אור ברסלב

דרכי תשובה - ד· רבי צבי הירש שפירא

סימן פט

סימן פח

סעיף א:

א אכל בשר. עי' בשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק) באוהל ברכות והודאות באמצע התשו' דגם אם אכל בשוגג בשר נבילה או טריפה אסור לאכול אחריו גבינה אבל אם אכל בשוגג בשר טמאה מותר לאכול אחריו גבינה תכף עיי"ש:

ב לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה. עי' בטעמי מצות להאריז"ל פ' משפטים שכ' הרח"ו ז"ל ומורי הי' נוהג שלא לאכול בשר אחר גבינה וגבינה אחר בשר כל היום עכ"ל וע' בשער המצות שם דמ"ש כל היום אינו ר"ל עד למחר אלא בעוד יום דוקא שכ' שם וז"ל מורי ז"ל נהג שכל אותו היום שאכל גבינה לא הי' אוכל בשר עד הלילה עכ"ל ועי' בשיורי ברכה אות ו' ובספרו ככר לאדן בהתשו' שבסוף הס' סי' ח' מ"ש בזה ובמ"ש בזה בשם הרמ"ז ועי' בס' יפה לב חלק ח' שכ' דפשוט הוא דגם האריז"ל לא החמיר רק בגבינה וכיוצא בזה מאכל עב כגון אורז מעורב בחלב שהוא מידי דאכילה דלועס בשיניו ושייך בזה ענין מושך טעם אבל בשתה חלב דרך שתי' לבד לכ"ע בהדחת הפה סגי ברוצה לאכול בשר אח"כ עיי"ש ועי' במקדש מלך על הזה"ק פ' פנחס דף רל"א ע"ב שכ' שקיבל מפי מגידי אמת שהאריז"ל לא הי' מקפיד שלא לאכול בשר באותו היום שאכל גבינה רק כשהי' אוכל גבינה קשה וסיים וז"ל נקיט מהא שלא יתבטל מעונג שבת ויאכל מאכל חלב ואח"כ ידיח פיו ויאכל בשר עכ"ל:

ג גבינה. עי' בשו"ת נטע שורק חיו"ד סי' ל"ד (סוף ד"ה עוד נוסף) שכ' וז"ל עכ"פ באוכל בשר שצריך להמתין שש שעות מדרבנן נ"ל שגם במימי חלב אסיר עד שש שעות אחר אכילת בשר כיון שמדרבנן עכ"פ דין חלב יש לו וכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אם לא במקום חולי שיש להקל כנלענ"ד עכ"ל:

ד עד שישהה שש שעות. ר"ל מסוף אכילת בשר עד תחלת סעודת הגבינה. דגול מרבבה עיי"ש:

ה שישהה שש שעות. ע' ביד יהודה בפיה"א ובפיה"ק ריש סי' זה שכ' דביש לו ספק אם יש שש שעות צריך להחמיר ולהמתין עד שיהא ודאי שש שעות ואין מקילין מטעם ספיקא דרבנן כיון דהוי דבר שיש לו מתירין עיי"ש אולם לפמ"ש הפת"ש להלן סי' ק"ב סק"ו בשם הצ"צ והצל"ח דדוקא בדבר שאם יעשנה היום לא יעשנה למחר שייך דשיל"מ ע"כ ובדברינו שם (ס"ק ל"ז) ממילא הכא לא שייך ענין דשיל"מ דהא יכול לאכול גבינה עתה וגם לאחר שש שעות וצ"ע שוב ראיתי בס' דלתי תשובה שהעתיק שם תשובה מרב א' שהעלה להקל בזה מטעם ס"ס שמא העיקר כהפוסקים שא"צ להמתין שש שעות ואת"ל דצריך להמתין שמא כבר עבר שש שעות וא"ל דהוי דבר שיש לו מתירין ולכמה פוסקים לא מהני ס"ס בדבר שיל"מ דהא ודאי ליתא דהא הכא עיקר הספק הוא הזמן והזמן הזה לא יבא לידי היתר לעולם ולא דמי לספק ביצה שנולדה ביו"ט דהתם הוי עיקר הספק על הביצה ועיי"ש בדברי המחבר דלתי תשובה שגם הוא כתב כמה טעמים לזה דלא שייך דין דשיל"מ ע"כ יש להקל בזה עיי"ש ועי' בס' דברי שאול ויוסף דעת שמצדד ג"כ להקל בספק זה אם עבר שש שעות עיי"ש:

ו שש שעות. עבאה"ט של מהרי"ט ופת"ש מ"ש לענין אם ר"ל שעות זמניות וע' בס' מטה אפרים הספרדי בסוף פרק ס' מהלכ' מאכלות אסורות מ"ש בזה וע' בס' מזמור לדוד (להרב מהרד"פ ז"ל) שהביא מנהג מכמה מקומות שאין ממתינין אחר הבשר רק ג' שעות בקירוב אפי' בקיץ ויש למנהג זה על מה לסמוך הואיל ואם הי' בחורף אז הי' כבר זמן סעודה אחריתא א"כ ממילא מוכח דאינו מושך טעם גם לאחר ג' שעות עיי"ש וע' ביד אפרים שהביא מתשו' גוו"ר בגן המלך סי' קע"ד דבקיץ שהיום ארוך ימתין הרבה ובחורף שהיום קצר ימתין מעט אמנם המעיין בגוף התשו' בגן המלך שם יראה שכ' זאת רק בדרך שלילה ולשון בתמי' ודעתו באמת כמ"ש שם בתחלה דבריו דשיעור זה דשש שעות הוא דוקא חלק רבע ממעל"ע בין בקיץ ובין בתורף כאשר יראה כל רואה שם שוב ראיתי בשלחן גבוה סוף סק"ג ובשיורי ברכה אות ג' שהביאו ג"כ מדברי הגן המלך כמו שכתבתי וכן ראיתי עוד בשו"ת פרח שישן ביו"ד כלל א' סי' א' שהאריך בדברי הגוו"ר בזה וכ' ג"כ דעיקר כוונת הגוו"ר שצריך להמתין שש שעות בין בקיץ ובין בחורף ושכן עיקר לדינא עיי"ש איברא כי לדינא הנה גם היד אפרים כ' דהמנהג להחמיר ולהמתין שש שעות בין בקיץ ובין בחורף וכ"כ בכנה"ג בהגהות הטור אות ו' ובשלחן גבוה שם לדינא ועיי"ש עוד בשיורי ברכה מ"ש בענין זה ולדינא סיים דלא מיבעיא לדידן דפשטה ההוראה כמהמחבר להמתין שש שעות דיש להשוות שיעור זה בין בקיץ ובין בחורף אלא אפי' בערי אשכנז דהמון עם נהגו להמתין רק שעה א' והמדקדקין לבד ממתינין שש שעות יש להם להמדקדקים להשוות מידותיהם ולהמתין שש שעות בין בקיץ ובין בחורף עיי"ש וע' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' אות ט"ו שמזהיר שלא להקל בזה רק להמתין שש שעות:

שלימות:

דוקא וכן למי שמחמיר על עצמו כמו אביו של מר עוקבא שלא לאכול גבינה עד למחר כי השתא כמ"ש בש"ס צריך להמתין כ"ד שעות שלימות עיי"ש: (ז) אם יש בשר בין השינים. עבכנה"ג בהגהות הטור אות ו' שכ' דמשמע דעת המחבר דדוקא כשיודע שיש בבר בין השינים צריך להסירו אבל בסתם אינו חושש אבל מהרש"ל כ' מהרשב"א להחמיר גם בספיקו עיי"ש ועי' ביד יהודה שם ובפיה"א סק"ב שכ' ג"כ מהכלבו דאף בספק יש להחמיר לנקור שיניו וכ' שכן עיקר לדינא להחמיר לנקור שיניו תמיד כי הוא בדוק ומנוסה דאם לא ינקר שיניו יפה ישאר גם אחר שש שעות בשר בין שיניו עיי"ש וע' בס' ויכוח מים חיים על הת"ח כלל ע"ז דין ב' שכ' שאותן בני אדם שהתליעו שיניהם ויש בהם נקבים נקבים יש להם לזהר ביותר לחטט יפה בין אותן הנקבים עיי"ש אמנם יעוין בהגהת הגאון הכתב סופר על היו"ד שכ' שמצא בכתביו של אביו הגאון בעל הח"ס ז"ל שכ' שהאוכל שבשיניים החלולים נמאס ונפסל מיד ואין צריך כלום עכ"ד וכן נדפס ס' חתם סופר על חולין וראיתי שם בדף ק"ה ע"א (בד"ה בשר שבין השיניים) שכ' כן (ועי' בדברינו להלן ס"ק י"ז):

ח צריך להסירו. וכן הלועס לתינוק אע"פ ששהה כשיעור אם יש בשר בין השינים צריך להסירו כנה"ג שם באות שאח"ז מהדמש"א וה"פ:

ט והלועס. עפת"ש ועי' בס' תוספות ירושלים שעמד על המחקר אם אכל תבשיל של שומן והקיאה והורק מעיו עד שלא נשאר כלום אם מותר לאכול גבינה דלא שייך לחוש משום מושך טעם אמנם י"ל גם לאידך גיסא דבעינן המתנת ו' שעות מזמן ההקאה דהוי כאכילה כמ"ש המ"א בהלכות יוה"כ סי' תר"ח עיי"ש:

י לתינוק. עפת"ש ומ"ש מהמ"ז דהלועס לתינוק תבשיל שיש בו שומן ג"כ צריך להמתין ולא לפרוץ גדר עי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג שכ' ע"ז מיהו דוקא לועס אבל אם לא לעס כלל רק טעם בלשונו ופלט מיד אין צריך להמתין לכ"ע ואין בזה גדר וסייג כלל עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק כ"ב):

יא השינים. עי' בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' קצ"ה שנשאל בדבר השינים הזרים אשר רבים יעמדו להם בפיהם ויאכלו בהם מאכלי הלב ומאכלי בשר וכ' שאין להחמיר דבודאי נעשו ממין דבר קשה ושיע שלא בלעו ולא פלטו כמו כלי זכוכית וגם המאכלים שאוכלים ע"פ הרוב המה רק מכלי שני ואין היס"ב עיי"ש וכן כשהייתי בוויען שאלתי לרופא מומחה גדול ואומן בעשיית השינים מהו תוכן השינים הללו ואמר לי במסל"ת שהוא נעשה ממין א' המובא מאמעריקא שבטבעו אינו בולע שום בלוע לתוכו כי כן יסדו הרופאים לעשותו ממין זה דוקא שהוא מההכרח שאם יהי' בהשינים איזה בלוע ממאכל הנה יבא מזה ענין העיפוש להבלוע וכשהוא בפיו יצמיח מזה חולאים שונים להגוף. אמנם עכ"ז הנני מזהיר לכל שואל אותי דמהראוי לכל ירא שמים שיהי' לו שינים של בשר בפ"ע ושל חלב בפ"ע ומכ"ש לפסח שראוי להחמיר לעשות לו חרשים וכן ידעתי מכמה אנשים יראי ד' שנזהרים בזה אמנם כל זה היא בהשינים שמשימים בתוך הפה שעשוים לחלצם ולהסירם בכל עת שירצה ויכולין להחליפם אבל יש כמה אנשים שיש להם נקבים גדולים בשיניהם והרופא מדביק הנקבים במין דבק ולפעמים הדבק הוא גדול בכמות יותר מן השן ע"ז לא ראיתי ולא שמעתי שיזהר שום אדם למנוע שלא לתקן השינים חשש תקלה זו שאוכלין בהם פעמים חלב ופעמים בשר ובע"כ שסומכין על היתר זה שהדבק הוא דבר שאינו מקבל שום בלוע לתוכו וכנזכר:

יב צריך להדיח פיו. עבאה"ט ומ"ש מהש"ך דפשיטא דבעינן גם קנוח עי' באלי' רבא באו"ח סי' קע"ג סק"ה שפסק דסגי בקנוח לבד או הדחה לבד עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ה שכתב דבהמתין כשיעור רק שמצא אח"כ בשר בין השינים ומסירו יש לסמוך על הא"ר דסגי בחדא והרמ"א דנקיט הדחה משום דהדחה עדיף מקינוח עיי"ש (וע"ל ס"ק ט"ו):

יג אם סלק ובירך. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל דאם לא סילק ובירך אפי' כל היום אסור וע' בדמש"א דף שי"א ע"א סי' מ' שהרחיב הדיבור בזה והעלה דבע"כ כל שלא שהה מעל"ע בעינן שלשתן סילק ובירך דהיינו שסילק עצמו מסעודה זו לגמרי וגם בירך וגם המתין שש שעות מסוף אכילת בשר לתחלת אכילת הגבינה אבל ו' שעות בלא סילוק ובירך או המתין ו' שעות ובירך ולא סילק או סילק והמתין ו' שעות ולא בירך או סילק ובירך ולא שהה ו' שעות אסור לאכול גבינה אא"כ שהה מעל"ע אז מהני אף בלא סילק ובירך עיי"ש והביאו בכנה"ג בהגהות הטור אות ג' בקצרה עיי"ש וכ"כ בשו"ת גנת וורדים בגן המלך סי' קנ"ד דאף שנמשך סעודתו יותר משש שעות ואכל בשר בתחלת הסעודה אסיר לאכול גבינה בסיף הסעודה אע"פ שיש שש שעות בינתיים דבסעודה א' אסור בכל גווני עיי"ש:

יד סלק ובירך. עבאה"ט ולענין אם אכל גבינה ורוצה לאכול מאכל של בשר אם צריך לברך ברכת המזון ע' במ"א או"ח סי' תצ"ד סק"ו שכ' דאם אינו אוכל גבינה קשה מותר לאכול אח"כ בשר וא"צ להפסיק בברהמ"ז ומשמע דבגבינה רכה א"צ לזהר ועי' במחצית השקל שם דבאכל גבינה קשה צריך להפסיק בברכת המזון ואם לא סילק ובירך אפי' המתין כל היום אסור לאכול אח"כ בשר עיי"ש הרי שגם הוא כתב דייקא גבינה קשה אמנם מדברי הכנה"ג שם אות י' משמע דאין חילוק בזה בין גבינה קשה לרכה שכתב שם דמי שנוהג שלא לאכול בשר אחר גבינה אם לא בסילק ובירך ברהמ"ז ה"ה אם אכל גבינה בלא סעודה צריך לברך ברכה אחרונה מקודם עיי"ש ומבואר מפשטות דבריו דלאו דוקא גבינה קשה דה"ה ברכה יש נוהגין שלא לאכול בלא סילק ובירך וכן מבואר להדיא ברבריו בשיורי כנה"ג באו"ח סי' תצ"ד וז"ל אע"פ שאני מן הנוהגין שלא לאכול מאכל חלב ובשר בסעודה אחת מ"מ כדי לקיים המנהג לאכול מאכל מחלב ובשר בחג השבועות אני אוכל מאכל חלב קודם ואח"כ אני מברך ברהמ"ז ואוכל מאכל בשר עכ"ל וע' במנח"י כלל ע"ו סק"ה שהביאו וסיים וראוי לנהוג כך עיי"ש וע' בס' באר מים חיים על התורה פ' וירא (בפסוק ויקח חמאה וחלב) שהתפלא על המ"א הנ"ל וכ' דאפשר דנפל ט"ס בדפוס המ"א כי הדין פשוט שבודאי צריך להפסיק בברהמ"ז גם בין גבינה רכה לבשר עיי"ש וע' מזה בשו"ת תוספות חיים סי' י"ז וכ"כ באלי' רבה באו"ח סי' קע"ג סק"ח אך כ' שם דכל זה באוכל בשר ממש אחר הגבינה אבל תבשיל של בשר מותר לאכול אחר גבינה אפי' בסעודה אחת עיי"ש והביאו בשיורי ברכה אות ז' עיי"ש:

טו שעה אחת. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דעכ"פ מי שנוהג קולא זו להמתין רק שעה אחת צריך לזהר שיהי' לו קינוח והדחה אמנם בס"ק שאח"ז הביא מהש"ך סק"ז שפסק דגם להנוהגין להמתין רק שעה אחת א"צ קינוח והדחה וע' במנח"י כלל ע"ו סק"ג שכתב דהעיקר לדינא כהט"ז להחמיר עיי"ש ע' בחגורת שמואל סק"ג שהשיג עליו ופסק להקל כהש"ך עיי"ש וכ"כ בפר"ח סק"ז ובאלי' זוטא על הלבוש או"ח שם ס"ק ב' הביא ראי' להט"ז להחמיר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובפיה"ק סק"ט שהעלה שכן עיקר לדינא להחמיר עיי"ש ולפענ"ד נראה דלצורך חולה אף שאין בו סכנה שמקילין לפעמים לשתות חלב או מי חלב קודם שש שעות מאכילת בשר ע"פ ציווי הרופאים ואי אפשר להם בנקל לעשות קינוח שאין להם בנקל איזה דבר ללעוס ולקנח פיו וגם קשה להם הדבר יכולין לסמוך על הדחת הפה בלבד דבלא"ה הבאתי לעיל (ס"ק י"ב) מהא"ר דסגי בחדא א"כ בכה"ג בודאי יש לסמוך להקל להדיא:

טז בלא ברהמ"ז לא מהני וכו'. ע' ביד יהודה בפיה"ק סק"ו שכ' דלכאורה באוכל בשר פחות מכזית כגון דאינו מברך ברכה אחרונה שוב אין לו תקנה לכאורה אלא דבע"כ צ"ל כיון דלא הוי בדעתו בברכה הראשונה שבירך על הבשר גם על הגבינה שיאכל אח"כ וצריך לחזור ולברך על הגבינה הוי זה כסעודה אחריתא עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הב' אית ט"ו שעמד ג"כ על המחקר בזה במי שאינו מברך ברכת המזון כגון נדה ויולדת דאע"ג דכתב המ"א באו"ח סי' פ"ח שתברך בלחש מ"מ לפעמים ביולדת אין מקומה נקי וכדומה שא"א לה לברך אי מי שאכל פחות מכשיעור שא"צ לברך ברכה אחרינה וכ' דבהם מהני בסילק והיינו כל שנראה שמסלק עצמו מסעודה ראשונה מותר לאכול חלב עיי"ש:

יז מצא בשר בין שיניו אחר השעה. עבאה"ט יפשיט היא דה"ה אם מצא בשר אחר שש שעות צריך ג"כ לנקר וצריך נמי לקנח פיו ולהדיחו אח"כ. עצי לבונה. ועיי"ש שנסתפק אם גם בסתמא נמי צריך נקור שיניה לאחר שש שעות שמא יש שם בשר או דלמא דוקא בידעינן צריך לנקר אבל בסתמא לא חיישינן לאחר שש שעות שמא יש עוד בשר שם וסיים בצ"ע עיי"ש וע' בדברינו לעיל (סק"ז) מה שהבאתי בזה:

יח וי"א דאין לברך וכו'. היינו ברוצה לאכול עוד פת נמצא לא סילק מן הסעודה אבל באינו רוצה לאכול פת עוד למה לא יברך ברהמ"ז ואח"כ יאכל ממילא גבינה או איפכא. חידושי הפלאה אות ב':

יט אין נזהרין בזה. עפת"ש וכ' מ"ז סק"ז דכל זה בגבינה אחר בשר אבל בבשר אחר גבינה רכה אפי' מאן דמחמיר מברך בחג השבועות ברהמ"ז על סעודות חלב ומכינים עצמם לאכול בשר אח"כ כיון דהוא גופא חומרא הבו דלא להוסיף עלה ועיי"ש בשפ"ד סוף סק"ו ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ט':

והנה:

בעיקר המנהג שנוהגין לאכול מאכלי חלב בחג השבועות ראיתי בס' תורת חיים בחולין דף פ"ג (סוף ד"ה וערב עצרת) שהעלה כיון דמבואר בש"ס שם דעצרת הוא יום טבות שנוהגין לאכול בשר דוקא ולכל הטעמים צריך למיכל נמי בשרא בעצרת וגם אם אוכל חלב יצטרך בע"כ לאכול שר אח"כ ממילא דלפי דברי הזהר שאסור לאכול בשרא בתר חלבא עדיף טפי למנוע המנהג עיי"ש וע' באורח מישור שהתפלא ג"כ על השל"ה שכ' במס' שבועות דבעצרת שהמנהג לאכול מאכלי חלב יש לעשות קינות והדחה היטב ולפסוק בברכת המזון ולהמתין שעה ואח"כ יאכל בשר דהלא זה הוא כמברך ברכת המזון על מנת לאכול בשר כיון דמוכרח לאכול בשר ביו"ט כמ"ש השל"ה גופי' שם וא"כ כשמברך ברהמ"ז הוי כמכין עצמו לאכול בשר דודאי בלא"ה לא הי' מברך עדיין ברהמ"ז וגם הוי קצת כברכה שאינה צריכה ע"כ עדיף טפי לבטל המנהג הזה כמ"ש התורת חיים ולא יאכל בשבועות מאכלי חלב כלל עיי"ש ואני אומר כיון שמנהג זה לאכול מאכלי חלב בחג השבועות הביא מרן הרמ"א באו"ח סי' תצ"ד מי הוא אשר יעבור על זה וע' במנח"י כלל פ"ו סק"ה ובספרו חק יעקב באו"ח שם ס"ק י"א שהביא מנהג זה בשם הכלבו דכדי לקיים המנהג יש להקל לאכול קודם בשר ואח"כ גבינה בהמתנת רק שעה אחת דכיון שמאריכין בתפלה עד חצי היום הוא תאב לאכול נתעכל המאכל גם בפחות משש שעות אך יש לחצוץ שיניו עיי"ש והנה אם כי אין לנו רשות לסמוך על הכלבו לאכול בשר תחלה ולא להמתין שש שעות בין אכילת גבינה וכמ"ש בשיורי כנה"ג באו"ח סוף סי' תצ"ד רק אוכלין תחלה גבינה ואח"כ בשר אבל למנוע המנהג דאכילת גבינה בודאי דאינו נכון. והנה שמעתי רבים נוהגין שאוכלין בחג השבועות סעודה אחת מאכלי חלב ואין אוכלין בשר כלל ביום הזה וגם למנהג הזה אין מקום בדברי הפוסקים ולפענ"ד דמלבד המשמעות מדברי הש"ס חולין סוף פרק אותו ואת בנו שהביא התורת חיים דמשמע מדברי הש"ס דיום עצרת הוא יום טבוח ואכילת בשר אצל כל אדם הנה לא גרע משאר יו"ט דמחויב לאכול בשר וכמ"ש ביד אפרים לעיל ריש סי' א' והביא ראי' מדברי הש"ס ביצה דף י' דאם לא ישחוט אתי לממנע משמחת יו"ט והביא מדברי התוס' כתובות דף ה' שכתב דבד' פרקים בשנה הי' רגילין להרבות בבהמות עיי"ש הן אמת כי בשאגת ארי' סי' ס"ה העלה דאף דשמחת יו"ט בזמה"ז הוא מה"ת מ"מ לא הוי החיוב לאכול בשר דוקא רק לעשות השמחה כראוי לו ובמה שנהנה ממנו עיי"ש באריכות וא"כ י"ל דאם נהנה יותר ממאכלי חלב יכול לאכול מאכלי חלב וע' במ"א סי' תרצ"ו ס"ק ט"ו שכ' להדיא דביו"ט אע"ג דכתיב ביה שמחה מ"מ אין חיוב לאכול בשר רק בזמן שבהמ"ק קיים עיי"ש אמנם הנה מבואר ביש"ש פ"ב דביצה שכ' וז"ל כי פשיטא דאין שמחה אלא בבשר דהא שמחת יו"ט הוא הסעודה ולא נקרא סעודה להיות בו לב טוב ושמח בלי אכילת בשר אלא שבזמן שבהמ"ק קיים הי' אוכלין בשר שלמים וכו' וע' במ"א לעיל שם תקכ"ט סק"ג שכ' המ"א בעצמו בשם הרמב"ם דהוי מצוה לאכול בשר ביו"ט עי"ש ודברי המ"א אין סותרין זא"ז דלא הוי מצוה חיובית רק מצוה לכתחלה וזכרתי ימים מקדם כד הוינא טליא ששמעתי מפי אדמו"ר הגאון הקדוש רשכבה"ג מצאנז זצלה"ה בעל תשו' דברי חיים שאמר שאין דברי השאגת מוכרחין אלא שצריך לאכול ביו"ט בשר בהמה דוקא והנה שמעתי שיש שאינם רוצים למנוע מלאכול ביום בשר לכבוד יו"ט ויחכמו שבלילה אוכלין בסעודתם רק מאכלי חלב ובסעודת שחרית אוכלין רק מאכלי בשר באמרם שבזה יוצאין י"ח לכ"ע אמנם גם מנהג זה לא יתכן לפענ"ד דאם כי בשאגת ארי' שם סי' ס"ו מבואר שם דאין חיוב מה"ת בשמחה רק בסעודת שחרית של יו"ט אבל בליל ראשון של יו"ט לא הוי השמחה מה"ת רק מדרבנן עיי"ש יש מקום להקל דעכ"פ אין חיוב לאכול בשר דוקא ויכול לקיים סעודות הלילה לענגו ולשמח א"ע בשאר מאכלים שנהנה מהם אמנם הנה בשערי תשובה סי' תקכ"ט שם סעי' ב' הביא מדברי המ"א סי' תקמ"ו סק"ד דגם בלילה הראשונה של יו"ט הוי החיוב שמחה מדאורייתא עיי"ש ולפי האמור גם בלילה הוי מצוה לאכול בשר דוקא ע"כ נכון לפני יותר המנהג שקבלתי מרבותי ומאבותי הקדושים נ"ע לאכול המאכלי חלב בעצרת תיכף אחר התפלה בשעת הקדושא רבא בלא פת רק בדרך סעודת ארעי ומברכין ברכה אחרונה וממתינין בערך שעה ויותר ואוכלין סעודת שחרית בבשר ויין ויוצאין בזה לכ"ע רק שצריך לחצוץ את שיניו קודם הסעודה מהגבינה שבין השינים כנ"ל וזהו המנהג המובחר לפענ"ד ובזה יוצא י"ח לכ"ע]:

כ ויש מדקדקים וכו'. עי' בכנפי יונה שכ' דכיון שיש להפוסקים סמך גדול בש"ס להמתין שש שעות וכן הסכימו כל האחרונים והרמ"א שהקיל קצת הוא רק משום שראה מנהג לפניו ע"כ הרבה נדחוק כדי לקיים המנהג לכן כל בעל תורה מוטל עליו להחמיר בכך עיי"ש וע' בשפ"ד סק"ח שכ' דעכשיו נתפשט המנהג בכל מקום דממתינין שש שעות ואין לפרוץ גדר עיי"ש וכתב בחכמת אדם כלל מ' סוף סעיף י"ג ומ"מ לצורך חולה קצת נ"ל פשוט דיש להתיר אפי' אכל בשר בהמה לאחר שימתין שעה ויחטט שיניו ולאחר ברהמ"ז עכ"ל:

כא נכון. עי' בס' זכור לאברהם (להר"א אלקלעי ז"ל) חלק ב' ביו"ד אות ב' שכתב דבדידי' הוי עובדא אחר שאכל בשר ולא עבר רק ד' שעות בימות החורף ושכח ובירך על גבינה ונזכר קודם שאכלו ובעודו בפיו נזכר וכ' דנראה דמותר לבלוע מעט כדי שלא יהי' ברכה לבטלה דהא באמת לדעת הפר"ח גם לכתחלה בחורף א"צ להמתין רק ד' שעות ואם כי האחרונים חולקין עליו מ"מ כדי שלא יהי' ברכתו לבטלה כ"ע מודים דמותר עיי"ש ועי' בס' שדי חמד חלק אסיפות דינים מערכת בב"ח סי' י"ב שהביאו וכ' דפשוט כוונתו דדוקא בהמתין עכ"פ ד' שעות הוא דשרי לאכול מעט כדי שלא יהי' ברכתו לבטלה אבל אם לא שהה כלל אסור לאכול לכתחלה אע"פ שיברך בזה ברכה לבטלה עיי"ש:

כב לעשות. עי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שהוכיח מלשון הרמ"א דדוקא לאחר אכילה הוא דמחמרינן במדינותינו להמתין שש שעות דוקא אבל לאחר לעיסה לתינוק כיון דיש מתירין לגמרי:

אין ממתינין שש שעות עיי"ש וע' במ"ז סק"א שכ' דגם בלעס לתינוק אין: להקל ואין לפרוץ גדר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק סק"ג שפסק לדינא כהגרעק"א ז"ל שיש לסמוך בלועס לתינוק שלא להמתין רק שעה א' וכ' שם בס"ק י"ד דמ"מ צריך עכ"פ קינוח והדחה ולנקר שיניו יפה עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג בשפ"ד ריש סי' זה שכ' דמ"מ כל החומרא בזה (אף מצד דישראל קדושים ואין לפרוץ גדר) הוא רק בלועס עכ"פ אבל אם אינו לועס רק טועם בלשונו ופלט מיד לכ"ע אין צריך להמתין ואין בזה משום גדר וסייג כלל דדוקא בלועס בשר הוא דהחמירו קדמונינו שכן ראוי לגזור לעיסה לתינוק משום לעיסה דאוכל בעצמו משא"כ בטעימה לבד לא שייך לגזור כלל ואף אם לקח חתיכת בשר לתוך פיו אם החזירו תיכף שלם אין צריך להמתין וכו' ואין בזה משום גדר וסייג כלל עכ"ד (וע"ל סק"י):

סעיף ב:

כג ובלבד שיעיין ידיו. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט שיש לרחצם אף ביום עשפ"ד סק"ט שכ' דמ"מ אם אין לו מים בסמוך אין להחמיר ביום עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהפר"ח דהאוכל במגריפה אין צריך נטילה ע' בשלחן גבוה סק"ח שכ' דה"ה דהאוכל בכף עיי"ש אולם בחגורת שמואל סוף ס"ק כ"ה כ' שאין להקל דאף שאוכל במגריפה א"א שלא נדבק מה בידיו עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"כ שכתב ג"כ דאף שאוכל במזלג נכון להחמיר ולרחוץ ידיו עיי"ש:

כד ידיו. וטוב לנקר הצפרנים. כנה"ג בהגהות הטור אות כ"ג: (כה) ואם הי' בלילה וכו'. עש"ך ס"ק כ' דאחר תבשיל של גבינה יש לטול ידיו אף ביום ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות כ' שכ' כן לדינא דהא דביום א"צ נטילה וסגי לעיין ידיו זה דוקא בגבינה עצמה שהוא קשה ויבש קצת וניכר היטב אבל בתבשיל של חלב או אפי' של גבינה אף ביום לא סגי לעיין ידיו וצריך ליטול ידיו דוקא עיי"ש והביאו הרב לשון לימודים סוף אות י"ז לדינא עיי"ש:

כו צריך לרחצם. עבאה"ט מ"ש מהש"ך שצריך לרחוץ ידיו במים דוקא ולא בשאר משקאות ועי' פר"ח סק"י שהשיג על הש"ך ופסק שיש ללמוד ממים אחרונים שאין ליטול ידיו בחמין שהידים נכוין בו וכן יש ללמוד ממים אחרונים שאין צריך ליטול אלא עד פרק שני של האצבעות וכן יש ללמוד ממים אחרונים שצריך להשפיל ראשי אצבעותיו למטה משא"כ לאסור שאר משקים אין ללמוד ממנו ומותר לרחוץ בכל מיני משקים כיון דגם שאר משקים מעבירין הזוהמא ולחלוחית המאכל עיי"ש וכ"כ בכנה"ג בהגהות הטור אות ט' בשם הדמש"א עיי"ש אמנם באלי' רבא או"ח סוף סי' קע"ג הסכים לדעת הש"ך להחמיר עיי"ש וע' בכו"פ שהוכיח ג"כ דשאר משקים אינו מועיל למים אמצעיים עיי"ש וע' בשו"ת חכם צבי סי' נ"ה שהשיג ג"כ על הפר"ח במה שהשיג על הש"ך בזה בחנם דהעיקר כהש"ך עיי"ש וכ"כ בחגורת שמואל ס"ק י"ג דהעיקר כהש"ך להחמיר ודלא כהפר"ח עיי"ש והנה בשפ"ד סק"י כ' שקצת אחרונים מקילין בזה עיי"ש ונראה לכאורה מדבריו שנוטה להקל בזה אמנם באו"ח סי' קע"ג בא"א סק"ד כ' הפרמ"ג בעצמו דהעיקר לדינא כהש"ך עיי"ש וכ"כ בברכי יוסף באו"ח שם אות ב' לדינא להחמיר לרחוץ דוקא במים ולא מהני לרחוץ בשאר משקים עיי"ש וע' במנח"י כלל ע"ו ס"ק ט"ו שכ' דכיון דליכא טורח ליקח מים אין להקל נגד הש"ך עיי"ש ומבואר דעתו דהיכא שים טורח יכולין לרחוץ גם בשאר משקים ועי' בשיורי ברכה כאן אות י"ח מ"ש בזה והכריע כן לדינא דהיכא דאפשר ירחץ במים דוקא אבל בשעת הדחק כגון שהוא בדרך ואין לו מים לפי שעה אין צריך להמתין וכדאי המה המהרש"ל והפר"ח לסמוך עליהם עיי"ש באריכות:

ועיין עוד בפר"ח שם שכ' דמים אמצעים נוטלין גם ע"ג הקרקע עיי"ש אבל יעוין בשו"ת חכם צבי שם שהרבה להשיב ע"ד הפר"ח בזה והעלה דגם מים אמצעים אין ניטלין ע"נ הקרקע משום סכנה דקיי"ל דרוח רע שורה על כל דבר המאוס וסיים שכן יש לנהוג דלא יהא אלא ספק רוח רע יש להחמיר דהא קיי"ל דספק סכנתא לחומרא עיי"ש וכ"כ הא"ר באו"ח שם סק"י והביאם בברכי יוסף באו"ח שם אות א' וכ"כ בשיורי (ברכה כאן אות י"ט ובשערי תשובה שם ס"ק א' לדינא עיי"ש:

ועיין עוד בש"ך והפר"ח שם דלכ"ע לא מהני במים אמצעים שפשוף בגופו או בכותל וע' באלי' רבא שם סק"ב דהטעם הוא שמא נגע במאכולת או ברוק או בזיעה הואיל ועומד באמצע הסעודה ויצטרך נטילה אחרת עיי"ש וממילא דאם אינו אוכל פת רק אכל מקודם גבינה לבד ואח"כ רוצה לאכול בשר דמהני גם שפשוף בגופו או בכותל ובכל שמנקה ידיו מהני וה"פ:

כז וצריך לקנח פיו ולהדיחו. עבאה"ט וכ' בטור יש נוהגין לשרות פת ביין או במים ולאכלו והוא עולה בשביל קינוח והדחה ויותר טוב להיות כל א' בפ"ע עכ"ל והביאו בשפ"ד ס"ק י"א וע' בשלחן גבוה ס"ק י"א שכתב דמנהגם לאכול מתחלה פת שרוי' ביין או במים (למי שאין לו יין) ואח"כ להדיח והוא הנכון עכ"ל:

כח לקנח פיו ולהדיחו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאיזה שירצה יקדים ועי' בדברי זקיני הלבוש שכתב שלא יחליף להקדים ההדחה קודם הקינוח כי ההדחה אינה מועלת כלום בעוד ששמנונית הגבינה בפיו עיי"ש וע' בחגורת שמואל ס"ק ט"ז ובכנסי יונה דהעיקר לדינא כדברי הש"ך דאיזה שירצה יקדים עיי"ש וכ' בכנה"ג בהגהות הטור אות כ"ט ומיהו נראה לי דאע"ג דלענין דינא אין חשש איזה מהם יקדים נכון הדבר להקדים הקינוח להדחה מפני שהקינוח שהוא בדבר קשה כמו פת וכיוצא בזה אפשר שישארו איזה פתיתין בפה ולזה באה ההדחה לבסוף שאם באולי ישארו פתיתין ההדחה מדיח הכל עכ"ל וכ"כ בשיורי ברכה אות כ' ובשערי דעה סק"ב לדינא עיי"ש: (כט) פיו. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות כ"ג שכ' שטוב לנקר השינים עיי"ש:

ל שילעוס פת. עפת"ש מ"ש מהפרי תואר שיבלע דוקא ועשפ"ד ס"ק י"ב שמתמה על הפרי תואר מדברי הרמב"ם שכ' להדיא יבלע או יפליט עיי"ש וכ"כ בשיורי ברכה אות ט"ז עיי"ש וביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ח: (לא) ויקנח בו פיו יפה וכו' ואח"כ ידיח פיו. עי' בחידושי הגאון רש"ש ז"ל בחולץ ר"פ כה"ב דדוקא באכל גבינה הוא דבעינן קינוח והדחה משום שהגבינה דרכה להיות מדובק בחניכים ובבין השינים ואינו יוצא ע"י הדחה לחודה אבל באכל חלב סגי בהדחה לחודא עיי"ש:

לב ואח"כ ידיח פיו. עי' בפרישה שכ' דמ"ש הטור באו"ח סי' קע"ג שצריך להדיח פיו ב' פעמים ט"ס הוא דגם בפעם א' סגי עיי"ש וע' בעטרת זקנים באו"ח שם שכ' וז"ל וי"א שצריך להדיח פיו במים או ביין ב' פעמים (מהרש"ל) וכך הגיה ב' פעמים דוקא ע"פ ספרים מדויקים אבל איני יודע מניין לו דלא נמצא בשום ספר כאן בא"ח ולא בי"ד סי' פ"ט עכ"ל ועי' בכנה"ג שם אות ל"א שכ' ג"כ דא"צ לחוש לזה להדיח פיו ב"פ דוקא שבודאי ט"ס ביד הסוברים שכן איתא בטור עיי"ש:

לג או ביין. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות כ"ט שכ' מהרמ"א דאפשר י"ל דגם בשאר משקין מהני הדחת הפה עיי"ש והביאו בשיורי ברכה אות כ"א ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ט"ז שכתב דלפי מ"ש הש"ך דדוקא במים מהני רחיצת ידים ולא בשאר משקים צ"ע אמאי מהני יין להדחת הפה ומה חילוק יש בין הדחת הידים להדחת הפה עיי"ש:

לד טוב להחמיר. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאם אינה מתולעת ואינה מגבינה שהועמד בקיבה אף שעברו עלי' ששה חדשים ונתייבשה אין להחמיר כ"א מי שמפורסם בחסידות ועבפר"ח ס"ק ט"ז שהשיג על הט"ז בזה ופסק דכל שהוא ישנה ו' חדשים חשיבה קשה דלדעת הרמב"ם כמו דבשר שבין השינים מקרי בשר ה"ה גבינה שבין השינים מקרי גבינה עיי"ש וכ"כ במ"ז סק"ד לדינא דלאו דוקא גבינה מתולעת או גבינה (וואלכישע"ר קע"ז) שהועמד בקיבה שהיא מלוח וחריף וחזק דה"ה גבינה מפרה שהוא קשה ונשאר בין שיניו צריך להמתין דגבינה שבין שיניו נמי מקרי גבינה עיי"ש וע' בדברי הגאון ח"ס בהגהותיו ליו"ד במכד"ב מ"ש בזה וכתב דכל שהיא מתולעת אפי' היא חדשה יש להחמיר ואפי' לא הועמד בקיבה ואם הועמד בקיבה והוא ישנה אפי' אינה מתולעת יש להחמיר אכן אם היא חדשה אין להחמיר בהועמד בקיבה עיי"ש ועי' עוד בשפ"ד ס"ק ט"ו שנראה דעתו כן דאפי' לא עבר עלי' ששה חדשים כל שהוא קשה ראוי להחמיר ונראה לפענ"ד דמי ששיניו נקובים או שכבר בא מכשול לידו שאכל בשר ואח"כ מצא גבינה בתוך שיניו יש לו להחמיר אף בגבינה שאינה קשה דבע"כ לא כ' המהרש"ל שלא לחוש ע"ד המור"ם שהביא הת"ח מהמרדכי שלא לאכול בשר אחר גבינה כמו בגבינה אחר בשר אלא משום דלהמור"ם בא מכשול לידו וכ' שם דה"ה מי ששיניו נקובים יש להחמיר אבל באין שיניו נקיבים ולא בא מכשול לידו אין לו להחמיר וכמו שהעתיק לשונו המנח"י כלל ע"ז סק"ח עיי"ש הרי דבשיניו נקובים או שבא מכשול לידו גם דעת המהרש"ל להחמיר כדעת המור"ם שבמרדכי ושם לא נזכר שום חילוק בין גבינה קשה וישנה ובין גבינה רכה וכאשר הוא בחוש דבשיניו נקובים יכול לתקוע בנקבי השן אף דבר לח קצת ויהי' מונח זמן רב וכן במי שיש לו סדקים בין שיניו שטבעו שכל מאכל נתעכב שם זמן רב כן נלענ"ד:

והנה ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ו כתב דכל זה הוא באוכל אבל בלועס גבינה לתינוק אין להחמיר בדברים אלו כלל עיי"ש ולפענ"ד לא ידעתי איך פשיטא לי' כ"כ להקל דאף דלא שייך החשש דמושך טעם מ"מ כיון דאמרינן דגם גבינה שבין השינים מקרי גבינה א"כ מהיכא תיתי להקל במקום שיש חשש שנתחב גבינה בתוך השינים וכמ"ש בס' וכוח מים חיים על הת"ח כלל ע"ז דין ב' שטבע הגבינה להיות נדבק בשינים ובפרט מי שיש לו נקבים בשיניו עיי"ש:

סעיף ג:

לה ויש מצריכים נטילה. עבכנה"ג בהגהות הטור אות מ"א שכ' דאע"ג דאינה חובה נהגו להחמיר וליטול ידיו ולא חשבינן לי' כיוהרא עיי"ש ור"ל דמבואר באו"ח סי' קנ"ח סעי' ד' הנוטל ידיו במקום שא"צ הרי זה מגסי הרוח עיי"ש והיינו דדוקא כשנוטל ידיו לתוספות קדושה זה הוי יהורה ואסור אבל בעושה מחשש איסור הרי זה משובח:

לו נטילה. עי' בחגורת שמואל ס"ק כ"ב שכ' דא"צ קינוח הפה רק בנטילת ידים לבד סגי עיי"ש אמנם יעוין במנח"י שה סק"י שהביא מהת"ח בסימניו דגם בין תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה בעינן קינוח והדחה עיי"ש איברא כי מדברי הרמ"א כאן משמע כמ"ש החגורת שמואל דבנטילת ידים לבד סגי ולדינא עי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שכ' ממשמעות הת"ח לפי מה שביאר דבריו המנח"י שם שיש חילוק בין אם אוכל תתלה התבשיל בשר או התבשיל של חלב דבא כל תחלה תבשיל של בשר ואח"כ תבשיל של גבינה בעינן קינוח והדחה אבל בהיפוך שאוכל תחלה תבשיל של גבינה ואח"כ תבשיל של בשר סגי בנטילה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ז שסיים שכן הוא המנהג עיי"ש (וע"ל ס"ק מ"ד):

לז ושומן. עבאה"ט ועי' באלי' רבא באו"ח סי' קע"ג סק"ב ועשפ"ד סק"א וס"ק י"ז שכ' דגם לענין להמתין שש שעות ראוי להחמיר גם בשומן אווז עיי"ש ועי' בס' ויכוח מים חיים על הת"ח כלל ע"ז דין ד' שדעתו להקל בתבשיל שנעשה משומן אווז וכ' שם עדות נאמנה שראה בק' פוזנא כי שנה א' הי' שם דוחק בחמאה של חלב ושומן אוז מצוי שם ביותר והגאון אבד"ק הנ"ל התיר אז אל הנערים הקטנים שאוכלים בקופה לתקן התבשילין עם שומן אווז ושיאכלו אח"כ גבינה והי' אומר בפירוש שאינו מתיר זה רק מפני שדוחק גדול היא ובפרט לנערים אלו שיש הרבה מהם בקופה וגם הואיל ומתפרנסים מן הציבור נקראים עניים אבל לא רצה להתיר כן בשנה אחרת וגם לא לשאר בעלי בתים כלל עכ"ד וע' בתורת משה שם מ"ש ע"ד בזה וניחא לי' דברי הגאון דק"ק פוזנא בזה רק שמעורר דהא בילדים קטנים ק"ל דמותר לספות להם בידים איסור דרבנן עיי"ש:

לח דינו כבשר. עי' בהגהות תוספות שבת שכ' דאפי' אין השומן בעין דינו כבשר עיי"ש אמנם יעוין בגליון מהרש"א שהביא מדברי הב"י באו"ת סי' קע"ג מהנה"מ דדבר המטוגן בשומן אינו מושך הטעם בפה כ"כ עיי"ש ומבואר מדבריו דדבר המטוגן בשומן כיון שאין השומן בעין דינו רק כדין תבשיל של בשר וא"צ להמתין וע' בדברי זקיני הלבוש באו"ח שם סעי' א' שכ' וז"ל יש נוהגין היתר לאכול גבינה אחר שאכלו ביצים מטוגנים בשומן אווזא ושאר עופות שאין טעם שומן העוף מושך בפה אבל אם הם מטוגנים בשומן בהמה וחי' אסור מפני שהוא ממשיך הטעם בפה עכ"ד וע' בחגורת שמואל כאן ס"ק י"ט שהביאו וכתב דלדינא יש להחמיר אף במטוגנים בשומן עוף עיי"ש וע' באלי' זוטא על הלבוש באו"ח שם סק"ב מ"ש בזה וכ' דלדינא גם הלבוש מודה שיש להחמיר בזה בכ"מ עיי"ש:

לט כבשר. עבאה"ט ומ"ש דמרק דינו כתבשיל של בשר עי' בשו"ת גנת וורדים חלק יו"ד כלל א' סי' י"ז מה שהאריך בענין זה וסיים כללא דמלתא בכ"מ אין להקל במרק של בשר שיהא דינו רק כתבשיל של בשר אלא אם אין שם בהמרק רק שומן שיצא מעצמו מן הבשר לתוך המים שבקדירה אבל אם נתנו בקדירה שומן נוסף על הבשר חזר הדבר להיות הדין כדין מעשה אילפס שנעשה בשומן וגם אין להתיר במרק שיש בו שומן אלא בתבשיל של בשר שיש בו מים כאורחיה שיש בו מרק מרובה לאפוקי מצלי קדירה שנותנין בו רק מעט מים ויוצא השומן של הבשר ומתערב במעט המרק דפשיטא דכל כי האי אסיר שאין זה תערובות שומן במרק אלא תערובות מרק בשומן וגם אין להתיר רק כשאין לחוש שיש חתיכות בשר דקות מעורב בהתבשיל אבל היכא שיש לחוש שיש שם בהמרק חתיכות בשר דקות אין להקל עיי"ש באריכות: ומ"ש הבאה"ט דאם הוא הוא עב כמו ירקות יש לו דין בשר עי' בפרי תואר סוף סי' זה דר"ל דדוקא במרק של בשר אבל בירקות שהוא תבשיל טב אסיר לאכול אחריו גבינה עיי"ש ועי' במ"ז סק"ה ומבואר מדבריו דמ"ש להחמיר כשהוא עב היינו כשיש בו מיחוי בשר עיי"ש ונראה מדבריו דאין נ"מ בין רוטב ובין תבשיל של ירקות אלא כל שיש שם מיחוי בשר ה"ז נקרא עב ודינו כבשר וצריך להמתין שש שעות אמנם בהגהות הגאון בעל תוספות שבת כ' דעכשיו נוהגין איסור שלא לאכול גבינה אף אחר התבשיל הנעשה ממרק של בשר עיי"ש ומשמע מדבריו דאף שאין רואין בו מיחוי בשר עצמו וכ"כ ביד שאול ועי' מזה בס' ערך השלחן אות י' ועי' בס' מאורי אור בחלק קן טהור בחידושיו ליו"ד סי' זה (בדף ק"ט ע"ב מהספר) שכ' דנהגו להחמיר להמתין גם באוכל רוטב צלול וליתא דא"צ להמתין רק בעבה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ח שכ' דבאוכל אח"כ גבינה עצמו נהגו עכשיו להמתין גם אחר תבשיל של בשר וממילא דה"ה ברוטב אפי' אין בי מיחוי בשר עיי"ש ובחגורת שמואל סק"כ ועי' בפרי הארץ חלק ב' סוף סי' י' ועי' בגנת וורדים הספרדי שם שכ' דמשמע מדברי הש"ע כאן דאפי' אכל רוטב של בשר בהמה שרי לאכול גבינה אחריו ועיי"ש עוד שכ' דמ"מ אין להקל להתיר במרק שיש בה שומן אלא בתבשיל שנתבשל כי אורחי' שיש בו מרק מרובה משא"כ בצלי קדר שהדרך ליתן בו רק מעט מים ויוצא השומן ומתמעט עם המים ע"י הבישול פשיטא דאסור והבאתי דבריו לעיל) עיי"ש ועי' בשיורי ברכה מאות כ"ו ולהלאה מ"ש בזה והביא גם דברי הר"ב בעל גוו"ר הנ"ל וסיים באות ל' וז"ל כל הני שריותא היינו מדינא למה שנהגו להחמיר שלא לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר כמ"ש הרמ"א בסמוך ה"נ אפי' שתה מרק צלול אין לאכול אחריו גבינה והכי נהוג להחמיר במרק כמו בבשר עצמו וכבר כ' מרן בב"י דאין לפרוץ גדר עכ"ל ועיי"ש עוד באות שאח"ז שהביא מדברי אלי' רבא או"ח סוף סי' קע"ג דהמנהג להחמיר גם במרק צלול של עוף עיי"ש:

ועיין בס' פרי האדמה ח"ב סי' י"ד שנשאל על משקה שנעשה מרוטב עוף ע"ד זה שנותנין תרנגולת ומי וורדים ושמנים ועשבים ובתוך הקדירה משימין כוס ריקן ומכסין הקדירה למעלה בכיסוי וטחון הכיסוי שלא יצא ההבל ומרתיחין אותו עד כי ההבל עולה ומזיע הכיסוי והזיעה נופלת לתוך הכוס שעומד בתוך הקדידה וכו' אי שרי לאכול אחר שתיית זיע זו גבינה בלתי שהה שש שעות והעלה דמותר חדא דאף במרק גופא אין להחמיר מכ"ש בזו דהוי רק זיע בעלמא דלא מרגישין בה טעם רוטב ולא טעם תרנגולת דבטל טעמו ע"י התערובות ומכ"ש בבשר עוף בודאי אין להחמיר וכ' דאפי' קינוח והדחה א"צ בזה מדינא אלא דהמחמיר בזה תע"ב עיי"ש והביאו הפרמ"ג באו"ח שם בא"א סק"א ובשיורי ברכה כאן אות ל"ב בקצרה ועי' בס' מכתם לדוד (להרב מהרד"ף ז"ל הספרדי) חיו"ד סי' ט"ו שמתיר ג"כ לשהתת זיעת מי חלב בתוך הסעודה שאוכלין בה בשר לחולה שאין בו סכנה דעכ"פ לא עדיף זיע הבאה ממי חלב מן תבשיל של בשר או של גבינה דא"צ להמתין עיי"ש ועי' בס' עין המים הספרדי בחידושיו ליו"ד בסי' זה או ד' שהביאו והרבה להשיב ע"ד מ"מ לדינא העלה דהיכא שהוא לצורך רפואה יש להתיר דבמקום חולה לא גזרו רבנן אבל אם אינו צורך רפואה אסור לאכלו בתוך סעודה של בשר וצריך להמתין שש שעות כמו בשאר חלב ועיי"ש בהגהות אה"ק באריכות:

מ שלא לאכול גבינה אחר תבשיל בשר. עי' באלי' רבא שם סק"ג ובספרו אלי' זוטא על הלבוש שם סק"ב שהעמיס בלשון הרמ"א כאן דדוקא גבינה עצמה נהגו שלא לאכול אחר תבשיל של בשר אבל תבשיל של גבינה מותר אף לדידן לאכול אחר תבשיל של בשר ע"י קינוח והדחה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ח ומבואר מדבריו דגם אם אכל רוטב א"צ להמתין כשרוצה לאכול רק תבשיל של גבינה ורק באוכל גבינה עצמה הוא שהחמירו ברוטב עיי"ש (ועי' בדברינו בס"ק הקודם):

מא מיהו אם אין בשר בתבשיל. עי' בשיורי ברכה אות כ"ד שכ' במי שאכל תבשיל שנמלח במלח שמלחו בו לשון כמנהג איזה אנשים שלאחר שמולחים הלשון ומדיחין אותו כדין חוזרין לתת עלי' מלח ומונח כך במלחו כמה ימים ואח"כ מנפצים המלח שעליו ומייבשים אותו ומשתמשים במלח זה למאכלי בשר ואירע פעם א' שבשלו ירקות בלי בשר ולקחו מהמלח ונתנו בירקות הללו ושואלין אם מותר להם לאכול אחר הירקות הללו גבינה בסעודה אחת וכ' דנראה דשפיר דמי להקל בזה דמה שהחמיר הרמ"א דגם באכל תבשיל של בשר לא יאכל גבינה אחריו דוקא תבשיל של בשר שיש עכ"פ בהתבשיל בשר או שומן ממש משא"כ בזה שאין כאן בשר ממש רק מה שהוא בלוע בהמלח ה"ז דומה לתבשיל שנתבשל בקדירה של בשר שכ' האחרונים דאף שלא הידחה הקדירה יפה מן כבשא דיש קצת ממשות על הקדירה וה"נ בנ"ד ומה גם בנ"ד דהוי מלתא דלא שכיחא ולא גזרו בה רבנן עכ"ד:

מב בקדירה של בשר. עבאה"ט ופת"ש ועי' באלי' רבא באו"ח סי' קע"ג סוף סק"ד ובספרו אלי' זוטא שם סוף סק"ג שהשיג על הש"ך בזה ופסק דתבשיל שנתבשל בקדירה של בשר שלא הודח יפה אסור לאכול אחריו גבינה עיי"ש אמנם יעוין באורח מישור על הד"מ כאן סק"ה שהשיג על האלי' רבא בזה ופסק לדינא כהב"ח והש"ך להקל בזה אך כ' דכ"ז הוא רק באין שם כ"א קצת לחלוחות טוח ע"פ הקדירה דבטל במיעוטו אבל אם טוח בקדירה בשר בעין או שומן הרבה בודאי גם הב"ח והש"ך מודים לאסור עיי"ש: ומ"ש הפת"ש דתבשיל שהושם בו מעט שומן מותר לאכול לאחריו אף שלא הי' ס' עי' בס' בית יהודה (למהר"י לאנדא ז"ל) שפסק דאם אין ששים כנגד ממשות השומן הוי כמו אכל בשר עצמו ואסיר לאכול אחריו גבינה עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים אות ה' מ"ש ע"ד הפת"ש בזה וכ' לדינא דאפי' אם יש ששים בהתבשיל נגד השומן יש לפקפק אם מותר לאכול אחריו גבינה כיון שמרגישין בהתבשיל הטעם של השומן הרי הוא כאלו אכל בשר בעין אכן אם אין בהתבשיל ששים נגד השומן אין שום היתר ואין לסמוך על הפת"ש להקל בזה כלל עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ה ועיי"ש ביד יהודה שמדחה דברי האומר כמ"ש הפת"ש דתבשיל שהושם בו מעט שומן שוה לקדירה שלא הודחה יפה דז"א דבקדירה שלא הודחה יפה כיון שאין כוונתו כלל לאכול הטיח שע"פ הקדירה ואדרבא דרך בני אדם להקפיד ע"ז ולהדיח הקדירה יפה משום נקיות רק שזה לא טרח להדיחו יפה בזה אמרינן כיון שאין כוונתו לאכילת טעם הבשר כלל אין לגזור בו שלא לאכול אחריו גבינה אבל בנותן שומן לתבשיל בודאי אסור לאכול אחריו גבינה כיון שנותן השומן כדי שיתן טעם בהתבשיל נחשב כל התבשיל כבשר ממש ואסור לאכול אחריו גבינה והביא שם גם דברי האורח מישור הנזכר וכתב דאף שלא התירו לאכול גבינה אחריו אלא כשאין שם קצת ממשו של בשר או שומן בהקדירה אבל אם נשאר להדיא שומן או בשר בעין ומבשל בו בזה אסור לאכול אחריו גבינה מ"מ אם אכל התבשיל ולא הרגיש בו טעם בשר מותר לאכול אחריו גבינה דאף דבעלמא אין סומכין על טעימת ישראל מ"מ בזה יכולין לסמוך עיי"ש וע' בפרמ"ג או"ח סי' תקנ"א בא"א ס"ק כ"ט:

ועיין בחידושי הגרעק"א ז"ל שכ' דאף אם בשלו חומץ חריף בקדירה של בשר דאין בו משום נ"ט בר נ"ט אפ"ה מותר לאכול גבינה אחריו עיי"ש וכ"כ בבית מאיר עיי"ש אמנם יעוין בפרמ"ג או"ח סי' תצ"ד בא"א סק"ו שכ' ולאכול צנון שחתך בסכין חלב אחר בשר תוך שש שעות י"ל דאסור ע' יו"ד סי' פ"ט וצ"ו עכ"ל וע' ביד יהודה שם שהביאו וכ' שהוא צ"ע וכ' דהא ודאי דאם בישל דבר חריף בקדירה של בשר מותר לאכול אחריו גבינה די"ל דדוקא בסכין החמיר הפרמ"ג דסתם סכין שמנונית טוח על פניו אכן אם אכל תחלה בשר יש לעיין אם מותר לאכול אחריו דבר חריף שנתבשל בקדירה של חלב דגם המקילין בתבשיל של בשר לא מצינו אלא אם אכל מתחלה תבשיל של בשר לאכול אחריו גבינה כיון שלא אכל בשר ממש אבל אם אכל תחלה בשר ממש לא מצינו קולא לאכול אחריו תבשיל של חלב ובסוף הס"ק שם סיים דכ"ז בהי' הקדירה ב"י אבל בהי' הקדירה חולבת אינה ב"י אף שבשלה בו דבר חריף מותר לאכול אף לאחר אכילת בשר ממש ועי' בדלתי תשובה סק"א שכ' דאם חתך צנון בסכין של בשר יש לעיין אם צריך להמתין שש שעות לאכול חלב דלכאורה לא גרע מרוטב של בשר ואפשר דעדיף וכמבואר להלן סי' צ"ו דחורפי' משוי לי' כאילו הוא בעין ולא שייך נ"ט בר נ"ט עיי"ש ועי' בשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק) באוהל ברכות והודאות סי' ל"ט באמצע התשו' שכתב דכמדומה שנהגו העולם להקל גם בבשלו דבר חריף בקדירת בשר לאכול אחריו גבינה תיכף וכן להיפך וכ' שם עוד יותר דאפי' אם בשלו מאכל חריף בקדירות בשר נבילה ב"י ואכלו בשוגג דאף דאיכא תרתי לריעותא בדבר חריף לא שייך נ"ט בר נ"ט ובאיסור לא שייך נ"ט בר נ"ט אפ"ה מותר לאכול אחריו גבינה עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קפ"ג שרצה חכם א' לומר דמ"ש הרמ"א דבנתבשל בקדירה של בשר מותר לאכול אחריו גבינה בדוקא נקיט הכי דאלו כשאוכל בשר ממש ורוצה לאכול אחריו תבשיל שנתבשל בקדירה ב"י אסיר כיון שהבשר מושך טעם הוי כאלו אוכל אותן ביחד ואנן קיי"ל להלן סי' צ"ה לאסור לכתחלה בבישול נ"ט בר נ"ט והוא ז"ל מדתה דבריו בשתי ידים שדבר זה מביא לידי גיחוך שהדבר פשוט וכן עמא דבר ולית מאן דחש חומרות כאלו ענין זה עיי"ש וע' בס' משמרת שלום בשפ"ד סוף ס"ט י"ט שהביאו וסיים שכן נראה דעת הפרמ"ג באו"ח שם דרק בצנון שהוא חריף החמיר עיי"ש:

מג אחר תבשיל שיש בו גבינה. וכ' ביד יהודה בפיה"ק סוף ס"ק ל' דאף דקיי"ל דגבינה קשה יש לה דין בשר כנ"ל בסעי' הקודם מ"מ לענין תבשיל של גבינה א להחמיר כלל בגבינה קשה יותר מרכה לענין זה כיון דנתרככה ע"י הבישול עיי"ש:

מד מיהו יש ליטול ידיו ביניהם. עי' במנח"י כלל ע"ו ס"ק י"ב שהביא מדברי הת"ת בסימניו דבאוכל בשר אחר תבשיל של גבינה לא סגי בנטילת ידים אלא צריך גם קינוח והדחה אכן מלשון הרמ"א כאן משמע דסגי נטילה ואין צריך קינוח והדחה עיי"ש וע' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל' שכ' דלדינא יש לחלק דביש גבינה בעין בתבשיל גם דעת הרמ"א כאן דצריך קינוח והדחה דוקא ומ"ש הרמ"א כאן דסגי בנטילת ידים לבד מיירי שנתערב מעט גבינה שאין ממשו בעין כלל עיי"ש וע' באלי' זוטא שם סוף סק"ב שהוכיח מלשון הפוסקים דגם אם אכל תבשיל של בשר צריך קינוח והדחה דוקא ולא סגי בנטילת ידים עיי"ש וכ"כ בספרו אלי' רבא שם סוף סק"ג לדינא עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ל"ו):

מה ליטול ידיו. כ' במ"א סוף סי' קנ"ג וז"ל נכון שיהי' לו סובין מזומנים בכלי שאם יגע בחלב ירחץ בסובין עכ"ל וכ' במחה"ש שהסיבין מעבירין החלב משא"כ מים עיי"ש:

מו המשמש בסעודה ה"ט מ"ש דהש"ך חולק ופסק דגם המשמש צריך נטילה וע' בכו"פ שמישב דעת הרמ"א דלא מצינו בשום דוכתא דתקנו בנוגע בבשר בעלמא שלא יגע בגבינה עד שמטיל ידיו דלא תקנו רק באוכל דידיו מלוכלכות ביותר וגם משום דבאכילה עשו הרחקה יתירה משא"כ במשמש דלא הוי רק כנגע בעלמא לא גזרו עיי"ש אבל בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"ז כ' כהש"ך להחמיר דאין חילוק בין אוכל או נוגע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ו מ"ש בזה וסיים שכן נהגו להחמיר עיי"ש:

סעיף ד:

מז מי שאכל גבינה. להכי נקיט גבי פרורין מתחלה גבינה ואח"כ בשר משום דאם אכל בשר מקודם כיון שצריך להמתין לסעודה אחרת ממילא ליכא למיחוש לפרורין דבודאי יפלו הפרורין מעל השלחן שלא ימצא עוד פרורין עליו אבל גבי מפה נקיט בשר תחלה לרבותא דאע"ג דשהה כ"כ ומסתמא לא נשאר עוד פרורין עליו אפ"ה אסור. יד יהודה בפיה"ק סוף סי' זה:

מח על מפה. עפת"ש ועי' בתגורת שמואל ס"ק כ"ז ובמנח"י כלל ט"ו ס"ק י"ז ובמדרש תלפיות אית ב' ענף בב"ח בשם היש נוחלין דבכ"מ יש לזהר להיות לו ב' מפות א' יהי' מיוחדת לבשר וא' מיוחדת לאכול עלי' חלב ויזהר שלא יחליפו אף אם אינו מניח המאכל על המפה עצמו רק על הקערה עיי"ש ועי' בס' שורש מיעקב הראשון לעיל סי' פ"ח אות א' וביד אברהם כאן שהעלו בראיות דעל מפה ארוכה מותר לאכול מצד א' בשר ומצד הב' גבינה וכדבר האמור במ"א ריש סי' קע"ג עיי"ש ומבואר מדבריהם דאף אם מניחין הבשר והגבינה על המפה מותר ועיי"ש בס' שורש מיעקב שהביא מנהג כזה מאיזה אנשים שנוהגין לעשות מפה ארוכה חצי חלק ממנה לבשר וחצי חלק השני לחלב ומסמנין איזה חלק לבשר ואיזה חלק לחלב כדי שלא יבואו לידי חילוף עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ח (ס"ק י"ט): (מט) שאכלו בה בשר. עי' במ"א ריש סי' קע"ג שכ' מהב"ח דכשמשים קערה של בשר על השלחן ואח"כ משום קדירה של חלב במקומה בולעת טעם הבשר הנבלע בשלחן ואוסרת כדי קליפה והשיג עליו דהא קיי"ל דאין בליעה הולכת מכלי אל כלי עיי"ש ובמחה"ש שם וע' בפרמ"ג או"ח שם בא"א מ"ש בזה וכ' דלכתחלה בודאי יש לזהר עיי"ש ועי' מזה בדברינו לעיל סי' פ"ח (ס"ק י"א):

נ שאסור לחתוך גבינה וכו'. הנה מלשון המחבר לכאורה משמע דרק לכתחלה אסיר לחתוך אבל אם כבר חתכו הפת בסכין שאכלו בו בשר אין לאסרו לאכול עם גבינה אמנם יעוין בפר"ח ס"ק כ"ב דזה תלוי בפלוגתת הר"ש והרמב"ן שהביא הב"י ולדעת הרמב"ן שאסור לחתוך לפי שלפעמים קרוש ודבוק שמנונית ע"פ הסכין וכשחותכין הפת נדבק בו אף בדיעבד אסיר לאכלו עם גבינה אם לא שהי' הסכין מקונח יפה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ד דדוקא בהי' קינות יפה יפה עד שראה בעיניו שלא נשאר עליו כלום אז יש להתיר בדיעבד לאכלו עם גבינה עיי"ש וע' בס' ויכוח מים חיים על הת"ח כלל ע"ז דין ז' שכתב וז"ל ובמדינת פולין ראיתי כמה בני אדם אשר אין להם אוכלין הרבה וקשה בעיניהם לחתוך עוד פת שלם וחותכין מן הפת כמו עובי אצבע ממקום שאכלו בו הבשר בסכין המקונח או בסכין שאינו של בשר ולא של חלב והשאר אוכלין עם הגבינה בסכין של חלב ולא ראיתי עושין כן בארצות אלו וכן ראוי להחמיר משום דבכל צד של הפת יש לחוש שנדבק בו המאכל הראשון והי' ראוי לקלוף כל הפת עכ"ל וע' בשערי דעה סק"ד (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ו ס"ק פ"ה):

נא ע"י נעיצה. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דלדידן אין נ"מ משום דקי"ל בסי' צ"ו דדוקא בדבר חריף אמרינן דבולע משום דוחקא דסכין ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל מה שהתפלא על הט"ז בזה וסיים בצ"ע ולענין דינא עי' בבאה"ט בס"ק שאח"ז מ"ש בזה עוד מהט"ז והש"ך ועי' בנקה"כ ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' ל"ח אות קטן נ"ה שהתפלא על המחמירים בזה ועיי"ש בחכמת אדם כלל מ' סעי' י"ד שפסק דלחתוך לחם לא בעינן נעיצה אלא סגי בקינות יפה שלא יהי' שום שמנונית דבוק בו ואף שלא בשעת הדחק יכולין לסמוך ע"ז עיי"ש ועי' בס' מגדים חדשים סוף סי' זה מ"ש בזה וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם יעוין בתורת יקותיאל סוף סי' זה שכ' דאפי' קינוח וגם הדחה לא מהני להסכין של בשר לחתוך בו לחם לאכול עם חלב ודוקא נעיצה י"פ בעינן וצריכין להזהיר למי שמקיל בזה כי הוא נגד הדין עיי"ש:

נב נעיצה בקרקע קשה. עי' בחגורת שמואל ס"ק כ"ח שכ' דסגי בזה נעיצה פעם א' וא"צ נעיצה עשר פעמים עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"ד שכ' דהעיקר דצריך נעיצה עשר פעמים עיי"ש וע"ל סי' קכ"א סעי' ז' ובדברינו שם אי"ה:

נג להיות להם שני סכינים. כ' בפר"ח ס"ק כ"ד והמדקדקין יש להם ג' סכינים א' של גבינה וא' של בשר וא' לחתוך בו לחם ומנהג נכון הוא עכ"ל והביאו בחגורת שמואל ס"ק כ"ט וסיים שכן יש לזהר כל ירא וחרד לדבר ה' לנהוג הכי עיי"ש ועי' בשלחן גבוה סוף סי' זה שהעיד שכן הוא המנהג עיי"ש וכן נתפשט המנהג גם במדינתנו:

נד ונהגו לרשום של חלב. כ' זקיני הלבוש דנתפשט המנהג ברוב ישראל לרשום ולחרוץ של חלב ונותנין סי' חרוצי חלב ואין לשנות המנהג שאם ישנה המנהג לחרוץ בשל בשר יש לחוש לתקלה דאע"ג דהוא יכירנה שמא אחרים יבואו לטעות בו ולאכול בו חלב כיון שכלים החרוצים של רוב ישראל הם חולבות עיי"ש וכדברים אלו כ' ג"כ הדברי חמודות בפ"ק דחולין אות כ"ח עיי"ש וכ' בתשו' אדני פז בהשמטות דף ל"ט בשאלה השלישי' מי שיש לו שני מיני סכינים של חלב ושל בשר ומשונים בהקתות שיודעין לסימן איזה מיני קתות הוא של חלב אם צריך לרשום דוקא והשיב על זה וז"ל ועל השאלה אם יש לסמוך על שני מיני קתות של סכינים שיהי' לו לסי' איזה מהן של חלב נ"ל דאין לעשות כן כי חיישינן שלפעמים ישתמש בהם ארם אחר בבשר כיון שאין בהם חרוצין עכ"ל:

נה לרשום של חלב. דע דהמנהג לעשות שלשה חרוצים בשל חלב וע' בתשו' אדני פז שם שכתב טעם למנהג זה שעושין ג' חרוצים עיי"ש:

נו ואין לשנות. עי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הנכפל אות י"א דגם סכין שקורין הא"ק מעססי"ר (ר"ל אע"פ דלעולם אין משתמשין בו בחמין רק בצונן) שחותכין בו בשר ולפעמים חותכין בה עיסה של חלב נכון להיות לבשר בפ"ע ולחלב בפ"ע דשמא ישכח להדיחו אחר הבשר ולעשותו נקי גמור עיי"ש וכן נוהגין העולם:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה