דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא
סימן נח
סעיף א
א נפולה אסורה. כ' במק"מ ס"ק א' שצ"ע במעוברת שנפלה אי הוי הולד ג"כ כנפולה וגם אי הילוך הולד או האם מועיל מזה לזה עיי"ש ועי' בערוגות הבושם אות א' שעמד ג"כ בחקירות אלו וכ' דהא ודאי דאם הולד הלך ד"א הילוך יפה בודאי כשר דהא חזינן שלא נתרסקו אבריו ואם לא הלך ד"א בודאי אסור אף כשהאם הלכה הילוך פה דאברי הולד הם חלושים ביותר ועלולים להתרסק אך בזה דאם הולד הלך ד"א אם מהני גם לאמו הניח בצ"ע עיי"ש באורך ועי' בדע"ת ס"ק י"ז מ"ש בזה וכ' דמה שחקר המק"מ אי הילוך האם מהני להולד הנה לפמ"ש התב"ש דכל שלא עמד העגל מלידתו והלך אין נ"מ בזה דהא כל שלא עמד והלך בלא"ה טריפה אמנם בלא"ה נראה דאם נפלה בהמה מעוברת אין חשש נפילה לגבי הולד ולענין אם הילוך הולד מהני להאם כ' דאין שום צד ספק לומר דהילוך הולד מועיל להאם כיון דהעובר יש לו חיות בפ"ע ואטו אם נפלו ב' בהמות יועיל הילוך של א' לחבירו עיי"ש:
ב אסורה. עי' בפרי תואר להלן סי' קי"ט ס"ק י"ט שכ' דבהמה שנפלה אף שהוא א' מי"ח טריפות ואסורה מה"ת מהלל"מ מ"מ הוי רק מספק דהא אי בדקינן לה בתר ששהתה מעל"ע או שעמדה שריא עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ג' מ"ש בזה וכ' ג"כ דהוא רק ספק טריפה אלא דאינו ספק השקול כיון דשכיח טפי לאיסורא עיי"ש ועי' בלב ארי' על חולין דף מ"ב ע"א מ"ש בזה ועי' בשו"ת דבר שמואל סי' ע' שכ' דנפולה שבדקוהו וראו שנתרסק אסור ודאי מה"ת אבל קודם הבדיקה אינו אסור רק מספק וכ' דמ"מ אף דקודם הבדיקה לא הוי רק ספק טריפה מ"מ אין להקל עי"ז בתערובת היכא שנתערבה בהמה זו באחרות עיי"ש והביאו הבל"י ס"ק א' ובשפ"ד לקמן סי' ק"י סוף דיני ס"ס ועי' במ"ז כאן ס"ק א' מ"ש בענין זה ונוטה לכל צד ולדינא סיים שאין הכרע עיי"ש ועבשו"ת רמ"ז (מהגאון ר' משה זכותא ז"ל) סי' ל"ב שהעלה בראיות דטריפה ודאי הוא ואין לצרפה לספק אחר לס"ס כגון אם נפלה ולא נודע גובהו של מקום אין לחשבו לס"ס ואין להקל עיי"ש באורך וכיוצא בזה כ' ג"כ בישועות יעקב לעיל סי' ל"ב עיי"ש ועי' בשו"ת עטרת צבי (מהגאון מהר"צ מהלברשטאד"ט ז"ל) דף כ"ה ריש ע"א אות י"ח שכתב דלסניף יש לצרף לומר דנפולה לא הוי רק ספק טריפה עיי"ש לדרכו ועבשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ל"א ובשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ס"א אות א' ואות ב' ובגה"ק ס"ק א' ובמשמרת הקודש בהשמטות הגה"ק אות א' ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' מ"ז שהעלה לדינא דנפולה מי"ט שנשחטה תוך מעל"ע בלא בדיקה הוא ודאי טריפה והביא ראיות לזה עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק א' מ"ש בדברי האחרונים ז"ל ולדינא העלה כדעת המחבר הנ"ל דאף דלא הוי רק ספק טריפה מ"מ הוי כספק קרוב לודאי והיכא דאיכא ספק אם נפלה מגובה י"ט יש לאסור אכן אם לא נודע לבעלים עד אחר ששהתה מעל"ע יש להקל (וע"ל ס"ק כ"ז):
ג בהמה שנפלה. עי' בשו"ת כתב סופר שם ריש סי' ל' מ"ש בדין בהמה שנפלה ע"ג דברים רכים אם יש בזה דין נפולה והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק ה' שכ' דיש להתיר בזה אך כ' דזה דוקא בדבר רך ממש אבל אם נפלה על עפר תחוח ואבק דרכים המונח במקומו אין להקל דנכבש ונעשה קשה כדאיתא בחולין דף נ"ב ע"א עיי"ש (וע"ל ס"ק כ"ה מ"ש מהפר"ח) אמנם יעיין בערוגות הבושם באמצע אות א' שכ' דנראה דאין חילוק בנפולה בין נפלה על דבר קשה או רך דאף אם נפלה על דבר רך כמו תבן ועפר וחול הדק חיישינן לה ודוקא בעוף שנחבט הוא דמצרכינן לקמן סעי' ב' שנחבט ע"ד קשה אבל בנפולה לא אמרו לחלק בכך עיי"ש ועי' בס' יריעות שלמה ריש סי' זה מה שכ' בזה וכ' דהא ודאי פשיטא דאפי' נפל לבור מלא ספוגין של צמר דליכא חבט אפ"ה אם הוא עמוק י"ט הבהמה טריפה דהא ההבל ג"כ ממית ומרסק אך זה צ"ע אם עמדה לאחר מעל"ע אם צריך בדיקה בנפלה לתוך הבור מלא ספוגין ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' עוד בדע"ת שם מ"ש בעובדא בשור שהיה רועה במקום גבוה ומשופע הנמשך י"ט ובברחו מחמת שור אחר שרדף אחריו נסתבך רגליו למטה מהארכובה ונפל שם לארץ בצד השיפוע ויען שהי' העפר רך נגרר עמו עפר הרבה שתחת השור עד למטה עם השור המונח ע"ג העפר ואח"ז עמד השור מאליו ושחטוהו תוך מעל"ע וכ' דבזה יש להקל בפשיטות אפי' בלא הפ"מ כיון שלא נפלה להדיא מגבוה י"ט לארץ רק נגררה עם העפר רך שתחתיה בכה"ג בודאי אין לחוש עיי"ש ונראה דבזה גם לדעת ערוגות הבושם והיריעות שלמה הנ"ל יש להקל ועי' עוד בדע"ת בס"ק ב' שכ' דזה פשוט הוא דבנפלה מפחות מי"ט אף שנפלה ע"ג אבנים וסלעים כשר עיי"ש:
ד אם יש מכריסה. עט"ז וש"ך מ"ש בשם הכלבו והאו"ה בטעמא דנפלה בפחות מי"ט כשרה משום דהחי נושא א"ע ועי' בדע"ת ס"ק ב' מ"ש בזה והעלה דלפ"ז נראה דאם הבהמה חולה ונפלה גם בפחות מי"ט יש לאסור דהא מבואר ביומא דף ס"ו ע"ב דבחולה לא שייך דין זה דחי נושא א"ע וכן בכ"מ דנפלה דנחשבה הבהמה למסוכנת (שנתבאר דינה לעיל סי' י"ז) דהוי בכלל חולה יש לה דין נפולה גם בפחות מי"ט אך כ' דמ"מ נראה דעכ"פ בעינן שלא יהי' פחות מד' טפחים כמו בדין דהפילוהו אחרים עיי"ש:
ה יש מכריסה. עבאה"ט ופת"ש מ"ש מכריסה עד ארעא ד' טפחים ועי' בהגהות הה"ג מהר"ש הכהן נ"י מווילנא שנדפס בגליון היו"ד שכ' דבודאי לא הוי שיעור א' לכל הבהמות דיש גדולים וקטנים עיי"ש ועכו"פ ס"ק ב' דרק בסתמא אין מכרסא דתורא עד ארעא פחות מד' טפחים אבל לפעמים יש שהרגלים הן קצרות ואינם ד' וכיון דע"פ הריב יש שהן יותר מד' ע"כ יש להחמיר שלא להכשיר אף בבור שאינו עמוק רק ה' עיי"ש ועבשו"ת מחנה חיים קמא סי' מ"א באמצע התשו' מ"ש בדברי הכו"פ בזה באריכות ועי' בס' אשל אברהם בחולין בחידושי פוסקים סי' ל"ב:
וכתב באם לבינה אות א' וסניף ב' דהיכא דהוי י"ט רק ע"י צירוף גובה רגלי' של בהמה כנ"ל הוי רק ספק טריפה והנ"מ לענין להקל בצירוף שאר ספיקות אבל ודאי דאין להקל בשביל זה בתערובת עיי"ש וע' בדע"ת ס"ק ו' שכ' דאין להקל כלל לצרפו לס"ס עיי"ש:
ו י' טפחים. ושיעור י' טפחים וד' טפחים ע"פ המדות שבזמה"ז הנה זה נודע דשיעור טפה הוא ד' אצבעות אגודלין (וע' כו"פ לעיל סי' ל' סעי' ב') וע' בדברינו סי' נ"ג (ס"ק ל"ד) וסי' ל' (ס"ק כ"א) וסי' י"ט (ס"ק כ"ז) שהבאתי מדברי האחרונים ז"ל בענין שיעור אצבע וכ' דלפמ"ש הח"ס בסי' קפ"א דשיעור אצבע אגודל הוא כשיעור צא"ל ממילא דשיעור טפח הוא עשרה צענטימעע"ר וה' מילימטטע"ר ושיעור י"ט שהיא מ' צא"ל הוא כשיעור מעט"ר א' עם מ"ב מילימעט"ר ושיעורי ששה טפחים שהיא ט"ז צא"ל הוא כשיעור מ"ב צענטימעט"ר עם מילימעט"ר א'. אכן לפי המבואר בדבריו שם בסי' קכ"ז משמע דשיעור אצבע הוא רק ג' רבע צא"ל ממילא דשיעור טפח הוא ג' צא"ל שהוא כשיעור ע"ט מילימעטע"ר ושיעור י"ט הוא שלשים צא"ל שהוא כשיעור תשעה ושבעים צענטימעט"ר פחות מילימעט"ר א'. וששה טפחים הוא י"ח צא"ל שהוא כשיעור מ"ז צענטימעט"ר וג' מילימעט"ר כאשר יראה הרואה והבאתי שם כמה דיעות בזה. והנה אף שכ' שם מהס' דעת תורה שהוא מדד ועלה בידו דשיעור אצבע הוא ב' צענטימעט"ר מ"מ הנה בנ"ד כיון דדין נפולה מי"ט הוא מדינא דגמ' והח"ס כ' שהוא מדד והיא רק ג' רבע צא"ל כנ"ל לכן נלפענ"ד דמי שאין דעתו יפה לחשוב כל החשבונות ולהכריע איזה דיעה הוא עיקר לדינא יש לו להחמיר בספק איסור דאורייתא ולשער בטפר בן שלשה צא"ל הנ"ל:
ז חוששין. ע' ש"ך לעיל סי' ל"ב ס"ק י"ב דדוקא כשנפנה מגובה י"ט אבל כשהוא פחות מי"ט לא חיישינן לריסוק אברים וע' בט"ז כאן ס"ק א' דמשמע ג"כ הכי דאפי' לא עמדה כל שהוא בפחות מי' לא חיישינן אבל בתב"ש סי' ל"ב ס"ק ז' האריך ומסיק דאם אינה הולכת בטוב חיישינן אפי' בפחות מי"ט לריסוק אברים עיי"ש וכ"כ בד"ק סוף סי' ל"ב לדינא דבגוררת רגלי' טריפה בנפלה אפי' בפחות מי"ט עיי"ש אבל בשו"ת גור ארי' יהודא חלק יו"ד סי' ק"א ובשו"ת משיבת נפש חיו"ד סי' י"ח השיגו בזה על התב"ש וכ' דבפחות מי"ט לא חיישינן לריסוק אברים אפי' לא הלכה עיי"ש וע' מזה במק"מ ס"ק ג' ובגה"ק סוף סי' ל"ב באורך. וע' מה שהאריך בזה בנו"ב קמא חיו"ד סי' כ"ב והעלה דעכ"פ הסומך על דברי המקילין בזה להתיר בהפ"מ אין לתפוס עליו כ"כ עיי"ש וע' מזה בשו"ת הרי בשמים סי' קי"ג (בד"ה והנה בדברי הדג"מ) ובשו"ת מחנה חיים קמא סי' מ' ומ"א באריכות (וע' מזה שהבאתי בזה לעיל סי' ל"ב ס"ק ס"א):
ח ונתגלגלה. כ' בד"ק ס"ק א' דאם הוחלקה במדרון המתלקט י' מתוך ד' אפשר דהוי כנפלה מגבוה י"ט עיי"ש וע' בדבריו במשמרת הקודש בהשמטות הד"ק ריש סי' זה ובמק"מ שם שכ' דכשנדחפת משיפוע ההר שלא ברצונה שלא בדרך הילוך ברגל ונתגלגלה עד לארץ וכ"ש אם נתהפך ויורדת דהוי בכלל נפולה עיי"ש וע' בדע"ת ס"ק ד' וה' מ"ש בענין זה בבהמה שנתגלגלה על הארץ משיפוע גובה י"ט עד למטה אם יש בה דין נפולה והביא דברי הד"ק הנ"ל והעלה דמ"ש הד"ק דאם מתלקט י"ט מתוך ד"א מקרי נפולה כדין שבת הוא צ"ע דמסברא נראה דאין לדמות דין נפולה לשבת דהחוש מעיד דליכא חבטה כ"פ אם מתגלגלת בגופה ע"ג הארץ בשיפוע כמו בנפילה אך כ' דאם יש שם אבנים וסלעים בולטים יש לאסור בזה וכן אם הי' גבוה הרבה לערך ב' או ג' קומות ג"כ יש להחמיר אבל אם השיפוע הוא במישור ואין שם שינוי סלעים בולטים ואינו גבוה הרבה אלא בערך י"ט ויותר קצת יש להקל בהפ"מ ומכ"ש אם נחלקה ברגלי' על הקרח שעל ההר ובהיותה עומדת ברגלי' ניזוזה כך עד למטה ושם נפלה. על הארץ שיש להקל אפי' בלא הפ"מ עיי"ש:
ט דבעינן גובה י"ט. ע' בס' תפארת למשה דף יו"ד ע"א שכ' דאף דקיי"ל דבפחות מי"ט לא חיישינן לריסוק אברים מ"מ בדיקה בעי לכל ח"י טריפות עיי"ש וע' בשו"ת בית דוד מהגאון מ' דוד טעבלס ממינסק ז"ל) חלק א' סי' י"א באמצע התשו' שהרבה להשיב ע"ד התפארת למשה בזה וכ' שדבריו מרפסין איגרא ואין לחוש לדבריו כלל כיון שלא הזכיר מזה כלום בדברי הפוסקים המפורסמים אשר מימיהן אנו שותין לא בהראשונים ולא בהאחרונים ועיי"ש בתחלת התשו' שכ' דמ"מ נוהגין לחוש לבדוק הבוקא דאטמא אף בנפלה בפחות מי"ט משום דהוא דבר המצוי להיות שהבוקא דאטמא שף ע"י נפילה כזו עיי"ש:
י בנפלה מעצמה. ע' מק"מ ס"ק ג' שכ' פי' שנתקלה שלא בכוונה עיי"ש וע' בתפארת למשה שם בהגהת ב"י שכ' דבע"כ אין לחלק בזה בין אם ידעה הבהמה שרוצים להפילה או לאו וכל דליכא מידי למיסרך ולנעוץ צפרני' אין מועיל ידיעתה כלל אלא דהחילוק הוא בין הפילה האדם בכח או לאו דאם הפילה אדם בכח כיון דכחו גורם חבטה ע"כ אף בפחות מי"ט טריפה אבל אם לא הפיל בכח רק מפיל סתם כדרך הגנבים דאין מתכונים בהשלכחן רק להקל הטורח ולא להפיל בכח ה"ז כנפלה מעצמה לבור ואף שלא ידעה בעינן דוקא נ"ט עיי"ש וכן נראה דעת הפר"ת ס"ק כ"א ועבשו"ת בית שלמה ח"ב סי' מ"ו מ"ש בדברי הפרי תואר והתפל"מ בזה והשיג עליהם והעלה לדינא דכל שהפילוה אחרים כיון דכח אחרים מעורב בנפילתה ה"ז טריפה אפי' בפחות מי"ט עיי"ש וע' בדע"ת ס"ק ג' (וע"ל ס"ק י"ד) וכ' בד"ק ס"ק א' דנפלה מחמת חולי קראמ"פ י"ל דהוי כהפילוהו אחרים בב"א עיי"ש:
יא הפילוה אחרים וידעה. עד"ק ס"ק א' דבנחלקה עי' הקרח חמיר כיון דאפשר שנפלה בב"א שלא מדעתה ע"כ צריך שיהא יהודי רואה אם לא הי' הנפילה בב"א דאל"כ הוי כהפילוהו אחרים דחוששין אפי' בפחות מי"ט עיי"ש ועבשו"ת שאילת שלום תניינא סי' כ"ו שנשאל ג"כ אודות זה וכ' שהד"ק הפליג להחמיר בזה יותר מדאי כי העיקר לדינא דכשנחלקה בקרח אף אם הי' הנפילה בב"א אין לחוש בפחות מי"ט דזה לא דמי להפילוהו אחרים בב"א דשם הי' הנפילה בכח אבל בהוחלקה מעצמה אף שהי' בב"א לא גרע מהיכא דנפלה בבור עמוק דג"כ הוי הנפילה בב"א ולא חיישינן בפחות מי"ט ועוד דכאן עדיף יותר דאף אם הי' במקום חלק מ"מ אפשר להתאמץ ולמסרך קצת ע"כ כל שהוא בפחות מי' טפחים אין לחוש כלל ועיי"ש עוד בסי' נ"ט שכ' יותר מזה דאף אם נודע שנפלה מכח נגיחת ודחיפת שורים אחרים אם הי' הדבר על הנהר במקום קרח יש להקל די"ל דלא נפלה מכח הדחיפה רק משום שהי' במקום קרח אפשר דבדחיפה כל שהוא תחלק על הקרח ותפול ובזה בודאי אין לחוש כשהי' דפחות מי"ט וסיים דיש להקל בזה אפי' בלא בדיקה ומ"מ מי שרוצה לחוש להחמיר בזה עכ"פ להצריך בדיקה סגי דבכה"ג גם אנו בקיאין בבדיקה עיי"ש ועי' בשו"ת בית דוד שם חלק א' סי' י"א שכ' דבשוורים המחליקים עצמם על הקרח וגליד ונופלים ואין הולכים אח"כ הילוך יפה נוהגין העולם להכשיר ע"י בדיקת הבוקא דאטמא עיי"ש באריכות:
יב אחרים. והיכא דנפלה ע"י רוח חזק דינה כהפילוה אחרים. דע"ת סוף סי' זה:
יג וידעה. עד"ק שם שכ' דבצולעת וידוע שבא לה מחמת נפילה שנפלה ע"י דחיפה יש להקל דהוי ס"ס ספק שלא נפלה בב"א וס' שנפלה על מתני' עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק ג' שכ' דבע"כ מיירי בצולעת רק על רגל א' אבל בצולעת על ב' רגלים גם הד"ק מודה דחמיר בזה עיי"ש ובנו"ב תניינא חיו"ד סי' י"ז ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' מ"ו בסוף התשו' (וע"ל ס"ק ב'):
יד להפילה עבאה"ט ס"ק ב' מ"ש מהש"ך דהכא מיירי בדלית לי' מידי למיסרך דבזה יש חילוק בין נפלה מגובה י' או מפחות מי' ובנפלה מפחות מי' אפי' לית לי' מידי למיסרך שרי אבל בכו"פ ס"ק ג' החמיר דבלית לי' מידי למיסרך אפי' בפחות מי' אסור כי אם אי אפשר לה לנעוץ צפרני' מפילין אותה בכח וחוששין אפי' בפחות מי' עיי"ש ועבשו"ת בית שלמה חיו"ד שם באמצע התשו' מה שהאריך בזה והביא ראיות לדברי הכו"פ ושכן דעת הפרישה דאין חילוק דכל היכא שהפילוהו וליכא מידי למיסרך אסור אף בפחות מי"ט דכל שכח אחר מעורב בנפילתה ה"ז בכלל נפולה ומתרסקת בפחות מי"ט כל דלא שייך לומר צפרניו נועץ עיי"ש (וע"ל ס"ק י'):
טו אבל אם הפילוה אחרים. עפת"ש ס"ק ב' מ"ש מהח"ס להחמיר בהפילוהו קשור על השליטי"ן דהוי כהפילוהו אחרים בכח ועבשו"ת שאילת שלום תניינא סוף סי' כ"ו שכ' שדברי הח"ס מופלאים לחוש בזה לחשש נפולה דהרי בגנבים לא חיישינן לנפולה ואף בחזרה אם מחמת תשובה אמרינן דמתכוונים להפילה בדרך שלא יפסידוהו ומכ"ש בשור שהוא שלהם בודאי מתכוונים להפילו בדרך שלא יזיק לו דאדם חס על ממונו ובודאי אין לחוש כלל ובפרט שאין הדרך להפילו על השליטי"ן כ"א להניחו ע"י תחבולה המוכשרת לזה עיי"ש:
טז שהפילוה בבת אחת. ר"ל שלא התאמצה עצמה. אם לבינה סניף ו' והנה מדברי הפרישה נראה דבעינן דוקא שהפילוהו בכח אבל בשו"ת בית שלמה שם האריך והביא ראיות דבע"כ לאו דוקא קאמר הפרישה שהפילוהו בכח אלא דכל שהפילוהו בבת אחת וליכא מידי למיסרך לא בעינן הפילוהו בכת דכל שכת אחרים מעורב בנפילתה חמיר ומתרסקת עיי"ש באריכות (וע"ל ס"ק י' וס"ק י"ד) :
יז אפי' בפחות מי'. עפת"ש מ"ש מהפר"ת והפרמ"ג והח"ס בהפילוהו אחרים ואינו מגובה ד' טפחים כשיעור שמכריסה ועד ארעא ועי' באם לבינה אות ב' וסניף ז' שהאריך והעלה שדברי הפרי תואר תמוהים הם כי יש ראי' מהש"ס להיפוך ע"כ אין להקל כלל עיי"ש אמנם יעיין בדע"ת ס"ק ז' ובמק"מ ס"ק י"ד שכ' לדינא כהפרי תואר וכמ"ש הח"ס ועי' בדע"ת שם שהביא ע"ז מדברי האו"ה דאם הפילוהו מן הצד למרחוק דינו כמו מלמעלה למטה וחוששין לריסוק אברים ולדברי הפרי תואר הנ"ל גם בזה אין להחמיר אא"כ היה ברחוק ד' טפחים עיי"ש. ומ"ש הפת"ש מהח"ס דאם נמצא בהמה שנפלה אין לחוש שנפלה בדרך שנאסר עי' בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' ק"ט:
יח חוששין לה. עי' בפרי תואר לעיל סי' ל"ב ס"ק ח' שכ' דהיכא שהכו אותה וע"י ההכאה נכאבה ונפלה אינו בכלל הפילוה אחרים אלא דוקא כשע"י ההכאה נחבטה ונפלה ע"י כח האחר עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה ח"ב סי' מ"ז מ"ש בענין זה בעובדא שהפילו אבנים גדולות מן ההר ונפל אבן מן ההר ע"ג שור א' ומת ונשבר העול שע"ג השור ונפל חתיכת עץ מהעול ונדלג ונתחב בהלחי תחת העין של שור השני שעמד להלאה משם ועי"ז נפל גם הוא לארץ ולא יכיל לעמוד והעמידו העובד כוכבים ומזלות ומשכוהו והלך על ג' רגלים וצולע ברגל א' והאריך בדברי הפר"ת הנ"ל ולדינא העלה דגם הפרי תואר עצמו לא הקיל בזה אלא כשלא נפל בשעת ההכאה אבל בנפל בשעת ההכאה אף שנראה שלא נפל מחמת החבטה רק שמחמת גודל הכאב נחלש ונפל יש לאסור עיי"ש וע' בדע"ת ס"ק ז' מ"ש בזה וכ' דנראה דגם הבית שלמה לא החמיר בזה אלא בעובדא דידי' הואיל והי' שם עוד טעמים להחמיר אבל בעלמא העיקר כמשמעות הפר"ת בפשיטות דכל דלא נפלה מחמת התבטה של ההכאה אף שנפלה ע"י הכאב של ההכאה אע"פ שבשעת הכאה נפלה מחמת הכאב אין לחוש וה"ז דומה לבהמה שנחלשה פתאום ע"י חולי אחרת ונפלה לארץ בפחות מי"ט דלכ"ע ליכא חשש ריסוק אברים ויש להקל עיי"ש:
יט ואין חילוק בזה בין בהמה לעוף. ר"ל דגם בעוף בעינן י"ט ביאור הגר"א ס"ק ד'. וע' בהגהות הה"ג מ' שלמה הכהן נ"י מו"צ דק"ק ווילנא הנדפס מחדש בגליון היו"ד סוף סי' זה מ"ש בענין שיעור נפילה דעוף דניחוש לריסוק איך הוא וכ' דלכאורה י"ל דדוקא בבהמה בעינן גובה י"ט אבל בעוף כיון דחיותו מועט אף בפחות מי"ט איכא שיעור ריסוק אמנם מלשון הרמ"א משמע דגם לענין השיעור די"ט אין חילוק בין בהמה לעוף וכמ"ש הגר"א הנ"ל וכן הוא מצד הסברא אך זה יש לעיין כי לא נתבאר בפוסקים מה הדין בעוף אם נפלה כשהיא עומדת כמה הוי שיעורא די"ל דדוקא בבהמה אמרו דבו' טפחים הוי שיעור ריסוק אברים משום דמכריסא דתורא עד ארעא ד' טפחים הוי אבל בעוף בודאי מסתבר דבעינן טפי ואפשר שסמכו בזה אגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו וכפי ערך השיעור דשיערו חכמינו בבהמה ישער כל א' בעוף לפי גדלו וקטנו דהא אף בבהמות גופייהו בודאי דאין שיעור א' לכל הבהמות עיי"ש (וע"ל ס"ק ה') ועבשו"ת הרדב"ז חלק א' בלשונות הרמב"ם סי' ל' מ"ש בענין זה וע' בשפ"ד ס"ק ג' שכ' דבעוף לא שייך גובה י' אפי' כנפיו קשורים דעומד הוא על רגליו אא"כ גם רגליו קשורים או שנפל ע"י דבר דליכא מידי למיסרך בי' אז שוה הוא כבהמה לענין גובה י"ט עיי"ש וע' בס' אם לבינה אות ג' שהשיג בזה על הפרמ"ג במ"ש דאפי' כנפיו קשורים לא חיישינן בעוף שאין זה דעת הפוסקים עיי"ש וכ"כ בד"ק ס"ק ב' וע' בס' תורת יקותיאל שכ' ג"כ דבעוף דוקא אם אין כנפיו קשורין קשר בנפל מי"ט אבל כשכנפיו קשורים נטרף כשנפל מגובה י' כבהמה עיי"ש וע' במק"מ ס"ק ה' שכן ראוי להורות להחמיר דכל שכנפיו קשורים אף כשאין רגליו קשורין אסור בעוף בגובה י"ט עיי"ש וכ"כ בשו"ת השיב משה חיו"ד סי' ל"א דאם היו כנפיו קשורין יש לאסור בנפל מי"ט אפי' נפלה מעצמה אבל בלא היו כנפיו קשורין אין לו דין נפולה ואפי' נפל מגובה י"ט ולא הלך הילוך יפה כשר עיי"ש וע' בשו"ת בית שלמה ח"ב סי' מ"ו באמצע התשו' באריכות מזה והנה בס' ערוגות הבושם אות ב' כ' שהפרמ"ג לא כ' דבעוף לא שייך גובה י' אף כשכנפיו קשורים אלא אם נפל על רגליו אבל בנפלה על הצלעות גם הפרמ"ג מודה דחיישינן גם בעוף שאין רגליו קשורין אך י"ל דבלא ראינו איך נפל יש להקל ולומר שלא נפלה על הצלעות רק שעמדה על רגלי' עיי"ש אבל מדברי האחרונים הנ"ל מבואר להחמיר בזה בכל ענין וע' בס' דברי שאול ויוסף דעת ריש סי' זה מ"ש בזה וכ' דלדינא הרי הפרמ"ג בעצמו כ' בשפ"ד ס"ק ד' דבנפלה מי"ט או הוכתה באבן אף בעוף אסור לדידן כיון שצריך בדיקת הריאה ואין אא"ב בבדיקה עיי"ש (ע"ל ס"ק ל"ו) וע' דע"ת ס"ק ח' מה שהאריך בזה ולדינא העלה דאף שאין כנפיו קשורין ונפל מאליו ממקום גובה י"ט ואינו יכול לעמוד יש לאסור בלא הפ"מ כמו בבהמה אכן בהפ"מ ותערובת יש להקל אבל אם כנפיו קשורין או חתוכין ראשי האגפים הרבה עד שאינו יכול לפרוח כלל אף שאין רגליו קשורין מ"מ יש לאסור אף בהפ"מ ואם יש עוד צד להקל יש להקל גם בזה אולם אם אירע שהורה המורה להתיר בזה גם בלא צירף סניף אין מזניחין אותו. וכ"ז הוא בנפלה אסתם קרקע שאינה חלקה אף שהקרקע קשה מ"מ יש צד להקל כיון די"ל דיש לו מקום לנעוץ רגליו אבל אם נפל ע"ג רצפה חלקה או מקום קרח אין שום צד להקל בזה עיי"ש:
וכל זה הוא בנפלה מעצמה אבל בהפילוה אחרים ע' בד"ק ס"ק ב' שכ' דבהפילוהי אדם בידים מגובה י"ט אפי' לא היו כנפיו קשורים שוה עוף לבהמה ויש לו דין נפולה עיי"ש וע' באם לבינה בסעי' שאח"ז סניף ד' עיי"ש וע' בשו"ת בית שלמה שם מה שהאריך בזה והעלה ג"כ דגם המקילין לא הקילו בלא היו כנפיו קשורים אלא בנפלה מעצמה משא"כ כשהפילוהו אחרים אפי' שלא בכח יש לאסור כמו בבהמה עיי"ש וע' בס' דברי שאול ויוסף דעת שם שנשאל בעובדא שאירע שנפלה אווזא א' מהעלי' על הארץ בלילה ובבוקר מצאוה שנפלה ולא יכלה לעמוד ולא הלכה והשיב דיש להטריף אף כשלא היו כנפיו קשורים דיש לחוש שהפילוה אחרים דהיינו האווזות האחרות שהיו שם על העלי' ואף אם נכלה מעצמה מ"מ כל שהי' בלילה שלא ראתה ולא אמדה נפשה יש לחוש אף בפחות מעשרה טפחים ומכ"ש בנפלה ממקום גבוה כזה ובפרט לפי מ"ש השפ"ד דבנפלה מי"ט יש לאסור אף בעוף משום דצריך בדיקת הריאה ואא"ב בבדיקה עיי"ש:
כ דבעוף נמי דינא הכי. ע' בשו"ת בית שלמה ח"ב סי' מ"ו שנשאל בתרנגולת שהיתה צולעת על רגל א' ולא הי' שום ריעותא בהרגל רק שבעלת התרנגולת אמרה שלפני איזה שבועות עלתה התרנגולת על המטה והפילה אותה מן המטה ומן אז היא צולעת והשיב דאם אחזה האשה בידה התרנגולת והפילה אותה לארץ יש לאסור כשלא הלכה אח"כ הילוך יפה כיון דליכא מידי למיסרך דכיון דבבהמה בכה"ג אסור לדעת הפרישה והכו"פ (ע"ל ס"ק י"ד) אף בפחות מעשרה ע"כ גם בעוף חיישינן בכה"ג כיון שהפילוהו אחרים ובכה"ג כ"ש הוא שיש לחוש דזה ודאי מיקרי לא ידעה שרוצים להפילה דכי: התרנגולת נביאה היא שכשאוחזה בידה רוצה להפילה לארץ דדוקא בהאי דמטבחים שמרביצים אותו עד שיפול הוא דמיקרי יודע שרוצים להפילו אבל בעוף שתופסו ואוחזו בידים מהיכן יודע שרוצים להפילו ובכה"ג אסור לכ"ע אמנם כ"ז אם האשה שהפילה אותה מהמטה אחזה אותה בידה והפילתה באויר לארץ מידה כנ"ל אבל אם לא אחזה בידה רק שדחפתה מן המטה מידה בזה יש להקל דשפיר י"ל צפרניו נעץ בצדדי המטה עד שמגיע לארץ וגם כיון דלא נתכוונה להפילה רק לגרשה מהמטה הוי כנפלה ממילא ועוד דבכה"ג ידוע היא שהיא פורחת בכנפי' עד שהגיעה לארץ ואין שם נפולה עלי' ומחמת שצולעת על רגל א' ג"כ אין חשש וכו' עיי"ש באריכות ועי' בס' דברי שאול ויוסף דעת שם שנשאל באשה שנתרגזה על התרנגולת שהיתה מעופפת על מטתה ונטלה את התרנגולת בידה והפילה אותה בכעס על הארץ ובשעה שהפילתה לא היתה התרנגולת יכולה לעמוד ואחר זמן התחילה לעמוד ולילך אבל היתה צולעת על רגל א' ובאותו זמן היתה מעוברת בתוך זמן הטלת ביצים ונשתהה הדבר הזה לערך ג' חדשים שהיתה מטלת בצים והיתה צולעת על רגל א' במשך הזמן שהטילה בצים ואח"כ נשחטה התרנגולת וראו מבחוץ על העוף שהיא שלימה ויפה בלי שום חסרון על הרגל והשיב דהדבר ברור שהעוף מותרת שאם הלכה אף שהיא צולעת אינה רק ספק טריפה ופשוט דע"י הטלת הביצים מוציא מידי ספק עיי"ש (ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' נ"ה) אבל לפמש"ל (ס"ק נ"ו) דבהולכת בצליעה הוי כלא הלכה אין להקל והטלת ביצים אינו מוציא מידי ספק טריפה דהא עיבור ולידה בעינן להוציא מידי ספק וכאן היתה מעוברת וצ"ע:
סעיף ב:
כא שדרסו אדם ברגליו. עבשו"ת טוטו"ד תניינא סי' רל"ג בעובדא שדרס אדם להעוף ברגליו על צוארו ממול ערפו עד שנתלש מעור הצוואר ולא בדקו אותו אם יכול לילך וגם לא שהה מעל"ע רק שחטוה תיכף וכ' דהן אמת דמצד הסימן אין כאן בית מיחוש דהסי' קשים הם אך מטעם חוט השדרה יש חשש והיה צריך בדיקה שמא נתרסק וי"ל דבכה"ג אא"ב בבדיקה ומ"מ לדינא כתב דבהפ"מ או לצורך שבת ויו"ט יש להקל ע"י בדיקה בחוט השדרה אם לא נפסק או נקרע עיי"ש באריכות ועי' בדע"ת ס"ק י"א מ"ש בדברי הטוטו"ד בזה והשיג עליו והעלה דלא מהני בזה בדיקה ואין להקל כלל אך כ' דמה שמזדמן כמה פעמים כשעובר אופן עגלה בצואר העוף וספק אם עבר רק בצד צואר העוף או שעבר על הצואר ממש ונתלש מעור הצואר בזה יש להקל דמהני בדיקה דבדבר כבד כזה איכא הוכחה שלא עבר עלי' ממש דאל"כ היה נשבר המפרקת ונחנק לגמרי ע"כ יש לסמוך להתיר ע"י בדיקה אם החוט שלם ולא נשברה השדרה עיי"ש:
כב או טרפו לכותל או שרצצתו בהמה או שנחבט ע"ד קשה. הא דנקיט הני ג' הוא כדי להודיע שאין חילוק בזה בין שההכאה הי' ע"י שנפל דבר קשה עלי' מלמעלה כדריסת אדם או שנדחקה בכח אל דבר קשה שמן הצד כגון טרפה בכותל או שנפלה על דבר קשה כדחיפת בהמה בכולהו חיישינן לריסוק אברים. תפארת ישראל על המשניות חולין פ"ג משנה ג' אות נ"ח: (כג) וכן אם נפל אבן כו'. פשוט הוא שבזה אין חילוק בין בהמה לעוף דאף שכ' בש"ך דבעוף לא שייך טריפות דנפילה דלא שייך בעוף משום ריסוק אברים אלא כשנחבט ע"פ המים זה דוקא בנפילה מגובה י"ט אבל היכא שהיא טריפה בבהמה אפי' בפחות מי"ט גם בעוף טריפה. שו"ת הרי בשמים ריש סי' קי"ג עיי"ש:
כד וכן בבהמה. עפת"ש ס"ק ב' דבגררוהו כן ממקום שכיבתו על הארץ אין חשש ועי' בתשו' התשב"ץ ח"ג סי' רס"ה שכתב לענין טלאים שמביאים אותם ע"ג בהמה עד שבשעת שחיטה נמצא בשרם אדום כאלו נצרר הדם אין לחוש בשביל זה לריסוק אברים עיי"ש ועי' בס' זבחים שלמים אות ט"ו שהביא דבריו לדינא ועי' בדע"ת ס"ק כ"ד מ"ש בדברי התשב"ץ בזה ועד"ק ס"ק ד' מה שכ' לענין בהמה שהיתה תחת הגשר וגררוהו משם בחבל שיש חשש חבטה שנחבטה בשדרתה בגשר כשהגביהה את עצמה בכח כשהי' חצי שדרתה חוץ לגשר עיי"ש:
כה בדבר שיש לחוש. עבאה"ט ס"ק ג' מ"ש דהכל לפי האבן ועי' בפר"ח ס"ק י"ז שכ' שהמחבר קיצר הרבה ולא ביאר בזה מה הוא הדבר קשה שחוששין ומה הוא הדבר רך שאין חוששין ואני אבאר דבר רך כגון טלית כפולה או אע"פ שאינה כפולה רק שאינה מתוחה יפה וכן רשתות העשויים קשרים קשרים ומרוחקים זה מזה וכן חבילות של פשתן שהם קשורים בב' הצדדים ובאמצע אינם קשורים וכן פשתן דבוק ונפוץ ונעורת דקה מן הדקה וכן חריות של דקל לאחר שנעשו רצועות שהן רכות וכן אפר שלא נרקדה בנפה ותבן שאינו עשוי חבילות וכן חול הדק כל הני לא חיישינן הא בלא"ה חיישינן וכן אבק דרכים חיישינן וכן חיטי וכל מינייהו חיישינן אבל שערי וכל מינייהו וכן כל מיני קטניות כגון עדשים ואורז ודוחן לא חיישינן בר מתלתן וחפצי וחמצי ועפצים שעושין ממנו דיו חיישינן וכתב הרשב"א דאם היו מונחים בכלי חיישינן לכל הנחשבים לעיל זה הכלל כל דבר שמחליק זה מזה ואין נכבשים יחד והנופל עליהם נשמט והולך אין בו משום ריסוק אברים הא לאו הכי יש בו משום ריסוק אברים עיי"ש:
סעיף ג:
כו ואח"כ שחטה. עי' בתפארת ישראל על המשניות שם אות ס' שכ' דהא דנקיט בכ"מ שחטה דהרי פשיטא דבשחטה מיירי אלא להכי נקיט שחטה דסד"א דגם קודם שחיטה כיון ששהתה מעל"ע כתיקונה כשרה ויהי' חלבה מותר ולהכי נקיט ושחטה לאשמועינן דאף בשהתה חלבה אסור עד שישחטנה ויבדוק אותה בפנים כדת עיי"ש והנה בשו"ת טור האבן סי' מ"ב באמצע התשו' העלה בפרה שנפלה ושהתה מעל"ע ולא הלכה דהחלב מותר עיי"ש אמנם בדע"ת ס"ק י"ב השיג עליו בזה והעלה לדינא דדוקא בעינן הלכה אבל בלא"ה אף ששהתה מעל"ע וגם עמדה כל שלא הלכה אסור החלב עיי"ש:
כז צריך לבודקה.
עפת"ש מ"ש בענין אם הבדיקה הוא מה"ת ועי' בס' דברי יוסף סי' תי"ד מה שפלפל בדברי השאגת ארי' והפרמ"ג והח"ס בזה ועי' בגה"ק אות א' ועי' בדע"ת ס"ק ס"ו מ"ש בזה ולדינא העלה דהעיקר כהמחמירים דחיוב הבדיקה לאחר ששהתה מעל"ע הוא מה"ת ואף בדיעבד אסורה מה"ת בלא בדיקה עיי"ש (וע"ל סק"ב):
כח מקדקד הראש. כ' בט"ז ס"ק ה' אבל המוח א"צ בדיקה וכ' בשנות חיים ס"ק י"א דלפ"ז בע"כ לומר דמ"ש המחבר מקדקד הראש ר"ל למטה מקדקד הראש עיי"ש ועמ"ז ס"ק ה' שכ' דגם לדידן יש נ"מ לענין אם הכה רק נגד המוח דבזה כשר גם לדידן עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ז' מ"ש בזה וכ' דבהכה נגד המוח גרע טפי ויש להחמיר לדידן עיי"ש ובס"ק ח' ועש"ך לעיל סי' ל"ב ס"ק י"ב ועי' באם לבינה אות ה' וסניף י"א מ"ש בזה וסיים בצ"ע (ועי' בדברינו להלן ס"ק ל"ו):
כט ונפסד צורתו. עמ"ז ס"ק ג' שנסתפק מה נקרא שינוי צורה בזה אם שיטי מראה או שיני צורת האבר לגמרי עיי"ש ועי' שנות חיים ס"ק ז' שהוכיח בראיות דגם שינוי מראה לחוד פוסל בזה עיי"ש:
ל שאם ניטלו כשרה. ר"ל דכל שהוא מהאברים שבפנים אפי' נתרסק אבר שאין הנשמה תלוי בו כלל ואפי' נמצא השינוי באופן שלולי הנפילה לא הי' בו שום טריפות כלל אפ"ה הוי ודאי טריפה. אם לבינה אות ד' ושנות חיים ס"ק ח' (וע"ל ס"ק מ"ז):
לא כגון טחול. וכ"ש בכבד אם נתרסקה אע"ג שלא הגיע למקום מרה וחיותה אפ"ה טריפה. ט"ז ומ"ז ס"ק ד':
לב טחול ואפי' לא נתרסקה הטחול רק בקולשא דלא מטריף במקום אחר אפילו כשניקבה שם כדלעיל סי' מ"ג סעי' ב' אפ"ה כאן טריפה מ"ז ס"ק ד':
לג וכליות ר"ל אפי' לא הגיע למקום חריץ שכשר לעיל סי' מ"ד סעי' ב' אפ"ה כאן טריפה. מ"ז שם:
לד חוץ מבית הרחם. עי' בשו"ת הרדב"ז חלק ה' סי' כ"ט:
לה א"צ בדיקה. כ' במ"ז ס"ק ה' דגם לדידן יש נ"מ דבהכה רק נגד הסימנים כשר מיהו אם אירע שנשתנו ונפסד צורתן טריפה עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק ז' וח' שכ' די"ל דבהכה נגד הסימנים לבד טריפה לדידן וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' באם לבינה אות ה' וסניף י"א שגם הוא סיים בצ"ע עיי"ש ועי' מזה בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' י"ד באריכות (ועי' בדברינו לעיל ס"ק כ"א):
לו ואם הוכתה באבן במקום א'. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט בהוכה בעוף נגד הריאה ועי' מק"מ ס"ק ט' דה"ה בהכה נגד ריאה דבהמה הדין כן דאף דאינה דבוקה בצלעות כמו עוף מ"מ הרי היא סמוכה לצלעות וכו' עיי"ש אמנם בבינת אדם כלל כ"ו סעי' י' כ' דדוקא בעוף אבל בבהמה אין להחמיר עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ד' דנגיחה והכאה נגד ריאה דבהמה יש חשש אף כשהעור שלם מיהו כ' דבבהמה בעינן דוקא בנקרע הבשר שבין הצלעות עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק י' מ"ש בזה ולדינא העלה דאם הוכתה הבהמה באבן או בנגיחת קרן כנגד הריאה אפי' נצרר שם הדם בבשר או שנקרע הבשר שתחת העור והעור שלם צריך לבדוק הריאה כנגד מקום ההכאה והבדיקה מעכבת בו אפי' בדיעבד והבדיקה מהני בה אף לדידן בזמה"ז אבל בעוף שהוכתה כנגד הריאה בכל גווני יש לאסור דאא"ב בבדיקת ריאה של עוף עיי"ש (ועי' בדברינו לקמן ס"ק ע"ט) ומ"ש הפת"ש דמשמע דגם הילוך לא מהני עי' בפר"ח שכ' כן להדיא דאפי' הלכה אינו מועיל לענין הבדיקה דכל שהכה רק נגד אבר א' צריך בדיקה באותו מקום עיי"ש וכ"כ באם לבינה סניף י' דאפי' שהתה וגם הלכה לא מהני לענין זה עיי"ש ועשפ"ד כאן ובמ"ז לעיל סי' ל"ב ס"ק ד' ובבינת אדם שער או"ה סי' י"ב ועי' בשלחן גבוה ס"ק ט"ו שכ' מהס' תורת חסד דבהמה שהוכתה על ראשה ומתוך ההכאה רבצה במקומה ושחטוה מיד ולא שהתה מעל"ע ולא עמדה והלכה דינה כדין נפילה שחוששין לריסוק אברים ולדידן דלא בקיאין בבדיקה טריפה עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ל' (ס"ק י"א) שהבאתי דברי המשיגים על התורת חסד בזה ועיי"ש במ"ש בזה מדברי האחרונים לדינא. ומ"ש הבאה"ט דלדידן דאא"ב בבדיקה טריפה עי' במ"ז לעיל סי' ל"ב ס"ק ד' שכ' לחלק בזה בין ריאה לשאר אברים דרק בריאה אין אנו בקיאים אבל בשאר אברים בהכה באבר א' במקום ידוע מהני בדיקה גם לדידן וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בחגורת שמואל ס"ק ט"ו שכ' כן בהחלט דבהכה באבר א' במקום ידוע שפיר מהני בדיקה גם לדידן חוץ מבהכה כעד הריאה של עוף דלא מהני בדיקה ועי' באם לבינה אות ה' וסניף י"א מ"ש בזה והביא גם דברי החגורת שמואל הנזכר וסיים בצ"ע למעשה עיי"ש ותמהני שלא הביא דברי השפ"ד כאן ס"ק ד' שכ' להדיא לדינא להחמיר בזה דאף בהוכתה נגד אבר אחד טריפה וכ' דאע"ג דבאבר אחד אנו בקיאין בבדיקת נקב משהו במקום ידוע וכ"ש קרע גדול שנעשה ע"י ריסוק מ"מ הא המחבר ס"ל דצריך בדיקה משום שינוי מראה והפסד צורתו ובזה אא"ב אף באבר אחד עכ"ד ועבשו"ת שלום קמא סי' כ"א (בד"ה אמנם) מ"ש בדברי הפרמ"ג בזה ועבשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' כ"ה (בד"ה ועוד יש לפקפק) ועי' בדע"ת שם שהעלה לדינא דשפיר מהני בדיקה בהאבר שכנגד מקום ההכאה אף לדידן בזמה"ז עיי"ש:
לז באבן. עי' בהג"א בחולין פא"ט דמבואר מדבריו דבהכה בהמה במקל בירכה או במקום הכליות עד שנפלה מאלי' ושחטה תיכף לא חיישינן לריסוק אבל אם מחו לה בחץ אם שחטה תיכף חיישינן לריסוק צוה"ג ולנקיבת הכליות עיי"ש אבל בשאר פוסקים לא נמצא לחלק באיזה דבר הכו אותה לענין ריסוק. והנה בד"מ סוף סי' נ"ו העתיק דאם מחו לה בחץ חיישינן לפיסוק צוה"ג עיי"ש וכן הוא להדיא באור זרוע הגדול סוף סי' נ"ב עיי"ש וכן העתיק הפר"ח שם ס"ק ח' (ועי' בדברינו שם ס"ק ז') ומשמע דאף אם מחו לה בחץ לא חיישינן לריסוק רק לפיסוק צוה"ג ולנקיבת הכליות ולפ"ז משמע דאם נשתנה צורתו או מראיתו (ע"ל ס"ק כ"ט) אין לאסור עד שנפסק או ניקב אמנם הד"מ בעצמו לא העתיק דבריו ברמ"א שם ובע"כ הוא משום דס"ל דהעיקר לדינא כדעת הכלבו ומשמעות לשון הטור שהביא כאן דכל שהוכתה באבר א' יש לה דין נפולה עכ"פ לענין אותו האבר דחיישינן באותו אבר לריסוק וצריך בדיקה ואף שלא ניקב או נפסק לגמרי כל שנשתנה צורתו ומראיתו טריפה מטעם ריסוק וה"פ:
סעיף ד
לח אם עמדה. דוקא עמדה ממש אבל פשטה ידה לעמוד לא מהני. מ"ז ס"ק ו' עיי"ש:
לט בבדיקה. עבאה"ט דלדידן דאא"ב בבדיקה גם שהתה ועמדה לא מהני ועי' פת"ש ס"ק ו' מ"ש מבן הש"ך בנקה"כ ועי' בכנפי יונה שצידד ג"כ הכי עיי"ש ועי' בתורת יקותיאל ס"ק ג' ובלב ארי' על חילין דף נ"א ע"ב בתוס' ד"ה עמדה ועי' בס' אשל אברהם בחולין בחידושי הפוסקים סי' ל"ב ובדינים היוצאים אות ב' שהעלה בראיות דכל מ"ש בש"ס ופוסקים דבעמדה בעי בדיקה ה"מ כשלא שהתה מעל"ע אבל שהתה מעל"ע ועמדה א"צ בדיקה ואפי' העמידה בידים מהני כששהתה מעל"ע וכשר אפי' בלא בדיקה עיי"ש באריכות אך בשפ"ד ס"ק ה' כ' דהעיקר כהש"ך כיון שכן הוא דעת הרמ"א לקמן סעיף ה' שכ' ואין להתיר רק בהלכה עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק י"ג שהביא כן גם מלשון האשכול עיי"ש ולכן אין להקל אפי' בהפ"מ:
מ שעמדה מעצמה. עפת"ש ס"ק ה' מ"ש דלא מהני עמידה ע"י גערה או מקל וע' כו"פ ס"ק ט' שמקיל בזה וכ' דכשעמדה מחמת גערה או פחד או מקל הוי כעמדה מעצמה עיי"ש וכ"כ בפר"ח ס"ק י' אך בפרי תואר ס"ק י' השיג עליו והביא מהר"ן דהוי כהעמידוהו אחרים עיי"ש ועי' באם לבינה סניף י"ד שפסק כהפר"ח אך במק"מ ס"ק י"א כ' דעיקר כהפר"ת ומ"מ כשיש עוד סניף יש להקל עיי"ש ועי' מזה בשו"ת בית דוד (מהגאון מ' דוד טעבליס ז"ל ממינסק) בקו"א סי' ג' באמצע התשובה באריכות:
מא אבל העמידוה. עפת"ש מ"ש מהחמודי דניאל דבהעמידוהו אחרים ואח"כ שכבה ועמדה מעצמה לא מהני עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק י"ד שפסק לדינא להקל בזה ודלא כהחמ"ד עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' רל"ד שנסתפק בדין זה אם מהני בדיקה די"ל דכיון דכבר העמידוהו אחרים יכולה אח"כ לעמוד אף דנתרסקו אברי' ולא מהני בדיקה והביא ראיה מש"ס דמהני בדיקה עיי"ש ועבשו"ת בית יצחק חיו"ד סוף סי' כ"ה שהביא דבריו והשיב עליו וכ' דהעיקר כדעת החמודי דניאל שהביא הפת"ש להחמיר עיי"ש:
מב לאו כלום הוא. עי' בשו"ת מאיר נתיבים סי' נ"ב בבהמה שנפלה מן החומה בנחלשה מן הנפילה ולמחרת עמדה מעצמה בלא סיוע ולא עקרה רגלי' להלוך כלל ועמדה כמו חצי שעה כבהמה בריאה וחזרה ושכבה עצמה לארץ לא בדרך נפילה אלא בדרך שכיבה ולא עמדה ולאחר מעל"ע שחטוה אין להכשיר אפי' ע"י בדיקה עיי"ש והביאו היד אפרים:
סעיף ה
מג יש מי שאומר שכל שעמדה והלכה. אבל אם עמדה לחוד ולא הלכה פוסל בה שינוי מראה באברים הפנימיים כאלו לא עמדה. ש"ך ס"ק ו'. ועי' בתפארת ישראל על המשניות חולין פ"ג משנה ג' אות נ"ט שכ' דאף כשמנענע א"ע וזוחלת ממקומה כל שאינה יכולה לילך הילוך יפה הו"ל כלא הלכה לענין זה עיי"ש:
מד שכל שעמדה והלכה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבהלכה מהני אף כשהעמידוהו אחרים אך בתורת יקותיאל ס"ק ב' השיג עליו ע"ז וכ' דיש להחמיר בזה כדעת הב"ח דאף בהלכה אם לא שהתה מעל"ע בעינן עמדה מאליו דוקא רק היכא דלא הוי נפילה ממש מגובה י"ט רק כהנך דאיתא בגמ' דחוששין יש לצדד להקל בכה"ג וגם זה צ"ע עיי"ש ועי' בס' אשל אברהם בחולין בחידושי הפוסקים סי' ל"ג ובדינים היוצאים אות א' שהאריך בזה ובסוף הכריע דשלא בהפ"מ יש להחמיר כהב"ח אבל בהפ"מ יש לסמוך על הש"ך עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק י"א שכ' כן לדינא וכ' דכ"ז דוקא בהעמידוהו אחרים בידים אבל כשלא העמידוהו בידים רק בגערה או ע"י הפחדת מקל יש להקל כשהלכה אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש ועבשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ל' מ"ש בזה והכריע ג"כ דהעיקר לדינא דכל שהלכה ד"א אף שהעמידוהו אחרים ולא שהתה מעל"ע כשרה בסתמא וא"צ בדיקה אכן אם נמצא שינוי באבריו בעינן דוקא עמדה מעצמה והלכה או שהתה מעל"ע והלכה עיי"ש וכ"כ בדע"ת ס"ק י"ד לדינא עיי"ש. ועבשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' כ"ה אות ה' שנסתפק לדעת הש"ך דהעמידוהו אחרים והלכה הילוך יפה מהני ומותר לשחוט אותה תוך מעל"ע אם בעי פירכוס דנימא דנהי דיצאה מחזקת נפולה אבל עכ"פ מכלל מסוכנת לא יצאה ולדינא העלה דגם מחזקת מסוכנת יצאה וא"צ פירכוס והביא ראי' לזה עיי"ש (וע"ל סעי' ו'):
מה שעמדה והלכה. עי' בשו"ת שאילת שלום קמא סי' כ"א שנשאל בעגל שהכה אותו סוס ברגלו ומפאת כאב ההכאה ברח העגל מהסוס ערך י"ב אמות ואח"כ נפל ולא הי' אפשר להעמידו ודעת השואל דמה שברח העגל מהסוס תיכף אחר ההכאה לא מיחשב הילוך יפה והשיב שיפה כתב בזה כיון שאין הילוך זה כ"א מפאת פחד וכאב ההכאה והלך רק מכח ההכאה וכאב ההוא ואין זה בכלל הילוך יפה כדרכה להוציאה מחשש נפילה עיי"ש:
מו נמצא שינוי עבאה"ט מ"ש מהט"ז דדוקא כשראינו שנפלה אבל אם לא ראינו שנפלה כשר ואין תולין בנפילה ועמ"ז ס"ק ג' (בד"ה עוד) שכ' דר"ל אפי' באין הולכת כל שלא ראינו שנפלה כשר אף שיש שינוי ג"כ עיי"ש ועי' בד"ק סוף ס"ק ה' בעובדא שבא לפניו בעוף שהי' הבשר שעל הביילי"ג בלוי תחת העור ולקוי במסמוס כעין הנעשה מהכאות ודריסות ולא הי' עמידה והליכה והנשים אמרו שנראה שהוא בא מחמת נפילה והטריף כיון שהי' אומדנא ע"י הלקוי והמסמוס שנפלה עיי"ש ועי' בדע"ת סקכ"ד שהעלה מדברי התשב"ץ והח"ס דכל שלא ראינו שנפלה אף שיש קצת הוכחה לאיסור ע"י צרורת דם בבשר אין לחוש ותולין בהתירא שנעשה ע"י חולי וכדומה ולא מחזקינן איסורא שנעשה ע"י נפילה עיי"ש:
מז שאין השינוי מטריף. עט"ז וש"ך ועכו"פ ומ"ז ס"ק ח' שכ' דהרמ"א בא להשמיענו חומרא דאם נמצא שינוי מראה בריאה או בבשר המבואר לעיל בסימנים הקודמים שהיא טריפה גם כאן טריפה ולא תלינן השינוי מראה בנפילה כמו דמצינו לעיל סי' ל"ח דחליק במוגלא ואמרינן שיחזור לברייתו עיי"ש ועי' בהגהות צבי לצדיק (שנדפס בגליון יו"ד בווילנא) שכ' דכשיש שינוי באופן דבעלמא לא הוי רק ספק ריעותא מ"מ כאן נחשב לודאי טריפה ואף בצירוף ספק אחר לא הוי ס"ס עיי"ש והנה בשנות חיים ס"ק י"ז כ' דכוונת הרמ"א הוא להודיענו קולא בנפילה דדוקא כשהשינוי הוא טריפות ברור אז אסור אבל שינוי שאינה טריפה בבירור כגון צמקה הריאה דלעיל סי' ל"ו דבלא"ה אינו אלא ספק טריפה כשר בכאן דכשנפלה יש לתלות להקל ולומר שמחמת הנפילה באה ונפילה דכאן אינה מזקת עכ"ד ואין דבריו נראין והעיקר כדברי הצבי לצדיק הנ"ל ולכן פשוט הוא דכשיש שינוי של צמקה הריאה אסי' המקום דמכשירין לעיל סי' ל"ו הוי ודאי טריפה (וע"ל ס"ק ל') ולפענ"ד י"ל דהרמ"א כ' זאת להשמיענו דהיכא דנמצא בפנים איזה ריעותא שאינה מטרפת אין לאסור בנפלה משום תרלר"ע וכעין מ"ש החגורת שמואל ס"ק ב' דכשיש שינוי באברים אם יש ריעותא שאינה יכולה לילך דהוי תרל"ר תלינן שנפלה ונתרסקו אברי' עיי"ש (וע"ל ס"ק פ"ח) וכיוצא בזה כ' הבל"י לעיל סי' מ"ה והמחזיק ברכה שם אות כ' במשתנת דם דאם נמצא, עוד ריעותא דהוי תרל"ר טריפה (ועי' בדברינו שם ס"ק כ"ב) וזה קמ"ל דכאן אין לחוש לתרל"ר ועי' דע"ת סוף ס"ק ח' דפשוט לי' להשואל להכשיר מה"ט גם בנמצא עצם הביילי"ג נפוח ונצרר דם והכבד והטחול מלאים בועות אלא שנשארו הזתים כל שידוע שעמדה אח"כ והלכה בטוב אין לחוש עיי"ש:
סעיף ו:
מח הלכה בשרה. עי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' כ"ו שכתב באמצע התשו' דהא ודאי דאף שתיכף לאחר נפילתה לא היתה יכולה לילך ואח"כ הלכה ד"א כל שהלכה ד"א מהני עיי"ש ועי' בשו"ת אלף המגן סי' ל' שנשאל בענין זה בבהמה נפולה מן הגג וכיוצא דקיי"ל דאם הלכה א"צ בדיקה אי בעינן דוקא הלכה בתוך מעל"ע אבל לאחר מעל"ע בעי בדיקה וממילא לדידן לא מהני בדיקה כמ"ש הרמ"א או דלמא אף כשהתחילה לילך לאחר מעל"ע ג"כ מהני ולא בעי בדיקה והשואל הביא כמה ראיות דבעינן בע"כ שהלכה בתוך המעל"ע והוא ז"ל האריך להשיב על כל הראיות שלו והעלה דהדבר ברור לדינא דכל שהלכה א"צ בדיקה אף אם התחילה לילך לאחר מעל"ע עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' נ"ה בעוף שנדרס לכותל ואח"כ עמדה וצולעת ולאחר ערך כמה שבועות נתרפאה מצולעתה ונשאל אם מהני מה שהולכת כעת הילוך יפה לצאת מחשש ריסוק אברים ולתלות הצליעה בשגרונא וכ' דהדבר ברור דמהני דאם הי' הצליעה מכח ריסוק אברים לא היתה מתרפאת לילך הילוך יפה ותלינן שמה שצולעת בתחלה הי' מכח שגרונא והביא ראיות לזה עיי"ש:
מט כשהלכה הילוך יפה. עי' בלחם הפנים ס"ק ז' שכ' מתשו' מהר"ש הלוי סי' כ"ג דאם הלכה הילוך יפה אלא שמנענעת בראשה כאיש נדהם ושיכור מיין ושחטוה ובשלוה בלא בדיקה כשר דמה שנענעה בראשה לאו כלום הוא ותולין דמחמת ביעתותא עביד הכי מאחר שהלכה הילוך יפה כדרכה עיי"ש וכ"כ בחגורת שמואל סוף סי' זה ועי' בשלחן גבוה ס"ק ה' ובתפארת ישראל על המשניות חולין פרק ג' משנה ג' אות נ"ט ועי' בדע"ת סוף ס"ק י"ח שכ' דמ"מ יש להחמיר בזה לבדוק במות אם אין בו מים בראש כמש"ל סי' ל"א עיי"ש:
נ והיא צולעה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דוקא כשנודע שנפלה אבל לא נודע שנפלה אפי' כשאינה הולכת אמרינו דשגרונא נקטי' ועי' בדע"ת לעיל סי' ל"ב ס"ק י' מ"ש בזה ועי' בדברינו לעיל (ס"ק מ"ו):
נא דאנן האידנא לא קים לן בבדיקה. עבשו"ת שפת הים חיו"ד סי' ל"ו שנסתפק בבהמה שצולעה שלא מחמת נפילה דתלינן בשגרונא שנתערבה בבהמה שצולעה מחמת נפילה חד בחד ואח"כ בדקו ומצאו שנתרסקה אברי' של א' ובהב' ליכא שום ריעותא אם הותר השני או לאו מי אמרינן דבזמה"ז אא"ב בבדיקה כלל או דבזה בקיאין גם בזמה"ז אם רואין למראה עינינו שיש ריעותא דדוקא כשליכא ריעותא לפנינו אמרינן שטח עינינו מהרגיש בחדשות ולמצא ריעותא משא"כ בנ"ד הרי רואין שיש ריעותא ובודאי זהו הוא שצליעתה מחמת נפילה וכ' דאחר העיון נראה דגם בזה אא"ב ותערובת חד בחד בכה"ג אסור עיי"ש באריכות:
נב להתיר רק בהלכה. עפת"ש ועי' בדברינו לעיל (ס"ק ל"ט):
נג רק בהלכה. עי' ד"ק ס"ק ה' ובדברי אברהם ס"ק י"א שכ' דאף דקיי"ל לחשוש בתחיבת כף לשער כנגד כל הכף אף שאמרו שלא נתחב כולו משום מלתא דלא רמיא וכו' (עפת"ש להלן ריש סי' צ"ד) מ"מ לענין הילוך יפה ד"א אף דלא ידע הרואה שהכשירה תלוי בזה מ"מ כיון דנתן לב להבחין אם אין ריעותא בהליכה מחשש חולי יש לסמוך:
על הבחנתו לענין איסור נפולה להוציא מחשש ריסוק עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק ח' שנשאל בענין זה בנפלה באופן שצריכה עמדה והלכה הילוך יפה דוקא ויש הכחשה בין הבעה"ב והמשרתים דהמשרתים אמרו שביום שקודם שחיטה היתה צולעת והבעה"ב הכחישם באמרו שזה ב' שבועות שנפלה וצלעה ונתרפאה וקודם שחיטה הלכה בטוב ודעת השואל דהיכא דהאומר שהלכה הילוך יפה לא הי' יודע שיש בו איסור י"ל דהוי כמלתא דלא רמיא וכו' ואמרינן שלא דקדק לראות אם הי' צולעת והשיב דהעיקר לדינא כמ"ש בד"ק דכל שאמר שהשגיח כדי לראות אם היא חולה או לאו אע"פ שלא הי' יודע שיש נ"מ לענין איסור נאמן ככל עד ובנ"ד כיון שיש ב' שאומרים שצלעה ובעל העוף שמכחיש אותם הוא א' אמרינן דהשנים נאמנים אף נגד הבעלים עיי"ש: (נד) כשהלכה ד' אמות. כ' בפרי תואר ס"ק י"ד דאין להחמיר כשלא הלכה ד"א אלא כשהבחינו שלא יכלה לילך רק פחות מד"א אבל בהלכה מעט ושחטוה אין להחמיר דאמרינן מסתמא היתה יכולה לילך יותר ומה שאמרו השיעור דד"א הוא רק לקולא דכל שראינו שהלכה ד"א אע"פ שאינה יכולה להלוך יותר אין חוששין לריסוק עיי"ש. והנה בכנפי יונה הרבה להשיב על גוף דברי הרמ"א שכ' דבעינן שיעור ד"א כיון דבש"ס לא נזכר בשום מקום ד"א דוקא ובפוסקים נזכר דעקרה רגלי' להלוך הוי כמו הילוך וא"כ מאין לנו להחמיר ולהפסיד ממון ישראל וכו' ועכ"פ סגי להחמיר בזה להצריך הילוך מלא קומתו כמו בעוף שנחבט דסגי כששט ע"פ המים מלא קומתו עיי"ש אמנם בדע"ת ס"ק י"א השיב על דבריו והעלה דהעיקר כדברי הרמ"א דצריך הילוך ד"א דוקא וגם כ' דלפי דברי הכנפי יונה הנ"ל נצמח בזה חומרא בגסה שמלא קומתה יותר מד"א דצריך להחמיר להצריך מלא קומתה דוקא אבל לדינא העיקר כמשמעות לשון הרמ"א דגם בגסה סגי בד"א וא"צ יותר עיי"ש: (נה) ד"א הילוך יפה. עי' בס' בית לחם יהודא ס"ק י' שכ' מאו"ה דגם בעוף מהני הילוך יפה ד"א ועי' בס' לב ארי' על חולין דף נ"א ע"ב (בד"ה ארי') שהביא ראי' דבעוף לא בעינן הילוך ד"א דוקא וסגי בה הילוך כמלא קומתה והניח בצ"ע על הפוסקים שלא ביארו דין זה עיי"ש ועי' בס' תפארת ירושלים בחידושיו ליו"ד בסי' זה שהביא דבריו והשיג עליו שאין ראיותיו מוכרחות דאין ראי' לחלק בין עוף לבהמה בשיעור הילוך עיי"ש אמנם בגוף הדבר שהחליטו שבעוף מהני הילוך יפה להצילו מחשש ריסוק אברים עי' בדגול מרבבה לעיל סי' ל"ב שכ' דבעוף לא מהני הילוך יפה רק פריחה עיי"ש ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סוף סי' כ"ו ובשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' ו' מה שכתבו בביאור דעת הדגמ"ר בזה והעלו לדינא דבנפלה גם הדגמ"ר מודה דמהני הילוך יפה עיי"ש באריכות ועבשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' נ"ה ובשו"ת בר ליואי חיו"ד סי' יו"ד באמצע התשו' (בד"ה ומה שמביא) ובשו"ת הרי בשמים סי' קי"ג:
נו הילוך יפה. ר"ל אבל אם הלכה בצליעה לדידן דאא"ב בבדיקה טריפה דאע"פ שהולכת ממש כיון שצולעת הוי כלא הלכה כלל. אם לבינה בסניפי השלחן וגבול בנימין בצלצח סניף כ"ב ועי' שם באות ז' מ"ש בזה. ועי' בשו"ת השיב משה סי' ל"א דכ' השואל דבצולעת רק על רגל א' השבור ובשאר הרגלים הולכת יפה הוי בכלל הלכה הילוך יפה ומהני והוא ז"ל הסכים עמו בסוף התשו' עיי"ש אמנם בשו"ת טוטו"ד קמא סי' צ' ובד"ק ס"ק ה' כ' להחמיר בכה"ג ועיי"ש בד"ק שכ' דאף בנשברו רגליו במקום שהוא כשר ואפשר להבחין אם הלכה הילוך יפה להוציא מידי נפילה כשיניחו תחת הרגל השבור אופן המסבב ותלך עי"ז הילוך יפה בשאר רגלי' או שיגבי' אדם הרגל השבור עד שלא יעכב ההליכה אפ"ה אין להקל דכל שלא נתברר כח ההליכה בין בידי' ובין ברגלי' יש להחמיר עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק י"ב שסיים בצ"ע ועי' בדע"ת ס"ק ט"ז מ"ש בזה והכריע דהיכא דשהתה מעל"ע יש להקל בהולכת בצליעת אותו הרגל הנשבר כמקדם ע"י בדיקת חוט השדרה בכל חוליותיו וגם יש להחמיר להצריך ולבדוק היטב בכל האברים הפנימיים אחר הח"י טריפות ואף בזמה"ז יכולין לסמוך אבדיקותינו בכה"ג וכ"ז כששהתה מעל"ע אבל בלא שהתה מעל"ע אין להקל אלא בהפ"מ או שעהד"ח גדול או שיש עוד צד להקל בלא"ה עיי"ש:
נז יפה. עי' בל"י ס"ק י' דבעוף י"ל דשיעור פריחתו הוא ג"כ ד"א עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק י"ג שתמה עליו בזה כי לא נמצא זאת בדברי הקדמונים בשום מקום עיי"ש ועבשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"ה שכ' שכן הוא מסברא דבעינן ד"א גם בפריחה עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק כ"ו מחודש ב' מ"ש בענין זה וכ' דמלתא דפשיטא הוא דבעוף הוי שיעור פריחתו ד"א דהא הכלבו השוה הפריחה להליכה וא"כ פשיטא הוא דכמו דמהני הליכה ביבשה ד"א כך מהני פריחה באויר ד"א והכי מסתברא עיי"ש שוב ראיתי במשמרת הקודש בהשמטת המק"מ שכ' בעצמו שמצא זה בב"י בשם הכלבו הנ"ל עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק י"ח מ"ש בזה:
נח כמו שהלכה קודם שנפלה. עפת"ש מ"ש מהגרעק"א ז"ל ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' כ"ו (בד"ה אמנם) מה שפלפל בדברי הגאון מהרעק"א ז"ל בתשו' ההוא עיי"ש אולם בחידושי הגרעק"א ז"ל שבגליון הש"ע כאן סיים בעצמו בצ"ע אם יש לסמוך אפי' בהפ"מ להקל בהלכה הילוך יפה כל שלא הלכה כמקודם עיי"ש:
נט או כשאר בהמה. ר"ל דאם לא ראה זו הבהמה היאך הלכה לפני הנפילה אז משערין משאר בהמה אבל כשראה אותה שאף קודם הנפילה לא הלכה יפה כ"כ כשאר בהמה א"צ אח"כ הילוך יפה כשאר בהמה ודי כשהולכת כמו שהיא היתה הולכת מקודם. חידושי הגרעק"א. וכ"כ בשו"ת תועפות ראם בהשמטות לחיו"ד בתשו' מנכד המחבר ז"ל (הוא הגאון בעל שאילת שלום ז"ל) ועי' בדבריו בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' כ"ו ובדע"ת ס"ק ט"ז (וע"ל סי' ל"ב ס"ק ס'):
ס ואח"כ אינה יכולה לילך. עי' פרי תואר ס"ק י"ד מ"ש ע"ד הרמ"א והעלה דכל שפסקה מלילך מחמת הנפילה דמקודם אפי' לאחר שכבר הלכה ד"א המחמיר תע"ב וכ"כ באם לבינה סניף כ"ח ועי' בדע"ת ס"ק י"ט מ"ש בזה והעלה דאם עמדה ושהתה מעל"ע יש להקל לגמרי ואין בו צד חומרא כלל ואם לאו המחמיר תע"ב עיי"ש:
סא אינה יכולה לילך. עבשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' כ"ו שכ' באמצע התשו' דהא ודאי דאין חילוק בין אם אחר נפילתה לא היתה יכולה לילך ואח"כ הלכה ד"א ואח"כ שוב אינה יכולה לילך או אם מתחלה אחר נפילתה מיד הלכה ד' אמות הילוך יפה ואח"כ אין יכולה לילך כל שהלכה בנתיים ד"א דינה רק כדין מסוכנת ואין כאן בית מיחוש עיי"ש (וע"ל ס"ק מ"ח): (סב) דינה כשאר מסוכנת. כ' באם לבינה אות ח' דמפשטות לשון הרמ"א משמע דר"ל אם תעמוד ע"י גערה או מקל א"צ פירכוס ואם לאו צריך פירכוס כמש"ל סי' י"ז אבל מלשון השפ"ד ס"ק ח' משמע דכל שאינה יכולה לילך עוד אע"ג דמעמידין אותה ע"י גערה או מקל בנפילה השני' אפ"ה בעי פירכוס ואע"ג דלעיל סי' י"ז אמרינן דכשמעמידין אותה ע"י מקל או גערה א"צ פירכוס הכא שאני הואיל ונפלה וכ' שם דמשמע מהפרמ"ג שם דכשנפלה מפחות מי' אפי' אינה יכולה לעמוד בגערה או ע"י מקל א"צ פירכוס ולא יתכן דמדברי הפוסקים משמע דאם אינה יכולה להעמידה בגערה או במקל אפי' בנפלה בפחות מי"ט נמי יש חשש מסוכנת דלא עדיף מאלו לא נפלה כלל עיי"ש ובסניף כ"ה כ"ו ועי' בפחד יצחק אות ע' ערך עוף ובעקרי הד"ט חיו"ד סי' ב' אות ז' עיי"ש ועבשו"ת עדות ביהוסף (מהגאון מטעלז) חיו"ד סי' י"ג ענף א' שכן הוא דעת הרב הגאון השואל שם דכל בהמה שאינה יכולה לעמוד הוי בחזקת מסוכנת וצריכה פירכוס אבל הוא האריך לסתור דעת השואל בזה והעלה דדוקא בבהמה שהיא בלא"ה חולה ואין אנו יכולין לעמוד על שיעור חלישתה על בהמה כזו נתנו הסימן דהעמדה אבל בהמה שהיא בריאה אע"פ שאינה יכולה לעמוד אינה בחזקת מסוכנת ואמרינן שגרונא נקטה עיי"ש ולפ"ז בנפלה בפחות מי"ט שפיר י"ל דלא יצאה מחזקת בריאות וכנים דברי הפרמ"ג דא"צ פירכוס וצ"ע (וע"ל סי' ל"ב ס"ק ל"ה וס"ק נ"ב) סעיף ז :
סג עוף. עי' בערך לחם (למהריק"ש) שכ' דה"ה בגדיים וטלאים עיי"ש וכ"כ בשלחן גבוה ס"ק כ"ב ובימין משה דה"ה גו"ט כשהם רכים בטבעם דינם כעוף בזה עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק כ' שהניח זה בצ"ע:
למעשה כי מסתימת לשון הפוסקים לא משמע כן עיי"ש :
סד שנחבט. ע' בערך לחם שם שהביא מלשון רש"י דר"ל שנחבט ונפל בע"כ עיי"ש ועי' בפחד יצחק אות ע' ערך עוף בתשובת הרב מהר"ש נוצה ז"ל ששאל השואל מה ר"ל נחבט העוף ע"ג המים אם ר"ל שנחבט ע"י אחרים דומיא דדרסה וטרפה ורצצתה שהם ודאי ע"י אחרים או שנפל מעצמו למים ונחבט וכ' דבודאי לא שייך לומר נחבט ע"פ המים בשעת קפיצתו במים כי כשהעוף קופץ לתוך המים הוא נשען בכנפיו עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק ט"ו שכ' דמיירי שנחבט בכח אדם עד שלא עצר כח לעכב החבטה בכנפיו עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' מ"ו מה שהאריך והביא ראיות דא"צ שיהיה בכח דוקא אלא כל שכח אחרים מעורב בהפלתה הוי חבטה בכח ואסיר עיי"ש:
סה על פני המים. היינו בגובה י"ט. שפ"ד ס"ק ג' עיי"ש (ועי' בבית יצחק סעיף ט' וס"ק ט') עי' בפחד יצחק שם בעוף שנפל מגובה איזה אמות אל תוך באר מים והעלוהו חי מן הבאר ולא עמד על רגליו ולא הלך ושחטוה תיכף ולא המתינו מעל"ע ובלי ראות אם עמדה וברך ברכת שחיטה ושפך חימה על השוחט הזה וכ' שצריך לשוב לה' וירחמהו על שזלזל והזכיר שם שמים לבטלה כי העוף הזה הוא טריפה ברור ודלא כמורה א' שטעה בזה והכשירו ועיי"ש עוד בדף שאח"ז בתשו' הרב הנ"ל בעוף שהיה מהלך ע"ג חוליות הבאר וקפץ מאליו לתוך המים ושהה שם כמו רביע שעה שלא ראהו שום אדם ואח"כ התחיל לקרקש בכנפיו ואח"כ העלהו מן הבאר ולא היה יכול לילך ולא ידעינן אי שט מלא קומתו באותן המים דקוו וקיימי או לאו ודעת השואל שיש לתלות דמן הסתם בודאי שט שכן דרך עופות היבשה כשקופצים במים הם שטים על גבם עד שמתייגעים וכו' והוא ז"ל כ' דמה שרצה להקל משום שראו שהעוף קרקש בכנפיו על המים מסתמא שט ז"א כי אנו רואין בכל עוף שנופל לתוך המים שכל עוד שיש בו רוח חיים מקרקש בכנפיו ומבקש להציל א"ע ואין זה בכלל שט ע"פ המים להצילו מחשש ריסוק אברים עיי"ש באורך :
סו אבל אם שט. עי' באר הגולה מה שכ' דבמים דקוו וקיימי אין חוששין אע"פ שקרקע האגם צד א' גבוה ועי' באם לבינה סניף ג' שפסק כן לדינא דאף אם ע"י שצד א' מהאגם הוא גבוה מחבירו נוטים המים מלמעלה למטה אפ"ה אין חוששין דכיון שאין הולכים במרוצה כמו הנהר לא אמרינן דמים ממטו ליה למטה עיי"ש ועי' פר"ת ס"ק ט"ז דכל זה הוא רק באגמים שהם בטבעם קוו וקיימו משא"כ במי נהרות שיש להם מרוצה מעודם אע"ג שעכשיו במקרה רואים אנו שהם נחים אין מועיל השטה מלמעלה למטה אא"כ קדם העוף לקש או לתבן כדאמרינן דבודאי הנהרות מושכין כדרכן רק שאין ניכר לעין עיי"ש ועי' תורת זבח הספרדי (להרב מהרחד"ח ז"ל) מערכת אות נ' סי' ע"ה סעיף כ"ח שכ' דבנפלה לבית הכסא הגם דהוו מיא דקוו וקיימי מ"מ כיון דלא ברירא מלתא דשט היטב ע"ג הצואה בעינן שילך אחר ההוצאה לחוץ הילוך יפה וסיים שכן נוהגין עיי"ש ועי' בפחד יצחק שם דף ס"ח ע"ב בתשו' הרב מ' נתנאל סגרי ז"ל בענין עוף שנפל לבאר מים בגובה איזה אמות ולא עמד על רגליו שכ' דהא שכ' הטוהמ"ח דהיכא דקוו וקיימי לא שייך מעלה ומטה ואין חוששין לנפילה היינו אחר זמן קצת מהנפילה שכבר נחו המים מתנועתן שהרי עינינו רואות בנפל איזה דבר במים מחמת הנפילה המים מתנועעים הנה והנה ואותה התנועה מוליכה את העוף ונראה כשט ע"פ המים אבל באמת אינו שט אלא המים מוליכין אותו בתנועתן וזהו שדייקו בלשונם וכ' דקוו וקיימי בלי שום תנועה ע"כ דאף כשראו שהעוף שט שם בהבאר ע"פ המים אין לסמוך להקל אא"כ ראו לאחר זמן קצת מהנפילה כשהמים נחים ששט ע"פ המים עיי"ש לדרכו אבל לפמש"ל מהאם לבינה דבעינן דוקא שהמים ילכו במרוצה כמו נהר נראה דלא אמרינן בזה דהמים ממטי לה וצ"ע:
ועיין בשפ"ד ס"ק י' שכ' וז"ל ואי קמו מיא אפי' מלמעלה למטה ושט קודם הרי יצא מכלל ריסוק ש"ך עכ"ל ועין בס' בית אברהם בשפ"ז ס"ק ט"ו שכ' שדברי הפרמ"ג תמוהין מאד שהוסיף תיבת ושט קודם שלא נזכר בש"ך דהא בע"כ לומר דאפי' לא שט קודם מתיר הש"ך דאל"כ מה נ"מ יש בין היכא דקיימי מיא לדלא קיימי עיי"ש וראיתי לחכם א' שכ' שדברי הפרמ"ג נכונים ופשוטים דהא בע"כ מיירי ששט מלמעלה למטה וא"כ אם לא קדם לקש כי היכא דמיא ממטי להקש ה"נ ממטי להעוף ופשיטא דלא מיקרי הילוך מכחו ומה דקשיא לי' מה נ"מ בין היכא דקיימי להיכא דלא קיימי מיא טובא איכא בינייהו היכא דליכא קש מהני בקוו אפי' ממעלה למטה משא"כ בלא קוו עכ"ד שוב ראיתי באם לבינה אות ט' שהיה לפניו הגי' בפרמ"ג וק"ש קוד"ם ור"ל דאף שהי' תרתי לגריעותא דהיינו ששט מלמעלה למטה וגם לא קדם לתבן או קש אפ"ה בלא רדיפי מיא לא חיישינן לריסוק אברים אמנם לדינא הניח בצ"ע בזה דמנ"ל להפרמ"ג דבר חידוש זה ואדרבא הביא ראיות דהיכא שתבן או קש קדמו להעוף גם במיא דקיימי חוששין עיי"ש: (סז) חוששין לו. ר"ל אפי' לא היו כנפיו קשורין דע"ת ס"ק ח' וס"ק כ' בשם הרדב"ז וספר הארוך מש"ך:
סח וצריך בדיקה. עי' באם לבינה סניף ב' שסיים בזה ואפי' לאחר הבדיקה אין להכשיר אא"כ שהתה מעל"ע דוקא עיי"ש אמנם בס' תפארת למשה הוכיח דא"צ בזה שהיי' מעל"ע עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק כ"א מ"ש בזה וסיים ולדידן אין נ"מ בזה כיון דבלא"ה אא"ב בבדיקה עיי"ש:
סט ואם קדם לתבן או קש. עי' בשו"ת גנת וורדים בגן המלך סי' ל"ג שמתמה על דין זה כי נראה דבע"כ בעינן שיהא שוה בכובד עם העוף דע"י כובדו מקדים בטבעו לשוט והניח בצ"ע עיי"ש:
ע ואין חוששין לו. עי' בפחד יצחק שם שדעת הרב מהר"ש נוצה דאם היה ספק אם שט מחמת עצמו או לאו אם לא ראו בשעה שנפל למים יש להתיר מטעם ס"ס כי י"ל שמא נפל למים מדעתו מחמת איזה דבר מאכל שראה במים וכדין דלקמן סעיף י"א וא"כ הרי הו"ל ס"ס שמא נפלה מדעתה ועמדה על נפשה ואת"ל נפלה שלא מדעתה ספק שט מלא קומתו ספק לא שט והרב מ' נתנאל הנ"ל בתשו' דחה דבריו בזה וכ' דאין סברא לצרף לספק שהעוף קפץ מעצמו למים כי מעולם אין דרך העוף לקפוץ מאליו לתוך המים שלכל בע"ח יש לו טבע לברוח מן האש ומן המים וכאשר רואין שאם יש מעט מים וטיט ברה"ר לא ירצו התרנגולים לעבור על המים מצד אל צד וילכו הלאה עד שימצאו מקום לעבור ולנוח בקצת את רגליהם ובעברם ישענו את עצמם בכנפיהם באופן שלא יגעו בשום אופן במים ואין ספק שהעוף ההוא אף שראה במים איזה מאכל לא היה קופץ בבאר מים להמית את עצמו ע"כ אין להקל בזה כלל עיי"ש באריכות:
סעיף ז:
עא ונחבט. פי' על דבר קשה. פרי תואר ס"ק י"ח וכ"כ הלבוש: (עב) בדף שצדין אותו בו. פי' שצדין ע"י חתיכת עץ שמושחין אותו בדבק ואם העוף שוכן עליו אזי רגליו וכנפיו מתדבקות בו וכשהעוף רוצה לפרוח נופל עמהם לארץ ומתרסק אבל כשלא נדבק אלא א' מכנפיו אינו נופל כ"כ ואינו מתרסק. פר"ח ס"ק י"ז:
עג חוששין. כ' בפרי תואר ס"ק י"ז דאפי' לא נדבק מהגף השני רק מקצת נמי חוששין לו עיי"ש ועי' באם לבינה אות י' וסניף ט' שכ' דאפי' נשאר משניהם מקצת ומקצת נדבק מהם אפ"ה חוששין עיי"ש:
עד וצריך בדיקה. וגם שהי' מעל"ע או עמידה. אם לבינה סניף ז': (עה) אין חוששין. דכל שעכ"פ [אחד] אינו נדבק כל עיקר אין לחוש אף אם השני נדבק לגמרי. אם לבינה שם:
סעיף ט:
עו זכרים המנגחים זא"ז. וה"ה אם דחפו אדם כדרך דחיפת והפלת שור המנגח חוששין אפי' למטה מעשרה. פר"ת סוף ס"ק כ"א:
עז המנגחים זה את זה. עט"ז ומ"ז ס"ק ט' שכ' דאפי' יודע שהפילוהו ויש לו במה לנעוץ צפורנו אפ"ה חוששין בכה"ג משום שכל א' תושב שהוא ינצח חבירו ויפילוהו עיי"ש ומשמע דדוקא בכה"ג ששניהם נגחו זא"ז שכל א' חושב שינצח חבירו הוא דשייך להחמיר בזה אבל אם רואין שא' נוגח לחבירו ומפילו וחבירו אינו עומד כנגדו לנצחו לא שייך לחוש אמנם בפרי תואר ס"ק י"ט כ' דאפי' לא נגחו זא"ז אלא הא' נגח לחבירו והפילו לארץ אם הפילו בב"א ובכח חוששין לה דהוי כהפילוהו אחרים עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק כ"ג מ"ש בזה והעלה מדברי הפוסקים דהיכא דא' נגח לחבירו והמנוגח לא חזר ונגח כלל ונפל בפחות מי"ט יש להקל בהפ"מ עכ"פ אך זה דוקא בלא נודע אם נפלה בב"א או לאו אבל:
אם נודע שנפלה בב"א אסורה אפי' בהפ"מ עד שתלך וכ' שם בעובדא בפרה א' שנגחה את חבירתה והפילתה ע"ג תל של שלג גבוה מן הארץ יותר מטפח והוכתה עד שלא יכלה לעמוד מאלי' אלא ע"י גערה והלכה וצולעת ובעצם השוק למעלה מצוה"ג יש נפוח וכאב וכ' דכיון דהפרה שנפלה היתה רק מנוגחת ולא נוגחת אם לא נודע אם הפילתה בב"א יש לצדד להקל ובפרט בצירוף שהי' על תל שלג דהוי כדבר רך (ע"ל ס"ק ג') וגם בצירוף שרואין נפוח ומכה בעצם השוק ויש לתלות הצליעה בזה ע"כ מכל הלין יש להתיר הבהמה והחלב עיי"ש:
עח זה את זה. כ' באם לבינה סניף ג' מהב"ח דאפי' בנפלו שניהם בב"א אע"ג דאיכא למימר כיון ששניהם נפלו לא הי' הדחיפה בכח כ"כ מכל א' אפ"ה חוששין עיי"ש ועי' בשנות חיים ס"ק כ"א מ"ש בענין זה:
עט ונפלו לארץ. כ' בבית מאיר מהר"ן דוקא נפלו לארץ אבל אם לא נפלו אף שהכו זה את זה אין חוששין דאין בהכאה שלהם כדי ריסוק אברים להטריף ואף במקום הנגיחה א"צ בדיקה עיי"ש ועי' מזה בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' כ"ז ועי' בד"ק ס"ק ד' שכ' דזה דוקא בנגיחה נגד שאר אברים אבל בנגיחה נגד הריאה דבהמה חמור ואף אם העור שע"ג שלם יש להחמיר אפי' לא נפלו ומ"מ כ' דאף בכנגד הריאה אין להחמיר אא"כ נקרע הבשר שבין הצלעות עיי"ש (וע"ל ס"ק ל"ו):
פ חוששין להם. עש"ך ועשפ"ד ס"ק י"א ופרי חדש ס"ק כ"א ומ"ז ס"ק ט' דאפי' בפחות מי"ט חוששין ועי' פרי תואר ס"ק י"ט שכ' דמ"מ לא מיטרף בפחות מד' טפחים עיי"ש (ועי' מזה בדברינו לעיל סעיף א'):
סעיף י:
פא אע"פ שנפל נפילה גדולה. ואפי' נפל מגבוה יותר מי' טפחים דכל שנועץ ציפורנו שרי. פר"ח ס"ק י"ט ומ"ז ס"ק י' עיי"ש:
פב שיש לה קול, ואפי' נשמע ג"כ קול יללותו של השור כשנפל אפ"ה אין חוששין. פר"ח שם:
פג אין חוששין. עבאה"ט מ"ש מאו"ה דוקא כשעומדת על רגלי' וכו' אבל אם נשא הטבח וכו' ומשליכה וכו' דהוי יותר מי"ט עכו"פ ס"ק ט"ז דהא דצריך י"ט היינו כשהכביד הכבש על הטבח וע"י הכבידות נשמט והושלך ממילא על הארץ אז צריך שיהא מגובה י"ט אבל אם השליכו הטבח בכוונה מעל צוארו אז אפי' בפחות מי"ט חוששין כיון שהי' בכח עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט דאם אחז רגלי הבהמה אף רק שנים האחרונים כשר עי' פר"ח ס"ק כ' שכ' דהב"ח השיג ע"ז והחמיר אף בכה"ג וסיים שכן יש להורות להחמיר עיי"ש וכ' בבל"י ס"ק י"ג דכל זה שיש להחמיר כדעת הב"ח והפר"ח הוא רק כשרגלי הכבש היו קשורים אבל אם אין רגלי' קשורים יש להקל דכשנחה ב' רגליה הראשונים לארץ יכול לנעוץ בקרקע ואח"כ ממילא כשנפלו הב' רגלים האחרונים אינה מתרסקת עיי"ש ועי' בבית יצחק ס"ק ז' שהביאו וסיים דזה דוקא כשלא נתכוין להפילו רק שנפל ממילא אבל כשמתכוין להפילה אף בכה"ג אסור דהוי כהפילה בכח עיי"ש:
פד כל רגליו קשורים. עבאה"ט ועש"ך ושפ"ד ס"ק ט"ו ובפר"ת ס"ק כ"א שכ' דהיכא שהיו כל רגליו קשורין חוששין אפי' ידעה שרוצים להפילה ואפי' בפחות מי"ט כיון שהפילוה בכח עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק כ"ה שהביא מהדמש"א דאין להחמיר בזה רק בגסה דאיכא מכריסא עד ארעא ד' טפחים עכ"פ אבל בדקה כגון בכבש וכדומה דליכא מכריסא עד ארעא ד"ט יש להקל עיי"ש וכ"ז הוא לענין דיעבד אבל לענין לכתחלה עי' בכו"פ ובמ"ז ס"ק י"א שכ' דהמנהג הנכון שלא לקשור ולמתוח החבל בחוזק על הרגלים עד שתפול לארץ ועי"ז תוכל לנעוץ צפרני' קודם נפילה לארץ וסיים הכו"פ שצריך לזה שמירה יתירה כיון שהדבר נמסר לאנשים קלי הדעת בעוה"ר עיי"ש. ועי' בשו"ת עטרת [צבי] מהגאון מ' צבי מהלברשטאדט ז"ל) דף כ"ה ע"א אות י"ח (בד"ה אמנם) שכ' שצריך להזהיר להשוחט שלא ישחוט על רצפה חלקה דלא מצי הבהמה למיסרך ולנעוץ צפרנו עיי"ש והנה עתה בזמנינו שנעשה בכמה עיירות ובפרט בעיירות הגדולות רצפה חלקה בבית המטבחיים וגזרו מחקי הממשלה שלא לשחוט רק שם במקום ההוא משום דקפדי אנקיותא והרצפה היא חלקה ממש כעין אבני שיש וכעין זכוכית ושמעתי מכמה יראים שמפקפקים ע"ז דאיך אוכלין בשר בעיירות הללו דלא ימלט שכל שור לא יפול בבת אחת בדחיפה ואף שאין קושרין רגליו א"א למסרך ולנעוץ צפורנו ויש חשש ריסוק אברים ואולי יש ללמוד זכות עפמש"ל (ס"ק י"א) מתשו' שאילת שלום והדע"ת דבנפל מדחיפת שור חבירו על חלקת הקרח יש להקל די"ל דלא נפלה מכח הדחיפה רק משום חלקת הגלוד מעצמה נחלקה ונפלה וה"נ י"ל דברצפה כזו ג"כ לא שייך משום ריסוק אברים דלא נפלה מכח דחיפת אדם בכח רק ע"י חלקת הרצפה כשדחפה רק דחיפה קלה נחלקה בעצמה ונפלה ממילא וצ"ע. והנה שמעתי שבאיזה מקומות בעיירות הנ"ל תקנו המהדרין להניח כר של תבן או שאר דבר רך שמפילין עליו הבהמה ובאמת שדבר זה נובע מהגאון מ' אברהם ברודא ז"ל בספרו אשל אברהם בחולין בחדושי הפוסקים סוף סי' ל"ב שכ' וז"ל ושמעתי מאנשי מעשה נמנעים מלאכול בשר בהמה מכמה טעמים וזה א' מן הטעמים ועל הטוב יזכר שמו מה ששמעתי מן המפורסם ביראה וכו' שהנהיג אנשי קהלתו ק"ק פיורדא להניח כר של תבן בבית המטבחיים שיפול הבהמה על הכר ויפה עשה ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים וכאן ק"ק פראג רציתי להנהיג כן והי' הדבר קשה בעיניהם כיון שלא נהגו הראשונים כן עכ"ל והנה לפמש"ל (ס"ק ג') דבנפולה מגובה י"ט אין חילוק בין נפלה ע"ד קשה או דבר רך צ"ע אם מהני עצה זו דנראה דאף בהניח תחתי' כר ודבר רך לא מהני ודוחק לחלק בין נפילה מגובה י"ט ובין הפילוהו בכח דיש ריסוק אברים אף בפחות מי"ט אמנם בעיקר הדין שהט"ז קרא תגר על מה שקושרין כל הרגלים עי' בש"ע דפוס מנטובה בפי' גור ארי' הלוי ז"ל ס"ק ה' שהביא בשם הרב מהר"מ קאזיס ז"ל להקל בזה כי אין זה דחיפה בכח אלא נפילה עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק כ"א שהרחיב הביאור בדין זה בטעם הדבר שמקילין וקושרין כל הרגלים כי השוחטים יודעים ליזהר ומפילים לאט לאט ומה דאנו צריכין לנעיצת צפורן היכא דהפילוה אחרים אינו אלא להכשיר אפי' בנפלה מגבוה י"ט אבל בפחות מי"ט לא צריכינן לנעיצת צפורן כלל עיי"ש ועי' בס' זבחים שלמים אות י"ב שהביא עוד בשם איזה מחברים המקילין בזה והעלה שכן עיקר לדינא כי מנהגינו נמשך מדין גנבים דלהלן סעי' י"ד שמקילין משום שכוונתם שתלך לרוץ לפניהם וכאן ג"כ הכי כי השוחטים יודעים שאם נתרסקו אבריו אסורה ע"כ מכוונים להפילה לאט והא ראי' כי דבר זה נהוג כמעט ברוב העולם ומעולם לא נמצא שום ריעותא בשום בהמה משנים קדמוניות וכמה פעמים אחר שתהיה קשורה ונופלת מתרת החבל ובורחת ואינה נתפסת אלא ע"י כמה ציידים וזה הוכחה גדולה שאין כאן חשש ריסוק כלל עיי"ש:
פה חוששין לו. וכן בעוף שנקשרו כנפיו ורגליו ונפלה ממקום גבוה י"ט ונחבטה בקרקע חוששין לה שפ"ד ס"ק ג':
סעיף יא:
פו שאינה יבולה לילך. ואפי' גם לא שהתה ולא עמדה א"צ בדיקה. מ"ז ס"ק י"ב. ועי' בפרי תואר לעיל סוף סי' ל"ב שכתב דאם קפצה מדעתה וגוררת רגלי' צריך לכתחלה בדיקת החוט מדינא אבל בדיעבד כשלא בדק ונאבד כשר עיי"ש ועי' מק"מ כאן ס"ק ט"ז (וע"ל סי' ל"ב ס"ק נ"ב): (פז) יכולה לילך. כ' בפרי תואר ס"ק כ"ב ואם ראינו שאינה יכולה לעמוד דינה כמסוכנת עיי"ש (וע"ל ס"ק ס"ב):
פח אין חוששין. עפר"ח ס"ק כ"ג שכ':
דאף בנמצא שינוי באברים כשר עיי"ש ועי' פרי תואר ס"ק כ"ב שנוטה להחמיר בנמצא שינוי באברים הפנימיים וכ' דאף דבעלמא לא מטריף מ"מ כאן המחמיר תע"ב וסיים שכן ראוי להורות עיי"ש ועי' בחגורת שמואל ס"ק כ"א מ"ש בזה והשיב ג"כ על הפר"ת בזה והעלה דבנמצא שינוי באבריו וגם יש בה ריעותא דאינה יכולה לילך דהוי תרל"ר בודאי יש להחמיר עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק כ"ו מ"ש בזה והעלה דבהפ"מ יש לסמוך על הפר"ח עיי"ש שכ' דכ"ז בנמצא שינוי בא' מאברים הפנימיים משא"כ כשהי' השינוי באברים החיצוניים שהי' הבשר לקוי מבחוץ ומבפנים לא הי' שום שינוי יש להקל וכ' שם בעובדא שבא לפניו בבהמה שנפלה לתוך המרזב שבו זב המאכל לבהמות (שקורין וועסל"א) והיתה מונח נהפוכה ורגלי' למעלה ובשרה הי' לקוי מבחוץ ונצרר שם הדם ולא יכלה לעמוד והי' פחות מי"ט והי' ספק אם נפלה מעצמה או ע"י שוורים שנגחוה וכדומה וכ' דבכה"ג יש להקל אפי' נפלה מגובה י"ט ותלינן שנפלה מדעתה עיי"ש:
פט מארובה שבאמצע הגג. פי' אע"פ דליכא מחיצות למיסרך בה אפ"ה אין חוששין. ש"ך ושפ"ד ס"ק ט"ז:
צ לפיכך אם הניחה למעלה וכו'. עי' בשו"ת ארץ צבי חיו"ד סי' ט"ו שכ' השואל דמשמע ודאי דאין חילוק בין בהמה גדולה או קטנה בין ביום ובין בלילה ועיי"ש במ"ש בזה באריכות:
צא ובא ומצאה למטה. פי' אע"פ שלא ראינו שקפצה אמרינן ודאי קפצה ובודאי אמדה נפשה שיכולה לקפוץ מגובה כזו בלי ריסוק אברים. ש"ך ס"ק ט"ז ופרי תואר שם:
צב למטה. עי' באם לבינה אות י"ב וי"ג ובסניף ה' שכ' דזה דוקא בהניחה בעלי' ומצא למטה על הארץ אבל אם הניחה על הארץ ובא ומצאה למטה בבור ובאופן שאין שם בבור מאכל או מים וראינו שאינה יכולה לילך צ"ע לדינא ובסוף הסי' כ' עוד דאף שיש עוד צירוף ס' שמא לא נפלה על צלעותי' רק על מתני' אפ"ה יש לחוש להחמיר ותלינן יותר שבודאי לא קפצה רק נפלה ועל צלעותי' נפלה עיי"ש:
צג אין חוששין. עי' בדע"ת סוף סי' זה שכ' דמלשון הש"ס והפוסקים שלא חלקו בסדר הנחתה משמע דאין חילוק בין אם נמצאת מונחה כדרכה ובין נמצאת הפוכה ורגלי' למעלה בכ"מ אין חוששין עיי"ש לדרכו:
סעיף יב:
צד על מתני'. ע' בכנה"ג בהגהות הטור אות י"ח שכ' דמלשון זה משמע דכל שמכוונים להפילה על מתני' אפי' הפילוה אחרים ממקום גבוה י"ט בבת אחת שלא מדעתה כשרה בלא בדיקה דדוקא בנפלה על צלעותי' אסור אבל בספק אם נפלה על מתני' או צלעותי' כ' דלדעתו הי' נראה להחמיר אך מצא אח"כ ברוקח שהדבר תלוי במחלוקת הקדמונים אם יש להתיר בזה משום ס"ס עיי"ש וע' בשלחן גבוה ס"ק א' מחודש א' מ"ש בזה ומבואר מדבריו דגם בנפלה על השדרה הוי בכלל נפלה על מתני' וכשרה עיי"ש וע' בדע"ת ס"ק ה' שמתמה על הש"ג בזה דהא מלשון רש"י וא"ז מבואר דאדרבה אם נפלה על גבה דהיינו על השדרה וה"ה בנפלה על צלעותי' במקום שיוצאים מהשדרה טריפה ולדינא כ' שם דאף בנפלה על מתני' וידוע שלא נתהפכה על גבה עד למטה אין להקל אלא בהפ"מ דוקא אבל אם נפלה על הכרס טריפה בכ"מ עיי"ש וע' בכנפי יונה שהעלה דלא שרי כי נפלה על מתניה אלא בהפילה אדם ובכוונה כי היכא דלירהט דאז אינו מפיל בכח ומקיל נפילתו אז אמרינן דכשנופל על מתניו כשר אבל כשנפלה מעצמה או אפילו הפילה אדם רק שלא בכוונה לא מהני מה שנפלה על מתני' עיי"ש אבל מדעת הפר"ח והפר"ת סוף סי' זה שהבואו מהרוקח והכנה"ג משמע להדיא דבכל גווני כשנפלה על מתני' כשר וע' במק"מ ס"ק י"ז שכ' שכן עיקר:
צה לכן. ט"ס וצ"ל וכן כמו שכ' בטור. אם לבינה:
צו אלא מחמת יראה. עבאה"ט דאף בספק אסור וע' בפרי תואר סוף ס"ק כ"ג דזה דוקא היכא דאיכא מידי למיתלי שיהי' צד יראה בדבר אבל בלא"ה תלינן בתשובה ואין לחוש עיי"ש: