דרכי תשובה - ד· רבי צבי הירש שפירא
סימן צא
סעיף א:
א בשר וגבינה וכו' אלא שצריך להריח. עי' בבינת אדם שער או"ה סי' ל"ט שכ' שם אגב אורחי' דלפרש"י בחולין דף ח' ע"ב בפלוגתא דרב אמר קולף דפרש"י כיון דהוא מדאורייתא אזלינן לחומרא משמע לפ"ז דה"ה היכא דצריך הדחה או גרירה הוא דאורייתא דהיינו במקום שיש לחוש שנדבק בו איסור קצת ולמאן דס"ל דקליפה אינו אלא מדרבנן ה"ה הדחה עיי"ש לדרכו (ועי' בדברינו להלן ס"ק כ"ז):
ב אלא שצריך להדיח. עפת"ש מ"ש מהחוו"ד לענין אם חתך בשר בסכין חולבות והנה לענין דיעבד אם אירע שחתך בשר בסכין חולבות ובשלו כך ולא הדיחו עבט"ז סק"א שמבואר מדבריו דא"צ הדחה אלא לכתחלה אבל בדיעבד אינו מעכב אמנם להלן בס"ק שאח"ז במ"ש מהמהרש"ל דהקשואין כיון שצריכין הדחה והמי מלח דלא שייך בו הדחה נאסרה כולה מבואר דבכ"מ דצריך הדחה אם לא הדיחו אסור אף בדיעבד ועבמ"ז סק"א י"ב מ"ש בזה וכתב לחלק בין אם ההדחה הוא מן הדין ובין אם הוא רק משום חומרא בעלמא דהיכא דצריך הדחה מן הדין ולא הדיחו אפי' דיעבד אסיר משא"כ היכא דהוא רק משום חומרא לא אסור בדיעבד כשלא הדיחו או אף לכתחלה כשא"א להדיחו עיי"ש ועי' במנח"י כלל ט' סק"ג וכלל ס"א ס"ק ל"ז שהעלה דהעיקר לדינא דבכ"מ שצריך הדחה מותר בדיעבד בלא הדחה אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש ועי' בבינת אדם שם שהוכיח כן מלשון הש"ע דלהלן סעי' ד' שכ' דאם נפלו זה לתוך זה צוננים מדיח הבשר ומותר הרי דהחלב מותר אע"פ דלא שייך בה הדחה ובע"כ דההדחה הוא רק לכתחלה היכא דאפשר אבל בדיעבד אינו מעכב עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל מ"ב סוף סעי' ב' לדינא עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"י שעמד בדין זה היכא דנפל היתר לח לאיסור גוש היכא דא"א בהדחה וכתב שדין זה תלוי בפלוגתת הפוסקים היכא דצריך קליפה וא"א לקלפו ומה"ט אוסר המנח"י מלח של אוגרקי"ס עיי"ש איברא כי באמת מבואר בת"ח כלל ס"א דין י"א דאם חתך בשר דק דק בסכין חולבות כולו אסור משום דלא יכלו לגררו או להדיחו במקום החתך ועי' במנח"י שם סק"ז שהתפלא עליו דלפי מה דקיי"ל דבמקום שצריך קליפה אם לא קלפוהו כשר בדיעבד מכ"ש בנ"ר כשאין צריך רק גרירה או הדחה דבודאי מותר אפי' שלא לצורך וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת באר המים חיו"ד סי' כ"ז מ"ש בזה וסיים דכיון דמסתמא יש ס' בהבשר כנגד הטוח של חלב שנדבק בו מהסכין ע"כ אין להחמיר כלל עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק קי"א): ומ"ש הפת"ש מהחוו"ד דדוחקא ושמנונית בעי שפשוף וכו' עי' תב"ש לעיל סי' י' ס"ק י"ז שכ' דהסכין צריך נעיצה דוקא עיי"ש וע"ל סי' קכ"א סעי' ז' ועי' בדברינו להלן סי' צ"ד (ס"ק ק"א):
ג שצריך להדיח. עפת"ש מ"ש מיהו דבר חריף וכו' וכתב בעצי לבונה אבל בדיעבד אפי' חריף לח מותר דאינו יכול להפליט מהכלי רק ע"י דוחקא אבל למלוח בשר חי ע"ג כלי של חלב אסור דאף דאין מליחה לכלים להפליט מ"מ נבלע ע"י מליחה בהבשר מה שיש בעין על הכלי ועל זה אינו מועיל הדחת הבשר אח"כ וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם לענין דינא הנה מ"ש דבנתן דבר חריף בכלי מותר בדיעבד עי' בדברינו להלן סי' ק"ה (ס"ק ר"ט) מ"ש בענין זה:
ד שצריך להריח. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט דבשניהם יבשים אפי' הדחה א"צ כ' בחידושי הגרעק"א דזה דוקא בתפלים אבל במלוחים אף בשניהם יבשים צריך הדחה כדלקמן סעי' ו' עיי"ש ועשפ"ד סק"א:
ועיין בפרי תואר סק"א דכל זה דוקא בדבר כחוש אבל בבשר שמן אף שהוא יבש בלי לחות מ"מ מסתמא השומן נסרך ואינו ניכר וצריך הדחה וכן אף בדבר שאינו שמן רק שהוא דבר הנפרד כגון גבינה אף שהיא יבשה מ"מ כיון שיש לחוש לפרורין הנדבקים ממנה ביותר יש להחמיר וצריך הדחה עיי"ש וע' ביד יהודה בפיה"א סק"ב מ"ש בזה וסיים דבכל זה אין ליתן כלל רק הכל לפי ראות העיין אם דרכו להדביק מאתר לחבירו דבר מה צריך להדיחו עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק י"ג) ועי' בשו"ת אהל יצחק הספרדי חיו"ד סי' ט' (ה) להדיח עפת"ש מ"ש מהפרמ"ג והחוו"ד והבית אפרים ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ד (ס"ק ק"ט) ועי' במ"ז סק"א שכ' שיש להחמיר אפי' בדברים שאינם שמנים להצריך שפשוף דוקא ולא סגי בהדחה עיי"ש אמנם בחוו"ד סק"א כתב דכל שלא הי' דוחקא סכינא אפי' בדבר שמן סגי בהדחה וא"צ שפשוף עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' הק"צ שהביא דברי הפרמ"ג והחוו"ד הנזכר והעלה בראיות דהעיקר לדינא בזה הוא דאין נ"מ אם הי' דוחקא או לאו דבדבר שאין בו שמנונית אפי' הי' דוחקא א"צ שפשוף וסגי בהדחה ובדבר שמן אפי' לא הי' דוחקא דסכינא צריך שפשוף עיי"ש ועי' בס' ערך השלחן הספרדי אות א' שכ' דלאו דוקא בדבר שמן דה"ה בכל דבר הנדבק לא מהני סתם הדחה וצריך שפשוף גדול דוקא עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה סוף אות כ"ט מ"ש בענין זה וכ' דאפי' במקום שהקילו שא"צ שפשוף גדול וסגי בהדחה לבד יש לעיין איך יהי' ההדחה דאין כל ההדחות שוות וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' ביד אפרים שהביא מדבריו בתשו' בית אפרים בחלב מהותך או חמאה שהי' חמין ונתקררו אך אעפ"כ הי' עדיין נימוח ונימוס בשעת הנפילה ע"ג הבשר ונקרשו שם ע"פ הבשר וכן דם לח שנשפך ע"ג בשר ונקרש עליו אין מועיל הדחה בעלמא וצריך הדחה היטב עם שפשוף גדול עד שידע באומד הדעת שסר האיסור ממנו עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק סק"ב מ"ש בזה והעלה דאין כל הדברים שוים בזה אלא תוכן הענין כך הוא דבכ"מ שנפל היתר לאיסור אם האיסור הוא לח דקיי"ל דצריך הדחה להסיר האיסור אף בדבר שאינו שמן צריך להדיחו שלש פעמים כמו הדחה שאחר המליחה אך כל זה בנפל ממש לאיסור לח אבל אם לא נפל ממש רק שנגע בו מעט דאינו אלא משהו בעלמא סגי בהדחה אתת דמסתמא יש בהמים שמדיח בו אפי' רק פעם א' ששים נגד האיסור ונתבטל בהמים וכל זה כשנפל דבר כחוש יבש לדבר לח אבל אם נפל דבר רטוב לדבר לח כנ"ל אף הדחה ג' פעמים לבד לא מהני אלא שצריך גם שפשוף יפה עד שיסור ממנו לגמרי מה שנדבק בו ובדבר שמן בודאי צריך לשפשף יותר וכן יש עוד כמה דברים שנדבקים ביותר וצריך לשפשף עוד הרבה יותר עד שיסור וכן אם נתייבש ע"ג צריך לרככו במים תחלה כדי שיכול להדיחו עיי"ש:
ו להדיח עי' בס' ישועות חיים בפתיחה הכוללת שבריש הס' אות ב' בעובדא שהניח בשר שנאסר על טעלע"ר באופן שצריך להדיח הטעללע"ר במים חמין כנהוג כדי שיעבור הדבוק מהאיסור על הכלי וכ' צריך לזהר דכשמדיחין במים רותחין שיערה מתחלה המים לתוך הכלי גדול שמדיחין בה הכלים ואח"כ יניח הטעללי"ר הללו בתוכו ולא יערה עליהם מים מכלי ראשון וכ"ש שלא ידיחם בכ"ר דיש לחוש שמבליע לתוכן הטעם מהמאכל בעין הדבוק בהטעללע"ר משא"כ בכלי שני אין לחוש לזה וכו' ומ"מ טוב דאפי' בכלי שני שלא יהי' המים יד סולדת בהם עיי"ש:
סעיף ב:
ז כל מידי דבעי הדחה. עפת"ש ור"ל דלאו דוקא בב"ח דלא בדיל מיני' חיישינן שמא ישכח אח"כ מלהדיחו דה"ה בשאר איסורין חיישינן ג"כ שמא ישכח מלהדיחו אח"כ. ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ג':
ח דילמא אכיל בלא הדחה. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דלא יפה עושים ההולכי דרכים שאוכלים הערינג"ש מלוחים על כלי עכו"ם וע' בכנה"ג בהגהות ב"י אות א' מהדמש"א דמ"מ היכא שכבר מונח על כליהם סגי במה שקולפין הקליפה מן ההערינ"ג שדרך להשליכו רק שיזהרו שלא יניחוהו אחר הקליפה על כלי העכו"ם עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט דכ"ש דלא יפה עושים הקינים אונירקי"ס עם המי מלח מעכו"ם לאכלם בקערה שלהם עמ"ז סק"ב שכ' דאף שיש לו מים לרחוץ הכלי היטב אפ"ה אסור לכתחלה עיי"ש:
ט בלא הדחה. עבאה"ט ומה שסיים מהת"ח דבשעת הדחק כדיעבד דמי עי' בחוו"ד שכ' דבשעת הדחק כזה אף אם א"א לו לעשות שפשוף להכלים כדיעבד דמי ושרי לכתחלה עיי"ש אמנם במ"ז שם כ' דמ"מ צריך עכ"פ לרחוץ הכלי היטב עיי"ש ונראה מדבריו דאם אין לי מים לרחוץ הכלי היטב בכ"מ אסור לכתחלה ועי' בבינת אדם שער או"ה אית ל"ט שכ' כן בהחלט דבכ"מ לא שרי אלא אם רחץ עכ"פ הכלי תחלה היטב והכלי היה נקי אבל אם אין הכלי נקי דבעי מדינא הדחה בודאי אין בין אם הוא בביתו או בבית עכו"ם בכ"מ אסור לכתחלה דכי ס"ד לו כלי חלב מותר לבשל בקדירה של בשר חלב לכתחלה ח"ו לומר כן עיי"ש וע' ביד יהודה בפיה"א סוף סק"ח שכ' דבכ"מ שמתירין בשעת הדחק להמתאכסן בבית עכו"ם להשתמש בכליו של עכו"ם אין חילוק בזה בין כלי חרס לשאר כלים ואף בכלי חרס מותר להשתמש ע"י הדחת הכלי תחלה היטב עיי"ש:
ועיי"ש עוד בבינת אדם ובחכמת אדם כלל נ"ו סעי' א' שכ' דמתירין להשתמש כליהן של עכו"ם אף אם רחץ וקנח הקערה היטב לא שרי אלא הערינ"ג שהיא מלוח רק במקצת וחומץ שאינו חזק אבל בחומץ חזק וכן במלח בו בשר או דגים מלוחים הרבה דבמלוח הרבה שיש בו ציר וחומץ חזק לכ"ע אם שהה כשיעור שיתנו על האור וירתיח מפליט מן הכלי ואפי' בדיעבד אסור עיי"ש וכ"כ ביד יהודה שם וכ' דכל זה בדבר חריף לח אבל דברים חריפים יבשים מותר לתת בו ע"י הדחה ושפשוף הכלי היטב עיי"ש: ועיין בס' לקוטי צבי (מהרב מהרצ"ה מבראד ז"ל) סוף סי' כ"ב שכ' דכל זה הוא לענין היתר לאכול האוגירקי"ס על כליהן של עכו"ם וכאמור אבל לחתוך האוגירקו"ס בסכין על כלים של עכו"ם בודאי אסור דהוי חורפא ודוחקא דסכינא קיי"ל שהוא בולע כמו שימוש בחמין ואוסר עיי"ש ולדעתי שהדבר תלוי בפלוגתת החכמת אדם עם הגאון בעל תשו' ספר יהושוע המובא בדברינו להלן סי' צ"ו (ס"ק ל"ז) לענין מה שחותך בסכין על הכלי אי הוי בכלל דוחקא כיון שאין הדוחק של הסכין מגיע לתוך הכלי רק על גבי' עיי"ש וצ"ע:
י ודוקא דבר שיש בו לחלוחית. עבאה"ט וע' חוו"ד שכ' דאחר השפשוף מותר ליתן בתוכו אף דבר חריף לח עיי"ש ועשפ"ד סק"ג שהחמיר בזה והעלה דכשבלע הכלי ע"י רותחין מותר להשתמש בה לאחר הדחת הכלי היטב רק דבר חריף יבש אבל דבר חריף לח אינו מותר להשתמש רק בכלים שלא נשתמשו בהם אלא ע"י צונן עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם שם עיי"ש:
ומ"ש הבאה"ט דכלי חרס שאני וכו' עי' בחגורת שמואל סק"ד ועי' בחוו"ד שכתב לדינא להקל גם בכלי חרס אחר הדחה לשמש בו בצונן דרך ארעי ולא בקביעות עיי"ש אמנם בשפ"ד סק"ג פסק להחמיר בזה לדינא דבב"ח אסור להשתמש בצונן אפי' ע"י הדחת הכלי דכיון דאין לו תקנה בהגעלה יש חשש ואם יתירו להשתמש בו דרך ארעי יבא לידי תקלה וכ' דלפ"ז ה"ה כלי צם או בלי עץ שבלעו ע"י חם כגון שנפל עליהם חלב מהותך מנר וכו' דנבלע ע"י אור דלא מהני הגעלה אסור להשתמש בהם בצונן אפי' דרך ארעי עיי"ש ועי' בעצי לבונה שהתפלא על הפרמ"ג בזה במה שמחמיר בזה בכלי עצם או כלי עץ שנפל עליהם נר כמו בב"ח דהא רוב תשמישו הי' שלא ע"י אור וא"כ שפיר מהני להם הגעלה וממילא דמותר להשתמש בהם ע"י ארעי עיי"ש ועי' בחכמת אדם שם סעי' ג' שכ' וז"ל ומ"מ נ"ל דלצורך שבת יש לסמוך על המתירין ולהשתמש (דרך ארעי) ע"י הדחה אפי' בכלי חרס בדברים צוננים שאינם חריפים ואפי' להניח עלי' הערינ"ג ואוגירקי"ס וכו' וכן אסור למלוח בהם דגים ובשר וכיוצא בהם או להשהות בתוכו חומץ חזק וכן לשרות בו הערינ"ג אסיר דעינינו רואות דמי שריית הערינ"ג הוא חזק עכ"ל ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ד ובפיה"ק סק"ז מ"ש בזה וכ' דכל זה הוא אם בא להשתמש בהם דבר היתר אבל אם רוצה ליחדו שיהא לשרות בו בשר חי קודם מליחה כיון דבלא"ה יש בו עדיין איסור דם מותר אף לכתחלה דלא שייך לחוש לתקלה כיון שאין משתמשין עוד בכלי ששורין בו בשר לשום דבר היתר וכשהוא מיוחד לאיסור לכ"ע לא חיישינן לתקלה וכמו דקיי"ל דהכלי שמדיחין ומולחין בו הבשר מותר להיות גם של חרס ואדרבה בכלי של היתר אסור לשרות בו קודם מליחה דחיישינן שמא ישכח להדיח הכלי עיי"ש: ומ"ש הבאה"ט בסוף הס"ק דבדבר יבש מותר להשתמש בו בלא הדחה עמ"ז סוף ס"ק ב' שסיים בזה בצ"ע עיי"ש וע' בכנפי יונה ובחכמת אדם ובינת אדם שם שכ' לדינא להחמיר דאם הכלי אינו מקונח יפה אסור להשתמש בו אף בדברים יבשים שאינם חריפים עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ח לדינא עיי"ש:
סעיף ג:
יא צריך ליזהר שלא יגע בשר בלחם וכו'. ומכ"ש שצריך לזהר שלא יגע בו בשר תי קודם הדחה ומליחה כדת דחיישינן דלמא אשתלי ואכל לי' בלא הדחה מדם הנדבק בו ויאכל איסור דאורייתא וכ"ש הוא מהא מלתא דדלמא אכיל לי' עם גבינה לא הוי אלא מדרבנן ואם נגע לחם בבשר חי כנ"ל צריך לקלפו ולכל הפחות יש לגרור מקום מגעיו. פרי תואר ס"ק ג':
יב שלא יגע בשר בלחם. עפת"ש מ"ש מהפרמ"ג דמשמע דאין תקנה לפת זה אפי' לאכלו עם בשר ועי' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק סק"ט מ"ש בזה והביא מהא דלהלן סי' צ"ז שמבואר לחלק בזה בין פת מועט לפת מרובה וכ' דכאן שסתמו בזה ולא מחלקו בכך משמע שצריך לזהר אף בפת מועט בע"כ שהוא רק מצד זהירות דלכתחלה צריך להרחיק אבל מצד הדין אם הוא פת מועט ורוצה ליחדו לבשר או לגבינה ליכא איסור עיי"ש ועי' בערוגות הבושם ריש סי' זה שהעלה דבע"כ הטוהמ"ח שכ' שיש לזהר שלא יגע היינו אם אינו נזהר לאכול הלחם דוקא עם בשר לכן חיישינן דלמא אשתלי ולא ידיח ויבא לאכלו עם גבינה וכן להיפך אבל אם מיוחד הלחם לאכלו רק עם בשר או עם חלב בזה לא חיישינן דלמא אשתלי וכו' כיון דנגיעת הבשר או הגבינה בלחם הוא דבר מועט וכו' והכי נהוג עלמא כשאוכלין לחם עם בשר או עם חמאה חותכין הלחם בסכין אשר שמנונית נקרש על פניו ואין איש שם על לב להיות נזהר בזה והטעם משום שמייחדים הלחם לבשר או לחלב ובפת מועט לא חיישינן דלמא אשתלי עיי"ש:
יג עם גבינה. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט דוקא כשא' מהם לח עכנה"ג בהגהות הטור אית ג' שכ' דלא הקפיד הטור אלא שהבשר יהי' לח שאם הוא יבש פשיטא דאפי' הדחה א"צ כלל שהנגיעה בבשר יבש אינה מלכלך כלום אבל גבינה אפי' יבשה א"א שלא תלכלך מעט ולכן אפי' תהי' יבשה צריך הדחה עכ"ד ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ד') וע' בשלחן גבוה סק"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"י שכתב דמ"מ אף בבשר יבש כנ"ל צריך לראות שלא יהא שום שמנונית ע"ג דאם יש איזה שמנונית ע"ג ידבוק בהלחם כאשר נראה לעינים וכ' די"ל דמה"ט לא נזכר במחבר תיבת לח כמ"ש בטור משום דסתם בשר יש בו בודאי שמנונית ע"ג זולת אם נתייבש לגמרי וזה לא שכיח עיי"ש:
ומ"ש הפת"ש מהפרמ"ג דאין תקנה בלחם בהדחה עי' במנח"י כלל ס"א ס"ק ל"ו עי' בדלתי תשובה סק"ד באורך ועי' בכנפי יונה שכ' דבלחם וכיוצא בו בדבר שדרכו ובטבעו לבלוע מדבר לח אף בצונן לכל הפחות קליפה בודאי בעי אמנם גם אם סגי בקליפה תלוי לפי ראות עינים עד כמה נכנס הבלוע עיי"ש:
ומ"ש הפת"ש בסוף הס"ק לחלק בלחם בין צד הפנים לצד החיצון דבצד חוץ סגי גם בלחם הדחה עי' ביד יהודה שם ובפיה"ק סק"ט שכ' דאפי' נגע בהפת למעלה לא מהני הדחה וצריך גרירה דוקא דע"י הדחה יתרכך יותר עיי"ש [ולפי דברי הכנפי יונה הנ"ל לא סגי בגרירה רק קליפה בעי] ועי' בשו"ת חקקי לב חיו"ד סי' כ"ב בעובדא שנגע לחם בחלב וראו שנבלע בו קצת מהחלב ומחמת שהקליפה של הלחם הי' קשה הבינו שלא נבלע בתוכו רק כדי קליפה וכפי ששיערו בו הי' בכל הלחם ס' כנגד החלב שנבלע ואפ"ה לא רצו לאכלו בבשר והניחוהו לבדו משאר לחמים ואח"כ נתערב זה הלחם עם שאר הלחמים ואין מכירין אותו שכבר נתייבש וכ' דפשוט דמהני מה שיש ששים בהלחם לבדו כנגד מעט החלב שנבלע בצד א' ממנו ואפי' לא הי' ששים בהלחם הי' מותר כיון שלא נבלע רק כדי קליפה הרי קיי"ל דכל מידי דבעי קליפה אם בשלוהו בלא קליפה בענין שאין מכירין עתה מקום הצריך קליפה מותר בדיעבד ואף אם באנו לחוש למ"ש הרמ"א להלן סי' ק"ה סעי' ה' ובפרי תואר שם סק"י דחלב הוי דבר המפעפע ולא סגי בקליפה הרי יש ששים בכל הלחם לבטל החלב שבלע עיי"ש באריכות:
סעיף ד:
יד רותחין. ר"ל חום כלי ראשון וכמ"ש הרמ"א להלן סי' ק"ה סעי' ג'. הגהות חכמת שלמה וה"פ:
טו לתוך חלב רותח. הנה כאן ולהלן סי' ק"ה סעי' ג' בדין תתאה גבר לא נזכר רק בהי' א' גוש והב' צלול או בשניהם גושים אבל אם הי' שניהם צלולים כגון שנפל רוטב צונן לתוך חלב רותח או להיפך לא נזכר והנה ראיתי בס' מקדש מלך על הזה"ק פ' פנחס דף רל"א ע"ב שכ' אגב אורחי' דקיי"ל גבי משקה של איסור שנפל במשקה של היתר דתתאה גבר ואם התחתון חם הוא אסור ואם התחתון קר מותר עכ"ל ולא כתב שום מקיר לזה דגם בלח בלח שייך דין תתאה גבר ולדינא אין זה דבר פשוט כ"כ כי הנה בחוו"ד בביאורים סק"ו הוכיח מהא דלקמן סי' ק"ה סעי' ג' ברמ"א בדין דמערה שומו לנר דלוק של חלב דכשר בדיעבד דאע"ג דהתתאה הי' תם אפ"ה לא אמרינן תתאה גבר לאסור העילאה ובע"כ דחילוק יש בין דבר גוש לדבר לח דדבר לח אינו מבליע למעלה אפי' אם התחתון הוא חם משום דדבר לח לא נחשב חיבור עיי"ש באורך לדרכו ומבואר מדבריו עכ"פ דפשיטא לי' ג"כ דגם בשני דברים לחים הנותנין זה בתוך זה שייך דין דתתאה גבר רק בנידן דיד' לא אסור משום שאין העליון מחובר להתחתון ע"י הקילוח כאשר יראה המעיין שם איברא כי בטוש"ע או"ח סי' שי"ח סעי' י"א בענין בישול בשבת בדין אמבטי מבואר כמ"ש המקדש מלך דגם במים צוננים לתוך רותחין שייך דין תתאה גבר שאם הי' הרותחין למטה ה"ז מבשל אמנם יעוין בט"ז שם ס"ק י"ח ובמ"א ובמחה"ש שם ס"ק ל"ה ופרמ"ג שם שיש חילוק בענין זה בין אם הי' הצוננים מרובים או מועטים דאם הי' החמים מרובים והצוננים מועטים אעפ"י שהי' הצוננים למטה אסור כיון שמתערבין עם החמין המרובים ומבשל ועיי"ש בפרמ"ג בא"א ס"ק ל"ה שכ' דבנתן חמין לתוך צונן לענין אדמיקר לי' וכו' דאם הי' התחתון הצונן מרובים הרבה העליון לא אמרינן אדמיקר לי' וכו' ואינו מבשל כדי קליפה ונ"מ לענין בב"ח שאם עירו רוטב בשר צלול רותח לתוך חלב צונן אע"פ שמתערבים יפה ונאסרו באכילה שרי בהנאה דלאו דרך בישול הוא עכ"ד וע' עוד מזה בחוו"ד שם בס"ק שאח"ז שכ' ובדבר המתערב נראה דאפי' התחתון רותח אם נתן צוננים עד שאין היס"ב אין בו משום בישול כלל עכ"ד ועיי"ש עוד בס"ק ח' שמבואר ג"כ מדבריו דגם אדמיקר לי' בלע כ"ק לא שייך בלח בלח דבדבר המתערב לא שייך זה עיי"ש לדרכו ועי' מזה בדברינו לעיל סי' פ"ז (ס"ק י"ז):
טז רותח. עי' חיו"ד בביאורים סק"ה שהביא ראי' דהיכא שהעליון צונן לא אמרינן תתאה גבר שיתבשל רק שיפלוט ויבליע עיי"ש וע' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב ז"ל) חלק א' מיו"ד סי' ק"ה אות א' מ"ש בזה והניח בצ"ע עיי"ש:
יז או חלב צונן לתוך בשר רותח. יש בזה חידוש מרישא דהגם דדרך משקה הקר לקרר יותר ממה שדרך בשר קר לקרר משקה חמה אפ"ה אמרינן תתאה גבר פרי תואר סק"ד:
יח לתוך בשר רותח. ע' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' י"א וי"ב שעמד בזה דאיך נתנו חז"ל כלל בזה לומר דתתאה גבר דמשמע לכאורה גם אם נפל הרבה חלב רותת על מעט בשר צונן נאמר תתאה גבר ומקרר העליון הלא אין לך דבר תמיה יותר מזה שהרי עינינו רואות שהחלב נשאר ברתיחותו וגם מעט הבשר צונן נעשה רותח ואיך נאמר דתתאה גבר וכן להיפך אם נפל הרבה חלב צונן על מעט בשר רותח איך נאמר דתתאה גבר ואסור החלב כשאין ששים הרי עינינו רואות שהחלב צונן לגמרי וגם הבשר נצטנן ולפי הראות בחוש נראה דכשיש ד' או ה' פעמים מהאחד נגד השני בהכרח לפעול על השני שיהי' כמותו ואם נאמר דבאמת יש שיעור בזה קשה למה לא למדנו חז"ל כמה הוא השיעור וכ' דבע"כ ברור הוא דבכ"מ שנזכר בדברי הש"ס והפוסקים תתאה גבר מיירי כששני דברים הן שווין בהכמות שלהן דלפי ערך החלב כן הוא ג"כ כמות הבשר ולכן נחלקו חז"ל האיכות של מי גובר העליון או התחתון ואפסקא הלכתא דהתחתון גובר אבל אם יש באחד מהן רבוי בכמות לא שייך סברה זו דתתאה גבר והביא ראי' לדבריו מדברי התוס' שבת דף מ"ב ע"א עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה להלן סי' ק"ה בפיה"א ס"ק י"ב ובפיה"ק ס"ק כ"א שעמד בזה וכ' דלכאורה נראה דאם נפל צונן הרבה לתוך חם אפי' אם החם הוא כלי ראשון מ"מ כיון שאין החום של הכלי ראשון יכול להחם הצונן ההרבה והוא מקיף אותו מכל הצדדים בזה יש להתיר ולומר דהצונן ההרבה גובר ומקרר להחם המעט גם כשהוא למטה אבל מדברי הש"ס והפוסקים משמע דגם בנפל הרבה צונן לתוך מעט חס אסור כולו דמיד בעת הנפילה טרם שנפל כל הצונן למטה נאסר ראשון ראשון מהתתאה החם ואסור כולו עיי"ש ולדינא נלפענ"ד שיש לנו לחוש בכ"מ לחומרא דאם התחתון חם אע"פ שהוא קטן יש לחוש לחומרא כמ"ש ביד יהודה שם דאע"פ שהקר שנופל עליו מלמעלה הוא הרבה מכמות החם שתחתיו חיישינן שנאסר ראשון ראשון קודם שנפל הכל כשיעור שיתקרר וכנזכר אמנם להיפך אם הי' התחתון צונן אין לסמוך דתתאה גבר ומקרר העליון אלא אם לא הי' בהעליון שיעור גדול בכדי שיהי' בו לחמם את התחתון אבל בלא"ה בודאי יש לחוש להחמיר וכמ"ש הרב ערוך השלחן וע' בדברינו להלן (סק"כ) ולהלן סי' ק"ה (ס"ק ס"ז):
יט הכל אסור. פי' אם אין ס'. ש"ך סק"ה:
כ אסור. ולענין אם הוא אסור מדאורייתא ואם הוא אסור גם בהנאה עי' ביד אברהם שכתב בפשיטות דאסור מדאורייתא ואסור בהנאה עיי"ש ועחוו"ד סק"ט שכ' לחלק בזה בין הבשר להחלב דחלב רותח שנפל על בשר צונן אין הבשר נאסר מדאורייתא כל זמן שלא הגיע למאכל בן דרוסאי ואינו אוסר בזה כ"א מדרבנן ואינו נאסר בהנאה אבל החלב נאסר מדאורייתא ואסור בהנאה עיי"ש אבל ביד יהודה בפיה"א ריש סי' פ"ז וכאן בפיה"ק ס"ק י"א כתב דגם הבשר, נאסר בהנאה מיד מדאורייתא אע"פ שלא נתבשל כמאב"ד כיון דהוי דרך בישול עיי"ש (וע' בדברינו לעיל סי' פ"ז ס"ק ג') ועי' בס' פרי הלולים בש"ך ס"ק י"א (בד"ה אם נפל) שכ' דאע"ג דקיי"ל דהחלב נאסר בהנאה כיון שהוא לח וממהר להתבשל מ"מ יש תנאי בזה דדוקא כשהחלב הוא מעט ולכן הוא יכול להתבשל מהר משא"כ אם הי' החלב מרובה אף שמעט ממנה יכול להתבשל מ"מ כיון שאינו יכול להתבשל כולו וזה המעט הוא מעורב אין נאסר בהנאה דאנן קיי"ל כהר"ן דבדבר המתערב לית בי' משום בישול כל זמן שלא נתבשל כולו עיי"ש (וע' בדברינו לעיל ס"ק י"ח ולהלן סי' ק"ה ס"ק ס"ז):
כא משום דתתאה גבר. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דכל זה דוקא באיסור מחמת עצמו וכו' ועמ"ז סק"ה שהתפלא על הט"ז בזה וכתב דזה ברור הוא דחתיכה שבלעה דם וכדומה מדברים המפעפעין ונפלה לרוטב רותח אמרינן תתאי גבר ומפליט מן החתיכה ולא עוד אלא אפי' רוטב קר שנפל לבשר רותח הבלוע מאיסור י"ל דאמרינן תתאי גבר ומרתיח לרוטב העליון ומפליט הבלוע מבשר ונאסר הרוטב עיי"ש וע' בחוו"ד שם שכ' דהט"ז מוקי דברי המחבר דמיירי בחוץ לקדירה דבחוץ לקדירה שפיר הדין דאיסור בלוע אינו יוצא בלא רוטב והא דאוסר הכל מיירי בשמן אבל לענין בלוע אינו יכול לפטם ואינו יוצא רק ע"י רוטב ולא מקרי רוטב רק כשהוא בקדירה אבל בלא קדירה כגון שנפל דבר צלול כמו דם או חלב על צלי חוץ לקדירה לא מקרי רוטב אבל בקדירה כגון שנפל רוטב צינן על בשר רותח שבקדירה ה"ז כדין רותח דכ"ר ושפיר גם הט"ז מודה דמפליט הטעם הבלוע בחתיכה ונאסר הרוטב עיי"ש ואי"ה להלן סי' ק"ה סעי' ג' יבואר עוד מדין זה:
כב דתתאה גבר. עי' בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' ק"ה אות ה' שהביא בשם חכמי הטבע דדוקא כשחתיכה א' מונחת על חברתה דיש שם דוחק אז אמרינן שהתחתון מחמם העליון משא"כ אם אוחז החתיכה בידו שאין דוחק להתחתון אין התחתון מחלק מהחמימות שלו להעליון והביא סמוכין לזה מלשין האו"ה כלל כ"ט שכ' בטעם תתאה גבר שהעליון מכביד על התחתון וכן משמע מדברי החוו"ד בסי' צ"ב ס"ק כ"ד שכ' דכל הנסמך על חברו מקרי הסומך עילאי והנסמך תתאה וא"כ מוכח מזה ג"כ דדוקא כששוכב ונסמך עליו משא"כ כשאינו נסמך עליו רק אחזו בידו לא שייך דין תתאה גבר עיי"ש באריכות:
כג גבר. עבאה"ט מ"ש דאפי' בבשר רותח צלי חוץ לקדירה וכו' ועי' בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' כ"א בעובדא שנתחב ראש העוף ביורה של חלב רותחין אצל האש והביא מדברי הטוטו"ד והקנאת סופרים (שהבאתי לעיל סי' ס"ט ס"ק קע"ט) שהקיל בזה כיון שלא נתחמם כל העוף לא אמרינן תתאה גבר והשיג עליו והעלה בראיות דגם בכה"ג אסור ואף דהוי רק איסור דרבנן דבשר עוף בחלב אינו אסור רק מדרבנן אפ"ה יש להחמיר ואפי' הכלים שבשלו בה עוף זה אסורים עיי"ש באריכות ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ט שם:
כד אבל חלב רותח שנפל על בשר צונן וכו'. עי' במ"ז להלן סי' ק"ה סק"ו (בד"ה אם) שכתב דבע"כ מיירי כאן בעירוי שנפסק הקילוח וכמו שמורה פשטות הלשון שנפל על בשר וכו' היינו דרך נפילה שנפסק הקילוח דבלא נפסק הקילוח אפי' ס' לא מהני דכל טפה וטפה מהעירוי שנוגע תמיד בהבשר נאסר ונעשה נבילה עיי"ש והביאו בחידושי רעק"א ז"ל כאן בש"ך סק"ח וכ' ע"ז דאף דלדעת הכו"פ להלן סי' ק"ד נראה להקל מ"מ לדידן דקיי"ל דבב"ח גם בלח בלח חנ"נ יש להחמיר עיי"ש וע' בפת"ש סק"ו מ"ש מהח"ס ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ד:
כה על בשר צונן או בשר רותח וכו' היינו באין בו בקעים אבל באית בי' פילי להי"מ שבסעי' ז' בהגה אסור אף בצונן אם לא בהפ"מ ובבשר רותח אסור אף בהפ"מ. דגול מרבבה תניינא ותשובה מאהבה חלק ג' בגליון הש"ע כאן:
כו או בשר רותח שנפל לתוך חלב צונן. אשמעינן חידוש בזה דהגם שהחלב הוא קר ומרבה הקרירות בבשר דיותר הוא קרירות החלב בטבעו מקרירות הבשר וסד"א דמקרר לי' בפעם א' ואין לו זמן לומר דאדמיקר לי' בלע פורתא ודי בהדחה קמ"ל דבעי קליפה בבשר בכל גוונא. פרי תואר סק"ו (כז) לתוך חצב צונן. לאו דוקא צונן ממש דאפי' חם והוא כ"ש מקרי צונן כדמוכח להלן סי' צ"ב סעי' ו' בהגה חוו"ד בחידושים סק"ח (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ב סוף ס"ק קכ"ט ולהלן סי' ק"ה ס"ק ע"ו): (כח) קילף הבשר עמ"א או"ח סי' תס"ז ס"ק ל"ג ומ"ז סק"ה דקליפה זו אינו אסור מה"ת שהוא חומרא בעלמא מדרבנן וכ' במ"ז דמה"ט יש להקל בספיקו דהיינו כשיש ספק אם נפל חם לתוך צונן אם הקליפה הוא הפסד קצת י"ל ספק דרבנן לקולא ועיי"ש בסוף הס"ק ובשפ"ד סק"ז דכל זה הוא בנפסק הקילוח אבל בחלב רותח שנפל על בשר צונן ולא נפסק הקילוח הוי מה"ת אך מ"מ לא הוי ודאי איסור תורה רק ספק איסור דאורייתא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ד דגם בהנאה יש לאסור הקליפה בלא נפסק הקילוח עיי"ש ועי' בס' חיי עולם (מהמר"י מציפער ז"ל) הלכה י"ט (ועי' בדברינו לעיל ס"ק א'):
איברא כי בחוו"ד להלן סי' צ"ה בביאורים ס"ק י"ב כ' דכשיש ספק אם נאסר ע"י עירוי הוי כעין הקליפה ניכרת ומותר אף אם לא קלפוהו עיי"ש לדרכו ועי' בשו"ת בית שלמה חלק חו"מ סי' נ"ג באמצע התשו' שהשיג על החוו"ד בזה כי הוא נגד דעת הרמ"א להלן סימן ק"ד סעי' ב' שכתב דאם שפכו תמיד שומן בקדירה ויש להסתפק שמא העכבר הי' שם כשעירו עליו שומן רותח הכל אסיר והטעם הוא משום דהוי כניכר הקליפה ולפ"ד החוו"ד הו"ל להתיר דאף שניכר הקליפה מ"מ כיון שיש ספק אם היה העכבר שם הוי כעין הקליפה ניכרת אלא ודאי דהא ליתא ובפרט שגוף הסברה אינו עולה שפיר עכת"ד עיי"ש:
ועיין עוד במ"ז לעיל סי' ס"ח סק"ט (בדין הג') שכ' וז"ל ואיכא לעיונא בבב"ח אי יש ספק שנפל ע"י עירוי אם יש לחשוב לס"ס עי' סי' ק"י ואין להקל עכ"ל וע' במשמרת שלום כאן במ"ז סק"ח שהביאו וכתב בביאור דבריו דר"ל דהוי ס"ס שמא לא נפל ע"י עירוי ושמא עירוי אינו מבשל רק מפליט ומבליע לבד ומותר מה"ת בבב"ח ואין כאן רק איסור דרבנן ונגד דרבנן מהני גם ספק א' שמא לא נפל ע"י עירוי כלל דספיקא דרבנן לקולא ולהכי מסיים דאין להקל דאולי אין לצרף דעת הפוסקים דעירוי אינו מבשל אף כ"ק לס"ס כיון דאנו תופסין לעיקר דעירוי מבשל כ"ק ועיי"ש במ"ש בדבר שנשאל שהמשרתת לקחה בלילה הקערות וטעללי"ר פארציליי"ן של בשר אחר שהדיחה אותם והעמידה אותם על הכירה קרה מן הצד ובאמצע הכירה עמדה קדירה חלב רותח ומעט גחלים סביבה ובבוקר ראו שנהפכה בלילה הקדירה של חלב ע"י חתול ונשפך החלב תחת כל הכלים של בשר הנ"ל וספק אימת נשפך אם מתחלת הלילה שאז הי' החלב רותח או בסוף הלילה שהי' אז החלב צונן לפי שלא היה רק מעט גחלים והי' מהנמנע שישמרו חומן יותר מערך שעה אבל זאת ברור הוא שהי' בודאי עירוי שלא נפסק הקילוח מחמת שנזחל תחתיהם הרבה חלב מה דינם של כל הכלים והי' הפסד מרובה והשיב להתירן לאחר מעל"ע עפ"ד הפמ"ג הנ"ל דעירוי שלא נפסק הקילוח לא הוי רק ספיקא אם מבשל א"כ הרי יש ס"ס שמא נשפכה החלב בשעה שהי' צונן ואת"ל בשעה שהי' חם שמא עירוי אינו מבשל אלא מפליט ומבליע ומותר מה"ת בבב"ח כל זמן שאינו מבשל והיכא שהוא מותר מה"ת מס"ס מהני ספק א' שמא הי' החלב צונן דספיקא דרבנן לקולא ואף שהפרמ"ג בסי' ס"ח כתב דספק זה שמא עירוי אינו מבשל אין לחשבו לספק ממש לצרפו לס"ס מ"מ י"ל דזה דוקא בעירוי ממש דהיינו שלא הלך הקילוח על מקום קר משא"כ בנ"ד דהלך הקילוח על הכירה צונן יש לומר דאף דבודאי לא נפסק הקילוח הוי ספק מעליא אם מבשל בכה"ג והביא שם גם תשו' הגאון מבערזאן ני' שהסכים עמו להתיר עיי"ש באריכות ועי' בדברינו להלן סי' צ"ב (ס"ק קנ"ד): (כט) מותר. עפת"ש סק"ה ועי' במ"א סוף סי' תס"ז ס"ק ל"ג שהעלה דהיכא שהקליפה הוא מדינא אף שאינה ניכרת אוסרת עד ס' כנגדה אכן בדין תתאה גבר כיון דאינו אלא מצד חומרא מותר אף אם אי אפשר לקלוף עיי"ש ועי' במחצית השקל שם שהחזיק דברי המ"א בזה והביאו בהגהות אמרי ברוך ובחכמת אדם כלל מ"ב סוף סעי' ו' לדינא עיי"ש וכ"כ בכנפי יונה כאן דבאלו הנאסרים כ"ק מחמת מליח' או עירוי פשיטא כיון שהקליפ' אסור מדינא אם נתבשל בלא קליפה צריך ס' כנגדה עיי"ש והנה ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד העלה דבדבר רך ונבלל אף היכא דהקליפה הוא מדינא א"צ ס' עיי"ש אמנם יעוין במ"ז סק"ז ושפ"ד סק"ח שהביא דברי המ"א המכר לדינא ומשמע עם מדבריו דאפי' בהפ"מ אין להקל ולא חילק בין דבר הנבלל או לאו ועי' בס' משמרת שלום בט"ז ובש"ך שם מה שהאריך בזה:
ל כולו. עפת"ש סק"ה וע' בחידושי הגרעק"א ז"ל שכ' דחלב רותח שנפל על בשר בעירוי שלא נפסק הקילוח י"ל דאפי' ס' לא מהני כיון דכל עירוי נוגע תמיד בבשר כל טפה וטפה נאסר וכדלקמן סי' ק"ד בעירוי שומן על עכבר עיי"ש אמנם לפמ"ש הפת"ש כאן מהח"ס דהא דמחמרינן להלן סי' ק"ד לומר כן משום דשם מיירי שהריקו השומן בנחת וידוע שהקלוח וכו' א"כ אין ראי' מהתם להחמיר כל כך אפי' בלא נפסק הקילוח וע' במשמרת שלום בשפ"ד סק"ח באמצע הדיבור מ"ש בזה:
לא נפלו וה לתוך זה צוננין מדיח הבשר. היינו הדחה היטב ולא סגי בהדחה מועטת. בית מאיר ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ה'):
לב מדיח הבשר ומותר. עי' במנח"י כלל כ"ב ס"ק ט"ו שכ' מהאו"ה דאם לא הדיח הבשר ונתבשל אותה חתיכה צריך שיהי' בהחתיכה ס' נגד כל אותו מקצת שהי' בתוך החלב ואם אין בכל החתיכה ס' צריך שיהי' בהקדירה ס' נגד כל החתיכה ככל איסור דבוק ואע"פ שלא הי' צריך מתחלה רק הדחה מ"מ כיון שלא הדיחו צריך לבטל החלב שהי' עליו בס' ואין אנו יודעים כמה חלב הי' על החתיכה כיון שנראה לעין שיש הרבה חלב תוך הבשר עיי"ש אמנם יעוין בבית מאיר שהעלה דמדהשמיט הת"ת דברי האו"ה בע"כ דלא ס"ל כן וכן עיקר דאין צריך ס' אפי' נגד הקליפה עיי"ש:
לג ומותר. עבאה"ט מ"ש האו"ה דצריך קליפה והש"ך הניחו בצ"ע וכ' דמדברי הט"ז משמע דאף בבב"ח צריך קליפה דוקא ועי' במנח"י כלל כ"ב סק"א ובפרי חדש סק"ז שהסכימו להש"ך דסגי בהדחה וכמ"ש המחבר והביאו בשפ"ד סק"י וכתב שכן משמע דעת הת"ח בסימניו עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ז מ"ש בזה והכריע דבב"ח דהוי רק איסור דרבנן יש לסמוך על הש"ך דסגי בהדחה אבל בשאר איסורים דהוי דאורייתא ואנן קא חזינן שנשאר האיסור דהגם שמדיחין ההיתר עדיין נשאר קצת טעם יש להחמיר להצריך גרירה ומ"ש האו"ה דבעי קליפה קצת ר"ל גרירה עיי"ש ועי' בס' חיים מדבר (להרב מו"ה חיים די טולידו ז"ל) בחידושיו ליו"ד דף מ' ע"א מ"ש בענין זה והעלה לחלק בזה דהיכא דההיתר הוא דבר יבש לגמרי ואין בו לחלוחית בזה יש להורות כמ"ש האו"ה דצריך קליפה וכדעת הפרי תואר שכ' שכן עיקר לדינא כיון דהדבר נראה לעין שכשנפל לתוך האיסור הלח נתרכך מעט למעלה וא"א דלא בלע פורתא ע"כ צריך קליפה עכ"פ אבל בדבר שיש בו לחלוחית קצת כגון בשר בזה סגי בהדחה שהאיסור הלח לא עביד בי' שים פעולה דבלא זה הי' רך מעט מלמעלה והלחלוחית של איסור לא עשה בי שום השתנות בזה סגי בהדחה עיי"ש ונראה דאפי' במקום שכ' דצריך קליפה אינו ר"ל קליפה ממש אלא גרירה וכמש"ל מהפרי תואר:
לד ובמקום שהבשר צריך קליפה וכו'. עבאה"ט שכ' שהש"ך חולק וכתב בס' קהל יהודה בחידושיו לסי' זה ומשמע לי דה"ה צונן בצונן דבעי הדחה ובשלו בלא הדחה דלדעת הש"ך אוסר וכמחלוקת בזה כך מחלוקת בזו עיי"ש וע' בשו"ת פרת מטה אהרן חלק ב' סי' מ"ז שנשאל בעובדא שחתכו בשר דק דק לצורך פשטיד"א בסכין של גבינה ומחמת דקותו א"א לקלפי אם יש להכשירו ע"י הדחה ועיי"ש במ"ש בזה והעלה דמעיקר הדין כל צד שיש להחמיר בזה הוא רק אם חתך בשר רותח אבל בחתך בה בשר צונן וידוע שהי' הסכין נקי לא בעינן לא קליפה ולא הדחה ע"כ בנ"ד אין מקום להחמיר כלל אכן ע"צ היותר טוב אם אפשר לקלוף ה"ז משובח ואם א"א לקלוף בודאי דבהדחה בעלמא סגי עיי"ש וע' בשו"ת נאמן שמואל סי' ט"ו שנשאל ג"כ בעובדא כזו וכ' להחמיר ולאסור הפשטיד"א גם בחתך בשר קר עיי"ש באריכות אמנם יעוין בשו"ת אוהל יוסף (מהגאון בעל שלחן גבוה) חיו"ד סי' כ"ב שהביאו והרבה להשיב על דבריו והעלה דכל שהי' הבשר קר אין שום צד להחמיר ואם הי' הסכין מקונח אפי' הדחה לא בעי עיי"ש באריכות (וע' בדברינו לעיל ס"ק ב') :
לה שהבשר צריך קליפה וכו' מותר. עבאה"ט מ"ש שהש"ך חולק על זה ועי' בס' קהל יהודה שם וביד אברהם להלן סי' ק"ו סעי' ב' באמצע הדיבור שכ' דפשוט הוא דכל זה הוא רק היכא שלא נאסרה רק כדי קליפה אבל אם נאסרה כדי נטילה לכ"ע אם נתבשלה בלא נטילה צריך ס' נגד הכדי נטילה וכדמוכח בש"ע ריש סי' צ"ו עיי"ש: (לו) צריך קליפה. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קפ"ח שנשאל במאכל שצריך קליפה והוא בענין שאם הי' אפשר לקלפו בעי קליפה כגון בדין דתתאה גבר אם אירע כן בשבת והמאכל מתקלקל עד לערב אם נימא כיון דמצד שבת אסור לקלוף א"כ הו"ל כדבר שא"א לקלפו ומותר בלא קליפה או נימא להיפך כיון דמצד עצמו ראוי לקליפה הקליפה מעכב בו ואסור לאכלו עד עד שיקלפנו או אם נימא דכיון דאם נימא דאי אפשר לקלוף א"כ יהא מותר בלא קליפה שוב לא נחשב למתקן גם אם קלפו ומותר לקלפו ושוב אסור לאכלו בלא קליפה ועיי"ש במ"ש בזה והביא ראיות דלא מיבעיא בדבר שצריך קליפה רק משום חומרא דמותר לקלוף בשבת אלא גם בדבר שצריך קליפה מדינא מותר לקלוף בשבת ואסור לאכלו בלא קליפה עיי"ש:
לז קליפה עבאה"ט ופת"ש ועי' בשו"ת בית יהודה (להמהר"י עייאש ז"ל) סי' מ"ה בתבשיל שעירו המרק לתוך קערה ומקערה לקדירה אחרת ואח"כ נמצא בתבשיל ביצה שיש בה אפרוח ואין ס' בתבשיל וכתב שיש להחמיר כדעת הט"ז דאף שהקערה ההיא כ"ח וא"א לקלוף אותה צריך ס' נגד קליפת הקערה אם נשתמש בה ברותחין אם לא כשהיתה כולה מלאה תבשיל אז יש להקל דמסתמא יש סי' נגד קליפתה והקערה השני' שעירו מן הקערה לתוכה יש להתיר דאפי' לדעת הפר"ח לעיל סי' ס"ח דכל שהיס"ב גם בכלי שני אסור מ"מ כאן כיון דהכלי קר אפי' קליפה לא בעי ועוד שאינו ברור אם הי' היס"ב דחום כלי שני אינו אלא מדרבנן ואזלינן לקולא עיי"ש ועי' ביד אפרים להלן סי' צ"ב סעי' ז' שהביאו וכ' דמ"ש לענין הקערה הראשונה דאם היתה כולה מלאה תבשיל כשרה צ"ע שהקערה שמערין לתוכה רותחין קמא קמא דמטו נאסר ומה מועיל שהוא לבסוף מלאה דאם נתוסף אח"כ לא הדרה להכשירה וכמש"ל סי' צ"ט וכו' ואפי' אם לא הפסיק באמצע העירוי והוא מחובר מתחלה ועד סוף ע"י ניצוק אין להתיר דניצוק אינו מועיל להקל לצרף ע"י חיבור זה התבשיל שבקדירה שמערין ממנה כיון דא"א שהטעם האיסור יתחלק לשם ועוד דכיון שהדרך הוא כשמערין מרק מקדירה לקערה שבתחלת העירוי כשעדיין המרק מעט בשולי הקערה הרחבה מתפשט בכל פעם המים מעט משולי הקערה ממש ומתגלין פני שולי הקערה והעירוי נוגע בקערה עצמה ונאסר מקליפת הקערה עצמה והוי דומיא דעכבר שנמצא בשומן דלקמן סי' ק"ד דאמרינן שבכל פעם ששופך שומן נימס השומן שמכבר והעירוי מחדש נוגע בהעכבר ונאסר ולענין הקערה השני' כ' דיש להתיר בפשיטות אם הי' הקערה השני' קר ובפרט אם הי' הקערה רחבה שרגילות שיתקרר בתוכה ומכ"ש אם שהה התבשיל קצת קודם שעירה מן הקערה לתוכה עיי"ש:
ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דמיירי כשהוא דבר הנבלל וכו' ר"ל דנבלל אח"כ ע"י הבישול עד שאין הקליפה ניכר ועי' בפרי תואר סק"ח שהשיג על הש"ך בזה והעלה דדוקא בהחלב כיון שהוא מתנענע בעת נגיעתו ולעולם אין כדי קליפתה ממנה עומד בצד אחד אלא היא בלולה תמיד חיצון בתיכון ומעיקרא לא הי' במציאות איסור קליפה בזה הקילו משא"כ בבשר דכבר נאסר כ"ק ונעשית הקליפה נבילה מי יתירה לאחר שנימוח עיי"ש ועי' חוו"ד שכ' לדינא כדעת הש"ך דכל שהקליפה ניכרת צריך ס' נגד הקליפה ואם נבלל ואין הקליפה ניכרת מותר אף כשאין ס' נגד הקליפה וכ"ז היכא שהקליפה הוא מדינא אבל היכא דהקליפה הוא רק לחומרא כגון בעירוי שנפסק הקילוח אף שניכרת הקליפה א"צ ס' נגד הקליפה עיי"ש וכ"כ בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' ק"ח והסכים לדעת השואל בקערה פארציליי"ן שדמי' יקרים שנפל עליו איסור חם בעירוי שנפסק הקילוח כיון שיש הפ"מ יש להתירה אחר שהיי' מעל"ע כיון שלא נאסרה הקערה כדי קליפה מדינא רק מחומרא וא"א לקלפה שרי בדיעבד בהפ"מ אכן כל זה הוא רק בעירוי שנפסק הקילוח כיון שאין הקליפה מדינא וכאמור אבל במקום שהקליפה הוא מדינא כגון בעירוי שלא נפסק הקילוח וכיוצא לא מהני התקנה להשהותה מעל"ע והיכא דא"א לקלפה אסירה הכלי אפי' בהפ"מ עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ד ומבואר מדבריו דאפי' בעירוי שנפסק הקילוח אין שום מקום להתיר הכלי פארציליי"ן דא"א לקלפה כיון שהקליפה ניכרת ויותר מזה כתב שם דהעיקר לדינא כדעת הפרי תואר הנזכר דבבשר כיון שנאסר מתחלה כ"ק ונ"נ אף שנבלל אח"כ עד שאין הקליפה ניכרת מ"מ כיון שמתחלה הי' הקליפה ניכרת אין להקל וצריך ס' נגד הקליפה אף היכא דהקליפה הוא רק לחומרא כגון בעירוי שנפסק הקילוח ועיי"ש להלן סי' צ"ב בפיה"א ס"ק מ"ז ובפיה"ק ס"ק ס"ג שכתב דכל זה הוא בעירוי מכלי ראשון שעומד ע"ג האש אבל בעירוי מכלי ראשון שהוסר מהאש אף שלא נפסק הקילוח ונוגע למאכל ונתבשל אח"כ בלא קליפה יש להקל שלא להצריך ס' נגד הקליפה עיי"ש: ועיין בחידושי הגרעק"א ז"ל לעיל סי' צ' בט"ז סק"ד (בד"ה גם) באמצע הדיבור שכ' דחתיכה שנאסרה כ"ק בבב"ח כגון שנפל בשר רותת לחלב צונן וכיוצא ובשלוהו בלא קליפה ולא הי' ס' נגד הקליפה אם חזר ונפל לקדירה בעי ס' נגד כל החתיכה דהקליפה הוי איסור דבוק עיי"ש ולפמש"ל (ס"ק כ"ז) מהמ"א דבדין זה דתתאה גבר אין הקליפה מדינא רק חומרא בעלמא מדרבנן ממילא דגם לענין איסור דבוק אין להחמיר בזה וכמ"ש להלן סי' ק"ה (ס"ק קנ"ז) דהיכא דאינו אסור מדינא אין לה חומרא דאיסור דבוק ולא שייך דינו של הגרעק"א ז"ל רק בחתיכת בשר שנאסרה מחלב ע"י עירוי שלא נפסק הקילוח :
לח בדיעבד. דע דכל זה הוא אם לא קלפוהו ובשלו כך בשוגג אבל אם עושה כן במזיד דינו כדין מבטל איסור במזיד דלהלן סי' צ"ט סעי' ה'. יד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ז:
סעיף ה:
לט שאינו יכול ליאכל מחמת מלחו. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז ובפיה"ק ס"ק י"ט שהביא מדברי רש"י בפסחים דף ט"ו דאינו ר"ל דלגמרי נתקלקל עד שא"א עוד לשום אדם לאכלו מחמת מלחו אלא כל שנתקלקל טעמו ע"י המלח אינו נאכל מחמת מלחו קרי לי' עיי"ש:
מ ושהה כדי מליחה לקדירה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועפר"ח סק"ט שהבין מדברי המחבר דכל שלא שהה כדי מליחה צונן מקרי ולא בעי אלא הדחה בעלמא והשיג עליו ופסק דאף בלא שהה כדי מליחה אסור אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ט שמדחה ראיות הפר"ח והעלה דהעיקר כדעת המחבר להקל בזה עיי"ש איברא כי בש"ך כאן בסוף הס"ק כ' מדברי כל הפוסקים דאפי' בהפ"מ וסעודת מצוה חשבינן בזה גם קודם ששהה שיעור מליחה כרותח והנה בפלתי סק"ג וכרתי סק"ח השיג על הש"ך וכ' לחלק בין איסור דאורייתא לדרבנן דבאיסור דאורייתא שפיר יש להחמיר כדברי הש"ך הנ"ל אבל באיסור דרבנן כגון בנ"ד דמליחה בבב"ח הוא רק מדרבנן יש להקל כדעת המחבר דלא מחשב כרותח קודם שיעור מליחה עיי"ש אכן ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ז הרבה להשיב ע"ד הכו"פ הנזכר וכ' דהעיקר כדברי הש"ך להחמיר בכ"מ אף בדין זה דבב"ח במליחה אף דהוי רק מדרבנן עיי"ש וכן נראה דעת הפרמ"ג בשפ"ד ס"ק י"א והחוו"ד:
מא כגון בהפ"מ והוא לצורך סעודת מצוה. עבאה"ט סק"י מ"ש מהפר"ח שחולק על הרמ"א וכ' דאפי' בהפ"מ וסעודת מצוה אין לסמוך דלאחר שיעור מליחה פסק כח המלח ועשפ"ד ס"ק י"ז דלאחר שהביא דברי הש"ך הנזכר סיים וע' מ"ש בט"ז סי' ס"ט עיי"ש ונראה כונתו לדברי הט"ז שם ס"ק מ"ז שכ' ג"כ לחלק כמ"ש הש"ך כאן אך סיים שם דמ"מ כדאי המה המרא"י והרמ"א לסמוך עליהם בהפ"מ וסעודת מצוה עיי"ש ועי' בדבריו במ"ז לעיל סי' ס"ט ס"ק מ"ז עוד מזה ובמ"ש בזה לדינא ועי' במנח"י כלל כ"א סק"ו דנראה שדעתו מכרעת דכיון דגם הט"ז עמד בחילוקו של הש"ך ומ"מ סיים דבהפ"מ וסעודת מצוה יש לסמוך על התה"ד והרמ"א כנ"ל יש להורות כוותי' ועיי"ש עוד בדבריו לעיל כלל כ' סק"ב ועי' בכו"פ ובחוו"ד שכתבו דהעיקר כהש"ך להחמיר אפי' בהפ"מ עיי"ש אבל לא נזכר בדבריהם אם גם בהי' שניהם יחד הפ"מ וצורך גדול לסעודת מצוה אין להקל ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ח ובפיה"ק ס"ק כ"ב שכתב לדינא להקל בהי' שניהם ביחד בהפ"מ וצורך סעודת מצוה ע"י קליפה עכ"פ דוקא עיי"ש. אכן בחכמת אדם כלל מ"ג סעי' ד' פסק בהחלט כהש"ך דאפי' שהה כך כמה ימים איסר ההיתר שנגע בו אפי' בהפ"מ וגם צורך סעודת מצוה עיי"ש וצ"ע:
מב אפי' לא נמלח הבשר כשני צדדין. עי' ביד יהודה בפיה"א סק"יט דמ"מ אין להחמיר בזה אלא אם עכ"פ נמלח כל החתיכה מצד א' אבל במולח רק חצי חתיכה מצד א' בודאי אינו מועיל להרתיח כל החתיכה וכן דבר חלל שמולח חצי הלל דהחלל מפסיק בין צד א' לחבירו בזה בודאי אין מועיל להרתיח גם הצד הב' שלא נמלח ואין לאסור אלא אם נגע באותו צד שנמלח ובכ"ז אין להחמיר אלא אם עכ"פ אותו הצד שנמלח אינו נאכל מחמת אותו המלח ואז יש להחמיר אפי' בלא ראו נטיפת ציר עיי"ש:
מג דאנן אין בקיאין בדבר. עי' ביד יהודה שם בס"ק שאח"ז שכתב דמ"מ אף לדידן בזמה"ז אין להחמיר אלא אם עכ"פ נרגש בו הרבה מלח אבל אם לא נרגש רק מעט מלח בעלמא אין להחמיר כלל עיי"ש:
מד וטוב להחמיר במקום שאין הפ"מ. עשפ"ד להלן סי' ק"ה ס"ק כ"ו שכ' בפשיטות דאף בכחוש אסרינן במליחה מועטת משום דאא"ב עיי"ש עי' בחידושי הגרעק"א כאן שכ' דאין דבריו מוכרחין די"ל דלא אמרינן תרתי דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ולא בקיאין בין מליחת צלי לקדירה דעכ"פ דחדא מתרתי אין אנו טועין וסגי גם לדידן בקליפה עיי"ש: (מה) להחמיר במקום שאין הפ"מ. עי' כו"פ שכתב דבבשר עוף דרבנן יש לצדד להקל דהוי ספיקא דרבנן ומסיק דאם יש עוד צד להקל אין להחמיר עיי"ש והביאו בהגהות אמרי ברוך לדינא עיי"ש:
מו במקום שאין הפ"מ. עמנח"י כלל ו' ס"ק ט"ו שכ' דכ"ז בלא נטף ציר אבל נטף ממנו ציר בודאי אף במליחה מועטת חשיב רותח ואף בהפ"מ יש להחמיר עיי"ש והביאו בשפ"ד ס"ק ט"ו וכתב דנכון הוא ולפ"ז צריך המורה לזהר כשרוצה להתיר בהפ"מ במליחה מועטת שלא להתיר אלא אם אין שם טפת ציר כלל אך מ"מ אין להחמיר בזה אלא אלא ביש שם ממש ציר אבל אם אין שם ממש ציר רק שהם לחים קצת אך שמונחים זא"ז או זה על זה יש להתיר במליחה מועטת בהפ"מ עיי"ש:
מז לאסור כדי קליפה. עי' פרי תואר סק"י שכ' דכיון שדעת כמה פוסקים לאסור הכל אלא שהרא"ה עשה פשרה בין הסברות והחמיר להצריך עכ"פ כדי נטילת מקום יש לחוש לדבריו להצריך נטילה והיכא דהוי איסור דאורייתא כגון בשר נבילה אין להקל בזה אפי' בהפ"מ אלא דבב"ח במליחה דמדרבנן הוא יש לסמוך בהפ"מ דסגי בקליפה אבל באין הפ"מ יש להחמיר אף בבב"ח להצריך נטילה עיי"ש ויש בזה נ"מ גם לדידן עפמ"ש הרמ"א להלן סי' ק"ה סעי' ט' דלפעמים גם לדידן סגי במליחה בקליפה וק"ל:
מח בין מלוח עליון ותפל תחתון. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועשפ"ד ס"ק י"ב דלפי דברי המ"א דהקליפה בתתאה הוא רק חומרא (ע"ל ס"ק כ"ז) א"כ בלא"ה יש חילוק במליחה בין תתאה דמדינא צריך קליפה אם לא קלטוהו ובשלו כך אוסר עד ס' נגד הקליפה ובין עלאה דלא הוי מדינא דבדיעבד אם בשלוהו כך מותר בלא ס' עיי"ש (ויש בזה נ"מ גם לדידן כמש"ל בסוף ס"ק הקודם) (מט) צריך לקלוף. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דלא שייך לומר איידי דטריד למפלט ולא כבכ"פ ר"ל ודלא כהאו"ה שכ' דדוקא בבשר וגבינה מלוחים מחמרינן כיון דהוי איסור תורה אם יבשלם אח"כ אבל באיסור דרבנן דעלמא יש לומר איידי דטריד וכו' כבכ"פ דז"א ואין להקל כלל אפי' בצירוף כמה צדדים. שפ"ד ס"ק י"ג:
נ דבבל מליחה אנו משערין בס'. עי' בגליון מהרש"א שהביא ע"ז מדברי הש"ך להלן סי' צ"ח ס"ק י"ד דבכלי גס לדידן אין משערין כ"א כדי קליפה וכבר קדמו לעורר בזה במנח"י כלל י"ג סק"ג וכלל פ"ה ס"ק י"א וכלל י"ד סק"ד ועשפ"ד לעיל סי' ס"ט ס"ק פ"ב מ"ש בזה:
נא שהטמא יבש. עבאה"ט סוף ס"ק י"ג שהעתיק דברי הש"ך דחלב (ר"ל תרבא פר"ח) רך שאינו מהותך לא מקרי דבר צלול ור"ל אף שהוא לח קצת מ"מ כל שהוא גוש שרי. שפ"ד ס"ק י"ד:
נב דבר צלול. עפת"ש מ"ש מתשו' צמח צדק ותשו' נו"ב ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ט (ס"ק קכ"ז) מ"ש מהשפ"ד ס"ק ל"א ועי' בתשו' צמח צדק שם שכתב דבע"כ צ"ל דאף דהחלב מבטל רתיחות המליחה מ"מ קודם שמבטל בולע קצת עיי"ש ועי' פר"ח או"ח סי' תס"ז אות י"ד שהביא דברי הצ"צ הנזכר ותמה עליו עיי"ש ועשפ"ד סי' ס"ט ס"ק ל"א שהביא דבריהם עיי"ש וע' במנח"י כלל ו' ס"ק כ"ג ובספרו חק יעקב סי' תס"ז ס"ק מ"ו מה שהשיג ע"ד הצ"צ הנזכר וע' עוד בדבריו בכלל כ"ב סק"ג וע' בפרמ"ג או"ח סי' תר"ז בא"א ס"ק ל"ג ועי' בחוו"ד כאן בביאורים ס"ק י"א שמתרץ קושית הפר"ח על הצמח צדק הנזכר וכ' דבע"כ מיירי כאן שהי' החלב מועט שלא הי' מכסה כל החתיכה דאז ודאי נחשב החתיכה עדיין רותח אבל אם נפל לחלב הרבה דהוי כמו הדחה בודאי אינו אוסר יותר מכ"ק לכ"ע עיי"ש ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' כ"ה שכ' לדחות דברי החוו"ד בזה ודעתו להחמיר בכ"מ אפי' הי' הרבה חלב דחלב כיון שיש בו שמנונית אינו מדיח היטב ומיסרך סריך ואינו מבטל כח המלח מכל וכל עיי"ש ועי' בס' ראש פינה על הלכות מליחה באבן פינה סי' ס"ט סעי' כ' בהגה ובאבן הראשה שם ס"ק נ"ג ובפינת יקרת ס"ק ר"י מ"ש בזה באריכות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא וע' ביד יהודא בפיה"א ס"ק כ"ג ובפיה"ק ס"ק כ"ח מ"ש בדבריהם בזה והעלה לדינא כדברי החוו"ד הנ"ל דאם הי' חלב הרבה נתבטל רתיחת הבשר ואינו נאסר כלל כמו במים עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ל"ט שכ' ג"כ כדברי החוו"ד הנ"ל ועיי"ש בעובדא שעירבו מעט חלב במים ואח"כ נפל מזה מעט על בשר שהי' נמלח וכתב שם דכיון דלא נפל רק מעט מזעיר על מקום א' מהבשר מזה לא נתבטל החריפות אפי' ממקום הזה לבד כיון שהוא מלות מכל הצדדין עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שכ' דמ"מ חילוק יש בין חלב למים דבחלב צריכין שיהי' הרבה חלב כ"כ עד שיהא נאכל מחמת המלח שנופל בו מהדחת הבשר דאל"כ החלב עצמו נעשה רותח כיון שאינו נאכל מחמת מלחו ולא דמי למים דשאני מים דאינו נעשה רותח ממלח אלא אם המלח הוא הרוב וכן צריכין לדקדק הרבה אם הבשר נאכל מחמת מלחו כיון דאנו רואין דדרך הנשים להרבות מלח שאם לא ידיחו אותו יפה יפה במימות מחולפים עדיין אינו ראוי לאכול מחמת מלחו ע"כ צריך לדקדק ולראות שע"י הדחתה בהחלב בזה תהי' נאכל בלא טעם מלח יותר מהראוי ולא דמי למים דבמים כל שיש רוב מים אע"פ שאינו נאכל מחמת מלחו אינו נעשה רותח. וכל זה בחלב צלול אבל אם נפל בשר לתוך מאכל חלב כגון כותח שהוא עב אע"פ שיש בו הרבה חלב ומכסה כל הבשר אינו מבטל רתיחת הבשר עיי"ש ועי' עוד בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות מ"ג שכ' בשם המנח"י דכל מ"ש להחמיר בדין חלב שנפל על בשר בשעת מליחה הוא רק בחלב ממש בלא תערובות מים וה"ה שאר איסור צלול בלא מים בזה שפיר מסתבר לאסור כמ"ש האחרונים משום דקודם שמבטל כח הרתיחות הוא אוסר אבל אם הי' החלב או שאר איסור צלול מעורב עם מים כגון רוטב עם מים ואפי' אם לבנו הרוטב עם חלב מ"מ כיון שלא הי' החלב או האיסור בעין ממש רק בתערובות מים יש להקל משום שהמים שמעורב בהחלב או בהרוטב מבטלין כח המלח קודם שנאסר עיי"ש ועי' בשו"ת יד יוסף סי' נ"א בעובדא שמלחו אווז לכבוד שבת ולאחר שיעור מליחה קודם הדחה לקחה המשרתת כלי שהי' בה נסיובי דחלבא מעורב עם מים לערך ג' חלקים מים והדיחה בו הבשר והתיר האווזא גם בלא קליפה כיון שהי' מעורב עם מים ג' חלקים יש להקל אף לדעת הצמח צדק שכתב בנ"ד שאסור כ"ק עכ"פ דהכא שאני כיון שלא נאסר הקליפה רק חלק רביעית דהא לא נ"נ שוב אמרינן חד בתרי בטל דהא לא ניכר האיסור מעולם וגם יש לצרף לזה דעת הט"ז דס"ל דאחר שיעור מליחה לא נחשב רותח וכו' וגם הי' לכבוד שבת ע"כ התיר האווזא גם בלא קליפה עיי"ש:
נג מאחר שאינו נאכל מחמת מלחו. עי' בחגורת שמואל ס"ק י"ג שכ' דבדיוק כ' הרמ"א כן דאע"ג שהרמ"א כ' בעצמו לעיל שאפי' במליחה מועטת אנו מחמירים כיון שאין אנו בקיאין בין מלוח שאינו נאכל מחמת מלחו ובין נאכל מחמת מלחו מ"מ כשהי' התפל דבר צלול אין לאסור במלות קצת דבכה"ג אנו סומכין על בקיאותינו ואין לאסור את המלוח אלא להצריכו הדחה עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד ס"ק ט"ו שכ' דאף לפי גירסת הט"ז י"ל דבאין הפ"מ אסור אפי' בהיה האיסור התפל צלול עיי"ש:
נד ושניהם אסורים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך שהניח בצ"ע בדין אם החלב לבד מלוח ועי' ביד יהודה לעיל סי' ע' בפיה"א ס"ק י"ג מ"ש ע"ד הש"ך בזה ועיי"ש בפיה"ק ס"ק כ"ג וכאן בפיה"א ס"ק כ"ה ובפיה"ק סק"ל שהעלה דאם החלב לבד מלוח הבשר נאסר דחלב הרותח נבלע בו אבל החלב מותר דאינו מפליט מהבשר ואף אם נפל בו בשר רותח כל שלא הרתיח החלב מחמת זה החלב מותר עיי"ש אבל בשפ"ד סק"ט ובחוו"ד בחידושים ס"ק י"ג כתב בהחלט דאף אם החלב לבד מלוח אסור אף החלב עיי"ש וע' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות כ"ט בעובדא שהי' קשואין (שקורין אוגירקי"ס) עם מי מלח בקערה של בשר והמי מלח הי' מלוח הרבה ונפל לתוכה גבינה ולא שהה בתוכה כדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח וכ' דהקערה מותרת דהא באמת לדעת הת"ח גם הקשואין והמי מלח אין בולעים כלום מהגבינה דהוי טהור מלוח וטמא תפל ואע"ג שהש"ך הניח להת"ח בצ"ע בזה מ"מ לענין הקערה יש לסמוך על הת"ח להתיר דאע"פ דבלעו המי מלח מהגבינה מ"מ לא מבליע בהקערה בשעה מועטת כזו פחות מכדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח והקשואין והמי מלח יש לערותן לתוך כלי של חלב כיון דלדעת הש"ך בלעו מהגבינה וכו' אכן אם שהה שם הגבינה בתוך המי מלח כשיעור שיתנו על האור ויתחיל להרתיח בודאי נאסרה הקערה דבשיעור כזה אמרינן דבלעי המי מלח מהגבינה ונבלע בהקערה וכו' ומ"מ המי מלת והקשואין לא נאסרו וכו' כיון דלא בלעו כלום מהקערה אפי' כששהו כשיעור שיתנו על האור ויתחיל להרתיח אלא יערה אותם לכלי של חלב וגם הגבינה לא נאסרה וכו' ועיי"ש שכ' דאפי' אם הגבינה רכה מאוד ובודאי נמחת בתוך המי מלח מ"מ אם לא שהה בתוכה כשיעור שיתנו על האור ויתחיל להרתיח יש לומר דלא נאסרה הקערה של בשר אלא שיש לערות תכף המי מלח לתוך כלי חולבות וכ' שם עוד דאם חתכו את הקשואין בסכין של חלב אין הסכין נאסר כיון דלא בלעו הקשואין מן הקערה כלום אפי' שהו שם כשיעור כבישה כנ"ל והקשואין צריך לערותן לכלי חולבות כיון שבלעו מהסכין אגב דוחקא דסכינא וכ' דלכאורה נראה שהקערה נאסרת דכיון דבלעו הקשואין טעם חלב מבליעים תיכף הטעם בקערה כמו כל מלוח דמבליע תיכף כדי קליפה אמנם י"ל כיון דאין בהקשואין אלא איסור בלוע לא נאסרה הקערה דסמכינן על אותה דעה דאין מפעפע במליחה מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואף שיש לומר דכיון דאיכא מי מלח הוי כרוטב מ"מ בנ"ד יש לומר כיון דהוא רק חומרא יש לצרף דעת המהר"מ דאם אין הסכין בן יומו גם בדבר חריף מותר ולא אמרינן דחורפי' מחליא לי' לשבח המובא בש"ע סי' צ"ו סעי' א' ע"כ יש לצרף זה לסניף שלא לאסור הקערה עכ"פ עכת"ד:
נה אם הוא יבש לגמרי, עבאה"ט מ"ש מהפר"ח ועי' בכנפי יונה מ"ש בדברי הרמ"א בזה וסיים בצ"ע ואח"כ כ' וז"ל וי"ל עוד שיש לחלק בין אם הוא מתייבש ממליחתו עד שאפשר שהלך לו כח מלחו אין חוזר מחמת לחלוחית מים בין אם הוא מלוח (והמלח) עודנה עלי' בחוזק אלא שנתייבש והדבר מורגש ונראה לעין המורה עכ"ל ועשפ"ד ס"ק י"ז שכ' בביאור דברי הרמ"א בזה דר"ל דכל שהוא יבש לגמרי שאין בו שום לחלוחית אף שנמלח מחדש חשיב כתפל וכן אפי' אם נמלחו ונתייבשו ואח"כ נתלחלחו מחמת דבר אחר וגם המלח נתלחלח חשיב ג"כ כתפל עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"א מ"ש בזה וכ' ג"כ כעין דברי הכנפי יונה הנ"ל דמ"ש הרמ"א אם הוא יבש לגמרי ר"ל שנתייבש במליחתו אחר שהפליט המלח כל הציר שבו שאז דינו נתפל מחמת שפסק כח המלא ואם חזר ומלח אותו שנית במלח (ר"ל במלח לח) או הבשר במים אז חזר הבשר להיות כרותח ונ"מ בזה דנחשב כרותח הוא רק שהוא בולע מאיסור צלול אבל הוא אינו יכול לאסור לאחרים כיון שאינו פולט ציר ועיי"ש עוד בס"ק שאח"ז:
נו יבש לגמרי. עבאה"פ מ"ש מהש"ך פי' אפי' מלוח הכל מותר וכ' בשפ"ד שם דר"ל דאפי' אם שניהם מלוחים דהיינו הלח והצלול וגם היבש אפ"ה שניהם מותרין רק שכתב שהיא תמוה דהיבש אמאי מותר דהא היבש הוי כתפל והלח הצלול הוי מלוח הרי המלוח מבליע בתפל ואוסר היבש ולא עוד אלא דאפי' שניהם גושים ושניהם מלוחים וא' מהם יבש היבש אסיר והלח מותר כמו טהור מלוח וטמא תפל והביא כן גם בשם המנח"י כלל כ"א סק"י שכ' דט"ס יש בש"ך במ"ש הכל מותר וצ"ל הלח מותר וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בחוו"ד שכ' כן בהחלט דרק הלח מותר אבל היבש אסור דבולע מהלח עיי"ש ועי' בהגהות הגרעק"א על החוו"ד שם מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ז מ"ש ע"ד הגרעק"א בזה ועיי"ש בפיה"ק ס"ק ל"ב שכ' תבנא לדינא דאם היבש לבד מלות שניהם מותרין אבל אם הלח מלוח היבש אסור והלח מותר. ואף אם גם היבש נמלח שנית הלח מותר אכן אם הלח מלוח הרבה עד שנחשב כציר לדעת המחבר והרמ"א להלן ריש סי' ק"ה אם שהה בו כדי שירתיח נאסר גם הלח אף כשאין היבש מלוח משום שהלח בולע מטעם כבוש כמבושל אבל אם לא שהה כשיעור שירתיח אין להחמיר בזה גם לדידן דמחמרינן להלן סי' ק"ה אף בפחות מכשיעור שירתיח מטעם מלוח הרי היא כרותח מ"מ בזה יש להקל אף לדידן כיון דנתייבש והמלח גופו אינו פועל בו להפליט עיי"ש:
נז ציר מבשר שנמלח. כ' בס' שאול בן הלוי דבע"כ צ"ל דציר זה הוא מבשר שכבר נמלח להוציא דמו והדיח כדינו וחזרו ומלחו הבשר מעט לקדירה ואע"פי שלא נמלח רק מעט ועדיין נאכל מחמת מלחו אפ"ה הציר שיוצא ממנו יש לו טעם מלח יותר חזק מהבשר והוא אינו נאכל מחמת מלחו ועיי"ש במ"ש עוד בזה:
נח חשוב רותח. פי' אע"ג דבסוף הגהה הראשונה מסיק הרמ"א דמליחת צלי לא חשיב רותח בהפ"מ קאמר הכא דזה דוקא בסתם מליחה בלא ציר אבל אם יש שם ציר חשיב רותח אפי' בהפ"מ. ס' שאול בן הלוי שם:
גט נפלה ציר על הגבינה. עי' בד"מ אות ו' שכתב מהאו"ה וז"ל בשר המונח על התיבה והוא מלוח ובתוך התיבה הי' גבינה ונמצא לחלוחית על הגבינה אע"ג דאיכא לספוקי שמא מן הבשר נפל הציר עליו מ"מ לא מחזקינן איסורא אלא אמרינן דהלחלוחית מן הגבינות עכ"ד ומדבריו משמע לכאורה דאף בדליכא דבר לתלות הלחלוחית שבגבינה שהוא מהגבינה עצמה או מדבר אחר כיוצא בה אפ"ה כל דלא ראינו שנטף עלי' מהבשר לא מחזקינן ריעותא אמנם המעיין בגוף לשון האו"ה כלל י"ב דין י"ג יראה דלא משמע להקל כ"כ שכ' וז"ל תיבה שיש בה גבינה ושמו עלי' חתיכת בשר מלוח ונמצא לחלוחית על הגבינות אע"ג דשניהם מלוחים ואיכא לספוקי שבא מן הבשר וכו' לא מחזקינן איסור ממקום למקום מאחר שיש לתלות שהוא מהגבינות עצמם אוקמינן הגבינה על חזקתה וכו' עכ"ל ומבואר מדבריו דדוקא בכה"ג שהי' גם הגבינה מלוחה דאיכא דבר למיתלי גם בהיתרא שמהגבינה בא הציר ע"י המליחה אבל אם הוא בגוונא דליכא דבר למיתלי בהיתרא רק באיסורא בודאי י"ל דגם הוא מודה דתולין באיסורא ויש להחמיר ועתב"ש סי' כ"ט וע' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ג שהביא דברי הד"מ הנזכר וסיים דהכל הוא לפי הענין עכ"ד:
ס אוסר. ע"ל סי' ק"ה סעי' א' ובש"ך ושפ"ד שם סק"ב דכדי קליפה אוסר מיד ולאסו' כלו בעינן שישהה כדי שיתן על האור ויתחיל להרתיח ועי' בדברינו שם (ס"ק מ"ו):
סא מ"מ הציר חשיב אינו נאכל מחמת מלחו. פי' ואוסר אפי' בהפ"מ דבלא הפ"מ אפי' הבשר חשוב רותח כדלעיל. חידושי יעב"ץ :
סב וציר של בשר וכו'. היינו אם רואין נטיפת ציר אז גם בנוגעין זה בזה אסור אבל כל זמן שאין רואין שפולט ציר אין חוששין מסתמא בחתיכה שנמלח במליחת צלי. יד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ד :
סג שנפל על הכלי. עי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות מ"א שכ' דאם נפל כלי על הכלי מנוקב שמולחין עליו בשר ונתלחלח הכלי לא נאסר הכלי ואע"ג דקיי"ל דציר זה אוסר הכלי מ"מ זה דוקא אם נפל ציר ממש על הכלי משא"כ כאן שנגע רק בלחלוחית ציר שהי' על הכלי ולא הי' טופח ע"מ להטפיח זה לא חשיב משקה וציר שיאסר בדיעבד עיי"ש (וע' בדברינו להלן סי' ק"ה ס"ק ל"ז):
סד צריך הגעלה. עי' בס' בית ישראל שכ' דסגי בכה"ג הגעלה ע"י עירוי מכ"ר כיון דבמליחה לא נאסרה הכלי רק כ"ק עיי"ש ועי' בבל"י ס"ק י"ז שהביאו והשיג עליו וכ' דגם כלי הנאסר ע"י מליחה לא מהני הגעלה ע"י עירוי דעירוי ספק אם הוא מבשל ויש לילך לחומרא עיי"ש והסכים עמו בשפ"ד ס"ק י"ח עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק לעיל סי' ס"ט ס"ק ק"ט ובסי' זה ס"ק ל"ה:
סה כלי חרס צריך שבירה. עפת"ש סק"ח מ"ש דבכלי הרס לא מהני קליפה ועי' מנח"י כלל י"ג סק"ג שהוכיח דוקא בנפל על כלי הרבה ציר אבל אם לא נפל רק מעט ציר על מקים א' אף בכלי תרס יכול לקלוף כמו בכלי עץ כי הוא דבר הנראה לעינים דגם כ"ח יכולין לקלוף מעט מעט ודוקא כלי זכוכית וכיוצא בו דא"א בשום אופן לקלוף הוא דצריך שבירה עיי"ש ועי' בשפ"ד שם שהביאו וכ' דמה"ט פסק בעובדא שנפל טפת ציר מלוח על צאלינ"ט טא"פ מבחוץ להקל ע"י קליפת הקדירה במקום ההוא כיון שהי' ע"ש ושעהד"ח שא"א להכין אחרת והתיר להטמין בה רק על אותו שבת עיי"ש וכדברים אלו כ' לעיל סי' ס"ט ושפ"ד ס"ק פ"ב ושם כ' בביאור יותר משום דיש לומר דאף הש"ך דס"ל דגם בב"ח אוסר כולו היינו בנפל לתוכו אבל בנפל עלי' מבחוץ גם הש"ך מודה שיש להקל דסגי בקליפה כיון דמבחוץ הוא שריק ונופל מיד עיי"ש ועי' בשבילי דוד אות י"ח וביד יהודה שם ס"ק צ"ג מה שתמהו על דברי הפרמ"ג בזה במ"ש לחלק בין אם נפל הציר לתוך הכלי או חוץ לכלי כי באו"ה מבואר דגם אם נפל על הכלי מבחוץ בכלי חרס אוסר כולו עיי"ש וע' בס' ראש פינה על הלכ' מליחה סי' ס"ט באבן פינה סוף סעי' י"ז ובפינת יקרת אות קס"ת וקס"ט דכל זה בסתמא אבל אם ידוע שלא נתעכבה הטפה כלל על הכלי מבחוץ דכשנפלה הטפה שרקה תיכף ולא נתעכבה כלל בודאי אינו אוסר כולו רק כדי קליפה עיי"ש:
סו צריך שבירה. ואם עבר ובישל בה אם מועיל ס' נגד הקליפה של הכלי עי' שפ"ד לעיל סי' ס"ט שם שהבין מדברי הש"ך דאם נשתמש בה אח"כ רותח צריך לשער נגד כולה דכלי חרס רך הוא ודינו כמו אוכל ועיי"ש במה שהביא ע"ז מדברי המנח"י ובמ"ש ע"ד בזה לדינא:
סז בכלי עץ וכיוצא. עשפ"ד לעיל סו' ס"ט שם מ"ש לענין אם יש חילוק בין כלי עץ לאבן או מתכת ר"ל אי מתכת ואבן דין כלי חרס יש לו דלא מהני קליפה או שיש לו דין כלי עץ דמהני קליפה ועיי"ש במ"ש בזה מתשו' חוט השני סי' ס"ז:
סח וכיוצא. עפת"ש מ"ש מהחמודי דניאל דבנפל ציר או חלב על כלי וא"י באיזה מקום בטל ברוב ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ה שכ' דאין להקל בזה רק בכלי עץ כיון דאם הי' ידוע מקומו לא חל איסור על כל הכלי זולת על מקום זה ויש לו תקנה לקלוף מקום ההוא ועכשיו ששכח הוי כמו שאר תערובות איסור ובטל אבל בכלי שא"א לקלפו דאז כל שנופל האיסור על מקום א' גם אם נודע מקומו חל האיסור על כל הכלי דא"א להשתמש בו לחצאין א"כ אם שכח אח"כ מקומו מה מהני הרוב הלא הכל הוא איסור א' דהא חל האיסור על כל הכלי ומחמת השכחה אינו חוזרת להיתר וסיים דמ"מ הנכון דגם בכלי עץ להגעיל כל הכלי עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום בשפ"ד ס"ק י"ח שהביא בשם רב א' סמוכין לדברי החמודי דניאל להקל בזה בכל הכלים מדברי הפרמ"ג או"ח סי' תס"א במ"ז סק"ד עיי"ש ולפענ"ד העיקר לדינא כדעת הגאון יד יהודה כי ההכרח הוא להגעיל כל הכלי אף בכלי עץ ולא מהני בזה ביטול ברוב עפמש"ל סי' ק"י (ס"ק ל"ב) מדברי גדולי המחברים דענין קבוע שייך גם בדבר הנייד ומטולטל ממקום למקום כל שהכל הוא בכנופיא שם והאיסור קביע בזוית א' ואחת ממנו איני נפרד ממנו בשום פעם עיי"ש א"כ ה"נ גם בזה בוודאי שייך לומר קבוע כיון דמקום האיסור שבכלי קבוע במקום מיוחד בו ואינו נפרד ממקומו בשום פעם אף שכל הכלי נייד ומטולטל ממקום למקום מ"מ הו"ל קבוע ואף שלדינא הבאתי שם ראי' להיפוך מ"מ למעשה צ"ע להקל נגד הני גדולי המחברים הנ"ל ואף שאין האיסור ניכר בהכלי ויש כמה מקילין דהיכא דאין האיסור ניכר לא אמרינן קבוע מ"מ הנה הבאתי להלן שם בשם הט"ז באו"ח סי' תרע"ג דגם באין האיסור ניכר דנין דין קבוע א"כ ממילא דלא מהני ביטול ברוב בזה דהא מקום שנאסר מנטיפת האיסור הוא קבוע בכלי ולא מהני בה רובא שוב ראיתי בס' ערך שי שהעיר קצת ע"ד החמודי דניאל הנזכר מדין קבוע והביא מדברי זקיני הלבוש והש"ך והנקה"כ דלהלן סי' רצ"ט דפליגי היכא דהאיסור יש לו מציאות במקום א' ולא נתפשט אלא שאין מקומו ניכר אי בטל וכתב שם דנראה דגם לדעת החמודי דניאל אין להקל רק בכלי שדרכו להשתמש בו בשפע באופן שתמיד יהי' ששים נגד הבלוע שבמקום זה עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ב ס"ק קפ"ח):
סט קולף מקומו ודיו ע"ל סי' ק"ה סעי' ט' בהגה שכ' דציר אוסר עד ס' עיי"ש וע' בש"ך להלן סי' צ"ח ס"ק י"ד שיש חילוק בין מאכל לכלי דבכלי אינו אוסר רק כ"ק ועי' במנח"י כלל פ"ה סק"ז שכתב הטעם בשם האו"ה דכלי שהוא קשה א"א להבלוע לכנוס כ"כ ע"כ סגי בקליפה עיי"ש ועי' בדברי שאול ויוסף דעת מ"ש בענין זה (וע"ל בס"ק שאח"ז):
ע ודיו. עשפ"ד שם שכתב דאף אם נבלע דבר שמן ע"י מליחה בכלי ג"כ אינו אוסר יותר מכ"ק דבכלי אין לחלק בין כחוש לשמן עיי"ש וכ"כ לעיל סי' ס"ט בשפ"ד ס"ק פ"ב עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' ת"ר שהתפלא על הפרמ"ג בזה והביא מדברי כמה פוסקי' דמבואר מדבריהם דאין להקל בענין זה בכלי יותר מבאוכל דאדרבה מבואר מדבריהם דכלי בולע יותר ממאכל עיי"ש וצ"ע (וע"ל בס"ק הקודם):
סעיף ו:
עא וכן חברתה אסורה. היינו אם המלוחה היא למטה וכמ"ש המחבר לעיל סי' ע' (סעי' ד') דבזה יש חילוק בין תתאה לעלאה דהא שלא פירש המחבר כאן משים שסמך על מ"ש לעיל סי' ע'. פרי תואר ס"ק י"ד. ועי' ברמ"א להלן סי' ק"ה סי' י"א ובדברינו שם (ס"ק ר"ה) מ"ש בזה לדינא: (עב) לקמן סי' ק"ה. עבאה"ט מ"ש דשם נתבאר דלדידן אין חילוק בין כחוש לשמן פי' באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן יש להקל בדבר כחוש דלא שייך בי' שמנונית שפ"ד ס"ק י"ט. (וע"ל סי' ק"ה ס"ק ר"ב):
סעיף ז:
עג אבל צלי. האי צלי לאו דוקא דאפי' בחי רותח נמי נאסר כדי קליפה וכמבואר לעיל סעי' ד' אך כתב זה לרבותא דאף שהוא צלי ונמלח קצת אפ"ה אינו אוסר יותר מכ"ק. יד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ט ובפיה"ק ס"ק ל"ט ומ"ש (עד) צלי רותח. עפת"ש מ"ש מתשו' בית אפרים ועי' בחידושי הגרעק"א בש"ך ס"ק כ"ו שהניח ג"כ להש"ך בצ"ע מדברי התוס' הנזכר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"א שהעתיק לשון הבית אפרים הנזכר והרבה להשיב עליו והעלה דהעיקר כהש"ך דאפי' בצלי רותח אם אינו מתובל בתבלין ואינו מלוח א"צ נטילה וסגי בקליפה עיי"ש באריכות:
עה מחמת מלחו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' לא נמלח כלל בעי קליפה עי' בהגהות צבי לצדיק שכתב דהא דקיי"ל דביש בו בקעים כולו אסור זה דוקא במלוח עכ"פ קצת שנאכל מחמת מלחו אבל בלא נמלח כלל אסור רק כדי קליפה עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"ק סק"מ שכ' דבאית בי' פילי או מתובל בתבלין נאסר כולו גם בלא נמלח כלל עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט ואע"פ שהצלי שוקע לתוך החלב והחלב צף על הצלי וכו' בקליפה סגי פשוט הוא דה"ה איפכא דאם החלב רותח אע"פ שהצלי שוקע והחלב צף על הצלי אפ"ה כולו אסור דתתאה גבר. עשפ"ד ס"ק כ"ו:
עו בעי קליפה. כתב בחגורת שמואל ס"ק כ"ד ודע דכל זה לא מיירי אלא שנפל לדבר לח ודבר צלול כגון חלב וכיוצא בה אבל אם נגע צלי צונן בדבר יבש אפי' לח קצת אין צריך אלא הדחה כשאר צונן בצונן עיי"ש וכ"כ בס' חידושי מהרא"ל צינץ על בב"ח בחידושיו לסי' זה והביא ראי' מדברי הש"ס פרק כ"ה צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אע"פ שסתם גבינה הוא לח קצת עיי"ש באריכות:
עז ואם יש בו בקעים. עי' בפר"ח ס"ק י"ח שכ' דביש בו בקעים אפי' ידעינן דאיכא ששים בבשר נגד החלב שנבלע בתוכו הכל אסור דאין ידוע עד כמה הוא מתפשט מחמת הבקעים ולא דמי לשאר רותח דבודאי מתפשט בכולו משא"כ בזה שאין החלב נבלע ומתפשט בשוה דהרבה ממנו מתכנס במקום א' ומעט במקום א' ולא שייך בי' ביטול בס' עיי"ש וכ"כ בשו"ת מהרי"ט סי' י"ח ובחוו"ד בביאורים ס"ק י"ד לדינא עיי"ש ועי' בהגהות אמרי ברוך שנסתפק בזה אם מהני ס' ותמהני שלא הביא מדברי הפר"ח והמהרי"ט והחוו"ד הנ"ל ועי' ביד יהודה בפיה"א לעיל סי' ע' סמוך לסוף ס"ק י"א וכאן ס"ק ל"ד ובשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ל"ג מה שהאריכו בזה ושניהם לדבר א' מתכוונים להלכה דב' פעמים ס' בודאי מהני דנהי דלא ידעינן לאיזה מקום נבלע האיסור מ"מ כיון דאיכא ב' פעמים ס' שוב בטל זה המקום שיש בו טעם האיסור ברוב דעכ"פ לא נאסר רק פחות מס' ובטל ברוב כדין יבש ביבש עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת כנף רננה חיו"ד סי' מ' מ"ש בזה באריכות:
עח יש בו בקעים. עי' חק יעקב סי' תס"ה סק"ו ובמחה"ש שם סק"ד דאווזא שהופשט עורה יש בקעים בגוף בשר האווז בכל צד עיי"ש: (עט) מתובל בתבלין. עבל"י סק"כ שכתב מהדמש"א דבעינן שלא יהי' נאכל מחמת תבולו עיי"ש והביאו בחוו"ד ס"ק י"ד ובהגהות אמרי ברוך לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ח ובפיה"ק ס"ק מ"ג מ"ש בזה והעלה בראיות דלא בעינן דוקא שלא יהא נאכל מחמת תבולו אלא דכל שעכ"פ נרגש בה חריפות התבלין היטב אע"פ שהוא נאכל מחמת תבולו אסור עיי"ש: (פ) בתבלין. עחוו"ד שם שנסתפק אם גם מלח ושאר דברים חריפים כגון שומים ובצלים דינן כתבלין וכו' או דבעינן דוקא תבלין וכתב דמסתברא דכל הדברים חריפים דמי לתבלין בענין זה ואוסרין בצלי עיי"ש ועי' ביד יהודה שם מ"ש בזה:
פא והוא צלי רותח. גם האי צלי הוא לאו דוקא דבאית בי' פילי או מתובל בתבלין אין תלוי אם נצלה או לאו דהעיקר תלוי אם הוא רותח או צונן דבאית בי' פילי או שהוא מתובל בתבלין אף שהוא חי כל שהוא רותח אוסר כולו אף להמחבר. יד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ח ובפיה"ק ס"ק ל"ט וס"ק מ"ד:
פב כולו אסור. היינו הבשר אבל החלב מותר אע"פ שהי' הבשר צלי ורותח וגם מתובל בתבלין. או"ה כלל ל' דין י"ד:
פג וה"ה אפוי ומבושל. עפת"ש מ"ש מהמנח"י אם נכבש הבשר תחלה במים מעל"ע וכו' ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ו בזה והעלה דבין בכבוש במים מעל"ע ובין בכבוש בציר כשיעור שיתן על האור ויתחיל להרתיח דינו כחי גמור לענין זה דבדין זה העיקר תלוי בנגמר לאכילה דהוי אפוי ומבושל ממש דאז נתרכך היטב עיי"ש:
פד אפוי ומבושל. עבאה"ט מ"ש למר ברותח ולמר בצונן ור"ל להמחבר ברותח בעי קליפה ולהרמ"א במקום שאין הפ"מ אף באפוי צונן יש לאסור אע"פ שהחלב צונן. שפ"ד ס"ק כ"ד:
פה ומבושל. עחוו"ד סוף סי' זה שכתב שנראה דבעינן דוקא שיהי' מבושל כמאכל ב"ד עכ"פ אבל קודם לכן אף שהוא רותח מכלי ראשון שהוא מבשל לאו רכיך הוא ואין לו דין בישול עיי"ש:
פו וי"א דאפי' הם צוננים. עבאה"ט ועי' בדמשק אליעזר דף שע"ג ע"ד מ"ש בזה והעלה דהיכא שהוא מבושל אז אוסר אפי' אינו מתובל בתבלין והוא צונן כל דאית בי' פילי וכן אם הוא מתובל בתבלין הוא אסור אפי' הוא חי וצונן דכל שיש תרתי לגריעותא פילי ומבושל אסור עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ח מ"ש ע"ד הדמש"א בזה ועיי"ש עוד באות מ"ב ועי' בס' פרי האדמה חלק א' בפרק ו' מהלכ' מאכלות אסורות סי' כ"א בדף ק"ט וק"י מ"ש ע"ד הדמש"א והכנה"ג בזה באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק מ"ז שהעלה שכן עיקר לדינא דכשהוא מתובל בתבלין אפי' חי וצוננים אסור בדאית בי' פילי עיי"ש:
פז דאפי' הם צוננים. היינו הצלי או האפוי או המבושל אבל חי ותפל לכ"ע מותר בצונן. יד יהודה שס. ועי' במ"א סי' תס"ה ובפרמ"ג או"ח במ"ז שם סק"ב ובא"א שם סק"ד ובחק יעקב שם סק"ו ועי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הנכפל אות י' בעוף שנפל לאחר ההבהוב למים מעורב בחלב וחמאה צוננים והותר על ידי הדחה היטב אע"ג דאית בי' פרצי פרצי ועיי"ש עוד בדבריו בהלכות מליחה אות כ"ח שכ' דשומן כשר שנפל לתוך איסור צלול כגון לתוך מים ששרו בהם בשר או לתוך חלב לכ"ע מותר בהדחה ולא אמרינן איידי דרכיך בולע דאפי' בדבר שהוא רך ואית בי' בקעים אם הוא חי ואינו מתובל בתבלין אינו בולע בצונן עיי"ש אך כתב דמ"מ צריכין עכ"פ להדיח אותו יפה יפה וישרו אותו ולהוציא הבלוע מתוכו דע"י השרי' נפק וגם ידחקו אותו להוציא הבלוע ואע"פ שבשאר שומן ששורין קודם המליחה אין נוהגין לדחוק אותו אע"פ שכמה פעמים שורין השומן עם שאר בשר והמים הוא מעורב בדם דשם כיון שעשה כתקנות חכמים לא הטריחוהו יותר עיי"ש:
וכתב ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ח ובפיה"ק דכל מה שכ' הפוסקים להקל אפי' באית בי' פילי בחי ותפל שנפל לצוננים וכאמור הוא רק אם הם צוננים וכאמור אבל אם אינם צוננים אפי' הוא חם דכלי שני שהיס"ב אין להקל גם בחי ואינו מתובל בתבלין כל דאית בי' פילי וכל זה אם עכ"פ היס"ב אבל אם אין היס"ב אין להחמיר בכלי שני עיי"ש:
פח הם צוננים. כתב בחגורת שמואל ס"ק כ"ד ודע דכל זה לא מיירי אלא בנפל לדבר לח וצלול כגון חלב וכיוצא בה אבל אם נגע צלי צונן בדבר יבש אפי' לח קצת אין צריך אלא הדחה כשאר צונן בצונן עיי"ש וכ"כ בס' חידושי מהרא"ל צינץ על בב"ח בחידושיו לסי' זה עיי"ש באריכות. וכל זה אם הי' שניהם תפלים אבל אם הי' א' מהם מתובל בתבלין עי' בדברינו לעיל (ס"ק פ"ה) שהבאתי פלוגתת האחרונים בזה:
פט דינא הכי. עבאה"ט מ"ש דאין חילוק בין נמלח קצת ללא נמלח כלל וכו' ומ"מ החלב מותר וכו' ועשפ"ד ס"ק כ"א וס"ק כ"ה דר"ל דלענין הבשר לעולם אין חילוק דכל שהבשר צלוי או אפוי אפי' לא נמלח החלב כלל מ"מ אסור הבשר אפי' בהפ"מ והחלב מותר ודוקא כשלא נמלח כלל אבל בנמלח קצת גם החלב אסור באין הפ"מ כי שלא בהפ"מ אין אנו בקיאין בין מליחה מרובה למליחה מועטת עיי"ש:
ומ"ש הבאה"ט דתרי קולא לא מקלינן בשביל הפ"מ יבואר אי"ה בדברינו להלן סי' רמ"ב כי שם מקומו:
צ הכי. כתב בחוו"ד סוף סי' זה ונראה דלאו דוקא בדבר צלול הדין כן אלא אפי' נגע חתיכה מתובלת לחתיכה רותחת ג"כ נאסר כולו כיון דהחתיכה רותחת פולטת וחתיכה זו מחמת תיבולה בולעת ונאסרה עכ"ל וע' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל"ז ובפיה"ק ס"ק מ"ח שהשיג עליו והעלה בראיות דכל הדינים אלו שבסעי' זה הם דוקא בגוש עם דבר לח וצלול אבל שני דברים גושים אע"פ שהם לחים אפי' הם אפוי ומבושל אם שניהם צוננים א"צ אלא הדחה ואם א' מהם חם אין להחמיר יותר מבשאר דברים דא' חם וא' צונן דאמרינן בכ"מ דתתאה גבר ואם שניהם חמין דינם כשאר ב' חתיכות חמין הנוגעין זה בזה אכן אם א' חם ע"י צלי שנוטף ציר ממש בזה נראה להחמיר באית בי' פילי לאסור בכולו וסיים בצ"ע. ואם א' מתובל בתבלין לא גרע משאר טהור מלוח וטמא תפל עיי"ש (וע"ל ס"ק פ"ה):
צא הפסד מרובה. עבאה"ט וע' חכמת אדם כלל מ"ב סוף סעי' ו' שכתב דלעצמו ראוי להחמיר אפי' בהפ"מ ולאחרים צ"ע עיי"ש:
סעיף ח:
צב ע"י מליחה. עפת"ש לעיל ריש סי' פ"ז מ"ש מהפרמ"ג בפתיחה דגם כשקיבל בשר טעם מחלב ע"י מליחה ונתבשל אח"כ אסור מה"ת ועי' מזה עוד במ"ז להלן סי' ק"ה סק"ב שכ' ג"כ דפשוט הוא דאע"ג דכבוש הוא רק מדרבנן ובב"ח מותר בהנאה מ"מ אם הי' החתיכה כבושה מעל"ע בחלב ובשלה אח"כ נאסרה מה"ת ע"י הבישול גם בהנאה ועיי"ש עוד לעיל סי' פ"ז ס"ק א' (בד"ה תשובה בשאלה השני') שכ' ג"כ דקדירה שהי' כבוש בה חלב מעל"ע ובשלו בה בשר בהמה אסור בהנאה דאף דלא בלעה הקדירה רק ע"י כבוש מ"מ הא פלטה אח"כ ע"י בישול לבשר ואסור בהנאה עכ"ד ועי' מזה בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' כ"ו ועי' בחו"ד בביאורים להלן סיק"ה סק"ה ועי' בס' ערוגות הבושם לעיל סי' פ"ז אות ב' שכ' שדבריהם צ"ע והעלה בראיות דלדעת הסוברים דטעם כעיקר מדרבנן לא הוי הבישול אח"כ רק מדרבנן וכ' דאף מסתפינא להקל בדבר שהחמירו האחרונים מ"מ עכ"פ במקום שיש עוד צדדים להקל יש לסמוך על זה לומר דלא הוי רק מדרבנן עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת מור ואהלות (מהרב מהר"א פוסק ני') באוהל ים המלח סוף סי' ז' בעובדא שמלחו בשר במלח המעורב בגבינה והי' לערך שליש גבינה וב' שלישים מלח ובשלוהו כך בלא הדחה לאחר המליחה וכתב דבזה כ"ע מודים דנעשה איסור תורה ע"י הבישול דהא ממשות הגבינה נתבשל אח"כ עם הבשר אך לכל זה פשוט הדבר להתיר דבודאי יש בחתיכה ס' כנגד הגבינה דהא קיי"ל דיש בחתיכה שלשים כנגד הדם והמלח שע"ג החתיכה מכ"ש שיש ס' נגד שליש גבינה אמנם יען שהגבינה כחושה בטבעה צריכין ג"כ קליפה כיון שנאסרה החתיכה מקודם ע"י המליחה כ"ק ע"כ צריכין לקלוף כל החתיכה ומותר ליתן הקליפה לעכו"ם דהקליפה מותרת בהנאה כיון שלא נאסרה ע"י המליחה רק מדרבנן והשאר מותר אמנם אם נפל להקדירה אח"כ עוד חלב חוזר וניעור וצריכין ס' עד חשבון עיי"ש:
צג או ע"י כבוש. עי' בשו"ת מטה יוסף חלק ב' ביו"ד סי' ז' ועי' בפרמ"ג בפתיחה (בד"ה עוד) שכ' דאין חילוק בין כבוש מעל"ע בשר בחלב או שכבוש בשר וגבינה בחומץ וציר או בשר בכותח חריף כשיעור שיתנו על האור וירתיח בכ"מ אינו אסור מה"ת רק מדרבנן עיי"ש: