דרכי תשובה - ג· רבי צבי הירש שפירא
סימן סג
סעיף א:
א בשר הנמצא וכו' הלך אחר הרוב. עי' בספר תוספת ירושלים שהביא דברי הש"ס חולין דף צ"ה ע"א נמצא בגבולין אברים נבילה דמבואר דדוקא בנמצא חתיכות בשר הוא דאזלינן בתר רוב אבל בנמצא אברים שלימים אפילו רוב טבחי ישראל ורוב העיר ישראל נבילה הם ומתמה למה השמיטוהו הפוסקים עיי"ש ולפענ"ד נראה בפשיטות דמה"ט השמיטו הפוסקים כי הנה רש"י פירש שם (בד"ה נמצא בגבולין) הטעם דנמצא בגבולין אברים נבילות משום שכן דרך לחתכה ולהשליכה לאשפה עיי"ש ומובן ממילא דעכשיו בזמה"ז אשר לא כן הדרך כי גם אם נתנבל בשחיטה מוכרין אותה לעכו"ם ואם מתה מאלי' קוברין אותה שלא תסריח או זורקין אותה לביה"כ ע"כ שפיר שהשמיטו הפוסקים דין זה ועי' בדברינו להלן (סק"ד) מ"ש בזה מהשמ"ח: (ב) הנמצא מושלך בשוק. עבאה"ט של מהרי"ט ס"ק ה' מ"ש מתשו' שבו"י לענין סכין הנמצא מושלך בשוק ומ"ש דחריצי חלב הוי סימן ומה שהביא מתשו' חוות יאיר ועי' בתשו' חו"י שם בסי' רכ"ח שנשאל בסכין שנמצא ברחוב של יהודים אם מותר לישראל להשתמש בו וכ' דאע"ג דהוי רחוב של יהודים מ"מ הואיל ורוב העוברים ברחוב ההוא הם עכו"ם אין להתירו אא"כ יש חרוצים לסי' שהוא של חלב כמו שעושין ישראל לכף או לסכין של חלב שלא יתחלף בשל בשר אז יש להתיר אבל בלא"ה אין להתיר אפילו אם נראין כחדשים עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל כ"ז סוף סעיף י"ב שכ' דרך כלל שכל הדינים שנתבאר בסי' זה לענין בשר הנמצא לאו דוקא בבשר הדין כן דה"ה בגבינה וסכין וכיוצא שנמצא בשוק שהולכין אחר רוב המצויין וכו' עיי"ש סי' קצ"ט שכ' דפשוט הוא דיתרת אבר יש בו משום אבמה"ח ועיי"ש, אמנם יעיון בהגהות בהמ"ח שם אות א' שכ' שאין להחליט הדבר בפשיטות כ"כ כי אין ראיתו מוכרחת עיי"ש:
כד מותר לאכלו. עבאה"ט ועשפ"ד ס"ק י' שכתב דאף להרמב"ם דמדולדל אסור מה"ת מ"מ נשמט אף מדרבנן שרי והו רק מנהג לאסור עיי"ש ועי' בס' בית הילל סק"א שהעלה דאם עור ובשר חופין את רובו אז אינו אסור אלא ממנהגא וחומרא בעלמא הוא משום שאין:
אנו בקיאין בעור חופין את רובו אבל אם אין עור ובשר חא"ר הרי זה אסור מדינא עיי"ש אמנם יעיון באורח מישור סק"א שהביאו והתפלא עליו דהא הכא מיירי הרמ"א בנשמט ולא בנשבר ובנשמט דוקא באין עור ובשר חופין את רובו ואסור ממנהגא אבל בעור ובשר חופין את רובו אפי' מנהגא ליכא לאסור כלל עיי"ש אמנם יעיון בשפ"ד ס"ק י"ד שכ' דגם כשעור ובשר חופין את רובו אסור בנשמט ממנהגא עיי"ש וכ"כ בלב"ש בהלכות טריפות עצמות סי' י' סעיף ד' עיי"ש:
סעיף ד:
כה ביצי. ע"ל סי' פ"ו סעי' ד' ובכנה"ג כאן בהגהות הטור אות כ"ב ועי' בפרי חדש סק"ז ובס' דברי יוסף סי' תכ"ט:
כו ממנהג שנהנו ישראל. עי' פר"ח ס"ק י"ג מ"ש בזה באורך:
ועי' בבל"י ס"ק ב' ובמ"ז סק"ב שהביאו דברי השבו"י והתו"י הנ"ל ותמהו על השבו"י בזה וכתב דהעיקר להלכה כדעת החו"י להחמיר דאפי' חרוצי חלב אם רחוב של עכו"ם אסיר וצריך הגעלה עכ"פ עיי"ש וכ"כ במ"ז להלן סוף סי' פ"ט דהמוצא סכין חרוץ דוקא ברחוב של יהודים ודאי של חלב הוא עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ד' שסיים שכן עיקר לדינא עיי"ש ועי' עוד במ"ז שכ' דלאו דוקא בנמצא ברחוב הדין כן אלא אף אם נמצא הסכין בבית ישראל ורוב המצויים שם המה עכו"ם כמו בתי משתאות שמוכרין משקין דיש להחמיר דודאי מעכו"ם נפל וכ' עוד שיש לעיין בנמצא בבית אשר בשאר ימי השבוע רגילין שם רוב ישראלים רק ביום א' או ביום ב' בשבת הוא יומא דשוקא ואז מצויין שם רוב עכו"ם ונמצא בשאר ימי השבוע אי אזלינן בתר רוב עכו"ם שהיה ביומא דשוקא או דלמא כיון דבית עשוי להתכבד בתר בתרא אזלינן עיי"ש:
ג מושלך בשוק. ואם נמצא בשר בדרך מעיר לעיר דינו כנמצא בשוק אם רוב העוברים באותו דרך ישראל או רוב עכו"ם ובמקומות שכל הטבחים ישראל או עכ"פ רוב טבחי ישראל עוברים שם באותו דרך כשר. שמ"ח סעי' ג'. ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"ט בעובדא במעלי יומא דכפורי כשנסעו מהעיר לשחוט הכפרות כנהוג מצאו באם הדרך במקום מעבר דרך רבים תרנגולת אחת לבנה אצל כותל א' אשר דרך שמה ינשאו בני העיר העופות אל מקום בית השחיטה וכן בחזירתם והסכים עם השואל להתיר הזה דכיון דביום זה רוב אוכלי בשר עופות ישראל נינהו ואף דהוא דרך מעבר לרבים שם ורוב עוברי דרכים הוי עכו"ם מ"מ כיון דבעיו"כ רוב אוכלי בשר עוף ישראל נינהו אין להחמיר עיי"ש:
ד בשוק. דוקא בנמצא בשוק בלא אשפה אבל בנמצא באשפה שבשוק או בשאר מקומות שרגילין להשליך שם נבילה אסור אפילו ברוב ישראל דמקומו מוכיח עליו. שמ"ח סעיף ו'. (ועי' בדברינו לעיל ס"ק א') ועתב"ש לעיל סימן א' ס"ק מ"ד ובכפ"ד כאן ס"ק א' ובדברינו לעיל סי' א' סעי' ד': (ה) בשוק. עי' פר"ח סק"ב שכ' דבשר הנמצא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וכן בכ"מ שרוב ישראל מצויין שם אע"פ שרוב העיר עכו"ם הבשר מותר עיי"ש ועי' בספר מזמור לדוד (להרב מהרר"ף ז"ל) שהשיג עליו ופסק דאפילו בנמצא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין. להקל אא"כ רוב העיר ישראל עיי"ש:
ו הלך אחר הרוב. עש"ך לעיל סי' א' ס"ק י"ז ועפר"ח ס"ק ג' במה שהאריך בענין זה והעלה לדינא דבשר הנמצא בחצר או בשכונות ישראל שהיא מיוחדת לישראל לבדה ואין דרך העכו"ם מפסיקתה אע"פ שקצת עכו"ם דרים שם ואין דלתות החצר או השכונה ננעלות אעפ"כ לא אזלינן בתר העיר אלא בתר החצר או השכונה ואם רוב החצר או השכונה ישראל מותר ואם לאו אסור אבל בשר הנמצא בשווקים וברחובות שאינם מיוחדים בפ"ע אלא שהם דרך מעבר לרבים אוי אם רוב העיר ישראלים מותר אפילו נמצא בשוק ואם רוב העיר עכו"ם אסור אפי' נמצא בשוקי ישראל ועיי"ש עוד לעיל סי' א' ס"ק י"ח מה שהאריך בדין זה ועי' שמ"ח כאן סעיף א' ותב"ש ס"ק ב' וס"ק ד' מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא דאזלינן בתר רוב המצויים בשוק ההוא דאם רוב המצויים בשוק ההוא הם ישראל אז אע"פ שרוב העיר עכו"ם וגם רוב הטבחים עכו"ם כשר וכן אפי' אם רוב המצויים בשוק ההוא הם עכו"ם אם עכ"פ ידוע שבמקום המציאה רוב ב"א המצויין שם הם ישראל מותר הבשר דתלינן ברוב המצויין שם ואם אין מצויין שם בהשוק ההוא ב"א תדיר בענין שנדע מי המצוי שם ביותר בשעת אבידת הבשר רק כשא' מבני העיר צריך לו הוא הולך לשם ולא נודע מי ומי ההולכים ביותר בהא אזלינן בתר רוב העיר אם רוב העיר ישראל אמרינן מרוב ישראל בא א' לכאן וממנו נפל ואם רוב עכו"ם או לא נודע מי הרוב אסור הבשר וכן אם לא נודע מי המצויים שם במקום המציאה אזלינן בתר רוב אותו השוק עכ"ד ועי' מ"ז ס"ק ב' (בד"ה עוד אבאר) ועי' בד"ק ריש ס"ק א' שכתב דאף אם הבשר נמצא בחנות של סוחר ובני בית שלהם היה להם בשר כשר מ"מ כיון שרוב נכרים מצויים שם ביום השוק אסור אם אין בו סימן מובהק עיי"ש:
ז אחר הרוב:
והיכא דרוב ישראל שם בהשוק לא חיישינן שמא עוף או שרץ ההוא הביא בשר נבילה מרוב העולם והשליכו לכאן דלא חיישינן למלתא דלא שכיחא זולת היכא דאיכא רגלים לדבר אז חיישינן אפילו למלתא דלא שכיחא שמ"ה שם (ח) הרוב. ואפילו נמצא קרוב לחניות מוכרי בשר טריפה הולכין אחר הרוב דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. כו"פ. ועי' פר"ח סוף סימן זה בדינים היוצאים שכ' דאם יש בעיר ההוא מחצה עכו"ם ומחצה ישראל אז אזלינן בתר קורבא ואם נמצא קרוב לבית ישראל שרי עיי"ש ועי' בחוות דעת בסוף הס' שהשיג על הפר"ח בזה וכ' דליתא להאי דינא דקורבא לא מהני בענין זה כלל אפי' היכא דהוי מחצה על מחצה עיי"ש אמנם עיין בס' ערוגות הבושם אות מ"ה שהשיב ע"ד החוו"ד בזה והעלה דהעיקר כהפר"ח לדינא עיי"ש באריכות ועי' בכנפי יונה שהשיב ג"כ ע"ד הפר"ח הנ"ל והעלה ג"כ דאף אם המציאות הם שוים אין קירוב בתים ולא השווקים מעלה ומוריד והביא ראיות לזה עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' ק"י ס"ק מ"א):
ט מרובא פריש. עי' בכנפי יונה שעמד על המחקר מה הדין בעיר שרוב טבחי ישראל ומועט טבחי עכו"ם אלא דגם בין הטבחי ישראל יש מיעוטא דשוחטים טריפה אם נאמר סמוך מיעוטא למיעוטא והו"ל רוב וכ' דפשוט הוא דאם כשאנו מצרפים הב' מיעוטים הללו נעשה מחצה על מחצה אז הבשר הנמצא אסור וכתב שם עוד וז"ל ועוד נ"ל פשוט דהך דאזלינן בתר רוב טבחי ישראל היינו אם הם הן ששוחטים רוב שר אבל לא מהני מנין השוחטים כ"א מנין הנשחטים דרך משל שאם ג' טבחי עכו"ם שוחטים ביום א' עשרה בהמות וז' שוחטי ישראל שוחטים ט' בהמות פשיטא דהעכו"ם נקראים רוב כיון שעל הבשר נפל ספק עכ"ל אמנם עיין בחוות דעת בליקוטים סעיף קטן ב' שדעתו לא כן הוא אלא דבכל מקום אזלינן בתר רוב המוכרים ולא בתר רוב הבשר עיין שם:
ועיין בשמ"ח סעי' ב' ותב"ש ס"ק ה' ו' ז' שהעלה לדינא דאף בעיר שרובא עכו"ם אם כל טבחי אותה העיר ישראל מותר הבשר הנמצא דהא רוב בהמות כשרות הן ורוב בשר שבעיר כשר אכן אם נמצא בעיר גם טבחי עכו"ם אע"פ שהם המעט חיישינן שמא כשנצרף טריפות דישראל לשל טבחי עכו"ם לא יהי' הכשרות רוב ולא שרי כ"א כשנודע בבירור שגם אחר הצירוף איכא רוב כשרים באותו מקום עיי"ש ועי' בחיו"ד בהלקוטים שבסוף הסי' שהשיג עליו והביא ראיה דברובא דאיתא קמן לא מצרפין המיעוט למיעוט עיי"ש ועי' בשו"ת עמק הלכה (מהה"ג מזיטל ז"ל) חיו"ד סי' כ"א מ"ש בזה והביא ראיה לדעת החוו"ד להקל בזה וכ' גם התב"ש רק לחומרא בעלמא אמרה להא מלתא עיי"ש:
באריכות:
ודע דכל זה בנמצא חתיכות בשר אבל בנמצא בהמה שלימה שחוטה עי' בסמ"ע בחו"מ סי' רנ"ט ס"ק י"ג שכ' דאם נמצא בהמה שלימה שחוטה ואפשר לבדוק הריאה ברוב טבחי ישראל כשר כיון דאפשר לבדוק הריאה ולא אמרינן שמא נתנבל בשחיטה דזה לא שכיח דרוב המצויין אצל שחיטה מומחין הן עיי"ש וכ"כ בשמ"ח סעיף ג' לדינא ועי' מזה עוד בדבריו לעיל סי' א' סעי' כ"ה שכ' דמ"מ עכ"פ צריך לבדוק ולראות אם השחיטה הגונה הוא דכל מה דאפשר לברורי מבררינן ועיי"ש בסעי' שאח"ז דכל זה הוא בנמצא במקום שאין דרך להטיל שם נבילות אבל אם מצאה באשפה או בשאר מקומות שדרך להשליך לשם נבילות אפי' בהמה שלימה אסיר דחיישינן שמא נתנבלה ולפיכך הושלכה שם עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ד' ולעיל סי' א' סעי' ד' מ"ש בזה): (י) פריש. עתב"ש ס"ק ה' שכ' דאף אם כל טבחי העיר ישראל אין להתיר בעיר, שרובה עכו"ם אלא אם בהשוק שהבשר נמצא שם לא נודע מי מצוי ביותר אבל אם נודע שבשוק ההוא רוב הנמצאים שם עכו"ם הם אין להתיר מחמת שכל טבחי העיר ישראל דיש לחוש שמא סגי להו בהמיעוט בשר טריפה שנטרפה אצל טבחי ישראל דמסתמא מטריפות זבני דמוזלי גבייהו וכיון דמצוי בשוק רוב עכו"ם תלינן דמעכו"ם נפל וטריפה הוא ואפי' אם כל העכו"ם שבעיר קונין בשר מישראל לא אמרינן כיון דרוב הבשר כשר הוא א"כ הרי גם הבשר שנמצא אצל עכו"ם רוב מבשר כשר הוא ומהרוב נפל דז"א דאמרינן דהרוב מבשר טריפה זבני והמיעוט מכשרים כד שלמו הטריפות ותלינן דמרוב נינהו ובשר הנמצא שם טריפה עיי"ש ועי' בהגהות הח"ס במהדורא קמא שכ' דאף בעיר שרוב טבחי העיר ישראל ורוב העיר ישראל אם הוא במקום שאין מנקרים בשר האחוריים אין להתיר בבשר הנמצא אא"כ ניכר ע"י בקי שאין זה חתיכה מאחוריים דלא שייך מרובא פריש עיי"ש: (יא) אם היו רוב המוכרים עכו"ם. כ' בכנפי יונה וז"ל ודע כי בכל מקום שחיישינן לעורבים לא מהני לן אע"ג שרוב טבחי דמתא ישראלים דמה איכפת ליה לעורב ליקח ממקומם או ממקום אחר כ"כ הוא קרוב לה זה כמו זה דבחדא שייטי אזלי וכו' עיי"ש וכ"כ בשמ"ח סעיף ז' ושפ"ד סק"ח עיי"ש ועי' פר"ח ס"ק ג':
יב רוב המוכרים. עבאה"ט מ"ש דבבשר מבושל הלך אחר רוב אוכלי בשר מבושל ועי' שמ"ח סעיף ה' ותב"ש ס"ק י' דה"ה בנמצא בשר צלי או מלוח הולכין אחר רוב אוכלי בשר צלי או מלוח אפי' ברוב טבחי ישראל עיי"ש ובשפ"ד ס"ק ב' ועי' בהגהות הח"ס מהדורא קמא שכ' ממשמעות תשו' הריב"ש דה"ה בכל כה"ג הדין כן כגון בנמצא כרכשתא ממולא אזלינן בתר רוב אוכלי כרכשים מולאים וכדומה עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט דבנמצא ביד עכו"ם אסור עשפ"ד שם דה"ה בנמצא ביד ישראל בכ"מ שרי אף שרוב אוכלי בשר מבושל עכו"ם נינהו עיי"ש:
יג אסור. מן התורה. מ"ז ס"ק ב':
יד ואם היו רוב המוכרים ישראל. עי' שפ"ד ס"ק ח' שכ' מיהו אם הביא עוף בשר חיישינן אף ברוב טבחי ישראל דשמא מעלמא הביא עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג שכ' דדוקא עוף הפורח משא"כ חזיר וכלב שהביאו בשר כיון שאינו יכול לפרוח לא חיישינן שמא ממקום אחר הביא עיי"ש אמנם בשמ"ח סעיף ז' כ' להדיא דאם ראינו שעוף או שרץ השליך הבשר לכאן חיישינן אף ברוב טבחי ישראל דשמא הביאו מרובא דעלמא ועכו"ם נינהו עיי"ש הרי דאף בשרץ שא"י לפרוח קאמר שוב נתעוררתי מחכם א' די"ל דגם התב"ש לא קאמר רק בשרץ משא"כ חזיר וכלב כיון שהם של בעה"ב אין דרכם לילך מעיר לעיר אין לחוש משא"כ שרץ י"ל שדרך חורו הולך גם מעיר לעיר וצ"ע:
טו היו רוב המוכרים ישראל. כ' בשמ"ח סעיף ד' ותב"ש ס"ק ט' ובשפ"ד ס"ק י"א דכל מה שנתבאר בסי' זה להקל בבשר הנמצא היכא שהי' רוב טבחי העיר ישראל אפי' בעיר שרובא עכו"ם זה דוקא בנמצא בשר בהמה כיון דדרך העולם שאין היחיד שוחט בהמה לעצמו רק הטבח במקולין אבל בנמצא בשר עוף בשוק או בדרך אזלינן בתר רוב העיר אם רוב העיר ישראל כשר אפילו אם רוב טבחי עכו"ם ואם רוב העיר עכו"ם אפי' כשרוב טבחי העיר ישראל אסור כיון דאין שוחטין עופות במקולין וכל אחד שוחט בביתו וה"ה במקומות שרגילין לשחוט איש בביתו גדי וטלה ועגלים הרכים אם נמצא גדי וטלה שלימה שרוט או מבשרו ג"כ לא מהני רוב טבחי ישראל ולא שרי כ"א ברוב העיר ישראל עיי"ש ונלפענ"ד דלאו דוקא בידוע שהוא ודאי בשר עוף אלא אף אם נמצא פשטיד"א של בשר מחותך ומטוגן באופן שא"א להכיר אם הוא מבשר בהמה או עוף אסור אפי' ברוב טבחי ישראל היכא דרוב העיר עכו"ם כיון דאין לנו רוב בשר כשר בודאי דהא י"ל דבשר עוף הוא והו"ל רוב טריפה וה"פ. וכ' שם עוד בשמ"ח דמ"מ אם נמצא עופות הנולדים ודרך אותה העיר הוא שהצייד בעצמו שוחט אותם מיד הולכין אחר רוב ציידים עיי"ש:
טז רוב המוכרים ישראל. ר"ל דרוב המוכרים בשר לבני העיר אפי' לעכו"ם הם ישראל. סמ"ע בחו"מ סי' רנ"ט ס"ק י"ג:
יז ישראל. עי' בד"ק בחידושיו לסי' זה שכ' בבשר הנמצא בעיר ישראל באופן שאין להסתפק שמא בשר טריפה הוא רק שיש ספק אם עבר עליו ג' ימים בלא מליחה אם יודעין שהי' שם גם בשר הנשחט מקרוב ולא שהה ג' ימים אזלינן בתר בתרא ועיי"ש עוד שכ' דאם נמצא רגל חתוך פרסותיו שהוא סי' דשל ישראל הוא (ע"ל ס"ק ל"ב) מ"מ אין להתירו אלא ע"י שרייה ומליחה עכ"פ כי שמא לא נמלח עדיין ואף אם רואים שהרגל הוא לח אפ"ה אין לסמוך ע"ז להתירו בלא שרייה ומליחה ואם יש לספק שמא עבר עליו ג"י בלא מליחה כיון דאין אופן להורות לצלותו בלא בישל כדין בשר ששהה ג"י בלי מליחה דלצלי בלא בישול אין הרגל שוה כלום ע"כ נכון עכ"פ לצלותו תחילה כשיעור שיהא ראוי קצת לאכילה ואח"כ יכול להקל ולבשלו כיון שיש אומדנא שאילו הי' ג' ימים בלא שריי' הי' משונה וניכר וגם לא שכיח כלל להשהות ג"י במקום שנמצא כיון שרבים שכיחים שם ולא הי' מוצנע אמרינן דודאי לא משתהה כל כך שלא ימצאוהו וגם כלבים לא היו מניחים להשהות שם כ"כ ובפרט כיון שהי' היכר שכבר נשרה כיון שהי' לח ורחוק לומר שבטל נתלחלח ורחוק לומר שהי' ע"ע מונח במקום מוצנע וע"כ הי' מונח ג"י בלא שריי' ולא ראוהו אדם עד עתה וכעת נתנודד ברגלים ממקום המוצנע למקום זה בלא הרגיש דז"א דבכה"ג שייך לומר כאן נמצא כאן הי' עיי"ש ובנה"ק אות א' באורך:
יח בשר הנמצא ביד עכו"ם. וה"ה אם נמצא ביד קטן דינו כנמצא ביד עכו"ם. ש"ך לקמן סי' ק"י ס"ק י"ח. ועשפ"ד שם שכ' דקטן חריף הרי הוא כגדול עיי"ש:
יט ביד עכו"ם. ר"ל ברשות עכו"ם (ע"ד שאמרו ז"ל מה ידו רשותו). ס' תפארת למשה:
כ ולא נודע ממי לקח. עבאה"ט ועשפ"ד ס"ק א' שכ' דר"ל דוקא כשלקח העכו"ם שלא בפנינו אבל אם לקח בפנינו הוי קבוע ואסור מה"ת ובמקום שהטריפות יותר בזול מהכשרות יש הרבה מהאחרונים שאוסרין אפי' שלא ראינו ממי לקח דמסתמא מטריפה לקח וכאן מיירי שהטריפה שוה כמו הכשרה עיי"ש ועי' במ"ש מזה לעיל (סק"י) מהתב"ש:
כא מותר. היינו במקום שמכריזין כשיש בשר טריפה במקולין דאל"כ בלא"ה אסור ליקח מעכו"ם. כרתי ס"ק ד'. ועי' ש"ך ס"ק י' ופר"ח ס"ק ג' (בד"ה ודע) ובתב"ש ס"ק י"ג ובבכור שור בחולין בחידושיו לסוגיא זו (בתוס' בד"ה ובנמצא וכו'):
כב זהו דין תורה. עש"ך ס"ק ג' שכ' הטעם משום דקיי"ל בכל דוכתא דאזלינן בתר רובא ועשפ"ד דר"ל בין ברובא דאיתא קמן ובין ברובא דליתא קמן בכ"מ אזלינן בתר רובא ועי' בדבריו להלן בשער התערובות חלק א' פרק א' בחקירה הא' ועי' בס' שערי תורה חלק ג' כלל ח':
כג אסרו חכמים. וכן תקנו חז"ל שלא לקנות בשר מעכו"ם אע"פ שכל טבחי העיר ישראל דחיישינן לטריפות דשכיחי אע"ג דמיעוטי נינהו אותו דאם הי' מותר לקנות מעכו"ם הי' בדין לאסור למכור לעכו"ם טריפה שמא ימכרנה לישראל וזה הפסד גדול. ועכשיו מותר למכור לעכו"ם נבילות וטריפות שהרי אסור לקנות ממנו ואפי' ראה ישראל שישראל מכר לעכו"ם ואמר לו שכשרה היא אסור לקנות ממנו דיש לחוש שהישראל כיחש וכדי להשביח מקחו אמר כן להעכו"ם. שמ"ח סעי' ט"ו ותב"ש ס"ק כ"ג וכ"ד עיי"ש. ועי' שפ"ד ס"ק י' (ועי' בס"ק שאח"ז):
כד כל הבשר וכו'. עשמ"ח שם ותב"ש ס"ק כ"ה דבע"כ התקנה לא היתה כ"א שלא לקנות אבל אם ראה שנפלה מיד עכו"ם או שלקחה מהטבח והחזירה לו או שנתערבה בשל ישראל וכיוצא בזה בכל אלו לא גזרו דלא שכיחי ואזלינן בכה"ג בתר רוב בשר שבעיר שאם רוב בשר שבעיר הוא כשר אמרינן שגם אותה החתיכה מכשרות הוא עיי"ש וע' שפ"ד סק"ה דלדידן אין להתיר אפי' בראה שנפלה מיך העכו"ם אלא אם שמע שישראל שמכר לו אמר שהיא כשרה וכל שאמר לו שהיא כשר לא חיישינן שמא כיחש דאסור לגנוב דעת הבריות אבל בלא"ה אפי' בזה אסור עיי"ש:
כה השוחטים ישראל. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועי' במנחת יעקב כלל ל"ב ס"ק מ"ט מ"ש בזה ועשפ"ד ס"ק ה'. ולדינא עי' שמ"ח סעי' ח' ותב"ש ס"ק י"ג שהשיג על הש"ך בזה והעלה דהעיקר כדעת זקיני הלבוש דאם נמצא בשר ביד עכו"ם ויודעין בודאי שלקח בשר כשר במקולין של ישראל ולא הי' אפשר לו להחליפה בטריפה מותר לאכלו ולא חיישינן שמא הוחלפה אצל עכו"ם ע"י עוף ושרץ דעכו"ם משמר מה שאצלו עיי"ש:
כו הלוקח בשר. עי' בערך השלחן הספרדי אות ג' שכ' מהתוס' דראש שנפל לנהר והעלהו מותר לכ"ע גלא חיישינן שמא נאבד זה הראש שנפל וזה אחר דכל שלא נעלם מן העין עד שנפל אמרינן והוא שאבד עכ"ד:
כז בשר. עבאה"ט מ"ש בשם תשובת בית יעקב דאפי' בבהמה שלמה שייך דין בשר שנמה"ע ובי' בס' נחלת עזריאל בחידושיו לחולין דף צ"ה מ"ש לדחות דברי הבית יעקב בזה עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ב' ובשלחן גבוה מחודש א' מ"ש בזה ועי' שמ"ח סעי' י' ותב"ש ס"ק י"ח שהחזיק במעוז דברי השו' הבית יעקב דלרב אפי' בבהמה אסור דלא פלוג חכמים בגזרתם אמנם לדידן דלא קיי"ל כרב הדבר תלוי בראות עיני המורה דאפי' בחתיכה גדולה או בהמה שלימה כל שאפשר לשרצים ליטלו שייך דין בשנמה"ע אבל היכא שא"א לחוש כגון שהי' החדר סגור ואין בה חור שאפשר שיבא חתיכה גדולה כזו או בהמה שלימה כזו או שלא שכיח שם בעלי חיים כאלו להחליף חתיכה כזו לא חיישינן לאחלופי עיי"ש:
כח והניחו בביתו ונעלם מן העין. ר"ל שנאבד או שנעלם מעיניו והסיח דעתו ממנו כנה"ג בהגהות הטור אות א'. וכתב שם דאף מי שרוצה להחמיר על עצמו שלא לאכול מבשר שנמה"ע אין לו להחמיר על עצמו למגדר אף כשלא נאבד ולא הסיח דעתו ממנו דכיון דהוא עצמו חומרא אין להחמיר בזה למגדר מלתא כלל אלא דכל דלא הסיח דעתו ממנו ולא נאבד אף שנעלם מעיניו אין לחוש כלל עכ"ד:
כט ונעלם מן העין. עבאה"ט מ"ש מהרא"ש וסיים דחומרא יתירה הוא ועי' בס' בית האוצר בחידושיו לסימן זה מה שהאריך בזה והעלה שהרא"ש הבין דמ"ש רב בשנמה"ע אסור מיירי אפי' ברוב טבחי ישראל, וגם בהערים הסמכות נמי איכא רוב טבחי ישראל ויש ב' רובא גמורים ואפ"ה חייש רב לרובא דעלמא דשמא עורבים הביאו ממקום רחוק מרובא דעלמא ע"ז כ' הרא"ש דחומרא בעלמא הוא אבל אם במקומות הסמוכים הי' רוב טבחי עכו"ם דליכא אלא חד רובא להיתירא די"ל דמהערים הסמוכים הביאו זה מדינא הוא ולא משום חומרא בעלמא עיין שם. ומה שכתב הבאה"ט בסוף הס"ק וכל היכא דלא חזינן וכו' חיסור לשון יש בדבריו כי זה קאי א המנהג שיתבאר להלן סעיף ב' שהוא כדעת הטור אבל לא על סעיף זה שהוא דעת הרמב"ם. ספר הליכות עולם בנתיבות ההוראה. ומ"ש הבאה"ט עוד דלא תקשה מלעיל סימן א' סעי' ד' דהמוצא בהמה שחוטה וכו' עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ג' ובתב"ש לעיל סי' א' ס"ק מ"א מ"ש בזה ועי' סמ"ע בחו"מ סי' רנ"ט שם:
ל אא"כ היה לו בו סימן. עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ד שכ' דבלשון ובני מעיים וכיוצא אין מועיל סימן שאין אלו ראויים לקבלת סימן יפה ומתקיים ואין לסמוך עליו עיי"ש ועי' בס' תורת זבח הספרדי (להרב מהרחד"ח ז"ל) אות ב' סימן ל"א ס"ק ח' ט'. שהביא דברי הכנה"ג בזה לדינא וסיים דמ"מ בריאה נוהגין בעירו לסמוך על הסימן שעושין בה אחר קליפת עורה שאז מקבלת הכתיבה היטב עיי"ש ועי' בשלחן גבוה סוף מחודש ב':
לא היה לו בו סימן. עי' ד"ק בחידושיו לסי' זה שכתב דאם היה סי' בעוף שהיה שם נקב במקום מצומצם מדויק ביותר שתחבו להעלות במשקל הוי סי' כמו דקיי"ל בגט דנקב בצד אות פלוני הוי סימן וגם כתב שם דמסתברא דבעוף הוי המשקל סימן כיון שאין כולם שוים במשקל וכ"ש אם ידע המשקל בדיוק עד משקל קטן וגם כתב דבמצא רגל חתוך בפרסותיו כנהוג בין בני ישראל למליחה פשוט דהו"ל סימן מובהק שהוא כשר עיי"ש באורך: (רב) סימן. ע"ל סי' קי"ח גבי שולח בהמה או עוף ע"י עכו"ם שאין השחיטה סי' וכ"כ בשמ"ח כאן סעיף ד' ושס"ד ס"ק י"א דסימן דשחיטה אינו כלום דהרבה עכו"ם שוחטים בהמות גדולות וקטנות ועופות וגם הם מצוי מכווני לשחוט באמצע הצוואר ולא הקילו חז"ל לסמוך על סימן דשחיטה כלל עיי"ש ועי' כו"פ שכתב דמ"מ לענין בשר שנתעלם מן העין דהחשש הוא רק שמא חילפה העורב אף לדידן מהני עכ"פ השחיטה לסימן וגם הניקור מגיד הנשה הוי סי' לענין זה עיי"ש ועי' בישועות יעקב ס"ק א' ב' ג' מה שפלפל בענין זה ועי' בשו"ת גור אריה יהודה סי' צ"א שנשאל בענין זה בא' שמצא ברחוב חתיכת בשר מנוקרת כדרך שמנקרים בשר כשר אם יש לסמוך על סימן זה לומר שבשר כשר הוא והשיב לאסור והביא ראיה מלהלן סי' קי"ח שם דאין לסמוך על סימן זה עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"ט באמצע התשו' שהביאו והשיג עליו והעלה דהניקור הוי סימן טוב ורק לכתחילה לשלוח ע"י עכו"ם לסמוך על זה אין להקל אבל בנמצא בשר בשוק בודאי יכולין לסמוך על סי' זה להכשיר הבשר עיי"ש ועי' בד"ק שכתב דאם נמצא רגל חתוך פרסותיו הוא סימן דשל ישראל הוא עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק י"ז) מ"ש משמו עוד בזה:
לג או שהיה לו בו טביעות עין. עבאה"ט מ"ש דנאמן כל אדם לומר טב"ע יש לו בבשר זה. והיינו אפי' מצאו בשוק. כנה"ג בהגהות ב"י אית כ"א מהדרישה. ועי' בהגהות אמרי ברוך בט"ז ס"ק א' שכתב שצ"ע היכא דנמצא ביד עכו"ם במקום שכל בשר שביד עכו"ם בחזקת טריפה משום שהם קונין תמיד במקולין שלהם אם יש להאמין ע"א שאמר שיש לו בו טב"ע שהוא בשר כשר אם שייך בזה דין דע"א נאמן באיסורין עיי"ש:
לד טביעת עין. עבאה"ט מ"ש דכל אדם נאמן ולא דמי למציאה דלא מהדרינן בט"ע וכו' שאני הכא דאיסור מדרבנן בעלמא הוא והוא מדברי הט"ז והיינו כגון שמצאה במקום שהניחה או רוב ישראל מוכרים דלא הוי רק מדרבנן. אבל דע כי הש"ך חולק ע"ז וס"ל דאפילו באיסור דאורייתא כגון רוב טבחים עכו"ם או שמצא בפי העוף ושרץ דאז הוי דררא דאורייתא אפ"ה רל אדם נאמן לומר שיש לו טב"ע בגוי' וכ"כ הפר"ח והתב"ש לדינא עיי"ש (ועי' מזה בס' הליכות עולם בנתיבות הוראה) ועיין בנקודות הכסף שכ' דלא דמי למציאה דהתם ממונא אבל באיסורא אמרינן אף ע"ה מהימן דודאי קושטא קאמר דאית ליה טב"ע בגווי' דאם לא כן איסורא קעביד דבכל מלתא דאיסורא אפילו ע"ה יש לו טב"ע ועי' בהגהות אמרי ברוך שעמד על המחקר לפי דברי הנקה"כ שמחלק בין מציאה דממונא ובין אסורא מה יהיה הדין במי שמצא דבר מאכל וע"ה אומר שנאבד ממנו ורצה לאכלו בפנינו אם נאמן דאיכא דררא דממונא ואיסורא בדבר א' בגוונא דאם אינו שלו אסור באכילתו דשמא טריפה היא עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מתשו' חכם צבי עי' שפתי דעת ס"ק א' שהסכים עמו להלכה. ומ"ש הבאה"ט מתשובת נחלת שבעה בחביות של שומן אווזא וכו' דלא מהני טב"ע רק בת"ח ועדה אינו נאמן עי' בנ"י ס"ק ח' שכ' דע"ה בעי טב"ע גמור אבל סתם טב"ע לא מהני בע"ה עיי"ש ועי' בס' דרכי הוראה חלק ב' פרק נ"ז שיצא לדון בדבר חדש דדוקא בחול אין ע"ה נאמן אבל בשבת יש להקל לסמוך גם אטב"ע של ע"ה וכדאשכחן בפ"ד דדמאי דע"ה שאינו נאמן על דמאי מ"מ בשבת נאמן ומפרש בירושלמי מפני שאימת שבת על ע"ה ואינו משקר בשבת עיי"ש באורך קצת. אמנה בעיקר הדין עי' בשפ"ד שם שהביא ג"כ דברי הנ"ש הנזכר וסיים שלא ידע לחלק בזה בין ת"ח לע"ה וכפי הנראה דת"ח וע"ה שוים גם בזה רק דבעינן שבעתן עין עיי"ש ועי' בס' שערי דעה ס"ק ב' מ"ש בדברי הנ"ש והבל"י והפרמ"ג הנ"ל ולדינא העלה ג"כ דאין לחלק בין ת"ח לע"ה ולעולם בעינן ששבעתן העין ובעינן טב"ע גמור עיי"ש (ועי' לקמן בס"ק שאח"ז) ועיין בשלחן גבוה ס"ק ו' שהוכיח ג"כ בראיות מלשון הפוסקים מדלא פירשו דדוקא ת"ח נאמן ש"מ דכל אדם אפילו ע"ה נאמן לומר נאבד הבשר הזה ויש לו בו טב"ע שזה הוא עיי"ש ועי' בשו"ת מים רבים חיו"ד סי' ג' בעובדא שא' הולך בידו סך כמה ממולאות וטבחים של בשר שחוטה למכרן ותפסי אותו שרי העיר והוליכוהו אל בית השופט ולקחו ממנו הממולאות ונתנם ביד שומרים עכו"ם עד שיצא הפס"ד ולבסוף גזרו עליו מה שגזרו והחזירו הכל ליד הבעלים והבעלים אומרים שהם מכירים בטב"ע שהם שלו והאריך בזה והעלה ג"כ דאפי' אינו ת"ח נאמן לומר שיש לו בו טב"ע ומותרים:
עיי"ש:
ועיין בשמ"ח ותב"ש סוף סי' זה שכ' דמ"מ קטן אין להאמינו בטב"ע באסורין ולענין אשה יש חילוק דהיכא דצריכין טב"ע מדינא כגון שנמצא שלא במקום שהניחו וא"א לתלות בבני אדם או שנטלו עוף או שרץ דנעלם מעיניו וחזר והביאו בזה אין להאמין לאשה בטב"ע כיון דדעתה קלה ואומרת בדדמי אבל בסתם בשר שנעלם מן העין שאין צריך טב"ע מדינא כלל רק לחומרא בזה אשה נמי מהימנא עיי"ש:
לה והיא מכירו. עבאה"ט מ"ש דבעינן טב"ע גמור לאפוקי מדעת התוס' דס"ל דבט"ע כל דהו סני בזה עיי"ש ועי' בערך השלחן הספרדי אות ב' שהשיג עליו והעלה בראיות מהפוסקים דכל ששבעתו העין מקודם שראה אותה מתחילה היטב אף שאין לו בה עתה רק טב"ע כל דהו סגי עיי"ש ועי' כו"פ שהקיל עוד יותר דאפי' לא ראה אותו קודם אבידה להדיא דקיי"ל דבאופן זה לא מהדרינן אבידה אפ"ה לענין בשר שנמה"ע סמכינן אפילו אטב"ע כזה ואפילו כשאינו צורבא מדרבנן עיי"ש אמנם בשמ"ח סעי' ט"ז ובמ"ז סוף סי' זה כ' כדעת המחמירים בזה דגם לענין בשנמה"ע בענין שבעתן עין היטב ודקדק בראייתו ולא ראיה כל דהוא דאל"כ אין לסמוך על טב"ע דלפעמים העין משקר ודומה לו שזה הוא ובאמת אינו זה עיי"ש. ועי' בס' דברי יוסף סימן תל"א אית ב' מ"ש בזה לדינא ומדברי גדולי המחברים מבואר דהיכא דא"צ טב"ע מדינא כנ"ל (ס"ק שלפ"ז) אז יש לסמוך אמקילין דסגי טב"ע כל דהו אבל במקום שצריך מדינא טב"ע כמ"ש שם בזה יש להחמיר לכל צד שצריך שיהא ראה אותה מתחילה היטב וגם אח"כ יהיה לו בו טב"ע גמיר ועי' בשו"ת מחנה חיים קמא סי' נ"ו מדין זה באריכות:
ל צרור וחתום. עי' תב"ש ס"ק י"ב שכ' דמלשון הש"ס והפוסקים משמע דבע"כ בעינן תרווייהו שיהא צרור דהיינו שתהא כרוכה במטפחת וגם חתום דוקא אבל אם אינו חתום אע"פ שהוא כרוך במטפחת והמטפחת היא קשורה לא מהני אבל קשה הדבר דכיון דהא אין סברא שהעורב יפתחנה ויחליף ויצירנה כבראשונה וכ' דבע"כ צריך לומר דהא דאמרו דבעינן תרווייהו צרור וגם חתום הוא רק היכא דאיכא חשש חילוף עכו"ם אבל היכא דליכא חשש חילוף עכו"ם וחיישינן רק לעורבים שרי אף בצרור לחוד ומכ"ש היכא שהמטפחת היה קשור אע"פ שלא היה חתום אך סיים שלא החליט הדבר כיון דאין לנו סיוע לזה משום פוסק עיי"ש:
סעיף ב:
לז ואם תלאו במסמר. וסי' זה דתליא במסמר לא מהני אלא היכא דהחשש הוא שמא החליפו שרץ או עורב אבל היכא שיש חשש שמא החליפו עכו"ם חיישינן אפילו תלוי באויר. כנה"ג בהגהות ב"י אות ב' עיי"ש: (לח) ויש מתירין. עי' בשו"ת הלכות קטנות חלק א' סי' רצ"ב בעובדא שנשאו ששה עופות לשוחט לשחוט ואח"כ בלכתו עם העופות לביתו נפל לו עוף א' ולא הרגיש עד אשר הגיע לביתו ואחר שבא לביתו וראה שחסר לו עוף א' חזר לאחוריו עד המבוי דהשוחט ומצא שם עוף א' שחוט שכפי הנראה לו הוא העוף שנפל לו אבל אין לו בו טב"ע והשיב דאף דלכאורה יש להתיר כיון שיש רגלים לדבר דהוא הוא כיון דא' אבד וא' מצא ושחיטת הס' כראוי והשוחט ג"כ מעיד שלא יצא מתח"י נבילה היום אבל לדינא פשוט הוא שהעוף אסור מטעם בשנמה"ע כיון שאין לו בו טב"ע עיי"ש אמנם מדברי הכנפי יונה בד"ה ומיהו נ"ל ובד"ה כתב הטור) מבואר דבכ"מ אין להחמיר בנמצא בשר אלא בנמצא מונח דרך הטלה בשוק במקום שאין שם עוברים ושבים דאז תלינן ג"כ בשרצים ועורבים וצריך סי' או טב"ע אבל אם נמצא מונח דרך נפילה שיש לתלות שנאבדה מיד מוליכה אז אזלינן בתר רוב העוברים שם ואע"ג דיש לחוש ג"כ לעורבים או שרצים מ"מ תלינן טפי שנפלה מיד העוברים שמה שזה שכיח טפי עיי"ש לדרכו ובפרט בנ"ד דבודאי במבוי שדר בה השוחט דשכיח ומצוי שם טובא עופות נשחטים. ומכ"ש בנ"ד ביש סימן השחיטה שכ"ל (ס"ק ל"ב) דלחשש בשר שנמה"ע מהני סימן דשחיטה דודאי יש להקל לפענ"ד:
לט מתירים בשר שנתעלם מן העין וכו'. עבאה"ט מ"ש דאם מצאו במקום שהניחו אפילו ברוב טבחי עכו"ם אין נוהגין לאסור. ועי' שמ"ח סעיף ט' דאפי' אם הוא עיר של עכו"ם אין אוסרין עיי"ש וכתב שם בסעיף י"ב דכל זה הוא בלא נטלו עוף או שרץ אבל אם נטלו עוף או שרץ בפניו ונעלם מעיניו וחזר והביאו אף לדידן אסור אפי' אם רוב הבשר שבעיר כשר דחיישינן שמא ממקום אחר הביאו ובעינן סימן או טב"ע עיי"ש ועי' בכנפי יונה מ"ש בהתול שלקחה ירך של אווז ורצתה דרך חורי הבית אל העליה ורצו אחריה ונעלמה מן העינים מחמת מהירות מרוצתה ואח"כ השיגו אותה על העליה ונטלו ממנה הירך ולא הכירו החתול בטב"ע אם היה אותו החתול שלקחה הירך וגם הירך לא הכירו בטב"ע ועיי"ש מה שפלפל בזה וכתב וז"ל ומיהו כל שהכרנו את החתול הא ודאי לא חיישינן שלקחה ירך אחרת דאלו לקחה אחרת הראשונה היתה משתכח מונחה כיון שרצו מיד אחריה וכו' עכ"ל ועי' בס' כרם שלמה (על הי"ד) בסימן זה שהביא דבריו וכתב שצ"ע בנידון דהכנפי יונה אם יש חילוק בין אם החתול רץ לרחוב או רק להעליה עיי"ש ועי' בס' יד דוד הספרדי בהגהות ב"י אות י"ב שהביא דברי הרב כרם שלמה הנזכר וכתב שדבריו תמוהים כי בכנפי יונה שם מבואר דדוקא בהעליה התיר יען הוא באותה הבית עצמה וכתב דמסוף דברי הכנפי יונה מוכח דאפי' בכלא ניכר החתול יש להתיר בעובדא הנ"ל כיון דבבתים אינו מצוי נבילות עיי"ש והמעיין בכנפי יונה שם יראה דלא משמע כן דכל דברי הכנפי יונה קאי רק אאם החתול ניכר רק שהירך לא ניכר ואדרבה משמע שם דאף בניכר החתול לא התיר להדיא בסוף דבריו רק בדרך אפשר והמעיין בדבריו ישפוט בזה:
מ אם מצאו במקום שהניחו. אבל אם מצאו במקום אחר אפילו אם הוא בביתו אסור אם אין לו סימן או טב"ע. ט"ז ס"ק ג'. ועי' במנח"י כלל מ"ג ס"ק ל"א (באמצע הס"ק) ובתוה"ש בדיני ס"ס ס"ק כ"ז דבנמצא שלא במקום שהניחו לכ"ע אסיר מדינא ולא מכח חומרא בעלמא ואף לוי מודה בזה וא"כ דינו כשאר איסור דרבנן ונ"מ לענין ספק בתערובות דבעינן שיהא בו ס"ס מלבד הספק הראשון דדלמא נתחלפה כיון שחז"ל אסרוהו בשביל חשש זה הו"ל כודאי איסור עיי"ש ועי' בש"ך להלן סי' ק"י בדיני ס"ס אות י"ז ובדברינו שם (ס"ק ש'):
מא שהגיחו. עבאה"ט ועשמ"ח סעיף י"ד ותב"ש ס"ק כ"ב שכתבו דבמצאו במקום שהניחו יש להתיר לדידן אפילו הניחו בשוק או בדרך בדוכתא דלא שכיח עכו"ם כאילו הניחו בביתו. אכן אם הניחו בשוק עכו"ם אפילו מצאו במקומו אסור עד שיהיה לו בו סימן או טב"ע דחיישינן שמא עכו"ם חלפוה ולא שרי כ"א ברוב בשר הנמכר בעיר הוא כשר ובעכו"ם קונים מכשרות כמו מטריפות עיי"ש ועי' בס' ערוך השלחן (להרב מהרי"מ מנאוואהרדק ז"ל) סעיף י' שכתב דאף שדבריו דברי טעם הם דבהניחו בשוק עכו"ם אפילו אם מצאו במקום שהניחו אסור עד שיהא לו בו סימן או טב"ע מ"מ עכ"פ יש להקל דסגי בזה אפי' סימן גרוע עיי"ש (ועיין בדברינו לעיל ס"ק ל"ה): וכתב במ"ז סק"ב ודע דבנמצא בשוק ברוב טבחי ישראל מותר מה"ת וברוב טבחי עכו"ם אסיר מה"ת ובהניחו בביתו ומצאו במקום שהניחו אף ברוב טבחי עכו"ם מותר מה"ת ומדרבנן אסור וללוי שרי ואנן פסקינן כלוי ובנמצא בביתו אם מצאו במקום שהניחו שרי אף ברוב טבחי עכו"ם ואם מצאו במקום אחר אם מצאו בשוק ברוב עכו"ם אסור מה"ת ובביתו כה"ג אם רוב טבחי ישראל אם הוא במקום שאין שרצים ועופות מצויין שם שרי ובמקום שעופות מצויין שם אסור אף ברוב טבחי ישראל דשמא עופות הביאו ממקום אחר עכ"ד:
מב והמנהג להקל. עבאה"ט מ"ש לענין אם מצאם שלא במקום שהניחם ועי' בדברי זקיני הלבוש שכתב דאפי' אם נמצא תחת המקום שהניחה כגון שתלה הבשר למעלה ונפל אם הוא במקום ששרצים מצויים יש לאסור אם אין לו בו סימן או טב"ע עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות י"א מ"ש בזה. ועי' בשו"ת מכתב שלמה (להרב מהרנ"ש הספרדי ז"ל) חלק ב' סי' כ"ה שנסתפק בתלוי כלי מלא חתיכות ונשבר הכלי ונפלו החתיכות לארץ אין לו בהם שום סימן ולא טב"ע מה הדין אם מצאם תחת המסמר שתלוי בו הבשר מי אמרינן דכיון דמצאן מכוון תחת המסמר אין לחוש לחיה או שרץ דזה הוי כמו מצאו במקום שהניחו דאין לחוש שהשרצים החליפו והביאו והניחו במכוון תחת המסמר למקום שהיה הבשר הראשון כשנפל או שיש להחמיר גם בכנה"ג כיון שיש ריעותא לפנינו עיי"ש ותמהני שלא הביא מדברי זקיני הלבוש הנ"ל שכתב להדיא דגם בנמצא תחת המקום שהניחו יש לאסור כנ"ל. אמנם לענין גוף הדין עי' שמ"ח סעיף י' ותב"ש ס"ק ט"ו וט"ז וי"ז מ"ש בזה והעלה דבנמצא שלא במקום שהניחו הכל תלוי לפי המקום ולפי הענין אם יש לתלות שבני הבית טלטלוהו לכאן לאיזה צורך מותר ואם לאו כגון שנמצא בארץ או בשאר מקומות שאין דרך בני אדם להניח בשר לשם או שהיה החדר סגור או שידוע ההולכים בבית ואומרים שלא טלטלוהו או שנאבד ממקומו אפי' הוחזר אח"כ למקומו ואין שם סברא לתלות בבני אדם בכל אלו רגלים לדבר שע"י שרצים או עופות נטלטל או מונח במקום דשכיח שרצים טובא דמסתמא טלטלוהו בכל אלו הבשר אסור בלא סימן או שב"ע אפילו חתיכה גדולה או בהמה שלימה כל שאפשר לשרצים ליטלו אסור ואפילו אם רוב בשר שבעיר כשר יש לאסור עיי"ש וממילא דבמצאו למטה תחת המסמר כיון שיש לתלות שנפל מאליו אין לאסור ועי' במ"ז ס"ק ב' מ"ש בדברי התב"ש בזה וסיים דכ"ז בבהמה אבל בעופות אף ברוב טבחי ישראל אסור עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהש"ך אפילו לא נתן דעתו אם הוא במקום שהניחו או לא נוהגין לאסרו עי' בתב"ש ס"ק י"ט ושמ"ח סעיף י"א שהשיג על הש"ך ופסק כדעת זקיני הלבוש דאם אינו יודע אם הוא במקום שהניחו או לא לא מבעיא דהיכא דרוב בשר שבעיר כשר דמותר אלא אפי' אם רוב הבשר שבעיר טריפה היכא דאין ידוע בודאי שנמצא שלא במקום שהניחו נוהגין להתיר עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהט"ז במעשה דהמרדכי עי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ו מה שהאריך בזה ואי"ה לקמן סימן קי"ח יבואר כי שם מקומו: (מג) להקל. מבאה"ט מ"ש מהש"ך לענין אם הניח עשר ומצא תשע ועי' במנח"י כלל ל"ב ס"ק נ"א וס"ק נ"ח ועי' בתב"ש ס"ק כ' וכ"א ושמ"ח סעי' י"ג שכ' בזה לדינא כך דאם הניח כמה חתיכות בשר במנין קשורים יחד ומצא אחד חסר בין שמצאן קשורין בין מותרים ואפי' הניחם קשורים ומצאה מותרים ולא נחסר כלום ה"ז כמוצאו שלא במקומו הנ"ל (בס"ק הקודם) ואם הניחם מותרים ומצא אחד חסר לא חיישינן להנותרים ומ"מ בדליכא הפ"מ יש להחמיר אך אם אינו ידוע מספר החתיכות שהניח בכל גווני תולין להקל עיי"ש ועיין בערך השלחן הספרדי אות ד' מה שהאריך בענין זה : (מד) בסברא האחרונה. עי' שמ"ח סעי' ת' ותב"ש ס"ק י"ד שכתב דאע"ג דכ' הרמ"א דהמנהג להקל בבשר שנתעלם מן העין מ"מ כיון דלא כתב להדיא להקל גם בבשר הנמצא ואיכא למימר דלא נהגו להקל רק בבשנמה"ע אבל בנמצא אין המנהג להקל דגרע טפי ועוד דהא איכא ריעותא דנפילה ע"כ כל בעל נפש יחוש ולא יאכל שום בשר הנמצא כ"א במקומות שנהגו לחתוך הכשרות בענין אחר והטריפות בענין אחר וניכר חיתוך הכשרות ואז אין המנהג שמא נודע הטריפות אחר החיתוך דמלתא דלא שכיחא הוא ושרי היכא דהוי ע"פ התנאים הנ"ל בסעיף הקודם אא"כ נמצא באשפה שבשוק וכדומה אז חיישינן אפי' כשיש הסימן דחתך הנ"ל מחמת הריעותא והמחמיר גם בלא ריעותא תע"ב עיי"ש:
מה האחרונה. עי' בס' כנפי יונה סוף סי' זה שכ' וז"ל אני מסתפק בהאי דינא דמגרש ישראל שהבשר הנמצא בו מותר כיון שאין העכו"ם מצויין שם אם לא נאמר שמחויב המוציא הבשר לשאול לכל הדרים בשם אם נאבד להם בשר ביום זה דנימא כיון דאפשר לברורי מבררינן וצ"ע עכ"ל:
מו ואפילו אם היה ביד נכרים. עש"ך ס"ק י"א שהבין דעת הרמ"א דר"ל דבמקום שרוב טבחי ישראל מותר לקנות מיד העכו"ם ועי' הב"ש ס"ק כ"ו ושמ"ח סעי' ט"ו מ"ש בזה וכ' דנראה דכוונת הרמ"א דרק בנודע שלא היה שום טריפות בעיר אז מותר ליקח מעכו"ם. ומ"ש בלשונו ואפי' אם היה ביד עכו"ם ר"ל דלא מיבעיא אם מצאו במקום שהניחו דמותר אלא אפילו אם נשלח ע"י עכו"ם וא"כ לא נודע אם הוחלף שם פעם ממקומו או לא מ"מ לא חיישינן לה כל היכא דליכא למיחוש שמא החליפוהו העכו"ם וסיים דמ"מ כל בעל נפש יחוש אף למעוטא דשכיחא אפי' בכה"ג ולא יאכל בשר הנמצא ביד עכו"ם בשום גווני עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק י':
מז אש הי' ביד נכרים. עבאה"ט מ"ש בתרנגולת שחוטה ששלחוהו ביד עכו"ם ועבד"ק סוף סי' זה בעובדא בעוף שלא מצאו בו המרה ושלחו ע"י עכו"ם למורה שבעיר לשאול ומצאו שם המרה ובגוף העוף הי' בו סי' או טב"ע כראוי רק שבהמעיים לא הי' בהם שום סי' וטב"ע וכ' דאין לחוש דכיון שמתחילה לא הרגישו המרה ועתה הרגישו שמא החליף העכו"ם הבני מעיים ונתן בתוך העוף מעיים שיש בהם מרה דכיון דאין הנאה להעכו"ם בחילוף הב"מ אין לחוש לזה ותולין שהם אותן המעיים עצמן רק שמקודם לא הרגישו בהן המרה וכ' שיש לצרף לזה גם סניף דחסרה המרה הוי פלוגתת הפוסקים אי טריפה עיין שם:
מח היה ביד נכרים. עי' בס' יד דוד הספרדי בהגהות הטור אות א' שהביא בשם הס' בני דוד בעובדא שישראל א' שחט ה' כבשים לעיר קושט"א וכאשר בא לשם לקח אותם הממונה מהעיר בכח הערכאות שלהם שאין רשות להביא להעיר שום דבר מזון למכרם. והוליכה לבית המשפט שלו לעת ערב וסגר המקום ההוא והלך לו ונשארו כל הלילה בבית ההוא בלא שומר ובבוקר קודם שבא הממונה העכו"ם הנ"ל השכים היהודי שם קודם שיפתח העכו"ם הדלת ונתפשר עמו ונטל היהודי החמשה טלאים ורצה למכרם לישראל ונסתפקו אם אין בו משום בשר שנתעלם מן העין והשיב להתיר בצירוף כמה טעמים עיי"ש ועי' בדברי שאול ויוסיף דעת שנשאל ג"כ בעובדא כזו שלקחו שרי המאגיסטרא"ט טרא"ט בכח הערכאות מישראל אחד בשר וכמה עופות. וזה הישראל הגיד כי הוא בעצמו הלך עם המשמשים ולא זזה ידו מתוך ידם עד שהביאו להמאגיסטרא"ט ושם הכניסו אותו לארגז א' ונעלו במפתח סגורה וגם אמר שיש לו בו טב"ע וסי'. והתיר וכ' דאף כשלא הי' בו טב"ע יש להקל בכה כיון שלא זזה ידו מהם עד שקבלוהו שרי המאגיסטרא"ט ונטלו אותו במפתח סגורה הרי קיי"ל דערכאות לא מרעי נפשייהו ולא חיישינן לחלופי ובפרט בכה"ג שהי' הבשר לצורך שמחת יו"ט בודאי אין להחמיר עיי"ש:
מט שכל המוכרים הם ישראלים. כ' הש"ך ס"ק י' פירוש שידוע שאין מוכרין לעולם רק בשר כשר הא לא"ה כגון שמוכרין לפעמים בשר טריפה במקום שאין מכריזין או במקום שמכריזין שיש טריפה והכריזו אפי' משום טריפה א' אוסרים כל המקולין וכשמצא שם בשר אסור משום דהו"ל קבוע וכן אם נמצא בשר ביד עכו"ם אסור ואע"ג דרוב בהמות בחזקת כשרות הן מ"מ תקנתא דרבנן הוא שלא לקנות מן העכו"ם לכתחילה במקום שאין מכריזין או במקום שמכריזין והכריזו וכו' עכ"ד. ועי' בשו"ת ב"ח החדשות סי' כ"ד ובכנה"ג בהגהות ב"י אית י"ז ועי' בלב ארי' חולין דף צ"ה ע"א (בתוס' בד"ה ובנמצא) שכתב דהתקנה לא היתה רק לכתחילה דאסור לקנות אבל אם כבר קנה אין לאסור בדיעבד עיי"ש לדרכו ועי' בתוס' ירושלים בקיצר הוראות איסור שהביאו וסיים דלמעשה צ"ע בזה עיי"ש:
נ בשר כשר. עבאה"ט סוף ס"ק ה' מ"ש מהבה"י להזהיר על השוחטים אצל עכו"ם לרשום על הבשר וכו' ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ה שהביא עובדא שבא לפניו בטבת נכרי אחד שהי' קולף הכתב קליפה דקה מן הדקה והי' מדביקה במקום אחר ויודע הדבר והכריז ששום יהודי לא יקנה מהמקולין אפי' כשיש עלי' כתב אם לא ימשמש יפה על הכתב ולראות שלא נקלפה ממקום אחר והושמה במקום זה עיי"ש והביאו גם בבל"י וכ' עוד להזהיר שיש שוחטים שחותמין עם החתימה שלהם על שעוה שקורין חותם וואקס שלא יעשה זאת דהא בקל יכול לזייפה לעשות חותם בדומה ממש לזה החותם בלי שום שינוי והיכר עיי"ש ועי' בשפ"ד סוף סי' זה שכ' דאם יש מומר בעיר לא מהני מה שרשם על הבשר תיבת כשר לסימן וכן יש גויים שמזייפים תיבת כשר לכן יכתוב סימן יפה עכ"ד. ועי' בשלחן גבוה ס"ק מחודש ב' מ"ש בענין זה והעלה דכיון דאנו רואין שהעכו"ם מפני שנאת הדת שאין אנו אוכלים בשר שחוטה מידם עושים כל טצדקי בכל מאמצי כחם להאכיל את ישראל בשר נבילה וטריפה כדי להלעיג על תורתנו הקדושה ע"כ ראוי לגזור על הקהל שיעמדו שומר ישראל בחנות הטבח עכו"ם תיכף משעת שחיטה עד לאחר שיקחו כל אנשי העיר הבשר ולא יסמכו על הכתב ועל הסימן דבנקל יכול הקצב העכו"ם לזייפו ולהכשיל לישראל עיי"ש וכו' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ל"ו מענין זה. (ועי' מזה בדברינו לעיל סי' א' ס"ק קס"ו) ועי' בפחד יצחק אות ב' ערך בשר הנעלם מן העין מ"ש בענין זה וכתב דהשוחטין בהמות ביו"ט במקולין של עכו"ם שאינם יכולין לרשום בסכין ולא לכתוב נוהגין שהבודק קולף קצת ציפורן מרגלי הבהמה ורואה אח"כ אם מכוון מקומו וכו' עיי"ש ועי' עוד בכנה"ג שם באות ל"ד שכ' שצריך לזהר גם בעת הבאת הבשר מבית המטבחיים לבית ישראל ע"י עכו"ם שיתנו עין יפה לראות דרך הילוכו שלא יבא לכלל בשר שנתעלם מן העין עיי"ש:
נא בשר כשר. עי' בס' ערוך השלחן (מהרי"מ מנאוואהרדק ז"ל) סעי' ט"ו שכ' וז"ל ודע דהאידנא אין שום היתר לבשר הנמצא אפי' ברוב ישראל וכל טבחי ישראל שהרי בכל בהמה יש חלק אחוריים שברוב המקומות אין מנקרין אותם והן טריפה. וממילא דכל בשר הוי ספק אם הוא מחלק הפנים או מאחוריים והגם שיש להכיר ביניהם מ"מ קשה לסמוך על זה עכ"ל ופשוט הוא דאם הוא בגוונא שיש היכר ממש שאינו מבשר אחוריים כמו שיודעים כל הקצבים המומחים ובכמה מקומות גם השו"ב דמתא בקיאין להכיר כל נתח בשר אפי' הוא קטן מאיזה אבר בבהמה הוא בודאי אין להחמיר ואין להוסיף חומרות בזה. וכה ראיתי בשו"ת הרדב"ז החדשות סי' רס"ז שכ' שראה בעצמו בשוחט א' ששחט ד' או ה' שוורים ולאחר: