אור ברסלב

דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא

סימן מח

סימן מז

סעיף א

א קיבה. עוף אין לו קיבה. כרתי ס"ק א':

ב קיבה הוא. עי' בס' שבילי אמונה נתיב ד' דהקיבה יש בה ג' עורות הא' הולכין החוטין באורך והב' חוטיו שתי וערב והג' חוטיו באלכסון עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק א' שהביאו וסיים בשם האו"ה שכ' דאין לו רק ב' עורות ועי' בדברינו לעיל סי' מ"ו (ס"ק ה'):

ג שניקבה. עבאה"ט מ"ש בנמצא מחט או יחד בסוף הקיבה וכנגדו עומדת יבלת שקורין ווארץ וכו' ועמ"ז סוף ס"ק א' דלאו דוקא בנמצא שם יבלת אלא ה"ה כל כיוצא בזה כל מקום שיש הוכחה דניקב מעלע"ב ולא הי' שם שומן הסותם טריפה אף כשאין המחט תחובה מעבלע"ב עיי"ש (וע"ל סי' מ"ט ס"ק י"ט). ומ"ש הבאה"ט בקיבה שיצא ממנה ג' ענפים וכו' עי' בדברינו לעיל בסי' הקודם (סקי"א):

ד טרפה. עי' בשו"ת בית שלמה חלק אבן העזר סי' ע"ג שנשאל בדין הקיבה שהיתה נפוחה הנקרא ג שוואלי"ן ולא הי' בה שום מסמוס וגרר המורה הנפוח ונשאר עור עב בריא בלי שום ריעותא ובלי שום שינוי מראה והכשיר והיו עליו עוררין והשיב שאין בדברי המערערין ממש דאין להחמיר בזה אלא אם נשאר לאחר הגרירה איזה שינוי מראה בעור אבל בנ"ד שלא הי' בו שום שינוי מראה והי' תחתיו שלם ויפה אין מקום להטריף בחנם ועיי"ש בדברי בן המחבר בהג"ה שבגליון ועי' מענין זה בדע"ת לעיל סי' מ"א ס"ק י"ט שכ' ג"כ דנפוח לבד בלא מסמוס אינו מטריף עיי"ש. ועבשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' נ"ז שנשאל בקיבה שהיתה נפוחה וצבה שקורין גישוואלי"ן ולא הי' בו שום מוגלא או מים ובלי שום שיטי מראה רק מראה לבן ככל הקיבות אך הי' הלבנונית ביותר משאר קיבות וחלק הנפוח וגררו ונשאר העור עב בלי שום ריעותא ונפוח וכ' דפשוט הדבר להכשיר כי מה דקיי"ל דאין אנו בקיאים בבשר שרופא גורדו היינו להבחין בענין הנפוח עצמו אם הוא בשר בריא או לאו אבל אם מצד הב' העור שלם ויפה בלי נפוח ודאי כשר ומה שחשש השו"ב דמה שהמראה הוא לבן ביותר מהרגילות הוי שינוי מראה אין ממש בדבריו דדוקא בריאה שדרכה להיות אדומה אז הוי מראה לבן ריעותא אבל במה שדרכה להיות לבן אף דהוי לבן ביותר אין זה שינוי מראה ע"כ בנ"ד אף שהוא גישוואלי"ן אם למעלה הוא העור חזק ובריא אף דהוי לבן יותר מהרגילות אינו ריעותא ודוקא אודם ושחור דמעיד על לקותא זה מזיק עיי"ש ועי' בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' י"ד באמצע התשו' ובשו"ת שבות יעקב ח"ב סי' ס"ד ובשו"ת נאות דשא סי' כ"ב ובפלתי סוף סי' מ"א ס"ק ט' ובשו"ת הרד"ם חיו"ד סי' י"ד. ועי' בדע"ת ס"ק מ"ד שנשאל בקיבה שהי' בתוכו יבלת בפנים ואחר כלות היבלת הי' מקום קשה קצת במשמוש ואח"ז נשאר בשר שלם ויפה וכנגדו מבחוץ הי' סירכא והמורה התיר הבהמה וכ' שיפה הורה להקל דכל שנשאר בשר שלם בינתיים ולא הי' שם שום יתד וקוץ או מחט כ"ע מודים דיש להקל עיי"ש (וע"ל ס"ק ס'):

ה החלב שעל היתר. עבאה"ט ועתב"ש ס"ק א' שהביא דברי הב"י בסי' ס"ד שכתב דהרמב"ם חולק על רש"י דלדידי' לאו כל החלב שמבפנים לעיגול סותם אלא אותו שהוא משוך כחוט וסיים ע"כ צריך המורה לעיין אם אותו החלב סותם לכ"ע עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק א' שכ' דלפ"ז נפל האי היתירא בבירא דמאן הוא היודע איזה חוט היתר הנמשך וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק א' מ"ש בענין זה והביא ראיות דלדינא אין להחמיר דלענין סתימה לא בעינן משוך כחוט עיי"ש ועי' במחזיק ברכה ריש סי' זה שהאריך בענין זה ועיי"ש במ"ש בזה לדינא. ומ"ש הבאה"ט דחלב שע"ג הקשת לכ"ע אינו סותם עמ"ז סוף ס"ק א' שכ' דא"ל דהוי ספק טריפה כיון דרוב הפוסקים ס"ל דאינו סותם אמנם כרס שניקב וחלב סותם הוי רק טריפה דשמא כהר"י שהתירו מיהו אם ניקב הקרום שעל החלב הוי ודאי אסור עיי"ש:

ו שעל היתר. עי' באה"ט ופת"ש מ"ש שיבלת הוי הוכחה שניקב עי' במקומות שציינתי בסי' זה (ס"ק ג' וס"ק ס') ועי' לעיל סי' ל"ח (ס"ק קל"ו) וסי' מ"ו (ס"ק פ"ח) ולהלן סי' מ"ט (ס"ק י"ט) וסי' נ' (ס"ק כ"ג) ומ"ש הפת"ש ע"ד הש"ך בפלוגתא דרבוותא אם מהני יב"ח ע"ל סוף סי' נ"ז ברמ"א ובדברינו שם:

סעיף ב:

ז כרם. עשפ"ד ס"ק ג' שכ' דבעוף הביילי"ג הוא לו במקום כרם החיצון אמנם אם נקרע זה הביילי"ג כשר עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ב' ועי' בפר"ח לקמן סי' מ"ט ס"ק ד' ותב"ש שם ס"ק ז' שכ' דכ"ז הוא כשניכר שהוא ע"י חולי אבל כשיש חשש שניקב ע"י קוץ טריפה בכל ענין עיי"ש וכ"כ בבית יצחק כאן בעקה"ב אות ד' ובעמודי זהב לקמן סוף סי' נ"ה ועיי"ש בבית יצחק ובבית אברהם סוף סי' נ"ד שסיימו בשם המהר"ם שיף ז"ל דאם רואין שלא נסדק רק העצם והעור והבשר שמבחוץ הוא שלם יש לתלות שהי' מתולדה או בחולי מלתלות בקוץ עיי"ש (ועי' להלן סי' נ"ד ס"ק ה' מ"ש עוד מדין נשבר עצם הביילי"ג):

ח שניקב. דע דבכל הכרס הוי הדין דטריפה אפי' בנקב משהו כן משמע מסתימת הפוסקים ובש"ע ועי' בתב"ש ובשפ"ד ס"ק ד'. ועי' בפרי תואר ס"ק ב' דחילוק יש דבמפרעתא ר"ל במקום שנתגלה ממנו כשפרעו טבחא אז אף בנקב משהו הוי ודאי טריפה אבל במקום דלא מפרעתא דהיינו במקום הנחבא ממנו תחת הצלעות מצד זה ומצד זה אז דוקא בניקב ברוב או טפח הוי ודאי טריפה אבל בניקב רק במשהו לא הוי רק ספק טריפה עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ג' מזה ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' ק':

ט טריפה עפת"ש מ"ש מהבינת אדם בעז שדקרוה בין הצלעות בכרס וכו' ועי' בבינת אדם שם העובדא באריכות יותר שהורה המורה לבעל העז שימיתוהו וימכור לנכרי כדין ובעל העז עבר על דברי המורה בראותו שנרפאה בתוך איזה ימים וגידלה וחיתה יב"ח וגם עיברה וילדה והשיב שיש לקנוס לבעל העז כדין מבטל איסור לכתחלה אבל העז נראה שהיא כשרה דכיון דספק פלוגתא הוא מהני לה יב"ח ולידה עיי"ש. ומ"ש הפת"ש להשיג על הבינת אדם הנ"ל עי' במק"מ ס"ק ג' שהשיג ג"כ על הב"א בזה והחליט לאסור בזה אף כששהה יב"ח עיי"ש וכן ראיתי בפסקים של הגאון מ' ליב בערלין ז"ל (אחי הגאון בעל עצי אלמוגים ז"ל) כת"י חלק א' סי' ט' שפסק כן דאם ידוע שפגע במרצע בכרס הפנימי לא מהני שהי' יב"ח כלל עכ"ד אך בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ב' סי' פ"ב הסכים לדעת הבינת אדם הנ"ל ומתרץ שם הקושיות שהקשה השואל על הב"א הנ"ל והעלה להלכה דמהני לה יב"ח בכ"מ עיי"ש וכ"כ שם עוד בחלק ג' סי' פ"א לדינא דבכ"ז מהני לה יב"ח עיי"ש וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' כ"ה ובשו"ת אמרי נועם (מהגה"צ מדזיקוב ז"ל) סי' י"א ובשו"ת טוב טעם ודעת תניינא סי' קע"ב ובדעת תורה ס"ק ג' וד' עיי"ש ועי' בטוטו"ד שם שכתב:

דדוקא ביוצא הפרש אז בעינן יב"ח אבל בלא יצא פרש א"צ יב"ח כלל דהוי ספק על ספק לא על ואת"ל שנכנס לתוך החלל שמא לא ניקבו המעיים עיי"ש באורך. ועי' מזה בדבריו במהדורא קמא סי' ע"ה שנשאל בפרה שדקרו אותה כנגד הכרס כנ"ל ויצא הפרש וחיתה יב"ח וגם ילדתה אך יש חלב שנחלב ממנה קודם שעברו היב"ח וגם מה יעשו עם הכלים שבשלו בהם החלב שקודם יב"ח וכ' דכיון דרואין שחיתה הבהמה יב"ח נראה דודאי מותר החלב שלה למפרע ומכ"ש דאין לאסור הכלים של החלב דלמפרע ועיי"ש עוד סי' ע"ט מ"ש בענין זה וכ' דביצא הפרש ע"י דקירה יש להחמיר שלא למוכרה לנכרי עיי"ש והיינו כשלא שהה יב"ח כנ"ל ועי' מזה בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ס"ו ובשו"ת תפארת יוסף חיו"ד סי' ח' ובשו"ת רשמי שאלה חיו"ד סי' כ"ט ובשו"ת מגדל השן סי' נ"ח באריכות ועבשו"ת רבינו דברי חיים ח"ב ביו"ד סי' ל"ג מ"ש בענין זה וכ' דאם יתברר ע"י רופאים מומחים או ע"י ישראל כשרים שעושין נקב בהמסס או עכ"פ שיש ספק אם עושין נקב בהמסס בודאי יש להטריף ולא מהני יב"ח אכן אם יתברר שאין עושין נקב בהמסס ואין חשש רק משום מחט בחלל הגוף אז אם נעשה ע"י אומן לכך יש לסמוך להקל כמו בסירוס התרנגול עיי"ש באורך ועי' מזה בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' ס' שהרב השואל הביא שהי' לו דרישה וחקירה מרופא אומן שאמר שעושין הדקירה ההיא בשיפוע הכרס עד שע"י השיפוע שוכבין הקרעים זה על זה ורוצה השואל להקל דאף שנכנס האינסטרעמענ"ט בתוך הכרס יש להתיר דכיון דהולך בשיפוע ע"י שהקרעים שוכבין זע"ז הו"ל כמו סתימה דמעיקרא והוא ז"ל השיב ע"ז דאין זה נקרא סתימה כלל ועוד דהרי נודע שכשעושין רפואה זו לבהמות אלו מניחין השפופרת החלול בכלי זה שדוקרין בו תחוב בתוך הנקב ההוא משך זמן מה שעה אחת או פחות להוציא הרוח כפי הצורך א"כ הרי כל המשך הזמן הזה עומד הנקב בעיני' פתוח ואין הקרעים שוכבים זע"ז ואין כאן סתימה דמעיקרא ע"כ העלה דהבהמה אסורה אפי' שהה יב"ח וגם חלבה אסור ואסור למכור הבהמה לנכרי שמא יחזור וימכרוהו לישראל רק קודם שימכרוהו לנכרי ימיתנה תחילה עיי"ש ועבשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' ס"ז ס"ח וס"ט באריכות מזה ועבשו"ת בית שלמה ח"ב סי' ק' מ"ש בענין זה וכתב בפשיטות דאין אופן להקל כלל משום שהאומן עושה זאת ולא מרעי אומנתו כי אדרבה דמה"ט שהוא אומן קרוב הוא לודאי טריפה כיון שזה הוא עיקר הרפואה להוציא האויר מתוך כרס הפנימי וע"ז התכוין מתחילה לעשות כן וכן הוא אומנתו בכך וכ' שם בעובדא שהיתה בהמת בעה"ב א' חולה מרוב אכילה ולא הי' הבעה"ב בביתו ובא האומן נכרי לתבוע שכרו ממנו ואמר שדקר לתוך חללה בסכינו המיוחד לכך וראה היהודי שהי' מלוכלך במקום הזה בדם וכ' דאף שלא ראה ישראל הדקירה יש להחמיר בזה אף שהוא הפ"מ דקרוב לודאי שעשה נקב בכרס הפנימי וכן אסור למכור הבהמה לנכרי בחיי' ולא מהני לה יב"ח ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז באריכות ועי' מזה בס' דברי אברהם סוף ס"ק א' ועבשו"ת נפש חי' חיו"ד סי' ד' שהחמיר ג"כ בזה עיי"ש באורך. וכ"ז הוא היכא שדרך האומנים לדקור בין הצלעות לנקוב הכרס וכאמור. אולם במקום שדוקרין במרצע ואינסטרעמענ"ט להקיז דם מהטחול נשתנה דינו:

ועיין בפת"ש מ"ש בזה להלן סי' נ"א סק"ו מתשו' תפארת צבי בדבר מה שתוחבין ברזל בין הצלעות ונוקבין בפנים הטחול כעין הקזה וכו' ועבשו"ת עמודי שש (מהג' מ' ישראל אייזנשטיין) בקונטרס דיני או"ה סי' י' ובשו"ת שאילת שלום תניינא סי' ק"ס מ"ש בזה באריכות ועבשו"ת רשמי שאלה חיו"ד סי' כ"ט שנשאל במה שהוא שכיח שכשיש לבהמה איזה חולי ידוע אז תרופתה שיבא ערל נפח ובידו מרצע חדוד ומכה בכח לנקוב שם הטחול ולהוציא ממנה דם והוא ענין הקזה בטחול וזה רפואתה ונשאל מה הדין אם נשחטה הבהמה ורואין שלא הי' נקב מפולש בצד הדק או בפחות מחציי' בצד העב והאריך טובא וכ' דאם הי' לוקחין מרצע רחבה קצת מלמטה כעין גדר הקנה דש"ע סי' נ"א סעי' ב' שאין לה עוקץ כלל ולא נשתהה כלל משעת הדקירה עד שנשחטה אם נראה רושם וריעותא בטחול ומוכח דהתחיבה היתה רק בהטחול ולא נראה שום ריעותא בשאר אברים הי' מקום להקל דאף דאין אנו בקיאים בבדיקת נקב משהו היינו דוקא אם הוצרכנו לבדוק כל אברים הפנימיים דאז הי' מקום שאין ידוע בזה אא"ב בבדיקה אבל בנ"ד שרואין היכא ששלטה שם הריעותא ואין צריכין לבדוק רק בטחול לבד אפשר דהוי כבמקום ידוע ומהני בדיקה והי' מקום להתיר בקישוי גדול אם לא נשתהה קצת ביני וביני משא"כ בנ"ד דסתם מרצע שלנו מסתמא היא חדה ויש לה עוקץ דק מלמטה כמו מחט פשיטא דבזה לית דינא ולית דיינא שהיא טריפה אפי' בלא שהתה כלל בין הנקיבה ובין השחיטה ואפי' רואין הריעותא בהטחול הנ"ל ושאר האברים שלימים ויפים ומכ"ש אם שהתה זמן מה בין הנקיבה להשחיטה דיש חשש שהי' נקב ונתרפאה דבודאי היא טריפה בפשיטות עיי"ש ועי' בדע"ת להלן סי' נ"א ס"ק י"ח מ"ש בענין זה והעלה דכיון דהטחול מונחת על חצה"כ במקום שבצד הב' היא דבוקה לכרס ואם הנקב מגיע לטחול הרי כבר ניקב טרפש הכבד א"כ הרי הוא בלא"ה טריפה ובפרט לפי מה שנהגו האומנים לדקור אחר צלע י"ג דשם הטחול בודאי מונחת על חצה"כ וטריפה בלא"ה משום ניקב טרפש הכבד אך אם דקרו אותה במקום שאינה מונחת כך או ששהה הבהמה עד שעלה קרום מחמ"כ על נקב הטרפש אם הוא אומן ישראל אפי' בבהמת חבירו או אפי' אומן נכרי בבהמת עצמו יש להקל ואין לחוש ג"כ מחשש נקב בשאר אברים וכן אם הוא אומן נכרי בבהמת ישראל ושחטוה מיד ג"כ יש להקל אבל בלא"ה אין להקל עיי"ש (ועי' בדברינו עוד להלן סי' נ"א ס"ק כ"א וס"ק כ"ד):

י ואין לו דבר שיסתום אותו עבאה"ט מ"ש מהט"ז בטעם דאין הטחול סותם משום שיש על הטחול קרום שמנקרין אותו והוא חלב טמא ועי' במ"ז ס"ק ב' שכ' דאף דבקולשי קיי"ל שאין איסור חלב מה"ת דשם אינו אלא מדרבנן אפ"ה אמרינן דעכ"פ מדרבנן אינו סותם אך במקום העב אינו סותם מדאורייתא עיי"ש ועי' בס' בית מאיר ובס' שנות חיים ס"ק ג' ובחכמת אדם כלל כ' סעי' ג' שכ' דלפי דברי הט"ז אין לומר דעכ"פ אם ניקב גם הקרום הזה ונשתייר מבשר הטחול לנקב שבכרס כעובי דינר זהב דבכה"ג סותם בשר הטחול לנקב שבכרס דז"א מכמה טעמים עיי"ש ועי' מזה בש"ך לעיל מ"ו ובתב"ש שם ס"ק ג' ועד"ק ס"ק ד' שכ' דאם אין הקרע מפולש כשיעור יש להקל היכא שיש סתימה משומן שאינו אסור כ"א מדרבנן עיי"ש ועי' בדברי אברהם ס"ק י"א מ"ש בביאור דברי הד"ק בזה עיי"ש: (יא) שהרי החלב שעליו אסור. עבאה"ט מ"ש מהפר"ח דלבני רייני"ס שנוהגין בו היתר סותם זה החלב ועט"ז לקמן סי' ס"ד ס"ק ח' ובבל"י כאן ובמ"ז ס"ק ב' ובפלתי ס"ק ג' שכ' דכ"ז הוא רק לדידהו אבל לדידן אסור מן התורה כיון דאנו אוסרין אותו מדינא לחייב עליו כרת עיי"ש ועי' מזה בתב"ש לעיל סי' מ"ו ס"ק ג' ובמחזיק ברכה בסי' זה אות א': (יב) החלב שעליו עבאה"ט ופת"ש בתרנגולת שנמצא בה מים בחלל הגוף ועבשו"ת שאילת שלום קמא סי' פ"ז שנשאל בעוף שלא פתחו לאחר שחיטה והי' מונח כך מעל"ע ולאחר מעל"ע פתחוה ויצא ממנה קילוח מים רבים והאברים הפנימיים נבדקו:

ונמצאו שלימים ויפים ודעת השואל לאסור העוף משום כבוש בלי מליחה וכ' דיפה כ' השואל בזה דהוא כבוש גמור דמים הכבושים שבחלל הגוף הוא כמו מים הכבושים בכלי דקיי"ל דנחשב הכלי ככבוש אף דאין דופן החיצון של הכלי נכבש בהמים ואם היו המים בחלל הגוף ממש בלי שלחופית אין מקום להקל ואין להתיר רק הרגלים והכנפים והגרגרת דיש לחושבו כלמעלה מן הנכבש אבל העוף עצמו עם כל האברים הפנימיים בודאי כדין כבוש בלא מליחה זולת אם היו המים בשלחופית יש להקל כי אין המים נוגעים כלל בגוף העוף ואם הי' מקום להסתפק אם היו המים בשלחופית או לאו הי' מקום להקל מטעם ספק כבוש וכו' אך אין מקום להסתפק בזה דכל עין רואה תאשר אם היו בשלחופית או בחלל הגוף עיי"ש באורך. ועי' בשו"ת שערי דעה תניינא סי' קפ"ח שנשאל ג"כ אודות זה אם יש לאסור העוף מטעם כבוש וכ' דאם כי דבר חכמה הוא אבל לדינא אינו מוכרח ויותר מסתבר להקל כיון שהיו המים בתוכה בשעת חיותה וכו' שוב אינו פועל להרחיב ולהפליט ולהבליע גם לאחר שחיטה אף שהי' מונחת מעל"ע שלם לאח"ש עיי"ש: (יג) אסור. עבאה"ט ופת"ש מ"ש בתרנגולת שבטנה צבה וכו' ועי' בתשו' הב"ח שם שנוטה לחוש עכ"פ להחמיר לעצמו עיי"ש וראיתי בפסקים של הגאון מ' ליב בערלין אבד"ק קאסעל ז"ל כת"י סי' רל"ד שכ' שיש להכשיר בזה בפשיטות ואף לעצמו אין להחמיר כיון שלא נזכר טריפות זו בש"ס ופוסקים ואין להוסיף על הטריפות עכ"ד ועי' תב"ש לעיל סי' מ"ה ס"ק ג' שהעתיק תשו' הב"ח הנ"ל שכ' שאין להתיר בזה כ"א ע"י בדיקה במעיים ובריאה ובכל אברים שהנקב מטריף בהם אם לא נשתנו מראיתם או אם לא נתמסמסו או אם אין שאר ריעותא עיי"ש ועשפ"ד לעיל סי' מ"ה ס"ק ה' ועבשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סוף סי' ע"ז מ"ש בזה וכ' דאף דשינוי מראה אינה ריעותא המטרפת מ"מ ביש ריעותא דמים בחלל הגוף אם נשתנה מראית הדקין מצטרפת הריעותא דשינוי מראה להריעותא דמים שבחלל הגוף וטריפה עיי"ש ועי' בדע"ת להלן סי' נ' ס"ק ד' מ"ש בענין זה והעלה לדינא דבהפ"מ וגם שעהד"ח יחד או הפ"מ וצורך שבת יחד יש להקל אף בנמצא ריעותא דשינוי מראה וכדומה באברים הפנימיים וכ"ז אם השנוי מראה בשטח גדול בהאברים הפנימיים אז בעינן הפ"מ וצו"ש כנ"ל אבל אם הריעותא דשינוי מראה וכדומה הוא רק במקום א' בלבד בשטח קטן מאד יש להקל אף בהפ"מ לבד וכ"ז בהי' שם ריעותא דשינוי מראה וכדומה אבל אם הי' שם ריעותא דנפוח בבשר החופה הכרס או בדופן או בשומן שבחלל או בשומן שבין המעיים או שיש נפוח ושירוץ גדול בביצים יותר מההרגל יש להקל בכ"מ כיון דטבע הנפוח להוליד מים א"כ הרי יש לפנינו דבר לתלות בו ואין להחזיק ריעותא יותר ואדרבה בכה"ג יש להקל יותר מהיכא דליכא שום ריעותא לפנינו דהתם אין לנו במה לתלות המים ויש לחוש לנקב בוושט או מעים אבל בזה דיש מקום לתלות המים בנפוח שיש שם בפנים ממילא אף אם יש שם עוד ריעותא אחרת שאינה מטרפת כגון שינוי מראה וכדומה יש להקל. ואם נמצא נקב מורנא בבהמה שהיו בה מים בחלל הגוף אם התולע מקצתו בנקב ומקצתו חוץ לנקב בגוונא שאינו בכלל ריעותא כלל יש להקל ואם לאו אין להקל אלא בנמצא נפוח באיזה מקום אז יש להקל גם היכא דמקרי ריעותא דתולין המים בהנפוח וכמש"ל עיי"ש ועבשו"ת משכן בצלאל אות מ' סוף סי' קפ"ב ובס' גנזי חיים (מהגאון מ' חיים פלאגי ז"ל) אות ט' ערך טריפות בד"ה הוה עובדא. אמנם למעשה לענ"ד אין לסמוך על הדע"ת בכל זה כיון שדעת התב"ש להחמיר בכ"מ שיש ריעותא בצירוף המים שבחלל הגוף וכ"פ הגדולים הנ"ל שאחריו:

ועבמק"מ לקמן סי' נ"א ס"ק ד' שכ' דגם אם נמצא מים בשלחופית צריך בדיקה באיברים שהי' השלחופית מונח אצלם עיי"ש אמנם לפמ"ש הגאון מהרש"ק ז"ל בהגהותיו להפרמ"ג לעיל סי' מ' בשפ"ד ס"ק א' דמ"ש הב"ח דבנמצא מים בחלל הגוף צריך בדיקה בשאר אברים הוא רק משום דחיישינן שמא נתקלקל א' מאברים הפנימיים ע"י המים כדרך המים שמקלקלין עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' מ"ה (ס"ק י"ח) שכ' כן גם מהגה"צ מהרי"א מקאמארנא ז"ל מסתבר דכ"ז לא שייך אלא דוקא כשהמים הוא בחלל הגוף בלי שלחופית אבל כשהשלחופית מפסיק בין המים לאברים הפנימיים אין מקום לחוש שהמים שבתוך השלחופית יקלקלו האברים וכן ראיתי בהפסקים של הגאון מ' ליב בערלין ז"ל כת"י שכ' כמה וכמה פעמים דבנמצא המים בשלחופית לא הוי שום ריעותא כלל עכ"ד שוב ראיתי בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קנ"ב שכ' באמצע התשו' דמים הנמצא בשלחופית אינו ריעותא כלל די"ל דהוא ביצה שלא נגמרה עיי"ש והוא מסתבר:

ועבשו"ת שאילת שלום קמא סי' פ"ח באמצע התשובה שמצדד דכל מ"ש הב"ח ושאר פוסקים דבנמצא מים בחלל הגוף צריך בדיקה באברים הפנימיים הוא רק לכתחלה אבל בדיעבד י"ל דבהפ"מ אין הבדיקה מעכבת בו וכמ"ש הפרמ"ג בשורים המשתינים דם וכו' ובפרט בנ"ד שהוא שכיח טובא ונבדק רובא דרובא ולא נמצא בשום פעם שום ריעותא באברים הפנימיים ע"כ בודאי אין לחשבו לריעותא ואין לחוש עיי"ש אמנם בתב"ש שם סיים דאין להתיר כ"א ע"י בדיקה בכל המקומות שהיו המים נוגעים אם אין בו ריעותא וכו' וגם הריאה צריכה נפיחה וכל אלו הבדיקות מעכבים אפי' בדיעבד עיי"ש ועי' בדע"ת לקמן סי' נ' שם שעמד בזה על לשון התב"ש דמשמע מדבריו דגם בדיקת נפיחה בריאה מעכב בדיעבד וזה צ"ע דהא הב"ח מקיל גם בעוף ובעוף א"א לנפוח הריאה והעלה דבע"כ בדיקת נפיחה לא מעכבה וסגי גם בריאה בדיקה בראיית עין אבל בדיקת ראי' שפיר מעכב אפי' בדיעבד עיי"ש: ומה שכ' הבאה"ט בשם הפר"ח דהבהמה אין להתיר בזה כ"א בהפ"מ עי' בס' תורת זבח סי' מ"ד סעי' ב' שכ' דהמחמיר לעצמו בבהמה שנמצא בה מים בחלל הגוף בכל ענין קדוש יאמר לו עיי"ש. ועי' בס' דברי יוסף סי' ש"כ מ"ש בזה ועי' בתב"ש שם שכ' דגם בעוף אין להתיר בנמצא בו מים בחלל הגוף אפי' לאחר הבדיקה כ"א בהפ"מ דוקא כמו בבהמה עיי"ש ועי' במק"מ לעיל סי' מ"ה ס"ק ג' שכ' שהוא הנכון דהני חששות שכ' הפר"ח להחמיר שלא בהפ"מ בבהמה שייך גם בעוף עיי"ש ובשפ"ד לקמן סוף סי' נ' ועד"ק לקמן סי' נ"א ס"ק ב' ובמק"מ שם ס"ק ד' דכ"ז אם נמצא מים צלולים או עכורים אבל אם נמצא בהחלל מים מעורבין בדם קיל יותר שיש לתלות שבשעת הפירכוס שלאחר שחיטה נשפכו מהסימנים לתוך החלל עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט והפת"ש שיש סכנה מהאוכלין מזה וכו' עי' במק"מ שם שסיים שכן מנהגינו להודיע להשואל ופורש מעצמו משום סכנה ושמעתי שכשהמים בשלחופית אין חשש סכנה עכ"ל ועבשו"ת שאילת שלום קמא סי' פ"ח שכתב דנוהגין להתיר להדיא בנמצא מים בחלל הגוף ולא נמצא שום ריעותא בהאברים הפנימיים ואין חוששין לדברי השבו"י שיש סכנה לאוכלם כי אנו רואים והוא דבר המצוי ומעשה בכל יום ואין אנו רואים ח"ו שום סכנה מזה וכבר אמרו חז"ל והאידנא שדשו בו רבים וכו' וכ' שכן נוהגין כל מורי הוראות ושכן ראה לזקינו הגאון בעל תשו' תועפות ראם ז"ל שהורה כן עיי"ש. וכ' עוד בפסקים של הגאון מ' ליב בערלין כת"י הנ"ל סי' תתקס"ט שבא לפניו עובדא בתרנגולת שהיתה נפוחה במקצת עורה ופתחוה ויצא ממנה מים הרבה שנמצא בין עור לבשר ולא נמצא שום ריעותא בהעוף והכשיר דאין להוסיף על הטריפות ובודאי הוא בא לה ע"י מכה שהי' לה בין עור לבשר שממנה באו המים עכ"ד (וע"ל סי' ל"ו ס"ק שס"א): (יד) תולעים שנמצאו. היינו שנמצאו בחלל הכרס אבל אם נמצאו נקבים בהכרס ותולעים בתוכן פליגי האחרונים דהט"ז כאן ס"ק ג' והש"ך לעיל סי' ל"ו ס"ק י"ז מתירין דאמרינן דלאח"ש פירשו כמו בריאה (ועי' בדגול מרבבה לעיל סי' ל"א על דברי הש"ך ס"ק ז') וכ"כ הפר"ח ובכו"פ שם אבל התב"ש ס"ק ד' חולק עליהם ואוסר עיי"ש ועמ"ז כאן ס"ק ג' ולעיל סוף סי' מ' ובשפ"ד לעיל סי' ל"ו ס"ק י"ז ועי' בדע"ת ס"ק ה' מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא כדעת הט"ז והש"ך להקל דאם נמצאו תולעים בכרס או מעיים ומקצתן יצאו לחוץ ונקבו הכרס או המעים תלינן דלאח"ש פרשו ויצאו לחוץ ואפי' בלא הפ"מ יש להקל עיי"ש ועי' בד"ק ריש סי' מ"ו ובמק"מ ס"ק ט"ז (ובדברינו שם ס"ק נ"ג) ועי' עוד במ"ז ס"ק ג' שכ' דבנמצא נקב במקום התולע אז צריך בדיקה אם התולע רחוק ממקום הנקב או לאו כדין דתולע בריאה הנ"ל סי' ל"ו סעי' ה' אבל לכתחלה אף שמצא תולע א"צ לבדוק אם יש שם נקב במקום ההוא עיי"ש:

סעיף ג:

טו החופה את רוב הכרס כתב בפר"ח ס"ק ד' שאם נקרע ממקום שהכרס כלה ולמטה כשר וכ"כ בתשו' מהר"ם אלשקר סי' מ"ז עיי"ש ועד"ק ס"ק ב' שכ' דמלשון הש"ע יש במשמעות דלאו דוקא כשהקרע מכוון נגד הכרס אלא כל שהיו המעיים יוצאים ומושכים גם הכרס לחוץ דרך שם אסור עיי"ש ועי' בגה"ק אות ב' ומק"מ ס"ק ו' שכ' שאין כן דעת הפוסקים והביא ראי' מלשון מהר"ם אלשקר הנ"ל עיי"ש וכ' שם דגם מה שהחמיר בד"ק לאסור גם כשנקרע במקום שכשהבהמה שוכבת מגיע לשם כרם הפנימי צ"ע כי מתשו' מהר"ם אלשקר לא משמע שם כן עיי"ש. ועי' בפרי תואר ס"ק ג':

מ"ש בענין זה וכ' דאם נקרע רוב כל בשר החופה את הכרס אף שאינו רוב ממה שמכוון נגר הכרס אלא למטה מהכרס טריפה עיי"ש וכ"כ בד"ק שיש להחמיר בכה"ג דכל שהוא מכוון עכ"פ נגד משהו מהכרס יש לאסור עיי"ש אבל במק"מ שם העלה שזה נגד דעת הפוסקים ואין לחוש לכל זה והעיקר דאין לאסור רק ברוב מה שמכוון נגד הכרס ובשיעור זה משערין הן לקולא והן לחומרא עיי"ש:

טז והוא המקום. עד"ק ס"ק ב' שכ' דגם במקום הצלעות שהכרס מגיע שם הוא בכלל הטריפות עיי"ש וכ"כ במק"מ סוף ס"ק הנ"ל ועי' בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' כ"ב (בסוף התשו' בד"ה וע"ד מ"ש) שכ' וז"ל וע"ד מ"ש רומכ"ת בשם מנקר אחד שאמר שהנקב הזה הנמצא בין צלע י"ב לצלע י"ג אינו בכלל בשר החופה הנה צויתי על השו"ב המומחים דפה"ק לעיין היטב בבהמה וראו היטב שהכרס מכוון כנגד הצלעות הנ"ל בסופן רק למעלה הם כנגד היתרת שכנגד הריאה וא"כ אין לדיין אלא מה שעיניו רואות שאם הי' הנקב בין הצלעות הנ"ל מכוון כנגד הכרס פשיטא דהוי בכלל בשר החופה וכו' עכ"ל ועבשו"ת אדומו"ר דברי חיים ח"א חיו"ד סי' כ' (בד"ה ומה ששאלתם) מ"ש בזה ועבשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קע"ה שנשאל בענין זה וכ' ששאל להשוחטים המובהקים שלו ואמרו שגם הבשר שבין צלע י"ב לי"ג הוי בכלל בשר החופה את רוב הכרס וכ' דהרב שהורה להיתר בזה וסמך עצמו על מאן דהו שאמר שאינו בכלל בשר החופה לא טוב עשה וגם הכלים אסורים מבהמה זו עיי"ש ועבשו"ת שואל ומשיב קמא ח"ב סי' פ"א שנשאל ג"כ שאלה זו של הגאון מהרש"ק ז"ל הנ"ל וכ' שם הרב השואל שהשוחטים דקהלתו חשבו דגם בשר שבין צלע י"ב לי"ג שייך לבשר החופה וכו' וכתבו להגאון מהרש"ק ז"ל מבראד והשיב להם שהוא אינו יודע אך ששאל להשוחטים שלו וחקרו אח"ז ואמרו דגם זה שייך לבשר החופה את רוב הכרס אמנם השו"ב דק"ק סטריא אמרו שאינו בכלל בשר החופה את הכרס והרב הגאון דק"ק סטריא עשה מעשה ע"י והכשיר הבהמה וע"ז סמך הרב השואל הנ"ל והתיר גם הוא בעובדא כזו ונשאל אם שפיר הורה הרב בזה והשיב דלא הורה יפה בזה ושפך חמתו על הרב השואל הנ"ל איך נפתה לבו להקל בזה אחרי שהשוחטים דקהלתו ודק"ק בראד הגידו כי זה שייך לבשר החופה את רוב הכרס איך יכריעו השו"ב דק"ק סטריא בזה ומכ"ש שהוא תימה על הרב דק"ק סטריא כיון שאינו בקי בבהמה רק בדינים איך עשה מעשה להקל נגד השוחטים הנ"ל הבקיאים בחיתוך הבהמה שאומרים שהוא שייך לבשר החופה את רוב הכרס וכן העלה לדינא שהיא טריפה גמורה וסיים וז"ל והיום הי' אצלי הרב הגדול מ' אלעזר שפירא נ"י אבד"ק סטריזוב (הוא אבי זקיני אמו"ר הרב הקדוש המפורסם בעולם זצלה"ה שהי' אח"כ אבד"ק לאנצהוט ושם מנוחתו כבוד) עם ב"א והסכימו כולם שהיא טריפה גמורה וכן נראה לפענ"ד עכ"ל. והנה בשו"ת בית שלמה ח"ב סי' ק"ג כ' שמצא מפורש בתשו' התשב"ץ דהבשר שבין הצלעות אינו בכלל בשר החופה את הכרס עיי"ש וכ"כ בס' דעת תורה ס"ק ז' לדינא עיי"ש אמנם למעשה צ"ע לפענ"ד אם יש לסמוך ע"ז להקל כיון שהעידו הגאונים הנ"ל בשם השו"ב המובהקים שראו שגם כנגד הצלעות מגיע הכרס והבשר שבין הצלעות הוא חופה את הכרס א"כ כיון שהחוש מעיד להיפוך מדברי התשב"ץ הנזכר י"ל דאפשר מה"ט השמיטו כל הפוסקים דברי התשב"ץ ולא הביאו דבריו לדינא וצ"ע:

יז אם נקרע. עי' בגה"ק אות ב' ובמק"מ ס"ק ז' שכ' שצ"ע בנברא כן פתוח בשר או נברא נטול וכ' דבשהי' יב"ח או לידה נראה שיש להכשיר עיי"ש:

יח טריפה. עשפ"ד ס"ק ד' מ"ש די"ל דלא הוי ספק רק ודאי טריפה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ה' מה שפלפל בזה ובסוף נותן ג"כ פנים מסבירות דנידון ג"כ כודאי טריפה עיי"ש ועי' בט"ז בדף האחרון שכ' דטריפות זה דנקרע בשר החופה את הכרס הוי טריפות מחמת עצמו ודלא כהב"ח שכ' שאינו טריפות מצד עצמו אלא משום דסוף הכרס לינקב עיי"ש ועי' במ"ז ס"ק ה' שכ' ג"כ שא"י מנ"ל להב"ח זה עיי"ש ועבשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קע"ה מה שכ' על דברי המ"ז בזה וכ' שיש לו להב"ח ראי'] מדברי הרמב"ם עיי"ש ולא ראו שכבר השיג עליו הט"ז בדף האחרון שם ועי' בד"ק ס"ק ג' ובגה"ק אות א' ובמק"מ שם ובס"ק ז' באורך:

יט שלא הגיע קרע זה. עי' באה"ט באמצע ס"ק ג' שכ' דבהמה שנגחה חברתה בקרן וכו' ואף שהעור שלם טריפה ועפת"ש ס"ק ג' מ"ש מהס' תפל"מ בשם הב"ח דדוקא כשגם העור מבחוץ ניקב כשיעור אז טריפה עיי"ש ועי' בבל"י ס"ק ז' שכ' בשם הדמש"א שיש לחלק בין נשאר קצת בשר או לאו וסיים וכן אני נוהג להורות עיי"ש ועי' במ"ז סוף ס"ק ה' ועי' בש"ע התניא ז"ל סי' ט"ז שכ' דאין לסמוך על דברי הב"ח למעשה אך בספק יש להתיר החלב וכמ"ש הבית יעקב והבל"י והבאה"ט עיי"ש ועי' בס' לב ארי' על חולין דף נ' ע"ב ודף נ"ב ע"ב מ"ש בדברי הב"ח בזה וכ' דגם הב"ח לא הקיל רק בנעשה ע"י נגיחה אבל אם נעשה ע"י חולי גם הב"ח מודה שהיא טריפה עיי"ש וכ"כ בשו"ת שו"מ קמא חלק ב' סי' פ' דהב"ח בעצמו לא התיר בסתם רק בידוע שבא מנגיחת השוורים אבל בספק מחמת חולי גם הוא מודה לאסור וכ' שם שהמורה שהורה להקל בזה כדעת הב"ח הורה כבן סורר ומורה וגם לענין הכלים יש להחמיר וכל מה שאפשר להגעיל יגעילו עיי"ש אמנם בשו"ת רבינו דברי חיים חלק א' ביו"ד סי' כ' העלה דהא ודאי דאין חילוק בין אם בא הנקב ע"י נגיחה או שבא ע"י חולי בכ"מ מהני סתימת העור לבד ודלא כדעת איזה לומדים שרצו לחלק בכך והאריך לתמוה על גוף דברי הב"ח שמקיל אם העור שלם שאין אלו רק דברי נביאות אמנם לדינא הסכים להקל בזה מטעם ס"ס עיי"ש וכעין זה כ' ג"כ בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' כ"ב וכ' דכל שהעור נשאר שלם אלא שהבשר שתחת העור לבד נקרע ע"י הנגיחה יש להכשיר אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש אמנם בשו"ת בית שלמה, ח"ב סי' ק"ג השיג עליו ודחה דבריו עיי"ש ועבשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קע"ה שכ' דאם כי לכתחלה אין לסמוך להורות כדעת הב"ח בזה מ"מ בדיעבד אם אירע שהורה המורה להקל כדעת הב"ח לא מהדרינן עובדא עיי"ש אכן בדע"ת ס"ק ו' ובשו"ת שאילת שלום תניינא סי' רע"ז הביאו תשו' הגאונים הנ"ל והשיבו על כל דבריהם וכ' דהעיקר לדינא להחמיר דלא מהני מה שנשאר העור בלא בשר ואפי' אם ידוע שנעשה ע"י נגיחת השוורים אין שום צד קולא ומכ"ש אם נעשה ע"י חולי עיי"ש ועי' בגוף דברי הספר תפארת למשה שהביא הפת"ש שם שכ' כן להדיא דעתו לדינא דכשלא נשאר שום בשר אע"פ שהעור קיים יש להטריף עיי"ש ועבשו"ת ספר יהושע סי' מ"ו בד"ה נידון אם נמצא שכ' ג"כ לדינא דאע"פ שהעור מבחוץ הוא שלם ויפה מ"מ כשאין שם בשר הו"ל כנקב מפולש דהעור לבדו בלא בשר אינו מציל דאינו סתימה עיי"ש ועבשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' כ"ה מ"ש בענין זה והעלה דבמקום שלא היו נוהגין להקל בזה יחזיקו במנהגם שלא להקל רק אם נשאר מעט בשר עיי"ש וכ"כ בשו"ת אורי וישעי סי' קכ"ו עיי"ש באורך ועי' בד"ק ס"ק ד' מה שמצדד בענין זה וכ' שלצד הכרס בעינן שישאר מעט בשר שלם וכל שיש קצת בשר במקום שהוא חופה את הכרס אע"פ שבבשר שחוץ לכרס לא נמצא שם שום בשר יש להכשיר עיי"ש ועי' מזה במק"מ ס"ק ט' ועי' בדע"ת שם שכ' ג"כ הכי לדינא דכל שנשאר תחת העור על כל שטח הקרע מעט בשר שלם אפי' רק קרום דק של בשר יש להקל ואם יש ספק אם נשאר קרום בשר שלם או שהוא ספק אם הקרע הוא כשיעור טפח ברוב העובי וידוע שלא הגיע לשיעור רובו באורך יש להקל אף כשאין העור שלם דהוי ס"ס אבל אם יש ספק שמא הגיע לרובו יש לאסור אף אם העור שלם ואין חילוק בכ"ז בין נקרע לניטל ואם ידוע שהי' ניטל ברוב עובי כשיעור טפח אלא שיש ספק שמא נשאר כקרום דק סמוך לעור בשר שלא נחסר כשיעור אבל ידוע שהי' בו נקב כ"ש יש לאסור דהוי ס"ס לאיסורא עיי"ש. ועי' בס' דברי שאול ויוסף דעת בהשמטות דף נ"ד ע"א מ"ש בענין זה וכ' דבגוף הדין הוא מתמה דאיך יוכל להיות שהעור יהי' שלם והבשר נקרע מהנגיחה הא העור פרוש על הבשר וא"כ יש לחוש שע"י שנגח ניקב הקרן להעור ג"כ אלא שנתרפא ואולי מיירי שידוע שלא נקרע העור רק במקצת אבל לא ברובו רק שהבשר נקרע ברובו אבל לדינא כ' דכל שנקרע גם העור אפי' לא נקרע העור ברובו יש להטריף אם הבשר הוא נקרע ברובו עיי"ש ועבשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' כ"ח שנשאל בפרות שיש להם בועות בבשר החופה כנגד הבני מעיים ויש אשר ידוע שבא מנגיחות השוורים ויש שא"י הסיבה ויש שבקיאים מעידין עליהם שניכר שהם ע"י חולי מה דין החלב בחייהם וגם אם נשחטו מה דינם ואם צריכים בדיקה נגד אברים הפנימיים וכ' דאם רואין שבעור הבהמה מבחוץ אין שם ריעותא יש להתיר החלב בהפ"מ מחיים וכ"ש אם שהתה יב"ח דבודאי יש להתיר החלב בלי שום פקפוק אכן אם לאחר שנשחט נמצא שיש קרע בבשר החופה כשיעור המטריף והעור הי' שלם מבחוץ אין לסמוך על הב"ח להקל בזה כי יש הרבה צדדים להחמיר אכן אם יש ספק אם הי' כשיעור המטריף ונאבד בין אם ידוע שהקרע הוא מחמת חולי ובין שהוא מחמת הנגיחה מ"מ ביש ספק אם הי' כשיעור המטריף יש לצדד להקל מטעם ס"ס והאריך טובא בזה:

ועיי"ש עוד בתשו' שאח"ז מזה:

כ קרע זה. עבאה"ט מ"ש בשם הבית יעקב דאם יש ספק אם יש כשיעור טפח מותר החלב מחיים ועי' במק"מ סק"ט מ"ש בביאור דין זה וכ' שם עוד דה"ה אם ידוע בודאי שיש כשיעור רק שהספק הוא שמא נשאר מעט בשר בפנים שלם וכדומה איזה ספק אחר להקל יש להקל ע"י שהי' יב"ח או עד שתתעבר ותלד ואז מותר לשתות ממנה החלב בחיי' ואם נשחטה אח"כ יש להתיר הבשר אפי' לא נבדקה בפנים בכל אברים הפנימיים מחשש נקב ואולי י"ל דאף לכתחלה א"צ בדיקה בכה"ג כי השהי' יב"ח או הלידה מהני בזה כאלו נבדקה עיי"ש ובגה"ק אות א' ודלא כד"ק שמחמיר דבכ"ז לא מהני יב"ח עיי"ש: (כא) זה. עבאה"ט מ"ש דבניקב ע"י מחט או קוץ טריפה דשמא ניקב הבני מעיים ועבשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קס"ב שכ' דאף דקיי"ל דיש חילוק בקוץ בין יש לו עוקץ בין אין לו עוקץ וראש הקוץ הוא רחב כמש"ל סי' נ"א מ"מ זה הוא דוקא בנמצא בחלל הגוף דשם לא חזינן אם ניקב או לאו ע"כ אמרינן דכשחזינן שאין לו עוקץ לא חיישינן שמא ניקב אבל אם רואין שהקוץ הזה ניקב העור והבשר שעל הכרס לתוך החלל כיתד אפי' רואין שהיתד הוא רחב בראשו ואין לו עוקץ כלל אפ"ה כיון דחזינן שניקב בודאי יש לחוש דכמי שעשה נקב בעור ובשר הקשה כן עשה ג"כ נקב בבני מעיים הדקין שנקל לנקוב אותם אך זה דוקא אם רואין שהיחד הגיע לפנים לתוך חלל הבהמה אבל אם יש ספק אם הגיע לפנים לתוך החלל או לאו אין להחמיר דהו"ל ספק על ספק לא על ומותר אפי' בלא הפ"מ עיי"ש ועבשו"ת רשמי שאלה חיו"ד סי' כ"ט:

כב אלא כיון שנקרע רוב עובי. עבאה"ט מ"ש בפלוגתת הש"ך והט"ז ועי' פרי תואר שפסק כדעת הט"ז להחמיר אבל בפר"ח ס"ק י' ותב"ש ס"ק ה' וכו"פ ושפ"ד ס"ק ד' פסקו להקל בהפ"מ כדעת הפוסקים שהביא הש"ך דדוקא מפולש בעינן עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ד' שכ' שכן הוא המנהג להקל עיי"ש ועי' במוסגר שם שנסתפק אם הקרע הוא ברוב אורך רוב עובי ויש ג"כ פילוש מעט שלא כשיעור רוב אורך או רוב טפת דאולי אף המקילין מודים בזה להחמיר כיון דעכ"פ מיעוט מפולש הוא ועוד שיש לחוש שמא הי' בפילוש כשיעור רק שהבריא אח"כ ועיי"ש עוד בד"ה במ"ש ובמק"מ ס"ק ח' שכ' דגם בזה נראה להקל בהפ"מ עיי"ש והנה ראיתי בשנות חיים ס"ק ז' שהעלה דהעיקר לדינא דנקב מפולש טריפה ודלא כהט"ז עיי"ש אבל לפענ"ד אין לחוש לדבריו כיון שאין כן דעת רבותינו גדולי האחרונים הנ"ל ודבריו אין כדאי לסתור דבריהם שהם לא הבינו כן ומימיהם אנו שותין ועי' בדע"ת ס"ק ח' מ"ש בזה והעלה לדינא דבין בניקב ובין בניטל רוב עובי בשר החופה בין אם ניטל כשיעור טפח ובין אם ניטל רוב ארכו ונשאר סמוך לעור או לצד חלל מעט בשר שלם אפי' אם יש גם במעט בשר הנ"ל נקב קטן יש להקל בהפ"מ ואף אם הנקב רחב אלא שהוא פחות מעט מכשיעור טפח יש להקל אבל היכא דבעינן רוב ארכו והוא פחות מעט משיעור רובו יש לאסור אבל בנעשה הנקב תוך ג"י לשחיטה יש להקל גם בזה עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ה' מ"ש לענין קרע שבעורות בשר החופה שהוא זה שלא כנגד זה אם הוי כפילוש ובסוף דבריו נוטה להקל דזה שלא כנגד זה לא הוי כפילוש עיי"ש ועי' במק"מ שם שכ' שכן עיקר לדינא דכל דליכא שיעור רוב עובי בפילוש אפי' אם ניקב כשיעור בזה שלא כנגד זה אין להחמיר וי"ל דגם להרמב"ם כשר בכה"ג עיי"ש:

כג כיון שנקרע. ואם נמצא מחט בבשר החופה תחובה לצד פנים ורואין שלא ניקב לחוץ טריפה כי מאין בא המחט לשם אם לא ניקב א' מאברים הפנימיים ובא לכאן. שנות חיים ס"ק י"ט עיי"ש:

כד דוב עובי הבשר. עט"ז לקמן סוף סי' מ"ט שכ' דבעוף לא שייך דין דבשר החופה את רוב הכרס והביא מדברי הד"מ בסי' זה שכ' מעשה באווזא שהי' לה מכה בבטנה כמין שני ביצים גדולים ופתחו בטנה וראו שהדקין שלמים והכשירו אעפ"י שנקרע העור וסיים בט"ז ומ"מ נ"ל דביש חשש שניקב ע"י קוץ יש להחמיר עיי"ש וכ"כ בפר"ח כאן ס"ק ו' דאין להכשיר בזה אלא כשהדבר ניכר שבא מחמת חולי אבל בלא"ה יש להטריף דשמא ניקב א' מאברים הפנימיים ע"י הקוץ עיי"ש (וע"ל סי' נ"א ברמ"א סעי' א' ובדברינו שם ס"ק י"א):

כה הבשר הזה. עבאה"ט מ"ש בשם הבית יעקב דאם ניקב ע"י נגיחה בקרן אפי' העור שלם והבשר לא נקרע כשיעור צריך בדיקה באברים הפנימיים ועי' בבל"י ס"ק ז' ועד"ק סי' מ"ב ס"ק ב' שהעלה דאין חשש כלל בנגיחת קרן לאברים הפנימיים הואיל והעור שלם עיי"ש והביאו במק"מ כאן ס"ק י"ח ועי' בדע"ת ס"ק ז' שכ' דעכ"פ בודאי דבדיעבד אין הבדיקה מעכב בו (אך כ' דלפמ"ש בד"ק לקמן סי' נ"ח ס"ק ד' אם נעשה ע"י נגיחה איכא חשש ריסוק אברים) וכ"ז אם העור שלם אבל אם אין העור שלם ונודע שנעשה ע"י נגיחת קרן הבהמה אז הבדיקה באברים הפנימיים מעכבת עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט מהצ"צ בנמצא מחט בכרס ע"ל סעי' ח' ובדברינו להלן שם: (כו) טריפה. עי' בשו"ת בית יעקב סי' י"ג שכ' דבזה לא מהני שום סתימה וכן אם חזר ונסתם שהעלה ארוכה מעצמה לא מהני בזה עיי"ש. אך בתשו' מהר"י הלוי אח הט"ז סי' ע"ז כ' דמהני בזה סתימה ע"י מה שהעלה ארוכה עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ד' וס"ק ז' שנראה דעתו להקל דמהני סתימה מגוף הבשר ורק בחלב טמא גם הוא מודה דאינו סותם עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ה' מ"ש בזה ועי' במק"מ ס"ק י' שהעלה כן לדינא דמהני סתימה וכן מה שהעלה ארוכה מעצמה וחזר ונסתם מהני וכמ"ש בתשו' מהר"י הלוי הנ"ל עיי"ש. ועבשו"ת טוטו"ד תניינא סוף סי' קע"ד שכ' דבנקרע העור החופה בודאי מהני אם עלה קרום ונסתם דבעור לא שייך קרום מחמת מכה דדוקא בבשר דרכיך שייך לומר דהוי קרום שעלה מחמת מכה משא"כ בעור שהוא קשה ועיי"ש מ"ש בעובדא שנמצא בבהמה נקב בכרס החיצונה רק שלאחר המדידה לא הי' כשיעור שאם תמתח תעמוד על טפח ואח"כ ראו שהי' בעור בחוץ כמין שריטה דקה ותחת השריטה הי' כמו נקב והי' מלא מוגלא וגם הי' על הנקב כמו קורט דם ג"כ רק שלצד הבשר הי' קרום עור דק שלא ראה בה שום ריעותא וכ' שיש להכשיר בזה בלי פקפוק כיון דבלא"ה יש דעת המתירין בספק חולי וס' ע"י קוץ ובנ"ד דהעור הי' שלם לצד הבשר ואין חשש רק משום קרום מחמת מכה ובעור לא שייך החומרא דקרום מחמת מכה כנ"ל עיי"ש באריכות:

כז ונקרע רוב אורך. עבאה"ט מ"ש דה"ה רוב רחבה ועי' בס' כנפי יונה שכ' דהא דאסרינן בקטנה כשנקרע רוב רחבה דוקא כששיעור הקרע מחזיק כשיעור רוב האורך מהבשר ואילו הי' הקרע משוך בקו לאורך הי' בו רוב האורך אלא שאירע שנקרע כשיעור זה לרוחב הבשר אבל אם אין בו רק כשיעור רוחב הבשר ולא כשיעור משך רוב אורך אין לאסור עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק י"ג שסיים בזה בצ"ע עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק י שהביא לשון ס' האשכול דמבואר להדיא שלא כדברי הכנפ"י הנ"ל עיי"ש:

כח רוב אורך. עפת"ש מ"ש מהתפל"מ שצ"ע אם נקרע באלכסון או כחצי עיגול ועמק"מ שם מה שמתמה עליו בזה:

כט ונקרע רובה. עכו"פ ס"ק ה' שכ' דמסתמא גם כאן מצטרפין נקבים שאין בהם חסרון לרוב אם עומדים זה אצל זה כמו בגרגרת דלעיל סי' ל"ד עיי"ש ועד"ק ס"ק ו' שמבואר מדבריו דזה פשוט לי' דהשלם שביניהם אינו מצטרף עיי"ש ועי' מק"מ סוף ס"ק י"ג שעמד ע"ד הד"ק בזה כי בכו"פ לא נזכר מזה עיי"ש: (ל) רובה. עי' בס' יריעות שלמה שכ' שיש לחקור מה הדין אם נקרע או ניטל כמחצה ולא רוב דהא אנן פסקינן דאי אפשר לצמצם ובידי שמים בודאי א"א לצמצם והיכי דנקרע ע"י חולי י"ל דהו"ל ספק טריפה דלמא הוי הקרע רוב יותר מהחצי השלם וסיים דלדעתו נראה בודאי דהוא ספק טריפה עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ל' (ס"ק ג') מ"ש מענין זה:

סעיף ד

לא אם נקדר. עפת"ש מ"ש מהלב"ש שהכריע להקל בהפ"מ ולשער בבהמה קטנה בשליש רוב ועי' במ"ז ס"ק ה' שכ' דאם נקדר שאם תמתח החוט יהי' בכפל גם התב"ש יודה שהוא טריפה עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק י"ד שכ' דר"ל דהיינו שנקדר כב' שלישי רוב ובעיקר הדין כ' שיש להפליא ע"ד בזה כי לדינא מסתבר דגם בכה"ג יש להקל בהפ"מ עיי"ש:

לב בעיגול. עד"ק ס"ק ד' בד"ה ס"ס וס"ק ז' ד"ה ספק ובמק"מ ס"ק ט"ו דקרע שנמצא בבהמות מנגיחת חברתה והוא מה שקורין דור"ך שלא"ג אף שהנקב עגול ונראה כחסרון יותר מכסלע אין לאסור כי באמת אין שם חסרון אלא קרע רק שמחמת מתיחת הבשר שע"י הנגיחה מתעגל הנקב ונראה כאלו חסר שם לכן יש לשער ע"י שימתח הקרע בכפל ואז אם נראה שיש רוב או טפח טריפה ואם חסר רק מעט ואח"כ נתעגל לטפי מכסלע צ"ע עיי"ש:

לג או באורך. וה"ה ברוחב. גליון מהרש"א והוא פשוט (וע"ל ס"ק כ"ו):

ולד) יתר מכסלע, ע"ל סי' ל' סעי' ב' ובדברינו שם (ס"ק כ"א) בשיעור הסלע כמה הוא:

לה מכסלע. עבאה"ט מ"ש מפלוגתת הט"ז והש"ך ועי' שנות חיים ס"ק ט' שכ' דלדינא העיקר כפי' הט"ז כיון דמוכח מדברי המחבר דכל שניקב במפולש אפי' בכל שהוא טריפה ובע"כ כפי' הט"ז דהמחבר הדר מפרש בסעי' זה שיעור ניטל דהיינו נקדר אבל מיירי בע"כ דנקדר שלא במפולש דבמפולש אפי' בכל שהוא טריפה עיי"ש אבל יעיין בדברינו לעיל (ס"ק כ"א) שכ' שדברי השנות חיים הוא יחיד בזה נגד כל גדולי רבותינו האחרונים ואין לחוש לדבריו ומ"מ בהא ודאי נכונים דבריו לענין דברי השפ"ד ס"ק ז' דלפי פסק הרמב"ם והש"ע בסעי' הקודם דאם נקרע רוב עובי הבשר הו"ל כמפולש ה"ה כאן גבי נקדר דכל שנקדר רוב עובי הבשר הו"ל כמפולש עיי"ש ולפמש"ל (ס"ק כ"ג) להקל בהפ"מ בנקרע ממילא דה"ה בנקדר ועי' ביד אברהם שבגליון היו"ד בסעי' זה בד"ה ודע:

לו זו בצד זו. עפר"ח ס"ק ט' שכ' דבין שהרצועה עגולה שנכנסים הג' גרעין ברוחב העיגול ובין שהרצועה היא ארוכה ונכנסים הג' גרעין לאורך אותה רצועה טריפה עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק ט"ז שמתמה ע"ז דהא שיעור ג' גרעינין לא נאמר אלא על הרוחב של העיגול משא"כ רצועה ארוכה מה בכך שארכה מחזיק ג' גרעינין מ"מ הרי אין באותו חסרון כסלע כד מעגלת לי' עיי"ש:

לז יעמוד על טפח. פי' דמצטרפין גם חלק הרוחב לחלק האורך. שנות חיים ס"ק י"א. ועי' מ"ז ס"ק ח':

סעיף ה

לח כל מקום שנשתנה מראית הבשר. עתב"ש לעיל סי' מ"ג ס"ק ד' ועד"ק ס"ק ח' ובמק"מ ס"ק י"ז שכ' לדינא דכ"ז הוא אם רואין עכ"פ שנתמסמס הבשר קצת אז פוסל כל שנשתנה המראה דאם לא נתמחמס הבשר רק שנשתנה מראית הבשר לבד י"ל דקיל ואף להתב"ש דמחמיר לעיל סי' מ"ו בשינוי מראה לחוד מ"מ כאן י"ל דקיל יותר עיי"ש וע"ל סי' מ"ג בט"ז ס"ק ה' ובסוף סי' נ' ובדברינו שם (ועי' מזה להלן ס"ק מ"ב):

סעיף ו

לט שנמצא בחלל הקיבה או הכרס. עד"ק ס"ק ט' שכ' דמחט דקה מאד שנמצא תחיבה בקיבה בפנים והיתה דקה כ"כ עד שאף במקום שידעו שהיתה תחובה לא ניכר מקומה ומקום נקיבתה יש להטריף בכ"מ דשמא ניקב מעבלע"ב דמחמת דקותה לא מהני בדיקה שלא פילשה עיי"ש ובמק"מ סוף ס"ק י"ח מזה (וע"ל ס"ק ס"ד):

מ הקיבה או הכרס. עתב"ש ס"ק ט' ושפ"ד ס"ק י"ג דבנמצא בקיבה אף להי"א בסעי' שאח"ז שאוסרין בהמסס מ"מ בקיבה י"ל דגם הם מודים להקל כיון דהוא עב קצת ודומה לביה"כ במקום כפלו אבל בכרס להמ"ד דאוסר בהמסס ה"ה דאסור בכרס כי גם הכרס עורה דק ולכן לדידן יש לאסור באין הפ"מ בכרס כמ"ש הרמ"א לקמן בהמסס עיי"ש וכ"כ בשו"ת חב"י סי' א' עיי"ש ועי' בפר"ח ס"ק ט' שכ' בזה מהרדב"ז דגם כרס דינו כמו מקום העב דביהכ"ס עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק י"ז שכ' שכן עיקר לדינא ודלא כהתב"ש עיי"ש:

מא הכרס. עי' בשו"ת התשב"ץ ח"א סי' רכ"ז בעובדא שנמצא בכרס שהי' תחוב בו מחט אך לא הי' המחט נראה כלל כי במקום המחט הי' הכרס כפול ונדבק דיבוק חזק ע"י שומן וריר וכשקרעו הדיבוק בסכין נתרחב הכרס ונראה ראש המחט ויש שרצו להכשיר ולדמות לדין המסס וביה"כ שניקבו במקום חיבורן שהוא כשר (כמש"ל בסעי' שאח"ז) והוא דחה דבריהם דזה לא דמי לדין הנ"ל דביהכ"ס הם ב' דפנות מברייתן משא"כ בנ"ד שזה הכפל שבכרס כיון שאינה מתולדה רק שנעשה אח"כ מצד איזה סיבה שנתהוה ועתיד הדבק להתפרד ולהתרחב ויהי' הנקב מצד איזה סיבה מפולש ובודאי דקודם שנכפל נכנס שם המחט וניקב במפולש ואין לתלות דלאח"ש נכנס המחט וניקב במפולש ע"כ יש להטריף בזה אף כשאין שם שום ק"ד עיי"ש והביאו בדע"ת ס"ק י"ג לדינא:

מב בבית הכוסות. ר"ל כמו במקום העב של הביה"כ דאולי מקום הדק דינו כהמסס וכמ"ש בסעי' שאח"ז ועי' שפ"ד שם:

סעיף ז

מג ובית הכוסות. עי' ש"ך לקמן ריש סי' מ"ט ופר"ח כאן סוף ס"ק כ"ב דבה"כ שניקבו ב' עורות שלו זה שלא כנגד זה כשר עיי"ש ועי' מזה במ"ז ס"ק ט' ובשפ"ד ס"ק י"א:

מד ואם ניקבו במקום חיבורן. פשוט לפענ"ד דאם נפרדו שם העורות זה מזה במקום חיבורן אפי' לא ניקב שם כלל טריפה דהרעי יוצא בין הכפילות ונופל לחלל הגוף ועתב"ש ס"ק יו"ד וה"פ:

מה במקום חיבורן. עבאה"ט ועי' הב"ח שכ' דלא כשר אלא אם ניקב במקום חיבורן ממש שאין להם שם אלא עור א' המפסיק באמצע אבל אם ניקב במקום שיש לזה עור בפ"ע ולזה עור בפ"ע אף שהם דבוקין שם טריפה אך בפר"ח ס"ק י"ב כ' ממשמעות הפוסקים להקל אף בכה"ג עיי"ש ועי' בשנות חיים ס"ק י"ג מ"ש בזה וסיים בצ"ע לדינא עיי"ש ועי' בתב"ש ס"ק י' מה שכתב ע"ד הפר"ח הנ"ל ולדינא כ' דאף במקום שיש שם ב' עורות ולא ניקב רק עור א' של הביה"כ ג"כ כשר ולא חיישינן דכשהרעי בא לתוך הנקב של ביה"כ וא"א לו לצאת כיון שהעור ההמסס עומד בעדו דוחק עצמו בין הכפילות ויוצא הרעי לחלל הגוף דז"א דהסתימה של עור ההמסס הוא סתימה יפה ואינו מניח לצאת דרך הכפילות והרעי חוזרת לצאת בדרך שנברא לצאת בו עיי"ש ועמ"ז ס"ק ט' ובשפ"ד ס"ק י"א שסיים בזה לדינא דאף אם ניקבו במקום שיש שני עורות מ"מ כל שאין שם חלב המפסיק בין העורות כשרה בין שניקב זה לתוך זה או שלא ניקב אלא עור א' לבד אבל אם ניקב במקום שיש שם ב' עורות ויש שם חלב המפסיק בין העורות אז היא טריפה בכל ענין בין שניקבו שניהם ובין לא ניקב אלא א' דהחלב מבטל הסתימה עיי"ש:

מו אם הנקב מפולש. עי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ס"ב שנשאל בדבר בהמה אחת שהי' נסרך ביה"כ לקיבה והי' מהודק וסרוך וסבוך במקום ששוכבין שם בתולדה והביה"כ הי' נקוב מעבלע"ב ועור הקיבה הי' שלם ונשאל אם מהני סתימת הקיבה לביה"כ כיון דהוי סתימת אבר אחר ופלפל בזה וכ' דיש להטריף בזה בפשיטות עיי"ש באריכות:

מז ואם לאו כשירה. עבאה"ט ועבשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' נ' שנשאל באשה שנתעסקה בביה"כ להעביר הקרום מעליו ולנקות אותו ולא ראתה בו שום נקב כלל רק איזה שינוי מראה הנראה כעת ג"כ ולאחר שגררה בסכין היטב מצאה בו נקב מפולש וא"י אם אפשר לתלות שנעשה ע"י האשה וכשעיינו בתואר ותמונת הנקב ראו שיש הוכחה שכבר ניקב רוב הנקב מחיים רק שע"י הגרירה בסכין נתפלש הנקב מעבלע"ב וכ' דלכאורה י"ל דאסור כיון דהבדיקה מעכבת בו לא תלינן במשמוש ידא דטבחא אך כ' שיש להקל כיון שאמרה האשה שראתה השינוי מראה ולא ראתה הנקב הו"ל כבדיקה מעלייתא עיי"ש ועבשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' ל"ה:

מח כשירה. עבאה"ט ס"ק י' מ"ש דכ"ז מיירי בניקב ע"י קוץ ומחט והיינו דאפי' בניקב ע"י קוץ או מחט אם אין הנקב מפולש דעת המחבר להכשיר ועשפ"ד ס"ק י"ט דאפי' לא נמצא המחט תחובה עתה לפנינו אלא מונחת שם כשר עיי"ש ועלב"ש סוף הל' טריפות עצמות ובסי' ל"ו סק"ד שהשיג על הפרמ"ג בזה וכ' דאם אינה תחובה לפנינו אף שאנו רואין שלא ניקב מעבלע"ב יש לאסור דחיישינן שמא ניקבה מעבלע"ב עיי"ש אבל יעיין בתורת יקותיאל ס"ק ד' שפסק כהפרמ"ג בזה רק שכ' דאם אין המחט תחובה עתה בהנקב אין להתיר כ"א ע"י בדיקה עכ"פ מבחוץ אם לא פילש אבל בבדיקה מבחוץ כשר עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק כ' שהביאו וכ' דהעיקר כדעת התורת יקותיאל לדינא ושכן הוא דעת הד"ק ס"ק ט"ז עיי"ש ועי' מזה בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ע"ז ועי' בדע"ת ס"ק ט"ו שהביא מהדמש"א להכריע בענין זה שיש חילוק בין ההמסס ומקום העב שבביה"כ למקום הדק שבביה"כ דהיכא דניקב מצד א' ולא מעבלע"ב רק שיש בפנים ק"ד ואין המחט תחובה בתוך הנקב רק שנמצאת מחט מונחת בחלל בפנים אזי במקום העב שבביה"כ יש להתיר אבל בהמסס ומקום הדק שבביה"כ יש לאסור אפי' בהפ"מ ועיי"ש עוד בס"ק כ"א ועי' בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' מ"ח ומ"ט:

מט ויש אוסרין בהמסס. עבאה"ט מ"ש דאפי' בדיקה לראות אם ניקבה לחוץ לא מהני לדעת הי"א דשמא ניקבה לחוץ וחזרה המחט לאחורי' והבריא כל כך שאינו ניכר ועכו"פ ס"ק ו' שכ' דהיכא דבלע מחט לפנינו ושחטו מיד ונמצא תחוב בהמסס לכ"ע כשר אף בהמסס ע"י בדיקה שלא פילשה מעבלע"ב דלא חיישינן בכה"ג שמא הבריא עיי"ש וכ"כ במ"ז ס"ק י' עיי"ש (ועי' מזה בדברינו להלן ס"ק ס"ג):

נ אפי' בלא נקב מפולש. עכו"פ ס"ק ט' דלי"א אלו אפי' בניקב ע"י חולי טריפה לכן גם לדידן יש להחמיר שלא במקום הפ"מ אפי' ע"י חולי עיי"ש אבל בשפ"ד ס"ק י"ב כ' דהעיקר כהש"ך בזה דכשניכר שהוא שלא ע"י מחט רק ע"י חולי אפי' שלא בהפ"מ כשר עיי"ש ועבשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' כ"ג מה שהאריך בזה והעלה דאפי' לעצמו א"צ להחמיר בזה עיי"ש ועי' בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' כ"ד ובשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סוף סי' ל"ו בעובדא בהמסס שהי' נפוח הרבה מצד החיצון ונשתנה הבשר ובצד השני לא הי' הבשר לקוי רק שהי' להבשר מראה גרי"ן וגם אחר שגרר הבשר שנתקלקל מצד חוץ לא סרה מראה גרי"ן מעבר השני והמורה הטריף הבהמה דכל שלקוי הבשר בעבר א' צריך שלא יהא בעבר השני אפי' שינוי מראה אבל כל שנשתנה מראיתו אע"פ שהבשר שלם ובריא טריפה וכ' שיפה הורה להטריף שהוא ספק טריפה עיי"ש:

נא בלא נקב, עבשו"ת חסד לאברהם שם ובשו"ת שם ארי' חיו"ד סי' ט"ז שכ' דאם לא ראו שום קלקול רק שהי' שינוי מראה לחוד בהמסס אפי' הי' מראה שחור מעבלע"ב כשר דאין שינוי מראה פוסל בשאר אברים עיי"ש (וע"ל ס"ק ל"ז) אבל בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קע"ז כ' דשינוי מראה פוסל בהמסס וביה"כ אף אם אין שם לקותא אחרת ולכן כ' שם בעובדא שהי' בהמסס מראה גרי"ן ועברה המראה מעבלע"ב דהדבר פשוט שהוא טריפה גמורה וכ' דאף דקיי"ל בריאה דמראה גרי"ן הוי מראה כשרה שאני ריאה דאמרינן דהוא משום שלא נבלע בו דמו אבל בהמסס וביה"כ דאין מחזיקין בהם דם אין לתלות ולכן הוי טריפה גמורה וכ' דלפ"ז י"ל דבלב וקורקבן דמחזיקין בהם דם אין טריפה במראה גרי"ן רק אם יש עוד לקותא עיי"ש ועבשו"ת עולת יצחק סי' ס"ג מ"ש בזה. (נב) יהבי נהוג. עפת"ש ועי' במק"מ ס"ק כ"ב וגה"ק אות ה' דכ"ז דוקא בבדק בפנים ובחוץ ולא ראה שאין שם ק"ד אבל אם לא בדק באיזה מקום בפנים או מבחוץ ולא נתברר שהי' בלא ק"ד גם הש"ך מודה דלי"א אלו אסור עיי"ש ועי' בשנות חיים ס"ק י"ג מ"ש בזה וכ' שם עוד דהא דבעינן ק"ד לי"א אלו דוקא כשהמחט לפנינו דאז שייך לומר כסברת הש"ך דהו"ל למסרך ק"ד סביב המחט אבל כשאין המחט לפנינו אף שאין שם ס"ד כלל טריפה דאף שניכר שניקב ע"י מחט מ"מ כיון שאין המחט לפנינו לא שייך האי טעמא שכ' הש"ך והביא ראי' לזה מהתוס' עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק ד' מ"ש בזה לדינא:

נג נהוג. עבאה"ט מ"ש דבה"כ יש לו ב' עורות וכו' ועי' בש"ך ס"ק כ"ב ובמ"ז ס"ק י' ובשפ"ד ס"ק י"ב כ' דבמקום העב שבביה"כ אף שניקב עור א' כולו ועור הב' החצי כשר לכ"ע דדוקא בהמסס שהוא דופן דק דמעט שתפש המחט עוברת מעבלע"ב משא"כ בביה"כ שיש להמחט לילך מהלך זה לא חיישינן עיי"ש ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' כ"ג מה שהאריך בדין זה והעלה שכן עיקר לדינא להתיר בזה עיי"ש ועי' בשנות חיים ס"ק י"ד ועי' בס' בית אברהם בא"ז ס"ק י"ב אות ב' שכ' דאם נתמסמס עור הא' ועור הב' הוא בריא רק שנמצא בו מחט ולא ניקב מעבלע"ב בזה דינו כמו בהמסס עיי"ש וכ"כ בשו"ת כתב סופר שם דבכה"ג שניקב עור א' ע"י חולי ובהב' תחובה מחט בחצי' של עור אף שלא עברה המחט רק חצי עור טריפה דחיישינן שיצא לחוץ והבריא עיי"ש. ומ"ש הבאה"ט ומקום הדק נמי טריפה דומיא דהמסס עי' בס' דע"ת ס"ק י"ז מ"ש בזה:

נד יש לסמוך אמכשירין. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דאפי' ע"י מחט כשר בהפ"מ וכ' מהפר"ח דאנו מתירין לגמרי ועי' בל"י ס"ק ט"ו שכ' דלא כהב"ח שאוסר לגמרי רק דאין להקל בזה כ"א בהפ"מ דוקא עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק ט"ו וס"ק ל' עיי"ש ועי' בח"א כלל כ' סעי' ט' שכ' ג"כ דאנו הנמשכים אחר הרמ"א נוהגין להקל בהפ"מ בין בהמסס ובין במקום הדק שבביה"כ ושלא בהפ"מ נוהגין להחמיר עיי"ש וכן נראה דעת הנוב"י תניינא חיו"ד סי' י"ד (בד"ה גם יפה) שכ' דאם יש סירכא שם ואין הסירכא ממש כנגד המחט התחוב בביה"כ בפנים אז אם המחט תחוב במקום העב אין לאסור אבל במקום הדק כיון דגם בלא סירכא אין להכשיר כ"א בהפ"מ ע"כ אם יש סירכא אף אם המחט אינה תחובה כנגדה ממש אין להקל אפי' בהפ"מ וסיים דאם הוא שעת הדחק ג"כ כגון שהוא סמוך לשבת ויו"ט יש ליישב בדבר עיי"ש הרי שגם להנו"ב פשוט לי' לדינא בהכרעת הרמ"א והש"ך ודלא כהפר"ח שמקיל אפי' שלא בהפ"מ וע' בתב"ש ס"ק י"ב ובס' תורת יקותיאל ס"ק ד' מ"ש בזה ועבשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' כ"ג מ"ש בענין זה והעלה לדינא דאם ניקב ע"י חולי גם בלא הפ"מ יש להקל ואפי' בעל נפש א"צ לחוש להחמיר לעצמו ואם ניקב ע"י מחט אין להקל כ"א בהפ"מ דוקא אך כ"ז דוקא ע"י מחט דק אבל בקוץ וקנה יש להקל אפי' בלא הפ"מ אם יש שם עוד איזה סניף להקל עיי"ש וע' מזה בדע"ת ס"ק י"ד וכ' שם דאם ראינו שבלעה מחט בפנינו בתוך ג"י לשחיטה יש להקל אף במחט דק ואפי' שלא שהפ"מ עיי"ש ועבשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' ל"ד שנשאל בפרה שכשהכניס הבודק את ידו הרגיש כי נסרך ההמסס לדופן החזה והרגיש כמו קוץ או מחט בתוך הסירכא ולאחר ההפשט וניתוח ראה כי תחוב קוץ מדופן החזה אל ההמסס ולא לחלל וניקב רק כמו חצי עובי ההמסס וניכר לעין כי המחט בא מהחוץ כמהלך שביל מהחוץ והוא הפ"מ וכבוד שבת וגם יש חמאה וגבינות מבהמה זו והאריך טובא וכ' דאם כי הי' מקום להתיר בזה כיון שלא הי' הנקב מפולש ובפרט הגבינות והחמאה אך כיון דרק בהפ"מ אנו מתירין בהמסס בנקב שאינו מפולש כמ"ש הש"ך ס"ק ט"ו וכן הא דמקילין דלא בעינן ניקב בקוץ לפנינו וכו' הוא ג"כ רק בהפ"מ והרי כתב הט"ז בסי' צ"א ס"ק י"ב דתרי קולי לא מקילין בשביל הפ"מ ע"כ אין להתיר עיי"ש:

סעיף ח:

נה אם נמצא בא' מהם. ר"ל בא' מהנזכרים דהיינו בהמסס או בביה"כ. ש"ך ס"ק ט"ז. ועי' שפ"ד ס"ק ט"ז ושנות חיים ס"ק י"ט מ"ש בזה: (נו) תחובה. ר"ל שתחובה בפנים דבתחוב מצד חוץ אפי' בבית הכוסות שיש לו ב' עורות ותחוב מעט בצד חוץ לחלל הבהמה טריפה בכ"מ דאא"ב בבדיקה. שפ"ד ס"ק ט"ז:

נז מחט או קוץ. עד"ק ס"ק י"א מה שצדד באמצע הס"ק שם אם נמצא קש תחוב שם אם דינו כקוץ לענין זה עיי"ש ועבשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' כ"ג בד"ה ויש לצדד:

נח ובודקין אותו. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דהבדיקה הוא מן הדין וע' נקוד הכסף שהשיג על הט"ז בזה וע' במ"ז ס"ק י"ב שכ' שכן נראה דעת התב"ש להקל בהפ"מ בבדק לאחר הדחה ומליחה אם לא עברה המחט מעבלע"ב ואם לא בדק אסור אף בהפ"מ וסיים שכן הלכה עיי"ש וע' מזה בשו"ת פנים מאירות ח"א סי' א' ובשו"ת גור ארי' יהודא חיו"ד סי' מ"ג:

נט אם ימצא עליו. עבאה"ט ופת"ש ועשפ"ד ס"ק י"ז שכ' דכשלא נתחב מעבלע"ב אפי' נמצא ק"ד מבחוץ סמוך מיד למקום הנקב כל שאינו ממש נגד פי המחט כשר וזה החילוק בין נמצא תחובה מצד א' לנמצא תחובה מעבלע"ב דכאן סביבות הנקב כשרה אבל במעבלע"ב אם נמצא ק"ד סביב בחוץ אפי' רחוק ברוחב קש מהמחט וכ"ש סביב המחט באורך המחט והוא הדין בפנים סביב הנקב בכולהון מטריפין ומש"ה מצד א' אנו בקיאין לבדוק אבל מעבלע"ב אין אנו בקיאין כיון שצריכין בדוק כל אורך המחט עכ"ד (וע"ל ס"ק ע"ד) ועי' מזה בפרי תואר ס"ק י"א ועי' בדע"ת ס"ק י"ט ועי' במק"מ ס"ק כ"ד שסיים לדינא דהמחמיר לאסור אף בניקב מצד א' אף שאינו נגד פי המחט ממש תע"ב עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק כ' שכ' דהיכא דהמחט תחובה באלכסון מצ"א צריך לשער שיהי' הק"ד מכוון כנגד פי המחט כפי דרך הילוכה באלכסון אבל אם הק"ד מבחוץ אינו כפי ערך האלכסון יש להקל דמסתמא לא נטתה המחט את הילוכה בשינוי מכפי הילוכה באלכסון עכ"ד: (ס) קורט דם. עבאה"ט ופת"ש ועי' בפר"ח בקו"א שכ' בשם השער אפרים דבנמצא מחט תחוב ולא מעבלע"ב ויבלת נגדה טריפה משום דיבלת דמי לקורט דם עיי"ש וכ"כ בשפ"ד בסי' שאח"ז ס"ק ב' לדינא דיבלת הוי כק"ד עיי"ש ועי' מזה בשו"ת נאות דשא סי' כ"ב ועבשו"ת שבו"י ח"ב סי' ס"ד שכ' דאם הוא נפוח קצת מבחוץ ועב רק שאינו שינוי בבשר לריעותא אינו כמו ק"ד דזה בא מחמת כאב תחיבת המחט בפנים עיי"ש ועד"ק ס"ק י"א ובמק"מ סוף ס"ק כ"ז מזה וע' בלב"ש בחידושי דינים ס"ק ס"ב וס"ג ובשו"ת נאות דשא סי' כ"ב שנסתפק בנמצא מקום קשה במשמוש אי דמי ליבלת וקורט דם מבחוץ וכ' דמדברי הפרמ"ג שם משמע דס"ל דבשר קשה לא הוי ריעותא ועיי"ש במ"ש בזה לדינא וע' בדע"ת ס"ק מ"ד שנשאל בקיבה שהי' בתוכה יבלת בפנים ואחר כלות היבלת הי' מקום קשה קצת במשמוש ואח"ז נשאר בשר שלם ויפה וכנגדו בחוץ הי' סירכא והעלה דכיון דלא הי' שם שום מחט וגם רואין שנשאר בשר שלם בנתיים א"צ להחמיר כלל עיי"ש ועבשו"ת הרד"ס חיו"ד סי' י"ד שכ' דאם נמצא מחט תחוב בחדרים הקטנים שבביה"כ בפנים ורחוק מזה ג' אצבעות מבחוץ הי' דריזי"ל שהוא בשר עב יקשה ויש שאלה מחמת הדריזי"ל דהוי שינוי בבשר ביה"כ דהוי כבשר שרופא גוררו וכ' דאם הדריזי"ל הוא מעבלע"ב יש להטריף דאע"פ שאין בו לחות ומוגלא מ"מ הא מקומו בעצמו הוא לקוי ודריזי"ל גרע טפי מגבהות נפוח האמור בנו"ב קמא חיו"ד סי' י"ד כי נפוח אינו קשה והוא שוה לשאר בשר במשמושו אבל דריזי"ל כיון שהוא קשה ונשתנה גוף הבשר משאר בשר ואף שאינו קשה כאבן חמור בזה ובפרט שיש מחט בפנים ורגלים לדבר שהמחט נקבה ונעשה הדריזי"ל מהמחט ואף דהמחט רחוק ג' אצבעות מהדריזיל אפ"ה יש לאסור עיי"ש (וע"ל ס"ק ד') ועבשו"ת שואל ומשיב תניינא חלק ד' סי' ל"ה שנשאל ג"כ אודות זה ועיי"ש מ"ש בזה לדינא ומ"ש הבאה"ט והפת"ש דה"ה בסירכא עי' בדברינו לעיל סוף סי' מ"א ומ"ש מהח"ס בנמצא מכה כנגדו עי' בגה"ק אות ד' מ"ש בזה ועי' בדברינו לעיל שם (ס"ק פ"ג) ועי' בתורת יקותיאל ס"ק ד' דכשיש קורט דם מבחוץ כנגדו אף אם אין הק"ד מגיע עד הנקב שבפנים ויש בשר בריא בינתיים טריפה עיי"ש (וע"ל בס"ק שאח"ז):

סא דם. עי' בשפ"ד לעיל סי' מ"ו סוף ס"ק ט"ז ובמ"ז שם ס"ק י"ג שכ' מתשו' חוט השני סי' ס"ט דק"ד המוזכר פה ובכ"מ היינו ממשות דם צרור בעובי הבשר אבל האדים הבשר לחוד אינו מזיק ועי' שם להלן סי' מ"ט ס"ק ב' דה"ה שאר שינוי מראה מבחוץ נגד פי המחט כשר אא"ה השינוי מראה או האודם הוא בפילוש מעבלע"ב עד פי המחט אז טריפה עיי"ש ובד"ק כאן ס"ק י"ב ובמק"מ ס"ק כ"ז מזה ועי' עוד במ"ז כאן ס"ק י"ג ועי' בס' דעת תורה לעיל סי' ל"ג ס"ק ל"ט שכ' דבודאי אין כוונת החוט השני והפרמ"ג שיהי' דוקא הדם צרור בעובי הבשר אבל בנמצא ק"ד על הבשר אינו בכלל ק"ד דז"א דא"כ אמאי במלחו והדיחו חיישינן שמא הודת הלא הדם הצרור בעובי הבשר לא יעבור בהדחה ובע"כ דגם בנמצא למעלה על הבשר הוי בכלל ק"ד וכמ"ש החוה"ש בתשו' להדיא דבין אם האדום על הבשר או בעובי הבשר אם אין ממשות דם צרור אינו בכלל ק"ד דקורט היינו כעין טפת דם צרור וכמ"ש קורט של לבונה עיי"ש וע' עוד בדבריו כאן ס"ק י"ט שכ' דבע"כ ר"ל שנמצא הק"ד על הבשר אבל אם אין ק"ד על הבשר מבחוץ רק על פי חוד המחט כשר עיי"ש וה"פ:

סב בידוע שניקב. עד"ק ס"ק יו"ד ועי' במק"מ ס"ק ל"ה שהביא דבריו והעלה דאף שהי' שם משמוש ידא דטבחא והי' מקום לתלות שעי"ז נתחבת המחט אפ"ה כל שנמצא ק"ד ה"ז מעיד שמחיים פילש עיי"ש ותי' בשו"ת עמודי אור סי' מ"ה שנשאל בדין שנמצא מחט תחובה מטבלע"ב בהמסס ולא נודע אם יצא מחיים לחוץ או ע"י עסק ומשמוש שעסקה האשה בניקור כי נפל חילוק בהגב"ע ע"א אזמר שהי' שחור בפנים במקום תחיבת המחט וע"א אומר שלא הי' שום שינוי מראה לא במקום. המחט ולא מבפנים וכ' דהדבר פשוט להתיר וכ' שכן הסכים עמו הגאון מסוויסליץ ז"ל והגאון הנ"ל אמר לו: שכן ראה הלכה למעשה מגיסו הגאון המובהק מ' בנימין ז"ל שהתיר גם אם הי' שחור מבפנים וסמך על הפוסקים דחסרון הבדיקה גם בזה כשר מכ"ש בנ"ד שיש הכחשה דודאי יש להתיר עיי"ש ועי' מזה בשו"ת אדומו"ר דברי חיים ח"א ביו"ד סי' כ"ב במחט שנמצא בכרס והי' הכחשה בין השו"ב להקצב אם יצא המחט לחוץ ועיי"ש במ"ש בזה לדינא ועי' מזה בשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סוף סי' מ"ח בד"ה וגם אם נידון (ועי' להלן ס"ק ע"ז):

סג ואם לאו. עי' במק"מ באמצע ס"ק ל"א שכ' דבבלעה מחט לפנינו בקרוב ולא הי' שהות לרפאותה ונמצא תחוב בביה"כ ולא פילשה מעבר לעבר רק מצד א' אז אפי' יש ק"ד מבחוץ כשר כל דחזינן דהעובי שבין המחט לבין הק"ד הוא שלם אין לתלות שהק"ד הוא מחמת הנקב דבע"כ הק"ד מעלמא אתי ולא מחמת שעברה המחט מעבלע"ב דאי פילשה לצד חוץ הו"ל להיות נקוב דהא לא הי' זמן לירפא עיי"ש (וע"ל ס"ק מ"ט):

סד כשרה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דמש"ה לא דמי לישב לה קוץ בוושט דהכרס כיון שהוא נח תמיד לא שייך לחוש שהמחט חזרה לפנים וכו' ועי' מזה בשפ"ד ס"ק י"ט ולעיל סי' ל"ג סוף ס"ק כ"א ובסי' מ' ס"ק ז' ובלב"ש סי' ל"ו ס"ק ד' ובדיני טריפות העצמות סי' ט"ו ס"ק ח' ועי' בדע"ת ס"ק כ"א שעמד בזה מה הדין היכא דהמחט תחובה עדיין קצת בנקב ויש עוד נקב להלאה בפנים אלא שלא ניקב במפולש דחזינן בבירור שהנקב ע"י המחט וגם חזינן שהוחזרה לאחורי' והביא דברי הד"ק ס"ק ט"ז שצידד דבלא ניקב במפולש גם בהמסס וביה"כ דרכה לחזור לאחורי' אך כ' דמדברי הדמש"א מוכח להיפוך ולדינא העלה שיש חילוק בין המסס ומקום הדק שבבה"כ לבין מקום העב שבבה"כ וכ' תבנא לדינא כך דאם נמצא מחט תחוב מצד א' בביה"כ במקום העב וגם להלאה ממקום תחיבת המחט נמשך הנקב אלא שנשאר מבחוץ שלם ויפה בלא ק"ד יש להקל ומכ"ש אם יש נקב מצד א' והמחט מונחת בחלל דיש להקל אבל אם נמצא כן בהמסס או במקום הדק שבביה"כ יש לאסור אך כ"ז דוקא בנמצא כן בעוד ההמסס הוא בפנים הבהמה קודם שטלטלוהו להוציאו וכדומה אבל בנמצא כן אחר שטלטלו הכרס יש להקל גם בהמסס ואין חילוק בכ"ז בין אם נמצא נקב להלאה ממקום תחיבת המחט ובין אם נמצא שביל לבן וקשה בבשר שנתרפא להלאה ממקום תחיבת המחט כל שנשאר מבחוץ שלם ויפה בלא נקב ובלא שביל כך דינו וכאמור עיי"ש:

סה אפי'. עתב"ש ושפ"ד סוף ס"ק כ"ה שכ' דאם בדקו ולא ניקב מעבלע"ב וניטלה המחט ומפני דקותה א"א להכיר מקומה לבדוק מבחוץ אחר ק"ד לדידן דאין בקיאין בבדיקה לחפש בכל הכרס אחר ק"ד א"כ הוי כלא בדק כלל אחר ק"ד ואסור באין הפ"מ עיי"ש ועי' גה"ק סוף סי' זה דשדא נרגא בדבריהם בזה ונותן פנים להתיר בזה אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש באורך (וע"ל ס"ק ל"ח):

סו אפי' לא נשאר רק מעט, עש"ך ס"ק כ"ב ושפ"ד ס"ק י"ב ומ"ז ס"ק י"א דאפי' אם ניקב עור א' של הביה"כ לגמרי ומעור הב' שלו לא נשאר רק מעט ג"כ כשר עיי"ש ועי' בפרי תואר ס"ק י' מ"ש בזה ופקפק בדין זה דלשיטת רש"י דחצי העור אינו מגיע ה"נ לא מהני מה שנשאר מעט מעור החיצון עיי"ש ועי' בשו"ת כתב סופר חיו"ד סי' כ"ג מ"ש בזה והעלה דגם לשיטת רש"י יש להקל בביה"כ בנשאר אפי' רק מעט עור דק עיי"ש:

סז רק מעט. עי' בפרי תואר שם ובס"ק י"ב שכ' דלא מהני אלא אם נשאר עכ"פ קצת מבשר ההמסס או הביה"כ אבל אם ניקב עד שלא נשאר מעובי העור אלא משהו שלם דבמעט דחיקת המחט מינקבא לכ"ע טריפה עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק כ"ב שהביאו והוכיח מלשון הרמ"א והפוסקים דאין חילוק בזה דאין שיעור לדבר דכל שנשאר עכ"פ משהו שלם מבחוץ ואין שם רק עור דק שאין בו בשר כלל יש להקל אך שיש לדקדק שיהי' העור הנשאר מגוף עור ביה"כ ולא מקרום הנפרס עליו מלמעלה כידוע לבקיאים עיי"ש:

סח ולא הדיחו. עבשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סוף סי' מ"ח שרצה השואל לומר דאם חלטה האשה את הביה"כ בחמין ואח"כ נמצא מחט תו לא מהני בדיקה שלא ניקב לחוץ משום שהחמין סותמין את הנקב כדקיי"ל בריאה והוא ז"ל השיב דאין לחוש דזה לא דמי לריאה דבנ"ד אף שחלטו מקודם ברותחין אפ"ה יכולין להכיר אח"כ בראיית עין היטב שאין שם שום נקב ואין לחוש שהחמין סתמו את הנקב דדוקא בריאה שקרומיו דקין שייך לומר דחמין כווצו לה ונסתם הנקב משא"כ במחט שבביה"כ דהנקב שע"י המחט הוא נקב הנראה בראיית עין אין לחוש כלל שיסתום הנקב ע"י החמין עיי"ש ועבשו"ת ארי' דבי עלאי חיו"ד סי' ד' (והבאתי דבריו בקצרה לעיל סי' מ"ו ס"ק צ"ה):

סט הדיחו ואם הודח מבפנים וא"א לבדוק ומבחוץ לא הודח ובדק מבחוץ ולא מצא ק"ד צ"ע. חידושי הגרעק"א ז"ל במוסגר (ועי' בדברינו לעיל ס"ק נ"ז). (ע) לצד חוץ. עבאה"ט מ"ש מהש"ך ועשפ"ד ס"ק כ"ד וכ' בחידושי הגאון רעק"א בגליון דאפי' שלא בהפ"מ כשר בכה"ג עיי"ש:

עא ויש מקילין. עפת"ש מ"ש מהדגמ"ר ועי' בגה"ק אות ה' מה שהשיג על הדגמ"ר בזה והעלה לדינא דבהפ"מ יש להקל אף שראה ק"ד בפנים ולא בדק מבחוץ אחר ק"ד ושלא בהפ"מ אסור אפי' בדק מבפנים וראה שאין שם ק"ד כל שלא בדק מבחוץ אחר ק"ד וכ' שכן משמע מלשון הש"ך ס"ק ל"ב דרמ"א מיירי אפי' בבדק בפנים עיי"ש באורך:

עב או שנאבד. עבאה"ט מ"ש מהש"ך להתיר בהפ"מ אפי' לא בדק מנקב מבחוץ ועי' בתב"ש ס"ק י"ג וי"ד מ"ש בדברי הפר"ח בזה וע' בחכמת אדם כלל כ' סעי' י"ז שפסק להתיר בהפ"מ בזה כהש"ך עיי"ש ועי' בבל"י וכו"פ ושנות חיים ס"ק כ"ו ושפ"ד ס"ק כ"ה שפסקו להחמיר אפי' בהפ"מ כמ"ש הפר"ח וכ' דאף שידוע באומד הדעת שלא עברה המחט מעבלע"ב מ"מ כל זמן שלא בדקה בדיקה מיוחדת שלא ניקב לחוץ טריפה אפי' בהפ"מ עיי"ש אך בס' תורת יקותיאל ס"ק ד' האריך והעלה דהעיקר לדינא כמסקנת הש"ך להקל בהפ"מ אפי' בלא בדיקה מבחוץ עיי"ש וכ"כ בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קס"ט לדינא עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק כ"ח שכ' להכריע בזה דבהמסס יש להחמיר בזה כדעת הפר"ח לאסור אפי' בהפסד מרובה אבל בביה"כ יש לסמוך על הש"ך והתורת יקותיאל להקל בהפסד מרובה וגם שעת הדחק בזה עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק כ"ג מ"ש בענין זה והעלה לדינא דהיכא דלא בדקו מבחוץ אם יצאה המחט גם לצד חוץ או אם ניקב מעבלע"ב אזי אם בדקו מבפנים ולא הי' שום ק"ד או רקבון וכדומה יש להקל בהפסד מרובה אבל אם נמצא ק"ד מבפנים או שיש ספק בדבר זה דהיינו שלא בדקו גם בפנים אזי אם בדקו וראו שלא יצאה המחט לחוץ אף שלא בדקו אחר נקב ולא נודע בבירור שלא ניקב מעבלע"ב יש להקל בהפ"מ אבל בלא בדקו ויש לחוש שמא יצאה המחט לחוץ יש לאסור גם בהפ"מ וכ"ז דוקא אם היתה המחט תחובה לפנינו אז מהני מה שלא יצאה המחט לחוץ אבל אם כבר חזרה המחט ויצאה לאחורי' אין להקל בלא בדיקה רק באופן כשבדקו ואין שום ק"ד בפנים ולא במחט ואם נאבדה המחט אין להתיר אף בהפ"מ רק כשבדקו ולא ניקב מעבלע"ב אז יש להתיר בהפ"מ אף כשלא בדקו אחר ק"ד מבחוץ ואם ניקב המחט מצד א' וניטלה המחט ונמצא ק"ד מבחוץ ויש ספק אם הוא מכוון כנגד פי המחט יש לאסור גם בהפ"מ עיי"ש ועבשו"ת רבינו הקדוש דברי חיים ח"א חיו"ד סי' כ"ג בנידון שמצא מחט בכרס בפנים ולא הספיקו לבדוק אם עברה המחט מעבלע"ב עד שנחתכה מבחוץ כנגד פי המחט והגיע החתך עד המחט ובכל אורך הנקב שהי' המחט תחובה הי' שביל וחלודה סביב ונצרר הדם עד קרוב לאותו מקום שנחתכה בסכין במקום החיצון וכ' דאף שדעת הש"ך להקל בהפ"מ אף בלא נבדק מבחוץ אם לא עברה המחט מעבלע"ב זה דוקא אם ראה עכ"פ במשמוש היד שלא ניקב מעבלע"ב אבל בלא"ה אף הש"ך מודה שהיא טריפה אפי' בהפ"מ אמנם בעובדא דידי' שהבשר כבר נאכל והי' השאלה רק לענין הכלים כ' דלענין הכלים כיון שיש הרבה צדדים להקל ע"כ יש להתיר הכלים לאחר מעל"ע עיי"ש באריכות:

עג ולא בדק. עבאה"ט מ"ש מהש"ך שהי' ידוע שלא ניקב לחוץ ועי' בתב"ש ס"ק י"ב שהביא דברי הרשב"א והר"ן שכ' הטעם דלא חיישינן בהמסס וביה"כ שמא הבריא משום דאם איתא דניקב ונתרפא מהראוי שיהי' ניכר שם צלקת ושינוי בבשר ומה"ט פסק דגם בבדקו ולא ראו נקב מ"מ צריך לבדוק אם אין שם שינוי בבשר ואף בדיקה זו מעכבת עיי"ש אמנם יעיין בתורת יקותיאל ס"ק ד' (באמצע הס"ק בד"ה וראיתי בס' ת"ש שחידש) שהשיג על התב"ש בזה והעלה דא"צ לבדוק אח"ז וכל שראו שלא ניקב לחוץ אף שלא בדקו אם אין שם שינוי יש להקל עיי"ש והביאו בדע"ת ס"ק כ"ה לדינא וסיים דהא ודאי הוא דעכ"פ היכא דאיכא קמט וצלקת בהעור מבחוץ כנגד המחט התחובה בפנים יש לאסור אף בביה"כ אפי' בהפ"מ דשמא הבריא עיי"ש:

עד ויש לסמוך עלייהו במקום הפ"מ. עבאה"ג ובאה"ט ועי' בס' תוספת ירושלים שנסתפק בדין המסס שנמצא בו מחט מצד א' ולא בדקו אחר ק"ד מבחוץ אם ישן להתיר בהפ"מ דהא הוי תרי קולי בהפ"מ עיי"ש ועי' מק"מ ס"ק כ"ט שכ' דמשמע מרמ"א ומשאר אחרונים דגם בהמסס כשר בהפ"מ במלחו והדיחו מבלי בדיקה אם אין שם ק"ד מבחוץ כל שידע שאינו ניקב מעלע"ב ולא הוי ב' קולי בהפ"מ דהא אפי' בבדק מבחוץ מק"ד אין מותר לדידן בהמסס כ"א בהפ"מ כנ"ל בסעי' הקודם דשאני הכא דהכל חד חששא הוא שמא פילש והבריא עיי"ש וכ"כ בדע"ת ס"ק כ"ד לדינא דאם נמצא מחט תחוב מצד א' בהמסס או במקום הדק שבבה"כ ובדקו וראו שלא ניקב מעבלע"ב ולא בדקו אם יש ק"ד כנגדו מבחוץ אם בדקו עכ"פ מבפנים ולא נמצא ק"ד לא בבשר ולא במחט יש להקל בהפ"מ אבל בנמצא ק"ד בבשר בפנים או במחט יש לאסור אף בהפ"מ עיי"ש:

עה המחט. עי' בפרי תואר ס"ק י"א שהביא פלוגתת התוס' והרשב"א והר"ן עם הבה"ג אי בעינן מחט דוקא ודעת הבה"ג דדוקא במחט בעינן ק"ד אבל היכא דאינקב ע"י קוץ ושאר דבר הניקב אפי' ליכא ק"ד אסור אבל דעת התוס' והרשב"א והר"ן דלאו דוקא מחט אלא גם בקוץ ושאר דבר הניקב בעינן ק"ד ולדינא הכריע להקל כדעת התוס' הנ"ל עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק כ"ח שהביאו וסיים דבאו"ה מפורש דגם דין חלודה דלקמן סעי' ט' שייך גם בקוץ ושאר דבר הניקב עיי"ש:

עו אם נמצא ק"ד. עבאה"ט מ"ש דאפי' לא נמצא ק"ד רק מבפנים ולא מבחוץ טריפה כל שניקב מעלע"ב ועתב"ש לקמן סי' מ"ט ס"ק ג' שהשיג ע"ז והביא ראיות דהק"ד שבפנים לבד אינו ראי' שניקב מחיים ואינו אוסר עיי"ש וכ"כ בשנות חיים כאן ס"ק כ"ז לדינא דגם בניקב מב' צדדים אינו אוסר אא"כ יש ק"ד מבחוץ עיי"ש אבל במק"מ ס"ק ל' הביא ראיות דהעיקר כהש"ך והט"ז דכל שיש ק"ד אפי' בפנים לבד טריפה עיי"ש וכ"כ השפ"ד ס"ק כ"ו לדינא עיי"ש ומ"מ פשוט לפענ"ד דלא הוי רק ספק טריפה:

עז סביב המחט. עבאה"ט ומה שסיים וכ"כ הט"ז הוא ט"ס כי הט"ז אוסר אף אם בודאי לא ניקב לחוץ אפי' בהפ"מ במלחו והדיחו וכמו שהביא הבאה"ט בעצמו ס"ק כ"ג. ס' הליכות עולם:

עח המחט. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דעד רוחב קש מקרי סביב וכו' ועשפ"ד ס"ק כ"ו דר"ל דבניקב מעבלע"ב אף שרחוק הקו"ד מהנקב כרוחב קש טריפה הא יותר מרוחב קש תולין במידי אחרינא וכשר אבל אם ניקב רק מצד א' לבד בעינן דוקא שיהא הק"ד נגד פי המחט ממש אבל באינו ממש כנגדו אפי' שהוא סביב לו מבחוץ בתוך רוחב קש כשרה עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק כ"ו מ"ש בזה והעלה לדינא דהיכא דניקב מב' צדדים אם אין ק"ד ע"פ המחט ולא נאחז במחט סביבו אלא שנמצא בבשר הוי רק ספק טריפה ואם יש הפסק בשר שלם בין המחט ובין מקום הק"ד אם הק"ד סובב בעיגול סביבות המחט אז אם הוא רחוק רק עד רוחב קש יש לאסור אבל אם הוא רחוק יותר מזה או שהק"ד אינו סביבות כל המחט בעיגול רק מצד א' ויש הפסק בשר כ"ש ונקי בלי שום שינוי בין המחט ובין הק"ד יש להקל עיי"ש:

עט וטריפה עי' בס' תורת יקותיאל ס"ק ד' שהביא דעת המהרש"ל דהא דקיי"ל דבניקב מב' צדדים בעינן שיהי' ק"ד דוקא ביצאה המחט לחוץ אבל אם לא יצאה המחט לחוץ וראינו שניקב לחוץ אז אע"פ שאין שם ק"ד טריפה והשיג עליו והעלה דבמקום שנוהגין להקל ע"י בדיקה בזמה"ז גם בזה יש להקל בהפ"מ ועיי"ש עוד שהעלה דבניקב מב' צדדים אם נמצא הק"ד על הבשר סביב הנקב מבחוץ הוי ודאי טריפה אבל אם נמצא בתוך הנקב באמצע או בפנים הוי רק ספק טריפה דשמא לא נגמר הנקב בצד חוץ עד לאחר שחיטה וכן בנמצא הק"ד על המחט אפי' על חודה הוי רק ספק טריפה דשמא נסרך עליו הק"ד ממקום שניקב בצד פנים קודם שחיטה ולאח"ש יצא לחוץ ואם בדקו ולא הי' ק"ד על המחט כלל ולא בדקו על הבשר מבחוץ סביב פי הנקב יש לצדד להקל ומ"מ אין לעשות מעשה אבל אם בדקו ולא הי' ק"ד על המחט כלל ולא על הבשר מבחוץ אלא שלא בדקו בפנים בתוך הנקב אם אין ק"ד על הבשר סביב הנקב יש להקל בהפ"מ עיי"ש והביאו בדע"ת ס"ק כ"ז לדינא: (פ) אחר שחיטה דחק. עפת"ש מ"ש מהתב"ש דאם יש כמין שביל הניכר עד לחוץ טריפה ועי' בתב"ש שם ובחכמת אדם כלל כ' סעי' י"ב דבזה טריפה אע"פ שאין שם ק"ד מבחוץ וגם אין שם חלודה טריפה דדוקא ביש מחט כיון שיש דבר שיסרך הדם אמרינן דלאח"ש הוא דאם איתא דמחיים הו"ל לאסרוכי ולהיות ק"ד אבל בנקב שע"י חולי או שביל כיון שאין כאן דבר שיסרך בו הדם בחזקת איסור עומדת שנעשה מחיים עיי"ש. ומ"ש הפת"ש מהתב"ש דאם מצאו מיד כשהוציאו הביה"כ מהבהמה אפי' באין ק"ד אסור דודאי נעשה מחיים עי' מק"מ ס"ק ל"א מ"ש בזה והביא ראי' מלשון הא"ז כתובות דף ע"ו דכשאין ק"ד אפי' הוציאו מיד כשר משום דתלינן דבשעת שנטל הטבח הבה"כ בחזקה ממקומה נעשה כן הרי דאפי' הוציא תיכף אמרינן כן עיי"ש ועי' בשו"ת אדמו"ר דברי חיים ח"א ביו"ד סי' כ"ב:

פא ולא הדיחו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך דבזה לכ"ע אסור ור"ל דאף בהפ"מ אסור. שפ"ד ס"ק כ"ח. אך בגוף הדבר שכ' הש"ך דבזה כ"ע מודו וכו' עי' בס' לב ארי' על חולין דף נ"א מ"ש ע"ד הש"ך בזה:

פב הדיחו. עד"ק ס"ק י' וס"ק י"ג ובמק"מ ס"ק ל"ב דבהדיחו אף במקום שיש לתלות דע"י משמוש יד דהדחה נתחבה וניקב אין תולין בו ולא דמי להא: דלעיל סי' ל"ו דתלינן נקב בריאה במשמוש ידא דטבחא דכיון דלפנינו תחוב המחט בפילוש טריפה מספק שמא מחיים וע"י הדחה סר הק"ד אבל אם נמצא שם עוד נקב אחר שאינו מפולש אז יש להקל לצורך שבת והפ"מ ולתלות דמקודם הי' תחוב המחט בנקב זה שאינו מפולש וע"י המשמוש דהדחה יצא משם ונתחבה כאן מב' צדדים עיי"ש (וע"ל ס"ק ס"ב):

פג אילו עבר מחיים היה הדם סביבו. עי' בס' דע"ת ס"ק י"ב שכ' שיש לחלק בדין זה בין הקיבה ושאר ב"מ ובין המסס וביה"כ דקיבה וכן שאר מעים כיון דאין מחזיקין בהם דם יש להחמיר אפי' בהפ"מ בנמצא מחט תחובה בב' צדדים אפי' אם אין שם ק"ד עיי"ש:

פד אבל כשאין המחט לפנינו. ר"ל דהא דבעינן ק"ד היינו כשהמחט לפנינו הא נאבד המחט אף כשאין שם ק"ד נמי טריפה דלא שייך טעמא אם איתא דמחיים ניקבה הו"ל למיסרך דהא ליכא מחט. מ"ז ס"ק י"ג. וכ' שם עוד דה"ה אם איתא לפנינו אלא שחזרה לאחורי' נמי טריפה דאיכא למימר שהי' ק"ד ובחזירתה נפל הק"ד עכ"ד אבל בגה"ק סוף סי' זה ובמק"מ ס"ק ל"ב השיג על דין זה והביא ראי' להיפוך והעלה דאם המחט הוא לפנינו ורואין שהיא נקיי' וגם בדק הביה"כ והוא יפה אין לחוש למה שנלקח המחט קודם בדיקה מתוך הנקב עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק ל' שהביא ג"כ מהדמש"א דהיכא דנמצאת המחט בחלל מונחת בפרש ואינה תחובה בנקב אם אין עלי' ועל הבשר ק"ד יש להקל אך כ' דלמעשה צ"ע דיש חשש שנתקנח הדם מהבשר וסיים דמ"מ אם לא מצאו המחט והנקב קודם שטלטלו הכרס ולאחר הטלטול מצאו הנקב בלא ק"ד ונמצאת המחט בחלל בהפרש בלא ק"ד וחלודה יש להקל להמקילין בבדיקת ק"ד בזמה"ז עיי"ש. (פה) אסור. עשפ"ד ס"ק כ"ח מה שצוה לעיין בדבריו לקמן סי' נ' ונ"מ יש לענין אי הוי בכה"ג בכלל ספק טריפה דאם אמרינן דכאן הוי שכיח לאיסורא ולא הוי שקול הוי כמו ודאי איסור ועי' בדבריו בס"ק הקודם:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה