דרכי תשובה - ג· רבי צבי הירש שפירא
סימן סט
סעיף א:
א צריך עי' בקרית ספר להמבי"ט ז"ל בפרק א' מהלכ' מ"א (דף ס"ד ע"ב) שכ' וז"ל מליחת הבשר ואברים להוציא מידי דמן לבשל הוי מה"ת וכו' ואע"ג דדם שבשלו אינו עובר עליו וכו' איסורא מיהו איכא עיי"ש אמנם יעוין בס' ארעא דרבנן אות שפ"ו שהעתיק לשון הב"י דלהלן סי' פ"ז שכ' דמליחת בשר לא הוי רק מדרבנן עיי"ש ועי' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' קמ"ט שכ' מתשו' בית המדרש עץ חיים סי' מ"ג שהעלה דהוי מה"ת ותמהני שלא הביא דברי המבי"ט בקרית ספר הנזכר שכתב כן להדיא איברא כי ברא"ש פ' כל הבשר סי' ל"ז כ' וז"ל וכיון שעשה כתיקון דכמים למלוח וכו' עכ"ל הרי דגם הרא"ש ס"ל דהוי רק תיקון חז"ל ועי' בספר החינוך להרא"ה פ' צו מצוה קמ"ח שכ' ג"כ הרוצה לאכול בשר מבושל בקדירה חייבוהו חכמים להוציא ממנו הדם וכו' ולא מצאו תחבולה להוציאו אלא במלח עיי"ש ומבואר מדבריו דגם הוא ס"ל דהוי רק מדרבנן ועי' בפרמ"ג בפתיחה בעמד על המחקר בזה או מליחה זו שמולחין הבשר לקדירה הוא מה"ת או מדרבנן וכתב שזה תלוי בפלוגתת הפוסקים אי דם שבשלו או שמלתו הוי ד"ת או דרבנן וסיים דכפי הנראה שהוא רק דרבנן עיי"ש ותמהני שלא הביא דברי המבי"ט והרא"ש והב"י והחינוך ודברי הכנה"ג מ"ש מתשו' בהמ"ד ע"ח הנזכר ועי' בס' יד דוד אות ב' ועי' בדברינו לעיל (סי' ס"ז סק"ה) ועי' בס' ערוגות הבושם בפתיחתו להלכ' מליחה אות ד' מ"ש בזה וכ' דבע"כ צריכין לומר דענין המליחה הי' להם בקבלה איש מפי איש מהלכה למשה מסיני והלכתא גמירה לה דמליחה פועלת להוציא כל הדם ומתיר את הבשר לאכילה עיי"ש:
ועיי"ש עוד בערוגות הבושם שכ' שההדחה הראשונה שלפני מליחה צ"ע אי הוי מה"ת או דרבנן וכ' דאפי' אם נימא דהמליחה הוי מדאורייתא מ"מ הדחה שקודם המליחה י"ל שהיא מדרבנן ועיי"ש במ"ש בזה:
ב להדיח הבשר. עפת"ש שהעתיק דברי הב"י דבמקומות הקרים ישומו המים באור ועי' בדגול מרבבה שהעתיק דברי הב"י הנזכר להלכה ועי' בשו"ת שבסוף המנח"י סי' י"ד שכתב דמועיל הדחה ראשונה גם במים קרים לרכך הדם והבשר עיי"ש אכן במ"ז לעיל סי' ל"ו סק"ה כתב שיש למנוע מלהדיח הבשר במים קרים קודם מליחה דמטרשי ליה ולא יפליט וטוב לשרות במים שעמדו בבית מעט שתפוג צינתן עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ק"מ שהאריך בזה ובסוף דבריו העלה דלא כל המקומות שוים בזה דבארצות הקרים ובזמן הקור הגדול צריכין לזהר שישימו המים באור עד שתפיג צינתן עיי"ש ועי' בראש אפרים בקונט' הראיות לסי' ל"ו אות י"ז מה שהאריך בזה ותמה למה אין העולם נזהרים בזה והרבה פעמים מדיחין אף במים קרים גמורים דעכ"פ להך טעמא דהדחה ראשונה הוא כדי לרכך הבשר אין לשרות בקרים והרי לכתחילה יש לחוש לכלהו טעמי עיי"ש ועי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שהביא ג"כ דברי הב"י הנ"ל לדינא אך נסתפק אם עכ"פ כשעבר והדיחו במים קרים ביותר אם מהני להדיחו שנית במים פושרין לרכך או דנימא כיון דנתקשה הבשר ע"י המים הקרים שוב לא יתרכך עוד ולדינא העלה להקל דאם מלחו אחר ההדחה במים קרים יש לו תקנה בהדחה ומליחה שנית אך אם לא הדיחו ומלחו שנית ונתבשל כך צ"ע אם יש לאסור בדיעבד עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' תנ"ד מה שהאריך בזה והעלה שאין להחמיר בזה כלל עיי"ש ועי' מזה בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קל"ג ובשו"ת אלף המגן סוף סי' ל"ד ועי' בס' ראש פינה באבן פינה ובפינת יקרת ס"ק ב' וג' ובאבן הראשה ס"ק ב' מ"ש בזה והעלה לדינא כך דאם המים קרים ביותר צריך לכתחילה לשים המים באור להפיג צינתן ובדיעבד אם הדיחו במים קרים ביותר צריך לחזור ולהדיחו במים פושרין ואפי' אם כבר מלחו לאחר הדחה במים הקרים צריך לחזור ולהדיחו ולמלחו שנית אמנם אם לא הדיחו ומלחו שנית ובשלו כך יש להתיר בדיעבד בפשיטות עיי"ש ועי' מזה בספר מים רבים על היו"ד בפתיחה להלכות מליחה באריכות:
ג הבשר. עבאה"ט וכ' בתשו' הרדב"ז חלק ב' סי' ל"ז מי שאין לו מים להדיח הבשר אין לו תקנה לאכול הבשר ע"י בישול בקדירה כ"א ע"י צלי ע"ג גחלים או בשפוד וקולף החיצון ואוכל השאר ואם הי' סמוך לשחיטה ועדיין לא נתייבש ונקרש הדם סגי אם מקנחו יפה באופן שלא ישאר דם על פניו ושרי בלא קליפה עיי"ש והביאו היד אפרים כאן וציין לדלקמן סי' ע"ו שדעת הש"ך דלצלי לא בעי הדחה קמייתא כלל אך בכנה"ג שם כתב שיש להצריך הדחה קמייתא בצלי ופשוט הוא דבשעת הדחק אם אין לו מים גם הוא מודה שאינו מעכב:
ד קודם מליחה. עבאה"ט סק"א מ"ש מהט"ז והש"ך בהטעמים של הדחת הבשר קודם מליחה ועי' בס' מאמר מרדכי הספרדי בקונט' ענינים נפרדים סי' כ"ו מ"ש בזה ועשפ"ד להלן סי' ע' סוף סק"ד שכתב דבתרנגולת ליכא דם בעין מבחוץ עיי"ש לדרכו (והביאו הגרעק"א בחידושיו להלן ריש סעי' ב') וממילא דבתרנגולת מבחוץ לא שייך רק הטעם שיתרכך הבשר ויש בזה כמה נ"מ לדינא ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"י:
ה ואם הדיחו הטבח. עבאה"ט מ"ש דלא מועיל בדיעבד מה שרוחצין הטבחים הצלעות השלימות וכ"ז אם מוכרים הצלעות בעודן שלימים והבעה"ב מולחין אותם כך אבל אם מנתחים אותן אח"כ ומוכרין חלקים חלקים בלא"ה צריך לחזור ולהדיח כל נתח עכ"פ במקום החתך דבמקום שחתכו אינו מועיל הדחה קמייתא כרתי סק"ג ופשוט:
ומ"ש הבאה"ט דאינו קרוי הדיחו הטבח אלא כששרה אותו קצת וכו' עי' בס' שבילי דוד אות ב' שכ' דזה פשוט דבעינן שפשוף מעט להעביר ממנו הדם בעין הנדבק בו בלא"ה אף ששרה אותו קצת לא מקרי הדיחו הטבח עיי"ש (ועי' בדברינו להלן ס"ק כ"ז):
ו הדיחו הטבח. עפת"ש ונ"ל ע"ש דזה דוקא במקום שהמנהג כן שהטבחים שורים במים וכו' עי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ב שכ' דכעת אין המנהג להדיח בבי טבחא אך לפעמים כששוהין הבשר ג' ימים אז מדיחין וצריך לחקור אם לא שפך עליו מים בהעברה בעלמא עכ"ד:
ז הטבח. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם ידעינן שהדיחו הטבח אמרינן דמסתמא הדיחו יפה ועי' בס' ראש פינה באבן פינה אות ה' ופינת יקרת אות ה' ואבן הראשה אות ג' מ"ש בזה והעלה דמ"מ אין לסמוך על הטבח אא"כ ידעינן שהדיחה עכ"פ יפה כ"כ בכדי לנקותה מדמה ואז אע"פ שלא נתכוין הטבח להכשירה למלחה בהדחה זו סגי ולא אמרינן מלתא דלא רמיא עלי' דאינש לאו אדעתי' אבל כל זמן שלא ידעינן שהדיחה יפה עכ"פ בכדי לנקותה מדמה אין לסמוך, על החזקה וצריך לחזור ולהדיחה כדת וכל זה הוא בשלא נמלחה עדיין אבל אם כבר נמלחה אין להחמיר כלל דהא כ' הרמ"א בסעי' שאח"ז דבדיעבד אפי' הדחה מועטת סגי לה עיי"ש:
ח אין צריך להדיחו בבית. וקמ"ל דלא חיישינן שמא חזר ונתלכלך בבית הטבח. זר זהב על היו"ד כת"י מהגאון בעל אורח מישור ז"ל:
ט להדיחו בבית. עפת"ש מ"ש מהחוו"ד דאם הדיחו כשהדם חם דהיינו סמוך לשחיטה אפי' לכתחילה סגי לה בהדחה מועטת וכ"כ בישועות יעקב סק"ב לדינא עיי"ש ונראה פשוט מדבריהם דאפי' לא נמלח עדיין דאי כשכבר נמלח הא כבר כ' הרמ"א להלן בסעי' שאח"ז ובש"ך סק"ה דסגי בהדחה מועטת אמנם יעוין בשו"ת חסד לאברהם קמא חיו"ד סי' ל"ג שכ' דלטעם כדי לרכך צריך שריה גם כשהדם חם עיי"ש ועי' בשו"ת אלף המגן סי' ל"א מה שהאריך בדברי החוו"ד והישועות יעקב הנזכר והביא גם תשו' חסד לאברהם הנ"ל והעלה כיון דמסתימת כל הפוסקים משמע דאפי' כשהדם חם לא מהני הדחה מועטת ובפרט דמסתימת לשון או"ה והת"ח שהביא הש"ך סק"ב משמע דלטעם דם בעין שע"ג לא מהני הדחה מועטת אפי' בדיעבד ואף כשהדם חם ע"כ אין לסמוך על החוו"ד והישועות יעקב הנ"ל בזה ואין להקל לכתחילה בהדחה מועטת אף כשהדם חם דהבשר לא יתרכך בהדחה מועטת גם כשהדם חם וסמוך לשחיטה כל שלא נמלח עדיין צריך לחזור ולהדיחו היטב כדת קודם מליחה עיי"ש באריכות:
י חתך כל נתח לשנים. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש מהחוו"ד דאין טבע דם לגרור רק בחתך עי' בס' זר זהב על האו"ה כלל א' סק"א וכלל י"ב ס"ק ד' ובדלתי תשובה סק"ג מ"ש בדברי החוו"ד בזה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קנ"ה באמצע התשו' שכ' לענין עוף שנפחוהו ואח"כ הסירו הנפוח שכ' הבה"י דמותר בדיעבד גם אם לא פתחו הנפוח לשפוך לתוכו מים דאע"ג דקיי"ל בכל בשר חתך כל נתח לשנים שצריך לחזור ולהדיחו דלכאורה ה"נ דכיון שנתבקע הבשר באמצע ע"י הנפיחה והוי כנתבקע ע"י דוחק הסכין ולבעי מדינא הדחה שנית דז"א דדוקא בחתך בסכין או ביד לשנים הוא דבעי הדחה כיון שנעשה פירוד בכח דבר גשמי הוא מוציא דם משא"כ כשנתבקע ע"י נפיחה שהוא רק רוח בעלמא ונעשה בקל אינו מוציא דם עיי"ש:
יא כל נתח. עי' בשו"ת טוטו"ד שם שכ' דפשוט הוא דבחתך כל נתח לב' אע"פ שחזר וחיברן כמו שהי' מעיקרא לא מהני וצריך הדחה שנית במקום החתך עיי"ש לדרכו וה"פ:
יב נתח. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט מהפר"ח דאפי' לא חתך אלא ביד צריך לחזור ולהדיחו עכו"פ שכ' דאין להחמיר עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"ג שהביא דברי הכו"פ בזה והשיג עליו עיי"ש ועי' בסלת למנחה כלל ט"ו דין ד' אות ז' שכ' שטוב לחוש לכתחלה להחמיר כדעת הפר"ח עיי"ש ועי' בבית לחם יהודה סק"ג ובלחם הפנים סק"ב שהעתיקו דברי הפר"ח לדינא להחמיר עיי"ש:
יג או. עפת"ש מ"ש מהחוו"ד דאם אכל חתול קצת וכו' ועי' ביד יהודה לעיל סי' ס"ז בפיה"א סק"ה וכאן בפיה"ק סק"ב ובשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' כ"ב שהשיגו על החו"ד בזה והוכיחו בראיות דצריך הדחה שנית דגם ע"י נשיכה יוצא דם וכל דאיכא דוחקא ע"י איזה דבר שיהיה צריך הדחה עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סו' ס"ז (ס"ק י'):
יד או שהסיר טלפי הרגלים וכו'. וה"ה אם הסיר עור האווז מעל בשרה לאחר הדחה אע"פ שהסירו בלא סכין ואפי' אם נתרככה כו' מעבר לעבר ולא הי' דוחקא דסכינא אפ"ה כיון שמסיר עתה העור יש לחוש לדם בעין שנתהוה שם על הבשר. אבן פינת ופינת יקרת ס"ק ז':
טו שהסיר טלפי הרגלים. זקיני הלבוש כ' וז"ל או שחתך טלפי הרגלים וכו' שהרי אגב דוחקא דסכינא נסחט דם עכ"ל ומבואר מדבריו דדוקא חתכן בסכין משא"כ אם הסירן ביד ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ה שהוכיח מלשון הש"ך דאף אם הסירם ביד הדין כן ועיי"ש במ"ש ע"ד הש"ך בזה וסיים בצ"ע אבל בלא"ה קשה המציאות לזה להסיר הטלפים ביד כי אף בסכין קשה להסירן אם לא ע"י הכאות הקרדום וכיוצא:
טז הרגלים. ולענין בדיעבד אם מלח ולא הדיח שנית מקום הטלפים עי' ביד יהודה שם שהביא דעת הב"ח דכל הרגל אסור אם לא כשיש ס' בכל הרגל נגד הדם ואז גם מקום הטלפים מותר אף אם עומדים על הטלפים ולדינא העלה דאם עומדים על הטלפים אף אם יש ס' מ"ש מקום הטלפים אסור אא"כ מונחים על צידן אז מותר מקום הטלפים כשיש ס' בכל הרגל אכן אם אין ס' יש לאסור כל הרגל אף אם עומדים על הטלפים כיון דבשעת מליחה מוכרח להחזיק מקום הטלפים למעלה ולמלוח שם א"כ המלח מבליע מיד הדם בכל הרגל עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' ע"א סעי' ב' מ"ש עוד בדין זה): (יז) צריך לחזור ולהדיחם. עמ"ז סק"ג דעכ"פ הדחה היטב סגי בזה וא"צ לשרותו דכבר נתרכך וכן אם הסיר הטלפים אח"כ א"צ לשרותו וסגי בהדחה עיי"ש וכ"כ בחיו"ד ובתפארת למשה ובגליון מהרש"א וביד אברהם ובישועות יעקב ובפיה"א ס"ק א' ובס' רביד הזהב דהא אין כאן חשש רק משום דם שעל פניו ולדם שעל פניו סגי בהדחה מועטת אפי' לכתחלה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ה שכ' דדוקא אם הדיחו תיכף לאחר שחתכו אז סגי בהדחה מעט אבל אם שהה כשיעור שיכול להתייבש הדם שע"ג יש לזהר לכתחלה לשרותו ולהדיחו היטב וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד אף בהדחה היטב סגי לי' אף כשלא נמלח עדיין אבל אם כבר נמלח אף שלא הדיחו תיכף סגי בהדחה מעט עיי"ש:
יח הוי כלא הודח כלל. עפת"ש סק"ד ועי' בחידושי הגאון רעק"א ז"ל שכ' דלשון הרמ"א שכ' דהוי כלא הודח כלל אינו מדויק דהא בלא הודח כלל ומלחו כך ובשלו אפי' בדיעבד והפ"מ אסור ובחתך כל נתת לב' אם לא חזר והדיחם מותר בהפ"מ וכו' עיי"ש וכ"כ בשפ"ד שם ובחוו"ד ובס' רביד הזהב לדינא דבדיעבד מותר בזה בהפ"מ ועיי"ש ברביד הזהב שכ' דאף דלכאורה י"ל דכשר בזה אפי' בלא הפ"מ דהא קיי"ל דיש ל' נגד מלח שעליו וכן יש ל' נגד דם בעין שעליו וא"כ כיון דנחתך רק מצד א' בודאי יש ס' נגד הדם מ"מ בלא הפ"מ אין להקל דיש לחוש דהמלח יתמלא מהדם ולא יוכל לפעול פעולתו להוציא הדם ודיני כדין נמלח מצד א' המבואר להלן סעי' ד' עיי"ש ועי' מזה בשפ"ד להלן ס"ק נ"א ועי' מזה בס' ראש פינה באבן הראשה אות ה' ובשו"ת מהר"מ מרוטנבורג חיו"ד סי' י"ט באריכות ועי' בס' רביד הזהב שם שכ' דכ"ז בבשר אבל בשומן יש להקל בזה אף באין הפ"מ ע"י הדחה ומליחה שנית ובדיעבד מותר אפי' בלא הדחה ומליחה שנית אם כבר בשלו כך אבל אם לא בשלו עדיין בודאי יש לחזור ולהדיחו ולמלחו שנית דיש לחוש לטעם המרדכי עיי"ש:
ומ"ש הפת"ש מדברי השפ"ד דבחתך רק מעט כשר פי' בלא הפ"מ וכ' דלפי דברי החמודי דניאל יש לאסור אפי' בהפ"מ הנה יעוין ביד יהודה בפיה"ק סק"ו שכ' דזה עדיף משאר נמלח מצד א' ואין להחמיר בו כ"כ עיי"ש לדרכו אם כן ממילא גם בזה יש להורות כדעת הפרמ"ג ואין להחמיר בהפ"מ ודו"ק: (יט) יזהר לשרותו נגד חצי שעה. עחוו"ד בביאורים סק"ב שכ' דכל זה הוא אם הבשר כבר נתקרר ונתייבש הדם על פניו ואז לא מהני הדחה לבד וצריכין לשרותו ג"כ חצי שעה אכל אם הדיחו תיכף לאחר שחיטה היטב בעוד הבשר חם והדם שעל פניו לא נתקרר עדיין א"צ לשרותו כלל וסגי בהדחה מועטת אף לכתחלה עיי"ש וכ"כ ביד אפרים אך כ' שם שיש לזהר דאף כשמדיחו בשעה שהדם חם ולא נתייבש עדיין הדם על פניו מ"מ יש לו עכ"פ לשפשף בידו היטב להעביר לחלוחית הדם שנדבק על פרו ואינו נשרק מעל הבשר ע"י הדחה בעלמא ואם לא ישפשפנו בידים היטיב ישאר עוד לחלוחית דם בעין קיים על פניו אף לאחר הדחה עיי"ש אמנם יעוין בס' בית יהודה (מהגאון מהרי"ל מפוזנא ז"ל) מ"ש בזה והשיג על החו"ד והעלה דאין לסמוך ע"ד להקל בזה אלא אף אם רחצו הבשר בעודו חם והדם עדיין חם לא מהני וצריך לשפפפו ולשרותו כחצי שעה דייקא עיי"ש וכ' בס' דברי יוסף סי' תק"ד אות ב' עיי"ש (וע"ל סק"ט):
כ לשרותו נגד חצי שעה. עפת"ש מ"ש דלפי דברי הפרמ"ג בפתיחה יש להקל ועי' בשפ"ד סק"ב שכ' להקל בהפ"מ בהדיחה קודם מליחה מצד א' עיי"ש ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' ל"ז מ"ש בזה ועי' בחידושי הגרעק"א שכ' דאם הדיחו היטב מצד א' ומצד הב' לא הי' רק הדחה מועטת י"ל דסגי בכך דלענין ריכוך י"ל דע"י הדחת צד א' נתרכך גם הצד הב' ולענין דם בעין מהני הדחה גם מועטת וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' בס' ראש פינה בפתיחה מ"ש בזה והעלה דאם לא נמלח עדיין ודאי דלכתחלה צריך לחזור ולשרותו או להדיחו היטב בכל צדדיו עכ"פ עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת מור ואהלות באהל ים המלח סי' י"ג שהתפלא על הגרעק"א בזה והוכיח בכמה ראיות דלא מהני השריה כדי לרכך במה ששורה רק צד א' דאיך יועיל השריי' מחלק התחתון לחלק העליון שלא הי' במים והתפלא על הפת"ש שכ' כן בשם הפרמ"ג כי לא נמצא בשום מקום בפרמ"ג כן ולא כתב רק אם הי' כולה בתוך המים ורק פני החתיכה הי' מגולה למעלה שאין המים צפין עליה בזה כ' שיש להקל כיון שנתרכך כל החתיכה אין צריך רק להדיח פני החתיכה אבל בהי' רק חצי חתיכה במים בזה לא דיבר הפרי מגדים בשום מקום עיי"ש באריכות אמנם בעיקר הדין עי' ביד יהודה בפיה"א סוף סעיף קטן י' שהשיג ג"כ על הפתחי תשובה בזה וכ' וז"ל זה פשוט דלטעם דריכוך אם שרה מקצת מן החתיכה במים דאז אינו מתרכך זולת מה ששרה וראיתי באחרונים שמדמין זה לנמלח מצד א' דמהני לכל החתיכה לדעת הרשב"א ואינו כלום דשאני מלח דפועל להפליט הדם מלמעלה למטה בין להיפך משא"כ מים וכו' עכ"ל ועי' בס' דלתי תשובה סק"ז שהתפלא ג"כ ע"ד הפת"ש בזה וכתב שדין זה צ"ע דהא חזינן שאין טבע המים כן דהא קיי"ל גבי כבוש מעל"ע דמה שחוץ לכבישה מותר הרי שאין השרייה מועיל להחלק שלמעלה מן המים ואין המים מרכך ומבשל רק החלק ששרה בו ועי' עוד בההוספות לדלתי תשובה שבריש חלק ב' שהעתיק שם תשובה מרב א' בענין זה וכ' ג"כ שחיפש בכל הפרמ"ג בפתיחה ובפנים הספר ולא מצא שמתיר אם נשרה רק חצי חתיכה ובפתיחה לא כתב להתיר רק כשהי' כל החתיכה במים רק שפני החתיכה היה למעלה מהמים אבל כשנשרה רק חצי החתיכה לא זכר ולא התיר מעולם וסיים שמצוה לפרסם שלא יסמכו המורים על דברי הפת"ש להקל בזה עיי"ש אבל גם ממנו נעלם במחכ"ת דברי השפ"ד הנ"ל שכתב כן להדיא להקל בהפ"מ כמש"ל (ועי' בדברינו להלן ס"ק רל"ד) :
כא נגד חצי שעה. בד"מ כ' בשם שערי מהרא"י שיש לשרותו יותר מחצי שעה וכ"כ באו"ה ועי' בס' ראש פינה באבן פינה סעי' ח' ובפינת יקרת שם ס"ק פ' שכתב דלכתחלה צריכין לחוש לזה לשרותו יותר מחצי שעה עיי"ש:
כב חצי שעה. עי' בחכמת אדם כלל ל"ו סעי' ג' שכ' דמ"מ בערב שבה שאין לו פנאי או שהוא בענין אחר שהשעה דחוקה אז די לשפשף היטב את הבשר במים וישרה אותו אך מעט במים ואם לאחר השרייה קצת והשפשוף היטב רואין שאין עוד אדמימות במים יכולין למלוח אותו עיי"ש וכ"כ הרב מהרשג"פ ז"ל בקיצר ש"ע שלו סי' ל"ו סעיף ג' לדינא עיי"ש ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ג' סי' נ"ב שנשאל בענין זה והשיב ג"כ דלכבוד שבת או לכבוד אורחים או בשעת הדחק כגון לצורך אדם חלש שקשה לו להמתין עד שישרה חצי שעה מותר להקל שלא לשהות חצי שעה רק להדיח ולשפשף הבשר היטב מכל הצדדים אך זה דוקא רק באופן שלא היה פושעים במה שלא שרו הבשר מקודם וכגון שלא השיגו הבשר מקודם וכדומה אבל בפשיעה הרי זה כמקיל במנהג ישראל לכתחילה וזה ודאי אסור עיי"ש. ולפענ"ד פשוט הוא דאף שכ' להלן (ס"ק כ"ד) דא"צ לזהר לשפשפו עד שיהיו המים נקיים בלא ציחצוחי דם אבל בכה"ג כשמתירין בשעהד"ח וצורך גדול שלא לשרות אותה כחצי שעה בודאי צריך לזהר עכ"פ להדיחו בכמה מימות מחולפות באופן שישאר המים נקיים בלא מראות דם:
כג ולהדיחו היטב. עי' בס' ראש פינה ובאבן פינה ובפינת יקרת אות י' שכ' מלשון האו"ה שצריך שפשוף בידים דוקא דדם שנקרש לא יעבור ע"י הדחה רק ע"י שיפשוף בידים דוקא עיי"ש ועשפ"ד סק"ב שכת' שכן המנהג דאף ששורין אותו כחצי שעה צריך לפשפשו בידים היטב ולהעביר הדם בעין שעליו עיי"ש ועי' ביד אפרים שמזהיר שצריך כל אדם ללמוד בתוך ביתו שיזהירו בזה לשפשף ולנקות הבשר בידים היטב ולהעביר הדם הנקרש על פניו עיי"ש:
כד היטב. עחוו"ד ריש סי' זה ובגליון מהרש"א שהביאו מדברי הר' יונה שצריך לשפשף ולהדיח כ"כ עד שנשאר המים לבן בלא מראית דם עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל ל' סעיף ג' ובס' שורש מיעקב הראשון בחידושיו לסי' זה אות א' מ"ש בזה אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א סק"ז ובפיה"ק סק"ח וט' מ"ש בזה והעלה בראיות דאנן לא קיי"ל לדינא כמ"ש ה"ר יונה הנזכר דזה אי אפשר אלא ע"י הדחה בכמה ממות מחולפים כמו הדחה אחרונה ובאמת מבואר בכל הפוסקים דבהדחה ראשונה א"צ אלא להדיחו היטב במי השרייה לבד ואף שעדיין נשאר עליו לחלוחית המים המעורב בדם קצת לא חיישינן לזה אלא בהדחה האחרונה דבהדחה ראשונה שאין חשש זולת מחמת הדם בעין שעליו או כדי שלא יתמלא המלח ממנו הנה בודאי דהמעט לחלוחית דם שנשאר מעורב במים לא נחשב כלל בעין וגם אין המלח נתמלא ממנו רק שצריך לשפשף הבשר ביד יפה במי שרייה וסגי בזה עיי"ש באריכות וכ"כ בס' כנפי יונה בד"ה כתב הרשב"א) דהמנהג להקל בענין הדחה קמייתא דקודם מליחה דאף דחיישינן להדם שע"ג הבשר שהיא דם בעין מ"מ סמכינן דלאחר שנתערב במים לא נחשב אלא דם פליטה ועיי"ש עוד (בד"ה כתב הש"ך) שכתב דסגי מה ששופכין עליו מים באופן שילך הדם שעליו ואע"ג שא"א שלא ישאר עליו לכלוכי המים מאודם שהוא מעורב בדם מ"מ מהני בזה עיי"ש ועיין בס' דלתי תשובה סק"ח שכ' דכל זה בלא נשאר רק טיפות דם מעורב בהמים וכאמור אבל אם נשאר דם הרבה מעורב במים כ"ע מודים שדינו כדין דם בעין ולדינא דעתו נוטה שיש לחוש לכתחלה לדעת החוו"ד ולעשות ההדחה הראשונה כמו הדחה אחרונה ולהדיחו בכמה מימות עד שיצא המים בלא מראה דם ורק בדיעבד הוא יש להקל בזה עיי"ש:
ועיין ביד יהודה שם שסיים דכל זה הוא באותן טפות דם מעט המעורב במים וכאמור אבל אם היה צרורות דם בחתיכות כמו שהוא שכיח בירכי העופות שיש דם הרבה מעורב בהמים דינו כדם בעין ואסור מה"ת עיי"ש באריכות. (יעי' מזה בדברינו לעיל סי' ס"ה ס"ק כ"ה):
כה אבל אם לא שראו וכו'. עי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ג' סוף סי' נ"ב שכתב דמ"ש הרמ"א דאם לא שראו רק שהדיחו היטב אין מטריחין אותו לחזור ולשרות הבשר זה דוקא אם עשה זה בשוגג או בטעות וכדומה אבל אם עשה במזיד אין להקל דא"כ בטלת מנהג שריית הבשר וכיון שבידו לתקן ולשרות הבשר קודם המליחה כפי המנהג בודאי כשעשה כן במזיד מחוייב לתקן ולשרותו קודם המליחה. ואין להקל אלא כשעשה כן בשוגג או בטעות או אפי' לכתחלה כשהשעה דחוקה לו עיי"ש לדרכו:
כו רק הדיחו היטב. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם כבר נמלח אף הדחה מועטת סגי ליה בדיעבד ועי' בס' שבילי דוד אות ב' שכ' דפשיט הוא דהך הדחה מועטת שכ' הש"ך דמהני בדיעבד היינו אם הכניס עכ"פ כל הבשר בכלי של מים ושפשף ממני דמו הנדבק בו דכ"מ שנזכר הדחה היינו שפשוף ולזה כ' הש"ך דאפי' היה רק שפשוף מעט, להעביר הדם בעין ולא שהה במים כדי לרככו ג"כ מהני אבל אם לא היה שפשוף כלל רק הדחה בעלמא גם בדיעבד כשכבר נמלח לא מהני דהוי כלא הודח כלל עיי"ש וכ"כ ביד יהודה שם דהאי הדחה מועטת דמהני בדיעבד צ"ל עכ"פ שידיח הבשר בידו קצת או שישכשכו במים אבל לא בשפיכת מים עליו בהעברה בעלמא דזה לא מהני כלל וכ' דכ"ז בסתם בשר אבל בבשר שידוע שיש עליו צרורות דם כדרך שנמצא בה לפעמים צרורות דם קרוש וכמו שנמצא ברגלי העופות דם קרוש שזה לא יעבור אלא ע"י שפשוף יפה בודאי לא מהני הדחה מועטת וצריך לדקדק בזה עיי"ש: (כז) הדיחו היטב סגי ליה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבדיעבד אפי' הדחה מועטת סגי ליה ועי' במנח"י כלל ט"ו סק"ב שהביא מדברי הגהות ש"ד דמשמע דלא שרי בדיעבד ע"י הדחה מועטת אלא אם היה גם שרייה מועטת דבצירוף שניהם שרייה מועטת והדחה מועטת סגי ליה אבל הדחה מועטת לבד בלא שרייה כלל לא מהני אף בדיעבד וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ה') שהבאתי מהס' שבילי דוד שכ' כן בפשיטות וגם כ' מ"מ גם בשרה קצת בעינן עכ"פ שישפשף הבשר מעט להעביר ממנו דם בעין הנדבק בו ובלא"ה אפי' כששרה אותו קצת לא מהני עיי"ש:
כח היטב. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם כבר נמלח אף בהדחה מיעטת סגי לי' בדיעבד ועי' בגליון מהרש"א שהניח דין זה בתימה וכבר קדמו בזה במנחת יעקב כלל ה' ס"ק ג' שכ' דנראה דדוקא אם כבר בשלו א' מקרי דיעבד לענין זה משא"כ אם לא בשלו עדיין צריך לחזור להדיחו היטב ולמלחו שנית והניח בצ"ע עיי"ש וכ"כ שם להלן כלל ט"ו סק"א עיי"ש אמנם בשפ"ד סק"ה מדחה דברי המנח"י בזה ומתרץ דברי הש"ך על נכון עיי"ש: (כט) ואח"כ ימתין מעט וכו'. עי' במנח"י כלל ט"ו סק"ג שכ' מהאו"ה דכל זה הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד מותר ומבואר מדבריו דגם בלא המתין עד שיטפטפו המים ומלחו תיכף מותר בדיעבד ועי' בשו"ת עמודי אש בדיני או"ה סוף סי' י"ב מ"ש בזה ומצדד להחמיר אף בדיעבד וסיים בצ"ע עיי"ש: (ל) ימתין מעט. עט"ז וש"ך שכ' לאפוקי שלא ימתין עד שיתנגב לגמרי דאז לא ימס המלח ועי' במ"ז סק"ד שכ' דמ"מ בדיעבד כשר גם אה נתייבש הבשר אפי' בלא הפ"מ עיי"ש ועי' במנח"י כלל ט"ו סק"ג שכ' דמ"מ אין להקל בזה אלא לאחר בישול אבל אם לא בישלו עדיין ונמלח כך י"ל כיון דאית לי' עוד תקנה ע"י הדחה ומליחה שנית לא מקרי דיעבד וצריך לחזור ולהדיחו ולמלחו שנית עיי"ש ועי' בס' תוספות ירושלים מ"ש ע"ד המנח"י בזה ודעתו להקל דאפי' לא נתבשל עדיין א"צ הדחה ומליחה שנית עיי"ש ועי' בראש פינה ופינת יקרת אות י"ב שפסק כהמנח"י ועי' בחוו"ד בחידושיו ס"ק ל' שכ' לחלק בזה דכשעכ"פ הבשר הוא עוד לח קצת אז יש להקל בדיעבד אבל כשהוא נתייבש לגמרי אפשר דאסור אף בדיעבד אם לא הדיחו ומלחו שנית עיי"ש ועי' בכנפי יונה שכ' בהחלט דאם הבשר הוא יבש לגמרי אסור אפי' בדיעבד אם לא הדיחו ומלחו שנית דהרי עינינו רואות שאין המלח פועל בדבר יבש לגמרי ואם נתבשל כן הו"ל כנתבשל בלא מליחה (ובמוסגר כ' שם שנוכל לטעמו אם נכנס המלח בתוך הבשר לאחר שירחץ המלח ממנו) עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכות מליחה אות מ"ב מ"ש בזה וכ' דכיון שהש"ך והפר"ח לא הביאו דברי האו"ה שמתיר בדיעבד נראה דלא ס"ל כוותי' ודעתם לאסור אפי' בדיעבד ונראה דהדין עמהם דהרי עינינו רואות דבשר יבש אם יפזרו עליו מלח וישהה כך במלחו חצי שעה לא יטיף ממנו אפי' טפה אחת ובודאי דמליח יבש אין פועל כלום ונשאר הדם בבשר אפי' שהה זמן מרובה עיי"ש וכ"כ ביד יהודה בפיה"א סק"ח לדינא עיי"ש וכ' בס' דברי דודים בחידושים על הלכות מליחה בט"ז סק"ד לענ"ד פשוט הדבר שאם רואין שהמלח הוציא דם מותר לכל הדיעות שהרי עינינו רואות שלא נתייבש לגמרי וכו' שהרי הוציא דם לפנינו ובודאי אלו הי' יותר להוציא ג"כ הי' מוציא ואין כאן בית מיחוש כלל ואם לא הוציא המלח דם כנל מהחתיכה פשוט הדבר שלכל הדיעות אסירה כלא נמלחה כלל וצריך הדחה ומליחה שנית וכו' עכ"ד:
לא מעט. עי' ביד יהודה שם שכ' שיש ליזהר להמתין יותר ממעט עיי"ש ועי' בדברינו להלן (ס"ק ע"ח) שהבאתי מהכנה"ג לחלק בזה בין מלח דק ביותר ובין מלח גס ביותר ובמלח ממוצעת שפיר יתכן דברי הרמ"א כאן דסגי להמתין רק מעט:
לב ונהגו שלא להשתמש וכו'. עבאה"ט מ"ש דבדיעבד מותר ועי' במ"ז סק"ה דאף אם שכח והדיח כמה פעמים מותר בדיעבד ע"י רחיצת הכלי עיי"ש ועי' בס' דברי דודים על הלכות מליחה בט"ז סק"ה שכ' שאין קפידא אלא אם הכלי עומדת לשריות בשר בזה הוא המנהג שלא להשתמש דבר אחר כדי שלא יבא לידי מכשול שישתמש בה לפעמים וישכח מלהדיחה ויהיה עליו דם בעין וכדוגמא שאמרו חז"ל הטבח צריך שיהיה לו ג' סכינים גזירה שמא יחתוך חלבים ואח"כ בשר אבל אם היה הכלי מיוחד לשריות בשר ונמלך מעתה לבטלה משריה ליחדה לדבר אחר ולא ישוב עוד לשרות בה בשר בודאי מותרת ע"י הדחה עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"ב שכ' דלא מותר בדיעבד אלא דוקא בכלי כשר ששכחו ושרו בה בשר אבל ליקח כלי שהיא מיוחדות לשרות בה בשר ולהדיחה יפה ויחזור וישתמש בה היתר אף שגמר בדעתו שלא לשרות בה בשר עוד משמע דאסור דכיון דיחדה מתחלה לשרייה ע"מ שלא להשתמש בה היתר נשארת באיסור לעולם עיי"ש:
לג להשתמש וכו'. עי' ביד יהודה שם שכ' דע"י הגעלה פשיטא דשרי לא גרע משאר כלי איסור דמהני הגעלה עיי"ש ועי' בס' שורש מיעקב שורש הראשון אות ב' שכ' דנראה דלא בעינן הגעלה דוקא דעכ"פ מהני הכשר לכלים אלו ע"י עירוי שלשה ימים במים מחולפים דהא לא נאסר רק ע"י צונן ומבואר להלן סי' קל"ה סעי' ד' לענין הכשר כלי היין וכ"כ באו"ח סי' תנ"א סעי' כ"א בחביות של חרס שנתנו בהם שכר שעורים דמהני הכשר ע"י עירוי דג' ימים במים מחולפות כיון שלא נבלע האיסור אלא בצונן אמנם לדינא כתב דאין הדבר ברור דאפשר יש לחלק דדוקא בכל יין או בחביות של שכר שעורים כיון שדרך של כלים אלו הוא רק להשתמש בהם צונן סגי להכשיר בהכשר קל כזה משא"כ כלים אחרים שדרכם להשתמש בהם גם בחמין אף אם נשתמש בהם עתה רק בצונן לא מהני הכשר דג' ימים וסיים בצ"ע עיי"ש:
לד להשתמש וכו'. וכיוצא בזה ראיתי בס' זר זהב על היו"ד כת"י מהגאון בעל אורח מישור שכ' בשם הס' ברית מלח שיש לזהר ג"כ שלא לשום בסל שמוליכין בשר מבית הטבת דבר מאכל אפי' יבש כגון פירות ולפת וכיוצא בו עכ"ד:
לה בדברים אחרים. עט"ז וש"ך ומ"ש הט"ז דוקא לח בצונן ר"ל אבל צונן יבש מותר להשתמש בו ע"י הדחת המאכל אח"כ ואף בדבר דלאו אורחיה בהדחה לא חיישינן דלמא אשתלי ואכול בלא הדחה כיון דבדיעבד אף אם לא ידיחנה מותר כל שהכלי מודח היטב מש"ה לא חיישינן דלמא משתלי. חדושי הגרעק"א ז"ל ויד יהודה שם:
לו בכלי ששורין בה בשר. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבדיעבד אפי' אם נשתמש בו רותח מותר ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ט שעמד על המחקר בכלי חרס חדש שלא נשתמש בו שום דבר בעולם אם נאסר הכלי מיד לפמ"ש הט"ז להלן סי' צ"ג בשם הר"י הלבן דכלי חרס חדש בולע אפי' בצונן מיד כ"ז שלא שבע מלבלוע ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא העלה דאין להחמיר עיי"ש באריכות אמנם יעוין בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות ל' שמבואר מדבריו דדוקא בשאר כלים מותר בדיעבד וה"ה כ"ח ישן אבל בכלי חרס חדש לפמ"ש הפר"ח להלן ריש סי' ק"ה דכלי חרס חדש בולע מיד אפי' בצונן (עי' בדברינו להלן סימן ק"ה ס"ק י"א) ממילא דאם שרו בשר קודם מליחה בכלי חרס חדש ואח"כ בישל בה נאסר התבשיל אפי' בדיעבד וכן אפי' לדעת המהרש"ל בסי' ק"ה שם דגם כלי חרס חדש אינו. בולע בפחות מחצי מעל"ע אין להתיר התבשיל שבישלו אח"כ אע"פ שאין שורין הבשר רק חצי שעה מ"מ יש לחוש דלפעמים אין שופכין המי שריה מהר ושוהה המים בתוכה כחצי מעל"ע אך אם לא בשלו בה בתוך מעל"ע להשרייה הראשונה רק לאחר איזה שבועות בשלו בה היתר אע"פ ששרו בה בשר באותו יום אפ"ה מקרי אינו בן יומו דהא לא בלע אלא פעם ראשון עיי"ש (ועי' מזה עוד בדברינו להלן סי' צ"ג סעיף קטן ל"ז):
לז ששורין בה בשר. ולענין הכלי שמדיחין בה הבשר לאחר המליחה אם מותר להשתמש בה עי' בדברינו להלן (ס"ק קכ"ב):
לח בשר. עבאה"ט סוף סק"ח מ"ש מהב"ח והפר"ח ועי' בביאור הגר"א סק"ל שכ' ג"כ דהוא חומרא בעלמא שמא נדבק בו דם עכ"ד ועי' בשלחן גבוה סק"ז שהעלה גם כן דאין להחמיר בזה כ"כ דאם כי נוהגין ליזהר שלא להשתמש בכלי ששורין בה בשר אבל הוא רק מנהג פרישות אבל לא מדינא ואין לגעור בהמקילין בזה עיי"ש אמנם יעוין במ"ז סק"ה שהעתיק דברי הב"ח לדינא שכ' דהמקילין בזה שרות בשר בכלי שמשתמשין בו דבר היתר ראוין לגערה עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהב"ח דמה שנוהגין לשרות בכלי שקורין פענדי"ל או קעסעל"י לא יפה עושים אלא א"כ רוצים אח"כ להכשירו הנה בב"ח לא נמצא זאת אמנם כפי הנראה שהבאה"ט העתיק לשון הלחה"פ שכ' כן ובודאי יש שם ט"ס והי' כתב שם פר אחר ועי' בדברי יוסף סי' תנ"ד שהשיג, על גוף דברי הבאה"ט בזה במ"ש אא"כ רוצה להכשירו דאפי' רוצה להכשירו אסור לכתחלה דחיישינן דלמא אשתלי עיי"ש:
לט הבשר וכו' אסורין. עשפ"ד סק"י דהבשר אסור מה"ת דדם כבוש הוי דאורייתא עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ס"ז (ס"ק ד') מ"ש בזה: (מ) וגם הכלי אסורין. עבאה"ט להלן סי' ק"ה סק"א ובדברינו שם (ס"ק י"א):
מא אסורין. עבאה"ט מ"ש לענין אם נשתהה מי הדחה לחוד בכלי מעל"ע דאם אין ס' במים נגד הדם אין להתיר רק בהפ"מ ועי' בגליון מהרש"א שהשמיט תיבת רק בהפ"מ ומבואר דעתו דאפי' בהפ"מ אסור ועי' בשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק ז"ל) באוהל ים המלח סי' י"ט מ"ש בזה ומצדד דלפי מה דקיי"ל דבשאר אסורין בלח בלח לא אמרינן חנ"נ בהפ"מ א"כ מי הדחה לא נעשה נבילה בהפ"מ ואם בשלו אח"כ היתר בהכלי אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון עיי"ש ועי' בדלתי תשובה בהוספות להלכות מליחה בחלק ב' מה שמצדד בזה ועי' בס' ראש פינה באבן פינה ובפינת יקרת אות ט"ו ובאבן הראשה אות ו' שכ' בהחלט דאם אין במים ס' נגד הדם נאסרה הכלי אפי' בהפ"מ עיי"ש ולא ידעתי מדוע לא שם לב להא דנחית הרב מור ואהלות הנזכר דלפי מה דקיי"ל להלן סי' צ"ב דבלח בלח לא נ"נ בשאר איסורים בהפ"מ א"כ בהפ"מ אמרינן דמי הדחה לא נ"נ והקדירה לא קיבלה טעם מדם רק כפי ערך המדומע ואם בשלו, אח"כ בקדירה זו תבשיל היתר אין התבשיל בולע אלא לפי ערך המדומע בקדירה ולעולם יש ס' בהתבשיל נגד זה והוא פשוט וברור לדינא ועי' בשו"ת שער נפתלי סי' ע"ה בכרכשתא שנשרה בקדירה של חרס קודם מליחה ולקחו אותה מהקדירה והניחו המים בתוך הקדירה לחמם כי שכחו שהמה מי שרייה ואח"כ כשהוחם המים שבקדירה שפכו ממים הללו בתוך קערה ועיי"ש במ"ש בזה וכ' דפשוט הוא דאף דבנתבשלו המי שרייה בקדירה לכ"ע אסור היכא דאין ס' במים נגד הדם מ"מ כאן יש לצדד להקל כיון דאין מחזיקין דם בב"מ רק בהשומן וגם בהשומן אין כ"כ דם כמו בבשר א"כ קרוב לודאי שהי' ששים בהמים נגד הדם ואפי' לא הוי אלא ספק שפיר י"ל ספיקא דרבנן לקולא כיון שכבר נתבשל הו"ל דם שבשלו דרבנן ובפרט הקערה בודאי יש להתיר דהא עירוי נמי ספקא הוי והוי ס"ס עיי"ש:
מב ועיין לקמן סימן זה ר"ל דלהלן סעי' ט"ו נתבאר דהבשר אסור אפי' לצלי ואם יש במים ס' כנגדו מותר אפי' לקדירה. ש"ך סק"ט. וכ' בהגהות אמרי ברוך דר"ל דהמחבר והרמ"א הם מתירין שם אף לקדירה כשיש במים ס' כנגדו אבל הש"ך עצמו שם ס"ק מ"א מסיק דאף שיש ס' אין להתיר החתיכה כ"א לצלי עכ"ד. ועי' בדברינו להלן שם מ"ש בזה לדינא:
מג מותר לחזור ולשרות בו. עי' בשו"ת משאת בנימין סי' ל' שמתיר אפי' לכתחלה לשרות הבשר בכלי עכו"ם ולא אמרינן בכה"ג דכל מידי דבעי הדחה חיישינן דלמא אכיל בלא הדחה כיון שהוא בתוך המים עיי"ש והביאו במנח"י כלל ג' ס"ק ו' עיי"ש ועי' בשו"ת מעשה אברהם הספרדי חיו"ד סי' ל"א באריכות מזה:
מד לחזור ולשרות בו. עפר"ח סק"ח שכ' אזהרה לאותן שהורגילו א"ע להדיח הבשר לאחר המליחה באותה כלי ששורין אותה קודם המליחה שיש להם לזהר לשטף הכלי לאחר הכלי לאחר כל הדחה והדחה שלא ישאר בה שום לחלוחית דם עיי"ש ועי' בחמודי דניאל בהלכ' מליחה אות ה' שהביאו ומתמה עליו וכ' שאין דבריו נראין דמה איכפת לן אם ישאר דם דהשתא נמי כל המים מעורבים בדם עכ"ל:
מה ולשרות בו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאם שרו מעל"ע בכלי זה בשר שנמלח והודח כהוגן מותר בדיעבד והפר"ח חולק ר"ל שהפר"ח העלה להלן סי' ק"ה סק"א להקל בזה דכיון דהכבישה לא בא אלא בסוף מעל"ע ונטל"פ לא הוי אלא לאחר מעל"ע נמצא שהפליטה של סוף מעל"ע היא משובחת ואוסרת עיי"ש ועי' מ"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז שמחלק בזה דאם שהה זמן מה בינתיים בין השרייה ראשונה להשני' בודאי נטל"פ הוא אבל אם מיד כשלקח זה הבשר שלא נמלח ששהה מעל"ע הניחו בו בשר שנמלח ושהה בו מעל"ע אסור דהפגימה והבליעה באים כאחד עיי"ש והביאו בס' באר יעקב ריש סי' זה לדינא עיי"ש ועי' בשפ"ד סק"י שכ' דגם הפר"ח שהחמיר בזה לא החמיר אלא בכה"ג שהניחו ההיתר קודם שהסירו את האיסור אבל אם נשתהה קצת בינתיים גם הוא מודה דאין להחמיר דאז כבר הוא נטל"פ עיי"ש ועי' במטה יהונתן שבגליון היו"ד כאן מ"ש בענין זה ואי"ה להלן סי'. ק"ה (ס"ק י"ד) יבואר דין זה כי שם מקומו:
מו דין בשר שמלא קרח. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ע' שכ' מתשו' משאת בנימין סי' ק"ח וז"ל אם לא ידוע אם נקרש או לא ועד א' העיד דלא הי' נקרש נאמן ויראה שם מדבריו דאם הדבר ספק ואין מעיד שלא נקרש אזלינן לחומרא מיהו אם כפי הזמן לא הי' יכול לקרוש סמכינן להקל עכ"ל והביאו בשפ"ד ס"ק י"א וכתב דמ"ש הכנה"ג דהכל תלוי בהזמן אם הי' יכול לקרוש זה דוקא אם אין העד אומר כלום (ר"ל שאינו אומר שלפי הזמן הי' אפשר ליקרש ואפ"ה ראה שלא הי' כפי טבע הזמן) אבל אם הע"א מעיד להדיא דהגם דלפי טבע הזמן הי' אפשר ליקרש אפ"ה ראה שזה לא הי' נקרש נאמן עיי"ש (וע"ל ס"ק ר"ל):
מז בשר שמלא קרח וכו'. עבאה"ט וכתב בתו"ד דבשר שמלא קרח נראה דגם הדחה לא מהני דודאי אי אפשר להדיחו מדם כשהי' קרוש וכ"כ האו"ה כלל א' ואפי' בדיעבד יש לאסור עכ"ל אמנם בשפ"ד סוף ס"ק י"א כ' דאף שהדיחוהו כשהוא מלא קרת וקשה כאבן אם מלחו לאחר שנפשר יש להקל בדיעבד אך לכתחלה יש לזהר להדיחו שנית לאחר ההפשר עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ט"ז שפסק לדינא כהחוו"ד דאף בדיעבד לא מהני הדחה לבשר שמלא קרח וכ' דמ"ש הפרמ"ג להקל בזה בדיעבד אולי מיירי בהסיר הקרח יפה בידו דמועיל עכ"פ לטעם דם שע"ג עיי"ש ועי' בס' ערוגות הבושם אות ב' מ"ש בזה ולדינא העלה דבהפ"מ יש לסמוך להקל אף בשכבר נמלח והודח ע"י שיחזור וידיחו ולמלחו שנית רק שצריך עכ"פ לזהר עכשיו להמתין הרבה עד שיהי' נפשר הכל לגמרי היטב וגם צריך לזהר לשרותו מחדש חצי שעה במים קודם מליחה כיון דהשרייה הראשונה דקודם המליחה שהיה בעת שנקרש לא מהני ואח"כ יחזור וימליחנה וכן ראוי להורות עיי"ש:
מח שמלא ק"ח. עבאה"מ מ"ש בשם הפר"ח דאם שהה שיעור מליחה בהפשר ראשון ושני אע"פ שנקרש בינתיים מצטרפין ועי' בסלת למנחה כלל ט"ו דין ג' אות ד' ובמחצית השקל בחידושיו לש"ך כאן ס"ק י"א שכ' ג"כ כהפר"ח דמצטרפין השהיות של קודם הקרישה ושלאחר הקרישה עיי"ש אמנם בשפתי דעת סעיף קטן י"א כ' דמשמע מדברי הש"ך דצירוף לא מהני כי כבר נתבטל רתיחה הראשונה וצריך לשהות אחר כך שיעור מליחה עיי"ש וכ"כ לעיל סי' ס"ח בשפ"ד ס"ק ל"א וז"ל ובנקרש תוך השיעור צריך להמתין אח"כ שיעור מליחה עכ"ל (והבאתי דבריו שם ס"ק ס"ו) ועי' בחכמת אדם כלל ל' דין ה' שכ' דלכתחלה אם לא נתבשל עדיין צריך שיניחנה אח"כ שיעור מליחה אבל בדיעבד כשכבר נתבשל מהני שיעור מליחה גם ע"י צירוף במה שהי' מונח קודם ההפשר ואחר ההפשר עיי"ש וכ"כ במשמרת שלום בשפ"ד ס"ק י"א לדינא עיי"ש ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק ז"ל) סעי' י"ט: (מט) קרח. עבאה"ט ופת"ש ובבאה"ט של מהרי"ט מ"ש לענין בשר שנקרש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ס"ט שכ' לענין בשר שמלא קרח וז"ל ויראה ברור דכל שלא הודח במים חמין אלא במים קרים כלא הודחו דמי וכן כ' בתשו' משאת בנימין סי' ק"ח עכ"ד ועי' בתשו' מיימונית שבס' קדושה דשייכו להלכ' מאכלות אסורות סי' ד' שנשאל על בשר שמלא קרח אם מותר לשרותו במים חמין בכלי שני והשיב שיש להתיר לשרותו בחמי שבכלי שני אף כשהיד סולדות בהן עיי"ש ובהגהות הנדפס שם על הגליון איתא בזה"ל ואני אומר דדבר בדוק ומנוסה שהקרח נופל מעל הבשר יותר בניקל כשמשרה אותו במים צוננים ולכן המחמיר תע"ב עכ"ל ועי' בעקרי הד"ט חיו"ד סי' ז' אות ל"ה שהביא מתשו' צרור הכסף דלכתחלה אין לשרות בשר מלא קרח במים חמין אפי' בכ"ש רק במים שהפיגו צינתן אבל בדיעבד מותר עיין שם (ועי' בדברינו לעיל סימן ס"ח סעיף קטן ס"ז):
ומ"ש הפת"ש לענין דיעבד אם אירע שנמלח בשר בעודו נקרש עי' בלב"ש בחידושי דינים סי' ל' ובביאורו ס"ק ק"י קי"א קי"ב וקי"ג שפסק לדינא כהגבעת שאול בכל דבריו עיי"ש ועי' בדגול מרבבה שכ' ג"כ הכי לדינא דאם הודח כבר אחר המליחה או שהוא אחר י"ב שעות שוב אין לו תקנה במליחה אלא יצלנה ואם הוא תוך י"ב שעות ועדיין לא הודח ידיחנה רק מעט להעביר המלח הראשון ובזה אין נקבי הפליטה נסתמים ושוב ימליחנה. ואח"כ כ' שיש להסתפק דלולי אין לו תקנה בהדחה מעט כנ"ל כי יש לחוש לטעם הר"ן שהדחה ראשונה הוא כדי שיתרכך ובודאי שהדחה בעודו קרוש לא עשה שום פעולה לרכך הבשר וא"כ צריך להדיחו עתה היטב ושוב יסתמו נקבי הפליטה וא"כ אין לו תקנה רק לצלי וכו' עיי"ש ועי' ביד אפרים שהביאו והבין מדבריו שדעתו להקל בזה בהפ"מ ולסמוך שלא נסתמו נקבי הפליטה ויכול להדיחו היטב שנית ולחזור ולמלחו והסכים עמו לדינא וכ' דמ"ש הפרמ"ג להלן סי' ע' דכיון שיש תקנה בצלי לא הוי בכלל הפ"מ לאו כללא הוא דמשכחת לה בשומן שנקרש וכיוצא דלא אפשר בצלי עיי"ש:
ומ"ש הפת"ש מהספר לוית חן והר הכרמל וגבעת שאול בבשר שנמצא באמצעיתו קרח עי' בשאלות ותשובות אמרי שפר חיו"ד סימן ג' מה שכתב לדחות דברי הרב לוית חן בזה עיין שם ועיין בספר ערוגות הבושם אות ב' שהעלה דבהפ"מ יש להקל גם כשנקרש באמצעיתו על ידי הדחה ומליחה שנית אף שכבר נמלח והודח עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות ל"א באמ"ע הדיבור מ"ש בזה ומצדד להקל בזה בכ"מ עיי"ש ועחוו"ד סק"י שכ' שיש לחתוך הבשר הקרוש ולמלוח בפ"ע שלא יבלע ממנו המקום שלא הי' קרוש מתחילה שכבר יצא דמו ויותר טוב לצלותו דשמא הי' קרוש יותר ונתרכך מעט מעט בתוך שיעור מליחה כדרך הבשר להתרכך מעט מעט עיי"ש ועי' ביד אפרים שם שהביא דברי הר הכרמל והחוו"ד בזה והכריע לדינא דשלא בהפ"מ אין להקל כלל בזה אך בהפ"מ יש לסמוך על דברי הפוסקים דס"ל דבהדחה לא נסתמו נקבי הפליטה ולהתיר ע"י הדחה ומליחה שנית אמנם אפי' בהפ"מ אין לסמוך ע"ז להקל אלא בתוך י"ב שעות שהוא זמן פליטת ציר אבל לאחר י"ב שעות אין להקל אא"כ הי' הפ"מ וגם שעת הדחק יחד ואז יש להקל עד מעל"ע אבל לאחר מעל"ע אין להקל בשום צד ובשום גוונא ובכ"מ יש לחוש גם לדעת החוו"ד הנזכר ולנהוג לכתחלה לחתוך המקום הקרוש ולמלחו בפ"ע ואף בתוך י"ב שעות עיי"ש ועי' בס' ערוך השלחן ולהרב מהרי"מ מנאוואהרדק ז"ל) סעי' כ"א מ"ש בענין זה לענין אם ירצה לתקנה בעודה מחוברת שלא יצטרך לחתוך את הנקרש ועיי"ש במ"ש בזה וכ' דמ"מ בדיעבד אם לא חתך חלק הבשר שנקרש רק המתין עד שנתרכך המקום הקרוש ומלחה פעם שנית אפי' בלא הדחה בינתיים מותר אבל לכתחלה אין לסמוך להקל עיי"ש. ולענין מ"ש מהחוו"ד דיותר טוב לצלותו דשמא הי' קרוש ונתרכך מעט מעט כנ"ל כ' ביד אפרים שם דאין לחוש לזה אלא באם הי' מונח במלחו רק כשיעור מיל אבל אם הי' מונח כשיעור שעה במליחה כדינו לכתחלה אין לחוש ויש להתיר אף לבשלו עיי"ש ועי' בחמודי דניאל הלכ' מליחה אות מ"ד דכל זה בבשר אבל בשומן שנקרש באמצעיתו ונמלח ושהה זמן רב יש להתיר ע"י הדחה ומליחה שנית כיון דבלא"ה יש פוסקים דס"ל דשומן אינו מוחזק כ"כ בדם ע"כ יש לסמוך עכ"פ להקל לענין זה עיי"ש:
נ כיצד נוהגין. עבאה"ט ופת"ש מ"ש מהמנח"י ותשו' דבר שמואל ותשו' קרית חנה כששהה הבשר בקרח ג' ימים ועשפ"ך ס"ק ס' שהעלה דלא מיבעיא דאם נקרש ג' ימים בודאי אין להתירו כ"א לצלי ולבישול אף בדיעבד אסור אלא דאף אם נקרש רק מעל"ע אין להתירו רק לצלי ואף דמצד הדין יש מקום להתירו לבישול מ"מ למעשה אין להקל ועי' בשו"ת עמק הלכה (להרב מזיטיל ז"ל) חיו"ד סי' כ"ו מ"ש בענין זה ולדינא כתב נראה לי דמותר לבשלו ע"י מליחה לאחר ההפשר משום דהא כבר הסכימו האחרונים דכבוש לא שייך כלל בקרוש אלא שחוששין לבשר ששהה ג"י בלא מליחה בדרך ממ"נ ובאמת אין כאן ממ"נ דלא הוי כבוש וגם נתייבש הדם בתוכו לא שייך בזה דהא עינינו רואות דבשר שנקרש מקרח וקור אין שום שינוי בין יום א' לעשרה ימים להיות שולט בו אוירא לייבש וכיון שכתב הב"י בשם הרשב"א דמה שנקרש אינו אוסרו למליחה ולאחר ההפשר מותר שוב אין חילוק בין יום א' לעשרה ימים וכל כמה שיעמוד כך אין האויר שולט בו לייבשו ואדרבה נ"ל דהקרישה מועלת דלאחר שנפשר נתלחלח החתיכה כולה בתוכה ואף דהדחה מבחוץ אינו מועיל לבשר ששהה ג"י כי ההדחה אינה פועלת אלא לדם שעל פניו אבל לא למה שנתייבש בתוכה מ"מ ההפשר מלחלח החתיכה מעבר לעבר גם בפנים ומועלת מליחה אח"כ וכו' ולאחר ההפשר לכ"ע לח הוא ומועלת המליחה עכת"ד ועי' בשו"ת אור יצחק סי' י"א שהביאו והרבה להשיב על דבריו והעלה דלא מהני כלל מה שנתפשר החתיכה אח"כ ושפיר נסתפקו האחרונים דשייך לומר בזה ממ"נ אם מה שנקרש החתיכה הוי כמו נתייבשה ממילא דהוי בשר ששהה ג' ימים בלא מליחה ואם הקרח לא נקרא יבש ממילא הוי בשר שנשרה במים מעל"ע וסיים דמ"מ בהפ"מ יש לעיין עוד בזה עיי"ש ועי' בשו"ת בית ישראל סי' ל"ד מ"ש בענין זה והעלה דבע"כ גם הפרמ"ג שהחמיר בזה אפי' בדיעבד בבישול כ"א לצלי הוא רק שלא בהפ"מ אבל בהפ"מ כיון שהפרמ"ג בעצמו כתב להלן סי' ק"ה במ"ז סק"ו דבהפ"מ אם כבוש בקרח לא הוי כבוש ממילא דגם בזה יש להקל בהפ"מ ע"כ כתב בעובדא דידי' שהניחו שומן בכלי ונקרש המים ונעשה הכל גוש קרח א' ועמד כך מעל"ע וכתב דבשומן כיון דא"א לצלותו גם להפרמ"ג יש להתירו לקדירה ע"י מליחה עיי"ש באורך (ועי' בדברינו בסוף סימן הקודם מה שכתבנו מהחיו"ד לענין שומן כיוצא בזה):
וכתב עוד בשפ"ד ס"ק נ"ג וז"ל ונראה לי דאם הי' הבשר מלא קרח ושרוי' תוך ג' ימים יש לאסור אף דיעבד כי ידוע שהשרייה תוך ג"י הוא לרכך וכו' ובזמן שהיה נקרש כאבן קשה הוא ואינו פועל השרייה כלום עכ"ל (נא) ע"ל סי' ס"ח. סעי' י"א בהגה"ה. ועי' בדברינו לעיל שם (ס"ק ס"ז) ועי' ביד אפרים להלן סי' ע"ו באמצע הדיבור שכ' שצריך לזהר בבשר קרוש שמונחים צל התנור שלא לקרב אצל התנור ממש אף שאינו רוצה שיהי' מונח שם רק שעה מועטת עד שיפשר מהקרח דיש חשש שמא ישהה יותר מעט והוי כמו כלה במקצת דלא מהני לי' שוב מליחה אח"כ לבשלו עיי"ש (וע"ל סי' ס"ח ס"ק מ"ו וס"ק מ"ח):
סעיף ב:
נב ויש אוסרין. עי' בבל"י ס"ק נ"ב שכ' דשומן אווז שנמלח בלא הדחה ראשונה יש להתיר בהפ"מ דוקא עיי"ש ועשפ"ד ס"ק נ"א שהשיג עליו וכ' שיש להתיר אפי' שלא בהפ"מ ע"י הדחה ומליחה שנית שהרי אנו רואין שהשומן אין עליו מבחוץ דם ואפי' צד הפנים היכא שמופשט מהבשר אין מוחזק כ"כ בדם לומר ע"י דוחקא דסכינא פולט דם ועוד דעכ"פ לא גרע מחתיכה שלא הודחה כ"א מצד א' דקיי"ל שיש ס' בחתיכה נגד צד א' שלה דהא אם לא הודחה כלל יש שלשים בחתיכה נגד דם ומלח שעליה כ"ש בזה שיש שלשים נגד דם ומלח ובהודח מצד א' בודאי יש ששים בחתיכה נגד הדם ויש להתיר אפי' בלא הפ"מ בתנאי שיחזור וידיחנה וימלחנה שנית עיי"ש והביאו בס' בית אברהם (מהרב מחערסאן ז"ל) בחידושי דינים להלכ' מליחה אות ה' לדינא עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג ס"ק ג' שכתב בשומן אווזא שנפשט השומן בפ"ע ונמלח בלא הדחה ראשונה שיש להתיר במקום הפ"מ כיון דמבחוץ ליכא דם בעין על עור העוף רק דבצד שנפשט מן הבשר יש דם והוי חיוב ההדחה רק מצד א' וכנגד צד א' יש ס' וכתב עוד שם בעוף שלם שנמלח מבחוץ בלא הדחה ראשונה דלכאורה יש לומר שהוא מותר דבעוף שלם אין דם בעין עליו מבחוץ ולא שייך רק הטעם שיתרכך ואף אם נימא דע"י תלישות הנוצות יצא קצת דם מ"מ הרי קיי"ל דאם הי' ס' נגד הדם שעליו מותר וה"נ ודאי נגד המעט דם שיצא ע"י תלישת הנוצות בודאי יש ס' נגדו ובדרבנן שומעין להקל עיי"ש אמנם בהגהות חכמת שלמה שבגליון הש"ע חזר מעצמו מהוראה זו וכ' דלמעשה אין לסמוך להקל בדין זה כלל עיי"ש:
נג אפי' לא נמלח רק מעם. עט"ז ועי' ביד יהודה שם מ"ש בזה ולדינא העלה דאם נתן רק מעט מלח בעלמא באופן דלא תלוי בבקיאות נראה שיש להקל עיי"ש:
נד שמולחין לצלי. עבאה"ט ומ"ש ואין כן דעת הט"ז ר"ל שהט"ז ס"ל דאף שיש תרתי למעליותא מליחה מועטת ולא שהה אפ"ה אסור באין הפ"מ לקדירה. מ"ז ס"ק ח'. ומ"ש הפת"ש מהתפל"מ עיי"ש בתפל"מ שסיים בזה בצ"ע לדינא ועי' במנח"י כלל ה' סק"ה שהעמיס ג"כ בדברי הרמ"א דבע"כ תרתי בעינן לא נמלח רק מעט וגם לא שהה שיעור מליחה עיי"ש ועי' בס' בית האוצר מ"ש ע"ד המנח"י בזה והניחו בצ"ע עיי"ש באריכות ועכפ"ד ס"ק י"ג שכ' דמצד הסברה נראה דאם לא נמלח רק מעט כעין מליחת צלי אף כששהה כשיעור מליחה שרי לצלי אף בלא הפ"מ אבל לדינא לא החליט וסיים שיש להסתפק בזה עיי"ש אכן בחוו"ד כ' בפשיטות להחמיר בזה דכיון דא"א בקיאין עיי"ש ועיין עוד בשפ"ד שם שסיים מיהו אם לא שהה ולא נמלח רק מעט כמליחת צלי יש לצדד להתיר עיי"ש ונראה דעתו דאפי' הי' תרתי למעליותא שלא נמלח רק מעט ולא שהה אין להקל בפשיטות כ"א בצירוף צדדים אחרים ועי' ביד יהודה מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא כדעת הש"ך דמותר לצלי בלא שהה אף בנמלח לקדירה אבל בשהה אך בנמלח מעט רק כמו מליחת צלי אין להקל בלא הפ"מ עיי"ש ועי' בס' ראש פינה באבן פינה ובפינת יקרת אות כ"ה שסיים בצ"ע לדינא עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' ע"ו ס"ק י"ד):
נה מיהו במקום הפ"מ. עבאה"ט סק"י ועי' מ"ז סק"ט דאף ששהה ונמלח במליחה לקדירה אפ"ה שרי בהפ"מ ועיי"ש עוד בשפ"ד סוף סי' ע' שכ' דבשר שלא הודחה בראשונה ונמלח והונח כך במלחו עד לאחר י"ב שעות לכאורה הי' מקום לאסור אף בהפ"מ אלא דמסתימת הפוסקים אין נראה לאסור עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק להלן סי' ע' ס"ק נ"ז שהביאו וכ' דאדרבה נראה מדברי הפוסקים לאסור דלא מהני לאחר יב"ש הדחה ומליחה שנית בכה"ג וסיים בצ"ע עיי"ש ומזה תשו' למה שראיתי בשו"ת מלחמות ארי סי' מ"ג שעמד על המחקר בבשר שנמלח רק מצד א' בלא הדחה ראשונה ושהה כך במלחו י"ב שעות שיש לעיין לפי מה דקיי"ל דתרי קולא בהפ"מ לא מקילינן ה"נ הרי איכא תרי הפ"מ דמלח ולא הדיח תחלה אין מתירין רק בהפ"מ וגם במלח מצד א' ונשתהה י"ב שעות אין מתירין רק בהפ"מ ועיי"ש במ"ש בזה אבל לפי דברי היד יהודה הנזכר אין נ"מ בדבריו דממ"נ אם הוא קודם י"ב שעות הרי מותר בנמלח מצד א' ע"י הדחה ומליחה שנית אפי' בלא הפ"מ ואם הוא אחר י"ב שעות לא מהני שוב הדחה ומליחה שנית מטעם שנמלח בלא הדחה וכאמור:
נו במקום הפסד מרובה יש להתיר. ר"ל אף לבשל דלצלי הרי נתבאר לעיל (ס"ק נ"ב) דמותר אף בלא הפ"מ בלא שהה ועי' בחיו"ד בחידושים ס"ק י"ב ובחידושי הגרעק"א ובגליון מהרש"א שכ' דלדעת הט"ז ס"ק ט"ו שכ' דכל שיש היתר לצלי לא מקרי הפ"מ ואסור לבישול אף בהפ"מ כיון שיש היתר בצלי זולת לדעת הש"ך ס"ק כ"א דס"ל דאף שיש היתר בצלי מיקרי הפ"מ עיי"ש אבל לפי מה שהבאתי הלן (ס"ק צ"ו) דלדידן כל שאין לו היתר רק לצלי הוי הפ"מ דאין אנו בקיאין איך לצלות ונתקלקל לגמרי ואינו ראוי שוב ומכ"ש בשומן בודאי הוי לעולם הפ"מ דא"א כלל לצלותו:
נז הפסד מרובה. עי' בכנפי יונה שמצדד להחמיר אפי' בהפ"מ זולת בשעת הדחק כגון לצורך שבת או אורחים עיי"ש אמנם כל האחרונים נקטו כהרמ"א דהפ"מ לחוד סגי ועי' במ"ז ס"ק ט' דה"ה לכבוד בבת לחוד אפי' בלא הפ"מ מהני עיי"ש:
נח יש להתיר. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"א ובפיה"ק ס"ק כ' שכ' דבבשר מבית השחיטה וכיוצא דיש עליה דם בעין ממש נראה שיש לאסור בכ"מ אף בהפ"מ וסיים בצ"ע ועיי"ש עוד להלן בפיה"א ס"ק נ"ג ובפיה"ק ס"ק פ"ב שהעלה דבשר שנמלח בלא הדחה ראשונה והודח וחזר ומלתו שנית בכשא"מ נאסר כולה ואין להקל כלל וכן אם לא הדיחו גם הדחה אחרונה אח"כ ונתנוהו לאחר שיעור מליחה בכשא"מ דנאסר ג"כ לכ"ע כל החתיכה אף מה שחוץ לציר עיי"ש:
נט להתיר ומ"מ אין להתיר לקדירה צלא ע"י הדחה ומליחה שנית כמ"ש המחבר. ש"ך ושפ"ד ס"ק י"ב וחוו"ד. ועי' בס' ברית מלח דף י"ג ע"ב שכ' דנראה דמ"מ בדיעבד אם בכלו בלא הדחה ומליחה שנית יש להתיר בהפ"מ עיי"ש אמנם יעוין בעצי לבונה בכ' דפשיט הוא דאם נתבשל כך בלא הדחה ומליחה שנית אפי' בהפ"מ אסיר לכ"ע עיי"ש בס' ראש פינה בפינת יקרת ס"ק כ"א:
ס ואם לא הודח רק מעט וכו'. עמ"ז סק"י שהעלה דבשר שלא הודח ונמלח ואח"כ הודח מעט ונמלח בנית ג"כ מותר בהפ"מ עיי"ש אמנם ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ו ובפיה"ק ס"ק כ"א העלה דאף בהפ"מ אין לסמוך להקל בזה עיי"ש:
סא מותר בדיעבד. עבאה"ט מ"ש דאף שלא בישלו עדיין אין צריך הדחה ומליחה שנית ועפת"ש סק"ח מ"ש מהמ"ז והלב"ש ועי' במנחת יעקב כלל ה' ס"ק ג' שהניח להש"ך בצ"ע כי מצד הסברה נראה דצריך הדחה ומליחה שנית עיי"ש ועי' בס' תפארת למשה שכ' לפרש דברי הרמ"א כן דמ"ש דאם לא הודח רק מעט או שיש ס' מותר היינו ע"י הדחה ומליחה שנית וכ' דאף הבת"ח לא משמע כן אפשר חזר בו בש"ע עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק י"ד מ"ש בזה וכ' לחלק בין הדחה מועטת ובין לא הודח כלל ויש ס' דבהדחה מועטת א"צ הדחה ומליחה בנית אבל בלא הודח כלל ויש ס' בע"כ בעינן הדחה ומליחה שנית אף בהפ"מ עיי"ש והסכים עמו בחוו"ד בחידושים ס"ק י"ד עיי"ש וע' בס' בית יהודה (להגאון מהרי"ל מפוזנא ז"ל) מ"ש בזה ולדינא פסק ג"כ כמ"ש הלב"ש דלכתחלה יש לזהר שידיחנו וימלחנו שנית אבל בדיעבד אם כבר נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית שרי עיי"ש ועי' ביד יהודה שם מ"ש ע"ד הלב"ש בזה ולדינא העלה דהעיקר כהש"ך דבין בהדחה מועטת ובין ביש ס' א"צ הדחה ומליחה שנית עיין שם אמנם בחידושי הגאון רעק"א ז"ל העלה דבתרווייהו בעינן הדחה ומליחה שנית אך אם כבר נתבשל בלא הדחה ומליחה שנית אז ביש ס' אסיר בלא הפסד מרובה אבל בהדחה מועטת צ"ע לדינא אם יש להתיר בלא הפסד מרובה וכ' דנראה דגם בהדחה מועטת אין להתיר כ"א בהפ"מ דוקא כמו ביש ס' עיי"ש ועי' בס' ראש פינה באבן הראשה אות ח' ובאבן פינה שם שדעתו הוא דבהודח רק מעט יש להקל אפי' בלא הדחה ומליחה שנית גם בלא הפ"מ אבל ביש ס' בחתיכה נגד הדם שעליו אינו מותר כ"א בהפ"מ או ע"י הדחה ומליחה שנית דוקא עיי"ש:
סב וה"ה אם היה ס'. כ' בכרתי ס"ק י"ג נראה דאף שיש ס' מ"מ קליפת החתיכה בעינן דכיון דכל חשש איסור בזה הוא משים דהמלח מבליע הדם בעין שעליו והרי קיי"ל דכל מלח מבליע כדי קליפה ואף דאנן מחמרינן להצריך ס' היינו להחמיר אבל לא להקל עיי"ש ועי' בהגהות אמרי ברוך שכ' כן גם בשם המהרש"ל ביש"ש חילין פרק ב' סי' י"ח שצריך ג"כ קליפה מכל צד עיי"ש וכ"כ בחידושי הגרעק"א ובבית מאיר לדינא עיי"ש והנה בחיו"ד בביאורים ס"ק א' הבין בפשיטות מדברי הרמ"א כאן דמותר אף בלא קליפה וכ' שם טעם לזה עיי"ש אמנם יעוין ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ז ובס' חומות יהושע אות ז' שהעלו דהעיקר לדינא כדעת הכו"פ דצריך ג"כ קליפה ודלא כהחוו"ד עיי"ש:
סג אם היה ס' בחתיכה. עבאה"ט מ"ש באם נתבשלה החתיכה שנמלחה בלא הדחה קמייתא ועי' בשו"ת טיטו"ד קמא סי' קט"ו שנשאל בעובדא כזו באשה שמלחה בשר בלא הדחה קמייתא ואח"כ בשלה את הבשר גם בלא הדחה ומליחה שנית והי' הפ"מ וסעודת מצוה וכ' דאם הי' בא מעשה כזו לידו לא הי' מתיר בשום גוונא אך כיון שכבר התיר המורה אין לגעור בו גם המקיל בכה"ג אין מזחיחין אותו כי הנה בהפ"מ קיי"ל דבשר שנתבשל בלא מליחה דביש ס' גם אותה חתיכה מותרת וגם קיי"ל דבהפ"מ יש לסמוך ע"ד הסוברים דעיקר הטעם דהדחה קמייתא הוא כדי שיתרכך הבשר ולטעם זה אין לאסור בדיעבד כשכבר נתבשל הבשר ואף שכ' הט"ז בסי' צ"א דתרי קולא לא מקלינן בהפ"מ זה דוקא בהפ"מ לבד או סעודת מצוה לבד משא"כ בנ"ד דאיכא תרווייהו הפ"מ וגם סעודת מצוה ע"כ שפיר יכולין לסמוך על הני דיעות המקילין לומר דטעם הדחה ראשונה הוא כדי שיתרכך הבשר ובבשר שנתבשל בלא מליחה ביש ס' גם החתיכה עצמה מותרת ובפרט כיון שכבר נתבשל והוי דם שבשלו דרבנן בודאי יכולין לסמוך על המקילין הנ"ל בהפ"מ וסעודת מצוה עיי"ש באריכות:
סד היה ס' בחתיכה. עבאה"ט מ"ש מהת"ח דסתם חתיכה אין בה ס' עד הדם שעליו וע' פר"ח וכו"פ שהביאו דברי האו"ה דסתם חתיכה הוא ל' נגד הדם שעליו עיי"ש ועי' שפ"ד ס"ק ט"ו מ"ש בזה ועי' בלחם הפנים ס"ק ע"ח ובבל"י ס"ק ס"ו שכ' מהס' פ"י דמ"ש הפוסקים דסתם חתיכה יש ס' נגד דם בעין שעליו היינו בקדירה שיש בה ג' חלקים מים וחלק א' בשר עיי"ש ועי' ביד יהודה ס"ק י"ד מ"ש על דבריהם בזה והביא מהאו"ה דמבואר מדבריו דסתם חתיכה אין בה אלא חלק ט"ו מהדם שעלי' ולא דמי לדין דהדחה בתרייתא דאמרינן מסתמא יש בחתיכה ל' נגד הדם דדם הנפלט קליש ונופל למטה וגם רוב מלח נימוס ויצא עם הציר ע"כ אמרינן דמסתמא יש ל' אבל בנ"ד כנגד הדם שנתייבש עליו אין מתירין בסתמא אלא ביש שלשה חלקים כנגדה וסיים בצ"ע עיי"ש:
סה נגר דם שעליו. עי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק ט"ו שעמד על המחקר אם נבלע בחתיכה דם בעין ודם פליטה ביחד או חתיכה שיש בה דם שפירש ונפל עלי' דם בעין ויש ס' נגד הדם בעין אם יש להתיר החתיכה די"ל דכיון שיש אופן להפריד הדם פליטה ע"י מליחה אמרינן דאפשר לסוחטו אסור ועיי"ש במה שהאריך בזה ובמ"ש בזה לדינא:
סו דם שעליו עי' בחידושי הרז"ה שמבאר הטעם דלא צריך ס' רק נגד הדם ולא צריך ס' גם נגד המלח שעליו וכדלקמן סעי' ט' בנתבשל בלא הדחה אחרונה וכמ"ש הט"ז ס"ק י"ט עיי"ש:
סז ואם נמלח חתיכה בלא הדחה וכו'. ואם לא נמלחה חתיכה זו רק שהניח חתיכה בלא הדחה ומליחה אצל חתיכה שנמלחה בתוך שיעור מליחה ע"ל סי' ע' סעי' ו' (ובדברינו שם ס"ק מ"ה):
סח חתיכה. דוקא כשאין עלי' דם בעין אבל אם יש על חתיכה זו דם בעין ממש ונמלחה עם חתיכה אחרת אז אם אין נוגע בשאר חתיכות רק שהפליטה של זו נוגעת בזה יש להתיר אבל אם הם נוגעות זו בזו תלוי בפלוגתת הפוסקים דלהלן סי' ע' אי אמרינן בדם בעין איידי דטרוד וכו' ולדעת הסוברים דלא אמרינן בדם בעין איידי דטרוד וכו' ובודאי יש לאסור בזה. יד יהודה בפיה"א ס"ק י"ז ובפיה"ק ס"ק כ"ה :
סט מותרת. עבאה"ט ור"ל אף אם נוגעות לחתיכה זו יד יהודה שם:
ע והיא אסורה. כ' בס' רבע שקל כסף בכור זהב. ולפ"ז אם מכיר החתיכה בודאי משליכה אבל אם אין מכיר החתיכה הנה פשוט הוא שדין זה דומה לדלקמן סעי' י"ד בחתיכה ששהה ג' ימים בלא מליחה ונתערבה בחתיכות אחרות דבטלה ברוב ומותר לבשל כולן אמנם הנה בש"ך שם כ' דדוקא אם מרבה עד ששים ולכאורה גם כאן צריך להרבות עד ששים ואז הוא דמותר לבשל כולה אמנם לדינא י"ל דכיון שמבואר כאן ברמ"א וש"ך דבהפ"מ מותר ע"י הדחה ומליחה שנית ה"נ כיון שהוא דבר הנמנע להרבות עד ששים ע"כ יש להקל גם בלא הרבה עד ששים ע"י הדחה ומליחה שנית והיינו שיחזור וידיח וימלח כל החתיכות אמנם נראה דאין למלחם יחד רק כל אחד ואחד בפ"ע דכיון דאנן קיי"ל דהעיקר כטעם המרדכי בהדחה שקודם מליחה שיתמלא המלח דם ולא יפעול פעולתו א"כ חתיכה שנמלחה בלא הדחה הוי כלא נמלחה כלל ושאר כל החתיכות הא פלטו דמן וא"כ אם ימלח כולן ביחד במליחה שניה הרי הוא מולח בשר שפלט כל דמו עם בשר שנמלח קודם פליטתו דם המבואר להלן סי' ע' סעיף ו' דלדעת הרמ"א אסור אפילו בדיעבד ועיי"ש במ"ש עוד בזה וסיים בצ"ע עיין שם:
סעיף ג:
עא לא ימלח. עבאה"ט מ"ש מהט"ז שיש לזהר שלא לתת שום בשר שלא הודח על, דף או שלחן שאינו מיוחד לכך דשמא יש מלח וכתב במ"ז ס"ק י"ב ונראה דאם נתן בשר על השלחן ונמצא על השלחן שם קצת מלח אפי' בלא הפ"מ שרי דנגד מעט מלח שמבליע קצת דם בענין שעליו יש ס' בחתיכה עכ"ל ועי' חיו"ד בחידושים ס"ק י"ז ובביאורים ס"ק ח' שכתב דזה דוקא אם הדף חלק ברהיטני אכן אם אין הדף חלק ברהיטני ונמצא על הבשר קצת מלח דאז יש ג"כ חשש למלוח בכשא"מ דבזה לא מהני ס' דהא הטעם משום שהוא דחיק מלפלוט למטה הדם שבתוכו פירש ממל"מ ומי יודע כמה דם הפריש המלח ממל"מ בהחתיכה אך נראה דאין לאסור רק אם נראה ציר בכלי ואז אסור אף אם נמצא המלח רק על מקום א' ולא סגי בחתיכת המקום ההוא דהא אין ידוע מקום הפליטה היכן היא אבל אם לא נראה ציר בכלי מותר עכ"ד ועי' ביד יהודה מיש בזה. ומ"ש הבאה"ט מהפר"ח דאין להניח בשר בקופות שאינם מיוחדים וכו' עי' במ"ז שם שכתב דפשוט הוא דר"ל אפי' בשר שנמלח כי הירקות מבשלים עם חלב עיי"ש:
עב במלח דקה. עי' בהגהות יד שאול שהראה מקום לש"ס מנחות דף כ"ח וביצה דף ל"ט ובשו"ת נו"ב תניינא חאו"ח סי' י' לענין אם יש חילוק במליחת בשר לקדירה בין מלח סדומית ובין מלח אסתריקנות ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק ז"ל) סעי' כ"ו מ"ש בענין זה והביא מדברי הגאון רי"ב ז"ל בערוך ערך בן דמלח סדומית בטבעו קשה למאוד כאבן ולכן כשנטחן או נכתש נעשה דק למאד ביותר ממלח אסתרוקנית שהוא לח ורך בטבעו ולכן בהטחנו אינו יכול להעשות דק כ"כ כמו שהחוש מעיד על זה וכ' שכן הוא גם במקומו שיש שני מיני מלח והמלח שנעשה ממי הים הוא יותר קשה ממלח הארץ הנחצב מההר וגם הוא הרבה מלוח יותר ע"כ לענין מליחה יש לכל א' מעלה וחסרון ובכן במלח הנעשה ממי הים יותר נכון למלוח כשהוא דק שגם כשהוא דק לא יהיה נמס כ"כ בניקל כיון שהוא קשה בטבעו משא"כ במלח הנחצב מהארץ צריך להיות גס קצת ואם הוא דק מאוד אסור למלוח בו ואפשר דאפי' בדיעבד אסור כיון שהוא נמס במהרה ומ"ש הרמ"א דכשאין לו מלח אחר מותר למלוח אפי' במלח דק כקמח מיירי בע"כ רק במלח הנעשה ממי הים משא"כ במלח הנחצב מהארץ דאפי' בדיעבד אסור כשהוא דק כקמח עיי"ש:
עג דקה. וכן מלח שנתלחלח אע"פ שהוא ממוצעת אסור למלוח בו דזה גרע ממלח הדק כקמח דאין מולחין בו והחוש מעיד על זה לכן ייבשנו עד שיהיה יבש ממש ואח"כ ימללנו בידיו עד שנעשה כחול הגס. ס' נתיבות עולם על הסמ"ק ל"ת קל"ז:
עד ולא. עי' בהגהות יד שאול ובספרו דברי שאול ויוסף דעת שכ' דלפמ"ש המ"א באו"ח סי' שי"ח דמלח שנתבשל כבר אינו מבשל לענין שבת צ"ע לענין מליחה מה דינו עכ"ד ולא ידעתי מהו הצ"ע דמה ענין שמיטה אצל הר סיני הלא במליחה בעינן שהיה כח המלח יפה שיוכל להרתיח ולהוציא את הדם א"כ מה איכפת לן אם כבר נתבשל וכי עי"ז לא יוכל לפעול פעולתו וכמו שאנו מולחין תמיד בכל מלח טאלפי"ו שלנו שעושין ממי מלח שמבשלין הרבה כ"כ עד שהמלח שבו נקפה ונעשה טאלפי"ן ובודאי פשוט הוא דלא נחלש כח המלח שבו גם כשמבשלין הרבה יותר ויותר ועי' בשו"ת מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק ז"ל) באוהל ים המלח סי' ז' באמצע התשו' שהעתיק תשו' הגאון מהרש"ק ז"ל דמלח הנשרף באש אין למלוח בו כי ע"י הליבון נחלש כח המלח וצ"ע על כל העולם שמלבנים המלח באש לפסח ואח"כ מולחין בה עיי"ש ועי' בשו"ת כנף רננה חלק א' מיו"ד סי' ל"ז מ"ש בענין זה וכתב בפשיטות דמלת שנתבשל או שנכבש אפי' כמה ימים וכן כשנצלה מותר למלוח בו דלא כלה ממנו כח המושך אשר בטבעו להפליט דם ועיי"ש במה שנשאל במלח שנתלחלח במים ונתנוהו להתייבש לתוך תנור חם שהיה בו אש דולק ושלט האש במלח כ"כ עד שנתאדם באש וכ' דבודאי אפי' ליבון גמור לא מבטל מהמלח כח המושך ומותר אח"כ למלוח בו אפי' לכתחילה והביא כמה ראיות לזה עיי"ש באריכות:
עה במלח גסה ביותר. עש"ך ס"ק י"ח שכ' דא"צ להשמיענו הדין באם אין לו רק מלח גס אם מותר למלוח בו דהא יכול להדקו ולא כתב מה הדין אם הוא באופן שא"א להדקו ועי' בשפ"ד שכ' בפשיטות דאם הוא באופן שא"א להדקו שרי עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק י"ח ובפיה"ק ס"ק כ"ו שכתב דהכל הוא לפי הענין דאם נופל מעל הבשר כשהופכו למלחו בצד השני אסור ואם אינו נופל כולו רק מעט דינו כמו שנתבאר להלן בסעיף שאח"ז ואם אפשר לעשות לו תקנה שלא יפיל אף לכתחילה מותר למלוח בו לכ"ע עיי"ש:
עו ביותר עי' בשלחן גבוה ס"ק י"ד שכ' ממשמעות הכנה"ג בהגהות ב"י אות צ"ח שהמלח ממוצעת הראוי למלוח בו הוא כמלח שעושין ממי הים ואפי' היותר גסה שבו לא הוי בכלל גסה ביותר ומותר למלוח בו לכתחילה והמלח שמביאין מארץ מרחקים שהוא אבן גדולה וכותשין אותה צריך שיהיה כתושה עד שלא תהא עבה ביותר ממלח שעושין ממי הים הנ"ל עיי"ש והיינו כדברי הט"ז ס"ק י"ב בשם האו"ה ועי' בס' מור ואהלות (להרב מהר"א פוסק ז"ל) באוהל ים המלח סי' ז' (בד"ה ויש לומר) מ"ש בענין זה דהא גם זה השיעור אנן לא ידענו מה הוא והביא מדברי הרמב"ם שכ' דהשיעור הוא שיהיה כחול הגס אך באשכול מבואר דהשיעור הוא כמו חוטי עיי"ש ולפמש"ל (בס"ק הקודם) צ"ע בשיעור זה דכעין חוטי אם לא יפול מעל החתיכה כשמהפך החתיכה למלחו בצד השני. אמנם השיעור של הרמב"ם שהוא כחול הגס הוא מסתבר:
עז ואם אין לו מלח אחר. לאו דוקא שאין לו אלא מלח דק דרשאי משום דא"א בענין אחר אלא אף כשיש לו מלח בינוני ועבר ומלח במלח דק כשר בדיעבד ואין מטריחין אותו לחזור ולמלוח. ש"ך ושפ"ד ס"ק י"ז: (עח) מותר למלוח. כ' בכנה"ג בהגהות הטור אות ק' דכשאין לו אלא מלח דקה צריך לזהר דלאחר הדחה הראשונה יניח הבשר שעה אחת שיטפטפו המים מהבשר שלא יתמחה המלח מחמת דקותו בהמים ולא יוכל לעשות פעולתו אבל כשמולח במלח גס א"צ להמתין דודאי לא ימוחו מלח גם וחזק מחמת אותו לחלוחית שעל הבשר ממי הדחה א' עיי"ש והנה ברמ"א לעיל סעיף א' כ' בסתם שצריך להמתין מעט שיטפטפו המים וכו' וכפי הנראה דמ"ש הכנה"ג דבמלח דק צריך להמתין כשעה א' ר"ל שימתין יותר ממעט הנזכר ברמ"א ור"ל דבמלח דק לא סגי להמתין מעט אלא צריך בע"כ להמתין קצת יותר עד שלא ישאר מהמים כלל ובמלח גס ביותר א"צ להמתין כלל דמ"ש הרמ"א שצריך להמתין מעט היינו במולח במלח ממוצעת אבל כשהוא גס ביותר א"צ להמתין כלל כי מלח גס כזה בודאי לא ימס כ"כ בתוך המים הנוטפים לאחר הדחה עד שלא יהיה בו כח להפליט. כן נ"ל כוונתו. (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ל"א):
עט למלוח בו. עי' בגליון מהרש"א ובס' ראש פינה בפינת יקרת אות ל"ו שכ' דלכתחלה יש לחוש לדברי הראב"ד שכ' דאם אירע כן שמלח במלח דקה כקמח יש לזהר לכתחלה שידיחנה לאחר מליחה תחלה בכלי מנוקב קודם שיניח הבשר במים בכלי שאינו מנוקב או ישפשף המלח מן הבשר בידים היטב קודם שיד חנה כדי שלא יתמחה המלח במים ויבלע בבשר עיי"ש ועי' מזה בספר נתיבות עולם על הסמ"ק סעיף:
ד (פ) יפזר עליו מלח. עי' בשו"ת זכרון יעקב סי' ו' שכתב דמלשון זה יפזר עליו מלח משמע שא"צ לדקדק שיהי' גרגרי המלח נוגעין ודבוקין זב"ז בכל החתיכה שהרי אמרו רק שצריך לפזר עליו מלח ואם הוא ניתן עליו מלח כ"כ עד שגרגרי המלח נוגעין זה בזה אין זה נקרא פיזור אלא הוי כבנין שמכסה את כולה וגם הדבר קשה מאד עיי"ש:
פא עליו. עי' בס' דרכי הוראה חלק ב' פרק נ"ב שנסתפק בענין סדר המליחה לכתחלה אם צריך ליתן המלח על גבי הבשר דוקא ואח"כ כאשר מולח צד העליון יהפוך העליון למטה וצד שלמטה למעלה עד שבכל צד בשעה שמולח יהי' הבשר למטה והוא ישליך עליו מלמעלה מלח על גביו או שיכול ג"כ למלוח הצד העליון לבד והצד התחתון יניח ע"ג מלח המפוזר ע"ג דף חלוק ברהיטנא אי מונח בעקמימות וכתב דלכאורה יש סברה לומר שתחלת דביקות המלח בהבשר צריך להיות שהמלח יהי' למעלה והבשר למטה ואח"כ כאשר מתחיל המלח למשוך דם וציר אף אם מהפך החתיכה והבשר הוא למעלה והמלח למטה מהני משא"כ אם הבשר מונח על המלח שמתחילתו לא התחיל למשוך אינו מושך שוב ואינו פועל פעולתו ואח"כ כתב די"ל דגם אם מניחו על המלח שפיר דמי דגם במה שמכביד הבשר על המלח מהני שמתדבק בו המלח ומתחיל למשוך ועיי"ש במה שמצדד בזה ובסוף דבריו מביא מדברי הירושלמי פ"ב דנדרים ה"ד שמבואר להדיא דמהני במה שמניח הבשר על המלח עיי"ש: (פב) כדי שלא יהא ראוי לאכול עם אותו מלח ר"ל שצריך לראות שיתן מלח כ"כ עד שאף אם הוא חתיכה עבה לא יהי' ראוי לאכול שיהיה רוב המלח מקלקל טעם הבשר אף כשהוא עבה הרבה. יד יהודה בפיה"ק ס"ק כ"ט. ועי' בשו"ת זכרון יעקב שם מ"ש בביאור הענין כמה הוא השיעור שאמרו בזה שלא יהא ראוי לאכול עם אותו מלח עיי"ש:
פג ומולחו משני צדדים. עי' בפר"ח בקו"א סי' ע"ז שכ' מהבה"י שערער על קצת נשים שנוהגת לנפוח תרנגולים קטנים כדי למלאותם אחר המליחה ומולחין ע"ג העור והעור היא נפוח מעל בשר העוף דלא שפיר עבדי כי המלח אינו יכול להוציא את הדם שבבשר העוף דאפי' בדיעבד יש לאסור אם בשלו אח"כ במליחה זו וסיים שדבריו נכונים וברורים וראוי לגעור במי שנהג כן עיי"ש והביאו במ"ז ס"ק י"ג לדינא ועי' במנחת יעקב בסולת למנחה כלל ט' דין ו' ס"ק ט' שהביא ג"כ דברי הבה"י הנ"ל וסיים דמ"מ אם מעבירין אח"כ הנפוח עד שהעור חוזר למקומו הראשון דבוק בעוף נוהגין להתיר אפי' לכתחלה עיי"ש אמנם בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל במגדל עוז דיני מליחה אות כ"ה החמיר בזה אף בדיעבד אף אם מסיר הנפוח וכ' וז"ל צריך לזהר שלא לנפח עור העוף קודם מליחה וכן הנופחין בשר עגל עון כפול הוא בידם שיש בו משום אונאה וגנבת דעת גם נותנים מכשול בהכשר הבשר שאין המליחה מועלת במקום המנופח אפי' כבר יצא ממנו הרוח וכו' והוא איסור גמור עכ"ל ועי' בס' שערי דעה סק"ב שקרא ג"כ תגר על מנהג איזה טבחים שמוכרין בשר עגל שמנקבין העור מצד א' ונופחין את הבשר כדי שיהיה נראה עב ושמן וכו' דאסור לעשות כן עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קכ"ה מ"ש בענין זה וכ' דכל זה הוא רק כשלא נמלח העוף רק מצד א' אבל אם נמלח מב' צדדים בודאי כשר בדיעבד דלו יהא דהוי כמו ב' חתיכות כיון שנבקע באמצע מ"מ עכ"פ הו"ל כל צד כמו שנמלח מצד א' דמותר בדיעבד עיי"ש באריכות ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ' שהביא דברי הבה"י והפר"ח והסולת למנחה הנזכר וסיים בצ"ע לדינא וכ' דכל זה הוא רק אם לא עשה רק נקב קטן ונופח בה דרך הנקב אבל אם הפשיט העור כולו אף שעדיין דבוק בצד א' ומלח ע"ג העור בודאי לא מהני להבשר ואין לחפש קולות ולסמוך שיש בעור נקבים דאין הנקבים מעבר לעבר וגם אינו דומה למולח הרגל או הראש ע"ג שער דשם הוא כן מתולדה וגם יש מקום למלח לכנוס בין השערות שהם פתוחים הרבה לכנוס המלח ביניהם משא"כ בזה עיי"ש ועי' בס' חמודי דניאל בהלכות מליחה אות ל"ז שהביא ג"כ דברי הפר"ח הנ"ל וכ' דלאו דוקא כשנפחוה לאח"ש בידי אדם אלא אף אם נמצא עוף שהוא מנופח מאליו מחמת חולי מחיים והעור רחוק מהבשר ורוח ביניהם (ע"ל סי' נ"ט ס"ק ה') לא מהני המליחה על העור להבשר עיי"ש ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ג' סי' נ"ד שנשאל בענין זה ועיי"ש במה שהאריך בזה וסיים דמצד הדין נראה לצדד בזכותן של ישראל שנהגו הקצבים להקל בזה ולנפוח העגלים כי ע"י הנפיחה אין נעשה שום חלל בתוך הבשר שיהי' נחשב ע"ז כעין נמלח מצד א' ורק שהבשר מתרחב ע"י הרירין הנמשכין ונעשה ספוגי ושפיר הוי גוף א' ואין הפסק במליחה וכן נראה עין שכשחותכין הבשר אחר הנפיחה אין מוצאים שום חלל וגם אין הרוח יוצא ע"י החתיכה מ"מ כל מורה שיכול לבטל מנהג הנפיחה בודאי ראוי להתאמץ בזה וכו' לצאת ידי דברי הגאון יעב"ץ החושש לענין מליחה וגם כי הוא מאוס שמכניס נשימתו לתוך הבשר ואפשר שיזיק לבריאות האוכלים הבשר אם המנפח הוא איש חולה אכן במקום שאפשר שיעיזו הקצבים אם יחפצו לבטל מנהג זה בכגון זה החכם עיניו בראשו ועכ"פ יראי ה' ימנעו מלאכול הבשר המנופח וממילא יתבטל כשיראו שיש מקפידים ע"ז עיי"ש:
פד ועופות. עט"ז מ"ש ה"ה כל דבר שהוא חלול עי' במנח"י כלל ט"ו אות מ"ה מה שהקשה על הט"ז בזה ומביא מתשו' הריב"ש דדוקא עופות אבל לא שאר דבר שהוא חלול עיי"ש ועי' בהגהות אמרי ברוך שכ' שאין תפיסתו של המנח"י נכונה נגד הט"ז כיון שהט"ז מביא שכן כ' להדיא באו"ה עיי"ש ועי' במ"ז שם מ"ש בזה והעלה דדוקא דבר חלול שהוא מגולה לאויר הוא דצריך לפתחו אבל כל שאין מגולה אף שיש חלל בפנים א"צ לפתוח עיי"ש (וע"ל סי' ע"א וע"ב) ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ב ובפיה"ק ס"ק ל"א מ"ש בזה ומה"ט כתב דעור הצואר דעוף שקורין העלזי"ל פשוט שצריך למלוח משני הצדדים כיון שהחלל פתוח עיי"ש:
פה צריך למלחם גם מבפנים. עי' בשו"ת שער אפרים סי' כ"ט בתרנגולת שלא נפתחה ונמלחה עם המעיים וכ' דאין להתירה כ"א לצלי עיי"ש וכ"כ בבל"י ס"ק כ"ב מתשו' נ"ש עיי"ש אמנם יעוין בפר"ח להלן סי' ע"ב ס"ק י"א שהביא כן מתשו' מהר"ש הלוי בדין ב עופות שנמלחו כשהן סגורים ולא ניטל מהם הכבד ושאר ב"מ והורה להשליך מה שבתוכם ולצלות העופות וכ' ע"ז הפר"ח דמה שאסר העופות בבישול אין הוראתו מכוונות אלא דמותרין העופות אף בבישול והלב נקרע והכבד יצלה עיי"ש וכדברים אלו כתב גם בשלחן גבוה להלן סי' ע"ג ס"ק י"ז ובשו"ת דבר משה (להגאון מהר"מ ארמיליו ז"ל הספרדי) חלק א' חיו"ד סי' ז' עיי"ש באריכות ועי' בשלחן גבוה שם בסוף הס"ק שכ' דכל מ"ש לאסור הב"מ הפנימיים הוא רק כששהו העופות הסגורים כך במלחם כשיעור מליחה אבל אם נזכר בתוך שיעור מליחה והודיחם ופתחם והוציא הבני מעיים והלב והכבד וחזר ומלחם כהלכתם לכ"ע אף הב"מ מותרים ע"ש אמנם יעוין בשפ"ד שם ס"ק כ' שהביא דברי המהר"מ הנ"ל והסכים עמו לדינא דהעופות מותרין בבישול והלב יקרע וימלח דהוי כלא נמלח כלל והב"מ ישליך כיון די"א דאין מחזיקין דם בבני מעיים רק ציר וכבר הזהיר אותנו הרמ"א (להלן סעי' ו') דכל כבכ"פ אגב ציר לא שרי כ"א בהפ"מ ובבני מעיים לא שייך הפ"מ וצורך גדול דאכליהן לאו בר אינש עיי"ש ומבואר מדבריו דאפי' לא שהה העוף כשיעור מליחה אסורין הב"מ. ועי' עוד בבל"י שם שהביא מתשו' נ"ש שם בעובדא שנתערב עוף א' שנמלח שלם ולא נפתח בט"ו עופות אחרות שנמלחו כדינם ולאחר הדחה ומליחה נכבשו יחד וכ' דיש לאסור הכל כיון דלא הי' לעוף זה היתר כ"א לצלי וזה שנכבש הו"ל כמבושל ואסור והבל"י כתב דתרנגולת א' יש לאסור לבשל דאין כאן הפ"מ דהא יכול לצלותה אבל אם נתערב בשאר תרנגולת יש להתירן וכ"ש הכלים עיי"ש ועי' במ"ז בסימן זה שם שהביא דבריהם וכ' דלדינא גם בחד תרנגולת אין לחוש כלל ומותר אף לבשלה דמה בכך שלא נפתחה דהא לא גרע מחתיכה עבה אמנם אם לאחר הדחה ב' מלחוהו שנית ונתנוהו בכלי והי' ציר עולה ע"ג ושהה כשיעור שאם ונתנוהו על האש יתחיל להרתיח יש להחמיר וכ"ז בנכבש כשיעור אבל אם לא נכבש כשיעור אזי לצורך שבת ולאורחים והפ"מ יש להתיר בפשיטות גם זו התרנגולת עיי"ש ועי' בחוו"ד בחידושים ס"ק י"ח וביד יהודה בפיה"ק ס"ק ל"א שכ' ג"כ הכי לדינא דאם מלח עוף שלם שלא נפתח מותר אלא דהאברים שבפנים הוי כלא נמלח כלל ע"כ יש להשליך אותם דלמא פעל המלח באיזה אבר עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג במ"ז שכ' ג"כ שיש לאסור הלב והדקין ושאר בני מעיים שבפנים מחשש דהוי כנמלחו בלא הדחה קמייתא דהא בפנים יש דם בעין וכו' מיהו הכבד יש להתיר עיי"ש:
ועיין בשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' בגליון הש"ע כאן שכ' וז"ל בעופות יאות להכניס יד מבפנים ולמלוח בכל צד עד מקום שהיד מגעת וראיתי אנשי מעשה חותכים לאורך העופות לשנים למען אשר יכולים למלוח עד שלא ישאר מקום בלי מלח וכן ראוי לעשות לכל ירא ה' עכ"ל ותמהני שלא הביא דברי המ"ז ס"ק ט"ו שכ' כן מהבל"י דראוי לבקוע עופות לשנים וכ' עליו שגם הוא הנהיג כן חדא דלכתחלה א"א למלוח בפנים בכ"מ (ר"ל אם אינה בקיעה לגמרי כנ"ל) ועוד משום הריאה וטחול וכליות המונחים בתוכה (ר"ל שא"א להוציאם לגמרי אם לא נבקע ופתיחה היטב) ואף דיעבד אסורים אם לא נמלחו רק מצד א' מבחוץ דהם לא נמלחו כלל דהוי אבר אחר ולא דמי לחתיכה עבה ואף בבקע יש להוציא הריאה וכו' דלכתחילה בעינן מליחה מב' צדדים עכ"ד ועי' בשו"ת בשמים ראש סי' ס"ז שכ' ג"כ שהוא הזהיר לבני ביתו להוציא מהעוף הריאה קודם מליחה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א ס"ק כ' מ"ש לתרץ מנהג איזה מקומות שאינם נזהרים להוציא הריאה לגמרי ונשאר מקצת מן הריאה וסומכין על שמולחין העוף מב' צדדים וכיון שמולחין גם מבפנים שפיר מהני גם לריאה עיי"ש באורך ועי' בשו"ת שמן רוקח חלק א' סי' מ"ב שמחמיר בזה וכ' דאף אם מבקע העוף לב' דאפשר למלחו היטב בפנים צריך להוציא הריאה והכליות דלכתחלה צריך למלחו היטב מב' צדדים עיי"ש אכן בספרו שערי דעה כאן ס"ק ב' חזר בו וכתב דנראה דאין לחוש להחמיר בזה כ"כ עיי"ש אמנם יעוין בספר דברי יוסף סי' תנ"ו שהביא דברי היד יהודה הנ"ל והשיג עליו כי מה שסמך היד יהודה להקל בזה משום שהריאה דבוקה בצלעות הוי כחתיכה עבה ליתא דהריאה אינה דבוקה כולה בצלעות כי יש ממנה מגולה מב' צדדים א"כ הוי הריאה לא נמלח אלא מצד א' ובפרט כי הרבה פעמים נמצא בריאה של עוף צרירות דם הרבה וקרוש מחמת השחיטה ובזה בודאי לא מהני המליחה כי אין כח במליחה להוציא דם הנצרר עיי"ש ובמקומינו נוהגין לזהר בזה לנקות העוף קודם מליחה מבפנים שלא ישאר כלל לא מן הריאה ולא מן הטחול ולא מהכליות. ולענין אם נמלח העוף עם הזפק או הקורקבן ונתבשל כך עי' בפת"ש להלן סוף סי' ע"ה ובדברינו שם (ס"ק ל"ט). ולענין אם נמלח הקורקבן או הזפק רק מבחוץ ולא נפתחו ולא נמלחו מצד פנים עי' בדברינו להלן שם (ס"ק ג'):