דרכי תשובה - ד· רבי צבי הירש שפירא
סימן פז
סעיף א:
א ג' פעמים. עפר"ח סק"א שהביא מתרגום אונקלוס דבכולהו לא תבשל תרגם לא תיכלין ומשמע דאם אכל בב"ח שנתבשל עובר בג' לאוין וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"א מ"ש בזה ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ב' וג':
ב אחד לאיסור בישול. כ' הרמב"ם ריש פ' ט' מהלכ' מאכלות אסורות ומי שאכל כזית בב"ח כאחד לוקה וע' במ"מ שם שמבאר דעת הרמב"ם דר"ל דאף שאין בבשר לבד כזית וכן לא בחלב לבד כזית רק בצירוף שניהם כגון חצי זית מבשר וחצי זית מחלב לוקה על בישולו עיי"ש ועי' ביד אפרים בקיצור דינים שבסוף סי' זה סעי' ב' ובמנחת חינוך מצוה צ"ב שכ' דלאו דוקא חצי מזה וחצי מזה דה"ה אפי' למשל שבישל חלק ששי מכזית בשר בחמשה חלקי כזית חלב כל שיש ס"ה בשניהם כזית ונותנים טעם זה בזה הר"ז לוקה עיי"ש וה"פ:
ועיין בכו"פ שכ' דאף אם בישל כזית בשר א' עם ע' ביצים חלב ה"ז עובר דאף דלא שייך בזה הלאו דלא תאכל כל תועבה דהא הבשר לא נתן טעם כלל בהחלב מ"מ כיון דהבשר מקבל טעם מהחלב ה"ז עובר על לאו דלא תבשל עיי"ש ועי' בס' מנחת חינוך שם שהביאו וכ' דמ"מ אינו עובר בזה אלא אם הי' עכ"פ חצי זית בשר דאז אמרינן שהוא נבלע בחצי הזית בשר עכ"פ כחצי זית חלב ובין שניהם יש שם כזית אבל אם בישל דרך משל רק רבע זית בשר אינו עובר עליו דכיון דאינו בולע יותר מכמותו הרי ס"ה אין שם רק חצי זית בשר שיש בו טעם חלב שהרי על החלב שביורה אינו עובר על בישולו כיון שיש בה כדי לבטל הבשר ואף דקיי"ל דסגי בכל שהוא ממין א' דהכל מצטרף לכזית היינו אם יש בו בנ"ט בפחות מס' א"כ החלב מצטרף ג"כ לכזית אבל אם בישל בהרבה חלב דיש בה כדי לבטל הבשר א"כ על החלב איני חייב כלל כיון דאינו נ"ט רק במה שיבלע בבשר א"כ אם אין בבשר ובחלב שנבלע בו שיעור כזית ודאי הוי חצי שיעור ואינו עובר עליו עכ"ד: ועיין בס' ערוגות הבושם בפתיחה לבב"ח אות ט"ו שעמד על המחקר בזה: דאיך מלקינן לאוכל בשר שמבושל בחלב דמנא ידעינן שיש בחתיכה הזאת טעם חלב ואפי' אם הוא בעצמו מודה שיש בו טעם חלב אין אדם לוקה ע"פ עצמו וא"ל שע"י טעימת קפילא ידעינן שיש בה טעם חלב דז"א דאיך לוקין ע"י עדות עכו"ם ואין לומר דסמכינן על סתמא שכל שאין ס' בודא יש בה טעם חלב דז"א דהא קיי"ל דאם טועם עכו"ם קפילא החתיכה ואמר שאין בה טעם אף בפחות מס' מהימן לדעת רוב הפוסקים וא"כ איך נחייב אותו מלקות הא יכול לומר ברי לי שאין בה טעם דהא אפי' בתר רוב וחזקה לא אזלינן היכא שהוא מכחיש ואומר נגד החזקה והרוב ודוחק לומר דלא משכחת באמת מלקות רק אם נזדמן שטעמו בשוגג וטעמו בו טעם חלב ובשלמא בשאר איסורין לדעת הסוברים דלוקין על טעם כעיקר שפיר משכחת לה לפמ"ש הריב"ש דטעימה לא אסור כ"א מדרבנן א"כ מה"ת מותר לטעום א"כ שפיר משכחת לה שטעמו שנים והרגישו בהחתיכה טעמא דאיסורא אבל בבב"ח דאסור בהנאה הוא גם הטעימה אסור מה"ת דהרי נהנה א"כ איך משכחת לה מלקות בבב"ח והעלה דבע"כ לא משכחת לה מלקות בבב"ח אלא בנפל כזית בשר ליורה גדולה של חלב דבכה"ג שיש אומדנא גדולה בודאי לוקין עיי"ש באריכות ויש בזה נ"מ גם לדידן בזמה"ז לענין לפסלו לעדות וכיוצא וכנודע: ועיין בס' מנחת חינוך שם שהביא מדברי הרמב"ם פרק ז' מהלכ' שבת שמבואר מדבריו שאם א' נתן את האור וא' נתן את העצים ואחד נתן את הקדירה וא' נתן את הבשר וא' נתן את החלב וא' הגיס כולם חייבים משום בישול שכל העושה דבר מצרכי בישול הרי זה עובר משום מבשל אבל לדעת רש"י בביצה דף ל"ד משמע דאין כולם חייבים וסיים דגם לדעת הרמב"ם אינו מוכרח שכולם חייבים שהרמב"ם לא כתב נן רק לענין שבת וי"ל שיש חילוק בין שבת לבב"ח וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' אגורה באהליך בחידושיו ליו"ד דף ל"ז ע"ב שנסתפק בזה והביא ראי' מדברי הש"ס דאם א' הטיל הבשר וא' הטיל החלב שניהם חייבים עיי"ש:
ג לאיסור בישול. עפר"ח סק"ג שכ' דשיעור בישול בב"ח הוא שליש בישולו דהיינו כמאכל ב"ד ואם לא נתבשל כמאב"ד אין אסור מה"ת עיי"ש ועי' כו"פ שהשיג עליו בזה וכתב דכל שבא לחום כלי ראשון ה"ז אסור מדאורייתא ועיי"ש עוד בדבריו להלן סי' צ"ב בפלתי סק"ג וכ"כ בבית מאיר דאפי' פחות משיעור מאכל ב"ד אסור בהנאה מה"ת עיי"ש ועי' בס' ערך שי ריש סי' זה ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' מ"ח מ"ש בזה באריכות ועי' בפרמ"ג בפתיחה לבב"ח מ"ש בזה וכ' דלענין איסור באכילה ובהנאה שפיר הו"ל בב"ח מה"ת אף בפחות משליש בישול וכל שנפל חתיכת בשר לכלי ראשון של חלב אף שהסירו מיד אסור באכילה ובהנאה אע"פ שלא נתבשל שליש בישולו אמנם לענין מלקות יש לצדד אם מלקין אף כשנתבשל כמאב"ד כ"ז שלא נתבשל לגמרי כי מפרש"י משמע דלא לקי אלא בנתבשל כל צרכו וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' ביד אפרים להלן סעי' ג' שכ' כן להדיא דשיעור הבישול שנתחייב עליו משום מבשל בב"ח הוא כשמבשלו עד שיהי' ראוי לאכילה דהיינו שליש בישולו למאכל כל אדם עיי"ש ומבואר דיש חילוק בין לענין איסור אכילה והנאה ובין לענין מלקות דלענין מלקות אין לוקין אא"כ הוא נתבשל בשליש בישולו משא"כ לענין איסור אכילה וכאמור ועי' מזה בדבריו בתשובת בית אפרים חיו"ד סי' ל' באריכות ועי' בקונט' נועם מגדים על הפרמ"ג (מהגאון מלבוב ז"ל) שהביא מדברי הריטב"א דבנפל בשר לכלי ראשון חלב והוסר מיד אין בו איסור תורה עיי"ש וכו' בס' אמרי בינה (להגאון מו"ה מאיר אויערבאך ז"ל) בדיני בב"ח סי' ב' בס' דברי שאול ויוסף דעת ובשו"ת מהר"מ יפה סי' מ"ב מ"ש בזה באריכות ועי' בישועות יעקב בפיה"א סק"ב שכ' וז"ל ונ"ל דהא דבעינן נתבשל כמאב"ד היינו לענין איסור הבשר דאין דרך לבשל בשר שיתן החלב טעם לתוכו פחות מכדי בישולו דאין דרך בישול בשר כדי לאכלו חי אבל החלב נאסר מיד שהרי החלב דרך לאכלו כך והבשר נותן טעם בהחלב אף שלא נתבשל כמאב"ד עכ"ל וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"א דלא בעינן כמאב"ד רק לענין הבשר אבל החלב כיון שמתבשל לוקין עלי' מיד וכן אם הבשר שכבר נתבשל וראוי לאכילה נפל לחלב רותח עובר עלי' מיד דכל שבולע החלב ע"י רותח דכלי ראשון או בצונן לתוך חם דכלי ראשון אשור מדאורייתא אך לענין מלקות יש חילוק דאם יש בהחלב לבד כזית אז אפי' כשלא נתבשל הבשר עדיין אף שליש בישולו אפ"ה אמרינן כיון שעכ"פ על החלב עובר מיד ממילא דעובר גם על הבשר ולוקה אף על הבשר בין על אכילה בין על הנאה זולת באין בהחלב כזית רק בהצטרפו עם בשר דאז כל זמן שלא נתבשל הבשר כמאב"ד אין לוקין עליו לא על בישולו ולא על אכילתו עיי"ש ועי' בחוו"ד להלן סי' צ"א בביאורים סק"ז מ"ש בזה ועי' בש"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' קי"א אות א' מ"ש על דברי החוו"ד בזה ועיי"ש עוד באות ז' ובסי' קט"ז אות ח' ט' י' וי"א באורך ועי' בשו"ת בית ישראל סי' מ"ד בעובדא שנפל חתיכת בשר לקדירה של חלב אצל האש וסלק החתיכה מיד מן הקדירה ונשפך עד שא"א לעמוד על, השיעור אם יש ששים נגד הבשר וכ' דלכאורה כיון שלא נתבשל הבשר כמאב"ד דהא סלקו א"כ אין אסור מה"ת רק מדרבנן ובנשפך הולכין בספק דרבנן להקל כדלקמן סי' צ"ח סעי' ב' אמנם לדינא סיים כיון דהחלב נאסר מיד א"כ הו"ל לגבי החלב ספק דאורייתא ואזלינן לחומרא בנשפך עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ל"ב באמצע התשו' שכ' דמשמע מפשטות דברי הש"ס דכל זמן שלא נתבשל הבשר כמאב"ד גם על הלחלוחות והחלב אינו חייב עיי"ש לדרכו ועי' בס' דברי יוסף סי' תקס"ד שהביאו ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה ועי' בס' ערוגות הבושם אות ה' מ"ש בזה באריכות ובמ"ש בזה לדינא ועי' בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל בחלק מגדל עוז בדיני בב"ח פ"א אות כ"ד שכ' דמ"מ בנפלה טפת. חלב על חתיכה בדרך שאסרתה כיון שלא ניעור וכיסה מתחלה אלא לבסוף אע"פ שלא נתבשלה עדיין עם החלב כמאב"ד אפ"ה פשיטא שנאסרה מה"ת גם בהנאה כיון שיש בה כדי ליתן טעם בחתיכה לפי שטעם כעיקר דאורייתא ואיכא לשיעורא בתערובות הטעמים שנתבשלו כל צרכן וסופו ליתן טעם בכל החתיכה הלכך הרי הוא כילה כמבושלת בחלב אפי' לא הגיעה עדיין למאב"ד ואוסרת גם הקדירה בהנאה אם אין בה ששים עכ"ד איברא כי בדבר זה כבר עמד הפר"ח סק"ג וכ' דאם בישל בב"ח רק חצי בישול ולא נתבשל בישול גמור שהוא כמאב"ד אינו אסור אלא מדרבנן ומותר בהנאה עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' צ"ח שהקשה עליו דמ"ש מכל איסורין שבתורה דקיי"ל דחצי שיעור אסור מה"ת עיי"ש באריכות ועי' מזה בשו"ת בית יצחק הנ"ל חלק או"ח סי' פ"ב אות ב' ובסי' פ"ג ובס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הת' סוף כלל ט' מ"ש בזה בשם הס' מנחה טהורה ובמ"ש ע"ד הרב חקרי לב הנ"ל עיי"ש אמנם יעוין בבית מאיר שצידד לומר דאף דאינו עובר קודם שנתבשל כמאב"ד מ"מ עכ"פ איסור תורה הוי משום דחזי לאצטרופי אם יגמור בישולו עיי"ש ועי' בס' שערי שמחה שער ב' סי' ה' (בד"ה ולאחר) שהביאו והשיג עליו דזה אין לדמותו לשאר חזו לאצטרופי דאיסורין דעלמא דקיי"ל שאסור מה"ת דחזו לאצטרופי דבב"ח בתחלת בישולו אין בו נדנוד איסור כלל מה"ת דאם הי' הדין שאינו חייב משום בב"ח אלא כשנתבשל הבשר עם החלב מתחלת הבישול עד סופו אז שפיר הוי אמרינן דגם תחלת בישולו לבד אסור מה"ת דחזו לאצטרופי עם גמר בישולו אבל כיון דבאמת אינו כן דהלא אף אם בישל הבשר תחלת בישול במים עד גמר בישולו ואח"כ עירב בו חלב בעודו עומד אצל האש ה"ז עובר משום בישול בב"ח וא"כ איך נימא דתחלת בישול בב"ח אסור מה"ת משום דחזו לאצטרופי אטו גמר בישול שחייב עליו מה"ת משום תחלת בישולו הוא הלא גם אם תחלת בישולו הי' במים ג"כ חייב ותחלת בישולו אינו מסייע לחייבו על גמר בישולו ממילא דלא שייך בזה לומר חזו לאצטרופי ועיי"ש במה שהאריך עוד בזה וסיים דכ"ז הוא רק אם לא הי' בהחלב רק כחצי זית דאז לפי האמת אם לא נתבשל הבשר כמאב"ד לא נאסר גוף החלב רק מדרבנן דאף שהחלב נתבשל מיד מ"מ כיון דליכא רק חצי שיעור לא אסר רק מדרבנן וממילא דאינו אוסר הבשר משא"כ אם הי' כזית חלב דאז נאסר החלב מיד בתחלת בישולו מה"ת מחמת שקיבל טעם מהבשר אך כ' דמ"מ גם אם הי' כזית חלב כאמור כל שהבשר לא נתבשל כמאב"ד עכ"פ אין הבשר נאסר אלא באכילה ולא בהנאה עיי"ש באריכות (וע"ל בס"ק שלפ"ז):
ועיין בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג בריש הפתיחה שכ' וז"ל הנה אם הי' אור ואש למטה והקדירה עם הבב"ח הי' למעלה רחוק מן האש עד כמה רחוק יהי' ויהא חייב משום מבשל וכו' ע' בפרק ז' דמס' כלים משנה א' ד"ה קלתות של בעלי בתים שם מוכח דעד ג' טפחים למעלה נחשב בישול ובג"ט אין עליו עוד תורת בישול יש ללמוד מזה לנ"ד ה"ה כלי העומד למעלה על הנר נראה דעד ג' טפחים נאסר ונהי דמחבת חלב על קדירה של בשר הוי שיעורו ביד סולדת בזיעה וכו' ואפשר דיד סולדת בזיעה הוי יותר מג' טפחים ולאסור נאסר אף בגובה למעלה מג' טפחים אבל תורת בישול אינו רק עד ג' טפחים ודו"ק עכ"ל אבל לפענ"ד לא נהירא זה כלל דלפי זה יקשה מדין דמעושן שכ' הפר"ח סק"כ דמוכח מירושלמי דחייב במעושן משום בישול מה"ת ולא נתנו גבול כמה גבוה יהי' תלוי למעלה במקום יציאות העשן ומשמע בודאי מסתמא אפי' הוא רחוק מן האור והאש הרבה יותר מג' טפחים ואפי' לדעת המחבר דס"ל דאין לוקין היינו משום דהוי איבעיא דלא איפשטא (ועי' בדברונו להלן ס"ק ס"ו) ומפשטות הענין משמע שאין הדבר תלוי במרחק מגוף האור והאש רק בהחום שהוא מתבשל והוי איבעיא בש"ס אם אינו מתבשל מחמת החום היוצא מן האש רק מחמת העשן אבל במתבשל מחום האש בודאי אין נ"מ במרחק כל שהוא מתבשל מגוף האור עד כשיעור שהיס"ב יהי' מרחק מהאור כמה שיהי' ה"ז חייב משום מבשל ומ"ש הראי' מהמשנה דמס' כלים שם הנה המעיין יראה דאין ראי' משם דלעולם יש לומר שהוא מבשל גם כשהאש הוא רחוק מהקדירה יותר מג' טפחים רק משום דקשה לבשל כך ובודאי צריך להשהות זמן רב עד שיתחמם כ"כ עד שיתבשל כל שאין הקדירה סמוך אצל האש ע"כ לא משתמשי אינשי בכירה כזו ודרך בני אדם שלא לבשל בו עד שיתקננו כמו דאשכחן בכ"מ בענין טהרות כלים ע"י שבירה שחז"ל שיערו הדבר איך הוא דרך העולם (ומה"ט כ' התוס' בשבת דף צ"ה ע"ב בד"ה ניקב כמוציא רימון בכלי שלם שניקב כמוציא רימון דאינו ראוי לגיסטרא אף אם אירע שא' יחדו לגיסטרא לא מהני דבטלה דעתו אצל כל אדם וטהור הוא עיי"ש) אבל בודאי בלי הפונה שא"א להוכיח ולהביא ראי' מהמשנה דשם דכל שהאש רחוק ג' טפחים לעולם אינו מבשל ובודאי דאין ליתן שיעור כמה ירחק האש ממנו דהכל לפי ענין הקדירה ויורה גדולה אצל נר קטן אף אם הוא סמוך ממש להיורה לא מתבשל לעולם ובקדירה קטנה אצל מדורה גדולה ואש מתלקחת בודאי במהרה יתבשל אף שהוא רחוק יותר מג' טפחים מהאש ואין ליתן שיעור לדבר אלא כל שרואין שנתבשל כשיעור שהיס"ב הרי זה עובר על בישולו ולוקין עליו וה"פ לדינא לפענ"ד (ד) בישול כ' בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל בחלק מגדל עוז בדיני בב"ח פ"א אות כ"ה נסתפקתי אם יש בישול אחר בישול בבב"ח ונ"מ לעבור בשני לאוין ונ"ל דאסור כמו במחמץ אחר מחמץ ולא דמי לשבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה ואינו חייב אלא על מלאכה שצריכה לגופה משא"כ בב"ח אבישול קפיד רחמנא אע"ג דלא צריך לה עכ"ד ועכו"פ ס"א י"ב (בד"ה והנה הש"ך) שמעורר ג"כ בספק זה אם יש בבב"ח בישול אחר בישול וכ' דמסברא נראה דגם בבב"ח אין בישול אחר בישול אך מדברי הש"ס משמע דבבב"ח יש בישול אחר בישול וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' מ"ז להלן סי' ק"ה סוף סק"ב שלמד מדברי האו"ה דהא דאסור לבשל בב"ח דוקא אם לא נתבשלו עדיין אבל חתיכה שכבר נתבשלה בחלב מותר לחזור ולבשלה. ומיהו כל זה בנתבשלה מתחלה ביחד וכאמור אבל אם נתבשלו הבשר והחלב קידם בל או"א בפ"ע י"ל דאסור לבשלן אח"כ ביחד דע"י הבישול שמבשלן ביחד נותנין טעם זה בזה ובכה"ג יש בישול אחר בישול ואסור נמי בהנאה עיי"ש וכדברים אלו כ' ג"כ באו"ח סי' תרע"ג בא"א סק"א וכ"כ בשפ"ד כאן סוף סק"ב ובס"ק י"ח ולהלן סי' ק"ה במ"ז סוף סק"ב דפשוט הוא דאפי' ביבש או רותת לח דלא שייך בישול בשבת אפ"ה בבב"ח יש בישול אחר בישול עיי"ש לדרכו וכ"כ באלי' רבה באו"ח ריש סי' תרע"ג בפשיטות ועיי"ש עוד בפרמ"ג או"ח בא"א שם סק"א שכ' דבבב"ח יש בישול אחר בישול בין בלח ובין ביבש היינו כשבישל תחלה כל א' לבדו ואח"כ ערבם יחד ע"י בישול שנית לאחר שנצטנן בינתים אבל אם היו מעורבים ביחד. בבישול הראשון אע"פ שנצטנן ובישלן שנית י"ל דתו אינו עובר בבישולו אח"כ שנית עיי"ש והנה בשו"ת נפש חיה חיו"ד סי' ל' חולק על הפרמ"ג בזה עיי"ש אמנם יעוין בס' יד אלימלך סי' י"א שהשיב ע"ד הרב נפש חי' בזה וכ' שאין ראיותיו כדאי לדחות דברי הפרמ"ג בזה עיי"ש ועי' עוד בתשו' נפש חי' שם שכ' דהעיקר לחלק בזה הוא רק בין אם נצטנן בינתיים או לא דכל זמן שלא נצטנן לא הוי בישול אחר בישול והכל הוא בישול אחר אכן אם נצטנן בינתיים אם חזר והרתיחו הרי פנים חדשות בא לכאן ויש בישול אחר בישול אפי' אם גם בבישול הראשון הי' מעורבים יחד ועובר גם על הבישול הב' עיי"ש באריכות וע' בס' בית יהודה (להה"ג מהר"י לאנדא ז"ל) ובס' אמרי בינה (מהגאון מהר"מ אויערבאך ז"ל) בדיני בב"ח ותערובות סי' ג' ובערוגות הבושם אות ט' מ"ש בזה באריכות ועי' בס' שדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת האלף סי' ס' שעשה מערכה גדולה בענין זה והעתיק בזה פלפולים מכמה רבנים בענין זה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' ביד אפרים בקיצור דינים שבסוף סי' זה סעי' ג' שפסק בפשיטות דבכ"מ יש בישול אחר בישול בב"ח בין אם כבר נתבשל כ"א בפ"ע כשיעור שליש בישול ושוב חזר וערבן יחד כמו שהן מרותחין מכלי ראשון ובין אם נתבשל בב"ח יחד ונצטנן והחזירו לאש עד שהרתיח שנית הרי זה עובר על איסור בישול אבל להניח בשר חם מכלי ראשון עם גבינה חמה מכלי ראשון או זה ע"ג זה אפי' העליון צונן והתחתון חם אסור ואין לוקין עליו עכ"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף סק"א ובפיה"ק סק"א מ"ש בזה והעלה דבב"ח כל שכבר נתבשלו ביחד פעם א' וקבלו הטעמים זה מזה ע"י בישול לא הוי בישול אחר בישול ואין חילוק בין יבש ללח ובין נצטנן או לאו דאף אם היו שניהם לחין וחזרו ונצטננו וחזר והרתיחן כך אינו עובר עוד משום בישול בב"ח עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות טו"ב (בד"ה והרב) שהביא מה ששמע מרב א' דבכ"מ לא הוי בבב"ח בישול אחר בישול אלא במצטמק ויפה לו אבל במצטמק ולא יפה לו לא הוי בישול אחר בישול כמבואר באו"ח סי' שי"ח והוא ז"ל כתב דכל זה דוקא בידוע בודאי שאינו יפה לו אבל בספיקא אין להקל דלאפרושא מאיסורא יש לחוש שמא יפה לו הבישול הב' עיי"ש:
ועיין עוד בשפ"ד ס"ק י"ח שכ' דכל מ"ש לענין בישול אחר בישול בבב"ח הוא רק בבב"ח ממש אבל קדירה שנבלע בה בב"ח יחד ע"י בישול מותר לבשל בה תבשיל אח"כ אפי' בתוך מעל"ע דלא חיישינן שהבליע ופליט לחוץ ויתבשל עוד הפעם דזה לא הוי דרך בישול אבל אם בישל בשר בקדירה ב"י מחלב זה ודאי הוי דרך בישול עיי"ש וכ"כ ביד אפרים שם סעי' ה' דאם בישל בשר בקדירה של חלב ב"י או להיפך אע"פ שאסור אינו לוקה עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות ה"ב אות י"ב שכ' דלאו דוקא אם הקדירה הוא בלוע מבשר אסור לבשל בה חלב כנזכר אלא דגם אם הקדירה הוא ב"י מבליעת בשר בחלב אם מבשל שאר דברים למ"ד דס"ל טעם כעיקר דאורייתא הוי הבישול איסור דאורייתא אפי' כדי להאכיל לעכו"ם אבל להמ"ד דטעם כעיקר דרבנן יש להקל לענין הבישול דלא מצינו שגזרו חז"ל רק באכילה אבל בבישול לא גזרו אלא דנראה דבבב"ח לכ"ע הוי טעם כעיקר דאורייתא ממילא דהוי איסור תורה לבשל בקדירה עיי"ש ותמהני שלא הביא מדברי הכו"פ והפרמ"ג הנזכר דבלוע בכלי לא הוי לכ"ע בישול אחר בישול וכנ"ל:
והנה ראיתי בהגהות יד שאול להלן סי' צ' סעי' ג' בהגה שכ' דמ"ש האחרונים דבשר שנכבש בחלב מעל"ע ובשלו אח"כ הו"ל בב"ח דאורייתא ז"א כיון דאין בישול אחר בישול כמ"ש הכו"פ ה"ה דאין בישול אחר כבישה עיי"ש אמנם לפמש"ל סי' ק"ה (ס"ק ט"ז) מהמ"ז דמ"ש בש"ס ופוסקים דכבוש הרי הוא כמבושל אינו ר"ל כמבושל ממש אלא שהוא מפליט ומבליע כמו בישול ממילא דנדחין דברי היד שאול בזה ואין לתמיהתו כלל דהא עתה כשהוא מבשלו ממש פנים חדשות בא לכאן דמעולם לא הי' בב"ח זה מבושל ממש ופשוט דעובר עליו מה"ת והבו"פ:
ה ואחד לאיסור אכילה. עפת"ש מ"ש מהרמב"ם דאפי' שלא כדרך הנאתן אסור בבב"ח ועי' בס' החינוך להרא"ה) פ' כי תשא מצוה קי"ג שכתב דאפי' יבלענו חם ששורף גרונו וכיוצא שאין לו הנאה מ"מ עובר על אכילתו וה"ז לוקה עיי"ש ועי' ברמב"ם שם שכ' דאף אם עירב לענה ורוש או שאר דבר מר בתוכו חייב אם אוכלן עיי"ש ועי' מזה בפרי תואר סק"ב ועבכו"פ ס"ק ט"ו ובפרמ"ג בפתיחה (בד"ה הנאה) שכ' דזה דוקא אם בישול הבב"ח מתחלה בנ"ט ואח"כ עירב בהם דברים המרים א אמרינן דאע"ג דנפגמו מאוכל אדם מ"מ כיון דבשעה שבישלן יחד לא נפגמו לא מהני מה שנפגם אח"כ אבל אם בישלן מתחלה בתערובות דברים פגומים כגון שעירב קודם הבישול דברים מרים או בשר שהסריח ונפסד מאוכל אדם ובשלו עם חלב אין אסור מן התורה וכ"ש קדירה של בשר שאינה ב"י שבישל בה חלב דמותר דכ"ז שלא קבלו טעם משובח אין אוסרין עיי"ש ועי' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' ע' וסי' ע"ג מה שהאריך בענין זה והעלה דגם בבב"ח מותר נטל"פ עיי"ש ועי' בספר ערוגות הבושם להלן סי' ק"ג אות כ' שנסתפק אם אסור בבב"ח היכא שאינו נ"ט לא לשבח ולא לפגם כיון דלא אסרה תורה רק דרך בישול שיתנו טעם זה בזה וכ' דמ"מ עכ"פ מדרבנן נראה דבודאי אסור גם בכה"ג ורק מדאורייתא י"ל דשרי ונ"מ לענין בישול והנאה וסיים בצ"ע ועיי"ש ועי' בס' גן נעול כפתור א' פרח י"א אות א' ב' מ"ש בדברי הכו"פ הנזכר באריכות ועיי"ש בדינים היוצאים שבסוף אות ד' מה שהאריך בענין זה והעלה דהיכא דאחשבי' דהיינו שכוונתו להנות מטעם האיסור ונחשב בעיניו לטעום מטעם האיסור אז אף שמעורב בו דבר מר ולענה והוא שלכדה"נ אסיר מה"ת אבל היכא דלא אחשבי' אינו אסיר אלא מדרבנן ונ"מ לענין נשפך ולענין חולי שיש בו סכנה שמאכילין אותו הקל קל עיי"ש ועי' בפרמ"ג או"ח בהנהגת הנשאל באו"ה סדר ב' אות ל"ב שכ' דלוקין מן התורה על בב"ח אף שלא כדרך אפילה והנאה ונ"מ במלקות לדידן לענין פסולי עדות עיי"ש:
והנה דעת הכו"פ שם דאף אם נפל בב"ח שנפגם לתבשיל אחר אוסר עיי"ש אמנם בפרמ"ג שם ובשפ"ד ס"ק י"ח ובחוו"ד להלן סי' ק"ג בביאורים סק"א חולקין עליו בזה וכ' דהא דקיי"ל דאם בישלן מתחלה בנ"ט ואח"כ עירב בתוכה דברים המרים אסור מה"ת כנ"ל זה דוקא לענין זה הבב"ח עצמו אבל אם נפלו אח"כ לתבשיל אחר אין אוסרין דכל נטל"פ רחמנא שרייא ועיי"ש עוד בפרמ"ג להלן סי' ק"ג בשפ"ד סק"ד מ"ש בזה עוד ונסתפק שם אם נתערב בב"ח שנפגם שנפסל ממאכל אדם אם צריך רוב בתערובות או דינו כיתושים וזבובים וא"צ רוב וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדבריו עוד להלן סי' צ"ד במ"ז סק"ד ועי' עוד בפרמ"ג בהנהג' הנשאל באו"ה סדר שני אות ט"ז ואות ל"ב שכ' דנטל"פ מהני גם בבב"ח דאף דקיי"ל דבבב"ח אסור אפי' שלכד"א מן התורה היינו אם מתחלה נעשה בב"ח כדרך הנאתן אבל אם קודם שנתערב הבשר עם החלב עירב בדבר מר לא חל עלי' שום איסור בב"ח גם לאחר שנתערב אמנם לענין בלוע שבכלי אפי' אם הי' בשר וחלב מעליא שהוא נ"ט לשבח ממש בקדירה א' ולאחר מעל"ע בישלו בה היתר מותר התבשיל כיון שנפגם הטעם בב"ח הבלוע בהקדירה לאחר מעל"ע עיי"ש וע' עוד בדבריו בשער התערובות פרק ו' (בד"ה והנה ובד"ה דין חדש) שכ' דחתיכה שנאסרה מבב"ח אפי' נפסדה לגמרי שאינו ראוי למאכל אדם כלל ונתערב בהיתר אם אין רוב רק מחצה על מחצה אסור דגם בנפגם לגמרי אוסר בב"ח ובעינן עכ"פ רוב מהיתר עיי"ש וע' בהגהות הגאון מו"ה ברוך פרענקיל על החוו"ד ריש סי' ק"ג שם מ"ש בזה ועי' בס' גן נעול שם אות ב' ובמהר"ם שיק על המצות מצוה קי"ד אות ב' ובשו"ת רמ"ץ חלק יורה דעה סימן מ"ת ובס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הב' סי' כ"ה מ"ש בזה באריכות וע' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג בפתיחה שהתיר לבשל אף לכתחלה בורית (שקורין זיי"ף) שנעשה מחלב (בציר"י) בחלב (בקמ"ץ) כיון שהבורית נפגם ע"כ לכ"ע דאף לדעת הרמב"ם דס"ל דלוקין על בישול חלב (בציר"י) עם חלב (בקמ"ץ) מ"מ בבורית שהחלב (בציר"י) כבר נפגם לגמרי לכ"ע לא הוי שם חלב עלי' ולא חל עליו עוד איסור בב"ח כלל עיי"ש:
ו לאיסור אכילה. עפת"ש סק"ב מ"ש מהפרמ"ג לענין חצי שיעור אי אסור מה"ת בבב"ח ועי' בשו"ת מהרא"פ סי' י"ח מה שהאריך בדברי הפרמ"ג בזה והעלה לדינא דחצי שיעור לא אסר בהנאה מן התורה בבב"ח וכן בשאר איסורי הנאה רק מדרבנן עיי"ש ועי' בפרמ"ג או"ח בפתיחה הכוללת חלק א' אות י"ז שמצדד גם לענין אכילה וכ' דאף להמ"ד דבאיסורין דעלמא חצי שיעור אסור מה"ת אבל בבב"ח י"ל דלכ"ע גם באכילה אינו אסור מה"ת אלא מדרבנן עיי"ש וע' בגנזי יוסף שם ס"ק ס"ג מ"ש ע"ד בזה והביא מדברי הפרישה והט"ז דמבואר מדבריהם להדיא דחצי שיעור בבב"ח אסור באכילה מה"ת עיי"ש וע' מזה בעפרא דארעא מערכת הב' אות י"א ובשו"ת משיב דבר חלק א' סי' ל"ג ובשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב נ"י) חלק א' מיו"ד סי' קי"א וקי"ב ובשו"ת שאילת שלום תניינא סוף סי' קפ"ז ובשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' י"ב ובשו"ת שם ארי' חיו"ד סי' ס"ה ועי' בשו"ת בכורי שלמה (מהגאון מהר"ש מאזארקאוו) חיו"ד סי' כ' וכ"א פלפול ארוך בענין זה ועי' בסי' שדי חמד חלק כללים מערכת הח' כלל ט' וכלל י"ז ובס' אמרי בינה (מהגאון מהר"מ אויערבאך ז"ל) בדיני בב"ח ותערובות סי' ב' וביד יהודה ריש סי' זה מ"ש בזה באריכות ועי' במנחת חינוך פרשת תשא מצוה קי"ג שכתב דחצי שיעור בבב"ח דינו שוה לחצי שיעור בשאר איסורין שבתורה והצירוף הוא ג"כ כשאר איסורין שבתורה שהשיעור הוא בכדי אכילת פרס ובין השינים אין מצטרף אבל בין החניכים מצטרף עיי"ש:
ז אכילה. עי' בקרית ספר (להמבי"ט) בפרק ט' מהלכות מאכלות אסורות אזהרה קל"ו שכ' דבב"ח שנתבשלו ביחד ונתנו טעם זב"ז הבשר אסורה מה"ת ולוקין עלי' דהא נתערב גוף החלב בהבשר ויהיב בה טעמא אבל החלב אע"פ שהיא ג"כ אסורה מה"ת מ"מ אין לוקין עלי' דהא לית בה אלא טעם בשר ולא ממשו עיי"ש ועפרמ"ג בשער התערובות חלק ב' פרק ב' (בד"ה ודע) שהביאו והשיג עליו והעלה דכזית חלב שנבלע בה טעם בשר לקי עלי' עיי"ש ועי' בשו"ת עמק הלכה (להה"ג מזיטל ז"ל) חאו"ח סי' קל"ג באמצע התשו' (בד"ה וראיתי) מ"ש בזה אגב אורחי' ומדחה דברי הפרמ"ג בזה והעלה דהעיקר כהמבי"ט בקרית ספר דלא לקי עליו עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק ע"ז וס"ק קל"ו):
ח ואחד לאיסור הנאה. עפת"ש מ"ש מהרמב"ם דאינו לוקה על הנאה בבב"ח והנה ברמב"ם אינו מבואר כן להדיא רק שהלחם משנה שם הלכה ב' והמשנה למלך פרק ה' מהלכות יסודי התורה הלכה ח' (בד"ה ודע דאחר) ובדברי הרב המגיה שם ובפרק י"א מהלכות טומאת אוכלין הלכה י' ובפרק ד' מהלכ' מלוה ולוה ובספרו פרשת דרכים בדרך מצותיך כתבו שכן דעת הרמב"ם ועיי"ש עוד שהביא גם מדברי הרא"ה בספר החינוך מצוה קי"ג דאין לוקין על הנאת בב"ח ע"ש ועי' בפר"ח או"ח סי' תמ"ג אות א' שהבין ג"כ דעת הרמב"ם דס"ל הכי אך כ' שדעת התוס' והרי"א אינו כן אלא דלוקין אף על הנאה עיי"ש ועי' בפרמ"ג בפתיחה לבב"ח מ"ש בזה עיי"ש ועי' להרב לשון לימודים ריש סי' זה מ"ש בדברי הפר"ח בזה והאריך בזה בפלפול עצום ועיי"ש במ"ש בזה לדינא וע' בס' גנזי יוסף על הפתיחה הכוללת חלק א' אות ל"ג מה שהאריך בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בס' מטה אפרים (להרב מהר"א ארדיטי ז"ל הספרדי) בריש חידושיו על הרמב"ם מ"ש בזה ועי' בכנפי יונה מ"ש ע"ד הפר"ח בזה ועי' בפרי תואר שם שהרחיב הדיבור בזה והעלה שדעת הרמב"ם באמת דגם הנהנה מבב"ח לוקה עיי"ש וכ"כ הכו"פ ס"ק י"ג (בד"ה אבל הרמב"ם) ועיי"ש במ"ש בזה על המל"מ הנ"ל ועי' בס' דינא דחיי (מהכנה"ג) על הסמ"ג לאוין קמ"א מ"ש בענין זה:
ועיין בשו"ת מהר"ם יפה סי' מ"ט שנסתפק השואל באיסור הנאה אם שיעורו בכזית כמו באכילה או שיעורו כפרוטה דחשיב ממון ועיי"ש במ"ש בזה והביא ראי' דשיעור הנאה הוא בכזית דוקא עיי"ש וכ"כ במנחת חינוך פ' כי תשא מצוה קי"ג דנראה מדברי האחרונים דצריך כזית דוקא עיין שם: ועיין עוד במנחת חינוך שם שעמד על המחקר אי גם לענין הנאה אמרינן דכזית בכדי אכילת פרס מצטרף די"ל דדוקא באכילה הוא דמצטרף בכא"פ אבל באיסור הנאה דלאו בר אכילה בעינן כזית בב"א דוקא עיי"ש:
ועיין בס' החינוך שם שכ' דהסך מבב"ח אפשר דלא לקי כיון שאינו עשוי לסוך הו"ל שלא בדרך הנאתן אבל יש לדין ולומר ג"כ שילקה ע"ז ועיי"ש במנחת חינוך מ"ש בזה ועי' בכנפי יונה שם שכ' דבהנאה דסיכה אפשר דגם הרמב"ם מודה שהוא לוקה כיון שהוא קרוב לשתיה עיי"ש:
ועיין בס' ערוגות הבושם בפתיחה אות ט"ו באמצע הדיבור שכ' דפשוט הוא דאפי' להמ"ד דס"ל דטעימה באיסורין אינו אלא מדרבנן מ"מ בבב"ח איסור הטעימה מדאורייתא דהרי נהנה וכמ"ש הט"ז באו"ח סי' תקס"ז דטעימה הוי הנאה עיי"ש לדרכו:
ט לאיסור הנאה עפת"ש מ"ש דבב"ח הנאסר בהנאה קוברין אותו וע' בפר"ח להלן סי' צ"ד סק"י שכ' דאותן ששורפין בב"ח טעו דקיי"ל כל הנקברין לא ישרפו ובב"ח הוא מהנקברין אמנם בסלת למנחה כלל פ"ה דין ג' כ' דהרוצה לשרפו יש לו על מי לסמוך ויכול לשרפו וא"צ לקברו דוקא עיי"ש ועי' בס' כנפי יונה להלן סי' צ"ד ובשו"ת פנים מאירות חלק ג' סי' ל"ד מ"ש בענין זה ועי' בערך השלחן הספרדי אות ז' מ"ש ע"ד הפנים מאירות בזה באריכות: ועיי"ש עוד בסלת למנחה שכ' ח"ל ופשוט הוא דכל שהמאכל אסור בהנאה צריך לקברו או לשרפו מיד כדינו ושלא לקיימו בתוך ביתו דלמא אתי לידי תקלה אבל א"צ בדיקה לבערו רק בחמץ דצריך בדיקה משום חומרא עכ"ל ועי' בערך השלחן אות ח' שהביא כן בשם הבית הלל להלן סי' רצ"ד דכל איסור הנאה אם הוא בעין ומונח אצלו צריך לבערו מיד ואסיר להשהותו וסיים דמדברי הרא"ש פסחים ר"פ אלו עוברים משמע דאיסור הנאה הבדילו מיני' לא חיישינן לתקלה ומותר להשהותו עיי"ש וצ"ע:
ומ"ש הפת"ש דבב"ח אפרו אסור הוא מהרמב"ם סוף פי"ד מהלכ' מאכלות אסורות וכ"כ בכנה"ג בהגהות ב"י אות ט' ובפרי תואר סק"ב לדינא דאפר בב"ח אסור בהנאה עיי"ש ועי' בכו"פ אות ד' שהתפלא דלמה אסור האפר הא אי הוי ברור שנסחט טעם החלב בודאי מותר וא"כ בנשרף לאפר בודאי נסחט בבירור טעם החלב ולמה אסור וכ' דבע"כ מ"ש דהאפר אסיר אינו כ"א מחומרא דרבנן לאפרושא מאיסורא אבל מה"ת הוא מותר עיי"ש ועי' בסלת למנחה כלל פ"ה דין ג' שכתב באמת בהחלט לדינא דבב"ח שנשרף אפרו מותר בהנאה כיון שנתפרד מהבשר לחלוחית החלב עיי"ש אמנם יעוין בפרמ"ג בפתיחה בד"ה הנאה (באמצע הדיבור) שהשיג על הסלת למנחה בזה וההיא מדברי הרמב"ם דלא מהני מה שנשרף לחלוחית החלב והביא גם בשם הפרי תואר סק"ב שכתב דאפר בב"ח אסור בהנאה אך כ' שיש להסתפק אם האפר אסור מה"ת או רק מדרבנן וכתב דנראה דמה"ת הוא עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תקס"ו שהביא דבריהם ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בס' חידושי מהרא"ל צינץ על הלכ' בב"ח דף ג' ע"ג מ"ש בענין זה וכ' דאין זה סברא לומר דכשנשרף נסחט החלב לגמרי ולא הוי האפר רק מן הבשר דהא כמו שנשרף הבשר ונעשה ממנו אפר כן נשרף גם החלב ונעשה אפר א"כ הרי יש כאן אפר מבשר וחלב עיי"ש ועי' בס' לשון לימודים (להרב מו"ה ברזלי יעב"ץ ז"ל) סי' ד' שהאריך בענין זה ועי' בשו"ת מצות כהונה (להרב בעל שלחנו של אברהם ז"ל) סי' י"א מה שהאריך בענין כל הנקברין דקיי"ל: דאפרן אסור אם הוא מה"ת והוכיח בכמה ראיות מש"ס ותוס' דבכל איסורין הנקברין אין אפרן אסור מה"ת רק מדרבנן עיי"ש באריכות:
ועיין עוד בכנה"ג שם אות ו' שכ' מהאו"ה דמאכל שנאסר משום בב"ח שאסור בהנאה אין די במה שיזרקנה לרחוב אפי' כשאין שם כלב אלא דנוהגין: לשפוך התבשיל לבה"כ והוא קבורתו או ישליכנו לנהר דזה הוי ג"כ כנשרף או כנקבר דאינו יכול לבוא לידי הנאה שיהנה ממנו שום ברי' עיי"ש וע' בפר"ח להלן סי' צ"ד סק"י שכ' דרבים משליכין בב"ח לאפר שע"ג הכירה וטעות הוא בידם דקיי"ל דכל הנקברים לא ישרפו ובב"ח הוא מהנקברין עיי"ש ועי' בסלת למנחה שם מ"ש להמליץ בעדם שהם ס"ל כהרא"ש דמותר לשרוף הנקברים עיי"ש ועפרמ"ג שם שכ' דמ"מ הנכון לקבור דוקא עיי"ש. ולענין אם מותר ליתן בב"ח הנאסר בהנאה לכלב של הפקר עפת"ש להלן סי' צ"ד סק"ה ובדברינו שם (ס"ק מ"ח):
ועיין בשו"ת שערי דעה חלק ב' סי' נ"ה שנשאל בא' שנטרף אצלו תבשיל של בשר בהמה מחמת תערובות בב"ח והחליף עם עכו"ם בעד תרנגול שלקח מחיר זה והורה רב אחד שהתרנגול אסור מצד חלופי איסור הנאה וכ' דאם כי בדין זה יש מריבה רבה בין הפוסקים הראשונים אם חלופי איסור הנאה אסורים כמ"ש במל"מ בהלכ' אישות והב"י בש"ע לא הכריע לדינא אמנם בנ"ד בודאי אסור שכל פלוגתת הפוסקים הוא היכא שהי' קנין גמור אבל בנ"ד שיש דיעות הראשונים שאין העכו"ם קונה במשיכה ובחליפין רק במעות וכמ"ש השער אפרים סי' ע"ט ולפ"ז לא נגמר עוד כל האיסור בשנות החליפין שהרי לא קנה גם הישראל את התרנגול מן הדין וכו' א"כ ממילא אם יבוא הישראל לאכול בשר התרנגול קא מתהני מאיסורי הנאה כיון שבא לידו ע"י דבר שאסור בהנאה דומיא דשאר מכירת איסור הנאה שאסרה התורה לכתחלה כיון שיש הנאה מהאיסור בפועל דהא עיקר הנאה חל בשעה שיבא להנות מהתרנגול וא"כ ממילא חיובא רמי עלי' להפקירו או להחזירו לבעליו כדי שלא יבא למפרע להנות מאיסור הנאה של תורה דלענין זה הו"ל כלכתחלה במקום חשש איסור תורה שהרי אם יאסור להנות מזה יהי' מעשיו בטלין ודברי תורה קיימין עי"ש:
ועיין עוד בפרמ"ג שם שכ' שיש לחקור כזית בב"ח שנאסר בהנאה ואח"כ נתערב בנ"ט אי שרי למכור לעכו"ם כיון דהעכו"ם בודאי אינו נותן דמיו טפי בשביל זה או דלמא כיון שהנ"ט זיתי היתר נהפכו לאיסור גם הנ"ט זיתים הללו אסירים בהנאה ולדינא העלה דמותר למכור לעכו"ם ושכן כ' האו"ה ועיי"ש במ"ז סק"ב מ"ש עוד בענין זה אמנם יעוין בס' שבילי דוד בפתיחה לבב"ח ובפנים הספר להלן סי' צ"ד אות ה' שהשיג על הפרמ"ג בזה והעלה דכולה מיתסרא בהנאה ואסור למכרה לעכו"ם עיי"ש ועי' בס' בית יהודה (מהגאון מהרי"ל ז"ל) בחידושיו לסי' זה שכ' דכזית חלב שנפל על חתיכה שיש בה נ"ט זיתי בשר ונאסרה ואח"כ נפלה החתיכה לשאר בשר ויש ס' נגד החלב אך עדיין מרגישין הטעם בשאר הבשר יש להתיר למכור שאר הבשר לעכו"ם דאף שכ' במ"ז שם דכל שהחלב עדיין נ"ט חלב בבשר אוסרת עד אלף פעמים בהנאה מ"מ עכ"פ מותר למכור שאר הבשר לעכו"ם דאף שהחלב נותן טעם בשאר הבשר מ"מ הא העכו"ם אינו נותן יותר בשביל טעם החלב שיש בו ואין לומר כיון שהבשר קיבל טעם מהחלב נעשה גוף הבשר נבילה ואסר בהנאה דז"א דהכא כיון שהחלב כבר נאסרה פעם א' נמצא שאר הבשר שקבלו אח"כ טעם מחלב זו הוי כקבלו טעם משאר איסורין ואע"ג דקיי"ל דהבא מבב"ח כבב"ח דיינינן לי' מ"מ אינו אלא מדרבנן ומותר בהנאה ואף דהחלב אסור בהנאה והרי הוא נותן טעם בהבשר וקיי"ל דטעם כעיקר דאורייתא דהא הוא מין באינו מינו מ"מ הא אין העכו"ם נותן יותר בשביל טעם החלב שבהם והם אינם נעשים גוף האיסור כ"א מדרבנן וכיון שאין העכו"ם נותן יותר בשביל שעם החלב שבהם מותר למכרו לו עיי"ש וע' בס' דברי יוסף סי' תקע"א מ"ש בענין זה באריכות וע' בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל באו"ה סדר שני אות י"ז שהביא דברי הפרמ"ג הנ"ל וסיים דכ"ש הוא דכשתחב כף של חלב ב"י לתבשיל שנתבשל בקדרה של בשר בן יומו דמותר למכור התבשיל לעכו"ם עיי"ש וה"פ ועי' בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קס"ב שנראה ג"כ שהסכים לדברי הפרמ"ג הנ"ל דמותר למכור חוץ מדמי איסור שבו ועיי"ש שנשאל שם בעובדא שהיו שתי קדירות שפותות על הכירה הנקרא ענגליש"ע קע"ך בקדרה א' הי' בה חלב רותח ובקדרה השני' הי' בה בארש"ט עם בשר בהמה ונשפך חלב מהקדירה של חלב סמוך לקדירה השני' ולא נגע הקלוח בהקדירה רק מחמת שהכירה הי' רותחת מאוד עלה הזיעה מהחלב הנשפך ועלה הבל גדול על הקדירה שעם הבשר והורה מורה אחד שהבשר אסור בהנאה והבארש"ט מותר בהנאה ואסור באכילה יען שלא הי' בבארש"ט ס' כנגד החלב וכתב דהמורה לא טוב הורה כי אם הבארש"ט אסור באכילה ברור הוא שאסור ג"כ בהנאה ועכ"פ צריך למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו ומ"ש הפרמ"ג במ"ז להלן להקל בכה"ג משום דאין העכו"ם נותן יותר בשביל טעם הבלוע בו לא שייך בנ"ד דפשיטא דבארש"ט שנתבשל עם בשר שוה יותר מבארש"ט שנתבשל בלא בשר מחמת טעם בשר שבבארש"ט וא"כ כיון שהבשר בבארש"ט אסור בהנאה משום בב"ח ממילא הטעם בשר שבבארש"ט איסור הנאה הוא והגע עצמך אם הי' הבארש"ט מים והי' בו בשר ונאסר משום בב"ח דבודאי צריך לשפוך הכל ואסור בהנאה הכל אף המרק וכן מורים כל בעלי הוראה ע"כ עכ"פ גם הבארש"ט צריך למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו עיי"ש:
י הנאה. עפת"ש מ"ש מהשער אפרים והפרמ"ג ושאר אחרונים אם מותר להדליק נר חנכה משומן וחמאה בב"ח הנאסר בהנאה וע' בס' אגורה באהלך חלק או"ח דף כ"ה ע"ג שהעלה להתיר דעד כאן לא אמרינן כתותי מכתת שיעורא אלא בדבר שהחפץ עצמו בעי שיעור כגון לולב וכיוצא ואז כיון דכתותי מכתת חסר השיעור משא"כ בנר חנוכה דלא בעינן שיעור בשמן כלל אלא הפועל היוצא ממנו דהיינו שיעור הדלקה עד שתכלה רגל מן השוק וכיון שהוא דולק והולך כשיעור הנצרך בודאי שפיר דמי עיי"ש וע' בשו"ת תשובה מאהבה חלק ב' בגליון הש"ע או"ח הי' תרע"ג שמצדד ג"כ להקל בזה מטעם אחר משום דלעולם לא יבא לידי בישול בב"ח כי בכל רגע ורגע טרם שיבא לידי בישול מקלי קלי עיי"ש אמנם בחלק ג' בגליון הש"ע יו"ד ריש סי' זה חזר מדבריו שם וכ' לאסור דלו יהי' דאינו אלא עירוי אסור בבב"ח דקיי"ל דאפי' עירוי מכלי ראשון מבשל לי' אף דודאי אינו כמאכל ב"ד וא"כ ה"נ בנ"ד אי אפשר דלא הוי בישול כל שהוא ומ"ש שצ"ל עכ"פ כמאכל ב"ד הוא רק לענין מלקות אמנם בעובדא זו לדינא הדין דין אמת שאין להחמיר כיון שלא הי' שם ממש כ"א בקדירה של בשר ב"י ואין האיסור אלא ע"י הבליעה ובבליע' בעלמא לית בי' משום איסור בישול מה"ת ומותר בהנא' עיי"ש (וע"ל ס"ק ד') ועי' בהגהות יד אברהם סוף סי' זה שמבואר מדבריו להתיר בזה אפי' בהי' בו בשר בעין דאין זה הנאה דלא כהס' דרישת הזאב שכ' לאסור בזה משום דמשתרשי לי' עיי"ש אולם יעוין בפרמ"ג או"ח בפתיחה הכוללת חלק א' אות כ"ט שבא לחלק בזה בין אם יש לו שומן אחר או לאו דאם אין לו שומן אחר רק שומן מבושל עם חמאה יש להקל דמצות לאו להנות ניתנו אבל אם יש לו שומן כשר אסור להדליק בו דמשתרשי לי' דאם לא הי' לו זה השומן האוסר הי' צריך להדליק שמן הכשר אך לא כ' כל זה בהחלט רק בדרך צ"ע עיי"ש ועי' בגנזי יוסף שם ס"ק קכ"ד מ"ש בזה באריכות ועי' עוד בדבריו בפרמ"ג או"ח סי' רס"ד במ"ז סוף סק"א ובהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות א' איברא כי בס' לשון לימודים חיו"ד סוף סי' ד' כ' בפשיטות לאסור מטעם דמשתרשי לי' ועיי"ש במה שפלפל עוד בדברי השער אפרים בזה באורך ועי' בס' דרכי הוראה חלק ב' פרק נ"ט מ"ש ע"ד הרב לשון לימודים בזה ובמ"ש בזה לדינא ועי' בס' מחזיק ברכה אות טו"ב שהביא ג"כ דברי הרב לשון לימודים הנזכר וכ' דלפי דבריו מבואר דאם הי' עני ביותר ואין לו במה לקנות שמן בדמים להדליק נר חנוכה מותר להדליק בחמאה זו כיון דלא משתרשי לי' דהא בלא"ה לא יקנה שמן אחר אבל לדינא כתב כמה צדדים וטעמים לאסור בכ"מ להדליק בו נר חנוכה עיי"ש:
יא שאינו אסור מה"ת אלא דרך בישול. עי' בס' ישרי לב (להרב מהרחד"ח ז"ל) חיו"ד אות ב' שהעתיק ממה שמצא כתב מכת"י הרב מלי"ץ ז"ל אות קטן ג' שעמד על המחקר לענין בב"ח שבשלו עכו"ם בשלו אם מותר לישראל בהנאה והביא מדברי הכ"מ הטעם דבב"ח אסרה התורה בבישול הוא כדי שלא יבא לאכול ממנו וא"כ מינה נשמע דבב"ח שבישלה עכו"ם בשלו דלא שייך גזירה זו מותר לישראל להנות ממנה ולא דמי לחמץ בפסח דקיי"ל דאף של עכו"ם אסור בהנאה שאני חמץ דהוי איסור כרת ומזה הוא מתמה על גדולי האחרונים שאסרו נרות של עכו"ם שערבו חמאה בהחלב (עי' בדברינו להלן ס"ק י"ח) דהא אפי' את"ל דטיגון הוי כמו בישול ואפ"ה אין לאסור לישראל להנות ממנו כיון שנעשה ענין הבישול אצל העכו"ם עיי"ש ועי' בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הב' סי' כ' שהביאו ועיי"ש במה שהאריך בזה והביא מכמה מקומות והעלה דגם בשל עכו"ם אסור לכל הפחות מדרבנן ועיי"ש עוד בחלק פאת השדה בכללים מערכת הבי"ת סי' י"ט באריכות: (יב) אסור מה"ת אלא דרך בישול. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט אבל לא ע"י כבוש ומליחה וכו' עי' בס' לשון לימודים דף ד' ע"ג ובס' ערך השלחן הספרדי אות ד' וביד דוד בהגהות הטור סוף אות י' ועי' בדברינו להלן (ס"ק קי"ט) ובסוף סי' צ"א (ס"ק צ"ד) מ"ש עוד בזה. ועי' במ"ז ס"ק א' בשאלה הג' בקדירה שהי' כבוש בתוכה חלב מעל"ע ובישלו בה אח"כ בשר עוף דלכאורה י"ל כיון דבשר עוף בחלב הוא רק מדרבנן יש לסמוך על המ"ד דס"ל דכבוש אינו אוסר הכלי רק כדי קליפה אבל לדינא חלילה להקל דבאמת כבוש אוסר בכל הכלי ואסור באכילה עיי"ש ועי' בשו"ת מהרלב"ח סי' פ"ז (ועבאה"ט להלן ריש סי' ק"ה ובדברינו שם ס"ק י"א):
יג מן התורה. עבאה"ט מ"ש דצליי' בכלל בישול ועי' בפלתי אות ב' מ"ש בזה ומ"ש ע"ד הפר"ח בזה ולדינא כ' כיון שהוא פלוגתת הפוסקים יש להחמיר לדינא עיי"ש ועי' בחידושי מהרא"ל צינץ ז"ל על הלכ' בב"ח דף ב' ע"ג מ"ש ע"ד הפר"ח והכו"פ בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' בלחם חמודות פרק כל הבשר אות רל"ז שכ' בפשיטות דצלי הוי בכלל בישול עיי"ש וכ"כ בשו"ת מטה יוסף חלק ב' ביו"ד ריש סי' פ"ז עיי"ש ועי' בסולת למנחה כלל פ"ה דין ג' שהביא כן גם מהס' תורת האשם (מהגאון בעל תוס' יו"ט) אך כ' שם שיש לחלק בין צלי קדר לשאר צלי דצלי קדר דהיינו שנתבשל בקדירה בלא מים ובלי שום משקה אלא במה שנפלט משמנו הוי בכלל טיגון (ע"ל ס"ק י"ח) ולא הוי בכלל בישול אבל צלי גמור דאינו מין טיגון באופן שהשומן זב ונפלט ודאי דלא הוי בכלל בישול עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ג מ"ש בזה באורך והעלה להלכה דבצלי לא מחייב משום בישול בב"ח עיי"ש וכ"כ בחוו"ד סק"א עיי"ש וכ"כ בתורת יקותיאל סק"ו דצלי אינו אסור מן התורה דלא הוי דרך בישול כ"א מדרבנן עיי"ש ולא כתבו כלל לחלק בין צלי קדר ובין צלי אש ומשמע דבכל עיני צלי לא מחייב ועי' במ"ז ס"ק א' שכ' וז"ל והנה צלי אסור מה"ת וכו' וכן הלכה עכ"ל ועי' בס' ערוגות הבושם אות א' שהרבה להשיב ע"ד הסלת למנחה והפרי מגדים הנ"ל שהחליטו להחמיר בזה והעלה דדוקא בטיגון בחמאה בכלי הוא שאסור מן התורה דזה הוי שפיר דרך בישול אבל בצלי שאצל האש י"ל דאינו אסור מה"ת ובמקום שיש עוד צדדים או במקום הפ"מ יש לצדד להתיר צלי בהנאה עיי"ש אמנם יעוין במחזיק ברכה אות י"ד מה שהאריך בזה והעלה שכן עיקר לדינא כהסלת למנחה דצלי הוי בכלל בישול ואסור בב"ח מן התורה ועיי"ש עוד באות טו"ב (בד"ה ומה שרצה) ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"א מ"ש בזה ולדינא העלה ג"כ דהעיקר הוא כמ"ש הפר"ח דצלי הוי כמו בישול ועובר גם בצלי משום בישול בב"ח עיי"ש ועי' בשו"ת חתם סופר חיו"ד סי' רצ"ג שכ' לחותנו הגרעק"א ז"ל לחלק בענין זה בין שומן לכחוש דבשומן הוי צלי כבישול אבל בכחוש לא הוי כבישול עיי"ש ועי' בדברי יוסף סי' תקס"ג אות י"א מ"ש בדברי הח"ס בזה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' בשו"ת אורי וישעי מהד"ק סי' ס' ובשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב ני') חלק א' מיו"ד סי' קי"ט אות י"א ובשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ו' ובשו"ת אוהל יוסף להרב מהר"י מלכו ז"ל) חיו"ד סי':
כ"ד:
ועיין בחוו"ד בביאורים להלן סי' צ"ב סק"ט שכ' שם אגב אורחי' דהא ודאי דאם יבשל כזית בשר ביורה של חלב אף שמקצת החתיכה הוא בחוץ בודאי דחייב גם על החלק שחוץ להחלב ואף שחלק זה לא הוי דרך בישול מ"מ כיון שהחלק שבתוך החלב הוא דבוק בה נחשב כל החתיכה דרך בישול עיי"ש לדרכו :
יד התורה. עבאה"ט ופת"ש ועי' בחידושי הגרעק"א להלן סוף סי' צ"א שכ' דלפי מה שמבואר באו"ח סי' שי"ח דכ"ר נא הוי רק כשעומד אצל האש אבל לאחר שהעבירו מעל האור לא מבשלה י"ל דאם נפל בשר שור לתוך כ"ר חלב שהעבירו מן האור כיון דלא מבשלה א"כ אף דבלע ופלט מ"מ אינו אסור מה"ת משום בישול בב"ח והוי רק כמו כבוש ומותר בהנאה עכ"ד ולפענ"ד נראה דמדברי הש"ס חולין דף ק"ד ע"ב דאמרינן גזירה שמא יעלה באלפס רותח ופריך סוף סוף כלי שני הוא וכ"ש אינו מבשל ומתרץ אלא גזרה שמא יעלה באלפס ראשון עיי"ש ואם נימא דבבשר שור לא הוי בישול רק בעומד אצל האש קשה מדוע פריך הגמ' כן רק אבשר עוף הו"ל להקשות אבשר בהמה גופי' ש"מ דאפי' שלא כדרך בישול אסור דאי תימא דלא אסור אלא בדרך בישול מדוע אסור לעלות גם בשר שור הרי בבשר שור א"א לבוא בדרך העלאה לידי איסור דאורייתא דכל שהוא על השלחן ואינו אצל האש ממש אינו מבשל ובע"כ לומר דכיון שיש מין בשר שעוברים עליו גם בעומד על השלחן גזרו גם על בשר שור משום לא פלוג ממילא שלא יקשה גם על בשר עוף דגם בשר עוף הוא משום לא פלוג אלא לומר דעל בשר שור לא ס"ד להקשות כי גם בבשר שור אם העלהו על השלחן בכלי ראשון עובר עליו וע"כ פריך דייקא רק בשר עוף ולזה מתרץ גזירה שמא יעלה באלפס ראשון ומבואר דגם בבשר שור אף שכבר הוסר מהאש והאלפס של חלב עומדת על השלחן מ"מ כל שהוא רותח עדיין מחום כ"ר תן בתוכה בשר הו"ל דרך בישול ונאסר מה"ת ככל בב"ח ואין להביא ראי' מדין שבת לבב"ח וכמ"ש במ"ז ריש סי' זה עיי"ש לדרכו. שוב נתעוררתי מחכם אחד שדבר זה תלוי אי אמרינן דיש בבב"ח בישול אחר בישול דהא לפימש"ל (סק"ד) דבבב"ח יש בישול אחר בישול אין ראי' מש"ס שם דשפיר גזרינן שמא עלה בשר שור שכבר נתבשל באילפס רותח דכלי ראשון:
ומ"ש הפת"ש מהפרמ"ג דאף שאינו אסור מה"ת יזהר ליתנם לעכו"ם קודם שיבשלנו דאם יבשלו ישראל יאסר בהנאה וגם יהי' חייב משים בישול עי' מזה בחידושי הגרעק"א ועי' עוד במ"ז להלן סי' ק"ה סק"ב (בד"ה אמנם ובד"ה עוד למדתי) ועי' ביד יהודה להלן סי' צ"א בפיה"א ס"ק כ"ב מ"ש בזה וע' בדברינו להלן סוף פי' צ"א (ס"ק צ"א וס"ק צ"ג):
טו אלא דרך בישול. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט וצונן לתוך חם וכו' עי' ביד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק סק"ב שהעלה דאף צונן לתוך חם אסור מדאורייתא עיי"ש ועי' בשו"ת כור הבחינה סי' א' שהביא ג"כ ראי' דבשר צונן שנפל לחלב רותח דקיי"ל דתתאה גבר ומבשל אסור בב"ח מדאורייתא אך כתב דנהי דתתאה גבר מ"מ כשנותן צונן ברובה מבטל החמימות ואינו מבשל כדקיי"ל לענין שבת עי"ש ועי' בדברינו להלן סי' צ"א (ס"ק ט"ו) שכתבתי כן גם מהפרמ"ג או"ח עיי"ש:
ועיין בפרמ"ג ביו"ד שם שכ' דחם לתוך צונן אף דנאסר כדי קליפה מ"מ הקליפה בודאי לא אסור מה"ת רק מדרבנן דאמרינן אדמיקר לי' בלע אבל לא אדמיקר לי' מבשל:
עיי"ש:
ומ"ש הפת"ש מהפרמ"ג דחם בחם בלא רוטב ג"כ לא אסור כ"א מדרבנן ועי' בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות כ' שכ' ג"כ הכי דחתיכת בשר שנגעה בגבינה חם בחם בלא רוטב לא נאסרו מה"ת רק מדרבנן דלאו דרך בישול הוא ומותר בהנאה עיי"ש ובמ"ז סק"א ושפ"ד סק"ג וע' ביד יהודה שם שכ' דהמעיין במהרש"ל יראה שגם הוא לא כ' כן בהחלט רק בד אפשר וגם המהרש"ל לשיטתו וכו' אבל לדידן גם חם בחם בלא רוטב אסור מדאורייתא עיי"ש ועי' בהגהות יד אברהם להלן סי' צ"ד שהתפלא על הפרמ"ג כאן שסותר לדברי עצמו במ"ש שם במ"ז ס"ק י"ד דדבר גוש עם דוחקא מבשל ממש ואסור בהנאה וזה פשוט דדוחקא לא עדיף מכלי ראשון אצל אש עיי"ש לדרכו ועי' במשמרת שלום בפתיחה לבב"ח שעמד בזה וכ' דבע"כ מ"ש הפרמ"ג כאן דבנגעו זה בזה חם בחם בלא רוטב אינו אסור אלא מדרבנן ומותר בהנאה מיירו דוקא בנגעו זה בזה שלא בכלי ראשון אצל האש רק בכלי שני וקמ"ל דאף דקיי"ל בעלמא דדבר גוש אף בכלי שני הוי ככלי ראשון מ"מ עכ"פ לא הוי דרך בישול ומותר בהנאה ורק לענין מפליט ומבליע הוא דהוי ככלי ראשון אבל אם מונחים בכ"ר אצל האש ונגעו זה בזה בודאי דהוי דרך בישול אף דהם בלא רוטב עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק י"ג ולעיל סי' ע"ג ס"ק כ"ה):
טז אלא דרך בישול. עבכנה"ג בהגהות הטור אית י"ב שכ' די"ל דכל שנתבשל מעיקרא כל או"א בפ"ע ונתערבו אח"כ חם בחם אע"פ שלא נתבשלו שניהם ביחד אסור מן התורה אם לא כשהוא צונן בצונן ועיי"ש עוד שכתב בשם הדמש"א דכל מ"ש דרק דרך בישול אסרה תורה היינו אם אוכל רק הבשר לבדו שנבלע בו טעם חלב או חלב לבדה שנבלע בה טעם בשר בזה בעינן מה"ת שנבלע דרך בישול דוקא דלאכול גוף בשר בחלב כל שכל א' הי' מבושל בפ"ע ונתערבו אח"כ אפי' צונן בצונן הו"ל איסור דאורייתא עיי"ש ועי' בס' לשון לימודים (להרב ברזלי יעב"ץ ז"ל) אות ד' (סוף דף ה') ובשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' נ' שהתפלא על דברי הדמש"א והכנה"ג בזה שדבריהם הם היפך הסוגיא דר"פ כל הבשר שמבואר דאפי' כי אכיל להו כי הדדי צונן בצוק ליכא איסור תורה דדרך בישול אסרה תורה ומשמע שם אפי' אם כבר נתבשלו כל או"א בפ"ע עיי"ש באריכות:
יז דרך בישול. עבאה"ט מ"ש מהפר"ח דעירוי אף שמבשל כדי קליפה לא אסיר רק מדרבנן ועי' מזה בשו"ת גנת וורדים חיו"ד כלל ג' סי' ה' ובשו"ת דרכי טעם סי' ה' ובס' ערך השלחן הספרדי אית ה' ובספרו ספר הזכרון מערכת אות עי"ן סי' ו' באריכות ועי' בפרמ"ג שם שכ' דעירוי מכלי ראשון שלא נפסק הקילוח הוי הכדי קליפה איסור תורה עיי"ש ועי' ביד יהודה שם מ"ש בזה והעלה דהוי ודאי איסור תורה עיי"ש ועי' בשו"ת התשב"ץ חלק ג' סי' רצ"ה שכ' להדיא דהמערה חמאה נתכת חמה על בשר הרי זה עובר בלאו דבישול בב"ח ואם מכרו עובר בלאו הנאה עיי"ש. ודע דכל זה במערה חלב על בשר או שומן על גבינה דהיינו צלול על גוש אבל במערה צלול:
לתוך:
צלול דהיינו חלב או חמאה חמה לתוך רוטב או שומן צלול עפרמ"ג או"ח סי' שי"ח בא"א ס"ק ל"ה שכ' דאם עירה רוטב:
צלול:
חם:
לתוך חלב אע"פ שמתערבים יפה ונאסרו באכילה שרי בהנאה דלאו דרך בישול הא עיי"ש וכ"כ בחוו"ד להלן סי' צ"א בביאורים סוף:
סק"ה דאפי' כשהתחתון רותח אם נתן לתוכה צוננים כ"כ עד שאין היס"ב אין בו משום בישול בב"ח עיי"ש ועי' מזה בדברינו להלן פי' צ"א (ס"ק ט"ו) באורך :
יח בישול. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש מהפרמ"ג דבהפ"מ ש להקל דטיגון לא הוי בכלל בישול עי' בפרמ"ג או"ח בהנהגת הנשאל באו"ה סדר ב' אות י"ט שמצדד להקל לגמרי דטיגון לא הוי בכלל בישול ואין לאסור בהנאה וגם הולכין בספיקו להקל אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש וכ"כ ביד אפרים להלן סעי' ו' ובקיצורי דינים שבסוף סי' זה אות ד' בשם המהר"ם שיף דטיגו' הוי רק מדרבנן עיי"ש וכ"כ בשו"ת אגודת אזוב מדברי האו"ח ריש סי' ט"ז אמנם הנה המהר"ם שיף בעצמו סיים דלא מלאו לבו להתיר בזה עיי"ש. וגם בגוף דבריו של המהר"ם שיף שיצא לדין בזה להקל ע' בתשובה מאהבה חלק ג' שכ' שדברי המהר"ם שיף דברי תימא הם ואין ספק שיש ט"ס וכו' עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל ח' סעי' א' שפסק להדיא כהפר"ח דטיגון הוי מה"ת כבישול עיי"ש וכ"כ בס' זכור לאברהם (להרב מהר"א אלקלעי ז"ל) חלק ב' אות ב' ערך בב"ח לדינא עיי"ש ועי' במחזיק ברכה שכתב שכן עיקר לדינא כהפר"ח והמטה יוסף דטיגון הוי כבישול ואסור בהנאה עיי"ש והביאו היד אפרים עיי"ש וכן העלה בס' ערוגות הבושה אות א' לדינא עיי"ש ועי' בס' מהר"ם שיק על המצות מצוה ס"ב אות ג' שכ' דנראה דעת הח"ס חיו"ד סי' צ"ב וסי' צ"ד דס"ל כדעת הסוברים דטיגון אסור בבב"ח כמו בישול ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה וכתב די"ל דאפי אם נימא דצלי וטיגון לא חשיב בישול מה"ת מ"מ מקצת בישול מקרי עכ"פ והרי מבואר מדברי הרמב"ם דיש חצי שיעור בכמות ויש חצי שיעור באיכות וה"נ טיגון או צלי הוא חצי שיעור באיכות וא"כ י"ל שהוא אסור מה"ת אבל אין לוקין עליו וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א שם שהרבה ג"כ להשיב ע"ד המנח"י והפרמ"ג המקילין בזה והעלה בראיות דטיגון אסור מה"ת כמו בישול עיי"ש וכ"כ בהגהות חכמת שלמה עיי"ש איברא כי מלשון שו"ת התשב"ץ חלק ג' סי' רצ"ה שהבאתי לעיל (ס"ק י"ז) משמע דהמערה חמאה נתכת על בשר הרי הוא עובר בלאו דבישול ואם מכרו ה"ז עובר בלאו דאיסור דהנאה עיי"ש משמע להדיא דפשיטא לי' דטיגון הוא בכלל בישול ודוחק לומר דמיירי שהבשר הי' בקדירה עם רוטב דהול"ל לקדירה של בשר וממ"ש בלשונו על בשר משמע שלא הי' שם רק בשר לבד בלא רוטב ועי' מזה בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הט' כלל כ"ו ועי' בס' אפריון שלמה בקונט' מזבח אבנים סי' א' בעובדא שטיגנו בצלים בחמאה וכיסו אותם בכיסוי של בשר בן יומו ומלאו מהם לחמים ואפו אותם והעלה שכל הלחמים אסורים בהנאה דטיגון חשיב בישול מה"ת לענין בב"ח וכיון שאסור מה"ת אסור ג"כ בהנאה ואין תקנה למכרו חוץ מדמי איסור שבהם דהעיקר כדעת הסוברים דלא מהני האי תקנה אלא באיסורין שאוסרין בכל שהוא מפני חשיבתם שכבר נתבטלו מה"ת אבל באיסור שנותן טעם דטכ"ע מה"ת בין לאכילה ובין להנאה לא מהני האי תקנה למכור חוץ מדמי איסור שבו עיי"ש ועי' בס' שדי חמד חלק אסיפות דינים מערכת בב"ח סי' י"ד שהביא וסיים שיש לעיין מה יהי' אם ישליכו הבצלים ונשאר בהלחמים:
רק טעם הבב"ח אם מותר למכרם כיון שלא נתרבה האיסור עיי"ש ובמקום שציין שם לעיין (וע"ל ס"ק ט' ולהלן סי' צ' ס"ק כ'):
ועיין בסלת למנחה כלל פ"ה שנשאל בנרות של חלב (בציר"י) שערבו בהן חמאה וצידד להתיר להדליקן ועי' בס' ארעא דישראל מערכת הב' סי' י"ד שנסתפק בנרות של חלב שמוכרים העכו"ם ויצא קול שמערבים חמאה בהחלב אי מותרין בהנאה ועיי"ש במ"ש בזה ומצדד להחמיר עיי"ש באריכות וכיוצא בזה כ' ג"כ בכנפי יונה שפעם א' הי' חלב (בציר"י) ביוקר ע"כ עשו העכו"ם המוכרים נרות תחבולה וערבו חמאה בהחלב ועשו מהם נרות ועמד שם על המחקר אם מותר לקנותם ולהנות לאורם וכ' שם דלכאורה תלוי דין זה אי טיגון אסור בבב"ח וכיון דמשמעות הש"ס בבלי וירושלמי דטיגון בכלל בישול ממילא דגם בבב"ח אסור הטיגון מדאורייתא וא"כ לפ"ז לכאורה אותן הנרות אסורים בהנאה מה"ת אך באותן הנרות בלא"ה אין להקל דכיון שהוא בישול חמאה וחלב (בציר"י) מהותך והוא בישול גמור שהרי הם מתבשלים זה עם זה אפי' אם יהיבנא דטיגון מותר מה"ת מ"מ הנרות הללו אסורים מה"ת בהנאה כיון שנתבשלו יחד עיי"ש באריכות וכ"כ בשו"ת שמן המור חיו"ד סי' ב' עיי"ש באריכות ועי' בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל בחלק מגדל עוז בדיני בב"ח אות כ"ה שכ' שדבר זה אם מותר להדליק אותן הנרות תלוי אי אמרינן בבב"ח אין בישול אחר בישול דאי אמרינן בבב"ח אין בישול אחר בישול אין איסור דאי משום הנאה הלא אין נהנה רק לאחר שנשרף הבב"ח וכ' דמסתבר להתיר עיי"ש וכן ראיתי בשו"ת אוהל יוסף (להרב מהר"י מולכו ז"ל) חיו"ד סי' כ"ד שנשאל ג"כ בעובדא כזו וכתב שרב גדול א' אסר הנרות אבל לדעתו אין לאסרם אפי' אם ידע בודאי שמערבין בהם חמאה הם מותרין בהנאה עיי"ש אמנם יעוין במחזיק ברכה אות ט"ו שהביאו והאריך בזה ומדחה כל דבריו וסיים וז"ל תורת העולה דהנרות שעירבו העכו"ם חמאה בחלב וקנו ישראל אסור להדליקם וטעונים קבורה עכ"ל ועי' בס' משה ידבר הלכות מאכלות אסורות מסי' א' עד סי' ה' מה שהאריך בדין זה ובסוף הדברים הביא תשו' ארוכה מאביו ז"ל שסיים קם דינא להחמיר בזה עיי"ש ופשוט הוא דכל זה הוא במקום שעושין הנרות מהחלב טרם שנסרח אבל בנרות שלנו שידוע שעושין אותן מחלב שכבר נסרח כמש"ל סוף סי' צ"ב (ס"ק קפ"ט) מהפלתי בודאי לכ"ע דאינו עובר על בישולו ואם קנו הישראל הנרות בודאי דא"צ קבורה ומותר בהנאה דאף שהבאתי דעת האחרונים להלן סי' צ"ב שם דלא ס"ל כהכו"פ להתיר התבשיל שנפל שם הנר אבל עכ"פ להחמיר כ"כ לאסור בהנאה ולהצריך קב רה בודאי יש לסמוך על הכו"פ בזה בצירוף דברי האחרונים המתירין להדליק הנרות הללו כנ"ל ועי' בשו"ת נחפה בכסף בסוף חלק ב' סי' א' שנשאל אודות הנרות הללו ושם במקומו לא הי' הדבר בבירור שמערבין העכו"ם חמאה בהחלב רק שיש חשש וכ' להתיר משום ספק שמא לא עירבו כלל ואת"ל שעירבו שמא לא עירבו כ"כ חמאה עד שאין ס' וגם יש ספק שמא הלכה כהמ"ד דהמבשל חלב (בציר"י) בחלב (בקמ"ץ) אינו עובר מה"ת רק מדרבנן וכיון שיש ג' ספיקות יש להתיר לקנותן אפי' לכתחלה עיי"ש (ולפמש"ל יש עוד ספק שמא החלב כבר נפגם לגמרי כמו שהוא שכיח וכאמור):
ועיין בשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב ני') חלק א' מיו"ד סי' קי"ט בעובדא:
שא' התיך ביורה עשרה פינ"ט חלב (חרבא) עם י"ג פינ"ט שמן לעשות משיחה למנעלים ואח"כ לקח פינ"ט א' חמאה והשליך לתוך היורה כי לא ידע שיש איסור בדבר ונשאל אם מותר למכור המשיחה הזו אם אינו אסור בהנאה ופלפל שם בדין טיגון בבב"ח אי הוי בכלל בישול וסיים דבנ"ד בלא"ה אין נ"מ בזה דאפי' את"ל דטיגון לא הוי בכלל בישול זה דוקא בתרבא עם חמאה אבל בנ"ד שהי' שם רוב שמן הרי הו"ל בישול דמה לי בישלו במים ומה לי בשלו בשאר משקים עיי"ש:
יט אסור בכל ענין. עי' בפרי תואר סק"ד שכ' דה"ה כל מין שריי' בשר בחלב אסור מדרבנן ואף כשאינו אוכל אותו אח"כ אפ"ה אית בי' איסור דרבנן משום לתא דבישול בב"ח דכל דאית בי' צד בישול דיהיב טעמא זב"ז אסור מדרבנן משום לתא דבישול בב"ח עיי"ש ועי' בדברינו להלן סוף סי' צ"א (ס"ק צ"ו) מ"ש בדבריו בזה:
כ כל בב"ח שאינו אסור מה"ת מותר בהנאה. אבל מ"מ נכון לזהר בזה שלא לעשות לכתחלה בשר בחלב דרבנן על מנת להנות ממנו. יד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"א (ועי' בדברינו להלן ס"ק פ"ח ובסוף סי' צ"א שם מ"ש בזה): (כא) בב"ח שאינו אסור מה"ת מותר בהנאה. עי' בשו"ת מטה יוסף חלק ב' ביו"ד סי' ז' אות ב' שכ' שכן כל תערובות בב"ח שאין בו בנתינת טעם אע"ג דמדרבנן צריך ס' מותר בהנאה עיי"ש:
כב שאינו אסור מה"ת. עי' בפרי תואר סק"ה שכ' דנראה דעת הרמ"א דאפי' הוא בענין שעיקרו הוא מדאורייתא מותר בהנאה עיי"ש וע' בס' ערוגות הבושם שנסתפק בבב"ח דאורייתא שנאסר ע"י בישול רק דמצד אחר נעשה בב"ח דרבנן כגון שנתערב חד בתרי דבטל מדאורייתא רק מדרבנן לא בטל כגון חהר"ל וכיוצא שנעשה דרבנן ע"י גלגול אי אסור בהנאה או לאו ועיי"ש במ"ש בזה ובמה שמצדד בזה לדינא:
כב אסור מה"ת. עי' בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות י"ח שכ' דאם נולד ספק בב"ח כגון בנשפך וכיוצא באופן דקיי"ל להחמיר מספיקא הנה לכאורה לדעת הרמב"ם דס"ל דכל ספק דאורייתא הוי רק מדרבנן להחמיר א"כ לא הוי רק בב"ח דרבנן ומותר בהנאה אבל באמת לדינא דכשם שאסור באכילה מטעם ספק דאורייתא כן הוא אסור ג"כ בהנאה מכח ספק הזה דהא איסור הנאה בבב"ח ג"כ דאורייתא עיי"ש ובמנחת שי שם ובס' ערוגות הבושם שם:
כד מותר בהנאה. כ' בחידושי הגרע"א ז"ל והא דלא כתב בזה דמותר גם בבישול משום דבכלל זה הוא גם כבישה ומליחה דמותר בהנאה ומ"מ אסור לבשלו משום שנבלע בו החלב וכו' ועובר משום בישול דנעשה בב"ח דאורייתא עיי"ש ומבואר דעתו דבשר חי' ועוף שאינם אסורים מן התורה בחלב רק מדרבנן מותר בבישול אמנם יעוין במ"ז סק"א ושפ"ד סק"ב שכ' דגם בשר חי' ועוף אסור לבשל בחלב מדרבנן משום מראית עין עיי"ש ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק) סעי' ט' שהתפלא על הפרמ"ג בזה דמנ"ל לחדש דבר נגד אבות העולם ובודאי דכל בב"ת דרבנן מותר גם בבישול כמו שמותר בהנאה עיי"ש ועי' בדברינו להלן ס"ק נ"ב): (כה) בהנאה. עבאה"ט ועי' בדברי זקני הלבוש שכ' ג"כ דבשר עוף בחלב מותר בהנאה אך להלן סעי' י' כתב דבב"ח שהוא מדרבנן כגון שלא נאסר ע"י בישול אלא ע"י מליחה או כבישה בצונן יש להסתפק בי' אם אסרוהו ג"כ בהנאה אם לאו והמתירין אין מוחין בידו והמחמיר תע"ב עכ"ד ועי' בחגורת שמואל סק"ב שהתפלא עליו דמ"ש בשר עוף בחלב דפשיטא לי' דמותר בהנאה לגמרי וע"י מליחה וכבישה שנסתפק וכ' דהמחמיר תע"ב וסיים בצ"ע עיי"ש ועשפ"ד סק"ב שהבין מדברי זקני הלבוש במ"ש והמחמיר תע"ב שזה קאי גם על בשר עוף בחלב והיינו דהמחמיר לאסור גם בשר עוף בחלב בהנאה תע"ב עיי"ש ועי' בס' בית אל חלק א' חדר ל"ט שנסתפק אם נתנו בשר רותח בקדירה של חלב צונן דאין אסור הבשר רק כ"ק משום דאדמיקר לי בלע כדלקמן סי' צ"א אם גם בזה ס"ל להלבוש שאסור בהנאה וכ' דבזה גם הלבוש מודה דמותר בהנאה דב' חומרא לא מחמרינן בא סיר בב"ח דרבנן עיי"ש באורך:
ומ"ש הבאה"ט מהרדב"ז בענין הסוקא"ר וצוה לעיין בפר"ח ר"ל כי הנה בשו"ת הרדב"ז חלק ג' סי' תר"ו נשאל על מה שנהגו לתת חלב בתוך הסיקא"ר בשעת בישול ואומרים האומנים שנותנים תרי למאה אם מותר הסיקא"ר עם בשר והשיב דאין כאן בית מיחוש שהרי נותנין עם הסוקא"ר כפלים מים א"כ נתבטל החלב בהסוקא"ר עם מים עיי"ש והפר"ח סק"ז הביאו וכ' דבע"כ מיירו שבשלו הצוקע"ר בתחלה בקדירה חדשה אבל אם בשלו בתחלה בקדירה של בשר ב"י ונתנו בו חלב בודאי נאסר הצוקע"ר ואף שנתמעט החלב אח"כ ע"י האור אפ"ה אינו חוזר להתירו לאחר שכבר נאסר עיי"ש והביאו בשפ"ד להלן ריש סי' צ"ז וכ' שיש לעיין אף אם בשלו בקדירה חדשה רק שנתנו בו חלב של עכו"ם אם יש להחמיר היכא דלא הי' בהצוקע"ר ס' נגד החלב עיי"ש ועי' בשו"ת קול אלי' חלק א' ביו"ד סי' ל"ה ועי' בדעת קדושים לעיל סי' ס"ו סק"ב ועי' בשער המצות (כתבי הרח"ו ז"ל) פ' משפטים שכתב שראה מחמירים שלא לאכול הצוקע"ר הנעשה מקנים מתוקים עם בשר לפי שהאומנים מתקנים אותו ע"י שמערבים בו חלב עזים כנודע וכ' ואני ראיתי למורי ז"ל (האר"י ז"ל) שאכל אותו עם בשר ביחד עכ"ל ועי' במחזיק ברכה אות ט' מה שהאריך בדבריהם בזה וסיים דלדינא א"צ לכל זה כיון שנודע שמטילין מים הרבה לתוך היורה עד שמתבטל החלב ע"כ אין להחמיר כלל עיי"ש ועי' ביד אפרים מ"ש בזה וע' בשו"ת חקרי לב חלק א' מיו"ד סי' מ"ז מ"ש בדברי המחזיק ברכה בזה וע' בדברינו להלן סי' צ"ז (ס"ק א') מ"ש בכעין זה מהצמח צדק בענין החלב שמשימין לתוך היין לצחצחו ועי' בישועות יעקב להלן סוף סי' ק"ה שנשאל בכעין זה מהגאון מליסא ז"ל בדבר הצוקע"ר הנעשה ברעפארנאר"י שבעת הרתיחה מערבין בתוך הצוקע"ר דם הרבה והשיב כיון שאין הדם רק ללבן הצוקע"ר אין לחוש עיי"ש:
סעיף ב :
כו :
שור שה. עי' בהגהות מראה כהן שכ' דנראה שכוי שהוא ספק חי' ספק בהמה וכלאים הבא מבהמה וחי' אסור לבשלן בחלב בהמה או בשר בהמה בחלבן דהו"ל ספיקא דאורייתא ואסור בהנאה דספק בהמה הוא ומ"מ לדעת קצת פוסקים דס"ל דאם בישל חלב (בציר"י) בחלב (בקמ"ץ) מותר בהנאה משום דאין איסור חל על איסור ועפת"ש סק"ו ובדברינו להלן ס"ק ל' מ"ש בזה) גם בחלב (בציר"י) של כוי שבשלו בחלב (בקמ"ץ) בהמה שרי בהנאה ממ"נ אם חי' הוא וחלב (בצר"י) של חי' שרי הוא מותר לבשלו בחלב (בקמ"ץ) ואם בהמה הוא אין איסור חל על איסור ופשוט הוא עכ"ד:
כז ולא שנא בחלב אחרת. ולא שנא בחלב של עצמה ול"ש אם מבשל בחלב גדי שלא הניקה שיש לה חלב דכשהיא קרובה לימי לידתה יש לה חלב בכל זה אסור מדאורייתא ולוקין מה"ת. פר"ח סק"ד:
כח בחלב אחרת. ר"ל אפי' בשר שה בחלב פרה. פרי תואר סק"ו: סעיף ג':
כט אינו נוהג אלא בבשר בהמה. עי' בס' התורה והמצוה על החומש פ' וירא שכ' דמש"ה האכיל אברהם למלאכים בב"ח משום דברא את:
הבקר ע"י ס' יצירה כמו מעשה דר"ח ור' אושעיא בסנהדרין (דף ס"ה) והיינו דכתיב ובן הבקר אשר עשה ובשר שנברא ע"י ס' יצירה מותר לבשלו בחלב ואין לו דין בשר כלל עיי"ש ועיין בחידושי חשק שלמה שנדפס ביו"ד סוף הלכ' עכו"ם שהביאו וכ' דה"ה החלב שנחלב מבהמה שנבראת ע"י ס' יצירה אין לה דין חלב ומותר לבשל עם בשר עיי"ש:
כט בבשר. עפת"ש מה שכתב לענין כבד שטגנו בחמאה ועיין במחזיק ברכה אות י"ח שפסק גם כן דאסור מדאורייתא ואסור בהנאה עיי"ש ועי' בכו"פ לעיל סי' ע"ג סק"ב שהביא מהירושלמי שנסתפקו בבשר כבד בחלב מאי ולא איפשטא וכ' דהוי ספיקא דאורייתא עיי"ש ועי' בחוו"ד שם בביאורים בסוף הסי' וביד יהודה בהלכ' מליחה שם בפיה"א סק"ג מ"ש ע"ד הירושלמי בזה ועי' מזה בדברי שאול ויוסף דעת בסי' ע"ג שם (בד"ה והנה) מ"ש בדין זה ועי' בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל במגדל עוז ה' בב"ח סי' ט"ז שכ' דבכבד של עוף יש להקל דסגי ברובא ולא בעינן ס' עיי"ש:
ל בהמה טהורה. עי' בחידושי חשק שלמה שנדפס ביו"ד להלן סוף הלכ' עכו"ם שעמד על המחקר בבשר בהמה מפסולי המוקדשין לאחר פדיונן או בכור ב"מ בזה"ז דאתקשי לצבי ואיל אי מותר לבשל בחלב וגם אם מותר בהנאה יעי"ש במ"ש בזה (ל) או בישר טמאה. עפת"ש מ"ש מהדגמ"ר ומהפרמ"ג בדין חלב (בציר"י) בחלב (בקמץ) ועי' בשו"ת שבות יעקב חלק א' סי' ס' ובשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קפ"ט ובשו"ת אמרי אש חיו"ד סי' ל"ב ובשו"ת בית יצחק (מהגאון מלבוב ני') חלק א' מיו"ד סי' קי"ט מ"ש בענין זה ועי' בישועות יעקב בפיה"א סק"ד שנשאל בא' שיש לו מחלת שלשול דם ואמרו הרופאים שיש לו תקנה שיבשלו לו חלב (בציר"י) שור עם חלב: (בקמ"ץ) וימשחו אותו וגם יניחו אותו על בית הרעי שלו וזה יהי' קצת תועלת למחלתו ועי"ש במ"ש בענין זה ובמה שמצדד בזה לדינא ועי' בס' ערוגת הבושם בסוף הפתיחה מ"ש בזה באורך ובמ"ש בזה לדינא ועי' בס' בן אברהם סי' כ"ה ובס' שאילתות אבוה כלל י"א תשו' ב' מ"ש בזה באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ז שכ' דהעיקר לדינא כהפרמ"ג להחמיר עיי"ש: ועיין בהגהות הפרמ"ג להגאון מהרש"ק ז"ל בסוף הפתיחה שכ' שהוא התיר לבשל לכתחלה בורית שקורין זיי"ף בחלב (בקמ"ץ) אף שיש בהבורית חלב: (בציר"י) ודעת הרמב"ם דלוקין על חלב (בציר"י) עם חלב (בקמ"ץ) מ"מ כיון דהבורית נפגם כבר לגמרי מותר עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"מ שי"ק חיו"ד סי' ק"ז בדבר הרטי' שנעשה מחלבן (בציר"י) וחמאה ושמן זית ושעוה וחלמון ביצה וצריף הנקרא אלוי"ן ועשב יבש כתוש ומטגנין זה עם זה בתר שנתערב וטרפם יחד ונשאל אם רשאים לעשות רסי' זו לחולה שאין בו סכנה והסכים לדברי השואל שיש לאסור משום בישול חלב (בציר"י) בחלב (בקמ"ץ) דקיי"ל דלוקין על בישולו ונהי דזה נקרא טיגון והפרמ"ג כ' דלצורך ובמקום הפ"מ יש להתיר טיגון אמנם הנה שאר אחרונים מחמירים וגם מדברי הח"ס חיו"ד סי' צ"ב וסי' צ"ד נראה דאוסר טיגון וא"כ כיין דאסיר לבשלו ממילא דגם בהנאה אסור ובבב"ח אסיר אפילו שלא כדרך הנאתו מן התורה ואפי' חצי שיעור אסור מה"ת בהנאה ואף שנתערב בו האלוי"ן קודם שנעשה בב"ח לא נפסל עי"ז מאכילת אדם כיון שמערבין האלוי"ן לאחר שנשרף ואז הוי האלוי"ן ראוי לאכילת אדם שהרי לאחר שנשרף לוקחין אותו גם למעשה אופה לכן אסיר לעשות רטי' זו לחולה שאב"ס עיי"ש באריכות: (לא) בשר טמאה. עפת"ש מ"ש בדין בשר נבילה בחלב ועי' בבית הילל סק"ב שהעלה בראיות דבין בשר נבילה ובין בשר טריפה בחלב אסור מה"ת בבישול ובהנאה עיי"ש וכן כתב במשבצות זהב סק"ב ובפתיחה ובשפ"ד להלן סי' צ"ב סק"י ובחוו"ד להלן סי' צ"ד בביאורים סק"ד ועי' בס' שערי שמחה שער ב' סי' ד' שנשאל בא' שבישל בביתי בשר ספק טריפה עבור עכו"ם ואח"כ נודע שבקדירה זו בשלו בה ביום שלפניו חלב ולא הי' מעל"ע מבישול החלב לינת לילה ונשאל אם הבשר מותר בהנאה וכ' שם דאם הי' הבשר ודאי טריפה הי' מקים לסמוך להתיר בהנאה עפ"ד הרמב"ם דאין איסור בב"ח חל על איסור טריפה ואף אם הוי ספיקא אי נקטינן כהרמב"ם בזה או לא מ"מ היינו יכולין לצרף שיטת ר"ת דלינת לילה פוגם דהוי כעין ס"ס ספק כדברי ר"ת ספק כדברי הרמב"ם דאין איסור בב"ח חל על איסור טריפה אמנם אחרי שהוא ספק אם הוא טריפה אם לא בזה צ"ע דליכא ס"ס דלא מיבעיא לשיטת הרמב"ם דכל ספק מה"ת לקולא י"ל דמה"ת אין איסור כלל על הבשר ושפיר חל עליו איסור אחר בב"ח אלא אפי' להמ"ד דכל ספק מה"ת לחומרא מ"מ עכ"פ לא עדיף מאיסור עשה דקיי"ל דכיון שאין לוקין עליו חל עליו איסור אחר וה"נ הרי אינו לוקה משום ספק י"ל ג"כ דשפיר איסור בב"ח חל עליו ועיי"ש עוד. בסי' שאח"ז מה שהאריך עוד בזה וכ' סניפין להתירו בהנאה עיי"ש:
לב טמאה. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קפ"ה שנשאל בבשר אדם אם שייך בי' איסור בב"ח וכ' שאין זה שאלה כלל דפשוט הוא דלא שייך בו איסור בב"ח דכמו דממעטינן מגדי טמאה אף דנקרא בהמה כמו כן ממעטינן גדי ולא אדם עיי"ש:
לג בבישול ובהנאה. עבאה"ט ועי' בחידושי הפלאה ריש סי' זה שכ' שיש נ"מ כגון שנפל חתיכת בשר כשירה וחתיכת בשר טמאה לתוך חלב ואין בכ"א מהם כדי ליתן טעם נמצא ששפיר יש נ"מ במה שגזרו בזה שיאסר (אטו כל בשר טהור) דהא טועם טעם בב"ח כיון שיש בשניהם כדי ליתן טעם בחלב וכן בחלב טמאה וטהורה שנפלו לבשר ואיך בכל או"א לבדו ליתן טעם רק בשניהם יחד והאחרונים שהקשו ונראה לכאורה שמאנו בנ"מ זו י"ל דהוא משום דס"ל דאפי' אם טועם ע"י שניהם בב"ח אין מצטרפין משום דהטעמים חלוקים וטהורה וטמאה אין טעמם שוה וכמש"ל סי' צ"ח דהיכא דאין טעמם שוה איסורין מבטלין זה את זה אבל באמת ז"א דבין בשר טהורה ובשר טמאה ובין חלב טהורה וחלב טמאה טעמם שוה וסיים בצ"ע עיי"ש והנה במה דפשיטא לי' דבשר טהורה וטמאה טעמם שוה הנה בפרמ"ג בשפ"ד סק"ב מעורר בזה שהביא דברי הכו"פ סק"ה שכתב שיש נ"מ לענין אם נפל כזית בשר שחוטה וכזית בשר טמאה לנ"ט זיתים חלב דלדעת הט"ז והש"ך דלא שייך לאסור בבשר טמאה משום בב"ח ה"ז מותר דחלב אינו מקבל טעם מבשר שחוטה רק חלק ס' דהא הכזית בשר טמאה ג"כ מקבל הטעם א"כ נשאר להחלב פחות מכזית דאיסורין מבטלין זה את זה וכ' ע"ז בשפ"ד שם וז"ל ולי נראה אם לומר דטמא וטהור אין טעמן שווין יש לצדד בזה אבל באמת אין זה ברור והלכך בטעמא תליא מלתא וכל שנרגש טעם הבשר ודאי אסור באכילה ולענין הנאה יש לעיין דלאכילה אסור משום טמא ג"כ דנ"ט וחיך אוכל יטעם אבל הנאה י"ל דרך בישול אסרה תורה וכל שאין בבשר טהור כדי ליתן טעם לא נעשה בב"ח ושרי בהנאה ועמ"ש בשער התערובות וצ"ע עכ"ל ועי' במחזיק ברכה אות י"ט ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ג ובפיה"ק:
סק"ה מה שכתב בדבריהם בזה ולדינא העלה דאם בישל כזית בשר טהורה וכזית בשר טמאה בס' זיתי חלב אז החלב אסור באכילה ומותר בהנאה והכזית בשר טהורה אסיר גם בהנאה אבל אם בישלם בנ"ט זיתי חלב י"ל דגם החלב אסור בהנאה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' כ"א (הנכפל) באמצע התשו' מ"ש בדברי הכו"פ והפרמ"ג הנ"ל באריכות ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:
לד ובהנאה. עבאה"מ מ"ש מהט"ז דהיכא דא' אסור בפ"ע לא שייך חנ"נ ועי' בנקה"כ שהשיג על הט"ז בזה דבע"כ אף שא' אסור בפ"ע שייך חנ"נ עיי"ש ועי' מ"ז סק"ב שהביא כן מהרמב"ם ועי' בדברינו להלן סי' צ"ב (ס"ק ל"ט) מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ד ועשפ"ד סק"ג שכ' וז"ל יראה לי כזית חלב שנפל על חתיכה שיש בה נ"ט זיתי בשר ונאסרה ואח"כ נפלה החתיכה לשאר בשר ויש ס' נגד הכזית חלב ולא נגד החתיכה אזי החתיכה נשארה אסורה בהנאה והשאר מותר בהנאה דהא לית בהו טעם חלב כלל אלא דקבלו טעם מהחתיכות איסור דנ"נ תו הוי כקבלו טעם משאר אסורין ומותרין בהנאה אבל אם החלב עדיין נ"ט בשאר אוסרת עד אלף פעמים בהנאה אף שכבר נאסר החלב פעם א' וכו' וכן להיפך כזית בשר לנ"ט זיתי חלב ואח"כ נתערב עם חלב אחר עכ"ל וע' בס' בית יהודה (להרב מהר"י לאנדא ז"ל) סוף סי' זה שהשיג על הפרמ"ג בזה והעלה דודאי אף השאר אסור בהנאה דאף דלית בהו טעם חלב מ"מ הא הבשר כבר נאסר בהנאה מחמת החלב והוי הבשר גוף איסור הנאה ואוסרת ממילא שאר הבשר בהנאה וכ' דאף שיש לצדד בזה להצדיק דברי הפרמ"ג להתיר שאר הבשר בהנאה משום דאף דהבשר כשבלעה מהחלב נעשה מתחלה גוף האיסור מ"מ הא הוי מין במינו עם שאר הבשר וקיי"ל דמין במינו מדאורייתא ברובא בטיל רק חכמים הצריכו ששים נמצא אם יש רוב בשאר בשר אינו אסור כ"א מדרבנן והרי קיי"ל דכל בשר בחלב שאינו אסור מה"ת מותר בהנאה ואף שהחלב המובלע בבשר הוי מין בשאינו מינו מ"מ הא נגד החלב יש ששים בכל הבשר אמנם לפ"ז עכ"פ קם דינא דאם נפלה חתיכה זו שנאסרה מחלב כנ"ל לירקות וכדומה שהם אינן מינו נאסר התבשיל בהנאה כשאין בכל הירקות ששים כנגד החתיכה עיי"ש באורך:
לה ובשר חיה. עפת"ש מ"ש דה"ה בשר בהמה טהורה בחלב חי' טהורה מותר מה"ת ועי' בהגהות מראה כהן שהביא כן להדיא מהתוספתא עיי"ש ועי' במנחת חינוך פ' משפטים מצוה צ"ב והנה הרב מגילת ספר לאוין ריש סו' ק"מ כ' בפשיטות דבשר בהמה בחלב חי' אסור מן התורה עיי"ש אמנם יעוין: בערך השלחן הספרדי אות י"א ובס' אוזן אהרן בקונטרס ארעא סמיכתא מערכת הב' אות ט' שהביאו דבריו וכ' שאין דברי הרב מגילת ספר נכונים לדינא והוכיחו בראיות דלא נאסר חלב משים בב"ח אלא ממין שנאסר הבשר משום בב"ח וכיון דבבשר חי' לא שייך מה"ת דין בב"ת כן נמי בחלב חי' לא שייך מן התורה דין בב"ח עיי"ש וע' בס' בית יהודה הנ"ל סי' פ"א שכ' דחלב מכוי הנולד מאמו חי' ואביו בהמה עם בשר בהמה הוי ספק ולכן אם נפל כזית מחלב זו לבשר בהמה ונשפך וידוע שהי' שלשים זיתי בשר ומסופק אולי הי' ס' זיתי בשר אמרינן דספיקו להקל דהוי ספק אי חוששין לזרע האם ועכ"פ מקצת חי' היא יכו' ונמצא בכל הזית אין בו אלא חצי זית איסור ומתבטל בשלשים דיש ס' נגד החצי זית וכמו כן כזית בשר מכוי הנולד מאמו חי' ואביו בהמה שנפל לחלב בהמה ונשפך וידוע שהי' שלשים זיתי חלב ומסופק אולי היה ס' זיתי חלב ספיקו להקל דספק דרבנן לקולא ועיי"ש במ"ש מזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש:
ולו) חיה. עי' בשו"ת הרדב"ז חלק ששי סי' שני אלפים קע"א מ"ש בביאור דעת הרמב"ם בדין זה באורך עיי"ש ועי' בס' דינא דחיי על הסמ"ג (מהכנה"ג) לאוין קמ"א שהוכיח מדברי הרמב"ם דס"ל דדוקא בשר עוף בחלב הוי דרבנן אבל בשר חי' בחלב הוי מה"ת עיי"ש ועי' בדבריו בכנה"ג בהגהות ב"י אות ג' מ"ש בזה ולדינא העלה דהעיקר כמ"ש בש"ע כאן דאין חילוק בין בשר חי' לעוף בזה דגם בשר חי' בחלב אינו אסור כ"א מדרבנן עיי"ש והנה בס' בנין אריאל בחדרי תורה פ' משפטים בפסוק לא תבשל גדי העלה דהעיקר לדינא כדעת הסוברים דיש חילוק בין בשר חי לבשר עוף דבשר חי' בחלב אסור מדאורייתא עיי"ש אמנם יעיין במחזיק ברכה אית ג' שהביאו והשיב על כל דבריו והעלה דהעיקר לדינא כדעת המחבר וסייעתו דאיני אסור כ"א מדרבנן עיי"ש יעי' בשו"ת יטה יוסף חלק ב' סי' ז' אות ה' מ"ש בענין זה באריכות ועי' בכסף משנה וברדב"ז על הרמב"ם הנדפס מחדש מכתי' בסיף פ"ב מהלכ' ממרים שהוכיחו כן מדברי הרמב"ם בעצמו דבשר חי' בחלב איני אלא מדרבנן עיי"ש:
לז בחלב טהורה. עפת"ש ועי' בפרי תואר ס"ק י"ד (בד"ה ובשר חי') דבשר חי' ועיף במי חלב ובמעושן ומבושל בחמי טבריא ובחלב מתה ובחלב זכר אסירים באכילה אע"ג דתרווייהו דרבנן עיי"ש אמנם יעוין בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל במגדל עוז הלכ' בב"ח אות י"ט שפסק דבשר חי' ועיף ט"י כביש או מליחה אי בשאר בישולים שאינם אסורים מה"ת כגון מעושן מיתר אפי' באכילה דהוי תרי דרבנן וא"צ אפי' ביטול ברוב ובפרט ע"י ביטול ברוב בודאי לית דחש לי' עיי"ש וכ"כ בשו"ת גור ארי' יהודה חיו"ד סי' ע"ד בעובדא שנפל בשר עיף לחלב ונכבש מעל"ע וכ' דכיון שהוא לצורך שבת יש להתיר דהוי תרתי דרבנן בשר עיף וגם כביש עיי"ש אמנם ועיין בדגמ"ר להלן סוף סי' צ' שעמד על המחקר בזה וכ' דלדברי הט"ז דס"ל שם דכבוש בחלב שחוטה מותר גם בשר עיף שהוא מדרבנן אינו נאסר בכבוש וקשה על זה מש"ס חולין דף קי"ב ע"ב בעובדא דבר גוזלא שנפלה לכדא דכמכא דלא שריא ר' חיננא אלא מטעם דהוא נאכל מחמת מלחו ומבואר משם דגם בשר עיף בחלב נאסר בכביש מעל"ע עיי"ש ועי' בשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' י"ד ועי' במ"ז סק"א שכתב ודע דבשר חי' ועוף ע"י כביש ומליחה איסרין אף דהוי גזירה לגזירה עכ"ל ופשיט הדבר לפ"ז דה"ה בשר חי' ועוף בחלב חי' דאסור ג"כ באכילה אע"ג דהוי תרתי דרבנן ועי' להלן מזה בשי"ת עמודי אש בקונטרס דיני או"ה אות י"ג ואות י"ט (ועי' להלן ס"ק ק"ב):
ולח) מותר בבישול ובהנאה. עפת"ש מ"ש מהחמודי דניאל ועי' ביד יהודה על הלכ' תערובות בהשמטות שבסוף הס' בסי' צ"ט ס"ק כ"ז שהביא דברי החמודי דניאל בזה והשיב עליו דבע"כ הא דבב"ח דרבנן מותר בהנאה הוא דוקא באיסור דרבנן אשר לא שייך אלא בבב"ח כגון חי' ועוף או כבוש ומלוח דהתורה הותרה בזה בבב"ח וחכמים אסרוהו לא גזרו על הנאה אבל דבר שאין הגזירה כלל על בב"ח לבד אלא על כל אסירים כגון מין במינו דמדאורייתא בטל בכ"מ ברוב רק שחז"ל גזרו בכ"מ מינו אטו אינו מינו בזה פשוט דגם בבב"ח אסיר בהנאה מדרבנן כיון שחז"ל השוו תמיד מינו לאינו מינו וע"כ ברור הוא דאסיר לבשל בשר טריפה לעכו"ם בקדירה של חלב שאינו ב"י כיון שחז"ל גזרו בכ"מ אינו ב"י אטו ב"י ה"ה בזה אסור לבשל ומה"ט פסק הרמ"א דאסור לחתות אש תחת קדירה של עכו"ם וכו' עכ"ד: (לט) ובהנאה עבאה"ט ועשפ"ד להלן ריש סי' צ"ח שכ' וז"ל שמעתי אומרים שהי' שאלה באיזה קהלה שהתיכו יורה גדולה של המאה ופרח לתוכה עוף ומת שם והי' מבוכה בין הלומדים באשר לא הי' ס' נגד העוף ואני לא אאמין אם הי' זה שאלה כי לדעתי פשוט יותר מביעותא בכותחא שהחמאה אסור באכילה ומותר בהנאה כדין בב"ח עיף וכו' עכ"ל אמנם ועיין בפת"ש להלן סי' ק"ד סק"ג מ"ש בעובדא זו מהחתם סופר ועיי"ש בח"ס שכתב בהסבר הענין דלף שכ' הפרמ"ג באו"ח סי' תמ"ז דדגים אינם בולעים חמץ בחייהם זה דוקא לענין בליעה אבל לענין פליטה אמרינן דגם בחיי' הוא פולט ואיסר עיי"ש וע' ביד יהודה על הלכ' תערובות בריש סי' צ"ח שהרחיב הדיבור בזה והעלה דמותר למכור החמאה לנכרי ולא חיישינן כלל להא דבלע ממני בעודו חי עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' פ"ג ס"ק ס' ולהלן סיק"ד סק"כ):