אור ברסלב

דרכי תשובה - ג· רבי צבי הירש שפירא

סימן סו

סימן סה

סעיף א:

א דם בהמה חיה. עבאה"ט ומ"ש דה"ה דם כוי הנה נודע שיש ב' מיני כוי א' הוא מין כוי שהוא ספק חיה ספק בהמה והב' הוא מין כוי שהוא בריה בפ"ע ומ"ש הטור שדם כוי ג"כ אסור לא בא לאשמועינן על מין כוי הא' שהוא ספק חיה ספק בהמה דכיון שכבר אמר דם בהמה וחיה אסור לא היה צריך לאשמעינן דגם דם כוי אסור דהא ממ"נ הוא בכלל א' מהם או חיה או בהמה אלא דבא לאשמועינן דגם מין הכוי הב' שהוא בריה בפ"ע ג"כ חייבים על דמו. שלחן גבוה סק"א וס' זר הזהב מהגאון בעל אורח מישור) כת"י על היו"ד בחידושיו לסי' זה. ועי' פר"ח ושפ"ד ריש סי' זה:

ב ועוף. גם דם אפרוח אסור מה"ת. מ"ז סק"א. ועי' בתב"ש לעיל סי' ט"ו סק"א:

ג בין טמאים. עי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ג' שכ' שיש נ"מ בזה לדינא גם לדידן אע"ג דבלא"ה חייב עליו משום טמאים מ"מ יש נ"מ במה שחייב עליו גם משום דם לענין מין במינו אם נתערב דם טמאה בדם דגים וחגבים עיי"ש ועי' בפר"ח לעיל סי' ס"ד סק"ב שכ' נ"מ אחרות ועשפ"ד סק"א מ"ש ע"ד הפר"ח בזה ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"א ובד"ק סק"ג ובגה"ק שם אות א' מ"ש בזה ומי' בפרמ"ג או"ח בהנהגות הנשאל באו"ה סדר ב' אות מ"א שכתב דאם בישלו אז אזיל איסור דם ונשאר איסור תורה דטמא עיי"ש ועי' במנחת שי שם שכ' שיש נ"מ במה דאזיל ליה איסור דם ע"י הבישול דאם אכל חצי זית דם טהור שלא בשלו וחצי זית דם טמא שבשלו אינו לוקה דמשום איסור טומאה אינו חייב מלקות שהוא איסור עשה דהטמאים לרבות צירן ורוטבן ונ"מ גם לדידן לענין פסולי עדות דבעינן עבירה שיש בה מלקות וכן יש נ"מ לענין מאכילין אותו הקל הקל אם הוא חולה שיש בו סכנה שצריכין להאכיל לו דם מטמא שיבשלו מקודם כדי להקל האיסור וכן יש נ"מ לענין טעם כעיקר כי נודע מדברי הנוב"י תניינא חלק או"ח סי' ס"ו דבאיסור עשה לא אמרינן טעם כעיקר דאורייתא א"כ אם נתבשל אף שנשאר עליו איסור טמאה מ"מ אינו אלא עשה דהטמאים כנ"ל ויש מקום להקל בספיקן עיי"ש:

ד אסור. עי' במנחת יעקב בסלת למנחה כלל ט"ו דין י"ג שכתב דגם דם הנמצא בעור הבהמה אסור עיי"ש וכ"כ בתב"ש ס' ס"ג סק"ב ובלב"ש בחידושי דינים ליו"ד סי' ל"ה ובביאורו שם ס"ק קכ"ט עיי"ש ועיין ביד אפרים סוף סי' ע"ז שהשיג ע"ד בזה דמקרא מלא דבר הכתוב אך בשר דמו בנפשו וגו' ומבואר דדוקא דם שבבשר אסור משא"כ דם שבעור שאין עליו שם בשר ולא חשוב מין בשר כלל ואין לנו לבדות מעצמינו לגזור איסור בדם שבעור אטו דם שבבשר עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת בית שלמה חלק א' חיו"ד סי' קי"ט שהשיג על היד אפרים ודחה דבריו והביא ראיה מש"ס דגם דם שבעור אסור וכדעת התב"ש והמנח"י והלב"ש עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סימן ע"ה ס"ק ב'):

ה וכן דם שליל. עי' בב"ח שכ' שדם שליל אסור רק מדרבנן עיי"ש ועי' בס' עמק המלך על הרמב"ם פרק ו' מהלכות מאכלות אסורות הלכה ה' ובשפ"ד סק"א שהשיגו עליו דלכ"ע איכא בדמו איסור לאו עכ"פ כדם אברים אלא שאין בו כרת עיי"ש ועי' ביד יהודה בסי' שאח"ז סק"א מ"ש בזה באורך: (ו) אבל דם דגים. ע"ל סעיף ט':

סעיף ב:

ז דם ביצים. עבאה"נ אות, ד' מ"ש טור כתירוץ השני ועי' בהגהות יד אברהם מה שהתפלא על הבאה"ג בזה וכבר קדמו בזה השלחן גבוה ס"ק ו' (באמצע הס"ק) ועיי"ש במ"ש בזה באורך:

ח אם ידוע שהוא מרוקם האפרוח. ויתבאר בסמוך במה יודע אם הוא מרוקם האפרוח. ש"ך ס"ק ג':

ט שהוא מרוקם האפרוח. עט"ז סק"א דדוקא על דם ריקום חייבים עליו משא"כ לאחר שנתהפך לבשר ואין שם רק ריקום בשר אינו אלא מדרבנן עיי"ש ועי' מ"ז סק"א דבזה כ"ע מודים דהוי רק מדרבנן עיי"ש:

י שהתחילה להתהוות בו צורת האפרוח. עפר"ח סק"י שלא פי' כן וכ' דר"ל דכשיש טפת דם במקום שאוסר כל הביצה מקרי מרוקם האפרוח כלומר שמשם מתחיל להתרקם ואסור מן התורה עיי"ש והוא דלא כדברי ההג"ה בזה ועי' בב"י ובפרישה ועי' במ"ז סק"א (בד"ה ודע) שכ' דמה שהגיהו במחבר שהתחילה להתהות בו צורת אפרוח ולא ידענו מבטן מי יצאה הג"ה זאת דזה דלא כהש"ך ודלא כט"ז עיי"ש:

יא חייבים עליו. עבאה"ט מ"ש דאם הוא מלא דם אם ניכר מקום התחלת האפרוח אינו אלא מדרבנן ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ה' מ"ש בזה ועי' בשפ"ד סק"ד שהוא היפך דעת הט"ז דלהט"ז כל שיש דם בעין אף בכה"ג הוי איסור תורה עיי"ש ובמ"ז ס"ק א' ועי' בכו"פ שמבואר דעתו כהט"ז דכל שניכר שם דם אסור מה"ת אף שיש שם גם אפרוח עיי"ש. אמנם בגוף דברי המהרש"ל שכ' שיש להחמיר לומר דדם ביצים דאורייתא עי' בס' צמח צדק החדש בחידושיו לריש סי' זה שכ' דלכ"ע אף בנמצא על הקשר לא הוי רק חשש איסור דאורייתא ולא איסור ודאי ממש וגם כתב שדברי הפוסקים שכ' בסתמא דדם ריקום אפרוח דאורייתא וחייבים עליו הוא תמוה דהא בעינן מה"ת כזית וליכא ואף חצי כזית ליכא ודוחק לומר דכיון דשדא תכלא בכולה מצטרפות גם הביצה וסיים בצ"ע עיי"ש וראיתי לחכם א' שכ' ע"ד הצ"צ הנזכר שאין הקושיא גדולה כ"כ להניחה בצ"ע דאיכא למימר דמ"ש חייבים עליה היינו אם צרפו עם שאר דם או שצירף דם מכמה ביצים עד כזית:

יב אין חייבים עליו. עי' דרישה סוף סי' זה:

יג אבל חכמים אסרוהו. עבאה"ט מ"ש מהט"ז בשם המהרש"נ ותמיהני שלא העתיק יתר דברי הט"ז שהביא ע"ז מהגהות ש"ד וסמ"ק מהרא"י ועש"ך סק"י ועי' במ"ז שם מ"ש בזה ולהלן בדברינו יבואר פרטי הדינים בזה: סעיף ג:

יד כל הביצה אסורה. עש"ך סק"ה שכ' הטעם לפי שהאפרוח מתחיל להתרקם מכל הביצה ור"ל דשדא תכלא בכולה. שפ"ד:

ועיין בפלתי סק"ב שכ' לפי דעת הטבעיים שהעידו שכל יצירת האפרוח הוא בחלבון ולא בחלמון דהחלמון אינו מעלה ואינו מוריד ליצירת האפרוח אפ"ה שפיר יתכנו דעת הפוסקים שהביא המחבר דבנמצא בחלבון זורק הדם ואוכל השאר ובנמצא בחלמון כל הביצה אסורה דתוכן הענין בזה כך הוא דרוב דם הנמצא בביצה רק לריקום האפרוח בא וזולתו לא שכיח שם דם כלל והדם בא ביצה טרם שהתחיל הריקום וממנו מתחיל אח"כ הריקום ולכן כשנמצא דם בחלבון אשר שם עיקר ריקום האפרוח אמרינן דמי אמר שכבר התחיל הריקום דילמא עדיין לא התחיל ואת"ל התחיל דלמא כאן נמצא וכאן היה ומנ"ל דשדא תכלא בכולה אבל בנמצא בחלמון דשם אין מקום ריקום כלל אין ליתלות שלא הי' שם דם ריקום כלל דאל"כ מנא הי' הדם ואמרינן דמתחילה הי' הדם בחלבון יגרם ריקום האפרוח ושדי תכלא בכולה ואח"כ כשנגמר הריקום בחלבון וכבר עשה הדם פעולתו בריקום ירד הדם מחלבון לחלמון בקצתו הנוגע לחלבון כי ודאי גם חלמון מסייע ליצירת הולד דאל"כ מה טובו ופעולתו ולא לחנם נוצר וע"כ ס"ל דבנמצא בחלבון לא מחזקינן בריקום כי כאשר בא הריקום נתהפך דם לבשר אבל בחלמון אמרינן דהיא משיורי ריקום אשר בחלבון לכן אתי פיר דעת הפוסקים הנ"ל דס"ל דחלמון חמור מחלבון עיי"ש ולפ"ז פשוט לפענ"ד דלפמש"ל סימן פ"ו (ס"ק י"א) מהפר"ח דלפעמים נמצא שתרנגולת מטלת ביצה שאין בה רק חלמון עיי"ש דלפי האמור נראה ברור דאם נמצא בה דם אין לאסור דכיון דאין לה חלבון אין לתלות הדם שבחלמון בריקים דהא אינו בר זרע ובודאי לאו דם ריקום הוא ולא דמי לביצה בת יומא דלהלן (ס"ק כ"א) דאסור אע"ג דבידאי לא מחמת זרע הוא דהתם מסתבר לומר דחז"ל גזרו עליו לאסור מדרבנן דלא אתי לאחלופי בביצה ישינה כיון שדמי ליה בתוארו בחלמון וחלבון משא"כ בזה שאין לו חלבון כלל וניכר ולא אתי לאחלופי:

טו אסורה. ולענין אם הוא אסור מן התורה או מדרבנן הוא תלוי אם הוא בא מחימום התרנגולת אסור מה"ת דסופו להיות אפרוח אבל אם ידוע שהביצה לא נתחממה תחת תרנגולת אינו אסור כ"א מדרבנן. זר זהב על האו"ה כלל מ"ב ס"ק א'. ועיי"ש במה שצדד בכל ביצים שלוקחים אותם מן השוק ומוציאין בהם דם במקום הקשר דלכאורה אזלינן בתר רובא ונימא שאינו דם ריקום רק שבא מסיבה אחרת דהא רוב ביצים אינם מתחממים מתרנגולת ונתלה שבא מן הרוב שלא נתחממו אמנם לדינא ז"א דכיון דחזינן דאית בה דם איתרע רובא עיי"ש. ודבר זה כבר נפתח בגדולים כי הרב גור ארי' הלוי סוף סק"ב כ' בשם הב"י דבנמצא דם בביצה ויש ספק אי ספנא מארעא מותרת דתלינן לקולא דספנא מארעא עיי"ש אמנם יעיון בשו"ת זרע אמת חלק ב' (חיו"ד) סי' כ"א שכ' דשארי' לי' מארי' דאין זה נקרא ספק ובודאי תלינן שנתחממה מתרנגולת כי הוא ספק שאינו מצוי שיהי' דם בביצה ע"י ספנא מארעא וכל ספק דלא שכיח אינו ראוי להצטרף אפי' לס"ס אך לסניף איכא לאצטרופי גם זה בנמצא דם בביצה ויש לתלות שהוא בא מספנא מארעא ונתערב הביצה באופן שיש כמה צדדים להתיר יש לצרף גם ספק זה עיי"ש לדרכו:

טז על קשר החלבון. פי' שבחלבון יש מקום שבו הוא מקושר יותר משאר החלבון והוא זרע הזכר הנקשר שם ונראה לעינים ובחלמון הוא כדמות כתם עגול כמלא רוחב עדשה גדולה. ב"י ודו"פ. ועי' בכנפי יונה שכ' דניכר מקום המקושר שנראה שם יוצא כמין חוט לבן קשור בקצה אחד בחלמון הביצה ובקצה השני קשור בחלבון ומקושר בקצהו כמין חלבון יותר עב משאר כמות החלבון שהוא דק ועיי"ש עוד שמתמה ע"ד הב"י שכ' מהרא"ש דמקום הקשר שבחלמון הוא מכוון כנגד מקום הקשר שבחלבון וגם כ' דהקשר שבחלמון הוא כדמות כתם עגול כנ"ל דהא אנו רואין לפי החוש שהקשר של החלבון אינו מכוון כנגד מקום הכתם הנ"ל אלא הוא אחוז בקצה אחד בהחלמון ואינו בא באותו המקום שנראה בו כדמות כתם עגול הנ"ל וסיים ולדינא אין נ"מ לדידן בזה כיון דקיי"ל לאסור בכ"מ שנמצא דם בביצה עיי"ש:

ועיין בשערי דורא סי' ס"ב שכ' דאותו מקום המקושר שבלובן אי אפשר להכירו רק קודם הבישול אבל לאחר הבישול אינו ניכר כי אין בו שינוי משאר לובן הביצה לאחר בישולו עיי"ש:

יז ומזה נתפשט המנהג. עש"ך סק"ח מ"ש בדבר פלוגתת הפוסקים בענין הקשר אם הוא במקום החד או במקום הכד ועי' בב"י שהכריע דהעיקר כדברי האומר שהוא במקום החד עיי"ש ועי' בפר"ח סק"ה שכ' ע"ד הב"י וקורא אני עליו סוד ה' ליראיו שכ"כ חכמי הטבע שיצירת האפרוח הוא בחלק החד ולפיכך הוא חזק בטבע לשמור התחלת האפרוח אשר בו וזה דבר מוסכם עיי"ש:

יח נתפשט המנהג. עש"ך מ"ש מהת"ח שיש לחוש בשני המקומות במקום החד ובמקום הכד ועי' בכנפי יונה שם מ"ש בזה ועי' ביד יהודה שם שכ' שכן נראה לעינים בחוש שבשני המקומות ההם במקום החד ובמקום הכד נמצא מקום שמקושר יותר עיי"ש:

יט המנהג במדינות אלו לאסור וכו'. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"ד ואות ל"ד ומבואר מדבריו דאף שהוא הי' מאנשי ספרדים דגרירי בתר הוראות ב"י ולא קבלו עליהם הכרעת הרמ"א מ"מ לענין זה כ' גם הוא דהמנהג הוא להחמיר כמ"ש הרמ"א עיי"ש וכ"כ בשלחן גבוה ס"ק י"ג ועיי"ש עוד לעיל סק"ח ועי' בס' עין המים (להרב מהרי"מ הספרדי ז"ל) שכ' דלבני הספרדים שקבלו עליהם להורות באיסור והיתר כהמחבר גם בזה אין להחמיר כדברי הרמ"א ומ"ש הכנה"ג והשלחן גבוה שנהגו להחמיר הוא רק לעצמו דכל המחמיר לעצמו תע"ב אבל לאחרים אין להורות להחמיר בזה עיי"ש וכ"כ במחזיק ברכה אות ב' ואות ד' דבעה"ק חברון ת"ו נהגו להקל בנמצא על החלבון וכמ"ש המחבר ודלא כהרמ"א וכן נוהגין בארגיל ובאות ג' הביא בשם קונטרס א' כת"י שגם בארץ אשכנז נהגו להקל בזה כדעת המחבר כנ"ל וסיים דנראה דמ"ש הרמ"א דנתפשט המנהג לאסור כל ביצה וכו' על מדינות פולי"ן קאמר אבל באשכנז הי' נוהגין באותן הימים כדעת המחבר עיי"ש ודקדק לומר באותן הימים כי אנו רואין שהכו"פ הי' בפראג ובאה"ו וגם הפרמ"ג הי' בפ"פ שהוא באשכנז וכן רואין עוד מכמה מחברים מרבני אשכנז שלא הזכירו כלל שמקילין באשכנז ובע"כ דרק מלפנים הי' מקילין בזה אבל בזמן הגאונים הנ"ל גם באשכנז החמירו בזה כדעת הרמ"א ועי' בשו"ת דבר שמואל סי' שכ"ב אף שגם הוא הי' מגאוני ספרד אעפ"כ כ' שתמיד הוא מורה להחמיר בזה כדעת הרמ"א עיי"ש:

כ לאסור כל ביצה וכו'. ומ"מ מותר למכור ביצה שיש בה דם לעכו"ם או ליתנו במתנה. כנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ה:

כא כל ביצה. עש"ך סק"ו שכ' מהפוסקים דאף בביצת בת יומא יש להחמיר בזה ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות כ"ז ובשלחן גבוה ס"ק ח' שכ' שכן עיקר לדינא ושכן הוא המנהג לאסור בנמצא דם בכל מקום מהביצה אף בביצת בת יומא עיי"ש אמנם במנח"י כלל פ"ב סק"ה כ' דדוקא בחלמון הוא שיש להחמיר בזה בכ"מ שנמצא בו בביצת בת יומא אבל בנמצא בחלבון שלא במקום הקשר יש להקל בביצת בת יומא וכ"כ בשערי דעה סק"א ובכנפי יונה ובחכמת אדם כלל כ"ז סעיף ה' לדינא עיי"ש ועי' בס' הליכות עולם בנתיבות ההוראה שפסק כן בהחלט לדינא עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד סק"ו שמצדד להקל כדעת המנח"י רק בהפ"מ וכתב דמ"מ זה ודאי דבכ"מ דמחמרינן בביצת ב"י לא הוי אלא מדרבנן ונ"מ להקל בספיקו היכא דנפל ללח ואינו יודע אם יש ס' וכדומה עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"א סק"ד שכ' דר"ל דאף אם הדם הוא בודאי במקום האוסר לא הוי רק מדרבנן ומקלינן בספיקו כנ"ל וגם כ' דזה ברור לדעתו דאם נתבשלה ביצת ב"י בקליפתה עם איזה תבשיל אינו מינו אינו אוסר כלל דהא באמת קיי"ל דביצת טריפה ונבילה אינו נותן טעם כלל רק דבביצה שיש בה ק"ד מחמירין בנתבשל לאסור גם התערובות דאמרינן כיון דיש בה ק"ד שדי תיכלא בכולו ויש בה טעם בשר וא"כ בביצת ב"י דסוף סוף אין בה טעם בשר כלל וכי נימא ג"כ דמחמת לא פליג הוא נותן טעם דכיון שלא תלוי אלא בטעמא וכאן אין כאן טעם כלל א"כ יש להקל בזה אפי' בלא הפ"מ כיון דבלא"ה יש בזה כמה ספיקות עיי"ש וכ"כ בספר זר זהב על האו"ה כלל מ"ב סק"א דכיון דלא אסיר רק משום דלא פלוג לא מחמרינן באיסור דמשום לא פלוג כמו בגוף הגזירה וכמ"ש המ"א סי' תמ"ז סק"ה בשם המהרא"י עיי"ש:

כב שיש בה דם. עי' בשו"ת דבר מלכיאל חלק ב' סי' ל"ט שכ' וראיתי מי שהורה להחמיר בכל רושם שנמצא בביצה אף שאינו אדום וכמו שמצוי בביצים ואינו נכון דבאמת אין לאסור אלא במראה אדום כדם עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בחידושיו לסי' זה שכ' דלפעמים נמצא בביצה בקשר החלבון קורט כעין דם וכו' ואינו לח כעין דם בעין אלא פירור כעין עפר ומצדד להקל אם לא יהי' נמוח כשישרוהו בפושרין מעל"ע וכ' דאין לחוש שמא הי' מתחילה דם לח ואח"כ נעשה פירור היינו שהתחיל להתרקם ולהתהפך לבשר להיות ממנו אפרוח דא"כ אדרבה יש לצדד להקל טפי וכו' ועוד דהא כ' המרדכי דמתחלה נעשה כולה דם ואח"כ נוצר האפרוח ובנ"ד שא נו רק קורט י"ל דאין חשש עיי"ש ועי' בכנפי יונה בחלמון שנראה בו כמין נקודה קטנה וכו' שהוא אדום ביותר משאר החלמון מאוד והכתם הזה אינו צובע ואינו ממשות דם נראה שאין זה בכלל טפת דם שאסרו חכמים ע"כ אם אינו על מקום הקשר בו יש להקל דאף שאנו מחמירין בכ"מ שנמצא בחלמון זה דוקא אם נמצא דם ממש הניכר ונראה כעין דם אבל בזה שהוא ספק דם וי"ל שאינו דם ואין זה ריעותא כלל כל שאינו במקום הקשר יש להקל אך סיים שצריך שימוש ועיון מאי נקרא דם ממש עיי"ש ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ט שהביאו וכ' ע"ז וז"ל וכעת ראיתי בהביצים מהעופות הגדולים כמעט רובן ככולן נמצא על קשר של חלבון סמוך להחלמון נקודה אדומה ביותר אבל אינו כעין דם אלא כמראה צבע ודבר הנמצא בכל המין או ברובו א"א לדונו בטריפה ואינו בכלל טפת דם שאמרו חכמים וכו' גם בקשר חלבון בעצמו הוא ספק כמש"ל א"כ פשוט דמותר אף אם הוא ספק דם ויזרוק זה לבד והשאר מותר ופשוט עכ"ל. ועי' מזה בשו"ת מנחת משה חיו"ד סי' כ"ט בדבר החדשות אשר מקרוב נמצאו על חלבון או חלמון של ביצים תבלול כעין סובין ויש מהם צבע אדום ומהם בצבע ומראה אחרת אבל כולם המה על תמונה אחת וסגנון אחד וכמה מורים אסרו כולם מטעם דחשו בזה לריקום אפרוח ויש מסתפקים בזה דמתולדה כך הוא מחמת בלבול הזרע של העופות הגדולים שנזדוגו עם העופות שבמדינותינו אשר כמעט כל העופות בני תערובות המה ואפשר דמש"ה לא נמצאו מראות הללו עד עתה ועיי"ש במה שהאריך בזה והביא ג"כ דברי היד יהודה הנזכר והעלה דכיון דכמעט בכל הביצים נמצא כעת מראות הללו ורובם הכי אית להו א"כ נראה דאינם בכלל נמצא עליה ק"ד האמור בש"ס ופוסקים דהא התוס' כתבו בביצה דף ט"ז ע"ב דרוב ביצים אין בהם דם ומדרובא הכי אית להו להני נקודות ש"מ דהוא ענין אחר שנתהוה בתולדה וטבע כיון שאנו רואין דכולן הם על תמונה אחד וסיגנון אחד שפיר יש מקום לומר דאחד מעיד על חבירו והכל נצמח מענין אחד ואף שנוטים למראה אדום הכי רבותייהו על כן אין להחמיר בזה כלל ואף מי שרוצה להחמיר לא יחמיר אלא במראה הנוטה לאדום ממש וכן בשחור אבל בשאר מראות פשוט הוא דאין לחוש לריקום ואין להחמיר עיי"ש וע' עוד בתשו' דברי מלכיאל שם שכ' במה שנמצא לפעמים בביצה כעין קורט קטן של בשר ויש לו מראה בשר הנה אם יש עליו מראה אדום נראה שיש לאסור כי נראה שהדם נדבק בהקורט הלז או שהתחיל להתרקם ולהעשות בשר והוי תחילת ריקום וכו' אכן אם אין אדמימות בבשר והוא רק כמראה בשר נראה פשוט שיש להתיר בפשיטות וליתר זהירות ראוי להשליך הקורט ולאכול שאר הביצה עיי"ש:

כג דם. עי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' רס"ג אות ז' שנשאל בביצים שנמצא בהם טפה שחורה וכ' שהוא מורה לאסור בטפה שחורה כפי הכלל שבידינו האי שחור אדום הוא אלא שלקה אך אם אינו שחור ממש וגם אינו אדום כדם ממש אין לאסור עכ"ד וכן נראה דעת הצ"צ החדש שם שכ' דאם הק"ד כהה ביותר די"ל דכל שהוא כהה ממראה דם יש להקל בדם ביצים כיון דבלא"ה יש כמה צדדים להקל ולא דמי לדם נדה דמחמרינן אף במראה כהה עיי"ש אמנם יעוין בד"ק סק"ד בדין מראה שחורות הנמצא בביצה שמצדד להחמיר ששייך לומר בזה האי שחור אדום הוא אלא שלקה כדאמרינן גבי דם נדה ולא הותנה שיהיה שחור ממש ובפרט כשנראה מענינו שהוא כעין תחילת ריקום כ"ש דודאי יש לאסור אך אם הוא ספק שמא הוא רק קלקול הביצה כמו שהוא שכיח י"ל דקיל עיי"ש ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' ל"ט שהביא דברי הטוטו"ד הנ"ל וכ' שכן יש להורות שאין לאסור אלא אם הוא שחור ממש כדיו דכיון דאנו רואין דטבע הדם שנמצא בביצה להיות אדום ע"כ אין להוסיף חומרא בזה ועכ"פ כל שאינו שחור ממש כדיו אין לאסור עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' י"ח שנשאל בנידון הביצים שנמצא עליהם מעט שחור אם יש לאסרם מטעם דם והאריך בזה והעלה דאם נראה השחרות כעין טפה שחורה כדיו יש לאסור דלא גרע מכתם שחור דמטמאינן וכו' אכן אם אינו שחור כדיו ממש רק דיהה ממנו יש להקל דהא אף בריאה כ' התב"ש סי' ל"ה דאם אינו שחורה כדיו אלא דיהה ממנו יש להקל ואע"ג דהסדרי טהרה בסי' קפ"ח השיג על התב"ש בזה מכל מקום בזה י"ל גם הס"ט מודה שיש להקל וסיים יהיה איך שיהיה אם יש מידי למתלי השחרורות שנעשה מחמת איזה ריקבון וקלקול ושינו מראה מצד שהיו מונחים באיזה מקום בודאי תלינן בכ"מ לקולא עיי"ש:

כד בין חלמון לחלבון. מבאה"ט מ"ש מהט"ז והש"ך והמהרש"ל ועי' בחגורת שמואל ס"ק י"ב דכל מ"ש הפוסקים דהוי רק ספק איסור הוא רק בנמצא על קשר החלבון ולא נתפשט חוצה לו או שלא על קשר החלבון אבל כשנמצא על קשר החלבון ונתפשט חוצה לו או על החלמונים בכ"מ שהוא הוי ודאי איסור ואם נתערב דינו כודאי איסור שנתערב ואסור הכל אם אין ששים עיי"ש ועי' בסידור הגאון יעב"ץ ז"ל במגדול עוז הלכות דם סימן י"ד אות י"ב וי"ג י"ד ט"ו שפסק לדינא בזה כך דבנמצא ק"ד בחלבון שלא במקום הקשר זורק הדם עד כדי קליפה סביביו ואוכל השאר וזה דוקא כשהוא שלא במקום הקשר אבל אם נמצא בקשר החלבון (שהוא ראש החד של הביצה) או בחלמון כל הביצה אסורה. ואנו בני אשכנז אף שאנו מחמירים לאסור בכ"מ שנמצא דם בביצה מ"מ בהפס"מ יש להקל בנמצא חוץ לקשר עיי"ש. אבל כל האחרונים פסקו להחמיר בזה בכ"מ אפי' בהפס"מ ועי' בלב"ש בחידושי דינים סי' ס"ו שהעלה מדברי הש"ך ושאר אחרונים דמ"מ יש חילוק בין חלמון לחלבון גם לדידן דבנמצא בחלמון בין על הקשר ובין שלא על הקשר דנין אותו כודאי טריפה משום דהפוסקים תפסו עיקר כשיטת הגאונים וסייעתם דבחלמון בכ"מ אסור אפי' שלא במקום הקשר אבל בנמצא על החלבון אפי' על מקום הקשר הוי רק ספק איסור ועי' שם עוד בס"ק צ"ו שכתב דמשמע מהש"ך והאחרונים דאפי' נמצא על הקשר של החלבון ונתפשט חוץ לקשר בין במקום החד ובין במקום הכד הוי רק ספק איסור עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' קי"ח מ"ש בענין זה ומ"ש בזה לדינא ועי' ביד יהודה בפי' הקצר סק"ט מ"ש בזה והעלה להלכה ולמעשה דבנמצא על החלמון שלא על הקשר כיון דקיי"ל לילך בכ"מ אחר רוב דיעות ואנו רואין שרוב שיטות הקדמונים והאחרונים להתיר בזה ובפרט שהנסיון מעיד כהרא"ה ואף שהכו"פ כ' לתרץ שיטת הפוסקים דלא ס"ל כהרא"ה מ"מ הא דבר הנראה לעינים הוא בכל יום דעל החלמון נמצא תמיד אף בביצת בת יומא ועל החלבון לא נמצא זולת בהתחלת ריקום ע"כ עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא אכן בנמצא על הקשר של חלמון כיון שרוב השיטות אוסרין בזה נחשב לודאי טריפה וכן אם נמצא על הקשר של חלבון ונתפשט חוצה יש לדינו ג"כ כודאי טריפה אכן אם נמצא בשאר מקום בחלבון או אפי' על הקשר ולא נתפשט הוא רק ספק עיי"ש. ועי' בד"ק סק"ה שכ' שנתפשט המנהג כעת להורות בנמצא בחלמון לדונו כודאי מקום האוסרו כדעת הלב"ש וכ"כ בהשמטות שם עיי"ש אמנם בס"ק ו' במוסגר חזר בו ומשוי גם בנמצא בחלמון רק לספק מקום האוסר ועיי"ש במוסגר שכ' הרב המסדר שכן ראה מנעוריו מורין כן לחשוב הכל לספק מקום האוסר עיי"ש ועי' בהגהות יד אברהם בסעיף שלפ"ז שכתב דבהפ"מ יש לסמוך על הרא"ה ולומר דאף בנמצא בחלמון לא הוי רק ספק איסור עיי"ש. ולפענ"ד נראה דבקשר של חלמון וכן בקשר של חלבון ונתפשט חוצה אין להקל אף בהפס"מ לחושבו כספק ובכ"מ יש לחשבו כודאי (ועי' מזה להלן בסעיף שאח"ז בבאה"ט ובפת"ש ובדברינו שם). ועי' בתורת יקותיאל ס"ק ב' מה שהאריך בזה ובקיצור דינים אות ב' ואות ד' וכתב דאם נמצא דם בשני ביצים דהיינו בביצה א' נמצא הדם על החלבון שלא במקום הקשר ובביצה שניה על החלמון שלא במקום הקשר ונתערבו הביצים בתבשיל דאף דלכאורה י"ל דאין צריך ס' רק כנגד ביצה א' כיון דשנים רק מחמת ספק אסורים ממ"נ א' מותרת מ"מ לדינא אין להקל וצריך ס' כנגד שניהם. וכן אם נמצא דם בב' ביצים וא' חוץ לקשר של חלבון ובביצה א' על הקשר של חלבון וספק אם נתפשט חוץ לקשר או לאו צריך ג"כ ס' כנגד שניהם עיי"ש באריכות:

סעיף ד:

כה הטרופות בקערה. ר"ל שהתחיל לטרפן מעט ולא טרפן לגמרי באופן שהחלמונים נראין עדיין שלימים. ב"י. ועט"ז סק"ג ולב"ש שם ס"ק צ"ד: (כו) שמאחר שהן טרופות בקערה. ר"ל דע"י שהתחיל לטרוף מתערב חלבון האיסור אף לתוך החלמונים אע"פ שנראים החלמונים עדיין שלימים דהא לא טרף רק התחיל לטרוף אפ"ה גם החלמונים אסורים דודאי נתערב גם בהם משא"כ סיפא בשבורות ולא התחיל לטרוף דאז לא נתערבו רק החלבונים לכן החלמונים הכשרים מותרים. לב"ש בהגהות הט"ז (הנדפס מחדש בסוף ח"א מיו"ד) ובספרו לב"ש בחידושי דינים שם:

כז החלבון שהיא דק מתערב. פי' אף שמאותה הביצה שנמצא בה הדם הוא מחזיק עוד בידו את החלמון ואעפ"כ אסור כיון שהחלבון הדק כבר ירד אל הטריפות ונתערב (וכעין מה שכ"ל בס"ק הקודם) ס' שאול בן הלוי: (כח) והכל אסור. ר"ל אפי' היה חד בתרי או יותר אא"כ יש ששים בכולם נגד החלמון. זקיני הלבוש. ועיי' במנח"י כלל ס"ב ס"ק י"א ולב"ש ס"ק נ"ה דמ"מ א"צ ס' רק נגד החלבון אבל אין צריך ס' נגד כל הביצה דהא החלמון הוא שלם וזורקו וה"פ:

כט אבל ביצים שבורות יחר וכו'. עש"ך ס"ק ט' שהראה מקום להפרישה ועשפ"ד דר"ל בדו"פ שם חולק על הב"י וס"ל דהכל תלוי אם הם בקליפתן או לאו. דשבורות היינו שהם עדיין בקליפתן אלא שנשברו אבל אם הם בלא קליפתן בקערה אף שעדיין לא נטרפו זה בזה דין טריפות יש להם ומבואר מדבריו דאם הם בלא קליפתן תו לא אמרינן שיקח החלמונים הכשרים בפ"ע דהחלבונים מתערבים תוקף ביחד וא"א להגביה החלמון שלא ידבוק עמו קצת חלבון האסור ועי' במנחת יעקב שם ס"ק ב' ומבואר משטח דבריו דס"ל כהב"י לדינא דכל שלא נטרפה אף שהוא בלא קליפתה מהני לוקח החלמון ודלא כהדו"פ ועיי"ש בדברי בנו בסולת למנחה וכן נראה דעת הלב"ש שם: (ל) ונמצא דם בחלבון. עי' שלחן גבוה ס"ק י"א שכ' דה"ה בחלמון ומבואר מדבריו דעכ"פ גם בחלבון הדין כן אמנם יעוין במ"ז סק"ג שכ' דנראה דתיבת בחלבון הוא ט"ס וצ"ל בחלמון עיי"ש ועי' בלב"ש ס"ק פ"ח וס"ק צ"א וצ"ב שכ' כן בהחלט שצ"ל בחלמון משום דדוקא בנמצא בחלמון דינא הכי אבל בנמצא בחלבון אפי' על מקום הקשר ונתפשט חוץ לקשר אם התערובות הוא חד בתרי או יותר מותרים כל הביצים אפי' החלבונים רק יזרוק החלבון שעליו הדם כל מה שנראה לו שהוא מאותו החלבון וגם החלמון ההוא יזרוק והשאר מותר עיי"ש (וע"ל ס"ק י"ט):

לא יקח החלמונים הכשרים. עי' במנחת יעקב שם שכ' בשם כמה פוסקים דגם החלבונים הכשרים מותרים עיי"ש ועי' באורח מישור סק"ג שהשיג עליו בזה כיון דגם בביצים שבורות ואינם טרופות החלבון מתערב עם שאר החלבונים ורצים למקום א' והחלמונים עומדים בפ"ע וא"א ליקח החלבונים עיי"ש וכ"כ בלב"ש ס"ק פ"ח לדינא עיי"ש. אמנם יעוין בסלת למנחה בהגה מבן המחבר ז"ל שהשיג על האורח מישור דבחנם תפס על אביו המנח"י בזה כי הוא עמד על הנסיון וראה ובחן שכששוברים הביצה בנחת בלי טרופה כלל אז כשלוקחין אח"כ החלמון עולה עמו רובה ככולה מהחלבון והאורח מישור לא דק כלל עיי"ש. ועי' מזה בס' שורש מיעקב הראשון אות ב'. ועי' ביד יהודה בפיה"ק סק"ח מ"ש בזה וכ' דבנמצא הדם במקום האסור בודאי צ"ע אם יכולין לסמוך ע"ד המנח"י הנ"ל אכן אם נמצא הדם במקום שהוא ספק אם הוא במקום האוסר אז שפיר יוכל ליקח החלמונות הכשרים וכל חלבון שיענה עמהם כשר ומה שישאר עם חלמון האסור יזרוק עיי"ש:

לב והם מותרין. ואין חילוק בזה בין אם היה הרבה ביצים או רק שנים דאף דלא היה רק חד בחד מכל מקום החלמון הכשר מותר דהא לא נתערב איסור בתוכו וכן אפילו חד בתרי אי יותר מ"מ החלבונים כולם אסורים משום שנתערב בתוכם החלבון האסור ובעי ס' נגד החלבון. לב"ש ס"ק פ"ט. וכ' שם עוד בס"ק שאח"ז דאע"ג דזורק גם חלבון האסור מ"מ נראה דצריך ס' נגד כל החלבון דחיישינן שמא חלבון אחר זרק והחלבון האסור נשאר כולו כיון דמתערבים יחד עיי"ש והוא לשיטתו אזל דס"ל כדעת האורח מישור (הנ"ל בס"ק הקודם) ולא ראה דברי הסלת למנחה שהשיב על האורח מישור כנזכר. ולפמש"ל בשם היד יהודה נראה דאם הי' ספק אם הי' הדם במקום האוסר וידוע ששבר הביצה בנחת בלי טרופה כלל ולקח החלמון האסור עם החלבון שעלה עמו סגי לשער בס' נגד מעט החלבון שנשאר בהקערה לפי אומד הדעת:

לג וישאיר אותה. עבאה"ט מ"ש מהט"ז ור"ל דלא יקח הטרופה משום דנשאר קצת בקערה ממה שנוטל אלא יקח הכשרים וישאר מהם בקערה. מ"ז סק"ד: (לד) ויורקם. לאו דוקא דהא מותר ליתנם לעכו"ם דהא לא אסור בהנאה. בית מאיר מהכנה"ג וה"פ:

לה וכל זה כשידעינן שהיה הדם וכו'. עבאה"ט ופת"ש ועי' בדברינו להלן סי' ק"ז (ס"ק ו') דכל החומרות בזה הוא רק אם רואין שלא נתעפשה הביצה אבל אם רואין שנתעפשה הביצה והריקום אין לאסור התערובות כלל וא"צ ס' כנגדו:

לו אבל אם היה ספק אם היה במקום האיסרו. עפת"ש ומ"ש ע"ד הש"ך דבכ"מ שנמצא הוי ספק אפי' בנמצא בחלמון וכו' ועי' בשו"ת שם ארי' חיו"ד סי' י"ז (ועי' בדברינו לעיל ס"ק כ"ו) ועי' בד"ק סק"ה שכ' דגם בנמצא הדם במקום שאוסר בודאי צ"ל הבחנה ברורה אם הוא דבוק שם מתולדה משא"כ אם רק מונח על גביו יש לתלות דממקום אחר בא לשם וגם כ' שם דאם נמצא ב' טפות על מקום האוסר בודאי ולא הי' ניכר אם הי' הב' טפות דבוקים שם מתולדה ויש ספק שהטפה הב' בא לשם מביצה אחרת אין להחמיר להצריך ס' נגד ב' ביצים וסגי בששים נגד ביצה אחד שהרי יש ס"ס לקולא שמא מביצה זו הי' שניהם ואת"ל מביצה אחרת הוא שמא מהחלבון שלא במקום קשר בא עיי"ש:

לז יש להתיר התערובות. עבאה"ט סוף סק"ז מ"ש מהט"ז במעשה שבא לידו דאמרינן סלק את מינו כאלו אינו וכו' ועי' במ"ז סק"ה מ"ש בזה וחקר אם גם הש"ך מודה לדין זה וכ' דאף להש"ך דלקמן סי' צ"ח סק"ח דסובר דאינו מינו אסור אפשר דמודה כאן כיון שיש הרבה דעות דדם ביצים דרבנן ומיהו אם נפלה אותה הביצה לחוד לאינו מינו ואינו יודע אם יש ס' לא אמרינן ספק דרבנן להקל בכה"ג מיהו אם יש ספק אי נפל לאינו מינו הוי ס"ס עיי"ש ועי' בלב"ש ס"ק ק"ו מ"ש ע"ד הט"ז והש"ך והפרמ"ג בזה וגם ביאור הדין של הת"ח כלל מ"ה שכתב דאם נתבשלה הביצה עם אחרות אם אין אנו יודעין שהדם הי' במקום האוסר יש להתיר התערובות משום דחד בתרי בטל דהא בסתם בישול יש שם ג"כ מים דהוי אינו מינו והרי נאסרו המים מדאורייתא ואוסרים הכל ולדעת הש"ך להלן סי' צ"ח ומהרש"ל דפליגו על המחבר שם וס"ל דלא אמרינן סלק את שאינו מינו יש לתמוה מדוע שתקו כאן להרמ"א שהתיר ביצים שנתבשלו וכו' ולדינא העלה דשלא בהפ"מ יש להחמיר בדינו של הרמ"א בת"ח בנתבשלו שלא להתיר רק הביצים לבד אבל המים אסורין ואוסרין גם הקדירה (ועי' בדברינו להלן ס"ק מ') אבל אין המים יכולין לאשור הביצים דטעם הנכנס מהמים אינו אסור רק מדרבנן דהא חנ"נ בשאר איסורין אלא מדרבנן וא"כ הדר הו"ל ספיקא דרבנן אכן במקום הפ"מ כגון שנתערב מהמים או הקדירה בשאר היתר יש לסמוך על הט"ז והב"ח שמסכימים להמחבר דאמרינן סלק את שאינו מינו ומשמע דמתירין גם את שאינו מינו וכן המנחת יעקב כלל פ"ה ס"ק פ"ה מתיר בהדיא גם את שאינו מינו עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל כ"ט סעיף ח' דבמקום הפ"מ יש להקל ולומר סלק וכו' אבל שלא בהפ"מ יש להחמיר דלא אמרינן סלק את שאינו מינו כמו שאינו עיי"ש. ועי' מזה בשו"ת בית שלמה חלק א' מיו"ד סי' קכ"ב ובשו"ת מלחמות ארי סי' ס"א ועי' בהגהות חכמת שלמה (להגאון מהרש"ק ז"ל) ובספרו שו"ת טוטו"ד קמא סי' ק"ב מ"ש בזה במה שנשאל בביצים שנתבשלו הרבה בקדירה כמו עשרים ויותר ונמצא דם באחת מהם שנהגו המורים להטריף הכל אם נכון המנהג בזה והשיב הנה אני מורה בענין זה כך. דאם בעודן רותחין עם המים לקחו אותם בכף אחת אחת אני מטריף כולם דאז נולד לנו עוד ספק אחר דלמא לקחו הראשונה הטריפה ונטרף הכף וגוף הביצה לא נתבטלה כיון דעדיין הי' אפשר להכירה לא נהפכה גוף הביצה להיתר וכו' וא"כ כיון דנאסר הכף וחוזר ומוציא אחת אחת נאסרו כולם וא"כ הו"ל להיפך ס"ס לאיסורא דלמא כמ"ד דדם ביצה דאורייתא ויש לחוש לחומרא דילמא הוי במקום האוסרו ואוסר הכל ואת"ל דדם ביצים דרבנן דילמא הוציא אותה ראשונה עם הכף ונאסרו כולם. ולכן אף שלא לקחו אותם בכף רק שעירו המים רותחין מהם נמי טריפה כיון דיש לחוש שמעט רוטב נשאר רק עם הך ביצה הטריפה בסוף או עם עוד אחת בענין דליכא רוב מהם נגד הטריפה וליכא למימר סלק ואלו שחוץ לרוטב לא נצטרפו עמה וכיון דנאסר מעט הרוטב ואח"כ כשישפכו לחוץ אוסר כל ביצה שנוגע בו הרוטב והשאר אין מצטרפות כיון שהם חוץ לרוטב ונאסרו אחת אחת דרך הילוכן ולא ידענו בכמה נגע הרוטב אולי במחצית שבהם וא"כ הוי ס"ס לאסורה דלמא נשארה הטריפה למטה עם מעט רוטב ואת"ל שלא היתה הטריפה למטה דלמא דם ביצה ד"ת ויש לחוש מספיקא לחומרא לכך בהאי גוונא אני מטריף כולם אבל אם השאירם במים חמין שלהם עד שיצטננו או ששפך עליהם צונן שיצטננו אז אני מורה להקל דברוב ביצים כשרות די ואמרינן סלק כמו בשאר תערובות. וזהו הוראה נכונה עכ"ל. אמנם יעוין בשו"ת יד יוסף סי' נ"ט שהוא שאל להגאון מהרש"ק ז"ל בשאלה זו והעתיק תשובה זו שהגאון מהרש"ק ז"ל השיב לו כדברים הנ"ל ככתבו וכלשונו. ואח"כ כ' תשובה ארוכה להשיג על כל דבריו בראשית מה שהחמיר מטעם דלמא הוציא הטריפה בכף תחילה ונאסר הכף וחזר הכף ואסר את האחרים. וכן במ"ש שאם הוריקו המים רותחין מן הקדירה הוא ג"כ מורה לאסור דלמא הטריפה היתה בשולי הקדירה ונאסרו מחמת המים הנשארים שם בחנם החמיר כי מדברי הרב חגורת שמואל להלן סי' ק"ט מבואר דלא חיישינן שמא לקח הביצה האסורה. תחילה דלעולם אמרינן איסורא ברובא איתא וכן לענין אם עירה המים רותחין בכלי ולא הביצים יש להקל ג"כ מה"ט לומר דאיסורא ברובא איכא והביצה האסורא היא למעלה במקום שהרוב ביצים הן שאין שם מים עיי"ש איברא כי בט"ז להלן ריש סי' ק"ז מבואר כדברי הגאון מהרש"ק ז"ל הנ"ל דאם לקחו הביצים עם הכף מן הקדירה אסור דחיישינן שמא לקחו הביצה האסורה תחילה כנזכר עיי"ש. ותמהני שלא הביאו דברי הט"ז בזה וצ"ע:

ובגוף העובדא של הט"ז עי' במ"ז סק"ה שהביא מהבל"י אות ח' דביצה בקמח הוי מין במינו. ולפ"ז סגי בקמח רוב כנגד הביצה האסורה והשיג עליו דדוקא לענין דשיל"מ אמרינן דהוי מינו כיון שבא לתקן העיסה אבל לענין ביטול בס' כל שלא נתבטל הביצה תחילה חד בתרי ונתנו בקמח קודם הביטול הוי אינו מינו ואסיר דספיקא דאורייתא לחומרא דשמא הי' במקום האוסר וצריך ס' בקמח כנגד הביצה עיי"ש ועי' בבינת אדם סי' כ"ב שאלה באשה ששברה ביצים לקערה לעשות קניידלי"ך בפסח ונמצא באחד מהם דם ולקחה החלמון שבו הדם וזרקה והחלבון נשאר מעורב וכ' דלכאורה נראה דרק בעובדא דהט"ז שכבר עשו המולייתא הוא שהקיל הט"ז לומר סלק את שאינו מינו אבל בנ"ד שלא ערבו הקמח עדיין בביצה י"ל דגם הט"ז מודה דאסור לכתחילה לערבו עם הקמח. אמנם לדינא כתב דאדרבא בנ"ד קיל טפי דדוקא במעשה דהט"ז דנודע האיסור אחר שכבר הי' התערובות וא"כ לא נתבטל מעולם דקודם ידיעה לא שייך ביטול כמש"ל סי' ק"ט וכשנודע התערובות כבר הי' מעורב בשאינו מינו ולזה צריך בע"כ לטעם דסלק ותליא בפלוגתא דט"ז והש"ך להלן סי' צ"ח. אבל בנ"ד שנודע תערובות האיסור קודם שנתערב בשאינו מינו וחל עליו שם היתר קודם התערובות מטעם ס"ס כמ"ש הש"ך וכו' לכן כיון שהי' הרבה ביצים ויש הפסד בדבר מותר לכתחילה ללוש בהם קניידלי"ך עיי"ש אמנם במ"ש לחלק בזה בין נודע האיסור קודם התערובות או לאו עי' בלב"ש ס"ק ק"ג מ"ש בענין זה וכ' דבדם ביצים מועיל לנו דעת האומרים דדם ביצים דרבנן גם לענין זה להתיר בזה אף בלא נודע אפי' שלא בהפס"מ עיי"ש, ועי' בד"ק סק"ו בעובדא שנמצא דם על א' מהביצים בהטמנה בתנור של שבת וכל התבשילין לא היו מכוסין ועיי"ש בגה"ק אות ב' מ"ש בזה ועיי"ש עוד בהשמטות סוף סעי' ד' בעובדא שנתנו ביצה א' לדייסא וראו בה רושם דם והוציאו הביצה ונתנו לשם ביצה אחרת ונשאר קצת מהראשונה באופן שיש בהדייסא ובצירוף הביצה הב' שנתנו אח"כ ס' נגד מה שנשאר מהביצה הא' דאין להחמיר וכ' דאף בספק אם יש ששים קיל בזה כיון דעכ"פ רוב בודאי יש שם ממינו והו"ל ספק דרבנן ומבטל איסור במזיד במה שנתנו שם הביצה האחרת לא שייך בזה כי בצונן לא נאסרה עדיין הדייסא ולא הי' כוונתו לבטל וכו' עיי"ש. ועי' בשו"ת דברי מלכיאל חלק ב' סי' צ"ט שנשאל בעובדא שנמצא דם בביצה ונתנו קצת לובן ממנה לתוך שומשמין ומעכו השומשמין באופן שא"א להפריד הביצה ואין ששים נגד הלובן אם מותר להוסיף שומשמין עד שיהי' ס' או להוסיף עוד ביצה שיבוטל הלובן ביצה ברוב גם יש לחוש להחמיר כיון שכמה מורים מחמירים בכגון זה וכ' כיון שיש בזה רוב פעמים הפסד לעניים ומניעת עונג יו"ט ע"כ כדי לחוס על ממון ישראל נתן על לבו לברר הדין שיש בזה הרבה צדדים להתיר ע"כ העלה שיש עצה להתיר להוסיף עוד ביצה לבטל ברוב כיון דקיי"ל להלן סי' צ"ט סעי' ו' דאיסור דרבנן שנתערב מותר להוסיף עליו לבטלו ואף שהרמ"א החמיר שם ואיסר להוסיף גם באיסור דרבנן מ"מ הנה כבר כתב השפ"ד שם סק"ז מהכנה"ג דספק איסור דרבנן לכ"ע מותר להוסיף לבטל לכתחילה. וביצה שיש בה דם כבר הסכימו האחרונים דבכ"מ לא הוי רק ספק איסור ע"כ יש להקל להתיר להוסיף עוד ביצה לבטלה ברוב ואף דהשומשמין הוא אינו מינו ואין בו ס' כבר כתב בשפ"ד דבזה גם הש"ך מודה דאמרינן סלק את שאינו מינו ומינו רבה עליו ומבטלו וכן המנהג להורות בדם ביצה כהט"ז עיי"ש ועי' בס' לבו"ש בחידושיו לסי' זה בעובדא שהי' ממלאין דגים בבצלים ותבלין בבשר של הדגים מחותך דק דק כנהוג. ובשר הדגים הי' רוב נגד הבצלים והתבלין וקודם שמלאו הדגים לקחו לובן ביצה שנשפך מעט ממנו ואינו יודע כמה וערבו בהמילוי ומלאו בו הדגים ואח"כ מצאו על החלמון הנשאר טפת דם ולא ראו אם היה דם ריקום דהיינו על הקשר. והדגים נתבשלו במים כנהוג והיה ספק קצת אם היה בין הכל ששים אך שהיה קרוב לודאי שבהדגים ובהמים היה ששים נגד החלבון שיש בהדגים אבל בהדגים לבד קרוב יותר לודאי שלא היה ששים והיה לכבוד שבת והתיר מטעם ס"ס שמא אין כאן איסור כלל דשמא לא היה הדם במקום האוסר וספק שמא היה ששים ובלא נודע בהפס"מ קיי"ל דהוי ס"ס אף בספק א' בגוף והב' בתערובות ועיי"ש במה שהביא מהגאון מהרש"ק ז"ל בתשו' טוטו"ד שכ' להחמיר בעובדא זו והוא השיג על כל דבריו וכתב לחזק דבריו להקל בזה עיי"ש באריכות. ועי' בחמודי דניאל הלכ' תערובות הא' אות ה' שכ' וז"ל ואם עשו עיסה עם ביצה אחת ועוד עיסה עם ג' ביצים ונמצא דם בקליפה אחת כולן מותרין דעיסה שיש בה ג' ביצים בודאי מותר ועיסה שיש בה רק ביצה א' ג"כ מותרת משום ס"ס שמא לא היה הדם במקום האוסר ואת"ל שהיה במקום האוסר שמא בתוך הג' ביצים ונתבטל וכו' עכ"ד ועי' בשו"ת זרע אמת חלק ב' (חיו"ד) סי' כ"א בעובדא שאשה שברה ביצים ונתנם לתוך מחבת מלאה ממילוי מולייתא ובהיותה שופכת ביצה אחת לתוך המחבת וכבר ירד לתוכה מעט מן הביצה הרגישה שיש דם בחלמון ולקחה כל מה שביכולתה ממה שהיה מקלח מן הביצה לתוך המחבת אך מעט נשאר בקצה המחבת שלא יכלה ליקח ועיי"ש במ"ש בזה, ופסק להתיר המולייתא אע"פ שבאותו הקצה של המולייתא שהביצה מונח שם אין שם ס' מ"מ כיון שבכל המחבת יש ששים אין לחוש עיי"ש ועיין בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' י"ט באשה שלקחה מקצת חלבון וחלמון של ביצה ועירבה עם עוד מקצה חלבון וחלמון מביצה אחרת ועשתה דייסא לתוך הרוטב ובשר ואחר שנתבשלו יחד נמצא במותר הביצה שנשאר טפה דם וספק אם היה רוב מביצה הכשירה נגד הביצה אסירה וחד בחד בודאי היה וגם יש בכל הקדירה ס' נגד הביצה האסורה והשיב דהדין פשוט להתיר חדא כיון דהיה הקדירה ס' נגד האיסור ומתחלה לא נאסרה הדייסא כלל כיון שהיה צונן רק בשעת הבישול נאסר וכיון דאיכא ס' בקדירה נגד האיסור שפיר יש להתיר ואפי' היה נאסר הדייסא מתחילה ג"כ היה מקום להתיר אם יש בקדירה ס' כנגד הביצה האסורה כיון דחנ"נ בשאר איסורין הוא רק מדרבנן וכאן שיש ספק אם היה במקום האוסרו הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא וכו' אמנם לענין הדייסא גופה דהוי איסור דבוק א"כ נהי דחנ"נ מדרבנן מ"מ אפשר לסוחטו אסור מה"ת אפי' בשאר אסורין א"כ הי"ל ספיקא דאורייתא. אמנם י"ל כיון דרוב פוסקים ס"ל דדם ביצים דרבנן א"כ לא שייך בזה איסור דבוק וכיון שאינו דבוק בתולדה וכו' לכן שפיר יש להתיר הכל עיי"ש באריכות ועי' בס' יצחק ירנן סי' ס"ב בעובדא שבא לפניו באשה שלקחה כמו רביעית קמח וחלקיהו לב' חלקים ובחלק הא' נתנה ביצה ומחצה ובחלק הב' נתנה החצי ביצה שנשארה ואפתה מהם קיכלי"ך מזה לבדו ומזה לבדו. ואח"כ מצאה טפת דם בהקליפה של א' מהם ואין ידוע לה אם זה הטפה הוא מן הביצה השלימה שנתנה בתוך הקמח או זו הטפה הוא מן הביצה שנתחלקה חצי לזה וחצי לזה ועיי"ש במ"ש בזה וצדד לומר דהעיסה מן הביצה ומחצה מותרת. ובדרך הג' כ' די"ל דשני העיסות מותרים עיי"ש. אבל הנה כל דבריו הוא רק בדרך חידוד התלמידים כאשר יראה המעיין שם אבל לדינא פשוט הדבר לפענ"ד כיון שנודע התערובות לאחר שכבר נתערב עם הקמח ונודעו הב' ספיקות יחד היינו הספק א' שבגופי אם היה הדם במקום האוסר והספק הב' אם היה הדם בחלק הגדול שהי' רוב ובכה"ג אמרינן סלה את שאינו מינו וכו' ובנודעו הב' ספיקות יחד בהפ"מ אמרינן דגם בספק אחד בגוף והב' בתערובות דהוי ס"ס וכמש"ל סי' ק"י בדיני ס"ס אות א' אם כן יש להתיר שניהם אכן לענין אם הי' התערובות באופן דהיו יבש ביבש אם צריך לאכלם שתים שתים דוקא או אף אם מותר לאכול הקיכלי"ך גם אחד אחד עי' בדברינו להלן שם בדיני ס"ס (ס"ק רמ"ג) ומשם תלמדנו:

לח להתיר התערובות. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' נתערבה חד בחד מותר משום די"ל דביצת ההיתר ההוא יותר כו' הוי ס"ס וכו' אמנם דעת הט"ז סק"ה דבעינן חד בתרי דוקא ועי' מנח"י כלל נ' סק"ו וכלל ס"ב ס"ח ט"ו שהשיג על הש"ד ופסק כהט"ז דבעינן חד בתרי אבל תערובות חד בחד מה שביצה אחד גדולה לא מהני עיי"ש ועי' בנימוקי הגרי"ב מה שתמה ג"כ ע"ד הש"ך בזה ועי' במשנה למלך פרק י"א מהלכות בכורים ועי' בחמודי דניאל הלכות תערובות הא' סי' י"ב מ"ש להשיג ע"ד המנח"י ולהצדיק את דברי הש"ך דגם בתערובות חד בחד יכולין להתיר עיי"ש ועי' בפר"ח לקמן סי' ק"ב סק"ד מ"ש בזה והעלה כהש"ך דכל שיש טפי ממחצה הו"ל כרוב והחולק ע"ז טועה בדבר משנה עיי"ש וכ"כ הכו"פ שם אות ב' ועי' בחכמת אדם כלל כ"ט סעיף ז' שכתב כן בהחלט לדינא דכל שידוע בבירור שעכ"פ ביצת ההיתר הוא גדול יותר מהאיסור הו"ל כחד בתרי ושרי עיי"ש אמנם בלב"ש שם ס"ק כ"ג כתב לדינא דחד בתרי דוקא בעינן וכדעת המחמירים עיי"ש וכ"כ בשו"ת חינוך בית יהודה סי' פ' ועי' בס' שערי דעה כאן סק"ב מ"ש בזה והביא מדברי הכו"פ והפר"ח ועיי"ש במ"ש בזה ולדינא העלה דבנ"ד לכ"ע בעינן כפל דוקא ולא מהני מה שביצה אחת גדולה מחברתה עיי"ש ועי' עוד בלב"ש שם שכ' דאף בלא התחיל עדיין לטרפן ונמצא דם בחלבון של אחד זרק תיכף כל מה שהי' יכול להציל מהחלבון אף דלכאורה נראה דבזה יש עכ"פ לסמוך על הש"ך כיון שלא נתערב יפה וזרק החלבון כולו כפי מה שעלה בידו ואף דאנן אמרינן דבודאי נשאר הרבה בפנים כיון שהחלבון דרכו להתערב מ"מ עכ"פ י"ל דמה שנשאר מחלבון האסור תוך התערובות מסתמא יש בו כדי שיתבטל ברוב ועכ"פ היה נראה לומר שיהא הדבר תלוי בראות עיני המורה אם נתבטל מ"מ למעשה אין ראוי להורות כן משום לא פלוג דכיון שהסכימו האחרונים דהחלבונים מתערבים תיכף לכן דנין בהם דין שבורות כדין טרופות ואסור חד בחד עכ"ד ועי' ביד יהודה בפיה"א סוף ס"ק ז' שכ' ששמע מחכמים שרצו לומר דכל זה הוא בביצים טרופות שנתערבו אבל בנתבשלו בקליפתן יש להתיר אף חד בחד דהא אין נבלע בהביצה אלא לפי ערך וא"כ ממילא יש בהביצה ההיתר רוב נגד בליעתה מהאיסור אבל טעות גדול הוא וכו' עיי"ש:

ועיין בס' מנחת שי על הנהגות הנשאל בסוף הס' בעובדא שפתחו שתי ביצים ונשפכו לתוך כלי ולקחו חצי ביצה ונתנו לתוך עיסה ואח"כ טרפו (היינו צ"ו שלאגי"ן) הביצה וחצי שנשאר בהכלי ונמצא שם קורט דם ולא נודע אם הי' הק"ד בהחצי ביצה או בשלימה מה דינו של התערובות ביצה ומחצה ומה דינו של העיסה שנעשה מהחצי ביצה וכ' שם דאם הי' העובדא אצל שני בני אדם דהיינו של א' הי' העיסה של החצי ביצה ושל א' הי' הביצה וחצי הנשאר בכלי יש להתיר שניהם דלבעל הביצה וחצי יש ס"ס בדאורייתא וספק א' בדרבנן היינו שמא לא הי' הדם במקום האוסרו ואת"ל שהי' במקום האוסרו שמא הי' בהחצי ביצה ונתבטלה ברוב בהשלימה וכן לבעל העיסה של החצי ביצה יש ג"כ ס"ס שמא הי' הדם בהשלימה ואת"ל בהחצי שמא לא הי' במקום האוסר אבל באדם אחד או אפי' בב' בני אדם רק שבאו בב"א לשאול יש לאסור שניהם ולא מהני ס"ס משום דסתרי אהדדי ואולי י"ל דבב' בני אדם אף אם באו לשאול בב"א יש להתיר כאן כיון שיש כאן עוד ספק שמא הביצה מספני מארעא וליכא איסור דקורט דם כלל ואף דספק זה לא מצטרפין משום דלא שכיח וכמ"ש הפת"ש מהפארת למשה מ"מ עכ"פ לענין ב' בני אדם יש לצרפו להקל אף כשבאו בב"א לשאול עיי"ש:

לט התערובות. עבאה"ט ופת"ש מ"ש מהש"ך ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ד שהתפלא ע"ז ולדינא כ' דנראה דגם הרמ"א לא כתב זאת רק במקום שלא נהגו לאסור הביצה לעולם אבל לדידן דנוהגין לאסור בכ"מ שנמצא הדם אין להקל כלל עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ג שכ' שכן ראוי להחמיר לדינא ולאסור התערובות בכל מקום שנמצא הדם בביצה אא"כ יש ס"א ביצים של היתר נגד האיסור. וסיים שכן נהגו עיי"ש אמנם בלב"ש שם ס"ק צ"ד צ"ה צ"ו צ"ז צ"ח כ' לחלק בדינים אלו כך דאם נמצא על החלמון אפי' שלא על מקום הקשר לא קירנן לי' ספיקא ואסור כל התערובות עד ס' אבל אם נמצא על החלבון אפי' על מקום הקשר ונתפשט חוצה לו בין במקום הכד ובין במקום החד אם לא טרפן לגמרי ה"ז זורק החלבון שעליו הדם וכל מה שנראה לו שהוא מאותו החלבון וגם החלמון ההוא יזרוק והשאר מותר אם התערובות הוא חד בתרי או יותר וכ' דאפי' נמצא הדם בשני מקומות במקום החד ובמקום הכד ונתפשט בב' המקומות חוץ לקשר או שנמצא דם בב' ביצים בא' במקום החד וא' במקום הכד ובשניהם נתפשט חוץ לקשר ויש בהתערובות כדי לבטל שני הביצים חד בתרי ג"כ י"ל דשרי אם יסכימו לזה מורים עיי"ש. אמנם בכל זה הלב"ש לשיטתו אזיל דס"ל דבנמצא בחלמון בכ"מ דינו כודאי במקום האוסרו ובנמצא בחלבון אף במקום הקשר הוי רק ספק אבל לפמש"ל (ס"ק כ') מהיד יהודה ושאר מחברים דבנמצא בחלמון שלא במקום הקשר הוי רק ספק טריפה במקום הפ"מ ומקום האוסר בודאי הוא בקשר החלמון וכן בקשר החלבון ונתפשט חוצה ממילא דגם לענין זה נשתנה דינו דבמקום הפ"מ יש להקל גם בנמצא הדם בחלמון כל שלא הי' במקום הקשר נחשב רק לספק וסגי ברוב ואם נמצא בקשר החלבון ונתפשט חוצה לו יש להחמיר אף בהפ"מ להצריך ס' דוקא:

וכתב שם עוד בלב"ש דכ"ז הוא בנמצא הדם במקום ידוע בביצה וניכר באיזה מקום הוא אם בחלבון או בחלמון כנ"ל אבל אם נמצא הטפה בין התערובות ולא ניכר כלל אם בחלמון או בחלבון שרי לכ"ע בחד בתרי. ועיי"ש עוד בס"ק צ"ט וק' שכתב דכל מ"ש דבנמצא בחלמון בכ"מ אוסר התערובות כנ"ל הוא רק בלא טרפן או שהתחיל לטרפן ולא טרפן רק מעט ולא טרף לגמרי ונשאר כל החלמונים שלימים אז דיינינן לי' לודאי איסור ולא חשבינן לי' לספק שמא ממקום אחר בא הדם משום דכאן נמצא כאן היה אבל אם טרפן לגמרי שגם החלמונים אין אחד מהם שלם ונמצא דם אפי' אם נמצא הדם מונח על מקום חלמון מ"מ שרי חד בתרי דכיון דכבר נתבלבל כל החלמונים דיינינן לי' לספק איסור שמא בא הדם למקום החלמון ההוא ממקום אחר. אך מהיות טוב יזרוק כל חלמון שסביבות הדם עיי"ש:

מ הואיל ובלא"ה וכו' עי' בלב"ש סעי' כ"ח שכ' דאם נתבשלו ג' ביצים בקדירה או יותר ונמצא דם בא' מהביצים וליכא ששים בכל מה שבקדירה נגד הביצה האסורה אף אם הי' הדם במקום שהוא ספק אם הוא מקום האוסר דקיי"ל דהביצים מותרים בביטול חד בתרי מ"מ שלא בהפסד מרובה יש לאסור הקדירה אך רק במקום הפ"מ יש להתיר הכלים עיי"ש. ועי' בעקרי הד"ט חאו"ח סי' י"ט אות ט' שכ' מתשו' בית יהודה ח"ב סי' ל"ג ול"ה בעובדא שבשלו ביצה שלימה בקליפתה בקדירה עם תבשיל אחד ונמצא דם בהביצה ולא נודע אם הי' ס' בכל מה שבקדירה, נגד הביצה והורה דנאסרה הקדירה מספק. והוא ז"ל השיג עליו ופסק דסגי בשהי' מעל"ע דדוקא בודאי איסור גזרו אינו ב"י אטו ב"י ולא בספק איסור עיי"ש. אכן לפמ"ש בפת"ש לכל סי' ק"י בדיני ספק ספיקא סעיף קטן י"ט מהפרמ"ג ותשובת הגאון רעק"א ז"ל דדוקא כשנודע הספק לאחר מעל"ע הוא שיש להתיר הכלי אבל אם נודע קודם מעל"ע אין צד להקל ממילא דאין לסמוך ע"ד להקל בזה. שוב ראיתי ביד יהודה בפיה"ק ס"ק י"א שכ' ששמע מרב אחד דיש להתיר תמיד הקדירה לאחר מעל"ע אם הי' הדם במקום שאסור רק מספק עיי"ש ועי' מזה בשו"ת נהרי אפרסמון חיו"ד סי' ה' באריכות:

מא ובלא"ה וכו'. כ' בלב"ש ס"ק ק"א ק"ב וק"ג דע דבכל דינים הללו אין חילוק בין אם נודע תחילה שיש דם בביצה א' ואח"כ נתערב בשוגג ובין אם לא נודע כלל שיש דם עד אחר התערובות עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק בארי ל"ז) מ"ש בזה מהבינת אדם וצ"ע:

מב חד בתרי בטל. ואם היה הדם במקום האיסרו בודאי רק שהיה ספק אם נתערב עם הכשרות והיה בכשרות רוב ג"כ מותר. גליון מהרש"א מתשו' עבוה"ג עיי"ש:

מג אבל אם הביצה לבד. עי' בס' בן אברהם על דיני ספיקות סי' מ"ח בעובדא ששברו בקערה ביצה שיש בו קורט דם והניחה כך בקערה ושהתה שם מעל"ע אם יש תקנה לאותו כלי דהא קיי"ל דכבוש כמבושל ועיי"ש במה שהאריך בזה והעלה להתיר דיש כמה ספיקות שמא לא היה הק"ד במקום האוסר ואת"ל שהיה במקום האוסר שמא הלכה כמ"ד דאין כבוש אלא בחומץ וציר ואת"ל דכבוש אפי' באינו חריף הוא כמבושל שמא הלכה כהמ"ד דלא הוי כבוש אלא בג' ימים ובפרט בכלי יש עוד ספק שמא הלכה כהמ"ד דאין כבוש אלא באוכל ולא בכלי וכיון שכשבאו לשאול על הכלי כבר היה הכלי אינו ב"י מכל הלין טעמא יש להכשיר הקערה עיי"ש באריכות:

מד אם הביצה לבד אסור וכן אם נתבשלה וכו'. ר"ל אם נשבר ביצה אחת בקערה ונטרף ונמצא בה דם ולא נודע אם היה במקום האוסרו או במקום המותר אסור מספק וכן אם נתבשלה הביצה שלימה או נצלה ונמצא בה דם אחר בישולה ולא ידעינן אם היה הדם במקום האסור או במקום המותר אסיר מספק. שלחן גבוה שם:

מה אם נתבשלה. עי' בס' ערך השלחן הספרדי אות ז' שכ' דלא שייך דם שבשלו בדם ביצים דכיון דאיסורו הוא משום ריקום א"כ אפי' נתבשל אסיר מדאורייתא לכ"ע עיי"ש וכ"כ בס' אוהל יעקב הספרדי מערכת ד' אות ב' לדינא. אמנם ועיון בפלתי ס"ק ג' שכ' להיפך דאם נתבשלה הביצה יש להקל בכל אופן דהא לעולם לא הוי רק ספק א סור דהא לא ידעינן אם הדם הוא במקום האיסר וכיון דנתבשלה הא הו"ל דם שבשלו דאינו אסור רק מדרבנן א"כ הו"ל ספיקא דרבנן לקולא עיי"ש. וכן נלפענ"ד שכן הוא דעת מרן האר"י ז"ל דהנה בשער המצות פ' אחרי כ' הרח"ו וז"ל ובענין ביצה צלויה ראיתי למורי ז"ל זלה"ה פעמים שהיה גומעה כשהיא צלויה בלתי שישגיח בתוכה אם יש בה דם או לא ולא היה חושש לסברת המחמירים וכו' והביא ראיה מן התלמוד מכמה מקומות וכו' והטעם כי הוא ספק ספיקא דרבנן עכ"ל. הנה מ"ש דהוי רק ס"ס דרבנן ולכאורה צ"ע הא דם ריקום הוי דאורייתא כמש"ל (ס"ק י"א) וע"כ דס"ל דאפי' דם ריקום לאחר שנתבשל הוא רק מדרבנן. ועשפ"ד ס"ק מ"ד מ"ש בזה דאם בשלה הביצה לבדה אף אם דדם שבשלה אינו אלא מדרבנן מ"מ הביצה אסורה אבל התערובות יש להקל אפי' בנפלה לאינו מינה דכל דנתבשלה יש להתיר בהפ"מ אך באין ס' עיי"ש ועי' ביד יהודה בפי' הארוך ס"ק ו' שהשיג ע"ד בזה מדברי הפרמ"ג בעצמו בפתיחה להלכות מליחה שכ' מהמשמרת הבית דאע"ג דדם שבשלו אינו אלא מדרבנן מ"מ אין להקל בכל ספיקותיו כיון שקרוב מאד לאיסור תורה וסיים דאין להקל בספיקן כ"א היכא דאתמר בפירוש להקל או שיש בלא"ה צדדים להקל וכן הקשה עליו מדברי הש"ך סוף סי' ע' וכו' ע"כ העלה דאין לסמוך על זה להקל מחמת דהוי דם שבשלו עיי"ש ועי' בלב"ש שהשמיט דברי הכו"פ והפרמ"ג לגמרי וכתב דאם נמצא הק"ד במקום דהוי דודאי איסור אסור אפי' לאחר בישול כל התערובות עד ס' עיי"ש ולא כ' כלל דחוי רק מדרבנן מטעם דם שבשלו והיינו כדאמרן. ועי' בדברי שאול ויוסף דעת ובהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג שם שהקשה על השפ"ד מה מדמה דם שבשלו לכאן דהא כאן בדין זה לא הוי האיסור משום לאו של דם שהרי חזינן דכל הביצה אסורה אף שאין בה רק טפה א' ובע"כ דהאיסור הוא רק משום ריקום אפרוח ואף כשבישלה יש איסור זה מה"ת ועיי"ש בדברי הגאון מהרש"ק שסיים וז"ל שוב עיינתי בש"ס וטור וכו' וראיתי שצדקו דבריו שאף זה הוי איסורו רק משום לאו של דם ומה שכל הביצה אסורה הוא משום דשדי תכלא בכולו והוי כדם בשר ולפ"ז צדקו דברי המחבר עכ"ל. ועיין בפר"ח להלן סי' פ"ו סק"ב שכ' דבנמצא ק"ד בביצה כיון דהתחיל להתרקם שדא תכלא בכולה וחשבינן דיש בכולה כח דם עיי"ש והיינו כדברי הגאון מהרש"ק שכתב בדעת הפרמ"ג ועי' בתב"ש ריש סי' ט"ו שהביא דברי הפר"ח בזה והקשה דאי נימא כדבריו דכל איסור של ק"ד הוא משום דם לא נצטרך מה"ת לבטולי ולשעורי בכל הביצה דכל דם שבשלו אינו אסור כ"א מדרבנן ותירץ עפ"ד התוס' בחולין דף קי"א ע"ב ד"ה דמא דס"ל דדם שבשלו חמור טפי משאר איסור דרבנן עיי"ש ותימא על הגאון מהרש"ק שלא הביא דברי התב"ש בזה וע' בהגהות הגאון בעל שואל ומשיב על הפרמ"ג מ"ש בדברי הפר"ח והמנח"י בזה ויי' בס' אהל יעקב (כללים) ערך דם ביצים אות ב' שהעלה דאף אם נצלת הביצה או נתבשלה עדיין עומדת באיסור תורה אפילו לדעת הסוברים דדם שבשלו אינו אלא מדרבנן עיי"ש אמנם יעוין בתשו' תלמידו הרב תפארת אדם חיו"ד סי' ח' אות ו' שחולק עליו ופסק דגם דם ביצה אחר שנתבשל אינו אלא מדרבנן וכתב שם בעובדא שנתבשלה ביצה בקדירה ואח"כ בשלו בה תבשיל ואחר שנאכל התבשיל נמצא דם בביצה ואינו יודע אם הי' בתבשיל שבים נגד הביצה דאין להתיר הקדירה מטעם שהביצה כבר נתבשל והי"ל רק איסור דרבנן דבשלמא אם נתבשלה תחלה ואח"כ נפלה למקום אחר ויש ספק אם הי' ששים דבשעת נפילה כבר הי' הדם מבושל אז שפיר יש להקל דאין איסור בתערובות רק מדרבנן ואזלינן בספיקו לקולא משא"כ בנ"ד דבתחלת נפילתה עדיין לא נתבשל הדם ובשעה שהתחיל להתבשל ועדיין אסור מן התורה כבר נאסרה כל הקדירה מספק עיי"ש ועי' ביד אפרים להלן סוף סי' צ"ב שהרחיב הדיבור בזה והביא מתשו' בית יהודה (ולא רשם מקומו והיא בחאו"ח סוף סי' נ') בקדירה שבשלו בה תבשיל ובתוכה ג"כ ביצה ונאכל התבשיל ובשלו בקדירה עוד ב' פעמים ואח"כ כשבאו לאכול הביצה מצאו בתיבה דם ויש ספק בתבשיל הראשון אם הי' בו ס' נגד הביצה והשיב דמה שנתבשל אח"כ וידוע שיש ס' נגד הביצה מותר אבל הקדירה אסורה אף שיש ספק דמא לא הי' הדם במקום האוסר והיד אפרים התפלא עליו במה שכתב להתיר התבשיל כשיש ס' נגד הביצה כיון שבתבשיל הראשון לא הי' ס' הרי נ"נ וכל הנבלע ממנו בקדירה הוי בליעת איסור ופולט להתבשיל הב' שמבשלין בה אח"כ ופלפל גם בדברי התב"ש והפרמ"ג הנ"ל ועיי"ש במ"ש בענין זה באריכות ועי' מענין זה בשו"ת בשמים ראש סי' ל"ד ובהגהות כסא דהרסנא שם. שום ראיתי בד"ק בהשמטות לסי' זה ובגה"ק שם אות א' שכתב שם עוד טעם להחמיר בביצה שנתבשלה לאסור התערובות ולא מקילין מטעם דם שבשלו עיי"ש באורך וע' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"ם מנאיוארדק ז"ל) סעיף כ"ט שכ' לדינא דביצה שיש בה דם שנתערבה באחרים אין חילוק בין אם נתערבה בצונן או שבשלם או טיגנם יחד אף די"ל דבבישול נותן טעם יותר מ"מ עד זה י"ל דלרוב הפוסקים דם שבשלו הוא רק איסור דרבנן ולכן גם בבישול או בטיגנן במין במינו בטל ברוב ובאינו מינו צריך ס' ובמינו ואינו מינו אמרינן סלק וכו' דבבישול נתוסף עוד קולא דבדם גמור הוא רק מדרבנן לרוב הפוסקים וכ"ש בדם ביצים עכ"ל וע' בשדי חמד בחלק פאת השדה בכללים מערכת הדל"ת כלל י"א מה שהאריך בזה והביא דברי כמה מחברים שהאריכו בזה והביא גם דברי הרב ערוך השלחן הנזכר ומדקדק בדבריו דמסתבר מותר דברי המחמירים דדם ביצים אסור משום ריקום אפרוח ובזה לא מהני הבישול להוציאו מאיסור תורה עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו להלן סי' ס"ז ס"ק ה'):

מי או נצלה. כ' בחכמת אדם כלל כ"ט סוף סעיף ח'. אם משחו החלות בביצה כנהוג ונמצא ק"ד בהביצה אם עדיין לא נאפה יגרר היטב ואם כבר נאפה צריך ליקח מהחלות כדי נטילה דאע"ג דקיי"ל דאפוי אוסר עד ס' מ"מ כיון שיש ספק שמא לא הי' במקום האוסר סמכינן על הפוסקים דסגי בנטילה עיי"ש ועי' מזה בשפ"ד להלן ריש סי' ק"ב ועי' דברי שאול ויוסף דעת שנשאל ג"כ בדין זה וכ' דהעיקר לדינא כמ"ש הח"א דסגי בכדי נטילה ואף שיש ס' צריך נטילה עיי"ש (ועי' בד"ק סק"ה מ"ש בדין זה באורך) וכיוצא בזה כתב ג"כ הפרמ"ג בפתיחה להלכות תערובות חלק ב' סוף פרק ג' בלחם שמשחו אותו בביצה שנולדה ביו"ט צריך ליטול מהלחם כדי נטילה עיי"ש אמנם יעוין בהגהות מהרש"ק על הפרמ"ג שם שהתפלא עליו וכתב שלא ידע למה החמיר הפרמ"ג כ"כ להצריך נטילה הלא קיי"ל דסיכה רק משהו בעלמא הוא ולכן העלה דסגי בקליפה עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת מחנה חיים חלק ג' ביו"ד סי' ט"ו שכ' בפשיטות בעובדא כזו שמשהו חלות בביצה שהי' בה ק"ד דאם הי' הדם במקום שאסור בודאי אסור עד ששים אכן אם הי' רק במקום שיש ספק אם הוא אסור סגי בכדי נטילה עיי"ש ומבואר מדבריו דמ"מ קליפה לא מהני ועכ"פ נטילה בעי ועי' בשו"ת שם אריה חיו"ד סי' כ"ד מ"ש בענין זה וכתב שהוא מורה ובא שכשמושחין החלות בביצה ואחר האפייה נמצא במותר הביצה טיפת דם להתיר החלות כי כבר עמד על החקירה אשר בהנטילה לבדה יש ס' נגד הטיחה מהביצה רק צריך לגרור הטיחה שע"ג החלות שהוא בעין עיי"ש ועי' בס' משמרת שלום על הפרמ"ג בשער התערובות שם מ"ש בזה וכתב ג"כ דסגי בקליפה וכמ"ש הט"ז להלן ריש סי' צ"ו וכמ"ש החכמת אדם בעצמו בכלל מ"ז סי' ב' דבכה"ג סגי בקליפה דדבר מועט אינו מתפשט יותר מכ"ק וגם יש לצרף לסניף ממ"ש הפרמ"ג במקומות אחרים להקל בכה"ג אך קליפה צריך ולא סגי בגרירה לבד עיי"ש (ועי' מזה בדברינו להלן סי' ק"ב ס"ק ט'):

ועיין בד"ק עוד שם בהשמטות שכ' דאם נמצא דם בחלמון ונתנו מהחלמון תוך הריפות שקורין גרייפלי"ך ונתנוהו להתייבש כנהוג אף שיש בחריפות ס' נגד החלמון חמור כיון שנתייבש החלמון ע"פ כל הריפות מבחוץ וניכר האיסור וכל הכלי שבישלו בה הריפות אסור כיון שהי' היס"ב עיי"ש ועי' מענין זה בשו"ת מלחמות ארי סי' ס"א בעובדא שאשה אחת שברה עשרה ביצים לקערה אחת ושני ביצים לקערה אחת ואח"כ נסעה האשה לעיר אחרת ואמרה לאחד מבני ביתה שמצאה ק"ד בא' מהשני ביצים שבקערה ואח"כ באה אשה אחרת וערבה כל הי"ב ביצים בלא מתכוון וערבה הביצים עם דוחן ליבש כנהוג וכ' דלכאורה כיון דלא נתבטל כיון שהי' לח בלח ולא הי' ששים א"כ גם עתה אע"פ שנתייבש לחלוחית הטיח ע"פ הדוחן לא בטל ברוב כיון דמראה הביצים ניכר על התערובות י"ל דלא שייך ביטול אמנם לדינא כ' להקל דהא בע"כ החזותא הנראה על הדוחן הוא מחמת רוב ביצים כשרים דלולא הביצים הכשרים לא הי' נראה החזותא על הדוחן א"כ כיון דמה"ת כבר נתבטלה הביצה האסורה ברוב י"ל כיון דבודאי יאכלם ע"י בישול וא"כ י"ל דאפי' אם נימא שהדוחן אינו מצטרף לבטל כעת הביצה כיון שהם נפרדים בפ"ע ואין האיסור מתערב בתוכן מ"מ הנה לאחר הבישול יתפשט האיסור גם לדוחן ועם המים שבקדירה בודאי יתבטל טעם הביצה אסורה לפי ערך שיש על הדוחן וסיים בצ"ע עיי"ש באריכות:

סעיף ה:

מז ושכח וטרף. עפת"ש מ"ש מהתפל"מ ועשפ"ד ס"ק י"ד:

מח שהוא מותר. עבאה"ט ומ"ש מהש"ך דגם במקום שנהגו לאסור אם נתערב הדם עצמה בתערובות אחר מותר עי' ביד יהודה סק"ה שהעלה דהש"ך לא כ' זה אלא לפי דעת הרמ"א דשלא על הקשר מותר מדינא ואינו אסור אלא משום חומרא בעלמא ע"כ כ' דלהרמ"א אם נתערב הדם אפי' באינו מינו אין להחמיר דלא אסרו אלא כשהוא בעין אמנם לדידן דקיי"ל לחוש לדעת הרא"ה דמדינא אסור הדם בכ"מ שנמצא בהביצה פשוט דאם נתערב הדם של הביצה בתערובות אחר שצריך ס' נגדו דהא במינו א"א שיתערב בהיתר ובכ"מ שנתערב הוי אינו מינו של הדם וצריך ס' נגדו אך במקום שאין ס' בהביצה עצמה נגד הדם אם הדם אינו במקום הקשר שאינו אוסר כל הביצה מדינא לדעת הרמ"א ואף דאנו קיי"ל כהרא"ה לחשבו לאיסור גמור מדינא מ"מ אין להחמיר לחשבו כאיסור דבוק דלענין חומרא דאיסור דבוק שפיר יש לסמוך על המ"ד שאינו אסור רק משום מראית עין אך סיים דבלא"ה לא משכחת לדין זה שיהי' כ"כ בהביצה עד שלא יהי' בהביצה ס' נגדה ולא יהי' ניכר בה התחלת אפרוח וכשניכר בה התחלת אפרוח בלא"ה אסור מה"ת כמש"ל סעיף כ' וא"א לצייר דין זה רק בביצה דספנא מארעא ובזה אין חילוק בין נמצא על הקשר או לא עיי"ש:

סעיף ו:

מט כיון שאין במקום הביצה רוטב. עי' במנח"י כלל נ"ה ס"ק י"א שהקשה בזה מהא דלהלן סי' צ"ב מדין דטפת חלב שנפל על כיסוי הקדירה דכשהקדירה עולה רתיחה דינה כנפלה לתוך הקדירה וה"נ מה מהני מה שאין במקום הביצה רוטב הרי הקדירה היא מעלה רתיחה וכ' די"ל דדוקא בטפת חלב שהוא לחה משא"כ בביצה בקליפה שהוא יבש לא איכפת אף אם מעלה רתיחה וסיים בצ"ע ועי' בשו"ת שער שלמה (להרב מד"ש זיראפה ז"ל) סוף סי' כ"ה שכ' שיש להסתפק בדין ביצה ששמוה על החמין שכ' בש"ע להתיר אי בעינן שלא כסה הקדירה דוקא דומיא דחתיכה שחוץ לרוטב דקיי"ל דאם כסה דינה כאלו הוא כולה בתוך הרוטב או דלמא אפי' אם כסה מותר דלא דמי לחתיכה כיון דאיכא קליפה מפסקת וסיים דמסברה נראה דבביצה אפי' כסה שרי ומ"מ למעשה צ"ע עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת מהר"מ די בוטין סי' פ"ט שעמד בזה וכ' דבדיוק כ' הרשב"א והש"ע ששמוה על החמין להצטמק דבע"כ מיירי בקדירה שכבר נחה מרתיחתה אלא ששמו אותן החמין בתנור להצטמק ולשמור רומה ושמו הביצה עליה ואינה מעלה רתיחה כלל אבל אם הקדירה רותת והעלה רתיחות עד למעלה מהביצה אפי' ליכא רוטב הבל הרתיחה שעולה היינו רוטב ומתערב יפה זיעת הביצה עם התבשיל ואוסר לכ"ע עד ס' עיי"ש (ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ט"ו ובשלחן גבוה ס"ק י"ז מ"ש ע"ד המהר"מ די בוטין בזה) ויש בזה נ"מ גם לדידן לכאורה דאם הי' הק"ד בביצה במקום שהוא ספק אם הוא במקום האוסר דאף שכ' הט"ז בדין זה דאם הי' הדם בביצה במקום שהוא ספק אם הוא במקום האוסרו יש להתיר החמין מ"מ פשוט הוא דזה דוקא אם הי' הביצה בהחמין באופן הנ"ל שדינו רק כצלי אבל אם עלו הרתיחות של התבשיל עד הביצה שדינו כבישול בודאי יש להחמיר אף בספק אם הוא במקום האוסרו (ועי' ביד יהודה בפי' הקצר ס"ק כ"ד) אמנם לדינא פשוט הדבר שדבר זה תלוי בפלוגתת האחרונים המובא בפת"ש להלן ריש סי' צ"ד לענין תחיבת כף בקדירה רותחת אם צריכין לשער נגד מה שהי' מהכף בתוך הבל הקדירה ולפי מה דקיי"ל שם דהעיקר להקל דא"צ לשער רק נגד מה שהי' בתוך הרוטב ועי' בדברינו שם (ס"ק י"ג) ה"ה גם בזה דאם לא הי' רוטב במקום הביצה רק הבל הרתיחה לבד אין להחמיר: (נ) מותר כל החמין. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דלדינא נראין דברי המהרש"ל לאסור עד ס' אף בשאין רוטב במקום הביצה ועי' במנחת יעקב כלל ס"ג סק"י שהשיג על הש"ך בזה וכ' דהמהרש"ל לשיטתו אזיל דס"ל לאסור בצלי עד ס' אפי' בכחוש גמור אבל לדידן דקיימא לן דבכחוש גמור אינו אוסר בצלי רק כדי קליפה או נטילה גם כאן דינא הכי דהא גם דם שבביצה לא שייך בי' כלל שמנונית עיי"ש ועי' בשפ"ד סוף ס"ק י"ג מ"ש לתרץ דברי הש"ך בזה להצילו מתמיהות המנח"י בזה וסיים בצ"ע עיי"ש:

נא כל החמין. עבאה"ט ועש"ך ופר"ח ס"ק י"ב ומבואר דעתם דאף שיש בתבשיל ס' נגד הביצה האסורה מ"מ אותה החתיכה שהביצה מונחת עליה צריך נטילת המקום ולא אמרינן דקליפת הביצה הוא במקום נטילת המקום של החתיכה וכל זה כשנגע הביצה במאכל עצמו אבל אם לא הניחה אלא על הכיסוי קדירה מלמעלה בכה"ג שרי המאכל אע"פ שאין בו ס' כיון דהביצה היא בתוך הקליפה והקליפה מספקת הו"ל כדין שתי קדירות חמות שנוגעות זב"ז דשרי ועי' בס' בני יהודה (להמהר"י עייאש ז"ל) סי' ק"ה בעובדא שנתנו ביצים בקערה בלי שום רוטב ונתנו הקערה על פי הקדירה הטמונה בחמין לש"ק על האור ונמצא בביצה. אחת מהן אפרוח וכ' דהואיל והקערה מפסקת בין הרוטב להביצים אין לאסור עיי"ש ועי' בשו"ת שער שלמה ובס' ויקרא אברהם חיו"ד סי' א' שהביאו ועיי"ש במה שכתבו בביאור דבריו בזה באריכות ועי' במ"ש בזה לדינא ועי' בד"ק בהשמטות שכ' דאם צלו ביצה ובעוד שהי' יס"ב הניחו על גבי כ"ח לבן ונמצא בו ק"ד אם במקום המגע הביצה בהכלי הי' הקליפה דהביצה שלם יש להקל ואם בשלה הביצה במים והוציאה מן המים והניחה על הכלי אם היתה הביצה יבש מבחוץ כשמניחה על הכלי ג"כ יש להתיר דהוי כשתי קדירות שנוגעות זב"ז דכשאין לחות בינתיים כשר אבל אם הוא לחה עדיין מבחוץ יש לאסור הכלי וכ' שם דאין לסמוך להקל אף בהי' לחה מבחוץ משום דקליפת הביצה הו"ל כ"ק דזה לא שייך רק בשלא נאסרת קליפת הביצה מקודם כשבישלה בפ"ע או בצליי' רק עתה הוא צולה אותה ע"ג זה הכלי בזה שפיר יש לסמוך דקליפת הביצה הוי במקום הכ"ק אבל היכא שצלו או שבשלו מקודם הביצה בפ"ע ונאסרה קליפת הביצה מקודם אז אם הניחה על הכלי ויש שם לחות יוצא ממנה בליעת האיסור שבתוך הקליפה וצ"ל כ"ק חוץ מקליפת הביצה ועיי"ש עוד שכ' דכל מ"ש דקליפה של הביצה הו"ל ככלי בפ"ע הוא רק בקליפה הקשה אבל בקליפה הרכה שתחת הקליפה הקשה וכן ביצה שאין לה קליפה קשה כלל רק קליפה רכה לבד חמור ולא שייך הקולא הנ"ל דאין הבליעה יוצא ממנה בלא רוטב כיון דהקליפה רכה עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט מהט"ז דאם היה הדם בביצה במקום שהוא ספק אם היא במקום האוסרו יש להתיר החמין [הנה בס' בית יצחק (מהשו"ב מפעסט) בעמודי זהב ס"ק י"ז כתב מהפר"ח דאם הוא ספק אם הוא במקום האוסרו יש להחמיר באין הפ"מ עיי"ש וליתא דבפר"ח לא נזכר זאת כלל והכנה"ג בהגהות ב"י סוף אות ל"ט ואמ"ז סק"ו החליטו לדינא כהט"ז בפשיטות להתיר במקום ספק אם הוא במקום האוסר ומבואר מפשטות דבריהם אפי' באין הפ"מ] ועי' בשו"ת מהר"מ די בוטין סי' כ"ט שנשאל בעובדא ששמו י"ב ביצים בתוך הקדירה של חמין הנקרא יאפראקי"ש שהוא תבשיל של מין בשר המתמלא בתוך ענבי גפן ובביצה אחת נמצא דם בחלמון ולא בתחילת הריקום והיה ספק אם עלה רוטב הרתיחה למעלה מכל הביצים וגם היה ספק אם הדם בקשר של חלמון או חוץ לקשר והורה להתיר עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות מ"א שהביא דבריו לדינא. ועי' בשלחן גבוה שם שכ' דדוקא בעובדא של המהר"מ די בוטין הנ"ל שהיה הרבה ביצים דתלינן דמסתמא לא היה נוגעים כל הביצים בתבשיל אלא היה זה ע"ג זה ואיכא למימר דאותה ביצה שנמצא בה הדם לא נגעה בתבשיל כלל וגם ספק אם עלה הרתיחה למעלה מכולם ונגע בביצה האסורה ויש לתלות יותר שלא עלה הרתיחה למעלה משום שהיה העובדא במאכל יאפראקי"ש דמסתמא אין בה רוטב כשאר תבשיל אז הותר בצירוף הס' באיזה מקום היה הדם כאמור. אבל בחסר תנאי א' אין להקל בזה עיי"ש ולפמש"ל (ס"ק ל"ז) דכל שהיה הדם במקום שהיא ספק אם הוא במקום האוסר אמרינן סלק את שאינו מינו ומינו רבה עליו ומבטלו בלא"ה יש להקל בעובדא זו אפי' היה ידוע שעלו המים למעלה מכל הביצים כיון שהיה י"ב ביצים ונמצא דם רק בא' מהם אמנם יש נ"מ בדבריו היכא שלא היה רוב ועי' בד"ק ס"ק ו' בעובדא שהטמינו ביצים בתנור של שבת ונצטמק כל המים שבקדירה עד שלא נשאר מים כלל והיה כל הביצים שבקדירה יבשים ובלא המים לא הוי ס' וכתב שם דלכאורה יש להחמיר דנ"נ באמצע הצימוק כיון שיש לחוש שאז לא היה ס' ואף שלא היה מים הרבה מ"מ ע"י קצת המים שנשאר קבלו קצת טעם מהביצה האסורה ונ"נ וכ' דמ"מ יש להקל מס"ס ספק שמא היה הדם במקום שאינו אסיר כלל וס' שהביצה האסורה היתה למעלה וכל זמן היותה במים היה ס' בהקדירה ובהיותה קצתה במים ג"כ יש פלוגתא אם היא ככולה בחוץ או ככולה בפנים ואם אין ככולה בפנים תלינן דכל זמן שהיה ביצה זו במים היה עוד ס' ויש להקל בזה אף אם היה הק"ד בחלמון אף לדעת הלב"ש דבחלבון הוי כודאי במקום האסור מ"מ בכה"ג שאנו דנין לענין חנ"נ יש לסמוך להקל כל שהדבר ספק ואין שם נטייה להיפך שהיה ביצה זו האסורה למטה ועיי"ש בגה"ק אות ב' מ"ש ע"ד הד"ק בזה:

סעיף ז:

נב ביצים המוזרות. עפת"ש מ"ש מהתפל"מ דה"ה ביצים הנמצאות במעי התרנגולת שנמצא בהם דם מותרים וכו' ועי' בס' בית האוצר בסוף סי' שכ' וז"ל ביצים הנמצאים בתרנגולת אחר שחיטה דם הנמצא עליהם אינו אסור רק הדם אבל גוף הביצה שרי דלאו ריקום היא דאינו נעשה ממנו תרנגולת כדאיתא בש"ס ביצה עם יציאתה נגמרת ולא כשנמצאת בתרנגולת אחר שחיטה וע"ל סי' פ"ו עכ"ל וכ"כ בעקרי הד"ט סי' ז' אות כ"ג עיי"ש אמנם יעוין בשפ"ד ס"ק י"ד שכ' וז"ל יש רוצין לומר ביצה במעי תרנגולת שחוטה זורק הדם ואוכל השאר ואפשר דגזרו כמו ביצה בת יומא ולא דמי לדספנא מארעא דהכי גזרינן טפי ומיהו דרבנן הוי וזה פשוט עכ"ל ועי' בהגהות הגאון רע"ק ז"ל על הפרמ"ג בשפ"ד שם שציין לדברי התפל"מ הנזכר ולא הכריע לדינא ועי' ביד יהודה בפיה"ק ס"ק ט"ו שכ' דהעיקר לדינא כהתפל"מ להקל בזה ודלא כהפרמ"ג עיי"ש אמנם יעוין בתפל"מ שם שהוא בעצמו לא הקיל בזה להדיא וסיים בצ"ע ועי' ביד אפרים שנראה דעתו להחמיר כדעת השפ"ד ועי' בשו"ת עמק הלכה (להה"ג מזיטל ז"ל) חיו"ד סי' כ"ג מ"ש בענין זה ובמ"ש בזה לדינא עיי"ש ועי' בד"ק בהשמטות שהחליט ג"כ להחמיר בדין זה וכ' שם בעוף שנמצא בו ביצה בקליפה רכה ונמלח הגוף עם הביצה ונמצא בו ק"ד ולא רצה להתיר העוף כי היה הדם על החלמון וצריך ס' בהעוף נגד כל הביצה ואין בעוף ס' נגד הביצה שהוא לערך שמינית קוואר"ט אך בהפ"מ ודבר חשוב ביותר אולי שייך להקל בזה במליחה בצירוף עוד ספק אם היה הדם במקום האוסר בודאי ועיי"ש במוסגר הרי שהחליט לדינא כדברי הפרמ"ג הנזכר ולפענ"ד דבמקום הפ"מ יש לסמוך על המקילין להתיר התערובות אף בבישול שלא במינו ולא הוי ס' אבל לענין הביצה עצמה בודאי אין להקל נגד רבינו הפרמ"ג שכ' דהמקילין בזה טועים הם ובפרט שגם התפארת למשה לא כתב כן בהחלט וכנזכר:

נג המוזרות. עבאה"ט מ"ש מהש"ך שכ' מפרש"י והטור שאינם זכר אלא דספנא מארעא ועי' בב"י דבביצה דספנא מארעא אין חילוק באיזה מקום נמצא הק"ד אפילו נמצא על הקשר או על החלמון דינו כן דזורק הדם ואוכל השאר והדם אסור אפי' נמצא במקום שאינו אוסר (בביצה דזכר) את הביצה עיי"ש וכ"כ בשפ"ד שם לדינא וסיים דמ"מ הדם עצמו אינו אסור כ"א מדרבנן עיי"ש ועי' בס' זר זהב על האו"ה כלל מ"ב סק"א:

בכנה"ג בהגהות הטור אות ז' ובכ"מ אין להתיר אלא בודאי ספנא מארעא אבל בספק חוששין דספנא מזכר עיי"ש. וכתב בפר"ח ס"ק י"ג וז"ל ופי' ספנא מארעא היינו שהתרנגולים סגורים בלול בלא תרנגול זכר עמהם או אפי' מתגדלות בחצר וליכא תרנגול עד ס' בתים או דאיכא נהרא דמפסיק ואין לו גשר או חבל לעבור עליו התרנגול הא לאו הכי לא מקרי ספנא מארעא וכדאיתא בפ"ק דביצה ודע עוד דלא מקרי ספנא מארעא אם לא ששהתה סגור בלול כ"א יום דהוי זמן עבור בלא הטלת ביצים וכל ביצים שמטלת אח"כ ע"כ לא נצרו אלא מחמימות הארץ ומותרת אבל אם עכשיו מטלת ביצים בלא תרנגול זכר אינו כלום שהרי י"ל שנתעברה מתרנגול זכר וכו' ומיהו אף אם שההתה כ"א יום סגורים כנ"ל ונתעברה רק מחמימות הארץ והתחילה להטיל ביצים אם אח"כ הניח תרנגול זכר בהדה לא מקרי ספנא מארעא משום שכתבו חכמי הטבע שאם יתחבר הזכר עם הנקיבה בעוד הביצים בהם לפעמים יצא מהם אפרוח ולפיכך יש להחמיר בזה עכ"ד ועי' בשלחן גבוה מחודש ב' שכ' מדברי הכנה"ג שיש עוד סימן כיון דכל ביצה דספנא מזכר כל שישבה התרנגולת על הביצים יותר מג' ימים מתחילין להתרקם א"כ מינה שמעינן דכל שישבה התרנגולת על הביצים יותר מג' ימים ולא התחילה להתרקם הרי אלו ודאי ספנא מארעא ומותרים באכילה חוץ מדמם עיי"ש:

נד ונעשו כעין מטווה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דה"ה מזכר אם אין בהם דם אע"פ שהם מוזרות שרי והיינו כשלא ניכר בהם גם שום התחלת ריקום. יד יהודה בפיה"ק ס"ק ט"ו וה"פ. ועי' בב"ח שכ' מהר"ן דלא שכיח ביצים מוזרות שהם של זכר וכתב בלתי ק"ד עיי"ש:

נה מותר לאבלם. עבאה"ט מ"ש מהש"ך והפר"ח דאסורים משום שיקוץ ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"ד ובכו"פ ובשלחן גבוה ס"ק י"ח מ"ש בזה והעלו לדינא דדוקא בביצי דספנא מזכר הוא שיש להחמיר בג' ימים אבל בספנא מארעא מי שאינו איסטנס יאכלנה אפי' לאחר כמה ימים וכמ"ש המחבר. וכ' שם עוד בכרתי דהא דחיישינן בג' ימים בביצה דספנא מזכר כאמור נראה במשמע דהני ג' ימים מעל"ע נינהו עיי"ש ועי' בשו"ת שאילת שמואל חיו"ד סי' ס"ו שכ' דפשוט הוא דכל זה הוא אם רואין איזה קלקול אבל אם לא נתקלקל בכ"מ אין להחמיר כלל דמה ענין שיקוץ שייך כאן דאינו מאוס והם לא דברו רק בהווה רק בדיקה בעי שמא יש בהם דם כיון דאתיילד ריעותא ונפיק מכלל חזקת כל הביצים במה שישבה עליהם התרנגולת עיי"ש:

נו לאכלם. עבאה"ט ועי' בשו"ת שאילת שמואל שם שרצה השואל לומר דאפי' ישבה עליהם התרנגולת ג' ימים מותר למכור לישראל שאינו יודע שישבה עליהם התרנגולת דאז לא שייך מיאוס והוא השיב דז"א דאף שלא נתקלקל מ"מ בדיקה בעי שמא יש בהם דם א"כ הלא צריך להודיע לחבירו הענין שידע להזהר לבדקן מדם עיי"ש (וע"ל בסוף ס"ק הקודם):

גז ובלבד שיזרוק הדם. היינו אף כשאין הדם במקום האוסר מ"מ הדם אסור מדרבנן. ביאור הגר"א ס"ק י"ב וה"פ:

סעיף ח:

נח מותר לאכול ביצים צלויות. עי' בדברינו לעיל (ס"ק מ"ה) שהבאתי מדברי מרן האריז"ל שהי' גומעה ביצה כשהיא צלויה בלתי שישגיח בתוכה אם יש בה דם ולא הי' חושש לסברת המחמירים שלא לגומעה ביצה צלוי' ועי' במחזיק ברכה וביד אפרים מ"ש בביאור דברי מהרח"ו בזה ומדבריו שאמר שהיה גומעה ולא אמר אכלה משמע דאפי' היא רכה ששייך בה לשון גמיעה ויכולין לבדוק אותה גם לאחר הצלייה לא היה חושש לבדוק ומשמע אפי' ביום וע"ל (ס"ק ס'):

נט וכן א"צ לבדוק הביצים וכו'. הרמ"א פרושי קא מפרש דברי המחבר שלא תאמר דוקא צלויות שא"א לבודקן מותרים אבל כשאוכלן שבורים כיון שאפשר לבודקם צריך לבדקם מהיות טוב ולזה אמר דאף כשאוכלן שבורים א"צ לבדוק מן הדין והכי מוכח סיפא דמלתא דקאמר ומ"מ נהגו להחמיר וכו' שלחן גבוה ס"ק כ':

ס נהגו להחמיר. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות מ"ה שכ' שיש בני אדם שאינם אוכלים ביצים מבושלות אם לא שבדקם קודם בישול ודרכם לשבור מעט מקליפת הביצה ומוריקן אותו בקערה ובודקין אותו מן הדם ואח"כ חוזרין ומוריקן הביצה תוך קליפתה וסותמין הנקב וצולין או מבשלין אותו עיי"ש. ועי' בשלחן גבוה ס"ק כ"א שהביאו וסיים ע"ז וז"ל ואני אומר דהעושה כן אינו אלא מן התמיהין כיון דלכ"ע מותר לאוכלם צלויות או מבושלות ואפי' למנהג המחמיר דכתב הרב ז"ל אינו אלא כשעושים ממנו מאכל וביום דבלא"ה שוברים אותו לערבם במאכל והוא ביום שיכולין לראות אם יש בהם דם נכון לעשות כן לבודקם אבל כשרוצה לאכלם צלי אש או בשל מבושל במים המחמירים לשבר הביצה לבדוק אותו אינו אלא חומרא יתירה ולא ראינו ולא שמענו מי שנהג כן עכ"ל וכ"ש במסגרת השלחן הספרדי עיי"ש:

ועיין בשו"ת שאילת שלום קמא סוף סי' מ"ז בדבר הביצים מתרנגולים הגדולים שנמצא ברובם טפת דם ושכיח הדבר טובא ודעת השואל דהבדיקה מעכב בהם אפי' בדיעבד דהא הוי עכ"פ מיעוט המצוי. והשיב דעכ"פ לא הוי רק ספק השקול וכיון שיש עוד ספק שמא אינו במקום האוסר הרי הו"ל ס"ס ואף לדעת הסוברין דאין סומכין אס"ס במקום דאיכא לברורי מ"מ בזה אין להחמיר כיון דקיי"ל שא"צ לברר אא"כ יכולין לברר הב' ספיקות "כ בנ"ד דהספק אם הוא במקום האוסר א"א לברר לעולם א"כ בכה"ג אין צריך לברורי כלל וגם בלא זה הטפה הנמצא בהם ע"פ רוב אין לה מראה דם כלל ורבים אומרים שהוא מראה קליטת הזרע ואף שאין לסמוך ע"ז להקל אמנם עכ"פ לסניף יש לצרף גם זה עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק כ"ג מ"ש מהיד יהודה בדבר ביצים מהתרנגולים הגדולים בזה):

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה