דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא
סימן מה
סעיף א:
א או עוף. עבאה"ט מ"ש מפלוגתת הש"ך והפר"ח בניטל בעוף המעיים שהביצה מונח בו ועי' תב"ש ס"ק א' שכ' דכל בעל נפש יחוש:
להחמיר לעצמו ולאחרים יתיר רק בהפ"מ ושלא בהפ"מ יאסור אפי' לאחרים עיי"ש (וע"ל ס"ק י"ב):
ב עוף. עבאה"ט ופת"ש מ"ש בנמצא יתיר אם יעי' בכנה"ג בהגהות הטור אות א' מ"ש בזה ועשפ"ד ס"ק א' שהחליט להכשיר בין בבהמה ובין בעוף אפי' שלא בהפ"מ בין דבוקים זה בזה או לא עיי"ש יעי' בשו"ת בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' ס"ז ובס' מעשה רוקח הספרדי על הרמב"ם פ"ח מה"ש הלכה כ"ה ובערך השלחן אות ב' ומ"ש הפת"ש מהלב"ש עי' במק"מ ס"ק א' שעמד ע"ד הלב"ש בזה במ"ש להחמיר בזה שלא בהפ"מ שלא זכר מדברי השפ"ד שהקל אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ב' וג' שכ' ג"כ להקל אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש ובשיורי ברכה אות א' ועי' מזה בס' מסגרת השלחן הספרדי על היו"ד דין א' בד"ה עוד שם באריכות:
ג שניטל האם. עי' שנות חיים ס"ק ה' שכ' דר"ל שניכר שניטל ביד שלא ע"י חולי או שנבראת כך דאל"כ הרי כיון שנימוק מקצתו טריפה שלא בהפ"מ ה"ה נחסר מקצתו ע"י חולי ואיך תחזור להכשירה עיי"ש:
ד ויש מחמירים. כ' בפחד יצחק ערך אות ב' ביצי זכר של עוף טהור הם סמוך לקורקבן ואם נימוקו אין להטריף כי יכול לחיות בלעדם עיי"ש ועי' בס' גנזי חיים (מהגאון מהר"ח פלאגי ז"ל) מערכת אות ט' טריפה שכ' דביצי זכר שנשתנו מראיתם כמראה מוראד"י בלע"ז יש להכשיר עיי"ש: (ה) מחמירים. היינו בין בעוף ובין בבהמה. ט"ז ומ"ז ס"ק א' עיי"ש. ועי' מזה בשו"ת משכן בצלאל אות מ' סי' קע"א קע"ב ובס' לב ארי' על חולין דף נ"ו ע"ב:
ו מחמירים לאסור בניקב או נימוק. עבאה"ט מ"ש בנחתך ועשפ"ד ס"ק ד' שצוה לעיין באחרונים אם מיירי בנחתך כולו או מקצתו עיי"ש ועי' בכנה"ג בהגהות ב"י אות ח' ובשו"ת מקום שמואל סי' כ"ח (ועי' במחזיק ברכה אות ח') ועי' מק"מ ס"ק ב' שהביא דברי האחרונים דבבהמה יש להכשיר בין בנחתך כולו או מקצתו אפי' שלא בהפ"מ ובעוף יש חילוק דנחתך כולו אין להכשיר אלא בהפ"מ דוקא עיי"ש ועי' מזה בשו"ת משכן בצלאל שם בסי' שאח"ז ובדעת תורה ס"ק א':
ז לאסור בניקב או נימוק. עי' בס' זכור לאברהם הספרדי בסי' זה שכ' דאם נשתנית האם והיתה שחורה ושלקוה ולא חזרה למראיתה יש להכשיר דאין שינוי מראה פוסל אלא בידוע שנפלה לאור ובניקב האם יש בלא"ה דעות דכשר א"כ הוי ס"ס עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ב' שכ' דאף בלא הפ"מ יש להכשיר בזה וכ' דה"ה אם יש שם קישוי בשר ובליטת של בשר שקורין דריזי"ן בעור האם מעבלע"ב יש להקל ואפי' אם יש בה בועות אם העור שע"ג הבועא אינו נימס במשמוש היד יש להקל עיי"ש:
ח בניקב. עשפ"ד ס"ק א' שנסתפק בהאי ניקב שאנו אוסרין שלא בהפ"מ אי מיירי דוקא ע"י חולי או אפי' ע"י קוץ עיי"ש ועי' בס' עקרי הד"ט חיו"ד סי' ה' אות ד' שכ' בשם הרב לחם הפנים כת"י שכ' וז"ל ומטעם זה הטרפתי ענין זר שבא לפני פה מודינ"א מתא שהולכת בטרפות אחר הרמ"א והוא שהביאו לפני יונה שמצאו בתוך האם שלה ביצה שממנה הי' יוצא ראש אפרוח היינו בן יונה ובחרטומו ניקבה האם ואפשר שאף למרן (ר"ל המחבר) יש לאסור משום דדמי לניקב ע"י קוץ דחיישינן שמא ניקב אחד מאברים הפנימיים עכ"ל:
ט או נימוק. עבאה"ט מ"ש שהפר"ח מקיל בנימוק אפי' שלא בהפ"מ ועתב"ש ויד אפרים שם שפסקו שאין להקל בנימוק כולו או רובו אלא בהפ"מ דוקא עיי"ש וכ"כ בכנפי יונה עיי"ש ועבשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' צ' שכ' להחמיר בנימוק אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בד"ק ובמק"מ ס"ק ב' שהעלה דבנימוק האם של בהמה יש להתיר בהפ"מ אבל בנימוק האם של עוף כולו או רובו צ"ע אם יש להתיר בהפ"מ גרידא כי מסתבר לומר שצריך לזה הפ"מ וגם שעהד"ח או בצירוף כבוד שבת דוקא אבל בהפ"מ לבד או שעהד"ח לבד אין להתיר כיון דקיי"ל דבהפ"ע לא מקילינן ב' קולות כנודע וכאן הוי ב' הפ"מ יחד דהרי ניטל שלל של עוף אף שלא נימוק מסקנת האחרונים שלא להקל אלא בהפ"מ דוקא ובנימוק האם אף של בהמה קיי"ל שלא להקל אלא בהפ"מ דוקא וא"כ בנימוק רוב האם של עוף או כולו יש בו גם חומר דניטל אם העוף ותלוי היתירו בב' הפ"מ יחד אך אם הי' הפ"מ ושעהד"ח יחד י"ל שיש להקל משום דמבואר בד"ק בכללי הפ"מ להקל בהפ"מ ושעת הדחק אף בב' קולות אבל לדינא אינו מחליט להקל גם בכה"ג עיי"ש ועבשו"ת זכרון צבי מנחם סי' ט"ו וט"ז שנשאל ג"כ אודות זה וכ' שיש להקל בזה אפי' רק בהפ"מ לבד ובפרט אם הי' ע"ש שהי' תרווייהו הפ"מ וכבוד שבת דבודאי יש לסמוך להקל עיי"ש ועי' עוד בד"ק ס"ק א' דכ"ז דוקא בנימוק רובו אבל בלא נימוק רק במקצת ובספק אי הוי כבשר שרופא גוררו או אי הוי מפולש מעבלע"ב או אין שם רק בועא יש להקל אף שלא בהפ"מ ובענין זה לא שייך לומר דא"א בקיאין בבדיקה עיי"ש ועי' מזה בשו"ת משכן בצלאל שם ובס' דברי יוסף סי' שי"ט ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קנ"ב ומבואר שם דאם נמצא מים בחלל הגוף וגם ניקב האם אין להתיר בהפ"מ לבד רק אם הי' שם גם צורך שבת ואם לא היו המים בחלל הגוף רק שהי' שלחופית מלא מים ונסרך לשלל של ביצים ובאותו מקום ניקב שם השליא יש להקל גם בהפ"מ לבד עיי"ש:
י נימוק. עבאה"ט ופת"ש מ"ש לענין גישוואלינ"י אייע"ר ועמ"ז ס"ק א' ושפ"ד ס"ק ג' שכ' להתיר בהפ"מ או לעת הצורך לצורך שבת עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות י"ב שכ' דבירושלים ובארץ מצרים נוהגין להתיר בזה עיי"ש ועבשו"ת משכן בצלאל שם שהביא ג"כ ראיות דבנימוק הביצים אין להחמיר כלל עיי"ש וראיתי להגאון מ' משה מייזלס ז"ל האבד"ק ווייסליץ בספרו פרי עץ הדעת כת"י בחידושיו לסי' זה שכ' לחלק בענין זה דאם נימוקו הביצים כמו מוגלא יפה דינו של הבה"י שלא להכשיר כ"א בהפ"מ דוקא מיהו אם הביצים אינם נימוקים כ"א נפוחים שקורין גישוואיי"ן כמו שנמצאים לפעמים מותר אפי' שלא בהפ"מ עכת"ד אבל כל האחרונים לא כ' לחלק בכך וכן נוהגין בכל מדינותינו להקל בביצים קרושים וסרוחים בין כשהם מלאים מוגלא או נפוחים שקורין גישיואלי"ן ועי' במחזיק ברכה אות י"א שכ' דאף במקומות שנהגו להקל בזה מ"מ המחמיר לעצמו קדוש יאמר לו עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ג' מ"ש בענין זה וצידד לכאן ולכאן ולא החליט רק כשלא נגמר עדיין רק החלמון ויש שם עוד ביצים בריאים וכ' דמ"מ אם הביצים קרושים רק קטנים כאגוז לוז לא יותר אין להחמיר אף לעצמו אפי' ממדת חסידות עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק א' מ"ש בזה והעלה שכ"ז הוא רק כשניכר שכבר הי' שם ריקום אפרוח בהעוף ונימוק אבל בסתם ביצים קרושים אפי' כשכבר נגמר החלמון והחלבון ונימוק כל שרואין שהאם היא שלימה יש להקל אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש:
ועי' בשלחן גבוה מחודש א' שכ' דאין להתיר בביצים קרושים אלא אם האם שלימה עיי"ש וכ"כ בעצי לבונה דהאידנא נוהגין לחזור ולראות אם האם לא נימוק והיא בריאה ושלימה אז מכשרינן בהפ"מ אבל אם נימוקה גם האם מטריפין משום דהוי תרי הפ"מ דביצים קרושים הוי ההיתר בהפ"מ דוקא ונימוק האם לא מכשרינן אלא בהפ"מ וב' קולות לא מקילינן משום הפ"מ כמבואר בט"ז סי' צ"א עיי"ש וכ"כ בישועות יעקב בסי' זה ובשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' צ' עיי"ש אבל בד"ק ס"ק א' ובערוגות הבושם אות ב' ובמק"מ ס"ק ב' כתבו דמנהגינו להכשיר אף כשיש קלקול גם בהאם ולא הוי ב' הפ"מ יחד כי חשש נימוק הולד אינו רק משום דהוי כנימוק האם והכל ריעותא א' ועיי"ש במק"מ שכ' דאין שואלין כלל אם הוא הפ"מ דכיון שהוא שכיח טובא הוי כהפ"מ עיי"ש ועי' בדעת תורה שם מ"ש בזה וכ' לחלק דאם לא הי' שם רק ביצים קרושים ולא הי' ריקום בשר כנ"ל אז אף שהאם נימוקה יש להקל בהפ"מ אבל אם הי' כבר ריקום בשר ונימוק כנ"ל וגם האם נימוקה יש לאסור אפי' בהפ"מ:
וכ"ז אם הי' רקבון בהאם כנ"ל אבל אם לא הי' רק שינוי מראה באם וליכא חשש מסמוס יש להקל בכ"מ ועי' שם עוד מ"ש לענין אם צריך לבדוק האם בנמצא ביצים קרושים וכ' דאם נמצאו ביצים קרושים ולא הי' עדיין שום ריקום בשר אם הם כפי המצוי למצוא ביצים קרושים בזמה"ז י"ל דהכי רביתייהו ואינו ריעותא וא"צ לבדוק האם כלל אך אם היו קרושים ונרקבים בסרחון וריח רע וכדומה יותר מכפי המצוי הוי ריעותא וצריך בדיקת האם ולאסור בלא הפ"מ אם נימוקה האם גם בדליכא ריקום בשר. ולענין דיעבד אם הבדיקה מעכב בו כ' דאם רואין שכבר התחיל להתקרם בתוך הביצה כמין בשר ונימוק י"ל דהבדיקה מעכבת בו ואם לא בדק או שא"א לבדוק צ"ע אם יש להקל עיי"ש:
יא ויש להחמיר. עבאה"ט ופת"ש ועד"ק ס"ק א' וב' ומק"מ ס"ק ב' שר' דבנמצא ביצים קרושים צריך לבדוק המעיים הסמוכים להביצים הקרושים אם אין בהם ריעותא כי דרך להשתפך סביב הכנתא ולהסתרך בדקין וכדומה ע"כ צריך לקלוף הקרישה ממקומות הללו ולבדוק תחתי' ואם ראה שהי' הסתרכות הקרישה מהביצים או המעיים כנ"ל ונאבדו בלא בדיקה או כשקלף הקרישה במשמוש היד מצא אח"כ שניקב המעיים יש סברות לכאן ולכאן ועיי"ש במק"מ שסיים בצ"ע לדינא עיי"ש שוב מצאתי בפסקים של הגאון מ' ליב בערלין ז"ל בד"ק קאסעל כת"י סי' ב' אלפים ע"ג שכ' שבא לפניו עוף שהי' לו ביצה נקרשת והוא נסרך להדקין כל כך עד שא"א להפרידה והטריף דאף דקיי"ל דאין סירכא אלא בריאה בכה"ג יש חשש שהוא קרוב לודאי שנקבו מעיי' עכת"ד בקצרה ועבשו"ת עונג יו"ט סי' ע"ז שנשאל בביצים קרושים הנמצאים בתרנגולת והביצים נסרכו ונדבקו היטב להריאה אם יש להכשיר והשיב דאם כי האחרונים החמירו בזה מחשש נקיבת הריאה מ"מ לדעתי נראה דאין להחמיר בזה כיון דחזינן שעיקר החולי התחילה רק בהביצים אין לנו להחזיק ריעותא גם על הריאה ואין לנו לחוש שמא דיבוק הביצים קלקלה את הריאה דאין להחזיק ריעותא להריאה עי"ז אך כל זה אם אין רואין בריאה שום ריעותא אבל אם רואין איזה ריעותא בריאה שם בודאי יש להטריף עיי"ש:
יב להחמיר. עבאה"ט מ"ש בנימוק הולד ועי' בשלחן גבוה מחודש ב' מזה ועכו"פ ס"ק ד' שהאריך בענין זה והעלה דמ"ש הפוסקים לאסור בנימוק הולד היינו דוקא אם גם האם ניטל אבל אם רחם הבהמה שלם אין לחוש וכשר עיי"ש ועבחו"ת משכן בצלאל שם מה שכ' בזה באריכות ולדינא עי' בדעת תורה ס"ק א' שהעלה שאם נימוק הולד בתוך האם והאם שלימה יש להקל גם בלא הפ"מ אכן אם נימוק הולד וגם האם נימוקה אף בהפ"מ אין להקל עיי"ש ועי' בס' תורת זבח הספרדי אות א' סי' ג' סעי' ו' שנשאל בדבר שיש מנהג קצבים במקום א' שאם הפילה בהמה ולד שלא לשחטה עד לאחר ג' ימים אם יש ממש במנהג זה והשיב שאין במנהג זה שום טעם דלמאי ניחוש לה דאף דקיי"ל דנימוק הולד טריפה היינו היכא דנמצא הולד נימוק בתוך האם של הבהמה משום דאיכא למיחש שלא תוכל לילד אותו ותמות אבל כל שילדתו אין חשש כ"א לנימוק האם וזה אין חשש רק לבודקה היטב וכל שנבדקה ונמצא האם שלימה כשרה עיי"ש:
יג אם לא בהפ"מ. עי' במ"ז באמצע הס"ק שכ' דכל הפלוגתא בזה הוא רק אם נרקב או נימוק המעי שהשלל של ביצים מונחים בתוכה אבל בנרקב או נימוק האשכול שהוא השלל שהביצים בתוכה לכ"ע כשר עיי"ש (ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קנ"ב ומ"ש שם דשלחופית סותם הנקב הנרקב בשלל של הבצים ושוב אין ריעותא כלל בשלל אין הלשון מדוקדק אלא דר"ל השליא שהשלל של ביצים מונח בתוכה וכמ"ש שם בלשון השואל שהעובדא היה שניקב מקצת השליא וכאשר יראה הרואה):
סעיף ב:
יד ניטלה שלחופית. עי' בשו"ת דעת הזבח סי' ט"ו שהעתיק השאלה ששאל להגאון בעל החסד לאברהם על אודות העגלים שטבור שלהם (שקורין נאפעל) הוא נפוח שקורין גישוואלין שנוהגין השוחטים לבדוק בכיס השתן שהיא שלחופית שמי רגלים נקוים בתוכה אם אין בו ריעותא מכשירין והוא אין דעתו נוחה בזה כי עמד על המחקר וראה בהעגלים גיד ארוך יוצא מכיס השתן ונכנס לתוך הטבור בעומק עד העור והגיד הזה מלא מי שתן ומן הטבור יוצאין עוד שני גידין והולכין אצל הגיד היוצא מהכיס הנ"ל עד בין הירכים ונעשים אחדים שם בין הירכים וכו' ועוד גיד א' יוצא מן הטבור אל הכבד וברבות הימים כולם חסרים והולכים וכאשר נתגדלה הבהמה לא ישאר ממנו מאומה (ע"ל סוף סי' ט"ו) והעגלים אשר הטבור שלהם נפוחה גם הגיד היוצא מטבור אל הכבד מתנפח ולפעמים גם הב' גידין הנ"ל ההולכים אצל הגיד היוצא בראש הכיס נפוחים ולפעמים נראה מראיתו אדום וא"כ יש להסתפק דאף אם הם רואין שהשלחופית היא שלימה אם יש להכשיר כי יש בו חשש בשר שהרופא גוררו והו"ל כאלו ניקב וניטל קודם זמנו הראוי להיות ניטל ויש חשש שמי השתן יצאו לתוך הגוף וימות העגל טרם היותו בהמה ובתשו' שאח"ז העתיק תשובת הגאון החסל"א ז"ל שכ' בפשיטות להכשיר בזה דאין להוסיף על הטריפות ועוד מכמה טעמים עיי"ש שוב ראיתי במשמרת הקודש בהשמטות הד"ק והמק"מ מסי' זה שכ' דהטבור שקורין נאפיל אין שייך בו שום טריפות כלל ואף אם ניקב הטבור אין חשש אך בניקבו הגידין המוליכים השתן מהכליות להכיס יש חשש ואם אין בהם נקב רק נפוח כשר עיי"ש ועיי"ש עוד בשו"ת דעת הזבח הנ"ל במהד"ת סי' א' שכ' דאם הטבור של עגל או של בהמה היא צבה (שקורין גישוואלי"ן) צריך לבדוק בכיס השתן וכ' הטעם דאף דמשורת הדין לא היה צריך לבדוק בכיס כי לא נזכר דבר זה בשום פוסק ועוד שאין מחזיקין איסור ממקום למקום מ"מ כיון שנתברר שכך הוא מצוי כשהטבור הוא גישוואלי"ן שיש לפעמים ריעותא בהכיס י"ל שהוא מיעוט המצוי שצריך לבדוק אחר זה ואם נמצא נקב רק בהגיד ר"ל בהמעי היוצא מכיס השתן יש להטריף ואפי' לא ניקב רק לקתה בשינוי מראה שיש לחוש לבשר שרופא גוררו יש לאסור אכן בדיעבד כשא"א לבדוק כגון שנקרע או נאבד כל שלא ראינו ריעותא בהכיס אין להחמיר וכ' שם עוד דלא יפה עושים הבודקים בדיקה זו באופן אחר שלוקחים את הכיס עם השתן שבו ודוחקין בידם לראות אם יצא השתן מן הגיד למטה וכאשר רואין שהשתן יוצא מן הגיד מטריפים שזה כמאבד בידים כי הקרום בקצה הגיד הוא דק מאד ומחמת הדחקות שדוחקים בידם נקרע זה הקרום ויוצא מימיו ומטריפים בחנם אלא שצריך לבדוק רק במראית העין לראות בעיניו אם לא ניקב וכ' דלפעמים מצא הוא שהיה הרבה מוגלא שם וגרר את המוגלא והיה הגיד נכנס בתוך המוגלא והיה שלם ויפה והכשיר עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ג' מ"ש בזה וכ' דלפי דברי החסל"א הנזכר נראה דה"ה אם לאחר שחתכו או תלשו הכיס מהטבור בעגלים ראו שנוטף קצת מ"ר מהכיס בראשו במקום ההוא שיוצא ממנו הגיד לטבור (והוא מקום שנשאר בו קצת כתלתול בשר בראש הכיס הסמוך לחלל הגוף) ולא נראה לעין נקב ממש אבל ניכר שנוטפין שם מ"ר לחוץ שלא בזילוף רק ביציאת טפה בכל פעם יש להקל כיון שטבעו הוא שיוצא מ"ר לתוך הגיד הנ"ל בע"כ שיש שם נקב דק טבעיי והפוסקים שכ' סתם להטריף בניקב הכיס מיירי רק בניקב הכיס במקום שדרכו להיות שלם משא"כ במקום זה דהכי רביתייהו אבל יותר נראה שמ"ר יוצאים מהכיס לתוך הגיד ע"י נקב טבעיי ומ"ש בד"ק סוף ס"ק ד' דאם ניקב הכיס במקום הדבוק לטבור טריפה היינו בגווני דמיירי שם שהיה נפוח כעין נרקב או שהיה נקב ממש הניכר לעין שאין זה נקב טבעיי או דמיירי שהנקב היה שלא במקום דביקת הגיד שבראשו ממש אך כ"ז הוא כשנטף רק קצת מ"ר כנ"ל אבל אם מזלף הרבה או שנראה לעין הנקב אין להקל אף בעגלים ועיי"ש עוד שכ' דיש לצדד גם בבהמות אם נמצא שם נקב קטן מאד כפי שנתבאר אולי יש להקל דיש לתלות שהנקב הוא כאן עוד מעת היותו עגל ולא נסתם עדיין וכעין מש"ל סי' ל"ה בהג"ה בנמצאת חתיכה היתירה דיש להכשיר כי כן נמצא בגו"ט וסיים בצ"ע ועיי"ש עוד בס"ק ה' שנשאל בעגל שנסרך השלחופית להטבור והטבור הוא נפוח ובתוכו מוגלא וחתכו למטה ממקום הנסרך ויצא רוח מהשלחופית ולא נודע אם נעשה על ידי החתך של הסכין או שהיה בו נקב מקודם וכ' דכל שיש לתלות יציאת הרוח מהשלחופית על ידי חתך של הסכין ולא ניכר בגוף השלחופית שום רקבון אף שנראה נפוח הנפוח לבד אינו פוסל ויש להקל עיי"ש:
טו שלחופית. עי' בשאלות ותשובות בעי חיי (מהכנה"ג) חיו"ד סי' ס"ז שנשאל בנמצא ב' שלחופיות של מ"ר וכ' דלא מבעיא אם הם נפרדות שהיא כשרה אלא אפי' אם הם דבוקות זו לזו שהוא כשר עיי"ש וכ"כ הגאון מהרד"פ ז"ל בספרו מזמור לדוד על היו"ד בסי' זה ובמסגרת השלחן הספרדי בסי' זה דין ב' בד"ה ואם עיי"ש:
טז שמי רגלים נקוים לתוכה דע דכיס השתן נשתנה מכל הבני מעיים הפנימיים שכל הב"מ יש להם ב' נקבים א' בכניסתו וא' ביציאתו ויש לו אחיזה בכפלים בתחלתו במקום מעיילנא ובסופו במקום מפקנא ובכיס השתן לא נראה בו רק נקב א' במקום יציאת השתן ואין לו שום אחיזה בראשו רק תלוי בתוך הבהמה ואחוז בפיו בין הירכים אשר מפיו הזה יוצאין מימיו לחוץ ואין ידוע מהיכן יבואו המים לתוך הכיס ועבשו"ת דעת חכמים סי' ט"ז מ"ש בזה וכ' ששאל לרופאים ואמרו לו כי לא יבא מים ממש לתוך הכיס אלא מחמת עשן הרוח החם שבתוך הבע"ח מבישול האיצטומכא יתהוה הרוח לתוך הכיס ע"י גידים ובתוכו יתהפך הרוח למים ומשום: זה המים מרורים ומלוחים כי כל דבר לחלוחית הבא מעשן טעמו מר ומה ששוהה הבע"ח יותר יתרבה השתן יותר כי מכח המים הבא לתוך הגוף יתרבה העשן כמו שאם יתנו מים קרים לתוך סיר הנפוח העשן מתגבר עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ג' מ"ש בזה וכ' שהוא ראה בספרי הטבע והניתוח שכתבו שהמים היוצאים מן הכליות דרך מעברי השתן בוקעים עור החיצון של השלחופית למטה סמוך לצוארו ונכנסים בין עור לעור ועולים למעלה דרך שם עד שמגיעין לראש העליון של השלחופית ושם בוקעין עור הפנימי ומזלפין טיף טיף למטה וכו' וגם כ' שבדק בבהמות וראה שיש ב' גידין חלולין בתוכן ונמשכין והולכין סמוך לחלב הכליות והן דבוקין לדופן שבצד גב הבהמה ואח"ז עולין בצד ימין ומצד שמאל ע"ג כיס השתן סמוך לצוארו ואינם דבוקין בכיס ממש אלא סמוך לו ויש קרום בינם לכיס וסובבים והולכים למעלה אל ראש הכיס וסמוך לראשו נדבקו בכיס ממש ולפעמים גם שם אינן דבוקים בחוזק וסופן סתומים ופתח הגידין וראה דלפעמים יש בהם מעט מים ולפעמים מעט דם ובשבילי אמונה נתיב ד' כ' דמכל כוליא יוצא גיד והולך למטה עד שמתחבר במקוה השתן חיבור חזק וכפי הנראה הן הן הגידין הנ"ל וכפי שהכיס שלם מסביב נראה בעליל כי המים מתמצין דרך נקבי הפארע"ס והכיס שואף אותן לתוכו בכח המושך והמציצה עיי"ש וכל זה הוא בבהמה אמנם בעגלים יש ג"כ בראש הכיס כמו גיד ארוך יוצא מגוף הכיס ואוחז במקום הטבור ונכנס עד תוך הטבור והגיד הזה מלא מים ממי השתן ומהטבור יוצא עוד שני גידין והולכים אצל הגיד הזה היוצא מהכיס עד בין הירכים ונעשה אחדים בין הירכים וברבות הימים נחסר זה הגיד היוצא מכיס השתן וגם השני הגידין היוצאין מן הטבור ולא נראה ולא ניכר אח"כ כאשר נתגדלה הבהמה (וע"ל ס"ק י"ח):
יז ויש אוסרין. עכו"פ שכתב דאם נרקב כיס השתן יש להכשיר דאין זה שלחופית שמי השתן נקוים לה ואין להוסיף על הטריפות עיי"ש אבל בתב"ש וכל האחרונים כ' דניקב כיס השתן טריפה עיי"ש ועבשו"ת שואל ומשיב קמא חלק ב' סי' צ' מ"ש בדברי הכו"פ בזה ועבשו"ת בשמים ראש (מבן הגאון מסטאניסלאוו) סי' למ"ד מ"ש ע"ד השואל ומשיב בזה עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק ד' שכ' דאף להמקילין בניקב כיס של מ"ר מודים דבניקב הכיס במקום שהוא מחובר לטבור למעלה מבין הירכים שהוא טריפה לכ"ע. אמנם לדינא החליט דיש לאסור בניקב כיס השתן שהוא השלחופית אפי' כשניקב במקום שהוא בין הירכים עיי"ש אמנם בכנפי יונה כ' דכל שניקב במקום שהבשר של הירכים סותמין הנקב ולא ירדו המים לגוף יש להקל כמו בדין דחלחולית שניקבה וירכים מעמידין אותה דכשר האמור בסי' מ"ו ואף דהתם נתנו שיעור ד' בטדי בתורא י"ל דשאני התם דיש דוחק הרעי צריך דביקות בחוזק משא"כ במ"ר וכו' אבל אם ניקב במקום שאין הירכים סותמין יש להטריף דשמא הוי בכלל נקבו המעיים עיי"ש ועבשו"ת עולת יצחק סי' ס"ח שנשאל בניקב כיס השתן בשה נקבה והנקב לא היה במקום שמי השתן נקוים לתוכה אך היו במקום מעבר השתן במקום שהוא דבוק בין הירכים ור"ל כי מלבד שיש בבהמה כיס השתן אשר שם מקוה השתן יש עוד בסוף הכיס כמו מעי שהוא בציור קנה חלל שמשם יוצא מי השתן לחוץ והשואל מצדד להקל כי בזה שייך לומר דהירכים מעמידין אותה והשיב לאסור דמשמעות הפוסקים הוא דבזה לא שייך ההיתר דהירכים מעמידין אותה ואין להקל כלל עיי"ש באריכות ועי' בדעת תורה ס"ק ד' מ"ש בזה והעלה דאם ניקב הכיס במקום הקצר שבראשו במקום יציאת השתן לחוץ שהוא דבוק בין הירכים יש להקל ובמקום שאינו דבוק לירכים הוי ספק טריפה ואם נקבו הגידין שבין הכליות לכיס או נרקבו יש להקל וכן אם ניקב או נימוק מקום הבולט בזכרים לחוץ והוא מקום שהשתן יוצא דרך שם מהכיס לחוץ שהוא כמו אבר גיד המילה באיש שמשתין דרך שם כשר דבזה ליכא טריפות בבהמה עיי"ש:
יח אוסרין. עפת"ש מ"ש מהנו"ב בבהמה שהיו בה מים בחלל הגוף וכו' ועי' בפרת"ב לעיל סי' ל"ט סעיף קס"א וקס"ב ורא"פ ס"ק קצ"א שכ' בזה לדינא כך דבהמה שקרעו הטרפש לבדוק וקפץ עליהם קילוח גדול של מים עכורים והצריכו להפוך הבהמה תחלה כדי שיצאו מחללה כל המים ואח"כ בדקו אותה ומצאו הריאה שלימה ויפה המחמיר לעצמו קדוש יאמר לו וגם לאחרים אין להתיר אלא לאחר שתבדוק הריאה בנפיחה אם אין בה נקבים או אם אולי יש בה איזה יובש כי כ"ז מצוי להיות במקום שיש מים בחלל הגוף וגם צריך לבדוק בשאר מקומות שבחלל הגוף שהיו מגיעים המים לשם ואם נמצא הכל שלם ויפה יש להכשיר בהפ"מ או לצורך שבת ושעת הדחק ואין חילוק בכ"י בין אם היו המים זכים או עכורים כי אף במים זכים הדין כן עכ"ד ועי' בתשו' הגה"ק מ' יצחק אייזיק זצ"ל מקאמארנע הנדפס בריש הספר זכרון דברים שהרחיב הדיבור להשיג על הרבה ספרי אחרונים שחששו לבדוק הריאה והוושט ושאר אברים הפנימיים מחשש נקב והעלה דלנקב אין לחוש כלל כי אותן המים נעשים רק מחמת חולשת הגוף כי ידוע שהאדם ובהמה חציו דם וחציו מים ולפעמים ע"י חולשת החמשה כחות של המושך והמחזיק והמעכל והמבדיל והדוחה נתרבה המים ועי"ז נתרבה חלק המים בגוף ויורד מים בבטן כנודע טבעו ואין זה שום חשש שיבאו המים ע"י איזה נקב שבא מהאברים שירדו המים דרך זה הנקב בהבטן שאין זה אף מיעוט שאינו מצוי אלא מה שיש לחוש בזה הוא דמחמת שהבטן הוא מלא מים זה ימים רבים והמים עומדים שם ומקיפים האברים שהנקב פוסל בו דלמא ע"י אריכות הזמן ועמידת המים בקרבה סביב אותן האברים נשתנה מראית האברים וכיון שיש שינוי מראה חיישינן שנתמסמס אבר א' מהמים שהי' שרוי זמן רב בהמים אבל אם ליכא שינוי מראה בא' מהאברים אין לחוש לנקב כלל וא"צ לבדוק בזה אלא באותן האברים שהיו המים נוגעין בהם אבל אותן האברים שאין המים מקיפין לו אין לחוש להם כלל ובדיעבד אף כשלא בדק אח"ז יש להכשיר כל שעכ"פ בדק כיס השתן והיה שלם וסיים דכ"ז הוא רק בהיו מים בפנים בין הבני מעיים אבל אם צבתה בטנה שקורין גישוואלי"ן בזה מעכב הבדיקה אף בדיעבד עיי"ש ועי' במק"מ כאן ס"ק ג' שכ' דאף בהפ"מ אין להתיר אף ע"י הבדיקה כנ"ל רק בנמצא בתוכה מים לאח"ש כנ"ל ולא היה מטפטף ממנה מי רגלים תמיד אבל אם היה שתי ריעותות ביחד שהיו יוצאים ממנה מ"ר תמיד וגם היו הרבה מים בחלל הגוף דהוי ב' סימנים על נקיבת הכיס יש לאסור אף בהפ"מ ולא מהני בזה בדיקת הכיס עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סוף סי' ע"ז לענין בהמה המשתנת דם וגם נמצא מים בחלל הגוף עיי"ש אמנם יעוין בדעת תורה ס"ק ח' שהביא דברי המהר"ם שיק הנזכר והשיג עליו והעלה דריעותא זו דמשתנת דם אינו אוסר אף בנמצא מים בחלל הגוף וכ' דאף אם המים שבחלל הגוף היה בהם ג"כ תערובת דם יש להקל די"ל דהוא מדם שבחלל הגוף אך אם היה הגוף מלא דם ומשתנת דם בזה יש לחוש להחמיר אבל אם אינה משתנת דם ממש רק שמ"ר נוטים לאודם יש להקל בכל גווני ואם חלל הגוף מלא מים ומשתנת דם והכיס שלם אבל הוא אדום מעבלע"ב אין להקל כ"א בהפ"מ דוקא עיי"ש. וכ"ז הוא לענין בהמה. ולענין עוף הנמצא בה מים בחלל הגוף יתבאר דינו להלן סי' מ"ח בבאה"ט ס"ק ב' ופת"ש ס"ק ב' (ובדברינו שם ולעיל סי' ל"ו ס"ק שס"א):
יט והכי נהוג. עי' בד"ק ס"ק ד' שכ' דגם כשנמצא שינוי מראה בשלחופית של מ"ר אין להקל עיי"ש ועי' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' ל"ד שכ' דאם לא היה ריעותא אחרת בשלחופית רק שהיה מראה אדום קצת במקום א' אין להחמיר עיי"ש וכ"כ בשו"ת דברי יעקב סי' ל"ז וכ' דאף הד"ק לא החמיר רק כשהיה שינוי מראה בעצם הכיס משא"כ באדמימות קצת בעור השלחופית אין לחוש שאין זה שינוי מראה בעצם עיי"ש:
כ נהוג להטריף. עפת"ש מה שכ' מהנו"ב ומה שתמה עליו ומצדיק דברי השואל ועי' ביד אפרים שהניח ג"כ להנו"ב בתימה כזה וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב קמא ח"ב סי' צ' שדברי הנו"ב תמוהים עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ג' ובשו"ת משכן בצלאל אות מ' סי' קפ"ב מ"ש בדברי הנו"ב בזה. ועי' בס' תורת זבח סי' מ"ד בהעלה שלמה סוף ס"ק א' שכ' דאם אין הבהמה יכולה להשתין ולהטיל מים אף שלא נמצא מים בחלל הגוף כלל פשוט שצריך בדיקה בכיס השתן וצע"ג אם לסמוך על בדיקתנו עכ"ד ועי' בס' דברי יוסף סי' ש"כ שהשיג על התו"ז בזה ודעתו להקל עיי"ש וכ"כ בשו"ת שם אריה חיו"ד סי' ס"ג דאם נעצר השתן בבהמה ושחטוה כשר ואפי' בדיקת הכיס א"צ עיי"ש וכן ראיתי בהפסקים של הגאון מ' ליב בערלין ז"ל אבד"ק קאסעל כת"י סי' תת"ד בעובדא בבהמה שלא היתה יכולה להשתין שלשה ימים והכשירה דאין להוסיף על הטריפות ובפרט כי ידוע הוא שחולי זו שכיח ויש לה רפואה ואי בדרא סמא חיי עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ד' שכ' דמ"מ עכ"פ צריך לכתחלה לבדוק הכיס עיי"ש ועבשו"ת שאילת שלום תניינא סי' רנ"ז שנשאל בשור שלא היה יכול להטיל מים כמה ימים ושחטוהו ולאחר שחיטה מצאו בטנו מלא מים והיה הכל שלם ויפה והכשירי המורה והתרעמו עליו יען כי לא בדק כיס השתן וחששו להטריף עי"ז והשיב דאם כי לכתחלה היה המורה מחוייב לבדוק בכיס השתן מ"מ בדיעבד שכבר הורה המורה להכשיר שסמך עצמו על שלא ראו בו שום מכה ושום צרירות דם אין לחזור הוראתו דאין לחוש לנקיבת הכיס עי"ז עיי"ש באורך אולם בשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' מ"ז כ' בפשיטות להטריף הבהמה בעובדא כזו כשלא בדק בכיס ונאבד וכ' דאף לענין הכלים ראוי לכל י"ש לחוש לעצמו לאסור כל הכלים שנשתמשו בהם בכ"ר מבשר בהמה כזו שלא נבדת הכיס עיי"ש שוב ראיתי בתשובת הגאון הצדיק מוהרי"א מקאמארנא זצ"ל הנדפס בריש הס' זכרון דברים שם שכ' סמוך לתחלת התשו' דבהמה שהי' נעצר ההשתנה מעל"ע אף אם אירע שלא בדק השתן כשר בלי פקפוק עי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תליתאי סי' ק"ב שנשאל בכיס שתן של שור שנסתם ונראה שהוא מברייתו כן ובתוכו היה קצת בשר בלוי וכאשר גררו הב"ב היה נשאר קצת מראה אוד במקום א' וכאשר גררו עוד מצאו כמו שפה עגולה ומשפה ההיא נמשך כמו גיד והיה נקב עגול וכ' דפשוט הוא דכמו דקיי"ל דניקב טריפה ה"ה נסתם ואפי' אם נסתם מתחלת ברייתו טריפה ואפי' חי יב"ח לא מהני עיי"ש ומבואר מדבריו דאף אם לא היה בתוכם הב"ב ומראה אודם הטריף בזה ועי' בדעת תורה שם מ"ש בזה וכ' עפ"ד הש"ס שבת קל"ד ע"א האי ינוקא דלא ידיע מפקתיה וכו' שיש לחפש אם יתברר שיש שם נקב רק שנסתם א"כ י"ל שיש לו רפואה והדרא בריא אבל אם אין ניכר בו נקב א"כ ה"ז בכלל מ"ש בברכת אשר יצר שאם יסתם א' מהם אי אפשר להתקיים וכו' וה"ז בכלל כל שאין כמוה חיה וטריפה עיי"ש:
כא להטריף אפי' בניקב. עי' ש"ך ס"ק ה' מ"ש שהמהרש"ל בעצמו חזר להכשיר בזה ולדינא עי' בשער המים ס"ק ד' דאפי' בהפ"מ אין להקל בזה עיי"ש וכ"כ בחגורת שמואל ס"ק ה' דאנו אין לנו אלא הכרעת הרמ"א שפסק להטריף בזה אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בתב"ש ס"ק ג' שכ' דאפי' במקום שאין המנהג ידוע בזה יש לאסור עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ט"ז שכ' שכן עיקר לדינא עיי"ש ועי' בפרי תואר סוף סי' זה שכ' דאף דאנן קיי"ל כדעת המטריפים בזה מ"מ עכ"פ לא הוי רק ספק טריפה ובהצטרף עוד ספק יש להכשיר עיי"ש אמנם בדעת קדושים ס"ק ד' צידד דכיון דהרמ"א הכריע לאסור יש לחשבו לודאי טריפה ואין לצרפו לשום ספק להוי ס"ס עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ו' מ"ש בענין זה והעלה דהעיקר כדעת הפרי תואר דלא הוי רק ספק טריפה עיי"ש (ודע דבשו"ת ספר יהושע סוף סי' כ"ז כ' שדעת הרמ"א להכשיר בהפ"מ בניקב השלחופית וז"א דאף בהפ"מ החליט הרמ"א להטריף וכמש"ל). ועי' בדעת תורה ס"ק ד':
כב אפי' בניקב. עבאה"ט מ"ש בשוורים המשתינים דם צריך לבדוק השלחופית ועי' בבל"י סוף סי' זה שכ' דאם נמצא בהכיס איזה ריעותא אף שאינו בפילוש מעבלע"ב דכיס ואף דאם הוא בפ"ע ואין עמה ריעותא אחרת לא הוי שום איסור מחמת ריעותא זו מ"מ בצירוף הריעותא דמשתנת דם יש לאסור עיי"ש וכ"כ במחזיק ברכה אות כ"א ועד"ק ס"ק ה' שכ' די"ל דאף אם הי' נפוח במקצת עור הכיס אף שלא הי' הריעותא בפילוש יש לאסור במשתנת דם עיי"ש אך בגה"ק אות א' ובמק"מ שם כ' להתיר בזה בהפ"מ עכ"פ אם לא הי' ריעותא בפילוש בהכיס עיי"ש ועי' בשו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' ל"ד שנשאל בפרה שהיתה משתנת דם ובדק כיס השתן שלה ולא הי' בו נקב רק שבמקום א' מהכיס הי' אדום קצת והעלה להכשיר עיי"ש ועי' בשו"ת דברי יעקב סי' ל"ז שנשאל ג"כ בשאלה כזו והעלה להקל עיי"ש וכיוצא בזה כ' ג"כ בדעת תורה ס"ק ו' בבהמה שהיתה משתנת דם ונמצא הכיס שלם רק צרירות דם בפנים במקום א' וגם אחר שגררו הדם הי' תחתיו מראה אדום מעבלע"ב אבל גוף בשר הכיס הי' שלם ובריא במשמוש ולא נתמסמס כלל וכ' דאפי' שלא בהפ"מ יש להקל בזה עיי"ש:
ועיין בבל"י ס"ק ד' שכ' דבשורים המשתינים דם צריך לבדוק גם הריאה שאם ימצא עוד ריעותא בריאה אע"פ שמן הדין יהי' כשר מ"מ ע"י חולי זו כיון שדרכן למות ממנה בקרב הימים דיינינן לה כתרלרי"ע ויש להטריף הבהמה עיי"ש ועי' בשו"ת ספר יהושע סי' כ"ז מה שהרבה להשיב ע"ד הבל"י וכ' דאין שום סברא לומר דהריעותא שבריאה יצטרף להריעותא דהשתנת דם וסיים ואולי מחמת איזה קבלה מהקדמונים כתב הכי עיי"ש ועי' בשו"ת רמ"ץ שם שהאריך ג"כ להשיג ע"ד הבל"י הנ"ל ואין לחוש להחמיר בזה כלל עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ח' שנשאל בעובדא כזו בשור שהשתין דם ונמצא על הריאה שומים שקורין ווארצלי"ן וקלפו בטוב ולא בדקו הכיס כלל יען כי השו"ב אמר שאינו שאלה כלל וא"צ בדיקה ונאכל הבשר ונשאל על הכלים והשיב דאם כי בדיעבד שלא בדקו הכיס בשוגג יש להקל בהפ"מ וי"ל דאפי' ע"י שגגת הוראות השו"ב הוי שוגג וגם במה שיש ריעותא על הריאה אין להטריף דלא שייך בכה"ג תרלרי"ע אך מ"מ יש לקנוס השו"ב על שהורה במקום שיש רב וכו' עיי"ש. (כג) בניקב. עבאה"ט שם מ"ש דבמשתנת דם צריך לבדוק השלחופית ועי' ד"ק סוף סי' זה ובמק"מ שם שכ' שצריך לבדוק אם אין בהכיס בשר שהרופא גוררו ועיי"ש עוד ובגה"ק שם שכ' בשם הרופאים דבמשתנת דם שכיח שיהי' מחמת חולי שבכליות לכן צריך לבדוק גם הכליות אם אין שם מכה במקום החריץ וכ"כ בדעת תורה ס"ק ז' ועי' שפ"ד סוף סי' זה שכ' דבדיעבד אם לא בדק בכיס השתן יש להתיר בהפ"מ עיי"ש ועי' בגה"ק ובמק"מ שם שהעלה לדינא שיש להחמיר לאסור בזה אפי' בהפ"מ עיי"ש ועי' בישיעות יעקב שכ' דבתשו' העלה להקל בדיעבד כשלא בדקוהו עיי"ש ועי' בשו"ת ספר יהושע שם שכ' לחלק בענין זה בין שור לפרה דבבהמה נקבה י"ל שהיא דם נדות וממקור קאתי וקיל טפי מבשורים המשתינים עיי"ש ועי' בדעת תורה שם מ"ש בזה והעלה דהעיקר לדינא להקל בדיעבד אף שלא בדק לא הכיס ולא הכליות אך בעובדא דידי' שקצב קנה שור משתין דם בזול ומכר הבשר והעלים הדבר ואח"כ נודע הדבר ובדקו הכליות והיו שלימים אך הכיס לא נמצא מפני שהאבידו הקצב בשאט בנפש כיון שעשה כן במזיד הוי כמבטל איסור דאסור לכל מי שנתבטל בשבילו וגם איכא רגל"ד שמצא ריעותא בכיס אבל בנאבד בשוגג בלא בדיקה יש להקל בדיעבד אפי' אם לא בדק ג"כ הכליות עיי"ש:
ולענין החלב מפרה המשתנת דם. עי' בשו"ת ספר יהושע שם שכ' דמעולם לא שמענו להחמיר בפרה המשתנת דם לענין החלב עיי"ש ועי', בד"ק ס"ק ה' מ"ש בזה וכ' שחותנו הגאון בעל נטע שעשועים התיר החלב, אך הוא ז"ל פקפק בזה וכ' דלענין החלב לאכול בחיי' י"ל דגם הפרמ"ג מודה דאסור כיון דאיכא לברורי שישחוט ויבדוק הכיס עיי"ש וכ"כ בגה"ק ובמק"מ ס"ק ג' לדינא לחסור החלב מחיים אפי' בהפ"מ אם לא לאחר שפסק ממנה הדם זמן גדול דאז מוכח דמחמת איזה חולי בא השתנת הדם ונתרפאה עיי"ש וכ"כ בשו"ת אבני צדק חיו"ד סי' י"א ובשו"ת טוטו"ד תניינא בקו"א סי' מ"ט עיי"ש (וע' במקומות שציינתי להלן סי' נ"ה ס"ק כ"ב) ועי' בשו"ת בית שלמה ח"ב סי' צ"א מ"ש בענין זה וכ' דהמקיל להתיר החלב יש לו על מי שיסמוך אבל הוא אינו אומר בזה למעשה כי יש לפקפק הרבה בזה והאריך טובא בענין זה עיי"ש אמנם בתשו' שאח"ז כ' להדיא להתיר החלב עיי"ש וכ"כ אדומו"ר בשו"ת דברי חיים חלק ב' ביו"ד סי' ל"ח באמצע התשו' אגב אורחי' שמתירין החלב מבהמה המשתנת דם דאמרינן שהדם הוא מווריד א' שמוציא דם ולא אמרינן שניקב הכיס עיי"ש לדרכו וכ"כ בשו"ת חסד לאברהם חיו"ד סי' קי"ג דחלילה להטריף החלב בחיי' מבהמה המשתנת דם והביא כמה טעמים וראיות להכשיר החלב בלי שום פקפוק עיי"ש וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב קמא חלק א' סי' מ' ובשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קנ"א לדינא שיש להתיר החלב בחיי' מפרה המשתנת דם בלי שום פקפוק וכ"כ בשו"ת שערי צדק חיו"ד סי' פ"א שכן דרכו להתיר החלב דפרה המשתנת דם עיי"ש וכ"כ בשו"ת משכן בצלאל אות מ' סי' קפ"ב עיי"ש באריכות (ועי' מזה בשו"ת בשמים ראש מבן הגאון מסטאניסלאב סי' ל') ועי' בשאלות ותשובות ברכת יוסף חיו"ד סי' כ"ג מה שפלפל בזה וכ' דהיכא שאין הפסד במכירת החלב לנכרי נראה שיש להחמיר מהיות טוב וכו' אבל כשיש הפסד בדבר אין להחמיר לענין החלב כלל עיי"ש וכן ראיתי לאאמו"ר שליט"א בספרו שו"ת שם שלמה כת"י שהאריך טובא בדברי האחרונים הנ"ל והכריע ג"כ דבהפ"מ אין להחמיר כלל ועבשו"ת מחנה חיים חלק ג' ביו"ד סי' י"ב בענין שהי' לו פרה משתנת דם וניסו כמה פעמים דכשאוכלת מאשלא"ק אינה משתנת דם וכשאוכלת עשבים חוזרת ומשתנת דם ונמשך כן זמן רב וכ' דבכה"ג לכ"ע מותר החלב עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ט' מ"ש ע"ד בזה והעלה דאם אינה עומדת לשחיטה אחר איזה ימים יש להקל:
לענין החלב ואם עומדת לשחיטה יש לחוש שלא לאכול החלב ולא להשתמש בכלים כשרים ואם משתנת דם ונשחטה ונמצא נקב בכיס יש לאסור החלב למפרע משעה שהתחילה להשתין דם והכלים יש להתיר ע"י שיהוי מעל"ע עיי"ש ועבשו"ת בית יצחק חיו"ד סי' ע"ד מה שפלפל בענין זה והכריע דהכל תלוי לפי ראות עיני המורה דאם רואה שהוא חולי נמשך והבהמה מתנוונה והולכת הוא סי' לדבר שיש לה חולי באברים הפנימיים ויש לאסור החלב בחיי' עיי"ש ועי' עוד בשו"ת שו"מ שם בחלק ב' סי' צ' שכ' הרב השואל דנהי דמכשירין להכשיר החלב מפרה המשתנת דם מ"מ יש להסתפק עכ"פ אם מותר לקנות לכתחלה פרה כזו כדי לאכול חלבה בחיי' והשיב שיש להקל לקנותה אפי' לכתחלה ועיי"ש עוד בחלק א' סי' רכ"ב וסי' רל"ד ועי' עוד בד"ק שם שכ' בפשיטות דמשתנת דם אם נמצא לאחר שחיטה שכיס השתן ניקב בודאי דהחלב אסור למפרע עיי"ש ועבשו"ת בית שלמה ח"ב סי' צ"ב שנשאל אודות פרה שהיתה משתנת דם בחיי' והתיר המורה החלב ואח"כ נשחטה הפרה ונמצא שניקב כיס השלחופית השתן וכ' דאם כי יש כמה צדדי היתירים להחלב למפרע מ"מ כיון שיצא מפי הד"ק להחמיר ולהטריף החלב למפרע לא מלאו לבו להקל נגד דבריו אמנם בלא נודע עד שנתערב ברוב במין במינו אז אם רואין שלא נגלד פי המכה ולא ניכר שהיא מכה ישנה אז יש להתיר התערובת וכן הכלים אם כבר עבר מעל"ע לאחר שנשתמשו בהם עיי"ש: