דרכי תשובה - ד· רבי צבי הירש שפירא
סימן פח
סעיף א:
א בשר וכו' אסור להעלותו וכו'. וה"ה איפכא גבינה אסור להעלות על השלחן שאוכל עליו בשר. ש"ך ושפ"ד ס"ק א':
ב אסור להעלותו על השלחן שאוכל עליו גבינה. היינו אפי' אינו שלו והוא אכסנאי המקפיד אפ"ה חיישינן שמא יאכל. חידושי הפלאה אות א' עיי"ש:
ג להעלותו. עי' ביד אברהם שכ' דפשוט הוא דהאיסור הוא רק העלאה אבל אם כבר העלה אין איסור לאכול כל א' בפ"ע אם סילק את הב' מן השלחן עיי"ש:
ד על השלחן. עפת"ש ועי' בפרי תואר סק"א שכ' דבכלל זה הוא ג"כ שלא להעלות חלב (תרבא) מהותך על השלחן שאוכלין עליו בשר שמא יאכלנו בחשבו כי הוא שומן עיי"ש ועי' בס' מזמור לדוד (למהרד"פ ז"ל) שכ' דבכלל זה יש לזהר ג"כ במקומות שנוהגין לעשות נרות של חלב מהותך שלא ישתמשו בהם שמא יחשבו שהם של שומן ולא יזהר אבל במקומות אלו שאין דרך לעשות נרות כ"א מחלב (בציר"י) שרי עיי"ש ועי' בשיורי ברכה אות ב' שכ' ששמע שרבים מיראי ה' אין מביאין על השלחן ולא בבית תבשיל נר של חלב (בציר"י) דכמה תקלות יוצאים מזה ואע"פ שהוא פתילה יש לחוש דגם נר פתילה זמנין דמטיף וכיוצא וסיים שכן ראוי לנהוג לזהר בזה עיי"ש וכ"כ בס' מזמור לדוד שם שטוב לזהר שלא ידליק בנרות של חלב שיש חשש שמא יפול טפה על המאכל והוא לא ידע עיי"ש וע' בס' רוח חיים לעיל סי' ס"ד אות א' מ"ש תוכחת מוסר איך לזהר בזה עיי"ש וכן ראיתי לרבנן קשישאי שהיו משתמשים בנרות חלב שהי' להם טס מיוחד שמעמידין על השלחן שעליו עומדות המנורות שמה שמטיף מן הנרות של חלב נוטף על הטס ועתה בזמה"ז נתבטל כל החשש בזה כי נרות שלנו רובא דרובא אין בהם חלב כלל רק ממין שומן שאין בו חשש איסור ואם יש איזה נרות שיש תערובות חלב הנה נתערב בו עוד מינים אחרים אשר על ידם בודאי שהחלב שבו נעשה נטל"פ בלי פקפוק וכמש"ל (סי' צ"ב ס"ק קפ"ט) אין להחמיר גם בענין זה כ"כ ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"י דאנשי מעשה שאין מעמידין נר של חלב על השלחן שאוכלין עליו צריכין יותר לזהר דבעת שאוכל מאכלי חלב (בקמץ) לא ידליק בנר של שומן כיון שהרבה פעמים נוטף ממנו על השלחן רק בנר של חלב (בציר"י) זהירין ובדילי מיני' אין לחוש כ"כ אבל בנר של שומן יש לחוש דלא בדילי מיני' עיי"ש והנה ראיתי בשו"ת מהר"מ מרוטינבורג האחרונים חיו"ד סוף סי' י"ב שכ' שיש למנוע עשיית הנרות של שומן לגמרי דיש לדמות דבר זה להא דסי' צ"ז דאין לשין עיסה בחלב ואם לש כל הפת אסור לאכלו עם חלב דגזרינן שמא יבא לאכלו עם בשר ה"נ בנ"ד איכא למגזר שמא ישתמש עם מאכל חלב עיי"ש ולפענ"ד לא דמי כלל דהתם לא מינכר כלל שיש בעיסה זו חלב א"כ הרואה הפת לא יעלה זכרונו לחזור אם יש חלב משא"כ בנ"ד דניכר שהנר הוא של שומן ולא גרע מעיסה שניכר בה השומן שמבואר בסי' צ"ז שם שמותרות ומה אמרת כיון שלא ניכר אם הוא של שומן או של חלב (בציר"י) הנה כשירצה לאכל בחלב (בקמ"ץ) בממ"נ לא יבא לאכלה בין אם הוא חלב (בציר"י) או בשומן ע"כ נלפענ"ד שאין להוסיף בזה חומרות רק שלא ישתמש בה למאכלי חלב ואין לנו לגזור גזירות מדעתינו מה שלא נזכר בש"ס ופוסקים אשר מפיהם אנו חיים: (ה) גבינה. עי' בהגהות מהרש"ש בחולין ר"פ כל הבשר שכ' די"ל דלכך שביק התנא לישנא דחלב דפתח בי' ונקיט גבינה דאלו חלב שהיא נוזלי ואין מעלין אותו אלא בכלי דלא הוי כעין תפיסה אחת לא גזרו עיי"ש ועי' בדברינו להלן (ס"ק ט'):
ו שלא יבא לאכלם יחד. עי' בשו"ת גינת וורדים בגן המלך סוף סי' ע"א שכ' דלא מהני בזה שיניח אדם לשמור עליו כיין ששמירה הזאת צריך להיות תדירית שלא תזוז מחשבתו ועינו בלא הפסק כלל והא לא אפשר דאי אפשר שלא תסוח דעתו ממנו לשעה קלה עיי"ש והביאו בחידושי הגרעק"א ז"ל לדינא:
ז אבל בשלחן וכו'. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ד' שהוכיח מלשון הרי"ו דהא דאמרינן דאסיר להעלות בשר וגבינה על שלחן א' ומפלגינן בין שלחן שאוכל עליו לשלחן שמסדר עליו התבשיל היינו דוקא בזמנם שכל א' הי' אוכל בשלחן קטן בפני עצמו ולא הי' מקום לסדר המאכלים בשלחן שאוכל עליו אבל בשלחנות שלנו מותר אלא שצריך היכרא עיי"ש:
ה בשלחן שסידר עליו התבשיל מותר. עי' בערך השלחן אות ב' שכתב דמסתימת הלשון משמע דאפי בשר בהמה מותר בזה אבל בראב"ן מבואר דרק שר עיף מותר לעלות על השלחן שסודר עליו תבשיל של גבינה אבל בשר בהמה אסיר עיי"ש:
ט מותר ליתן זה בצד זה. עי' ביד אברהם שכ' דגם בשלחן שסודר עליו התבשיל לא שרי אלא במכוסים דוקא אבל במגולים אסיר לכתחלה וכמ"ש לקמן סי' צ"ה דאסור להניח כד של בשר אצל כד של חלב דשמא יפול מזה לזה עיי"ש. והנה לפמש"ל (ס"ק ז') דבשלחנות שלנו אפי' בשלחן שאוכל עליו דינו כשלחן שסידר עליו התבשיל ושרי ע"י היכר לכאורה ג"כ דעכ"פ לא שרי אלא במכוסים דלא עדיף משלחן שסודר עליו התבשיל ואולי י"ל דעדיפו שלחנות שלנו בזמה"ז גם משלחנות שלהם שסודר עליו התבשיל שיכול להיות שהי' ג"כ קטן והי' עומד הכלי של בשר סמוך ממש אצל הכלי של חלב ויש חשש שמא יפלו מזה לזה משא"כ בשלחן שלנו שהוא גדול וזה עומד בצד זה וזה עומד בצד זה ויש הפסק גדול בינתיים ע"כ מסתבר דאפי' כשאינם מכוסים שרי וע"ל (סק"ה) מ"ש בזה בשם מהרש"ש:
י ליתן זה בצד זה. עי' בערך השלחן שם שכ' מהראב"ן ובלבד שלא יגעו הקערות זו בזו עיי"ש ועי' ביד אברהם שם שכ' דאפי' במכוסים אסיר לכתחלה בנוגעים זה בזה אבל בדיעבד פשוט הוא דשרי מידי דהוי אשתי קדירות נוגעות זו בזו דשרי להלן סי' צ"ב אפי' ברותחין עיי"ש: (יא) זה בצד זה. עי' ביד אברהם שם שכ' דכל שהן מכוסים ואין נוגעים זה בזה מותר גם לכתחלה אפי' ברותחין ולא חיישינן להחמיר בזה אף לכתחלה מחשש שהם עומדים על שלחן והשלחן בולע משניהם שאין השלחן נאסר ע"י מה שסידר עליו תבשילין של בשר ושל חלב דיש כאן כמה נ"ט מן התבשיל של בשר לקדירה ומן הקדירה לשלחן ומן השלחן לקדירה הב' של חלב וכולי האי לא חיישינן שיהי' הבליעה נפלטת ביבש. וסיים ומ"מ ישראל קדושים הן ונהגו ליחד שלחן או ספסל לבשר לבד ולחלב לבד עיי"ש ועי' בדברינו להלן סי' פ"ט (ס"ק מ"ח):
יב בצד זה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמותר להעלות בשר נבילה על שלחן שאוכל עליו בשר כשר ועי' בס' תוספות ירושלים שעמד על אם מותר להעלות גבינה אסורה על השלחן שאוכלין בשר כשר וכן אם מותר להעלות בשר נבילה על השלחן שאוכלין עלי' גבינה כשרה ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בס' מגדים חדשים אות א' שהביא מדברי הג"א דאסור להעלות יין נסך על השלחן ששותה יין כשר עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"א שהאריך בענין זה וסיים כללא דמלתא דבכ"מ אין להעלות דבר איסור על השלחן שאוכל עליו אלא היכא דמינכר האיסור אבל כל דבר דלא מינכר בי' איסורי' אסור להעלות על השלחן ובכלל זה הוא גם שלא להעלות על:
השלחן שאוכל עליו חלב (בציר"י) מהותך שמא יאכלנו בחשבו כי הוא שומן דבזה יש להחמיר טפי שלא יבא לידי איסור דאורייתא עיי"ש ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דאסור להעלות לחם של איסור על השלחן כדרך שאסור בבב"ח עפר"ח סק"א שפסק ג"כ הכי עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ב שכ' זה בדרך אפשר עיי"ש ועי' בתורת יקותיאל ס"ק א' שהשיג על הש"ך בזה והעלה דאין חילוק בין לחם דלא בדילי מיני' לשאר דבר ואין להחמיר בלחם איסור להעלותו על השלחן עיי"ש ועי' בשיורי ברכה שהשיג ג"כ על הש"ך והפר"ח שהחמירו בלחם איסור בזה עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובפיה"ק סק"ג לדינא דכל דבר שאסור בעצמו אפי' לחם מותר להעלות על השלחן בעת האכילה ואין חושש עיי"ש ולפמש"ל מהפרי תואר בע"כ אין להקל גם בלחם אא"כ ניכר בתואר הפת שהוא של איסור ונשתנה מצורת פת כשר וע"ל סי' צ"ז סעי' א':
סעיף ב:
יג דוקא בשני בני אדם המכירים זא"ז. הנה מלשון זה משמע לכאורה דבאדם א' אין שום איסור אמנם יעוין בבית הילל סק"א שהעלה בראיות דגם באדם א' אסור להעלות בשר עוף על שלחן שאוכל עליו גבינה דחיישינן שמא יבא לאכלם יחד ע"י שכחה עיי"ש והביאו הפר"ח בקו"א שבסוף הס' עיי"ש ועי' בס' קהל יהודה הספרדי ריש סי' זה מ"ש ע"ד הבה"י בזה ועי' בס' יד דוד בהגהות הטור אות י' מ"ש ע"ד הקהל יהודה בזה ועי' בשו"ת מהר"ם שרוטינבורג האחרונים חלק יו"ד סי' י"ב שכ' ג"כ דפשוט הוא דמ"ש בסעי' ב' הא דאסור להעלות דוקא בשני בני אדם המכירים זה את זה לא לפרושי דינא דסעי' א' אתי לומר דעיקר איסור העלאה דסעי' א' הוא דוקא בב' בני אדם דז"א דאפי' יחיד האוכל בשר על השלחן אסור להעלות על אותו שלחן גבינה וכו' עיי"ש:
יד המכירים זה את זה. עבאה"ט מ"ש שאין מתביישין זה מזה וע' בס' ויקרא יהושע בחידושיו ליו"ד סוף סי' זה שכ' דאפי' אם ידוע שאחד מתבייש בטבעו לאכול ממה שלפני חבירו אפ"ה אם מכירין זא"ז אסור דחיישינן שמא מתוך אהבה שיש ביניהם יתן א' לחבירו עיי"ש:
טו זה את וה. עבאה"ט ופת"ש וע' בשו"ת בית יעקב סי' י"ב (בד"ה ומה שהקשו) שכ' דכ"ז בב' ישראל אבל אם בישראל ועכו"ם שאוכלין על שלחן א' דהעכו"ם אוכל בשר נבילה והישראל בשר שחוטה אין לחוש וכו' ועוד דסתם עכו"ם מקפידים יותר משני ישראלים המקפידים עיי"ש ומשמע מדבריו דדוקא בסתמא אין לחוש ותלינן שהם מקפידים אבל אם ידוע שהם אוהבים זא"ז יש לחוש והנה בפלתי סק"א כתב דביהודי ועכו"ם שפיר יכולין לאכול על שלחן אחד אף אם הם אוהבים זה לזה כיון שהלבבות רחוקים ואין פירוד לבבות כפירוד הדתות אף אם הם מכירים זא"ז ויש ביניהם אחוה וריעות יש להם דין אכסנאים וכבני אדם שאין מכירין זה את זה עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א סק"ב שהעלה דבע"כ גם בעכו"ם המכירו ואוהבו שייך דין זה כמו שמצינו הרבה בגמרא דהי' להם אוהבים עכו"ם עיי"ש וע' בפרי תואר שם שהחמיר ג"כ בזה אך כ' שיש חילוק בין אם מעלין להעכו"ם על השלחן מאכלים שמביאים לו מביתו אז אף שהם מכירים זא"ז ואינם מקפידים זע"ז אין לחוש דאין לך היכר גדול מזה אם הישראל יודע שהוא מאכל העכו"ם ואין חילוק בין בשר נבילה וטריפה או שאר דבר איסור או גבינה בכ"מ מותר להעלות לעכו"ם על השלחן שאוכל עליו הישראל בשר דכל שיודע הישראל שהוא של עכו"ם הו"ל בכלל מינכר איסורה דלא גזרו בכה"ג אכן אם הביאו לפני העכו"ם מאכל גבינה מביתו של ישראל אז אם אין מקפידין זע"ז אסור כמו בב' ישראל עיי"ש ועי' בדלתי תשובה סוף סק"ו שכ' דאם עכו"ם אוכל מאכל חלב כשר והוא שכיר ולקיט אצל בעה"ב ישראל מותר להעלותו על השלחן שאוכל עליו הבעה"ב בשר ולא חיישינן דלמא אתי בעה"ב למיכל מיני' כמשחז"ל בכתובות דף נ"ז גבי לקיט כהן השתא מדידי' ספו לי' מיכל קאכל מיני' לכן בכה"ג לכ"ע שרי עיי"ש:
טז זה. עבאה"ט סק"ב מ"ש מתשו' בית יעקב דמי שאוכל בשר וכו' הנה מדבריו משמע דוקא מי שאוכל עכשיו בשר והמעיין בתשו' בית יעקב שם יראה דאף שאינו אוכל עכשיו בשר רק שהוא בתוך שש שעות מאכילת בשר ואוכל עכשיו לחם אפ"ה אסור לישב אצל מי שאוכל גבינה אם לא שחבירו שאוכל גבינה יודע שזה אכל בשר בתוך שש שעות אז מותר ולא חיישינן שמא יושיט לו כאשר יראה המעיין שם וע' בכנפי יונה שהביא דברי הבית יעקב הנ"ל ולדינא כ' וז"ל דלעולם לא חיישינן אלא כשהוא אוכל ג"כ כיון שהוא דרך לטעום מאכל חברו דאל"כ מי שאכל בשר לא יתעסק במאכל חלב תוך ו' שעות עכ"ל ומתוך דבריו נראה שגם הוא לא השיג עליו אלא אם הוא אינו אוכל כעת אבל אם גם הוא אוכל כעת אע"פ שאוכל רק לחם גם הוא מודה שאסור לו לישב אצל השלחן שחבירו אוכל עליו גבינה כי דרך האוכל לטעום גם ממאכל חבירו אשר על השלחן שעומד לפניו ולכן לא אמרינן דמי שכבר אכל בשר לא יתעסק במאכל גבינה בתוך ו' משום שאינו אוכל אז בשעה שהוא מתעסק אמנם הנה גם במ"ז סק"ב ובשערי דעה סק"ב ובס' תשובה מאהבה חלק ג' ריש סי' זה וביד אפרים השיגו על הבית יעקב בזה שאין לגזור ולעשות גזירות חדשות מה שלא נזכר בהדיא בדברי חז"ל עיי"ש ומשמע דאפי' אוכל לחם אין להחמיר ורק באוכל בשר עכשיו הוא שגזרו חז"ל אבל אם אוכל רק לחם עכשיו אין לחוש שגם בכה"ג הו"ל גזירה לגזירה וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק סק"ד דכל שאין שם בשר על השלחן אף על פי שזה אכל בשר ולא סילק ובירך ואוכל עדיין שאר דברים מותר לחבירו לאכול עליו גבינה עיי"ש. שוב ראיתי בחידושי הפלאה שהוכיח ג"כ דדוקא בשעה שאוכל גבינה אסור להעלות בשר אבל לאחר אכילת הגבינה אע"פ שאוכל עוד שאר דברים מותר לעלות בשר דהגזירה הי' רק שמא יעלה באילפס רותח בששניהם לפניו אבל שמא יאכל בזה אחר זה לא גזרו עיי"ש וכ' שם עוד ביד אפרים דאף לדברי הבי"ע כ"ז דוקא אם זה שאכל בשר לא סעיד עדיין רק אכל מעט בשר באקראי אבל אם כבר סעיד סעודתו ואינו האב לאכול אין לחוש וכ"ש אם הוא איש מכובד בענין שגנאי הוא שיושיט לו חבירו ויאכל פשיטא שאין חשש וכן מי שאכל בשר מותר לכ"ע לעסוק במאכלי חלב וגבינה ולא חיישינן דלמא אתי למיכל מיני' אם אין דרך שהמתעסק לתקן המאכלים יאכל ממנו בשעת התיקון וכו' וכן עמא דבר שבני בית הם עוסקים בסעודה לצורך לילה במאכלי חלב אף שאכלו בשר בסעודת צהריים ואין פוצה פה ומצפצף:
אך כ' דנראה דבמאכלים שדרך שהמתעסק בהם אוכל בשעת מלאכתו יש להחמיר שיש לחוש דאיידי דטריד בעבודתו בלע ג"כ וקאכל איסורא והכל לפי הענין וסיים דכ"ו הוא רק בא' אבל אם שנים עוסקין במאכלי חלב כנ"ל ויודעים זה מזה ששניהם אכלו בשר ודאי אין להחמיר עיי"ש:
יז אם עשו שום היכר וכו' מותר. עי' בתורת יקותיאל סק"ב שהעלה דזה הוא רק מדינא אבל מ"מ כל בעל נפש יחמיר לעצמו שלא לאכול אפי' ע"י ההיתר דהפסק עיי"ש ועי' בשו"ת משכנות יעקב חיו"ד סי' ל"ג דכל זה בבשר בהמה אבל בבשר עוף אין שום מקום להחמיר ע"י היכר עיי"ש: (יח) עשו שום היכר. עי' בס' בגד ללבוש בחידושיו לסי' זה שהביא ראי' מדברי הש"ס בשמעתין דלא מהני היכר רק בשני בני אדם כיון שיש ב' דעות אז מהני היכר ושינוי אבל להעלות בשר על שלחן שאדם א' אוכל גבינה לא מהני היכר כיון דליכא ב' דיעות עיי"ש וכ"כ בשו"ת מהר"מ מרוטנבורג האחרונים חיו"ד סי' י"ב עיי"ש וכבר קדמם בזה בס' קהל יהודה הספרדי ריש סי' זה ועי' בס' יד דוד הספרדי בהגהות הטור אות ז':
יט כגון שכל א' אוכל על מפה שלו. עי' כנה"ג בהגהות הטור אות י"ט שהביא מהא"ז שאף בב' אכסנאים שאין מכירין זה את זה ומקפידים אסור לאכול על מפה א' זה בשר וזה גבינה ואפי' במפה חדשה וצריך שיהי' לכל אחד מפה בפ"ע דשמא יבואו לאכול בשר על מפה זו באותו צד שאכלו גבינה וכן להיפך ואין ראוי לאכל שום דבר על מפה זו לא גבינה ולא בשר שהרי יש עליו פרורי מאכל מבשר וגבינה וסיים שכן נוהגין עיי"ש (וע"ל סי' פ"ט סעי' ד' ובדברינו שם ס"ק מ"ו ומ"ז):
כ שכל א' אוכל על מפה שלו. עי' בכנה"ג שם אות כ' שכ' דנראה דהא דמפה אחרת הוי היכר היינו כשמתחלה הי' אוכלין על מפה א' ובסוף כשמביאין לא' גבינה או בשר נתחלקו ואוכל כל א' על מפה שלו דבזה הוי היכר אבל אם אכלו מתחלה כל א' על מפה בפ"ע ואח"כ הביאו גבינה או בשר לא מהני זה להיכר וצריך היכר אחר כיון דגם מתחלה הי' מחולקים במפות אך סיים דמדברי הפוסקים לא משמע כן עיי"ש וע' בשיורי ברכה שכ' בהחלט דאף דמתחלה היו מחולקים במפות והביאו אח"כ לא' גבינה ולהב' בשר אין צריך היכר אחר עיי"ש ועי' ביד אברהם שכ' דמ"מ לא הוי מפה היכרא אלא במקום שאין דרכם לאכול כל א' על מפה בפ"ע אבל אם דרכם בכך שכל א' אוכל על מפה שלו לא מהני עיי"ש וכ"כ בדלתי תשובה סק"י דלפי הנהוג עתה בבתי עשירים לאכול כל א' על מפה בפ"ע לא הוי היכר עיי"ש: (כא) ודוקא שאין אוכלין מן הפת. עי' בדברי זקיני הלבוש באו"ח סי' קע"ג שהחמיר מטעם זה להניח דוקא פת שלם דאם יניח פת חתוך יבא לאכול ממנו עיי"ש והביאו בכנה"ג שם אות כ"א ובבל"י לדינא והנה בשפ"ד סק"ח הביא זה רק בשם הבל"י והשיג עליו והקול אף באינו שלם עיי"ש אמנם יעוין בשיורי ברכה אות ז' שהתפלא על הפרמ"ג איך נעלם ממנו שכן מבואר להדיא בלבוש ושכן כתב הכנה"ג לדינא עיי"ש וכ"כ בפרי תואר סק"ח דכל שפירסו מתחלה מהפת אף שלא פרסו ממנו בשעת סעודה ואין אוכלין ממנו בשעת סעודה זו כלל לא הוי היכר כיון שדרך הפת כן הוא לפרוס ממנו ולהניח הנשאר מהפת על השלחן עיי"ש:
כב שאין אוכלין מן הפת. עשפ"ד ס"ק ח' שכ' דבע"כ מיירי שאין שום אחד מהם אוכל ממנו אבל אם א' אוכל ממנו אף שהב' אינו אוכל לא הוי היכר עיי"ש וכ' ביד אברהם דכ"ז דכשדרכם לאכול כל או"א מפת שלו מש"ה לא הוי היכר אא"כ אין שום א' מהם אוכל ממנו אבל אם דרכם מעולם לאכול שניהם מפת א' והשתא אוכל כל אחד ואחד מפתו בפ"ע זה הוי היכר עיי"ש וכ"כ בדלתי תשובה סק"י לדינא עיי"ש ודבריהם נכונים מאוד לפענ"ד דהנה מעולם תמהני על בעלי הש"ע ונושאי כליהם שהשמיטו דברי הס' יראים עמוד מאכלות סי' קמ"ט שכ' וז"ל אבל אם הפסק ביניהם כגון ב' לחמים עיי"ש וע' בס' פתח הדבור חלק א' סי' קע"ג אות א' שהביאו והביא שם בשם הס' שם עולם שכ' טעם לזה שצריכין ב' לחמים להיכרא ועיי"ש במה שגם הוא הוסיף עוד טעם לזה שצריכין ב' לחמים דוקא עיי"ש ותמהני מדוע לא חשו רבותינו בעלי הש"ע לדבריו אבל לפי האמור י"ל דאין מדברי הס' יראים ראי' להחמיר בזה בכ"מ די"ל דהס' יראים מיירי בודאי בסתם בני אדם האוכלין על שלחן אחד שדרכם לאכול מפת א' גדול המונח על השלחן וע"כ כתב דאם הונח על השלחן ב' לחמים שכל א' יאכל מפת שלו מה שלא הורגלו בזה זה הוי בודאי היכר וה"פ:
כג אוכלין. ע' בס' שאול בן הלוי שכתב דאם הי' עומד ביניהם שאר היכר אף שלכ"ע הוי היכר מ"מ אם עומד על השלחן איזה מין מאכל (שאינו של בשר ולא של חלב) ואוכלין שניהן ממנו לא מהני ההיכר דכל שיש שם על השלחן מאכל ששניהם אוכלין ממנו אז אין שום היכר חולק ביניהם אלא אמרינן שכשם שאוכל ממין זה שאוכל חבירו כן יבא לאכול גם הגבינה של חבירו עיי"ש :
כד מן הפת. עבכנה"ג בהגהות ב"י אות ט"ו שכתב מהדמש"א דהא דמהני לחם שלם וקנקן להפסקה זה דוקא כשאין לא' מהם רשות להשתמש בהם לאכול מן הפת או לשתות מן הקנקן שאין הלחם או הקנקן של שום א' מהם אבל אם יש לא' מהם רשות לאכול מן הפת או לשתות מן הקנקן אע"פ שאין להשני רשות בו לפי שאינו שלו לא הוי הפסק כל שמכירים זה את זה או אחים אפי' מקפידים זע"ז דחיישינן שמא השני שאין לו רשות ישכח ויאכל ג"כ מן הלחם וישתה ג"כ מן הקנקן והו"ל גם בזה כדין תפיסה אחת עיי"ש:
כה אע"פ ששותין מן הכלי. כתב ביד אברהם ר"ל שא' שותה ממנו והב' אינו שותה דאין לפרש דשניהם שותין מכלי זה דהא הוא גופא גופא אסיר כמ"ש בהגה בסמוך עיי"ש אמנם בשפ"ד סק"ו וביד יהודה בפיה"ק סק"ט כ' דמיירי שהקנקן עומד על השלחן רק שכל א' יש לו כלי קטן מיוחד לשאוב מהקנקן עיי"ש:
כו אם נתנו שם מנורה עפ"ז סוף סק"ד שכתב שצריך שתהי' המנורה גבוהה קצת ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ה ובפיה"ק סק"י דה"ה בכל דבר שעומד על השלחן להיכר צריך שתהא גבוה קצת כגון קערה או קנקן אבל טעללי"ר שאינו גבוה לא הוי היכר עיי"ש :
כז מנורה עבאה"ט מ"ש היינו שאין דרכה להיות שם וכו' ועי' כרתי סק"ד ומ"ז סק"ד ושפ"ד סק"ז שכתב דאף אם דרכה לעמוד על השלחן רק שדרכה לעמוד בסוף השלחן ועכשיו העמידוהו באמצע להפסיק בין מאכל חלב לבשר הוי היכרא עיי"ש:
כח או שאר דברים. כתב בכנה"ג שם אות י"ז מהדמש"א הא דמהני שאר כלים להפסיק דוקא כשאינם כלי בשר או חלב אבל אם הם של בשר או חלב אין להעמידה להפסיק דשמא ישכח זה שאוכל גבינה ויבא להשתמש בהן וכן להיפך עיי"ש :
כט שלא לשתות מכלי א' אם לא שידיח הכוס בין כל שתי' ושתי'. כנה"ג שם אות ז':
ל בלי של מלח לכל א' בפ"ע, עי' כנה"ג שם שכ' דמה"ט נכון לכל הבעה"ב לזהר שיהי' לו שני כלים על מלח אחד לבשר ואחד לגבינה ומכ"ש דאין למלוח בשר במלח שנשתמשו בו לגבינה או איפכא ועיי"ש עוד שכ' דאם אין לו על מלח כלי מיוחדת לבשר בפ"ע ולחלב בפ"ע כשמביאין מאכל של גבינה על השלחן יש לזהר להסיר כלי המלח מעל השלחן עד שיאכלו הגבינה וכן כשרוצין לטבל איזה מאכל של גבינה או של בשר במלח שלא יטבלהו בתוך כלי המלח רק שיקח בידו מלח מן הכלי ויתן על אותו המאכל וכן כשהמאכל תפל מבלי מלח לא יטבלו הכף במלח ואח"כ יתחבנו בהמאכל ויאכל כדרך שאיזה אנשים עושים דכשעושין כן יצא מכשול שהמלח נבלעת מבשר ונותנין אותו לחלב או להיפך וכן צריך ליזהר דכשחותך איזה מאכל בשלחן מבשר או מגבינה שלא יהי' ניצוצות נתזין ממנו לתוך כלי המלח שלא יבא לאכלה אח"כ בבשר או בגבינה ונמצא אוכל בב"ח עיי"ש: