אור ברסלב

דרכי תשובה - ב· רבי צבי הירש שפירא

סימן מג

סימן מב

סעיף א:

א ניטל הטחול. וכ"ש אם הוא חסר מתחלת ברייתו דכשר. שנות חיים ס"ק א'. ועשפ"ד סוף סי' זה שכ' דבכ"מ דמכשרינן בניטל כל הטחול אף לבעל נפש אין להחמיר עיי"ש (והנה אף שהפרמ"ג כ' שם זאת לענין עוף מ"מ פשוט הוא דלאו דוקא עוף דה"ה בבהמה דהא גם בבהמה איתא במשנה דכשרה וה"פ וכתבתי זאת רק לפי שראיתי לאיזה מחברים שהעתיקו דברי הפרמ"ג הנ"ל רק בעוף וז"א כאמור):

ב הטחול. עתב"ש ס"ק ג' ובשפ"ד ס"ק ב' שכ' דוקא ניטלה כולה דהיינו הסומכא עם הקולשא עד שלא נשאר ממנה כלום אבל אם לא נטלה כולה רק שנחתך כל הסומכא עד הקולשא לא אמרינן דהוי כניטל כולה ועכ"פ ספק טריפה הוי עיי"ש וכ"כ במחזיק ברכה אות ז' לדינא עיי"ש ועי' מזה במק"מ ס"ק י"א:

ג כשרה. עתב"ש ס"ק ה' שכ' דפשוט הוא דאם כל הטחול לקוי אפי' רקבון או מסמוס ממש אין אומרים דהוי כניטל הטחול וכשרה דז"א דדוקא ניטלה ממש כשר דלא כאיב אבל לקותא כאיב לה טפי מניקב ומנחתך עיי"ש וכ"כ בשפ"ד ס"ק ג' ובמחזיק ברכה אות ט' ועי' כו"פ לקמן סי' מ"ד סעי' ו' ס"ק ח' ושפ"ד לקמן שם ס"ק ט"ו שכ' דבכל ניטל הטחול צ"ל ניכר שניטל ביד אבל בניכר שניטלה הטחול ע"י חולי שנתמסמסה ונימוקה אף שלא נשאר ממנה כלום יש להטריף דכיון דמתחלה שנימוקה בסימכא בטרם שנגמר הנימוק נטרפה א"כ איך תחזור להכשירה כשהוסיפה לינטל יותר אבל אם ניכר שע"י מין חולי דהקטינה ניטלה כשר דמעולם לא נטרפה אף בטרם שנגמרה להינטל לגמרי דטחול לא מיטרף בהקטון דאין לה שיעור עיי"ש. והנה בתורת יקותיאל לקמן סי' נ' ס"ק ד' השיג על הכו"פ בזה והעלה להכשיר היכא שנימוקה לגמרי ולא נשאר ממנה מאומה עיי"ש אבל במחזיק ברכה אות י' העלה דהעיקר כדעת הכו"פ והפרמ"ג הנ"ל להחמיר בנימוק הטחול אף שכלה והלכה כולה לאיבוד עיי"ש ועי' בגה"ק אות א' ובמק"מ ס"ק א' מ"ש בזה באורך עיי"ש ועי' מזה בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קל"ו ועי' בדעת תורה ס"ק א' מ"ש ע"ד התורת יקותיאל והטוטו"ד הנ"ל והעלה לדינא דבהפ"מ יש לסמוך על התורת יקותיאל הנ"ל אף שנמצא שם במקום דביקות הטחול להכרס צרירות דם ורקבון בשר וכדומה שהוא הוכחה שניטל ע"י חולי אכן אם אין שם שום הוכחה אפי' שלא בהפ"מ אין לחוש שמא ניטל ע"י חולי עיי"ש: סעיף ב:

ד ראשו הא' עב וכו'. כ' בשלחן גבוה ס"ק ב' סוף מחודש א' וז"ל הא דקאמר הטחול ראשו הא' עב והשני דק כבריית הלשון וכו' היינו בבהמה גסה אבל בדקה אין צורת הטחול כבריית הלשון אלא עגול קצת ולא ארוכה כשל בהמה גסה ולענין דינא גם בדקה כל מה שדבוק לכרס קרוי עב להטריף בניקב וכל מה שאינו דבוק לכרס קרוי דק להכשיר בניקב עכ"ל:

ה ניקב. עי' בשלחן גבוה ס"ק א' מחודש א' ובשמ"ח לעיל סי' ל"ט סעי' ע"א דכשיש סירכא מטחול למקום אחר כשר אפי' אם הסירכא הוא בסומכא דטחול כיון שאין הנקב פוסל בו אא"כ עבר הנקב דופן עב דהיינו כל סומכא דטחול ע"כ כל שאין נקב לפנינו רק סירכא תלינן דהנקב לא עבד עד מקום המטריף וכשר ומ"מ אין להכשיר כ"א אחר הבדיקה שלא ניקב ולא עברה הריעותא שתחת הסירכא לסוף מקום המטריף ואפי' בדיעבד מעכב הבדיקה בזה ועיי"ש בתב"ש ס"ק ק' וכ"כ בפרת"ב שם סעי' קס"ה עיי"ש ועי' לב"ש שם ס"ק י"ט דאפי' במקום הפ"מ אין להקל כשלא נבדקה כנ"ל (ועי' מזה לעיל סי' מ' ס"ק י"ד וסי' מ"ב ס"ק ח' ולהלן סי' מ"ו ס"ק ע"ז וע"ח): (ו) בראש העב. עי' באה"ט ופת"ש מ"ש לענין מקום הדק שבצד העב ועי' בית לחם יהודא שהביא בשם הפר"ח להתיר בהפ"מ בניקב במקום הדק שבחלק העב עיי"ש ועמ"ז ס"ק א' ושפ"ד ס"ק ו' שכ' על הבל"י שטעות הוא בידו בזה ואדרבה מבואר בפי' בפר"ח שפסק להטריף [ועי' בס' בית יצחק שחזר וטעה וכ' דבהפ"מ יש להקל בניקב בצד הדק שבחלק העב ועי' בס' דברי יוסף סי' שי"א שכ' שעל המחבר בית יצחק יותר יש לתמוה מאשר על הבל"י כי הבי"צ כבר היו לפניו דברי הפרמ"ג הנ"ל ולא הרגיש כלל בטעות זה] וכ"כ בס' דברי אברהם על הד"ק ס"ק ג' שחלילה להקל אפי' בהפ"מ דכל האחרונים מחמירים בזה עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קל"ח שנשאל בעובדא דטחול שנמצא בועא במקום הדק שבצד העב והיו קצת לומדים שהעידו שקבלה בידם מהרה"ג ר"נ ז"ל אב"ד דק"ק ראווא למדוד לארכו של הטחול וכל צד הדק של אורך הטחול דינו כצד הדק ועיי"ש במ"ש בזה והעלה דהעיקר שצריך למדוד לרוחב הטחול וממילא גם בצד הדק שבעב אסור והאומר למדוד לארכו מאכיל טריפות ומהסתם שקר ענה בשם הרה"ג הנ"ל ואפי' אם הי' הרה"ג הנ"ל לפנינו ואומר כן לא משגחינן בי' בזה עכ"ד ועבשו"ת זקיני פני יהושע סי' ט"ו בסוף התשו' ועי' בס' צמח צדק החדש בחידושיו לסי' זה ס"ק א' שכ' דנראה ממשמעות דברי השל"ה הק' ותשו' פני יהושע דכה"ג שניקב בצד הדק שבעב עכ"פ לא הוי רק ספק טריפה עיי"ש (ואם הי' נקב במקום הדק שבעב שניכר שהוא מתולדתו עי' בדברינו להלן ס"ק ח'): (ז) נקב. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דפשוט הוא דאף אם עור הטחול לא ניקב טריפה ועי' נקה"כ שהשיג עליו בזה ועי' במנחת יעקב כלל פ"ט ס"ק ב' ועי' פר"ח ומ"ז ס"ק ט' שכ' שהט"ז ג"כ לא כוון על הקרום של גוף הטחול דקרום של הטחול עצמו הוי כחלק מבשר הטחול ומצטרף לשיעור ד"ז רק שכוונת הט"ז הוא על הקרום המכסה על הטחול שמנקרים אותו משום איסור חלב על זה הקרום אמר שאינו מצטרף להשלים השיעור דעובי ד"ז עיי"ש וכ"כ בחגורת שמואל ס"ק ג' עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ג' מה שהאריך בזה והעלה דבע"כ העיקר כמשמעות הפשוט דדעת הט"ז דצריך עובי ד"ז מלבד הקרום של הטחול עצמו וסיים שכן עיקר לדינא כהט"ז דצריך שיעור עובי ד"ז בטחול מלבד הקרום של הטחול דהקרום אינו מצטרף להשיעור עיי"ש ועי' בס' פני יצחק זוטא על הש"ס בחידושיו למס' ביצה דף כ"א ע"ב ועי' בדעת תורה ס"ק ג' מ"ש ע"ד המחב"ר הנ"ל והעלה דבהפ"מ יש לסמוך על המקילין דקרום הטחול עצמו מצטרף להשיעור עובי ד"ז עיי"ש:

ח מפולש. עבאה"ט ופת"ש מ"ש ע"ד הנקבים הנמצאים בטחולי העגלים מתולדה ועי' בכנה"ג בהגהות הטור אות ז' ובשלחן גבוה מחודש ב' ועמ"ז ס"ק ב' שכ' דאם נתברר שרוב העגלים: במקומות הללו כן הוא יש להקל עיי"ש ועי' כו"פ שכ' דכל הקולות בזה הוא רק בעגלים אבל בשור הגדול אין להתיר בשום ענין עיי"ש ועי' בתשו' נו"ב קמא סי' י"ז דגם הוא לא מקיל אף בהפ"מ אלא בעגלים אבל בשור הגדול נראה שדעתו ג"כ להחמיר עיי"ש וכ"כ בס' בית אברהם בא"ז ס"ק ב' לדינא וכ' דבשאר דקות כגון צאן ועזים וחיות צ"ע עיי"ש אולם בשו"ת צ"צ סי' ע"א מבואר להתיר גם בטחול מבהמה גסה עיי"ש:

ומ"ש הבאה"ט שבתשובת עבודת הגרשוני הוא ג"כ מן החולקים על הט"ז ומחמיר בזה עיי"ש בעבודת הגרשוני שהעלה דיש להתיר ושיש לסמוך על חמיו הגאון בעל צ"צ והגאון מהר"י ז"ל אפי' שלא בשעת הדחק עיי"ש ועי' בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קכ"א ושו"ת מעיל צדקה סי' י"ז שכתבו ג"כ בשם העה"ג שהוא מן המתירין בזה עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ד' מ"ש בזה ועבשו"ת ספר יהושע סי' כ"ד ובשו"ת מים חיים חיו"ד סי' י"ג ובהגהות מבן המחבר ז"ל שם ובשו"ת צמח צדק החדשות חיו"ד סי' מ"ב ומ"ג ובהגהת יד אברהם וביד אפרים ובשו"ת אגודת אזוב מדברי חיו"ד סי' יו"ד ותמצא דעות שונות בענין זה ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קל"ב שכ' דאין לסמוך להקל בשוורים בענין זה דדוקא בעגלים התיר הטו"ז אבל בשוורים גם להט"ז הו"ל עכ"פ ספק טריפה עיי"ש ועי' בשו"ת שו"מ מהדורא רביעאה חלק ג' סי' קל"ח שנשאל ע"ז שהי' בהפ"מ ולכבוד שבת והבשר כבר נתחלק להבע"ב שבעיר ולבני הכפרים אפ"ה לא רצה להתיר הבשר וכ' דגם הכלים שאפשר בהגעלה צריך להגעיל אך הכלים שא"א להגעילם כ' שיש להקל בהפ"מ להתירם לאחר מעל"ע עיי"ש אך בשו"מ קמא חלק א' סי' רט"ו כ' בעצמו להדיא להקל בהפ"מ בנקב הטחול שמתולדה אף בשור הגדול עיי"ש ומשמע מדבריו דאף הבשר דעתו להתיר בהפ"מ כמבואר להמעיין בדבריו ועי' בתשו' שבסוף הס' משנת רע"ק סוף סי' מ"ז שהחמיר טובא בענין זה וסיים דהנכון לנהוג דבמקום ששכיח נקבים שמתולדה בטחולי העגלים דהיכא שיארע עגל כזה אצל הטבחים שיש סי' ואומדנא שיהי' נקב בטחול שלו שיש למכור הטחול לנכרי טרם יבדקנו ויראה שיש בה נקב כזה ולא ימכרנה לישראל ובזה אנו יוצאין לכל הדיעות וכו' וסיים שכן ראה מרבותיו שצוו לנהוג כן עיי"ש ועי' בהגהת הח"ס על היו"ד במהד"ק שהביא דבריו והסכים עמו שנכון לנהוג כן עיי"ש. ומ"ש הפת"ש אם נמצא בכה"ג בריאה ע"ל סי' ל"ו (ס"ק רכ"ג):

ואם נמצא נקב שניכר שהוא מתולדה בצד הדק שבחלק העב עי' פת"ש ס"ק א' מ"ש בשם הפנים מאירות והנו"ב ועי' במחזיק ברכה אות ב' שהביא דברי הפמ"א והשיג עליו והעלה להחמיר גם השיג על מה שכ' הנו"ב שיש עכ"פ לצרף זה לסניף להקל והעלה דאין לצרף מה שהוא בצד הדק שבעב אף לסניף להקל עיי"ש ועבשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' פ"ח ועבשו"ת צמח צדק החדשות סי' מ"ב שהעלה לסמוך להתיר עפ"ד הפנים מאירות שהביא הפת"ש אף בשור הגדול עיי"ש ועי' בהגהות הגאון מהרש"ק ז"ל על הפרמ"ג בעובדא שנמצא נקב שניכר שהיא מתולדה בצד הדק שבעב במקום שאינו דבוק לכרס וגם הקרומים שעל הטחול סתמו הנקב רק שלאחר שהסירו הקרומים נראה הנקב והתיר ועי' בדבריו בתשו' טוטו"ד תניינא סי' קל"ה שכ' בנמצא בצד הדק שבעב יש להקל אף בשור הגדול אם כבר נמכר הבשר והוא הפ"מ אבל אם נמצא בצד העב ממש אין להכשיר בבהמה גסה אף בשור הגדול עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ה' ועד"ק ס"ק ב' מ"ש אודות הנקבים שבצד הטחול אצל השפה שי"ל שאין זה נקב רק פגימה שהי' מתחלה פגומה מן הצד ונסרכו עוקצי הפגימות זל"ז בסירכא ועי"ז נראה שהוא כמו נקב והוי ספק עיי"ש וכ' במק"מ ס"ק ז' דזה מיירי כשקרום הטחול מקיף שם מבפנים כל הנקב מסביב דאל"כ אף שלא נסרכו אהדדי ואין שם צורת נקב אלא פגימות לבד ג"כ אסיר עיי"ש וכ"כ בדעת תורה ס"ק ד' דאם אין העור שסביב הנקב שלם ויפה דהיינו ש"ש בו קווצים וקימוט דיש לחוש שאינו מברייתו דינו כשאר נקב שבטחול שעלה עליו קרום מחמ"כ עיי"ש:

ט ואם ניקב. עי' בס' תפארת למשה שכ' דאם נבראת כך שאינה עבה בסומכא כד"ז כשר דלא גרע מנבראת חסרה הטחול לגמרי שהוא כשר עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות י"ד שהסכים עמו עיי"ש וכ"כ בתורת יקותיאל בסי' זה ולקמן סי' נ' ס"ק ב' ועי' במחזיק ברכה אות י"א שהעמיס בדברי התורת יקותיאל הנזכר דאף שנחסר אח"כ מחמת חולי מבשר הטחול מבפנים מצד העב כל הסומכא ונשאר דק כמו צד הקולשא שאין בעוביו כשיעור ד"ז אפ"ה כל שלפנינו הבשר שמבחוץ שלם ובריא מכל צד אין להחמיר ודלא כמו שיש טועין בזה עיי"ש:

י ניקב. עבאה"ט מ"ש דביש מחט בטחול טריפה בכ"מ ועי' ש"ך וט"ז דבזה אין חילוק בין מקום הדק למקום העב ובין קופא לגיו או לבר דלא גרע מנמצא מחט בחלל הגוף (ועי' בפת"ש לקמן סי' נ"א ס"ק ו') ועי' בתשו' שאילת יעב"ץ חלק א' סי' נ"ט וס' מ"ש בדבר מחט שנמצא בטחול מונח לארכו דלא הוי רק ספק טריפה די"ל דלא ניקב שום אבר מאברים הפנימים כי ידוע שיש שבילין מהטחול להאצטומכא שיוכל המחט לעבור מהאצטומכא להטחול מבלי שינקוב א' מאברים הפנימיים עיי"ש. ועי' בשו"ת בית שלמה חלק ב' סי' פ"ט שנשאל בעובדא שנמצא קיסם דק בתוך חתיכה טחול אחר הבישול והי' מקום לתלות יען כי בשלו התבשיל בקיסמין אולי נפלה קיסם א' לתוך הקדירה ונתחב בחתיכת הטחול אבל קשה לתלות בזה כי הקיסם הי' מדובק היטב בבשר הטחול עד שקשה במציאות שיתהוה כן ע"י הבישול ומראין הדברים שמחיים נעשה אכן יען כי הי' הפסד גדול רצה השואל לתקוע עצמו להקל ולתלות שע"י שדחקו המאכל בתוך הקדירה עם הכף עי"ז נכנס ונטמן בתוך החתיכה ההיא והשיב שקודם צריך להתברר בודאי אם דחקו כמה פעמים הטחול בכף בתוך הקדירה ואם כנים הדברים הנ"ל אזי יקחו חתיכה טחול חי ויתחבו בו קיסם דק כזה ויבשלו וירתיח הרבה כמו החתיכה הזאת שאנו דנין עלי' ואם יראו שנדבק הקיסם היטב כמו הקיסם שבחתיכת שאלה זו אז אם ידוע שהי' שם שני תנאים אלו דהיינו שדחקו בהכף הטחול שבתוך הקדירה כנ"ל וגם לא ראו שם שום צרירת או קרישת דם סביבות הקיסם יש להתיר הכלים בהפסד גדול כזה לאחר מעל"ע והכלים שאפשר בהגעלה יגעילו אבל הבשר א"א להתיר בשום אופן וכ"ז בתנאי כפול שלא יחסר שום אופן מהאופנים הנ"ל אבל אם יחסר איזה תנאי מכפי הנ"ל כל הכלים שא"א בהגעלה אסורים לעולם עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ו' מ"ש בענין זה:

יא נקב שאינו מפולש. עתב"ש ס"ק ב' ושפ"ד ס"ק ב' שכ' דאם ניקבו ב' צדדים שמבחוץ ובאמצע נשאר בשר טחול שבינתיים כד"ז כשר רק שצריך לשער היטב שלא יהי' אלא פחות מעט מחצי הטחול ועיי"ש עוד שכ' דאם ניקבו הצדדים זה שלא כנגד זה ונשאר בכל נקב כד"ז כשר רק שצריך שיהי' הדופן השלם מפסיק כשיעור ד"ז בעובי' בין סוף נקב זה לתחלת נקב השני שבצד הב' עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות כ"ו שכ' דאם אירע כן שניקבו שני הצדדים בסומכא זה שלא כנגד זה בשור הגדול דמשערין פחות מחצי העובי בזה א"צ שיהי' בין הנקבים כשיעור הזה ומספיק שיעור פתות קצת כל שנראה דבשר שבין הנקבים בריא כשר עיי"ש ועי' במק"מ סוף ס"ק הנ"ל שכ' שיש להסתפק בניקב מעט ושלם מעט וניקב מעט ושלם מעט בעובי' אם מצטרפות הב' עוביות לכדינר זהב עיי"ש ובד"ק ס"ק ה':

יב שאינו מפולש. עי' במחזיק ברכה אות ל"ה דאם יש בועא בסומכי' במקום שהוא דבוק לכרס ואין שם בשר שלם תחתיו כ"א עור הבועא לבד אם יש עובי ד"ז תחת הבועא מצד אחר אף שאינו מצד הכרס כשר עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק ח' שהאריך בזה והביא שינוי מנהגים בין מקומות הספרדים בזה וכ' דבשאלוניקי נתפשט המנהג ע"פ גאוני עולם המהרשד"ם והרש"ך והר"ש גאון ז"ל להחמיר דבעינן שיהי' עובי ד"ז בשר לצד מטה שדבוק לכרס אבל אם נשאר עד"ז למעלה לצד שאינו דבוק לכרס מטריפים אכן בעיר אנדירינו נוהגין לעולם להקל דכל שנשאר באיזה צד כעובי ד"ז בין לצד מעלה ובין לצד מטה מכשירין ועיי"ש עוד בס"ק ט' וי' ובשו"ת דבר משה (להגאון מהר"מ אמורלייו ז"ל) ח"א יו"ד סי' ה' ועי' במק"מ שכ' דאין חילוק בין אם נמצא בועא או נמצא שם נקב במקום ההוא בצד הפונה לכרס אם יש כד"ז שלם מבשר הטחול לצד חוץ כשר עיי"ש:

יג אם נשאר תחתיו. עתב"ש שם שכ' דא"צ עובי ד"ז כ"א תחת הנקב אבל לא בצדו כגון כשניקב בצדו ונמצא תחתיו בשר שלם כד"ז אז אף כשהנקב הוא סמוך לשפת הטחול בלי שיור כלל מן הצד ואפי' נחתך הקולשא וסמוך לחתך זה ניקב הסומכא כשר עיי"ש וכ"כ במחזיק ברכה אות ל"ה עיי"ש ועי' מק"מ שם שכ' דבע"כ מיירי שהחתך הי' רק סמוך להסומכא וידעינן בודאי שלא נכנס לתוך הסומכא אפי' במשהו דאל"כ בודאי אסור בכל ענין עיי"ש וה"פ:

יד נשאר תחתיו כעובי ד"ו. עד"ק ס"ק ה' ובדברי אברהם ס"ק י' שכ' דאם ע"י מכה נתנפחה הטחול משערין השיעור רק כפי שהי' הבשר בריא ומה שהוא גבוה ע"י מכה אינו בחשבון עיי"ש (וע"ל ס"ק כ"ג):

טו תחתיו כעובי ד"ז. עבאה"ט מ"ש מהט"ז דאינו מועיל סתימת חלב או בשר ועי' מזה בשנות חיים ס"ק ג' וס"ק ו' ועי' ש"ך לקמן סי' מ"ו ס"ק ג' (ובדברינו שם ס"ק י"ח) ועי' מק"מ ס"ק ז' שכ' שזה פשוט דאם עלה קרום מחמ"כ וסתם הנקב דלא מהני לכ"ע וה"פ:

טז כעובי ד"ז. עפת"ש מ"ש מהתפארת למשה ועי' במק"מ ס"ק ט"ו שכ' דכמו דקיי"ל דבטחול קטנה סגי לה ערך ד"ז דטחול גדולה כן במקום הדק שבצד העב סגי להו ערך ד"ז של מקום העב וש"ס דנקיט ד"ז בע"כ אמקום עב דטחול קאי עיי"ש (ועי' להלן ס"ק ל"ו):

יז נחתך במקום הדק. אבל נחתך במקום העב טריפה ש"ך ס"ק ב'. ועתב"ש ס"ק ג' ופרי תואר ס"ק ד' ושפ"ד ס"ק ב' דנחתך במקום העב לא הוי רק ספק טריפה ולא ודאי וזה דוקא בנחתך כל העובי אבל אם לא נחתך רק מקצת העובי הוי ודאי טריפה עיי"ש ועי' בישועות יעקב ס"ק א' ובמחזיק ברכה אות ו' ובבית מאיר ובמק"מ ס"ק י' ועי' בדעת תורה ס"ק ה' מ"ש בענין זה ופסק לדינא דאם נחתך מקצת הטחול בסומכי' והחתך מפולש מעבלע"ב הוי ספק ואם יש עוד ספק הוי ס"ס אבל אם אין החתך מפולש מעבלע"ב אלא נשאר דבוק ומעורה קצת בשאר הטחול כשיעור עובי ד"ז הוי ודאי טריפה עיי"ש טעמו:

יח נקרע הטחול וכו'. זה מיירי בראש העב. ש"ך ס"ק ג'. ועי' שפ"ד שסיים דפשוט הוא דכל לקותא אין פוסל כ"א בראש העב ולא במקום הדק ואפי' נימוקה שם לא אמרינן דיתקלקל יותר עיי"ש:

יט או נימוקה. עתב"ש סוף ס"ק ו' דיבש הוי כניקב וע"כ אם משרטט על הטחול בצפורן ונשאר כך הוי נפרך בצפורן וטריפה כמו בנקב עיי"ש (וע"ל בסי' הקודם ס"ק י"ד ובסי' שאח"ז ס"ק י"א):

כ לקתה בשינוי בשר. עי' באה"ט ס"ק ד' ופת"ש ס"ק ה' מ"ש בשינוי מראה בטחול ועי' בכנה"ג בהגהת ב"י אות ט' וכו"פ ס"ק ה' ובחגורת שמואל ס"ק י"ב ומ"ש הפת"ש מהנו"ב שהשיג על התב"ש עי' בבית אפרים על טריפות הריאה בקונטרס הראיות סי' ל"ו אות כ"א שהביא מכת"י של הגאון הנו"ב ז"ל שבסוף ימיו חזר בו והביא ראי' לדעת התב"ש להחמיר עיי"ש וכ"כ בשו"ת תשובה מאהבה חלק ג' בגליון היו"ד כאן דהעיקר כהתב"ש עיי"ש וכן מצאתי בגליון היו"ד כת"י של הגאון מ' חיים צבי ז"ל מאנהיימער אבד"ק אונגוואר שהעתיק דברי התב"ש והרא"פ הנ"ל וסיים דרב חילי' וכחו של אותו זקן התב"ש ז"ל וכן עמא דבר וראוי להורות כן עכ"ד אמנם בס' צמח צדק החדש בפסקים ס"ק ה' ובשלחן גבוה ס"ק ה' כתבו דהעיקר לדינא דשינוי מראה לחוד אינו פוסל בטחול עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ח' וכ"כ במ"ז ס"ק ה' דהמנהג להכשיר בשינוי מראה אך זה דוקא בשאר מראות אבל במראה שחור אינו אומר בה לא איסור ולא היתר ואף בשאר מראות שמקילין מ"מ אם יש שם קצת לקותא בטחול אף שמחמת הלקותא גרידא לא היינו אוסרין מ"מ י"ל דאף שמחמת המראה לא היינו אוסרין אבל בצירוף הלקותא אוסרים וסיים בצ"ע עיי"ש ועי' בס' דעת תורה ס"ק ח' מ"ש בענין זה ובדין שינוי מראה בשאר אברים והעלה לדינא דשינוי מראה לבד אינו פוסל בשאר אברים ואפי' בלא הפ"מ יש להקל ואפי' אם יש שינוי מראה שחור אם אינו שחור ממש כדיו יבש שבשולי הכלי שהוא שחור מאד יש להקל ואם הוא שחור ממש כדיו יבש שבשולי הכלי כנ"ל צ"ע למעשה עיי"ש ועי' בשפ"ד ס"ק ד' שכ' דאם נתמסמס הבשר במקצת עובי ותחתיו שלם ומבחוץ יש שינוי מראה וכשגוררין המוגלא והבשר בלוי נשאר עדיין המראה שם יש להטריף אבל אם יש לתלות שמחמת המוגלא בא המראה אין להטריף עיי"ש ועי' בדעת תורה שם מ"ש בענין זה. ועד"ק ס"ק ו' ובמק"מ ס"ק י"ב ובדברי אברהם ס"ק י"ג דכ"ז הוא בשאר מראות אבל במראה אודם קיל טפי לכ"ע כיון דטחול הוא מהאברים שמחזיקין בהם דם ע"כ אין במראה אודם שבו חשש בשר שרופא גוררו עיי"ש ועי' בדעת תורה שם שכ' דאם יש שינוי מראה שאינו שחור או אף שהוא שחור רק שאינו שחור ממש באופן המטריף הנ"ל ויש תחתי' בועא יש להקל בהפ"מ אף כשלא סר המראה אחר הוצאת המוגלא ואם המראה המשונה דומה למראה הבועא יש להקל אפי' שלא בהפ"מ וכן אם יש תחת המראה בשר מקולקל יש להקל כן ואם יש קצת הפסק בין מקום המראה ובין הבועא או הקלקול בכל גווני כשר עיי"ש (וע"ל סי' נ' ס"ק כ"א):

כא כל מקום שהבשר רע. עד"ק ס"ק ו' שכ' דאם הי' הבשר מורקב ממש הו"ל ודאי טריפה דהוי ודאי בשר שרופא גוררו אך אם לא הי' רקבון ממש רק בועות לא הוי רק ספק בשר שרופא גוררו עיי"ש ועי' בדברי אברהם ס"ק י"א מ"ש ע"ד בזה וכ' דיש נ"מ בזה לדידן לענין להצטרף ספק זה לס"ס היכי דלא הוי ספק חסרון ידיעה עיי"ש:

כב מקום שהבשר רע. עד"ק ס"ק ז' דאם נמצא בועא עבה וע"י הבועא נתעבה כל הטחול א"צ לשער חצי הטחול מכפי שהוא עכשיו וכיון שרואין שהבועא היא עבה יותר מכפי הבשר הנשאר נטריף כיון דלא נשאר חצי בשר טחול תחתיו דז"א דא"צ לשער רק חצי עובי הטחול לפי ערך הראוי לטחול זו בלא בועא וכן צ"ל לחומרא כן דאם הבשר הרע והרקוב הוא מיעוט כנגד הבשר בריא אשר לפנינו שם אף שבהנשאר יש חצי עובי הטחול באשר הוא שם מ"מ רואין שע"י המוגלא נתרדד הבשר הרע ונתקטן שיעורו וחסר רוב עובי הבשר הראוי להיות שם יש להחמיר עיי"ש (וע"ל ס"ק ט"ו):

כג שהבשר רע. עי' במחזיק ברכה בסוף סי' זה שכ' וז"ל טחול שיש בו בועא גדולה מלאה אבק וחול דק ומגולה למעלה ואין שם למטה עובי ד"ז הורה הרב מהר"ש צרור כו' והכשיר דכיון דלא נזכר טינרא בטחול סתמו כפירושו להכשיר שו"ת בית יהודא וכו' עכ"ל ועי' בערך השלחן שהביא ג"כ דברי הרב מהר"י עייאש ז"ל בתשו' ב"י הנזכר והשיג עליו ופסק להטריף כיון שהטינרא נעשה ממוגלא ומוגלא בטחול טריפה עיי"ש ועי' בס' תורת זבח הספרדי מערכת אות ב' סי' כ"ה סעי' ג' ובעקרי הד"ט חיו"ד סי' ה' סעי' י"א ועי' ביד אפרים שהשיג ג"כ ע"ד הב"י הנ"ל וכ' לאסור בזה כמו בבועא דמוגלא עיי"ש ועי' בחידושי מהר"ם שיף לחולין דף נ"ה ע"ב דגה במה שנמצא בטחול כעין דריזי"ן חשש להחמיר כמו במכה עיי"ש ועי' בד"ק ס"ק י' (ובדברי אברהם הוא בס"ק כ"ה) שכ' ממשמעות הפרמ"ג דבנמצא בועא בטחול ולא נתקלקל גוף בשר הטחול יש להקל אך סיים בצ"ע דמה הוא ההיכר אם יש חסרון מבשר הטחול או שהוא בועא בפ"ע ולא חסרה מבשר הטחול עצמה כלל עיי"ש וע' בדעת:

תורה ס"ק י' שכ' דאם נמצא טינרא בטחול יש להבחין אם עור הבועא משונה בצד א' אין להקל אכן אם עור הטחול הוא שלם ויפה מב' הצדדים בלא שינוי אפילו אין בה כעובי ד"ז כשר עיי"ש:

כד רע ונרקב. עבאה"ט ופת"ש מ"ש לענין לקוי מבפנים ועי' בחידושי רז"ה (מהגאון מ' זאב אלעסקר ז"ל מבראד) בחידושיו לסי' זה מה שכ' בענין זה ועי' בשו"ת בנין עולם סוף סי' כ"א שנשאל ג"כ אודות זה וכ' דאף דבמ"ז ס"ק ט' צידד קצת להחמיר אף אם עור הטחול שלם כשלא נשאר כעד"ז מ"מ העיקר כדעת רוב האחרונים דבכה"ג א"צ שיעור ד"ז כלל עיי"ש ועי' ד"ק ס"ק ד' שכ' דאם נשאר שם גם מקצת הבשר מבחוץ י"ל דגם התב"ש ושאר המחמירים מודים להקל עיי"ש ובמק"מ ס"ק ה' ועי' בערוגת הבושם אות ד' שכ' שהי' לפניו עובדא כזה והביא דעות כל האחרונים והעלה להלכה ולמעשה להקל דכל שנשאר עור הטחול יפה ושלם מכל צד כשר עיי"ש ועי' בשו"ת טוטו"ד תניינא סי' קל"ד שכ' דכשיש מכה באמצע הטחול והעור מבחוץ שלם ויפה אזי פותחין המכה ומשערין הבשר שבשני הצדדים שאם יצטרפו יחד יהי' כמחצה עובי הטחול כשר אף בלא הפ"מ דסגי בעובי ד"ז בצירוף ב' צדדים אבל אם בצירוף שניהם יחד ליכא מחצה אלא קרוב לו ופחות מעט אין להכשיר אלא בהפ"מ דוקא עיי"ש ועי' בס' צמח צדק החדש בחידושיו שבסוף סי' זה שכ' ג"כ דבהפ"מ יש לסמוך על הט"ז ושאר אחרונים שכ' דלקוי מבפנים אין איסור ועיי"ש בד"ה טחול שכ' שהי' לפניו עובדא כזו שהי' הטחול מלא מים בסומכא ומבחוץ הי' הבשר שלם מכל צדדיו רק שלא הי' בהבשר כשיעור עובי ד"ז והכשירו ועיי"ש עוד בד"ה הג"ה שכ' שהי' לפניו עובדא בטחול שהי' כל הבשר שבפנים נלקה ולא נשאר בשר כלל רק העור של הטחול אך לא הי' במקום העב ממש רק בצד הדק שבצד העב והכשיר בהפ"מ עיי"ש ועי' בשו"ת שואל ומשיב רביעאה חלק ג' סי' קל"ח שנשאל בטחול של שור שהי' נפוחה באמצעיתה הרבה במקום העב במקום שדבוק לכרס וכשפתחו הי' יוצא מים רבים והבשר מבפנים הי' רע ורקבון סביבות המכה ולא נשאר משני צדדי הטחול שום בשר מהטחול אפי' כמלא נימא רק עור הדק מהטחול מב' הצדדים ואותו האיש שפתח הנפוח אמר שהנפוח הי' ניכר מאד מבחוץ גבוה מאד רק שלא ניכר שינוי מראה ודעת השואל להטריף דבכה"ג שניכר מבחוץ לקותא כ"כ כ"ע מודים דהיכא דליכא בשר שלם כשיעור עובי ד"ז עכ"פ בצירוף ב' הצדדים טריפה וכ' שיפה הורה בזה עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ט' וי' שהעלה להקל בענינים אלו וכ' דאף שיש בפנים הרבה מים עכורים וסרוחים כל שהבשר סביב הוא שלם מכל צד אף שאין בו בצירוף הב' צדדים כעד"ז יש להתיר ואפי' אין שם בשר כלל רק שעור הטחול בעצמו סותם דינו כבשר וכשר ואפי' אם הטחול היא נפוחה שם ויש בליטה גדולה יש להקל כל שאין שום שינוי וקלקול בבשר או בעור הטחול המקיף מסביב אבל אם יש בפנים בשר רע ונרקב צ"ע אם יש להקל בו אם לא כשנשאר מצד א' כשיעור עד"ז עיי"ש:

כה דינו כניקב. עבאה"ט מ"ש דחסרון מבפנים לא שמי' חסרון ועי' ברביד הזהב ס"ק ו' שהשיג על הט"ז בזה והעלה דבטחול כיון דבעינן דוקא שישאר כעד"ז י"ל דגם אם חסר מבפנים ולא נשאר בעוביו כשיעור הראוי הוי בזה חסרון שבפנים כמו חסרון שמבחוץ עיי"ש אמנם בתורת יקותיאל כ' דהעיקר כדעת הט"ז דגם בטחול אמרינן חסרון מבפנים לא שמי' חסרון ואפי' שלא בהפ"מ יש להקל עיי"ש ועי' בדעת תורה שם שהעלה דהעיקר כדעת המקילין בזה ע"כ אם יש חסרון בטחול והוא חלול וריק והבשר מסביב שלם מכל צד אפי' אם עי"ז יש קמט וסדק עמוק או גומא בעור הטחול אלא שהעור שלם בהקמט וגומא כשר עיי"ש:

כו מים בטחול. עש"ך וט"ז שכ' לדינא דאף מים זכים בטחול הוי ריעותא ובעינן שיעור ד"ז ודלא כהב"ח והנה הפר"ח הפליג בהיתר זה והעלה דהעיקר כהב"ח בזה עיי"ש אבל יעוין בתב"ש ובמ"ז ס"ק ו' שהשיגו על הפר"ח בזה וכ' לדינא דעיקר כדעת המחמירים שהסכימו דמים זכים הוי ריעותא עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק י"ג ועבשו"ת שאילת יעב"ץ חלק ב' סי' ק"ה מ"ש בדין טחול שהי' מונח בתוכו שלחופית מלאה מים ובצד א' בשר הטחול וכו' ובצד הב' הי' רק עור של הטחול לבד והעלה להקל כיון שהי' מצד בשר הטחול בריא ושלם עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק י' מ"ש בדברי השאילת יעב"ץ בזה והעלה דבין שהיו המים בשלחופית או בלא שלחופית כל שהיו המים זכים יש להתיר אם עכ"פ העור של הטחול בריא ושלם אפי' אין שם בשר כלל וכ"ז בנמצא סתם מ"ז אכן אם הי' בועא של מ"ז אם רואין שמראה עור הבועא הוא משונה מצד א' של הטחול אין להקל אך אם רואין שעור הטחול משני הצדדים הוא שלם ויפה בלא שיט אפי' אין בה כעובי ד"ז כשר עיי"ש:

סעיף ג:

כז יש מי שכתב שכל מה שדבוק לכרס. עי' בשלחן גבוה ס"ק ט' מחודש ד' שכ' שהי' עובדא בשאלוניקי שנמצא בועא בטחול אחר שהסירו הטחול מן הכרס ולא הי' בשר כלל ע"ג הבועא ונסתפקו אם הבועא הי' במקום שדבוק לכרס או חוצה לה ונטל אביו שהי' שם הראש של זובחי הזבח עפר ונתן ע"ג הבועא ואח"כ רחץ אותה במים ולא נשאר עפר ע"ג הבועא כלל ואח"כ נתן עפר ע"ג המקום הדבוק ורחץ אותו מקום במים ולא יצא כל העפר והכשירה עם הסכמת כל השוחטים ולמד דין זה ממה שנוהגין כן בסירכא שאנו מסופקים עד היכן הלך הסירכא וע"י עפר ניכר עד היכן נאחז בסירכא דאותו מקום אפי' ירחצו אותו אלף פעמים אינו יוצא מידי דופי עפר והוא מופת חותך עכ"ל (וע"ל סי' ל"ט ס"ק שפ"ח):

כח שכל מה שדבוק לכרס. עש"ך שצוה לעיין בס' לחם חמודות במעשה שאירע בק"ק פראג. וזה הי' בימי הגאון בעל עוללות אפרים שנמצא נקב בטחול בעובי' במקום שמונח על הכרס ולא דבוק שם ועמדו למנין והטריפוהו וגם הרב המחבר ל"ח הי' ג"כ באותו מנין ואח"כ הדר בי' משום דמשמע ודאי כל שאין דבוק לכרס הו"ל קולשא עיי"ש ועפר"ח ס"ק ח' מ"ש בזה וסיים דהמקיל בהפ"מ לא הפסיד עיי"ש וכ"כ בתב"ש ס"ק ז' ועי' בדעת תורה ס"ק י"א שכ' כן לדינא וכ' דמ"מ אם יש עוד צד ספק יש להקל בזה אפי' בלא הפ"מ עיי"ש ועי' בחגורת שמואל ס"ק ח' שכ' דכל זה הוא רק בנקב שהוא מחמת חולי אבל בנקב שניכר שהוא מתולדה יש להכשיר אפי' שלא בהפ"מ עיי"ש וכ"כ במחזיק ברכה אות ט"ז ועי' בשפ"ד ס"ק ו' מ"ש בזה וכ' דבנחתך שם יש להקל כיון דלא הוי רק ספק טריפה אבל בניקב דהוי ודאי טריפה אין להקל ואח"כ סיים ולענין הלכה בהפ"מ ודאי יש לסמוך שכל שאינו דבוק לכרס הוי קולשי' וכשרה בין נחתך ובין ניקב ובאין הפ"מ אף בנחתך ע"י אדם או ע"י חולי איני אומר היתר בזה והמורה צריך לעיין באין הפ"מ עד היכן מגיע עיי"ש ועי' כו"פ שכ' דרך הכרעה דאם ברור לנו שאין שיור כד"ז טריפה בכל ענין בזה אבל אם יש ספק שמא יש כד"ז כשר דהוי ס"ס דשמא שייך זה לחלק הדק ואת"ל להעב שמא יש בו כשיעור עד"ז עיי"ש אבל בשפ"ד כ' דהספק שמא זהו חלק הדק אינו ספק דהוי ספק חסרון חכמה כיון דאין אנו מבינים הפי' מהו נקרא סומכא עיי"ש. ועי' במחזיק ברכה אות ט"ו ואות י"ח שכ' דאין לחשבו לס"ס מטעם אחר משום דהספק אם נשתייר כעובי ד"ז הוא חסרון ידיעה ואין בסוג ספק אבל זה שכ' הפרמ"ג דהספק שמא זהו חלק הדק הוא ספק חסרון ידיעה זה לא יתכן דשפיר הוי ספק פלוגתא דרבוותא עיי"ש:

כט מה שדבוק לכרס קרוי עב. עי' במחזיק ברכה שם שכ' די"ל דלא בכל טחול שכיח דהצד העב לא יהי' כולו דבוק לכרס דרובם כל הצד שלמעלה דבוקים בכרס אלא זימנין דמשכחת בשור הגדול דהטחול יש בצד העב איזה חלק דמונח על הכרס ואינו דבוק עיי"ש ועי' בשו"ת אגודת אזוב מדברי חיו"ד סי' י' באמצע התשובה שכ' שמתחלה לא הי' לו מקום לברר עד היכן הטחול דבוק לכרס ואח"כ עמד על הבירור בחיבור הטחול להכרס והוא שראש העב שלו ג"כ עגול וכל: העיגול מחובר לכרס בין צד העב בין צד הדק ובכלות העיגול צדו הימיני העב מחובר מצדו השמאלי הדק מתחיל להתפרר מחיבורו אל הכרס באלכסון עד שעובר האלכסון כל רוחב הטחול ועומד כל הטחול נפרד מהכרס רק שמונח עליו עיי"ש:

ל קרוי עב. עי' בד"ק ס"ק ח' שנסתפק בהקולשא הדבוק לכרס מה דינו אם לומר דכל המקום הדבוק לכרס הוא בכלל עב עיי"ש ועי' במק"מ ס"ק ט' שכ' דמלשון הל"ח והפר"ח מבואר להחמיר עיי"ש:

סעיף ד

לא עובי ד"ו לא ידענו שיעורו. עי' תוס' זבחים דף קי"ו ע"ב בד"ה גבה שכ' דדינר זהב הוא עב כפלים משל כסף עיי"ש ועי' כו"פ כ' דשיעור עובי ד"ז לא הוי יותר עכ"פ משליש אצבע שהוא ב' שעורים ומחצה עיי"ש ועי' במחזיק ברכה סוף אות כ' שהשיג עליו בזה וכ' דאין להשגיח על שיעורו של הכו"פ בזה בין לקולא ובין לחומרא רק דהעיקר לשער כמ"ש המחבר עיי"ש ועבשו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב סי' ק"ה שכ' שבא לידו מטבעות ישנות קדמוניות ולא נמצא אף א' מהם שיהא עב יותר מרייכסטאלע"ר אשכנזי עיי"ש ועי' בדעת תורה סעי' י"ג ומי הדעת שם שכ' דמ"מ בהפ"מ וצורך שבת יש לסמוך על הכו"פ או על היעב"ץ הנ"ל שאם נשאר בטחול שלם עכ"פ כשיעור עובי שליש אצבע או לכל הפחות שיהי' כעובי רייכסטאלע"ר האשכנזי יש להקל עיי"ש ועי' להלן (ס"ק ל"ה) מ"ש בזה מהס' צ"צ החדש:

לב שיעורו. עי' בל"י ס"ק י' שכ' בשם הדמ"א דהסברא נותנת שאם ניקב עד שמשוה הסומכא לקולשא טריפה ואם אינה נקוב כ"כ אלא שעדיין הסומכא יותר עב כשר עיי"ש ועמ"ז ס"ק א' שהביא דברי הדמש"א בזה ודחה דבריו מהלכה כיון דהפוסקים לא ס"ל כן עיי"ש:

לג שהוא פחות מחצי עביו. עי' בשנות חיים ס"ק ט"ו שכ' דלדעת הט"ז מה דמשערין חצי עביו של הטחול לא משערין חצי עוביו של צד העב שבחלק העב אלא של צד הדק שבחלק העב ולדעת הש"ך לעולם משערין בחצי עביו של צד העב שבחלק העב עיי"ש ולדינא עי' במ"ז ס"ק א' ושפ"ד ס"ק ז' שכ' דלעולם משערין בשל אותו מקום של הטחול שהוא מנוקב שם חצי העובי ע"ד משל אם ניקב במקום העב שם שהוא טפח בעינן שיור חצי טפח ובצדדין דאין בעביו אלא חצי טפח סגי בשיור רבע טפח ואף אם אין בעביו שם רק מעט מ"מ כל שנשאר שם החצי כשר כיון דלעולם משערין לפי עובי מקום הטחול דנמצא שם הנקב ועיי"ש בשפ"ד שסיים דאפי' בהפ"מ אין להקל בנשתייר בפחות משיעור זה עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות כ"ב:

לד פחות מחצי. עי' תב"ש ס"ק ח' ובמ"ז ס"ק ז' דאף דקיי"ל דא"א לצמצם מ"מ אף במעט פחות מחצי נמי סגי עיי"ש ועי' במחזיק ברכה סוף אות כ' מ"ש בזה וסיים, דהמורה יהא עיניו בראשו וידקדק שיהא הפחות דבר מועט מזעיר עיי"ש ועי' במ"ז שם שסיים דהמורה צריך ליזהר שלא יטעה בהשיעור עיי"ש וכ"כ ביד אפרים ועי' מק"מ ס"ק ג' שכ' דמצד הסברא נראה דאם לא נשאר בהשיור כעובי ד"ז אז בעינן שיור החצי עיבוי ממש אבל בפחות מעט לא מהני כל דליכא ד"ז אבל דעת היד אפרים הוא דאף בדליכא ד"ז סגי בפחות מעט מהחצי ועיי"ש להלן בס"ק ט"ו שכ' פנים מסבירות לדעת הגאון היד אפרים בזה עיי"ש:

לה עביו. עבאה"ט מ"ש פי' של אותה טחול ועפר"ח בק"א שכ' דחצי עובי של טחול מהעגל מספיק אפי' בשור הגדול עיי"ש אבל יעיין בכו"פ ס"ק י' ותב"ש ס"ק ח' ובמ"ז ס"ק א' ובשפ"ד ס"ק ז' ובמחזיק ברכה אות כ"א שכ' דחלילה להקל בזה כלל וכלל אלא הכל משערין הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו ועי' בס' צמח צדק החדש בפסקים סוף סי' זה שהביא מה ששמע בשם זקנו הגה"ק בעל התניא ז"ל דשיעור עובי ד"ז הוא כשיעור חצי רובעל כסף ולכן נראה דאם יש תרווייהו שהוא ג"כ כחצי טחול דעגל קטן וגם כעובי חצי רובעל כסף יש להקל אפי' בגסה עיי"ש:

סעיף ה

לו נמצאו ב' טחולים עי' בל"י סוף סי' זה ובשפ"ד ס"ק ט' דיתיר טחול לא הוי אלא דוקא כשהיא בצורת טחול ומעשה דמהרי"ל שהיה כמין יד היינו נמי שהיה בה צורת טחול הא לאו הכי כשרה דלא הוי אלא דלדול בשר דומיא דיתרת רגל בסי' נ"ה עיי"ש וכ"כ במחזיק ברכה אות כ"ח ועי' בד"ק ס"ק ט' בעובדא שהיה בטחול דעגל שנמצא שלא היה בארכה רק כחצי אורך הראוי ומקצהו שעל הכרס דהיינו סומכי' היה יוצא יתרת כעין טחול הא' ממש ושוה לה הן בארכה והן ברחבה והסומכא של הב' טחולים היה כלה באמצע אורך הראוי לטחול כמו ע"י פיסוק בסכין חיתוך שוה ולא היה כמו קיפול או עיקום באמצע הטחול והיה נראה שהיא יתרת ואינו קיפול מהטחול עצמה כי ע"י קיפול היה צ"ל א' מהטחולים כסוף סומכי' דטחול וכאן היו שניהם בסופן כקולשא דטחול בשניהם שוה וצידד להטריף דאף שי"ל שהוא רק טחול א' רק שגידולה משונה שלא נתפשט בשוה ונתעקמה כך ועי"ז נתגדלה כך אפ"ה א"א להקל בספק דאורייתא ועיי"ש עוד שהיה עובדא שנמצא יתר רצועה א' אצל הטחול ולא היה רחבה רק כאורך שעורה וארוך כאצבע ודבוקה שורש א' עם הטחול כרוחב אגודל והיה הפ"מ ולכבוד יו"ט והכשיר שאין זה תואר טחול רק כעין דלדול ועיי"ש עוד שכ' דכשאין בהיתרת גדר קולשא וסומכא י"ל ג"כ דאין זה תואר טחול ואין זה יתרת טחול אלא דלדול בעלמא. ועי' שם עוד בטחול יתר שהיה קטן כ"כ עד שאולי אף טחול דעוף בינוני גדול הוא מיתרת ההיא ואף בשעת לידת הבהמה גדול טחול העיקרי דידה מיתרת ההיא והתיר בצירוף כמה סניפים עיי"ש ובדברי אברהם ס"ק כ"א:

לז דבוקים זה לזה. עד"ק שם שנסתפק ביש להשני טחולים שורש א' כאצבע אי מהני עיי"ש ועי' במק"מ סוף סי' זה שסיים בזה בצ"ע:

לח בצד העב. עלב"ש בחידושיו ליו"ד סעי' י"ד וביאורו שם ס"ק נ' שכ' דפשוט הוא דלהסוברים דשני טחולין הדבקים אפי' בצד העב כשרה כ"ש הוא דאם הם דבקים בצד הדק דבודאי כשרה וכ"ש אם לא נגעי אהדדי כלל ולהסוברים דבצד העב טריפה אז אפי' אין נוגעין זה בזה אין להכשיר כ"א בהפ"מ ובאין הפ"מ צריך להתיישב בדבר אם להכשיר עיי"ש באורך ועי' בגה"ק אות ד' ובמק"מ ס"ק ט"ז שהביא דבריו והשיג עליו והעלה דאם היתרת דבוק בקולשא לבד כשר לכ"ע אפי' שלא בהפ"מ וכן אם הוא דבוק רק בטרפש דטחול דכשר בכל ענין אבל אם הוא דבוק בכרס טריפה לפי דעת אלו המחמירים עיי"ש ועי' בדעת תורה ס"ק ט"ו מה שהשיב ע"ד המק"מ בזה מדברי המחזיק ברכה ולדינא העלה כך דאם יש ב' טחולין אפי' דבוקים זה בזה בסומכי' עד שאם ינטל הדיבוק לא ישאר בהב' כעובי ד"ז יש להקל בהפ"מ ואם שניהם דבוקים בתחלתן כעובי אצבע אף שיש סדק והפרש במקום דיבוקן ואח"כ נתפרדו יש להקל ואין לאסור רק אם בתחלתן פרודים זה מזה ואח"כ נתדבקו יחד ואם טחול א' מפוצלת לכמה פצולים גם אם יש להפצולים תואר טחול יש להקל ואם אין להיתרת תואר קולשא וסומכא הוי כדלדול ואינו בכלל יתרת עכ"ד:

לט אם לא במקום הפ"מ. מבאה"ט מ"ש בפלוגתת הב"ח והש"ך ועי' בחכמת אדם כלל י"ח סעי' ה' שהכריע לדינא כהש"ך להקל בהפ"מ עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות למ"ד שכ' דאף אם הב' טחולין נכנס א' בחבירו שאם ינטל האחד לא נשאר בהשני כעובי ד"ז אפ"ה יש להכשיר בהפ"מ עיי"ש (ומ"ש הבאה"ט וזהו דעת הרמב"ם ט"ס וצ"ל הרמב"ן. הגהת מראה כהן):

מ במקום הפ"מ. עבאה"ט ופת"ש מ"ש מהצ"צ והפר"ח בניקב א' מהב' טחולין ועי' בשו"ת שאגת אריה וקול שחל סי' כ' מ"ש בזה ועי' במחזיק ברכה אות ל"א שהסכים להפר"ח להטריף בכל גווני בזה עיי"ש ועי' בשלחן גבוה ס"ק י"ב מחודש ה' שכ' דלכ"ע אם אחת גדולה ואחת קטנה הולכין אחר הגדולה ואם ניקבה הגדולה טריפה ואם ניקבה הקטנה שהיא היתרת כשרה עיי"ש אך בס' יד דוד הספרדי על היו"ד בהגהת הטור אות ג' ובחכמת אדם כלל י"ח סעי' ז' כתבו לדינא כהפר"ח להחמיר אף בניכר שהיתרת ניקב עיי"ש ועי' בשו"ת דבר שמואל סי' ש"מ. ומה שכ' הפת"ש לעיין במ"ז לקמן סי' נ"ה ר"ל שכ' שם ס"ק ד' דאף כשאין הטחולים נגעי אהדדי אפ"ה כל שניקב בסומכי' וניכר שהטחול העיקרי ניקב טריפה עיי"ש. ומ"ש הפת"ש לעיין בלב"ש ר"ל שכ' שם בסעי' י"ג דרך הכרעה לדינא דבהמה שיש לה ב' טחולים שאין נוגעין זה בזה ואין היכר איזהו היתירה כי שניהם שוים ואחת מהם ניקבה בסומכי' ה"ז ודאי טריפה ואפי' אם א' גדולה וא' קטנה והקטנה ניקבה בסומכי' ה"ז ג"כ ודאי טריפה דאין הכרע שהקטנה היא היתרת אכן אם יש שם איזה סימן מובהק וניכר איזהו היתרת וניקבה אותה היתרת כשר ודוקא שאינם דבוקים זה בזה אבל אם הם דבוקים זה בזה אפי' בקולשא אף שניכר איזהו היתרת וניקבה אותה היתרת טריפה לכ"ע עיי"ש באורך ועי' מק"מ ס"ק ט"ז מ"ש בדברי הלב"ש בזה והניח בצ"ע עיי"ש ועי' בס' דברי יוסף סי' שי"ג מה שהאריך להשיב ע"ד הלב"ש והביא ראיות לדעת הפרמ"ג עיי"ש באריכות ועי' בשו"ת עמק הלכה חיו"ד סי' י"ג מה שהשיג על הצ"צ בזה ודעתו להחמיר (וע"ל בסי' שאח"ז ס"ק ס"ג):

סעיף ו

מא טחול העוף. עפת"ש ומ"ש לענין בועא בריאה של אווזא עי' במחזיק ברכה אות ל"ב ועי' בדברינו לעיל ריש סי' ל"ז באריכות:

מב לפיכך אין הנקב. עבאה"ט ועי' בכנה"ג בהגהת ב"י אות י"ב מ"ש בזה ועי' בשלחן גבוה סוף סי' זה שכ' דבמקום שידוע המנהג לאסור בנקיבת הטחול כמו בבהמה כדעת הפר"ח אין לשנות מנהגם אמנם במקום שאין להם מנהג ידוע יש להם להקל כדעת הרמב"ם עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ל"ב ובברכי יוסף בסוף סי' זה שכ' דהעיקר כדעת המתירין בזה בכ"מ עיי"ש ועכו"פ שסיים דת"ח יחמיר לעצמו אבל ח"ו להחמיר לאחרים נגד פי הרמב"ם ז"ל עיי"ש ועמ"ז ס"ק ט' ועי' ביד אפרים שכ' מהפר"ח דהמחמיר קדוש יאמר לו וכוונתו של הב"ח הוא שמקדש עצמו במותר לו עיי"ש ועשפ"ד סוף סי' זה שכ' דבנחתך בטחול דעוף יש להקל בהפ"מ לאחרים עיי"ש ועד"ק סוף סי' מ"ה שכתב דתיבת לאחרים שכתב בפרמ"ג הוא ט"ס כיון שמשמע מהאחרונים להקל לאחרים בעוף אפי' שלא בהפ"מ בניקב מכ"ש בנחתך דקיל יותר ועיי"ש בסוף דבריו שסיים שבכ"מ אין להקל בנחתך הטחול אא"כ היה לו ידיעה ברורה שלא נגע הסכין באברים הפנימיים הסמוכים לטחול אבל בלא"ה כל שיש חשש לזה אין להקל אפי' בהפ"מ גם לאחרים עיי"ש ובדברי אברהם סוף סי' זה. שוב ראיתי בהפסקים של הגאון מו"ה ליב בערלין ז"ל אבד"ק קאסעל כת"י סי' רי"ח שנשאל בעוף שנמצא בתוכו חתיכה א' גדולה קצת כמו אגוז וכשקרעו אותה נראה כאלו הוא הטחול אך שנראה בה שינוי ולקוי קצת והכשיר העוף דאף דהפר"ח הכריע כדעת המחמירים בניקב טחול של עוף מ"מ עכ"פ בלקות קצת שנראה בה אין להחמיר כלל עיי"ש:

מג פוסל בו. עי' בלחה"פ סוף סי' זה בהג"ה שהאריך בדין דב' טחולין בעוף והעלה דאף להמקילין בניקב הטחול בעוף מ"מ בנמצא ב' טחולין יש להחמיר ואין להתיר אלא בהפ"מ עיי"ש ועי' במחזיק ברכה אות ל"ג שהשיג עליו והעלה דאף להמחמירים בניקב הטחול דעוף מ"מ בנמצא בעוף ב' טחולין כשר עיי"ש:

תוכן העניינים

דרכי תשובה - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה