אור ברסלב

דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא

סימן מט

סימן מח

א הקורקבן. ולענין חוט בשר המחבר את הקורקבן עם הזפק עד היכן הוא נידון כזפק דאין הנקב פוסל בו והיכא מתחיל הקורקבן דמטריף בנקב מעבלע"ב עי' בדברינו לעיל סי' ל"ג (ס"ק קס"ב) מ"ש בזה לדינא ועיי"ש עוד (בס"ק קנ"ה) ועי' בדברינו להלן סי' נ' (ס"ק כ"ד) מ"ש מתשו' טוטו"ד תניינא סי' קפ"א בדין אם נמצא במעי הקטן שבין זפק לקורקבן שהי' מוגלא בצד א' וגם הי' מראיתו שחור:

ב יש לו ב' עורות. עבאה"ט ופת"ש ועמ"ז ס"ק א' שכ' דאווזא שאין לה כיס בפנים שיהא ניטל כולו בפ"ע ככיס אלא שנגרר ונקלף מעט מעט בסכין אמרינן דזהו העור הפנימי והבשר הוא עור החיצון עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ב' מ"ש בזה וכ' דלא כל המקומות שוים דהאווזות ובר אווזות שבמדינתו יש להם כיס נקלף כמו תרנגולים שקולפים הכיס עם האוכל וזורקין ואין חילוק ביניהם עיי"ש אכן במדינותינו אין להם כיס רק כמו שצייר הפרמ"ג ועבשו"ת שאילת שלום תניינא סי' ק"ח מה שהאריך בענין זה וכ' דפשוט הוא דבאווזא הוי כל בשר הקורקבן הן הבשר האדום והן הבשר שהוא כעין עור לבן וקשה הכל הוא בכלל עור החיצון של הקורקבן רק הקליפה הפנימיית שנגרר ונקלף מבפנים מעט מעט בסכין הוא העור הפנימי של הקורקבן ופשוט דאף אם כל הקורקבן ניקב הבשר האדום וגם הבשר הלבן מ"מ כל שעכ"פ זה הקרום הדק שמבפנים נשאר קיים כשר עיי"ש ועבשו"ת תפארת אדם הספרדי חיו"ד סי' ד' אות א' באורך וכן ראיתי בס' פרי עץ הדעת כת"י (מהגאון מ' משה מווייסליץ ז"ל) בחידושיו לסי' זה שהרבה ג"כ להשיב ע"ד המהר"ם חגיז בתשו' שתי לחם (שהביא הפת"ש) ופסק ג"כ כדברי הח"ס בזה והאריך בזה והנה ראיתי בשו"ת שפת הים חיו"ד סי' כ"ח באמצע התשו' שכ' שיש צדדים הרבה להחמיר בזה כדעת התשו' שתי לחם אך המתיר יש לו על מי לסמוך כיון שכבר הורה זקן הגאון בעל הח"ס וכו' עיי"ש אבל בתשו' האחרונים מתרצים ומיישרים כל הפקפוק שהעיר בענין זה והעלו בראיות שכן עיקר לדינא כדעת הח"ס הנזכר ע"כ אין להחמיר בזה:

ג ב' עורות. עי' בדע"ת ס"ק ג' שנשאל בעוף שנמצא שהקורקבן יש לו ג' עורות אם יש לאסור משום יתכ"נ והשיב שאין להחמיר כלל דהוי כיתיר רק חצי אבר דאין זה בכלל יתכ"נ עיי"ש ועי' בדברינו לעיל (סי' ל"ג ס"ק כ"ד):

ד עורות. עי' בכנה"ג בהגהת ב"י ריש סי' זה במ"ז ס"ק א' שם שכ' דבאווזא הוי הקורקבן עור הפנימי לבן וקשה קצת ועור החיצון שהוא הבשר אדום ובתרנגולות הוי הכיס הפנימי ירוק קצת והעור החיצון הוא לבן. ואם נתחלפו עורותיהן כגון שנמצא באווזא הפנימי אדום והחיצון לבן עת הכנה"ג לצדד לאסור לדעת הבה"ג ובמ"ז שם חולק ומכשיר כיון דלא הזכיר שם מא' מהפוסקים לאסור בכהאי גוונא עיי"ש וע' בס' דע"ת ס"ק ב' שפקפק על המ"ז בזה כיון שהבה"ג כ' להדיא גם בקורקבן אי מחלפי טריפה ודבריו ברי קבלה. אך זה פשוט דבשניהם אדומים או לבנים יש להקל ובפרט בשניהם בנים כיון דבחיצון יש מקומות לבנים פשוט להקל וה"ה בשאר מראות ועיי"ש ס"ק א' שכ' שזה ידוע דעור הקורקבן מבחוץ רוב המקומות שבו לבנים הם אבל גוף בשר המקומות רוב המקומות אדום כבשר ורק במיעוטו יש קצת קומות לבנים מעבלע"ב במקום שאין שם בשר רך אלא כמו עור קשה כעין מה שנקרא (הארפלאק"ס) אבל הוא רק מיעוט מהקורקבן ולכן נקרא כל בשר קורקבן בכוללת אדום עיי"ש ועי' בס' בית האוצר על היו"ד ריש סי' זה. ועי' שו"ת שאילת שלום תניינא סי' ק"ח מ"ש בזה ועבשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קע"ז כ' דאם נשתנה בשר הקורקבן במראיתה למראה גרי"ן אם אין שם מראה זרת אין להטריף דבאבר שמחזיקין בו דם לא הוי מראה גרי"ן מראה טריפה מן בריאה דאסרינן דהוא משום שלא נבלע בו דמו רק אם יש עוד לקותא בזה עור עיי"ש:

ה זה בלא זה. עפת"ש מ"ש מהנו"ב דה"ה אם ניטל או ניקב עור א' כשרה ועי' בס' ערך לחם (להמהריק"ש) שכ' בעובדא שבא לפניו שנתמסמסו ב' עורות הקורקבן עד שאם הי' מושכים קצת היו נחתכים והטריף עיי"ש ומשמע מלשונו ג"כ דדוקא כשנתמסמסו שניהם הוא דאסור ועי' במק"מ ס"ק ב' שסיים בצ"ע בניטל כל הקורקבן ולא נשאר רק הכיס עיי"ש ועבשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קע"ט בעובדא כזה שלא הי' נמצא עור החיצון של הקורקבן בעוף רק שהכיס הפנימי של הקורקבן שהמאכל בו זה הי' תלוי ומחובר אל המעי הנמשך מן הוושט וכן הי' יוצא ממנו מעי המחובר אל המעיים כדרך כל הקורקבן ובשר החיצון לא נמצא בו ולא הי' שום סימן של רקבון ולא רושם מעור החיצון וכ' דפשוט הדבר להתיר וכמ"ש הנו"ב להקל בניטל עור א' ובפרט בנ"ד שי"ל דנברא כך בלי העליון דיש להכשיר בזה עיי"ש ועי' בשו"ת שפת הים חיו"ד סי' כ"ח באמצע התשו' מ"ש בענין זה וכ' שזה תלוי בפלוגתת התשו' שתי לחם ותשו' חתם סופר המובא בפת"ש ס"ק א' (וע' בדברינו לעיל ס"ק ב') ועי' בדע"ת ס"ק ד' מ"ש בדברי הטוטו"ד הנ"ל וסיים דמ"מ לדינא צדקו דבריו דיש להקל עיי"ש:

ו כשרה. ואם ניקב שלא כנגד החלל רק בעביו אע"פ שהוא מעבלע"ב כשר. חכמת אדם כלל ב' סעי' כ"ב (ועי' בדברינו לעיל סי' מ' ס"ק ח'):

ז עד שינקבו שניהם. עפת"ש ועי' כו"פ שכ' דאפי' לא נשאר מבחוץ רק מעט בתכלית הדקות כשר עיי"ש ומ"ש הפת"ש מתשו' נו"ב עי' שם בנו"ב באמצע התשו' שכ' וז"ל אבל עורות הקורקבן בריאים וחזקים וקשים ואין א' מתקלקל מקלקולו של חבירו ואף שהא' נרקב כולו אינו מזיק לחבירו ואפי' נרקב הכיס כלו וגם הבשר נרקב ע"פ כלו ברוב עביו ונשאר קצת מהבשר בצד החיצון ע"פ כלו יכול להתקיים לפי שגם אותו קצת עובי הבשר חזק בטבעו עכ"ל ומבואר מדבריו דעכ"פ בעינן שישאר קצת בשר אבל אם לא נשאר בשר כלל אף שנשאר הקרום הדק שעל הקורקבן מבחוץ שלם ויפה לא מהני אמנם בהגהות אמרי ברוך בסי' זה נסתפק בניקב כל בשר הקורקבן ולא נשאר שלם רק הקרום הדק שעליו מה דינו וכ' דלדעת הרמב"ם נראה דמ"ש שני עורות יש לקורקבן (הוא ע"ד שאמרו גבי ריאה דשני קרומים יש לריאה) היינו דלבשר הקורקבן יש ב' עורות והעור הדק החיצון שע"ג הקורקבן הוא א' משני העורות וכ' דמלשון התה"ד משמע דעור החיצון אינו בכלל עורות הקורקבן ואף שנשאר שלם אינו מגין אא"כ נשאר גם מבשר הקורקבן עצמו עיי"ש ועבשו"ת חתם סופר חי"ד סי' נ' בד"ה ונוראות נפלאתי מ"ש בזה ועי' במק"מ סוף ס"ק ה' שהביא ראי' הקרום הדק שעל הקורקבן בלא בשר מהני מהא דלעיל סי' מ"ג בדין שחין דאף שלא נשאר רק הקרום הדק סגי בזה כמו סתימת בשר עיי"ש ועי' בדע"ת לעיל סי' מ"ח ס"ק כ"ב ועי' בדברינו להלן (ס"ק י"ט) שכ' דמ"מ אין לסמוך להקל בזה אלא אם עכ"פ אין שם שום בליטה לחוץ נגד פי המחט אבל ביש שם בליטה מקרום דק זה נגד המחט יש להטריף:

ח שינקבו שניהם. עש"ך לעיל סי' מ"ח ס"ק מ' שכ' דאף בניקב הפנימי לבדו אין להכשיר כ"א ע"י בדיקה אולי יש ק"ד מבחוץ ואם הודח וא"א לבדוק יש להכשיר בהפ"מ עיי"ש (וע"ל ס"ק כ"א):

ט שניהם. כ' בשמ"ח לעיל סי' ל"ט סעי' ע"א ובפרת"ב סעי' קס"ה דסירכא היוצא מקורקבן כשר דתלינן דלא ניקב כ"א עור החיצון ועי"ז נעשה הסירכא ועור הפנימי שלם מ"מ אין להכשיר כ"א אחר הבדיקה שלא ניקב או עברה הריעותא תחתיו לסוף עור הפנימי המטריף ואפי' בדיעבד מעכב הבדיקה בזה עיי"ש ועי' בשפ"ד סוף סי' מ"א ובגליון מהרש"א כאן דסירכא תלוי' מצד חיצון גרע טפי מק"ד מבחוץ לענין זה עיי"ש וראיתי בפסקים של הגאון מ' ליב בטרלין ז"ל (אבד"ק קאסעל והמדינה אחי הגאון בעל עצי אלמוגים ז"ל) כת"י חלק א' סי' י"ז שכ' שהי' עובדא לפניו בקורקבן של תרנגולת שנדבק קצת בדופן והכשיר כיון דאין סירכא אלא בריאה וכו' וכ' דאפי' בדיקה אם ניקב הכיס א"צ כיון דלא נסרך היטב אלא דבוק קצת עכ"ד והנה מ"ש לחלק בין אם נסרך היטב או דבוק קצת ומקיל בלא נסרך היטב רק נדבק קצת שאפי' בדיקה א"צ צ"ע לפענ"ד עפי"ד השמ"ח בסי' ל"ט סעי' י"ד דאין חילוק בין סירכא ובין דבוקה ממש בלא שום חוט עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ט (ס"ק רכ"א וס"ק ר"נ וס"ק ר"ס וס"ק רס"ט וס"ק שנ"ג) ולענין מ"ש דאין סירכא אלא בריאה עי' בדברינו לעיל סי' מ"ו (ס"ק ע"ח) מ"ש בזה באורך: (י) זה שלא כנגד זה כשרה. מיהו צריך שלא יהיו הנקבים סמוכים זה לזה כ"כ שלא יהא מפולש. שפ"ד ס"ק א'. והנה בכו"פ לעיל סי' ל"א ס"ק א' כתב בפשיטות דנקב באלכסון אינו כמפולש דהוי כנקב זה שלא כנגד זה עיי"ש וכ"כ במנחת אהרן על ס' הארוך מש"ך שם ס"ק א' עיי"ש אמנם יעוין בשו"ת נו"ב תניינא חיו"ד סי' י"ח אות ה' שרצה השואל לחדש כן דנקב באלכסון הוי כניקב זה שלא כנגד זה והוא ז"ל דחה דבריו בב' ידים שהוא דבר בטל עיי"ש ועי' בדברינו לעיל ריש סי' מ"ו שהבאתי כן מתשו' הרשב"א סי' שפ"ג וכ"כ בחכמת אדם כלל כ' סעי' כ"ב ובכלל י"ד סעי' ט"ז ובמק"מ ס"ק ג' ובשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' ס' דנקב ההולך בשיפוע הוי כניקב זה כנגד זה וטריפה עיי"ש ועי' בתשו' הרדב"ז חלק ד' סי' נ"ח שכ' דלסניף יש לצרף לומר דבאלכסון הוי כזה שלא כנגד זה עיי"ש ועי' בד"ק לעיל סי' מ"ח ס"ק ה' שכ' דכיון דדרך הקוץ לנקוב לפעמים באלכסון ונדחק בין ב' העורות וניקב ויוצא במקום אחר לכן צריך להחמיר בענין זה עיי"ש שוב ראיתי בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קע"ח שפסק לדינא להטריף בנקבו שניהם מעבלע"ב אף אם הי' הנקב באלכסון והביא ראי' לזה מש"ס עיי"ש ועי' בדע"ת לעיל סי' ל"ג ס"ק ג' ובסי' מ"ת ס"ק ד' (ועי' בס"ק שאח"ז):

יא שלא כנגד זה. עבאה"ט מ"ש דה"ה ב' עורות של ביה"כ כשר ועי' בבית אברהם בשפתי זהב ס"ק ב' שכ' דר"ל כשאין הנקבים סמוכים ואינם בשיפוע עיי"ש אבל לפענ"ד נראה דאפי' להמ"ד דס"ל בקורקבן להכשיר בניקב בפילוש כשהקרום באלכסון (כמו שכתבתי לעיל בס"ק הקודם) מ"מ מודה בעורות ביה"כ שיש להטריף אפי' כשהנקב הולך בשיפוע דיש לומר דדוקא בקורקבן הקילו כיון דמינח נייחי וכמ"ש התב"ש ס"ק א' דקורקבן דעוף שאני דמעכל כל מאכל מיד בכדי שתפיל לאור ותשרף ומיד נתמעט המאכל ונעשה זבל וליכא דוחק משא"כ בביה"כ שאין שם עיכול רק יורד להמסס ומהמסס לקיבה ולא ני חי ואיכא למימר דאוכלין ומשקין דחקוהו וכו' עיי"ש לדרכו וה"נ יש לומר דבהא כ"ע מודים דבביה"כ טריפה אף כשהנקב הוא בשיפוע משום שיש חשש יותר דאוכלין ומשקין דחקוהו ויצאו אף דרך נקב שבשפוע ואלכסון:

יב כשרה. עבאה"ט מ"ש שהפר"ח חולק ועי' ביד אפרים שהביא מתשו' שבו"י דבהפ"מ וגם לכבוד שבת יש להקל בדין זה עיי"ש ועי' בהגהות אמרי ברוך לעיל סי' מ"ח על ש"ך ס"ק כ"ה מ"ש בזה ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' כ"ז שכ' שאין להקל בכה"ג רק במקום שיש הפסד גדול או לצורך שבת שאין לו מה לאכול אבל בלא"ה אין להקל ח"ו עיי"ש וכ"כ בבית אברהם לעיל סי' מ"ח בא"ז ס"ק ל"ד סוף אות ב' עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' מ"ח סעי' ח'):

סעיף ב:

יג ניקב ושומן שעליו סותמו. עפת"ש מ"ש מתשו' תולדות יצחק דכשמחט יוצא לתוך השומן אינו סותם עי' בדברינו לעיל סי' מ"ו (ס"ק י"ט) מ"ש בזה לדינא ועי' בהגהת הפרמ"ג להגאון מהרש"ק ז"ל מבראדי בשפ"ד ס"ק ב' בעובדא שלקחו השומן מהקורקבן שלא בכוונה ואח"כ מצאו עליו מחט יוצא לחוץ ויבלת עליו ויש שביל שהי' הוכחה שבא מבפנים אך כבר הי' נתרפא עור הפנימי וכ' שיש להתיר מכח ס"ס שמא מבפנים הי' נתרפא תחלה קודם שיצא לחוץ ואת"ל לא נתרפא תחלה דלמא הי' השומן על היבלת וסתם מבחוץ וכו' וסיים וז"ב לפענ"ד וכן פסקתי הלכה למעשה לכבוד שבת ויו"ט מיהו היינו דוקא במקום דאיכא לספוקי שהי' שם שומן שראוי להיות בסתם עופות אבל בלא"ה אף אם הי' בודאי שומן אינו סותם וכו' עיי"ש ועי' בדבריו בטוטו"ד קמא סוף סי' ע"ז ותניינא סי' קס"ח ועי' בדע"ת ס"ק י"ח מ"ש בעובדא כזו שהי' ספק אולי הי' שם שומן במקום הנקב לסתום וכ' וז"ל ובדקתי בכמה אווזות מפוטמות קצת ומצאתי כי כפי שהאווזא הולכת בחיי' מצד שמאל של הקורקבן וגם מצד השדרה דהיינו בגב הקורקבן הסמוך לשדרה אין שם שומן דבוק כלל לקורקבן וגם אם יש שומן מונח בחלל הגוף סביבות המקום ההוא אינו דבוק ממש בקורקבן ורק מצד ימין של הקורקבן בערך חלק רביעי משטח הקורקבן יש שומן דבוק ברוב המקום ההוא ואולי אין כל המדינות ומקומות שוים בזה וצריך המורה שיחקור ויברר במקומו איך הרגילות שם ואז ידע אם לצרף ספק כזה דשמא שומן סותם ע"ג הנקב וכו' עכ"ל ועבשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' ס"ד בנמצא בקורקבן דאווזא תחוב מחט מבפנים לחוץ מעבלע"ב רק שלא הי' בולט לחוץ שהראש החיצון של המחט הי' שוה לבשר החיצון ממש וניכר שהמחט בא מבפנים מחיים אך זה לא ניכר אם ניקב מעבלע"ב מחיים או שנתחב לחוץ לאחר שחיטה ע"י משמוש היד ובמקום הזה שהמחט תחוב שם מצוי באווזות אחרות הרבה שומן רק שאווזא זו כבר הופשטה משומנה וקרוב הדבר שגם כאן הי' שומן לסתום במקום הזה ונתערב השומן מאווז זו בט"ז אווזות שומן מאווזות כשרות קודם שנודע מהאיסור ופלפל אם יש להקל בזה מטעם ס"ס שמא הי' שם שומן שסתם על חוד המחט ואת"ל לא הי' שם שומן באווזא זו שמא לאח"ש ניקב מעבלע"ב ולדינא כ' דאף דלענין להתיר גוף האווזא כשהוא בעין אין להקל דהוי ס"ס משם א' דשם אונס חד הוא מ"מ לענין התערובת שנתערב קודם שנודע מהאיסור יש להקל אמנם למעשה סיים בצ"ע עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' מ"ו (ס"ק י"ב):

יד ושומן שעליו. עי' במנחת יעקב כלל צ"ה ס"ק ד' שהביא מתשו' ב"ע שכ' דאם יש שומן סביב המחט ובראשו נגד פיו של המחט אין שם שומן אינו סותם עיי"ש אולם בתב"ש שם כ' רבותא יותר דכל שאין שם שומן נגד פי המחט רק סביבו אז אף אם רואין שהמחט לא פילשה מעבלע"ב ונשאר מעט גם מעור הקורקבן שלא ניקב טריפה דזה הוי כמו ק"ד מבחוץ נגד פי המחט עיי"ש וכ"כ בשפ"ד לעיל סי' מ"ו ס"ק ב' ובח"א כלל כ' סעי' כ"ג לדינא עיי"ש אבל יעוין בכנפי יונה מה שהפליא על הב"ע בזה והשיג עליו והעלה דכל שלפנינו אין אנו רואין שפילשה המחט את בשר הקורקבן אף שאין שם שומן כנגד פי המחט אין לנו לאסור עיי"ש ועי' בדעת תורה לעיל סי' מ"ו ס"ק ג' שכ' כן לדינא להדיא להקל כדעת הכנפי יונה עיי"ש ועי' במק"מ לעיל סי' מ"ו ס"ק ג' דלאחר שהביא דברי גדולי האחרונים הנ"ל סיים דמ"מ כיון שיצא מדברי התב"ש לאסור אין להקל נגדו אלא בהפ"מ ושעהד"ח גדול עיי"ש:

טו שעליו. עפת"ש מ"ש מתשו' באר עשק ותב"ש בענין השומן של עופות המפוטמים ועי' במנחת יעקב כלל צ"ו ס"ק א' מ"ש ע"ד הבאר עשק בזה ועי' מ"ז לעיל סי' ל"ג ס"ק ד' ומבואר מדבריו דאם יכול להיות שגם מתולדה יש שם קרום שומן הסותם אז אף בזו שנתפטמה סותם זה הקרום ושכן כתב בתשו' פנים מאירות עיי"ש (ועי' במק"מ לעיל סי' מ"ו ס"ק ג') וכ"כ הבית אפרים בקו"א לרא"פ סי' ל"ט ס"ק ט"ז ובד"ק סי' מ"ו ס"ק ד' עיי"ש:

אך בגוף החומרא שהחמירו בניכר ששומן זה בא כאן מחמת פיטום דוקא עי' במחזיק ברכה לעיל סי' מ"ו סעי' א' שפסק להחמיר עיי"ש ועמ"ז לעיל סי' מ"ז ס"ק ג' ועי' בד"ק כאן ולעיל סי' מ"ו סעי' א' שמצדד דהוי ספיקא דדינא אולם יעוין בכנפי יונה כאן שמתיר להדיא בזה עיי"ש ועי' חכמת אדם שם שכ' ג"כ שכן נוהגין להקל והרוצה יחמיר לעצמו עיי"ש וכן משמע בכו"פ סי' מ' ס"ר ב' שכן הוא המנהג להקל עיי"ש ועי' בדעת תורה לעיל סי' ל"ג ס"ק ט' ובסי' מ"ו ס"ק ג' שהעלה כך לדינא להקל עיי"ש ועבשו"ת עדות ביהוסף (מהגאון מטעלז) סוף סי' י"ב מ"ש בזה ומצדד דהוי ספיקא דדינא רק דבמקום שרגיל להיות אף בלא פיטום אף בניכר שזה השומן הוא מחמת פיטום מהני סתימתו בלי שום ספק עיי"ש ועי' בגה"ק לעיל סי' מ"ו אות א' ובמק"מ שם ס"ק ג' שהכריע דבהפ"מ ושעת הדחק יש לסמוך על המתירין בזה עיי"ש. ועי' בשו"ת דברי מנחם סי' כ"ב שכ' דאף דמסתימת לשון הפוסקים משמע דכל שומן סותם אפי' של פיטום מ"מ כיון שיצא מפי הבאר עשק להחמיר אין להקל למעשה אם לא ע"י תערובת וכדומה שיש עוד צדדים להקל עיי"ש ועי' מזה בס' שער הזקנים חלק ב' בבית מלוא דף קנ"ב ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג שכ' דאף להמחמירים דהשומן הכא מרוב פיטום אינו סותם זה דוקא היכא דניקב הקורקבן ממש לפנינו נקב:

האוסר רק דאנו רוצים שהשומן יסתום בזה אמרינן דלא מהני אבל אין הנקב בקורקבן מפולש לפנים ואין האיסור מחמת נקב שבקורקבן רק משום דחיישינן שמבחוץ בא שעיקר הטריפות הוא מכח מחט בחלל הגוף אם כשבא לפנינו מכוסה בשומן יהי' איזה שומן שיהי' מ"מ כיון שבשעת שבא לפנינו לא הוי מגולה רק מכוסה מהני עיי"ש ועי' מזה בשו"ת טוטו"ד שלו בתניינא סי' קס"ח (וע"ל ס"ק י"ז) ועבשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' כ"ג באמצע התשובה ועי' בד"ק סי' מ"ו שם ובדברי אברהם ס"ק י"ב שכ' די"ל דכל מ"ש האחרונים להחמיר דשומן שע"י פיטום אינו סותם זה דוקא בפיטום הבא מחמת הלעטה שתוחבין המאכל לפה משא"כ בפיטום בלול הו"ל כמתולדה וסותם לכ"ע עיי"ש:

טז סותמו. כ' בד"ק ס"ק ג' דשומן הקורקבן הוי כרצועות לבנים וכעין גידין רחבים ובאמצעם הם נפרדים ע"כ לא הוי סתימה אלא במקום חיבורן אבל במקום פירודם אינה סתימה עיי"ש:

יז כשר. עפת"ש מ"ש מהש"ך דאפי' מחט ועש"ך לעיל סי' מ"ו ס"ק ב' ובשפ"ד כאן ס"ק ב' ומשמע דאפי' לעצמו א"צ להחמיר כל שהשומן סותם אף שהשומן רך עיי"ש ועי' בשו"ת זרע יצחק סי' ב' ועי' בד"ק שם שכ' דה"ה עור הכבד במקום דבוקה לקורקבן הוי סתימה אך כשמפסיק מוגלא וכיס קרום מחמ"כ לא הוי סתימה ורק כשאין שם שום הפסק בינתיים ומהודק יפה אז סותם עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק ב' שכ' וז"ל ודע דהא דמהני סתימת השומן היינו כשניקב גם עור הפנימי דרגלים לדבר דהמחט דרך הוושט נקט ואתאי אבל אם ניקב ע"י מחט עור החיצון לבד לא מהני סתימת השומן דאמרינן דמבחוץ באה המחט ונתחב בקורקבן וחיישינן לנקיבת הדקין כדין מחט שנמצאת בחלל הבהמה וכדלעיל סי' מ"ח וכו' עכ"ל אמנם דעת הגאון מהרש"ק ז"ל בהגהת הפרמ"ג להקל להדיא בזה דאף בכה"ג מהני סתימת השומן ויותר מזה הבאתי מדבריו לעיל בדברינו (ס"ק ט"ו) ועי' בדע"ת ס"ק י"ב: וכתב במנחת יעקב שם ס"ק ד' בשם תשו' באר עשק סי' ס"א דאם המחט לא ניקבה לחוץ אלא שבמקום המחט יש לה בועא היוצאת לחוץ וסביב הבועא מלא שומן כמנהג אווזות מפוטמות יש להטריף דכיון שיש בועא ארוכה שבולטת לחוץ בודאי שכבר יצא שאלו העור החיצון לא ניקב לא נהייתה שם בועא וברור דאם היו מתחכמים לחתוך במכוון הבועא לשנים היו רואים שעור החיצון נגרע ומוכה ואינו אלא קרום מחמת מכה ולא עור עכ"ל וכ"כ בחכמת אדם שם לדינא עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק א' בד"ה בועות מה שכ' באם נמצאו בועות בקורקבן ומבחוץ לא הי' רושם שום בועא ועל כמה בועות הי' העור דק שלמעלה שלם רק על בועא א' נימוק העור הדק שמבחוץ מחמת דקותו ונתערב השומן קודם שנדע מהריעותא הנ"ל בשומן אחר ברוב והכשיר בהפ"מ ולכבוד שבת ע"י שיותר נוטה שלא הי' בפילוש כיון שלא ניקב מחמת קוץ רק מחמת חולי ובזה נוטה יותר לקולא ושם לא הי' רק ספק דרבנן עיי"ש (ועי' בדברינו להלן סק"כ):

יח אם לא ניקבו כל שני העורות. כ' בשפ"ד ס"ק ב' צריך המורה ליזהר לפעמים יש ווארצי"ל מבחוץ נגד הנקב שבפנים שהוא קרום מחמת מכה ואסור עיי"ש ועי' במ"ז לעיל סי' מ"ח ס"ק א' שהביא דברי הפר"ח דאם יש שומן על היבלת מהני לסתום וכשר עיי"ש (ועי' לעיל סי' מ"ח ס"ק ס') ועי' בדע"ת ס"ק י"ח שנשאל בעובדא שנמלחו ה' אווזות וכו' ואח"כ נמצא על הקורקבן של א' קודם בישול סמוך למקום העב כעין כפתור פתוח למעלה כמו יבלת באורך רביע אצבע וכנגדו בפנים ניקב הבשר במקום שהוא לבן ולא מעבלע"ב אלא יש באמצע כמו בשר לבן וקשה במשמוש כבשר שסביב המכה ולא נודע אם ניקב גם העור הפנימי שהוא כיס הנקלף שכבר קלפוהו והוציאוהו משם קודם מליחה כנהוג וגם הי' ספק אולי הי' שומן ע"ג היבלת מבחוץ והשיב דהאווזא אין להכשיר מכח ס"ס דהוי ס"ס משם א' וגם אין לצרף הספק שמא הי' שם שומן שכיסה את היבלת כי שם לא שכיח שיהא שומן בשאר אווזות אך בנ"ד שנתערבה אווזא זו ברוב אווזות אחרות ולא נודע עד אחר שנתערב יש להקל בזה כיון שיש ספק שמא הי' הכיס הפנימי שלם ובפרט מה שנתבשל ופירש מן הרוב קודם שנודע האיסור פשיטא דיש להתיר עיי"ש: (יט) אע"פ שלא נשאר רק מעט מעור החיצון עי' בד"ק ס"ק ד' שכ' דאם נמצא כנגד פי המחט מבחוץ שהבשר גבוה ובולט אף שלא נשתנה מראיתה צ"ע אם יש להכשיר כי י"ל דהגבשושית מעיד שנעשה מחמת המחט עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ה' ועי' בס' מזמור לדוד על היו"ד (מהגאון בעל מכתם לדוד ושושנים לדוד) בריש סי' זה שכ' שהי' עובדא לפניו בקורקבן שהי' תחוב בבשרו עצם דק וקצת מהעצם הי' בולט לצד חוץ אלא שלא הי' נראה מבחוץ שהי' מכסה עליו קרום עב אדוק בו מאד והטריף אע"פ שלא הי' ק"ד דמהבליטה ההיא ניכר דמחיים יצא וניקב העור החיצון ואח"כ עלה עליו קרום זה והו"ל קרום שעלה מחמת מכה עיי"ש ועבשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' כ"ג שנשאל ג"כ בעובדא כנ"ל אם נאמר שלא ניקב לחוץ אלא שהבשר החיצון נדחק או נאמר שהי' מעבלע"ב רק שעלה עליו קרום מחמ"כ וכ' דפשוט הדבר להקל שאין לנו לחוש לתלות ריעותא מספק ובסוף סיים שדבר זה תלוי בראות עיני המורה כי דבר זה ניכר היטב לבקיאים אם מסירין העצם ממנו ונשתוה עור החיצון אז ודאי הוא מעור הקורקבן ומבשרו ממש ובזה יש להקל אפי' ניכר נקב מבפנים ולא אמרינן דמה שבולט לחוץ הוא סי' שבא מבחוץ דז"א דכיון שלאחר שמסירין העצם נעשה שוה עם בשר הקורקבן אין זה בגדר היכר כלל ואדרבה מזה ניכר שבא מבפנים ודחק הבשר לחוץ ולכן בולט שם הבשר וכו' אבל אם לאחר שמסירין העצם נשאר הבליטה בזה יש לחוש להטריף וכ' שכן יש ג"כ היכר במשמוש ובמראה של עור החיצון אם הוא קרום שעלה מחמ"כ ואם יש היכר במשמוש ובמראה שהוא מבשר הקורקבן ואין שם כדמות צלקת וכדומה יש להתיר אפי' אם נשאר שם בולט עיי"ש ולפענ"ד נראה דמ"מ אין להקל בזה אלא אם עכ"פ יש שם גם בשר מעט נגד פי המחט אבל אם אין שם רק קרום הדק שעל הקורקבן מלמעלה אין להקל ביש בליטה דכיון דיש לפקפק גם בעיקר הדין דמהני מה שנשאר עור דק החיצון הזה (וכמש"ל ס"ק ז') וא"כ די לפנינו אם ניקל בחד קולא ולא להקל בתרי קולי בבליטה ובקרום דק כזה:

כ שלא נשאר רק מעט מעור החיצון. כ' בשפ"ד ס"ק ב' דאם יש נקב בפנים צריך בדיקה אם יש שם שביל לבן עד לחוץ דבמקום השביל הלבן הוי הבשר קשה ואין אנו בקיאים בבשר שרופא גוררו וטריפה וכשיש מחט בפנים יש להחמיר כל שנשתנה מראית הבשר לחוץ טריפה אף דבעלמא כשרה כאן דאיכא מחט טריפה עיי"ש ועד"ק ס"ק ד' שכ' דאף בספק שמא הי' השביל לבן מפולש יש להטריף עיי"ש ובמק"מ ס"ק ה' וכ' עוד בשפ"ד שם עובדא בא לידי בקורקבן שהי' מחט מובלע בבשר כהאי דסי' מ"ח סעי' י"א אלא שבפנים הי' כעין שביל עד שליש עובי' ואח"כ לא הי' ניכר שום שביל עד מקום המחט ובמקום המחט הי' שביל לבן עד סמוך לחוץ ובחוץ הי' מזהיר כזכוכית אלא אח"כ כשהסרתי את המחט תו לא הי' מזהיר והבשר מבחוץ הי' בריא והכשרתיו אף בלא הפ"מ כיון דמבפנים הי' שביל אף שאח"כ נפסק מה בכך דמ"מ נראין הדברים דמבפנים הי' בא הנקב וכשר עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד סי' קס"ח שכ' באמצע התשו' דאם נמצא מחט בקורקבן ויודעין שבא מבפנים רק שלא בדקו אם ניקב או אם יש שביל או רושם לחוץ ונאבד יש להקל בהפ"מ עיי"ש (וע"ל סוף סי' הקודם) ועי' בדע"ת ס"ק י"ט בקורקבן של אווזא שהי' נקוב מצד פנים לחוץ ונשאר למעלה קרום דק וגם במקום שפתחו הקורקבן הי' במקום החתך נקב א' מבפנים לחוץ ושביל לבן עד לחוץ אך שהי' קצת מראה קורקבן למעלה וע"י החתך לא הי' אפשר להכיר בבירור וכבר נתערבה האווזא עם אווזות אחרות ברוב קודם שנודע האיסור ואח"כ נודע האיסור בעודן חיים קודם שנתבשלו וכ' שיש להתיר התערובת אף בלא הפ"מ וגם א"צ להשליך אחת מהן אך נכון הדבר לחתוך כל האווזות של התערובות לחתיכות קטנות שלא יהיו חהר"ל ולהוסיף ולבטל בששים קודם בישול עיי"ש:

כא שלא ניקב. עי' בבית יצחק בעמודי זהב ס"ק ז' בשם המהרש"ק ז"ל שמזהיר דכל שנמצא נקב בפנים בבשר הקורקבן שצריך מדינא בדיקה צריך המורה ליזהר בחתיכת הנקב דלפעמים נראה שהוא סוף של הנקב ונשאר עוד בשר בריא מבחוץ ומן הצד הולך הנקב עד לעבר הב' והוא לא ידע ואשם ולכן צריך להשגיח ע"ז ולחתוך גם מצדדי הנקב עכ"ד:

כב שכשר: עד"ק ס"ק א' שכ' דאם מאותו הנשאר נחתך בסכין יש להקל ולא חיישינן שמא במקום נקב חתך עיי"ש אבל במק"מ ס"ק ה' כ' דכשניקב בפנים ע"י קוץ יש להחמיר בזה עיי"ש:

סעיף ג

כג נמצא מחט תחוב כו'. עבשו"ת הרדב"ז חלק ד' סי' קמ"ב בעובדא שנמצא מחט בקורקבן מבחוץ והמחט הי' יוצא הרבה לחוץ דליכא לספוקי שמא יצא לאח"ש והטריף העוף אלא שנתערב בתוך עופות הרבה וחפשו ומצאו באחת רושם שחור ובשאר עופות לא הי' רושם והתיר שאר העופות דזה סי' מובהק דזה הוא הטריפה עיי"ש ועי' בפר"ח ס"ק ג' שפקפק בדברי הרדב"ז בזה ומ"מ לדינא הסכים עמו דיפה התיר שאר העופות אך כ' די"ל דגם זה העוף מיתר כיון דלא הי' ק"ד בקורקבן עיי"ש ועי' בחגורת שמואל ס"ק ח' שתמה על הפר"ח איך כ' כזאת דאותו העוף מותר כיון דלא הי' ק"ד דהא הי' בו רושם שחור והיינו ק"ד עיי"ש ועי' במחזיק ברכה שכ' ליישב דברי הפר"ח בזה עיי"ש ועי' במ"ז סק"ב שהביא דברי הרדב"ז והפר"ח הנ"ל וסיים מהתב"ש דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ועיי"ש עוד להלן סי' ק"א ס"ק ט"ו שכ' ג"כ דהעיקר לדינא שיש לסמוך על ההיכר אף בזמה"ז אם ניכר יפה הכתם והרושם שעשתה המחט עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק י"ג מ"ש בדבריהם בזה:

כד תחוב בו. עשפ"ד סוף ס"ק ב' דאם נמצא מחט תחוב בקורקבן ומבפנים נתרפא אף דהמחט תחוב לחוץ בפילוש הוי רק ספק טריפה דשמא נתרפא מבפנים קודם שפילשה לחוץ עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק י"ז שכ' דזה דוקא אם אין המחט בולטת חוץ לקורקבן לתוך חלל הגוף אבל היכא דבולטת לחלל הגוף הרי איכא נמי חשש מחט בחלל הגוף אין לצרף ספק זה לס"ס דהוי נמי ס"ס לאיסורא אא"כ ספק השני הוא ספק השקול ואפשר להתחיל בו מתחלה עיי"ש:

כה כדין מחט שנמצא בהמסס. עבאה"ט מ"ש בעובדא דהרדב"ז ומ"ש הפר"ח ע"ז ועי' בחגורת שמואל ס"ק ח' מ"ש ע"ד הפר"ח בזה ועתב"ש ס"ק ג' שהביא דברי הרדב"ז והפר"ח בזה וסיים ועמש"כ לעיל סי' מ"א ס"ק יו"ד להחמיר בכדומה לזה ור"ל דשם הביא המעשה של הצ"צ וחולק עליו בזה וסיים שם מיהו אם לא הי' המעשה כמ"ש כי אירע שנתחב רק אפס קצהו ואין שום חלודה דמחט וכיוצא בו דמסתבר טפי לתלותו בלאח"ש וכו' יש להכשיר וכן כל כדומה לזה עיי"ש ועי' במ"ז סוף ס"ק ב' מה שכ' על דברי התב"ש בזה וכ' דמלתא דמסתברא הוא כמ"ש הפר"ח לתלות דלאח"ש נעשה דאי מחיים איך לא הרגישו בשעת הדחה ומ"מ למעשה סיים בצ"ע עיי"ש ועבל"י ס"ק ג' שכ' דאף לדעת הרדב"ז שמחמיר מ"מ אינו אלא ספק ונ"מ לענין הכלים דלאחר מעל"ע אין לאסור עיי"ש:

כו שנמצא. עבאה"ט ופת"ש מ"ש לענין ניקב כולו ולא נמצא ק"ד סביב המחט ועתב"ש ס"ק ג' שהשיג על הש"ך והעלה להחמיר אפי' בדליכא ק"ד מבחוץ עיי"ש ועי' בתורת יקותיאל לעיל סי' מ"ח סוף ס"ק ד' שדחה דברי התב"ש והעלה דהעיקר לדינא להקל בזה כדעת הש"ך עיי"ש ועי' פרי תואר ס"ק ג' שפסק ג"כ כדעת הש"ך עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק ח' שכ' שכן עיקר לדינא דאם תחוב מחט בקורקבן וניקב מעבלע"ב ואין בו שום ק"ד יש להקל ומכ"ש אם יש ק"ד בפנים ולא מבחוץ דלכ"ע יש להקל עיי"ש:

כז ולא ניכר מבפנים. ואם ניכר מבפנים ומלחו והדיחו מבחוץ ע"ל בסי' הקדום סעי' ח' שכ' הרמ"א בהמסס וביה"כ בכה"ג להכשיר בהפ"מ ועבפת"ש שם ס"ק ד' ובדברינו שם (ס"ק ע') וה"ה הכא דדיניהם שוים:

סעיף ד

כח או מחט. עי' בשו"ת הרדב"ז סי' תש"ל ובחלק ד' סי' קמ"ב ועי' במחזיק ברכה ריש סי' נ"א מ"ש ע"ד הרדב"ז בזה ועי' בדע"ת ס"ק ט' מ"ש בזה וסיים דמ"מ נראה דאם נמצא מחט תחוב בקורקבן מבחוץ ואין המחט בולטת לחלל הגוף ובצד פנים אין שום שביל והיכר כלל הוי רק ספק טריפה עיי"ש:

כט חולין להקל. עבאה"ט מ"ש מהפר"ח שפפק להקל ועי' בפר"ח בסוף ס"ק ד' שסיים לדינא דהא דתלינן הכא להקל הוא דוקא כשנאבד העור החיצון של העוף או שהוא לפנינו ורואין שהנקב הוא בקורקבן או בא' מאברים הפנימיים לחודייהו ועור החיצון של העוף הוא שלם מבחוץ אף דלא הוי רק ספק א' אם נעשה ע"י חולי או ע"י קוץ מ"מ כל נקב שבפנים לכרס תלינן יותר בחולי מבקוץ אבל אם יש נקב גם בעור החיצון של העוף אז טפי איכא למתלי בקוץ מע"י חולי וטריפה ועיי"ש עוד בדבריו לעיל סי' מ"ב ס"ק ג' ועי' בתב"ש ובשפ"ד כאן ס"ק ה' (בד"ה והנה) ועי' בתורת יקותיאל ס"ק ג' ובס' בינת אדם שער הקבוע סוף סי' נ"ג ועי' בלב"ש בחידושי דינים ליו"ד ס"ק ס"ט מ"ש בזה והכריע לאסור בספק ע"י חולי עיי"ש אמנם בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' ק"פ השיג עליו עיי"ש ועי' בס' בית אל חלק ב' חדר נ"ז מ"ש בזה ועבשו"ת זקיני הפני יהושע חלק א' ביו"ד סי' י"ב שפסק בפשיטות להקל בזה כדעת הש"ע עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"ם מרוטינבורג האחרונים חיו"ד סי' יו"ד באמצע התשו' מ"ש בענין זה ועי' בדע"ת ס"ק י' מ"ש בענין זה והעלה דבהפ"מ הסומך עצמו על המקילין לא הפסיד וכ' במי דעת תבנא לדינא דאם יש נקב בחיצון וספק אם הוא ע"י חולי או מחט אם העור של העוף שלם מבחוץ או שיש ספק בזה כגון שנאבד וא"א לידע יש להקל ואם אין העור שלם מבחוץ אין להתיר אלא בהפ"מ וכ"ז דוקא אם עור הפנימי של הקורקבן שלם עיי"ש:

סעיף ה:

ל כשרה. עי' בית יצחק סוף סי' זה שכ' דיש מטריפים בזה וסיים בצ"ע וצוה לעיין לעיל סי' מ"ח סעי' ב' ונראה דכוונתו לדברי הב"ח והפר"ח והתב"ש שהביא המ"ז שם ס"ק ג' להחמיר בתולעים שבכרס עיי"ש אבל יעיין בלשון התב"ש שם בעצמו בס"ק ד' שכ' שקורקבן וריאה דינם שוה דקורקבן מחמת שהעורות עבים כ"ע מודים דלא חיישינן לה שמחיים נעשו כמו בריאה משא"כ בכרס ודקין שהעורות רכים יש לחוש ע"כ אין להכשיר כ"א בריאה וקורקבן שהכשירו הפוסקים בפירוש עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בפסקים סוף סי' זה מ"ש בזה ולדינא כ' דכשהתולע הוא מקצתו בנקב ומקצתו חוץ לנקב או כולו מבפנים רק שאינו עמוק מן הנקב כלל כ"א פיו בשוה ממש לקורקבן או כולו מבחוץ רק שוליו ע"פ הנקב יש להקל כמ"ש השמ"ח סי' ל"ו סעי' י"ד גבי ריאה אבל באופן אחר אין להקל בקורקבן אע"פ דבריאה יש להקל בכה"ג מ"מ בקורקבן אין להקל עיי"ש:

לא דלאחר שחיטה פריש. עי' בשלחן גבוה סוף סי' זה שכ' דדין קורקבן כדין ריאה לענין זה וכשם שבריאה שנמצא בה תולעים קיי"ל דכל נקב שהוא עגול או הושחר או הוא אדום סביב הנקב טריפה דודאי מחיים נעשה כדלעיל סי' ל"ו סעי' ה' ה"נ בקורקבן עיי"ש וכ"כ בגליון מהרש"א דאין להכשיר בזה אלא אם אין אדמומית בהנקב אבל אם יש אדמומית תולין להחמיר דודאי מחיים פירשו דהאדמומית מוכיח על זה וכמ"ש השפ"ד לעיל סי' ל"ו ס"ק י"ח לענין תולעים שבריאה ועתב"ש שם ס"ק ל"ג ושמ"ח סעי' ט"ז ובדברינו שם סעי' ה':

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה