אור ברסלב

דרכי תשובה - ג· רבי צבי הירש שפירא

סימן פה

סימן פד

סעיף א:

א ביצים. עי' תוס' חולין דף ס"ד ע"א וע"ב בד"ה שאם רקמה שכ' דביצת שרץ עד שלא ריקמה מותרת עיי"ש והנה הפוסקים לא הזכירו מזה כלום ועי' בס' תפארת למשה שעמד בזה על ענין השמוטה ותירץ משום דגם לדעת התוס' לא דברו רק לענין אי אסור מדאורייתא אבל מדרבנן עכ"פ אסור ולכך השמיטו הפוסקים עיי"ש ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' נ' שהשואל הקשה דעכ"פ הו"ל להפוסקים להביא דברי התוס' דאינו אסור רק מדרבנן ועיי"ש במה שהאריך בענין זה והעלה בראיות שרוב הפוסקים חולקים על התוס' ודברי התוס' יחידאי הם ובודאי נקטינין דביצת שרץ אסור מדאורייתא גם בלא ריקמה ויפה עשו בטוש"ע שלא כתבו דעת התוס' בזה אפי' בשם י"א עיי"ש:

ב אם שני ראשיה. עי' בראש יוסף חולין דף ס"ד שנסתפק אי בעינן דוקא שיהא ב' הסימנים ביחד דהיינו ב' ראשיהן כדין או שניהם חדין וגם חלבון מבפנים וחלמון מבחוץ אז הוא ודאי טמאה אבל, בלא הי' לו רק סי' טומאה א' לא הוי טמאה ודאי רק ספק טמאה ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בס' ערוגות הבושם אות ד' שעמד בזה על המחקר והעלה בראיות דגם סי' טומאה א' מהני שיהי' בחזקת טמאה דאף דהסי' הב' הוא סי' טהרה הוי ודאי טמאה עיי"ש:

ג שני ראשיה כדין וכו' עי' בל"י סק"א שכ' מהלק"ט דאם נמצא בלול של תרנגולים ביצה ששני ראשיה כדין או חדין אין לחוש שהיא טמאה שאם יבואו לידי מדידה ימצא השינוי עיי"ש ועי' בחזיק ברכה שהביאו וכ' דאם כי הבל"י הבין כן מדברי הלק"ט דא"צ למדור כלל כי סמכינן דמסתמא אם ימדדו ימצא שאין שניהם שוים אבל המעיין בגוף לשון הרב הלק"ט חלק א' סי' ל"ד יראה דבלא בדיקה אין להקל כי יש לחוש שמא הם שוים עיי"ש איברא כי גם בפחד יצחק אות ב' ערך ביצים ודיניהם הבין מדברי הלק"ט כמ"ש הבל"י וגם הוא לא כתב דצריך דוקא למדוד ועי' בעקרי הד"ט סי' ח' אות ב' שכ' דאם נמצא בלול של פו ישראל שאין שם רק תרנגולת אחת וביצה ששני ראשיה שוים יש להקל בפשיטות דלא גרע מטהורה שילדה כמין טמאה שהוא מותר ופשיטא דתרנגולת שילדה ביצה שהיא כדורנית ממש שהיא מותרת דדוחק לחוש שמא עוף טמא בא לתוך הלול והטילה ביצה כזו והלכה לה עיי"ש אמנם לדינא נלפענ"ד בזה דאף שהבאתי להלן (ס"ק ח') דעת המקילין דמהני אם יאמר אדם שתרנגולת ילדה ביצה בסי' טמאה ואינו מכחיש התורה בזה ונאמן הנה לא אמרו להקל רק באומר בפיו בפני ילדה העוף ביצה זו אבל אם לא ילדה בפני ישראל המוחזק בכשרות שיוכל להעיד בפני ילדה כנ"ל לא מצאתי מי שיקיל להדיא ואולי יש מקום להסתפק לכאורה בביצה כדורנית שנמצא בלול שהי' רק עוף טהור באופן שא"א לתלות שעוף טמא בא לשם אי שייך בכה"ג לומר דגם ידיעה בלא ראוי' הוי ידיעה גמורה וע' בש"ס שבועות דף ל"ד ע"א ובתוס' שם בד"ה דאי ובבית שמואל באה"ע סי' מ"ב ס"ק י"ב וע' בתשו' הגאון בעל חסד לאברהם הנדפס בסוף הספר נחלת יעקב סי' ג' סוף דף מ"ג ומשם תלמדנו אם לא שהוא באופן שיש לתלות שאינה כדורנית ממש ואין שני ראשיה שוים כהא שכתב הבל"י והפחד יצחק מהלק"ט בכה"ג בודאי יש לסמוך להקל:

ד ראשיה כדין או חדין. עי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קכ"ד שנסתפק השואל בדין זה בפירוש הסי' של אחד כד ואחד חד אם ר"ל שלא יהי' שוין בחידוד או בכדור אבל כל שאין שוים וא' עב מחבירו נקרא א' כד ואחד חד או שהכונה הוא דבעינן דוקא שיהי' אחד כד ממש וכל שאינו כד ממש אע"פ שאינו שוה לצד הב' נקרא שניהם חדין ועיי"ש במ"ש בזה והעלה דבע"כ אין הכונה שיהא ראש א' כד ממש וראש א' חד ממש אלא דר"ל שלא יהי' שוים זל"ז וכל שעכ"פ לפי ערך צד זה החד הוי השני כד וכן לערך צד זה הכד הוי השני חד סגי עיי"ש באריכות:

ה כדין או חדין. עי' בתשובת הלק"ט שם ומבואר מדבריו דכל שצד א' הוא חד יותר מצד הב' רק כחוט השערה מהני עיי"ש וכ"כ בכנפי יונה דאם בדקו בדקדוק וראו שצד א' כד יותר מצד הב' אפי' כ"ש מותר דלא אסרו אלא אם שני הצדדים מדוקדקים עיי"ש והנה בפחד יצחק אות ב' ערך ביצים ודיניהם לא מלאו לבו להקל בקונה מיד עכו"ם ביצה כזו שאין בה רק שינוי מעט עיי"ש אמנם יעוין בעקרי הד"ט שם שהביאו השיג עליו בזה והעלה דכל שאינו כדורנית ממש ויש חילוק משהו באיכות השיעור דכד וחד בין צד א' לחבירו יש להתיר אפי' נלקחה מעכו"ם בשוק עיין שם: (ו) שהיא ביצת עוף טמא. עי' בפרי תואר סעיף קטן ב' שכתב דאף על גב דסימנים אלו דאורייתא מ"מ היכא דאיכא לפנינו עוף טהור הנאכל במסורת ובסימנא והטיל ביצה כזו נראה דשרי ולא סתרינן לקבלתינו בעוף זה ואף שילדה ביצה כזו אמרינן דהעוף טהור הוא אלא דבעינן שיהי' הקבלה חזקה באופן שאין לחוש במיניו לשום תערובות עוף טמא אבל אם יש לחוש לשמא נתערב עוף זה במין עוף טמא כיון דאיתיילד ריעותא דהטיל ביצה בסי' טומאה מחזקינן לי' באיסור מכאן ואילך ואסרינן העוף וביציו עכ"ד: (ז) ביצת עוף טמא. עשפ"ד סק"י (בד"ה ודע) דלענין מלקות אי לוקין אביצת טמאה או אביצה טריפה תלוי בפלוגתת הרמב"ם ותוס' דלדעת הרמב"ם אין לוקין עליהם אבל לדעת התוס' לוקין עליהם עיי"ש:

ח ואפילו אם יאמר המוכר עבאה"ט מ"ש אפי' ישראל המוחזק בכשרות וכו' דודאי משקר ועי' בפר"ח סק"א ובפרי תואר שם שכ' ג"כ הכי לדינא דאינו נאמן דמכחיש התורה עיי"ש אולם יעוין בכו"פ לעיל סי' פ"ג סק"ד וכאן סק"א שחולק ע"ז דאינו מכחיש התורה בזה ויש להאמינו עיי"ש וכ"כ בעקרי הד"ט שם שאינו העדר המציאות שלא יארע לעולם שטהורה תילד ביצה בסימן טומאה דאטו חמירי ביצה זו מטהורה שילדה כמין טמאה דמותרת אף על פי שיש לה כל סימני טומאה וכנ"ל סי' ע"ט סעי' ב' עיי"ש וכדברים אלו כתב גם בכנפי יונה וסיים ולכן אם אדם כשר ומוחזק בנאמנות אמר שלפניו הולידה תרנגולת ביצה כזה אפשר שמן הראוי להאמינו ואם אולי תמצא לומר שלא נאמן ע"א בזה משום דהוי כאלו אתחזק איסורא והרי אין בידו לתקנו עכ"פ שני עדים בודאי מהראוי להאמינם עיי"ש:

ט אם יאמר המוכר. עי' בס' בית אל חלק ב' חדר ל' בעכו"ם שהביא ביצים לישראל והי' כולן ראשן א' כד וראשן א' חד גם חלבון מבחוץ וחלמון מבפנים כדינם רק שהעכו"ם סיפר לפי תומו שקצת מהם מצא ביער והם ממין עוף טמא גדול וכן באמת הי' קצת מהן גדולים משאר הביצים והאשה לקחה הביצים ועשתה מהם עיסה ואפתה רקיקין לכבוד שבת ועיי"ש במה שפלפל בזה אבל לענין גוף השאלה לענין דינא לא כתב שום דבר ולפענ"ד נראה בזה דהנה להלן סי' קכ"ט סעי' כ' בהגה מבואר דנאמן עכו"ם לאסור כדאיכא רגלים לדבר אפי' בלא מסיח לפי תומו והכא שיש מסלפ"ת וגם רגלים לדבר שאנו רואים שהביצים הם גדולים משאר ביצים י"ל דלכ"ע מהימן במסלפ"ת להחמיר ועי' במ"ז לעיל סוף סי' מ"ח שלא רצה לסמוך על העכו"ם שרחצה בנהר ואמרה שמצאה מסמר בההמסס עיי"ש הנה התם שאני משוה שהי' רגלים לדבר להיפך שהי' המחט מלוטשת אבל אם יש רגלים לדברי העכו"ם מסלפ"ת נראה דמהימן להחמיר היכא דמאמין לו כדלעיל סי' ט"ז סעי' י"א ואף שכ' בדע"ת שם ס"ק י"ז דבדאיכא עוד סניפין יש להקל דגם במהימן לי' לאותו דבר אם אינו מהימן לי' לכל דבר עיין שם מ"מ בכה"ג כיון דאיכא ג"כ רגלים לדבר נראה דלכ"ע אפי' אם לא מהימן לי' לכל דבר רק לאותו דבר לבד אסור:

י יאמר המוכר עבאה"ט ועי' בס' נתיבות עולם על הסמ"ק ל"ת קל"ב שכ' ונראה לי' דאפי' זה הישראל גופי' שאמר דקים לי' דהביצים באמת מעוף טהור אסורים הביצים לו משום דתלינן דנרבעת מעוף זכר טמא לכך נשחט וכו' עכ"ד אבל לפי מה שהאריך בתשו' בית אברהם בקונטרס משפט שלום דעוף טהור שנרבעת לעוף טמא אין חשש איסור על הנולד דהו"ל זו"ז גורם עיי"ש באריכות ממילא דעל הביצים אין איסור גם אם אמת שנרבעת לזכר טמא והדבר מוכח מדברי הש"ס והרמב"ם והטוהמ"ח כאן במקומו שכ' בלשונם דאפי' אם יאמר המוכר שהם מעוף טהור אין סומכין עליו דמשמע דאם היינו סומכין עליו הי' כשר ולא חיישינן שמא נרבעת לעוף טמא והוא לא ידע ודוחק לומר דמ"ש שהם מעוף טמא ר"ל שהיתה מוסגר ביחד עם זכר עוף טהור ולא הי' עוף טמא יכול להזדווג לה [וגם יש לדקדק דלפ"ז הול"ל שהם מעופות טהורים והי' משמע דר"ל גם מזכר טהור כי מלשון עוף טהור משמע דא"צ לדקדק רק על הנקיבה שנולדה ממנה כפי משמעות פשטות הלשון] וצ"ע: (יא) וחלמון. עבאה"ט של מהרי"ט סק"א מ"ש מהערך לחם (למהריק"ש) והפר"ח ועי' בערך לחם שם שכ' שבא עובדא לידו בביצה שהיתה קטנה מחברותיה מעט ושברה ונמצאת כולה חלבון לבן בלא חלמון כלל והטריף עיי"ש אמנם יעוין בס' שער השמים במאמר ה' שכ' שכן הטבע בתרנגולת שכשתעמוד מלהטיל ביצים הביצה האחרונה קטנה עד מאוד ולא ימצא לה כ"א חלבון לבד ולא חלמון ולפעמים נמצא ביצה קטנה בתוך הגדולה עיי"ש ועבפר"ח סק"ה שהביא דבריהם וכ' דאם כי מדינא נראה להתיר כדעת החכם השער השמים הנ"ל אלא שיש להחמיר ולחוש לדעת המהריק"ש זולת אם נתבטלה במין במינו ברובו אז יש להתיר בפשיטות עיי"ש ועי' בשו"ת אהלי יעקב (למהריק"ש הנ"ל) סי' ק"ה שהביא בעצמו מדברי האומרים כן שהתרנגולת כשפוסקת מלהטיל ביצים מטלת ביצה כזו שכולה חלבון כנ"ל ולדינא כתב דמ"מ אם עכו"ם מוכר ביצה כזו לא סמכינן אהכי ולהתירה כיון שאין בו סימן טהרה עיי"ש ועי' בסידור של הגאון יעב"ץ ז"ל בחלק מגדל עוז בדיני סימני ביצים אות ח' שהביאו וכ' ולא ידענו מניין לנו להוסיף על דברי חכמים עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ב' שכתב דנראה מדברי המהריק"ש שם דאם נמצאת בלול של תרנגולים שבביתו גם הוא מודה שיש לסמוך להתירה והפר"ח שהחמיר בזה הוא משום שלא ראה דברי המהריק"ש בתשו' הנ"ל רק בהגהותיו הנ"ל עיי"ש ועי' בשלחן גבוה סק"ג מחודש א' וכ"כ בשפ"ד סק"ו דאם נמצא בלול של תרנגולים ואין דבר טמא מצוי ביניהם יש להתיר בפשיטות עיי"ש:

וכתב שם עוד בפר"ח דביצה שיש לה ב' חלמונים הוא שכיח גם בטהורה ויש להתיר עיי"ש ועי' בסלת למנחה כלל ט"ו דין ב':

ועיין בס' מדבר קדימות מערכת אות ב' סי' טו"ב שכתב בשם ת"ח חסיד שראה בעיניו שהיה נמצא בביצה תולעת כאצבע והביצה היתה שלימה ככל הביצים ועוד ראה ביצה אחת שצד אחד שלה היה מעוקם עיי"ש וע' בס' רוח חיים הספרדי אות ג' שכתב שגם היא ראה ביצה אחת שילדה תרנגולת שהיתה צד א' עגול כצורת קנה מעוקם ועגול כמגל עיי"ש:

יב לפיכך שואל לצייד וכו'. פשוט הוא דהיינו כשאינו מכיר אותם ואין לו בהם טב"ע שהוא עוף טהור. כנה"ג בהגהות ב"י אות ו'. וה"פ: (יג) או עכו"ם. עבאה"ג ועפר"ח סק"ג שהעלה דהעיקר לדינא דבאומר דמעוף פלוני הם ואנו מכירים שהוא טהור סמכינן אעכו"ם אף בדיונה דדמי לעורב ואין הפרש ביניהם רק כל דהוא עיי"ש:

יד סמוך עליו עבאה"ט ור"ל דתרתי בעינן סימנים ויאמר משל עיף פלוני וטהור ואנו מכירים שהוא טהור אבל אם אי אפשר להכיר הסימנים לא סמכינן עליו אף אם אמר של עוף פלוני וטהור ואפשר דאף בעכו"ם אומן לא סמכינן אא"כ יש סימנים בהדיה. מ"ז ס"ק א':

טו אינו סומך עליו. עבאה"ט ועט"ז ומ"ז סק"ב דבע"כ תרתי בעינן שיאמר שמו והוא מצוי וכל העם מכירין אותו ויודעין שהוא טהור אבל אם אינו אומר שמו אף שהוא ממין המצוי וכל העם מכירין אותו אסור דמשתמיט העכו"ם ממין למין וכן אם אינו מצוי אף שאמר שמו לא מהני דמשתמיט העכו"ם עיי"ש ועיין בכנה"ג בהגהות הטור אות ב' ובפרי תואר סק"א: (טז) אין לוקחין ביצים היינו מאותן מינים טהורים שאינם שכיחים בינינו כמ"ש הרב בהגה בסעיף שאח"ז. שפ"ד סק"ג :

יז מן העכו"ם. וה"ה מן ישראל חשוד שאין לחלק בין ישראל חשוד לעכו"ם. ט"ז סק"ג. ועפר"ח ס"ק ג' דכל זה בחשוד אבל באינו חשוד רק שאינו מוחזק בכשרות יש חילוק דבעכו"ם בעינן תרווייהו שיאמר מעוף פלוני וטהור היא ואנו מכירים אותו אבל בישראל שאינו חשוד רק שאינו מיחזק בכשרות כשהוא צייד אם אומר של עוף פלוני סגי בהכי וסומכין עליו אף שאין אנו מכירין אותו העוף עיי"ש ועי' במ"ז סק"ג מ"ש בענין זה:

יח אא"כ היה מכיר איתם. עבאה"ט סוף סק"ד מ"ש מהש"ך דלדעת הרב סומכין גם על עכו"ם כשאומר מעוף פלוני הוא אפי' בלא היה לו בו טב"ע ועי' בפר"ח סק"ב שכ' שכן עיקר להלכה דאף אעכו"ם סומכין עיי"ש ועי' בפרי תואר סק"ג ובשפ"ד סק"ב וג' ובחגורת שמואל ס"ק ד' ועי' בהגהות צבי לצדיק ובהגהות מילואים ששניהם לדבר א' נתכונו לדעת זקיני הלבוש להחמיר בזה דדוקא לעיל דמיירי בעכו"ם צייד דיש טעם להאמינו כי מרע אומנתו בזה ס"ל להרמ"א שדינו כישראל אבל בסתם עכו"ם בזה מודה הרמ"א דבעינן דוקא טב"ע עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ה' שנותן ג"כ פנים מסבירות לדעת זקיני הלבוש הנ"ל ומ"מ לדינא כ' מדברי הרב צידה לדרך שפסק ג"כ כהש"ך והל"ח דאפי' עכו"ם נאמן לומר משל פלוני הוא אף באין לנו בו טב"ע עיי"ש:

יט מכיר אותם. כתב בפר"ח סוף סק"ג וז"ל ודע שאפי' ביצים שבורות בקערה כיון שאינם טרופות לגמרי מותר לקנותן מן העכו"ם באומר של עוף פלוני טהור וכו' עכ"ל ועי' בשפ"ד סק"ג שכתב דלדינא צ"ע דדוקא בשלימין מהני טב"ע וה"ה אם ישראל חשוד מביא ביצים שבורות לפנינו אע"פ שאומר שהן מעוף פלוני וטהור אם אותו העוף אינו שכיח אין לוקחין ממנו עיי"ש וע"ל סעיף י' ובדברינו שם (ס"ק ס"ט):

כ ואין חוששין. עט"ז וש"ך שכתב הטעם משום דאזלינן בתר רובא ועפר"ח סק"ד שהביא קושיות הראשונים דא"כ גם לענין חשש שמא מעוף טמא הוא מדוע לא אזלינן בתר רובא דהא קיי"ל דעופות טהורים מרובים משל טמאים ותירץ דאף שהם מועטים משל טהורות יש בהם מינים הרבה באופן שהן מרובין משל טהורים עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק ה' שכתב דיש לומר שטמאים הן מרובין משל טהורים ומינים הוא דאיכא בטהורים טפי ועיי"ש עוד בס"ק ו' שכתב דבזמן התלמוד היה עופות טמאים מרובין אבל עכשיו בזמה"ז שוין המה עיי"ש לדרכו:

סעיף ב:

כא עכשיו נוהגים עי' כנה"ג בהגהות ב"י אות ב' שכתב דר"ל בכל מקום בין בא"י ובין בסוריא ובין בחוץ לארץ עיי"ש ועשפ"ד סוף סק"ה: (כב) ליקח ביצים בסתם. ר"ל שא"צ לומר של עוף פלוני הם וטהור ואפי' אין לו בהם טב"ע אלא כל שרואה בהם הסימנים שאין ב' ראשיה כדים או חדים וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים סגי אע"פ שאין הסימנים מובהקים. כנה"ג שם אות י' ופר"ח סק"ה וכ' בשפ"ד סק"ו דכ"ז בסתמא אבל אם רואה איזה שינוי בודאי יש לחוש אף שמכיר בטב"ע שהם ביצי תרנגולת עיי"ש: (כג) בסתם. עי' במנהגי ק"ק ארגיל שבסוף תשו' בית יהודה (להמהר"י עייאש ז"ל) סי' ז' שכתב דכ"ז דוקא בסתם אבל אם אומר העכו"ם שהם מעוף שאין אוכלין אותו פשיטא שאסור אף בזמה"ז עיי"ש וע' בכנה"ג ושפ"ד שם שכתב יותר מזה דלאו דוקא אם אומר העכו"ם שהוא ממין עוף שאין אוכלין אלא אפי' אם אומר שהוא ממין עוף כשר רק שהוא מאותן מינים שאינם שכיחים יותר מטמאים גם המחבר מודה דבעינן טב"ע ובישראל שאינו מוחזק בכשרות בעינן שאלה עיי"ש:

כד מכל אדם. ר"ל אפי' מעכו"ם שאינו צייד. עש"ך ופרי תואר סק"ד: (כה) מצוי בינינו. ר"ל שאינו מצוי בינינו שיטילו עופות טמאים ביצים בין הבריות. שפ"ד שם:

כו בינינו. עי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קכ"ד שנסתפק השואל כשנמצא בחבית ביצים שהביא עכו"ם כמה ביצים שב' ראשיהם כדים או שניהם חדים באופן שנראה שהם מעופות טמאים מה דינם של השאר ביצים של החבית שראשן א' חד והב' כד דהא אנו רואין שהיה מצוי במקום ההוא שהביא העכו"ם הביצים משם עופות טמאים ועיי"ש במה שהשיב ע"ד בזה ופסק להתיר דכיון שעכ"פ אנו רואין שיש שינוי בהביצים דאין תוארם דומה זה לזה ע"כ אין לנו להחזיק ריעותא מאלו לאלו עיי"ש באריכות:

כז אווזות וכיוצא בהן. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דהמנהג לקנות ביצי בר אווזות וכו' ועי' במנהגי ק"ק ארגיל שבתשו' בית יהודה שם בעובדא שהביא עכו"ם ביצים והיו משונים במראיתן ונוטים קצת לשחרות ומנומרים בנקודות אף שהיה צורתן כצורת ביצי תרנגולת ראשן א' כד וא' חד וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים אפ"ה אסרם הרב מהר"ש צרור ז"ל כיון דאין לנו בהם קבלה מפורשת דגם בתמונה זו הוא מעוף טהור המצוי בינינו עיי"ש והביאו המחזיק ברכה אות ג' ועי' בפרי תואר סק"ד שכתב וז"ל ונראה דבמקומות הללו אין לקנות אלא ביצים תרנגולות ואווזות אבל של עופות הקטנים כגון צפורים אסור דדמי לשל סנונית לכן כל ביצה המנוקדת בנקודות שחורות או שקליפתה אינה לבנה ה"ז יצאת מכלל ביצי תרנגולת ואווזן המצויין בינינו שהם לנו בחזקת טהרה ויכול להיות דטמאים הם ואסורין אפי' בזמה"ז דכמו שאין מצויין טמאים גם אין מצויין הטהורים והדר דינא וקם דינא עכ"ל וכתב בשפ"ד סק"ז וז"ל והנה בקצת מקומות אוסרין אוזות ובר אווזות שחרטומיהן שחורות וקורין אותם ווילד"י גענ"ז או קצקי"ס ואפ"ה לוקחין ביצים ואין חוששין שמא מהם הם הביצים דיש כמה דעות שהם עצמם מותרין ואף שאנו מחמירין אין להחמיר מספק בביצים ועוד שאינו שכיח שיטילו ביצים בין הבריות עכ"ל. ועי' בשו"ת בית שלמה ח"א מיו"ד סי' קמ"ד שנשאל אודות הביצים שנולדו מתרנגולת שלנו שמדקקו לזכרים תרנגולים מעופות החדשים שנקראים קאברי"ץ שיש כמה גדולים שאוסרים אותם (עיין לעיל סי' פ"ב ס"ק ל"ד) וכתב דהביצים הנולדים בבירור מהתרנגולת הישנות הטהורים בוודאי אף שידע שנתהוו מעיבור של זכרים תרנגולים החדשים הם מותרים בלי פקפוק עכ"ד. וכן אנו נוהגין להתיר בפה"ק והגליל הביצים שנולדים מתרנגולת שלנו הישנים אף שידוע שמזדקקים לתרנגולים שצווארם אדום בלי נוצות הנ"ל (שם ס"ק ל"ג) עכ"ז אנו מתירין הביצים דאף שנתהוו מעיבור התרנגולים האיסורים כנ"ל אין לאסור הביצים בשביל זה וכאמור:

כח עד שיראה בסימנים. עי' בס' זר זהב על האו"ה כלל מ"ב סק"ה שהעלה דדוקא בכה"ג היכא דליכא למיחוש לביצים טמאים כ"כ כיון דבמקומות אלו אין ביצים טמאים שכיחים כלל לכן סמכינן אטב"ע שמכירין שהוא ביצת עוף טהור אבל אם אחד דר ביער שיש שם עופות טמאים או סמוך לו ונמצא ביצים הרבה במקום אחד אף שמכיר בטב"ע שהם ביצי תרנגולת אין לסמוך על טב"ע אא"כ מצא תרנגולת שהיא יושבות עליהם בזה יש לצדד כיון שכן הוא דרך התרנגולים לפעמים להשמיט עצמן במקום נסתר להמליט ביצתן ולישב עליהם עיי"ש:

סעיף ג:

כט ביצת נבילה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דביצת נבילה אינה אסורה כ"א מדרבנן ועי' פר"ח סק"ט שכתב וה"מ כשהיא גמורה דהיינו שיש לה חלבון וחלמון ואף שהיא מעורה בגידין אבל אם אין לה אלא חלמון אסורה מה"ת כגוף התרנגולת עצמה עכ"ד ועי' שפ"ד סק"ח שכתב וז"ל וראוי שתדע דביצת נבילה שלא נגמר אלא החלמון או מעורה בגידין יש בו חשש איסור תורה ודוקא שכמוה נמכרת בשוק בקליפה הקשה הוי דרבנן והוא פשוט וע' סי' פ"ז ושם יבואר עכ"ל ועי' ביד יהודה להלן סי' פ"ז בפיה"א סק"ו מה שהאריך בדין זה וכ' שהוא בדק בכמה מאות עופות וראה דהיכא דנגמר גם החלבון א"א כלל שיהיה מעורות ולענין דינא העלה דבין בנבילה ובין בטריפה כל זמן שלא נתקשה הקליפה יש לחשבו לדאורייתא עיי"ש (וע"ל סי' פ"ז ס"ק נ"ו):

ל נבילה. בין שמתה מאליה ובין שנתנבלה בשחיטה. מנחת יהודה ופשוט: (לא) וטריפה. עבאה"ט ומ"ש דאפי' לא נטרפה אלא סמוך לשחיטה אסור מן התורה עשפ"ד סק"ח שכתב דהוא שלא בדקדוק דאם לא נטרפה אלא סמוך לשחיטה לא הוי רק מדרבנן וכתב דאף דלענין ספק לא נ"מ בזה אי הוי מה"ת או דרבנן כי גם בכה"ג יש להחמיר בספיקו דלא נתנו חז"ל דבריהם לשיעורין מ"מ יש נ"מ לענין חשוד ולענין פסול לעדות יש לעיין עיי"ש ועי' בשו"ת אדמו"ר דברי חיים ח"ב חיו"ד סוף סי' ל"ו:

לב ואפי' נתערבה באלף. עבאה"ט ומה שמסיים בצ"ע עפר"ח סק"ט מ"ש בזה ועי' מנח"י כלל מ"ב סק"י ובשפ"ד סק"י ועי' בפרי תואר סק"י שכתב די"ל דהמחבר מיירי כאן בביצת עוף גדול שהיא חשובה וגדולה כהא דרמוני בדין ואגוזי פרך דלא בטלו מחמת חשיבות דדוקא בסתם ביצה אמרינן לקמן סי' ק"י דבטלה ברוב משא"כ בביצה גדולה וחשיבה כנזכר אע"ג דלא הוי אלא דרבנן עבדינן בה חומרא זו דאפי' באלף לא בטיל עיי"ש ועי' בס' דברי שאול ויוסף דעת לעיל סי' פ"א סעיף ב' (בד"ה והנה בש"ק) שהביא דברי השואל דכ"ז הוא רק לענין גוף הביצים אבל בעובדא שאירע שם שנמצא מחט בכבד וניקב מעבלע"ב ונטרפה העוף ונשאר ביצה מתוך ג"י ללידתה ונתערבה ברמה ביצים ונתבשלו בכלים ונאכל ונשאל על הכלים וכתב דאף דכל הביצים היה מן הדין לאסרם מטעם דביצה הוי דבר שבמנין וחוששין שמא נטרפה העוף במשך ג"י מ"מ הכלים יש להתיר דכיון שאין שם ממש רק מה שנתבשל בהם והו"ל כמו נתרסק דבטעם לא שייך חהר"ל וכמ"ש בשפ"ד סי' ק"י בכללי הס"ס אות יו"ד עיי"ש:

לג ספק אם היא ביצת נבילה. עבאה"ט ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ה' ועפר"ח סק"י מ"ש ע"ד הש"ך בזה ועי' בפרי תואר סק"ז מ"ש ע"ד הפר"ח בזה וכתב דבע"כ דכוונת המחבר הוא בין שהיה ב' תרנגולים ואחד מהם נבילה ואין ידוע ביצה זו אם מהנבילה וכו' ובין שנולדה מהתרנגולת דידעינן שהתרנגולת עצמה היא ספק איסור נבילה מותרת עיי"ש וכתב בשלחן גבוה סק"ח דהשוחט עוף בסכין בדוק ונמצאת פגומה אע"ג דקיי"ל דהעוף אסור משים חשש נבילה כנ"ל סי' י"ח מ"מ הביצה מותרת דהוי רק ספק שמא בעור נפגמה עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק י"א דלפעמים גם בספק אם נטרפה בשחיטה או לאו אסורה הביצה כגון בהגרים שליש בוושט בעוף דלא הוי אלא טריפה ולא נבילה ובספק טריפה הביצה אסורה עיי"ש: (לד) אבל ספק אם היא ביצה טריפה. עשפ"ד סק"ט שנסתפק בביצים שנשברו בקערה ויש אחד מהם של טריפה ולא נתערבו החלמונים שעדיין החלמונים כל אחד בפ"ע יש להסתפק אם יש עליהם דין יבש ביבש דסגי ברוב או דילמא דתורת לח בלח עליהם וצריך ס' כמו יין ביין או קמח בקמח וכ' דבהפ"מ יש להקל כשנודע האיסור קודם שטרפן דבטל ברוב ויטול אחד מהם ויזרוק או יבשל כל א' בפ"ע. ואם טרפן ובישלן באינו מינו בקמח וכדומה אך להש"ך דס"ל להלן סי' צ"ח במין במינו ודבר אחר דלא אמרינן סליק וכו' מ"מ בזה גם הש"ך מודה שיש להקל עיי"ש:

לה ספק אם היא ביצת טריפה. עי' בשו"ת אדמו"ר דברי חיים חלק ב' ביו"ד סי' ל"ו שנשאל בעוף אינדי"ק שנולד בו ספק טריפה ואח"כ אסתעיא מלתא ששהה יותר מכ"א יום והתחיל להטיל ביצים אם מותרים הביצים ודעת השואל להחמיר דלא מהני לענין הביצים לסמוך על הרוב כיון שיכולין לברר דהכא בעוף זה אתרע רובא דידיה ע"כ צריך שוב בדיקה אם אפשר לברר והוא ז"ל השיב שאין לחוש להחמיר בזה דגם בעוף זה לא איתרע כלל רובא דרוב ביצים אינם טריפה ורוב זה לא איתרע ע"כ א"צ בדיקה אפי' היכא דאפשר לברר ומותרין הביצים אפילו בלא בדיקת העוף עיי"ש:

לו אם היא ביצת טריפה. עי' בס' שאול בן הלוי שכ' שדין זה צריך ביאור דהא לפי פשטות הדברים משמע דאם שחט תרנגולת וספק החליד וכדומה ספק שעשה איזה פסול בשחיטה דהוי נבילה ביצתה מותרת דהוי ספק נבילה ואילו ספק פגע בוושט למאן דלית לי' נקובת הוושט נבילה רק טריפה והי' הביצה אסורה מספק ועדיף נבילה מטריפה יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא וכ' דבע"כ הטעם דבספק בשחיטה כיון דנעשה ברגע קודם יציאת הנפש מותר מה"ת דלא נקרא נגמרה באיסור משא"כ ספק טריפה שהטריפות הוא מן הסתם מקודם איזה זמן הרי נגמרה הביצה באיסור וממילא דגם בטריפה היכא דידעינן שנטרפה סמוך ליציאת הנפש כהא שניקב הוושט בשעת שחיטה פשוט הוא דג"כ מותר הביצה כיון דלא שייך לומר שנגמרה באיסור ועיי"ש במ"ש בזה:

לז אסירה. עי' בתורת יקותיאל סק"א שכ' שיש חילוק בין היכא דנמצאת טריפה ודאי רק שהספק הוא אם היתה טריפה בשעה שהטילה ביצים ובין אם נמצאים טריפה מספק דאז י"ל דאע"פ שהתרנגולת טריפה מספק אפ"ה הביצה מותרת אך זה דוקא היכא שהטילה הביצה ואח"כ נודע הספק אבל אם נודע הספק קודם שהטילה הביצה דאז לא הי' להביצה חזקת היתר אסורה ולפ"ז צריך המורה לחקור בתרנגולת שנטרפה לענין הביצים אם הטריפות הי' מספק או שהי' ודאי טריפה. וגם צריך לחקור אם הספק נולד קודם שהטילה הביצים או אח"כ עיי"ש ועי' בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' ל"ב בעובדא שעמדו ב' תרנגולים בלול ובדקו באמצע היום ולא מצאו ביצה וביהש"מ נשמע קול צווחה ביניהם ולא הלכו לראות וש"ב בלילה נשמע עוד מקרקרים מאוד והלכו לראות ומצאו תרנגולת א' מתה וא' נפצע הרבה פצעים וחבורות ומצאו שם בלול ב' ביצים ובשגגה ערבו אותם לתוך סל מלא ביצים יותר מששים נגד הב' ביצים ודעת השואל דלכאורה יש להקל כיון דקיי"ל כל שתשמישו ביום נולד ביום ותרנגולת אפי' בדספנא מארעא רובו נעשה ביום ותלינן שהביצים נולדו קודם הלילה ונולד קודם שנטרפה התרנגולת אך דא עקא כיון שכתב הרב עקרי הד"ט חלק או"ח סי' י"א אות י"ח דהכלל זה דכל וכו' נולד ביום אינו אלא לאפוקי לילה ודאי אבל ביהש"מ דאינו ודאי לילה תילד בו א"כ עדיין יש חשש שמא ילדה בין השמשות בעת ששמעו הקול צווחה ואז נטרפה ואסור ועיי"ש במה שהשיב ע"ד בזה והרבה להשיב ע"ד המקרי הד"ט הנזכר והעלה דהביצים מותרין ורק לחומרא בעלמא ימכור שנים לעכו"ם כמ"ש הרמ"א בסי' ק"ט עיי"ש באריכות:

לח ונמצאת טריפה. עפת"ש מ"ש מתשו' חב"י בביצים מתרנגולת שלא נמצא בה מרה (ומ"ש בשם תשו' זכרון יצחק הוא ט"ס וצ"ל זכרון יוסף) ועי' בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' ל"א שנשאל ג"כ בתרנגולת שנטרפה מחמת חסרון מרה וכיוצא לענין הביצים שהטילה קודם שחיטה והשיב שיש להתירן וכן בניקב קרום של מוח וכיוצא בו אמרינן השתא הוא דנטרפה עיי"ש והביאו בשלחן גבוה סק"י לדינא עיי"ש ועי' בבל"י לעיל סי' מ"ב סק"ד מ"ש בדברי החינוך ב"י הנזכר וכתב דאין להחמיר כ"כ לאסור גם התערובות אלא שהתערובות יש להתיר אבל מה שהוא בעין יש לאסור עיי"ש ועי' במחזיק ברכה לעיל סי' מ"ב אות ל"ד מ"ש בדבריהם בזה וע' בדברינו לעיל סי' פ"א (ס"ק מ"ג):

לט טריפה. עי' בשו"ת בית יעקב סי' י' שנשאל בתרנגולת שנשברו אגפי' רחיק מן הגוף באופן שאינו אסור אלא אותו אבר עצמו ואח"כ ילדה ביצה אם יש לאסור אותה ביצה משום ביצת טריפה כיון שיש בה צד טריפות ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא כ' להתיר עיי"ש:

מ חלב שנחלב מבהמה. ולענין חלב שנחלב מבהמה לאחר שנתנבלה עי' ב"י בסי' שאח"ז (בד"ה כ' הרמב"ם) שכ' דהחלב אסור מדאורייתא משום נבלה אמנם בדרישה שם תמה על זה וס"ל דאינו אלא מדרבנן משום דלא גדלה באיסור ואינו מגוף הבהמה עיי"ש אמנם הב"ח בקו"א שם כ' דחלב לא דמי לביצה דדמי כמאן דמנחת בכדא משא"כ בחלב נבילה כיון שנבלע בגומות חשיב כגופה וא"כ אסור מה"ת עיי"ש ועבשפ"ד להלן סי' פ"ז ס"ק י"ד שכ' וז"ל וכבר כתבנו במקום אחר חלב נבילה יש בו איסור תורה אלא שאין לוקין עליו אמנם בפרישה שם כתב דהוא רק מדרבנן כביצת נבילה והב"ח כ' בקו"א דלוקין עליו ובסי' פ"א כתבנו דלדעת הרמב"ם יש בו איסור תורה ולא מלקות עכ"ד וע' בדבריו לעיל סי' פ"א סק"ד שכ' ג"כ דחלב נבילה יש בה איסור תורה ולא מלקות ודלא כהפר"ח ודלא כהלח"מ עיי"ש וע' בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת הב' סי' צ"ג שהאריך הרבה בזה והעתיק שם תשו' הגאון בעל עמודי אש שהאריך טובא בדברי הפרמ"ג הנזכר ועיי"ש במ"ש בזה לדינא:

מא וע"ל סי' פ"א. סעי' ב' דמבואר שם ברמ"א דבהוגלד פי המכה יש לאסור החלב ממנה תוך ג"י אבל קודם ג"י אין לאסור. וה"ה בביצה. ועי' בדברי שאיל ויוסיף דעת לעיל סי' פ"א סעי' ב' (בד"ה והנה בש"ק) שהביא דברי השואל דמ"מ הביצה שילדה ביום הראשון של הג' ימים יש להתיר עפ"ד הש"ס ריש ביצה דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה והוא ז"ל מצדד בדברי הרב השואל בזה ובסוף מסיים מדברי הב"ח בתשו' סי' קכ"ז להחמיר עיי"ש:

סעיף ד:

מב הכה. ע' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' קמ"ט שכ' באמצע התשו' מפי השמועה דלאו דוקא בהטילה ע"י הכאה אלא אפי' כשהפילה מעצמה ע"י חולי הוי כעין הכאה ודינא הכי אא"כ נודע שהטילה שלא ע"י הכאה ולא ע"י חולי אז שרי אפי' אם היא מעורת בגידין עיי"ש אמנם יעוין בפרי תואר סק"ח שכ' דלרבותא דצד ההיתר דאם אינה מעורת בגידין כשרה נקיט לרבותא בלשון הכה דאף בהכה מותרת אבל לענין איסורא באם היא מעורת בגידין י"ל לרבותא להיפוך דאפי' אם הטילה העוף ביצה מאליה כמעשים בכל יום אם היא מעורה בגידין אסורה דהרי היא כבשר הפורש מן החי עיי"ש ומלשון אם הטילה ביצה מאיליה דקאמר משמע דאפי' שע"י חולי ג"כ דינא הכי וכ"כ במנח"י כלל ס"ד סק"ב דאם הטילה חלמון ואית לי' שורייקי סומקי מקרי מעורה ואסור עיי"ש ולא חילק בין הטילה ע"י חולי או לאו ומשמע דאפי' שלא ע"י חולי דינא הכי והביאו בשפ"ד ס"ק י"ג וכ' שיש להחמיר כדבריהם וסיים דמ"מ לא הוי רק בכלל בשר מן החי ולא אבר מן החי ונ"מ לענין איסורין מבטלין זא"ז דקיי"ל להלן סי' צ"ח דבעינן משני שמות עיי"ש וגם הוא ז"ל לא כ' לחלק בין הטילה מחמת חולי או לאו אמנם יעוין במנהגי ק"ק ארגי"ל שבסוף הס' בית יהודה (למהר"י עייא"ש ז"ל) סי' ס"ב דהמנהג שם דאם הפילה תרנגולת ביצה קודם שנגמר קליפתה הקשה אוסרין אותה מחשש איסור אבמה"ח ושאל את מורו הרב שהוא תמוה דהרי מבואר בש"ע דלא אסר בזה אלא המעורה בגידין וביצה זו כיון שהעלתה קרום התחתון שוב אין לה עירוי גידין והשיב לו משום דחוששין לאותם חוטים האדומים הנראים לפעמים בקליפה דשמא הן הן הגידין הנזכר בפוסקים ונקראת מעורה בגידין וסיים מיהו כל זה לכתחלה אבל אם נתערבה בתבשיל ודאי שאינה אוסרת עד שתהא מעורה ממש בגידין כמו שנראה מפשטות לכון הש"ע עיי"ש וע' בשו"ת בעי חיי שם שנשאל על זה בתרנגולת שהטילה ביצה שלא נגמרה קליפתה הקשה והשיב דכיון שלא נגמרה קליפתה הקשה יש לחוש שמא היתה מעורה בגידין ואין להתיר אא"כ ידוע בבירור שהטילה מעצמה שלא ע"י הכאה ושלא ע"י חולי אבל אם אין ידוע בבירור אין להתיר עיי"ש ועי' בשו"ת מעשה אברהם חיו"ד סי' ל"ב שהעתיק תשו' מאביו הרב ז"ל בעובדא כזו והביא דברי הרב מהר"י עייא"ש ז"ל ממנהגי ק"ק ארגיל ודברי הרב כנה"ג בתשו' בעי חיי שם דכל שלא נגמרה בקל פתה הקשה יש לחוש למעורה בגידין וגם אפי' לא הטילה ע"י הכאה רק ע"י חולי חיישינן לה ע"כ אין להתיר הביצה עיי"ש אבל לפמש"ל ממשמעות הפרי תואר והמנח"י והשפ"ד דלא חלקו בין ע"י חולי או הטילה מאלי' לא הי' צריך לכתוב אפי' ע"י חולי אלא הל"ל רבותא יותר אפי' הטילה מאלי' אין להתיר הביצה כשהוא מעורה:

מג שאינה מעורה בגידין. אבל אם היתה מעורה בגידין אסורה דהוי כבשר הפורש מן החי ש"ך ס"ק י"ג מהטור. ועשפ"ד שם דבדיוק כ' הש"ך דהוי כבשר מן החי אבל לא כאבמה"ח ועיי"ש עוד להלן סי' פ"ז סק"ט שכ' דבאין גמורות הוי כבשר מן החי ואם הם גמורות רק שהן מעורות בגידין יש לו דין אבמה"ח עיי"ש והנ"מ שיש בין אם הוא אסור משום אבמה"ח או בשר מה"ח ע"ל (ס"ק מ"ב) שכ' מהשפ"ד שיש נ"מ לענין איסורין מבטלין זא"ז וע"ל סי' ס"ב סעי' ב' ובדברינו שם (ס"ק י"ד):

מד מעורה בגידין. עש"ך להלן סי' פ"ז סק"י שהביא דעת הפוסקים דמעורות היינו אותן הקטנים שנגמרו רק בחלמון לבד ומחוברין בבשר השדרה עיי"ש ועי' ביד יהודה שם בפיה"א סק"י מה שהאריך בזה ומתמה שם (סוף ד"ה מיהו כל זה) שדין זה לא שייך לפרש כן דהא א"א לה להפיל הביצה אא"כ כבר נפרדה מן האשכול ומונח בתוך האם וכל זמן שהוא עדיין תלוי באשכול ולא נכנס לתוך האם א"א שתפול אותה לחוץ ואף אם יארע ע"י איזה סיבה שנקרעה מן האשכול תפיל הביצה לתוך הגוף ואין לה מקום לצאת ממנה כלל עיי"ש:

סעיף ה:

מה אינה אוסרת. עי' פרי תואר סק"ט שכ' דבכ"מ אין להתיר אלא אם הי' הטהורים רוב חד בתרי או עכ"פ חד בחד אבל אם הי' הטמאים רובא אסור עכ"פ מדרבנן מידי דהוי אשאר איסור שנפגם שאסור לאכלו בעינו וה"נ כשהטמאים הוי רובא נחשב מדרבנן כאלו אכלה בעיני' עיי"ש:

מו ואם היא קלופה. עבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך. ודע שיש פלוגתא בין הט"ז להש"ך שדעת הט"ז סק"י מבואר דהעיקר תלוי בביצת הטמאה אם היא קלופה או לא וכל שהטמאה אינה קלופה אע"פ שהטהורים נקלפו כשר אבל דעת הש"ך ס"ק ט"ו דבעינן שיהיו תרווייהו בקליפתן אבל אם א' נקלפה בין שהאסורה נקלפה או שהטהורים נקלפו אסיר וע' שפ"ד ס"ק י"ז שכ' דמלשון המחבר משמע דאם האסורה אינה קלופה אף שההיתר קלופה מותר עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק י' שכ' דלדינא בהפ"מ אם הטמאה אינה קלופה אף שהטהורים נקלפו אינו אומר בזה לא איסור ולא היתר עיי"ש:

מז קלופה. עבאה"ט עי' פרי תואר לעיל סי' פ"א סק"ה מה שפלפל לענין אי ביצה טמאה עם טהורה הוי מין במינו או אינו מינו עיי"ש וע' מ"ז כאן סק"ט שהביאו וכ' שיש נ"מ לדינא כגון בנשפך ואינו יודע אם היה ס"א וכדומה עיי"ש:

מח אוסרת. עפר"ח ס"ק י"ב שהוכיח מלשון הירושלמי דכל שנשלקו יחד בעודן בקליפתן אף אם נקלפו אח"כ וחזרו ושלקן יחד כשרין דלא בלעו כיון שכבר גמרו לפלוט ולבלוע עיי"ש ועי' בכנפי יונה סוף סי' זה שהביאו וכ' דלדינא אין לסמוך על זה כיון דאין אנו בקיאין בשליקה עיי"ש:

מט ואם היא נקובה. עט"ז שהראה מקים לדלקמן סי' צ"ה סעי' ב' ועפר"ח ס"ק י"ג דהכא מיירי בנקובה ממש דהיינו בנקב שיש בו חסרון אבל בנקבים שאין בהם חסרון אין להחמיר בזה עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק ט"ו מ"ש ע"ד הפר"ח בזה:

נ וצריך ס"א ביצים. עבאה"ט וע' בפרי תואר לעיל סי' פ"א סק"ה וכאן סק"י מ"ש בזה והעלה לדינא דא"צ ס"א ובס' סגי עיי"ש אבל הט"ז והש"ך והפר"ח והפרמ"ג פסקו לדינא כהמחבר דצריך ס"א דוקא והכי נקטינן: ועיין בשפ"ד ס"ק י"ז שכ' דהס"א ביצים היינו עם המים שמבשלין שם הביצים עיי"ש וע' בס' ויקרא יהושע חיו"ד הלכ' סימני ביצים סי' א' שכ' דאם נתבשל ביצה טריפה בתבשיל שיש בה מחצה רוטב ומחצה ביצים ובין הרוטב והביצים יש בה כדי לבטל צריך שיהיה ביצים ל' וחצי היתר ובהמרק סגי בשלשים עיי"ש (וע"ל ס"ק נ"ה):

נא ס"א ביצים. עבאה"ט מ"ש להרמב"ם דהטעם הוא מפני שהוא ברי' עשו בה היכר וכו' ועי' בפר"ח ס"ק י"ד שכ' דדוקא בביצה גזרו שצריך ס"א משא"כ בשאר דברים כגון ברי' לח גזרו וסגי בס' עיי"ש וע' בס' ראש יוסף חולין דף צ"ח ע"א מ"ש בזה וסיים ומזה יצא לנו דין חדש דלשיטת הרמב"ם דהוא משום היכרא ה"ה כל דבר שהוא ברי' ודינם שאינם בטלין אפי' באלף צריך ס"א משום היכר כגון צפור טהורה וטמאה או אפרוח ואבמה"ח דהוי ברי' דצריך ס"א דמ"ש מביצה עיי"ש אולם להלן שם דף ק' חזר ושנה דברים אלו וסיים וז"ל אלא שלא מצאתי לשום פוסק שיאמר לשיטת הרמב"ם ז"ל דבעינן בפליטת ברי' ס"א ובטור יו"ד סי' ק' כ' סתמא אם יש ס' נגד פליטת הברי' מותר ולא כתב שום מפרש דלהרמב"ם בעינן ס"א של היתר ואם יש לחלק בין ביצה לשאר ברי' לא ידעתי מה הוא וצ"ע עכ"ד ועי' בדבריו בשפ"ד סוף ס"ק ט"ז מ"ש עוד מזה וסיים בצ"ע:

גב וביצה שיש בה אפרוח. ואין חילוק בזה בין טמאה לטהורה דכל שיש בה אפרוח או קורט דם דשדא תיכלא בכולה הוי נבילה פר"ח ס"ק ט"ו וע' שלחן גבוה ס"ק י"ט :

נג שיש בה אפרוח. ע' בדברינו להלן סי' ק' (ס"ק י"ג) שהבאתי דברי הרב שיורי ברכה דכל זה אם אין האפרוח סרוחה אבל אם היא סרוחה אינה אוסרת פליטתה כדקיי"ל בכל דבר שטעמו פגום:

נד או דם. דוקא כשידוע שהדם הוא במקום האוסר אבל בספק התערובות מותר כדלעיל סי' ס"ו סעי' ד' בהגה. ש"ך ס"ק י"ז ופר"ח שם. וע' בדברינו לעיל סי' ס"ו שם (ס"ק ל"ט):

נה אוסרת המתבשל עמה. עט"ז ס"ק י"ג דאם נתבשלה עם שאר ביצים צריך ס"א ביצים של היתר וכו' ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ט שכתב דר"ל לבטל פליטתה אבל היא עצמה אינה בטלה אפי' באלף כיון דהוי ברי' עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק י"ג דדוקא בנתבשלה עם ביצים אבל בנתבשלה עם שאר תבשיל סגי בס' וא"צ ס"א עיי"ש:

סעיף ו:

נו שאינה קלופה. ואם הוא קלופה ונגעה בדבר אחר חם בחם בלא רוטב עי' שפ"ד ס"ק כ"א שכ' שיש חילוק בזה בין ביצת טריפה לביצת נבילה דביצת טריפה כיון דהוי מדאורייתא יש להחמיר אבל בביצת נבילה דאינו אסור כ"א מדרבנן אין להחמיר עיי"ש:

נז וכן יש לנהוג. עש"ך ס"ק י"ט שכ' דבש"ס ופוסקים נראה עיקר כהמחבר ועשפ"ד שסים דמ"מ באין הס"מ ראוי לפסוק כהרמ"א דאיסר באין קליפות עיי"ש:

סעיף ז:

נח מביצת נבילה. עי' בסלת למנחה כלל ס"ד דין ב' ובמ"ז ס"ק י"ד ובשלחן גבוה ס"ק כ"א דבע"כ ר"ל נבילה מחיים אבל בלא"ה לא משכחת לה דהא ביצי דשחוטה ונבילה אין מגדלין אפרוחים עיי"ש:

נט מותר. אבל אפרוח שנולד מביצת עוף טמא שישב עלי' עוף טהור אסור ודאי ולוקין עליו. מ"מ פ"ג מהלכ' מאכלות אסורות והביאו הפר"ח ס"ק י"ח:

ס ויש אוסרים. טבאה"ט מ"ש מהט"ז וסיים שהנקה"כ השיב ע"ז דלא דמי לתרומה וע' בנקה"כ שכ' עוד טעם א' להקל כיון דליכא אלא ביצה א' לא גזרו וכ' במ"ז ס"ק י"ד דלכאורה נראה דביש כמה ביצים מהטריפות גם הוא מודה דיש נחוש שמא ישהנה ואתי לידי תקלה אבל לדינא אין לחוש אף בהרבה דמלתא דלא שכיחי היא ולא גזרו בה רבנן עיי"ש:

סא לכתחלה יזהר. עפת"ש ועי' בשו"ת שבות יעקב חלק א' סי' קנ"א שכ' דלכתחלה אסור להושיב תרנגולת על ביצת טריפה דזו"ז גורם אסור לכתחלה עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק כ"ב אמנם יעוין בס' ערך שי שהביאו והשיב ע"ד והעלה דגם לכתחלה מותר ואין לחוש כלל כיון דנעשה עפר והוי כנשרף האיסור דמותר אף לכתחלה עיי"ש:

סעיף ח:

סב מכות מרדות. עבאה"ט ועפר"ח ס"ק כ"א שכ' דלאו לרבותא קאמר המחבר שהתחיל העוף להתרקם אלא בדוקא קאמר שהתחיל להתרקם הוא דאין בה אלא מכות מרדות אבל אם נגמר האפרוח לקי משום נבילה עיי"ש וע' בפרי תואר ס"ק י"ב שהשיג על הפר"ח בזה והעלה דבע"כ כוונת המחבר אפי' אם כבר רוקם אין בו מלקות אלא מכות מרדות עיי"ש:

סעיף ט:

סג משהין אותו וכו'. עבאה"ט ועי' מזה לעיל סי' נ"ז סעי' י"ח ובדברינו שם (ס"ק קפ"ב):

סד אם יטעון פעם אחרת כשרה. פי' ואפי' ביצים שהטילו בפעם הא'. ולא אמרינן מעשה ניסים נעשו לה ונתרפאת אלא הרי הוברר הספק דלאו טריפה היא. פרי תואר ס"ק י"ד :

סה שלמים. עפת"ש מ"ש מהבית אפרים ועי' במקומות שציינתי לעיל סי' ט"ו (ס"ק כ"ו):

סו ספק. עבאה"ט ועי' בדברינו לעיל סי' נ"ז (ס"ק ר"ה) דאפי' שהה יב"ח וגם ילדה לא מהני בודאי טריפה:

סעיף י:

סז אין מוכרין ביצת וכו'. עי' במנחת יעקב כלל ס"ו סק"ב שכ' דמשמע דאפי' ביצה א' אסור למכור להם ולא אמרינן כיון דאינה רק אחת יאכלנה העכו"ם עיי"ש וכ"כ בחגורת שמואל ס"ק ל':

סח וימכרם לישראל. עי' בס' תפארת למשה להלן סי' פ"ז סעי' א' (סוף ד"ה בב"י) שכ' דאפי' אם יש ביד עכו"ם ביצה שלא נתקשה הקליפה לגמרי מותר לקנות ממנו והעמיס כן בדעת הרמב"ם עיי"ש ועי' ביד יהודה כם בפיה"א סק"ו (באמצע ד"ה וכל זה) שהביאו וכ' וח"ו להקל בזה דהא כל ענין דהמתירין לקנות מעכו"ם הביצים ואין חוששין לנבילה וטריפה הוא משום דאזלינן בתר רובא ורוב ביצים לאו מנבילה וטריפה הוא וזה דוקא כשהקליפה קשה אבל בשלא נתקשה הקליפה הוי הרוב אדרבה רק ממה שנמצא במעי התרנגולת אחר שחיטה ואחת מאלף נמצא שתילד העוף ביצה כזה ושחיטתם הוא נבילה ויש לה כל דין ביצת נבילה עיי"ש:

סט והכי נהוג. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפ"ה אין לקנות ביצים טרופות מעכו"ם ועפר"ח ס"ק כ"ט דאפי' אם מכיר הביצים טרופות שיש ביד העכו"ם שהן ממין עוף טהור אסור לקנות ממנו עיי"ש ובשפ"ד סק"ל הטעם דכיון דחזינן ריעותא דטרופות נינהו איתרע חזקתייהו וחיישינן דלמא איקרי ומכר לו ישראל ביצה טרופה עיי"ש. וכ' עוד בפר"ח שם דכ"ז דוקא בטרופות אבל אם אינם טרופות רק שבורות שהחלבון והחלמון שלם מהני אם אומר משל עוף פלוני הוא סגי וסיים דמה"ט יש לזהר שלא למכור להם ביצת טרופה אא"כ הם טרופות ומעורבות לגמרי חלבון וחלמון הכל ביחד עיי"ש (וע"ל ס"ק י"ט):

ע דנוהגין לעשות פת. עי' בכנה"ג לקמן סי' קי"ב בהגהות ב"י אות ל"ו ובתשובת בעי חיי שלו חיו"ד סי' קנ"ג בדבר הפת שעושין העכו"ם שטחין על פניו בביצים דלעצמו הי' נוהג בהם איסור אבל לאחרים הי' מתיר בפה מלא וכ"ש בכפרים שאין להם לחם לשובע שיש להתיר להדיא עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק ל"א שכתב דבשאלוניק"י וגלילותי' אע"פ שנהגו לאכול פת של פלטר עכו"ם נהגו איסור בפת שנילוש בביצים או שטחין בביצים על פניו עיי"ש ואי"ה להלן סימן קי"ב יבואר עוד מזה כי שם מקומו: תקונים והשמטות צד 84 פ"ב שורה ה' סעיף ס"ז ס"ק ל"ה, ועי' בפר"ח לקמן סי' ק"ח כצ"ל ותי' ק"ב נמחק. שם צד 66 אות מ"ו עמוד ב' שורה ה' אשר בהכדי נטילה כצ"ל ותי' בהנטילה נמחק. דף ל"ו ע"א שורה ד' חיור"ד סי' כ"ה כצ"ל ותי' ה"ה נמחק. צד 72 ע"א סעיף י' ס"ק י' שורה ס' מלמטה סי' ס"ו סעיף א' כצ"ל צד 76 סעיף ד' ס"ק י"ט שורה ג' מלמטה נתרחק מעט נתח מנתח כצ"ל ותיבת עבר מעבר נמחק. צד 80 ס"ק נ"ד בחמודי דניאל הל"כ צ"ל הלכות. צד 124 ס"ק י' נגד דעת הש"ך בזה, ועיין בחגורת שמואל ס"ק נ' כצ"ל והשאר נמחק. שם בסוף הס"ק ועי' ביד יהודה בפי' הארוך ס"ק ו' ז' ובפיה"ק ס"ק ו' מ"ש בזה וסיים בצ"ע לדינא אם יש לסמוך ע"ד הפר"ח להקל בזה אסי' בדיעבד כצ"ל והשאר נמחק. צד אלו ע"ב סוף ד"ה ועיין בשו"ת טוטו"ד עיין מענין זה תיבת אלו נמחק. דף ס"ה ע"ב ד"ה ומ"ש הפת"ש כו' בענין בארש"ט. עי' בשו"ת יד יוסף כו' חיו"ד סי' מ' כצ"ל צד 138 ע"א שורה כ"ז אם מותר לאכול במלתא כצ"ל ותי' בחלב נמחק שם ע"ב שורה ז' מלמטה ולכתוב תיבת חלב על הלחם צ"ע אם מהני כצ"ל והשאר נמחק. דף ס"ט ע"ב שורה כ"א דמשוה דין עיסה צ"ל דמשום דין עיסה דף ע"ב ע"ב שורה ז' מטעם ס"ס, ספק שמא אינו מפעפע בכל התנור כצ"ל ותי' אם נמחק דף ע"ג ע"ב שורה ה' כשהתחילו לשפוך הרוטב היה ס' וממילא דהרושב ס' כצ"ל ותי' והיה הרוטב בשר נמחק. צד 194 ע"א סוף סימן י"ב, סימני בהמה חו"ע סימן כ"ג צריך להוסיף (ועיין להלן ס"ק כ"א). דף קי"ח ע"א ס"ק קע"ד. שתחת קוטב (הצפוני) צ"ל [הדרומי]. דף קכ"ג ע"ב ס"ק ס"א עפת"ש מ"ש מתשובת שאילת יעב"ץ דלכתחלה אסור כו' כצ"ל והשאר נמחק:

סוף הספר

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה