אור ברסלב

דרכי תשובה - ג· רבי צבי הירש שפירא

סימן ע

סימן סט

סעיף א:

א וכל זמן שפולטת צירה. עבאה"ט מ"ש משמע דעכ"פ בלע כבר ועי' בס' הליכות עולם בנתיבות ההוראה שיש נ"מ בין הטעמים דלפי טעם הט"ז אם אחר פליטת דמו של חתיכה אחת הניח עליה חתיכה בתחלת מליחתה וסלקה מיד צריכה התחתונה לשהות מחדש שיעור שעה אבל אם עדיין לא פלטה כל דמה י"ל דלא בלע כלל עכ"ד:

ב ואפי' מתקבץ הרבה ציר ועומר בגומא שבין החתיכות מותר. דמה שנמצא בהגומות ציר הוא ולא דם. ב"י. ומותר אף לאחר י"ב שעות שכבר גמר פליטת הציר. תפארת למשה:

ג חתיכה שמלח אותה ב' פעמים. עי' בחמודי דניאל הלכות מליחה אית כ"ט בבשר שנמלח והודח כדינו ואח"כ שכחו ושרו את הבשר עוד הפעם במי שרייה הראשונה ומלחו אותה והיה י"ב שעות מזמן המליחה הראשונה וכ' שם דלכאורה לפי מ"ש הט"ז בסי' צ"א ס"ק י"ב שהביא ראיה ממי השרייה שהבשר בלע מהדם בעין שעליו כיון דאית ביה פילי משום דאמרינן דע"י המליחה פולט הבשר ג"כ מה שבלע מהדם בעין שעליו ע"י השרייה וא"כ כאן דלא שייך זה כיון שכבר הודת ונסתמין נקבי הפליטה ולא יוצא ע"י מליחה הב' לכאורה יש לחוש להחמיר אמנם לדינא כ' דאין להחמיר משום דבודאי יש ששים נגד הדם שבתוך המים ואע"ג שכ' הש"ך דמן הסתם אין ס' בחתיכה נגד דם שעליו היינו דוקא בדם בעין של החתיכה משא"כ כאן שמעורב הדם במים ומבואר מדבריו שם דאם לפי האומדנא אין ס' במים נגד הדם צ"ע אם יש להתיר הבשר בלא קליפה עיי"ש:

ד שמלח אותה ב' פעמים. כלומר בלא הדחה בינתים. ש"ך:

ה מותרת. היינו דיעבד אבל לכתחילה אין למלוח חתיכה ב"פ אפי' לאחר ששהה שיעור מליחה קודם הדחה משום דלכתחלה חיישינן כיון דכבר שהה במלחו שיעור מליחה ויש דם על החתיכה יש לחוש שמא יבלע המלח הב' הדם שעליה. חכמת אדם כלל ל"ב סעיף כ"א:

ו השני מבליע. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאם אחר שפלט כל צירו דהיינו אחר מעל"ע וכו' וחזר ומלחו יש לאסרו וכו' ועי' בחוו"ד בביאורים ריש סי' זה שהסכים לדינא לאסור כדעת הט"ז עיי"ש ועי' בבל"י סק"א שכ' כן גם מהש"ך אמנם יעוין במ"ז סק"ב שכ' דמהש"ך אין ראיה דס"ל כן וכפי הנראה מדברי הש"ך סק"ג מותר אף לאחר פליטת צירו וכן פסק לדינא כיון שכן הסכים המנח"י כלל ט"ו אות מ"ד להתיר אף לאחר מעל"ע עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובס' ראש פינה באבן הראשה אות ב' ובפינת יקרת אות ח':

ז אבל בשר עם דגים. עי' בס' תוספת ירושלים בקיצור הוראות איסור שעמד על המחקר בבני מעיים שמבואר לקמן סי' ע"ה דאין מחזיקין בהם דם וכן בכבד לאחר המליחה וכן בביצים הנמצאים בעופות אם מותר למלוח עם דגים עיי"ש:

ח העופות מותרין. עש"ך סק"ד שמדחה דעת הב"ח שפסק לאסור העופות עד ס' ועי' פר"ח סק"ה שהתפלא ג"כ על הב"ח וכ' שבחנם החמיר ופסק כיחידאי עיי"ש ועי' בס' ראש פינה באבן הראשה אות ג' ובפינת יקרת אות י"ז מ"ש בזה וכ' דלאו יחידאי הוא שכן הוא דעת הרשב"ם והרא"ש והר"ן והטור ומ"מ לדינא סיים דכיון דהעולם גרירו בתר הש"ע בודאי דאין לחוש בזה לדעת הב"ח להחמיר לאחרים אבל לעצמו בודאי דהמחמיר בזה תע"ב עיי"ש: (ט) ואם לא ניטלו קשקשיהם. מבואר באשר"י ובטור ובאו"ה ובת"ח דלא מהני הקשקשים במקום קליפה אלא אם הדג שלם מכל צד משא"כ אם הוא חתוך הרי הדם נכנס במקום חתיכו. חידושי הגאון יעב"ץ ז"ל. ועי' בהגהות יד אברהם:

י מותרים. עבאה"ט ופת"ש שכ' דמשום סכנה אין לחוש במליחה ועי' בהגהות חכמת שלמה מה שהרבה להשיב ע"ד הט"ז בזה והביא ראיות דגם במליחה שייך ביה סכנה וכ' שכן הורה הלכה למעשה לאסור אך כ' דכ"ז הוא רק לענין העופות והדגים עצמן אבל הכלים וה"ה שאר התבשיל שמעורב בהן הדגים הללו מותרים וגם כ' דאף לדעת הט"ז ברור הוא דאם נפל ציר של בשר על דגים או ציר דגים על בשר לכ"ע אסור דזה גרע ממליחה עיי"ש אבל תמהני על גאון כמותו שכ' להשיג על הט"ז ונדמה לו שהט"ז הוציא קולא זו מדעתו ובאמת הוא מהאו"ה כלל י"ג והביאו הש"ך ס"ק ט"ז לדינא ואנו אין לנו אלא דברי הראשונים ובפרט שהמ"א כ' באו"ח סי' קע"ג ס"ק א' דכעת נשתנה הטבעיים בענין הסכנה דדגים ובשר יחד ואף שבשו"ת שבות יעקב חלק ג' סי' ע' כ' דאין לסמוך על המ"א בזה מ"מ גם הוא הקיל שם לצרף דברי המ"א לסוף עיי"ש ע"כ פשוט לפענ"ד דאין להחמיר בזה כלל ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י' ובפיה"ק ס"ק י"ח שכ' דאף אם נבלע ציר ממש של בשר היוצא ע"י מליחה בדגים או ציר כנ"ל של דגים בבשר מותר דאין בו משום סכנה כלל עיי"ש:

ומ"ש הפת"ש אם שייך סכנה בכבוש עי' בערוגות הבושם שכ' ג"כ להתיר בכבוש שאין סכנה בכבוש עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ח שכ' דכל מה שנסתפק המנח"י אי שייך בכבוש ענין סכנה הוא דוקא בכבוש מעל"ע אבל בכבוש כדי שיתן על האש וירתיח אין להחמיר כלל לכ"ע עיי"ש (ואי"ה להלן סי' קט"ז יבואר עוד מזה):

ועיין בשפ"ד ס"ק ט"ז שנסתפק בהא שכ' הפוסקים בדגים ועופות שנמלחו יחד דאין בו משום סכנה אם ר"ל לאכלן כך חיים קאמר אבל לא לבשלם דאם יבשלם אח"כ יתן טעם דרך בישול דהרי הציר בלוע בו מקודם ע"י מליחה או דר"ל דאף לבשלם אח"כ מותר עיי"ש. ועי' בערוגות הבושם אות ב' שכ' דכיון דאין סכנה בטעם היוצא ע"י מליחה ממילא דגם אם מבשל אח"כ לית לן בה עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שכ' דזה פשוט הוא דאף לבשלם אח"כ מותר רק שיש לחקור מה הדין אם בשלם ממש בציר היוצא ע"י מליחה דהא כפי הנראה דהטעם דאין סכנה במליחה הוא משום דדוקא במקבלים גוף הטעם זה מזה יש סכנה וא"כ אין אסור אלא בטעם היוצא ע"י בישול וצלי משא"כ כשיוצא ע"י מליחה שאינו יוצא גוף הטעם אין אסור ולפ"ז ממילא אין חשש אף אם מבשלו אח"כ ולדינא כ' דבלא"ה אין להחמיר דיש לסמוך על המ"א הנ"ל דכעת נשתנה הטבעיים בענין הסכנה דדגים ובשר יחד ויש להקל בזה ואין להחמיר עיי"ש ועי' מזה עוד בדברינו להלן סי' קט"ז (ס"ק כ"ט): (יא) ויש אוסרין כל הדגים. עשפ"ד ס"ק י"א שכ' דלדידן דקיי"ל דבשר מלוח ודג תפל אסיר יש לאסור אף בלא שהו קצת ולא ראו שפלטו הדגים דממ"נ הדגים אסירים אי לא פלטו הדגים כלל בלעו ולא שייך ככ"פ דרפו קרמייהו ואם התחילו לפלוט אין שיעור לדבר דממהרין לפלוט וכל שראינו שהעופות פלטו עכ"פ קצת אסורים הדגים עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף ס"ק ו' שכ' דכ"ז בהניח הדגים אצל העופות בתחלת המליחה אבל אם הניח הדגים בתוך שיעור פליטת העופות אם לא התחילו הדגים עדיין לפלוט מותרין עיי"ש:

יב והכי נהוג. עי' בבינת אדם שער או"ה אות ל"א שהפליא על הרמ"א במ"ש לאסור לגמרי בזה ומשמע אפי' בהפ"מ והלא הרמ"א כתב בעצמו להלן סי' ק"ה סעיף ט' דבהפ"מ יש לסמוך אפי' לדידן להקל באיסור שאין בו שמנונית לאסור במליחה רק כ"ק ודם הוי כחוש ובשלמא מה שבתוך הציר דהוי כבוש כמבושל בזה לכ"ע אסור מדינא כולו אם נשתהה כשיעור שיתנו על האש וירתיח אפי' בכחוש משא"כ בנגיעת מליחה שקשה מה נשתנה דם מכל איסורין וסיים בצ"ע עיי"ש:

יג אכל אי אית בהו קשקשים מותרים וכו'. עי' כו"פ ובמנח"י כלל ב' ס"ק כ"ד ובמ"ז ס"ק ג' שכ' בפשיטות דאף הקשקשים עצמם מותרים ואם נפל לתבשיל א"צ לשער נגד הקשקשים דשועין הן ואינם בולעים כלום עיי"ש. אמנם בשפ"ד סק"ה כתב לדינא דאם הדג תפל ומונח אצל עופות מלוחים יש לאסור הקשקשים ולא מהני להו מליחה ובשניהם מלוחים כ' שהוא צ"ע אם יש לאסור עיי"ש:

יד מותרים וכו' ולא בלעי מן העופות. עי' בתפארת למשה בריש סעיף שאח"ז דהיכא שהעוף מליח ודג תפל אפי' יש להדגים קשקשים אסורים דהא ליכא למימר איידי דטרוד לפלוט לא בלע ולא מהני הקשקשים מיהו אם עדיין לא נמלחו הדגים אז מהני הקשקשים ולכ"ע שרי אמנם לדינא סיים בצ"ע כיון שאחרונים לא כתבו כן עיי"ש:

סעיף ב:

טו זה על גב זה. עבאה"ט מ"ש והכא אין אסור אלא משום דם ולפ"ז יש קולא בחתיכה ששהה במלחה והודחה או לאחר י"ב שעות ומלחה והניח חתיכה תפילה עליה או דגים שרי אך הנה הש"ך הביא עוד תירוץ ולפי אותו התירוץ יש איסור עכ"פ באין הפ"מ. ס' הליכות עולם בנתינות ההוראה בשם הש"י:

טז אם הדגים מונחים על העופות. עבאה"ט מ"ש מהמהרש"ל דדוקא בידע בבירור שלא נשרקו דאל"כ אסור דבמליחה דרך להתהפך עליון לתחתון ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ח מה שהרבה לתמוה ע"ז הן מצד הסברא דמהיכי תיתי דניחוש שיתהפך מעצמו דכאשר מניחין אותם על הכלי בעת המליחה אין מזיזין אותם ממקומם ואינם נוגעים זה בזה עד עת הדחה וגם הביא ראיות מלשון הפוסקים דלא חשו לזה בסתמא וסיים די"ל דבזמן המהרש"ל היה דרך המליחה באופן שהיה מצוי להתהפך באמצע אבל בזמה"ז שמולחין כל א' בפ"ע וכאשר מניחין אותו אין מזיזין אותו עד שעת הדחה אין לחוש לזה כלל ואם אירע שמלח דג ונתנו על העוף ומצאו כן גם בשעת הדחה אין שום חשש כלל עיי"ש:

יז הדגים מונחים על העופות. עבאה"ט מ"ש אם חתיכות הדגים גדולים וגבוהים יותר וכו' מה שלמעלה מן החתיכה וכו' מותר אפילו באותה חתיכה עצמה ועשפ"ד סק"ט שכ' דמ"מ עכ"פ קליפה בעי למעלה לכ"ע וכ"כ בחוו"ד (וע"ל בס"ק שאח"ז):

יח מותרים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמ"מ קליפה בעי ועי' במנח"י כלל כ"ב ס"ק כ"ב שהשיג ע"ז וכ' דא"צ כ"א הדחה עיי"ש והביאו בשפ"ד סק"י ונראה שהסכים עמו ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ח שהעלה שכן עיקר לדינא עיי"ש אמנם יעוין בראש יוסף חולין דף קי"ב ע"ב שהפרמ"ג בעצמו כ' שם לדחות דברי המנח"י והביא ראיה להש"ך דאפי' אם הדגים מונחים על העופות בעי קליפה עיי"ש:

יט אלא לאחר ששהו העופות וכו'. עט"ז ועש"ך דזה לא דמי למעשה דרש"י וכתב במ"ש סק"ו ונראה דאפי' אם הדגים הם תוך שיעור פליטתן דחשיבין רותחין כל שהעופות הם לאחר שיעור שרי ופשוט עכ"ד:

כ ששהו העופות. ואפי' שהו הדגים ג"כ מתחלה שיעור מליחה מותרים. ש"ך ס"ק י"ב וכ' בשפ"ד ויראה להתיר אפי' נמלחו מחדש שניהם אח"כ וצ"ע עכ"ל ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ג שכ' שכן עיקר לדינא דאפי' נמלחו שניהם שנית מותרים ואין כאן שום צ"ע עיי"ש:

כא ואם נמלחו דגים וכו'. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאף בשאר איסורין אמרינן אין מליחה לכלים ועי' מ"ז סק"ז מ"ש דמסי' ק"ה אין ראיה דדלמא דגים דרפו קרמייהו מסתרך בהם יותר עיי"ש ועי' בס' ראש פינה באבן הראשה אית ד' מ"ש בזה ולדינא העלה דלכתחלה בודאי אסור למלוח דגים בהכלי טריפה מבליעה שאר איסורים אבל בדיעבד מותר דכיון דאמרינן דאין כח במלח להפליט מכלי מידי א"כ מה יסתרך בהם עיי"ש באריכות: (כב) דמותר. עבאה"ט מ"ש שהט"ז חולק וכו' דלא מהני מליחה לדגים לומר איידי וכו' ועש"ך סק"ו ושפ"ד שם מ"ש בזה ועפר"ה סק"ו וס"ק י"ד שפסק לדינא להחמיר בזה כהט"ז ודלא כהרמ"א ועי' בש"ך בס' הארוך שלו שהעלה דבהפ"מ יש לסמוך על הרמ"א להתיר ע"י הדחה ומליחה עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל ל"ב סעיף כ"ט לדינא עיי"ש ועי' בס' בית ישראל מ"ש ע"ד הט"ז בזה ועי' בראש יוסף חולין דף קי"ב ע"ב מ"ש ע"ד הט"ז ובספר בית ישראל באורך ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ו ובפיה"ק ס"ק ט"ז מ"ש בענין זה והעלה דהעיקר בזה כהכרעת הא"ר לאסור כדי קליפה ולא יותר וימלחם תחלה ואח"כ יסיר מהם כדי קליפה עיי"ש. ועי' בס' משמרת שלום בשפ"ד סק"ו (בא"ד ז') מ"ש בזה. ודע דכ"ז הוא בניטלו קשקשיהם אבל אם לא ניטלו הקשקשים והם טפילים שלא נמלחו מעולם והונחו אצל עופות במליחתן עי' במ"ז סק"ז שכ' שיש להתיר אף באין הפ"מ עיי"ש:

כג ועיין לקמן סימן צ"א באיזה מליחה אמרינן דהוי כרותח. עש"ך ס"ק ט"ז שכ' דר"ל דשם נתבאר דציר גם ממליחת צלי הוי רותת וה"ה הכא ועשפ"ד שמצדד דהכא חמור טפי מדין דלהלן בסי' צ"א שם די"ל דהכא לא דמי לדין דלהלן דדוקא התם בבשר וגבינה אמרינן דבמקום הפ"מ לא מחשב כרותח אלא בשאינו נאכל מחמת מלחו אבל לענין איסור דם חמור טפי ואף כשהוא נאכל מחמת מלחו הדם מרותח הוא ואף בלא נטיפת ציר עיי"ש ועי' להלן סי' צ"א שם ס"ק ט"ו שחזר ונסתפק במליחה מועטת שהוא נאכל מחמת מלחו אם מחשב רותח לענין איסור דם וכ' דנראה להתיר מיהו בציר הנוטף ממליחת בשר כ' גם שם דאף מבשר שנמלח רק מעט מחשב ודאי רותח עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט שעמד על המחקר בנמלחו הדגים כמו לקדירה והעופות נמלחו כמו לצלי ונוגעים זה בזה בלא נטיפת ציר אם נאסרו או לאו ועיי"ש במה שהאריך בזה ולדינא העלה שאין להחמיר בלא נטיפת ציר מהעופות אא"כ שניהם נמלחו כמו לקדירה אבל אם לא נמלחו העופות רק כמו לצלי יש לסמוך במקום הפ"מ להקל דאין הדגים אסורים אלא כשראינו שהעופות פלטו ואז אע"פ שגם הדגים לא נמלחו רק לצלי מ"מ אמרינן דפליטת העופות רותח הוא ונבלע בדגים אבל אם העופות לא פלטו עדיין אין להחמיר עיי"ש:

סעיף ג:

כד והם נוגעים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דציר נבילה וטריפה ושרצים הוי דאורייתא. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ב ובפיה"ק ס"ק כ"א דאין חילוק בזה בין אם הציר הוא בפ"ע או שהוא נבלע באוכל עיי"ש ועי' במ"ז סק"ט וביד יהודה בפיה"ק סוף ס"ק כ"א דציר היוצא מבשר טריפה אף לאחר מעל"ע אף אם שהה הטריפה כמה במלח כל זמן שלא נתייבש יוציא ממנו ציר מעט מעט ואוסר עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט דציר דגים טמאים הוי דרבנן עמ"ז שם ושפ"ד ס"ק י"ח דזה דוקא באין בהם שמנונית שהם כחושים אבל אם הם שמנים הוי ד"ת ולענין ציר דגים טמאים היוצא ע"י כבישה ובישול אי הוי ד"ת או דרבנן הראה מקום לסימן פ"ג וסי' ק"ז ושם יבואר עיי"ש: (כה) בעומדים בסמוך. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' הדחה אין צריך ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ד שהביא מהריטב"א דצריך הדחה וכ' שכן נראה לדינא עיי"ש:

כו אפי' בכה"ג אסור. עי' ביד יהודה שם שהביא מהריטב"א דאפי' הוא מנוקב אם הטריפה מלוחה אסור וסיים דהכל הוא לפי הענין אם יכול הציר לזוב תחת הכשירה עיי"ש:

כז וע"ל סי' ק"ה. עש"ך שכ' דר"ל דשם סעיף ו' פסק הרב דיש להחמיר שלא במקום הפסד מרובה כסברא אחרונה (עי' בחידושי הגרעק"א שהביא מהכנה"ג שמתמה על הש"ך דשם לא נזכר תיבת מרובה ודעת הרמ"א להקל אף בהפסד קצת ועשפ"ד ס"ק י"ט שכ' דהש"ך מפרש דמ"ש שם הרמ"א במקום הפסד היינו הפסד מרובה עיי"ש) ובת"ח פסק לגמרי כסברא הראשונה עכ"ד והנה במחזיק ברכה הביא בזה תשו' מהר"י זיין ז"ל שכתב לחלק בזה בין איסור כחוש לשמן ובין אם האיסור המלוח הוא למעלה או למטה וכ' בזה חילוקי דינים עיי"ש והביאו היד אפרים אמנם בש"ך ס"ק כ"ג כ' דלהלן סי' ק"ה נתבאר דאף בשמן אין חילוק בין אם המלוח הוא למעלה או למטה וגם נתבאר דאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ומשערין כל מלוח בס' עיי"ש ותמהני על הגאון היד אפרים שהעתיק דברי הרב מהר"י זיין שהביא המחבר כהויייתן ולא העיר שהמהר"י זיין הנ"ל היה מבני הספרדיים שהם מורים כדעת מרן הב"י ז"ל אבל לדידן בני אשכנז דגררינן בתר הוראות הרמ"א ז"ל אין נפקא מינה בדבריו כלל:

סעיף ד:

כח אפי' אם חתיכת הטריפה כחושה. והיא מלוחה. אבל כשהיא טפלה לא אמרינן דאזיל ומפטם. ש"ך להלן סי' ק"ה סוף ס"ק כ"ת וגליון מהרש"א כאן ועי' בעצי לבונה כאן מ"ש בביאור דין זה:

כט וחתיכת הכשרה שמינה. היינו שגם הכשירה מלוחה. דגמ"ר:

ל אם היתה הטריפה המלוחה למטה. היינו כשהטריפה היא בעצמה שמינה. שם:

סעיף ה:

לא ולכתחילה יש לחוש וכו'. עי' בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל במגדל עוז בדיני מליחה פרק ב' אות ע"ג שכ' דאם אירע כזה בשבת שנשכח מלהדיח הבשר שנמלח פשיטא דאין היתר להדיחו אלא אפי' ביו"ט שמותר למלוח יותר מצרכו מ"מ משום פסידא אסור להדיח מה שאינו רוצה לבשל בו ביום כיון דליכא פסידא לגמרי עכ"ד:

לב ובדיעבר מותר עבאה"ט ועי' בס' ראש פינה באבן פינה סוף סעיף זה ובאבן הראשה אות ח' ובפינת יקרת אית מ"ז שהעלה דאפי' כשנמצאים גומות בבשר מלאים ציר לאחר פליטת הציר לא חיישינן שנמחה המלח בציר והדם נתרבה ונעשה צלול ונבלע בבשר כי המלח אינו מניח הדם ליבלע בבשר כמו שמעכב את הדם שעליו מלבלוע בבשר עיי"ש:

לג מותר. עבאה"ט וכ' במ"ז ס"ק י"ג דפשוט הוא, דאפי' שהה במלחו ולא הודח אין לאסור דיעבד עכ"ד:

סעיף ו:

לד ויש מתירים עבאה"ג ועשפ"ד ס"ק כ"ו מ"ש בדברי הבאה"ג בזה: (לה) שימלחנו אח"כ. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות צ"א שכ' מהמהרש"ל ודמש"א דבכ"מ שאמרו שצריך לחזור ולמלוח שנית ר"ל תיכף ומיד דוקא ולא לאחר זמן עיי"ש והביאו במסגרת השלחן לדינא וסיים דהכא מסתברא עיי"ש: (לו) ואפי' בדיעבד נוהגין לאסרו. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט אפי' לצלי ר"ל דזה הכלל כל היכא דמותר ע"י מליחה שנית ה"ה דמותר לצלי וכ"מ שנזכר אסור אסור אף לצלי יד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק סק"א וס"ק ל"ד:

לז בדיעבד נוהגין לאסרו. עפת"ש מ"ש מהצ"צ, ותשו' משאת בנימין ועי' במנח"י כלל ו' ס"ק י"ד ובפר"ח ס"ק כ"ב שכ' ג"כ לדינא כדעת הצ"צ והמ"ב דלא אמרינן הודח נסתמין נקבי הפליטה עיי"ש ועי' במחצית השקל בש"ך ס"ס ל"ט שהביא דבריהם לדינא עיי"ש אמנם בחוו"ד בקיצורי דינים שבביאורים דין ג' כתב דאם הודחה החתיכה שכבר נמלחה ואח"כ נגעה בחתיכה שנמלחה בראשונה לפלוט דמה אסור אפי' הוא תוך י"ב שעות דכיון דהודח נסתמין נקבי הפליטה דציר וכו' ואף דהט"ז סובר דהדחה אינה סותמת מ"מ אין להקל נגד הרמ"א והש"ך עיי"ש ועי' תורת יקותיאל בחידושיו לסי' זה שהאריך טובא בענין זה והביא גם דברי הצ"צ הנזכר ופלפל בדבריו והעלה להקל בזה לגמרי אך סיים בצ"ע ועי' בשפ"ד ס"ק נ' בדין רביעי שסיים כדעת הש"ך דאסור אף בהפ"מ בהודח עיי"ש ונראה לכאורה שס"ל כן לדינא אמנם במ"ז סס"ק ט"ו כ' וז"ל ולענין דינא הבעל צ"צ בסי' ח' היקל בהפ"מ ומ"ב בסי' נ"ג ומנח"י כלל ו' אות י"ד בשם ס' תמים דעים היקל ג"כ והיינו בהפ"מ עכ"פ עכ"ל ונראה מבואר שדעתו להקל כדבריהם לדינא בהפ"מ עכ"פ אפי' כשכבר הודח כל שהוא בתוך יב"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל ל"ב סעיף כ"ג לדינא כהצ"צ והפר"ח והכו"פ עיי"ש וכ"כ בס' חמודי דניאל שם לדינא דכל שהוא בתוך יב"ש יש להקל ע"י מליחה שנית וכ' שם דאם יש ספק אם הוא תוך י"ב שעות הוי ספיקא דרבנן ולקולא אבל אם יש ספק אם הוא לאחר מעל"ע נראה להחמיר לכאורה אפי' במקום הפ"מ ומ"מ במקום הפסד גדול יש לצרף דעת הסוברים דאפי' לאחר זמן פליטת צירו שרי בזה עיי"ש ועי' בס' ויקרא יצחק הספרדי חיו"ד הלכות מליחה סי' א' שהעלה להלכה ולמעשה להקל בזה והיכא דא"א לחזור ולמלוח מותר אפי' לא חזר ומלחו עיי"ש באריכות ועי' בס' שורש מיעקב הראשון אות ח' מה שהאריך בזה והביא מדברי האחרונים ופלפל בדבריהם והעלה להקל עכ"פ בהפ"מ ואם יש עוד צדדים לקולא יש להקל אפי' בלא הפ"מ וכ' שהי' לפניו עובדא בעני א' שנתנו לו על שבת חצי פינ"ט בשר שנמלח כבר והודח ואח"כ נתן לו איש אחד עצמות עם מוח שלא נמלחו עדיין והוא לא ידע שהבשר נמלח כבר והודח וחזר ומלח זה הבשר שנמלח כבר עם העצמות האלו והניחם זה אצל זה וכתב דבזה י"ל דגם הצ"צ והפרמ"ג ס"ל להקל בזה אפי' בלא הפ"מ די"ל דעד כאן לא כתב הפרמ"ג שאין להקל בזה כ"א בהפ"מ דוקא אלא אם הונחה חתיכה שנמלחה כבר והודח אצל חתיכה שנמלחה עתה בראשונה לפלוט דמה והחתיכה שכבר נמלחה לא מלחוה עכשיו בשעת שהניחה אצל החתיכה הנ"ל אבל אם גם החתיכה שכבר נמלחה כנ"ל מלחוה עכשיו שנית בשעה שהניחה אצל החתיכה הב' כנ"ל מבואר מדברי הצ"צ להקל אפי' בלא הפ"מ וכן נראה דעת הפרמ"ג במ"ז שם ובפרט בנ"ד שהי' הפ"מ ולעני ולכבוד שבת וגם יש עוד סניף לפמש"ל סי' ע"א סעיף ג' ברמ"א דעצמות שיש בהם מוח לא ימליחנה לכתחלה עם שאר בשר רק לבדן הרי מבואר דאין מחזיקין למוח שבעצמות כ"כ בדם מכל הלין יש לסמוך ע"ד המקילין והכשיר הבשר עיי"ש. ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קמ"ה שנשאל בדין זה שבשר שכבר נמלח והודח ששכחו וחזרו ומלחוהו עם בשר שנמלח להוציא דמו והי' הפ"מ וכבוד שבת והיה עדיין בתוך יב"ש והורה לקלפו תחלה כדי קליפה ואח"כ יחזרו וימלחוהו כדין וישהה במלחו שיעור מליחה עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום במ"ז ס"ק ט"ז (באד"ח) שהביאו ומתמה עליו דקליפה זו מה טיבה הלא גדולי המחברים המקילין בזה התמים דעים ותשו' מ"ב ותשו' צ"צ והפר"ח והמנח"י והפרמ"ג כולם מתירין גם בלא קליפה דכל שהוא בתוך יב"ש לא אמרינן דנסתמין נקבי הפליטה ואיידי דטרוד לפלוט ציר לא בלע עיי"ש ועי' בשו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' ל"ה שנשאל בחתיכת שומן שלא נמלחה שנתנוה בכלי שאינו מנוקב עם שני חתיכות בשר שנמלחו כבר והודחו כדינא ומלחם לקיום ועמד כך י"ב שעות וכתב דלכאורה יש להתיר הבשר דדם שבשומן הוא מעט מזעיר בוורידין ועורקין ובודאי יש בבשר כ"פ ששים נגד הדם שבשומן אמנם לדינא כ' שאין לסמוך על האומדנא בזה ויש להחמיר ולאסור אולם בהג"ה מבן הגאון המחבר שם כתב שיש להקל בזה ולהתיר ע"י הדחה ומליחה שנית ולסמוך על הצ"צ סי' ט' דלא אמרינן דע"י הדחה נסתמין נקבי הפליטה והסכים לזה הפר"ח והמנח"י ואף שבתשו' מהר"י הלוי ובתשו' מעיל שמואל כ' לאסור בזה מ"מ בפלוגתא כי האי יש לסמוך לשער במה דנפיק מיניה דאמרינן דאיכא ס' עיי"ש ועי' ביד אפרים שהביאו וסיים ונראה דבדיעבד ובפרט במקום הפ"מ אין לאסור כשרוצה לצלות שלא על מנת להניח לזמן מרובה רק לאכול מיד דהיינו במשך ב' או ג' ימים שהטעם שכ' המחמירים יש לדחות עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום שם שכ' דמ"מ אין לסמוך להקל בזה אלא כשהודח תוך י"ב שעות אבל אם הודח לאחר יב"ש וחזרו ומלחוהו עם בשר שנמלח להוציא דמו אף בהפ"מ אסור דהוי תרי הפ"מ דהא רק בהפ"מ אמרינן יש בה ציר לאחר יב"ש וגם דע"י הדחה לא נסתמו נקבי הפליטה לא אמרינן רק בהפ"מ ותרי הפס"מ לא אמרינן ועוד דהוי ס"ס לאיסורא עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' ת"פ ובשו"ת פאת נגב חיו"ד סי' ז' וח' (ועי' בדברינו בס"ק שאח"ז מ"ש עוד מזה):

לח נוהגין לאסרו. עבאה"ט ופת"ש מ"ש בדין דנפל בשר ששהה שיעור מליחה והודח אצל בשר שנמלח להוציא דמו בתוך שיעור מליחה וכמ"ש הפת"ש מהצ"צ אם אמרינן דע"י הדחה נסתמין נקבי הפליטה ועי' בס' דברי יוסף סי' תפ"א מ"ש בזה לדינא ועי' בשו"ת מעיל שמואל שמואל סי' א' בבשר שנמלח ושהה כדי שיעור מליחה והדיחוהו וחזרו ומלחוהו עם חתיכות אחרות שלא נמלחו ושהו כשיעור מליחה והדיחו הכל מותר בדיעבד ע"י מליחה פעם שלישית לחתיכה הראשונה ואם נתבשלה עם בשר אחר קודם שמלחוהו פעם ג' צריך ס' כנגד כל החתיכה עיי"ש ועי' בשו"ת מגדל הכן סי' כ"א בעובדא כזו בבשר שפלט כל דמו וצירו והודח כדינו שנמלח עם בשר שנמלח עתה להוציא דמו ונתבשל כך ונאכל וכ' דהכלים לאחר מעל"ע יש להתיר עיי"ש ועי' בדברינו (בס"ק הקודם) ועי' בחמודי דניאל הלכות מליחה סי' נ"א שכ' דאם הדיחו הבשר בתוך י"ב שעות ושהה אח"כ יום או יומים ואח"כ מלחוהו שנית עם בשר שלא נמלח עדיין וכ' דזה תלוי בפלוגתת האחרונים דאם אמרינן דע"י הדחה נסתמין נקבי הפליטה ונפתחין אח"כ ע"י מליחה שפיר אמרינן דאף אם שהה אח"כ יום או יומיים מ"מ כל שהדיחוהו בתחלה בתוך י"ב שעות אמרינן דמהני ליה מליחה אח"כ דהא נשאר הציר בתוכו ויש לו ציר דידיה לפלוט ע"י מליחה אח"כ אבל אם נאמר דאין הדחה סותמת נקבי הפליטה לא מהני ליה מליחה אח"כ לפתוח הנקבים אלא בתוך י"ב שעות ועיי"ש במ"ש בזה ועי' בשו"ת מהרי"א הלוי (מהגאון מלבוב ז"ל) חלק א' סי' נ"א שנשאל ג"כ בעובדא כזו שנמלח בשר והודח כדינו ואחר מעל"ע נמלח שנית עם בשר שנמלח להוציא דמו וכ' לאסור דכיון דא"א להתיר רק ע"י ב' קולי חדא לסמוך על הצ"צ דלא אמרינן דנסתמו נקבי הפליטה ועוד לומר איידי דפליט ציר דידיה יפלוט דם דאחרונה ודעתו הוא להיפך מדעת החמודי דניאל הנ"ל ופשיט ליה דאם אמרינן דע"י הדחה נסתמין נקבי הפליטה שוב לא מהני ליה מליחה שנית לפתוח הנקבים שיפלוט הדם שבלע וכן הבין שם הרב השואל עיי"ש אמנם במח"כ לא ראה דברי החמודי דניאל דנהפוך הוא דאף אם אמרינן דנסתמין נקבי הפליטה יש להקל בזה דכיון דהודח בתוך י"ב שעות ונשאר הציר בתוכו שפיר אמרינן דע"י המליחה שנית חוזרים ונפתחין כנ"ל שוב ראיתי בס' מנחת פתים שהביא דברי החמודי דניאל ותשו' מהרי"א הלוי הנזכר וכ' דהעיקר לדינא כדעת החמודי דניאל הנ"ל דאם הודח בתוך י"ב שעות אף ששהה אח"כ כמה ימים מועיל מליחה שנית כנ"ל עיי"ש. איברא כי באות ד' שם כ' החמודי דניאל בעצמו ע"ד הרמ"א בזה דאף אם מלחוהו כעת שנית לא מהני דכל שכבר נמלח והודח כדינו שוב אין המליחה פועל בו מאומה לעכב הדם מלבלוע הבשר עיי"ש ואף שיש לחלק דדוקא לעכב הדם מלבלוע הוא דלא מהני אבל לפלוט מה שבלע מהני מ"מ צ"ע מנין לנו לחלק בכך והמעיין ישפוט בזה:

לט לאסרו. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דבהודח נסתמו נקבי הפליטה ועט"ז לעיל סי' ל"ה סק"ה ובמ"ז שם דדוקא במים קרים אמרינן כן ולא בפושרין ועי' בשו"ת מהרי"א הלוי בסוף התשו' שם ובס' מנחת פתים דלפ"ז ממילא דלפי מה דקיי"ל לעיל סי' ל"ו שם דמים שעמדו בבית דינם כפושרין ממילא גם בנ"ד אם הודח במים שעמדו מקודם בבית לכ"ע לא אמרינן נסתמו נקבי הפליטה עיי"ש ועי' בשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' כ"ג מ"ש בזה באריכות: (מ) אם נפל בשר וכו' אצל בשר וכו'. עמנח"י כלל ד' ס"ק ב' שכ' דפשוט הוא דבכ"מ אין להחמיר אלא דוקא אם הבשר שלא פלט דמו מונח למעלה אבל במונח למטה אינו אוסר אלא כדי קליפה דאינו מפעפע למעלה דבודאי לא גרע מנפל לציר ואדרבה זה קיל טפי מנפל לציר וא"כ א"צ רק קליפה במקום שנגע ועיי"ש עוד שכ' דאפשר דגם במונח מן הצד אינו מפעפע למן הצד ומותר עיי"ש אמנם יעוין בדגול מרבבה תניינא שהתפלא על המנח"י בזה שנעלם ממנו דברי הש"ך סק"ט דמשמע מדבריו דדוקא למעלה אינו מפעפע אבל מן הצד הוא מפעפע עיי"ש ועי' בסוף המנח"י בסלת למנחה כלל ז' שם שהמנח"י בעצמו הרגיש בזה עיי"ש ועי' במשמרת שלום שם ובשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קמ"ה:

מא שכל מעל"ע. עי' בשו"ת הרי בשמים מה"ת סי' רל"א שכ' ממשמעות השערי דורא ושאר פוסקים דלא אמרינן דבמעל"ע כלה כל פליטת צירו רק כשמונח במליחתו מעל"ע או שלא בהפ"מ י"ב שעות דאז אמרינן דבמשך מעל"ע או י"ב שעות שמונח הבשר עם המלח פולט כל צירו אבל אם הודח מהמלח אף ששוהה מעל"ע אינו פולט הציר אלא הוא כנוס בתוכו וכשמולחין אותו מחדש הוא חוזר ופולט עיי"ש:

מב אינו נאסר. עבאה"ט מ"ש פי' דא"צ למלחו אח"כ והוא מדברי הש"ך ס"ק ל"ב ועשפ"ד שכתב דזה דוקא להש"ך אבל לדעת הט"ז צריך מליחה שנית עיי"ש ועיין מזה בתורת יקותיאל בדינים היוצאים אית א' ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"א ובפיה"ק ס"ק ל"ו מ"ש בזה וכ' דבדיעבד מותר אף בלא מליחה שנית עיי"ש וכן נראה דעת הפרמ"ג בשפ"ד סוף סי' זה שהביא דעת הש"ך באחרונה עיי"ש ועי' בשו"ת הרי בשמים שם שכ' דזה דוקא אם לא הודת עדיין ממליחה הראשונה ולאחר שיעור מליחה נפלה אצל בשר שלא שהה עדיין שיעור מליחה דאז שפיר אמרינן כיון שעדיין פתוח לפלוט ציר סמכינן אמ"ד דס"ל דאמרינן ג"כ איידי דטרוד לפלוט ציר לא בלע דם אבל אם כבר הודח היה דינו כחתיכה תפלה ובלע בודאי והמליחה שנית מעכב אפי' בדיעבד ועיי"ש שכ' דכיון שכן יש להסתפק אם שכח ולא הדיח ומלח שנית הבשר הזה עד שעברו ג' ימים מזמן שהונח אצל הבשר במלחו אם מועיל לו עוד הדחה ומליחה שנית כיון שנתקשה הציר בתוכו כדין בשר ששהה ג"י בלא מליחה ולדינא כתב דאין להחמיר בזה והביא מדברי הבית מאיר לעיל סי' ס"ט שכ' דרק תמצית הדם שהוא דבר הקרוש הוא דאמרינן שמתייבש במשך ג"י משא"כ ציר היוצא אחר פליטת הדם של החתיכה זה אינו נקרש ושפיר מהני ליה הדחה ומליחה שנית גם לאחר נ"י ואמרינן איידי דיפלוט ציר דידיה יפלוט הדם שבלע עיי"ש באריכות:

מג וכן נוהגין. עי' בספר מזבח אדמה (מהגאון בעל ספר פרי האדמה) בחידושיו ליו"ד בסי' זה בעובדא שהיה לפניו בבשר שנמלח והודח כדינו ואח"כ כדי להתקיים שמו עליו מעט מלח ולאחר שעבר יום שלם ונעשה הבשר יבש שמו עליו בשר שלא נמלח ולא הודח ושהה שם כמו שעה אח"כ לקחו הבשר שלא נמלח והדיחוהו היטב ומלחוהו וצלאוהו והבשר המלוח מקודם שרו איתו במים והדיחוהו ואח"כ נטלו ממנו כדי קליפה מכל הצדדים ואכלוהו ונשאל אי שפיר עבדו וכתב דלענין הבשר שלא נמלח כלל ששמוהו ע"ג הבשר המלוח כיון שצלו אותו אין בו שום איסור אך לענין הבשר המלוח והיבש הנה לכאורה היה נראה דאינו מותר אפי' ע"י צלייה כיון שהיה עליו מלח הרי בלע מהדם בעין שעל החתיכה שלא נמלחה וכיון שנבלע ע"י מלח לא מהני ליה תקנה כמו בכבוש בציר. אבל לדינא כ' שאין להחמיר בזה כיון שהיה יבש ולא היה בעין ציר וגם הסירו ממנו כדי קליפה וגם שהמלח שהיה עליו היה מעט מן המעט ובודאי יש בבשר ששים נגד הדם שיש להסתפק שבלע הבשר ע"י אותו גרגיר מלח ויש ספק ספיקא ע"כ בדיעבד אין להחמיר אבל לכתחלה כאשר באין לשאול בעובדא כזו אין להורות שום היתר ע"י קליפה וצלייה ויש לאסרו לגמרי עכת"ד:

מד וקודם לוה אין להחמיר כלל. עי' בס' תוספת ירושלים בקיצור הוראות איסור בעובדא שבא לפניו שמלחו בשר בכלי מנוקב כדת ולאחר איזה רגעים מלחו עוד בשר בכלי מנוקב אחרת והניחו הכלי הב' למעלה מכלי הא' ונטף הציר מהכלי הב' על הבשר שבכלי הא' ונמצא דאף לאחר ששהה הבשר שבכלי הא' שיעור מליחה נפל עליו ציר מהבשר הב' שהיה עדיין בתוך שיעור מליחה דהא הבשר שבכלי הא' נמלח בתחלה איזה רגעים קודם הבשר שבכלי הב' הנ"ל והורה דאין לחוש להחמיר שדינו כדין בשר שנמלח עם בשר שלא נמלח דקיי"ל דאם לא הודח עדיין ידיחנה מעט להעביר הלכלוך של הציר ויחזור וימלחנה כמ"ש הש"ך ס"ק ל"ט ואם כבר הודחה לאחר המליחה כדינא א"צ להדיחה שנית רק שימלחנה שנית בלא הדחה ראשונה עיי"ש: (מה) אם לא נמלח כלל. עבאה"ט מ"ש דאם לא הודחו מתחלה אסור אפילו בדיעבד כמו בנמלח בלא הדחה קמייתא וכ' שכן נראה דעת הש"ך ועי' במנח"י כלל ה' סק"ד מ"ש בדברי הש"ך בזה ועי' שפ"ד ס"ק כ"ט מ"ש בזה אך בסוף הסי' בדין הא' כ' לדינא דאם הונחה רק אצל חתיכה א' אף שלא הודח בראשונה מותר אף באין הפ"מ אכן אם הונחה בין הרבה חתיכות ונשתהה שם קצת הוי כלא נמלחה בלא הדחה קמייתא ואסור באין הפ"מ עיי"ש ועי' ביד יהודה בקיצורי דינים שבסוף סימן זה אות א' שכתב דאף אם הונחה בין כמה חתיכות מלוחים ונשתהה ביניהם ואף אם רואין שקבלה חתיכה זו קצת טעם מהמלח יש להקל דכל זמן שהחתיכה נאכל מחמת מלחה אין חשש שיבלענו המלח וגם אין להחמיר מטעם דא"א בקיאין בין מליחת צלי לקדירה דדוקא כשהחתיכה בעצמה היא מלוח אז שייך חומרא דא"א בקיאין משא"כ בכה"ג דהחתיכה בעצמה לא נמלחה לא שייך חומרא זו. מיהו לפעמים נעשה חתיכה זו אינו נאכל מחמת מלחו מחמת רוב המלח שנוגע לה בזה בודאי יש להחמיר ולדונה כחתיכה שנמלח בלא הדחה קמייתא עיי"ש: (מו) כלל. עי' בשו"ת מנחת משה חיו"ד סי' י"ד שעמד על המחקר אם נמלח בשר בלא הדחה קמייתא ואחר ששהה שיעור מליחה נפל לציר אם יש להתיר במקום הפ"מ ע"י הדחה ומליחה שנית וכתב שם דלכאורה לפי מה דקיי"ל דתרי קולי במקום הפ"מ לא מקילינן ה"נ בנ"ד אף בתוך יב"ש יש בזה תרי קולא חדא דנמלח בלא הדחה ראשונה אין מתירין רק בהפ"מ כמבואר לעיל סי' ס"ט סעיף ב' והב' הוא בדין זה דנפל לציר אין אנו מתירין משום איידי דיפלוט ציר יפלוט הדם שבלע רק בהפ"מ א"כ הו"ל תרי הפ"מ אמנם לדינא כ' דאין להחמיר די"ל דבנ"ד ליכא באמת רק קולא אחת דמה שאנו מתירין בנמלח בלא הדחה קמייתא בהפ"מ הוא משום דסומכין דטעם הדחה ראשונה לאו משום שיבלע בו דם בעין הוא אלא מחשש דלא יצא דמו או משום דלא נתרכך או משום דנתמלא המלח מדם א"כ אף דנפל אחר שיעור מליחה לציר אין לאסור דהא ממילא אין אנו צריכין להקל בו קולא דאיידי דיפלוט ציר דהא לא יצא דמו כלל ולכ"ע אמרינן איידי דיפלוט דם דידיה יפלוט דם שבלע עיי"ש באריכות:

מז דאפילו אם נפל לציר ממש אין לאסרו. עי' במנח"י כלל ו' מ"ש לענין בשר תפל שנפל לציר בכלי שאינו מנוקב והניח בצ"ע עיי"ש ועי' ביד אברהם בש"ך ס"ק מ"ז שהביאו וכ' דבחינם הניח המנח"י זה בצ"ע כי בש"ך שם מבואר דכל דלא שהה בהציר מעל"ע שרי ע"י מליחה אח"כ עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א על הש"ך ס"ק מ"ז וס"ק י"ט שהביא מדברי הש"ך לעיל ס"ק ל"ו דבנפל לציר בכלי שאינו מנוקב כלל ושהה כדי שירתיח אסור ואין לו תקנה במליחה עיי"ש ועי' בשפ"ד שם שכ' דאם נפלה חתיכה שלא הודחה בראשונה ולא נמלחה לציר יש חילוק אם הוא בכלי מנוקב שיש מקום לציר לזוב אף כשנשתהה כשיעור שיתן על האש וירתיח יש לצדד להקל בהפ"מ או לכבוד אורחים אבל אם הוא בכשא"מ אם נשתהה כשיעור שיתן על האש וירתיח אין להקל בלא הפ"מ ואף בהפ"מ יש לעיין אם להתירו וסיים דלצורך הפ"מ וסעודת מצוה המקיל בכה"ג אין לגעור בו עיי"ש ועי' בדבריו במ"ז ס"ק י"ז וי"ח אמנם להלן בסוף הסי' בדין הב' הכריע דאף בהודח בראשונה ויש הפ"מ אסור בכשא"מ עיי"ש ועי' ביד יהודה שם שכ' לדינא בזה כך. דאם נשתהה בהציר בכלי מנוקב כשיעור כבישה דכדי שיתן על האש וירתיח אז אם יש להציר מקים לזוב מותר אכן אם הוא בכשא"מ שלא במקום הפסד יש לאסור לגמרי אך במקום הפסד יש להקל אף אם יש על החתיכה דם בעין ממש עיי"ש ועי' במשמרת שלום על המ"ז ס"ק י"ח (בא"ד ב') שהביא דבריהם בזה והעלה דהעיקר לדינא להחמיר אפילו בהפ"מ כל ששהה בציר כדי שירתיח בכלי שאינו מנוקב אפי' הודח בראשונה עיי"ש ועי' בשו"ת נו"ב תניינא חיו"ד סי' מ"ה בבשר שנמלח תוך שיעור מליחה נטף מצירו על בשר שלא נמלח עדיין שהיה מונח בכשא"מ והציר נטף טיף טיף והיה נראה ציר הרבה בכלי התחתון והבשר הי' מונח בציר כל הלילה וכ' דשלא בהפ"מ יש לאסור לחלוטין אכן בהפ"מ או לכבוד שבת יש להתיר לצלי עיי"ש ועי' בשו"ת פמ"א חלק ב' סי' קס"א בבשר שנמלח להוציא דמו ונטף מצירו למטה על הכבד ועל הבשר שלא נמלח עדיין שהיה מקצתו שרוי במים ומקצתו למעלה מן המים וכ' שיש להתיר הבשר ע"י הדחה ומליחה או לצלות הבשר והכבד ואין כאן נדנוד איסור עיי"ש והביאו היד אפרים לדינא:

מח על ידי שיפלוט דם דידיה. עבאה"ט מ"ש ע"י שידיחנו וימליחנו וכאן א"צ לזהר להדיח רק בהעברה בעלמא דאף בשיפשוף היטב לא איכפת בזה ואפי' לא הודח בראשונה דבעינן אח"כ הדחה גמורה אפ"ה אין לחוש דלא נסתמין נקבי הפליטה כיון דיש לה דם של עצמה. שפ"ד ס"ק ל"ד. (וע"ל ס"ק ל"ז):

מט ואפילו נמלח הבשר ולא שהה וכו'. היינו שלא הוד בתוך שיעור מליחה אבל אם הודח בתוך שיעור מליחה דינו כתפל ממש ומותר אף אם נפל לציר בכשא"מ. יד יהודה בפיה"ק ס"ק נ"ט:

נ יש להתיר עבאה"ט מ"ש דהיינו ע"י הדחה ומליחה שנית ועבכנה"ג בהגהות ב"י אות צ"א שכ' מדמש"א דבכל מקום שנאמר בזה ידיחנה ויחזור וימלחנה שנית היינו מיד ולא לאחר זמן עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ל"ו):

נא להתיר. עבאה"ט מ"ש שידיחנה וכו' ודע דהאי הדחה לא דמי להדחה דנפלה לאחר שיעור מליחה דהתם צריך לזהר להדיח רק בהעברה בעלמא וכאן אדרבא איכא מצוה לשפשף היטב. שפ"ד ס"ק ל"ה. (וע"ל ס"ק מ"ח). ומ"ש הבאה"ט דלא אמרינן הודת נסתמין נקבי הפליטה עי' בפר"ח ס"ק כ"ג ובמנח"י כלל ו' ס"ק י"ד מ"ש בזה ועמ"ז ס"ק ט"ז ועי' בשו"ת הרד"ס חיו"ד סי' כ"ג מ"ש בזה באריכות עיי"ש:

גב יום שלם. עבאה"ט ופת"ש ועי' בס' שאול בן הלוי שהתפלא על דין זה הלא בתוך כך נגמר שיעור המליחה שאין שיעורו אלא כדי הילוך מיל וגם אפי' למה שמקיל בהפסד גדול בפליטת ציר ג"כ כלה בי"ב שעות וא"כ נשאר אח"כ בציר אחר שיעור מליחה שאסור אפילו בדיעבד עיי"ש:

נג שלם. עבאה"ט ופת"ש ועי' בתורת יקותיאל בדינים היוצאים אות ב' שהעלה דהעיקר דשיעור כבישה בזה הוא כשיעור שיתן על האור וירתיח וכמש"ל סי' ק"ה מהפוסקים שכך הוא שיעור הכבישה בקבלה מרבותינו עיי"ש אמנם יעוין במנח"י כלל ו' סק"ה מ"ש בזה וכ' דבע"כ חילוק יש בין שיעור כבוש דציר שיתן על האור וירתיח ובין שיעור מעל"ע דשיעור כבוש בציר כדי שירתיח אע"פ שגם הוא נקרא כבוש היינו לענין שהוא מבליע בכולו אבל עכ"פ עדיין חוזר ויוצא ע"י מליחה משא"כ בכבוש מעל"ע דשוב אינו יוצא עוד ע"י מליחה ולהכי כ' הרמ"א כאן אם לא נכבש בתוכו מעל"ע מהני הדחה ומליחה שנית משא"כ אם נכבש מעל"ע לא מהני שוב הדחה ומליחה עיי"ש ועשפ"ד ס"ק כ"ט וס"ק מ"ט בדין הרביעי שעמד ג"כ בזה וכ' דלדינא תלוי הדבר בפלוגתת הט"ז והש"ך דלהט"ז כל ששהה בציר כשיעור שירתיח אסור אולם לדעת הש"ך אפשר דלצורך גדול וסעודת מצוה יש להתיר דמהני מליחה שנית וכבכ"פ אגב ציר דידיה עיי"ש וכן פסק החוו"ד בסוף סימן זה אות ב' דבהפ"מ יש לסמוך על הש"ך להתיר בפחות ממעל"ע עיי"ש ועי' בשו"ת רב טובך חלק ב' סי' נ' מה שהאריך בזה והתפלא על השפ"ד והחוו"ד בזה והעלה דבע"כ מ"ש הרמ"א אם לא נכבש בתוכו יום שלם אין כוונתו מעל"ע כ"ד שעות אלא כוונתו ליום בינוני שהוא י"ב שעות ועיי"ש בסי' שאח"ז בתשו' חותנו הגאון בעל בית שלמה ז"ל מ"ש לדחות דבריו ונותן פנים מסבירות לדעת הפרמ"ג והחוו"ד עיי"ש באריכות:

נד ונפל לציר. עי' בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' כ"ב באמצע התשו' שכתב דפשוט הוא דכל סעי' זה מיירי דנפל לציר מבשר כשר שאסור רק משום דם אבל בנפל לציר מבשר טריפה פשוט הוא דבכל מקום אסור דלא אמרינן איידי דיפלוט דם או ציר וכו' אלא לענין איסור דם אבל לא לענין ציר מבשר טריפה וכמ"ש הש"ך ס"ק י"ח להלן סי' צ"א ס"ק י"ג עיי"ש והוא פשוט: (נה) לציר. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ב ובפיה"ק ס"ק מ"א שכ' דדוקא בנפל לציר מפליטת דם אבל אם נפל לציר היוצא מבשר לאחר שיעור מליחה או נפל עליו ציר אם היה להציר מקום לזוב אין להחמיר כלל עיי"ש ועי' בהגהות חכמת שלמה שכ' עוד יותר מזה וז"ל ונלפענ"ד דין חדש כיון דקיי"ל דעיקר שיעור מליחה הוי שיעור מיל ולאחר שיעור מיל אינו רק חומרא בעלמא לשהותו כ"כ א"כ לדידן דהמנהג לכתחלה להמתין שיעור שעה אם הונח בשר שיעור שעה ונתקבץ כל צירו במקום א' ואחר השעה נפל הבשר הזה לתוך ציר הזה או שנפל מין הציר הזה עליו יש להקל אף בלא הפ"מ ע"י שיחזור וידיחנו וימליחנו כיון דעיקר שיעור מליחה הוי מיל א"כ י"ל דלאחר שיעור מיל לא נחשב עוד כרותח דזה הכלל בידינו דכל זמן שלא פלט המלח הדם הוי רותח וכיון שפעל פעולתו לגמרי לא הוי עוד כרותח א"כ שוב הציר שיצא אחר שיעור מיל אינו כרותח וא"כ כיון ששהה שיעור שעה הוי יותר משני חלקים נגד השיעור מיל דהוי ח"י מנוטי"ן א"כ הוי הציר שלאחר שיעור מליחה יותר משיעור מליחה וכבר נחלש כח ציר הרותח ברוב ציר שאינו רותח והוי כמו אם היה מים וכו' עכ"ל ומבואר מדבריו שם דכ"ז הוא רק בנפל לכלי מנוקב אבל בנפל לכשא"מ אסור בזה לדעת רש"י דלעיל סי' ס"ט סעיף כ' אבל בנפל לכלי מנוקב דיש להציר מקום לזוב גם לדעת רש"י שם יש להכשיר בזה עיי"ש:

נו יש להתיר. עבאה"ט ס"ק כ"ז שכ' דאם נפל לציר בכלי שאינו מנוקב וכו' ועי' בשפ"ד סק"מ שכ' דאם נפל לציר בכשא"מ אפי' לאחר שיעור מליחה אסור עיי"ש וכ"כ בחוו"ד בקיצורי דינים שבסוף סי' זה אות ב' אמנם מדברי הגהות הגרעק"א על הש"ך ס"ק ל"ו מבואר דדוקא בתוך שיעור מליחה אסור מה שבתוך הציר באין לציר מקום לזוב מפני שהדם פירש ממקום למקום אבל לאחר שיעור מליחה דלא שייך חשש דפירש ממקום למקום משמע מדבריו דשרי ועי' בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' כ"ג מ"ש בענין זה והביא מדברי הפרמ"ג בעצמו במ"ז לעיל סי' ס"ט ס"ק ל"ב שנראה מדבריו דס"ל כדעת הגרעק"א שכתב וז"ל בהפ"מ אמרינן איידי דיפלוט ציר בין במנוקב בין בשאינו מנוקב ומזה נראה דלאחר שיעור מליחה אין איסור בנפל לציר ולדינא העלה דהעיקר כדעת הפרמ"ג והחוו"ד כאן דבאין לציר מקום לזוב גם לאחר שיעור מליחה אסור וסיים אך בכל זה אם נפל לציר שבקרקע שהוא ספק אם הוא בכלי מניקב או לאו יש להתיר גם מה שבתוך הציר לסמוך ע"ד הגרעק"א ז"ל עיי"ש:

נז דהיינו תוך י"ב שעות. אבל לאחר יב"ש אפי' בהפ"מ אסור דאיכא תרתי לגריעותא דיש תרתי פלוגתא דרבוותא לאסור שדעת הרשב"א שאינו פולט ציר לאחר י"ב שעות ודעת המהרש"ל דאין אומרים ככ"פ בציר דידיה. שפ"ד ס"ק ל"ז ול"ח ובס"ק נ' בדין החמישי. ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שהניח זה בצ"ע ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק מ"ב שהכריע דבלא הודח כלל יש להתיר בהפ"מ אף לאחר י"ב שעות כל שהוא עכ"פ בתוך מעל"ע משא"כ בהודח דאין להתיר לאחר יב"ש אפי' לצורך גדול עיי"ש:

נח ע"י שיחזור וידיחנו. עי' תורת יקותיאל סוף סי' זה שכ' דחתיכת בכר שנפל לציר וידעינן כמה בלע פשוט הוא דמשערינן בס' ואי ליכא ס' אסור הבשר במקום דלא מהני הדחה ומליחה שנית ע"פ התנאים המבוארים בסעיף זה אמנם היכא דמהני מליחה שנית ובשלו כך בלא מליחה לכאורה פשוט דאמרינן חנ"נ וצריך ס' נגד כל החתיכה אבל לפמ"ש הרמ"א לקמן סי' צ"ח סעי' ה' גבי כלי כל היכא דמהני בי' הגעלה לא אמרינן חנ"נ וכו' לפ"ז אפשר לומר דה"ה הכא היכא דמהני מליחה שנית דאפשר להוציא האיסור לא אמרינן חנ"נ מה"ט עיי"ש:

נט שיחזור וידיחנו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דא"צ ליתן עליו אלא מעט מים שלא יסתום נקבי הפליטה ועי' בשו"ת מהר"י הלוי (אחי הט"ז) סי' ל"ה ובשו"ות פרי תבואה סי' י"ח מ"ש בזה ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק מ"ג שם דא"צ לזהר בזה רק לכתחלה אבל בדיעבד אף בהדחה היטב אין לאסור עיי"ש ועי' ביד אפרים שהביא דברי מהר"י הלוי ותשו' פרי תבואה הנ"ל ולדינא העלה שאין להקל בזה כ"א לצורך עיי"ש (וע"ל סי' ס"ט ס"ק מ"ט): (ס) ויחזור וימלחנו. עבאה"ט ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות ל"ג במלחו בשר על הכלי שנשרה בה בשר במים קודם מליחה והמים לא הי' מכסין את. כל הבשר והי' חלק מן הבשר חוץ להמים ונפלה טפת הציר על הבשר שהי' חוץ להמים וכ' דיש להכשיר הבשר כיון שלא נמלח עדיין וגם יש להציר מקום לזוב שהרי תיכף כשיבא הציר למים מתבטל באלף עיי"ש. אמנם בגוף דברי הש"ך שכ' לחלק בין אם הבשר נוגע בשולי הגיגית או לאו דאם אינה נוגעת בשולי הגיגית מותר מה שחוץ לציר וכו' עי' בתפארת למשה שהרבה להשיב ע"ד הש"ך בזה והעלה בראיות דאין חילוק בין נוגע או אינו נוגע דכל שהוא בתוך הציר בכשא"מ הציר מערב פליטתו ועי"ז גם מה שלמעלה מן הציר פירש ממקום למקום ונאסר הכל עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ס"ג):

סא וימלחנו עש"ך ס"ק ל"ז שהעלה דבדיעבד אם נתבשל הדחה ומליחה שנית מותר עיי"ש ועי' בחוו"ד סק"ח שמתמה ע"ז והעלה דלדינא קשה לסמוך להקל בזה עיי"ש ועי' בס' חומות יהושע אות י"ב שהשיב ע"ד החוו"ד בזה ומבאר דברי הש"ך בזה באופן שאין מקום לדברי החוו"ד במה שהשיג על הש"ך בזה עיי"ש באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק מ"ד שכ' לדינא דאם לא הודח עדיין מותר בדיעבד כשבשלו בלא מליחה שנית אבל אם הודח ונפל לציר אף דקיי"ל להקל בהפ"מ זה דוקא ע"י מליחה שנית אבל אם לא מלחו שנית אסור דבזה המליחה מעכב בה אף בדיעבד עיי"ש:

סב וימלחנו. וצריך להשהותו מחדש שיעור שעה. יד יהודה בפיה"ק ס"ק מ"ד:

סג אם נפל לציר קודם ששהה שיעור מליחה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דוקא ביש לציר מקום לזוב ועשפ"ד סק"מ דר"ל אף במולח בכשא"מ יש חילוק בין אם הכלי עומד באופן שיש להציר מקום לזוב ולא יתכנס תחת הבשר או לאו דאם יש לו מקום לזוב כגון במונח ע"ג עצים וכו' אין איסור רק מה שבתוך הציר אבל מה שלמעלה מן הציר מותר ע"י הדחה ומליחה שנית אבל אם אין לציר מקום לזוב כגון שמונח על שולי הגיגית דינו כדין מולח בכשא"מ דאף מה שלמעלה מן הציר אסור אפי' בתוך יב"ש עיי"ש אמנם יעוין בס' תפארת למשה ובכנפי יונה שתמהו ע"ד הת"ח והש"ך בזה והוכיחו בראיות דבע"כ העיקר לדינא דהכל תלוי אם יש לציר מקום לזוב דכל שאין לציר מקום לזוב אף מה שחוץ לציר אסור אפי' אין נוגעת בשולי הגיגית כגון שמלח ע"ג עצים וכו' דכל שנשרה קצתו בציר אף מה שלמעלה מן הציר אסור עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש בדיני או"ה סי' י"ב שמדחה ראיות התפארת למשה הנ"ל ופסק דהעיקר לדינא כהש"ך דמה שלמעלה מן הציר מותר עיי"ש. אמנם הנה מדברי התפארת למשה והכנפי יונה הנ"ל מבואר דבנפל לציר שאין לו מקום לזוב אסור אף מה שלמעלה מהציר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ג ובפיה"ק ס"ק מ"ז שהביא דבריהם ועיי"ש במ"ש בזה ופסק לדינא דהעיקר כדברי התפל"מ והכנפי יונה להחמיר בזה עיי"ש ועי' בהגהות יד שאול (ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ט ס"ק ש"ו):

סד נפל לציר קודם ששהה שיעור מליחה. עבאה"ט מ"ש דוקא בכלי מנוקב אבל אם הי' הציר בכלי שא"מ לא מהני הדחה ומליחה ועי' במנח"י כלל ו' אות ז' שכ' בדרך אפשר די"ל דכל זה דוקא בהי' החתיכה מלוחה רק שהי' בתוך שיעור מליחה אבל חתיכה תפילה שלא נמלחה כלל שנפלה לציר אפי' היא בכלי שאינו מנוקב שרי ע"י הדחה ומליחה שנית דלא הוי כמולח בכשא"מ דהא החתיכה לא נמלחה כלל והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"מ שהביאו וכ' דמה שהניח המנח"י זאת בצ"ע לא ידענא דהא האמת כן הוא ושכן מוכח מהת"ח עיי"ש. (ועי' להלן ס"ק ס"ח) ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות כ"ו שהביא דברי השפ"ד בזה וכ' שנראין דברי המנח"י ודברי הפרמ"ג תמוהין דמה זה הפשיטות כ"כ דמ"ש נמלחה ולא שהה או לא נמלחה כלל וכו' אם לא נימא דאגב ציר עם מלח הוא בולע יותר אבל דבר זה לא נזכר בשום מקום דציר עם מלח בולע יותר מציר לבדו ושפיר נסתפק בזה המנח"י ועיי"ש במ"ש בעובדא שהי' ציר בכלי שא"מ והניחו לתוכה דקין ושומן ואח"כ עמדו על הכלי הזה כלי מנוקב עם בשר המונח במלחו בתוך שיעור מליחה ונטף עוד ציר עליהם ונשרו שם הדקין עם השומן לערך ג' רבע שעה וכ' דבידאי יש לאסור הדקין והשומן ולא מהני להו הדחה ומליחה כיון ששהה כשיעור שיתן על האור ויתחיל להרתיח בתוך הציר בכלי שא"מ בודאי אסור ובפרט בדקין שאין בהם דם כלל ובשומן שאין מוחזק כ"כ בדם בודאי יש להחמיר עיי"ש:

סה לציר. עבאה"ט ס"ק כ"ג ועשפ"ד ס"ק ל"ח מ"ש בזה בדברי הרמ"א והש"ך ועי' בדבריו בסוף הסי' בדין הא' שכ' לדינא דאם הציר הוא בכלי שא"מ ואין לציר מקום לזוב ושהה כשיעור שירתיח יש לעיין אם יש להתיר אפי' בהפ"מ ע"י מליחה ובסוף סיים ולצורך הפ"מ וסעודת מצוה המקיל להתירו ע"י מליחה אין לגעור בו בדיעבד עיי"ש. אמנם בדין ב' כתב בפשיטות לאסור אפי' בהפ"מ גם בהודח מהדם בעין שעליו דכל שנכבש בציר בכשא"מ כדי שירתיח שוב אין לו תקנה במליחה עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א על הפרמ"ג בדין הא' שם מ"ש בזה ובמ"ז ס"ק י"ז אמנם דער החוו"ד בחידושי דינים שבסוף סי' זה אות א' להקל בזה בהפ"מ דמועיל מליחה גם לאחר ששהה שיעור כבישה בציר בכלי שא"מ עיי"ש וכן הוא דעת היד אברהם בהגהותיו וכן ביד יהודה פסק דבשר שלא נמלח ונפל לציר בכשא"מ ושהה כדי שירתיח דמותר בהפ"מ עיי"ש אמנם דעת הגרעק"א ז"ל על הש"ך ס"ק מ"ז וס"ק מ"ט וס"ק ל"ו הוא להחמיר אפי' בהפ"מ כמ"ש הפרמ"ג בדין הב' שם ועי' בס' משמרת שלום במ"ז ס"ק י"ח (בא"ד ב') מ"ש בזה והעלה לדינא שנכון להחמיר אף בהפסד מרובה כדעת הפרמ"ג והגאון ר' עקיבא איגר ז"ל עיין שם ועי' בספר חומות יהושע אות י"ז מה שפלפל בדברי הפרמ"ג והחוו"ד בזה וסיים בצ"ע לדינא אם יש להקל בנפל לציר בכלי שאינו מנוקב חתיכה שלא הודחה בתוך שיעור מליחה ושהה כדי שירתיח עיי"ש ועי' בשו"ת רב טובן חלק ב' סי' נ' ונ"א:

סו קודם ששהה שיעור מליחה כ' בס' חומות יהושע אות י"ח וז"ל אמנם מה נקרא תוך שיעור מליחה לענין זה נלפענ"ד שהוא רק תוך שיעור מיל י"ת מנוטי"ן אבל לאחר שיעור זה הרי הוא כאחר שיעור מליחה כי מה שאנו מחמירין להשהות שיעור שעה הוא רק מצד חומרא ולא מצד עיקר הדין וכו' א"כ גם כאן אין להקל לפענ"ד רק תוך שיעור מיל ומהפרמ"ג לא נראה כן וצ"ע דבריו כי לפענ"ד כן נראה ברור עכ"ל ועי' מזה בדברינו לעיל (ס"ק נ"ה):

סז מיהו אם מלחו בלא הדחה וכו'. עש"ך ס"ק מ"ג שכ' דלא הוי כמולח בלא הדחה קמייתא משום דדוקא בדם בעין אמרינן כן משא"כ בדם פליטה ועי' בחמודי דניאל הלכות מליחה אות ט"ו שכתב דאם נפל הבשר למי הדחה באמצע המליחה ולא הודח ונמלח כך לכאורה יש להחמיר כאן דבמי הדחה יש דם בעין ולא דם פליטה וכיון שלא הודח קודם המליחה הוא בולע מהדם אמנם לדינא כ' דאין להחמיר כיון דהדם הוא מעורב במים לא גרע מדם פליטה עיי"ש:

סח אם מלחו בלא הדחה וכו'. כ' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק מ"ו דלכאורה דבזה שהוא תוך שיעור מליחה ולא הודח אין צריך להשהות עד שיעור מליחה מחדש דמה ששהה מקודם מצטרף מיהו לכתחילה יש להחמיר גם בזה דמה ששהה מקודם אינו מצטרף עיי"ש:

סט שרי בדיעבד. עבאה"ט מ"ש שצריך הדחה מעט להעביר הלכלוך ועי' במנח"י כלל ו' סק"ב בהסבר הדבר דסגי בזה רק הדחה מועטת עיי"ש: (ע) נאסר הבשר. דוקא אם אין ס' אבל אם יש ס' נגד הדם בעין מותר כדלעיל סי' ס"ט סעיף ב' בהג"ה. חידושי הרז"ה. ועי' בשו"ת ריב"א (מהרב מפאקש) סי' ק"ג שכ' דפשוט הוא דצריך שיהיה באותה חתיכה עצמה ס' לבטל הדם ואין שאר החתיכות שנמלחו עמה מצטרף לס' ואם אין בחתיכה עצמה ס' נ"נ ויש לה דין איסור דבוק דאם בשלו כל החתיכות אח"כ ביחד צריך שיהיה בכל התערובות ס' כנגד אותה חתיכה דאע"ג דהש"ך להלן סי' ע"ב ס"ק י"ז פסק דכיון דאין הלב דבוק בתולדה לא אמרינן איסור דבוק וה"נ הרי הדם שנפל מעליהם על החתיכה אינו דבוק מתולדה. זה לא דמי להתם דשם מיירי בבישלו העוף עם הלב ובבישול לא מחזקינן ריעותא שמא יצאה לחוץ כיון שהוא לפנינו בתוך הרוטב עם שארי החתיכות משא"כ בדבוק במליחה דמחזקינן דמסתמא נמלחה כל חתיכה לבדה א"כ בודאי נ"נ אף דלא היתה דבוקה בתולדה אמנם הנה אף דאמרינן דהחתיכה נ"נ מ"מ אין לחוש לשאר החתיכות שנגעו בזו החתיכה במליחה קודם בישול דהא קיי"ל דאין בלועה כחוש יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ולענין בלוע בקיאין אנו בין כחוש לשמן וכו' לכן כל החתיכות שמונחים אצל זו החתיכה לא נאסרו כלל ואפי' כדי נטילה א"צ עיי"ש:

עא מה שבתוך הציר. כ' בס' תוספת ירושלים בקיצור הוראת איסור וז"ל ואם בשלו כך תלייה במחלוקת שבש"ך לקמן סי' צ"ו בבלוע בחצי חתיכה אי שייך בו איסור דבוק וכל החתיכה נעשה נבילה עכ"ל:

עב אבל מה שלמעלה מן הציר שרי. היינו לאחר ששהה שיעור מליחה ואפי' הוא בכשא"מ אבל קודם שיעור מליחה והציר הוא בכלי שאינו מנוקב אף מה שלמעלה מן הציר אסור מיד וכדלעיל סי' ס"ט סעיף י"ח וכמבואר בש"ך שם ס"ק ע"ד. חידושי הרז"ה:

עג מה שלמעלה מן הציר. עפת"ש מ"ש שהבאה"ט שגה בזה דאף לדידן מה שלמעלה מן הציר בודאי מותר ועי' בהגהות חכמת שלמה (מהגאון מהרש"ק ז"ל) שהתפלא ג"כ ע"ד הבאה"ט בזה וכ' דכיון דדם אינו מפעפע למעלה בודאי אף לדידן מה שחוץ לציר מותר עיי"ש אמנם בעיקר הדין עי' במנח"י כלל ז' סק"א שהקשה לדידן דקיי"ל דמלוח הרי הוא כרותח ומבליע בכלו א"כ קשה איך פסק הרמ"א דמה שחוץ לציר שרי וכ' דבע"כ צ"ל דאף דקיי"ל דמלוח הרי הוא כרותח ומבליע בכלו מ"מ לענין לאסור גם מה שחוץ לציר לא מחמרינן כולי האי בדבר כחוש בדם וכו' כיון דגם מה שאוסרין מה שבתוך הציר הוא רק ממנהגא וחומרא בעלמא והבו דלא להוסיף עלה עיי"ש. ודע דכל זה הוא כשיש להציר מקום לזוב אבל אם אין להציר מקום לזוב עי' בדברינו לעיל (ס"ק ס"ג) שהבאתי מדברי האחרונים דגם מה שלמעלה מן הציר אסור:

עד שלמעלה מן הציר שרי ומ"מ צריך לחתוך כדי קליפה במה שלמעלה מן הציר. יד יהודה בפיה"ק ס"ק נ:

עה שרי ואפי' אם מה שבתוך הציר הוא שמן אפ"ה שרי מה שלמעלה מן הציר דאפי' דם בעין אין מפעפע למעלה אפילו בחתיכה שמינה. שם: (עו) מיהו מה שבתוך הציר נאסר מיר. עפת"ש מ"ש לעיין בתשו' משכנות יעקב ועי' בשאלות ותשובות אבן שתיה חיו"ד סי' מ"ב שכתב דמכל מקום י"ל דאם לא שהה כלל אין לאסור והרמ"א לא אתי אלא לאפוקי דלא בעינן שיעור שיתן על האור ויתחיל להרתיח אבל אם לא שהה כלל י"ל דגם הרמ"א מודה שאינו נאסר ולא עדיף מאיסור חם שנגע בהיתר חם שכ' הפת"ש להלן סי' ק"ה סק"ח מהחמודי דניאל דאינו נאסר תיכף אא"כ שהה קצת וכ"ש כאן בציר דלא הוי רק מדרבנן דאם עמד שם בשעה שנפל להציר ותיכף ומיד הגביה דיש לצדד להקל והביא ראיה לדבריו מש"ס וסיים מיהו כדי קליפה בודאי בעינן גם בלא שהה כלל והגביהו תיכף כיון דאף שהגביהו תיכף מ"מ עדיין דבוק בה הציר שהוא רותח ועד שמדיח ממנה הציר בתוך כך נבלע עכ"פ משהו כמו סיכה דאוסר כדי קליפה עיי"ש באריכות אמנם לפי מש"ל סי' ק"ה (ס"ק ס"ה) ומדברי כמה מחברים שהשיגו ע"ד החמודי דניאל הנ"ל והעלו לדינא דגם באיסור חם שנגע בהיתר חם נאסר מיד ואין שיעור לדבר כלל ממילא דגם בציר יש להחמיר ולאסור מיד אפי' בלא שהה כלל (וע"ל סי' צ"ח ס"ק מ"ח וס"ק נ"ד):

עז בשר שנפל לתוך ציר שעל הקרקע. עי' בשו"ת משאת בנימין סימן ס"ד שכ' דלפי המנהג שלאחר הדחת הבשר שקודם מליחה מניחין אותו ע"ג הדף עד שיזוב מימיו שע"ג הבשר ועל מקום זה מולחין אותו אח"כ א"כ הרי נתלחלח מקודם הקרקע מהמים שזבו קודם מליחה ואח"כ כשנוטף הציר קמא קמא בטיל ואין באותו ציר כח לאסור עיי"ש ועי' במנח"י כלל ו' ס"ק ב' שהביאו וכ' דאפשר דגם הרמ"א מסכים לזה רק דהרמ"א מיירי שמלח הבשר במקום אחר שלא במקום שזבו המים מתחלה אבל אם מלח באותו מקום שזבו המים מתחלה גם הוא מודה דשרי עיי"ש ועי' במחצית השקל שהביא דברי המ"ב הנזכר וכ' דמ"מ גם המ"ב לא הקיל רק אם ידוע שהמים שנטפו שם מתחלה היו מרובין מן הציר שנטף אח"כ עיי"ש. והנה ראיתי בדלתי תשובה להלן סי' צ"ט ס"ק מ"ט שכ' דהמשאת בנימין מיירי בע"כ שיש ציר הרבה יותר מהמים ואפ"ה היתיר דאל"כ לא היה צריך להטעם דקמא קמא בטיל תיפק ליה דאפי' נפל בב"א נמי בטיל ודוחק לומר דמיירי במחצה על מחצה דהו"ל לפרושי ולא לסתומי וכו' וא"כ קשה טובא היאך שייך לומר קמא קמא בטיל אדרבה כשנוסף ציר נעשה איסור יותר וחוזר וניעור וכו' ובלא"ה אינו נראה לומר קמא קמא בטיל בזה דהמים נבלעים מעט מעט בקרקע והציר הוא מלמעלה וסיים בצ"ע עיי"ש והנה כל דבריו שהאריך בדברי המ"ב בזה הם מבוארים בס' חמודי דניאל בהלכ' מליחה אות ג' עיי"ש. אמנם לגודל חומר הנושא בע"כ צריכין לדחוק דמ"ש המ"ב בלשונו קמא קמא בטיל הוא שגררותא דלישנא ובאמת אפי' נפל בב"א ג"כ בטיל כי המ"ב בע"כ מיירי שהמים היה מרובין מן הציר וכמ"ש המחה"ש וכנזכר ומ"ש דבלא"ה לא נהירין פסק המשאת בנימין משום דהמים נבלעים מעט מעט בקרקע וכו' הנה לא היה לו לומר ע"ד שר גדול מגדולי הקדמונים בלשון כזה והול"ל בדרך פירוש דהמ"ב בע"כ מיירי באופן שהמים לא נבלעו בקרקע ובזמן שנפל הבשר היה עדיין המים מרובין מהבשר ולא זולת (ועי' בדברינו להלן ס"ק פ"ח): (עח) כאילו היתה הציר בכלי. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ונראה דמ"מ א"צ רק קליפה במקום שנוגע בקרקע לציר וכו' ועי' בחיו"ד בחידושים ס"ק ט' שכ' דהך כדי קליפה שכ' הש"ך היינו למעלה מן הציר וכ"כ שם בחידושים ס"ק כ"ט לדינא עיי"ש ועי' בעצי לבונה מ"ש בדברי הש"ך בזה וכ' דבע"כ כל מה שבציר נאסר כלו ומ"ש הש"ך מהת"ח דמ"מ א"צ רק קליפה לאו דוקא הוא אלא אורחא דמלתא נקיט כיון שאורחא דמלתא הוא שאין שם ציר בקרקע רק דבר מועט ולא הוי מה שנוגע בציר רק דבר מועט שהוא כמו כדי קליפה מן הבשר ואה"נ דאם היה מונח הרבה בציר דאסור כלו וכדמסיק אבל מה שלמעלה מן הציר שרי דמשמע דכל מה שבציר אסור כלו ודלא כמו שהבין הפרמ"ג הדברים כפשטן דאינו איסר רק כדי קליפה בכל גווני אף שהיה הרבה ציר דז"א עיי"ש וכדברים אלו כתב ג"כ בספר זר זהב (מהגאון בעל אורח מישור ז"ל) על היו"ד כת"י בסוף סי' זה:

עט הציר בכלי. עבאה"ט מ"ש דמספקא לן אי הקרקע נקרא כלי מנוקב ועי' בווכוח מים חיים על הת"ח כלל ו' דין י' ועי' במנח"י כלל ו' ס"ק י"ט וכלל א' סק"י שכ' דמש"ה לא מקלינן בזה מטעם ספק דרבנן לקולא משום דהוי ספק חסרון ידיעה עיי"ש ועי' בדברי שאול ויוסיף דעת שהתפלא על זה דהא הוי ספק חסרון ידועה לכל העולם עיי"ש ועי' בסלת למנחה שם סוף כלל ו' שכ' דכ"ז בקרקע מעפר תחוח בזה הוא דמספקא לן אי הוי ככלי מנוקב משא"כ ברצפת אבנים או לבנים דהוי ככלי אבן הוי דינו בודאי כשא"מ עיי"ש וכיוצא בזה כתב ג"כ בכו"פ שהוא מקובל מבעלי הוראה הזקינים שהיו בדורו דרצפה של אבנים גמורים שקורין גיהואט"י שטיינע"ר דינו כדין רצפה של עפר דהוי רק ספק כשא"מ אבל ברצפה שם לבנים אפי' גיברענט"י ציגע"ל ברור הוא דהוי ודאי ככלי שאינו מנוקב עיי"ש ועי' בס' ששה זרעוני ערוגה שהשיג על זה והעלה דרצפה של לבנים הוי ככלי מנוקב עיי"ש והביאו בשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' ועיי"ש במ"ש ע"ד בזה וכ' דהכל הוא לפי מהות הענין דאם רואין שדרך לזוב משם או להיות מובלע במקומו יש להקל אבל בלא"ה יש להחמיר וכ' דאם הוא רצפת אבנים ממש יש להחמיר כי אבנים ממש אין מבליעין אכן אם הוא רק כעין רצפה של אבנים יש להקל דכעין רצפה של אבנים מבליעים עיי"ש ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סוף סי' ל"ז מ"ש בזה ועי' בהגהות כתב סופר על היו"ד כאן שהביא ג"כ את דברי הרב ששה זרעוני ערוגה הנ"ל וסיים שדבריו אמיתיים וברורים עיי"ש. ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ"ח ובפיה"ק ס"ק נ"ג שכ' דהעיקר לדינא כדעת הסלת למנחה דבין רצפה של אבנים ובין של לבנים הוי ככשא"מ עיי"ש ועי' בהגהות יד שאול שכ' דקרקע שבבתים שלנו שהוא מכוסה בנסרים אף שיש גומות יש להקל לכבוד שבת ובצירוף סניף שלא שהה הבשר הרבה שם על הקרקע והגביה אותו תיכף עיי"ש וכ"כ בספרו דברי שאול ויוסיף דעת עיי"ש באריכות אמנם יעוין בחוו"ד שכ' בפשיטות דאם הקרקע מכוסה בנסרים ואינם מחולקים ברהיטנא דינם כדין כשא"מ עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ט (ס"ק ד"ש) מ"ש בדין אם נפל הבשר באמצע שיעור מליחתו ע"ג הקרקע או ע"ג הרצפה:

ועיין בסלת למנחה שם דמבואר מדבריו דכל זה הוא כשאין להציר מקום לזוב בהרצפה אבל כשיש לו מקום לזוב כגון ביני וביני או שהיה בשיפוע וכיוצא כשר לכ"ע דאין כאן מקום להסתפק כלל דבודאי הוי ככלי מנוקב עיי"ש וה"פ (פ) בכלי. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבע"כ מיירי שנפל שם בשר שלא פלט עדיין כל דמו אבל אין לפרש דמיירי שנפל שם בשר שכבר פלט כל דמו דזה אסור אפילו בכלי מנוקב ועי' במנח"י כלל ז' ס"ק י"ח שהתפלא על הש"ך בזה דאפכא מסתבר לומר דבע"כ מיירי הכא שהבשר פולט כל דמו וצירו ואין לומר כדברי הש"ך דבבשר שכבר פלט כל דמו אפי' בכלי מנוקב נאסר דלפ"ז קשה איך מתירין כל בשר שמונח איזה רגעים יותר מהשיעור מליחה על הכלי מנוקב והא לאחר שכבר פלט כל דמו הוא בולע מהכלי כיון שהכלי מנוקב עדיין לח הוא מהדם וציר של הבשר שנמלח עליו עיי"ש. אמנם יעוין באורח מישור סק"ג שהשיב ע"ד המנח"י דאין שום תפיסה עליו בזה דהכא מיירי שהיה על הקרקע ציר שהוא כרותח והיינו ציר שיצא מבשר תוך שיעור מליחתו משא"כ בבשר שכבר פלט כל דמו ומונח עדיין בהכלי מנוקב דהוי כמונח בציר היוצא לאחר שיעור מליחתו דהציר שיצא תוך שיעור כבר נטף ואזיל מאחר שהוא בכלי מנוקב עיי"ש ועי' בשו"ת גברי סי' כ"ח בבשר שנמלח ושהה במלחו רק כדי הילוך מיל דמבואר לעיל סי' ס"ט דע"ז יש לסמוך בדיעבד או אפי' לכבוד אורחים ואח"כ נפל לציר שע"ג הקרקע מה דינו ועיי"ש במה שפלפל בזה ופסק דמה שחוץ לציר יש להתיר עיי"ש באריכות:

פא כאלו נגעה בציר. עבאה"ט מ"ש דחתיכה שלא נמלחה שנתערבה בין חתיכות שנמלחו מהני לה מליחה ועי' בשפ"ד ס"ק מ"ח שכ' דהיינו שיסלקוהו מיד עיי"ש וכ"כ בעצי לבונה דהא דמהני מליחה אח"כ לחתיכה הוא רק בלא נשתהה דא"י להבליע הדם בעין לתוכו ואינו יכול לגרום לפרוש ממקום למקום אבל בנשתהה שם בין החתיכות נאסרה החתיכה לגמרי שקבלה טעם מהמלח עצמו דאז פירש הדם ממקום למקום ולא מהני לה שוב מליחה עיי"ש ועי' בשו"ת עמודי אש בקונטרס דיני או"ה סי' י"ב שהוכיח בראיות מדברי הפוסקים דגם בנשתהה מותר ע"כ דברי הפרמ"ג צע"ג עיי"ש: (פב) ספק ציר ספק מים מותר. עי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שכתב די"ל דזה דוקא בנפל לתוכה חתיכה שפלט כל דמה דהוי חזקת היתר אבל אם נפל לתוכה חתיכה תפילה שלא נמלח עדיין ושהה כדי שירתיח וכן בנפל לתוכה חתיכה שנמלחה ועודנה בתוך שיעור מליחה דאסור מה שבתוך הציר דכל שעדיין לא יצא החתיכה מידי דמה הוי כמו אתחזק איסורא עיי"ש:

פג וספיקא להקל. עי' בדברינו לעיל סי' ס"ז (ס"ק ה') מ"ש מהפרמ"ג שכ' מהרשב"א דלא בכל מקום אמרינן בדם שמלחו ודם שבשלו ספיקיו להקל דאף שהוא דרבנן מ"מ הוי קרוב מאוד לדאורייתא עיי"ש:

פד ציר מעורב עם מים. עי' בשו"ת מהר"י ווייל סי' נ"א שנשאל על בשר שנמלח שנפל למים שנתאדמו מחמת שהדיחו בו בשר וכתב שרבו גדולי אסטריי"ך על המתירין ואסרו דזה דמי להאי גוזלא שנפל לכדא דכמכא דאמרינן דכל שאינו נאכל מחמת מלחו אסור אבל הרב מהר"ש התיר כיון שהמים מצננים הבשר ולא הוי כרותח דזה לא דמי לדין דגוזלא שנפל לכדא דכמכא משום דכמכא הוא עבה ונדבק בהגוזלא ומתוך זה נדבק בו משא"כ בלא היה שם רק מים לבדו הם מצננים רתיחת המליחה עיי"ש ולכאורה נראה מזה דאפי' לדידן שאנו מקילין כדעת הרב מהר"ש הנ"ל דכשהציר מעורב עם מים לא חשיב עוד כרותח מ"מ מה ששכיח כמה פעמים שנפל בשר שנמלח לתוך ציר שע"ג קרקע שמעורב בו עפר וצרורות כמו שהוא שכיח הרבה בבית המבשלות שאינו נקי מרפש וטיט בפרט בבתי עניים אע"פ שהוא מעורב עם מים לא מהני כיון שהעוביות של הטיט שמעורב עם הציר נדבק בהבשר ונבלע בו ואולי י"ל דגם דין גוזלא שנפל לכמכא מיירי בלא היה בו מים אבל אם היה מים אעפ"י שיש בו גם דבר עב שנדבק בהבשר לא איכפת לן כיון דסוף כל סוף המים שבו מבטלין ומצננים כח המלח ועי' בשו"ת פרי תבואה סוף סי' י"ח בתרנגולת שאחר מליחה והדחה נפלה על דף שמלחו עליו רק שלא נפלה על מקום המליחה ממש כי המליחה היתה למעלה ונפילת התרנגולת על הדף הי' למטה רק שהיה שם נקבים סתומים בעפר שלא היה יכולין לזוב רק טיף טיף וכשהגביהו התרנגולת ראו שהיה בתוך הנקבים הסתומים ציר שזב לשם ואפשר היה שם גם ממי הדחת התרנגולת שהיה סמוך להדחה אחרונה שלה ולפי האומדנא לא נשתהה הרבה והמורה התירה ע"י מליחה שנית ונתבשל כך ונשאל אם יפה הורה בזה ועיי"ש במ"ש בזה והעלה להתיר מחמת דזה מקרי קצת מקום לזוב דרך הנקבים ועוד יש צד להתיר דכשהוא תוך י"ב שעות יש צד להקל להפוסקים דלא נסתמו כו' וגם יש לתלות שנתרבה ציר שבנקבים מחמת מימי הדחה וגם י"ל שהיה בעוף הזה ס' נגד הציר שבנקבים עיי"ש (והביאו היד אפרים) הרי שגם הוא הבן אע"פ שהיה שם עפר לא איכפת לן כיון שהי' שם גם מים הם מבטלין כח הציר גם בכה"ג. אמנם למעשה בלא"ה צ"ע אם יש להתיר מה שבתוך הציר דהנה מ"ש דזה מקרי מקום לזוב עי' בכנפי יונה (בד"ה ומ"ש עוד) שהעלה דאף שהוא בכלי מנוקב מ"מ כל שנסתם נקביו ונשאר ציר עומד בשולי הכלי ה"ה ככלי שא"מ ואוסר כיון שהציר נעצר בו ואין שום חילוק בין זה לכשא"מ עיי"ש ומ"ש משום דהוא בתוך י"ב שעות ואמרינן דלא נסתמו עי' בפרמ"ג בקיצורי דינים שבסוף סי' זה בדין החמישי ועי' בחוו"ד בקיצורי דינים שבסוף סי' זה אות ג' שכ' דאף דהט"ז סובר דהדחה אינה סותמת מ"מ למעשה אין להקל נגד הרמ"א והש"ך דס"ל דסותמת ופסק שם דחתיכה לאחר שנמלחה ושהתה שיעור מליחה והודחה שנפלה לציר אף שהוא בתוך י"ב שעות אסור מיד מה שבתוך הציר אף שלא נשתהה ע"כ אין להתיר אלא בגווני שכ' שיש ספק אולי הי' שם בהכלי גם ממי הדחת התרנגולת והי' המים רוב דבכה"ג שפיר יש להקל דהוי כמו היכא דאיכא לספוקי שמא אין כאן ציר וכמ"ש הש"ך וצ"ע:

פה מעורב עם מים. עפת"ש מהת"ח והנו"ב בבשר שנפל לתוך מים שנתאדמו מחמת שהדיחו בו בשר קודם מליחה ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"ב שכ' וז"ל בשר מלוח שנתערב עם בשר שלא הודח ולא נמלח והושם עמו במים בהדחה קמייתא השיב מהר"ר יונה שהבשר מלוח נאסר לגמרי לפי שהדם היוצא מן הבשר התפל הוי דם בעין ואין במים ס' נגד אותו דם ובולע הבשר המלוח וכו' אבל הבשר תפל מותר לדברי הכל וכו' עכ"ל ומבואר מדבריו דדוקא בכה"ג שהוא באופן שידוע שבודאי אין בהמים ס' נגד הדם בעין אבל בלא"ה אין להחמיר ועי' בפרי האדמה חלק א' בפרק ו' מהלכ' מאכלות אסורות סי' כ"א בעובדא כזו וכ' שם (בדף ק"י ע"ג) דאם הי' הבשר מלוח הרבה אין להתיר משום ששרוה במים ולומר דע"י השרייה במים לא חשיב עוד רותח כיון דיש שם דם בעין ולגבי דם בעין לא מהני השרייה לבטל רתיחת המליחה עיי"ש באריכות ועי' בחמודי דניאל הלכות מליחה אות ט"ו שהוכיח דאין כח במי הדחה הראשונה לאסור הבשר שנפל לתוכה בצונן אע"פ שנתאדמו ממ"ש לעיל סי' ס"ט סעי' ב' בהג"ה שכ' שצריך שימתין עד שיטפטפו המים כדי שלא ימס המלח ולא כתב כדי שיטפטפו המים האסורים וכן מה שלא הזהירו הפוסקים שידיח הבשר לאחר השרייה ממי הדחה שעליו ובע"כ שאין קפידה בדבר דכיון שהוא מעורב במים לא גרע מדם פליטה דאינו אוסר הבשר ועיי"ש עוד באות כ"ט שכ' דאפי' אם אירע שלאחר שכבר נמלח והודח הבשר חזרו ושרו אותה בתוך מי השרייה הראשונה מותר דבודאי יש ס' במים נגד הדם שבתוכה עיי"ש:

ועיין בב"י לעיל סוף סי' ס"ט שכ' בשם הגש"ד דבשר שנמלח שנפל למים של הדחה ראשונה אפי' הי' מעורב בהם ג"כ ציר מבשר מלוח מותר ועי' בס' ראש פינה באבן הראשה לעיל סי' ס"ט אות נ"ג ובפינת יקרת אות ר"י שהעלה דמ"מ אין להקל בזה אא"כ יש הרבה מים שיש בהם כח לבטל רתיחות הציר המעורב בו אבל במים מועטים אמרינן דגם המים נעשו רותחין מרתיחות הציר אם אין ששים בבשר נגד המים צריך הבשר הדחה ומליחה שנית עיין שם:

ועיין בט"ז להלן סוף סי' צ"א שכ' לענין בשר חי ששורין במים קודם מליחה אף שיש דם הרבה שמעורב עם המים לא דייקינן מידי אי אית לי' פילי (פי' בקעים) בבשר שיאסר הבשר מהדם שמעורב במים ולפעמים שורה הבשר זמן מרובה ובע"כ דאפי' יש בקעים בבשר אין אוסר עיי"ש לדרכו ועי' בפרי האדמה שם מה שהאריך בדברי הט"ז בזה ומצדד שם בעובדא דידי' שהי' הבשר מלוח וגם הי' בו בקעים ונפל למים שנתאדמו כנ"ל וכתב דבזה יש להחמיר דהט"ז לא כ' כן רק בבשר תפל ששורין במים משא"כ כשהוא מלוח דאית בי' תרתי לגריעותא דאית בי' פילי וגם מתובל בתבלין ועיי"ש במה שפלפל בזה באריכות ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות נ"ח שכ' לענין אותו עצם שיש בו בשר אחוריים שהוא מלא נקבים ולאחר שנמלח והודח נפל למי שריית בשר ושהה שם דאין להחמיר דאע"ג שיש בו נקבים ובודאי נכנס שם הדם המעורב במים וא"א להדיח שם וזה גרע מאית בי' פילי דבפילי אפשר להדיח משא"כ בזה אפ"ה מותר ואפי' להסוברים להלן סוף סי' צ"א דבחי ואית בי' פילי אסור אף בצוננים אפ"ה בזה גם הם מודים שאין להחמיר דכיון שהדם מעורב עם מים משריק שריק ואינו מסתבך כשאר איסורים ואף אם נכנס דרך הפילי כשם שנכנס דרך הנקבים כן יוצא ג"כ ע"י הדחה שנכנסו המים בתוך הפילי והנקבים ומוציאין את הדם עיי"ש: (פו) עם מים. עפת"ש מ"ש לענין אם נפל בשר לתוך מים שנתאדמו מחמת שהדיחו בו בשר קודם מליחה ועי' בס' מנחת פתים שעמד על המחקר אם אין שם בהכלי רק מעט מים אדומים כאלו באופן שאין המים מכסים כל החתיכה רק חצי' דבכה"ג נראה דאפי' אין שם ציר כלל אסור מטעם כשא"מ דלא שייך דהמים מבטלין כח המליחה דהא עכ"פ נשאר מלוח מצד א' וקיי"ל דנמלח מצד א' מהני בדיעבד במקום הפ"מ וכ"ש דלהחמיר מקרי מלוח וכו' והביא מדברי היד יהודה לעיל סי' ס"ט סעי' קטן פ"ז שכ' דגם בנמלח בצד א' בכשא"מ והצד המלוח הוא למעלה והצד שלא נמלח הוא למטה אין לאסור רק מה שמונח בתוך הציר עיי"ש ולדבריו ממילא דבנ"ד יש להתיר הכל וסיים בצ"ע עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד קמא סי' קי"ב שנשאל בעובדא כזו בבשר שנפל תוך שיעור מליחה למי שרייה הראשונה שבכלי שאינו מנוקב שמעורב בו דם והי' מקצת החתיכה תוך מי השרייה ומקצתו למעלה מן המים וכ' שם דאפי' להמ"ד דס"ל דבשר שנפל בתוך שיעור מליחה לכשא"מ אפי' מה שחוץ לציר אסור מ"מ בזה מודה שאין לאסור כלל כיון שהדם שבתוך הכלי הוא מעורב במים וכשנפל שם הבשר נפסק כח המלח באותו חלק שמונח במי ההדחה ואף שלמעלה לא נפסק עדיין כח המלח מ"מ דינו כשני חתיכות מונחים זה ע"ג זה והעליונה נמלחה ולא התחתונה דהעליונה ודאי מותרת והתחתונה אם לא נכבשה למטה בציר ג"כ מותרת עיי"ש באריכות:

פז מים. ועי' בשו"ת צמח צדק סי' ל' באמצע התשו' שכ' שם אגב אורחי' דפשיטא דה"ה אם הוא מעורב עם מי פירות דגם מי פירות מבטלין כח המלח דהא מותר להדיח הבשר במי פירות עיי"ש והביאו במנח"י כלל ז' ס"ק י"ג והביא מדברי הפוסקים דדוקא במעורב עם דבר הצלול לגמרי אבל במעורב עם דבר שיש בו עביות כגון כמכא כיון שהוא עב ונדבק אע"פ שהוא דבר הנשפך אינו מבטל כח הרתיחות עיי"ש ועי' מזה ביד יהודה בפיה"א ס"ק ל'. ועי' עוד בדברינו לעיל (ס"ק פ"ד מ"ש בזה):

פז מים. עפת"ש מ"ש מהת"ח בבשר שנפל במים שהדיחו בהם בשר קודם מליחה ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה סי' מ"ו שעמד על המחקר במים של הדחה הראשונה שנפל לתבשיל כמה חלקים יש דם בהמים וכ' דלכאורה לפמש"ל סי' ס"ט סעי' ט' ברמ"א דהחתיכה הוא שלשים נגד דם ומלח שעליו ה"נ אם יש בהתבשיל ב"פ כ"כ כמו החתיכה שהיה נשרה בהמים הללו בודאי יש שם בהתבשיל ס' נגד הדם שיש בהמים ואדרבא לפי הסברה מסתבר שיותר הוא הדם ומלח שעל הבשר לאחר המליחה מדם בעין שעל החתיכה קודם מליחה. אמנם י"ל עוד דאין ליתן שיעור לדבר וכמו שהשיגו האחרונים על הרמ"א וכתב בנתבשל בלא הדחה אחרונה דאין ליתן שיעור לדבר (ועי' בדברינו לעיל סימן ס"ט סעיף קטן קמ"ב) אבל בסוף דבריו סיים דאפי' להחולקים שם מודים כאן דלענין הדם שע"פ הבשר קודם מליחה אין חילוק בין חתיכה עבה או דקה דלעולם הוא בשוה דם קרוש על פניה וכל שיש בהתבשיל ב"פ כמו הבשר מותר ואם יש במים עצמם ב"פ כמו הבשר לא נאסרו אך כיון שניכר האדמימות אין להתיר המים כלל וכל זמן שניכר האדמימות במי ההדחה אסורים הם עיי"ש ועי' בשפ"ד לעיל סי' ס"ט ס"ק נ"א שכ' כן בהחלט בפשיטות דלעולם יש בהחתיכה שלשים נגד דם בעין שעליו עיי"ש לדרכו והיינו כדברי הרב חמודי דניאל הנזכר:

פח אפילו מועטים. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דעכ"פ בעינן שיהיה המים מרובין מהציר ר"ל ואף דל בעינן כפל אבל עכ"פ מרובין משל ציר בעינן. שפ"ד ס"ק נ'. וע"ל סי' קכ"ב סעיף ג' בהגה. ועי' בחידושי הרז"ה ובמחצית השקל מ"ש בזה. ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה סוף אות כ"ב בעובדא שהודחו בשר לאחר המליחה רק פ"א לתוך כלי באופן שלא היה כ"כ הרבה לפי ערך הדם והציר והמלח ולא היה רק לערך רוב מים ונשרה בשר בתוך המים הללו פחות מעל"ע וכ' דאף דבציר סגי גם ביש רק רוב מים וא"כ כאן בודאי מן הסתם היה המים מרובין מהמלח והדם וא"כ לא נעשה כבוש כשיעור שיתנו על האור וצריך מעל"ע אך בזה י"ל כיון שיש מלח בעין אפשר דלא מהני מה שיש רק רוב מים ובעינן יותר וסיים בצ"ע עיי"ש:

פט מועטים. עי' במנחת יעקב כלל י"ד ס"ק י"ג שכ' מהאו"ה דאם היה רק מעט מים בציר ונפל הציר על התתיכה צריכין בחתיכה ס' נגד המעט מים דכל זמן דליכא רוב מים המים נ"נ עיי"ש:

צ מועטים. עי' בחמודי דניאל שם אות ג' שכ' דאם יש ספק אם היה המים מר בים או הציר ואח"כ נפל שם בשר יש להתיר דציר דרבנן הוא וספיקא דרבנן לקולא עיי"ש:

צא מועטים. עפת"ש מ"ש מהמ"א באו"ח ותשו' פרי תבואה ועי' במ"א שם שכ' לדינא דהכל לפי ראות עיני המורה עיי"ש והביאו בהגהות תוספת שבת לדינא ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ל ובפיה"ק ס"ק נ"ז מ"ש בדברי המ"א בזה ולדינא העלה שיש חילוק בין מים לשאר משקין דבשאר משקין כל שאין ראוי לשתותם מחמת המלח הוי רותח אבל מים אינם רותח אלא ברוב מלח עיי"ש:

צב לא חשוב עוד רותח. עבאה"ט בקיצור דינים שבסוף סי' זה ועי' בהגהת חכמת שלמה שכתב דנראה דאם מלח בשר ששהה כשיעור מליחה והודח עם בשר שנמלח עתה ולא נודע באיזה אופן מונחים יש הקל בהפ"מ ולכבוד שבת ע"י קליפה מכמה טעמים ואם אינו יודע מקום נגיעתו יש להקל אף בלא קליפה דיש ס' נגד מקום הקליפה כיון דלא הוי רק מדרבנן יש לתלות שלא נגע רק במקום א' ולא בעי קליפה רק בצד א' ובטול ליה הך צד בס' וברוב ומ"מ אין להקל בזה רק בהפ"מ וכבוד שבת וכדומה אבל בלא"ה אין להקל עיי"ש (יעי' מזה בדברינו לעיל סי' ס"ט ס"ק ש"ח):

צג ואינה אוסר. עי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות כ"ג בעובדא שנפל צלי רותח לתוך מי הדחה אחרונה וכ' דזה פשוט שהמים הם אסורים דאע"פ שהדם ומלח וציר מעורב במי הדחה ובטל כח הציר אבל עכ"פ המים עצמם אסורים עד שיהיה בו כפלים כהבשר דהא קיי"ל בסי' ס"ט סעיף ט' כרמ"א דהבשר היא שלשים כמו המלח וצריך עוד שלשים וא"כ אם אין במי הדחה כפלים כהבשר נאסרו המים שהמלח נמס לתוכה וגם לחלוחית דם שעל הבשר מתערב בתוכה וא"כ נהי דמשים דבר חריף אין לחוש בזה שיבלע הדם ומלח בבשר דהא קיי"ל לעיל סי' ס"ט סעיף ח דמים מבטלין כח המלח אבל עכ"פ לא גרע מהא דלהלן סי' צ"א סעיף ז' דצלי רותח שנפל למליח אפי' נאכל מחמת מלחו בעי קליפה וכל זה בנפל הבשר לתוך המים לאחר שכבר היה זמן שימס המלח בתוך המים אך אם נפל תיכף כשהדיחו דעדיין לא נמס המלח אפשר דלא נאסר הבשר אפי' כדי קליפה כיון דלא נתערב המלח בהמים והמלח אינו יכול ליתן טעם תיכף בהמים ומכ"ש בנידון זה שהדיחו הבשר בעוד שהיה עומד הכלי מנוקב על הכלי שאינו מנוקב (שקיבל בתוכו המים) והכלי מנוקב עשוי משרביטים ארוגים וכדומה שאין המלח בעין יכול לעבור בין הנקבים ולא עבר שרק המים עם לחלוחית הציר וכנגד הלחלוחית לבד בודאי שיש במים ששים כנגדו ומכ"ש אם הדיחו ג"פ דלכאורה בהדחה ג"פ בודאי יש הרבה מים ויש בודאי ששים ואפי' יש ספק אם יש ששים יש להקל דדם שמלחו דרבנן. אמנם יען כי הט"ז כתב בסי' צ"ח ס"ק כ"ד די"א דדם הוי עיקרו דאורייתא ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא ע"כ צ"ע בכל זה עיי"ש:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה