דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא
סימן מו
סעיף א:
א ניקבו הדקין. עי' בשו"ת הרשב"א חלק ב' סי' שפ"ג דאין חילוק בזה בין נקב שוה ובין נקב משופע בכ"מ טריפה עיי"ש ועי' בפר"ח סוף ס"ק ט' שהביא דברי הרשב"א הנ"ל לדינא עיי"ש (ובדברינו להלן סי' מ"ט ס"ק י' וי"א) ועי' במק"מ ובשנות חיים ריש סי' זה שכ' דכ"ז הוא דוקא כשהנקב הוא מפולש מעבלע"ב אבל כשאינו מפולש אף שמקצת עובי' ניקב בפנים ומקצתו בחוץ עד שהנקבים מגיעים זה לעבר זה וזה לעבר הב' מ"מ כל שהוא זה שלא כנגד זה ואינו מפולש כשר עיי"ש, וכ"ז הוא באין שם בועא אבל אם הוא כן במקום בועא עי' בדברינו להלן (ס"ק צ"ד):
ועיין עוד בתשו' הרשב"א שם שכ' דנקב הנמצא בדקין סמוך לקיבה והולך בשיפוע כלפי מטה ויוצא לחוץ והשיפוע הוא כמו אצבע אע"פ שנראה מענינו שנברא כן אפ"ה טריפה עיי"ש (והביאו בנה"כ לעיל סי' מ"ג ובבאה"ט סוף סי' מ"ז בקצרה) ועבשו"ת צ"צ סי' ע"א מ"ש בביאור דברי הרשב"א הנ"ל (ועיין במהרש"ל ביש"ש פ' אלו טריפות סי' כ"ה) ועיין במ"ז לעיל סי' מ"ג ס"ק ג' מ"ש בדברי הרשב"א והצ"צ הנזכרים ועי' בשו"ת זקני הפני יהושע חיו"ד סי' ט"ו וברא"פ סי' ל"ו ס"ק קי"ח ובקו"א שם אות מ"ח ועבשו"ת נו"ב תנינא חיו"ד סי' כ"א שכתב דבימי הרשב"א לא נתוודע עדיין מטיבו של זה הנקב והאחרונים בחנו הדבר עפ"י הרופאים שהוא מקום הוריד שיוצא מב"מ לכבד לזרוק דרך שם מרה לב"מ ומשם לקיבה לעכל המזון עיי"ש והביאו בפת"ש בסי' מ"ז בקצרה (ועיין בדבריו בשו"ת נו"ב קמא חיו"ד סי' ה') ועיין בשו"ת שבסוף הס' דרבוני זהב על מסכת שקלים ובשו"ת עולת יצחק סי' נ' ועי' בס' מנחת הזבח בדיני שאר טריפות כלל ו' בעשרון ס"ק ג' וקומץ סעי' ג' מ"ש בזה והפליא על הרשב"א ז"ל מאד דהא ידוע הוא זה הנקב מפולש הנמצא בדק היוצא מן הקיבה בסמוך לו ערך אמה ומתחלת מצד חללו והולך ושופע בעביו כלפי מעלה והוא כעין קנה חלול משך ארכו אצבע ויוצאת בצד חוץ חוד הקשת כזה ודבוק תחת הכליות בדיבוק גמור על בשר האלעמד"א (שקורין בל"א גראשיצ"ע) שמשכנה על כף ההדרא דכנתא ונקב זה אינו אוסר כי הוא בכל הבהמות מתולדה שדרך הנקב הזה יתחלק תמצית המזון שבמעי' לכל האברים הפנימיים כמ"ש בחובת הלבבות שער הבחינה פרק ה' בד"ה אח"כ יחזק וכו' ובראשית חכמה שער הקדושה פרק ט"ו ואם נאסור הבהמה שנמצא בה נקב זה לא נאכל בשר לעולם שאין שום בהמה בעולם שלא ימצא נקב זה עיי"ש באריכות ועי' מזה בשו"ת בית שלמה ח"ב סוף סי' צ"ג והנה מה שעשו להרשב"א כטועה לפענ"ד ח"ו לומר כן די"ל דהרשב"א לא כוון על הנקב הזה כדמשמע משטח לשון השאלה ואמרו קצת אנשים שכן דרכן של רו"ב בהמות וע"ז השיב הרשב"א שלא לשמוע להם ואם הי' כוונת השאלה על הנקב הזה הו"ל לומר שכן דרכן של כ"ל בהמות כמו שהוא באמת בכל הבהמות שבעולם ובע"כ נשאל הוא על נקב אחר מפולש שהי' בהדקין מבלעדי נקב זה וע"ז היו קצת אומרים שהוא שכיח שיהי' ברוב בהמות אבל חלילה לומר שהרשב"א יכחיש דבר הידוע או שיאמר דבר אשר לא בחן בעצמו ועוד הלא הנקב הזה אינו נקב מפולש דהא מנקב זה הולך ווריד כעין דק קטן או הכבד ואינו פתוח לחלל הגוף כלל וכמ"ש בשו"ת זרע אמת הספרדי חלק ב' ביו"ד סי' י"ב דלא שייך לכלול זה תחת סוג נקוב מצד נקיבת הדקין ומצד נקיבת המרה כי מאלו הנקבים הולך ווריד מהנקב ההוא אל המרה ודבוקים בהמרה ובהדקין שם ואינם נקובים לחלל הגוף כלל וגם לא שייך להטריף משום סירכא וכו' דהכי רביתייהו וכו' עיי"ש (וע"ל סי' מ"ז ס"ק י"ח) ובע"כ דכוונת הרשב"א הי' על נקב אחר מפולש שנמצא בהדקין ולא הי' לו ווריד הנ"ל וה"פ לפענ"ד ועבשו"ת טוטו"ד קמא סי' מ"ג שכ' דבע"כ אף להסוברים בעלמא כגון בריאה ובטחול דנקב מתולדה כשר מ"מ הכא כ"ע מודים שהיא טריפה עיי"ש ועי' בדבריו בקנאת סופרים בההשמטות לס' טוטו"ד ויוסף דעת סי' מ"ג מ"ש בזה: (ב) הדקין. כ' בבית יצחק ובבית אברהם ריש סי' זה בתחלה נציגה צורת הבני מעיים כאשר המה מונחים בבהמה ובעוף. בבהמה נכנס המאכל מתחלה לתורבץ הוושט דהיינו לבית הבליעה ומתורבץ להוושט והוושט מחובר להכרס (שקורין פאנ"ץ) וסוף הכרס בפנים עשוי כמין חדרים וקורין בית הכוסות ומחובר להמסס וההמסס מחובר לקיבה והקיבה עשוי כקשת ומחובר להמעי ארוך הנקרא דקין הסובבים ומונחים סביב אהדרי דכנתא והמעי ארוך הוא מחובר לסניא דיבי והסניא דיבי הוא חתום בראשו ומחובר להדקין באמצע והריעי הולכת מהדקין דרך הסניא דיבי להדרא דכנתא והם הדקין המונחים כצורת פ' כפולה והכבד הלבן מונח אהדרי דכנתא ומאהדרי דכנתא הולכת הריעי לחלחולת שהוא המיעי האחרון שהוא שוה בלא עיקום ודבוק בין הירכים וגם הוא מיקרי כרכשתא ומשם יוצא הריעי לחוץ כן הוא בבהמה. ובעוף נכנס המאכל תחלה לתורבץ הוושט דהיינו בית הבליעה ומתורבץ הוושט להוושט ומוושט לזפק (והוא מה שקורין קרא"פ) ומהזפק למעי א' קטן ודרך אותו המעי קטן נכנס המאכל לקורקבן ובעוף שאין לו זפק כגון אווזא ובר אווזא מחובר הוושט מיד לקורקבן ומהקורקבן נכנס המאכל למעי אחד ארוך הנקראים דקין דהיינו במקום שמחובר הוושט לקורקבן סמוך לאותו מקום בהקורקבן יוצא מהקורקבן עוד קנה א' מהדקין ואח"כ מסבבים כצורת פ' כפולה וכן בעופות שיש להם זפק יוצא דק א' מחובר מהזפק להקורקבן ותיכף לאותו מקום בהקורקבן יש קנה שיוצא משם שאר הדקין וסמוך לבסוף מהדקין בעופות יוצאין ממנה ב' דקין מזה אחד ומזה ומונחים אצל הדקין שהם מחוברין בצד א' ופתותים להדקין ובצד השני שלהם הם חתומים בראשם והם כמו סניא דיבי שבבהמה (ונקראים בל"א טריפינ"י קישקי"ס) וסוף מהדקין מחובר בפי הטבעת ויוצא הריעי לחוץ עכ"ד:
ג טריפה. עי' בשו"ת ספר יהושע סי' מ"ו באמצע התשו' שכ' בפשיטות דנקב הנמצא בדקין ויש לתלות שנעשה ע"י משמוש ידא דטבחא בסכין שם אין צריך לפנים דתלינן להקל כמו דתלינן בריאה לעיל סי' ל"ו עיי"ש וכ"כ בשו"ת ברכת יוסף חיו"ד סי' כ' באמצע התשובה עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ב' ובשו"ת מים חיים חיו"ד סי' ט"ז מזה ועבשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' מ"ג שנשאל בדקין מבהמה שנמצא בדק א' מהדקין שלשה נקבים עגולים אם יש לתלות במשמוש ידא דטבחא וכ' דאף אם ידוע שהי' מתעסק שם בסכין טריפה ואין לתלות במשמוש ידא דטבחא כ"א כשהנקב משוך ולא בנקבים עגולים כאלו ואפי' נקב א' כזה אין לתלות במשמוש ידא דטבחא ומכ"ש שהי' ג' נקבים עגולים וכ' דהבשר וגם הכלים שבשלו בהם מזה הבשר טריפה עיי"ש ועי' בבית יצחק שם ס"ק י"ז שכ' בשם המ"כ דלפעמים הובא לפניו בני מעיים של עוף וחסר מהם הסניא דיבי שהם השני דקין הנקראים טריפינ"י גדערי"ם ובמקום שראוי להיות אותן השני דקין נמצא ב' נקבים והכיר שנעשה לאח"ש והכשיר וסיים שהמורה צריך להשגיח ע"ז אם יש לתלות שנעשה לאח"ש עיי"ש ועבשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קס"ו שכ' לחלק בענין זה בין אם הי' הנקב פתוח או לאו דאם חסר א' מהן ונמצא שם נקב פתוח אין לתלות שנאבד לאח"ש אפי' אם יש חתול בבית אין לתלות בו עיי"ש אמנם יעוין בדע"ת לקמן סי' מ"ז ס"ק ו' שהשיג על הטוטו"ד בזה והעלה דבכ"מ יש לתלות שלאח"ש נתלשה הסניא דיבי כי ידוע דשכיח כמה פעמים שהמתעסקת בעופות תולשת הסניא דיבי ומשליכתן לפי שנהגו להשליך המעים הללו ולא לאכלן לכן אם יש חתול בבית תולין להקל ואף כשהנקב עגול אין זה סי' שנעשה מחיים כי דרך נקב זה להיות עגול אף כשנתלש מחיים דאם איתא שנעשה מחיים הי' ראוי שיהי' שם אדום ושחור סביבות הנקב וכו' ולכן יש להקל מספק ואין להחזיק רעותא שמא כן:
הוא מתולדה וסיים שכן באו מעשים לידו שנמצא שם נקב עגול ושפה סביבו ואח"ז נמצא הסניא דיבי שנתלשה משם ע"כ אין להחמיר בזה כלל אא"כ נמצא שם אודם או שחרורית סביב הנקב שמעיד שהנקב נעשה מחיים אז יש להטריף עיי"ש (וע"ל סי' מ"ז ס"ק י"ט). וכ"ז הוא כשאין שם בועא במקום הנקב והקרע אכן אם נמצא נקב במקום בועא עי' בדברינו להלן (ס"ק קצ"ט) שהבאתי בזה מכמה מקומות שנשתנה דינו:
ד ליחה שבהן. הוא הגלד העשוי כצמר מבפנים ואע"ג דאדוק בי' הרבה ואינו ניתק מהם עד שגוררין אותו בחוזק אפ"ה אינו סותם. ש"ך. ועי' פרי תואר ריש סי' זה שכ' דהליחה אדוק כ"כ בהמעיים עד שעי"ז מזדמן לפעמים בדקין שנראה בהם כעין נקב רק שאינו מעבלע"ב וא"א למיקם עלה דמלתא אם ליחה היא הסותמת או שעדיין לא ניקב מעבלע"ב אלא ע"י גרירה שיגרור הליחה בסכין וינפח המעי ויבדוק ע"י גילא ורוק והגם דיכול להטריף עי"ז בחנם די"ל דע"י הגרירה נחלש המעי ויראה הנקב מעבלע"ב אעפ"כ כיון דלא סגי בלאו הכי עבדינן בדיקה זו עכ"ד:
ה אינה סתימה. עבאה"ט מ"ש דאם עלה קרום על הנקב אינו סותם ועי' בכנה"ג בהגהת הטור אות ה' ולעיל סי' ל"ג בהגהת הטור אות י"ג ובמחזיק ברכה סי' מ"ב סעי' ג' ובפר"ח כאן ס"ק א' ובשלחן גבוה כאן ס"ק ב' ועמ"ז לעיל סי' ל"ג ס"ק ד' שכ' דקרום מחמ"כ לא הוי רק ספק טריפה עיי"ש אך בס' ערוגות הבושם ריש סי' זה הביא ראי' מכל הפוסקים דהוי טריפה ודאי ולא ספק עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ו סעי' ג'): ועיין בשו"ת מהר"י אוסאד חיו"ד סי' ס' באמצע התשו' שרצה השואל לומר דאף דקיי"ל דגם בשאר אברים לא מהני סתימת קרום מחמ"כ כמו בריאה ובוושט מ"מ חילוק יש דבוושט וריאה אפי' הי' הנקב בשפוע ובאלכסון לא מהני קרום מחמ"כ אבל בשאר אברים י"ל דהיכא שהי' המכה והנקב באלכסון בשיפוע כ"ע מודים דמהני קרום מחמ"כ דדוקא בריאה ע"י שמרחפת ובוושט דפעי בי' וכו' אינו קרום משא"כ בנקב כזה בשאר אברים והוא ז"ל כ' שהוא טעות דאפילו בשאר אברים לא מהני קרום מחמ"כ אפי' כשהוא בשיפוע ואלכסון עיי"ש. והנה לכאורה יש לעיין לענ"ד עפמ"ש בתשו' רבינו חיים כהן ז"ל חיו"ד סי' י"ג באמצע התשו' בשם ס' שבילי אמונה דיש להב"מ ב' עורות עיי"ש וכן אנו רואין בחוש. מה יהי' אם רואין שבעור א' יש נקב ובעור הב' כנגדו יש קרום מחמ"כ אם שייך לומר בזה דלא הוי רק ספק טריפה דשמא עלה הקרום בהא' טרם ניקב הב' וכעין מ"ש במ"ז לעיל סי' ל"ג ס"ק ד' בב' עורות דוושט (וע"ל סי' ל"ג ס"ק ל"א) אמנם לדינא קשה לפענ"ד לסמוך ע"ז להקל ובודאי יש לדונו כמו ניקב המעי מעבלע"ב דהוי ודאי טריפה דמה שעלה בו קרום זה לא מהני כלל דמ"ש בתשו' רח"כ שם דיש ב' עורות להדקין לא אמר רק דרך סניף אבל באמת לדינא כיון דלא נזכר מזה בש"ס ולא אשכחן ב' עורות באברים הפנימיים רק בוושט ובריאה ובקורקבן וביה"כ ובכולן נאמר בהו נקבו זה בלא זה טריפה ומדוע לא קאמר הש"ס גם בדקין כן ובע"כ דבדקין אין להם רק עור א' ומה שאנו רואין בחוש שיש להם ב' עורות אין לשנות הדין עי"ז דבע"כ עפ"י דיתוה"ק אינו נחשב רק לא' וכמו שאנו רואין בריאה שאמרו חז"ל ב' עורות יש לריאה והשו"ב שבזמנינו אומרים שיכולין לקלוף מהריאה כמה קרומים (וכמש"ל ריש סי' ל"ו מזה) וה"נ בע"כ דמה שאנו רואין שיכולין לקלוף עור המעי לב' אין זה כלום וע"פ דיתוה"ק אינם נחשבים רק לא' וכן נראה להדיא מלשון הרוקח שהביאו הפר"ח והתב"ש ריש סי' זה שכ' דמש"ה נקיט הגמ' דין זה דקרום שעלה מחמ"כ אינו קרום רק בוושט וריאה ולא בשאר מעיים משום דרבותא קמ"ל אע"פ דיש לוושט וריאה ב' קרומים וניקב זבל"ז כשר אפ"ה לא מהני קרום מחמ"כ עיי"ש הרי דלשאר המעיים אין נחשב מדינא רק לעור א' שוב מצאתי בד"ק ס"ק י"ב בד"ה לא מצא שכ' כן להדיא דאף שיכולין לפרוד עור דהמעי לב' מ"מ עור המעי לא נחשב לב' רק לא' וריעותא שבמקצת עובי' מוציאה מחזקה עיי"ש לדרכו והיינו כדאמרן:
ו סתימה. עבאה"ט מ"ש דה"ה אם נתמסמסו הדקין אפי' כ"ש טריפה ועכו"פ שם שכ' דה"ה אם הבשר רע עד שהרופא גוררו טריפה עיי"ש ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ג (ס"ק כ"ב) ועי' בדע"ת סוף סי' זה דכ"ז דוקא בנתמסמס אבל במה שנמצא לפעמים שעור המעי נתרחב הרבה יותר מטפח והעור דק מאד אין חשש כלל בדליכא חשש מסמוס עיי"ש. ודע דבדבר שהוא שכיח טובא בדקין שנמצא שהם נפוחים וקשה במשמושן וגם נשתנה הליחה שבהם לעפושים והעור והבשר שלהם שלם בלי שום מיחוי ורקבון הנה לפי דעת החכ"א בבינת אדם שער או"ה אות ט"ז בדין מרה דגישוואלי"ן הוי חשש בשר שרופא גוררו והוי כמו נתמסמס עיי"ש גם בנ"ד יש חשש זה אמנם מדברי הנו"ב קמא חיו"ד סי' י"ד מבואר דבנפוח לבד אף אם יש שינוי מראה כל שלא נשתנה במשמוש שיהי' רך או נימוח קצת כשר עיי"ש ועבשו"ת בית שלמה חלק אהע"ז סי' ע"ג שכ' די"ל דהנו"ב לא הקיל רק בנידון דידי' דאין הטריפות מצד עצמו רק משום צוה"ג וע"כ כ' הבית שלמה שם דאין נ"מ לדינא דכל שגרר הנפוח מהקיבה הנפוחה ונשאר עור בריא ולא הי' בו שינוי מראה אין מקום להטריף עיי"ש וממילא בנ"ד ג"כ אין להחמיר אם לאחר שגרר הנפיחה והעיפוש ונשאר תחתיו שלם ויפה. וכ"ז אם אין שם בועות אבל ביש ג"כ בועות עי' במ"ש בזה לקמן (ס"ק נ"ח בסופו):
ז ואם חלב טהור סותם. כתב בס' פרי עץ הדעת כת"י (מהגאון מ' משה מייזעלס מווייסליץ ז"ל) בחידושיו לסי' זה וז"ל ופשוט לפענ"ד דעכ"פ צריך סתימה מחלב עב דאם החלב טהור דק ודאי דאינו סותם דדלמא הוא קרום שעלה מחמת מכה דהיינו שהמחט ניקבה גם החלב ואח"כ נתרפא משא"כ כשהוא עב לא חיישינן כולי האי ובלא"ה כבר כתב הב"ח בסי' מ"ט סעי' ב' דאם הסתימה דקה כסתימת המסס כשהמחט תחובה בו מבפנים יש לאסור עיי"ש עכ"ל:
ח חלב טהור סותם. לאפוקי עצם דודאי אינו סותם כרתי ס"ק ג'. ועי' לעיל סי' ל"ט סעי' י"ח:
ט סותם כשרה. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט דאפי' תחובה מחט בנקב עי' מזה בפת"ש לקמן סי' מ"ט ס"ק ג' ובדברינו שם (ס"ק י"ג) ומ"ש הפת"ש לעיין בתשו' בית אפרים ר"ל כי בפרי תואר סי' מ"ט ס"ק ב' כתב דאם המחט ניקב מעט גם בשומן אף שאינו מפולש בהשומן טריפה דחיישינן שהי' נקב מפולש גם בהשומן ולא מינכר אבל בב"א שם וכן ברא"פ סי' ל"ו ס"ק ע"ו וביד אפרים כאן הקיל בדין זה וכ' שם בעובדא כזו במחט שנמצא בדקין ותחובה בשומן שעל הדקין רק שנשאר קצת מהשומן שלא ניקב ונסתם שם פי הנקב מהשומן הנשאר והביא שם דברי הפר"ת הנ"ל וכ' דמדברי הפוסקים משמע דכל שרואין שהשומן מבחוץ שלם ואין שום רושם ניכר אין להחזיק ריעותא ע"כ העלה דעכ"פ בהפ"מ יש להתיר בזה עיי"ש ועי' מזה במק"מ ס"ק ב' ועי' בשו"ת זרע יצחק סי' ב' (שהוא הוא השואל בתשו' בית אפרים שם) שמבאר ענין זה באריכות ועי' מזה בשו"ת שער אפרים סי' ס"ב באמצע התשו' ועי' בדעת תורה ס"ק ד' מ"ש בענין זה והכריע לדינא כך דאם אין רושם ושינוי מראה בשומן במקום שנכנס המחט לתוכו יש להקל בפשיטות דתולין דלאח"ש נכנס לשם ע"י טלטול וכדומה ואפילו אם הוא באופן שאין לתלות בלאח"ש כגון שרואין שיש שם רושם ושינוי מראה בהשומן במקום שהמחט נכנסה ג"כ יש להקל אם רואין שהשומן הנשאר אין בו רושם ושינוי מראה והשומן הוא יפה כשאר שומן דאיכא הוכחה שלא ניקבה להלאה וכשר אכן אם יש שינוי ורושם במקום כניסת המחט וגם להלאה יש רושם בזה אלא שאח"כ נפסק הרושם ונשאר השומן שלם ויפה אין להקל דכיון שאנו רואין שהמחט נכנסה גם להלאה וחזרה לאחורי' יש לחוש אולי נקבה השומן מעבלע"ב וחזר ונתרפא עיי"ש ועבשו"ת עדות ביהוסף (מהגאון מטעלז) סי' י"ב שנשאל בדבר עצם דק שנמצאת תחובה בקורקבן והיתה נקובה מעבלע"ב עד לחוץ לסוף השני עורות ומעט בתוך השומן אך עכ"ז הי' עוד שומן בערך אצבע או יותר שהי' סותם אם יש להחמיר והאריך בדברי הפוסקים בזה וסיים דאף שיותר מסתבר להכשיר בזה מ"מ לכתחלה קשה להסיר אחר שגדולי האחרונים מחמירים ומכל מקום במקום הפ"מ יש להקל בלי פקפוק עיי"ש:
י כשרה. עבאה"ט מ"ש מהש"ך בשם או"ה דבדבר שצריך שיעור לנקיבתו ולחסרונו לא מהני סתימה ועי' במ"ז ס"ק א' ושפ"ד ס"ק ג' ועבשו"ת ספר: יהושע סי' כ"ח באמצע התשו' מ"ש בזה ועיי"ש עוד בסי' מ"ו (בד"ה נידון אם נמצא) שכ' לחלק בענין זה דסתימה אינו מועיל רק דוקא במקום שהטריפות הוא משום שיש חלל והנקב פוסל בב"מ משום שיוצא הרעי או בריאה שיוצא האויר אז אמרינן כיון שיש לו דבר לסתום מועיל הסתימה וכשר משא"כ במקום שאין הנקב פוסל מפני שהוא ניקב לחללו כגון נקב שבטחול וכיוצא דאנו צריכין לומר דהנקב פוסל שם מפני שכאב הנקב הוא בעצמו מכת מות לבהמה בזה ודאי אינו מועיל סתימה עיי"ש לדרכו (וע"ל סי' מ"ג ס"ק ט"ז):
יא חלב טהור. עבאה"ט ופת"ש ומ"ש הבאה"ט בפלוגתת הט"ז והש"ך ופר"ח אם בשר מאבר אחר סותם עתב"ש ס"ק ב' מ"ש בזה ועי' במחזיק ברכה אות ו' ובראש אפרים בקונטרס הראיות לסי' ל"ט סי' ט"ז באריכות ומ"ש הפת"ש מדברי הנו"ב לענין וושט עכי"פ שנוטה להקל גם בוושט שנמצא בעור הפנימי שחין וגרב דאם הוא דבוק לבשר ה"ז סותם עיי"ש אבל יעיין במ"ז ס"ק ג' שחולק עליו בזה וכתב דבכ"מ קיי"ל דבשר סותם לבד מבוושט דבכ"מ אינו סותם עיי"ש וכ"כ במחזיק ברכה אות ג' לדינא עיי"ש. ומ"ש הפת"ש ועיין פמ"ג ר"ל שהפרמ"ג חולק על התב"ש דהתב"ש נטה קו להחמיר נגד כל הפוסקים וכ' דאין שום בשר סותם נקב רק במקום שמצינו להדיא מפורש שסותם ואין לדמות בטריפות והפמ"ג במ"ז שם חולק עליו והעלה דאין להחמיר בזה אלא דבכ"מ יש לפסיק דבשר סותם הנקב עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ב' (ועי' בדברינו לעיל סי' ל"ג ס"ק כ' מ"ש בזה מדברי האחרונים לדינא). ומ"ש הבאה"ט מהש"ך והטו"ז אי בשר שאינו שם מתולדה סותם עי' בבל"י ובכו"פ ובפר"ח שהבינו כולם בדעת הט"ז דמ"ש דבשר סותם אפי' מאבר אחר ר"ל אפי' אינו גדל אצלו מתולדה אלא עתה נסרך ונדבק שם ה"ז סותם עיי"ש אבל יעיין ברא"פ בקונטרס הראיות לסי' ל"ט אות ט"ז מה שהאריך בזה, והעלה דבהא כ"ע מודים דבעינן שיהא הבשר אצל הנקב שם מתולדה דאף שהוא מאבר אחר מ"מ אם הוא סמוך שם מתולדה סותם אבל אם הבשר אין שם מתולדה רק שנוסף אח"כ שלא מתולדה אף שהוא באותו אבר אינו סותם עיי"ש ועי' מזה במק"מ ס"ק ז' ובשנות חיים ס"ק ב' ועי' בשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ס"ב באריכות מענין זה (וע"ל ס"ק נ'): (יב) סותם. עד"ק ס"ק ג' מ"ש לענין ספק אם נסתם הנקב היטב ע"י השומן או לאו וכ' שיש להחמיר בזה אף כשיש עוד ספק שמא לא ניקב המעיים מעבלע"ב בפילוש דלא הוי ס"ס מעליא משום דהוי משם א' עיי"ש ועי' בשפ"ד להלן סי' ק"י ס"ק ל"ז (בד"ה מעשה אירע) בעובדא כזו שנמצא נקב מפולש בהדקין והי' עליו קרום מחמ"כ ונקלף השומן מהמעיים ומסופקים שמא הי' השומן סותם שם וכ' דהוי רק ספק טריפה ואם לא נודע עד לאחר שנתערב ברוב יש להקל בהפ"מ וסעודת מצוה עיי"ש וכ"כ הגאון מהרש"ק ז"ל בהגהותיו להפרמ"ג בסי' מ"ט בשפ"ד ס"ק ב' דהיכא דאיכא לספוקי שהי' שם שומן סותם הוי ספק טריפה ובצירוף עוד ספק הו"ל ס"ס עיי"ש וכ"כ בתשו' טוטו"ד קמא סוף סי' ע"ז עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ה' מ"ש בדבריהם בזה והעלה לדינא דהעיקר כדעת הפרמ"ג והגאון מהרש"ק הנ"ל דאם לא נודע עד אחר שנתערב ברוב יש להקל בהפ"מ בסעודת מצוה אך אם הספק השני הוא שמא נתרפאה בפנים וכדומה ששני הספיקות הם שמא לא ניקב מטבלע"ב אין להקל עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' ס"ד עיי"ש (וע"ל סי' מ"ט ס"ק י"ג):
יג טמא אינו סותם. עבאה"ט סוף ס"ק ג' מ"ש שהש"א והפר"ח הסכימו להקל דבמעי הסמוך לקיבה ביציאתו מן הקיבה סותם שם החלב אבל יעוין בתב"ש ס"ק ג' שחולק ע"ז והעלה לדינא דהוי ספק טריפה דהאי ריש מעי באמתא הוי ספק אם הוא בתחלתו או בסופו והוי ספיקא דאורייתא אי הוה חלב טמא וספיקא דאורייתא לחומרא עיי"ש וכ"כ במ"ז ס"ק ג' עיי"ש (ועי' מזה בכו"פ לקמן סי' מ"ח ס"ק ג' ובשו"ת כנסת יחזקאל סי' כ"ה בשם הגאון מו"ה דוד אופענהיים ז"ל ובשו"ת שב יעקב חיו"ד סי' כ"ו ובשבו"י ח"ג סי' ס"ו ובמשנה למלך פרק י"ג מהל' שגגות ובמ"ז להלן סי' מ"ח ס"ק א') ועי' בס' דברי יוסף סי' שכ"ג ובדעת תורה ס"ק ח' שהרבו להשיב ע"ד התב"ש הנזכר והעלו דהעיקר כדעת הש"א והפר"ח הנ"ל ובדעת תורה כתב שם דאם יש נקב בראש המעי במקום שיוצא מהנקב ויש שם חלב סותם אין להקל אבל בסוף המעיים קידם התחלת הכרכשתא יש להקל בכה"ג וברפ"מ וצורך שבת יש להקל גם בנקב שבראש המעי וכן בכל ס"ט כגון שנתרפא בפנים ונשאר נקב סמוך לחוץ וניכר שהנקב נתהוה מבפנים ויש חלב טמא סותם יש להקל בהפ"מ וצורך שבת עיי"ש. ועי' בבית אברהם בא"ז ס"ק ד' שכ' דפשוט הוא דאף לפי דעת התב"ש שאוסר מספק בזה מ"מ עכ"פ אם נפלו ב' זיתים מב' בהמות כאלו א' מריש אמתא וא' מסוף אמתא א"צ ס' אלא כנגד כזית א' עיי"ש וה"פ:
יד אינו סותם. עד"ק ס"ק ג' שכתב דאע"ג דחלב הכרס הוי חלב טמא שאינו סותם מ"מ הנה לפעמים יש שם כמראה לובן מעובי הבשר גופא והוא משמנונית בשר הכרס עצמו וזה י"ל דסותם דאינו בכלל חלב ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא ומצטרף לספק אחר לס"ס עיי"ש. (טו) שעל הלב. עבאה"ט מ"ש הטעם משום שאינו אדוק היטב. ודע שהרמב"ם כ' הטעם משום שהוא קשה ואינו מגין ועכו"פ לעיל סי' מ' ובמ"ז שם ס"ק ב' מה שיש נ"מ בין הטעמים בזה (וע"ל סי' מ' ס"ק ו'):
טז והעוף כל שומן שלו סותם. כתב בשפ"ד ס"ק ז' דכן המנהג פשוט דלא כהמהרש"ל שמפקפק בזה עיי"ש ועי' בשו"ת בנין עולם חיו"ד סי' כ"ג באמצע התשו'. ולענין שומן עופות המפוטמים אם הם סוכמין עי' להלן סי' מ"ט בפת"ש ס"ק ג' ובדברינו שם (ס"ק י"ד):
יז אלא באותו אבר וכו'. ואין חילוק בזה בין בהמה לעוף דכי היכא דבבהמה וחי' לא מהני סתימה אלא מאותו אבר עצמו ה"נ בעוף. כנה"ג בהגהת ב"י אות ה' וכ"כ במחזיק ברכה אות ט' עיי"ש. (יח) לא מקרי סתימה. עי' במחזיק ברכה אות ה' מ"ש בדין זה והביא פלוגתת הפוסקים בדין זה אך לדינא סיים דהעיקר כדעת המחמירים עיי"ש ועי' בקוה"ר להרא"פ סי' ל"ט אות ט"ז מ"ש בדברי הפוסקים שבדין זה ועבשו"ת מהר"י אוסאד חיו"ד סי' פ"ט מ"ש בזה ועי' בדעת תורה ס"ק ח' מ"ש בענין זה והעלה דשומן שמאבר אחר שהוא מתולדתו אם הוא סמוך לנקב וסותם היטב הוי רק ספק טריפה ואם יש עוד ספק יש לצרף לס"ס אבל אם ניקב המעי ע"י מחט ונמצא המחט בתוך הנקב אף המחט יוצא מן המעי לתוך השומן של אבר אחר הוי ודאי טריפה ועיי"ש עוד להלן סוף ס"ק י"ג שכ' מהפרי תואר ס"ק ו' דכל זה הוא אם השומן סותם הנקב במקומו היטב ולא נחסר כלל מהשומן כנגד מקום הנקב אבל אם חסר מעט מהשומן כנגד הנקב ונשאר כ"ש אויר כנגד הנקב בתוך השומן אף שאינו פתוח לחוץ לכ"ע ודאי טריפה הוא עיי"ש ועי' בדברינו להלן (ס"ק נ"ב) מה שכת' מהפרי תואר ישמ"ח ודע"ת:
סעיף ב
יט יצאו הדקין לחרן. עי' במק"מ ס"ק ט' וסוף ס"ק י' שכתב דאף כשקרע הכרס בידים מ"מ כל שלא הוציא הוא המעיים בידים רק שיצאו אח"כ מעצמם דרך הקרע אין חוששין להיפוך וכשר עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קנ"ו מזה וכ' שם דאין שיעור להנקב שבתוך הכרס שהדקין יוצאין מתוכו דאף שהי' נקב צר מ"מ כל שהוחזרו מאליהן כשר ואף המהרש"ל לא אסר ביצאו דרך נקב צר כשהוחזרו מאליהן רק ביצאו דרך נקב פי הטבעת אבל ביצא דרך נקב שבדופן או שבכרס אף שהנקב צר גם המהרש"ל מודה שכשר בהוחזרו מאליהן עיי"ש:
כ הדקין. דע שכמה פעמים נמצא בעוף שיצא האם דרך פי הטבעת לחוץ ע"י קושי לידת הביצה וכן הוא שכיח בבהמה ואין זה בכלל יצאו מעי' האמור כאן דבזה בין החזירה ביד ובין לא החזירה אין בזה איסור כלל וכמ"ש בעצי לבונה ובד"ק ס"ק ה' ובמק"מ ס"ק ט"ו ובמנהז"ב בדיני שאר טריפות כלל ו' סעי' ב' ועי' בס' פרי הדר ענף ה' באריכות ועבשו"ת בית שלמה ח"ב סי' צ"ה שנשאל אודות זה בבהמה שמחמת קישוי הלידה יצאה מקצת האם שלה לחוץ ולא הוחזרה ושחטוה והשיב דכן הי' לפניו שאלה כזו כמה פעמים והכשיר רק דלכתחלה צריך לבדוק המעיים במקום שהם סמוכים להאם אם לא נתהוה בהם איזה קלקול עי"ז ואם רואה שאין שם שום קלקול יכשיר ואם נמצא בדקין שם איזה קלקול יש להטריף ועיי"ש עוד בסוף סי' צ"ג בעובדא כזו וכ' שצוה לבדוק הב"מ אם לא נמצא בהם ריעותא ומצא שנשתנה מראית בשר של הב"מ במקום ההוא והטריף כי זה יכול להיות שמחמת שסמוכים להאם התחיל לשלוט בהם קלקול מהלהט עיי"ש ועי' בדעת תורה סוף ס"ק י' שכ' דמ"מ אף אם אירע שהאם משכה עמה גם מעט מהכרכשתא ע"י הטלת ביצים והי' שם צרירות דם כמו שהוא שכיח יש לבדוק לאח"ש ולגרור מהכרכשתא אם רואין שהק"ד נגרר ונקלף ונשארה המעי נקי' יש להכשיר עיי"ש. ועי' עוד בתשו' בית שלמה שם סי' צ"ה שכ' דכל מה שכתב שצריך בדיקה בב"מ כ"ז הוא רק לכתחלה לזהירות בעלמא אבל בדיעבד אם לא בדק אין להחמיר כלל ועי' שם עוד שנשאל בפרה שיצאה מקצת האם שלה אם מותר לאכול החלב ממנה והשיב שישאלו לבקיאים אם יאמרו שודאי לא יצאה רק האם לבד ולא יצאו עמה גם קצת מבני המעיים לחוץ מותר לאכול החלב ממנה עיי"ש:
כא לחוץ. עפת"ש סוף ס"ק ד' שכ' דמיירי רק ביצאו שאר הדקין אבל ביצא רק הכרכשתא שהוא החלחולת והמעי האחרון אין לאסור ועי' מזה בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סוף סי' נ"ח ועי' בדעת תורה ס"ק ט' שסיים ע"ז ששמע בשם הגאון בעל חוו"ד שהורה להקל כשבולט מהעוף כעין חתיכת מעי אדומה ואמר שיש גם בעוף חולי מורידין כמו באדם והבליטה אינה מגוף המעי אלא מגידין נפוחים ומלאים דם ולפ"ז אפי' החזירן בידים שרי אבל דבר זה תלוי בבקיאות המורה לידע ולהבחין אם אינו מגוף המעי אבל בלא החזירן בלא"ה כשר וכו' עכ"ל:
כב והוחורו מאליהן. עתב"ש ס"ק ה' שכ' דאף בהוחזרו מאליהם יש להחמיר שלא בהפ"מ שלא להתיר אלא בהוחזרו מיד ולא נשתהו בחוץ אבל כשנשתהו בחוץ שלא במקומם איזה זמן יש לחוש שלא בהפ"מ אפי' בהוחזרו מאליהן אבל בהפ"מ יש להקל אפי' בנשתהו עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ו' שכ' שצ"ע אם להתיר בזה אפי' בהפ"מ בנשתהו בחוץ זמן רב עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק ט' שכ' ג"כ דאם לא הוחזרו תיכף ומיד בעודם חמים יש להטריף דכשהוחזרו לאחר שנתקררו עתידה למות כמו שעינינו רואות בבני אדם שבורים שאם נתקררו הב"מ שיצאו לחוץ שוב אינם חיים עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה ח"ב סי' צ"ג באמצע התשו' שמתיר אף בנשתהו זמן מה מבחוץ ע"י בדיקה אם לא נקבו ולא הגיע לכלל בשר שרופא גוררו עיי"ש באורך ועי' בדעת תורה ס"ק י"א ועי' בשו"ת מגדל השן סי' מ"ז באמצע התשו' (וע"ל ס"ק ל'):
כג מאליהן. עבאה"ט סוף ס"ק ח' ובפת"ש ס"ק ד' מ"ש בשם המהרש"ל דתרנגולת שיצאו מעי' דרך פי הטבעת טריפה ועי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' נ"ח מ"ש ע"ד המהרש"ל בזה ועבשו"ת בית שלמה ח"ב סי' צ"ג שכ' באמצע התשו' דפשוט הוא דבהמה שוה לעוף בזה ואף אם אירע כן בבהמה יש להטריף דאף דנקב בית הרעי דבהמה רחב הרבה יותר מבעוף מ"מ פשיטא דאין חילוק דהא גם המעיים דבהמה גסים יותר הרבה מבעוף וכפי ערך שנקב פי הטבעת צר לענין המעיים של עוף כן צר הנקב פי הטבעת דבהמה למעיים של בהמה דזוטר מיני' ומ"ש המהרש"ל זה רק בתרנגולת הוא משום דמעשה שהי' כך היתה עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קצ"ו מ"ש בזה והעלה דאם כי לדינא יש להשיב ע"ד המהרש"ל ונראה הדבר להתיר לדינא אף בעוף שיצאו מעי' דרך פי הטבעת מ"מ כיון שיצא מפי המהרש"ל לאסור אין להקל כנגדו אך נראה דעכ"פ יש להקל להשהותו כ"א יום עד שתטיל ביצים ובזכר יב"ח דעכ"פ לא גרע משאר ספק טריפות דמועיל שהי' יב"ח עיי"ש (וע"ל ס"ק ל"ו):
כד כשרה. עפת"ש מ"ש דמדברי המהרש"ל משמע דאף בלא הוחזרו ושחטוה כך טריפה עי' בדברי זקיני הלבוש סעי' ב' דמבואר מדבריו דכשיצאו לחוץ ולא הוחזרו ונשחטה כך אם לא נקבו כשר עיי"ש ועי' מזה בחגורת שמואל ס"ק ח' ועי' בשו"ת עונג יו"ט סי' ע"ד מ"ש בזה ועי' במחזיק ברכה אות יו"ד שכ' כן לדינא להכשיר בלא הוחזרו עיי"ש אבל בתב"ש ס"ק ה' פקפק אם להקל בזה עיי"ש ועי' במק"מ שם שכ' דאף שהתב"ש פקפק לומר דגם ע"י יציאתו לחוץ לבד יש חשש היפוך אפי' בלא הוחזרו מ"מ לדינא מודה התב"ש בעצמו שאין להחמיר עיי"ש ועי' בזכור לאברהם (מהר"א אלקלעי ז"ל) הספרדי חלק א' בה"ט ריש סי' מ"ו כ' שהי' מעשה בתרנגולת שיצאו מעי' דרך פי הטבעת ושחטוה קודם שחזרו והטריפוה עיי"ש וכן ראיתי בס' מעשה רוקח הספרדי על הרמב"ם פרק ו' מהל' שחיטה סוף הלכה ט"ו שכ' להחמיר בזה משום דאין השכל סובל להכשיר בלא הוחזרו כיון שהוא ברור כשמש שבעודה כך א"א לה לחיות דאיך יסבב המאכל עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק ט' שכ' ג"כ שהי' לפניו עובדא כזו והטריף עיי"ש וכ"כ בס' תורת זבח הספרדי מערכת אות ד' סי' מ"ו סעי' ו' דהעיקר כדעת המחמירים להטריף בשלא הוחזרו בין ביצאו דרך נקב שבעור ובין ביוצא דרך פי הטבעת עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה ח"ב סי' צ"ג מה שהאריך בזה וכתב לחלק דאם יצאו המעיים דרך פי הטבעת אז בודאי אסור בלא הוחזרו בין בבהמה ובין בעוף אבל בלא יצא דרך בית הרעי רק שנעשה נקב בהכרס ועי"ז יצאו הדקין ולא הוחזרו יש להתיר ע"י בדיקה אם לא הגיעו הבני מעיים עי"ז לבשר שרופא גוררו עיי"ש באריכות וכ"כ בד"ק ס"ק ו' ובשו"ת מנחת משה חיו"ד סי' ח' ובמק"מ ס"ק ט' וי' דאם יצאו דרך בית הרעי אסור בכ"מ בלא הוחזרו עיי"ש וכ' שם עוד דאפי' ביצאו דרך נקב שבכרס כנ"ל מ"מ לא מותר אלא ביצאו מאליהם אבל כשהוציאן בידים אסור בלא הוחזרו בכ"מ עיי"ש אמנם בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' כ"ג כ' להקל בבהמה שיצאו ב"מ לחוץ וקודם שנכנסו לפנים שחטוה דהדבר פשוט דכל זמן שלא הוחזרו ונתהפכו כשרה כיון שיש לה תקנה ע"י חזרה שלא בהיפוך עיי"ש באורך וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב רביעאה חלק ג' סי' פ"ה ועי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' נ"ח שכ' דבלא החזירן יש להתיר אפי' יצאו דרך פי הטבעת עיי"ש וכ"כ בשו"ת מגדל השן סי' מ"ז בתשו' מבהמ"ח עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ט' שהעלה שכן עיקר לדינא להקל בזה וכ' דלפ"ז נראה דגם אם ע"י דוחק אדם וכדומה על העוף יצאו המעיים דרך פי הטבעת אם הלכה ד"א שלא יהא חשש ריסוק וגם דקדק על הפירכוס וראה שהי' פירכוס כראוי יש להתיר עיי"ש. ועי' בדברי יוסף סי' שכ"ד שכ' דבכ"מ דמתירין ביצאו ולא הוחזרו אין להקל כ"א ע"י בדיקת המעיים אם לא ניקבו עיי"ש:
כה כשרה. עפת"ש מ"ש מהעצי לבונה ותשו' נחלת דוד ביצא דרך פי הטבעת והוחזרו מאליהן ועי' מק"מ שם שכ' דבהוחזרו מאליהן העיקר כדעת הפר"ת לדינ' דאין לאסור אף שיצאו דרך נקב פי הטבעת עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד שם (בד"ה והנה אחר כתבי זאת) מ"ש בזה ועי' בשו"ת בית שלמה שם באמצע התשו' שמקיל ג"כ בזה אך בהחזירן אדם ולא הפכו האריך בפלפול אם מהני ביצאו דרך בית הרעי עיי"ש ועבשו"ת מנחת משה חיו"ד סי' ח' מה שהאריך בזה והביא גם דברי תשו' נחלת דוד שהביא הפת"ש והעלה דבהוחזרו מעצמם יש להקל בהפ"מ כדעת המקילין הנ"ל אבל בהחזירן אדם בידים אפי' לא הפכו אין להקל כלל עיי"ש ועי' מזה בשו"ת מגדל השן סי' מ"ז ובס' דברי יוסף שם:
כו ואם. עי' בשו"ת בית שלמה שם סי' צ"ג סמוך לסוף התשובה מ"ש לענין אם יצא ב"מ ויש ספק אם יצאו מחיים או לאח"ש וכ' דיש להחמיר בזה כדין המבואר להלן סוף סי' נ"ה בנשבר רגלו מן הארכובה ולמעלה וספק אי מחיים או לאח"ש דיש להחמיר ועיי"ש עוד בתשו' ההיא ובסי' שאח"ז מ"ש בבהמה שמכח קישוי הלידה יצא מקצת האם דרך בית הרחם לחוץ ונשחטה הבהמה ולאחר כמה שעות חתך בעל הבהמות את היוצא וראה בתוך האם שמבחוץ שיש בה בפנים גם קצת מן הדקין שיצאו ג"כ לחוץ והקצב שהי' עמו אמר שהוא הי' ממשמש במקום הזה בחיי' וגם תיכף לאח"ש ולא הי' יוצא לחוץ רק האם לבד והקצבים אומרים שמחמת שנשתהה משך זמן אחר השחיטה וגם התעסקו בה במה שהגביהוה למעלה והורידוה למטה עי"ז נפלו הב"מ קצת למטה והשואל צדד שלא להאמין להקצבים בזה והוא ז"ל כ' דאין להחמיר בזה כלל דבודאי הוא כדברי הקצב דלא יצאו הדקין בחיי' דמי הכניס הדקין בחיי' בתוך בית הרחם הלא דופן האם מפסיק ביניהם אם לא שנאמר שנעשה נקב רחב בהאם מחיים עד שבאו הדקין לתוך הנקב ולמה לנו לחוש לזה ואף שיש בזה חששא רחוקה דשמא נדחקו הב"מ לתוך חיצוניות האם והאם בשעת יציאתה לחוץ היא יוצאת בהיפוך היינו שעבר הפנימי יוצא לאויר ויוכל להיות שנכרכו קצת הב"מ בחיצוניות האם עד שבשעת יציאת מקצת האם יצאו גם קצת הב"מ דרך נקב הרחם אבל זה דבר רחוק לחוש לזה דהא הדקין תלויין למטה לצד הבטן והאם למעלה ומי הפך הדקין למעלה שיברחו תוך חיצוניות האם ובודאי רגלים לדבר שנעשה לאח"ש מחמת שהיתה הבהמה מונחת לאח"ש על גבה ורגלי' למעלה ונדחקו המעיים שהיו קרוב להנקב של הרחם שדבר זה מצוי יותר לתלות בה ממה שתולין במשמוש ידא דטבחא ובפרט דבכה"ג יש צדדים לומר דאף אם האמת כחששא הנ"ל שנכרכו הדקין בחיי' בהאם ויצאו עם האם בחיי' כנ"ל מ"מ יש לומר דבכה"ג גם להמהרש"ל לא אסור רק ביצאו דרך נקב פי הטבעת שהוא מקום צר משא"כ ביצאו דרך נקב בית הרחם בשעת הלידה שנפתח הרבה כשיצא ממנו הולד וגם י"ל דלא אסור ביצאו המעיים לחוץ רק כשיצאו לאויר העולם משא"כ בנ"ד דלא יצאו לאויר העולם ולא נתקררו דהא האם היתה מגינה סביב לה וי"ל דבכה"ג יכולין להחזיר כסדרן אף ביצאו דרך נקב צר עיי"ש באריכות (ועי' להלן ס"ק ל'):
כז החזירן. עבאה"ט ס"ק ו' ועש"ך ופר"ח ס"ק ה' ותב"ש ס"ק ה' ופרי תואר ס"ק ד' דבעינן דאותו האיש שהחזירן בידו שם אל לבו לדקדק שלא הפכו אבל בסתמא כשהחזירן ולא אסיק אדעתי' לדקדק אמרינן דמסתמא נתהפכו עיי"ש ועי' בדברי חמודות על הרא"ש פא"ט אות רע"ד מ"ש בזה ומתחלה כ' די"ל דאע"פ שלא יוכל לדעת איך החזיר אם הפך או לאו כגון שהמחזיר לא אסיק אדעתי' לדקדק בכך או שהלך לו לעלמא יוכל המורה לסמוך להקל לפי ראות עיניו שיראה שאין שום היפוך ובסוף סיים דאפי' אם נימא דליכא למיקם עלה ואא"ב בבדיקה זו מ"מ עכ"פ כשיודע שלא הפך בהן הדבר ברור להכשיר עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ו' שכתב שכן עיקר לדינא עיי"ש ועי' בכנפי יונה שפסק לדינא דבחזרה בלא כוונה שלא יתהפכו שפיר יש לאסור דיש לחוש לפי שבקל מתהפכים אבל כל שהחזירם בנחת ובכוונה אין לחוש בסתמא להיפוך דסתמא דמלתא אין חזקה שהפך בהם עיי"ש ועי' באורח מישור על הד"מ ס"ק א' מה שכ' להשיג על הדברי חמודות בזה ובמ"ש בזה לדינא ועי' במחזיק ברכה אות י"ב מה שהאריך בדברי הד"ח והאורח מישור בזה ועיי"ש באות כ"ה כ"ו כ"ז כ"ח וכ"ט שכ' תבנא לדינא בזה דאם החזירן אחר שדקדק מאד ולא הפך כלל והחזירן כסדרן כשרה אבל בלא"ה אע"פ שלא נסתפק אם נתהפכו או לאו אלא שלא דקדק להכניסן כסדרן יש לאסור וכן כשהלך המכניסן וליתי' קמן לשואלו אם דקדק היטב יש לאסור ואף אם הדיין בדק ונראה בעיניו שהן כסדרן יש להחמיר שלא לסמוך על בדיקתו אם לא שהי' החכם מומחה ובקי מפורסם בחכמת הניתוח ואמר שהם מונחים כעת כסדרן אז יש לסמוך להקל אע"פ שהמכניסן לא דקדק או דליתא קמן עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק י"א מ"ש בדברי המחבר בזה והעלה דאף אם המורה הוא בקי בניתוח ויודע שמונחים כסדרן עתה לפנינו מ"מ כל שהכניסם בלא כוונה או שהמכניסן הלך לו למקום אחר וליתי' לפניו אין להקל כ"א בהפ"מ וצורך שבת דוקא אבל בלא הפ"מ וצורך שבת יש לחוש שמא נתהפכו וחזרו אח"כ למקומן ועיי"ש שכ' מהזכור לאברהם דהיכא דהכניסן אדם בלא מתכוין אין להתירן לכתחלה להשהותן יב"ח דחיישינן לתקלה אכן בדיעבד אם שהו יב"ח כשר עיי"ש ועי' בד"ק סוף ס"ק ו' שכ' דאם יצאו רק מקצתן והכיס הסובב את הדקין מקיפן מכל צד אף שהוא נמתח הרבה מ"מ כיון שהוא שלם יש לומר דאין זה בכלל יצאו מעי' די"ל דזה לא הוי יציאה לחוץ ועל כן יש להקל עכ"פ בכה"ג אף בהחזירן בידו בסתמא ולא דקדק וכל שלא ידע שנתהפכו יש לתלות דמסתמא לא נתהפכו עיי"ש ועי' במק"מ סוף ס"ק י"א שסיים בצ"ע מזה ועבשו"ת בית שלמה חלק ג' סוף סי' צ"ד:
כח אם נתהפכו. עי' בס' זכור לאברהם (מהשו"ב מלונדן) בקונטרס יוסף סי' זה אות י"א שהביא עובדא שאירע לפניו בכבש א' שכל הדקין דהיינו המעיים והדרא דכנתא כולם לא היו נמצאים כלל במקומם הראוי להיות שם בהבטן זולת החלחולת לבד שהיתה נמצאת במקומה הראוי להיות דבוק בפי הטבעת ולהאנשים המפשיטים העורות היתה זאת לפליאה גדולה ובקשו וחפשו אחרי המעיים ולא מצאו ואח"כ כשבדק הריאה ופתח את חצר הכבד מצא בצד ימין שהיו מונחים שם כל המעיים על האומא הימנית ולא הי' ניכר שום ריעותא לא בהמעיים ולא בהריאה רק שכל הריאה היתה קטנה באיכותה ממה שהיתה ראוי' לפי גודל הכבש ההוא לפי ערך שאר הריאות משאר הכבשים שדומין לה בגדולתם שנשחטו אז והכבשה הזאת היתה שמנה וטובה ובריאה והולכת בטוב כמו שאר כבשים ולא הי' ניכר בחיים שום ריעותא אך לא ראו באיזה מקום הי' ההילוך מהמעיים אל החלחולת כי כאשר הראו לו העובדא כבר הי' נקרע החלחולת מהמעיים והמפשיט לא נתן לב בשעת שהפריד החלחולת מפי הטבעת לראות באיזה מקום הי' נתחבר ראש השני של החלחולת ובדקו כל חצר הכבד ולא ראו בו שום נקב ושום רושם להכיר ושפט מאומדן הדעת שבודאי נכנסו המעיים לתוך הריאה דרך אותו הנקב שיש בצד השדרה שהוושט נכנס דרך שם מהצואר לכרס כי בשם יכול לקרוע בקל ולעבור דרך שם אצל הוושט ממש וגם ראה שהי' שם במקום הזה אצל הריאה קרע גדול והגם שאין זה ראי' מוכרחת משום דלפעמים הרבה נעשה זה הקרע ע"י המשכת הוושט דרך שם מ"מ נראה לומר ג"כ שבדרך הזה נכנסו המעיים וכן הסכימו עמו כל הבקיאים ומש"ה הטריף הכבש ההוא מטעם שנתהפכו המעיים וא"א שיחזרו למקומם דרך נקב צר כזה עיי"ש באריכות ונראה לפענ"ד דכל זה בניכר שנתהפכו כן אחר הלידה אבל אם ניכר שכן היא מתולדה הרי זה תלוי בפלוגתת האחרונים שכתב בפת"ש ס"ק ג' ובדברינו (ס"ק ל"ב) בהיפוך מתולדה אם אוסר או לאו והנה לפמ"ש (ריש סי' מ"ד) מהבינת אדם שסיים בצ"ע באבר שנמצא שלא במקומו הרגיל ה"ה בנ"ד יש להסתפק בדין זה אם להכשיר אפי' היכא דלא שייך היפוך המעיים כיון שנמצא שלא במקומם הרגיל בכל הכבשים אמנם להלן (סי' נ' ס"ק י"ג) הבאתי מתשובת מהר"ם שיק שכ' בפשיטות דאין שינוי מקום פוסל בשאר אברים עיי"ש:
כט נתהפכו. עפר"ח ס"ק ו' ופרי תואר ס"ק ד' שכ' דנתהפכו אפי' מבחוץ טריפה ואפי' אם כשהכניסם לפנים הכניסם כסדרן מ"מ כל שקודם ההכנסה נתהפכו שוב אין תקנה להחזירם אף כשהחזירן בכסדרן עיי"ש ועיין במק"מ ס"ק ט' ועיין בדעת תורה ס"ק י"א מ"ש בזה וסיים דאין להחמיר בזה רק בהיפוך גמור אבל אם לא הי' רק היפוך קצת אם חזרו אח"כ למקומן ונכנסו כסדרן יש להקל עיי"ש:
ל אע"פ שלא ניקבו. עפת"ש סוף סק"ד שכתב דאע"פ שלא נתהפכו צריך לעיין אם לא נתקלקל וכו' ועי' בפרי תואר סוף סק"ד דדייק מיתור לשון המחבר שכ' אע"פ שלא ניקבו דר"ל דכל שיצאו המעיים לחוץ הם עלולים לנקוב לכן אף כשלא נתהפכו צריך לבדוק אותם אם לא ניקבו עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק י"ב מה שמתמה על הפר"ת בזה עיי"ש ועי' בספר יריעות שלמה מ"ש בדברי הפר"ת בזה וכ' לחלק דאם לא הוחזרו והדקין הם עדיין מבחוץ צריך בדיקה אם לא ניקבו אבל אם הוחזרו מאליהן לא מחזקינן ריעותא כלל ומדהוחזרו מסתמא לא ניקבו וא"צ בדיקה כלל עיי"ש ועי' מזה בשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' צ"ג שכ' דכל שיצאו לחוץ הבדיקה חיובית היא לראות אם לא ניקבו או שלא הגיע קלקול להב"מ ולא הגיעו לכלל בשר שרופא גוררו כי זה ידוע בחוש שאם יצאו הב"מ לחוץ ויעמדו זמן מה כך יבא בהם חולי הלהט (שקורין בראנד) עד שינקבו וגם קודם שינקבו נתקלקל הבשר ונעשה כבשר שרופא גוררו מחמת הלהט וכניקב דמי וכ' שאין שיעור לדבר זה כמה ישהו בחוץ שיש לחוש לזה אם זמן רב או מעט כי הכל הוא לפי טבע הבע"ח ולפי מזג האויר ע"כ אם אירע כזה אין להכשיר בלא בדיקה אחר זה עיי"ש לדרכו ועי' בשלחן גבוה ס"ק מ' ועי' מזה בס' דברי יוסף סי' שכ"ד (וע"ל ס"ק כ"ג):
לא טריפה. עד"ק ס"ק ז' שכ' שבא לפניו עובדא בעוף שהי' בולט במקום היציאה כמו מכה ונצרר הדם שם הרבה וכשפתח הבליטה יצאו המעיים משם וראה שהבליטה הוא ממה שהכיס הוא מבשר בלוי וצרור הדם וזה לא הניח להמעיים לצאת לחוץ לגמרי ובדק המעיים וראה שהי' שינוי בסדר הנחתן בפנים מכפי מקומן הראוי והטריף ועיי"ש עוד בס"ק ה' מ"ש בתרנגולת שהיו המעיים בולטין ומשוכים לתוך עור הבטן ועור הבטן הי' בולט ועשוי ככיס והטריף העוף וכתב במק"מ ס"ק ט"ו דצ"ל שהמעשה הי' שהכיר שהי' בהם הפוך ושינוי ולכן הטריף התרנגולת אף כשלא יצאו לחוץ עיי"ש (וע"ל ס"ק ל"ז) ועי' בדעת תורה ס"ק ט' מ"ש בדברי ד"ק הנזכר (לב) אם לא יצאו ונמצאו מהופכין. עבת"ש ס"ק ה' שכ' דגם היפוך משהו במעיים: דרכי תשובה אסור דהא לא הוו כמו שנבראו כונניות עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ע"ב שהשיג על התב"ש בזה והעלה דהיכא דלא יצאו לחוץ רק נתהפכו בפנים אין לאסור רק בנתהפכו לגמרי אבל בנתהפכו רק במקצת כשר ועיי"ש עוד בסי' שאח"ז באמצע התשובה בדבר השאלה שנמצא בהדרא דכנתא שחוזר בו עגול א' לאחוריו ונסתפק השואל אם יש לדונו כנמצאו הב"מ מהופכין או כנמצא יתרת בדקין וכ' שיש להכשיר דהוי כעין ס"ס דלמא אף בהיפוך כה"ג כשר ואת"ל בהיפוך כה"ג טריפה שמא אין זה היפוך כלל אלא יתרת ועי' בדע"ת ס"ק י' שהביאו וכ' שדבריו תמוהין דכיון דנמשך מגוף המעי' איך נימא דהוי יתרת ועוד דהא גם משום יתרת טריפה כמש"ל ס"ק מ"ז אמנם בעיקר החומרא של התב"ש הנ"ל גם הוא מסכים לדברי הטוטו"ד הנ"ל דהיכא דלא נהפכו לגמרי רק במקצת כל שלא יצאו לחוץ אין לאסור והביא כמה ראיות לזה עיי"ש:
לג לא יצאו ונמצאו מהופכין. עפת"ש ס"ק ג' מ"ש אם נמצא שינוי מתחלת ברייתן ועי' בס' כנפי יונה שכ' להקל בזה לדינא וכתב דכל האיסור דנמצאו המעיים מהופכין הוא רק כשנהפכו אח"כ שלא מתולדה אבל אם נבראו כן בשינוי כשר לכ"ע שכן מצא בנסיון שבעלי אטריי"ד נבראו בהיפוך שהכבד בשמאלם והטחול בימינם עיי"ש וכן משמע דעת התב"ש עיי"ש ועבשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' צ"ז מ"ש בענין זה והעלה ג"כ שכן עיקר לדינא אך סיים דכל זה הוא כותב רק להלכה אבל למעשה אינו מחליט להקל בדאורייתא נגד תשו' הר הכרמל עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק י"ג ועי' בדעת תורה ס"ק י' מ"ש בענין זה והעלה לדינא דבנמצא בני מעיים מהופכין מתולדה אם הם מהופכין אף שחיתה יב"ח אין להקל אבל אם הי' רק היפוך קצת יש להקל וכ"ש אם לא הי' היפוך כלל רק שנמצא ההדרא דכנתא בשינוי מתולדה במה שאינו מונח בעיגול רק במרובע וכדומה דיש להקל בפשיטות וכ' שם דאף שנהגו במקום ההוא להחמיר אף בשינוי מהרגילות יש להם לבטל המנהג דהוא מנהג בטעות דכל שלא הי' בהיפוך אין לנו לאסור כיון שלא נזכר צורתו בש"ס עיי"ש, ונלפענ"ד דאם רואין שנבראו מהופכין ואח"כ נתהפכו מסדר ברייתן ושינו את סדרן ונעשו כמו שאר עופות יש להטריף דכל שנתהפכו מסדר ברייתן הרי ירדו מבסיסן וה"ז בכלל מ"ש בגמ' ל"ש אלא שלא היפך אבל היפך טריפה:
לד יצאו. עבאה"ט מ"ש מהש"ך והפר"ח ועפת"ש מ"ש מתשו' משכנות יעקב ועי' בשו"ת מים חיים חיו"ד סי' ט"ו מ"ש בזה וכ' דכיון דבק"ק אוסטרה"א ובק"ק דובנ"א המנהג להקל בזה כדעת הראבי' וכ' וידוע שהי' בפה"ק אוסטרה"א מורי הוראות גדולים בתורה ובמעשים וגם בק"ק דובנ"א ע"כ בודאי יש לסמוך על המנהג שכתורה הוא עיי"ש אכן בשפ"ד ס"ק ט' כ' דלענין דינא העיקר להחמיר כיון שהב"ח והפר"ח והכנה"ג והתב"ש וכו"פ כולם הסכימו להלכה כהרשב"א דכל שנתהפכו אע"פ שלא יצאו לחוץ טריפה עיי"ש ועי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ס' ועי' בדעת תורה ס"ק י' שהעלה שכן עיקר לדינא וכתב דאפי' בהפ"מ אין להקל אך כ' דזה דוקא כשניכר בה ריעותא בחיי' כגון שלא יכלה להטיל גללים אבל אם לא ניכר שום ריעותא מחיים ונמצא כן לאח"ש שנהפכו ולא יצאו יש לתלות כן שנתהוה כן לאח"ש בשעת פירכוס ע"י זינוק ונענוע ומ"מ גם בכה"ג אין להקל אלא בהפ"מ ושעהד"ח. וכ"ז כשלא נפלה אבל בנפלה אף שהלכה אח"כ ד"א מ"מ אם לאחר שנשחטה נמצאו ב"מ מהופכין אין להקל אפי' בשעהד"ח. וכ' דכל זה הוא בנמצאו מהופכין לגמרי אבל בהיפוך קצת יש להקל כשנמצא כן בפנים ולא יצאו עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת מים חיים שם בעובדא שנמצאו המעיים מהופכין ולא יצאו לחוץ רק שלא היו מהופכין לגמרי מעליון לתחתון וכ' דבזה לכ"ע יש להכשיר משום ס"ס ספק אולי לא נקרא מהופכין רק כשנהפך עליון לתחתון וספק השני את"ל דהוי בכלל מהופכין גם בכה"ג שמא הלכה כראבי"ה וש"פ דבלא יצאו לחוץ כשר גם במהופכין לגמרי עיי"ש באריכות וכ"כ בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ע"ב דבלא היו מהופכין לגמרי יש להקל בלא יצאו לחוץ וכ' שם דאף אם לא הטילה הבהמה זמן מה קודם שחיטה גללים מחיים אין זה נקרא נולד ריעותא מחיים דאולי דבר אחר גרס לה זאת עיי"ש:
לה ונמצאו מהופכין. עפת"ש מ"ש מתשו' הר הכרמל ותשו' קהלת יעקב בנמצא ההדרא דכנתא עולה ויורד ועבשו"ת בית שלמה ח"ב סי' צ"ז שמצדד להקל כל שלא היו מהופכין לגמרי רק שהוא עולה ויורד עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ע"ג שנשאל לחוות דעתו בדין זה איך יקום דינא והאריך טובא והעלה דאף שאין דברי ההר הכרמל מוכרחים ואין לאוסרו מטעם שכ' ההר הכרמל אבל יש לאוסרו מטעם אחר וכ' שכן עיקר לדינא שהוא טרפה כדעת ההר הכרמל ולא מטעמי' עיי"ש ועי' בד"ק סוף סי' זה שכ' דאם הב' מעיים הסתומים שבעוף שם במקום הסניא דיבא שקורין טריפינ"י קייקלי"ך אינם מונחים בשוה כדרכן רק עולים ויורדים בקיפול י"ל דלפמ"ש התב"ש ס"ק ה' דגם היפוך משהו הוא נגד הכונניות ה"נ קיפול הנ"ל הו"ל כהיפוך משהו וחמור עיי"ש ועבשו"ת עזרת יהודא סי' כ' שנשאל בהדרא דכנתא שנכפל וגם הדקין העגולים נסרכו זל"ז עד כי נמצאו העגולים שבמקום מושבותם בצד הצפונה נראין כאלו נתהפכו לצד דרומה ומסתפק השואל אם זה הוא בכלל נהפכו המעיים או שהוא תחת סוג נסרכו המעיים זל"ז שכשר והוא ז"ל כתב דלכאורה י"ל דבזה לכ"ע טריפה דהא אף להמקילין בנתהפכו בפנים י"ל דהוא משום דסופן לחזור לכסדרן והמקילין בסירכא בשאר אברים בע"כ הוא משום דס"ל דאין סופן להתפרק בשאר אברים וא"כ בזה י"ל דממ"נ טריפה אמנם לדינא העלה דאם עברו הסירכות ע"י מיעוך יש להקל בהפ"מ עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק י' שהביאו וכ' דהיכא דנתהפכו לגמרי כעובדא דהעזרת יהודא הנ"ל אף בלא הסירכא יש להטריף אא"כ נתהפך רק במקצת עיי"ש (ועי' בדברינו לעיל ס"ק ל"ב). (ופשוט דנתהפכו לגמרי ע"י הסירכא יש לאסור אף אם לאחר שהעבירו הסירכא ע"י מיעומ"ש חזרו הקמטים ונתפשטו וחזרו הדקין למקומם להיות כשארי דקין וע"ל סי' ל"ט סעי' ט' ברמ"א ובפת"ש ס"ק ט' ובדברינו שם) (לו) טריפה. עשפ"ד ס"ק י' ועד"ק ס"ק ט' ובמק"מ סוף ס"ק ט"ו שכ' דלכ"ע מהני שיהוי יב"ח בזה בכל גווני אף ביצאו לחוץ והחזירן בידים ונהפכו כל ששהה יב"ח מיום שנתהפכו עיי"ש והנה בשו"ת הר הכרמל חיו"ד סי' ט' כ' באמצע התשו' דבע"כ לא מהני בדין זה שהיי' יב"ח עיי"ש וכ"כ בישועות יעקב ס"ק ה' דהיכא שהיפך פשוט הוא דלא מהני שהיי' יב"ח עיי"ש אך בשו"ת טוטו"ד קמא סי' ע"ג באמצע התשו' הביא דברי ההר הכרמל בזה וכ' דמדברי הכנה"ג משמע דמהני בזה והי' שהיי' יב"ח עיי"ש באריכות ועי' בדבריו בטוטו"ד תניינא סי' קנ"ו עוד מזה (וע"ל ס"ק מ"ט) ועי' בדעת תורה ס"ק י"א שכ' בזה מהזכור לאברהם דלכתחלה אסור להשהות יב"ח משום דחיישינן לתקלה אבל בדיעבד אם כבר שהה יב"ח מהני עיי"ש ועי' בשו"ת בית שלמה ח"ב סי' צ"ז מ"ש בענין זה על מה שרצה השואל לחדש דמבהמה א' שחי' יב"ח ונמצאו המעיים מהופכים מתולדה שיש להכריע עי"ז להכשיר כל הבהמות שנמצאו בה המעיים כתמונה זו אף לאותן שעדיין לא חיו יב"ח והוא האריך להשיב ע"ד מכמה טענות וראיות דאף בהמה זו שנמצאו בה המעיים מהופכין לא מהני לה יב"א ואף דאם הי' נודע שהוא מתולדה הי' מקום להתיר (ע"ל ס"ק ל"ג) מ"מ אין לסמוך להקל בזה דמנ"ל זה שכן הוא מתולדה דלמא לאחר הלידה נעשה זה ומכ"ש שאין לדון ממנה להורות בכל הבהמות דכוותה להקל עיי"ש (וע"ל ס"ק כ"ה):
לז אם נמצאו המעיים בין עור לבשר כ' בד"ק ס"ק ז' וס"ק ט' ובמק"מ ס"ק ט"ו דאף כשלא היו המעיים ממש בין: עור לבשר אלא שהיו בולטים המעיים מן הבטן יותר מהראוי הוי כנמצאו בין עור לבשר ולכן אם יש בעור שבמקום ההוא איזה מכה וצרירות דם יש להחמיר אף כשאינו מסורס דיש לחוש שהי' קרע שם ויצאו המעיים ונתהפכו אבל אם לא נמצא שם שום מכה וצרירות הדם ולא שום ריעותא אחרת בהעור שם יש להקל בהפ"מ ועי' לקמן בדברינו ס"ק ל"ט) וכ"ז בבולטין לחוץ יותר מהרגילות אבל באין בולטין יותר מהראוי כמו שנמצא לפעמים במקום א' נגד המעיים כמו גומא פנוי משומן וסביבותי' שומן אין לחוש כלל עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק י"ב שכ' דבמה שנמצא רק בליטה בעור ובשר ונכנסו המעיים לתוך אותה הבליטה אין להחמיר כלל ויש להתיר בפשיטות עיי"ש ומבואר מדבריו דאפי' בבליטה גדולה אין להחמיר (וע"ל ס"ק ל"א ולהלן סוף ס"ק מ"ד):
לח ונמצא תפור שם. אבל בשביל התפירה לחוד לא חששו כלל ואינו דומה למחט בחלל הגוף שהולך ודוחק מעצמו לתוך החלל שלא בכוונה אבל כאן הלא האדם מחזיק המחט בידו ומכוין עצמו לתחוב המחט רק בתוך העור כי מחזיק גם העור בידו וה"ז דומה, לתופס הקנה בלבדו בידו ושוחט דלא חיישינן לנקיבת הוושט דלעיל סי' כ"ג) ולכן לא הזכירו התב"ש ושאר האחרונים גבי תרנגולים מסורסים החשש, דניקבו המעיים ע"י המחט רק מכח חשש היפוך המעיים קאתי עלה. גה"ק סוף סי' זה וכ"כ בד"ק ס"ק ט' דדוקא כשנמצאו המעיים בין עור לבשר הוא דהוי התפירה ריעותא אבל אם היו המעיים במקומם לא הוי התפירה לבד שום ריעותא לכ"ע אפי' כשהי' התפירה נגד המעיים ואף שיש שם עוד ריעותא אין זה מצטרף להטריף עיי"ש:
לט אם לא נמצא שם וכו' עי' בס' תורת זבח הספרדי מערכת אות ד' סי' מ"ו סוף סעי' ג' שכ' שדין זה לא שייך רק בבהמה אבל בעוף לא משכחת לה למציאת דקין בין עור לבשר אלא בקריעת העור ויצאו לחוץ משום דעורה רך וצר עיי"ש לדרכו ולא ידעתי איך יוכל לפרנס דברי הל"ח שבש"ך ס"ק י' בעובדא דתרנגול מסורס שלא הי' ניכר בו שום קרע ולא תפירה וכו' וכ' דידים מוכיחות שנקרע הואיל וסירוסו מוכיח עליו ולא היו לו ביצים והטריף מחשש היפוך כיון דאא"ב בבדיקה עיי"ש ולפי דבריו למ"ל להיכר סירוס דהא בתרנגול בלא"ה טריפה משום שא"א שימצא הב"מ בין עור לבשר אם לא ע"י קריעת העור ויצאו הדקין לחוץ ובע"כ דלא כן היא דאם לא הי' מסורס לא היינו חוששין לקריעת העור והי' כשר וה"פ:
מ לא נמצא שם וכו' כשרה. עתב"ש ס"ק ה' מה שהאריך בזה והעלה דבנמצאו המעיים בין עור לבשר אף שלא נמצא תפירה ואינו מסורס ולא נמצא שם עוד שום ריעותא אפ"ה אין להתיר כ"א בהפ"מ דוקא עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ט"ו שכ' דהעיקר כדעת הרמ"א וכל האחרונים והכי נקטינן דכל שבחי' היתה הולכת בטוב ואין נראה שום ריעותא אין לחוש ואמרינן דמסתמא אינם הפוכים וכשרה ושכן הסכים הכו"פ עיי"ש ועי' מזה בס' תורת זבח הספרדי שם שנשאל בבהמה שהי' לה שברון דהיינו שלמטה מן הצלעות הי' לה בליטה אחת גדולה ושחטוה וראו שהי' נקב בבשר ודרך אותו הנקב נכנסו הדקין לשם בין עור לבשר והיו מוסרכין שם בשומן הדקין מזמן רב והעור מבחוץ הי' שלם ויפה בלי שום נקב וקרע ותפירה כלל וגם הדקין היו שלמים ויפים והיתה הולכת בטוב ולא הי' ניכר בה שום ריעותא והתיר הבהמה אף בלא הפ"מ כדעת הרמ"א ודלא כהתב"ש שמצריך לזה הפ"מ דוקא עיי"ש באורך ועי' מזה בד"ק ס"ק ט' בד"ה תרנגול שמצדד דאף התב"ש לא החמיר שלא בהפ"מ כשנמצאו בין עור לבשר בלא ריעותא אחרת אלא כשהוא נסרך ונדבק שם בין עור לבשר אבל כשלא נדבק ולא נסרך לשם גם התב"ש מודה דאפי' שלא בהפ"מ יש להתיר אם אין שם ריעותא אחרת עיי"ש ועי' בדעת תורה סוף ס"ק י"ב שכ' דבכ"מ דמכשרינן בדין נמצאו המעיים מונחים בין עור לבשר אין להתיר כ"א לאחר העיון היטב אם אין מונחים דרך היפוך שלא כדרך הנחתן בגוף דאם מונח תחתיותו לצד מעלה גבוה משאר המעי שבחלל הגוף שהוא עליונותו הרי הוא בכלל היפוך וצריך להשגיח היטב בסדר הנחתן עיי"ש:
מא תפירה. עד"ק ס"ק ט' דמבואר מדבריו דבכ"מ דאסרינן בנמצא שם תפירה או קרע בעינן שיהא התפירה או הקרע נגד המעיים אבל אם אינו כנגדן אין לחוש דאין מחזיקין ריעותא ממקום למקום וכן משמע מדבריו לעיל ס"ק ח' עיי"ש. (מב) שנקרע. אבל קרע לבדו אינו ריעותא ולכן בתרנגול מסורס אף שנקרע יותר מהראוי אין ריעותא עי"ז לומר שהפך המעיים ד"ק ס"ק ט':
מג ולא הי' ניכר וכו'. עתב"ש ס"ק ה' דכל שניכר איזה ריעותא ושינוי באותו מקום בעור מבחוץ או מבפנים מצטרף בהדי הריעותא דנמצאו בין עור לבשר וטריפה עיי"ש ועד"ק ס"ק ח' שכ' דה"ה אם נמצאו מכות וביצים קרושים עם מוגלא סביב המקום שמונחים שם המעיים בין עור לבשר הוי ג"כ ריעותא להצטרף למה שהמעיים הם בין עור לבשר עיי"ש ועמק"מ ס"ק י"ד שהניחו בצ"ע דאין כוונת התב"ש לאסור אלא בריעותא המורה שהי' העור קרוע שעי"ז יש לחוש שיצאו המעיים ונתהפכו ע"י שהחזירן אדם בהיפך אבל ריעותא דקירוש ביצים ומוגלא בפנים אין ענינו לכאן ועיי"ש בגה"ק אות ב' ועי' בס' תורת זבח הספרדי מערכת אות ד' סי' מ"ו סעי' ד' שכ' שהי' עובדא לפניו בבהמה שנמצא שהיו מעי' בין עור לבשר והיו סרוכין ואדוקין בבשר שבין הצלעות והעור הי' שלם בלי שום תפירה ובדק הדקין וראה שהי' על המעיים בשר נרקב ומעופש שהרופא גוררו והטריף בצירוף ב' ריעותות אלו שהיו המעיים בין עור לבשר והריעותא שהי' עליהם בשר מעופש ונרקב עיי"ש ודבריו יתאחדו עם דברי הד"ק להחמיר בנמצא מוגלא סביב הדקין לחוש לנתהפכו ודלא כהמק"מ. אמנם נראה דזה דוקא בעובדא כזו שהי' בשר מעופש ונרקב שניכר שהריעותא הוא מחמת קלקול שבדקין ואז תולין שבודאי נעשה בהם הקלקול ע"י שנתהפכו אבל אם נמצא סביבם ביצים קרושים או בנמצא סתם מוגלא סביבם שיש לתלות שהמוגלא בא ג"כ מחמת החולאת דהביצים קרושים בזה אין להחמיר ואין לתלות בהיפוך המעיים (וע"ל ס"ק מ"ה). שוב ראיתי בד"ק בעצמו שם בסוף הס"ק שכתב דבתרנגול מסורס שנמצא בו מכה בכליות בסופו סמוך למעי התחתון או כנתא אין חשש דאף שיש מחמירים במכה בכליות של עוף מ"מ אין לחוש דאין העדות מכוונות וגם אם יש בתרנגול מסורס איזה מכה נקלפת מהמעיים או אצל המעיים שנראה תבנית המכה כמו מעי ממעיים ממש אין לחוש כיון דרואין שהמעיים בפ"ע הם שלימים עיי"ש:
מד הי' ניכר בה שום ריעותא. עבאה"ט ופת"ש מ"ש שהש"ך והפר"ח פליגי על הל"ח ומכשרי בתרנגול מסורס ועי' בבל"י ס"ק ו' שהאריך בזה וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ב מ"ש בזה ועתב"ש ס"ק ו' ועשפ"ד ס"ק י' ובכו"פ שכ' דהעיקר כהל"ח בזה דריעותא דסירוס הוי ריעותא כי בקל יפיל עי"ז חתך או תחיבת מחט במעיים עיי"ש וכ"כ בשו"ת זרע אמת הספרדי חלק ב' בקיצור הל' טריפות אות קס"א ובס' תורת זבח הספרדי מערכת אות ד' סי' מ"ו סעי' ה' דהעיקר כדעת המחמירים להטריף בזה עיי"ש וכ"כ בשו"ת ספר יהושע סי' מ"ו לדינא וכתב דאין חילוק בין אם התפירה ניכרת או לאו עיי"ש אמנם בדמש"א סי' מ"ב כ' דכל זה הוא רק בתרנגולים נקבות אבל בתרנגולים זכרים מעשים בכל יום שנמצאים המעיים בין עור לבשר וגם נמצא שם תפירה והוא ע"י הסירוס שעושים והמנהג להתיר והוא משום שהמסרס אינו מגיע לב"מ אלא שע"י שמקרע שם נופלין הב"מ מאליהן בין עור לבשר וגם אם מכניס הב"מ בידים יודעים להכניס כראוי שלא יתהפכו עיי"ש וכ"כ בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' ס"ח עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ט"ו וט"ז שמצדד ג"כ להקל בזה עיי"ש ועי' בבית מאיר דמבואר מדבריו לחלק בזה דאם אינם דבוקין שם רק שהם מונחים בין עור לבשר מותר אבל אם הם דבוקים שם בין העור לבשר יש להחמיר עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק י"ב שהביא דברי הדמש"א והבעי חיי הנ"ל ופסק לדינא דבתרנגולים זכרים שמסרסין אותם האומנים יש להקל אפי' אם הב"מ הם סרוכים ודבוקים שם בין עור לבשר אפי' אם נמצא תפירה עיי"ש ולפענ"ד קשה להקל בזה במדינותינו נגד דעת המחמירים הנ"ל כיון שאנו רואין דלא שכיח כלל בתרנגולים המסורסים שיהיו הב"מ דבוקים שם בין עור לבשר ואם רואין פ"א שנשתנה מהרגילות הרי אנו רואין שלא עשה המסרס באומנות יפה כדרך שאר האומנים וא"כ שפיר יש לחוש לדעת התב"ש וכו"פ ופרמ"ג ושאר אחרונים הנ"ל שהסירוס הוי ריעותא ויש חשש שמא נפל איזה חתך או תחיבת מחט במעיים כיון שלא עלתה אומנתו יפה. אך נראה דכ"ז אם הם דבוקים בין עור לבשר דאז הוי ריעותא גמורה לחוש שנעשה איזה חתך או תחיבת מחט במעיים מחמת העדר אומנתו ועי"ז נעשה הסירכא אבל אם אינם דבוקים שם רק שמונחים שם בין עור לבשר יש לסמוך ע"ד המקילין הנ"ל וכמש"ל מהבית מאיר. ועי' בד"ק ס"ק ט' (בד"ה תרנגול) שכ' דכל מה שיש דעות להחמיר בזה הוא רק בנמצאו המעיים בין עור לבשר שנסרכו ונדבקו לבשר וסמוכים לעור אבל במה שנמצא בתרנגול מסורס בליטה קצת נגד המעיים ומונח שם כל דהו מהמעיים ולא נסרך ולא נדבקו לשם יש להכשיר בזה אפי' ממדת חסידות גם לעצמו עיי"ש (וע"ל ס"ק ל"ז):
מה ניכר בה שום ריעותא עד"ק ס"ק ח' שכ' דכל מה שאמרו דסירוס הוי ריעותא להצטרף לריעותא אחרת שנמצא שם זה רק אם העדות מכוונת אז אמרינן דתלינן הקלקלה במקולקל שע"י הסירוס נעשה גם הריעותא הב' אבל במה שנמצא איזה ריעותא בפנים שאין לתלותה שנעשה ע"י הסירוס אין לחוש עיי"ש ועבשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' ס"א (וע"ל ס"ק מ"ג):
מו בה. עבאה"ט ועי' תב"ש שם שכ' דבמסורס גם אם נמצא איזה ריעותא מבחוץ יש להחמיר עיי"ש ועד"ק שם שכ' שזה דוקא בריעותא שמבחוץ שיש לתלות שיצאו המעיים שם במקום הריעותא הזה אבל אם נמצא ריעותא מבחוץ ויש עצם מפסיק בינתיים דאין לחוש ליציאת המעיים אין לחוש עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק י"ב שכ' דדוקא בריעותא שמוכח שיצאו ב"מ לחוץ אבל אם לא הי' שם רק אדמימות ונפוח בבשר ולא הי' שם תפירה דאפשר שנעשה ע"י חולי יש להקל בפשיטות עיי"ש:
מז שום ריעותא. עבאה"ט מ"ש מהש"ך שצ"ל הריעותא מחיים דוקא ועי' בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' ס"א שנשאל בתרנגולת שהי' בטנה צבה ואח"כ שחטוה ומצאו הבני מעיים תחת העור וגם מצאו שהעצם הנקרא ביילי"ג הי' עקום והי' נראה שנשבר אלא שנתרפא והשואל נסתפק כי מדברי הרמ"א כאן שכ' אם לא ניכר שום ריעותא משמע דכל דחזינן לפנינו שיש איזה ריעותא אסור וה"נ הואיל והי' בה ריעותא שבטנה צבה אסור אבל מדברי הש"ך שכ' דהריעותא צ"ל מחיים שאינה הולכת שיש בה חשש ריסוק אברים י"ל דלא מקרי ריעותא לענין זה ואין לאסור והוא ז"ל השיב דודאי יש להטריף דגם בריעותא כזו יש לחוש שנתהפכו כיון שאנו רואין שהסדק שנעשה בעצם הביילי"ג ע"י השבירה אינו רחב ובע"כ דע"י נדנוד בכח באו המעים תחת העור ע"י סדק הצר בכה"ג יש לחוש להיפוך וגם יש לחוש שמא נקבו הב"מ כמו בנשבר הצלע ויש עוקץ בהשבר עיי"ש ועי' בדע"ת ס"ק ל"ו שהביאו וכ' דמ"מ אין להחמיר בזה אלא בגווני שניכר במקום שנתרפא השבר שלא הי' סדק רחב בתחלה דאל"כ איכא למתלי בהתירא שהי' בתחלה סדק רחב וגם נראה דמיירי דוקא בראו שיש עוקץ בהשבר אבל בלא ראו בודאי שיש עוקץ והי' רק ספק עוקץ יש להקל עיי"ש:
מח ריעותא עבאה"ט מ"ש דהמתעסק בסירוס בקי הוא ועי' בכנה"ג בהגהת ב"י אות ט' שכ' דאף שהר"י אדרבי ז"ל אסר התרנגולים מסורסים שיש לחוש לנקיבת המעיים מ"מ העולם אינם נזהרים בזה דמאחר שהוא אומן בקי הוא בכך ורואה שלא יגע כלל לבני מעיים ואין צריך להמתין יב"ח מעת הסירוס עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק י' ובמחזיק ברכה אות ט"ז לדינא עיי"ש ועד"ק ס"ק ט' דאפי' ממדת חסידות אין לחוש להחמיר בתרנגולים מסורסים כשאין שם ריעותא אחרת עיי"ש ועי' בישועות יעקב ס"ק ה' מ"ש בדברי הכנה"ג הנ"ל והעלה שראוי לכל בעל נפש להחמיר לעצמו בזה שלא לאכול תרנגולים המסורסים אבל לאחרים אין בידינו להחמיר דאפשר לומר דאומן יודע לאמן ידיו שלא יתהפכו המעיים ומאחר שכל ישראל נהגו היתר בדבר מי יאמר להם מה תעשו עכ"ד ועי' במטה אפרים באלף למטה סי' תר"ה אות ד' שכ' דאף שבכל שנה אנו אוכלין תרנגולים מסורסים ואין חוששין מ"מ בערב יוה"כ יש למנוע מלאכול אותם עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ל"ו שכ' דכ"ז הוא במקום שידוע שהמסרסים אומנים הם או אפי' בסתם אבל במקום שידוע שאין המסרסים אומנים בכך יש לחוש שלא לאכלו עד שיקיים יב"ח ואם לא נודע שכבר עברו עלי' יב"ח אסור ואין לעשות ס"ס שמא עברו עלי' יב"ח ואת"ל לא עברו אפשר לא נקבו ולא נהפכו דאין זה ס"ס מעליא עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ב שכ' דאף באין ידוע אם כבו עברו עליו יב"ח יש סי' להכיר זאת דידוע לכל דכל תרנגול זכר אפי' מסורס לאחר יב"ח יוצא לו אצבע יתירה ברגל סמוך לאצבע יתירה שיש לכל עופות הטהורים ואם לא תאמינו לי פוק חזי ואם יש לו אצבע זו אין כאן ספק אם עברו עליו יב"ח משנסתרס דהא הסירוס הזה עושין לו כשהוא קטן מבן חודש שעדיין העור רך וטוב וקל להתרפאות הקריעה ובאצבע יתירה זו ניכר אם עבר עלי' יותר מיב"ח או לאו עיי"ש לדרכו ולדידן אין נ"מ בזה כי במדינותינו נוהגין לאכלן להדיא ואין מדקדקין כלל להמתין יב"ח ועי' בערוגת הבושם אות ג' שכ' דמ"מ נכון ליזהר לכתחלה שלא לקנות תרנגול מסורס רק לאחר שכבר בלה חוט התפירה ולא ניכר מקום התפירה אבל אם עדיין חוט התפירה קיים ולא בלה יש לחוש שמא המסרס נכרי יודע בנפשו שנגע באברים הפנימים או שנתהפכו לכן ממהר למוכרם פן ימות וכל זה לכתחלה אבל בדיעבד ודאי אין לאסור מחשש זה עיי"ש:
מט כשרה. כ' בד"ק סוף ס"ק ט' בד"ה מעיים דכל מה דהחמירו האחרונים בתרנגול מסורס כשיצאו המעיים לחוץ ובדבוקים המעיים בין עור לבשר שם זה דוקא כשלא שהה יב"ח לאחר הסירוס אבל כששהה יב"ח אחר הסירוס יש להקל בפשיטות (וע"ל ס"ק ל"ו) וגם מבואר מדבריו דכל זה הוא בסתם תרנגול מסורס שבא לפנינו וחזינן שהמעיים הם בין עור לבשר אבל אם ידוע שבשעת הסירוס היו הדקין במקומם רק שיצאו לאחר זמן בזה אין הריעותא דסירוס מצטרף לאסור דכל שלא יצאו בשעת הסירוס הוי ממש לענין זה כעוף שאינו מסורס כלל עיי"ש:
סעיף ג:
נ שניקב א' לחבירו. עי' בדעת תורה ס"ק י"ד שכ' ממשמעות הב"ח דהמחבר מיירי רק שניקב א' לחבירו במקומו דהיינו במקום שדרך הדקין לנוח סביב הכנתא שם מתולדתו ואז סותם לכ"ע אבל אם ניזוז המעי בחיי הבהמה ממקומו למקום אחר ושם סותם אז לא מהני הסתימה רק לפירש"י אבל לשיטת התוס' לא מהני הסתימה וממילא דלפי מה שסתם הרמ"א לעיל סעי' א' כדעת התוס' יש לנו להחמיר בזה וצריך לדקדק ולהשגיח אם המעיים הם במקומן עיי"ש שוב ראיתי בהגהת היו"ד שבסוף שו"ת אמרי שפר (מהגאון מ' נפתלי הירץ ז"ל מזעליתוב) שכ' כן דאין הכנתא סותם אלא במקום שהוא שומן שלו ואדוק שם מאד אבל שומן הכנתא שאינו שלו אין מגין עיי"ש: (וע"ל ס"ק י"א):
נא לכנתא. כ' בבית יצחק בעמ"ז ס"ק ו' משמע ששומן שעל הדקין הוא הקרוי כנתא ובספרי ניקור כתבו שהכבד לבן המונח על הדקין הוא קרי כנתא ונ"ל דלענין סתימה אין נ"מ דהא קיי"ל דבשר ג"כ סותם ה"ה כבד לבן כיון דדבוק בו בתולדתו עכ"ל (נב) וסותם. עי' בפרי תואר ס"ק ו' שכ' דהא דשומן הכנתא סותם דוקא אם לא נחסר ממנו כלום סביב הנקב אבל אם ניטל מהחלב כ"ש ונשאר כ"ש אויר כנגד הנקב בתוך השומן אף שאינו פתוח לחוץ טריפה עיי"ש ועשמ"ח לעיל סי' ל"ו סעי' י"ז (וע"ל בדברינו ס"ק י"ח) ובדע"ת שם ס"ק מ' וכאן ס"ק י"ג מ"ש בזה ולדינא כ' לחלק בזה בין אם השומן הוא מגוף מעי זו ובין אם השומן ממקום אחר דהיכא שהוא שומן מגוף מעי זו אין להחמיר בזה עיי"ש:
סעיף ד:
נג מחט. וה"ה אם נמצא גרעין של תמרה דינו כמו מחט. מהרשד"ם חיו"ד בקיצור דינים שבסי' זה. ועי' בס' גנזי חיים להגאון מ' חיים פלאגי ז"ל) מערכת אות ט' טריפות (בד"ה זפק שנמצא) שכ' דה"ה אם נמצא דינר זהב בתוך הדקין טריפה דחיישינן לנקב כיון ששפת הדינר חד הוא עיי"ש: (נד) שנמצא בדקים. עד"ק ס"ק א' ובמק"מ ס"ק ט"ז דתולעים הנמצאים בחלל הדקין לכ"ע מותר אך אם מצא נקבים בדקין ותולעים בתוכן יש מחלוקת דהש"ך לעיל סי' ל"ו ס"ק י"ז כ' להתיר דאמרינן דלאח"ש ניקב כמו בריאה והתב"ש סוף סי' ל"א ובסי' מ"ח ס"ק ד' מחמיר עיי"ש ועד"ק ריש סי' זה שכ' דבעוף יש להחמיר בזה דאם נמצא תולע במעים של עוף אין לתלות הנקב לאח"ש דעוף חמיר טפי לענין זה מבהמה עיי"ש ועי' בדע"ת לקמן סי' מ"ח ס"ק ה' שהביא מהדמש"א שכ' להדיא להקל בזה גם בעוף וכ' דאפי' שלא בהפ"מ יש להקל בזה כשנמצאו התולעים מקצתן בנקב וקצתן בחוץ עיי"ש ועמ"ז סוף סי' זה שכ' דבר אווזות שנמצאים בהם תולעים התחובים ראשן קצת בהדקין וכנגדם יש בועא או יבלת מבחוץ דיש לאסור עיי"ש ועי' בשפ"ד לעיל סי' ל"ו ס"ק י"ז ובפרת"ב שם סעי' מ"ב ועי' בשו"ת מהר"י אסאד חיו"ד סי' ס"ו שכ' דאם נמצא תולעים כרוכים על המעים ואין שום ריעותא על הב"מ יש להקל לכ"ע עיי"ש:
ועיין בשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' ס"ט שנשאל בקצב שנטל הדקין של בהמה והניחם על הספסל וראה שיצא מן הדקין קילוח גדול של פרש ובדקו ומצאו בהדקין ב' נקבים עגולים ופתוחים ואח"כ מצא על הספסל ב' או ג' תולעים וכ' דבודאי היא טריפה גמורה דאף בריאה הוי מעיקר הדין שלא להכשיר אא"כ נמצאו התולעים בתוך הנקבים או שיצאו ע"י בדיקת חום השמש ונהי דעכשיו נהגו לקרוע הריאה ולחפש אחר מורנא שאני ריאה שכבר נהגו להקל ויש טעם למה שמקילין בריאה ובדקין לא שייך טעם זה ומעולם לא שמענו מי שיקיל בניקבו הדקין לחפש אחר מורנא והמקיל בזה הוא מאכיל טריפות לישראל עיי"ש אכן בד"ק שם כ' לחלק בזה דאם בשעת פתיחת הבהמה ראו שהי' נקי בהחלל ולא הי' שם פרש בהחלל כלל ואח"כ התחיל לזוב פרש מהדקין לתוך החלל משום שניקבו הדקין ע"י שיש שם תולעים אף התב"ש יודה שיש להקל שיש אומדנא ברורה שמחיים לא ניקבו כיון שרואין שהבהמה נקיי' בפנים ולא זב מאומה מהדקין קודם שהוציאם לאויר ואם הי' מקודם איזה נקב קצת הי' זב פרש בלי מעצר ומזה רואין בחוש שבודאי לא נקבו מחיים רק לאח"ש פירשו וניקבו וכ' שכן נתפשט ההוראה שם במקומו להורות כן עפ"י דברי מר חמיו ז"ל הוא הגאון בעל נטע שעשועים) ועיי"ש עוד מ"ש בענין זה במה שרגיל להיות ע"י התולעים כעין צלקת אדום קצת במקום התולעים או כעין בועא ושינוי מראה הנעשה ע"י מה שהתולע התחיל לנקוב וע"ג הצלקת והבועא נשאר קרום קיים ונוטה שם להקל בזה ולהכשיר ע"י בדיקה לראות אם אינו מפולש מעבלע"ב ואם נמצא בפנים תולע תחוב בראשו קצת בהדקין ומעבר השני שבצד חוץ נמצא מראה אדומה טריפה ואף כשקולפים רשימת המראה נשאר שלם ויפה לא מהני דבכה"ג שייך לומר דאין אנו בקיאין בבדיקה עיי"ש ועי' בדע"ת שם מ"ש ע"ז ומה שהעלה בזה לדינא עיי"ש ועי' מזה בשו"ת יד יוסף סי' י"ח (וע"ל סי' מ"ח ס"ק י"ג וסי' נ"א ס"ק י"ט מ"ש לענין תולע הנמצא בחלל הגוף וע"ל סי' ל"ג ס"ק קי"ב):
נה בדקים. עי' בקונטרס אחרון לס' מנחת יעקב הנקרא סלת למנחה שנשאל מהר"ם גראטווא"ל אם ראינו מחט שיצאה מהתרנגולת דרך בית הרעי כשהטילה גללים מה דינו דלכאורה יש לומר דאף להמחמירים בסעי' זה אין להטריף אלא בנמצא מונח עודנו בהדקין ולא בענין אחר והרב מנח"י סתם דבריו דאין מקום לחלק כלל דגם אם עברה ויצאה מהדקין אסור כאלו נמצאת מונח בהדקין עיי"ש ועי' בערוגות הבושם אות ד' שהשיג על המנח"י בזה באורך והעלה דבזה יש להתיר אף שלא בהפ"מ וכדברי הרב השואל שם עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קנ"ז בעובדא כזו באשה שבאה לבדוק בעוף אם תטיל ביצה והרגישה מחט במעי האחרון סמוך למקום שהרעי יוצא משם וכ' דכיון דהוא הפ"מ וגם לכבוד שבת יש להקל ולתלות שלא באה מהמעיים שבפנים התרנגולת רק שנתחבה שם בחלל המעי ולא נטתה אנה ואנה אך כ"ז דוקא בהפ"מ וכבוד שבת וכדומה אבל זולת זה יש להחמיר עיי"ש באורך ועי' בדעת תורה ס"ק י"ח מ"ש בזה והעלה להקל בזה אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש:
נו טריפה. עי' בחידושי הגרעק"א ז"ל שכ' בשם הכנה"ג מהדמ"א דאפי' נמצאת למעלה בהתחלת הדקין שעדיין אין הולכין בהיקף אפ"ה אסור עכ"ד ועי' בערוגות הבושם שם:
נז דחיישינן. עבאה"ט מ"ש מהש"ך והט"ז להכשיר בהפ"מ באינה תחובה ועתב"ש ס"ק ז' שכ' דזה דוקא אם אורך המחט מונח לאורך הדקין אז יש להכשיר בהפ"מ אבל אם אורך המחט מונח לרוחב הדקין וכ"ש אם הוא נדחק לצדדים יש להחמיר אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בתורת יקותיאל ס"ק א' מה שהאריך בדין זה טובא והעלה לדינא דכל שנמצאת בחלל המעי ואינה תחובה כלל יש להתיר עיי"ש אמנם בשו"ת מהריב"ל ח"ג סי' ק"ו פסק בפשיטות כדעת הר"ן לאסור בזה וכ' דגם הכלים שאינם ב"י אסורים עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהת ב"י אות י"ג מ"ש בדבר זה ובסוף מביא מהרמש"א שפסק ג"כ דהעיקר לדינא כדעת הר"ן לאסור להדיא בזה עיי"ש ועבשו"ת שמש צדקה חיו"ד סי' ל' באמצע התשובה שהחמיר ג"כ בענין כזה כיון שכן הוא דעת הכנה"ג והדמש"א והמהרשד"ם ושכן כ' גם בשו"ת שער אפרים סי' ס"ב ומכ"ש אם תחוב קצת בעור א' עיי"ש והנה בס' דע"ת ס"ק ט"ו לאחר שהביא דברי המחברים הנ"ל נתן פנים מסבירות להלכה לדעת התורת יקותיאל הנ"ל ופסק להתיר אפי' בנמצא מונח לרחבו ואפי' שלא בהפ"מ וכ' דבהפ"מ יש להתיר אפי' כשמונח שם בדוחק לרחבו וגם תחוב קצת כל שלא ניקב מעבלע"ב ואין שם שום ק"ד או סירכא מבחוץ על המעי כנגד מקום ראש המחט עיי"ש אבל לפענ"ד קשה להקל נגד כל האחרונים שהחליטו להחמיר בזה כי עיקר יסודתו שעמד עליו הדע"ת משום שבדקין יש ב' עורות ולא מחזקינן איסורא מעור א' לב' עיי"ש הנה כבר הבאתי לעיל (ס"ק ה') ראי' מלשון הרוקח דבדקין אף שהם ב' עורות לא נחשבו רק לא' ושכ"כ בד"ק להדיא לכן נראה לפענ"ד דאם המחט תחוב במקצת אין להקל אפי' בהפ"מ ואם הוא מונח לרוחב הדקין אע"פ שאינו תחוב בו אין להקל כ"א בהפ"מ דוקא ומ"ש הדע"ת הטעם להקל אפי' אם הוא תחוב בו במקצת משום דאף המחמירים בהמסס בכה"ג לחשוש שמא כבר ניקבה מעבלע"ב וחזרה לאחורי' זה דוקא בהמסס שאין לו רק עור א' משא"כ במעיים שיש להם ב' עורות וכ' דאין לדמות דין זה לקוץ שנמצא בעור הפנימי דוושט דחיישינן לניקב גם החיצון משום דעור החיצון אדום ואא"ב בבדיקה גם במקום ידוע ולכן בתחוב קצת אסור וכן במונח לרחבו משא"כ הכא דבמקום ידוע יש להחיצון בדיקה עיי"ש הנה לפמש"ל דאין לחשוב לעורות המעיים רק לעור א' ממילא דזה דמי להמסס דחיישינן שחזרה לאחורי' וכן ראיתי בס' שנות חיים ס"ק י"ג שכ' דגם ההגהות ש"ד ואו"ה שמתירין לא כתבו להקל רק בנמצא מונח ולא תחוב כלל אבל בנמצא תחוב קוץ בפנים שפיר יש לחוש שניקב לחוץ כמו בוושט דלעיל סי' ל"ג ולא דמי למחט בבה"כ מצד א' דכשר דביה"כ שאני כיון דאוכלין שבתוכו מינח נייחי גם הוא נח לעולם וכמ"ש הש"ך לקמן סי' מ"ח ס"ק י"ט משא"כ בדקין דנהי דלא שייך לומר בהם דגמדא ופשטא מ"מ כיון דאוכלין ומשקין שבתוכן לא מינח נייחי י"ל דאוכלין ומשקין שטפוהו והחזירוהו לאחוריו ולא מהני בדיקה עיי"ש לכן נלע"ד דאפי' בהפ"מ אין להקל כ"א בנמצא תחוב: ועיין בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קנ"ז שכ' דבכל מקום אין להקל אפי' בהפ"מ אפי' מונח לארכו אלא בדקין של בהמה בין דקה ובין גסה דרחבין הן לכן יש להקל בהפ"מ ולומר דלא חיישינן שמא ניקב אבל בדקין של עוף שהם קצרים ברחבן ובפרט במחט שהוא דבר גדול בודאי מסתברא דכיון שהולכת במקום צר יש לחוש שמא ניקבה ויש לאסור אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ט"ז שהביא מהסלת למנחה כלל צ"ד דין ג' ועוד מתשו' איזה מחברים שכ' דגם בתרנגולת יש להקל בנמצא מונח ושכן נראה מסתימת הפוסקים דאין חילוק בזה בין בהמה לעוף עיי"ש:
נח שמא ניקב. טבאה"ט מ"ש דבנמצא לאורך כשר בהפ"מ דלא דמי למרה דלית לה דוכתא למיפק משא"כ:
דקין ועבשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' פ"ח שכ' דפשוט הוא דבנמצא בדקין סניא דיבי שקורין טרייפינ"י קישקלי"ך יש לאסור אפי' בהפ"מ דהוי כנמצא במרה כיון דלית לה דוכתא למיפק עיי"ש ונראה מדבריו דאפי' בנמצא בסניא דיבי דבהמה טריפה דאף שהם רחבין וי"ל שהי' להמחט מקום לנוח שלא תתחוב בדקין מ"מ כיון דלית לי דוכתא למיפק אסור אמנם יעוין בדעת תורה ס"ק י"ז שהשיג עליו בזה והעלה דאין להחמיר בזה רק כשאין שם צואה קשה בתחתית המעי אבל אם יש בתחתיות המעי צואה קשה ואין להמחט מקום לזוז כלל והיא מונחת בתוכה בדוחק כמו שהוא שכיח יש להקל בהפ"מ עכ"פ ע"י בדיקה בכל המעיים אם אין שם שום נקב או ריעותא או סירכא וקו"ד מבחוץ. וכ' דאפי' אין שם שום צואה קשה וליחה קרושה ויש מקום להמחט לירד למטה יש להקל ע"י בדיקת נפיחה כיון שהיא סתומה בסופה דהיינו שיגרור המעי הלזו היטב מהליחה הקרושה בפנים סביב ואח"כ יבדקנה ע"י נפיחה ואם אין רוח יוצא וגם בדקה בראיית עין היטב ואין שם שום נקב שפיר יש להתיר בהפ"מ עיי"ש:
נט ניקב. עבאה"ט מ"ש מהפר"ח דבנמצא ק"ד יש להטריף אף בנמצא מונח ולא תחוב ועי' בשו"ת מים חיים סי' י"א בהגה מבהמ"ח ז"ל שהעלה דכל שאין המחט תחובה אף שיש ק"ד חלילה להחמיר לאסור את המותר עיי"ש אמנם במ"ז ס"ק ד' כ' דכשקורט דם הוא מבחוץ טריפה אפי' בהפ"מ אבל כשהוא מבפנים ולא מבחוץ כשר בהפ"מ עיי"ש ועשפ"ד סוף ס"ק ט"ז דק"ד הנזכר היינו ממשות דם צרור בעובי הבשר אבל כשלא נמצא שם צרירת דם ממש רק שהאדים הבשר לחוד אינו מזיק עיי"ש ועי' בעצי לבונה בסי' זה שכ' דה"ה אם נמצא סירכא בדקין מבחוץ כנגד המקום שנמצא שם המחט אף כשאינה תחובה טריפה עיי"ש וכ"כ בחכמת אדם כלל י"ז סוף סי' י"ט:
סעיף ה:
ס חלחולת. עי' פירש"י (חולין דף נ' ע"א בד"ה חלחולת) שכתב דהוא כרכשא טבחייא ועי' בכנה"ג בהגהת הטור אות ח' שכ' מהבה"ג דהיינו פומא דכרכשתא ועש"ך סק"ו וט"ז ס"ק ה' דהוא הכרכשתא שנתבאר דינו לעיל סעי' א' דחלב שלו אע"פ שהוא טהור אינו סותם ועי' בשנות חיים ס"ק י"ד: (סא) שהוא שוה בלא עיקום. הנה אם נמצא שאין החלחולת שוה בלי עיקום רק שהוא עולה ויורד יש לעיין אם יש לדמותו למ"ש ההר הכרמל להחמיר בהדרא דכנתא שנשתנה ממה שדרכה להיות המובא בפת"ש ס"ק ג' ובדברינו לעיל (ס"ק ל"ה) ונראה דבחלחולת לא שייך כל זה וכמ"ש בתשו' מהר"ם שיק חיו"ד סוף סי' נ"ח דבחלחולת לא שייך היפוך משום דלא שייך ענין היפוך רק במעיים המונחים בעיגול ולא בכרכשתא שהוא שוה בלא עיקום ומה"ט י"ל דה"ה כשנשתנה ונעשה עקום אין חשש ובפרט לפמ"ש בתשו' קהלת יעקב סי' ד' דלא שייך לאסור בנמצא שינוי בסדר וניכר שהוא מתחלת ברייתו אלא בדבר שנזכר בש"ס תמונה מיוחדת כגון בריאה או בוושט שנזכר בש"ס דב' עורות יש לו חיצון אדום ופנימי לבן וכו' דלהכי נזכר התמונה בש"ס להודיע דאי אתהפך טריפה משא"כ בדבר שלא מכר לו תמונה מיוחדת בש"ס לא מטריף בה שינוי עיי"ש פשוט הוא דאין לאסור דהא בש"ס לא נזכר זאת שהוא שוה בלא עיקום לכן נלפענ"ד ברור דאין לאסור: