אור ברסלב

דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא

סימן נט

סימן נח

סעיף א:

א הגלודה אסורה. ע' בא"ז סי' תכ"ו שכ' דנגלד עור עוף טריפה כמו בבהמה עיי"ש אבל באשכול חלק ג' סי' י"ט מבואר שדין זה ליתא בעוף כיון שאין לו רק מכסה דקה המחובר בבשר עיי"ש וע' בדע"ת ס"ק ד' שכ' שכן נראה דעת כל הפוסקים שלא הזכירו חומרא זו גם בעוף ע"כ פסק לדינא כן דאם ניטל בעוף גם העור דינו רק כניטלו הנוצות עיי"ש והנה לכאורה משמע מדברי הרמב"ם בפיהמ"ש פ"ג דחולין משנה ד' דס"ל כדעת האשכול שכ' במשנה דר"י אומר ניטלה הנוצה פסולה וז"ל נוצה הוא העור הדק שעל הזפק עם הנוצה שלו וכו' ואין הלכה כר' יהודא עיי"ש וכיון שכ' דאין הלכה כר"י מבואר לכאורה דאפי' ניטלה הנוצה עם העיר הדק שעליו כשר אמנם באמת י"ל דאם ניטל העור של כל העוף גם הוא מודה דאסור אלא דר' יהודא ס"ל דאפי' לא ניטל כל העור רק שניטל העור שעל הזפק לבד טריפה בזה ס"ל דאין הלכה כמותו ובעינן דוקא שניטל כל העור של העוף (וע"ל ס"ק י"א) אולם ראה זה מצאתי במגיד משנה הנדפס מחוש מכת"י ברמב"ם דפוס ווארשא פ"ט מהל' שחיטה סוף הלכה ז' דלאחר שהאריך בדין גלודה סיים וז"ל וכתבו הגאונים דדוקא בבהמה אנו אומרים זה אבל בעוף אפי' נמרטו אגפיו הגסים או אפי' הנוצה הגסה כשרה ולא אמרינן גלודה אסירה אלא בבהמה דוקא דהתם לא נשאר עור שיגן עליו אבל הכא אע"ג שניטלה הנוצה עורה קיים ומגין עליו ואע"ג דכחשה אינה מתה מפני זה וכשרה עכ"ל הרי דס"ל כדעת הא"ז דדוקא בעורה קיים כשר בניטלה הנוצה ולא זולת וכן נלענ"ד מפשטות לשון המחבר בסעי' שאח"ז שכ' והעוף שניטלה נוצתו כשר ואי ס"ל כדעת האשכול דגם בניטלה העור של עוף כשר הו"ל לאשמועינן רבותא יותר דאפי' ניטל גם העור כשר (דהא אם ניטל העור ממילא ניטלו גם הנוצות) לכן נלפענ"ד שאין להקל בזה כלל דעכ"פ מידי ספק טרפה לא נפקא:

ב אסורה. עשפ"ד ס"ק א' שכ' דטריפות גלודה אינו טריפות מחמת עצמו אלא או משום חוט השדרה או י"ל דהקפידא הוא משום החוליות עיי"ש וע' בשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"א סי' ק"ס שכ' ג"כ דגלודה אינו טריפות מחמת עצמו עיי"ש לדרכו וע' בס' דברי יוסף סי' תי"ח שכ' דה"ה במקום טבורו משום סופו שיתקלקל הכרס וראשי פרקים במקום שיתקלקל שם נעשה טריפה כגון בירך ובמקום צוה"ג אמנם בעיקר הדבר שכ' הפרמ"ג דאינו טריפות מחמת עצמו תמה עליו דמדברי הש"ס משמע דגלודה הוא א' מח"י טריפות והוא טריפות מחמת עצמו ועיי"ש במ"ש בזה עוד:

ג אסורה. עש"ך לעיל סי' כ"ט ס"ק ה' ובשו"ת מקום שמואל סי' כ"ח ומחזיק ברכה כאן אות ד':

ד והוא שנפשט עורה. עמ"ז סוף הסי' שכ' דנברא כן בלא עור משמע שכשירה ומ"מ למעשה צ"ע עיי"ש וע' במק"מ ס"ק א':

ה שנפשט עורה עד"ק ס"ק מ"א ומק"מ ס"ק א' שכ' דלא בעינן דוקא שנפשט וניטל העור מעליו אלא אף אם העור הוא שלם ובריא רק שאינו דבוק בהבשר והוא כדבר הנפוח ה"ז בכלל גלודה וטריפה עיי"ש אמנם ראיתי בס' חמודי דניאל בהלכות מליחה סי' ל"ז שמקיל בזה וכ' דלפעמים נמצא בעוף נפוח והעור רחוק מן הבשר ורוח ביניהם וכשנוקבים יוצא הרוח וכו' וכל האברים הם בריאים ושלמים בודאי אין לאסור את העוף עיי"ש (ו) בין בידי חולי. עבב"י שהעתיק לשון רש"י דגלודה היינו שנטלה עורה מחמת שחין או מחמת:

מלאכה וע' בכנה"ג בהגהות ב"י שהביא מהבה"ג מאי גלודה היכא דמחיא תלגא (שלג) לבהמה ואשתלח משכה וכו' והיינו שחין שהוא בידי אדם וכו' עיי"ש והנה מלשון זה משמע לכאורה דאף שהיה בעורה שחין וקלקול לא מחשב גלודה אא"כ אשתלח ונטלה העור לגמרי אמנם בד"ק ובמק"מ שם כ' דלא בעינן שנפשט וניטל העור ממש מעליו אלא אף כשהוא בלוי כבשר שרופא גוררו טריפה וכ' שהי' לפניו עובדא כזה שהי' העור דבוק רק שנחרך באש וע"י חום האש נתייבש העור ע"ג ונעשה כמין כמוש קצת כדרך העור שהוא ב' ימים לאחר שחיטה שמתייבש קצת אבל לא היה נפרך בצפורן וחתכו בסכין וראה שהעור הוא חזק והכשיר אבל אם הי' יבש לגמרי עד שנפרך בצפורן אסור עיי"ש אך במק"מ שם החמיר ביבש אף שאינו יבש כ"כ עד שנפרך בצפורן רק כל שנתייבש כ"כ עד שאינו מוציא דם דהוי כחסר ואסור עיי"ש: (ז) בירי חולי. עד"ק שם דפשיטא לי' דמהני בזה קרום שעלה מחמת מכה ודוקא כשעלה קרום מעליא אבל אם נעשה עליו רק כעין קרום דק ולא נרפא היטב צ"ע לדינא עיי"ש וע' במק"מ שם שכ' דאף בקרום עב וחזק כשהוא מחמת מכה צ"ע אם מהני עיי"ש וכפי הנראה דהדבר תלוי במש"ל (ס"ק ב') אי הא דגלודה הוי טריפות מחמת עצמו דלפי דברי הפרמ"ג והשו"מ דלא הוי טריפות מחמת עצמו שפיר מהני קרום שעלה מחמת מכה כמ"ש בתשו' דברי ריבות סי' קנ"ג ובש"ך לעיל סי' מ"א ס"ק י"ד (וע' בדברינו לעיל סי' מ"א ס"ק ע"ד) וע' בדע"ת ס"ק א' מ"ש בזה והניח בצ"ע והנה ראיתי בשו"ת ברכת רצה סי' ה' באמצע התשו' שכ' בשם חתנו הג' נ"י דיכול להפשיט מבהמה כל עורה ולא תעשה טריפה והיינו שיפשוט מהמקום שצריך להשתייר העור מעט מעט דבמיעוט הזה לא נעשה טריפה כ"ז ששאר העור קיים וכשהדרא בריא בכל פעם ונתגדל כל מקום השיור יפשיט שאר העור כולו וקלסי' עיי"ש:

ח על פגי כל השדרה. ע' שפ"ד ס"ק א' שכ' דמ"ש דבעינן שישתייר רוחב כסלע ע"פ אורך השדרה לא ידענא שיעור של אורך הזה מאיזה מקום מתחיל ומקום שכלה אם נאמר דלמטה מבין הפרשות אינו מזיק אם ניטל העור ומתחיל מסוף הפולין דשם מתחיל הטריפות דחוט השדרה והולך למטה לבין הפרשות ושם כלה כח דחוט השדרה ומקודם הפולין נמי אינו מזיק דהעצם מגין או דילמא כיון דאף למטה מהחוט נמי איכא חוליות גם בהם מזיק אם ניטל העור וסיים בצ"ע עיי"ש:

ט כשרה. ע' באה"ט (ומ"ש בסוף דברי המהרש"ל אלא מאותן מקומות בעינן כל רוחב סלע הוא ט"ס וצ"ל לא בעינן רוחב סלע שכן הוא הגי' הנכונה בש"ך כמו שהוגה בש"ך הנדפס מחדש ובסיום דברי הבאה"ט מ"ש מהש"ך חסר מתוכן דברי הש"ך דכשניטל קצת מן החוליות או קצת מראשי הפרקים ונשאר עכ"פ רוב מהחוליות והראשי פרקים שלא ניטלו כלל יש להכשיר ועיי"ש בש"ך) וכ"כ בשפ"ד ס"ק א' דבעינן שישתייר רוחב כסלע ע"פ אורך השדרה וכל שניטל במקום א' משהו ואין שם רוחב סלע טריפה ולא עוד אלא דבעינן עכ"פ רוב אורך מכוסה ברוחב סלע עיי"ש וע' מזה בשו"ת רמ"ע מפאנו ז"ל סי' ס"א ושו"ת פנים מאירות ח"א סי' א' וע' בשו"ת טוטו"ד תנינא סי' רל"ה מ"ש בדברי הש"ך בזה באריכות וע' פר"ח ס"ק ג' ובכו"פ ובתגורת שמואל ס"ק ב' שכ' לדינא דבשעת הדחק אם נשתייר עכ"פ רוחב סלע על השדרה או על הטבור יש לסמוך על הרשב"א וש"פ המתירין עיי"ש אך בפרי תואר האריך והעלה לאסור אם לא נשתייר בכל הג' מקומות עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק ב' לדינא דאם לא נשתייר שלשתן הוי עכ"פ ספק טריפה ועיי"ש במ"ז ס"ק א' מזה (י) אם ניטלה משלשתן. עבה"ט וע' בדף האחרון להט"ז שהוא עצמו תיקן טעות הדפוס שיש בדבריו וע' באה"ט ריש ס"ק הקודם מ"ש מהש"ך לאסור אפי' בניטל א' מהמקומות הללו וע' מזה בכו"פ ובמ"ז ס"ק א':

סעיף ב:

יא שניטלה נוצתו. עשפ"ד ס"ק ב' דמ"ש הרמ"א להחמיר בניטלה הנוצה היינו בניטלה גם הנוצות הקטנות שעל הגוף אבל בניטל רק הגדולים אין לחוש וכ' שם עוד מהפרי תואר בניטל נוצה שע"ג הזפק אפי' עם העור שע"ג הזפק כשר עיי"ש:

יב אם נפלו כולם. עד"ק ס"ק ב' בעובדא שנמרטו הנוצות מחמת חום הטלת בצים ונמרטו הנוצות שעל השדרה בכמה מקומות לגמרי וכן בבטן וא"א להבחין לפי ערך שיעור גלידה דבהמה ולא היה רוצה להתירן לשחוט וסיים בצ"ע עיי"ש וע' בדע"ת ס"ק ו' שהביא מדברי השואל בתשו' הרדב"ז חלק א' סי' קמ"ה שדבר זה שכיח הוא ושכן כ' חכמי הטבע ע"כ יש להקל בזה אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש:

יג כולם. ע' בס' תוספת ירושלים שכ' דהיכא דנשבחה וגדלו כנפים האחרונים יותר מן הראשונים כשר עיי"ש וע' בשו"ת שו"מ תליתאה חלק א' סי' ק"ס בשאלה השנייה שכ' דהא ודאי אף בניטל כל הנוצות אם חזרו והגדילו הנוצות כבראשונה ודאי כשרה אך כ' דזה דוקא אם חזרו והגדילו הנוצות מעצמן בלי פעולה אנושיות אבל אם הטבע בעצמה לא עשתה פעולה בהבעל חי שיחזרו הנוצות רק ע"פ מלאכת אנושיית ע"י סמים וכיוצא בודאי לא מועיל אא"כ ראינו שהגדילו הכנפים יותר מן הראשונים והעמיס דבריו בדברי הגמרא עיי"ש באריכות וע' בדע"ת ס"ק ה' מ"ש בדברי השו"מ בזה וע' עוד בתשו' שו"מ קמא ח"ג סי' קט"ו שכ' להקל בזה אף אם לא נשתהה העוף לאחר המירוט רק לערך ג' או ד' חדשים ולא נתגדלו הנוצות על כל הגוף רק במקצת עיי"ש אמנם בס' שדי חמד בחלק דברי חכמים סי' קכ"ו כ' דנעלם ממנו גוף דברי הא"ז והתב"ש וגם בגוף ההיתר שהחליטו דמהני מה שגדלו הנוצות כבראשונה פקפק טובא אך כ' דמ"מ אם משיירים הנוצות שאין להם קנים על השדרה ואין מורטין כלל סביב הצוואר והזפק והשוק והקוליות ועל הזנב בכה"ג יש להקל ולהתיר בשופי אם נתגדלו הנוצות אח"כ כראוי עיי"ש:

יד מיהו אם נפלו נוצותיו. עפת"ש מ"ש מהרדב"ז שהוא מכשיר בכל גווני וע' בל"י ס"ק ג' ושפ"ד שם שכ' מהבה"י להחמיר אף שנפלו מרוב שמנו עיי"ש אמנם יעיין בתורת יקותיאל שתמה ע"ד הרמ"א במה שהחליט להחמיר בנפלו נוצותיו כי המעיין בגוף דברי הרז"ה בבעה"מ יראה שלא כ' זאת בהחלט לדינא ע"כ העלה דהמקיל בניטלו הנוצות בעוף לא הפסיד עיי"ש וע' בדע"ת שם מ"ש בזה והעלה דכיון דגם הרמ"א לא כ' בהחלט לאסור רק בלשון וטוב להחמיר ע"כ הסומך עצמו בהפ"מ לצורך עני או לצורך שבת על התוי"ק הנ"ל להתיר אף בנטלו כל הנוצות בעוף בין ע"י אדם או ע"י חולי לא הפסיד והיכא דנפלו הנוצות ע"י רוב שומן יש להקל להדיא עיי"ש וע' בס' זבחים שלמים סוף סי' זה שכ' וז"ל וכמה פעמים באה לידינו מין תרנגולת ערום ושאלתי ואמרו לי שזה המין כך הוא לעולם אע"פ שאותה שעה שבאה לידינו לא היתה שמנה כ"כ התרנו אותה ע"פ מנהג העולם שאמרו לי ששורש וגזע המין הזה הוא מאמו שהיתה שמנה ונפלו נוצותיה וע"כ בני' גדלים כמוה מתחלתם ולבסוף נעשו שמנים וזה מצוי הוא עכ"ל ואם קבלה הוא נקבל:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה