אור ברסלב

דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא

סימן נד

סימן נג

סעיף א:

א הבהמה. עמ"ז ס"ק א' ושפ"ד סוף סי' זה שנסתפק אם גם בעוף אוסר בנשתברו רוב צלעותי' או אם חסר חוליא א' במפרקת וכדומה וכ' שלא מצא גילוי לדין זה וסיים בצ"ע וע' בפרמ"ג או"ח סי' תצ"ח במ"ז ס"ק ז' שהביא בשם הגאון מו"ה סענדר מסאטינאב ז"ל שהדבר מבואר ברש"י ביצה דף ל"ד ע"א עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק ב' בעובדא דבר יונה שנמצא בשבירת הצלעות ומבואר מדבריו דפשיטא לי' דאין חילוק בזה בין עוף לבהמה וע' בתורת יקותיאל שפסק דבהפ"מ יש להקל בנשתברו צלעות העוף עיי"ש וע' במחזיק ברכה אות א' שהביא פלוגתת גדולי ישראל בזה והעלה דהיכא דאין עוקץ בהשבירה יש לסמוך על הרב תורת יקותיאל ודעימי' שלא להטריף לאחרים בנשתברו הצלעות בעוף אך לעצמו ראוי להחמיר עיי"ש אבל בלב"ש סי' י"ג ריש סעי' א' פסק לדינא דכל הדינים שנתבארו בסי' זה בבהמה נוהג גם בעוף אולם יען לא מצינו בעוף מנין ידוע כמה צלעות יהי' בו ולא כמה חוליות יהי' בו ע"כ לא שייך ענין זה בעוף וכן כל מה שנתבאר בסי' זה לענין בהמה שיש חילוק בין הצלעות הגדולות שיש בהם מוח ובין הצלעות הקטנות שאין בהם מוח כל זה אין שייך בעוף אלא כל צלעותי' אחת הם וכל שנשתברו רוב צלעותי' דהיינו רוב מהצלעות הנמצאות באותו העוף בין קטנות בין גדולות בין יש בהם מוח או לאו טריפה אפי' עור ובשר חופין את רובו וכן אפי' נתרפאו השברים היטב שאשי"י טריפה וכן להקל ג"כ מצטרפין הצלעות הקטנות ושאין בהם מוח להרוב להכשיר עיי"ש ועד"ק סוף ס"ק א' ובמק"מ ס"ק ג' דצלעות שבעוף שניכרים שהם נוספות הם ג"כ בכלל צלעות ונחשבות לעיקר לענין רוב עיי"ש (ואי"ה להלן יתבאר החילוקים שיש בדיני טריפות הצלעות והחוליות בין בהמה לעוף): (ב) יש לה. הא לך סדר החוליות והצלעות ומנינם הבהמה יש לה י"ח חוליות בגבה מן מקום כלות המפרקת עד סופה. וכך סדרן. החוליא הראשונה הסמוכה למפרקת תקועין בה שני צלעות דהיינו צלע א' מימין וצלע א' משמאל כבוכנא באסיתא. ושני צלעות הללו נקראים חזה. ואחר חוליא זו יש עוד י"א חוליות אשר בהם תקועים כ"ב צלעות גדולות שיש בהם מוח דהיינו י"א בימין וי"א בשמאל. וצלעות אלו הם ג"כ תחובים תוך החוליא מזה ומזה כבוכנא באסיתא. ואלו הם הנקראים צלעות גדולות. ואחר חוליות הללו יש עוד שלשה חוליות אשר בהם תקועים ששה צלעות שאין בהם מוח שלשה בימין ושלשה בשמאל ותקועים תוך החוליא כבוכנא באסיתא. ואלה הנקראים צלעות קטנות. ואחר חוליות הללו יש עוד שלשה חוליות אשר אין בהם שום צלעות תחובים ואלו הם הנקראים בש"ס שילהי כפלי הרי בין הכל י"ח חוליא. לב"ש סי' י"ב סעי' א' (וע' במקומות שציינתי להלן ס"ק ד'):

ג כ"ב צלעות. עשפ"ד ס"ק ב' שהתפלא בזה על מה שמודיע מנין הקצוב לאיזה צורך הוא כיון דאף אם יתיר או חסר כשר עיי"ש וע' אם לבינה סוף ס"ק י"א שמבאר מה שיש נ"מ לדינא בזה (וע' בדברינו להלן סק"ו ובסעי' ג'):

ד צלעות גדולות. עבאה"ט מ"ש לבד מאותן ב' צלעות קטנות וע' שפ"ד ס"ק ד' ולב"ש סי' י"ב ס"ק ב' דר"ל שהם אינם נחשבים לענין זה דאם נעקרו או נשברו עשרה או י"א גדולות עם אותן ב' לא הוי רוב וכשרה אפי' אם נשברו סמוך לחיבורם באסיתא או שנעקרו מתוך האסיתא ויצאו לגמרי כשר עיי"ש וכ"כ בכו"פ ס"ק א' וע' בשלחן גבוה ס"ק ב' וע' בשו"ת שיבת ציון סי' כ"ז שכ' דהי"ג צלעות שבצלע בע"כ הם עם הב' עצמות הקטנות דהיינו שיש ב' צלעות הנחתכות עם החזה ואח"כ יש י"א צלעות גדולות עיי"ש וזה נראה להיפוך מדעת הפרמ"ג והלב"ש ועבשו"ת בית שלמה ח"ב סי' מ"ה מה שהאריך בדברי הפרמ"ג והלב"ש בזה וכ' דמעודו תמה על דבריהם בזה כי הוא דבר שהחוש מכחישן שהדבר ידוע לכל דליכא י"ג צלעות אלא בצירוף אותן העצמות הקטנות שאצל החזה עיי"ש וע' בפת"ש להלן סי' ס"ד ס"ק ג' ועבשו"ת דרכי שלום שבסוף הס' דע"ת ח"א סי' י"ז מ"ש בדברי האחרונים הנ"ל באריכות (והבאתי דבריהם להלן סי' ס"ד סעי' ז'): (ה) גדולות. עבאה"ט מ"ש בנשבר עצם הביילי"ג (ועי' בדברינו לעיל סי' מ"ח ס"ק ז') וע' לב"ש סוף סי' י"ג שסיים דהכל הוא לפי ראות עיני המורה ואם יבין שהוא קרוב לחשוש עי"ז לנקיבת הריאה יטריף עיי"ש ועד"ק ס"ק ג' מה שכ' לענין נשבר עצם הביילי"ג ויש עוקץ בהשבר שיש חילוק באופן העוקץ דאם יש אומדנא ברורה כפי קטנות עצם המפורק שלא הי' אופן לנקוב המעיים יש להקל ע"י בדיקת המעיים שאין שם ריעותא או צלקת אבל בלא"ה יש להחמיר עיי"ש ובמק"מ ס"ק ג' ובדברי אברהם ס"ק י"ז וע' בשו"ת צ"צ סי' ע"ו בנסדק עצם הביילי"ג מתולדה והביא דבריו הבאה"ט לעיל סי' נ' ס"ק ה' ובמ"ז סוף סי' מ"ט בקצרה וע' בדברינו שם סי' נ' (ס"ק י"ז) מ"ש בזה לדינא וע' בשלחן גבוה סי' מ"ח מחודש א' ובשער המים סי' נ"א ס"ק ו' ובשו"ת זרע אמת בקיצור הל' טריפות אות נ"ו ובס' תורת זבח הספרדי (להרב מוהרחד"ח ז"ל) מערכת אות ג' סעי' ט' ובשפ"ד סי' מ"ח ס"ק ג' ובשו"ת מעשה אברהם הספרדי חיו"ד סי' טו"ב עיי"ש וע' בס' תורת זבח הספרדי הנ"ל מערכת אות ד' סי' מ"ה סעי' כ"ב בעובדא שאירע בעוף א' שהעצם הבילי"ג שהוא במקום החזה דבהמה במקום שהוא רך בחודו בתנוך האוזן אותו החוד של צד הזנב נשבר ע"י הכאה ונקשר לצד פנים והי' חד אבל לא הי' עוקץ עצם קשה אלא גיד קשה שאינו נוקב והורה להכשיר העוף אף שנאבדו המעיים ולא יכלו לבדוק דאין בזה שום חשש דדוקא עוקץ דעצם יכול לנקוב אבל זה שהוא רק גיד ממש ובפרט כיון שהוא בסוף הגוף ואינו נגד הגף לחוש לנקובת הריאה ע"י דפיקת הגף ועוד דשם אין הדקין רבוצים כ"כ עיי"ש וע' בס' גנזי חיים (מהגאון מוהר"ח פלאגי ז"ל) מערכת אות ט' ערך טריפה (בד"ה עצם החזה) שכ' שהי' עובדא לפניו שנמצא בראש עצם הביילי"ג הנוטה לצד הסמוך להצואר שהוא במקום הרחב שהי' דבוק באמצעותו עצם א' שנראה שהוא עצם זר הדבוק שם בדבק טוב ויש ספק שמא נשמט איזה עצם מהעוף הזה ממקומו ונדבק שם או נשבר מצד עצמו ונדבק שם או שמא הוא כן מתחלת ברייתו וגם ראו שהעצם הי' לקוי ואדום ובדקו כל הבני מעיים והיו שלמים וגם הצלעות היו שלימות ואין בהם שום שבירה וגם כל העור והבשר שע"ג הצלעות הי' בריא וחזק בלי שום שינוי ובלי שום לקותא וריעותא כלל והכשיר כי חשש רחוק מן השכל הוא לחוש שמא נשבר ונשמט איזה עצם ממקומו ונקשר כאן שאיך יתכן שעצם שהוא רפוי ואינו קשור ודבוק כשהוא נלקה ונשבר יתדבק בדבק טוב למקום אחר וגם כיון שלא נראה מבחוץ שום ריעותא ושום לקותא ע"כ בודאי שאין להחמיר כלל עיי"ש (וע' בדברינו לעיל סי' נ"א ס"ק ב'): (ו) י"א מכאן. עלב"ש סי' י"ג ס"ק א' שכ' דאם אירע בבהמה שיש לה יותר מכ"ב צלעות כשר עד שיושברו רוב כולם עיי"ש וע' מזה במק"מ ס"ק ג' וכ' שם דה"ה אם נברא חסר איזה צלעות תלוי ג"כ הטריפות בשבירת רוב אותן שישנם עיי"ש וע' בדע"ת ס"ק ו' שהעלה בראיות דבכה"ג אזלינן בתר רובא דעלמא דכיון דרוב בהמות יש להן רק כ"ב צלעות אף שבהמה זו יש לה יותר משערין ברוב בהמות שיש להם רק כ"ב עיי"ש:

ז וכל. עלב"ש סי' י"ב סעי' ב' ס"ק ה' דכל שנשברו רובן אין תועלת במה שחזר ונקשר שבר אל שבר י"י עיי"ש ועד"ק ס"ק א' דאף בספק אם נשברו רוב הצלעות או רק מיעוטן או רק למטה מחציין לא מהני שאשי"י לברר שלא נשבר באופן המטריף עיי"ש וע' מק"מ ס"ק ד' שהעלה דאם הקשר הוא של קיימא והוא חזק כעצם שלם יש להקל בספק כזה עיי"ש וע' עוד מזה בגה"ק אות א' באורך:

וכתב שם עוד בלב"ש דפשוט הוא דלא מהני אפי' אם עור ובשר חופין כל השבר ולא יצא השבר כלל לחוץ לא לצד חלל הבהמה ולא לצד אויר העולם אלא העצם הוא טמון תוך הבשר ועור ובשר חופין אותו מכל צדדיו אפ"ה טריפה דאף דגבי רגל שנשבר כשר בכה"ג מ"מ אין מדמין בטריפות מזה לזה עיי"ש:

ח נשברו. ע' בד"ק ס"ק ב' ומק"מ סוף ס"ק ד' שכ' דבכל שבר עצם בין בנשבר עצם הביילי"ג באופן הכשר וכן בשבר במיעוט הצלעות דקיי"ל להקל צריך לחקור אם לא נעשה מנפילה והמורה יתן אל לבו עיי"ש. וע' בדע"ת ס"ק ב' ולעיל סי' י"ז ס"ק י"ד דבכל נשבר צריך לדקדק על פרכוס מחשש מסוכנת עיי"ש:

ט רובן. עבאה"ט בנשבר צלע א' ויש עוקץ וע' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' ע"ה שאירע לפניו עובדא כזו בעוף שהי' א' מצלעותיו שבורים והי' עוקץ בהשבר והטריף כיון שרוב הגדולים מטריפים בזה אפי' בלא עוקץ ומכ"ש בנידון דידי' שהי' בו עוקץ עיי"ש וע' בפרי תואר ס"ק ב' מ"ש בזה ופסק דבנשבר צלע צריך לבדוק הריאה ואם יש עוקץ לא מהני בדיקה עיי"ש וע' בבה"י ובל"י שכ' דבעוף יש להחמיר ביש עוקץ אף שהוא שלא כנגד הריאה ובספק אם הי' עוקץ יש להקל מטעם ס"ס ובבהמה יש להקל אף בודאי עוקץ עיי"ש וע' כו"פ ופר"ח וחכמת אדם כלל כ"ג סעי' י"א שכ' דאף בבהמה אין להקל אלא לפי ראות עיני המורה איך הי' העוקץ ולאן נוטה עיי"ש ועשפ"ד ס"ק ג' שכ' לדינא דבהפ"מ וצורך שבת ויו"ט המקיל בצלע א' בעוף אף שיש לו עוקץ אין לגעור בו וכ"ז דוקא כשאין בשר חופה על העצם אבל כשהבשר שלם שם ודאי כשר עיי"ש ועבשו"ת בית יהודא הספרדי במנהגי אורגיל סי' ס"א שהחמיר טובא בזה וכ' שגם רבו הסכים לדבריו עיי"ש וע' במחזיק ברכה אות ב' שהביא מתשו' שערי ישועה חיו"ד סי' א' ומהר"ש צרור שפסקו ג"כ לאסור בנשבר צלע עוף כנגד הריאה ויש עוקץ אבל בנשבר צלע כנגד הדקין אין לאסור אא"כ יש שינוי במעים ובבהמה יש להקל אף שנשבר כנגד הריאה עיי"ש וכ"כ בשיורי ברכה אות ב' עיי"ש וע' מזה ברא"פ סי' ל"ט ס"ק קפ"ה וקפ"ו ובקונטרס התשו' שם סי' י"ח וע' לב"ש סי' י"ג שכ' דשלא בהפ"מ יש להחמיר בעוף אפי' אם השבר הוא רחוק מהריאה דיש חשש שמא ניקבו א' בשאר אברים לדקות העוף וחולשותו אבל בהפ"מ ולצורך שבת אין לגעור בהמקיל אפי' אם העוקץ נכנס לתוך החלל וכ"ז הוא אם אין השבר נגד הריאה אבל אם השבר הוא נגד הריאה וגם נכנס לתוך החלל אין להכשיר בעוף בשום אופן כיון דהריאה דבוקה בעוף בין הצלעות עיי"ש וע' שפ"ד שם ובאם לבינה בסניפי השלחן סניף י"ג דזה דוקא ביש עוקץ בודאי אבל כשנקשר השבר ועי"ז מסופקים אם הי' שם עוקץ כשר אף שהוא נגד הריאה מטעם ס"ס וגם כ"ז דוקא אם הי' עוקץ השבר נכנס לחלל העוף ולא הי' בשר חופה עליו אבל כשהוא מחופה שם בבשר על הצלע ואין שם נקב ולא ריעותא בבשר לחוש עי"ז שיצא העוקץ כבר לתוך החלל אין להחמיר כלל אפי' כשהעוקץ נוטה לחלל והוא כנגד הריאה עיי"ש וע' בשו"ת זרע יצחק סי' כ"ו מ"ש בזה והעלה דאפי' אם אין עוקץ בהשבר אין להתיר אלא לצורך שבת וכדומה ובזה אין חילוק בין אם חזר ונקשר או לאו ואם יש עוקץ בהשבר כ' שהוא אינו אומר בזה לא איסור ולא היתר ומי שרוצה להתיר אין למחות בידו עיי"ש וע' בד"ק לעיל סי' ל"ו שפקפק להחמיר בנשבר נגד הריאה אף שיש קרום בשר חופה על השבר דחיישינן שמא הבריא ועלה הקרום אח"כ עיי"ש וע' בדבריו כאן ס"ק ב' מזה אבל במק"מ ס"ק ג' כתב דכשהוא מחופה בבשר על השבר אין לחוש להחמיר דאין לחפש חומרות בענין זה עיי"ש ועבשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' ע"ז ובשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' ע' ובשו"ת מעשה אברהם הספרדי חיו"ד סי' טו"ב:

ובענין מש"ל מהפר"ת דבכ"מ שנשבר צלע א' צריך בדיקת הריאה אף באין עוקץ בהשבר הנה בט"ז לעיל סי' נ"ג ס"ק ב' כ' דבנשבר מיעוט הצלעות דמכשרינן אף שיש עוקץ בהשבירה אין להצריך בדיקת הריאה עיי"ש וע' בכנה"ג בהגהת ב"י אות א' מ"ש בזה וע' בשלחן גבוה ס"ק ג' מחודש א' שהעלה דלדידן דמחמרינן בנשבר גף העוף ויש בו עוקץ יש להחמיר גם בנשבר צלע א' בבהמה ויש בה עוקץ שצריך בדיקת הריאה דוקא עיי"ש וע' לב"ש סי' י"ב סעי' ב' שכ' דמדינא יש להקל אף לדידן בזה אפי' אם יש עוקץ בהשבר והעוקץ הוא כלפי פנים לצד חלל הבהמה וגם שהשבר הוא נגד הריאה וגם רואין שראש השבר ניקב הבשר ויצא לחללו אפ"ה כשר וא"צ בדיקה דאין חוששין בבהמה לנקיבת הריאה כלל בכה"ג וכל זה מדינא מ"מ מסתבר מצד מהיות טוב וכו' דאין להקל בלא בדיקת הריאה לכתחלה אלא כשלא נתמלאו כל הד' תנאים הנ"ל אבל כשנתמלאו כל הד' תנאים לריעותא דהיינו א' שהשבר הוא נגד הריאה ב' שיש עוקץ בהשבר ג' שנכנס העוקץ לפנים ובולט להחלל ד' שהבשר שמכסה בפנים את הצלע הוא מנוקב אם הריאה היא לפנינו יש לבודקה בנפיחה ובפושרין אם מבצבץ דהיינו שיניח אותה הערוגה של צד השבר כולה לתוך המים אבל אם לא נבדקה כלל אפי' בכה"ג כשר עיי"ש וע' במק"מ ס"ק ב' דמסתבר דבעינן אף בדיעבד שיבדוק הריאה עכ"פ בראיית העין בעיון היטב עיי"ש וע' בס' אם לבינה אות ב' ובסניפי השלחן סניף י"ד שהעלה דבין בבהמה דמכשירין בנשבר מיעוטן כנ"ל ובין בעוף דמכשרינן עכ"פ כשהבשר חופה בפנים מ"מ אין להכשיר אפי' בדיעבד בלי בדיקת הריאה נגד אותו מקום של השבר ואע"ג דבעוף אין אנו בקיאין בבדיקת הריאה בכ"מ שצריך בדיקה מ"מ בזה יש להקל עכ"פ לסמוך על הגאונים המכשירין ומהני עכ"פ בדיקה עיי"ש וע' עוד בשלחן גבוה בסי' הקודם מחודש ד' שכ' דבנשבר צלע א' בעוף אף שלא כנגד הריאה רק כנגד הדקין צריך בדיקה בדקין שמא נתמסמסו אבל לנקב אין לחוש כיון שאין הצלעות רובצים עליהם בדוחק ומ"מ בדיעבד אם נאבדו בלי שום בדיקה אם לא ראו בהם שום ריעותא מקודם כשר עיי"ש וע' בס' תורת זבח הספרדי מערכת אות ד' סי' מ"ה סעי' כ"א שכ' דהעיקר להורות לבדוק אותן שמא נתמסמסו וגם לבדוק מחשש ניקב והבדיקה יהי' בנוצה שמא יצא הרוח דרך נקב דק שאין נראה לעין והכי נקטינן ומ"מ לענין בדיעבד הסרים להש"ג דאין לחוש אף אם לא נבדק גם מחשש נתמסמס וסיים דהכל הוא לפי ראות עיני המורה באופן השבר ומהותו עיי"ש שוב מצאתי בשו"ת ריב"ם (מהגאון מ' יוסף שנייטוך ז"ל מפריידענטאהל) סי' נ"ח שהאריך ג"כ בענין זה וסיים דאפי' לא נשבר רק צלע אחת ואין עוקץ בשבירה אין להקל כ"א ע"י בדיקת הריאה ובהפ"מ דוקא עיי"ש וע' בדע"ת ס"ק ב' מ"ש בענין זה והעלה לדינא כך דבנשבר צלע א' בבהמה אף שיש עוקץ בהשבר והשבר נכנס לפנים אם נודע סיבת השבר שלא נעשה ע"י נפילה או הכאה יש להקל ואם יש חשש נפילה או הכאה בעינן שיהי' הילוך יפה קודם שחיטה וגם בדיקה באבר שכנגד השבר ואם נשבר צלע בעוף אם הוא כנגד הריאה ויש עוקץ להשבר ונכנס לחלל הגוף טריפה אפי' בהפ"מ ואם הוא למטה מן הריאה רק כנגד שאר אברים יש להקל ומ"מ לכתחלה יש לבדוק בב"מ שמא נתמסמסו ואם נאבדו בלא בדיקה יש להקל ואם אין עוקץ בהשבר יש להקל אף כשהוא כנגד הריאה ואם יש קרום בשר ע"ג מקום השבר שבצלע בפנים גם ביש עוקץ והוא כנגד הריאה יש להקל וכן בספק אם הי' עוקץ יש להקל אף כשאין שם קרום בשר. וכ"ז דוקא בידוע שלא נעשה השבר ע"י נפילה או הכאה דאל"כ בעינן הילוך וגם בדיקה בפנים כנגד מקום השבר וכ' שם עוד דבכ"מ דמכשירין ע"י שיש קרום בשר מפסיק ע"ג מקום שבר הצלע שבפנים צריכין לדקדק שלא יהא שם שום קמט וצלקת ולא חשש מסמוס דכל שיש שם איזה צלקת או איזה חשש מסמוס לא מהני אך אם יש שינוי מראה לבד יש להקל עיי"ש וע' בזכור לאברהם הספרדי בחידושיו לסי' זה שכ' דכל מ"ש הפוסקים להחמיר בענין זה מחשש נקיבת הריאה הוא דוקא בנשבר הצלע אבל כשנשברה השדרה אף בעוף אין לחוש לנקיבת הריאה דאין הריאה דבוקה בדוחק רק לצלעות עיי"ש והביאו בדע"ת שם לדינא (וע"ל סי' ל"ח ס"ק ק"ב) וע"ל סי' ל"ט סעי' ט' מ"ש בדין דאם יש שבר בצלע ויש בועא או סירכא כנגדה בריאה עיי"ש כמה חילוקי דינים:

י של כ"ב. ע' בדע"ת ס"ק ז' שנסתפק בנשברו כל הצלעות ברוב עובי כל צלע ומיעוטן נשאר מחובר אי הוי כנשברו רובן ועיי"ש מ"ש בזה לדינא:

יא כ"ב. כ' בלב"ש סי' י"ב סעי' ב' ס"ק ו' דאם נשבר או נעקר מקודם ששה צלעות ונדבקו היטב ונתרפאו שאשי"י יפה רפואה טובה באופן שאין ניכר בהם עוד הקלקול ואח"כ נשתברו או נעקרו ששה צלעות האחרים כשר כיון דבששה הראשונות עדיין לא נטרפה הבהמה לכן כשנתרפא הו"ל כאלו לא נשתברו כלל ולא מיטרפא תו בשבירת ששה האחרונים כיון דליכא רובא וכ' דכל מה שנתבאר להלן סי' נ"ה דמקרי שאשי"י ה"ה הכא והיינו אפי' אם מקום השבר הוא עדיין עב וניכר מקום השבירה כל שאין השברים שוכבין זה על זה מקרי שאשי"י ובודקין ע"י מחט אם תעבור בחלל העצם דרך אותו מקים שנקשר מיהו היינו דוקא כשנתרפא השבירה שאשי"י כנ"ל או העיקרה חזרה ונתרפא וישבה במקומה ממש כמו שהי' מתחלה אבל נתרפאה שעשי"י ואח"כ נשתברו ששה צלעות האחרות טריפה דשעשי"י לאו רפואה הוא עיי"ש ועבשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ס"ג מ"ש ע"ד הלב"ש בזה באריכות:

יב מחציין ולמעלה. ע' בפרי תואר ס"ק ג' שכ' דאם נשברו הצלעות שלא ביושר רק באלכסון דבצד א' ברוחב הצלע הוא מחציי' ולמעלה ומצד הב' הוא מחציי' ולמטה אם לא הי' החלק של צד מעלה רוב הצלע כשרה וכ' דאפי' הגיע עד חציי' בצמצום היטב יש להקל דבעינן רוב לצד מעלה דוקא עיי"ש:

יג ולמעלה. אבל אם לא נשתברו כל הרוב מחציין ולמעלה אע"פ שנשתברו רובן של הצלעות הגדולות כאמור רק שיש בהרוב הזה צלעות שהשבר בהם הוא בחציי' השני שכלפי ראשן דהיינו לצד הקרקע כשר דדוקא בעינן שכל הרוב יהי' השבר בהם מחציין כלפי השדרה. לב"ש סי' י"ב סעי' ב':

וכתב שם עוד בלב"ש ס"ק ז' דהדבר פשיט דעגל שנשתברו רוב צלעותי' מחציין כלפי השדרה ואח"כ נתגדל העגל והאריכו הצלעות ונעשה מקום השבר למטה מחציין דכיון דכבר נטרף בעת השבירה לא הדרא מתכשרא אך בזה הוא מסתפק אם נשברו בכה"ג ששה צלעות מחציין כלפי השדרה והאריכו הצלעות ונעשה השבר למטה מחציין ואח"כ נשתברו ששה אחרות למעלה מחציין אי כשר או לא וכ' דנראה מסברא דטריפה בכה"ג דע"י מה שנשבר עוד איזה מהם עתה למעלה מחציין מצטרפין הראשונים לרוב דמה שהאריכו מקודם אינו רפואה עיי"ש וע' במק"מ ס"ק ד' שהאריך בזה והעלה להכשיר מכמה טעמים וסיים שצ"ע למעשה עיי"ש אולם בלא"ה כ' בזה בבית אברהם בלבת"ב אות ט"ז שהדבר הוא העדר המציאות דאיך אפשר להיות כך שיאריכו למעלה ולא למטה עד שתהי' אח"כ למטה מחציין עיי"ש. וידידי הרב הג' מוהרי"א נ"י מו"צ דפה הראה לי מ"ש בענין זה בחידושיו ע"ד הלב"ש הנזכר וז"ל ואני בעניי איני מבין מדוע יהי' טריפה בזה והרי הוא דומה ממש לנתרפא דמכשיר בכה"ג בסק"ו. ואחר כל מה שמסביר הלב"ש ז"ל בביאורו בזה כיון דהנשברים עדיין שם שבר עליהם כיון שבשעת השבירה היו למעלה מחציים וא"כ עכשיו שנעשו רוב מצטרפים. הנה לענ"ד הסברא נותנת להיפוך דכשר בזה כיון דלא מיטרפא רק בנשתברו רובן מחציין כלפי השדרה כי אז נסתר הבנין אבל מחציין ולמטה אין מזיק כלום וא"כ כשנשברו מחציתן מחציין וכלפי השדרה ואח"כ האריכו הצלעות ונעשה השבר למטה מחציין ממילא אין שבירה זו מזיק כלום והוו כלא נשברו מעולם ואם אח"כ נשברה עוד צלע אחת למעלה מחצי' מה בכך הרי בנין הצלעות קיים ואין שום סברא להטריף בזה. אמנם באמת נלענ"ד שאין לזה הדין מציאות כלל שיהי' בשעת השבירה למעלה מחצי' ובמשך הזמן יהי' למטה מחצי' כי הן אמת כי חלק הצלע שנשבר ואין דבוק עוד בשרשו שבחוליא לא יתגדל ויתארך עוד. ומפני כך יוכל להיות שאף שבעת השבירה הי' זה החלק שנשבר יותר גדול מחלק הנשאר דבוק בהחוליא. מ"מ אחר שזה אינו גדל עוד והחלק הנשאר דבוק ותקוע בהחוליא נתגדל ונתארך אח"כ יותר ממה שהי' בעת שנשבר עד שאי אפשר שיהי' יותר ארוך מזה החלק שנשבר ונפרד ממנו. אבל עכ"פ בהמה זו בכללה היא מוסיפה בגידול באורך וברוחב בשיעור שוה. וא"כ בזה המקום שקרה שם השבירה בצלעותי' ממילא אם בעת השבירה הי' השבר למעלה מחצי' הנה גם עתה אחר שנתגדלה הבהמה פשוט וברור דהויא נמי למעלה מחצי' אילו גם חלק הנשבר הי' מתגדל ומתארך וכי מפני שחלק הנשבר ונפרד משרשו אינו מתגדל ומתארך זה יגרום להכשיר הבהמה. בודאי זה לא יעלה על הדעת. וממילא א"צ לאריכות בזה ולעשות חילוק בין זה לנתרפא. רק יש לשער בשאר הצלעות שלא קרה בהם השבר הנה בהם מקום זה בודאי גם עכשיו הוא למעלה מחצי' כמקדם עכ"ל:

יד כלפי השדרה. עלב"ש סי' י"ג סוף ס"ק א' שכ' דרך פשיטות דגם בעוף הוי הדין כן דבנשתברו רחוק מן השדרה כשר כמו בבהמה אפי' נשתברו כולם עיי"ש אבל באם לבינה ס"ק ו' כ' שהדבר צ"ע קצת די"ל דבעוף לא שייך לומר כן דבצלעות יהי' בו דין חציין ולמעלה וחציין ולמטה כי הצלעות בעוף שוכבות באלכסון וכמעט כפולות ובסוף הצלעות מתחיל הביילי"ג וי"ל דהביילי"ג בעוף משמש באותו שימוש שמשמש החיצון של הצלעות שלצד מטה וכל הצלעות של העוף משמשין במקום החיצון של צד מעלה בבהמה עיי"ש ובדע"ת ס"ק ח':

טו טריפה. ע' בפרי תואר ס"ק ב' מ"ש לענין אם נשברו הצלעות ספק מחיים וספק לאח"ש וכ' שיש לאסור בזה. אך בעובדא דידי' שאירע בבר יונה שפתחו אותו בכח ונמצאו הצלעות שבורים ולא הי' שום שינוי בבשר הצלעות בזה פסק להקל כיון דצלעות של בר יונה רכים שפיר יש לתלות שנעשה לאח"ש עיי"ש וע' בדע"ת ס"ק ד' שכ' דאף דהפר"ת מחמיר בשאר עופות חוץ מבר יונה מ"מ אם אירע שנמצא באיזה עוף שנשתברו צלעותי' וידוע שנשבר צלע א' לאח"ש אף דבשאר צלעות מסופקים בהם תולין שנשברו כולם ג"כ לאח"ש ולדינא העלה דאין לחלק בין בר יונה לשאר עופות ואפי' בעופות הגדולים כגון אווזא ואינדי"ק אם פתחו העוף ויש לתלות שעי"ז נשבר הצלעות יש להקל אך אם לא ידוע שפתחו אותו בכח כ"כ אין להקל עיי"ש:

טז ואם נעקרו. כ' בלב"ש סי' י"ב סעי' ב' ס"ק ד' נעקר זה שאמרנו דהיינו אפי' לא יצא הבוכנא כולה מחור האסיתא אלא עדיין מעורה ודבוקה הבוכנא בהאסיתא רק שמתנדנד וניזוז במקומו תוך האסיתא זה ג"כ מיקרי נעקרה כי נעקר דביקות מושבו כפעם בפעם שדרכו שלא יהי' ניזוז כלל במקום דיבוק עיי"ש ובפתיחתו אות י"ג וע' מק"מ ס"ק ד' שכ' דכן מסתבר לדינא עיי"ש אבל באם לבינה ס"ק ה' כ' שאין הדבר כ"כ בהחלט וכ' שצ"ע לדינא ועיי"ש עוד להלן סי' נ"ה ס"ק ח' שהוסיף עוד להפליא על דברי הלב"ש עיי"ש וע' בדע"ת ס"ק י':

יז נעקרו מהחוליא. היינו שנעקרו רוב הצלעות וכן אם קצתן נעקרו וקצתן נשתברו כל שבין כולן יש רוב טריפה דהעקירה והשבירה מצטרפין לרוב. לב"ש שם ס"ק ג':

יח והחוליא קיימת. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דשלא במקום הפ"מ יש להחמיר כבה"ג וע' בכנפי יונה מ"ש בדברי הבה"ג בזה וע' באם לבינה אות ד' שהרבה להשיב ע"ד הש"ך בזה וכ' שם ובסניפי השלחן סניף י"ז דבנעקרה צלע א' אם כל החוליא קיימת אין להחמיר לדעתו אפי' באין הפ"מ כלל וסיים בצ"ע עיי"ש וע' בדע"ת ס"ק ט' שהחליט לדינא להקל להדיא בזה אפי' שלא בהפ"מ כיון שכן הוא דעת רוב הפוסקים עיי"ש:

יט כאלו נשתברו. ואם לא נעקרו רובן אפי' יצאה כל הבוכנא מחורה לגמרי לא מיטרפא. לב"ש שם:

סעיף ב

כ נשתברו. ואפי' נשתברו מחציין וכלפי השדרה או נעקרו ממקומן אפי' יצאה מתוך האסיתא לגמרי והאסיתא קיים כשר. לב"ש סי' י"ב סעי' ג' ס"ק א'. ועיי"ש עוד בס"ק י"ב שכ' דה"ה באותן השני צלעות קטנות שבחוליא הראשונה הנקראת חזה בריש סי' זה שאם נשתברו אינם מטריפים ואינם מצטרפות עיי"ש וכ"כ באם לבינה בסניפי השלחן סניף ג' לדינא:

כא צלעות הקטנות. עבאה"ט מ"ש דה"ה נעקרו וע' שפ"ד ס"ק ד' דאם נעקרה צלע א' מהצלעות הקטנים אפי' להבה"ג דמטריף בגדולות בכה"ג מודה הכא דכשרה ולכן יש להכשיר אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש וע' בלב"ש שם דין י"ב דה"ה אם נעקרה א' מאותן השני צלעות קטנות שבחוליא הראשונה הנקראת חזה בראש סי' זה דכשר לכ"ע אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש וכ"כ באם לבינה סניף ב' וג' לדינא עיי"ש:

כב כשרה. אפי' שלא בהפ"מ. מק"מ ס"ק ו':

סעיף ג

כג נעקר. אפי' לא נעקרה לגמרי רק שניזוז תוך האסיתא דינו כנעקרה. לב"ש שם סעי' ב' ס"ק י"א, וע' בדברינו לעיל (ס"ק ט"ז) מ"ש ע"ד הלב"ש בזה א (כד) מהצלעות גדולות. עבאה"ט דאפי' בצלעות הקטנות מטריפים וע' בס' אשל אברהם (מהגאון מ' אברהם ברודא ז"ל) בחידושיו לחולין בחידושי הפוסקים סי' ל"ג ובשו"ת עטרת חכמים חלק חו"מ סי' י"ט בקושיא ה' וע' כו"פ ופר"ח וחגורת שמואל ופרי תואר שכ' דבמקום הפ"מ יש להקל בצלעות הקטנות עיי"ש והנה בשו"ת מקום שמואל בחידושי דינים ליו"ד בסי' זה דחה דברי הפר"ח הנזכר והעלה להחמיר בזה אפי' בהפ"מ עיי"ש אבל בס' באר יעקב בחידושיו לסי' זה ובמחזיק ברכה אות ח' כ' דהעיקר כהפר"ח ודעימי' להכשיר בהפ"מ עיי"ש וכ"כ בלב"ש שם סעי' ג' ובתשו' נאות דשא סי' קכ"ד לדינא דבהפ"מ יש להתיר אפי' אם יצא הצלע לגמרי מתוך האסיתא אבל שלא בהפ"מ יש לאסור אפי' לא יצא הצלע לגמרי מתוך האסיתא רק שרואין שניזוז ממקומו בתוך האסיתא וכ"ז אם עכ"פ הוא ניזוז ממקומו אבל אם אינו ניזוז כלל בתוך האסיתא שרי אף באין הפ"מ עיי"ש וע' בדע"ת ס"ק י"ב מ"ש בזה וע' עוד בלב"ש שם בסעי' א' שכ' שיש להסתפק אם גם הב' צלעות שאצל החזה הם בכלל זה להקל בהפ"מ עכ"פ והעלה דכיון דיש סברא דצלעות הללו גרע טפי משום דכל מה שלמעלה לצד הראש הוי עיקר בנין הבהמה ע"כ יש להחמיר לאסור אפי' בהפ"מ עיי"ש באורך (וע' בס"ק שאח"ז) מה שהבאתי עוד מענין הצלעות קטנות:

כה וחצי חוליא. ע' פרי תואר ס"ק ו' שכ' דוקא חצי חוליא בעינן אבל בפחות מחציו לא מיטרף עיי"ש אבל במ"ז ס"ק ג' כ' דחצי לאו דוקא עיי"ש וע' לב"ש שם סעי' ב' ס"ק ח' ט' שכ' בזה דחצי ממש הוי ודאי טריפה אבל בפחות מחציו הוי ספק טריפה ועוד חילוק יש דבחצי חוליא טריפה אפי' אם אנו רואין שעדיין הצלע תוך האסיתא ואינו ניזוז כלל אלא דלא הוי ודאי טריפה בכה"ג רק עכ"פ ספק טריפה אבל בקצת חוליא לא מיטרף אלא א"כ רואין שנעקרה הצלע דהיינו שיצאה מתוך האסיתא אבל אם אינו ניזוז כלל כשר עיי"ש וע' באם לבינה מ"ש להשיג ע"ד הלב"ש בזה וע' בדע"ת ס"ק י"א שהעלה דהעיקר כדברי הלב"ש בזה עיי"ש:

וכתב עוד בלב"ש שם סעי' ב' זה שאנו אוסרין בנעקר צלע ומקצת חוליא קצת זה אין לו שיעור דאפי' אם לא נשבר רק מעט מהאסיתא שנפרך קצת מהאסיתא אפי' מעט מזער ה"ז נקרא נעקרה הצלע וקצת חוליא וטריפה מספק אפי' אם שוב נתרפאה יפה לא מתכשר בהכי עיי"ש וע' באם לבינה ס"ק ט' ובסניף י' ובמק"מ ס"ק ח' שהשיגו על הלב"ש בזה וכ' שהוא חומרא יתירה וכ' במק"מ שם דהעיקר לדינא דהכל תלוי דוקא שכשהשבר הוא בבית קיבול כל כך עד שאין להצלע עוד מושב להתקיים בה כמקודם אז טריפה ולא זולת עיי"ש ובגה"ק אות א' באורך:

וכתב עוד בלב"ש שם סעי' ג' ס"ק ג' דכל מ"ש להחמיר אף בפחות מחצי החוליא זה דוקא בצלעות גדולות אבל בצלעות הקטנות אף דקיי"ל להחמיר שלא בהפ"מ זה דוקא בחצי חוליא אבל בלא הי' חצי ממש כל שלא הגיע השבר עד מחצית עובי החוליא כשר אף באין הפ"מ עיי"ש:

וכתב שם עוד בסעי' ב' דכל מ"ש להקל בצלע וקצת חוליא זה דוקא כשלא נשבר רק צלע א' וקצת חוליא אבל אם נשבר צלע וקצת חוליא מימין וצלע וקצת חוליא משמאל זה כנגד זה אף שאמצעיתה של חוליא קיים באופן שקשר ובנין הבהמה לא נפרד כלל אין להקל כלל אפי' אם נתרפאו אח"כ לא מהני. וגם בענין זה נשתנו הצלעות הגדולות מהקטנות דגם בזה יש קולא בצלעות הקטנות דאם נעקרה צלע א' מאלו הצלעות וקצת חוליא וראו שניזוז תוך האסיתא ושוב נתרפא היטב ולא ניכר כלל שום מקום קלקול ואח"כ נעקר צלע וקצת חוליא מצד השני כנגד הראשונה יש להכשיר וזה דוקא בידעינן שנתרפאה ממה שהי' נשבר ונעקר בתחלה אבל אם הי' הרפואה ספק אז אף אם גם בצד השני לא ניזוז כלל הו"ל ספק טריפה עיי"ש:

כו טריפה. עמ"ז ס"ק ב' וע' בלב"ש שם סעי' ב' דין ט' שכ' דמ"מ לא הוי נבילה ושחיטתה מטהרתה מידי נבילה כמו כל טריפה דעלמא אבל אם נעקרה צלע וקצת חוליא מימין וצלע וקצת חוליא משמאל זה כנגד זה אף שאמצעיתה של החוליא קיים באופן שקשר ובנין הבהמה לא נפרד כלל שאמצעית החוליא מחברן ה"ז נבילה מחיים דמקרי גיסטרא אף אם אח"כ נתרפאו שניהם לא מהני ונדונה לעולם כנבילה. אך זה דוקא כשרואין שניזוז הצלע בתוך האסיתא קצת אבל אם אין רואין שניזוז בתוך האסיתא רק שהיא דבוקה לפנינו הצלע בהחוליא במקומה כדרכה שם רק שנשבר קצת החוליא ומשמאל ה"ז ספק טריפה וגם ספק נבילה וה"ה אם מצד א' ניזוז הצלע בהאסיתא וה"ה שיצא כולו לחוץ ומצד השני לא ניזוז כלל ה"ז ספק טריפה וספק נבילה עיי"ש וע' במק"מ ס"ק ח' ובאם לבינה ס"ק ט' ובסניפי השלחן סניף י' מה שהשיגו על הלב"ש בזה עיי"ש. וכ' שם בלב"ש דכל זה הוא בנעקרו שניהם בפעם א' אבל אם לא נעקרו שניהם בפעם א' רק שקודם נעקר מצד א' צלע וקצת חוליא וניזוז בתוך האסיתא ונתרפא יפה כמו שהיתה מתחלה ואח"כ נעקרה הצלע וקצת חוליא שמצד השני כנגד זו לא הוי גיסטרא ואינה רק טריפה וע' בס' דברי יוסף סי' שס"ה. וכ' עוד בלב"ש שם סעי' ג' שדין זה דנעקרה צלע וקצת חוליא דימין ודשמאל עד חצי חוליא שייך גם בצלעות הקטנים דהוי ודאי טריפה וספק נבילה. וכ"ז כשניזוז הצלע בתוך האסיתא או שיצא לגמרי מתוך האסיתא אבל אם אינו ניזוז רק שהוא דבוק בתוך האסיתא כדרכה לא הוי ספק נבילה כלל רק ספק טריפה לבד עיי"ש:

כז אם אירע כך חסירה כשר. עבאה"ט מ"ש דבתחלת ברייתה כשר וע' באם לבינה ס"ק י"א ובסניפי השלחן סוף סעי' זה דבכ"מ לא כשר בחסר חוליא אלא אם אין החוט מגולה רק שהבנין הוא קצר אבל אם החוט מגולה במקום שמטריף בנפסק החוט טריפה בכל ענין עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט דבכ"מ חסר מתחלת ברייתה כשר ע"ל סי' נ' סעי' ב':

כח חסירה:

עפת"ש מ"ש מהנו"ב דבחסר חוליא יש להכשיר לחלוטין אפי' בלא הפ"מ וע' לב"ש סי' י"ב סעי' ד' ס"ק ה' שכ' דבאין הפ"מ יש לאסור בין בחסר חוליא א' או צלע וקצת חוליא כל שחסר ממנה כ"כ דהוי מטריף אם נעשה בה לאחר לידתה עיי"ש וכ"כ החכמת אדם כלל כ"ג סעי' י"ג ובאם לבינה בסניפי השלחן סניף ט"ו לדינא עיי"ש:

כט וה"ה אם יתירה. עפת"ש מ"ש מהנו"ב דביתר חמיר טפי וע' פלתי ס"ק ג' שכ' שכשהי' בא לפניו יתיר חוליא הי' מושך עצמו מהוראה זו וגם הגאון בעל עבוה"ג כפי עדות תלמידו החמיר בזה עיי"ש אבל יעיין בשפ"ד ס"ק ב' וס"ק ט' ובסי' מ"א ס"ק ט"ז ובמק"מ ס"ק י' ובסניפי השלחן סניף ט"ו שהעלו דביתיר חוליא בין בלא צלעות בין עם צלעות או צלעות יתירות כשר אפי' בלא הפ"מ עיי"ש ובדע"ת ס"ק י"ג:

ל חוליא אחת. ע' באם לבינה שם ובסניף י"ז דבכ"מ אין להכשיר בחוליות יתירות רק עד שלשה חוליות אבל בד' חוליות יתירות טריפה בכל ענין ואם נמצא ז' חוליות יתירות הוי ספק נבילה עיי"ש וע' בדע"ת שם:

לא אם נמצאו. עבאה"ט מ"ש היכא שנמצאו צלעות יתירות וכו' וע' באם לבינה ובסניפי השלחן שם דכ"ז מיירי בפחות מהרוב אבל ברוב בין שחסר רוב צלעות או שיתירים רוב צלעות אין להתיר אפי' בהפ"מ עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט שיש למנוע מלאכול הצלע היתירה משום איסור חלב עי' בדברינו להלן סי' ס"ד סעי' ו' כי שם מקומו:

סעיף ד

לב נעקרה . כ' בלב"ש סי' י"ב סעי' א' ס"ק ג' וסעי' ג' ס"ק ז' וסעי' ז' ס"ק ג' דמה שאנו אוסרין דנעקרה חוליא שלימה היינו בין נפלה לגמרי לארץ ובין לא נפלה רק שתלוי עדיין בחוט השדרה כל שנפרדה מחיבורי' משני קצותי' הו"ל נעקרה וטריפה ובזה אין חילוק בין בבהמה ובין בעוף ובין בחוליא הראשונה שהיא העליונה שהב' צלעות קטנות הנקראים חזה תחובים בה או חוליא שהצלעות הגדולות שיש בהם מוח תחובים בה ובין בחוליא א' מהג' הצלעות הקטנות ובין מהג' חוליות שאין בהם צלעות בכ"מ טריפה עיי"ש וע' באם לבינה ס"ק י"ב שהשיג על הלב"ש בזה וכ' שכל דבריו צע"ג לדינא וע' בדע"ת ס"ק ט"ז שסיים דהמקיל בהפ"מ היכא שלא נפלה החוליא אלא שנפרדה משני קצצתי' ותלוי' עדיין בחוט השדרה לא הפסיד עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק י"א וע' בעצי לבונה בעובדא שאירע לפניו בעוף שנקרע העור מגבה למטה סמוך לזנב והקרע נכנס בעומק והחוליא התחתונה הסמוכה לעצם התחתון ההולך בשיפוע שעלי' מונח הזנב נפרדה מחוליות שלפני' וניכר שנעשה ע"י שבירה והחוט שלם והעלה דכיון שדבוקה בצד הב' להעצם התחתון גם לדעת הלב"ש אין להחמיר דאין זה בכלל נעקרה דאף כשהי' נפסק שם החוט אין איסור דכבר היא למטה מהשיעור המטריף עיי"ש:

לג חוליא אחת. ע' בשו"ת נאות דשא סי' קכ"ו דמק"מ ס"ק י"א דה"ה חוליא יתירה שנעקרה ג"כ טריפה אע"פ שניכר שזהו היתירה כיון שנתרועע הבנין עיי"ש וע' שפ"ד ס"ק ט' : (לד) כולה. עלב"ש שם סעי' ד' ס"ק ב' דאם נעקר מחוליא א' קצתה מימין וקצתה משמאל כל שאמצעיתה שלם כשר ואין להטריף אלא בנעקרה חוליא שלימה עיי"ש:

לה אפי' מאותן וכו'. עלב"ש שם דמ"מ יש חילוק בין החוליות דבנעקר חוליא מהצלעות הגדולות או מהג' חוליות מהצלעות הקטנות הוי גיסטרא שהוא ודאי נבילה מחיים והיכא דנעקרה א' מהג' חוליות שאין בהם צלעות בין א' ובין שני חוליות או שלשתן לא מיקרי גיסטרא ולא הוי רק טריפה ואפי' אם גם החוט נפסק לא הוי גיסטרא עיי"ש וע' במ"ש בזה בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' מ"ה באריכות:

לו מאותן ע' במנחת חינוך מצוה רס"ג אות י' שעמד על המחקר מה הדין כשנעקר החוליא הי"ט הקטנה דבעלי הש"ע לא ביארו אי דוקא צ"ל עכ"פ מהח"י חוליות או אפשר דאף החוליא הקטנה הי"ט ג"כ טריפה וכ' דמסתימת דבריהם נראה להחמיר עיי"ש:

סעיף ה:

לז אם נשברה השדרה. אפי' נשבר כל אורך השדרה אפי' במקום הצלעות גדולות בין אם נשבר חוליא א' באמצעיתה בין שנשבר בין חוליא לחוליא שנפרדה חוליא א' מחברותי' בכל גווני כשר. לב"ש שם סוף סעי' ג': (לח) השדרה. ע' באם לבינה סניף א' ובגבול בנימין בצלצח שם דזה דוקא בנשברה רק במקום א' אבל אם נשברה בב' מקומות צ"ע לדינא לפי דעת הלב"ש דס"ל שכשהחוליות שבין השני שברים נפסקות למעלה ולמטה הוי כנעקר דאולי גם בשנים יחד שנפסקו למעלה ולמטה הוי ג"כ כנעקרו וא"כ בנשבר בב' מקומות הוי כנעקרו ב' חוליות עיי"ש :

לט ולא נפסק חום השדרה. כ' בד"ק ס"ק ד' דזה דוקא בבהמה אבל בעוף אף שבדק החוט והוא שלם ויפה כל שנתפרקו העצמות שם יש חשש נקיבת הריאה כיון דבכל עופות שוכבת הריאה בין העצמות דשם וזה דוקא בפירוק גמור ויש עוקץ או בליטת חוד מהשבר ולפנים אבל בלא"ה כל דליכא חשש עוקץ לפנים אין להחמיר עיי"ש:

מ נפסק. ואם נשברה השדרה ורוב בשר עמה עפת"ש לעיל סי' כ"ז ס"ק ב' ובדברינו שם (ס"ק י"ב) ובסי' ל"ב (ס"ק י"ב) מ"ש מדינים אלו באריכות: (מא) כשרה. עפת"ש לעיל סי' נ"ג ס"ק א' מ"ש בנשברו הצלעות וכו' גם העצם הנשבר כשר וע' בס' גנזי חיים הספרדי מערכת אות ס' ערך טריפה אות עע' עצם (בד"ה ונסתפקתי) שכ' דנראה כן מסתימת הפוסקים דאין לאסור אותו צלע וכ' שכן המנהג באיזמיר מיום הוסדה עד עתה ומעשים בכל יום שאין חוששין לאסור הצלע מדין פרוש עיי"ש באריכות אבל בלב"ש סי' י"ד כ' דכל הדינים המבוארים כאן ולהלן סי' נ"ה סעי' ה' לענין אבר הפרוש שייך גם בצלע שנשבר בין בבהמה ובין בעוף אם נשבר במקום שאינו מטריף כגון דליכא רובא או שהשבר הוא מחציין כלפי הקרקע דאם ניקב השבר את העור ויצא לחוץ דרך הנקב וכן אפי' לא יצא לחוץ דרך הנקב רק שאין עוב"ח את רובו אותו העצם אסור משום מצות פרוש. ויש בו חילוק בין אם חזר ונקשר שאשי"י ובין שעשי"י ואינו מותר אא"כ חזר ונקשר שאשי"י. ואם נעקרה הצלע דהיינו שיצא לגמרי מתוך האסיתא או שלא יצא לגמרי רק שניזוז ממקומו דינם ג"כ כמש"ל סי' נ"ה שם לענין נשמט הרגל בכה"ג. רק לענין זה קיל בצלע מברגל דבצלעות אין איסור האבר רק בעצם עצמו אבל הבשר שעליו אין בו איסור וכ"ז דוקא כשיצא השבר דרך העור לחוץ וכן אף שלא יצא לחוץ רק שיש פתח פתוח בעו"ב לחוץ אבל כשרואין שלא יצא לחוץ רק שיצא השבר דרך הבשר לפנים לתוך חלל הבהמה אז אף העצם מותר אלא דמ"מ יש להשליך לכתחלה אותו העצם ואפי' למעלה מהשבירה עיי"ש ובפתיחה אות כ"ב ועבשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קצ"ג שהשיג עליו והעלה דדוקא ביד ורגל וגף שנשבר דאין לו חיבור רק עם הבשר שע"ג העצם הנשבר אלא דהכשר מחובר עם שאר הבשר שבגוף לכן נחשב כפרוש ועומד משא"כ בצלע הנשבר דהא העצם עצמו מחובר בראשו השני ובצדדיו אל הבשר שבגוף ולא נתדלדל ממנו נחשב כמחובר ולא דמי כלל לאבר הפרוש ומותר בלי פקפוק עיי"ש וע' בדע"ת ס"ק י"ז שהביאו וסיים דבמקום קצת הפסד יש לסמוך ע"ז ובפרט למכרו לנכרי בכל גווני שרי עיי"ש:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה