דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא
סימן נא
סעיף א
א קוץ או מחט. עי' בס' פרי האדמה הספרדי ריש חלק ד' שכ' שהי' עובדא לפניו שנמצא בין שומן בתי הטבחיי"א (היינו הכרכשתא) עצם דק כצורת אדם ראש ארוך וב' זרועות ארוכות ופשוטות וב' רגלים ארוכות כרוך בטיל"א (בקרום) ולא נודע מהיכן נתהוה זאת שם יש אמרו שנכנס לה העצם מלמטה כשישבה על איזה מקום שהי' שם זה העצם ובהעלות למעלה נתפשט ברוב הימים וע"י חום הטבעי נעשה שם בצורה הזאת ויש שאמרו כיון שהיתה נקבה נעשה תוך אם הילד ברי' משונה וכיון שהי' לה חיות יצאה לחוץ ונכנסה בתוך הטיל"א המכר וברוב הימים נתקשה ונעשה כעצם וכ' דבין להאומרים כן ובין להאומרים כן הוא כשר עיי"ש ועי' בעקרי הד"ט סי' ד' אות ט' שהביא דבריו וכ' שדבריו מחוסרין הבנה בראש מ"ש שהעצם נמצא בין שומן בתי הטבחיי"א אין לו הבנה דהא השומן הוא בחוץ ואיזה רוח עבר וילך לכרכשתא הלא הקצה של הכרכשתא דביקות לעור סביב סביב ולא יהי' אלא עצם שנמצא בחלל שהוא אסור וכן מ"ש שהי' כרוך בטיל"א ותוך הטיל"א אינו יודע מה טיבה אם לא שר"ל שנכנס מלמטה ולא מהכרכשתא רק שניקב העור הסובב הכרכשתא ונכנס שם בין עור הגוף לשומן הכרכשתא אבל גם אם לזה נתכוין יש לעיין אמאי הכשיר מ"ש מעצם שנמצא בחלל הגוף כנ"ל אכן אם נמצא בתוך הכרכשתא שפיר קאמר דיש להכשיר בין לדעת הראשון בין לדעת האחרון עיי"ש ועי' בס' גנזי חיים (מהגאון מ' חיים פלאגי ז"ל) מערכת אות ט' ערך טריפה בד"ה בועא שנמצא בין קורקבן לחלל הגוף:
ובעיקר הדין דעצם שנמצא בחלל הגוף שכ' בעקרי הד"ט שהיא טריפה עי' בפחד יצחק אות נ' בד"ה נוצות באמצע הדיבור שהביא כן מתשו' עפר יעקב באווזא שנמצא בשומן הדקין שלה עצם חד בראשו ארוך כמו שלש אצבעות תחוב וטמון באותו שומן והי' נראה מעט לחלל הגוף והטריף ואף שבדקו הוושט והדקין ולא הי' בהם שום ריעותא אפ"ה הסכימו הרבנים שבדורו להאיסור כדין מחט שנמצא בחלל הגוף והרב פח"י כ' שכעין עובדא זו בא לפניו שמצאו בשומן הסמוך למקום יציאות הרעי מן הגוף וחתך חתיכת השומן בסכין ומצא עצם דק בראשו ורחב כרוחב כולו טמון בתוך השומן ולא הי' יוצא מן השומן ולא נראה כלל בחלל הגוף והכשיר וכ' שכמדומה לו שהרב בעל עפר יעקב לא החמיר רק משום שחידוד העצם יצא חוץ לשומן ונכנס לחלל הגוף אבל אם לא הי' יוצא חוץ לחידוד השומן לא הי' אוסר עיי"ש ועי' בעקרי הד"ט סי' ה' אות א' באמצע הדיבור מ"ש ע"ד הפחד יצחק בזה ומתמה דמה הי' הסברא שהכשיר ע"י שלא הי' בולט העצם חוץ לשומן דכיון דהוא בכלל קוץ שנמצא בחלל הגוף מה בצע אם הוא תחוב בתוך השומן הא יש לחוש שניקב גם חתיכת השומן וניקב הב"מ ומה לי אם נראה העצם דרך השומן או לאו ואין לומר דמש"ה התיר כשהי' מכוסה בשומן משום דעכ"פ יכול להברא שם העצם ותלינן שכן הוא שהעצם נברא שם בתוך השומן ומעולם לא הי' העיקוץ בחלל הגוף דמ"מ מאן מפיס דנברא העצם דוקא לאחר שנגמרה תתיכת השומן וכיון שכן הדר דינא לאסור אף אם אין העצם יוצא חוץ להשומן עיי"ש ועי' בשו"ת אור נעלם סי' ט"ז שנשאל בחתיכת לינדי"ן שמאל"ץ של אווזא שנמצא בתוך השומן כשיעור אגוז ובתוכו כמין מוגלא ונראין כמו חוטין או שערות ונוצות ובתוכו עצם קטן ובראשו אחד הוא חד וראשו הב' כד ורחב וכפוף קצת ומששתי בעצם הזה וניכר לי קרוב לודאי שהוא עצם שבסוף הצלעות של האווזות ששם הוא מקום החיבור וגידול הלינדי"ן שמאל"ץ שבכל הצלעות לא נמצא עצם כזה זולת בצלע האחרונה וא"כ י"ל שעצם הזה הוא מזה האווז עצמה שנשבר צלע האחרונה במקום גידול איני"ר שמאל"ץ ועמד במקומו ונסבך בשומן ומה שנראה כמין מוגלא אפשר שנשעת שבירה הי' מעורה עדיין במעט בשר שבסוף או בין הצלעות ונראה כמוגלא ואין חוששין שמא בלעה עצם ותלינן בהיתרא וגם מצינו למימר שהעצם בא מבחוץ לפנים שכשהאווזות השמינות יושבות אפשר שמכח כובד ישיבתה נכנס העצם דרך עור הבטן מבחוץ לפנים ועמד במקומו ולא ניקב מהאברים הפנימיים וא"כ יש כאן ס"ס להתיר עיי"ש (והביאו היד אפרים) אך בד"ק ס"ק א' כתב דאם נמצא עצם מונח בתוך השומן של האווז וסרוך למעים טריפה אף שהוא ספק אם הוא עצם מהצלעות ואף שבדקו במקום שהי' דבוק וסרוך לשם והי' שלם ויפה אפ"ה אין להקל אפי' בהפ"מ ושעת הדחק ואם הי' העצם כמו קוץ והי' חד אפי' לא סרוך אסיר ואפי' ידוע שבא מצלע יש להחמיר עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ב' ועבשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' כ"ד שנשאל בענין זה וכ' דאין להקל אלא בענין של האיר הנעלם הנ"ל הואיל והי' ניכר שהעצם בא מהצלעות בכה"ג הוא דשייך שפיר ס"ס כיון דספק א' מתיר יותר מחבירו אבל אם אין ניכר כלל בהצלעות שמשם בא העצם אין להקל דלא הוי ס"ס מעליא כיון דאין ספק א' מתיר יותר מחבירו עיי"ש אמנם מדברי המ"ז לעיל סוף סי' ל"ט ס"ק כ"ג מבואר דאף כשלא הי' שום היכר שהעצם בא מהצלעות יש להקל כל שעכ"פ אין היכר ואומדנא להיפוך וכ' דבנמצא עצם בחלל הגוף יש להתיר בהפ"מ כל היכא שיש לתלות שבא מהצלע אבל היכא שניכר שבא ממקום אחר כגון שנמצא כמו עצם של דגים שנראה מענינו שאינו מהצלע יש להטריף בכל ענין דודאי לא גרע ממחט בגוף עיי"ש אולם בהגהת הגאון רעק"א ז"ל על הפרמ"ג שם השיג עליו בזה ומבואר מדבריו דאף בניכר שהעצם הוא בא מהצלע אסור מדינא דדוקא בעצם הדבוק בריאה מכשרינן כשניכר שבא מהצלע משום דאמרינן דמיד כשפירש מהצלעות בסמוך לו נדבק בו ולא הי' מנדנד משא"כ במקום אחר אין להתיר בשום ענין וחיישינן שמא ניקב א' מאברים הפנימיים כמו כל קוץ ומחט שבחלל הגוף עיי"ש ועבשו"ת יד מאיר סי' י"ח וסי' ל"ג מ"ש ע"ד הפרמ"ג בזה באריכות ועי' עוד בפרמ"ג או"ח בפתיחה הכוללת בהנהגת הנשאל סדר ג' אות ה' שהביא עובדא באווזא שהי' סירכא מדקין לעור הבשר ואצל הסירכא הי' מונח כיס בשר ותוכו מוגלא ובתוכו עצם קטן כעין עצם מצלעות וכ' דאף שיש לתלות שהעצם בא מהצלעות מ"מ איכא ס"ס לאיסורא דשמא העצם פוסל ושמא הלכה דסירכא פוסלת בשאר אברים עיי"ש ועי' בדעת תורה לעיל סי' מ"ב ס"ק ג' שהביא דברי הפרמ"ג בזה והעלה דהיכא דנסרכה לדופן ולבשר יש להקל אף בנמצא שם עצם כנ"ל דלא הוי ס"ס לאיסורא ובפרט אם עברה הסירכא בקליפה בודאי יש להקל עיי"ש ועי' עוד בדבריו בסי' זה ס"ק ז' שהאריך בענין זה והביא גם מדברי האחרונים הנזכרים והעלה לדינא כך דאם נמצא עצם שיש לו עוקץ מונח בחלל הגוף וניכר שנשבר הצלע ונחסר ממנו ונראה שזה העצם בא משם אם לא התחיל לנקוב שום דבר בחלל הגוף ומונח למטה על בשר הבטן או שנסרך ונדבק לשומן שבגוף ולא תחוב בתוכו כלל ואין העוקץ בולט לחלל יש להקל בהפ"מ ע"י בדיקת, האברים הפנימיים אבל אם התחיל לנקוב איזו דבר אפי' רק השומן וכדומה או שהעוקץ בולט מהסירכא לחלל יש לאסור גם בהפ"מ ואם העצם רחב מכל צדדיו בלא עוקץ גם בנמצא תחוב בשומן וכדומה יש להקל ע"י בדיקה בפנים ואם נסרך ונדבק העצם למעים אפי' יש בו עוקץ אם המעי מונח סמוך ממש למקום שנשבר מן הצלע יש להתיר בהפ"מ ואם אין מקום הנחת המעי סמוך למקום הצלע גם בעצם רחב אין להקל אפי' בהפ"מ כיון דאיכא נמי ריעותא דסירכא ואם הסירכא מהדופן להמעיים אם העצם כרוך בצד הסמוך לדופן יש להקל בעצם רחב ואם כרוך בצד המעי יש לאסור ואם אין שם סירכא אלא דבוק בשומן שבמעים יש להקל ודוקא בעצם רחב אבל בעצם חד אין להקל כיון דע"י השומן הוא נדבק לגוף המעי ממש ואין המעי סמוכה למקום שבירת הצלע עיי"ש. ועבשו"ת טוטו"ד תניינא סי' צ"ב בעובדא שנמצא באווזא בתוך השומן סמוך למעיים כמין כפתור של שומן וכשפתח הכפתור נפל ממנו עצם דק ועגול והוא כמו קשקשת של דגים מעט גדול מקשקשת של דג ונשאל אם יכולין לתלות שנקלף מן העצם הנקרא ביילי"ג ביי"ן וכ' שיבדוק אחר קשקשת הגדולים מן הדגים הנקראים קארפי"ן אם דומין לאלו יש להטריף דיש לחוש שבלעה קשקשים כאלו ובא לכאן דרך הוושט ובאם לאו יש להתיר דתלינן שבא מעצם הביילי"ג וכאן שהוא עגול לא חיישינן שניקב א' מאבנים הפנימיים עיי"ש באריכות ועי' בדע"ת שם שכ' בעובדא דהטוטו"ד הנזכר דכ"ז כשיצא בחלל בפנים אבל בנמצא תחוב בשומן הדופן ולא נכנס לפנים יש להקל בכל גווני ועיי"ש עוד בדע"ת שכ' שבא לפניו עובדא שנמצא בחלל בשומן עצם רחב ועגול כעין קערה וצורתו כצורת חצי גלגולת של עוף והטריף ועוד בא מעשה לידו שנמצא בחלל הגוף היקף של שומן ותוכו עצם עגול כצורת קערה וגדול כחצי קליפת אגוז גדולה ותוכו מקובץ נוצות קטנות השכיחים בעופות בפנים ולא הי' שום ליחה ורקבון כלל והכשיר עיי"ש. ועי' בשו"ת יד יוסף סי' כ"א בעובדא שנמצא באווזא אחת דלאחר שהסירו הנוצות נמצא על עור השומן מבחוץ מקום גבוה והי' נגד המעיים חתיכה אחת וחתך אותה חתיכה ומצא בתוכה עצם וכו' וכ' דבמשקל הראשון הי' נבוך בזה שיש לחוש שהאווזות מנקרים בעפר ובלעה האווזא העצם עגול הזה ונקבו הבני מעיים ויוצאים לתוך חלל הגוף רק שנקרם עליו מלמעלה עור השומן אולם לאחר העיון נתיישב בדבר שיש להכשיר האווזא דכיון דלא נמצא העצם בתוך חלל הגוף רק מבחוץ לחלל אין לחוש כלל די"ל דאחזוקי ריעותא לא מחזקינן ואולי לא הי' העצם בתוך החלל מעולם רק שבא דרך עור החיצון עד שם ולא הלך יותר לפנים מעולם ועוד דאפי' הי' נמצא עצם עגול כזה בפנים ג"כ אין לנו לחוש לשמא ניקב דכיון שהוא עגול אינו נוקב את אברים הפנימיים ומועיל הבדיקה לכל האברים ומכ"ש בנ"ד שנמצא העצם העגול חוץ לחלל בודאי אין לנו לחוש והביא שם גם תשו' הגאון מהרש"ק ז"ל שהסכים עמו שהוא כשר בפשיטות עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סי' נ"ד סוף ס"ק ה'): (ב) או מחט שניקב לחלל. כ' בתב"ש ס"ק א' פי' לא מבעיא היכא דנמצא קוץ או מחט בחלל הגוף דכשאינו ניכר שום ריעותא בעור ובשר פשיטא דטריפה דמסתמא בא דרך הוושט כדרך הנבלעים וניקב א' מאברים הפנימיים אלא אפי' העור והבשר ניקב וידוע שבא מחוץ דרך העו"ב ואפי' עדיין תחוב שם טריפה ולא מהני בדיקה מפני שהמקומות רבים הם ויש לחוש לנקב משהו עיי"ש באורך ועשפ"ד ס"ק ג' ועבשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' י"ז מ"ש בדברי השפ"ד בזה ועבשו"ת רשמי שאלה חיו"ד סי' כ"ט אות ג' מה שהאריך בדברי התב"ש בזה עיי"ש (ועי' לעיל סי' מ"ח סעי' י'):
ועמ"ז לעיל סי' מ"א ס"ק ה' מ"ש בענין זה וכ' דמחט שנמצא בחלל הגוף והעו"ב שלם מבחוץ הוי ודאי טריפה דא"ל שמבחוץ בא ונתרפא דלקולא לא אמרינן כן אבל אם אין העור שלם מבחוץ הוי רק ספק טריפה. וכל זה בשאר בעלי חיים אבל בעוף שיש לו זפק אף שאין היכר מבחוץ ורואין שהעור והבשר מבחוץ שלם ויפה לא הוי רק ספק טריפה דשמא דרך הזפק בא עיי"ש ועי' במ"ז כאן ס"ק ב' ועבשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ב' סי' צ"ב מ"ש לפקפק ע"ד הפרמ"ג בזה ועי' בדע"ת לעיל סי' ל"ג ס"ק ס' וס"א שהביא ג"כ ראי' להיפוך מדברי הפרמ"ג הנזכר והעלה דאף בנמצא מחט בחלל הגוף בעופית שיש להם זפק הוי ודאי טריפה כמו בעופות שאין להם זפק עיי"ש (וע"ל ס"ק ה'). (ג) שניקב. עפת"ש מה שכ' מהחב"י ועי' בשו"ת פרי תבואה סי' יו"ד שנשאל בכעין זה בבהמה שנגחה שור בקרנו נגד הבני מעיים ונראה במקום הנגיחה בליטה מהעור שנתפח ובולט כעין תפוח גדול והשיב שיש להחמיר כיון שע"י הנגיחה יצא הבליטה הגדולה ואם אין מכה בבשר תפוחה זו מנין וא"כ צריך בדיקה וכשצריך בדיקה חיישינן שמא נתרפא עיי"ש ועי' יד אפרים שהביא דבריו והשיג עליו דאטו ע"י חוזק הנגיחה שבשרה יכאב עלי' נחזיק ריעותא לאברים הפנימיים עיי"ש ועי' בשו"ת הגאון רעק"א ז"ל סי' ל"ג שנשאל אודות זה אם יש לחוש להטריף כדעת הפרי תבואה הנ"ל והשיב דבהפ"מ יש להקל דאין דברי הפרת"ב מוכרחין לדינא עיי"ש (ועבאה"ט לעיל סי' מ"ח באמצע ס"ק ג' ובדברינו שם ס"ק י"ח) ועי' בס' דברי אברהם על הד"ק סי' נ"ח ס"ק ט' שכ' בכוונת הד"ק שם ס"ק ד' דס"ל דאם נקרע הבשר שבין הצלעות שכנגד הריאה ע"י נגיחת הבהמות אף שהעור שלם חמיר כי יש לחוש לריסוק אברים וכמש"ל בש"ע סי' נ"ח סעי' ג' בהוכתה באבן במקום א' שצריך בדיקה שם בפנים נגד:
ואוירא מקום ההכאה ולכן לדידן דאא"ב בבדיקה להוציא מחשש ריסוק אברים כמ"ש ברמ"א שם סעי' ו' חמיר בהוכתה באבן וכיוצא נגד הריאה וכן הוא בנגיחה שנעשה בכח ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' במק"מ כאן ס"ק א' ולעיל סי' מ"ח ס"ק י"א ועי' בדע"ת ס"ק ו' מ"ש בזה והעלה לדינא דאם נמצא נקב גדול ורחב בבשר שבין צלע לצלע גם בדליכא למיתלי שנעשה ע"י חולי אלא נראה שנעשה ע"י נגיחת קרן או הכאת עץ כיון שהנקב רחב אין לחוש לנקיבת קוץ או מחט אלא לדבר עב ואפי' אם ניקב גם העור יש להתיר בהפ"מ ע"י בדיקת אברים הפנימיים ודוקא אם הלכה ד"א הילוך יפה קידם שחיטה שלא יהא בה חשש ריסוק אברים עיי"ש:
ד לחלל הבהמה או העוף. עי' בס' דעת תורה ס"ק י"ד שכ' שבא מעשה לידו שנשכו עופות בפיהם את עוף א' שביניהם ונקבו עד לחלל והי' הנקב בקצה הגוף סמוך לנקב הרעי למעלה מנקב הרעי במקום שמבפנים שם מונח השלל של ביצים והנקב הי' קטן מאד עד שלא הי' באפשר שיכניס כל פי העוף להחלל בעומק רק בקצה של פיו וכ' דאם כי זה ברור הוא דפיהם של תרנגולים דמי לקוץ ומחט מ"מ בנ"ד הכשיר העוף כיון דבמקום ההוא מונח רק השלל של ביצים ולשיטת כמה פוסקים גם בניקב השלל כשר כמש"ל סי' מ"ה והכא דהוי ספק שמא לא ניקב כלל ובדק שם ונמצא שהי' שלם בלא נקב ע"כ התיר אף בלא הפ"מ עיי"ש:
ה חיישינן. עפת"ש מ"ש מתשו' שבות יעקב והנו"ב ועי' במ"ז לעיל סי' מ"ח ס"ק י"ח מ"ש בדברי השבו"י בזה ועי' בשפ"ד לעיל סוף סי' מ"ט שהביא ג"כ דברי השבו"י בזה וכ' שם שאלה כזו בבר אווזא שנמלחה עם בשר הרבה ונמצא בה מחט בחלל הגוף והעור הי' שלם מבחוץ ולא הי' ששים נגדה אם יש לאסור הבשר שנמלח עם הבר אווזא הלזו והי' הפ"מ וסעודת מצוה וכ' דמ"ש השבו"י להקל בהפ"מ וסעודת מצוה מיירי בנקוב לחוץ או שאין העור לפנינו משא"כ בנ"ד דהי' העור שלם דליכא ס"ס דאז ודאי ניקב הוושט דרוב הנבלעים דרך הוושט וע"כ בבר אווזא שאין לה זפק הוי ודאי טריפה הלכך הבשר שנמלח עמה טריפה כיון דלא הי' ששים נגד הבר אווזא אכן אם הי' עובדא כזו בתרנגולת שיש לה זפק דלא הוי רק ספק טריפה ולא ודאי אז יש להקל במליחה ולהכשיר שאר הבשר שנמלח עמה בהפ"מ וסעודת מצוה עיי"ש אכן לפי דברי הנו"ב שהביא הפת"ש שהרבה להשיב ע"ד השבו"י בזה (ע"ל סוף סק"ב) ממילא דאפי' בתרנגולת שיש לה זפק יש לאסור שאר הבשר שנמלח עמו שוב ראיתי בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ב' סי' צ"ב שנשאל בעובדא שלו שנמלחו ב' תרנגולות ומצאו מחט בחלל של א' מהם והי' הפ"מ וסעודת מצוה והגאון השואל הנ"ל הרבה להשיב ע"ד הפרמ"ג הנ"ל שמקיל בתרנגולת והורה לאסור גם התרנגולת הב' שנגעה בזו התרנגולת שנמצא בה המחט והגאון בעל שו"מ הסכים שם עמו לדינא שיפה הורה בזה להחמיר עיי"ש ועי' מזה בשו"ת שאילת שלום קמא סי' נ"א ותניינא סי' ס"ב (ועי' בדברינו לעיל סי' מ"ח ס"ק ק"ד) וראיתי בס' פרי עץ הדעת כת"י בחידושיו ליו"ד סי' מ"ט שכ' דאם לא הי' המחט תחוב רק מונח בתוכה וגם אין ניכר שהי' נמצא שם מחיים ויש מקום לתלות שנפלה אח"כ לתוך התרנגולת פשוט הוא דאין להחמיר כלל דכיון דלא ראי המחט בהחלל בשעה שפתחו התרנגולת ולקחו הבני מעיים עם כל מה שבתוכה וכן בשעה ששרו אותה במים קודם מליחה וכן אח"כ בשעה שמלחוה מבחוץ ומבפנים ג"כ לא ראו המחט רק שאח"כ ראו המחט ע"כ בודאי דיש להתיר בפשיטות אפי' אותו העוף שמצאו בה המחט דתלינן דמעלמא אתי המחט לתוכה הן בשעת שרייתו במים והן בשעת מליחה והן בשעת שהי' מונח שיעור מליחה וכדומה וכעין מ"ש הצ"צ בתשו' סי' ק"ז ואף שהפר"ח סי' מ"א ס"ק י"א השיג על הצ"צ היינו משום דבעובדא דהצ"צ הי' רחוק לומר שנתחבה מעצמה בכבד או שתחב אחר לתוכה משא"כ בנ"ד דלא היתה המחט תחובה רק שנמצא מונח בחלל העוף בפנים גם הפר"ח מודה שהוא כשר והניח להפרמ"ג בתימה במה שכתב סתם ולא התנה דהיכא דיש לתלות שנפל המחט כשר עכת"ד:
ו שמא ניקב וכו' וטריפה. עי' בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' פ"ו שהעלה דזו רק חומרא מדרבנן אבל מדאורייתא בבדק היטב מותרת עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק א' (ז) וטריפה, עי' כרתי ס"ק א' שכ' דדוקא כשהוא ודאי שפילש הנקב עד החלל אבל אם הוא ספק אם ניקב לחלל כשר דהוי ס"ס עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק א' שכ' דאף הט"ז דאוסר בעלמא בספק קוץ ספק חולי מ"מ בזה מודה להכשיר עיי"ש ועי' בס' יריעות שלמה אות א' שנסתפק אם הי' קוץ או מחט בדופן הבהמה ולא בדקו אם הגיע לחלל או לאו ועתה אין יכולין לבדוק וכתב שיש להקל מטעם ס"ס ובפרט כיון דלא ידעינן שניקב לחלל הו"ל ספק על ולא מחזקינן ריעותא עיי"ש וכיוצא בזה כ' בבינת אדם סי' י"ז שאלה עז שבא מן השדה והוא מבעבע דם מן הדדים ונמצא בו נקב גדול וספק אם נכנס הנקב לפנים מן החלל וגם הי' ספק אם הי' ע"י דריסה או שנתחב בו ברזל ואומרים שיש לתלות יותר לפי הענין שנעשה ע"י קוץ או ברזל והבהמה נותנת הרבה חלב והי' הפ"מ והשיב כיון שיש ספק אם ניקב עד לחלל הו"ל ס"ס וכמו ספק על (וכמו) שמא לא הגיע לחלל ואת"ל הגיע שמא לא ניקב שום אבר בפנים עיי"ש באריכות ועי' בס' דברי יוסף סי' שמ"ז שהביא דבריהם בזה והביא ראיות להחמיר כל שלא בדק ולחוש שמא בא עד לחלל וניקב א' מאברים הפנימיים עיי"ש באריכות ועבשו"ת משיבת נפש סי' כ"ח בדין פרה שהי' לה מכה נגד החלל ובועא גדולה בולטת מהעור ואח"כ נפתחה המכה ויצא דם ממנה וא"א לידע אם הגיע הנקב לחלל או שמא המכה הי' בין עור לבשר וגם לא נודע אם הוא ע"י חולי או ע"י נגיחת קרן ובעל הפרה עני ומתפרנס מחלבה והעלה להכשיר החלב דבספק הגיע לחלל דלא נודע אם הוחל מעשה הטורף יש להקל עיי"ש אך להלן בסי' מ"ח נראה מדבריו קצת להחמיר בכזה שכ' שם בעובדא בפרה שאחז זאב בצפרנו בעור הבטן כנגד הב"מ ולא נודע אם הגיע לחלל דיש לאסור ולא הוי ס"ס עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק ג' שעמד ע"ד המשיבת נפש בזה ולדינא העלה דכל שיש ספק שמא הוא ע"י חולי גם בהגיע הנקב לחלל יש להתיר החלב בהפ"מ לצורך עני כיון דבחיי' א"א לבדוק ומכ"ש בדאיכא ספק אם הגיע לחלל וא"א לבדוק דיש להקל עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ע"ה שנשאל בפרה שקפצה על גדר בנוי מעצים הנעוצים בקרקע ונקרע קצת מבטנה על עץ א' מהגדר ויצא דם ממקום הקרע ובשעת מעשה לא ידע בעל הפרה להשגיח אם עבר הקרע לתוך החלל ואחר איזה שבועות שחטה ונודע שהי' צריך להשגיח ע"ז בתחלה ולשאול שאלה וכעת בא לפני המורה ואמר שיש כעת על מקום המכה נפיחה כמו אגרוף אדם קטן ועל העור במקום הקרע יש גלד גדול וכשנקרע הגלד מעל העור ראה שהבשר שלם ולא ניקב לתוך החלל וכ' דלדינא אין להחזיק ריעותא יותר ממה שראינו עתה וכיון שאנו רואין כעת שלא ניקב מעבלע"ב הו"ל ספק על ספק לא על ואין לחוש שמא נתרפא כיון דחזינן שמקום הקרע עדיין ניכר ונגלד פי המכה ולא נתרפא ואם איתא שניקב מעבלע"ב לא הי' נתרפא ובפרט דבבשר החופה את רוב הכרס יש פלוגתת הפוסקים והוי רק ספק לכן בכה"ג הו"ל ס"ס ומוקמינן לי' בחזקת היתר וכשר עיי"ש וכ"כ בתשובתו טוטו"ד תניינא סי' קס"ב עיי"ש ועי' עוד בדבריו שם בסי' קפ"ג בעובדא שפרה באה מבחוץ והי' שותת דם ממקום קרע שבבטן כרוחב ב' אצבעות וקרא לאיש בקי לתפור הקרע וכן עשה ואמר דכשהכניס ידו לתוך הקרע ראה שאינו מגיע לחלל הבהמה ובעל הפרה חושד לשכינו שעשה כן בסכין להכעיסו וגם ילדה קטנה העידה כן במסלפ"ת והשיב להתיר הפרה והחלב דהוי ספק ע"י חולי ומה שאמרה הילדה במסלפ"ת: לא מהני דלא מצינו מסלפ"ת שיהי' נאמן להחמיר ובפרט בקטנה ועוד דהוי כספק לא על כיון דיש ספק שמא לא הגיע לחלל א"כ אף בודאי ע"י סכין יש להתיר ועוד דהתופר נאמן עיי"ש ועי' בדע"ת שם שהביאו וכ' דנראה דגם אם הי' התופר אומן עובד כוכבים יש להקל בכה"ג עיי"ש:
ח ספק. עי' בד"ק לעיל סי' מ"ו ס"ק א' מ"ש בדין אם נמצאו תולעים בחלל הגוף בין המעיים ופקפק להחמיר עיי"ש אמנם בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' ס"ו כ' דאם לא נמצא שום ריעותא במעים ולא בא' משאר אברים אין להחזיק ריעותא דלא דמי לקוץ ומחט בחלל הגוף ויש להקל לכ"ע עיי"ש ועבשו"ת זרע אמת הספרדי ח"ב ביו"ד סי' י"ב שנשאל ג"כ בענין התולעים הנמצאים בחלל הגוף סביב לבני מעיים וכ' ג"כ דאם אין שם שום נקב או ריעותא אין לחוש אכן אם יש נקב או שאר ריעותא יש להחמיר עיי"ש באריכות ועי' בהגהות הפרמ"ג להגאון מהרש"ק ז"ל בסי' זה ובתשו' טוטו"ד תניינא סוף סי' ח' מ"ש לענין אם נמצא תולעת חי' בחלל הגוף אם זה דומה למחט שנמצא בחלל הגוף וכתב דיש להקל ובפרט אם נשתהה העוף לאח"ש שיש לתלות שאח"כ נתהוה עיי"ש באריכות ונראה ג"כ דבע"כ מיירי דלא ניכר שום נקב או ריעותא באברים הפנימיים כלל ועי' במק"מ כאן ס"ק ה' שהעלה להכשיר בתולעים הנמצאים בחלל הגוף אף כשאין ניכר שבשר הדופן התליע ויש ספק אולי תולע זו מעלמא בא לתוך הבהמה בחיי' שבלעתה עם המאכל וניקבה א' מאברי המאכל ויצאה לחלל הגוף מ"מ כיון שיש ג"כ לתלות דמיני' קא רבי כיון שדרך הבשר וליחות הגוף לגדל תולעים תלינן שתולע זו נוצרה בתוך החלל מהבשר והליחות דשם וכשר בכל ענין עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ב' סי' קצ"ג שנשאל בדבר התולעים הנמצאים בעופות על הבני מעיים שהם גדולים במשך רביע אמה בקרוב ודקים כחוט השערה ועל הבני מעיים לא ניכר שום ריעותא והשיב דאין בזה שום חשש דכל דלא חזינן ריעותא י"ל דאין דרך התולעים לנקוב ועיי"ש עוד במהדורא תניינא חלק ד' סי' קל"א מ"ש עוד מזה ועי' בס' דע"ת לעיל סי' מ"ח ס"ק ה' (ועי' לעיל סי' ל"ג ס"ק קי"ב וסי' מ"ו ס"ק נ"ג): (ט) כשר. עי' בס' תורת יקותיאל לעיל סי' כ"ה ס"ק ד' מה שהאריך בדין זה דספק קוץ ספק חולי וע"ש במה שכ' בזה לדינא ועי' בתב"ש לעיל סי' מ"ט ס"ק ד' שהחזיק להתיר כדעת הרמ"א עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק ב' שפסק לדינא דאם העור והבשר שמבחוץ הוא שלם יש להקל בהפ"מ עכ"פ עיי"ש ועי' בלב"ש בחידושי דינים שלו סעי' כ"ג ובביאורו ס"ק ס"ט שהשיג על הרמ"א בזה והעלה להחמיר בנקב דספק קוץ ספק חולי עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ו' במוסגר שהביא דברי הלב"ש בזה ודחה ראייתו והעלה להתיר בהפ"מ אפי' אם נאבד העור והבשר וא"י אם הי' בהם ריעותא או לא עיי"ש:
י וע"ל סי' מ"ט. עי' ש"ך שהראה מקום לסעי' ד' ולמ"ש הוא ז"ל בס"ק ה' ועי' בשפ"ד ובמ"ז ס"ק א' מ"ש בכוונת הרמ"א והש"ך בזה ובס' פרי עץ הדעת כת"י ריש סי' זה כ' דכוונת הש"ך פשוטה במה שהראה מקום לדבריו בס"ק ה' שם דר"ל דשם ומבואר דדוקא בהפ"מ הוא דמותר אבל שלא בהפ"מ אסור עכ"ד:
יא בניקב העור והבשר. עבאה"ט מ"ש שהט"ז חולק ועי' בנקודת הכסף שחולק על הט"ז והסכים להתיר ועי' בפר"ח לעיל סי' מ"ח ס"ק ו' ובסי' מ"ט ס"ק ד' ובסי' מ"ב ס"ק ג' ובסי' נ' ס"ק ב' שכ' דאם נמצא עור ובשר שבחוץ נקוב לפנינו ולא ידעינן אם הוא ע"י קוץ או חולי תלינן דמסתמא ע"י קוץ הוא וטריפה ודלא כהרמ"א שמתיר בזה עיי"ש וכ"כ בתב"ש לעיל סי' מ"ט ס"ק ז' ובע"ז כאן ס"ק א' ב' לדינא דאפי' בהפ"מ אין להקל בזה עיי"ש ועי' בלב"ש בחידושי דינים ליו"ד סעי' כ"ג ובביאורו שם ס"ק ס"ט שכ' שכן עיקר לדינא לאסור בספק קוץ ספק חולי עיי"ש אמנם בשו"ת מים חיים האריך להשיג ע"ד האחרונים המחמירים בזה כנגד דעת הרמ"א עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ק"פ שהשיג ג"כ על הכרעת הלב"ש והעלה דבהפ"מ עכ"פ יש לסמוך על המקילין בספק קוץ ספק חולי עיי"ש ועי' עוד בדבריו להלן סי' קפ"ג ועי' בשפ"ד סי' מ"ט ס"ק ה' ובס' תורת יקותיאל לעיל סי' כ"ה באריכות מזה ועי' בשנות חיים שם ס"ק ו' מ"ש בזה. ועי' עוד בתב"ש כאן ס"ק ג' ובמ"ז ס"ק א' ב' שכ' מהרמ"א בעצמו בד"מ דכל מ"ש להתיר בזה הוא רק היכא דהספק אינו חסרון ידיעה וא"א להתברר כלל והוי ספק לכל העולם כגון שנאבד העור שמבחוץ אז הוא ס"ס אבל אם העור הוא לפנינו שאפשר להתברר ע"י הכרה אם מחמת קוץ או מחמת חולי אלא שאין החכם הבא לפניו בקי לראות ולהכיר זה הו"ל ספק חסרון ידיעה ולא מקרי ספק דלכ"ע טריפה עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ג' שכ' דכל מה שהחמירו האחרונים בזה הוא דוקא בסתם נקב הנמצא בעור ובשר שמבחוץ אבל מה שנמצא לפעמים נקב בדופן וחסר העור ונראה מענינו שנעשה מחמת חולי כנים דברי הרמ"א ועכ"פ מידי ספק לא נפקא והו"ל ס"ס ע"ש:
יב העור והבשר. עמ"ז לעיל סי' מ"ב ס"ק א' שכ' דאף למ"ד דניקב העור מבחוץ ספק ע"י חולי וספק ע"י קוץ כשר זה דוקא בלא נסרך לשום אבר מהאברים הפנימיים אבל אם נסרך לא' מאברים הפנימיים לכ"ע אין להכשיר עיי"ש ועי' בשו"ת מים חיים שם שנשאל בעובדא שנמצא בבהמה אצל הצלעות בסופן שניקב העור והבשר הי' דבוק למעי כנגדו ולאח"ש חתך הבשר מן המעי והי' המעי שלם ויפה מכל צד ולא נראה שום ריעותא ובעל הבהמה אמר שהנקב הי' ניכר בה זה יותר משנה ולא נודע אם הנקב הוא מחמת חולי או מחמת קוץ והאריך טובא והעלה דכיון דחיתה הבהמה יב"ח יש לסמוך להקל בזה בהפ"מ אפי' בנ"ד שהמעי נסרכה להנקב עיי"ש באריכות: (יג) עד החלל. עי' בס' דברי אברהם על הד"ק להלן סי' נ"ג ס"ק נ' שכ' דהרמ"א מיירי בניקב העו"ב כנגד החלל שלא כנגד הריאה משא"כ בניקב הדופן כנגד הריאה ששם המקום צר והלקותא שבדופן נוגע ממש בהריאה אין להכשיר כיון שצריך בדיקה מדינא אם לא שלטה הלקותא בהריאה ואא"ב בבדיקה עיי"ש ועי' בט"ז ס"ק ב' שכ' בשם מהר"י מולין דאם נמצא נקב בעוף אפי' סמוך לריאה כשרה והט"ז חולק וכ' שאין להקל כלל בזה ועי' בהגהת יד שאיל ובדע"ת ס"ק ה' מ"ש בדברי הט"ז בזה:
יד ניקב בקוץ לפנינו. עש"ך ס"ק ג' שפסק לדינא דאף שלא נתחבה לפנינו נמי כשר דכל שבאה לפנינו תקוע מקצתה בדופן ומקצתה בלב ע"כ נכנסה מיד ללב ונתקיימה כך דאל"כ מי מכוונה לחזור ולכנוס בדופן למקום שנכנסה בו מתחלה עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק ג' שכן עיקר לדינא עיי"ש אבל בתב"ש ס"ק ד' האריך להחמיר בזה שלא להתיר כ"א כשנתחבה לפנינו ונשחטה תיכף אבל כששהה בין התחיבה לשחיטה אין להתיר עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ו' מ"ש בזה והעלה דהעיקר כדעת התב"ש בזה עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק ד' שכ' דבמחט שיש לה קופה עבה מצד א' והקופה תחוב בדופן יש להקל דלא בעינן נתחבה לפנינו ודוקא במחט דקה בעינן נתחבה לפנינו ואם לא נתחבה לפנינו חיישינן שמא חזרה ונתחבה בדופן במקום אחר וניקבה הדופן שנית ולא במקום שנתחבה בתחלה ואם ראינו מקום כניסת המחט בתחלה אף שאח"כ העלימו עין יש להקל ואין לחוש שמא יצאה לגמרי מהדופן ונכנסה להחלל וחזרה ונתחבה למקום הראשון דמי מכוונה לכנוס למקום הראשון עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק ח' מ"ש בזה והעלה לדינא דגם בניקב קוץ בדופן מבחוץ ונמצא תחוב בלב אין להתיר בלא הפ"מ אלא בנתחב לפנינו בדופן ושחטוה מיד אבל בלא נודע אימת נתחב יש לאסור בלא הפ"מ ואם המחט יש לה קופה עבה מצד א' והקופה תחוב בדופן יש להקל אפי' בלא הפ"מ ולא נתחב לפנינו ובהפ"מ יש להתיר גם במחט דקה בכה"ג עיי"ש:
טו כשרה. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הפת"ש מהס' פתח הבית בדין נתחב ענף אילן חד בדופן הבהמה וחזר ונשלף משם וכו' וסיים בצ"ע עי' בדע"ת ס"ק ט"ז מ"ש בזה ופסק דאף:
בנמצא בלב נקב שאינו מפולש יש להקל עיי"ש:
סעיף ב:
טז שהם דקים. עי' פרי תואר ס"ק ה' דאף בקנה רחב אם הוא מרוצץ קצת ויש בו קסמין דקין דינו כקוץ ומחט עיי"ש:
יז נקב משהו. עי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קס"ב שכ' באמצע התשו' דהא דקיי"ל דבדבר רחב מהני בדיקה היינו כשלא ניקב בכח אבל כשניקב בכח גם בדבר רחב לא מהני בדיקה עיי"ש לדרכו ועי' בדע"ת ס"ק ט' שהשיג עליו והביא ראיה מלשון הרמב"ן דבדבר רחב אפי' כשניקב בכח מהני בדיקה עיי"ש:
יח בקנה. עפת"ש מ"ש מתשו' שב יעקב וח"ס בנמצא בה עגולים של קנה שרפה ועבשו"ת זרע אמת הספרדי חלק ב' ביו"ד סי' י"ח סעי' ו' שכ' דעופות שלמים שניצודו בקנה שריפה בכדורים קטנים של עופרת אסור לאוכלם כי לפעמים נכנס א' מהכדורים הקטנים לתוך הגוף ונסתם הנקב באופן שאינו ניכר ושמא ניקב א' מאברים הפנימיים וסיים שכן הוא המנהג עיי"ש ועי' מזה בס' דברי יוסף סי' שמ"ה באריכות ועי' בס' עקרי הד"ט חיו"ד סי' ה' אית ט' מ"ש בענין זה וכ' דלדעתו נראה דאם היו הכדורים קטנים יש לחוש אבל אם הם גדולים יש להקל כדעת השב יעקב הנזכר וסיים דמ"מ לענין מעשה יש לחוש להחמיר בכ"מ עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק א' ועבשו"ת בית שלמה ח"ב סי' ק"ה מ"ש בזה וכ' דאם רואין לאחר הבדיקה שלא עבר הנקב והמכה מעבלע"ב תוך החלל כשר בלי שום פקפוק אך אם עברה השרוי"ט לתוך החלל אף שהיא גדולה מ"מ יש חשש דהא ידוע דכל דבר עגול כמו שרוטי"ן הוא משופע בכל כדורו וא"כ יש לחוש שמא נגע משהו ממנו בבני מעיים וכיוצא ונעשה מחמת רתיחתו נקב משהו או מקלי קלי במקום נגיעתו ע"כ אין להקל בזה כ"א בהפ"מ דוקא אבל שלא בהפ"מ יש להחמיר ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז באריכות ובשו"ת מחנה חיים קמא סי' ל"ה ועי' עוד בתשו' מחנה חיים בסי' שאח"ז שנשאל בצבי שבור למטה ברגל במקום שאין עושה טריפה שצדו אותו ובדקו כל החלל ולא מצאו עיגולי ברזל אך בשבת מצאה אשה עגולי ברזל אשר רגילים לשום בקנה שריפה (שקורין שרוי"ט) בתוך הבשר של עובי הירך ונשאל מה לעשות בבשר שנשאר מצבי זה ולענין הכלים אם יש לחוש אולי הי' כאן הרבה עגולים שירדו לחדרי בטן וניקבו הבני מעיים ואין אנו בקיאים בבדיקה והאריך בזה ועיי"ש מ"ש בזה לדינא ומ"ש הפת"ש לעיין בח"ס סי' נ"ג עבשו"ת מתנה חיים שם סי' ל"ז מה שהאריך בביאור דברי תשו' הח"ס בזה במה שהתיר שם הכלים בשהיי' יב"ח להצילו מתמיהת השואל עיי"ש באריכות (יט) וכיוצא בו עמ"ז ס"ק ד' שכ' דשבולת שועל או אבנים הנמצאים בגוף חיישינן לנקיבת אברים הפנימיים וטריפה עיי"ש ועי' בחכמת אדם כלל כ"א סעי' ב' שכ' דזה טריפה לכ"ע שהרי א"א לומר שנכנס מבחוץ ואפי' בעוף שיש לו זפק לא תלינן דניקב הזפק ויצא דאמרינן כאן נמצא כאן הי' ועוד שדרך הזפק א"א לכנוס לחלל הגוף עיי"ש ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' מ"ז בעובדא שנמצא זרע פשתן תוך קרום בחלל של עוף ודבוק בדקין שלה והעלה להחמיר להטריף עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ד' דבנמצא מאכל בחלל הגוף אף בעוף שיש לו זפק הוי ודאי טריפה ולא ספק ואפי' אין הדופן לפנינו אין לתלות שדרך הדופן נכנסה דאין דרך מאכל וכדומה לנקוב הדופן עיי"ש וכ"כ בדעת תורה לעיל סי' ל"ג ס"ק ס"א וכ' דאף, דנמצא גרעין התבואה למעלה סמוך להזפק כל שנמצא הגרעין בחלל הגוף אין שום צד להקל כי הזפק וכל מה שנמתח עמו הוא בחוץ ודופן העוף שהוא בעצם ובבשר חוצץ בינו ובין החלל אך אם הי' שם מכה בהדופן ההוא המפסיק בין הזפק לחלל הגוף ונרקב שם כל עובי הדופן ע"י המכה מפולש עד החלל וגם ניקב הזפק בנקב שאפשר שיצא הגרעין דרך שם יש לתלות שנפל לשם המאכל מן הזפק וכשר עיי"ש. ובענין מש"ל מהפרמ"ג בנמצא אבנים בחלל הגוף טריפה עד"ק ס"ק ג' בד"ה קרום ובמק"מ שם דדוקא בנמצא אבנים ממש אבל אם יש לתלות שאינו אבן ממש רק שנתקשה ממוגלא שבתוכה ונעשה כטינרי ואבן יש להכשיר לאחר הבדיקה באברים הפנימיים דשם עיי"ש. ועי' עוד בד"ק לעיל סוף סי' נ' דכ"מ שנמצא כעין מוגלא בחלל הגוף צריך לבדוק ואם יש בהן מעין מאכל טריפה וכ' שכן ראה למו"ח הגאון בעל תשו' נטע שעשועים שנהג כן לבדוק לראות מהות המוגלא שנמצא עיי"ש:
כ כשר. עד"ק שם שכ' דאם נמצא כמין כפתור בחלל הגוף העוף ומצא בתוכו כעין נייר דק אין להקל ולתלות שהוא רוקם ביצה מקולקלת אלא דחיישינן שהוא נייר ובא דרך הוושט כדרך כל הנבלעים עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק ז' מ"ש בדברי הד"ק בזה והעלה דיש להקל בזה ולתלות שנתהוה מביצים קרושים שהוא שכיח שאין בהם אלא כמו קרומים דקים לבד ונשתנו ע"י יובש וכדומה ודומין לנייר או מהליחה שנתייבש מעט מעט ונעשה כעין נייר אם לא שניכר בבירור שהוא נייר הבא מעלמא אז יש לאסור עיי"ש:
כא ע"י בדיקת האברים. עפת"ש מ"ש מהתב"ש שאין להתיר אף בקנה רחב כ"א לצ"ג ובידוע שנעשה עתה ובעיון רב ע"י בודק ירא ה' ועי' במחזיק ברכה אות ז' מ"ש בזה וכ' דהיכא דהי' הבדיקה בזה ע"י בודק כשר וירא ה' יש להקל אף היכא דאינו שעת הדחק וצורך גדול עיי"ש ועי' בדע"ת שם מ"ש בענין זה והעלה דאם נכנס קנה רחב דרך הדופן גם בנשתהה יותר מג' ימים קודם שחיטה יש להקל ע"י בדיקת אברים הפנימיים ואם נמצא נקב רחב בפנים ויש לתלות שנעשה ע"י דבר רחב אין להחזיק ריעותא אף כשזה הדבר רחב יש לו חוד בראשו עיי"ש ולענ"ד צריך להיות מתון בהוראה בענין כזה ולא לסמוך להקל. ומ"ש הפת"ש מתשו' תפארת צבי בדבר הבהמה שנקבה האומן בבטנה נגד הטחול לרפאותה באינסטירמענ"ט עי' בדברינו לעיל סי' מ"ת (ס"ק ח') ובסי' זה (להלן ס"ק כ"ד) מ"ש בדין זה באריכות ועבשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' ס"ז וס"ח שנשאל מה הדין דחלב של בהמה כזו שאירע שהנכרי תחב לה באינסטערמענ"ט על הטחול לרפאותה והשיב דאם הי' ידוע בודאי שרופא מומחה ואומן מלומד לזה עשה זאת הי' קצת נטיית סברא להתיר החלב ממנה בחיי' ע"י בדיקה באברים הפנימיים אבל באמת עושין זאת נכרים בני הכפרים שלא למדו בשום מקום אקאדאמ"י כדת הרופאים רק כסומא בארובה שיש לו בקבלה נכרי מפי נכרי ע"כ אין לסמוך להתיר ועובדא ידענא בפרה שעשה לה נכרי רפואה זו ולא הועיל לה ושחטוה באותו יום ובדקו הריאה והי' נקיבת הריאה בנקב חדש שעשה הנכרי בתחובתו ומזה נראה שעלולים לטעות בזה ולפעמים חושבין שנוקבין הטחול ובאותו מקום יש עדיין משוכות האומות כי אין הבהמות דומות זו לזו ע"כ אין להתיר החלב עיי"ש. ועי' בד"ק ובמק"מ ס"ק א' שכ' דבהמה שיצא חלבה מעורב בדם אף שידוע שכמה בהמות דשם ניקבו במרצע לחלל הגוף לרפואה אין חשש לתלות שדם זה בא מחמת שדקרוהו במרצע ודם זה בא ע"י נקיבת א' מאברים אלא כל שלא ידעינן שדקרוהו במרצע אין חוששין רק דתלינן שמהמנופח שבהדד בפנים שבמקומו הוא בא ונ' מאברים הפנימיים וכשר עיי"ש (כב) בדיקת האברים. עבדע"ת שם שכ דבכ"מ אין להתיר אף בקנה רחב אלא אם הלכה ד"א הילוך יפה קודם שחיטה להוציאה מחשש ריסוק אברים עיי"ש: סעיף ג:
כג הקוץ או המחט לא ניקבו לחלל וכו'. עבשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ק"צ שנשאל באווזא אחת שנמצא לאחר שהסירו הנוצות שהי' על השומן שעל עור בטנה מבחוץ שהוא כנגד הבני מעיים חתיכה א' עבה וחתך אותה החתיכה ומצא ברחבה עצם עגול ונשאל אם יש לחוש דמבפנים הוא בא וניקב א' מאברים הפנימיים וכ' דפשוט הדבר להכשיר ולתלות שבא מבחוץ ע"י חיכוך כשישבה בבטנה על הארץ ונדבק עלי' זה העצם ודבק עליו שומן דמהיכי תיתי לחוש שעצם עגול כה"ג ינקוב הב"מ ויתחוב לחוץ ואף אם הי' עצם עגול כזה נמצא בפנים אין לחוש לנקיבת אברים הפנימיים ומכ"ש כשנמצא מבחוץ עיי"ש באורך (ועי' בדברינו לעיל ס"ק א') וכיוצא בזה וגדולה מזה כ' בשו"ת שאילת שלום תניינא סי' ס"ב בעוף שנמצא מחט מגבו ומעט שומן הי' מכוסה עליו לצד החלל ואחר קליפת השומן נראה המחט וכ' שיש להכשיר ולא מיבעיא אם הי' העור והבשר נקוב מבחוץ דפשיטא שיש להכשיר ולתלות יותר שמבחוץ בא המחט וכיון דלא עברה המחט לתוך החלל דהשומן כיסה עליו אין לחוש לנקיבת אברים הפנימיים ואין לחוש שמא נתגדל השומן שבפנים המפסיק בין חלל הגוף להמחט אח"כ דאין להחזיק ריעותא אלא אף אם הי' העור שלם מבחוץ מ"מ אם השומן מבפנים הוא שלם והמחט מכוסה בשומן לצד החלל אין להחזיק ריעותא לומר שמבפנים הוא בא אך כל זה הוא רק אם לא הי' בהשומן של צד פנים שום רושם מכה אבל בלא"ה יש להחמיר עיי"ש באריכות (ועי' בדברינו להלן ס"ק כ"ח):
כד לא ניקבו לחלל. עתב"ש ס"ק א' שכ' שמדיוק לשון הש"ע והפוסקים משמע דאם נמצא תחוב בעו"ב והחוד שוה מבפנים להבשר אף שאינו בולט לפנים טריפה דחיישינן שניקב וחזר לאחוריו ע"י הנענוע דבהמה ואפי' אם הקוץ משוך עתה לצד חוץ כיון שהנקב שנעשה ממנו הוא מפולש לפנים לחלל טריפה עיי"ש אכן בס' דרך החיים על היו"ד בסעי' זה כ' שדברי התב"ש אינם מוכרחין בזה והעלה דאף אם הנקב והמחט הוא מפולש עד לחלל כל שאין המחט בולט לפנינו לפנים אין להחזיק ריעותא דהוי כספק על ספק לא על דאימר לא נכנס המחט לפנים כלל עיי"ש וכ"כ בגליון מהרש"א כאן דאף אם המחט הוא בעומק הבשר עד סמוך לחלל הגוף כשר עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק ד' מ"ש בזה והכריע דבהפ"מ יש לסמוך להקל דכל שעומד בשוה עם הדופן בצמצום ולא נכנס לחלל כלל מותר עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת שואל ומשיב תליתאה חלק ג' סי' ק"י שנשאל בכעין זה בפרה חולבת שנקבוה בצלעותי' ע"י קנה מחמת חולי להוציא ממנה אויר לרפאותה והנקב הגיע עד החלל וכנראה לעין לפי אומד אורך הקנה שהוא רק בשוה עם דופן הבשר מבפנים ולא נכנס הקנה בעומק חלל הגוף כלל ונשאל אם יש להתיר החלב מבהמה זו בחיי' וכ' שיש להחמיר בזה אך מבואר מדבריו שם דאם הי' נשאל שאלה כזו על גוף הבהמה לאח"ש הי' מקיל דיש לה חזקת היתר דנשחטה הותרה אבל כיון שנשאל על החלב בעוד הבהמה היא בחיי' דאין לה חזקת היתר ע"כ כתב דמחזקינן מאיסור לאיסור ויש לאסור החלב כמו בכל ספק טריפות עיי"ש באריכות ועבשו"ת טוטו"ד קמא סי' ע"ה שנשאל ג"כ שאלה כזו ונשאל על הבהמה לאח"ש וכ' דכל שלא נכנס החוד לתוך החלל אין לחוש ויותר מזה כ' שם דאף בספק אם נכנס החוד לתוך חלל הגוף יש להתיר אם התחיבה ע"י אדם וגם הי' הדקירה במקום שהוא רחוק מהבני מעיים כגון למעלה בצלעותי' שלפי האומדנא הי' רחוק מן המעיים וגם לא היתה הבהמה נפוחה מבפנים דאם היתה נפוחה יש לחוש אפי' בדקרוה בין הצלעות דאף דבשאר בהמות אין מגיע שם הב"מ מ"מ כשהיא נפוחה יש חשש שהגיעו הב"מ עד לשם וגם צ"ל שידוע שנטלו תיכף הסכין ממנה ולא שהו הסכין בתוכה שיהא שהות שתתנועע הבהמה ויגיעו הב"מ למקום שדקרוה וגם צ"ל שתהא הבהמה עומדת או שוכבת על בטנה ולא מוטות על גבה אבל אם חסר תנאי א' מאלו התנאים הבהמה אסורה ואין לה תקנה רק ע"י שהיי' יב"ח או שתתעבר ותלד כדין כל ספק טריפה עיי"ש באריכות ועבשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ס"ו ובשו"ת אדמו"ר דברי חיים ח"ב חיו"ד סי' ל"ג ובשו"ת רשמי שאלה חיו"ד סי' כ"ט ובשו"ת תפארת יוסף חיו"ד סי' ח' וע' בפת"ש לעיל סי' מ"ח ס"ק א' ובדברינו שם (ס"ק ח') מדינים אלו באורך:
כה אפי' כולו טמון בבשר. פי' אפי' אין היכר שמבחוץ באה מק"מ ס"ק ט'. (וע' בדברינו לעיל ס"ק י"ח וס"ק כ"ג) וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת שם ארי' בההוספות סי' ט"ז שכ' ע"ד השואל שרצה לומר דהמחבר מיירי דוקא כשניכר שבא מבחוץ והשיב דז"א דמדלא התנה זאת לא המחבר ולא שום פוסק משמע דאין חילוק ואפי' אין היכר שמבחוץ בא כשר עיי"ש: (כו) כגון בירך. עבאה"ט מ"ש הטעם שדרך הבהמה להתחכך וכו' ועבשו"ת טוטו"ד תניינא סוף סי' ק"צ שכ' דלכך נקיט ירך דבנמצא במקום שאין דרך להתחכך טריפה אפי' לדעת הט"ז ואף בבהמה יש להסתפק אם נמצא מחט במקום שאין דרכה להתחכך עיי"ש אמנם בכנה"ג בהגהות הטור אות ו' כ' מהאו"ה דלאו דוקא ירך דה"ה כשהוא טמון בשדרה עיי"ש וע' בשלחן גבוה סוף ס"ק ה' שכ' שכן עשה מעשה כבית דינו של הרב מהר"ש ז"ל בשאלוניקי במחט שנמצא בעובי בשר הצלעות והכשירוהו עיי"ש והסכים עמו הגאון חיד"א ז"ל במחזיק ברכה אות ח' עיי"ש ועבשו"ת הגרעק"א ז"ל סי' ע"ט שמקיל גם בנמצא בועא במיצר החזה אצל הצלעות הקטנות ובתוכו מחט כשר עיי"ש וע' בדע"ת ס"ק י' שהביאו וכ' דנראה דעת הגרעק"א ז"ל דגם שם במצר החזה דרכו להתחכך עיי"ש ועבשו"ת שם ארי' שם שנשאל שאשה א' לקחה בשר מן הצלעות של בהמה ולאחר הבישול בעת האכילה מצאה בהבשר מחט מלא חלודה ודבוק מאד בבשר באופן שאין לתלות שאח"כ נפל והבשר נאכל ואינו לפנינו לבדוק במקום ההוא מאיזה צד נכנס המחט בבשר מבפנים או מבחוץ ודעת השואל להטריף דשמא בא המחט מבפנים דרוב הנבלעים דרך הוושט הוא והוא ז"ל השיב על כל דברי השואל והעלה להתיר הבהמה דבכה"ג יש לתלות יותר שמבחוץ הוא בא ולא ניקב בפנים כלל מכמה טעמים עיי"ש באריכות ומבואר מדבריו דדוקא אם אירע כן בבהמה ובמחט קלישתא ולא זולת עיי"ש אמנם בשו"ת עדות ביהוסף (מהג' מטעלז) חיו"ד סי' י"א כ' להקל בכה"ג גם בעוף דאף דא"א לידע באיזה צד הי' תחוב משום דהוי ס"ס עיי"ש באריכות:
(:
כז) בירך. עבאה"ט וע' בשו"ת טוטו"ד תניינא שם שכ' דלדינא יש להחמיר: בזה כיון שהט"ז יחיד הוא ומה"ט כ' להחמיר בנמצא מחט בעוף בבשר ביילי"ג עיי"ש ועבשו"ת דברי מנחם סי' ד' שהביא ראיות לדעת הט"ז להקל בזה וכ' שאין לחלק בזה בין בהמה לעוף עיי"ש באריכות ועי' בכו"פ שמחלק בין עוף גדול שמתחכך בכח לעוף קטן עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק ד' שכ' דבמחט קלישתא שלנו אין לחלק בין עוף לעוף דאפי' בעוף קטן מותר עיי"ש ועבשו"ת טוטו"ד שם שכ' דמ"ש מהפרמ"ג להקל במחט קלישתא שלנו היינו רק כעין שפילק"י שלנו כשהוא בלא הראש או מחט של תפירה אבל אם השפילק"י הוא עם הראש תלוי בפלוגתת הב"ח והט"ז עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק י"א מ"ש בזה והביא גם דברי הטוטו"ד הנזכר וכ' שאף המחטין הגדולים שתופרין שקים אינן בכלל עבה אא"כ ראשן כגרעין של תמרה ולדינא העלה דבהפ"מ יש לסמוך על דעת המקילין דאף בעופות יש להקל אפי' במחט עבה ונמצא בבשר הביילי"ג ואם הוא מחט דקה אפי' מחטין גדולים שתופרין בה שקים יש להקל אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש ועי' בשו"ת דברי מנחם שם שכ' אף מי שלבו נוקפו להחמיר בענין זה מ"מ אין להחמיר בעוף אא"כ חודו לצד חוץ וקופה לפנים אבל אם נמצא קיפה לצד חוץ וחודה לפנים יש להכשיר לכ"ע בלי שום פקפוק עיי"ש ולא מחלק שם בענין המחט בין קלישתא או לאו או בין מחט של תפירה או שפילק"י וכפי הנראה דאפי' במחט תפירה שלנו מיירי:
כח שהיא עבה. עפת"ש מ"ש מתשו' יד אלי' סי' ס' ועי' במחזיק ברכה אות י"א שהביא דברי היד אלי' לדינא עיי"ש ועי' בעקרי הד"ט חיו"ד סי' ה' אות י"ח מ"ש ע"ד היד אלי' בזה עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק י"ב מ"ש ע"ד העיקרי הד"ט בזה ועיי"ש במה שעמד על המחקר באם נמצא קוץ או מחט בבשר ואין שום היכר לא מבפנים ולא מבחוץ דלכאורה י"ל דדמי להא דלעיל סי' מ"ח סעי' י"א וכ' דמדברי תשו' היד אלי' הנזכר מוכח דס"ל להקל אפי' בעוף בכה"ג אבל מדברי העיקרי הד"ט מבואר להיפוך ולדינא העלה דאם אין שום היכר לא מבפנים ולא מבחוץ יש להתיר גם בלא הפ"מ אבל אם יש איזה ריעותא מבפנים ולא מבחוץ יש לאסור אפי' בהפ"מ ואם יש ריעותא משני הצדדים יש להקל בהפ"מ עיי"ש (וע"ל ס"ק כ"ג):
כט כשרה. עבאה"ט ופת"ש מ"ש בדבר הנוצות הנמצא בחלל הגוף ומ"ש הבאה"ט לעיין בתשו' משאת בנימין וצ"צ ואמונת שמואל ר"ל שהם הביאו ג"כ דברי השארית יוסף וחולקים עליו והסכימו להיתר ובתשו' מ"ב הנזכר כ' וז"ל וחי נפש הכותב כי אותה תשובה אינה עולה על שלחן מלכים הן מצד גוף הדין בענין נוצות שבאווזא שאסר האווזא שלא כדין וכו' עכ"ל ובתשו' צמח צדק הנזכר כ' שכן בא לידו עובדא כזו בזמן קצר ד' פעמים והכל בתמונה א' והכשרתי ואין לפקפק בזה כלל דהכי רביתייהו כיון שלעולם נמצא ענין זה בתמונה א' ודאי דלא מקרה הוא אלא טבע האווזות כך הוא עכ"ל וכ"כ בפחד יצחק אות נ' ערך נוצות שהמנהג פשוט ומעשים בכל יום להקל עיי"ש והביאו בעקרי הד"ט חיו"ד סי' ה' אות א' עיי"ש וע' בתשו' אמונת שמואל שם שנוטה להקל אף בנמצא נוצות כאלו בתוך צואר העוף סמוך לוושט עיי"ש ועי' בנימוקי הרב ר' יחיאל בריא"ל ז"ל הנדפס בתשובת זרע אמת הספרדי ח"ב סי' י"ח סעי' ט"ז שכ' ג"כ שכן בא לידו כמה פעמים עובדא כזו והכשיר אך הגאון בעל זרע אמת בהגהותיו פקפק אם יש להתיר זאת כ"כ בפשיטות כיון שהשארית יוסף והחב"י והשבו"י והפנים מאירות נוטים להחמיר וסיים דהדבר תלוי בראות עיני המורה באופן שנמצאים אלו הנוצות אם יש לחוש שבאו מבחוץ או לאו עיי"ש ועי' במ"ז סוף סי' זה שכ' דהכל הוא לפי ראות עיני המורה אם מונחים כסדר נוצות שיש להם קנים אז אמרינן דבטבע נתגדלו שם ואם הם בלויים ומלא מוגלא יש לחוש לנקיבת א' מאברים הפנימיים שבאו מבחוץ ע"י קוץ עיי"ש (ועי' בשפ"ד סוף ס"ק ב') ועבשו"ת ספר יהושע סוף סי' מ"ו שכ' דנתפשט המנהג להקל בזה בכ"מ כמ"ש הט"ז עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ק"צ שכ' נ"כ שהוא מורה בכל פעם להתיר בזה בפשיטות ולא חש להחמיר בזה בשום פעם ושכן הסכים הגאון בעל בית אפרים ז"ל כי הכי רביתייהו שכולם מונחים לארכן עם העוקצים ביחד לצד אחד לצד השומן והמה דבוקים בעצמם בראש השומן ותחובין בו ולפעמים נמצאו ב' שורות מונחים לארכן מחמת שגדלו זה זמן רב ודחה כח הדוחה את שורה אחת לחוץ והתחיל לגדל בשורה שני' וכולם הם בשוה העוקצים לצד ראש השומן והכי רביתייהו עיי"ש ועי' מזה בתשו' מאהבה ח"ג בהגהותיו לסי' זה ובשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' ס"ו ועבשו"ת רבינו חיים כהן ז"ל חיו"ד סי' י"ב בעובדא שנמצא בב' דקין הסתומין של בר אווזא (שקורין טריפינ"י דערי"ם) שהם במקום הסניא דיבי דבהמה שהי' א' מהם עב בהקיפו טפח במשך האורך ופתח וראה שיש בו נוצות ארוכות גדולות וקטנות כדרך שמגדלות זה על זה מסודרים ומרוב גודלן נתקשה המעי ההוא ממש כאבן ובראש השני הי' מבעט ויוצא כמחט עבה ועדיין לא ניקב לחוץ והשואל רצה להטריף וכ' דמעובדא זה יש להביא ראי' לדחות גוף הפסק של הט"ז שהכשיר בנמצא בפנים נוצות כאלו משום דתלינן דמרוב שמנו הוא בא דהא מעובדא זו משמע דלא כט"ז דהא עכשיו בעינינו ראינו דלא הוי גידולן מחמת השמנונית דהא אותן הב' סניא דיבי אינם מקבלין שומן מעולם כמו שרואין בחוש דאף בעופות שמלעיטין אותן ששאר הבני מעיים הם מלאים בשומן מכל צד וב' מעיים הללו נשארים כחושים ובפרט שאפי' לסברת הט"ז שהנוצה מתגדלת מאלי' בתוך העוף אין להכשיר עפ"י דברי הרופאים שאומרים שאם נתהווה איזה דבר גידול בחלל הגוף סופו למות וכו' והוא ז"ל הרבה להשיב על דברי השואל הנ"ל על כל פרט ופרט והעלה דלדינא העיקר כפסק הב"ח והט"ז ושכן הסכימו עמהם הרבה גדולי המחברים בתשובותיהם ואין להחמיר כלל ועיי"ש בהגהת נכד המחבר ז"ל מ"ש בזה ועי' בדעת תורה סוף ס"ק י"ג שסיים דכ"ז בנמצאו הנוצות בתוך השומן כנ"ל אבל אם נמצאו נוצות בחלל הגוף ולא בתוך השומן יש לאסור בכל גווני עיי"ש וראיתי בכתבי אאמו"ר שליט"א בשו"ת שם שלמה כת"י שנשאל באווזא שהי' נקוב הדופן מטבלע"ב עד לחלל ומצד חוץ הי' הנקב רחב והי' בו ליחה ובתוך הנקב הי' תחוב נוצות שהיו תחובים עד לחלל והשיב שבכה"ג יש להטריף לכ"ע דאף המתירין בנוצות אלו כשנמצאות בפנים משום דהכי רביתייהו לא כ' אלא כשלא ניקב הדופן מעבלע"ב כנגד הנוצות אבל בנ"ד כיון דבלא"ה יש מטריפים בניקב הדופן לחלל מעבלע"ב ואף שיש חולקין עליהם ומכשירין (עי' דברינו לעיל ס"ק י"ח) מ"מ בנ"ד שיש גם תחוב נוצות שיש חשש שהנוצות ניקבו י"ל דלכ"ע אסור די"ל דכמו שניקבו הדופן כן ניקבו המעיים ואף שיש לדון אם יש כח בהנוצות לנקוב האברים הפנימיים אנן לא בקיאין בזה עכת"ד:
סעיף ד
ל כגון קורט של חלתית. עי' בפלתי לעיל סי' מ' שכ' דבהמה שאכלה קורט של חלתית ניכר מיד בבהמה דאוחז אותה קדחת וחמימות גדול אש צרבת בכל גופה עד שנימס אברי' הפנימיים עיי"ש לדרכו ועי' בס' בית האוצר על היו"ד סוף סי' ס' שכ' מהרשב"א דזה דוקא באכלה הרבה אבל אם אכלה רק מעט אינו ניכר מיד רק שהוא מנקב הב"מ מעט מעט אגב חורפי' עיי"ש:
לא קורט של חלתית. עבשו"ת שערי דעה תניינא סי' רי"ד באמצע התשו' שכ' די"ל דגם באכלה קורט של חלתית לא נטרפה אא"כ אכלה להקורט של חלתית לבדה משא"כ אם נתערב הקורט של חלתית בשאר מאכל ואכלה התערובות תלינן שהקורט של חלתית נחבא בתוך האוכלין שנתערבה בה ולא ניקבו הב"מ עיי"ש באריכות אבל מדברי ס' טובי' הרופא שכ"ל (ס"ק ל"ג) משמע דדוקא באכלה דבר שאינו סם כגון קאוו"ע הוא דמהני כשמעורב בדבר אחר וצ"ע:
לב של חלתית. עתב"ש סוף סי' זה שהביא דעת המבי"ט דדוקא גוף קורט של חלתית הוא האוסר אבל השורש של חלתית אינו נוקב והשיג עליו וכ' די"ל דגם השורש נוקב עיי"ש:
לג חלתית. כ' בס' כנפי יונה דיש מפרשים דקורט של חלתית הוא הכלאזי"ר שהוא אנ"א קרדינ"א בלשון לטינ"א אבל בס' אוצר החיים הביא שהוא הקאוו"ע והוא ז"ל מפקפק ע"ז כיון שאנו רואין שהקאוו"ע אין לה חום כ"כ ואינו חריף לאפוקי הבלאזי"ר שהוא בתכלית החום והחריפות וכ' דעל כל זה יש לחוש למ"ש בס' אוצר החיים הנזכר לחוש גם בקאוו"ע כי הי' חכם גדול בדורו ובפרט בחכמה הזאת עיי"ש ועי' בס' בית יצחק בתיקון הבית סוף סי' זה שכ' בשם הס' מעשה טובי' הרופא דדוקא כשאכלה הקאוו"ע בעין בלא תערובות הוא שיש לחוש אבל כשאכלה ע"י תערובות מים אין לחוש עיי"ש (וע"ל ס"ק ל"א) ועי' בדע"ת ס"ק י"ט שהביא דברי הכנפי יונה הנזכר וכ' שהוא בדק גם את המין אנ"א קארדינ"א הנ"ל אחר שמייבשין אותו וזב הלחות ממנו ואין בו שום חריפות וחמימות כלל וכ' ואולי הלחות הזב ממנו יש בו חמימות וסיים בשם המבי"ט ח"ב סי' קצ"ד שכ' דקורט של חלתית הוא הנוטף וזב מן העץ שקורין חלתית כמו הקומוס שהוא גומ"א בלע"ז שזב וגדל באילנות כמו לבונה עיי"ש:
לד וכיוצא בו. עי' במשמרת הקודש בהשמטות הד"ק סוף סי' זה שכ' דעוף ששתה מי סיד יש להסתפק אולי הו"ל כאכלה חלתית ואף אם, נכרי בקי אומר במסלפ"ת שאין סופו לנקוב י"ל דלא מהני להכריע עיי"ש:
לה טריפה. עי' בס' גנזי חיים (מהגאון מ' חיים פלאגי ז"ל) מערכת אות ט' ערך טריפה בד"ה אכלה ובד"ה מראה ובמחזיק ברכה אות ט': (לו) ואם הוא דבר שספק. עבשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ג' סי' נ"ז שנשאל בבהמה שמתה מאלי' בלי שום ריעותא רק שיודעין שאכלה עלה המזיק לה ועי"ז מתה מה משפט החלב שנחלב ממנה בתוך ג"י והעלה דאין להחמיר לענין החלב ומשמע מדבריו דאף מה שנחלב ממנה לאחר שאכלה העלה המזיק לה מותר עיי"ש:
לז דבר שספק אם נוקב. עבאה"ט מ"ש מהמבי"ט להכשיר בבהמה שאכלה עשב ונעשו במעי' בהרות אדומות ועי' בפר"ח שכ' שאין להכשיר בזה אלא כשהבשר של מעי' הוא בריא ואין שם שום מסמוס עיי"ש ועתב"ש שהעלה דכשלא שלטה השינוי מראה במפולש מעבלע"ב יש להתיר בהפ"מ ושלא בהפ"מ יש לאסור בכ"מ עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק ה' עיי"ש ועי' במחזיק ברכה מ"ש בזה. ועי' בס' בית אברהם בשפתי זהב סוף סי' זה מ"ש בזה וסיים דבכ"מ אין להחמיר כשנמצא במעי' בהרות אדומות אלא א"כ ידוע שאכלה אבל אם אירע בהרות אדומות בדקין של בהמות בריאות וטובות ושמינות וא"י אם אכלה כל"ך ועי"ז הם אדומות או ע"י דבר אחר יש להתיר מכמה טעמים עיי"ש ועי' בס' תורת זבח (להרב מהרחד"ח ז"ל מאיזמיר) מערכת אות ד' סי' מ"ה סעי' י"ז מ"ש בזה וכ' דרך הכרעה דהכל תלוי בראות עיני המורה דאם רואה שמלבד האדמימות יש שם רושם בגוף בשר הדקין שהם לקוים ויש בהם רקבון ונימוקות בשר ראוי להטריף דמוכחא מילתא שהאדמומית בא לה מסיבת אכילתה איזה דבר סם המות של בהמה ועוף עד שהתחיל החולי לאכול את בשר הדקין ועתידין לנקוב לגמרי או שיש לה חולי הממית אבל אם גוף הבשר הוא שלם ויפה וטוב אין לחוש למראה האדמומית שזה שכיח בהם טובא עיי"ש ועבשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' כ"ד שנשאל בדקין של בהמה דלאחר שמלאו אותה בקמח וחלטו אותה ברותחין וניקו אותה בסכין התחיל הקמח לזוב מהנקבים ובדקו בשאר כדקין של בהמה זו וראו בהם כתמים אדומים וניכר שהוא מחמת העשב שאכלה אך ראו שלא הי' המראה מעבר לעבר באותן הדקין וצד החיצון הי' בריא וחזק בלי שום שינוי מראה כלל לאחר גרירת הבשר שמבפנים רק שבצד הפנימי הי' בהם מראות הללו וחצי העור שבצד פנים נחסר והי' הפ"מ לכל בני העיר שקנו מבשר בהמה זו ובשלו והי' תערובת גדול והעלה דבכה"ג יש להכשיר כיון שראו בכל הדקין של בהמה זו שהי' בהם מראות הללו וראו שלא הי' מעבלע"ב אמרינן דגם במקום הזה שניקב כעת לא הי' מעבלע"ב והיכא שאין המראה מעבלע"ב גם התב"ש והפרמ"ג מודים דאין להחמיר ומה שניקב במקום זה שפיר יש לתלות שנתהוה ע"י גרירת הסכין עיי"ש:
לה אם נוקב. עבשו"ת שערי דעה תניינא סי' רי"ד שנשאל במה שאירע שנתנו סובין (קלייע"ן) לבהמה לאכול ואכלה ותיכף נתוודע שבאותו היום נפל צלוחית (וויטריא"ל להקלייע"ן ונשפך שם וידוע שהוויטריא"ל הוא דבר השורף כל מה שיגיע ודעת הרב השואל לדמות זה לאכלה קורט של חלתית דטריפה מפני שנוקב מעי' והוא השיב דזה לא דמי לאכלה קורט חלתית רק לאכלה סם המות דשאני קורט של חלתית שהוא חד ונוקב בפועל ממש משא"כ שאר דבר המזיק וכו' עיי"ש:
לט נוקב. עבש"ע של הרב גור ארי' הנוי להלן סי' ס' שכ' דאם אכלה הבהמה דברים שסופן לנקוב הב"מ כגון זכוכית כתוש טריפה משום דסופן לנקוב הב"מ ועיי"ש ועי' בשיורי ברכה להלן שם שהביא דבריו לדינא וכ' דאפי' שחטה מיד אין להתיר עיי"ש ועי' בדע"ת סוף סי' זה שהביאו והעלה דאין להחמיר כלל דלא דמי לקורט של חלתית שהארס שורף בטבעו וכו' משא"כ באכלה זכוכית דלא גרע מבלעה מחט או מחטין הרבה דכל דלא נתחבו בשום מקום אין נוקבין ואדרבה כח הדוחה והמעכל שבטבע הבע"ח דוחה לחוץ שיצא עם הפרש וכל שאין ריעותא בפנים כשר וכמה פעמים נמצא בקורקבן חתיכת זכוכית שבור וכתוש והמנהג להתיר גם בלא נודע אימתי בלעה וגם י"ל דמסתמא לא שהה הרבה דאל"כ הוי מתעכלין דאפי' ברזל מתעכל בפנים במשך הזמן ומכ"ש זכוכית עיי"ש: