אור ברסלב

דרכי תשובה - ד· רבי צבי הירש שפירא

סימן צ

סימן פט

סעיף א:

א הכחל. כ' בגליון מהרש"א כל דיני כחל היינו בלא הודת אבל בהוסר החלב והודח עי' בסוף הסי' ובב"י שם עכ"ל וכפי הנראה שהבין דאם הודחה הכחל במים שוב אין לה דין כחל דאמרינן דאזדא לה החלב אבל לא מצאתי גילוי לדין זה בשום מקום ובסוף סי' זה לא נמצא כלל מדין כחל שהודח רק בטור הקיבה כ' הרמ"א שם דלאחר שהוסר חלבו ממנו והודח יש לו דין שאר בשר דהתם שפיר כיון דלא נבלע בתוכו חלב כלל והחלב הוא בעין בתוך הקיבה וכאשר מדיח אותם לא נשאר מאומה משא"כ כחל שהחלב מובלע בתוך גוף הכחל וגם במה שמציין להב"י לא מצאתי בב"י מזה כלל ואדרבה נלפענ"ד מהא דאיתא בטוהמ"ח בסעי' שאח"ז דנהגו שלא לבשלו עם בשר משמע להדיא דלא מהני כלל גם אם הדיחו קודם במים שהרי קודם בישול בודאי מלחו כדין שאר בשר קודם בישול והרי בע"כ שרו אותו קודם מליחה והודחה כדת כמה פעמים גם לאחר מליחה בשטף מים רבים כמכר לעיל סי' ס"ט ולדבריו דבהודח במים אזדא לה תורת כחל בטל כל הדין שבסעי' ב' דבע"כ לא יצוייר לדבריו דין דכחל רק בצלי לכן נלענ"ד שאין לסמוך על זה להקל כלל אלא אף בהוסר החלב והודחה כמה פעמים בכמה מימות יש לה דין כחל וכאמור:

ב הדד של בהמה. ר"ל דגם בשר הכחל בעצמו אסיר. יד יהודה בפיה"א ובפיה"ק ריש סי' זה עיי"ש:

ג אסור מדברי סופרים. אבל בהנאה מותר דכל בב"ח שאינו אסור מה"ת מותר בהנאה. שפ"ד סק"ג. וכ' ביד יהודה בפיה"ק סק"ב אבל אסור לבשל הכחל אף כשאינו רוצה לאכול. ומה שפרש"י בשמעתין אינו עובר על בישולו דוקא אינו עובר קאמר אבל איסור יש גם מחמת הבישול עיי"ש:

ד מדברי סופרים. ע' בערך השלחן הספרדי להלן סי' צ"ב אות ג' שכ' דעכ"פ חשיב עיקרו מה"ת עיי"ש וכ"כ בשו"ת עמודי אש בקונט' דיני או"ה סי' י"ג אות ו' עיי"ש:

ה ואם קרעו שתי וערב היינו שקרעו קריעה אחת לארכו ואח"כ לרחבו. וטחו בכותל היינו שכבשו בכותל ת"ח כלל ל' סעי' ו':

ו מותר לבשלו עם הבשר. וכן אף אם רוצה לבשלו בלא בשר צריך לכתחלה קריעה וטיחה בכותל ואין חילוק אלא לענין דיעבד. ביאר הגר"א סק"ג וע' בשו"ת פאת נגב חיו"ד באריכות מזה:

ז בין של קטנה וכו'. וכן בכל דיני כחל אין חילוק בין של גדולה או של קטנה שלא הניקה. ש"ך סק"ב:

ח שלא הניקה. ואפי' של עגל. מנח"י שם ס"ק י"א וחגורת שמואל שם בשם הרמב"ם. וע' במנח"י שם בסיף דבריו שהביא דברי הרוקח סי' תל"ז שכתב לחלק בין מניקה לאינה מניקה דיותר יש להקל באינו מניקה עיי"ש וע' בס' צמח צדק החדש בפסקי דינים אות א' שהביא כן גם בשם הריטב"א דבכחל של גדיים הקטנים שאין דרך להיות בהם חלב אין להחמיר ובקריעה כל דהוא סגי אפי' עם הבשר ואם פשעו ונתנו בקדירה של בשר בלא קריעה אין אוסרין דלא שכיח בהו חלבא וכי שכיח נמי מעוטא הוא ולא סגי דלא בטל בששים וסיים דמ"מ גם לדעת הריטב"א נראה דהכחל עצמה אסור כשנתבשל עם הבשר בלא קריעה אפי' כשיש ששים עיי"ש וע' בס' יד דוד בהגהות הטור אות מ"ה שהאריך בזה והביא מכמה מקומות וגם הביא מדברי הפרדס לרש"י שכ' וז"ל וכחל אפי' מבת יומא אסורה בלא קריעה עם בשרא שא"א בלא צחצוח חלב והעלה שכן עיקר לדינא להחמיר ואין להקל כלל עיי"ש: (ט) מותר לאכלו. ע"ל סעי' ב' שהרב חולק אמ"ש המחבר כאן בהרבה דינים. ש"ך סק"א:

י וכחל מן המנין. כ' בטור ובת"ח כלל ל' סעי' ז' מהרשב"א דוקא אם בשלו לבדו או עם בשר דבעינן לבטל טעם חלב שבו הוא דאמרינן דהכחל עולה למנין ס' אבל אם בשלו ביורה של חלב צריך ס' והוא כיון שאין חלב שבו ניכר ונודע שיצטרף עם שאר חלב שביורה לבטל הבשר ועיי"כ במנח"י ס"ק ט"ו מ"ש בזה וכ' דאף אם הי' חלב הכחל ניכר ונודע ג"כ אין להקל לצרף הכחל כיון דבשר הכחל בשר גמור הוא עיי"ש:

יא מן המנין. עט"ז ועי' בחידושי הלכות שבסוף הס' עבודת ישראל (מהמגיד הקדוש מקאזניץ זצללה"ה) בחידושיו לחולין דף צ"ו בתוס' בד"ה וכחל מן המנין שמתרץ דברי הת"ח שלא יקשה עליו קושיות הט"ז עיי"ש: (יב) בין כך ובין כך. פי' בין שהי' שם ס' עם הכחל בין פחות מס' מ"מ אסורה הכחל דאפי' ביש ס' בקדירה נעשה הכחל נבילה. ט"ז סק"ג: (יג) אם נפל לקדירה אחרת אוסר אותה. עי' במנח"י כלל ל' סק"י שכ' דמ"מ חילוק יש בין אם הי' ס' בראשונה או לאו. דאם הי' ס' בהקדירה הראשונה שבשלה עם בשר מהני לה קריעה שו"ע וטחו בכותל ואף שנפל אח"כ לקדירה שאין בה ס' מותר אבל אם לא הי' ס' בהקדירה הראשונה לא מהני לה קריעה שקרעו קודם שנפלה לקדירה הב' אם אין בהשני' ס' אסור עיי"ש ועשפ"ד סק"ה ובחגורת שמואל ס"ק י"ז שהביאו והשיגו עליו דבע"כ אף אם הי' ס' בראשונה לא מהני לה קריעה אח"כ דכל שנתבשלה פעם א' תו אינו יוצא אחר הבישול ואם נפלה לפחות מס' אוסר אף בהפ"מ ועיי"ש בחגורת שמואל שכ' דבע"כ אין לחלק בין אם נגמר בישולה בראשונה או שלא נגמר בישולה בראשונה דבכ"מ כל שלא קרעו קודם בישול הא' כדת שווינהו רבנן כחתיכת נבילה ולא מהני לה שוב קריעה עיי"ש:

יד כמות שהוא בעת שנתבשל. עי' במגיד משנה ובלחם משנה בפרק ט' מהלכות מאכלות אסורות הלכה ג' שכ' דמיירי אפי' כשידוע שבשעה שנפל הי' בודאי יותר ולא הי' ס' והי' כפלים ממה שהוא עכשיו אפ"ה אין לשער רק כשיעור שהכחל הוא עתה לפנינו עיי"ש ועי' בפרי חדש סק"ו ובפרי תואר סק"ח מ"ש בזה ובמ"ש בביאור דברי המחבר בזה ועי' בסו"פ סק"ה מ"ש בזה וכ' דהא ודאי הוא דלענין הקדירה שצריכין ס' נגד הכחל בודאי שצריך לשער כמו שהי' בעת שנפל לקדירה ואף שנצטמק עכשיו מ"מ משערין רק כמו שהי' בשעה שנפל קודם הצימוק אך כוונת המחבר שהוא דעת הרמב"ם במה שכ' שמשערין בכחל כמו שהוא עכשיו רק לענין מש"כ דמצטרפין הכחל עצמו לשיעור ס' לזה כתב דאין חושבין הכחל כמו שהי' בשעה שנפל למשל אם הי' בתחלה בהכחל שיעור ב' זיתים ועכשיו ליכא אלא כזית א' אין מצטרף רק כדי כזית אחד כמו שהוא עכשיו דמה שהי' מתחלה ב' זיתים אין לומר שהי' מכח החלב שהי' כנוס בו ועכשיו שנפלט החלב ממנה ונשאר רק בשר הכחל עצמו. שאין בו רק כזית א' א"כ אין מצטרפין רק הכזית בשר של הכחל משא"כ הזית חלב שהי' בתחלה אין מצטרף לבטל דאיך יצטרף החלב לבטל חלב עיי"ש והנה ביד אברהם נכנס בדחוקים כדי לתרץ דברי הש"ע בזה ובמחכ"ת לא ראה דברי גדולי האחרונים הנ"ל שביארו דברי מרן המחבר באופן שא"צ כלל לדבריו ועי' בחגורת שמואל סק"ד:

טו נפל תחלה לקדירה שאין בה ס'. כלומר שאין בה ס' אפי' עם הכחל דהיינו שנפל לפחות מחמשים ותשע אבל אם יש נ"ט בקדירה הא' דהיינו שיש ס' עם הכחל בודאי דגם בקדירה האחרת מצטרפות לס' וא"צ אלא נ"ט. ש"ך ושפ"ד סק"ה:

טז לקדרה שאין בה ס'. עפת"ש מ"ש מהפרמ"ג ור"ל דבשפ"ד שם ביאר לשון הש"ך שם שכ' דהרמ"א מיירי בנפל תחלה לקדירה של בשר שאין בה ס' דלכאורה נראה דרק להמחבר כ' כן דדוקא שנתבשלה מתחלה בקדירה של בשר הוא דצריך אח"כ ס' בקדירה הב' אבל בנתבשלה מתחלה לבדו או בירקות בלא בשר שרי אף הכחל וא"צ ס' בקדירה הב' כלל אבל לדעת הרמ"א בסעי' ב' אף שנתבשל מתחלה לבדו כל שלא הי' ס' נאסר הכחל וצריך בקדירה הב' ס' ואח"כ כתב דאפשר דאף לדעת הרמ"א מיירי דוקא שנתבשלה מתחלה בקדירה של בשר אבל אם נתבשלה לבדו לא מחמרינן כולי האי וסגי ביש נ"ט גם בקדירה האחת עכ"ד וע' ביד יהודה בפיה"א סק"ל ובפיה"ק ס"ק י"ב שכ' כן בהחלט לדינא דאם נפלה תחלה לקדירה שאין בה בשר הגם דנאסר לדידן כמ"ש הרמ"א בסעי' שאח"ז מ"מ אם נפלה אח"כ לקדירה אחרת יש להקל ולומר דמצטרפת עיי"ש:

יז ונאסר הכחל. עי' ביד יהודה בפיה"א סק"ז ובפיה"ק ס"ק י"ג שכ' דאף בנפלה לקדירה שיש בה ס' רק שהגביה אותה פעם א' לחוץ טרם שנתבשלה י"ל דנאסרה מדינא כיון דעדיין לא נסחט ממנה החלב א"כ בולע אז הכחל מהחלב שבה ושוב אח"כ כשנתנה להקדירה אינה מצטרפת עיי"ש:

יח הכחל. עבאה"ט ומ"ש דכחל לא הוי ברי' עי' בפר"ח ס"ק ה' ובמנח"י כלל ל' ס"ק י"ט ועי' במ"ז סק"ד ובשפ"ד סק"ה מ"ש בדבריהם בזה וסיים אבל חהר"ל הוי ואם נתערב כחל טריפה בין הכשירות לא בטיל עיי"ש. אמנם במ"ש בלשונו ואם נתערבה באחרות וכו' לא בטיל עיי"ש ומשמע דגם אם בישל כחל בלא קריעה בין שארי כחל לא בטלה אפי' באלף כדין חהר"ל ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ו שכ' דאין להחמיר בזה רק לדעת הרשב"א דס"ל דכיון שנתבשלה בלא קריעה נאסר מחמת בשר בחלב ע"כ שפיר הו"ל חהר"ל אבל לשאר פוסקים דס"ל דהכחל שנאסר מחלבו אין בו איסור בב"ח לא הוי חהר"ל והגם דאנן מחמרינן כרש"י י"ל דאינו מדינא רק משום חומרא ע"כ לגבי חהר"ל יש להקל עיי"ש:

יט לקדירה אחרת. עי' ביד יהודה בפיה"א סק"ו ובפיה"ק ס"ק י"ב שכתב דאם נפלה תחלה לקדירה שיש בה ס' ואח"כ נפלה לקדירה שאין בה ס' ואח"כ נפלה לקדירה שלישית יש להקל דמצטרפת עיי"ש:

סעיף ב:

כ בטיגון. עבאה"ט ומ"ש ואנן לא נהגינן הכי ר"ל דלידידן גם טיגון במחבת הוי כמו בישול בקדירה לבדו ואין להתיר לכתחלה אפי' ע"י קריעה שו"ע וכמ"ש הרמ"א. שפ"ד סק"ז. ובגוף הדבר אם הטיגן במחבת הוי כמו בישול עיין במקומות שציינתי לעיל סי' פ"ז (ס"ק י"ח) דיש כמה דעות דס"ל דטיגון לא הוי בכלל בישול אך י"ל דדוקא לענין הלאו דבישול בב"ח מה"ת אמרו כן אמנם לענין איסור כחל בטיגון במחבת שפיר נאסר כמו בבישול וצ"ע:

כא או בפשטידא. כ' בפר"ח סק"ז פי' אפי' במחבת עיי"ש וכ' בשפ"ד סק"ז דכ"ז להמחבר אבל לדידן מחבת הוי כמו בישול בקדירה לבדו כמ"ש הרב בהגה ואין להתיר לכתחלה אפי' בקריעה שו"ע עכ"ד:

כב במקום הפ"מ. עבאה"ט ומ"ש אבל לבדו מותר אפי' בלא הפ"מ היינו בקריעה שו"ע וטחו בכותל אז מותר אף הכחל עצמו אע"פ שאין ס' ואם יש ס' אף שלא קרעו שו"ע וטחו בכותל מותר אף הכחל. מ"ז סק"ה ו'. ועי' בדברינו להלן (ס"ק ל"ט) ועבאה"ט להלן ס"ק י"ב מ"ש מהט"ז להחמיר בכל ענין זה מטעם מנהג וע' בדברינו :

שם מ"ש בזה מהפרי תואר:

כג אבל בלא"ה אין להתיר. פי' בלא ס' אבל אם יש ס' בבשר שבקדירה עם הכחל נגד הכחל אז הבשר מותר והכחל אסור עכ"פ. ט"ז סק"ו. (וכ"ז בנתבשלה עם בשר אבל בנתבשלה לבדו בלא בשר ע"ל בס"ק הקודם ולהלן ס"ק ל"ט):

כד ולחתכו. עפת"ש מ"ש מתשו' מהר"א ששון והמנח"י בכחל שנחתכה עם בשר ביחד ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ל שהביא דבריהם בזה וכ' דמ"מ אין להחמיר בזה אלא כשהי' בהכחל חלב ונסחט על הבשר ונצלה כך אבל בסתמא אין להחמיר דלאו בכל כחל יש חלב דאם כי לענין בישול החמירו לחוש בכל כחל מטעם גזירה אבל בענין זה אין להחמיר רק בכחל שיש בה חלב והכל לפי הענין עיי"ש:

כה כמה פעמים. עי' בביאור הגר"א ס"ק ט"ו ועי' בת"ח שם סעי' ו' שכתב מהת"ה וז"ל דמה שנהגו האידנא לחתכו שו"ע כמה חתיכות ע"פ כולו עדיף מכבשו בכותל דבהכי כל הגומות שהחלב כנוס בהם נפתחות עכ"ל ועי' במנח"י שם ס"ק י"ב שהעתיק לשון התה"ד סי' קפ"ג וז"ל שחותכין כמה חתיכות שתי וערב לאורך ורוחב ע"פ כולה וחותכין אותה אח"כ לחתיכות קטנות וכו' וכ' המנח"י דבאמת אף שלא חתכו לחתיכות קטנית אלא כל שחתכו כמה פעמים שתי וערב כיון שכל הגומות נחתכות ונפתחות סגי בהכי עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ז אמנם לדינא לפענ"ד שהעיקר לדקדק לחתוך חתיכות קטנות דוקא דהנה בכנפי יונה התפלא על גוף דברי התה"ד בזה דהא התה"ד אין לו ראי' לדבריו מהש"ס אלא מן החוש ואדרבה החוש לא יעיד ביהי' עדיף מטיחה בכותל שהרי מלשון הרמב"ם משמע שפעולת החתיכה הוא למרק החלב והטיחה הוא להתמצות לחלוחית הנשאר בו וא"כ כל החתיכות לא יועילו ואת"ל שכל שנפתחים היטב כל הגומות שפיר דמי שהרי מדיחין אותו קודם הבישול ויודח לחלוחית החלב גם זה אינו וכו' אלא די"ל דסברת התה"ד הוא דכיון דחותכין אותו אח"כ חתיכות קטנות א"א שלא יסחט ממנה לחלוחית החלב שעל כל חתיכה ממנו איכא דוחקא דסכינא והוא עומד במקום דחק הכותל אבל בלא"ה לא וסיים בצ"ע עיי"ש וא"כ די לנו להקל במה שתה"ד מקיל בחתכו עכ"פ אח"כ לחתיכות קטנות אבל אין להקל יותר גם בלא נחתך לחתיכות קטנות דבזה אין משמעות גם מדברי התה"ד להקל:

כו עדיף ומהני יותר. עבאה"ט מ"ש דמכבש הוי כטחו בכותל. אמנם דוקא ע"י קריעה שתי וערב מהני מכבש כמו טחו בכותל אבל בלא קרעו שו"ע לא מהני מכבש. מ"ז סק"ט:

כז ולצלי נוהגין לכתחלה וכו'. ומהרש"ל פסק דמדינא נמי בעי הכי לכתחלה. ש"ך סק"י. ועי' מזה בשו"ת פאת נגב חיו"ד סי' י"א:

כח ואם לאו העליון מותר והתחתון אסור. כ' בשלחן גבוה ס"ק י"א ר"ל בשצלו בתנור שבימי חכמי הגמרא שתולין השפוד לאורך כדלעיל סי' ע"ג סעי' ד' עיי"ש אבל לדינא פשוט הוא דלאו דוקא הוא אלא אף אם נצלו בשפודין שלנו שמונחים לארכן אם הגביה ראש א' ומשפיל ראש הב' שייך עילוי ותחת שמפעפע מלמעלה עיי"ש (ועי' להלן ס"ק ל"ב):

כט העליון מותר. עי' בחידושי הגרעק"א שכתב ממשמעות לשון האו"ה דדוקא בהי' הכחל למטה הוא דמותר הבשר שלמעלה משום דאין החלב מפעפע למעלה אבל אם הי' הכחל למעלה יש לאסור הכחל דהבשר מפעפע למעלה לתוך חלב הכחל וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א סק"ט ובפיה"ק ס"ק י"ט מ"ש בדברי האו"ה בזה ולדינא העלה דהעיקר כמשמעות הפוסקים דדוקא בהי' הכחל תחת הבשר הוא דנאסרה הכחל אבל עלוי' בשרא רק הבשר אסיר אבל הכחל מותר וכן אם יש בשר למעלה ולמטה והכחל הוא בינתיים רק הכחל עם הבשר שתחתיו אסור אבל הבשר שלמעלה מותר עיי"ש וע' בחיו"ד בביאורים סק"ג שנותן פנים מסבירות לדברי הפוסקים שלא חשו לאסור הכחל שלמעלה מטעם שהבשר מפעפע למעלה דבזה לא אמרינן שהבשר מפעפע למעלה עיי"ש:

ל והתחתון אסור. עבאה"ט ועי' במנח"י שם סוף סק"ל שכתב כיון שדעת איזה פוסקים להקל בזה ע"כ היכא דקרעו קצת עכ"פ אין להחמיר בדיעבד בהפ"מ ולהתיר בין תותי בשרא ובין עליו בשרא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט ובפיה"ק סק"ט שכ' דהסומך עצמו על המנח"י בזה לא הפסיד עיי"ש:

לא אסור. עי' מנח"י שם ס"ק ל"ב ועי' בכנפי יונה סוף סי' זה שכתב דמ"מ אין לאסור גם בודאי נתהפך אלא דוקא במקום שיש לחוש שנטף הרבה מן העליון על התחתון אבל בלא"ה כל שאירע שהגביה צד א' במהירות מותר דא"א לומר שנטף לשם כ"כ ורבה עד שלא יתבטל במשך זמן קצר כזה ולכל הפחות אם יש עוד ספק א' שמסתפק איזה צד השפיל למטה יש להתיר בכה"ג כיון דבלא"ה ספיקא דרבנן הוא עיי"ש:

לב ואין לאסור שניהם שמא נתהפך וכו'. ר"ל כשצלאו בשפודין שלנו שמונחים לארכן אף ששכיח כמה פעמים להפך זה למעלה וזה למטה מ"מ בדיעבד לא מחזקינן איסור לחוש שמא נתהפך. ת"ח כלל ל' סוף סעי' י"ב מהאו"ה. ולפמש"ל סי' ע"ג (ס"ק כ"ז) מהכנה"ג שם בהגהות ב"י אות מ"ז מבואר דאף דלאו דוקא בכירים של מוכרי בשר שהשפוד שוכב תמיד לאורכה בשוה אלא אפי' בסתם שפודין שנועצין חודו של שפוד בכותל הכירים או התנור והזנב שוכן על האבן ואינו שוכב בשוה דלפעמים משפיל הזנב ומגביה חודו ולפעמים להיפך אפ"ה מסתמא לא מחזקינן איסור בדיעבד כל זמן שלא ראו שנתהפך:

לג אבל לכתחלה אין לצלותו עם בשר. עי' בפרי תואר ס"ק י"א שכ' דכ"ז הוא בצלוי' בשפוד דיש חשש שמתהפך לפעמים ויעשה עליון לתחתון וכאמור אבל במין צלי על אסכלאות שמונחים ברוחב על הכירה ומניחים עליהם בשר ברוחב האסכלא שפיר דלכ"ע יכול להניח על כירה א' כחל עם בשר לצלות שניהם על האסכלא באופן שלא יגעו זה בזה ואף שיש גם בזה חשש שלפעמים מסלק הבשר ומניח הכחל במקומו וכן להיפך אין בכך כלום דהחלב היוצא מהכחל נורא מקלי קלי לי' ואין לחוש כלל במלתא דרבנן כי האי עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות נ"ז שכ' דאף במ"ש הרמ"א להחמיר שלא לצלות כחל ובשר ביחד בשפודין שלנו שמונחים לארכן הוא דוקא בסתם שפודין אבל בשפודין שהם עשוים כתקונן בענין שמתגלגלים ומתהפכים בעצמן אפי' לכתחלה מותר דלא שייך בהו עילוי ותחת דתמיד מונחים בשוה לאורכן עיי"ש והביאו בשפ"ד ס"ק י"ג בקצרה:

לד לכתחלה אין לצלותו עם בשר כלל. ר"ל אפי' אם קרעו שתי וערב וט"ב. ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ד שכתב דאף אם עבר ונתנם ביחד בשפוד קודם שצלאן צריך להפרידן ולהפרישם זה מזה אם לא כשהבשר והכחל כבר מעורבין וא"א להפרידן ולהפרישן זה מזה בלתי הפסד גדול ה"ז כמו דיעבד ומותר לצלאן כך אף לכתחלה עיי"ש:

לה נוהגין בו איסור לכתחלה. עבכנה"ג בהגהות ב"י אות נ"ג שהביא חילוק מנהגים בענין זה בין ערי הספרדים דבמקצת עירות לא קבלו חומרות הרמ"א בזה ונהגו בו היתר לבשלה בפ"ע (ע"י קריעה וש"ו וט"ב) בכלי של בשר ומקצת נשים מבשלין אותה בכלי המיוחד לה ובמקצת מקומות אין רגילין לאכול כחל כלל וכתב שאינו יודע אם הוא משום שחשו לחומרות הרמ"א או שלא הוי מחשש איסור אלא מפני שלא הורגלו לאכלו עיי"ש ועי' בשלחן גבוה סק"י מחודש א' מ"ש בדברי הכנה"ג בזה וכתב' דבע"כ לא הוי מחמת איסור בב"ח שבכחל דהא הו"ל להתירו עכ"פ לצלי דהא גם הרמ"א לא כ' רק דנוהגין שלא לבשלו אבל לצלי בלא בשר כ"ע לא פליגי דשרי וכל האשכנזים מתירין הכחל לצלי אלא בע"כ שטעם המקומות שאין אוכלין איתה אף בצלי הוא משום המנקרים שבארצותם שאינם בקיאים להפריד הכחל מן הבשר לפי שהכחל מונחת על שומן הירך שהיא לבנה כמראה הכחל ואפי' המנקרים הבקיאים מסתפקים לפעמים עד היכן הוא כחל ועד היכן הוא שומן וכו' וחוששין שמא יש בי משומן הירך ואסור אף לצלותם יחד בשפוד א' עיי"ש באריכות:

לו איסור לכתחלה עי' בשיורי ברכה אות ד' שהביא מהריטב"א בחידושיו לחולין דף ק"י דמותר בשל הכחל בכל כלי בשר אפי' בני יומן שלא גזרו על פליטת כלים בכחל אבל קדירה של חלב אסור לבשלה דהא עיקר הכחל בשר גמור הוא מדאורייתא וסיים מהכנה"ג בהגהות ב"י אות נ"ג שיש נוהגין לבשלו בכלי בפ"ע וכתב שכן כ' הרב דמש"א עיי"ש ויש נ"מ בזה לדידהו בני ספרדים דגרירו בתר הוראות המחבר אבל לדידן אין נ"מ דהא גם בקדירה של בשר נוהגין לאסור לכתחלה וכמ"ש הרמ"א ואם בשלו בקדירה של חלב ב"י פשיטא דאסורה הכחל וגם הקדירה:

לז לכתחלה. עבאה"ט ועש"ך ס"ק ט"ו דכ"ז בארצותינו אבל לדעת הב"י (ור"ל במקומות הספרדים דגרירו לעולם בתר הוראות המחבר) בין בבישול ובין בטיגון נוהגין לכתחלה לבשלה לבדה ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ל"ה) מ"ב מהשלחן גבוה ועיי"ש בסוף הס"ק שהביא המנהג בשאלוניקי לבשלה בקדירה וכף מיוחדת ומבשלין אותה בבצלים או ירקות או שאר מטעמים דמ"ש דנוהגין לבשלה בקדירה לבדה לא בא אלא לאפוקי שלא יבשלנה עם בשר וגם כתב דנהגו דאם צולין אותה אין מדקדקין שוב ליתנה לאחר צליי' בקדירה מיוחדת כנ"ל אלא נותנין אותה בקדירה של בשר עיי"ש:

לח נתייבש הכחל. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות כ"ז שעמד על המחקר אם מותר לייבש הכחל וכ' דלכאורה נראה מלשין הרמ"א כאן דנתייבש שוה לנצלה דהא אם נתייבש אפי' בשלו עם בשר מותר בדיעבד אמנם מדברי הט"ז משמע דיובש לא הוי כצליי' וסיים בצ"ע עיי"ש:

לט בדיעבד מותר. עבאה"ט ומ"ש מהש"ך אבל אם לא קרעו וכו' עד שיהי' במים ס' נגד הכחל עי' מנח"י שם ס"ק ח' ובחידושי הגרעק"א ובמ"ז סק"ה ו' וסק"ח דביש במים ס' כאמור גם הכחל עצמו שרי עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק כ"ב):

ומ"ש הבאה"ט מהט"ז מהמהרש"ל דאסיר אף בדיעבד וכו' דנהגו כל ישראל דלא מבטלין כחל כלל הוי כדבר שנאסר במנין וכו' עש"ך סק"ח שהביא זה גם בשם הב"ח ועי' בב"ח שכ' ג"כ דאסיר אף בדיעבד מטעם זה דכיון דנהגו כל ישראל וכו' הוי כדבר שנאסר במנין וכו' עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ט בהביאו וכתב וז"ל ואינו נראה דהא אפי' יהי' מנהג כל ישראל מי גזר דהוי דבר שנאסר במנין והדבר רחוק מהשכל ועוד הרי אני רואה דלאו כל ישראל נהגו דבר זה ע"כ נראה דבד עבד שרי וכו' עכ"ל:

מ מותר. כ' במנח"י שם ס"ק כ"ה בשם האו"ה אבל הקדירה אסורה לבשל בה בשר אח"כ כ"ש חלב) ואף בדיעבד אסיר הבשר שנתבשל בקדירה זו תוך מעל"ע דהוי כנתבשל הבשר עם הכחל והביא בחידושי הגרעק"א לדינא עיי"ש אמנם יעוין בשלחן גבוה סוף סק"י שכ' דהמתירין בזה מתירין אף לבשל בקדירה זו בשר אח"כ עיי"ש וכן העלה ביד יהודה בפיה"א סק"י ובפיה"ק ס"ק כ"ג דהת"ה דמחמיר בזה אזיל לשיטתו וכו' אבל לדעת הרמ"א דמתיר בנתבשל הכחל מ פשוט הוא דלא חיישינן לפליטת כלים כלל ולא נאסרה הקדירה לבשל בה בשר אח"כ וכן אע"ג שנתבשל בקדירה זו מתחלה בשר ובתוך מעל"ע בישלו בה הכחל לא נאסרה במקום הפ"מ עיי"ש:

מא אם אין אופין הפשטיד"א במחבת. עבאה"ט ועשפ"ד ס"ק י"ט שכ' משמע דדוקא ע"י קריעה שתי וערב וט"ב היא דהקילו הואיל ולא הוי אלא גזירה שמא יבא לבשלו עם בשר אבל בלי קריעה שו"ע וט"ב דאסיר לשיטת רש"י אפי' לבדו בקדירה בהפ"מ ה"ה פשטיד"א בתנור בלא מחבת נמי כן הוא עכ"ל:

מב ויש פירושים המחמירים בכל פשטיד"א. עי' בת"ח שם שכ' ת"ח נמנעים שלא לאכול פשטיד"א (מכחל) אפי' קרעו שתי וערב וט"ב אם לא ביבש וכו' מ"מ לא חזינן בקמאי דהוי מוחין בו בנהגו היתר לאחר שקרעוהו שו"ע כמה פעמים וכו' עכ"ל ועי' במנח"י שם סוף ס"ק כ"ו שכתב מהמהרש"ל דעכשיו כ"ע נהגו כתלמידי חכמים ואין אוכלין פשטיד"א (מכחל) כ"א ביבש עכ"ל: (מג) אם לא נתייבש הכחל. עבאה"ט מ"ש אבל אם נתייבש מותר בפשטיד"א אפי' במחבת וכו' ועי' במנח"י שם שהשיג על הש"ך במ"ש שדעת הרמ"א דלא כהמהרש"ל דזה אינו כי גם הרמ"א ס"ל דבמחבת אף ביבש אין להקל כיון דהוי בישול גמור עיי"ש:

מד כי אינו אלא חומרא. עבאה"ט ומ"ש דודאי כחל בשר גמור הוא עשפ"ד סק"כ שכ' מהרשב"א בתוהבה"א דפשוט דאם נפל כחל ליורה של חלב צריך ס' כנגדו דבשר גמיר הוא מה"ת עיי"ש:

סעיף ג:

מה לחתוך כחל רותח. עבאה"ט ומ"ש אם קרעו שתי וערב וטחו בכותל היינו במבושלת אבל בצלי סגי בקריעה לבד אף בלא ט"ב וכמ"ש המחבר לעיל סעי' ב'. שלחן גבוה ס"ק י"ג וע' בבאה"ט סק"כ דזה בנצלה כל צרכו: (מו) וכ"ש כחל חי. עש"ך ס"ק כ"ב דר"ל אע"פ שהיא מלאה חלב מ"מ כיון שאינה רותחת שרי ועפת"ש סק"ב ובדברינו לעיל (ס"ק כ"ד):

מז בשפוד שצלו בו זה. עבאה"ט ומ"ש דאל"כ בלא"ה צריך ללבן השפוד וכו' עי' בדברינו לעיל סי' ע"ו (ס"ק מ"א) ועי' בש"ך ס"ק כ"ד דאף אם מלחוה מקודם מ"מ אם לא קרעו שתי וערב וט"ב כדת צריך השפוד לכתחלה ליבון קודם שיצלו עליו בשר:

מח דלאחר צליית הכחל עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל דאפי' לאחר צליית הכחל אסור לבשלה ועי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות כ"ז שכ' דנראה דה"ה דאסיר לטגנה אפי' בלא בשר ובלא מים עיי"ש ועי' בעצי לבונה שכ' ג"כ דמה שנוהגין העולם לטגן הכחל אחר צלייתו במחבת או בקערה לא נכון לעשית כן דאם לא נצלה כל צרכו בודאי אסור דהטיגון אסור בה כמו בישול ואסור אפי' בלא בשר וכמ"ש הרמ"א אלא אפי' אם נצלה כל צרכו יש לחוש לדעת המהרש"ל שאוסר לבשלה אחר הצליי' וטיגון הוא כמו בישול עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"א מ"ש בזה וכ' דהעולם מקילין הרבה בזה ומטגנים אותו אחר צליי' עם קמח וכ' דאף דיש לתרץ המנהג דהמהרש"ל שמחמיר שלא לבשלה אחר צליי' אזיל לשיטתו בזה וכו' מ"מ ראוי למנוע מזה מטעם אחר כי לפעמים ממהרים ליתנו בכלי טרם שנצלה כל צרכו ואז יש בו גם מחשש איסור דם אם לא נמלח מקודם ואע"ג דהרמ"א לא חש לזה לעיל סי' ע"ו מ"מ בנ"ד כיון דבלא"ה יש מחמירים ראוי למנוע מזה עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"ח שנשאל על מה שנוהגין בכחל שלאחר חצי צלייתו מדיחין אותו במים ואח"כ משימין עליו קמח והשואל רצה לאסור מהא דלעיל סי' ע"ח דאין טופלין וכו' והשיב דזה לא דמי להתם דשם מיירי בבצק המחובר יחד משא"כ בקמח המפוזר ומפורד כל קורט בפ"ע ואין להוסיף חומרות בענין זה בדבר שלא נזכר בש"ס ופוסקים כי אפי' לבשל כחל אחר צליי' בלי בשר אין אסור אלא משום חומרא בלבד ונהי דקודם חצי צלייתו אין להתיר אבל לאחר חצי צלייתו ובקמח שאינו בצק ודאי דאין להחמיר והנח להם מנהגם עיי"ש באריכות:

מט דינו כשאר בשר. עבאה"ט ס"ק כ"ב מ"ש מהדמש"א ופשוט הוא דכן האוכל כחל לא יאכל גבינה עד שישהה כשיעור שצריך לשהות בין בשר לגבינה. שלחן גבוה ס"ק י"ד מהר"י. ועי' בערך השלחן אות ד' שכ' מהאו"ה דמותר לאכול כחל אחר בשר בלי שום קינוח והדחה וגם אין צריך לחטט שיניו בינתיים כי הוא כבשר לכל דבריו ומה"ט אסור לאכול גבינה אחר כחל כמו אחר שאר בשר עיי"ש ועי' בס' יד דוד בהגהות ב"י מ"ש בזה והביא מהשבלי לקט כת"י שכ' בשם הר' קלונימוס הזקן שאסור לאכול בשר אחר כחל כמו שאסור לאכול בשר אחר גבינה רק שצריך להמתין מעט וכו' ע"י קינוח והדחה דממ"נ אם בשר הוא הרי הוא אוכל בשר אחר בשר ואם חלב הוא הרי אוכל בשר אחר חלב ע"י קינוח והדחה עיי"ש:

ג אם הניחה כך שלם וכו' יום שלם. עי' בחמודי דניאל הלכ' בב"ח אות ל"ח שכ' דאפי' שהה הכחל ג' ימים מותר לצלותו דלא מצינו בכחל שנתקשה חלבו בתוכו ולא יצא ועוד אפי' אם נתקשה ולא יצא הא חלב שלא פירש מותר עיי"ש:

נא ולא אמרינן כבוש כמבושל בכה"ג. עבאה"ט ועי' ביד אברהם דבע"כ מיירי שמלחוה מקודם כדין שאר בשר דאל"כ הא יש לו דין כבוש בלא מליחה שנתבאר לעיל סי' ס"ט סעי' ט"ו וסעי' א' בהגה ומש"ה ניחא מה ששינה הרמ"א מלשון האו"ה דבהאו"ה איתא שמותר לכתחלה להניחו יום שלם והרמ"א נקיט לשון דיעבד משום דבע"כ א"א לצייר רק אם אירע שעבר ומלחו קודם דהא אסור לכתחלה למלחו בלא קריעה ורק בדיעבד שרי וכמ"ש הרמ"א בסעי' שאח"ז ועיי"ש במה שמתמה על האו"ה בענין זה וכ' שא"א ליישבו וסיים בצע"ג עיי"ש ואחריו העתיק כן גם בס' הלכתא בטעמא סעי' ג' סק"ה לדינא ועיי"ש בטעם כעיקר אות קטן כ' ובמח"כ שגה ולא ראה שהיד אברהם עמד דבריו על יסוד רעוע וסבר אגב חורפי' שמבואר ברמ"א דלכתחלה אסור למלחו בלא קריעה שתי וערב וט"ב והוא טעות במח"כ דברמ"א לא נזכר רק שאין למלחו עם בשר אבל למלחו בפ"ע ליכא שום מ"ד לאסור וממילא דבריו נדחים כאשר יראה המעיין (שוב הראה לי חכם א' שבד"מ מבואר דאפי' בלא בשר לא שרי אלא בדיעבד]:

נב כבוש כמבושל. עבאה"ט במוסגר מ"ש גם לי צ"ע מהא דלעיל סי' פ"ז בחלב הנמצא בקיבה ועי' בשער המלך פרק ט"ו מהלכות מאכלות אסורות שכ' כן להדיא דחלב שבקיבה הוי ג"כ חלב שחוטה עיי"ש ועי' בס' לקוטי צבי (מהרב מהרצ"ה מבראד ז"ל) ובס' ערוגות הבושם לעיל סי' פ"ז וכאן בסי' זה שהתפלאו עליו מדברי הגמ' בשמעתין חולין דף ק"ט דאמרו לחלק דזה כנוס במעי' וזה נכנס במעי' וכו' ועיי"ש במה שכתבו בזה איברא כי בס' החינוך להרא"ה מצוה קי"ג כ' כן להדיא וז"ל חלב הנמצא בקיבת בהמה יש מתירין אותה משום שהוא בכלל חלב מתה ועוד שאינה אלא כפירשא בעלמא עכ"ל ועי' בס' שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת הב' אות ל' מ"ש בזה והביא דברי הרב ערוגות הבושם במ"ש להשיג על הבאה"ט והשעה"מ ועיי"ש במ"ש לתרץ קושייתו ועיי"ש עוד לעיל אות ח' באריכות מזה: (נג) כמבושל. עבאה"ט ופת"ש ועי' בפר"ח סק"ח שהשיג ג"כ על הט"ז עיי"ש וכ"כ במ"ז ס"ק י"ב ובתורת יקותיאל סק"ג לדינא עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב שהעלה שכן עיקר לדינא כדעת הנקה"כ ודעמי' החולקים על הט"ז דאם נשרה מעל"ע בהחלב שיצא ממנו נאסר כי כן מבואר בתשו' מהר"ם סי' שכ"ח וכן משמע מדברי כמה פוסקים ועיי"ש עוד ביד יהודה שכ' דמ"מ יש להסתפק אם נשרה הכחל לבדה במים מעל"ע וכ' דבזה יש לעיין אם נאסר וסיים בצ"ע עיי"ש:

נד בכי האי גוונא. עבאה"ג מ"ש דחלב שחוטה הוא דרבנן ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק סוף סי' זה שכתב דכל מה שנמצא בסי' זה כמה קולות להקל בכחל מטעם דהוי חלב שחוטה אינו אלא בכחל דלא הי' בו החלב בעין מקודם ומה שנפרש כעת ע"י צלי ובישול אין נראה כ"כ אבל אם פירש ממנה החלב ע"י סחיטה וחזר ונפל עלי' אין להקל כלל עיי"ש: סעיף ד:

נה ויש מי שמתיר למלוח כחל על הבשר. עבאה"ט שכ' משום דאין דרך המלח להפליט חלב ועשפ"ד ס"ק כ"ו שכ' דזה דוקא חלב של כחל אבל אם נבלע חלב בחתיכה נ"נ ואוסר אח"כ ע"י מליחה עיי"ש:

נו בכל ענין. עבאה"ט מ"ש מהט"ז בעובדא דהגהמ"ר דכלי שא"מ דנקיט משום דם שבכחל ור"ל דמשום חלב אף שהניחו בכשא"מ נמי שרי. מ"ז ס"ק י"ג. וכ' שם דכ"ז בלא שהה כשיעור שיתן ער האש וכו' אבל אם שהה בכשא"מ כשיעור שיתן על האש וכו' ויש שם ציר אף שכבר הוכשר מדם אסור מחמת החלב מטעם כבוש' כמבושל עיי"ש:

נז מותר. עבאה"ט מ"ש מהש"ך אפי' בלא קרוע שו"ע ועי' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' קל"ב שהשיג על הש"ך והעלה דשלא בהפ"מ יש להחמיר דרק ע"י קריעה שו"ע הוא דשרי ומה"ט הורה בעובדא שהי' לפניו בכחל שלמה שמלחוה עם שאר בשר לאסור אפי' בדיעבד הכחל והבשר כיון שלא הי' הפ"מ עיי"ש אמנם יעוין בשלחן גבוה ס"ק י"ז שהביא דברי הכנה"ג הנזכר וכ' שאין להחמיר ואפי' שלא בהפ"מ יש לסמוך על הש"ך ושכן הי' עובדא לפני רבו והורה להתיר להדיא עיי"ש :

נח ומותר למלחו עם שאר בשר.

עבאה"ט ועי' במנח"י סוף כלל ע"ט ובחידושי הגרעק"א ז"ל שכתבו דזה דוקא כשהי' הקיבה מוכשר כבר מדמו אז מותר למלחו עם בשר שג"כ כבר נמלח והודח אבל למלוח קיבה מדמו להכשירו לקדירה אסיר למלחו עם בשר לכתחלה כי הקיבה הוא בכלל ב"מ ומבואר לעיל סי' ע"ה דאין למלוח מעיים עם בשר עיי"ש וביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ז ועי' עוד מזה בדברינו לעיל סי' ע"ה (ס"ק י"ד):

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה