאין הנאסר חמיר מן האיסור בשאר איסורין וכל שאין האיסור עצמו יכול לילך לשם אין הנאסר אוסר את חבירו. ראש יוסף חולין סוף דף צ"ו. וע' מזה להלן סי' ק"ה סעי' ז':
מד נעשית נבילה. עט"ז להלן סי' צ"ו סק"ו בדין דחתך בסכין. של עכו"ם דא"צ ס' רק נגד מקום הנטילה וז"ל ואין שייך לומר שאותו חלק הנאסר יאסר את החלק שלא נאסר דכבר קיי"ל דאין אומרים בחצי חתיכה דנעשה נבילה עכ"ל וע' בס' חומות יהושוע בסוף דיני חנ"נ שנסתפק לדעת הר"א ממיץ דס"ל דבחצי חתיכה לא אמרינן חנ"נ איך הדין אם שומן דבוק בחצי החתיכה שנאסרה אם נימא דנהי דגוף הבשר אינו יכול לאסור משום דהוא רק חצי חתיכה אבל שומן הדבוק שם כיון שהוא מין בפ"ע י"ל דהך שומן לאו דין חצי חתיכה יש לו ועיי"ש במ"ש בזה והביא ראי' שהר"א ממיץ מידה להחמיר בזה דהשומן יש לו דין חתיכה בפ"ע ולכ"ע אמרינן דהשומן נעשה נבילה עיי"ש. איברא כי בגוף הדין דפשוט לי' להט"ז דלא אמרינן בחצי חתיכה חנ"נ הנה בתורת יקותיאל בסי' צ"ו בסוף הסי' שם התפלא על הט"ז בזה כי דעת הר"א ממיץ הוא דעת יחיד נגד דעת כמה פוסקים החולקים עליו וס"ל דגם בחצי חתיכה אמרינן חתיכה נעשה נבילה והניחו בצ"ע טובא כי יש בזה נ"מ לכמה דינים עיי"ש ועי' בשפ"ד לעיל סי' כ"ב סק"י שכ' בהחלט וראוי שתדע דלהלכה קיי"ל חנ"נ אף בכדי נטילה או כדי קליפה כמבואר בכמה ובריש סי' צ"ו דבעינן ס' כנגד הנטילה ורק איסור דבוק לא אמרינן עכ"ד אמנם בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ל"ה כתב וז"ל בשאר איסורין דבר הנאסר כ"ק או נטילה לא אמרינן בי' חנ"נ ודבוק וכו' משא"כ בב"ח כה"ג וכו' עכ"ל וע' בגנזי יוסף שם סק"כ ובמנחת שי שם שהתפלאו על סתירת דברי הפרמ"ג בזה ובמנחת שי כתב דבע"כ ט"ס יש בהנהגות הנשאל שם וצ"ל דלהלכה יש דעות דס"ל דלא אמרינן חנ"נ בכדי נטילה או כדי קליפה ונ"מ שלעת הצורך יש לסמוך אדעת המקילין ולפענ"ד אין מהצורך לשבש דבריו כי יותר נכון שהפרמ"ג בשפ"ד חזר בו ממ"ש בהנהגות הנשאל או להיפך שבהנהגת הנשאל חזר ממ"ש בשפ"ד שם כי נודע שכן דרך הפרמ"ג לחזור מפסקיו לפעמים ממקום א' למקום הב' ועדיין הדבר בצ"ע לדינא ועי' מזה בדברינו להלן (ס"ק נ"ב) ובמקומות שציינתי שם ועי' עוד בדברינו להלן (סי' צ"ו ס"ק כ"ו) :
מה ודוקא אם האיסור דבוק. עבאה"ט מ"ש בדג שנמצא בו שרץ אי חתיכת שרץ בראשו בעינן ס' נגד כל הראש וכו' ועי' בבית מאיר שכ' דאין להחמיר בזה רק בשרץ הנקרא קרעפ"ש כיון דנאכל לעכו"ם אבל בשאר שרץ דמאוס לכל אדם אין להחמיר בכל זה מצד איסור דבוק אף שנתבשל בהדי חלא עיי"ש וע' בדברינו להלן סי' ק"ד (ס"ק ל"ו וס"ק מ"ד):
מו אם האיסור דבוק. עי' בשו"ת מנחת משה חיו"ד סי' כ' שנשאל אם אמרינן באיסור בלוע דין איסור דבוק כגון עוף שנמלח והבני מעיים שבתוכה לא נמלחו דנאסרו ונתבשל כך בקדירה שנאסרו הבני מעיים מחמת איסור בלוע אם אין ס' בעוף עצמו נגדם אם אמרינן בכה"ג איסור דבוק ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה דגם באיסור בלוע שייך איסור דבוק דלא נמצא בשום פוסק לחלק בכך ואין להקל מצד סברה בעלמא אך כתב שיש לחקור בזה היכא דאין האיסור דבוק בעצם רק שנמצא מונח בתוכו דלפ"ד הט"ז ס"ק י"ב גם בזה שייך איסיר דבוק דאף דהטעם דממהר לבלוע לא שייך בזה אבל הטעם דשמא הוציאו פעם א' רותחת חוץ לקדירה ונ"נ שייך א"כ יש לחקור בדבר הבלוע שאינו דבוק בעצם לחתיכה רק שנמצא בתוכו וכדומה אי שייך בו איסור דבוק כיון דהטעם דממהר לבלוע לא שייך באינו דבוק בעצם רק החשש שמא הי' פ"א חוץ לרוטב ובכה"ג אין חשש כיון דאין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלי רוטב ועיי"ש במה שמצדד בזה ולא העלה דבר ברור לדינא עיי"ש וע' בס' מגדים חדשים ריש סי' זה שהביאו והתפלא עליו שנעלם ממנו דברי הש"ך להלן סי' צ"ו סק"ט שמבואר מדבריו דגם באיסור בלוע שייך איסור דבוק והראה מקום לדברי השפ"ד שם וסיים דלדינא צ"ע עיי"ש:
מז האיסור דבוק. עבאה"ט ועמ"ז ס"ק י"ד ועי' בש"ך לעיל סי' ע"ב ס"ק י"ז שהביא מהמהרש"ל במ"ש דאם נדבק הלב בחתיכה ע"י צימוק נקרא ג"כ איסור דבוק והשיג עליו דאם נדבק ע"י צימוק בבישול לא מקרי איסור דבוק דמ"מ אינו ממהר לבלוע יותר בשביל זה ועיי"ש בשפ"ד שכתב דגם הטעם הב' שמא הי' פעם א' חוץ לרוטב לא חיישינן כל שאין מחובר מתולדה עיי"ש (ועי' בדברינו שם ס"ק ל"ב) ועי' בחוו"ד כאן בביאורים סק"ח שכ' כן בהחלט לדינא דדוקא כשהוא דבוק בתולדה מקרי איסור דבוק כגון חלב הדבוק בבשר דהוי כאלו הוא כולו חתיכה אחת אבל אם הוא בענין אחר כגון שהוא דבוק ע"י מילוי וכיוצא בו אף שאין הרוטב יכול לבוא מכל דדין לא מקרי איסור דבוק אך כתב שם בחידושים סק"ט דאם אין הרוטב יכול לבא מכל צדדים יש לאסור אותה חתיכה אפי' יש בכל הקדירה ס' נגד האיסור דעכ"פ שייך הטעם הב' שמא נשאר לבדו דאפשר לסוחטו דאורייתא והוי ספיקא דאורייתא עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת טוט"ד קמא סי' קכ"ה שהשיג עליו וכתב דברי החוו"ד לא נהירין ויחיד הוא בזה אלא העיקר כדעת הסוברים דגם באינו דבוק בתולדה מקרי איסור דבוק עיי"ש ועי' בכנפי יונה מ"ש בענין זה והעלה דלא בעינן דוקא שהוא דבוק מתחלת ברייתו אלא כל שהוא בתוך ההיתר סתום מכל צד שאפשר הו"ל בכלל איסור דבוק אבל אם אינו סתום מכל צד רק שמצטמק ונדבק בו מחמת בישול או שנתחב ומונח בין כפלי ההיתר לא אמרינן בי' איסור דבוק עיי"ש ועי' בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ג' אית נ"ח שכ' וז"ל באיסור דבוק יש ב' מינים א' דבוק בתולדה וזה אף באיסור דרבנן משום דממהר לבלוע יותר ולדידן דחנ"נ בשאר איסורין צריך לשער נגד כל החתיכה שהאיסור דבוק בי' אבל איסור שאינו דבוק בו בתולדה כמו חתיכת קרעפ"ש מונח בראש דג טהור ונתבשל כך אם הוא איסור תורה צריך לשער נגד כל החתיכה דשמא הי' פעם א' חוץ לרוטב ונעשה נבילה משא"כ באיסור דרבנן לא חיישינן שמא הי' פעם א' חוץ לרוטב ואף אותה חתיכה ראוי להתיר ובהפ"מ אף באיסור תורה יש לצדד בשאר חתיכות דחתיכה נעשה נבילה דרבנן וע"י גלגול הוא ולא נודע וכו' ואם נמצא חתיכת בשר בקרעפלי"ך עם גבינה שהבצק מקיפו מכל צד אי צריך לשער נגד חתיכת בצק וכו' י"ל דהוי כדבוק ממש שא"א לרוטב לכנוס ולהוציא טעם פליטת הבשר וכו' עכ"ל ועי' בס' גנזי יוסף על הפרמ"ג שם ס"ק ל"ג מ"ש בזה וע' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות י"ט שכתב ג"כ בעובדא שבשלו עגולים מעיסה בקדירה ואח"כ שפכו לתוך הקדירה חלב רותחות ואח"כ נמצא בתוך עגול א' חתיכה אחת בשר ואין בעיגול לבדו ששים נגד הבשר אמרינן חנ"נ וצריך שיהי' בקדירה ששים נגד כל העיגול כמו בכל איסור דבוק דהעיקר לדינא דלא בעינן שיהי' דבוק בתולדה ע"כ אפי' אם יש ששים מ"מ זה העיגול שהי' בו הבשר נשאר באיסורו דאין דמית דין זה למש"ל סי' צ"ח בט"ז סק"ה בבצלים הבלועים מבשר שבשלם בחלב דאם יש ששים אמרינן דגם הבצלים מותרין דשם לא הוי אלא בלוע ונסחט לגמרי משא"כ כאן שנשאר ממשות בשר בתוך העיגול בודאי לא שייך היתר זה וכל שאין ששים בהעיגול בעצמו נגד הבשר שבו נשאר העיגול באיסורו אע"פ שיש בכל התבשיל ששים נגד העיגול עיי"ש וע' מזה במשמרת שלום לעיל סוף סי' פ"ג ובחידושי דינים שבסוף סי' זה אות י':
ומ"ש הבאה"ט מהט"ז דאם הוא מינח במקום שאפשר לרוטב לבוא לכל הצדדים לא אמרינן חנ"נ ע' במ"ז ס"ק י"ב שכתב דמ"ש הט"ז להקל היכא שהיא מונח במקום דאפשר לרוטב לבוא לכל הצדדין דלא אמרינן חנ"נ כוונתו רק להתיר שאר הדגים כיון דיש בין הכל ס' נגד הדג טמא ולזה החשש שמא הי' פעם א' חוץ לרוטב ונ"נ אין לחוש דהוי ספיקא דרבנן ולקולא אבל זה הדג טהור שנמצא בו הדג טמא בודאי דאפי' בכה"ג אסור דלגבי דג זה יש ספק איסור דאורייתא שמא הי' פעם א' חוץ לרוטב ונאסר ושוב אינו ניתר אח"כ דאפשר לסוחטו אסור מה"ת אמנם המ"ז לעצמו מצדד להחמיר באין הפ"מ לאסור בכ"מ גם שאר החתיכות כיון דהוא ספיקא דאורייתא גבי חתיכה זו שהי' בה הדג טמא ממילא דגם לגבי שאר החתיכות לא אמרינן ספיקא דרבנן לקולא וסיים בצ"ע אם יש להתיר בזה אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל מ"ד סעי' ט"ו שהבין מדברי הט"ז שכל מה שמקיל להתיר השאר הוא רק בדין דנמצא שרץ בראשו דבזה דוקא יש להקל דלא שייך הטעם דממהר לבלוע כיון שמונח במקום שאפשר לרוטב לבא לכל הצדדים משא"כ בנמצא במעיו דלשם לא יוכל הרוטב לבוא כיון דנחבא הדג במעיו אין להתיר השאר עיי"ש אמנם יעוין בחיו"ד שם שהעלה לדינא דלענין לאסור שאר הקדירה אין להחמיר גם אם אין הרוטב יכול לבוא מכל הצדדים דלא גרע מנפל איסור על חתיכה שמקצתה חוץ לרוטב שאז בודאי הרוטב אינו מגיע סביב האיסור ואפ"ה הכל מצטרף בשאר איסורים ואין לאסור רק אותה חתיכה עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קכ"ה שהשיג על החוו"ד בזה עיי"ש ועי' בס' בית יצחק מהשו"ב מפעסט בתיקון הבית בסי' זה חלק ב' סק"א אות ב' מ"ש בדברי החיו"ד בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' בס' משמרת שלים על המ"ז כאן ולעיל סוף סי' פ"ג ובהערו' הג' מבערזאן ני' שם מ"ש בדין זה באורך ובמ"ש בזה לדינא:
ועיין במ"ז ס"ק י"ד שכ' מהאו"ה דאפי' יש בחתיכה שדבוק בה ס' מ"מ צריך ג"כ קליפה וכן באינו דבוק בו אלא מונח בתוכו אם הוא איסור תורה שצריך ס' בחתיכה שמא הי' פעם א' חוץ לרוטב ממילא שצריך ג"כ נטילה דבשעה שהי' חוץ לרוטב הו"ל חם בחם בלא רוטב דקיי"ל דאע"ג שיש ס' צריך ג"כ נטילה וסיים בצ"ע עיי"ש :
מח דבוק. עי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות מ' שכתב דאם נטף חלב (בציר"י) על כף באופן שלא הי' צריך אלא גרירה (ע"ל סעי' ט') או שנדבק חלב (בציר"י) בכף ע"י כלי שני וכדומה באופן שהי' הכף כשר לגמרי רק שהי' דבוק בו זה האיסור ואח"כ תחבו הכף לקדירה רותחת בענין שהי' ששים נגד האיסור אם הי' החלב רק מעט בענין שמובן שתיכף כשבא להרותחין נמס החלב מן הכף מותר גם הכף וגם הכף מצטרף לששים לבטל החלב דאין זה מקרי איסור דבוק לפי שמיד שמשימין הכף ברותחין נמס החלב ובטל בששים אבל אם הי' דבוק על הכף הרבה חלב באופן שמובן שלא נמס תיכף ויכולין להכניס ולהוציא הכף ועדיין החלב על הכף אז נאסר הכף דהוי איסור דבוק וכו' ולכאורה נראה דהכף נעשה נבילה וצריך ס' כנגד כל הכף כמו כל איסור דבוק אמנם דינא כ' דאין הכרע להחמיר בזה די"ל נמי להיפך דאין הכף נאסר דלא שייך בזה לומר דהוי איסור דבוק דלטעם שמא הי' פעם א' חוץ לרוטב או שמא נשאר בסיף העירוי לא שייך כיון דלא שהה הכף בתוך הקדירה בכדי שיוכל להסתפק שמא שכח ולא בא הדבר לידי ספק כלל וכן לטעם שממהר לבלוע נמי י"ל דלא שייך הכי דממ"נ אם ניחוש שמא לא נמס החלב מן הכף בע"כ הוא משום דלא עבר החום הגדול בכל עובי החלב והכף דאם הי' עובר בודאי הי' נמס החלב וכו' עיין שם:
מט בחתיכת היתר. עבאה"ט מ"ש מהסמ"ק שהביא הט"ז שיש עוד טעם לאיסור דבוק דחיישינן שמא הי' פעם א' חוץ לקדירה וע' ביד יהודה לעיל סוף סי' ע"ג וכאן בפיה"ק ס"ק כ"ו שהביא מדברי כמה פוסקים דלא ס"ל טעם זה אלא עיקר הטעם דאיסור דבוק הוא רק משום דממהר לבלוע דלא חיישינן שמא הי' פעם א' חוץ לרוטב זולת אם נולד איזה ריעותא לחוש לזה עיי"ש אמנם הפרמ"ג ושאר אחרונים נקטו בכ"מ לחוש גם לטעם של הסמ"ק וצ"ע: (נ) היתר. עמנח"י כלל ב' סק"ב ושפ"ד לעיל סי' ס"ט ס"ק ס' דמבואר מדבריהם דגם בכבוש מעל"ע אמרינן איסור דבוק וע' ביד יהודה בפיה"א סק"כ ובפיה"ק ס"ק כ"ז ולעיל סוף סי' ע"ב שהעלה לדינא דדוקא ברותחין חיישינן כשהוא דבוק בו דממהר לבלוע בו קודם להרוטב ושאר דברים שבקדירה אבל בכבוש מעל"ע אין לחוש לזה דכיון שהוא צונן גמיר ופעולת הכבוש הוא רק שהמים מרככין אותו ומפליטין ממנו וכיון דא"א לעשות פעולתו בלי המים כלל היאך תאמר שהוא בולע קודם להמים וגם פשוט הוא דלא שייך החשש שמא הי' פעם א' לחוץ ע"כ אין להחמיר בזה כלל וע' בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק י"ז) מ"ש בזה והבאתי גם דברי היד יהודה הנזכר ועיי"ש כמ"ש בזה לדינא:
נא ונפל עלי' איסור. פי' בעודו רותח נפל האיסור אבל אם נפלה תחלה לאיסור צונן ואח"כ נפלה לרותחין אף בבשר בחלב אין להחמיר דאם נפלה חתיכה לחלב צונן ואח"כ נפלה לתבשיל של בשר פשיטא שמצטרף הבשר עצמו עם שאר התבשיל לבטל החלב מאחר שלא נאסרה עד שתבא לתבשיל ואז מתחיל האיסור ומתחיל גם הביטול בכל מה שבקדירה ואפי' אם מגביה את החתיכה ההיא לחוץ לבדה בעודה רותח אינו נאסר דבבואו למים תכף נחלק הטעם. ט"ז ומ"ז ס"ק י"ג. וע' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ג ובפיה"ק ס"ק כ"ח שכ' דבע"כ כל זה הוא רק בהיתה כל החתיכה מכוסה ברוטב דאז מסתמא יצא בהתבשיל כל החלב ממנה אבל אם הי' החתיכה חוץ לרוטב נאסרה כל החתיכה ואם הי' מקצתה בחוץ תלוי בפלוגתת האו"ה והרמ"א דלאו"ה כל הקדירה מצטרף לבטל החלב ומותרת ולהרמ"א גם בזה נאסרה ואין שאר הקדירה מצטרף וכל זה אם לא הגביה החתיכה מתוך הרוטב אבל אם הגביה פעם א' לחוץ גם להאו"ה נאסרה וכשחזר לקדירה נאסר התבשיל וכתב שם דאם היתה כל החתיכה ברוטב כנזכר יש להקל גם אם נסתפק אילי שהה מקצת החתיכה מעל"ע בהחלב וכל הקדירה מצטרף לבטל אותה המקצת גם המקצת ההיא מותרת וכ"ז כשהיתה כולה ברוטב כנזכר אבל אם היתה חוץ לרוטב אף אם הדיחה מהחלב שעלי' נאסרה החתיכה ואם ניער הקדירה אח"כ אוסרת הקדירה ואם הי' מקצתה ברוטב צ"ע אם נסמוך עכ"פ בכה"ג על הר"י כיון דהודח מהחלב ויש ספק שמא לא נכבש מעל"ע ולא בלע מהחלב כלל עכת"ד:
נב ואין האיסור דבוק בו. עחוו"ד בביאורים סוף סק"ט שכ' דאם נאסרה חתיכת בשר מחמת החלב שנפל עליה כדי נטילה הוי איסור דבוק דהא הנטילה איסור דבוק הוא דדוקא בשאר איסורין הכריע הש"ך להלן סי' צ"ו סק"ט דכ"נ לא הוי איסור מחמת עצמו אבל בבב"ח דהוי איסור מחמת עצמו הוי הנטילה איסור דבוק עיי"ש דרכו וכ"כ הפרמ"ג באו"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר א' אות ל"ה דבשאר איסורין דבר הנאסר כ"ק או כ"נ לא אמרינן חנ"נ ואיסור דבוק משא"כ בבב"ח עיי"ש ועי' בדבריו לעיל סי' כ"ב בשפ"ד ריש סק"י שכ' וז"ל וראוי שתדע דלהלכה ודאי קיי"ל חנ"נ אף כ"נ או כ"ק כמבואר בכמה דוכתי וכו' ונהי דדבוק לא אמרינן בכה"ג (ר"ל בשאר איסורין) אבל חנ"נ אמרינן עכ"ל וע' בדבריו להלן בשפ"ד בסי' צ"ו סק"ט שכ' דבאמת יש לראות אמאי לא אמרינן איסור דבוק בכה"ג וכו' ובפלתי סק"ג חוכך להחמיר וכו' עיי"ש ועי' עוד בדבריו להלן סי' ק"א בשפ"ד סק"ו שכתב דבבב"ח כ"ע מודים דמה"ת נ"נ גם הכדי קליפה וכ"כ במ"ז לעיל סי' ס"ט ס"ק ל"ה וכ' דגם הש"ך מודה לזה עיי"ש ועי' בדבריו עוד מזה בסי' ק"ה במ"ז ריש ס"ק י"א ועי' בחדושי הגרעק"א לעיל סי' צ' בט"ז סק"ד באמצע הדיבור מה שהאריך בביאור ענין זה ועי' מזה בדברינו לעיל (ס"ק מ"ד):
נג ומצטרף כל הקדירה לבטל האיסור. ור"ל אפי' אם ניער וכיסה אח"כ אין שאר הקדירה נאסר. ביאור הגר"א ויד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ט וה"פ: (נד) כל הקדירה. עי' בס' יד אלימלך סי' ט"ו שנסתפק מה הדין אם תחב קדירה קטנה אינה ב"י או חדשה עם חלב צונן לתוך קדירה גדול של בשר רותח אם צריך ששים נגד החלב וגם החלב שנבלע בתוך הקדירה הקטנה כי הלא מקודם לא הי' בלוע חלב בקדירה הקטנה רק עכשיו בשעת תחיבה לתוך קדירה של בשר א"כ יש לומר לכאורה דכל שיש ס' נגד החלב שבתוך הקדירה סגי וא"צ ששים נגד החלב שבלוע בדופני הקדירה הקטנה וכתב שם דפשוט הוא דצריך ששים גם נגד החלב הבלוע בתוך דופני הקדירה הקטנה כיון שהרוטב שמבחוץ בהקדירה של בשר מושך לפנים את החלב שבתוך הקדירה הקטנה והחלב שבפנים יוצא דרך הדופן והביא כמה ראיות לזה וכתב שם אמנם לענין אם צריך ששים גם נגד הקדירה עצמה של חלב זאת צריכין לעיין דלכאורה נראה דכיון שהי' הקדירה חדשה א"כ לא הי' מקודם שום בלועת חלב בתוך דופן של קדירה זו וסגי במה שיש ששים נגד החלב שבלעה עכשיו ואם יכולין לידע כגון שידוע כמה חלב הי' קודם וכמה חסר עכשיו ע"י שבלעה הקדירה כעת) וא"צ לשער נגד גוף הדופן של הקדירה אמנם לפי מה דקיי"ל להחמיר באיסור דבוק ה"נ שייך חשש זה ועוד יש טעם להחמיר בזה משום דהחלב שבתוך דופן הקדירה נאסר מחמת שפגעו שם החלב עם בלועת הרוטב ומן הסתם אין ששים בהחלב שבתוך הדופן נגד בלועת הרוטב שבתוך הדופן שם א"כ ממילא דהחלב נ"נ ואוסרת את הקדירה של חלב ואפי' אם נאמר דבלועת הרוטב שבקדירה של חלב לא נ"נ משום דמקושר הוא עם הרוטב שבקדירה אבל הקדירה עצמה עכ"פ נאסרה ונ"נ כי בבב"ח נעשה גוף הקדירה נבילה ובפרט בכלי חרס עיי"ש באריכות:
נה לאסור אותה חתיכה. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ב ובפיה"ק סק"ל שהעלה לדעת הרמ"א במקצתה תוך הרוטב אם ניער הקדירה מיד גם אותה החתיכה מותרת וכתב דנראה דבמקצתה תוך הרוטב יש להקל ולנער מיד אף לכתחלה אבל בכולו חוץ לרוטב אין לנער לכתחלה גם מיד אך בדיעבד אם ניער מיד צ"ע אם יש לדינו כדין מבטל איסור לכתחילה עיי"ש:
נו ומקצת החתיכה תוך הרוטב. עבאה"ט וע' ביד יהודה בפיה"א שם ובפיה"ק בס"ק שאח"ז שכ' דהעיקר כהכרעת הרמ"א דבבב"ח יש לחוש לדעת רש"י כאמור ומ"מ אם לא ניער הקדירה כלל רק הגביה החתיכה מיד ולקחה מן הקדירה אין לחוש כלל לאסור שאר הקדירה כיון דבלא"ה רוב הפוסקים ס"ל כר"י א"כ עכ"פ יש לסמוך להקל בזה עכ"פ בלא ניער רק סילקה תיכף מהקדירה עיי"ש:
נז אם נתערב איסור לח בהיתר לח עי' ביד יהודה בפיה"א סק"כ שעמד על המחקר מה דינו של הקדירה בלח בלח דקיי"ל דהתבשיל לא נעשה נבילה אם נימא דה"ה לגבי הקדירה נמי אמרינן כן והיינו אם נפל תבשיל של היתר לח בדבר לח של איסור ואח"כ ניתוסף עוד היתר באופן שהתבשיל מותר אם נימא דגם הקדירה מותרת דאף שבלעה מתחלה מהאיסור לפי ערך ולא הי' ס' מ"מ אם מוסיף אח"כ תבשיל ומתבטל האיסור ממילא אמרינן דגם בליעת האיסור שבדופני הקדירה חוזרין להכשרן כיון דגם בהקדירה נבלע עוד היתר עד כדי ביטול האיסור והאריך בזה והביא דברי הפוסקים דמשמע מדבריהם דאף אם נבלע בהקדירה איסור לח נחשב בתוך הכלי לאיסור יבש ואין הכלי חוזר להכשרו ואף אם התבשיל שבתוכו חוזר להכשרו ע"י תוספות היתר מ"מ גוף הקדירה א"א להתיר אך לא אמרינן דכל הבלוע שבקדירה נ"נ ויצטרך לבטל כל הקדירה דז"א דהבלוע לא נ"נ אלא דסגי לבטל רק בליעת האיסור עם מעט ההיתר שנבלע מתחלה בתוכה עיי"ש ועי' בדברינו (בס"ק שאח"ז):
נח איסור לח. ולענין אי אמרינן לגבי בלוע שבכלי חנ"נ עי' בש"ך להלן סוף סי' ק"ג שכתב בדין דחממו מים בקדירת איסור ב"י ואחר מעל"ע מהאיסור בשלו בה היתר וכו' וכתב שם דבמקום הפסד גדול בלא"ה מותר מטעמא די"א דאין אומרים חנ"נ באיסור לח שנבלע בהיתר לח וכתב שם בשפ"ד דר"ל דמה שפולטת הקדירה במים הוי לח בלח עיי"ש וכיוצא בזה כ' גם הפרמ"ג בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' סעי' ה' בחממו מים בכלי איסור ב"י ונתנו ממים לקדירת רוטב עם בשר וכו' מ"מ קיי"ל בסי' צ"ב דלח בלח בהפ"מ אסורין לא נ"נ וכאן הפליטה מהקדירה למים לח בלח הוא וכשנתערב ברוטב חזר להיתרו וכו' ואין המדמע אלא לפי חשבון בהפ"מ ויש ברוטב ששים נגד זה עכ"ד ועי' בשו"ת כח שור סי' ט' באמצע התשו' (בד"ה פלטינין בדף י"ב ובדף י"ג) מה שהאריך בזה וע' מזה עוד בדברינו להלן (ס"ק ע"ח):
ועיין בתשו' הה"ג מו"ה יהודא ליבש מפאטיק הנדפס בס' ישועות חיים סוף של חלב אצל האש לטגנה ולאחר שהתחיל להתבשל קצת נתנו במחבת חתיכה שומן ואח"כ שפכו שם קצת מים חמין לערב שם הבצל ואח"כ נתנו הכל לתוך קדירה של בשר עם הכף שהגיס בתחלה הבצל בתוך המחבת ונגד הבצל יש ששים אך נגד כל מה שנשפך בתחלה במחבת ונגד הכף אין ששים ודעת הרב השואל להקל בזה כיון דהוי לח בלח ולא נ"נ בהפ"מ והוא השיב בזה דאם נאסרו הבצללים מבלע בב"ח גמור או שטיגן אותם בכלי חלב ב"י עם שומן יש להחמיר שזה דומה לדין דחתיכת בשר שנאסר מבלע חלב שנפלה לתבשיל שיש להחמיר דכל התבשיל נעשה נבילה אם אין ששים נגד כל החתיכה וה"נ יש להחמיר כיון דאיכא תרי טעמא לאיסורא חדא דדעת הרמ"א להחמיר דכל הבא מבב"ח כבשר בחלב חשבינן לי' א"כ לו יהא שנקרא לח בלח ממש צריכין לומר בו חנ"נ ועוד דגם בשאר איסורין לא הקיל הרמ"א רק באיסור לח גמור והיתר לח משא"כ באיסור יבש בהיתר לח וה"נ בנ"ד דהבצלים נאסרו מכח בב"ח ואח"כ הוסיף עליהם מים דבודאי יש להחמיר דבעינן ס' נגד כל המים כיון דהבצלים הוין כדבר יבש והוי יבש בלח דאמרינן חנ"נ גם בשאר איסורין עיי"ש אמט כתב שם הגה במוסגר (וכפי הנראה הוא מהרב בעל ישועות חיים) שדבריו צ"ע בזה דהא אנו דנין על טעם המחבת שנכנס להמים ולא על הבצלים דהא כנגדו יש ס' עיי"ש ועי' בדברינו להלן (ס"ק ס"ו) ועוד להלן סי' צ"ו (ס"ק כ') מ"ש שם עוד בעובדא זו מדברי הרבנים הנ"ל:
נט לח. עי' בכנפי יונה להלן סוף סי' צ"ד שכתב ממשמעות הרמב"ם דהא דאמרינן בכ"מ דבלח בלח לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין בהפ"מ הני מילי בנתערב מעוט איסור ברוב היתר אבל כשנתערב מעוט היתר ברוב איסור אמרינן חנ"נ גם בלח בלח אפי' בשאר איסורין כיון דנתהפך גם ההיתר ונעשה כגוף נבילה שהרי מדאורייתא אמרינן דהלך אחר הרוב ודוקא בדבר שאינו נבלל דאפשר לברר ההיתר מן האיסור הוא שיש להקל דלא נתהפך ההיתר לאיסור דאמרינן כל פריש מרובא פריש אבל בדבר לח ונבלל אם ההיתר הוא מיעוט והאיסור הוא סי' צ"ו אות ג' בעובדא שחתכו בצל בסכין של בשר ונתנו אותה למחבת רוב אמרינן דנהפך ההיתר להיות אסור מה"ת אפי' להמ"ד אין היתר מנטרף לאיסור וא"כ מבלי ספק דבודאי אמרינן בה חנ"נ עיי"ש וכ"כ בספר ערוגות הבושם אות ז' עיי"ש (וע"ל ס"ק ל"ו ולהלן סי' ק"ט סק"א):
ס בהיתר לח. עפת"ש ומ"ש מתשו' נו"ב סי' נ' בשומן שהי' מהותך ונקרש אח"כ אי דינו כלח בלח עי' בשו"ת שערי דעה חלק ב' סי' רכ"ד מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ד ובפיה"ק ס"ק נ"ב שהעלה דגם בחלב (בציר"י) שנתערב בשומן אע"ג דנקרש אח"כ ונעשה חתיכה מ"מ כיון שיכולין להתיכו ולהחזירו להיות לח דינו כלח עיי"ש ותמהני שלא הביאו דברי הכו"פ להלן סי' ק"ד סק"ג שכ' דבשומן לא שייך לומר דהוי לח כיון דנקרש מיד מקרי יבש ונ"נ עיי"ש איברא כי בשפ"ד להלן סי' צ"ט ס"ק י"ג כ' בפשיטות דבהפ"מ יש להקל דהוי כלח בלח כיון שנתערב יפה עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תר"ז אות ג' ועי' בשו"ת טיטו"ד קמא סוף שי' קכ"ה שמדחה דברי השואל בשתי ידים שרצה להקל בענין זה לומר דכשנתערב שומן טריפה בשומן כשר קודם התכה ואח"כ התיכו אותו הוי כלח בלח דלא אמרינן חנ"נ דז"א דחתיכות שומן אף שפולטין שמנונית נשארים קיימים בגוש ממש ואף שאח"כ הם נימוחים לגמרי מ"מ בתחלת בישולן הוי עדיין בגושן ונ"נ ואע"פ שנעשה אח"כ כולו לח מה בכך הרי כבר הוא נ"נ בתחלת בישולו והרמ"א לא הקיל רק אם תחלת התערובות הוי לח מיד ולא כשנעשה אח"כ לח ע"י בישול הרבה עכ"ד ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' ס"ו שהאריך טובא בענין זה והעלה דבהפסד גדול יש להקל דאע"פ דבשעה שנתערב השומן הי' נקרש מ"מ כשנימוח אח"כ ונעשה לח בלח הוי כמו שהי' מתחלה לח בלח ולא נ"נ עיי"ש באריכות (וע"ל בס"ק שאח"ז):
סא לח. עיין בחידושי הגרעק"א בש"ך ס"ק י"ד מ"ש לענין חתיכה שנתרסקה ונימוחה אם דינה כלח וכתב דזה תלוי בפלוגתת המרדכי והרשב"א עיי"ש אמנם בשפ"ד להלן סי' צ"ט ס"ק י"ג כתב דבנבלע איסור לח בהיתר יבש ונ"נ אף שאח"כ נעשה לח ונימוח אינו חוזר להיתרו ועיי"ש שכ' דזה ודאי דאיסור לח שנפל לקטניות נימוחים ופלוימע"ן כעין פאווידל"א מקרי לח בלח וכתב שם עוד (בד"ה אי לאו) דלכאורה י"ל דאם נבלע איסור בגריסין ועדשים וכדומה בפירות שדרכן להיות נימוחים בבישול כמו פלוימע"ן וכדומה ואין בהם ס' ואח"כ ניתוסף עוד ונאסרו הכל כיון שנ"נ ואח"כ נתרסק בשוגג ונימוחו הכל עד שנעשה כמין משקה ה"ז חוזר להיתרו מאחר שעכשיו לח ובלול הוא ונתערב איסור הא' בהיתר האחרון אבל לדינא אין להקל בזה אפי' בהפ"מ וצורך גדול עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בביאורים ס"ק י"ב דלדינא יש להחמיר לחוש לדעת המרדכי דכל שבשעת בליעות האיסור לא הי' נימוח ונבלל והי' נחשבת לחתיכה ונ"נ אף שנתמחה אח"כ שוב לא יצאה מידי איסורה ובעינן ס' נגד כל החתיכה עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א להלן סי' צ"ט ס"ק כ"א (קודם ד"ה אך) לדינא עיי"ש ועי' בפתיחה הכוללת שבריש הס' ישועות חיים שם אות ח' וע' בס' דברי יוסף סי' תר"ז אות ג' שכתב דאף שכ' הפרמ"ג דבנבלע איסור ביבש אף שנימוח אח"כ ונעשה לח אינו חוזר להיתרא מ"מ בהפ"מ יש להקל דבלא נודע עד אחר שנימוח יש לסמוך בזה עכ"פ על האו"ה דכ"ז שלא נודע לא נ"נ ולא נקרא שום איסור עליו מעיקרא רק עכשיו כשנודע הלא כבר הוא נימוח ולח ומעורב יפה עיי"ש:
סב לח. כתב בחכמת אדם כלל נ"א סעי' כ"ד ונראה לי דעיסה הנילושה מקמח ומי ביצים הוי ג"כ לח בלח ונ"מ דבהפ"מ לא אמרינן חנ"נ וא"כ אם יש ס' בין הכל דהיינו הקמח והרוטב והתבשיל הכל מצטרף לבטל הביצה שמצא בה טפת דם או שנולדה ביו"ט ואפשר דלא אמרינן גם בזה:
אפשר לסחטו אסור ובמקום הפ"מ או סעודת מצוה יש לסמוך על הפוסקים דאף אפשר לסחטו לא אמרינן באיסור דרבנן אך הגאון בעל חוות דעת אמר לי שדעתו לאסור אפשר לסחטו ומי שלבו שלם ויודע להכריע יכריע עכ"ל ועי' בשו"ת יד יוסף סי' ע"ח שהעתיק לשונו וסיים ואני העני נראה בעיני להכריע לפי דברי הפרמ"ג ביו"ד סי' ק"ד בשפ"ד סק"י שכתב וז"ל דודאי הכי הוא וכו' וכיון שנתערב הכל יפה ודאי למ"ד דלא נ"נ בשאר איסורין שרי דלא שייך אפשר לסוחטו נבלל יפה וכו' וא"כ בעיסה הנילוש מקמח ומי ביצים דנבלל יפה ודאי דלא שייך בי' אפשר לסוחטו וכיון דיש ס' בין הכל הכל מצטרף לבטל הביצה שנמצא בה הטפה דם כנלענ"ד עכ"ל ועי' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות ל"ג שהביא דבריהם ומתפלא עליהם איך יאמרו דבר כזה דבכזה יהי' שייך לומר אפשר לסוחטו כיון דנעשה הכל גוש א' ונתאחדו ולא יתפרדו וגם איך שייך לומר דזה מקרי לח בלח דאף דקמח בקמח מקרי לח בלח זה דוקא בקמח בקמח וכו' אבל במי ביצים עם קמח בודאי דהקמח מקרי יבש בלח לגבי הביצים ואף שיש בילה ונתערב יפה המי ביצים עם הקמח ולא נשאר במקום א' יותר מחבירו אפ"ה לא נוכל לומר על כזה שהוא כמו לח בלח דלא נ"נ וכי נימא דאם מבשל ביצה טריפה במים שנסחט ממנה בליעתה ותתכשר ע"כ פשוט הדבר כביעותא בכותחא דהעיסה אסורה ואמרינן בה חתיכה נעשה נבילה ואם נתערבו הלאקשי"ן באחרים צריך ששים כנגד כל הלאקשי"ן דהא הטעם דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה בלח בלח הוא משום דאין האיסור ניכר ונבדל משא"כ הכא דהביצה ניכר בהקמח ונבדל וכו' וכיון דאין האיסור יוצא להתערב עם הרוטב אמרינן חנ"נ עיי"ש ונשנין דבריו בקונט' ועד חכמים ש"א סי' רט"ו אמנם להלן שם בש"ב סי' פ"ח נתווכחו ב' ת"ח בזה שדעת חכם א' דהעיקר כדעת הג' גדולים הנ"ל הואיל והתערובות הי' לח בלח ע"כ גם אחר שנילוש ונעשה גוש לא נעשה נבילה וכמ"ש בפת"ש מהנו"ב לענין שומן שנקרש דכל שהי' צלול בשעת התערובות אף שנקרש אח"כ ונעשה גוש לא נעשה נבילה ובשעת בישול הלאקשי"ן הרי יש בהרוטב ובהקמח של הלאקשי"ן ס' נגד הביצה אבל חכם א' השיג עליו ומצדיק דברי הרב המחמיר הנ"ל דהא הביצה נילושה ומתקשה בתוך העיסה וא"כ הוי איסור דבוק כי אין הרוטב מקיף את כל חלקי הביצה שהיא מוסתרת בתוך העיסה ובפרט מ"ש בחכמת אדם להתיר גם הלאקשי"ן ולומר דלא אמרינן אפשר לסוחטו בזה בודאי צדקו דברי החוו"ד דכיון דחזינן דניכר מראה הביצה בתוך הלאקשי"ן בודאי אין להקל וכן הי' עובדא כיוצא בזה והחמירו מה"ט עיי"ש ועי' בספר דברי יוסף סי' תר"ז אות ג' שהשיג ג"כ על הח"א בזה וכתב גם כן דהעיקר להחמיר דלא מקרי לח בלח כי הקמח אינו מתפשט בכולו כמו דבר לח עיי"ש ועי' מענין זה בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ט"ו שנשאל במילוי דגים שנחתך דק דק כנהוג ונתנו בתוכו חלמון ביצה ונתערב היטב המילוי עם החלמון ומלאו הדגים ונתבשלו אח"כ ונמצא טפת דם במותר הביצה ובכל מה שבקדירה הי' ס' נגד החלמון אבל במילוי לבד לא הי' ס' נגד החלמון והשואל מצדד לומר דזה הוי כמו לח בלח כמו קטניות נימוחים וכמו קמח בקמת דהוי לח בלח והוא ז"ל השיב דאין זה ענין ללח בלח כיון דהתערובות ראשון ניכר ועומד בפני עצמו שהרי המילוי עומד בפ"ע עיי"ש באריכות:
סג לח. עשפ"ד להלן סי' צ"ט ס"ק י"ג שכתב ודע דלח בלח דקיי"ל להקל בהפ"מ בשאר איסורים דלא אמרינן חנ"נ אין חילוק בין שנתערב איסור לח בהיתר לח ע"ד משל רוטב איסור ברוטב היתר ואח"כ לרוטב אחר או שנתערב אח"כ להיתר יבש וכן שומן איסור בשומן היתר ואח"כ בהיתר אחר כל שהאיסור נמחה ונבלל יפה עם ההיתר האחרון דינו כלח בלח דלא אמרינן חנ"נ בהפ"מ וכאמור. וכן אפי' איסור גוש רק שהשני הוא לח ע"ד משל זית א' נבילה במ' זיתי רוטב ואח"כ ניתוסף עוד כ' זיתי רוטב וזית נבילה עדיין בתוכו בהפ"מ א"צ ס' כ"א נגד הזית א' נבילה בלבד דמה שנפלט מהזית גוש להמ' זיתי רוטב לח הוא ומה שיוצא עכשיו מהזית גוש יש ששים ופשוט עיי"ש (ועי' בחיו"ד בביאורים להלן סי' צ"ח סק"ד) והנה ראיתי בדברי שאול ויוסף דעת בעובדא שבשלו מיני קטניות ומעשה קדירה ברביעית חלב טריפה ולקחו כף והגיסו בו את הקדירה ואח"כ תחבוהו לקדירה שהי' בה חלב כשר שלא הי' ס' נגד כל הכף רק נגד החלב הבלוע בו כפי ערך המדומע ואח"כ נודע שהי' החלב טריפה והי' הפ"מ וכתב שם דאף דבהפ"מ לא אמרינן בשאר איסורין חנ"נ בלח בלח מ"מ כיון שהי' שם בהקדירה גם מיני קטניות ומעשה קדירה שהם דבר גוש ונאסרו מהחלב הלא חזרו ואסרו הכף וא"כ שוב לא הוי לח בלח כיון שנעשו גוף הקטניות ומעשה קדירה נבילה וכף בלוע גם מאיסור גוש א"כ ממילא שאין לשער בו כפי המדומע לבד עיי"ש ותמהני שלא הביא מדברי הפרמ"ג הנזכר דאף שהזית נבילה הגוש הוא בתוך הקדירה לא נחשב לדבר גוש דהבלוע שיוצא מהזית נבילה הוא לח וכנזכר וא"כ ממילא דה"ה בנידון של הדברי שאול הנזכר כיון דהבלוע היוצא מהמעשה קדירה לתוך הכף הוא דבר לח ממילא שא"צ לשער רק כפי ערך המדומע וכיוצא בזה כתב גם כן בשו"ת כח שור סי' ט' דבמ"ש הרמ"א דבלח בלח לא אמרינן חנ"נ לא בעינן שיהי' כל התבשיל שבקדירה לח ונפל בה איסור דה"ה אם נתערב איסור אל תוך קדירה שבו חתיכה של בשר עם רוטב ואין בכל מה שבתוכו ס' כנגד האיסור אף שהחתיכה של בשר נעשית כולה נבילה ואם נפלה החתיכה לתוך היתר אחר צריך שיהי' בו ס' כנגד כל החתיכה מ"מ הרוטב אף שנאסרה לא נעשית נבילה כיון שלא נאסרה רק ע"י איסור לח ואם אח"כ נתערב הרוטב בהיתר אחר א"צ ס' רק כנגד שיעור האיסור שנפל כפי ערך המדומע וכ' שם דאף דהרמ"א דייק בלשונו אם נתערב איסור לח בהיתר לח לא אמרינן חנ"נ ומשמע דבעינן דוקא שיהי' גוף האיסור דבר לח ממש אמנם לדינא אין ראי' די"ל דגם בכה"ג כל שהוציא גוף החתיכה של איסור ונשאר בהרוטב רק מוהל שיוצא מחתיכת האיסור נחשב ג"כ לדבר לח ועיי"ש במה שהאריך בזה עי' בשו"ת יד יוסף (מהרב מו"ה יוסף יהודה ני' מירושלים) חיו"ד סי' נ"ד בעובד דחתיכה שבלעה חלב (תרבא) ונ"נ שלא הי' בה ס' נגד החלב (תרבא) לדידן דקיי"ל חנ"נ בשאר איסורין ובשלה במים ולא הי' ס' במים כנגד החתיכה ונאסר כל הרוטב ואח"כ נתנו מהרוטב לתבשיל אחר דא"צ בתבשיל ס' אלא לפי ערך המדומע דבלח בלח לא אמרינן חנ"נ בהפ"מ ויש להסתפק אי סגי לפי ערך המדומע מהחלב (תרבא) הנבלע בחתיכה או דלמא כיון דגבי החתיכה אמרינן חנ"נ צריכין ס' לפי ערך המדומע מן כל החתיכה וכ' שם דליכא למימר דא"צ לשער רק נגד טעם החלב המדומע בחתיכה כיון שהטעם יוצא לתוך הרוטב הו"ל לח ובלח א"צ לשער אלא לפי ערך המדומע דז"א דכיון דהחתיכה עצמה לא נימוחה והיא עומדת בפ"ע אמרינן כיון דעדיין החתיכה ניכרת ומובדל אף דהטעם היוצא ממנה הוא לח מ"מ כיון שכבר נ"נ כל החתיכה בעינן ס' נגד שיעור המדומע מכל החתיכה עיי"ש באורך:
וצריך אתה לידע כי פשוט לפענ"ד דבדיוק כ' הפרמ"ג ונקיט בלשונו דוקא בנפל כזית בשר נבילה במ' זיתי מים דאז שפיר יתכן דכיון דלא אמרינן בלח בלח חנ"נ לא נתהפך המים להיות נחשב כגוף בשר ואם נפל מהרוטב לקדירה אחרת א"צ לשער רק כפי ערך המדומע וכאמור אבל אם הי' הרבה בשר כדרך שמבשלין רוטב בזה אין צד להקל וכמש"ל (בס"ק שאח"ז) דעת הפוסקים דברוטב אמרינן דנהפך כל הרוטב ונעשה ממש כגוף בשר נבילה וצריך לשער גם נגד המים וה"פ:
סד נגד האיסור שנפל. עבאה"ט ועי' בט"ז ס"ק ט"ו שכ' דאם נפל מהרוטב לתבשיל היתר צריך ס' נגד כל הרוטב שנפל ולא סגי לחשוב כמה נבלע בשיעור רוטב זה מן האיסור לפי ערך והנה הט"ז מיירי לענין רוטב של איסור וכ' דגם המים של הרוטב נ"נ אמנם לענין רוטב של היתר שנפל לחלב אם סגי לשער לפי ערך המדומע בשר שיש בהמים או שצריך לשער נגד כל הרוטב עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות מ"א שהביא מהמרדכי ועוד מאיזהו מקומן דברוטב של היתר א"צ לשער רק כפי ערך דמוע הבשר שיש שם דלא נהפך גם המים לבשר וכ' דמ"ש האו"ה בשם המרדכי להיפך ט"ס יש באו"ה שם עיי"ש וכ"כ בחוו"ד ריש סי' צ"ג וז"ל כזית בשר מעורב עם מים אין מדמע אלא לפי חשבון עיי"ש וכ"כ בסי' זה בחידושים ס"ק כ"ב בתבשיל שנבלע בו בשר או חלב אף שאין בו ס' א"צ לשער רק לפי ערך המדומע ועיי"ש עוד שכ' דאם בשלו מים בקדירה חדשה ונפל בה כזית חלב או חמאה ואח"כ בשלו בה בשר א"צ ס' נגד כל הכזית רק לפי חשבון המדומע עיי"ש וכ"כ הצל"ח בפסחים דף ע"ו ובמ"ז ס"ק כ"ד עיי"ש ועי' בשפ"ד להלן סי' צ"ד ס"ק כ"ב שכ' וז"ל הלכך ב' זיתי חמאה או שומן במים ותחב כף משערין לפי אומד לא כפי ב' זיתים וא"ת מה נעשה במ"ש הש"ך דהטור פוסק כסה"ת י"ל דבכל הקדירה משערין דלא ידעינן שיעורא מש"ה לא שייך לומר אין המדומע וכו' משא"כ בידעינן שיעורא עכ"ל ועי' בחכמת אדם כלל ו' סעי' ד' וכלל מ"ד סעי' ט' בביאור דין זה וכ' דבזה יש חילוק בין שאר תבשיל ובין רוטב דרוטב של בשר שנפל לחלב צריך ס' נגד כולה דהוי שם בשר על כל המים דמשערין כל המים כאלו הוא בשר אך כל זה דוקא הוא ברוטב אבל בשאר תבשיל כגון שנפל מעט חלב למים ונפל מן המים לבשר א"צ לשער רק לפי ערך החלב שנפל למים עיי"ש ועי' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב ני') חלק א' מיו"ד סי' קכ"א שכ' לחלק בזה דברוטב כיון שאין שם רק מים עם בשר והמים אין לו טעם בפ"ע בטל המים לגבי הבשר ונחשבים גם המים לבשר משא"כ בשאר תבשיל שיש לו טעם בפ"ע לא בטל לגבי הבשר ואין צריך לשער רק לפי ערך המדומע עיי"ש באריכות ולפי דבריו ממילא דה"ה אם נתערב הרבה חלב עם מים באופן שכשטועמין התערובות טועמין בו טעם חלב היטב צריך ג"כ לשער כנגד המים דהמים בטלים לגבי החלב כיון שאין להם טעם בפ"ע ועי' בס' מנחת שי על קיצור כללי הוראה מהפרמ"ג בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' סק"ב מה שהאריך בזה והעלה לחלק בין רוטב עבה לקולשתא היינו אם מבשלין צלי קדר (גיבראטינ"ס) שאין שם רק מעט מים יש להחמיר כיון שכל טעם הבשר נכנס לזה המעט המים אזי נהפך כולו לבשר וצריך ס' כנגד כל הרוטב אבל ברוטב שמבשלין ע"פ רוב שיש תמיד עכ"פ ג' חלקים מים וחלק א' בשר ותבלין שקורין פרסאלע"ס ופעטרישק"א יש להקל לשער לפי חשבון אמנם לפעמים יש להחמיר גם בסתם רוטב באם הבשר הוא שמן ונשפך הרוטב שלמעלה תחת קדירה עם תבשיל של חלב דבזה בלא"ה יש לחוש להחמיר כיון דלמעלה הוא השומן שדרכו לצוף למעלה ובודאי נשפך רק שומן וצריך לשער כנגד כל הנשפך עיי"ש וע' מזה עוד להלן בדברינו סי' צ"ד (ס"ק י"א) וסי' צ"ה (ס"ק ס"א):
וכתב שם במ"ז דכל זה בבב"ח אבל בשאר איסורין נ"נ וצריך לשער תמיד כנגד כולו מיהו אין התבשיל הב' אסור מה"ת כשיש ס' לפי ערך כולן דחנ"נ (בשאר איסורין) הוא רק מדרבנן ויש להקל בספיקו עיי"ש: ועיי"ש עוד במנחת שי שכ' בשם רב מורה א' שכתב וז"ל באם נשפך קאוו"ע מעורב בחלב וכדומה תחת קדירה של בשר הדבר פשוט אצל בעלי הוראה שמשערין לפי ערך המדומע ואני אומר דאם נשפך תחת הקדירה גרע טפי וצריכין לשער כנגד כולו שאני אומר שהקאוו"ע בלע מהקדירה של בשר ונ"נ ושוב גם ההיתר נאסר עכ"פ באין הפ"מ ולשיטת הב"י דהבא מבב"ח כבב"ח דיינין לי' גם בהפ"מ עכ"ד הרב המורה הנזכר והוא השיב על דבריו וכתב דאין לחוש להחמיר בזה והביא מדברי הפרמ"ג והחוו"ד שכ' בכמה דוכתא להקל בענין זה שלא לחוש לומר שנכנס הבלוע של בשר לתוך הקדירה מהנשפך תחתיו ונ"נ דהבלוע הוא מין במינו וברובו בטל עיי"ש: (סה) האיסור שנפל, עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל דוקא כשנתערב שלא כדרך בישול ועי' בפת"ש מ"ש מהנו"ב דמדברי הרמ"א לא משמע כן וכו' ועי' מזה בפרי תואר ס"ק י"ב ועמ"ז ס"ק ט"ו שמתמה על הט"ז במה שהביא דברי המהרש"ל ע"ד הרמ"א בזה כאלו לא פליגו אהדדי דהלא לדעת הרמ"א אין חילוק כלל בין אם נתערב בדרך בישול או שלא כדרך בישול ועי' בשפ"ד ס"ק י"ד שהעמיס ג"כ בדברי הש"ך דבשאר איסורין גם כשנתערב לח בלח מתחלה ע"י בישול לא נעשה נבילה ועיי"ש עוד בסי' ק"ו סק"א שכ' וז"ל ומיהו לח בלח בודאי אף דרך בישול ויש אח"כ ששים עם ההיתר הא' הכלי שרי להמחבר ואף לדידן בהפ"מ וכו' והוא פשוט לדעתי ע"י בישול וכאמור עכ"ל ועי' בדגול מרבבה החדש שציין ע"ד המהרש"ל הנזכר לדברי הש"ך להלן סי' ק"ג סק"ב דמשמע שם דס"ל דאפי' ע"י בישול שייך קילא זו עיי"ש ועי' בחוו"ד בחידושים ס"ק י"א שהעתיק דברי הט"ז לדינא דכשנתערב שלא בדרך בישול מקילין בשאר איסורין דלא אמרינן חנ"נ אף שלא בהפ"מ אבל כשנתערב בדרך בישול אמרינן אף בשאר איסורין חנ"נ עיי"ש אכן הנה החוו"ד בעצמו כ' בביאורים שם סק"י דמדברי הש"ך מוכח דלא ס"ל כהמהרש"ל לחלק בזה בין אם נתערב כדרך בישול או שלא כדרך בישול עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל מ"ד וכלל מ"ו שכ' לדינא להחמיר בזה שלא בהפ"מ ואין להתיר בדרך בישול אלא בהפ"מ וצורך גדול עיי"ש ועי' בס' ישועות חיים בפתיחה הכוללת שבריש הס' אות ז' מ"ש בזה וסיים דבמקום הפסד קצת יש לחוש לדעת המחמירים דס"ל כמהרש"ל בזה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ד ובפיה"ק ס"ק ל"ג מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא דאם נתערב לח בלח בחמין אין להקל אלא בהפ"מ דוקא אכן בנתערב בצונן אין להחמיר כלל בשאר איסורין אף שלא בהפ"מ עיי"ש וכ"כ בס' דברי יוסף עיי"ש באריכות ועי' בס' דרכי הוראה חלק ב' פרק ס' באריכות מזה וע' בשו"ת גברי סי' כ' בעובדא שנשחטה בהמה בסירכא ולקחו ממנה החלב תוך ג' ימים לשחיטתה אך שנחלב עמה עוד ח' בהמות אחרות והבעלי בתים שלקחו החלב חממו תחלה החלב לבד ואח"כ נתנו אותה לתוך הקאפפ"ע מה דינם של הכלים והשיב דכיון דבלח בלח לא אמרינן חנ"נ רק בבב"ח א"כ ה"ה כאן לא נעשה החלב נבילה בעת שחוממה וא"כ ממילא כשנתערבה אח"כ עם הקאפפ"ע הרי יש בין הכל ביחד היינו בהחלב מהח' בהמות ובהקאפפ"ע ששים כנגד החלב טריפה ואף לדעת הט"ז שכ' מהמהרש"ל דבנתערב דרך בישול נ"נ גם בשאר איסורין ג"כ אין להחמיר בנ"ד דהא יש כאן ב' דרבנן דהחלב טריפה וחלב כשורה הוי מין במינו דמדאורייתא בטל ברובא וגם חענ"נ בשאר איסורין הוא רק מדרבנן ע"כ יש להתיר כל הכלים חוץ מהקדירה הראשונה לבד שהיא טריפה עיי"ש באריכות: