דרכי תשובה - ג· רבי צבי הירש שפירא
סימן עא
סעיף א:
א הראש. פשיט הוא שהלשון הוא אבר אחר ואינו בכלל הראש לענין זה ולא מהני ליה מליחת הראש וצריך למלחו בפ"ע. יד יהודה בפיה"ק סק"א: (ב) חותכו לשנים. עי' בס' תוספות ירושלים בקיצור הוראות איסור שכ' דהכא בע"כ לא מיירי כלל מדין המוח דאפי' אם נקבו העצם נגד הקרום והוציא משם המוח לגמרי לא יצא בזה עד שיחתוך הראש לשנים דוקא עיי"ש (וע"ל ס"ק י"ד):
ג לשנים. עפת"ש ועי' במחזיק ברכה אות א' שהביא ג"כ דברי הבית יעקב בזה ולדינא כ' ג"כ כמשמעות האחרונים דבדיעבד שרי עיי"ש ועי' כרתי סק"ב שכ' שהחלל שבאמצע אינו מזיק הואיל ואינו מגולה לאויר דדוקא כשהוא מגולה לאויר הואיל והאויר מקרר החתיכה ומונע כח חום המלח שבצד הב' להפליט משא"כ כשהוא שלם סביביו עיי"ש ועי' במ"ז סק"ג ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ט בפיה"א ס"ק כ"ו מ"ש בדברי הבית יעקב מזה ועיי"ש עוד בס"ק כ' ובפיה"ק ס"ק ל"א מ"ש בענין זה לדינא:
ד לצד פנים. עבאה"ט ועשפ"ד סק"א שכ' דר"ל דעיקר המליחה בפנים הוא על המוח אלא שאין צריך להוציא המוח אלא מלחו כשהוא מונח כך בעצם הגלגולת עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובפיה"ק סק"ב מ"ש בדברי הפרמ"ג בזה ולדינא העלה דאם חתך הראש לשנים לא סגי במה שמולח בפנים כשהוא מונח בעצם הגלגולת אלא כשהוציא המוח ומלח הראש עצמו בפנים אז דינו כשאר בשר שלא נמלח אלא מצד א' אבל אם לא הוציא המוח ומלח כך אז מליחת צד השני מעכב אף בדיעבד עיי"ש:
ה וחוזר ומולח על השיער. עש"ך ס"ק ב' שכ' דהיינו משום דלכתחלה צריך למלוח מב' צדדין ור"ל לדעת המחבר אבל לדידן אף בדיעבד אסור באין הפ"מ אם לא מלח ג"כ על השיער. שפ"ד:
סעיף ב:
ו הטלפים. עי' בבית הילל לעיל סי' ס"ח סק"ב שכתב דכ"ז הוא בבהמה אבל באווז או בשאר עופות לא שייך זה ואף דעכשיו נוהגין העולם להחמיר לחתוך גם הצפרנים שקורין נעגי"ל של העופות מ"מ אין זה מדינא דבדיעבד אף אם נמלחו כך בלא נטילת הצפרנים אין להחמיר עיי"ש וכ"כ בסלת למנחה כלל ט"ו דין ט"ו ובלחם הפנים סי' ס"ח ס"ק י"ב ובל"י שם ס"ק ז' עיי"ש:
ז מחתך אותם מעט למטה ומולח. עש"ך שכתב דאל"כ הוי כמולח בכלי שאינו מנוקב ועי' בתשו' שבס' ישועות חיים סוף סי' ק"ה שכ' דפשוט הוא דמפני ההדחה שקודם המליחה א"צ להסירם או לחתוך ולא צריך לחתכם רק מחמת המליחה ולפ"ז פשוט הוא דלענין הדחה שמדיח הבשר בתוך ג"י סגי במה שמדיחו על עצם הטלפים אף שלא נחתך הטלפים כלל עיי"ש לדרכו: (ח) ומולח. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל דעדיף טפי להיות המליחה אחר החריכה אע"פ שאין המנהג כן ועמ"ז סק"ב שכ' הטעם דאין נוהגין כן משום דאין אנו בקיאין לחרוך שלא יבלע הדם בו וסיים דמ"מ עכ"פ ע"ג קש כמו שחורכין העופות ודאי היה ראוי לחרוך תחלה השיער ואח"כ למלוח דלא שייך חשש הנ"ל וסיים דמ"מ גם באופן זה אין נוהגין לחרוך והטעם כיון דאין השיער מעכב בדיעבד עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ו שכ' שכן נתפשט המנהג ברגלי בהמות למלוח קודם החריכה ולא דמי לעופות שנוהגין לחרוך קודם מליחה עיי"ש:
ט ויניח מקום החתך למטה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועי' בחמודי דניאל הלכות מליחה סי' נ"ד בעובדא שנחתכו הטלפים רק שנמלחו בכלי שא"מ ועמדו על טלפיהן על מקום שנחתכו וכ' די"ל דאפי' להמקילין בלא חתך הטלפים ועמדו על טלפיהן דלא אסור רק מה שבתוך הטלפים אבל מה שלמעלה מן הטלפים מותר זה דוקא התם משום דבלא"ה יש רוב פוסקים דס"ל דאין הטלפים מעכבים את הדם מלצאת אבל במולח בכשא"מ י"ל דלכ"ע אסור גם מה שלמעלה מן הטלפים וכדין שאר בשר שנמלח בכשא"מ אכן אם לא היה בכשא"מ ממש רק שעמדו כך על הקרקע בודאי אין לאסור רק מה שבתוך המנעול אבל מה שלמעלה מן המנעול מותר עיי"ש ועי' מזה בהגהות הפרמ"ג להגאון מהרש"ק ז"ל לעיל סי' ס"ח בשפ"ד ס"ק י"ח ובחכמת שלמה שם סעיף ח' ובספרו שו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"ב שנסתפק באם מלחו הרגל וקצצו ראשי הטלפים והעמידוהו ע"ג הקרקע והקרקע היה מכוסה בנסרים וגם לא היה מקום מדרון באופן דהוי ככלי שא"מ אם יש לאסור הרגל מכח נמלח בכשא"מ (וכ' דזה פשוט הוא דאם הרגל מונח לאורכו דודאי אסור דהוי נמלח בכשא"מ כי קא מבעיא לי בעמדו על הטלפים) מי נימא כיון שהטלפים נחתכו ראשיהם המה נחשבים ככלי מנוקב וכבשר שנמלח בכלי מנוקב כדת רק שהעמיד הכלי מנוקב על הארץ דשרי בדיעבד כמבואר לעיל סי' ס"ט דנהי דלכתחלה אסור להעמיד הכלי מנוקב על הארץ מ"מ בדיעבד שרי כן ה"נ בנ"ד שהטלפים המה ככלי מנוקב כיון שאין הדם יכול להתקבץ בהם רק יוצא לחוץ תיכף והמה מפסיקים בין בשר הרגל להארץ ולכאורה יש להכשיר הרגל או נימא לאידך גיסא דלקולא לא נחשבו הטלפים ככלי מנוקב רק כגוף הרגל עצמו והוי כנמלח בכשא"מ כיון שלא היה במקום מדרון והדם מתקבץ תחת הרגל וסיים בצ"ע לדינא אך כ' דלכ"ע אין להחמיר בזה ולאסור רק מה שבתוך הטלפים ולא יותר עיי"ש:
י מקום החתך למטה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם לא יעשה כן הוי כמולח בכשא"מ ועי' מנח"י כלל ט"ו ס"ק ל"א שכ' דאפי' נחתכו הטלפים למטה אם לא הניח מקום החתך למטה י"ל דאף בדיעבד אסור והניח בצ"ע למעשה עיי"ש והביאו בחידושי הגרעק"א לעיל סי' ס"א סעיף ח' עיי"ש ועי' באורח מישור ס"ק שמדחה דברי המנח"י בזה וסיים בצ"ע לדינא ועי' בחמודי דניאל בהלכות מליחה אות ב' שהתפלא ג"כ על המנח"י למה החמיר כ"כ כיון דמעיקר הדין אפי' אם לא חתך הטלפים כלל לדעת המחבר מותר בדיעבד כמש"ל סי' ס"ח סעיף ח' ואף דהרמ"א מביא דעת הי"א להחמיר הנה די לן אם נחמיר בלא נחתך כלל אבל להוסיף לאסור גם אם נחתכו רק שלא הניח על מקום החתך מנא לן עיי"ש:
יא סימן ס"ח. עבאה"ט מ"ש דבדיעבד אם לא חתך אותן למטה אסור מה שבתוך הטלפים ועי' בס' ויקרא יהושע חיו"ד הלכות מליחה סי' ג' מ"ש בזה והעלה להקל בדיעבד אפי' בהפסד מיעוט דבכה"ג יש לצרף דעת הראב"ד דבמה דנפיק מיניה משערין ולפ"ז יש להתיר אפי' מה שבתוך הקליפה כדין חתיכה שנתבשלה בלא מליחה דאי איכא ס' אף אותה חתיכה מותרת עיי"ש ועיין בשו"ת ספר יהושע בפסקים וכתבים סי' רע"ו שכ' ג"כ להקל בזה בדיעבד וכדעת זקיני הלבוש עיין שם ועי' בדברינו לעיל סימן ס"ח (סעיף קטן א') מ"ש בזה:
ועיין:
בכנפי יונה שכתב דמצד הסברה נראה דכל זה הוא בשמונח הרגל לאורכו או שעומד זקוף וטלפו למטה אבל אם עומד זקוף וטלפו למעלה י"ל דשרי כי הדם יורד למטה ואין בכלל נמלח בכשא"מ אלא כמו אם מכסה הבשר למעלה בכשא"מ דכשר בודאי אמנם לדינא כ' שיש לאסור מטעם אחר כיון שאינו מליח מכל צד דהטלפים מפסיקין בין המלח ובין הבשר ולא דמי לשאר עצמות שאינם יבשים כ"כ משא"כ טלפים שהם יבשים בתכלית היובש מבחוץ ואין המליחה מועיל לאפוקי אם חתך מקצר הטלף עד שנפתח ונראה הבשר שמתפשט המלח לפנים לאותו הבשר שבתוך המנעול דרך אותו נקב עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ד' ובפיה"ק ס"ק ה' שהשיג עליו והעלה דכל שעומד זקוף וטלפיו למעלה אין להחמיר כיון שדרך הדם לירד למטה והרי הוא פתוח הרבה למטה ואין לאסור אלא אם עומדים על טלפיהן או שמונחים לרחבן עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סוף סי' ק"כ שדעתו להחמיר גם אם עומדין והטלפים הם למעלה עיי"ש:
סעיף ג:
יב וקורע הקרום ומלחו. ולא סגי בהוצאות המוח לבד אם אינו קורע הקרום מפני החוטין שצריך חתיכה למליחה ואם מלח בלא קריעת הקרום צריך קליפה כדלעיל סי' ס"ה. מזמור לדוד (להרב מהרד"פ ז"ל). וסיים וזהו אינו אלא חומרא בעלמא וכו' דמדינא כבולעו כך פולטו עכ"ל ועי' בס' הליכות עולם בנתיבות ההוראה שכ' שדין זה תלוי בפלוגתת מהר"י ן' חביב והב"י דלמהר"י ן' חביב אסור המוח אפי' בדיעבד ולדעת הב"י המוח מותר אבל הקרום גם להב"י אסור עיי"ש:
יג ינקוב העצם כנגד הקרום. עי' כו"פ שכתב דכיון דבנחיריים העצם פתוח ע"כ אם תוחב קוץ או ברזל בנחיריו לנקוב הקרום שם מהני אף שלא ניקב העצם דכיון דשם אין העצם מקיף הו"ל כמנקב העצם והקרום עיי"ש והביאו בשפ"ד סוף סק"ה ובחוו"ד לדינא ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ה שהתפלא עליהם והעלה לדינא דבע"כ בדוקא נקטו לנקוב העצם כנגד הקרום משום דידוע הוא דאצל הנחירים לא העצם לבד פתוח אלא גם הקרום פתוח שם בתולדה וא"כ אף אם תוחב שם ברזל או עץ אינו מנקב הקרום בזה ואף אם נימא דאינו פתוח שם אלא קרים העליון ולא התחתון ג"כ לא מהני דבמליחה בעינן נקיבת ב' קרומים. כמבואר לעיל סי' ס"ח סעיף ח' ע"כ נקטו בדוקא ינקוב העצם כנגד הקרום היינו במקום שהקרום סתום שם וינקום גם הקרום עיי"ש:
יד העצם כנגד הקרום. עי' בס' תוספת ירושלים בקיצור הוראת איסור שכ' דאפי' בחתך הראש לשנים (כדלעיל סעיף א') רק שמקצת העצם מה שכנגד המוח נשאר שלם ואף שהמלח בפנים יכול להגיע בכל צדדיו לא מהני עד שינקוב העצם והקרום עיי"ש:
טו ויניח הנקב למטה. לאו דוקא למטה אלא אפי' אם מניחי על הצדדין באופן שיוכל הדם לזוב חוצה שרי כנה"ג בהגהות ב"י אות ט' ואות י"ב. ועי' בשו"ת שארית הפליטה הנספח לתשובה מעט מים סי' ט"ו באמצע התשו' מ"ש בזה באריכות:
טז כיצד נוהגין לכתחלה. עבאה"ט מ"ש דנוהגין לכתחלה ליטול המוח וגם לחתכו שתי וערב ועי' במחזיק ברכה אות ב' שכ' בשם זקינו מהר"א אזולאי ז"ל דאם חתכו לשנים וגם חתך המות לשנים ומלחם ולא נתן החתך למטה י"ל דשרי בדיעבד וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' במנח"י כלל ט"ו ס"ק ל"ו שכ' בפשיטות דאף אם לא הסיר המוח כל שקרעו שתי או ערב מותר בדיעבד אף שלא הניח מקום החתך למטה דאף שיש בכל צד חצי עיגול מהגלגולת וי"ל דהוי כנמלח המוח בתוך כשא"מ אפ"ה אין לחוש בדיעבד דהו"ל כמו שאר בשר שיש לו בית קיבל דמותר בדיעבד עיי"ש ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ח בפיה"א סק"ה מ"ש בדברי המנח"י בזה ולדינא העלה דאף בחתך לשנים בע"כ צריך להניחו באופן שלא יתקבץ הציר בעצם הקדירה ואם לא הניחו באופן שלא יתקבץ הציר בעצם הקדירה צ"ע אם יש להתיר בדיעבד עיי"ש ועי' בשו"ת שארית הפלטה הנ"ל שם שכ' דמלשון הרמ"א כאן ולעיל סי' ס"ח סעיף ד' משמע דלא קאסר בדיעבד אלא כשנמלח הראש שלם בלי נקובת העצם אבל כל שניקב העצה והקרום אפי' לא הניח מקום החתך למטה אינו אוסר בדיעבד אמנם מדברי הש"ך לעיל סי' ס"ח מבואר דלא שרי בדיעבד אלא אם הניח מקום החתך למטה אבל אם לא הניח מקום החתך למטה הו"ל כלא ניקב כלל ואוסר אף בדיעבד ועיי"ש במה שפלפל בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש באריכות:
יז הקרום והמוח אסורים וכו'. עבאה"ט ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קמ"ו בעובדא שנמלח ראש של עוף בלא חתיכה ובלא נקיבת העצם ואח"כ מלגו אותם בחמין מכלי ראשון ששפכו עליו ועל שאר בשר ולא היה בין הכל ס' כנגד המוח והקרום וכתב דלכאורה היה נראה להתיר כיון דעירוי איני מבליע ומפליט רק כדי קליפה לדעת רוב פוסקים וא"כ כאן הוי העצם של גוף המוח והראש במקום קליפה וגם עור של הראש הוי במקום קליפה והיה נראה להתיר הכל רק הראש לבדו נאסר אמנם לדינא כתב דשלא בהפ"מ יש לאסור הכל דכיון דקיי"ל דכלים שתשמישן ע"י עיריות הרבה מבליע בכלו לכ"ע וכמ"ש הט"ז להלן סי' צ"ה ס"ק י"ב ולפ"ז בע"כ צריך לומר דהא דקיי"ל דעירוי אינו מבשל רק כדי קליפה הוא רק אם נשפך קילוח אחת ונפסק תיכף אבל אם שופכין הרבה חמין על בשר וכיוצא בודאי בולע בכלו דמה לי אם שפכו הרבה עיריות בזה אחר זה או שפכו יחד הרבה כשיעור שיש כמה עיריות לכן דין הבשר עם הראש כדין נתבשל עם הראש וצריך ס' נגד כל הראש ואם לאו הכל אסור אך במקום הפ"מ אפשר לצדד להקל כסתימות לשון הפוסקים דכל עירוי אינו אוסר רק כדי קליפה עיי"ש. (ועי' בדברינו להלן סי' צ"ה ס"ק ס"ב):
יח אסורים. עבאה"ט ועי' בש"ע הרב גור אריה הלוי סק"ב שכ' וז"ל כתב בת"ח וכו' דתרנגולת שנתבשלה עם ראשה שמחובר עם גופה שאם היה ששים בעוף כנגד דם המוח (פי' כנגד כל המוח וקרומו וכו') אף הראש שרי ודלא כהגהות ש"ד שכתב להשליך הראש מיהו אם אין ששים כנ"ל אם היה הראש דבוק בעוף הראש נעשה חתיכה נבילה וצריך ס' מן העוף כנגד כל הראש ואף אי איכא ס' הראש אסור וכו' ולי נראה שאם הראש היה דבוק לחתיכה אז בעינן ס' כנגד החתיכה מידי דהוי חלב בסי' שאח"ז עכ"ל אמנם במה דפשיטא ליה לדמות ראש ללב לומר בו דין איסור דבוק כמו בלב צ"ע לפענ"ד כי דבריו הם נגד דברי הת"ח עצמו שכ' בכלל כ"ז דין ו' דלא דמי ראש ללב ואין להחמיר בראש כ"כ כמו בלב עיי"ש א"כ מסתבר דגם לענין איסור דבוק אין להחמיר בראש כ"כ כמו בלב איברא כי בפלתי לעיל סוף סי' ס"ח ובכרתי סק"ה כ' דבדין זה דעוף שנתבשל עם הראש יש בלא"ה צד להקל ע"פ דברי הר' קלונימוס עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ח' שכ' בשם תשו' מהר"י זיין כת"י וז"ל ראש בהמה שנמלחה שלימה ולא ניקב המוח ונתבשלה שלימה אם יש ס' בתבשיל מותר ואם אין ס' דיינו שנאסור המוח והשאר מותר עכ"ל ועי' ביד אפרים שהביאו וסיים דמה שמשמע מדבריו להתיר המוח עצמו ביש ס' ליתא ולא דמי לדין מוח שבעצמות דמוח שבראש אנו מחזיקין בו דם וכמ"ש המנח"י ובשפ"ד סק"ט עיי"ש ועי' בשו"ת זרע אמת חלק ג' סי' צ' בראש עוף שנמלח בלי חתיכה ואח"כ טיגנוה בשומן במחבת עם שאר בשר כשר הרבה אבל לא היה מכוסה מכל וכל בשומן וכו' וכ' שיש להתיר התערובות מכח ס"ס דשמא קיי"ל כר' אפרים דלא אמרינן חנ"נ בשאר אסורים ושמא קיי"ל כר"י ודעימיה דס"ל דכשמקצת החתיכה תוך הרוטב לא אמרינן חנ"נ אפי' בבב"ח ואע"פ דבאיסור דבוק מחמיר הרב גם בשאר איסורין וכו' מ"מ בנ"ד אין לנו להחמיר כ"כ לאסור התערובות ובפרט שכבר נתבשל והו"ל דם שבשלו וכו' עיי"ש ולפמש"ל יש כאן בלא"ה צד להקל ע"פ ה"ר קלונימום וכמ"ש הכו"פ:
יט ושאר הראש מותר. עי' בהגהות חכמת שלמה שכ' דנראה דעכ"פ העצם לבדו אסור כדין מולח בשר בכשא"מ דהכלי נאסר כיון שנבלע בה הדם וכתב דהא ודאי דשאר הבשר מותר ולא חיישינן דע"י מליחה יבלוע העצם גם בבשר משום דאמרינן איידי דיפלוט וכו' ועוד דאין מליחה לכלים להפליט אבל העצם לבדו בודאי אסור ואם נתבשל שאר הבשר עם העצם שהמוח הי' בו בשעת מליחה בלא נקיבה בודאי טריפה וכ' שהוא תמיה על הרמ"א שלא ביאור דין זה. ויהיה איך שיהיה הדין דין אמת עיי"ש:
כ כ"ש שאר בשר שעמו. עבאה"ט ועי' בס' מנחת פתים דמוח שבראש שנמלח בלא הדחה קמייתא דינו כשאר בשר שנמלח בלא הדחה ולא דמי למוח שבעצמות שכתב הש"ך בסעיף ק"ט דאינו מוחזק כ"כ בדם ודלא כתשובת רח"כ עיי"ש: (כא) שאר בשר שעמו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך וע' שפ"ד סק"ח שנסתפק מה הדין בהוציא המוח עם הקרום מהראש והניחו אצל בשר שפלט כבר כל דמו וצירו אם נימא ג"כ שהקרום מפסיק והניח בצ"ע עיי"ש אמנם בעיקר דינו של הש"ך עי' בס' נתיבות עולם על הסמ"ק סוף ל"ת קל"ז שמתמה על הש"ך שדבריו סותרין זה את זה דבס"ק ח' כ' שעצם הגלגולת מפסיק ולפ"ז אפי' אם שאר בשר שעמו נמלח ופלט כל צירו ודמו מותר ולהלן סק"י כ' שיש חילוק בין דם הכנוס לדם האברים וא"כ נהי דאינו נאסר מצד דם הכנוס מ"מ יאסר מדם המוח שהרי גם בהמוח עצמו יש בו דם ועיי"ש במ"ש בזה וסיים שהוא תמיה קיימת על הש"ך עיי"ש ועי' בחיו"ד שמתמה ג"כ על הש"ך בזה והעלה שאין לסמוך על הש"ך להקל בזה ויש להחמיר ולאסור שאר הבשר שעמו היכא שכבר נמלח ופלט כל דמו וצירו דלענין לאסור אמרינן דהקדירה של הראש הוא כמו שאר עצמות שיש בהם מוח שאוסרין בודאי שאר בשר שנמלח עמו עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א ס"ק ז' ובפיה"ק ס"ק ט"ו לדינא וכ' שצ"ע אם גם לאחר ששהה הראש שיעור מליחה נאסר שאר הבשר אי אמרינן כיון דלא יצא מידי דמו פולט גם אח"כ או דנימא דכל מה שהי' לו לפלוט פלט כשיעור מליחה עיי"ש. שוב ראיתי בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' י"ט שהאריך בזה והעלה לדינא דעצם הגלגולת דמי בזה לשאר עצמות דאינו מעכב כלום מלפלוט הדם ולהבליע בהבשר שאצלו עיי"ש לדרכו:
כב ושאר עצמות שיש בהן מוח. אבל אותן שאין בהם מוח א"צ מליחה כלל ומה"ט פשוט הוא דאם נפל עצם שאין בו מוח לתבשיל א"צ לשער בששים נגדו (כדין בשר שנתבשל בלא מליחה) כיון דאין בעצמות שום דם. מנח"י כלל ט"ו ס"ק כ"ג. וכ"כ בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות ט"ו ועיי"ש עוד בסי' מ"א ועי' בשו"ת מור ואהלות באוהל ים המלח סי' י"ב מה שהאריך בענין זה והביא ג"כ מדברי הש"ך והפת"ש דמשמע מדבריהם כן אך כתב דבאמת אין לזה מקור בדברי הראשונים דבעצם אין בו דם וא"צ מליחה עיי"ש אריכות:
כג צריכין מליחה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם נתבשל בלא מליחה אסור דמחזיקינן דם במוח שבעצמות ועי' בשו"ת רבינו חיים כהן ז"ל חיו"ד סי' י"ח בעובדא שהוציאו המוח מעצם הקוליות ומלחוה בלא הדחה ראשונה ועשו מן המוח הזה פשטיד"א שקורין קוגי"ל והקוגי"ל נתבשל בקדירה עם בשר ורוטב ושאר דברים שבקדירה והי' הפ"מ ושל עני ולכבוד שבת וכ' שם דלכאורה הי' נראה לאסור הכל דכיון דכתב הש"ך דאם נתבשל המוח בלא מליחה אסור וגם כל מה שנתבשל עם המוח אסור ולפ"ז מה לי נתבשל בלא מליחה מה לי נמלח בלא הדחה קמייתא דהא התם נמי בעינן ס' בחתיכה נגד הדם שעליו והיכא שאין ס' בחתיכה אמרינן חנ"נ וצריכין ס' כנגד החתיכה כולה ואם אין ס' כל הקדירה וכל מה שנתבשל עמה אסור אמנם לדינא נראה דאין להחמיר בזה דיש לחלק בין מוח ובין בשר דאע"ג דכ' הש"ך והפר"ח דמחזיקינן דם במוח מ"מ עכ"פ לא הוי כבשר ממש שהרי חזינן שכ' הש"ך כאן דאם יש ס' אף המוח עצמו מותר אע"ג דבבשר שנתבשל בלא מליחה קיי"ל לאסור אותה חתיכה וכו' ואף שאפשר אין לדמות מוח לשומן דשומן נמוס בקדירה אבל מוח אפשר שאינו נמוס בקדירה כמו שומן מ"מ לענין דינא י"ל כיון דבמוח לא שייך הטעם דהדחה קמייתא כדי שיתרכך וכן לא שייך הטעם דדם קרוש על פניו כי הדם לא נקרש ע"פ כלל כיון שהוא רך ולח יותר משומן בהמה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א בסוף סימן זה מ"ש בענין זה וסיים בצ"ע בנמלח בדיעבד בלא הדחה קמייתא ובפיה"ק ס"ק ט"ז כ' לדינא דנראה להתיר עיי"ש:
כד ומליחת העצם מועיל למוח. עי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות י"א ומבואר מדבריו דזה דוקא כשהעצם הוא בתוך הבשר ואף אם קלפו ממנו הבשר מ"מ עכ"פ היא עוד לחה ורכה משאר כלים של עצם לכך מהני מליחה הקוליות למוח ויכול המלח להוציא הדם מהמוח דרך העצם אבל אם כבר נתייבש עצם הקוליות לא מהני כלל מליחת הקוליות להמוח וה"ז דומה לאם הי' המוח בכלי עצם דלא מהני מליחת הכלי למוח עיי"ש. (ועי' דברינו להלן סי' צ"ט ס"ק ד' וס"ק ח' וס"ק י"א):
כה מועיל למוח. עי' בס' משמרת שלום לעיל סי' ס"ט במ"ז ס"ק י"ג (בא"ד ב') בהגהות הגאון מבערזאן נ"י שכ' דאם הוציא המוח פעם א' מהעצם וחזרו והניחו לתוכו ומלחוהו על העצם לא מהני המליחה למוח וכן בראש אם הוציא המוח פעם א' מהראש וחזרו והניחוהו לתוכו לכ"ע לא מהני המליחה על העצם אע"פ שנקבו העצם עיי"ש שוב ראיתי בס' תוספת ירושלים בקיצור הוראת איסור שבא לפניו עובדא כזו בעצם ארוך וחלול פתוח משני קצותיו במקום השבר ונטלו המוח מהעצם וחזרו ונתנו בתוכו ומלחו להעצם ואח"כ נטלו המוח ונתנו בבשר הנחתך דק דק שקורין קניידעל"ך או קוילע"ן והורה דבכה"ג שנטלו המוח מהעצם לא מהני מליחת העצם והי' צריך מליחה בפ"ע אמנם בעובדא כזו כיון שכבר מעורב בהבשר וא"א למלוח שנית יש תקנה לצלות הקוילע"ן עכ"ד:
כו מיהו לכתחלה לא ימלחנו. עפר"ח שכ' דכעת אין מחמירין בזה כלל ונתפשט המנהג למלחם אף לכתחלה עם בשר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ח שכ' דאף אם העצם כבר פלט כל צרכו נתפשט המנהג למלחו עם בשר עיי"ש ועי' בס' בית דוד הספרדי חיו"ד סי' ט' שמבואר מדבריו דאם העצם אינו נקוב ואינו נשבר יש להחמיר ועיי"ש עוד מ"ש לענין דיעבד שנשאל בעצם שיש בו מוח שנמלח שלם בלא נקובה ושבורה ושהה שיעור מליחה כראוי והודח ואח"כ נמלח שנית עם בשר שנמלח להוציא את דמו ונתבשל עם הבשר הזה וכ' דכיון דנבלע הדם בעצם כדי קליפה בשעת מליחה ממילא דכשבשלו אח"כ נבלע הדם שבקליפת העצם בהמוח ובכל הבשר וצריך ס' בכל התבשיל נגד הכדי קליפה של העצם אך בדיעבד יש להקל בזה ולסמוך על המ"ד דבכ"מ שצריך קליפה אם לא קלפוהו ובשלו כך מותר ועוד יש לצרף לזה די"ל דלהבליע הדם בדבר אחר העצם מעכב דהעצם קשה ואין כח בהמלח להבליע בו עיי"ש ועי' בספר ערך השלחן אות ג' שהביאו והתפלא עליו ודעתו להחמיר דהא אנן חזינן דלהפליט קשה יותר מלבלוע דחזינן בהא דקיי"ל דאין מליחה לכלים להפליט אבל להבליע יש מליחה גם לכלים וא"כ הכא דחזינן דהמלח מפליט הדם דרך העצם כ"ש שהוא מבליע ע"כ אם בשלו כך בלא מליחה אח"כ אסור כדין בשר עיי"ש ועי' בשו"ת אוהל יצחק הספרדי חיו"ד סי' ד' מה שהאריך בענין זה ומ"ש ע"ד הרב בית דוד בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש:
כז לא ימליחנו עם שאר בשר. עבאה"ט ועשפ"ד סק"ט שנסתפק בעצמות סתומים שיש בהם מוח שמלחם עם בשר שפלט כל דמו וצירו אם דמי למוח הראש שכתב הש"ך להקל משום דהעצם מפסיק או שיש לחלק בין עצם הגלגולת לשאר עצמות והניח בצ"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה שם מה שכתב בזה ולדינא כתב שיש להחמיר דלכ"ע אמרינן בשאר עצמות דאין העצם מפסיק וחיישינן דהדם פולט דרך העצם עיי"ש ועי' בס' בית דוד שם:
כח שרי. עי' פרמ"ג או"ת במ"ז ריש סימן תמ"ז שכתב דפשוט דכל הגידין מלאים דם ובלא מליחה אוסרים ע"כ אע"ג דקיי"ל דאין בגה"נ בנ"ט מ"מ בנפל לכלי ראשון בלא מליחה אוסר פליטתו משום דם שיש בו עד ס' ובספיקו יש להקל כשאר ספיקא דרבנן דדם שבשלו מדרבנן אך אם נפל לכלי שני להמ"ד דס"ל דכלי שני מפליט ומבליע חמור בספיקו דהו"ל ספק תורה ומ"מ לדינא אין להחמיר גם בכלי שני דהוי ס"ס שמא הלכה כהמ"ד דכ"ש אינו מפליט ושמא יש ס' נגד הדם אך בכבוש בכה"ג יש להחמיר עיי"ש ועי' בשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק ז"ל) באוהל ים המלח סוף סי' י"ב מ"ש בזה: