אור ברסלב

דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא

סימן נ

סימן מט

סעיף א:

א אם יש במה לתלות. עי' בשו"ת מים חיים חיו"ד סי' ט"ז שנשאל בעובדא שלקחו הדקין מהבהמה והשליכוהו בכח על השלחן מחמת כובד המשא של הדקין שהי' מבהמה גדולה ואח"כ ראו שיש נקב בהדקין והמורה עשה נקב אחר בהדקין והי' דומה ממש זה לזה והשו"ב אמר שיוכל להיות שמחמת כובד המשא של הדקין והוא השליכם בכח על השלחן יכול להיות שמחמת זה ניקב הדקין והשואל רצה לסמוך על זה בצירוף ההקפה שהודמה ואקפי והשיב שלדעתו הוא טריפה אפי' בהפ"מ כי אהקפה אין אנו סומכים אפי' במקום הפ"מ וגם אהשלכה בכח לא סמכינן כמ"ש בפרמ"ג עיי"ש באורך (ועי' בשפ"ד ס"ק א'):

ב ומדמין זה לוה. כ' בלחה"פ ס"ק א' בשם המהרי"ט בודק שמצא נקב בבני מעיים והי' לו מקום לתלות במשמוש ידא דטבחא או בזאב או בתולעים דכשר לד"ה כדלעיל סי' ל"ו ואח"כ הקיף הבודק עצמו ולא אדמי הנקבים פשוט דאסור וכ"ש אם אסרה מתחלה פשוט דאין יכולין להתיר אף אם הקיף אח"כ ואדמו עיי"ש אבל בבל"י ס"ק א' חולק עליו וכ' דלפמש"ל בסי' ל"ו דבכ"מ שיש לתלות בידא דטבחא תולין וא"צ להקפה א"כ כשהכשיר מתחלה מכח שתלה א"ע באיזה דבר אף שאח"כ לא דמיא בהקפה אפ"ה כשרה שא"א בקיאים בהקפה כלל עיי"ש ועשמ"ח לעיל סי' ל"ו סעי' י"ב ותב"ש ס"ק כ"ג שפסק כהמהרי"ט שהביא הבל"י ומבואר מדבריו דכשהכשיר בשביל שהי' לו מקום לתלות במשמוש ידא דטבחא וכדומה אין לו להחמיר לחזור ולהקיף ולראות שמא לא ידמו דזה א"צ לעשות דדוקא לענין דיעבד הוא דאמרינן דיש לאסור היכא דאקיף ולא אדמי אבל לכתחלה א"צ להקיף עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ו סוף סעי' ה' מ"ש מדינים אלו):

ג וקורקבן. עי' לקמן סי' ק"א סעי' ח' בקורקבן שנמצא נקב ונתערבו העופות וא"א להכיר מאיזה עוף הוא זה הקורקבן שמדמין שומן שבקורקבן זה לשומן התרנגולים של מקום חיבור הקורקבן ואז אם אינו דומה לשומן של שאר העופות רק לשומן זה אמרינן דשאר העופות מותרין ועט"ז שם וש"ך ס"ק ט"ו שהביא בשם או"ה דעכשיו שאין אנו בקיאין כ"כ אין להתיר בכה"ג רק אם יש הפרש גדול וניכר עיי"ש ועי' בפר"ח לעיל סי' מ"ט ס"ק ג' מ"ש מהרדב"ז ועמ"ז לקמן סי' ק"א ס"ק ט"ו מ"ש ע"ד הט"ז הנ"ל ועי' במקומות שציינתי לעיל סי' מ"ט (ס"ק כ"ג) מ"ש בדברי הרדב"ז והפר"ח בזה: (ד) כיצד נוהגין. עבאה"ט ועשפ"ד ס"ק א' דאף במקום דאיכא עוד צד להקל אין לצרף זה לסניף עיי"ש:

ה כל מקום. עבאה"ט ופת"ש ועבשו"ת ברכת רצה סי' כ"ה באמצע התשובה ועשפ"ד ס"ק ג' שכתב בדעת הש"ך לדינא דהיכא שיש ריעותא מחיים אף בהפ"מ יש להחמיר כהרמ"א עיי"ש וכן הוא מסקנת התב"ש סי' כ"ט עיי"ש (ועי' מזה בבינת אדם בשער רוב וחזקה סי' כ"ה ובחכמת אדם כלל י"ד סעי' כ"ג) ועי' בגה"ק בכללים שבסוף הלכות שחיטה ובסוף סי' ל"ט ובמק"מ כאן ס"ק א' שהעלה דעכ"פ אם הבעה"ח שנמצא בו הריעותא הי' טפי מבן י"ב חודש או שטענה והטילה ביצים יש לסמוך להקל בשעהד"ח גדול והפ"מ בצירוף עוד איזה סניף עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהש"ך דבליכא ריעותא מחיים והספק שקול יש להקל בהפ"מ כשאינו ספק חסרון ידיעו עתב"ש שם שפסק להחמיר גם בזה עיי"ש ועי' בבינת אדם שם מסי' י"ג עד סי' כ"א ובחכ"א שם סעי' כ"ד ועי' במק"מ שם שכתב דמשמע דגם במקום הפ"מ אוסר התב"ש בזה. ומ"ש בפת"ש לעיין בתשו' בית יעקב סי' פ"ד ר"ל שהבי"ע הכריע בענין זה לדינא כך דכל היכא דשכיח ריעותא מחיים כגון אם אירע ריעותא בצוה"ג דשכיח הוא שנפסקו הגידין או בוקא דאטמא דשף מדוכתא דשכיח הוא שיהא עיכול ניבי' וכן אם נשבר העצם דשכיח הוא שיצא לחוץ וכן כל כה"ג בעינן שיהא רגלים לדבר שנעשה לאח"ש אבל בדבר דלא שכיח ריעותא מחיים אז אפי' אין רגלים לדבר רק שהוא ספק השקול אמרינן נשחטה הותרה אפי' בדבר שיש לתלות שנעשה מחיים ובדבר השכיח לאיסור אז יש לחלק בין אם הי' בו ריעותא מחיים או לאו דאם הי' בו ריעותא מחיים לא אמרינן נשחטה הותרה אפי' כשיש רגלים לדבר עיי"ש:

באריכות ועי' בתב"ש סוף סי' כ"ט מ"ש בענין זה וסיים דכיון שהדבר חמור טפי ויש בו כמה דעות לכן אין לשום מורה להקל בשום ספק לעולם כ"א מה שמפורש בהדיא בפוסקים דא"א לשקול במאזני צדק אם הספקות שקולים הם וגם איזהו מקרי ריעותא ברורה ואיזה אינה ברורה ובקל יוכל לטעות באלה הדברים לכן אין להורות בזה כ"א לצורך גדול ובעיון היטב עם חבירים מקשיבים ועפ"י שיטת המחמירים דמדאורייתא הוא עכ"ל ועי' בט"ז לעיל סי' מ"ח ס"ק י"ט ובפלתי סי' ל"ט ס"ק ה' וסי' ל"ו ס"ק י"ד ובס' שב שמעתתא שמעתא ה' פ' ו' ז' ח' ט' ובפרמ"ג בפתיחתו להל' טריפות ריש סי' כ"ט בד"ה ודע בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' נ"א ובשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קפ"ב ובקו"א סי' מ"ו ובשו"ת תפארת צבי חיו"ד סי' ה' ובלב"ש בהל' טריפות עצמות סי' ט' סעי' ב' ועי' בעצי לבונה מ"ש ע"ד הלב"ש בזה ועי' בדע"ת בפתיחה לה"ט מן אות ה' עד אות י"ז ובפנים הס' סי' ל"א ס"ק ז' ובס' אם לבינה על טריפות עצמות סי' נ"ג סעי' ד' ועי' בס' מנחת הזבח בדיני שאר טריפות סוף כלל ו' מ"ש בענין זה והעלה לדינא כך דהיכא שיש לתלות בלאחר שחיטה כמו במקודם שחיטה אז יש להחמיר שלא בהפ"מ ולומר דלא אמרינן נשחטה הותרה אא"כ יש רגלים לדבר לתלות בלאח"ש יותר מקודם שחיטה אבל בהפ"מ יש להקל אף כשהם שקולים בתלייתם אף באין רגלים לדבר לתלות יותר בלאח"ש וכל זה ביש עכ"פ רגלים לתלות בשניהם במקודם שחיטה ובלאחר שחיטה אבל אם אין רגלים לדבר לתלות בשניהם לא במקודם שחיטה ולא בלאח"ש ועתה אנו רואין הטריפות לפנינו ומסופקים אימת נעשה בזה אין להקל אא"כ לא הי' שם טריפות ברור רק ספק טריפות דאז יש ס"ס ודוקא בהפ"מ אבל שלא בהפ"מ או אפי' בהפ"מ רק שהיא ריעותא שהוא ודאי טריפה יש לאסור ולא אמרינן נשחטה הותרה ובכ"מ באיזה אופן שיהי' אין להקל בזה אא"כ אין מי שיכיר בה אם הוא מחיים או לאח"ש אבל אם יש מכירין לידע אם נעשה מקודם שחיטה או לאח"ש רק שהמורה הזה אינו בקי אז לכ"ע לא נחשב לספק ובזה אפי' הי' שם רק ספק טריפות אין לצרפו לס"ס ואפי' בהפ"מ אין להקל עיי"ש (וע"ל סי' ל"ו ס"ק קכ"ג) ועי' בשערי תורה ח"ב כלל י"ב פרק א': (ו) שאין יכולין לבדוק. עי' בשו"ת טור האבן סי' מ"א שכ' דהרמ"א לא מחמיר בספק טריפות שאין יכולין לבדוק רק אם כבר נשחטה ונאבד האבר שא"א לבדוק אבל בספק טריפות שנולד בבהמה שעדיין לא נשחטה וספק הוא לענין החלב כ"ע מודים דאזלינן לקולא ומה"ט מתיר החלב מבהמה שצולעת ולא נודע אי איעכול ניבי' וכן מותר לשחוט ביו"ט עוף שנולד בו ריעותא כזה ובפרט בטריפות שיודעין שבודאי לא נולדה עמו ויש חזקה דגופה גם התב"ש מודה להקל עיי"ש והביא דבריו היד אברהם לדינא (ועי' בדברינו להלן סי' נ"ה):

ז הרי הוא כספק טריפה. עבשו"ת טוב טעם ודעת תניינא סוף סי' ר"ח שכ' דהא דקיי"ל דהיכא דנולד הריעותא מחיים לא אמרינן נשחטה הותרה זה דוקא אם נולד הריעותא בזה האבר שהוא נטרף בה אבל אם נולד הריעותא באבר א' והטריפות הוא באבר הב' לא מחזקינן איסורא מאבר לאבר ובאותה האבר שלא נולד בה הריעותא מחיים אמרינן שהוא בחזקת כשרות ותלינן שלא הגיע לה הטריפות שאנו רוצים להטריף הבהמה או העוף בשביל הטריפות ששייך לאבר זה כגון בנשבר הגף סמוך לגוף דיש חשש טריפות משום נקיבת הריאה אמרינן דלא מחזקינן הריאה נקובה בשביל הריעותא שבגוף ולכן מכשרינן בספק נשבר מחיים וכדומה עיי"ש ועבשו"ת תפארת צבי חלק יו"ד סי' ס"ט מ"ש בענין דאין מחזקינן איסור מאבר א' לאבר ב' ועבשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' ל"ד:

ח כספק טריפה. עבשו"ת פאת השדה סי' כ"ט שנשאל באשה שראתה על ירך האווזא כעין מראה תכלת וחתכה כל הירך לשלחה להמורה ובתוך כך בא כלב וחטף הירך וכ' דלכאורה מבואר דין זה ברמ"א כאן דכל מקום דצריכין בדיקה אם לא בדקוהו הוא טריפה אבל באמת י"ל דלא דמי לדין דרמ"א דכאן. דבנ"ד לא הי' ידוע כלל אם יש כאן ריעותא כיון שכן דרך הנשים דכל שרואין איזה שינוי מראה שנמצא בהעוף שאינו לבנה כשאר בשר שולחין להמורה לשאול אף שאינו ריעותא באמת וא"כ הרי יש בגוף הריעותא ספק אם היא ריעותא כ"כ שצריך בדיקה וכל שיש ספק אם יש כאן ריעותא או לאו נגד זה אמרינן נשחטה הותרה עיי"ש:

ט אמרינן נשחטה הותרה. עבאה"ט ועי' בש"ך ס"ק ג' ולעיל סי' מ"ח ס"ק כ"ג וס"ק כ"ה מ"ש ע"ד תשו' הרשב"א בנמצא מחט תחוב ולא הספיק לבדקו אם ניקב מעבלע"ב ועבשו"ת נאות דשא סי' כ"ב מ"ש בענין זה והעלה דדוקא דהתם דידענו בודאי שהי' שם מחט תחוב בצד א' רק שמסופקים אם ניקב מעבלע"ב די"ל אם בדקו היו רואין שניקב לחוץ אבל היכא שנמצא באבר איזה שינוי ומסופקים אם זה ריעותא הוא או לאו אין להחמיר דכל דבר המוציא היתר מחזקתו מחמת ריעותא צריך להיות הריעותא מבוררת אבל אם בזה עצמו יש ספק אם הוא ריעותא או לאו אין זה מוציאו מחזקתו אלא הו"ל כאלו לא ראינו בו ריעותא כלל עיי"ש ועי' לעיל סי' כ"ה סעי' ג' וטו"ז סוף סי' מ"ח וסי' נ"א סעי' א' וסי' נ"ז סעי' י"ב ועי' בתורת יקותיאל סי' כ"ה ס"ק ד' ובשו"ת מהר"ן יפה חיו"ד סי' ה' ובשו"ת עמק הלכה חיו"ד סי' י"ד (וע"ל ס"ק ה'):

י דלא יצאתה מחזקתה מחיים. עבשו"ת טוטו"ד תניינא סוף סימן קפ"ג שכ' דבר חדש בענין ספק טריפות שיש ספק אם נולד הריעותא מחיים שיש חילוק בין שור לפרה דבפרה שעומדת לחליבה אמרינן כיון דהחלב היה מותר והיתה ראוי לאכילה מחיים הרי אית לה לבהמה זו חזקת היתר מחיים עד הנה דהא שייך לומר אתמול אכלנו מחלבה וכו' ושפיר הוי אצלה חזקת היתר משא"כ בשור שלא הי' לו מחיים חזקת היתר חמור טפי לענין ספק טריפות שנולד בו מחיים עיי"ש ועי' מזה עוד בדבריו בקו"א שם סי' כ"ט אבל בשו"ת שואל ומשיב תליתאה ח"ג סי' ק"י פלפל טובא בסברא זו והעלה דאין להחזיק הפרה בחזקת היתר אכילה ע"י מה שאכלנו ממנה החלב מחיים והביא ראיות לזה עיי"ש וכ"כ בשו"ת משיבת נפש סי' מ"ח באמצע התשובה עיי"ש: סעיף ב:

יא כל אבר שאמרנו שאם ניקב. עבאה"ט ועי' בכנה"ג ובמחזיק ברכה לעיל ריש סי' מ"ג ועבשו"ת דבר משה תניינא סי' פ"ט:

יב אבר. עי' בבינת אדם שער או"ה ס"ק י"ז אות י"א שהעלה דאם נשתנה איזה אבר מהאברים הפנימיים מצורתה הרגיל להיות כגון הטחול שדרכה להיות ארוכה ונמצאת עגולה או מרובעת וכיוצא בו מן התמונות וכן שאר כל אברים כשר כיון שאין בהם לקותא והביא גם מדברי הכו"פ בסי' מ' שכ' בשם הרופאים שאם אין לבע"ח לב ויש לה דוגמתה איזה דלדול בשר שתבניתו כתבנית לב דהיינו שיש לו ב' חללים וגם וורידים שופכים אפשר שתחי' הבעה"ח זמן רב אע"פ שאין צורת אבר זה דומה מבחוץ ללב עיי"ש וכ"כ בפנים הס' בחכמת אדם כלל י"ד סעי' ל"ב ועבשו"ת קהלת יעקב (מהגאון בעל תשו' משכנות יעקב) סי' ד' מ"ש בדין שינוי בצורת אבר כגון בהדרא דכנתא שנשתנית קצת בסדר סביבה מדרך הרגילות להיות וכ' דבכ"מ אין לאסור בנשתנה איזה אבר מצורתה הרגיל אלא היכא דמצינו בש"ס שנזכר אצלה תמונה מיוחדת אבל באבר שלא מצינו לה בש"ס תמונה מיוחדת אין השינוי צורה פוסל בה עיי"ש וע' בס' בית אברהם בא"ז סוף סי' זה שכ' שבא לידו מעשה בכבש א' שהכבד לא הי' כהרגלו אלא הי' עגול ועב כמו לב משוך ולא הי' בו שום ריעותא אחרת והכשיר מה"ט עיי"ש וכ"כ בדע"ת סי' מ"ו ס"ק י' בדין הדרא דכנתא שנמצא בה שינוי שאינו מונח בעיגול, רק במרובע וכו' דכיון דלא נזכר צורתו בש"ס יש להקל עיי"ש (וע"ל סי' ל"ה ס"ק ט"ו וס"ק ל"ד וס"ק פ"ג):

יג כך אם ניטל. עבשו"ת פרי תבואה סי' ב' שכ' דזה ברור דכל טריפות שאינו רק משום דסופו לינקוב לא הוי ודאי טריפה רק ספק טריפה דכל שלא שלטה בו עדיין הלקותא ועדיין הוא מחוסר מעשה א"א לחשבו לודאי טריפה דהא איכא ספיקא שמא לא תנקוב עיי"ש ועבשו"ת עמודי אש (מהה"ג מ' ישראל אייזענשטיין ז"ל) בקונטרס או"ה סי' י"א שהשיג עליו בזה עיי"ש: (יד) אם ניטל כולו. ע' בבינת אדם שם שכ' דאם:

לא חסר האבר לגמרי רק שלא נמצא במקום שרגילים להיות צ"ע עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ריש סי' מ"ד) ועבשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ס"א באמצע התשו' שכתב אגב אורחי' בפשיטות דדוקא בריאה אוסר שאם שינתה מקומה דהוי חליף משא"כ בשאר אברים כל שינוי מקום כשר דכל הטריפות הם הלל"מ ואין להוסיף על הטריפות עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' מ"ו ס"ק כ"ח) וע' בשו"ת שם ארי' בההוספות סי' י"ב מ"ש בענין זה לענין אם נמצא המרה שלא במקומה והעיר מכמה מקומות עיי"ש וע' בדע"ת לעיל סי' מ"ב סק"ז באמצע הדיבור מ"ש בענין זה:. (טו) אם נברא בשני אברים. ע' בשו"ת משאת בנימין סי' ס"א שהעלה דכל אבר שאין הטריפות מחמת עצמו לא אמרינן בי' יתר כנטול דתרי רואין לא אמרינן עיי"ש וכ"כ בפר"ח סי' מ"א ס"ק י"ג לדינא עיי"ש ועשפ"ד כאן ובסי' מ"א ס"ק ד' שהביא דבריו והשיג עליו והוכיח מכמה מקומות דאף בכה"ג אמרינן יתר כנטול עיי"ש (וע' בדברינו לעיל סי' ל"ו ס"ק ל"ו) וע' בתב"ש לעיל סי' ל"ה ס"ק מ"ז ובמ"ז שם ס"ק ו' ובס' מאירת עינים שורש ז' ענף א' ס"ק י"א ובהגהת יד שאול ובספרו דברי שאול ויוסף דעת לעיל סי' ל"ה סעי' ב' ברמ"א ובס' מנחת יוסף בקונטרס אחרון לסי' ל"ה אות כ"ט:

טז שכל היתר כנטול. מצאתי בשו"ת דברי מרדכי כ"י (מהגאון מ' מרדכי הענא ז"ל מהאמבורג) סי' ק"ו שנשאל בעובדא שאירע בימיו שנולד שני אפרוחים שהיו דבוקים מן הצד והיו ממש ב' תרנגולות שהיו להם ב' ראשים וב' צוארים וד' רגלים וכל א' אכל בפיו מאכל שנתנו לו רק שהיו דבוקים בצדם זה לזה והיו לבשר א' ונשאל אם יש לאסור מטעם יתר כנטול דמי ולתלות הדבר בשיטת הפוסקים בדין יתר כנטול וכ' שהדבר תלוי בראות עיני המורה שאם נראה שהם ב' בריות בפ"ע רק שנדבקו זה לזה י"ל דלא שייך דין יתר כנטול דבמה שנתחברו ב' בריות זל"ז ונדבקו בצדם זה לזה אין סברא שיהי' לו דין יתר כנטול דיתר כנטול לא שייך רק אם יש בברי' א' יתרת אבר משא"כ בזה דע"י החיבור אין לנו טעם להטריפו. וכ' דהמובחן לזה לראות אם הם ב' בריות בפ"ע רק שנדבקו זה לזה או שהיא ברי' א' ויש לה אברים כפולים הוא כך שישחטו מקודם א' מהם ואם יראו שהשני ישאר חי ולא ימות בשחיטת הראשון אזי יוכל לשחוט אח"כ גם את השני ושניהם כשרים כי נראה בעליל שהם ב' נבראים. אכן אם לאחר שחיטת הראשון מת השני נראה מזה שיש להם חיות א' והוא ברי' א' אז חוזר לדינא דכל היתר כנטול דמי ושניהם טריפה ואח"כ כ' שיש להמורה לעיין עוד שאם הם דבוקים זה בזה במקום שאם נפרד שם החיבור לא הי' נטרף יש להכשיר שניהם אכן אם הם דבוקים זה בזה במקום שאם נפרד החיבור יטריף כגון שדבוקים במקום צוה"ג באופן שאם ינטל יחתוך בצוה"ג של חבירו טריפה בכ"מ אף אם לא ימות הב' בשחיטת הא' אבל אם דבוקים זה בזה באופן שיכול ליטול א' בלא קלקול חבירו בצוה"ג יש להכשיר ע"כ תורף התשו' העולה מדבריו לדינא (ועבשו"ת שבות יעקב ח"א באו"ח סי' ד' ובהסכמת הגאון בעל שו"מ ז"ל על השבו"י דפוס לבוב מ"ש ע"ד השבו"י בזה):

יז היתר כנטול חשוב. עש"ך לקמן סי' נ"ד ס"ק ט' ועכו"פ בסי' נ"ד שם אות ב' (בד"ה ואחר שבררנו) שכ' ממשמעות הרשב"א דכל יתר כנטול כנגדו אחת לבד ולא יותר והשיג עליו דא"כ ביש ג' מרות נימא דנשאר א' ובע"כ דאמרינן יתר כנטול כל אותו המין עיי"ש ועי' שפ"ד סוף סי' נ"ד (בד"ה ודע) שהביאו ומדחה דבריו וכ' דהעיקר כדעת הרשב"א הנ"ל אלא דיש חילוק דהיכא שיש יתרת באבר שדרכה להיות רק א' בזה אמרינן דיתר כנטול כל אותו המין אבל בדבר שיש לו איזה מנין במספר כגון בצלעות אף שיש יותר צלעות ממנין הראוי אמרינן דלא הוי כנטול רק א' כנגדו ולא יותר ולא אמרינן, דהוי כניטל כל הצלעות עיי"ש ועי' בדע"ת סוף סי' נ"ד מ"ש בזה:

יח ה"ה לנברא חסר. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט ה"ה אם נברא נקוב עבשו"ת צ"צ סי' ע"א וע' במ"ז לעיל סי' מ"ג ס"ק ב' (בד"ה ולענין) מ"ש בביאור דברי הצ"צ בזה וע' בשו"ת זקיני הפני יהושע חיו"ד סי' ט"ו ובראש אפרים סי' ל"ו ס"ק קי"ח ובקו"א שם אות מ"ח (וע' בדברינו לעיל ריש סי' מ"ו). ומ"ש הבאה"ט והפת"ש בעובדא דהצ"צ שהי' נסדק העצם האמצעי שהוא כמו קרש דק וכו' ע' במ"ז בסי' הקודם ס"ק ג' שרמז לתשו' הצ"צ בזה וע' בדע"ת לעיל סי' מ"ט ס"ק ט"ו מ"ש בזה והעלה דאפי' אין העור שלם מבחוץ יש להקל בעובדא כזו אפי' בלא הפ"מ אך מ"מ אין להתיר בזה אפי' אם העור שלם מבחוץ כ"א ע"י בדיקה מבפנים במעיים שכנגד הנקב ואם נאבד בלא בדיקה אזי אם העור שלם מבחוץ יש להקל עיי"ש. ומ"ש הפת"ש מתשו' שבו"י דאלו היתה טריפה היתה מתנוונה עבשו"ת צמח צדק החדשות סי' נ"ט מחיו"ד אות ו':

יט חסר. ע' בפסקי התוס' ר"פ אלו טריפות סי' קי"ד שכ' דניטלו הדקין טריפה (ועי' בגוף התוס' שם בד"ה ניקב הלב) ועבשו"ת בית יצחק חיו"ד סוף סי' ע"ו שעמד על המחקר אם משכחת לה נברא חסר בני מעיים וכמש"ל בסי' מ"א דלא משכחת נברא חסר הכבד וכ' שם עובדא כזו שאירע בעוף שלו שהמשרתת שפתחה העוף אמרה שלא הי' לו דקין ולא הי' שם חתול בבית לתלות שהחתול גררו וגם חיפשו בביתו בחורין ובסדקין ולא מצאו כלל ואין במה לתלות והעוף הי' מלא שומן ולא ניכר בו שום חולי אך זה הי' השינוי שהי' דק קצת במקום השלל של בצים והמשרתת אמרה שלא השליכה שום דבר והאשה שמכרה העוף אמרה שהעוף הי' אוכל ככל העופות והי' אצלה שמנה ימים ולא ניכר בה שום דבר והטריף דאף דקשה להאמין שכן הוא כדברי המשרתת שנטלו הדקין דאיך אפשר שתאכל אח"כ ותחי' ואולי כזבה המשרתת וכעין מ"ש בתשו' ח"צ סי' ע"ד וסי' ע"ז אפ"ה לא רצה לסמוך להקל עיי"ש:

כ ובהפ"מ יש לסמוך אמכשירין. ע' כו"פ שמסכים ג"כ להכשיר בהפ"מ כהרמ"א אבל בפר"ח ופר"ת ובתב"ש כ' כולם להחמיר בזה אפי' בהפ"מ דהוי ספק פלוגתא ובשל תורה צריך להחמיר עיי"ש וע' במחזיק ברכה שהעלה ג"כ לאסור אפי' בהפ"מ זולת במקום שנהגו כהרמ"א ופשטה ההוראה להקל בהפ"מ היכא דנהוג נהוג עיי"ש וכ"כ בדע"ת ס"ק ג' לדינא עיי"ש. וע' ביד אברהם בגליון היו"ד שכ' דאף דהיש מכשירין שהוא הרמב"ם לא מכשיר אלא בטריפות שמחמת עצמו כגון בניטלה הכבד או גלודה דהוה בכלל נטולה אבל בטריפות שאינו מחמת עצמו כגון ניטל הלחי העליון שטריפה מטעם קרירת הריאה לכ"ע אף בנברא חסר טריפה דאין לחלק בזה בין ניטל ביד לנברא חסר דסוף כל סוף סופה להיות חסירת הריאה עי"ז עיי"ש:

סעיף ג:

כא אם נתמסמס פסול. ע' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ז' וסי' ט"ו שכ' דהא דאמרינן בכל מקום דמסמוס הבשר ונימוס הוי כניטל לא הוי אלא כשהטריפות מצד עצמו אבל היכא דאין הטריפות מצד עצמו לא אמרינן כן עיי"ש ועבשו"ת עמודי אש (מהה"ג מה"ר ישראל אייזינשטיין ז"ל) בקונטרס דיני או"ה סי' י"א שהשיג, עליו בזה וכ' דאין לסמוך על דבריו להקל שום קולא עי"ז עיי"ש:

כב כל שנשתנה. עבאה"ט מ"ש מהט"ז אפי': נקרע הבשר וכו' וע' שנות חיים ס"ק ח' שכ' דאין ללשון הט"ז הבנה בזה דהא אם נקרע בלא"ה טריפה וכ' די"ל דכונתו דאם נקרע הבשר לאחר שחיטה לא חיישינן שמא קרע זה מחמת מיסמוס הוא בא וכל שאין רואין שינוי בבשר אף שנשתנה מראיתן מ"מ שינוי מראה לבד לא הוי ריעותא ואין לחוש להקרע שנעשה שם לאח"ש עיי"ש:

כג שנשתנה מראית הבשר. ראיתי בפסקים של הגאון מ' ליב בערלין ז"ל האבד"ק קאסטל כת"י סי' תרי"ז שכ' שבא לפניו תרנגולת שהיו מעי' ירוקין מאד ושאר אבריו היו שלמים ויפים והכשיר דאין זה שום ריעותא כי המעיים הם ירוקים בטבעם ואף שאנו רואים בתרנגולת זו שהם ירוקים יותר מהרגיל להיות בשאר תרנגולת לא איכפת כלל עכ"ד:

כד מראית הבשר. עבשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' נ"ז מ"ש לענין שינוי מראה איזה הוא בכלל ריעותא עיי"ש באמצע התשו':

כה הבשר. עפת"ש מ"ש בשם הנו"ב ועי' שפ"ד לעיל סי' מ"ט ס"ק ב' ובמ"ז לעיל סי' מ"ג ס"ק ה' ובסי' מ"א בשפ"ד ס"ק ה' ובתב"ש לעיל סי' ל"ח ס"ק י"א ובסי' מ"ג ובסי' ל"ב מ"ש בדברי הבית הילל שם ועי' בראש אפרים בקונטרס הראיות סי' ל"ו ס"ק כ"א מ"ש בזה וכ' שבעיניו ראה כת"י הגאון נו"ב ז"ל בעצמו שכ' בסוף ימיו שהוא חוזר מדבריו שבתשו' והוא מסכים לדעת המחמירים לאסור כל שינוי מראה בשאר אברים עיי"ש ועבשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' כ"ד מ"ש בענין זה והאריך בדברי האחרונים הנ"ל והעלה בראיות להלכה פסוקה כדעת הנו"ב שבתשו' קודם חזרה להכשיר כל שינוי מראה בשאר אברים אפי' במראה שחור חוץ מאלו האברים שנמצא בגמ' דשינוי מראה פוסל בהם וכ' שם דאף אם יהי' מסופק הדבר בידינו אם שינוי מראה חשוב ריעותא בשאר אברים או לאו מ"מ אין לנו לאסור דכל שיש לנו ספק בגוף הריעותא פשיטא דלכ"ע אמרינן נשחטה הותרה ואין לנו להחמיר בריעותא מספק כל שהבשר שלם ויפה משני עבריו וכל זה באין ניכר שום ענין חולי כלל אבל כל שיש היכר חולי אפי' מצד א' טריפה עיי"ש (וע"ל סי' מ"ג ס"ק כ"ב) ועבשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קפ"א בעובדא שהי' במעי הקטן שבין זפק לקורקבן שהי' מוגלא בצד א' וחתכו אותו והי' הבשר שלם רק שהי' מראיתו שחור וכ' שיש להכשיר דכיון דאם לא הי' כאן שום ריעותא אין המראה לחוד מטרפת ע"כ אף שיש כאן מוגלא לא איכפת לן כיון דלאחר שהסירו המוגלא נשאר הבשר שלם ויפה הו"ל כאלו לא הי' כאן מוגלא והמוגלא לא יזיק כלל וכ' דאף דמדעת הפרמ"ג לעיל סוף סי' מ"ו מבואר דכל שיש מוגלא בצירוף השינוי מראה אסור מ"מ בנ"ד שהי' העובדא במעי שבין הזפק לקורקבן דבלא"ה לא הוי רק ספק טריפה יש להקל בזה ולהכשיר עיי"ש (וע"ל סי' מ"ו ס"ק ק'):

כו לריעותא. ע"ל סי' נ"ה סעיף יו"ד בהג"ה ועבשו"ת מראה יחזקאל ריש סי' קל"ב שכ' שבענינים אלו לידע איזה נקרא נשתנה מראית הבשר צריך מורה מומחה להבחין עיי"ש:

כז הוי כניקב. עבשו"ת מגדל השן סי' ט"ז שכ' דפשוט הוא דאם נמצא שומא שקורין ווארצי"ל באבר א' אין חשש דאין מחזיקין אותו למקום מקלקל אא"כ יש נקב בצד א' אז אם יש שומא מעבר הב' אסור משום שזה שהנקב מעבר הב' מעיד משא"כ אם אין שם שום נקב מעבר הב' אין חשש כלל עיי"ש ועי' מזה בשפ"ד סי' מ"ט סעי' ב' ובלב"ש סי' ל"ח ס"ק ע"א וברא"פ בדיני תרל"ר שבסוף סי' ל"ט סעי' ס"ד ובסי' ל"ח ס"ק ק"ב ובשו"ת הנספח להרא"פ סי' כ"ח בסוף התשו' ובשו"ת אדומו"ר דברי חיים ח"ב חיו"ד סי' מ' באמצע התשובה ובשו"ת תועפות ראם חיו"ד סי' ז' ובשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ס"ח מ"ש בענין הווארצלי"ן דאסורה (ועי' בדברינו לעיל סי' מ"ו ס"ק פ"ח וסי' מ"ז ס"ק כ' וסי' ל"ח ס"ק קל"ו):

כח כניקב שם. עי' בס' גנזי חיים (מהגאון מ' חיים פלאגי ז"ל) מערכת אות ט' ערך טריפה בד"ה סרחון שכ' דאם יש סרחון גדול בתוך חלל הגוף ובפרט הבני מעיים כשהם סרוחים הרבה יש לחוש שהיתה חולה וראוי לאוסרה באכילה עיי"ש ודבריו תמוהין דאין בידינו להוסיף על הטריפות להחמיר בדבר שלא נזכר בשום פוסק להחמיר בזה ופשוט לפענ"ד דאין לחוש לדבריו ואין להחמיר כלל:

כט שם. עי' בשו"ת נאות דשא סי' כ"ב שעמד על המחקר באבר שלא הי' בו שום שינוי מראה ולא מיסמוס רק שהי' בו בליטה כמו אגוז והי' קשה במשמוש קצת אם קישוי המשמוש שבבשר נחשב לריעותא והביא ראי' מלשון השפ"ד סי' מ"ט ס"ק ב' דדוקא בהי' שם גם שינוי מראה אז פוסל בשר קשה אבל בשר קשה לבד בלא שינוי מראה אינו מטריף עיי"ש וע' בדבריו בלב"ש בחידושי דינים ליו"ד סעי' כ"א ס"ק ס"ג מ"ש בזה וכ' דמסתברא דהכל הוא לפי ראות עיני המורה ברוב קושיותו ומהותו עיי"ש (וע"ל סי' מ"ח סק"ג וס"ק ס')

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה