דרכי תשובה - ג· רבי צבי הירש שפירא
סימן עז
סעיף א:
א ואפילו נמלח החיצון. עבאה"ט מ"ש פי' ששהה שיעור מליחה וכו' ועשפ"ד סק"א דה"ה אם לאחר פליטת כל צירו דהיינו שהוא לאחר י"ב שעות או אפי' לאחר מעל"ע משעה שנמלח דאז לכ"ע אינו פולט ציר אפ"ה אמרינן ככ"פ עיי"ש:
ב דכמו שבולע דם המילואים כך פולטו. ולא דמי לבשר שנמלח ונפל לציר דאסור אפי' לצלי דדוקא היכא שנפלט מיד בשעת הבליעה אמרינן ככ"פ (הרא"ש). ונ"ל לפ"ז אסור ליקח עופות המילואים מעל האש קודם שנצלו חצי צלייתן דא"כ יבלע אותו שנמלח ושהה מאותו שלא נמלח ולא שהה ויאסר הכל וכו' ודו"ק עכ"ל הס' זר זהב על היו"ד כת"י מהגאון בעל אורח מישור ז"ל:
ג וכ"ש אם נמלח הפנימי עבאה"ט מ"ש מהש"ך שחולק על הרמ"א ופסק דכשהחיצון לא שהה שיעור מליחה והפנימי כבר שהה שיעור מליחה נאסר הפנימי ועי' במנח"י כלל ט' סק"ח שהשיג על הש"ך בזה וכתב דממשמעות כמה גדולי הפוסקים מבואר כדעת הרמ"א להקל וסיים לכן אין לנו אלא דברי הרמ"א בזה עיי"ש אמנם הפרמ"ג והחוו"ד פסקו כהש"ך להחמיר בזה לדינא וכן ראיתי בס' זר זהר כת"י הנ"ל שהסיג ג"כ על המנח"י בזה והאריך קצת בזה ועי' בחוו"ד בביאורים ס"ק א' שכ' דמ"ש הש"ך בפנימי נמלח ושהה דאסור יש להסתפק בדבריו אם כוונתו דוקא כששהה והודח שאין לו ציר אבל כשיש לו ציר שרי וכתב דלדינא נראה להקל כיון דהרב מקיל בלא"ה בזה עיי"ש ועי' בשו"ת שבס' שארית חיים סי' י"ב מ"ש בזה ומה שהתפלא על החוו"ד בזה דכיון דאח"כ יצלנו והרי נודע דעת הש"ך דאין נ"מ בין יש לה ציר לאין לה ציר וכיון דלא אמרינן בפנימי מישאב שאיב פשיטא דאסיר דע"י הצלייה בודאי יבליע מהפנים עיי"ש ועשפ"ד סק"ב שכתב כן דנראה מדברי הש"ך דאף כשהפנימי לא הודח דאין נסתמין נקבי הפליטה אפ"ה נאסר הפנימי אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' במ"ז סק"א מה שהאריך בפרטי דינים אלו ועי' בשו"ת מלחמות אריה סי' ע"א מה שהאריך בדברי הש"ך והמנח"י בזה ובמ"ש בזה לדינא. ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דבשניהם מלוחים ולא שהו שרי עי' בחוו"ד שם שכ' דזה דוקא כשמדיח כל א' אחר צליה אבל אם א"א להדיח אסור דהא המלח נאסר בשעת מליחה ובודאי ליכא ס' נגד המלח שעל הפנימי ושעל צד הפנימי של החיצון עיין שם (וע"ל בס"ק שאח"ז): ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דאם הפנימי נמלח ולא שהה והחיצון שהה כשיעור והודח נאסר החיצון עשפ"ד שם מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א ריש סימן זה ובפיה"ק סק"ג שכתב דנראה שאין לאסור החיצון רק כששהה עד שפלט כל צירו אבל אם לא שהה רק כשיעור מליחה ועדיין לא פלט כל צירו אף שהודח יש להקל וגם כ' מהמהרש"ל דכל שנאסר הפנימי או החיצון כאמור היא לבד נאסר ולא השני דאין הנאסר וכו' עיי"ש ועי' מזה בשו"ת שבס' שארית חיים שם ובשו"ת מלחמות אריה שם באריכות:
וכתב עוד בחוו"ד שם דכל מה דאמרינן בדין זה הוא רק במולייתא וכאמור אבל אם הונח חתיכה לתוך תרנגולת דאיכא חלל רחב דינו כמו בשאר שני חתיכות שנמלחו יחד וא' נמלח והב' תפל או שנמלח ופלט כל דמו. הנ"ל בסעיף ע' עיי"ש:
ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דבלא נמלח הפנימי והחיצון נמלח ולא שהה שיעור מליחה דהפנימי נאסר עי' בס' בית האוצר שנסתפק לפי דעת הש"ך הנזכר דס"ל דלא שרי אלא אם החיצון והפנימי נמלחו ולא שהו אז שניהם מותרים מה הדין אם נמלח החיצון מליחת קדירה והפנימי נמלח מליחת צלי ושניהם לא שהו מי נימא כיון דקיי"ל להלן סי' צ"א דאין אנו בקיאין בין מליחת צלי לקדירה ואפי' מליחת צלי חשיב רותח וא"כ י"ל דהוי כשניהם נמלחו ולא שהו ושניהם מותרים או דלמא כיון דבהפ"מ כ' הרמ"א שם דגם אנו בקיאין ואמרינן דמליחת צלי לא חשיב רותח והוי הפנימי כאלו לא נמלח כלל ובולע ואסור וא"כ נהי דשלא בהפ"מ אמרינן דגם מליחת צלי חשיב רותח היינו לחומרא אבל לקולא יש לנו להחמיר דלא חשיב רותח אך לדינא צ"ע די"ל דנהי דמליחת צלי לא חשיב רותח מ"מ אפשר דפולט ציר עיי"ש ועי' בשו"ת שבסוף הספר שארית חיים שם מ"ש שם גם בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש:
ד רק אם נמלחו שניהם. היינו במליחה מב' צדדים והדחה תחלה וסוף כמו לקדירה ועי' שפ"ד סוף ס"ק ה' וביד יהודה בפיה"א סק"ה. ועי' בשלחן גבוה סק"ב שכ' שגם הספרדים נזהרים בזה:
ה וכל זה. עבאה"ט ס"ק ז' מ"ש מחלוקת גדולי המחברים בצליית בשר שלא נמלח עם בצל בשפוד א' זה אצל זה וכו' ועי' בשו"ת מהרשד"ם חיו"ד סי' מ"ו שכ' לאסור בזה עיי"ש אמנם בפר"ח סק"ה השיג כליו וסיים שכן המנהג להתיר ואין פוצה פה עיי"ש ועי' בשי"ת מקור ברוך סי' ל"ו שהשיג ג"כ על המהרשד"ם בזה והעלה להתיר עיי"ש אילם בשו"ת שבות יעקב חלק ג' סי' ס"ז פסק לאסור כדעת המהרשד"ם עיי"ש ועי' בכנה"ג לעיל סי' ע"ו בהגהות הטור אות ג' שהביא דבריהם וסיים ודע דאין מחלוקת הללו אלא אם לאסור הבצלים אבל הבשר לכ"ע כשר עיי"ש ועי' בתשו' בעי חיי חיו"ד סי' קכ"ה מ"ש בזה וסיים דהמחמיר תבא עליו ברכה ובמקום שלא נהגו בזה היתר אין לנהוג כן אבל אם נהגו באיזה מקום היתר אין למחות בידם והמוחה בידם אינו אלא מן המתמיהים עיי"ש ועי' בשלחן גבוה לעיל סי' ע"ו מחודש א' עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ה מ"ש בזה וסיים דאינו אומר בזה לא איסור ולא היתר עיי"ש ועי' בדבריו להלן סוף סי' ע"ח שמדבר עוד מענין זה וכ' דאף דהא ודאי דהבצלים אסורים אבל הבשר לא נאסר דנורא משאיב שאיב ולא בלע או דאמרינן ככ"פ וכו' עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ו' מ"ש בזה ונוטה להקל להתיר אף הבצלים בדיעבד אם הודח הבשר קודם צלי זולת אם לא הודת הבשר מהדם בעין שעליה קידם צלייה אז יש לאסור דהבצל בולע מהדם בעין קודם הצלי וכו' עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום בשפ"ד סק"ה שכ' דלענין הבצלים אין לסמוך כלל להתירן כיון שהם נקרשים לפנינו פשיטא דהוי כבישול ממש וכמו מילוי ביצים וקמח וכ"ש דבר חריף כמו בצלים ששואבין הדם אצלם ואין לסמוך להתיר בכ"מ רק הבשר לבד עיי"ש ועי' בשו"ת צוף דבש סי' ס' שכתב דמה שנוהגין בעירו לחתוך הבשר דק דק עם פרור לחם והבנין ועושין מהם חתיכות וצולין אותם בודאי היתר גמור הוא וכו' ואף למאן דאוסר לכתחלה בבצל מודה בזה שמותר לכתחלה דבצל שאני שדרכו לבלוע ואינו פולט אפי' ע"י האש וכו' אבל בזה שהיא דרכו לפלוט ליכא צד איסור וכו' עכ"ל:
ו רק בשר. עבאה"ט ומ"ש לתמוה על הש"ך הנה לפענ"ד נראה לבאר דברי הש"ך בזה דמ"ש הש"ך דאם יש ס' נגד האיסור שבמולייתא הכל מותר ר"ל כי עיקר האיסור בזה הוא רק הביצים כי אם היה שם רק בשר או דבר אחר כגון לפתות לא היה אסור והאיסור שבמולייתא הוא הביצים ולזה אמר שאם היה רק מעט ביצים עד שיש במולייתא ס' כנגד הביצים אז הכל מותר וכ' הטעם שהרי עיקר האיסור בזה הוא משום דהוי כאלו נתבשל בקדירה ובכל דבר אסור שנתבשל בקדירה קיי"ל שאם יש ס' בקדירה כנגדו ה"ז כאלו אינו: (ז) אם יש שם ביצים הנקרשים. עי' ביד יהודה בפיה"א סק"ז ובפיה"ק ס"ק י' שכ' דהא דאסור גם העוף דוקא במילוי ביצה בלא הקליפה אבל אם הביצה שלימה בקליפתה אין אסור אלא הביצה לבד עיי"ש:
ח אם לא נמלחו שניהם. עבאה"ט ור"ל דלא מיבעיא אם הפנימי לא נמלח דאסור אלא אפי' אם החיצון לא נמלח ג"כ אסור דכל שיש ביצים מעורב עם הבשר לא אמרינן מישאב שאיב להחיצון. מ"ז ס"ק ה' ושפ"ד ס"ק ו': (ט) לכתחלה אסור לצלות וכו'. עי' בשו"ת בעי חיי חיו"ד סי' קי"ד שכ' דה"ה דאסור לכתחלה ליתן בשפוד א' בשר שנצלה מעט עם בשר חי שלא נצלה כלל ובדיעבד גם בזה מותר עיי"ש:
י ואפילו הודח. ר"ל דלכתחלה אסור לצלות בשר שנמלח עם בשר שלא נמלח אפי' לא הודח הבשר שנמלח קודם הצלייה דלא נסתמין נקבי הפליטה אפ"ה אסיר לכתחלה ובדיעבד שרי אפי' הודח וכו' ואפי' לא הודח הבשר שנמלח הדחה קמייתא קודם מליחה שרי דלגבי צלייה מחשב דם פליטה לגביה מכ"ש לגבי אחרות. מ"ז בסי' שאח"ז ס"ק א':
יא שימלח החיצון לבדו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם לא הדיחו אחר המליחה כ"א בפ"ע היי כמו בשר שנתבשל בלא הדחה אחרונה ועשפ"ד ס"ק ג' שכ' דמשמע מהש"ך דאף שמדיח החיצון אם לא הדיח גם הפנימי אסור אף דיש בכל הקדירה ס' נגד המלח שבפנימי לא מהני כיון שהמלח הוא בפנים והוי כמו איסור דבוק דאין שייך לומר שנמס המלח ע"כ צריך להיות בהעוף ובהמילוי שלו ס' נגד המלח אולם דוקא שאר דברים שבקדירה אין מצטרפין אבל החיצון מצטרף וכתב שם דמסתמא אמרינן דהעוף הוא כמו המילוי ולפי המבואר לעיל סי' ס"ט דאם יש בקדירה כמו החתיכה מסתמא יש ס' ושרי ה"נ אמרינן דמסתמא יש בעוף ובמילוי שלו ס' ושרי אכן אם אירע שאין בו ס' אלא בצירוף שאר דברים שבקדירה לא מהני ואסור עיי"ש ועי' במ"ז סק"ג שכ' דמסתמא הוי העוף גופא יותר ממילוי שלו עיי"ש:
יב לבדו. עבאה"ט ועי' בדברי זקיני הלבוש שכ' דאם מלח בשר החיצון וגם הפנימי כל א' בפ"ע אלא שמלחו קודם ששהה שיעור מליחה ואח"כ השהה יחד במלחו הפנימי עם החיצון אסור כיון שאין לדם הפנימי מקום לזוב ובמליחה לא אמרינן שיצא מהפנימי ע"י המלח ויפלוט דרך החיצון דלא אמרינן הכי רק בצלי דנורא מישאב שאיב עיי"ש ועי' במ"ז שם שהביאו וכ' שיש לעיין בטעם האיסור בזה דאי משום שנתבשל בלא הדחה אחרונה הלא אם מדיח החיצון מסתמא יש בעוף ובמילוי שלו ס' נגד המלח שבפנימי כנ"ל ואי משום שהפנימי עובר דרך החיצון מה בכך הא כל שיש להחיצון דם של עצמו אמרינן במליחה ככ"פ ועכ"פ אם מלח הפנימי קצת קודם שמלח החיצון לישתרי דכל זמן שהפנימי יפלוט דם יפלוט ג"כ החיצון ואגב שיפליט דם דידיה יפליט גם מה שבלע מהפנימי ולמה סתם הלבוש וכ' סתם דאסור דמשמע דאסור גם אם קדם ומלח הפנימי וכ' די"ל דהטעם שהחמיר בזה הוא משום דבכה"ג לא אמרינן ככ"פ דדומה למולח בכשא"מ כיון שהמקום דחוק ולא דמי לצלי דאמרינן גם בזה ככ"פ דצלי שאני דנורא מישאב שאיב משא"כ במליחה לקדירה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ג מ"ש בביאור דברי הלבוש בזה וכתב דהלבוש מיירי בע"כ באם המילוי דחוק בפנים כמו שעושין, לפעמים בזה י"ל דמעכב הפליטה ואסור אבל לא זולת עיי"ש: (יג) אינו מפליט דם שבפנימי עבאה"ט מ"ש מהט"ז דלא דמי למ"ש בסי' ס"ט דמותר בדיעבד כשנמלח מצד א' וכו' ועשפ"ד סק"ד שכ' דלדעת הט"ז משמע דבנ"ד אפי' בהפ"מ אסיר אבל מדעת הש"ך נראה דבהפ"מ עכ"פ שרי בדיעבד וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בתשב"ץ חלק א' סי' ס"ט:
יד רם שבפנימי. עמ"ז ס"ק ד' שנסתפק באם הפנימי נמלח והודח והחיצון לא נמלח אי אסור בכה"ג וכ' דנראה דאסור וסיים שיש לעיין בדבר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ד' מ"ש בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש: